ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · בכור בהמה טהורה ב
Reading settings
ענין קדשת בכור שצריכין לתנו לכהן: על-פי המאמר 'ויהי מקץ' המתחיל, כי צריך לשמר את הזכרון וכו' עין שם סימן נד) . ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי בחינת הגדלת הדעת שזהו בחינת תפלין וכו', עין שם היטב. ובסוף המאמר מבאר שם שצריך לשמר המח והזכרון מכח המדמה שהוא כח הבהמיות. ועל-ידי לשון הרע שהוא מוציא דבה הוא כסיל. הוא נופל מדעת ואהבה דקדשה לאהבת הבהמיות שהם אהבת המדמיות וכו'. ועקר תקונו על-ידי בחינת יד בחינת שמחה שהוא מברר הרוח טובה מן הרוח רעה מבחינת עצבות רוח על-ידי בחינת נגון וכו', כי הכלי היא התאספות הרוח וכו'. ועל-כן כשיש איזה נקב בכלי אינו יכול לנגן, כי אזי הוא בבחינת כל רוחו יוציא כסיל וכו' ואזי תצא רוחו ישוב לאדמתו וכו', עין שם היטב:
וזה בחינת מצות בכור שצריכין לתנו לכהן, כי הבכור הוא ראשית בחינת דעת שזה בחינת זכרון הנ"ל שהוא הגדלת הדעת כנ"ל בחינת תפלין כנ"ל, כי פרשה ראשונה של תפלין היא קדשת בכור. ועל-כן ישראל שהם מדבקים מחשבתם תמיד בעלמא דאתי, כי זה עקר עבודת ישראל לזכר תמיד בעלמא דאתי על-כן הם נקראים בחינת בכור, כמו שכתוב, בני בכרי ישראל. כי בכור זה בחינת דעת בחינת תפלין בחינת זכרון הנ"ל שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל, כי עלמא דאתי הוא בבחינת בכור שהוא ראשית, כי עולם הבא קדם לעולם. נמצא שהבכור הוא בבחינת דעת וזכרון הנ"ל. ועל-כן צריכין לשמרו מכח המדמה כח הבהמיות, כי צריכין לשמר את הזכרון והדעת הנ"ל מכח המדמה כנ"ל. ועל-כן צריכין לתן את הבכור לכהן שהוא בחינת אהבה דקדשה בחינת וקמץ הכהן המבאר במאמר הנ"ל, שהוא הפך אהבת המדמיות אהבת הבהמיות, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, עין שם. נמצא שעל-ידי שנותנין הבכור לכהן, על-ידי-זה שומרין את הזכרון והדעת מכח המדמה מכח הבהמיות, כי הכהן הוא בחינת אהבה דקדשה כנ"ל. ועל-כן הכהן צריך להקריב הבכור לקרבן, כי עקר תקון וברור המדמה הוא על-ידי בחינת קרבן שעל ידו מעלין ומבררין רוח האדם מן רוח הבהמה בבחינת אדם כי יקריב בכם קרבן לה' מן הבהמה ויקרא א). שזה בחינת נגון שמתקן את המדמה על-ידי שמברר הרוח טובה מן הרוח רעה, הינו רוח האדם מן רוח הבהמה. וכמבאר בדברי רבנו זכר צדיק וקדוש לברכה במקום אחר. שברור רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת מי יודע רוח בני האדם העלה וכו' ורוח הבהמה וכו'. הוא על-ידי בחינת נגון, עין שם. ועל-כן בשעת הקרבת הקרבן היו הלויים מנגנים בשיר על הדוכן נמצא שהקרבן הוא בבחינת יד, בחינת שמחה, בחינת נגון המבאר במאמר הנ"ל שעל ידו מבררין הרוח הטובה וכו' ומכניעין את המדמה, כי המקרא ושמחתם בכל משלח ידכם המבאר במאמר הנ"ל הוא קאי על קרבנות שמביאין ברגל שהם עקר השמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אין שמחה אלא בבשר שלמים. כי הקרבנות הם בחינת שמחה בחינת ושמחתם בכל משלח ידכם, בחינת נגון שעל ידם מבררין הרוח טובה רוח האדם בחינת דעת מרוח הבהמה מכח הבהמיות כח המדמה על-כן נותנין אותו לכהן שהוא אהבה דקדשה והוא מתקנו על-ידי שמקריבו לקרבן שעל-ידי-זה נתברר ונתתקן כח המדמה בבחינת התקון הנעשה על-ידי נגון כנ"ל. ועל-כן גם כל הקרבנות הם על-ידי הכהן שהוא אהבה דקדשה, כי כל הקרבנות באין בשביל זה לתקן כח המדמה כח הבהמיות לבררו ולתקנו להעלותו לבחינת אהבה דקדשה בחינת כהן וזה בחינת סמיכה ביד על הקרבנות. 'ביד' דיקא. ששם פקדונות הרוחות. ועקר הברור על-ידי היד בבחינת ונגן בידו וכו', עין שם היטב במאמר הנ"ל ותבין כל זה:
ועל-כן כל אשר בו מום לא תקריבו, כי המום הוא חסרון וכשיש חסרון ונקב בכלי אזי אי אפשר לברר הרוח טובה מן הרוח רעה, כי אזי הוא בבחינת כל רוחו יוציא כסיל, בחינת תצא רוחו ישוב לאדמתו, כי צריך שיהיה הכלי בשלמות, עין שם היטב היטב. ועל-כן הבכור או שאר קרבן שצריכין על-ידי שמקריבין אותו לברר הרוח טובה מן הרוח רעה. שזהו עקר בחינת הקרבן על-כן צריכין שיהיה שלם בלי שום מום וחסרון כדי שיוכלו לבררו שלא יהיה בבחינת כל רוחו יוציא כסיל שלא ישוב ויתגבר המדמה חס ושלום בבחינת תצא רוחו ישוב לאדמתו, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם היטב. וזהו מה שמבאר רבנו ז"ל שם שמוציא דבה הוא כסיל ונופל מאהבת קדשות לאהבת הבהמיות, כי מוציא דבה הוא בעל מום, כי כל הפוסל במומו פוסל, ועל-כן מאחר שהוא בעל מום אינו יכול לברר הרוח טובה וכו' בבחינת כל רוחו יוציא כסיל הנ"ל ועל-כן מוציא דבה שהוא בעל מום הוא כסיל כנ"ל והבן. גם זה המקרא כל רוחו יוציא כסיל על-פי פשוטו נאמר על בעל לשון הרע שמדבר הרבה ומגלה מום חברו. ועל-ידי-זה נתגלה מומו. ועל-כן הוא כסיל, כי הוא בבחינת כלי שבור ופגום שאי אפשר לנגן עליו ואין יכולין לברר הטוב מן הרע על-ידי כלי כזו כמו שמבאר שם, עין שם:
ועל-כן הבכור אסור בגזה ועבודה, כי גזה ועבודה הוא עובדין דחל, בחינת עבדות ועבדות זה בחינת עצבות רוח, כמבאר במקום אחר. ועקר תקון הבכור והקרבן הוא לברר הרוח טובה מעצבות רוח שהוא רוח נכאה רוח רעה, כמבאר שם במאמר הנ"ל וכנ"ל. ועל-כן הבכור והקרבן אסור בכל מיני עבדות שהם בחינת עצבות רוח, כי צריכין לבררו ולהעלותו מבחינת עצבות רוח לבחינת רוח טובה כדי להכניע המדמה להעלותו לבחינת אהבה קדושה בחינת כהן כנ"ל: גם הבכור הוא בבחינות זכרון הנ"ל שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי כנ"ל שהוא יום שכלו שבת ועל-כן אסור בעובדין דחל:
וגם זהו בחינת חמשה שקלים כסף שפודין בהם בכור אדם, כי אצל האדם בעצמו עקר ברור ותקון המדמה הוא על-ידי שמתקן את הממון שלו וכמבאר בדברי רבנו ז"ל במאמר אשרי העם להמשיך השגחה סימן יג) שתקון הממון, דהינו משא ומתן באמונה ושמח בחלקו הוא בחינת נגונא דלואי, בחינת שאו זמרה ותנו תף, שהוא בחינת משא ומתן, עין שם. וזה נעשה על-ידי צדקה. נמצא שתקון הממון הוא בחינת נגון ועל-ידי נגון נתברר המדמה כנ"ל. ועל-כן הבכור שהוא בחינת הזכרון שצריכין לשמרו מכח המדמה כנ"ל. ועל-כן צריכין לתנו לכהן שהוא אהבה דקדשה הפך המדמה כנ"ל, על-כן פדיונו על-ידי ממון, כי על-ידי שנותן ממונו לכהן שזהו בחינת צדקה, על-ידי-זה מתקן ממונו ותקון הממון זה בחינת נגון כנ"ל ועל-ידי הנגון נתברר המדמה וזוכין לאהבות קדושות שהם בחינת כהן וזה נעשה על-ידי הממון שנותן לכהן דיקא, כי על-ידי-זה הממון הוא מברר הרוח טובה מן הרוח רעה המערב בתוך הממון, כי שם בממון מלבשין כמה וכמה ניצוצות קדושות וגם שם בממון עקר אחיזת העצבות רוח שעקר אחיזתו בממון בחינת בעצבון תאכלנה בראשית ג) שהוא עצבות הממון והפרנסה ועל-ידי שנותן ממונו לכהן שהוא אהבה דקדשה, על-ידי-זה נתתקן ונתברר הממון ואזי נתתקן המדמה כנ"ל. ועל-ידי-זה נפדה הבכור ונתתקן, כי עקר פדיון ותקון הבכור הוא על-ידי תקון המדמה, כי הבכור, שהוא בחינות זכרון, צריכין לשמרו מכח המדמה כנ"ל: ועל-כן נותנין חמשה שקלים כנגד ה' הדעת בחינת תקון הדעת הפך המדמה כנ"ל. וזה חמשה שקלים כסף, כי מסטרא דימינא מחא חורא ככספא, הינו תקון הדעת על-ידי בחינת כהן ימין. וזהו שקלים בחינת נגון, בחינת משקל השיר, כי צריכין לנגן במשקל לעלות ולירד בנגינה כפי המשקל שזהו עקר הברור, עין שם והבן. ועל-כן הבכור נוהג בזכרים לבד בחינת זכרון הנ"ל שהוא בחינת בן זכר, כמבאר שם, עין שם: שיך לעיל: תקון הממון הוא בחינת נגון כנ"ל, בחינת יד הנ"ל, בחינת יגיע כפו, בחינת ושמחתם בכל משלח ידכם שפרושו כפי העשירות והממון אשר חננו ה' שמשם בא השמחה כשזוכה לבררו ולתקנו על-ידי הקרבנות שמביא ברגל מיגיע כפו והבן היטב: