ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · פדיון בכור ד
Reading settings
על-פי התורה ואת הערבים צויתי לכלכלך בלקוטי תנינא בסימן ד, עין שם כל התורה היטב: והכלל לענינינו שהימים טובים הם קוראין ומגלין את הרצון שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל, כי בכל הימים טובים עשה ה' יתברך עמנו אותות נוראות וכו' אך יש חיות רעות הדורסים וטורפים שהם חכמי הטבע שמתגברים בקול שאגתם כנגד קול הקריאה של יום טוב שרוצים להראות בחכמתם המטעית שהכל על-פי הטבע חס ושלום וכופרים ברצון וכו' והכנעתם של אלו החיות רעות חכמי הטבע הוא על-ידי חכם גדול שבקדשה שיכול לקשר כל הרצונות לשרש הרצון ששם היא בחינת הסתלקות משה כידוע והוא בחינת מצח הרצון, בחינת והיה על מצחו לרצון וכו' אך כנגד זה יש בחינת מצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע וכו'. וזה המצח הנחש יניקתו מזקני הדור ממאריכי ימים כשאין בהם שלמות, כי זקן זה קנה חכמה וצריך האדם כל מה שמזקין כל מה שנתוסף ובא לו מימי חייו. להוסיף בכל יום ויום אור קדשה ודעת וכו' אבל כשהזקנים המאריכי ימים שבדור פוגמין את ימיהן וכו', מזה יונק מצח הנחש וכו' וזה בחינת קצר ימים שבע רגז. והתקון לזה צדקה. שעל-ידי צדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים שאינם כראוי וכו' שמשם היה יניקת מצח הנחש. ואזי נכנע ונופל מצח הנחש ויכולין לקשר כל הרצונות לשרש הרצון ונכנעים החיות רעות חכמי הטבע ואז נשמע קול הקריאה של יום טוב שהכל ברצון הבורא יתברך ואז נמשך יראה וכו' ועל-ידי היראה שופע חסד בבחינת כי פרח מטה אהרן לבית לוי וכו'. ועל-ידי החסד נתקים העולם בחסדו לבד וכו' בבחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו וכו'. וזהו גדל מעלת הצדקה שהוא קשה מאד בהתחלה וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת קדשת בכורים, כי עקר התגלות הרצון היה בשעת יציאת מצרים, כי כל הימים טובים שמגלים את הרצון כלם הם זכר ליציאת מצרים, כי אז בשעת יציאת מצרים עשה ה' יתברך עמנו נסים ואותות נוראות ועקר יציאת מצרים היה על-ידי מכת בכורות, כי פרעה הכביד את לבו ולא רצה לשלח את ישראל בכל האותות נוראות שעשה עמו במכות הראשונות עד שהביא עליו מכת בכורות וכל זה מחמת התגברות החיות רעות הנ"ל שהם בחינת חכמי הטבע שכופרים ברצון ואפלו כשרואין נס ואות נפלא ונורא הם חותרים להכחישו. וזה בחינת חרטמי מצרים שהיו חכמים גדולים להרע, כי כל יסודות החכמה של המחקרים כלם נמשכים מחכמת בני קדם שמשם היו חכמת חרטמי מצרים רק שאז היו יודעים גם חכמת הכשוף ושמות הטמאה ועכשו נשכח חכמה זאת ולא נשאר כי אם חכמת הטבע של המחקרים שירשו היסודות שלהם מחכמת בני קדם כנ"ל. ואלו החכמים להרע בחינת חרטמי מצרים התגברו בכל פעם בחכמתם הרעה להכחיש האותות נוראות שעשה משה במכות הראשונות, כי הם בחינת החיות רעות הנ"ל שמתגברים תמיד לכפר ברצון ולהגביר חכמת הטבע חס ושלום כנ"ל. ועל-ידי-זה היה כבד לב פרעה ומאן לשלח את העם עד שהביא עליו ה' יתברך מכת בכורות. ואז הכרח להודות על האמת שה' יתברך מנהיג עולמו ברצונו ושלח את ישראל, כי בכור הוא בחינת ראשית, בחינת דעת כמו שמבאר במקום אחר ) ועל-כן נקראים ישראל בכורים, כמו שכתוב, בני בכרי ישראל. כי כל ישראל כלולים במשה שהוא הדעת כידוע ועל-כן נקראו ישראל שבאותו הדור דור דעה, הינו שישראל הם בחינת בכור, בחינת דעת שהם יכולים לקשר כל הרצונות לשרש הרצון לבחינת מצח הרצון שעל-ידי-זה נכנעים החיות רעות שהם חכמי הטבע הכופרים ברצון וכמבאר לעיל שעל-ידי חכמה ודעת דקדשה מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון לבחינת מצח הרצון שעל-ידי-זה נכנעים החיות רעות כנ"ל. ועל-כן היה עקר יציאת מצרים על-ידי מכת בכורות, כי אז הכניע והפיל בכור דסטרא אחרא שהיא דעת דסטרא אחרא דעת וחכמה של החיות רעות חכמי הטבע והגביר וחזק דעת וחכמה של הקדשה שהוא בחינת בכור ישראל, כי בכור בחינת דעת כנ"ל. ועל-כן השתדל מאד יעקב אבינו לקח הבכורה מעשו, כי עשו הוא חזיר היער, בחינת חית קנה, בחינת חיות רעות הנ"ל שהם חכמי הטבע כנ"ל. ועל-כן לקח ממנו הבכורה כדי להכניע ולהפיל דעתו שלא יינק מבחינת בכור שהוא הדעת דקדשה רק לקח הבכורה לעצמו לזכות בה לזרעו שיהיו ישראל נקראים בכורים, כי עקר הדעת בשלמות בחינת בכורה שיך לישראל שהם בשלמות דעתם הם מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון שעל-ידי-זה מכניעים ומפילים החיות רעות בחינת חית קנה, בחינת עשו, בחינת חכמי הטבע כנ"ל. כי שר של עשו הוא שר של מצרים כמובא. ועל-כן לא יצאו ממצרים עד שהביא עליהם מכת בכורות שאז נכנע ונפל שר של עשו בחינת בכור דסטרא אחרא בחינת דעת דסטרא אחרא של חכמי הטבע והתגבר בכור דקדשה בחינת דעת של ישראל שהם מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון שהוא בחינת משה שנסתלק לשם ואז נכנעו החיות רעות הנ"ל ונשמע קול הקריאה של הרצון על-ידי כל האותות נוראות שעשה עמו ה' יתברך ואז הכרח פרעה להודות על האמת שהכל ברצון הבורא יתברך שמו ולהוציא את ישראל, כי לא היה עוד כח להחיות רעות לשאג כנגד התגלות הרצון שנתגלה אז על-ידי האותות נוראות שעשה אז מחמת שכבר נפל דעתם ונתגבר ונתעלה דעת דקדשה שהוא בחינת בכורי ישראל שנצלו ונמלטו מבין בכורי מצרים שעל-ידי-זה נתגלה שעקר הדעת בחינת בכורה הוא רק אצל ישראל, כי בכור דסטרא אחרא בחינת בכורי מצרים נפלו ומתו כלם. ואז התגבר דעת דקדשה עד שקשרו והעלו כל הרצונות לשרש הרצון. שעל-ידי-זה נפלו כל החיות רעות חכמי הטבע ואז הכרח פרעה להודות ברצון ואז שלח את בני ישראל כנ"ל:
ועל-כן אז נתקדשו בכורות לתנם לכהן, כי הכהן הוא בחינת מצח הרצון, כי כל הכהנים קדושים בקדשתו של אהרן שנאמר בו, והיה על מצחו לרצון. ועל-כן הבכור שהוא בחינת הדעת צריכין לתנו ולקשרו להכהן כדי שיהיה הדעת מקשר וכלול תמיד בבחינת מצח הרצון שהוא בחינת כהן כדי לקשר על-ידי-זה כל הרצונות בשרש הרצון וכו' כנ"ל. וזה בחינת פדיון בכור שצריכין לפדותו בכסף, כי הכסף שנותנין בעד הבכור לכהן, זה בחינת צדקה שהוא עקר התקון, כי עקר התקון על-ידי צדקה שמתקן פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי וכו' כנ"ל. ועל-כן צריכין לתן הפדיון שהוא הצדקה להכהן כי הכהן הוא בחינת זקן דקדשה, בחינת כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן, בחינת דיקנא דכהנא רבא. והזקן דקדשה הוא דיקא צריך לקבל כל הצדקות של ישראל ועל-ידי-זה עקר התקון, דהינו להכניע מצח הנחש שיונק מהזקנים הפגומים וכו'. כי כשנותנין חס ושלום הצדקה להזקנים הפגומים הנ"ל אזי נתגדל חס ושלום הפגם יותר, כי מתגבר יותר מצח הנחש חס ושלום מאחר שנתן כח וחיות להזקנים הפגומים הנ"ל וזה בחינת בעת אפך עשה בהם הכשילם בעניים שאינם מהגנים שהם הזקנים הפגומים הנ"ל. וזהו, 'בעת אפך' דיקא, כי הם בבחינת אף ורגז הפך הרצון בחינת קצר ימים שבע רגז כנ"ל. על-כן צריכין לבקש מאד מה' יתברך שיזכה שתגיע הצדקה שלו להזקנים דקדשה שהם מוסיפין דעת וקדשה בכל יום ויום ואז דיקא נכנע מצח הנחש מאחר שמגביר הזקן דקדשה על הזקנים דסטרא אחרא ואז מעלה כל החיות והימים הנפולים של הזקנים הפגומים שמהם היה יניקת מצח הנחש כנ"ל. ואז נכנע מצח הנחש ומאיר מצח הרצון ונתגלה שהכל מתנהג ברצון הבורא יתברך שמו כנ"ל. וזה בחינת הפדיון בכור שצריכין לתן לכהן דיקא, כי הכהן הוא בחינת זקן דקדשה כנ"ל שאליו דיקא צריכין לתן הפדיון שהוא בחינת צדקה כדי להכניע מצח הנחש כדי לגלות הרצון כנ"ל ועל-כן נקרא פדיון, כי הוא פדיון ממש שהוא המתקת הדינים, כי ממתיקין ומבטלין תקף הדין והרגז בחינת מצח הנחש שהוא בחינת קצר ימים שבע רגז ומאירין וממשיכין הארת הרצון שהוא רחמים וחסדים גדולים, כי על-ידי-זה מתנהג העולם בחסדו בבחינת עולם חסד יבנה, בחינת ואתם כהני ה' תקראו כנ"ל:
ועל-כן נפדה הבכור מבן חדש, כמו שכתוב, ופדויו מבן חדש תפדה וכו'. כי עקר פדיון בכור הוא לתקן פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי שנתתקן על-ידי הפדיון מכהן שהוא בחינת צדקה לזקנים דקדשה כנ"ל. ואזי ממשיכין קדשת הזקנה דקדשה שהיא הקדשה של הצדיקים אמתיים זקנים דקדשה שרק הם נקראים זקנים בחינת זקן זה קנה חכמה, כי הם מוסיפים קדשה וחכמה ודעת בכל יום ויום, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזה בחינת קדשת הבכור, כי בכור הוא ראשית לשון התחלה וראשית שזה עקר הקדשה של איש הישראלי. שצריך להתגבר להתחדש בכל יום להתחיל בכל יום מחדש ממש ולא יפל לעולם לידי זקנה ושיבה דסטרא אחרא, דהינו שלא יהיה נזקן חס ושלום בעבודתו ובמעשיו הן טובים הן רעים חס ושלום רק צריך להתחדש בכל יום כאלו היום נולד, כמו שאמר רבנו ז"ל בעת שגלה התורה הזאת שאסור לאדם להיות זקן אפלו צדיק וחסיד, אסור להיות זקן בעבודתו רק להתחיל בכל פעם מחדש, מכל שכן הקטנים במעלה, מכל שכן הגרועים ממש שבודאי אסור להם באסור חמור להיות בעיניהם כזקנים כאלו הם כבר זקנים במעשיהם הרעים חס ושלום ואי אפשר להם לשוב עוד חס ושלום רק צריכין להתגבר בכל יום מחדש ולשכח כל העבר רק כאלו נולדו היום מחדש. וזה עקר זקנה דקדשה כשמתחילין בכל יום מחדש ומוסיפים בכל יום קדשה ודעת ועל-כן נקראין כל ישראל בכורים, כמו שכתוב, בני בכרי ישראל. כי זה עקר קדשת ישראל שלא יהיו זקנים דסטרא אחרא חס ושלום שנמשכין ממלך זקן וכסיל שהם בחינת קצר ימים שבע רגז רק יתחדשו בכל יום כאלו נולדו היום שזהו בחינת בכור, בחינת ראשית והתחלה בכל פעם שזהו עקר הזקנה דקדשה כנ"ל. ועל-כן נפדה הבכור מבן חדש, כי בכל חדש מתחדשת הלבנה וישראל מונין ללבנה, כי זה עקר קדשת ישראל שהם מתחדשים בכל פעם כמו הלבנה. ועל-כן הם עתידים להתחדש כמותה, כי כל אחד כמו שהתגבר לחדש עצמו בכל פעם כמו כן יזכה לעתיד לחדש נפשו לטובה בבחינת תתחדש כנשר נעוריכי ועל-כן עקר קדשת ראש חדש הוא על-ידי הזקנים דקדשה שיודעים סוד העבור שהם קובעין החדשים, כי זקנים דקדשה בחינת זקן זה קנה חכמה הם בבחינת התחדשות בכל פעם בקדשתו ועבודתו יתברך שזהו בחינת קדשת ראש חדש שהיא חדוש הלבנה שהוא סוד העבור שלא נמסר אלא לזקנים הנ"ל בחינת זקן זה קנה חכמה, בחינת כי הוא חכמתכם ובינתכם וכו'. ועל-כן נפדה הבכור מבן חדש, כי זה עקר הפדיון עקר קדשת הבכור בבחינת חדש להתחדש בכל פעם שזהו בחינת קדשת הזקן דקדשה שבשביל זה בא הפדיון שהוא בחינת צדקה כדי להעלות הימים הנפולים של הזקנים שאינם כראוי שנפלו לבחינת זקנה דסטרא אחרא שאינם מוסיפים קדשה בכל יום ולהמשיך קדשת הזקן דקדשה שמתחדש בכל יום שזהו בחינת בכור, בחינת ראשית והתחלה, בחינת בני בכרי ישראל כנ"ל שעל-ידי-זה נכנע מצח הנחש ונתגלה מצח הרצון שעל-ידי-זה נשמע קול הקריאה של הרצון וכו' כנ"ל. וזה בחינת תפלין שהם במצח כדי לגלות מצח הרצון, לקשר התגלות הרצון שנתגלה ביציאת מצרים לקשרו לבחינת מצח הרצון כי הפרשיות של תפלין מדברים מיציאת מצרים ושהכל ברצונו יתברך ועל-כן פרשה ראשונה היא קדש לי כל בכור, כי זה עקר בחינת תפלין שהם בחינת התחדשות המחין בכל יום כאלו נולד היום, שזהו בחינת בכור בחינת ראשית וכנ"ל. ועין בהלכות תפלין על-פי התורה של אריכת אפים ועל-פי המעשה של העור וכו' שם מבאר כל ענין זה באריכות נפלא, עין שם:
וענין החמשה שקלים של הפדיון יש לרמז שהם כנגד החמשה תקונים המבארים בהתורה הזאת, כי מבאר שם שעל-ידי הצדקה מעלין ומתקנין פגם נפילת הימים של הזקנים שאינם כראוי. ואזי נכנע ונופל מצח הנחש שיונק משם. וזה בחינת תקון אחד ואז מתגבר ומאיר האור של הזקנים דקדשה שהם בחינת מצח הרצון. וזה בחינת תקון שני ואז יכולים החכמים לקשר כל הרצונות לשרש הרצון ונתגלה הרצון בעולם שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד וזה בחינת תקון שלישי ועל-ידי הרצון נמשך יראה וזהו בחינת תקון רביעי ועל-ידי היראה נעשה כלי לקבל החסד ואז מתקים כל מלאכת מעשה בראשית בחסדו יתברך לבד וזהו בחינת תקון חמשי וכל אלו החמשה תקונים נמשכים ונתתקנים על-ידי הצדקה שמתקנת את הזקנים שאינם כראוי וכו' שעל-ידי-זה נתתקן כל אלו התקונים, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל-כן הצדקה בחינת ה', כמבאר במקום אחר ) וזהו בחינת החמשה שקלים של פדיון בכור וכנ"ל: נמצא שעקר קדשת בכור לכהן כדי לגלות מצח הרצון כדי לקשר כל הרצונות לשם כדי לגלות הארת הרצון להודיע בעולם שאין שום חיוב הטבעי כלל רק הכל מתנהג ברצונו יתברך לבד כנ"ל. וזה שאיתא בשלחן ערוך שמשיצא הפדחת הרי הוא כילוד, כי עקר הלדה תלוי בהפדחת שהוא המצח, כי עקר כל ההולדות שבעולם הם בשביל לגלות הרצון בעולם, כי בשביל זה ה' יתברך מקים העולם ומחדש בכל יום מעשה בראשית ונותן כח וחיות להוליד מדור לדור הכל כדי לגלות אלקותו בעולם, כמו שכתוב, דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. שידעו ויודיעו זה לזה מעשי ה' וגבורותיו שברא הכל ברצונו ומנהיג ומקים הכל ברצונו. ועל-כן צריכין לקדש הבכור שהוא הולדה הראשונה וכל ההולדות נמשכין אחריו כדי שעל-ידי-זה יתגלה שהכל ברצון הבורא יתברך כנ"ל. ועל-כן עקר ההולדה תלויה במצח, כי שרש הרצון במצח בחינת מצח הרצון וכו' כנ"ל: