ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ערלה ג
Reading settings
על-פי המאמר 'תקעו ג' בספר לקוטי תנינא בסימן ח המתחיל אף-על-פי שתוכחה הוא דבר גדול וכו' עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו:
וזה בחינת שלש שני ערלה. כי הם כנגד התלת מחין שהם שלש מחצות פרוסות בפני תאות נאוף. כי מבאר שם שיש מזונא דגופא ומזונא דנשמתא. ועל-ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא וכן להפך על-ידי שמכניעין מזונא דגופא מתגבר מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח ולהמשיך מזונא דנשמתא הוא על-ידי הקול המשקה את הגן שעל ידו גדלים כל הריחות שהם בחינת יראה בבחינת את קלך שמעתי בגן ואירא וכו' ועל-ידי-זה הקול דיקא יכולים להוכיח כי אי אפשר להוכיח את ישראל כי אם מי שיכול להוכיח בבחינת התוכחה של משה שעל-ידי תוכחתו אותם על עונותם על-ידי-זה הוסיף ונתן בהם ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' ועל-ידי הקול הנ"ל זוכה לעורר כל הריחות טובות שהם מזונא דנשמתא ועל-ידי-זה דיקא הוא יכול להוכיחם וכו' עין שם. ולבא לזה הקול הוא על-ידי התפלה של הבעל כח שמתפלל תפלה בבחינת דין וכו' עין שם כל זה היטב. שעל-ידי-זה הוא מוציא כל החיות והדעת מן הקלפה כל מה שבלעה מן הקדשה בבחינת חיל בלע ויקאנו ואף גם הוא מוציא עצמות חיותה ממש. וזהו בחינת גרים וכו'. ועל-ידי-זה נתגדל כבוד ה' וכו' וכו'. ועל-ידי-זה זוכין לקול הנ"ל. שהוא מזונא דנשמתא וכו' וזה בחינת מלחמת עוג מלך הבשן כמבאר שם בסוף המאמר שכל ענין הנאמר במאמר הנ"ל. הוא בחינת מלחמת עוג וכו'. עין שם:
והנה עקר תקון מזונא דנשמתא שהוא הריח העקר על-ידי תקון הדעת שהם תלת מחין שהם מחצות פרוסות בפני תאות נאוף כמבאר במאמר הנ"ל. שעקר הקלקול הוא כשהסטרא אחרא מתגברת עד שיונקת מהדעת חס ושלום בחינת והנחש היה ערום שאז מתגבר תאות נאוף שבאה על-ידי קלקול המח שהוא מחצה פרוסה בפני זאת התאוה ואז צריכים התפלה בבחינת דין של הבעל כח וכו' וכו'. ואז דיקא זוכין לקול הנ"ל. שעל ידו גדלים כל הריחות שהוא מזונא דנשמתא אבל כשהדעת פגום ומתגבר חס ושלום תאות נאוף אזי בודאי אין זוכין למזונא דנשמתא ועקר פגם הדעת דהינו פגם תאות נאוף שהוא פגם מזונא דנשמתא הוא על-ידי התגברות מזונא דגופא שעל ידו נחלש מזונא דנשמתא כמבאר שם שעל-ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא וזה בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שעל-ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת והתגבר מזונא דגופא על-ידי-זה נחלש מזונא דנשמתא ועל-ידי-זה ינקה הסטרא אחרא מדעת דקדשה בחינת והנחש היה ערום ועל-ידי-זה נפל לתאות נאוף כמובא שאדם הראשון פגם בתאות נאוף. וכל זה בא לו על-ידי חטא אכילת עץ הדעת דהינו מזונא דגופא שעל-ידי-זה נפגם הדעת עד שבא לתאות נאוף ונחלש מזונא דנשמתא כי הא בהא תליא כמובן שם במאמר הנ"ל. ועל-כן היה תקונו של אדם הראשון על-ידי הקול הנ"ל בבחינת את קלך שמעתי בגן ואירא הנאמר שם כי אדם הראשון עשה תשובה על חטאו ועקר התשובה והתקון על חטא אדם הראשון שהוא פגם הנ"ל דהינו שהתגבר מזונא דגופא על מזונא דנשמתא. ונחלש הדעת והתגבר תאות נאוף וכו' כנ"ל, העקר התקון על זה הוא על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שאזי הסטרא אחרא רוצה לבלע גם זאת התפלה מחמת שהוא בבחינת דין. אבל מחמת שזאת התפלה בבחינת דין הוא מבעל כח גדול. על-כן זאת התפלה היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלו עד שמכרח להקיא ולהוציא כל החיות של הקדשה שבלע וכו' כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. וזה בחינת בראשית ג) ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת. חגורה זה בחינת תפלה בבחינת דין בחינת חגור חרבך על ירך גבור. הינו שצריכין לחגר את עצמו בכח גדול ובגבורה גדולה להתפלל תפלה בבחינת דין שהוא נקראת חרב בחינת רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם הינו תפלה בחינת דין שהוא בחינת חרב בחינת דין. וזהו ויתפרו עלה תאנה וכו' ודרשו רבותינו ז"ל בדבר שקלקלו בו נתקנו כי עץ שאכלו תאנה היה הינו כנ"ל. כי עקר הקלקול והפגם של אכילת עץ הדעת הוא שעל-ידי-זה נפלו לתאות נאוף שהוא מחין דקטנות והתגברו הדינים חס ושלום שמשם יניקת הסטרא אחרא כנ"ל על-כן צריך לתקן בדבר שנתקלקל. דהינו שיתגבר עצמו להתפלל תפלה בבחינת דין דיקא בכח גדול עד שזאת התפלה תעמד להסטרא אחרא בבית הבליעה שלו וכו' כנ"ל. וזהו ויתפרו עלה תאנה הינו שלקחו הדבר שקלקלו בו שהוא בחינת התגברות הדינים שהתגברו על-ידי עוונם. וזהו בחינת תאנה שהוא לשון דין בבחינת שופטים יד) כי תואנה הוא מבקש, שהוא לשון עלילה ודין הינו שלקחו עלה תאנה שהוא הדבר שקלקלו בחינת דינים. ויעשו להם חגרת שחגרו עצמן בכח גדול והתפללו תפלה בבחינת דין של הבעל כח. בחינת חגור חרבך על ירך הנאמר על התפלה כמובא במקום אחר. כי התפלה נקראת חגורה. כמו שכתוב ישעיה יא) והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו. אמונה זה בחינת תפלה כמו שמבאר במקום אחר. וזה בחינת שיר השירים ז) הדודאים נתנו ריח. ופרש רש"י שהם תאנים כמו שכתוב הראני ה' שני דודאי תאנים הדוד האחד טובות מאד והדוד האחד רעות מאד וכו' ולעתיד שניהם יתנו ריח טוב וכו' הינו על-ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת עלה תאנה שמתקן חטא אדם הראשון בדבר שקלקלו בו כנ"ל. על-ידי-זה זוכין לקול הנ"ל שעל-ידי-זה גדלים כל הריחות טובות עד שזוכין לתוכחה של משה שעל-ידי-זה גם המעשים הרעים נתתקנין ומעלין ריח טוב. בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל. וזהו הדודאים נתנו ריח ששני הדודאי תאנים נותנים ריח טוב אפלו התאנים רעות כי נתתקנו על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון בחינת ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת הנאמר לענין התקון שלהם כמו שאמרו רבותינו ז"ל בדבר שקלקלו בו נתתקנו וכנ"ל. וזהו בחינת שיר השירים ב) התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח, כי על-ידי תקון התאנה הינו תקון חטא אדם הראשון על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח על-ידי-זה זוכין לריח טוב שנמשך על-ידי הקול המשקה את הגן. שזהו בחינת את קלך שמעתי בגן ואירא הנאמר באדם הראשון וכמבאר במאמר הנ"ל. וזהו התאנה חנטה פגיה והגפנים וכו' נתנו ריח, כי הריח נמשך על-ידי תקון התאנה שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון בחינת ויתפרו עלה תאנה וכנ"ל:
וזה בחינת שלש שני ערלה שצריכין להמתין כשנוטעין עץ מאכל שלש שנים מלאכל הפרות כי על-ידי-זה שממתינין שלש שנים ואין אוכלין הפרות על-ידי-זה מחלישין מזונא דגופא שזהו תקון פגם עץ הדעת טוב ורע שהתגבר מזונא דגופא וכמובא במדרש ששלש שני ערלה שממתינין הוא תקון אכילת עץ הדעת כמו שאמרו שם, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שאתה לא יכלת להמתין שעה אחת וכו' והרי בניך ממתינים שלש שנים. נמצא שבזה שממתינים שלש שני ערלה בזה מתקנים חטא אדם הראשון כי מחלישין מזונא דגופא כנ"ל. ועל-ידי-זה נתגבר מזונא דנשמתא שהוא תקון הדעת שהם תלת מחין שהם שלש מחצות פרוסות בפני תאות נאוף וכנ"ל. ועל-כן נקראים שלש שני ערלה כי ערלה הוא פגם הברית, הינו שבאלו השלש שני ערלה מכניעין פגם הברית על-ידי שממתינים אלו השלש שנים. ואין אוכלין הפרות ומכניעין מזונא דגופא שעל-ידי-זה מתגבר מזונא דנשמתא שהוא תקון הדעת דהינו השלש מחין כנ"ל. ועל-כן שלש שני ערלה נוהגין בפרות העץ דיקא כי שם צריכין ביותר לתקן פגם חטא של אדם הראשון שהחטא היה במין העץ שאכל מעץ הדעת. על-כן עקר אחיזת השני ערלה הם במין העץ ועל-כן במין העץ דיקא צריכין להמתין שלש שני ערלה לתקן על-ידי-זה חטא אדם הראשון כנ"ל:
וזה בחינת נטע רבעי כמו שכתוב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' כי אחר השלש שני ערלה שאז שולטת הסטרא אחרא על הפרות ואז אסור לאכל הפרות לגמרי כדי שלא יתגבר מזונא דגופא חס ושלום. ואחר אלו השלש שנים אי אפשר לאכל הפרות כי אם כשמתקנין אותם מפגם אחיזת עץ הדעת עד שיהיה הפרות בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח בחינת יראה שנמשך על-ידי הקול שהוא בחינת הנגון שיתער לעתיד שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע שהוא עשרה מיני נגינה כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל וזה נעשה על-ידי שמעלין הפרות בשנה הרביעית לירושלים ששם כל הריחות והיראות כי ירושלים על שם היראה בחינת יראה שלם כמובא. ושם כל הריחות טובות. כי שם הר המוריה שנקרא על שם ריח הקטרת כי בירושלים הם עשר קדשות שהם בחינת עשרה מיני נגינה שהם כלל הקדשה. ועל-כן בירושלים אוכלין כל הקרבנות כי הקרבנות הם מכפרין ואז העונות נתהפכין לזכיות ואזי כל העונות הם מעלין ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו כנ"ל, וזה בחינת ריח ניחוח הנאמר בכל הקרבנות כי על-ידי הקרבנות שמכפרין על-ידי-זה נמשך בחינת ריח טוב כי גם העונות מעלין עכשו ריח טוב על-ידי הקרבנות שמכפרין כנ"ל. וזהו בחינת אכילת הקרבנות בירושלים כי כשזוכין לריח טוב על-ידי הקרבנות שמכפרין אזי האכילה הוא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח כנ"ל. ועל-כן אוכלין אותם בירושלים ובבית המקדש כי שם הם כל הריחות והיראות כנ"ל. ועל-כן שם האכילה היא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח כנ"ל. וזהו בחינת אכילת נטע רבעי בירושלים. כדי להעלות הפרות מבחינת שלש שני ערלה מבחינת מזונא דגופא שהוא בחינת אכילת עץ הדעת טוב ורע שהחטא היה במין העץ. ועל-כן צריכין בשנה הרביעית לברר הפרות מפגם זה. וזה נעשה על-ידי שמעלין אותן לירושלים ואוכלין אותם שם כי שם האכילה היא בבחינת מזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח בחינת יראה כנ"ל. וזהו ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. הינו שאז זוכין לאכל הפרות בירושלים ששם גדלים כל הריחות על-ידי הקול הנ"ל שהוא עשרה מיני נגינה שכלולים בירושלים ובבית המקדש ששם עוסקים הלויים בשירם ובזמרם. וזהו בחינת קדש הלולים לה' הלולים דיקא בחינת עשרה מיני נגינה. שהם בחינת עשרה הלולים בחינת תהלים ק"ן) הללו קל בקדשו הללוהו ברקיע עזו וכו' שהם עשרה הלולים שהם כנגד עשרה מיני נגינה. שנאמר בהם ספר תהלים שזהו בחינת הקול הנ"ל המשקה את הגן שעל ידו גדלים כל הריחות טובות שעל-ידי-זה נתתקנין הפרות בשנה הרביעית ויוצאין ונתבררין מבחינת ערלה מבחינת פגם עץ הדעת מבחינת מזונא דגופא כי אוכלין אותם בירושלים ששם כל הריחות על-ידי העשרה מיני נגינה שעל-ידי-זה האכילה קדש בבחינת מזונא דנשמתא וזהו ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' הלולים דיקא כנ"ל וזה נעשה בשנה הרביעית דיקא כי אז על-ידי שמעלין הפרות לירושלים מעוררין השיר פשוט כפול משלש מרבע שזוכין שיתעורר אז. על-ידי שהמתינו שלש שני ערלה ובשנה הרביעית העלו הפרות לירושלים ששם כל הריחות והיראות הגדלים על-ידי קול הנגון הנ"ל. שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע כנ"ל:
ועל-כן ראש השנה לאילנות הוא בחדש שבט כי שבט הוא החדש העשתי עשרה ואז הואיל משה באר את התורה כמו שכתוב דברים א) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש הואיל משה באר את התורה וכו'. כי משה אמר אז תוכחה לישראל כמו שכתוב שם שם) אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ופרש רש"י שהם דברי תוכחה. כי הזכיר שם כל העונות של ישראל שהם במדבר בערבה וכו' וכשמשה הוכיח את ישראל היה מעורר את הקול המשקה את הגן. שעל-ידי-זה כל העונות מעלין ריח טוב שעל-ידי-זה דיקא יכולין להוכיח כי זהו בחינת תוכחה של משה כמבאר שם במאמר הנ"ל. ועתה מה יפה אף נעים הסמיכות שנסמך התוכחה של משה למלחמת עוג מלך הבשן כמו שכתוב שם אלה הדברים וכו' אחרי הכתו את סיחן וכו' ואת עוג מלך הבשן וכו'. כי מלחמת עוג הוא על-ידי הקול הנ"ל כנ"ל. שעל ידו דיקא יכולין להוכיח את ישראל בבחינת התוכחה של משה כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. שכל עניני מאמר הנ"ל כלול במלחמת עוג שהכניעו משה עין שם. ועל-כן לא היה משה יכל להוכיח את ישראל עד שהכניע והרג את עוג שאז זכה לקול הנ"ל המשקה את הגן. שעל-ידי-זה דיקא יכולין להוכיח את ישראל ולהזכיר עונות שלהם בחינת במדבר בערבה וכו'. כי על-ידי הקול הנ"ל נתתקנין כל העונות ומעלין ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו אלה הדברים אשר דבר משה וכו' במדבר וכו' הינו תוכחה אחרי הכתו וכו' ואת עוג מלך הבשן כי על-ידי-זה דיקא היה יכל להוכיחם כי על-ידי מלחמת עוג זכה לקול הנ"ל שעל-ידי-זה אפלו כל העונות מעלין ריח טוב כנ"ל שעל-ידי-זה דיקא יכולין להוכיח כנ"ל. וזהו ויהי וכו' בעשתי עשר חדש וכו' דהינו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות כי מלחמת עוג דהינו להכניע הסטרא אחרא שינקה מהדעת וכו'. לזה צריכין תפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל-ידי-זה מוציאין כל החיות מהקלפה ונעשין גרים שעל-ידי-זה זוכין לקול הנ"ל שעל ידו גדלים כל הריחות כנ"ל: וזה בחינת אחד עשר סממני הקטרת שעל ידם מבררין כל הניצוצות הקדשה מן הקלפות כי ברור הקדשה מן הקלפות על-ידי אחד עשר סימני הקטרת זה בחינת הנ"ל מה שמוציאין החיות מן הקלפה על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כי הקדשה הוא לעולם בבחינת עשרה, כי אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה אבל חיות הקלפות הוא בבחינת עשתי עשרה כידוע שזהו בחינת אחד עשר אלופי עשו בחינת עשתי עשר יריעות עזים וכו' כמובא וזהו בחינת אחד עשר סמני הקטרת, הינו כי מחמת שעל-ידי הקטרת היו צריכין לברר הקדשה מעמקי הקלפות על-כן היה בהקטרת אחד עשר סמנים דיקא כדי להכניע ולהמתיק הדין בשרשו הינו שהקלפות שהם בחינת תקף הדינים שיניקתם וחיותם בבחינת עשתי עשרה הם נכנעים בשרשם דיקא דהינו על-ידי אחד עשר סמני הקטרת שזהו בחינת תפלה בבחינת דין דהינו שמתפללין תפלה בבחינת תפלה בבחינת דין, דהינו שמתפללין תפלה בבחינת דין שנדמה להם שהיא שלהם. כי הם בחינת דינים ועל-ידי-זה דיקא מוציאין מהם חיותם וכו'. כמו כן מקרבין דיקא אחד עשר סמני הקטרת שזהו בחינת דינים כי הדינים שהם אחיזת הקלפות יונקים מבחינת אחד עשר. אבל כח הקטרת גדול כל כך שדיקא על-ידי-זה על-ידי אחד עשר סמני הקטרת מוציאין מהם חיותם בבחינת התפלה בבחינת דין שעל ידה דיקא מוציאין החיות מהקלפות כנ"ל. וזה בחינת חלבנה שריחה רע שהיה בהקטרת כי היו מכרחים לערב בהקטרת חלבנה שריחה רע ועל-ידי-זה הקטרת בבחינת דין שמשם אחיזת החלבנה שריחה רע ועל-ידי-זה דיקא היו הקטרת מבררים כל הברורים מן הקלפות ונכללו בהקדשה עד שגם החלבנה נכלל בהקטרת והעלה ריח טוב שזהו בחינת עונות נתהפכין לזכיות שגם העונות מעלין ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו. שזהו בחינת החלבנה שבקטרת שעמה היו אחד עשר סמנים כי בלא החלבנה לא היו רק עשר סמנים בהקטרת ועם החלבנה היו אחד עשר סמנים שעל-ידי-זה דיקא היו הקטרת בבחינת התפלה שהיא בבחינת דין שזהו מספר אחד עשר בחינת חלבנה. ועל-כן היו הקטרת יורדים עד עמקי הקלפות לברר כל הברורים משם כי הסטרא אחרא היו רוצים לבלע ולינק מהקטרת מחמת שהיו בבחינת דין כנ"ל. אבל מגדל עצם כח הקטרת היו עומדים בבית הבליעה שלהם עד היו מכרחים על-ידי הקטרת להקיא כל הקדשות שבלעו עד שעל ידם דיקא נתבררו כל הברורים עד שזכו לריח טוב שהוא מזונא דנשמתא על-ידי הקטרת דיקא שהוא ריח טוב כי גם החלבנה נתהפכה לריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו כנ"ל: נמצא שאחד עשר סמני הקטרת זה בחינת תפלה בבחינת דין, שעל-ידי-זה זוכין לריח טוב שהוא מזונא דנשמתא שהוא תקון חטא עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. ועל-כן ראש השנה לאילנות הוא בשבט שהוא חדש האחד עשר. כי אז יכולין לברר ולתקן חטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת שתקונו על-ידי אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת תפלה בבחינת דין. ועל-כן אז הוא ראש השנה לאילנות כי חטאו היה במין אילן על-כן אז בשבט בחדש האחד עשר אז זמן התקון. ועל-כן אז הוא ראש השנה לאילנות לענין ערלה ונטע רבעי כי ערלה ונטע רבעי הוא תקון עץ הדעת כנ"ל ועל-כן אז בעשתי עשר חדש הואיל משה באר את התורה אחרי הכתו וכו' כי אז היא עקר התקון של מלחמת עוג שהוא על-ידי התפלה בבחינת דין כנ"ל. שהוא בחינת אחד עשר סמני הקטרת ואז הסטרא אחרא מקיאה כל הקדשה וכל הדעת שבלעה. ואזי זוכה הצדיק האמת בחינת משה לדעת גדול דהינו התגלות התורה ועל-ידי-זה יכול להוכיח את ישראל כנ"ל. ועל-כן אז הוכיח משה את ישראל ואז הואיל באר את התורה וכו'. כי כל זה נעשה על-ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מלחמת עוג בחינת אחד עשר סמני הקטרת בחינת עשתי עשר חדש שאז ראש השנה לאילנות שהוא תקון פגם עץ הדעת וכו' כנ"ל:
וזהו בחינת מה שהתחיל משה בתוכחתו דברים א) אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כי עקר התוכחה הוא על-ידי בחינת אחד עשר שהוא בחינת התפלה בבחינת דין שמשם יניקת הקלפות שהם בחינת אחד עשר שעל-ידי-זה דיקא מכניעין אותם כי עומדת בבית הבליעה שלו וכו' כנ"ל. וזהו בחינת אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע הינו כשרוצין לחרב מדור הקלפות שאז צריכין לעבר ולילך דרך הר שעיר כדי להוציא החיות משם. על-כן צריכין לזה בחינת אחד עשר יום דהינו בחינת אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת תפלה בבחינת דין שהיא עומדת בבית הבליעה שלו. ואזי הסטרא אחרא היא צריך להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלע עד שמקיא גם עצמות חיותו ממש, וזהו עד קדש ברנע שמכרח לנענע ולהוציא כל הקדשה לבר. וזהו 'ברנע' לשון הקאות שמוציא כיחה וניעה לבר ולחוץ הינו שהסטרא אחרא נותן הקאות ומוציא ומקיא לחוץ כל הקדשות שבלע שזה נעשה על-ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת אחד עשר יום. בחינת אחד עשר סמני הקטרת בחינת עשתי עשר חדש כנ"ל:
וזה בחינת קטרת ישמח לב. כי על-ידי אחד עשר סמני הקטרת זוכין לקול הנ"ל שהוא בחינת עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה. כמו שכתוב תהלים צב), עלי עשור ועלי נבל וגו' כי שמחתני ה' בפעלך. ועל-כן נאמר מקרא זה במזמור שיר ליום השבת שאמרו אדם הראשון אחר התשובה כי עשרה מיני נגינה בחינת עלי עשור ועלי נבל וכו' הם תקון חטא עץ הדעת שהוא התגברות מזונא דגופא. כי יו"ד מיני נגינה הם בחינת הקול המשקה את הגן שעל ידו גדלים כל הריחות שהם מזונא דנשמתא כנ"ל:
וזה בחינת יוסף הצדיק שהוא היה השבט העשתי עשרה כפי סדר תולדותם. כי עקר ברור הקדשה מן הקלפות היו על-ידי יוסף הצדיק. בבחינת אסף אלקים את חרפתי הנאמר ביוסף שעל ידו נאספין ונתבטלין כל החרפות שהם הקלפות כי יוסף היה בעל כח גדול כי כבש את יצרו ועמד בנסיון שזהו עקר הכח והגבורה של הבעל כח הנ"ל. כי איזהו גבור הכובש את יצרו אבות פרק ד). ועל-כן ירד יוסף למצרים קדם לישראל כי הסטרא אחרא סברה שתבלע את יוסף חס ושלום כי ירידתו למצרים היה על-ידי שהתלבש בבחינת דין. כי היה מביא את דבתם רעה אצל אביהם שזהו בחינת דינים ועל-ידי-זה נמכר למצרים ואז גם יעקב בעצמו היה מתירא שלא יהיה נבלע בין הסטרא אחרא חס ושלום. כמו שאמר טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו. אכלתהו דיקא. כי היה סבור שחס ושלום הסטרא אחרא תבלע ותאכל אותו חס ושלום מחמת שנתלבש בבחינת דין אבל יוסף היה בעל כח גדול. ואזי אדרבא על-ידי שירד למצרים הוציא מהם כל הקדשות שבלעו על-ידי חטא אדם הראשון וברר כל הניצוצות ממצרים ועל-כן עקר הגאלה היה על-ידי יוסף הצדיק. כמו שכתוב פקד יפקד אלקים אתכם והעלתם את עצמתי וכו'. וכמו שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו.. כי עקר יציאת מצרים היה על-ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמובן במאמר הנ"ל. שזהו בחינת והשלך לפני פרעה יהי לתנין כמבאר שם. וכל זה היה על-ידי יוסף כי הוא היה בעל כח גדול כנ"ל. ועל-כן קריעת ים סוף היה בזכות יוסף הצדיק כמו שכתוב, הים ראה וינס, ודרשו רבותינו ז"ל הים ראה וינס ויצא החוצה, כי קריעת ים סוף הוא בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו שזהו על-ידי התפלה בבחינת דין שהוא מטה עז כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזה נעשה על-ידי יוסף כנ"ל:
ועל-כן עקר כחו של פנחס שהתפלל תפלה בבחינת דין בעת שקנא על מעשה זמרי עקר כחו היה על-ידי שהיה מזרע יוסף הצדיק. כמו שכתוב, ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל ותלד לו את פנחס. ודרשו רבותינו ז"ל מזרע יוסף שפטפט ביצרו ומזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה כי יתרו שיך ליוסף. ועל-כן נתחברו יחד כי על-ידי יוסף שהוא הבעל כח הנ"ל. על-ידי-זה נעשין גרים שהוא בחינת יתרו על-ידי הסטרא אחרא מכרחת להוציא ולהקיא גם עצם חיותה כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן מיוסף ומיתרו שהם שיכים זה לזה כנ"ל משניהם נולד פנחס שהיה גם כן בעל כח והתפלל תפלה בבחינת דין במעשה זמרי שעל-ידי-זה נעשין גרים כנ"ל:
וזה בחינת אחד עשר ארורים ואחת עשרה ברכות שברך משה את השבטים חוץ משמעון. ומחמת שלא ברכו לא אמר כנגדו ארור, כי מעשה זמרי היה בשבט שמעון כי שמעון הוא תקפא דדינא כמובא ועל-כן התגבר שם ביותר תאות נאוף ולא היה אפשר להכניעם אלא על-ידי פנחס שהיה בעל כח גדול שהתפלל תפלה בבחינת דין והתפלה בבחינת דין הוא בבחינת אחד עשר בחינת אחד עשר סמני הקטרת שזהו בחינת יוסף שנולד בעשתי עשרה ופינחס היה מיוצאי חלציו כנ"ל. כי עקר הכנעת הקלפות היא בשרשם דיקא דהינו בבחינת עשתי עשרה כנ"ל שזהו בחינת דינים בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. ועל-כן אמר משה אחד עשר ארורים ואחת עשרה ברכות חוץ משבט שמעון להורות שהכנעת תקף הדין של שמעון דהינו תאות נאוף הוא על-ידי בחינת אחד עשר דהינו אחד עשר סמני הקטרת שהוא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח שהוא בחינת פינחס שקנא במעשה זמרי שהיה משבט שמעון. ועל-כן ראש השנה לאילנות שהוא תקון חטא עץ הדעת שחטא במין אילן. על-כן הוא בחדש שבט שהוא החדש האחד עשר כי עקר התקון על-ידי בחינת אחד עשר בבחינת אחד עשר סמני הקטרת כנ"ל:
וזה בחינת ראש השנה א) ארבעה ראשי שנים הן כי בכל ראש השנה אז התפלה בבחינת דין כנזכר במאמר הנ"ל לענין עקר הראש השנה. וכן בכל הארבעה ראשי שנים שהם ימי דין כי עקר ברור הדינים הוא על-ידי המח שהוא הראש כי כלם במחשבה אתברירו. ועל-כן בכל הראשי שנים שהם בחינת ראשים בחינת מח אז צריכין להמתיק דינים דהינו לברר ולהוציא כל חיות הקדשה מן הקלפות. שזהו עקר המתקת הדינים כשמבטלין אחיזת הקלפות שנאחזין בהם. ועקר הברור הוא על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. ואז זוכין לשיר פשוט כפול משלש מרבע. וזהו בחינת ארבעה ראשי שנים בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע שזוכין על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שמשתמשין עם זאת התפלה בארבעה ראשי שנים כדי לברר הדעת דקדשה מן הקלפות כדי לתקן ולהשלים הדעת דקדשה שהוא בחינת ראש בחינת ראשי שנים כנ"ל:
וזה בחינת מה שקורין שירת הים לעולם בחדש שבט דהינו סמוך לחמשה עשר בשבט שהוא ראש השנה לאילנות. כי חמשה עשר בשבט הוא סמוך לעולם לשבת שירה. ולפעמים חל שבת שירה בחמשה עשר בשבט בעצמו. כי חמשה עשר בשבט שהוא ראש השנה לאילנות לענין ערלה ונטע רבעי. שהוא בחינת תקון חטא אדם הראשון על-ידי הקול המשקה את הגן שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו'. שזה זוכין על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח וכו' וכנ"ל. כל זה הוא בחינת קריעת ים סוף בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו' כמבאר היטב במאמר הנ"ל. וזהו בחינת שירת הים כי על-ידי המטה עז הנ"ל שעל ידו היה קריעת ים סוף על-ידי-זה זוכין לשירה בחינת שיר פשוט וכו' הנ"ל. ועל-כן קורין שירת הים בשבט הסמוך לחמישה עשר שהוא ראש השנה לאילנות שהוא בחינת תקון זה כנ"ל:
ועל-כן יעקב כשיצא לקראת עשו היה מתפלל תפלה בבחינת דין כמו שכתוב, קטנתי מכל החסדים. בחינת קטנות החסדים הינו שהיה מתפלל תפלתו בבחינת קטנות החסדים בבחינת דין, כי היה צריך להלחם עם עשו שהוא עמלק שיצא ממנו שהוא זהמת הנחש כידוע. ועל-כן היה צריך נגדו התפלה בבחינת דין כדי להוציא ממנו חיותו כל הדעת שבלע מן הקדשה כנ"ל:
וזה בחינת הבכורה שלקח יעקב מעשו במרמה על-ידי שהאכילהו מן האדם האדם הזה. כי הבכורה הוא בחינת דעת כי הבכור הוא ראשית בחינת ראשית דעת כמובא במקום אחר. ועל-כן על-ידי שהאכילהו מן האדם האדם הזה שהוא בחינת דינים בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת בבית הבליעה שלו כנ"ל. על-ידי-זה הוציא ממנו כל הדעת שבלע מן הקדשה שהוא בחינת הבכורה שמכר לו כי הבכורה היא בחינת דעת כנ"ל. ועל-כן מסר יעקב כח התפלה זאת בבחינת דין ליוסף. כמו שכתוב, ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי. ופרש רש"י שהוא הבכורה שלקח מיד עשו בתפלתו ובקשתו הינו כנ"ל. כי הבכורה שהוא הדעת דקדשה שבלע עשו שהוא הנחש על-ידי חטא אדם הראשון הוציא ממנו יעקב בתפלתו ובקשתו שנקרא חרב וקשת שהם כלי מלחמה ודין. הינו תפלה בבחינת דין כנ"ל. ועל-כן מסר זאת ליוסף כי יוסף היה בעל כח והיה יכל להוציא כל הקדשה מן הקלפות והסטרא אחרא על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. וזה בחינת ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני הינו שהיה ראוי לתן לך הבכורה שהוא הדעת שהוצאתי מן עשו על-ידי כחי וראשית אוני על-ידי שהייתי בעל כח גדול וזהו ראשית אוני דהינו שהוא היה הטפה ראשונה כמו שפרש רש"י. הינו כי זהו בעצמו עצם הכח והגבורה שלו על-ידי ששמר את בריתו כנ"ל. כי עקר הכח הוא על-ידי שמירת הברית כנ"ל. ועל-כן בכחי הגדול הזה הרוחתי הבכורה מעשו. והיה ראוי לתן לך הבכורה אבל פחז כמים וכו' על-כן נתנה הבכורה ליוסף שהיה בעל כח גדול על-ידי שעמד בנסיון. ועל-כן זכה לבכורה שהוא הדעת שמוציאין מהסטרא אחרא בחינת עשו על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל:
ועל-כן עקר מכירת יוסף היה על-ידי שמעון. כמו שפרש רש"י על פסוק ויקח את שמעון ויאסר אותו לעיניהם. ופרש רש"י הוא השליכו לבור הוא אמר לאחיו לכו ונהרגהו וכו' כי שמעון שהיה תקפא דדינא אשר על-כן אחר כך התגבר בשבטו ביותר תאות נאוף כי כל העשרים וארבעה אלף שנפלו במעשה זמרי כלם משבט שמעון היו כמו שפרש רש"י שם. על-כן היה רוצה להתגרות ביוסף שהוא בחינת ברית כי הבעל דבר רצה להתגבר על יוסף חס ושלום על-ידי תקף הדין של שמעון. אבל יוסף היה בעל כח גדול עד שזכה להכניע ולבטל תקף הדין של שמעון בבחינת ויקח את שמעון ויאסר אותו. כי יוסף הוציא כל הקדשה מהסטרא אחרא על-ידי עצם כחו שעמד בנסיון כנ"ל. ועל-כן זכה שיצא ממנו פינחס שקנא על מעשה זמרי שהיה משבט שמעון שהכנעתו היה על-ידי פינחס שהיה מזרע יוסף וכדומה כנ"ל: וזה בחינת כי שמע ה' כי שנואה אנכי ותקרא את שמו שמעון כי תקונו והמתקתו של שמעון שהוא תקף הדין הוא על-ידי התפלה בבחינת דין שעל-ידי-זה זוכין לתוכחה שאז אפלו כל העונות מעלין ריח טוב וכו' כנ"ל. וזהו בחינת כי שמע ה' כי שנואה אנכי. הינו בחינה המוכיח את ישראל שהוא שנוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לה בני מתא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא. נמצא שהמוכיח הוא שנוא וכמובא ענין זה על פסוק זה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר סימן י). ועל-כן קראה שם שמעון על שם התוכחה שנקרא שנוא כנ"ל. כי עקר תקונו והמתקתו של בחינת שמעון הוא על-ידי התפלה של הבעל כח שעל-ידי-זה זוכין לתוכחה של משה שהוסיף ונתן ריח טוב בישראל על-ידי תוכחתו. בבחינת נרדי נתן ריחו כנ"ל: