ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ערלה ב
Reading settings
ענין ערלה ונטע רבעי:
על-פי מה שכתב רבנו ז"ל על פסוק באר חפרוה שרים וכו' עין שם היטב. בלקוטי תנינא סימן עב). והכלל שעקר התחיה שיהיה לעתיד יהיה רק להשפלות שהשפלות של כל אחד הוא יהיה נחיה ויקום בתחיה כי עקר החיים נצחיים של לעתיד יהיה רק להשפלות של כל אחד ואחד עין שם היטב וחיים נצחיים הנ"ל זוכין על-ידי בושה שהוא בחינת תשובה שזוכין לזאת הבושה על-ידי באורי התורה שזוכין על-ידי התנוצצות המחין שמתנוצצים על-ידי הסתכלות שמסתכל בו הצדיק האמת כשזוכין לראות את עצמו עמו עין שם כל זאת היטב. וכשזוכין לבושה אזי מתבישין אפלו להושיט האכל לפיו כי מאן דאכיל דלאו דילה בהית לאסתכולי באפה וכו'. ועל-ידי הבושה זוכין לתשובה שהוא בחינת חיים נצחיים ועקר החיים נצחיים הוא רק להשפלות שהשפלות נחיה וזוכין לשפלות של משה וכו' וכו'. עין שם היטב היטב:
ויש לדקדק בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל. מפני מה תפס דיקא ענין האכילה שעל-ידי הבושה מתבישין בעצמן אפלו להושיט המאכל לפיו כנ"ל מה ענין אכילה דיקא לבושה הנ"ל. כי באמת כל דברי רבנו ז"ל הם כלם דברי אלקים חיים ונאמרו בדקדוק גדול מאד. ויש רזין עלאין כמה וכמה פרושים בכל מאמר ומאמר ובפרט בענין קשור הדברים. כי בכל דבור יש כונה שלמה ואין להאריך בזה כאן:
והענין כי עקר תקון האכילה שתהיה בקדשה הוא על-ידי הבושה שהוא בחינת תשובה שעל ידה זוכין לחיים נצחיים דהינו שהשפלות נחיה וזוכין לשפלות כי עקר התכלית הוא השפלות כי עקר התכלית הוא להכיר הבורא יתברך ואי אפשר לדעת אותו יתברך שזהו עקר החיים הנצחיים כל אחד על-ידי השפלות ועל-כן לעתיד שיחיו חיים נצחיים ויכירו וידעו אותו יתברך שזהו עקר שעשוע עולם הבא על-כן עקר החיים הנצחיים יהיה רק להשפלות כנ"ל. כי אי אפשר להשיגו יתברך ולדעת אותו יתברך כי אם כשזוכה להיות בבחינת אין ממש בתכלית השפלות באמת והנה כשהאדם אוכל על-ידי האכילה נתגדל החמר והישות וכשנתגדל ונתרבה החמר והישות אזי יכול חס ושלום להתעלם ולהתמעט אצלו בחינת האין שהוא בחינת שפלות. וזה שחששה התורה פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת את ה' וכו' כי על-ידי שפלות בחינת אין כנ"ל. וזהו פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' כנ"ל. ואכילה כזו זה בחינת עץ הדעת טוב ורע שפגם בו אדם הראשון שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי על-ידי אכילה כזו שעל ידה בא גסות ורום לבב שעל ידה שוכחין אותו יתברך כנ"ל. זה בחינת מיתה חס ושלום הפך חיים נצחיים. כי עקר החיים נצחיים של לעתיד הוא לדעת אותו יתברך שזה החיים הוא רק להשפלות כנ"ל אבל על-ידי גסות אי אפשר לידע ממנו יתברך שזהו בחינת מיתה מאחר שאין יודע מחי החיים יתברך. ועל-כן צריכין לאכל בקדשה באפן שעל-ידי האכילה יזכה לשפלות שזהו עקר החיים כנ"ל. ואכילה כזו הוא על-ידי בושה על-ידי שזוכין לבושה על-ידי התורה הנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין לאכל עם בושה כי מתבישין אפלו להושיט המאכל לפיו וכשאוכלין בבושה שהוא בחינת תשובה שעל ידה זוכין לחיים נצחיים בחינת שפלות נמצא שנמשך על-ידי אכילה זו בחינת שפלות יותר וזה בחינת אכילת הצדיק בחינת צדיק אכל לשבע נפשו כי באמת עקר האכילה הוא בשביל החיים כי עקר החיים של האדם הוא על-ידי האכילה. אבל כשאוכל בגשמיות בלי בושה שאזי נתגדל החמר והישות ובא לגסות הרוח ושוכח אותו יתברך חס ושלום כנ"ל. אזי אדרבא הוא מת חס ושלום על-ידי אכילתו בחינת כי ביום אכלך ממנו מות תמות כנ"ל. כי עקר החיים הוא רק השפלות כנ"ל) ואזי הוא בחינת רשעים בחייהם קרויים מתים כי עקר החיים הוא רק לדעת אותו יתברך שזהו רק על-ידי שפלות כנ"ל. ועל-כן עקר תקון האכילה דקדשה הוא על-ידי בושה שהוא בחינת תשובה בחינת חיים נצחיים של עולם הבא בחינת שפלות וכשאוכל בבחינה זו בבחינת בושה שמתביש בעצמו להושיט המאכל לפיו אזי על-ידי אכילה כזו נתוסף לו חיים באמת בחינת חיים נצחיים שזהו עקר החיים דהינו בחינת שפלות כנ"ל. ועקר הבושה שבה תלוי תקון האכילה דקדשה הוא באה על-ידי באורי התורה שזוכין על-ידי התנוצצות המחין שמקבלין מהסתכלות של הצדיק כמבאר שם וזה בא על-ידי שמירת הברית וכו' עין שם. וזהו בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע דהינו בחינת האכילה שאינה נמשכת מבאורי התורה שבאים ממחין זכים וכו' כנ"ל. שעל-ידי אכילה כזו זוכין לחיים נצחיים וכו' על-ידי הבושה וכו' כנ"ל. אבל בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע הוא בחינת האכילה שנמשכים ממחין מבלבלים שבאים מפגם הברית שעל-ידי-זה נסתלק הבושה כי פגם הברית היא פגם הבושה כי אין בשת אלא במקום עריין. וכשפוגם בברית הוא מסלק הבושה מעל פניו והאכילה שהיא חס ושלום בבחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע הוא בחינה שאוכל בלי בושה שזאת האכילה נמשכת ממחין מבלבלים בחינת עץ הדעת טוב ורע שהם הפך באורי התורה הנ"ל וכו' כנ"ל. ועל-כן נאמר באכילה זו כי ביום אכלך ממנו וכו' הפך חיים אמתיים חיים נצחיים כנ"ל:
וזה בחינת אסור ערלה כי שלש שני ערלה הם מחמת פגם עץ הדעת כידוע ומובא במדרש מי יגלה עפר מעיניך וכו' והלא בניך ממתינים שלש שנים וכו' ואז בשלש שנים הראשונים שאז שורה הרע של עץ הדעת אז אסור לגמרי לאכל מהפרות ועל-כן נקראים בשם ערלה וזה בחינת גסות החמר שבא על-ידי אכילה שאינה בקדשה בחינת אכילת עץ הדעת כנ"ל. כי גסות הוא בחינת תוספת ורבוי ויתרון כמו שכתוב ומשלם על יתר עושה גאוה וכמובא בפרוש רש"י כי גסות הוא בחינת רבוי הישות וזה בחינת ערלה שעל-ידי אכילה כזה נתרבה ונתוסף חמר על החמר עד שנעשה בבחינת ערל ממש כמו הערלה ממש שהוא תוספת על בשר קדש והיא חופפת על הברית קדש ואוטמת אותו כמו כן ממש על-ידי אכילה כזו נתגדל חמר על חמר עד שנתערל ונאטם ממש על-ידי הגסות שהוא בחינת ישות ורבוי ותוספת שעל-ידי-זה שוכח אותו יתברך כנ"ל. ועל-כן אסור לנו לאכל הפרות בשלש שני ערלה כנ"ל עד השנה הרביעית שאז מתחיל להתגלות הטוב כידוע אזי מתרים לאכל הפרות. אבל עדין צריכים תקון כדי לבררם מבחינת אכילת עץ הדעת לבחינת אכילה דקדשה שהוא על על-ידי בושה שזוכין על ידה לשפלות וכו' כנ"ל. ועל-כן צריכין להעלות הפרות לירושלים, ירושלים הוא בחינת יראה שלם בחינת ירא בשת כי יראה הוא בושה כידוע. ועל-כן שם בירושלים שם צריכין להעלות הפרות בתחלת תקונם כי שם זוכין לאכלם בבחינת בושה שזהו עקר התקון שלהם ושם זוכין לבחינת שפלות כי שם בירושלים שם הבית המקדש ששם האבן שתיה שהיא הנקדה של העולם וזאת הנקדה הוא בחינת אין שמשם נמשך הכל כידוע ועל-כן נקדה זה הוא בבית המקדש שהוא בחינת מחין כמבאר במאמר הנ"ל. כי על-ידי המחין שהם בחינת באורי התורה על ידם זוכין לנקדה זו שהוא בחינת אין כנ"ל ועל-כן שם בבית המקדש ובירושלים שם עקר תקון האכילה דקדשה שעקר תקונה על-ידי בושה כדי לזכות על-ידי האכילה שאוכלין שם לבחינת חיים נצחיים בחינת שפלות בחינת אין שהוא בחינת האבן שתיה שמשם השתת העולם כנ"ל. וזה בחינת סלע ישכן ויתלונן משם חפר אכל שפרש שם רבנו ז"ל במאמר הנ"ל פסוק זה לענין באורי התורה וכו' עין שם. וזהו סלע הוא בחינת האבן שתיה כמו שפרש רש"י שם כי בחינת האבן שתיה שהוא בחינת שפלות בחינת אין בחינת זו זוכין על-ידי באורי התורה כנ"ל שהם בחינת באר וכו' שזה גם כן בחינת סלע כנ"ל. כי כלו חד כי זה תלוי בזה כנ"ל כי שפלות בחינת אבן שתיה נמשך על-ידי באורי התורה שהם בחינת באר וסלע כנ"ל. שעקר תקון האכילה בא משם בחינת משם חפר אכל לשון וחפרה הלבנה בחינת אכילה עם בושה שזה עקר תקון האכילה כנ"ל. עין שם היטב במאמר הנ"ל ודו"ק היטב היטב:
וזה בחינת אכילת שבת שהיא יקרה מאד כי שבת הוא בחינת בושה ותשובה ועל-כן אז האכילה הוא בקדשה גדולה מאד וזוכין על ידה לחיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל. ועל-כן עקר ענג שבת הוא האכילה של שבת כי בשבת צריכין דיקא לאכל כי על-ידי אכילת שבת דיקא זוכין לחיים נצחיים כנ"ל. כי שבת היא בחינת עולם הבא בחינת טועמיה חיים זכו כמו שמבאר שם. ועל-ידי אכילת שבת נתוסף חיים בחינות חיים אמתיים חיים נצחיים של עולם הבא בחינות שפלות כנ"ל. והבן היטב: ברוך ה' לעולם אמן ואמן: