ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · חלה
Reading settings
וזה בחינת חלה שצריכין לתן לכהן, כי כבר מבאר שישראל צריכין לקדש אכילתם כדי שיוכלו לקבל הארת הרצון בשעת האכילה שבשביל זה צריכין לתן כל מתנות כהנה מכל מה שאוכלין כמו שמבאר לעיל בתחלת הדרוש הזה. וזה בחינת חלה לכהן, כי אף-על-פי שכבר נתנו מהתבואה תרומות ומעשרות בעת הגרן, עדין צריכין לתן חלה לכהן בעת שנותנין מים בהקמח ומתחילין לגלגל העסה לעשות ממנה לחם, כי עקר הרצון הוא בשעת האכילה ביותר, כמבאר שם בהתורה הנ"ל שבשעת האכילה דיקא מקבלין הארת הרצון. ועל-כן כשעוסקין לעשות לחם מהקמח שזה עקר האכילה אז צריכין ביותר לקדש הלחם כדי שנוכל לקבל על ידו הארת הרצון. ועל-כן נותנין חלה כשמתחילין לעשות לחם שהוא סמוך להאכילה ביותר, כי אז סמוך ביותר להארת הרצון. ועל-כן אז צריך לקדשה עוד הפעם על-ידי שנותנין חלה להכהן שכלול מהדעת של בן ותלמיד שעל-ידי-זה מאיר הארת הרצון בשעת האכילה וכנ"ל. ועל-כן חלה לשון תוחלת וקווי שהוא בחינת רצון וגעגועים בחינת טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. וכתיב, ואני תמיד איחל. וכמו שכתוב, כי חלה לטוב וכו', כי התוחלת והתקוה הוא בחינת רצון שמיחלים ומקוים שימלא ה' יתברך רצוננו הטובים להתקרב אליו ולתורתו הקדושה. ועל שם זה נקרא חלה, כי על-ידי-זה שנותנין לכהן החלה זוכין להארת הרצון שהוא בחינת תוחלת ותקוה כנ"ל:
ועל-כן מצות חלה תקנו רבותינו ז"ל גם בזמן הזה בחוץ לארץ כי רק זה נשאר לנו בגלותנו הארך המר שרצוננו וכספנו ותקותנו ותוחלתנו חזקים עדין לשוב אליו יתברך ולארצו ולתורתו וכו' כי אף-על-פי שעובר עלינו מה שעובר בכלליות על כל ישראל ובפרטיות על כל אחד ואחד אשר כמעט אפס תקוה חס ושלום. כי צרות מצרות שונות מתחדשות בכל עת בגוף ונפש וממון וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שאין יום שאין קללתו מרבה מחברו וכו' ואין לנו שום חיות כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק שהוא בחינת הארת הרצון הנ"ל, כמו שכתוב, ואמר אבד נצחי וכו'. זאת אשיב אל לבי על-כן אוחיל וכו'. וזה בחינת השבעתי אתכם בנות ירושלים, שהם האמות העולם, כמו שפרש רש"י שם. מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, הינו שישראל אומרים לכל המונעים מן הקדשה שהם בחינת עכו"ם וסטרא אחרא מה תעירו ומה תעוררו את האהבה שביני למקום עד שתחפץ, כי לא תועילו כלום בכל מיני הסתות ופתויים ומניעות וכו' שאתם מונעים אותנו מתורתו ועבודתו יתברך, כי אף-על-פי שנדמה לכם שפעלתם הרבה מאחר שבטלתם אותנו מכמה קדשות בכלליות ובפרטיות כי החרבתם בית מקדשנו והגליתנו מארצנו ועדין אתם מרקדים ומשתררים עלינו חנם בכמה מיני מניעות והסתות ומבטלים ישראל הרבה מתורה ותפלה וכו', אף-על-פי-כן לא תועילו כלום, כי מה תעירו ומה תעוררו את האהבה, כי לא תוכלו לקלקל את האהבה שבינינו למקום, כמו שפרש רש"י שם, עד שתחפץ, בעוד שתחפץ. כי עוד החפץ והרצון והכסופין שלנו חזקים ותקיפים מאד מאד אליו יתברך ומאחר שהרצון חזק בודאי לא תועילו כלל ברעש המניעות והבלבולים שלכם, כי הרצון עולה על הכל כמו שמבאר בדברינו כמה פעמים עצם מעלת הרצון עד אין סוף ועין מזה בהלכות ערב הלכה ג) ועל-כן תקנו רבותינו ז"ל גם עתה בזה הזמן בחוץ לארץ שלא תתבטל תורת חלה, כי חלה בחינת הארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל שזה נשאר לנו גם אתה בגלותנו הארך כנ"ל. וזה בחינת ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו'. ואיתא בזהר, 'לכלתם' חסר לשון כלה וכו', עין שם. ובזה נוכל לפרש לענינינו כי כלה לשון רצון וכסופין, כמו שכתוב, כלה שארי ולבבי וכו'. הינו שבעצם גלותנו בארץ אויבינו מבטיח ה' יתברך את ישראל ואומר, ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, 'לכלתם' דיקא בשביל בחינת הכליון עינים והתקוה והרצון והכסופין החזקים שיש להם לשוב אלי וכנ"ל. וזה אנו ממשיכין עלינו על-ידי מצות חלה כנ"ל שהוא בחינת גם זאת, כי שעור עסה לחלה הוא ארבעים ושלש ביצים וכמובא בדבריו ז"ל בסימן נה לקוטי א בהתורה אבא שאול וכו'). הינו על-ידי מצות חלה שהוא בחינת 'ג"ם זאת' שעל-ידי-זה נתקדש הלחם שהוא עקר האכילה עד שזוכין על ידו להעת הרצון כנ"ל על-ידי-זה לא מאסתים וכו' לכלתם מחמת גדל הכליון עינים שיש להם לישועה האמתית לשוב אליו יתברך שהוא בחינת הארת הרצון וכנ"ל: ועל-כן דקדקה התורה במצות חלה וכתבה, והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו וכו'. שהזכירה התורה האכילה בפרוש. להורות שעקר מצות חלה היא בשעת העסק לעשות לחם לאכילה שאז צריכין ביותר להמשיך הארת הרצון שמאיר בשעת האכילה ביותר בחינת והיה באכלכם דיקא וכנ"ל:
ועל-כן נסמכה פרשת חלה לפרשת מרגלים, כי פגם המרגלים היה שעל ידם נחרב הבית המקדש. שזהו בחינת פגם הארת בן ותלמיד כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל-כן נסמך לזה פרשת חלה שהוא בחינת הארת הרצון בשעת האכילה שזהו בחינת ההפך מפגם הנ"ל, כי משה רבנו על-ידי תפלתו שהתפלל סלח נא וכו' שתקן פגם המרגלים והמשיך בחינת הארת חנכה חנכת הבית המקדש שהוא בחינת הארת הדעת של בן ותלמיד על-ידי-זה נמשך הארת הרצון בשעת האכילה שהוא בחינת מצות חלה וכנ"ל: ועל-כן נסמך שם מיד אחר פרשת מרגלים פרשת מנחות ונסכים, כי מנחות ונסכים הם בחינת ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וכו' המבאר שם בתורה הנ"ל לענין הארת הרצון בשעת האכילה על-ידי הכהן בחינת והוא כהן וכו' כמו שמבאר שם. ואיתא בדברי רבותינו ז"ל על פסוק זה ומלכי צדק וכו' הוציא לחם ויין שרמז לו על המנחות והנסכים. נמצא שמנחות ונסכים הם בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. ועל-כן נסמך אחר פרשת המרגלים, כי הוא תקון לחטא המרגלים כנ"ל, כי כבר מבאר שכל קרבנות שבבית המקדש הם בבחינת אכילה שעל ידם מאיר הארת הרצון. ועל-כן צותה התורה להביא עם כל קרבן מנחות ונסכים שהם לחם ויין, שהם עקר האכילה ששם עקר הארת הרצון, כי לחם ויין הם עקר אכילת ושתית האדם ועל-כן מרמז הארת הרצון בשעת האכילה בפסוק ולחם לבב אנוש יסעד ויין ישמח לבב וכו'. כמובא שם בהתורה הנ"ל. כי לחם ויין הם עקר האכילה ששם מאיר הארת הרצון שזהו בחינת לחם ויין שהוציא מלכי צדק נגד אברהם שזהו בחינת מנחות ונסכים. ועל-כן נסמכו לפרשת מרגלים ואחר כך מיד פרשת חלה, כי הכל אחד וכנ"ל:
וזה שהוציא מלכי צדק הלחם והיין לאברהם בעת ששב ממלחמת הארבעה מלכים, כי אז ראה מלכי צדק עצם גבורתו ותקפו של אברהם שהוא איש חיל ביותר. ועל-כן הוציא נגדו לחם ויין וכו' שמרמז על הארת הרצון בשעת האכילה, כי צריכין להיות איש חיל וכמו שמבאר שם וכנ"ל, בפרט שאברהם הציל אז את לוט שכל המלחמה הזאת היתה בשביל זה מחמת שצפה שממנו ישתלשל לדת משיח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק, מצאתי דוד עבדי וכו'. ועקר המלוכה דקדשה יזכה דוד משיח שאצלו כל העז והממשלה דקדשה ועל ידו עקר הארת הרצון שזוכה כל אחד מישראל בשעת האכילה כפי התחזקותו להיות איש חיל וכו' וכנ"ל ועל-כן אז דיקא הוציא כנגדו לחם ויין וכנ"ל:
ועל-כן לחם לשון מלחמה, כמו שכתוב, לחם את לחמי. כי עקר התחזקות המלחמה של האדם בזה העולם הוא בענין הרצון, בפרט עכשו בתקף הגלות כי הסטרא אחרא וכל הבאים מצדה מתגברים מאד עד שקשה לעמד כנגדם ולא נשאר לנו כי אם הרצון כנ"ל. שצריכין להתחזק בזה מאד מאד שלא יפל מן הרצון בשום אפן אף אם יעבר עליו מה, כי הבעל דבר מתגבר על האדם להפילו גם מהרצון. אבל על-ידי הרבי האמת המאיר הארת בן ותלמיד לבלי ליאש את עצמו בשום אפן כל מי שחזק בזה ואינו שלימזלניק הוא זוכה להארת הרצון כנ"ל. שעל-ידי-זה עקר התגברות המלחמה וכנ"ל. ועין במקום אחר בהלכות ברכת המזון הלכה ד) שעקר העקשנות ברצון, עין שם:
ועל-כן מצות חלה כשנותנין מים בעסה ומתחילין לגלגלה, כי מים נמשכין מבחינת זה הים גדול ורחב ידים המבאר בהתורה הנ"ל שעל-ידי-זה עקר הארת הרצון כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל-כן מים בחינת רצון, כמו שכתוב, וישפכו מים וכו', כמו שפרש רש"י ששפכו לבם וכו' בחינת רצון. וכמו שכתוב, ונהרו אליו כל הגוים, שהוא גם כן לשון רצון וכנ"ל:
ועל-כן חלה אין לה שעור מדאוריתא, כי הארת הרצון הוא בבחינת אין שעור, כי הוא בחינת מה כמו שמבאר שם) שהוא בחינת בלי שעור ועל-כן על-ידי הרצון והכסופין דקדשה יכולין להתחזק תמיד כנ"ל. וזה נשאר קים לעולם אפלו בתקף הגלות בכלליות ובפרטיות כנ"ל, כי הוא בחינת בלי שעור וכל אחד כפי מה שהוא יכול לילך עם זה תמיד בכל מה שעובר עליו, כי אף-על-פי-כן רצוני חזק אליו יתברך כמו שמבאר לעיל על פסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ וכנ"ל:
כי איתא במדרש על פסוק וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו'. וזה לשונו, לפי דרכנו למדנו שאין מחזיקין אלא למחזקין ואין מזרזין אלא למזרזין. ולכאורה הוא פליאה כי אם כן מהיכן ההתחלה? אך כבר דברנו בזה במקום אחר, שיש כמה דברים שהם תלויים זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה כמו שמבאר בסימן י לקוטי א) ובאמת הוא נפלאות תמים דעים והוא מסתרי נפלאות הבחירה שהוא הפלא הגדול שבכל פלאות הבורא יתברך שמו. ואי אפשר להשיג זאת כי באמת אין יודעין מהיכן ההתחלה, אך באמת כל ההתחלה והסוף והאמצע והתכלית שלנו הכל הוא על-ידי הצדיק האמת שבכל דור שהוא בחינת משה רבנו שהוא הרבי הראשון של כל ישראל וממנו ההתחלה ואצלו כל תכליתנו ותקותנו, כי מה שהיה הוא שיהיה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וההתחלה של הצדיק האמת בחינת משה בעצמו אי אפשר לנו להשיג כלל ואין לנו להרהר בזה כלל. איך זכה ילוד אשה להשגה כזאת וכו'. אך אחר שכבר זכינו לקבלת התורה ממשה רבנו ולהמשיך דעתו הקדושה בכל דור ודור על-ידי צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת הדעת של בן ותלמיד הנ"ל. על-ידי-זה הודות לקל יש לנו מהיכן להתחיל, כי מנעורינו מגדלין אותנו בקדשת ישראל, כי התינוק כשנולד מלין אותו ביום השמיני מיד. ואחר כך כשמתחיל לדבר מתחילין לדבר עמו בלשון הקדש וללמדו תורה ותכף מלבישין אותו בציצית וכו', על-כן בודאי יש לנו במה להתחזק בעזרת ה' יתברך ועל-כן דקדק אדמו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל ואמר שעל-ידי הדעת של בן ותלמיד כל מי שהוא איש חיל ואינו שלימזלניק יכול לקבל הארת הרצון בשעת האכילה, כי צריך שיהיה חזק בעצמו ואז יחזקו אותו יותר עד שיזכה להארת הרצון, כי הא בהא תליא כל מה שחזק יותר יכול לקבל הארת הרצון יותר וכל מה שהרצון מתפשט ומתגדל יותר הוא חזק ביותר וכו' וההתחלה אי אפשר לידע. אך באמת עקר ההתחלה שלנו הוא ממשה רבנו עליו השלום ומצדיקי אמת שבכל דור וכנ"ל, כי אין מחזקין אלא למחזקין וכו' ואף-על-פי-כן צריך האדם להתחזק בעצמו הרבה ולא יהיה שלימזלניק, כי אף-על-פי-כן יש לו בודאי בחירה בכל דור ובכל יום כפי האדם וכפי הזמן וכפי ההרפתקאות והמארעות שעוברים עליו, כי בהכרח שישאר לו בחירה, כי לא נברא בזה העולם כי אם בשביל הבחירה. אך מי שחזק באמת יכול להתחזק ברצון כי הרצון חפשי לעולם. וזה אי אפשר לסתר בשום אפן בשום מניעה שבעולם, כי אף-על-פי-כן אני חפץ ומשתוקק ברצון חזק אל האמת לאמתו. וזה שאמר משה לישראל, ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה וכו'. והקשו רבותינו ז"ל, וכי יראה מלתא זוטרתא היא? אין לגבי משה מלתא זוטרתי. והענין תמוה כי מה הועילו בתרוצם שתרצו לגבי משה מלתא זוטרתי. עדין קשה על שאמר מה ה' שאל מעמך וכו'. הלא יראה לאו מלתא זוטרתי היא אצלנו ומה יועיל לנו מה שאצלו היא מלתא זוטרתי הלא אצלנו לאו מלתא זוטרתי היא? אך בפסוק זה מרמז הארת הרצון שהוא בחינת מ"ה, בחינת מה ה' אלקיך שאל מעמך ועל-ידי-זה זוכין ליראה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק זה, עין שם. וכבר כתבנו שהארת הרצון, שהוא בחינת יראה, כמו שמבאר במקום אחר ) יכול כל אדם לזכות בקל, כי הרצון חפשי לעולם רק שצריך שיהיה חזק בחינת איש חיל וכו'. וזה תלוי בזה כי אין מחזקין וכו'. אך מהיכן ההתחלה זה אי אפשר להשיג, אך העקר מה שאי אפשר להשיג הוא שאי אפשר להשיג מהיכן התחילו הצדיקי אמת שהם בחינת משה כנ"ל. אבל אנו כבר יש לנו יסוד חזק מהיכן להתחיל מאחר שכבר יגע משה רבנו וכל הצדיקי אמת ביגיעות עצומות כאלה עד שהמשיכו הדעת הנ"ל שעל-ידי-זה כל ההתחזקות שעל-ידי-זה נמשך הארת הרצון וזה תלוי בזה וכו' ועל-כן כל מי שרוצה יכול להתחזק בקל על-ידי הדעת הנ"ל שהאירו לנו כי מלא כל הארץ כבודו הקיצו ורננו שכני עפר וכו' וכו'. ועל-ידי-זה זוכים להארת הרצון וכל מה שהרצון מתגדל יותר על-ידי-זה מתחזק יותר כנ"ל. על-כן משה שפיר קאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך וכו'. ועתה דיקא, פרוש אחר שכבר יגעתי אנכי ביגיעות כאלה בשבילכם, כמו שדבר הרבה בפרשיות הקודמים מתחלת אלה הדברים, מעצם היגיעות והתלאות שסבל בשבילם, שהוציאם ממצרים, ונתן להם את התורה באותות נוראות כאלה והאיר עליהם דעת קדוש כזה, כמו שכתוב, אתה הראת לדעת וכו'. ואף-על-פי-כן עד שהמלך במסבו וכו' חטאו בעגל והתפלל עליהם עד שנתרצה להם ה' יתברך וכו' וכו'. ומאחר שאנכי טרחתי ויגעתי בשבילכם כל כך, ועתה ישראל. 'ועתה' דיקא, מאחר שכבר אנכי בעולם, עתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה שהיא מלתא זוטרתי לגבי, ואם אצלכם אינה מלתא זוטרתי מצד גשמיותכם, אבל מאחר שאצלי היא מלתא זוטרתי ואני כבר התחלתי בשבלכם כבר יש לכם יסוד חזק והתחלה טובה ותוכלו להתחזק על ידי. מאחר שתהיו חזקים תזכו לרצון שהוא בחינת מ"ה, בחינת יראה ועל-כן בודאי היראה מלתא זוטרתי גם אצלכם מאחר שאצלי היא מלתא זוטרתי, כי על ידי תוכלו הכל לזכות ליראה שלמה על-ידי הרצון שבא על-ידי התחזקת וכו' שתלויים זה בזה, כי כבר יש לכם יסוד חזק להתחיל מאחר שכבר זכיתי למה שזכיתי שאי אפשר לכם להשיג כלל מהיכן היה התחלתי. אבל אתם כבר יש לכם התחלה חזקה ועל-כן בקל תוכלו לזכות לכל טוב על ידי וכנ"ל: