ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · בכור בהמה טהורה ג
Reading settings
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך לא תעבד בבכור שורך ולא תגז וכו':
על-פי המאמר תקעו ב בלקוטי תנינא בסימן ה, עין שם כל המאמר: והכלל כי העקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה שלמה תמיד ולזכות לאמונה צריכין לחתר ולמצא המים שמשם גדלה האמונה, דהינו שצריכין לצעק מעמק הלב בחינת ממעמקים קראתיך ה', בחינת צעק לבם אל ה'. ועל-ידי-זה נתגלין עצות בחינת מים עמקים עצה בלב איש ועל-ידי-זה גדלה האמונה וכו' וכו'. וזה בחינת בריאת העולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכו'. ולדלות ולגלות המים הנ"ל, לזה צריכין איש תבונות ואיש תבונות הוא כשמצחצח הנשמה על-ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל-ידי-זה ממשיך פרנסה שהיא בחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו'. ועל-ידי שמעלין אמונה הנפולה על-ידי-זה נעשין גרים. ומחמת שאלו הגרים נעשו מלקיטת נפילת האמונה על-כן הם מזיקין לישראל וכו', כי הם מכניסין גאוה בישראל. ועל-ידי-זה נוטלין חרב הגאוה המנהיגים של שקר וכו' ועל-ידי-זה מתגבר חס ושלום תאות נאוף וכו' ולהנצל מזה הוא על-ידי מגני הדור שהם מגנים עלינו ומצילין אותנו מתאות נאוף, כי הם מכניעין החותם דסטרא אחרא שנעשה על-ידי הגאוה שהוא בחינת החתים בשרו, דהינו שמכניעין ומבטלין תאות נאוף ומעלין ומבררין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה שהוא בחינת תפלין בחינת שימני כחותם על לבך וכו' בחינת פתוחי חותם קדש לה' וכו' וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת קדשת בכור בהמה טהורה שנתקדשו בעת יציאת מצרים שעל-ידי-זה נעשין תפלין, כמו שכתוב בפרשת בא, קדש לי כל בכור וכו'. וזאת הפרשה היא פרשה ראשונה של תפלין, כי קדשת בכורים זה בחינת שמעלין ומבררין האמונה הקדושה ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בחינת תפלין, כי עקר האמונה היא בבחינת בהמה, כי עקר שלמות האמונה הוא שיסלק דעתו וחכמתו לגמרי וישים עצמו כבהמה ויאמין בה' יתברך ובצדיקים אמתיים באמונה שלמה לבד, כי עקר האמונה הוא במה שאין השכל מבין, כי במה שמבינים בשכל אין שיך אמונה וכמבאר במקום אחר. על-כן עקר האמונה היא בבחינת ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, בחינת אדם ובהמה תושיע ה', ודרשו רבותינו ז"ל, בני אדם שערומים בדעת כאדם הראשון ומשימים עצמן כבהמה. וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום, שהיה חכם מכל אדם. ואף-על-פי-כן אמר, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. וכמו שכתוב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. על-כן מי שרוצה לזכות לחיי עולם לחיים נצחיים לחיים אמתיים צריך לסלק דעתו ושכלו וחכמתו לגמרי ולסמך רק על אמונה לבד. וזה עקר החכמה הגדולה שבכל החכמות, כמבאר בדברינו במקום אחר, כי כשיהיה חזק באמונתו לבד ימים ושנים בלי שכל וחכמות וחקירות כלל במחו אזי בודאי יזכה ברבות הימים להשיג ולהבין השגות וחכמות אלקות אמתיות מה שאי אפשר בשכל אנושי להשיג ובלבד שלא יעמיד זאת לנסיון רק יתהלך בתמימות ובפשיטות באמונה ישרה באמת. ועל-כן עקר האמונה היא בבחינת בהמה שישים עצמו כבהמה שאין לה שום דעת, אך צריכין לשמר עצמו מאד מאמונות כזביות שלא יהיה פתי יאמין לכל דבר. וזה בחינת בהמות טהורות ובהמות טמאות שהזהירנו ה' יתברך להבדיל בין הטמא ובין הטהור, כי האמונה היא בבחינת בהמה כנ"ל, אך אמונה ישרה דקדשה שהיא אמונת ישראל היא בחינת בהמות טהורות. ואמונות כזביות הם בחינת בהמות טמאות ובשביל זה היה אבות העולם רועי מקנה. ונקראים שבעה רועים, 'רועים' דיקא, כי האבות הראשונים כל עבודתם היה לגלות אמונה הקדושה בעולם. ועל-כן אברהם אבינו עליו השלום שהיה ראש למאמינים. והוא הראשון שהתחיל לגלות ולהמשיך האמונה הקדושה בעולם, על-כן חפר בארות מים שזהו בחינת שחפר וחתר וגלה עמקא דבירא שהוא בחינת אמונה הקדושה שעקר גדילתה מעמקא דבירא. מבחינת המים הנ"ל שהם בחינת מים עמקים וכו', בחינת ממעמקים קראתיך ה' כנ"ל, כי על-ידי חפירת הבארות מים שחפר אברהם על-ידי-זה גלה המים שמשם גדלה האמונה כנ"ל. ועל-כן התגברו תמיד העכו"ם והסטרא אחרא לסתם הבארות של אברהם, כמו שכתוב, וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וכו'. ויצחק חזר וחפרן, כמו שכתוב, וישב יצחק ויחפר את בארת המים וכו'. וכן ביעקב כתיב, ויגל את האבן מעל-פי הבאר. וכן במשה כתיב, וישב על הבאר. כי כלם עסקו וטרחו בזה לגלות ולחתר הבאר מים חיים שהוא בחינת אמונה הקדושה שגדילתה משם מבחינת מים עמקים וכו' כנ"ל: ועל-כן מחמת שהאבות זכו להוציא ולגלות האמונה הקדושה שנקראת באר מים חיים כנ"ל, על-כן כלם היו רועי בהמות, כי היו עוסקים לרעות בהמות, כי על-ידי-זה היו מבררים ומזככים את האמונה שהיא בבחינת בהמה העדר הדעת כנ"ל. כדי שתהיה האמונה ברורה לברר האמונה הקדושה מאמונות כזביות, מאמונות של שטות והבל. ועל-כן נזדמן להם זווגם על הבאר, כי אשה יראת ה' היא בחינת אמונה כידוע, על-כן מצאו זווגם על הבאר מים שמשם גדלה האמונה כנ"ל שהיא בחינת זווגם בחינת אשה יראת ה' כנ"ל. ועל-כן אי אפשר שתתחבר אשה לבעלה כי אם על-ידי טבילה במים, כי בנות ישראל ששרשן מבחינת אמונה שנקראת אשה יראת ה' כנ"ל צריכין לטבל במים כדי שתתגדל האמונה הקדושה שגדילתה משם מבחינת מים עמקים ואז נטהרין בנות ישראל מדם נדות שהם זהמת הנחש בחינת אמונות כזביות וכפירות, כי עקר גדול האמונה הוא מבחינת באר מים חיים שזהו בחינת טבילת מקוה מים של בנות ישראל שהם בחינת אמונה כנ"ל. ועל-כן מקוה מים מטהר את ישראל מכל מיני טמאות שבעולם, כי כל מיני טמאות כלן נמשכין מכפירות ואמונות כזביות שזה עקר הטמאה והזהמא בחינת זהמת הנחש שהכניס כפירות בעולם, כי כל הטמאות באים על-ידי היצר הרע שנקרא אל אחר כפירות. ועל-כן על-ידי המקוה מים שמשם גדלה האמונה כנ"ל, על-ידי-זה זוכין לחזר ולהוציא ולגלות האמונה הקדושה ועל-ידי-זה מבטלין כל הטמאות שהם בחינת כפירות ואמונות כזביות ונטהרין מהם, כמו שכתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם. כי מים טהורים הם בבחינת מי המקוה של ישראל שהם נמשכין מעמקא דבירא מבחינת באר מים חיים, מבחינת מים עמקים הנ"ל שעל-ידי-זה גדלה האמונה הקדושה. ואז כשזה קם זה נופל ונתבטלין כל הכפירות וכל האמונות כזביות ונטהרין מכל טמאות הנמשכין מהם כנ"ל:
וזה בחינת קדשת בכור בהמה טהורה שצריכין לתן הבכור בהמה טהורה לכהן, כי צריכין לברר את האמונה הקדושה שהוא בחינת בהמה טהורה מבחינת החתים בשרו שנתאחז בה בעת נפילתה, לבררה משם ולהעלותה לבחינת חותם דקדשה, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל-כן צריכין לתן הבכור בהמה לכהן שהוא קדוש לאלקיו, כי על-ידי-זה מבררין ההולדה הראשונה מבחינת החתים בשרו שנתאחז בכל ההולדות מחטא אדם הראשון שפגם בזה כידוע. ועל-כן צריכין לקדש ההולדה ראשונה, דהינו הבכור לתנו לכהן שעל-ידי-זה מעלין אותו לבחינת חותם דקדשה. בחינת פתוחי חותם קדש לה' שהוא הכהן שנקרא קדוש, כמו שכתוב, קדוש הוא לאלקיו. והוא מקריב את הבכור על המזבח לקרבן ועל-ידי-זה מעלין ומבררין הבהמה שהוא בחינת אמונה מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה'. והעקר הוא הבכור שהוא הולדה הראשונה, כי הכל הולך אחר ההתחלה. וכל זה זכו ישראל בעת יציאת מצרים שאז נצטוו תכף על קדשת בכורות, כמו שכתוב שם, קדש לי כל בכור וכו'. כי עקר יציאת מצרים היה שאז נתגלה האמונה הקדושה לעין כל על-ידי המופתים הנוראים שעשה אז ה' יתברך כדי לגלות אמונת אלקותו יתברך, כמו שכתוב, וידעתם כי אני ה'. וכמו שכתוב שם בכל מכה ומכה, למען תדע כי לה' הארץ וכו', וכיוצא בזה הרבה. ועל-כן אז נתקדשו בכורות שהיו בחינת ברור האמונה להעלותה לבחינת חותם דקדשה כנ"ל. כי עקר כל ההולדות הם על-ידי בחינת אמונה שהוא בחינת אשה כנ"ל, כי הדעת והאמונה הם בחינת איש ואשה. וכמו שבגשמיות אי אפשר להוליד שום הולדה בלי חבור זכר ונקבה, כמו כן אי אפשר להדעת והשכל להוליד שום הולדה טובה לתקון העולם כי אם על-ידי האמונה, דהינו כשמתחבר הדעת עם האמונה שעל-ידי-זה מיחדין קדשא בריך הוא ושכינתה ומי שמפריד חס ושלום הדעת מן האמונה הוא נרגן מפריד אלוף שמפריד אלופו של עולם. וזהו ממש בחינת נאוף, בחינת החתים בשרו מזובו בחינת מוציא זרע לבטלה שמוציא טפי המח והשכל בלי חבור בת זוגו שהוא בחינת האמונה הקדושה. שמזה נולדין מזיקי עלמא חס ושלום כידוע כמו כן כשמגלה ומוליד איזה שכל מדעתו בלי התחברות האמונה זה השכל הוא בחינת מזיקי עלמא שהוא מזיק מאד להעולם, כי על-ידי-זה נמשכין כפירות ואמונות כזביות שמחריבין העולם חס ושלום. ועל-כן כשיצאו ממצרים שאז נתגלה האמונה הקדושה בעולם, על-כן אז נתקדש בחינת ההולדה, שזהו בחינת קדשת בכורות שהם הולדה הראשונה של האמונה, כי כל ההולדות הם על-ידי אמונה כנ"ל: ועל-כן אז מתו בכורי מצרים ובכורי ישראל נתקדשו לה', כי בכורי מצרים זה בחינת ההולדה הנמשכת מאמונות כזביות, כי את זה לעמת זה עשה האלקים ובכורי ישראל זה בחינת ההולדה הנמשכת מאמונה דקדשה. ואז ביציאת מצרים נתגלה ונתחזקה האמונה הקדושה ואז נתקדש ההולדה הנמשכת מן האמונה שזהו בחינת קדשת בכורות פטר כל רחם בבני ישראל, כי עקר ההתחלה, דהינו ההולדה הראשונה שנפתחה ונתגלה האמונה עד שמולידה ומוציאה הולדות דקדשה. ועל-כן צריכין לקדש הבכורות לתנם לה' כדי לבררם מבחינת החתים בשרו שהוא בחינת פגם האמונה שנאחז בכל ההולדות מחטא אדם הראשון, שזהו בחינת הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, לבררם מזה ולהעלותם לבחינת חותם דקדשה בחינת פתוחי חותם קדש לה' ואזי כשזה קם זה נופל. ועל-כן נופלין אז בכורי מצרים שהם נמשכין מאמונות כזביות כנ"ל. ועל-כן על-ידי קדשות בכורות נעשין תפלין, כי זאת הפרשה קדש לי כל בכור הוא פרשה הראשונה של תפלין, כי קדשת בכורות היא תפלין ממש, דהינו שמעלין ומזככין ההולדה הראשונה של האמונה הקדשה ומבררין אותה מבחינת החתים בשרו. לבחינת חותם דקדשה שהוא בחינת תפלין. נמצא שקדשות בכורות הוא בעצמו בחינת תפלין. ועל-כן אלו השתי פרשיות של קדשות בכורות שהם 'קדש' 'והיה כי יביאך' הם הפרשיות ראשונות של תפלין, כי זה עקר התפלין כנ"ל:
ועל-כן נותנין הבכור לכהן, כי הכהנים הם בני אהרן. ואהרן זכה לכהנה בשכר וראך ושמח בלבו, כמו שכתוב, הנה אהרן אחיך הלוי הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ודרשו רבותינו ז"ל שעל-ידי-זה זכה אהרן לכהנה, כי כל עבודות הכהן בקרבנות הוא בחינה הנ"ל. שמעלה ומברר מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה. שזהו עקר כלל כל הקרבנות שכלם באים מבהמות שעל-ידי שמקריבין הבהמה לקרבן על-ידי-זה מבררין האמונה הקדושה שהוא בחינת בהמה מבחינת אמונות כזביות מבחינת החתים בשרו שמשם באין כל החטאים שבעולם ומעלין אותה לבחינת חותם דקדשה כנ"ל, כי כל ברור הניצוצות הקדושים מן הקלפות הנעשין על-ידי הקרבנות כידוע, כל זה היא בחינת ברור הנ"ל מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה. וזה נעשה על-ידי הכהנים בני אהרן, כי אהרן זכה לזה על-ידי שיצא לקראת משה בשמחה ולא נתקנא על גדלת אחיו אף-על-פי שהיה גדול ממנו. ובזה שבר את הגאוה של מנהיגים של שקר, שהם מתגאים על עם דל בחנם ורודפים אחר הכבוד ונוטלין גדלה לעצמן ורודפים את המנהיגים אמתיים ומתקנאים בגדלת הכשרים האמתיים, כי אהרן היה ההפך מזה ממש, כי הוא היה מנהיג אמתי של ישראל אז כמו שכתוב, להם בארץ מצרים ודרשו רבותינו ז"ל, אותה נבואה על-ידי אהרן נאמרה. ואף-על-פי-כן לא היה מתגאה נגד אחיו הקטן אדרבא, השפיל עצמו נגדו ובטל עצמו ושבר הגאוה ושמח בלבו באמת על גדלת אחיו משה. נמצא שאהרן שבר את הגאוה שמשם נמשך בחינת החתים בשרו כנ"ל. ועל-כן זכה אהרן על-ידי-זה לכהנה שזכה שתהיה עבודתו תמיד לשבר ולבטל מישראל בחינת החתים בשרו, בחינת תאות נאוף ולהעלות לבחינת פתוחי חותם קדש לה', שזה נאמר על הציץ שהיה במצח אהרן. כי אהרן זכה לזה על-ידי ששבר את הגאוה שעל-ידי-זה בטל בחינת החתים בשרו שנמשך מגאוה כנ"ל, והעלה הכל לבחינת חותם דקדשה בחינת פתוחי חותם וכו' כנ"ל, כי אהרן היה מגיר גרים, כמו שכתוב, ורבים השיב מעון. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, הוי מתלמידיו של אהרן וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. אבל הגרים שמקרבן יכולין להזיק, כי הם מכניסין גאוה שעל-ידי-זה נמשך תאות נאוף חס ושלום, אבל אהרן שבר את הגאוה כנ"ל ולא התגאה כנגד הצדיק האמת כנגד אחיו משה ואז מסר כל הגרים והבעלי תשובה שלו כלם מסרם למשה ואהרן היה אז מנהיג ישראל ובטל עצמו ומסר כל הגדלה לאחיו. נמצא שהעלה את הגרים והבעלי תשובה שלו למשה שהוא הדעת הקדוש בחינת תפלין, בחינת חותם דקדשה, בחינת ומשה היה רעה, כמבאר במאמר הנ"ל. נמצא שבזה בעצמו שיצא אהרן לקראת משה ובטל הגאוה ושמח בלבו ומסר כל הגדלה לאחיו בזה בטל בחינת החתים בשרו, שהוא בחינת גאוה, והעלה הכל לבחינת משה, שהוא בחינת תפלין חותם דקדשה, כי מסר כל הגדלה וההתנשאות וכל האנשים שלו שהחזירם בתשובה והיה מנהיג שלהם מסר הכל למשה, כי אז נעשה משה עקר המנהיג. נמצא שעל-ידי-זה היה מעלה מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, על-כן בשכר זה זכה לכהנה שעבודתו תמיד בקרבנות שמקדשין לה' שזהו גם כן בחינת ברור הנ"ל מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, שזהו עקר הברור של הקרבנות כנ"ל. ועל-כן נותנין הבכור לכהן, כי קדשת הבכור שהוא הולדה הראשונה הוא בבחינה זו שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת קדש בחינת קדש לי כל בכור וכו', כי עולה אל הקדשה לבחינת פתוחי חותם קדש לה' וכנ"ל: ועל-כן זכה אהרן לקדשת הברית ביותר מכל ישראל, כי הכהנים נצטוו מצות בקדשת הברית יותר מישראל, כמו שכתוב, אשה זנה וגרושה וחללה לא יקחו כי קדוש הוא וכו'. כי הוא בטול תאות נאוף על-ידי ששבר הגאוה שהוא בחינת החתים בשרו וכו' כנ"ל:
ועל-כן אהרן מבטל מישראל תאות נאוף שהוא טמאת עמלק, כי העננים היה בזכות אהרן והענני כבוד היה מבטלין קלפת עמלק, כי עמלק לא היה יכל לשלט בישראל שהיה בתוך הענן כי אם בהנחשלים שהיה הענן פולטן. ועל-כן אחר מיתת אהרן ונסתלקו הענני כבוד אז בא עמלק עליהם, כמו שכתוב, וישמע הכנעני מלך ערד וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל שזה היה עמלק ששמע שמת אהרן ונסתלקו הענני כבוד וכו', כי אהרן הכהן מבטל תאות נאוף שהיא בחינת עמלק כנ"ל וממשיך שבעה עננים שהם בחינת שבעה רועים שהוא בחינת תפלין כנ"ל במאמר הנ"ל. וכן מבאר במאמר הנ"ל שהברור והעליה שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה לבחינת תפלין על-ידי שמשברין הגאוה זאת הבחינה היא בחינת ענ"ן. כמו שמבאר שם על מאמר רבותינו ז"ל, 'כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא הוו נפצי גלימיהו', דהינו ששברו הגאוה וסליק ענני בחינת והיתה הקשת בענן, בחינת תקון הברית שמעלין מבחינת גאוה מבחינת החתים בשרו לבחינת תפלין. וזהו וכסי לשמשא, הינו תפלין וכו', עין שם. וזהו בחינת שבעה עננין של אהרן הכהן שמכניעין קלפת עמלק שהוא תאות נאוף, כי אהרן זכה לזה על-ידי ששבר הגאוה כנגד משה כנ"ל:
כי עקר גאלת מצרים היה תלויה בזה שהכניע עצמו אהרן נגד משה, כי משה רבנו היה מעלתו גבה מאד מאד. ומעצם הפלגת מעלתו שהיה מרומם ומנשא לגמרי מן בני העולם לא היה יכל לגלות עצמו כלל להעולם. וזה בחינת כי כבד פה וכבד לשון אנכי, כי משה רבנו הוא בחינת כבד פה וכבד לשון שקשה וכבד לו לדבר כלל עם בני העולם, כי היה מרומם ומנשא ורחוק מאד מכל העולם. ועל-כן לא היה באפשר שיתגלה מעלתו וקדשתו כי אם על-ידי אהרן הכהן שהיה אז המנהיג של ישראל קדם שנתגלה משה רבנו, כמו שכתוב, אתה תהיה לו לאלקים והוא יהיה לך לפה. כי אהרן לגדל מעלתו זכה להשיג מעלת משה והוא גלה מעלתו לכל ישראל, כי הכל היה תלוי בו, כי כלם סמכו עליו, כי הוא היה המנהיג שלהם מקדם. ועל-כן לולא שפלות אהרן ששבר הגאוה ובטל עצמו נגד משה לא היה אפשר לצאת ממצרים על-ידי משה בעצמו כנ"ל ויציאת מצרים זהו בעצמו בחינת הברור הנ"ל שמוציאין ומבררין כל הניצוצות הקדושים מבחינת החתים בשרו לבחינת תפלין. שזהו בחינת יציאת מצרים שאז יצאו כל צבאות ה' כל הניצוצות הקדושות מגלות מצרים מערות הארץ מפגם הברית, כי עקר יציאת מצרים הוא בחינת תקון הברית, כי הגלות מצרים היה לתקן פגם טפי קרי של אדם הראשון, שזהו בחינת החתים בשרו, כמובא שם בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן אז נתקדשו הבכורות לכהן שהוא בחינת אהרן, כי אהרן זכה לזה כנ"ל:
ועל-כן הברור שמבררין האמונה מבחינת החתים בשרו לבחינת מחין תפלין שהם בחינת שבעה רועים הוא בחינת שבעה עננים של אהרן הכהן כנ"ל, כי נקראים עננים, כי עקר האמונה הוא בחינת חשך וענן בבחינת ואמונתך בלילות, כי עקר האמונה הוא שצריכין להחשיך עיניו לגמרי ולסלק דעתו לגמרי, שזהו בחינת חשך ועל-ידי-זה דיקא זוכה להכיר את ה' יתברך כשמחשיך עיני דעתו לגמרי וסומך על אמונה לבד בבחינת ישת חשך סתרו. וזה בחינת כיתרון האור מן החשך, כי אי אפשר לזכות לאור הדעת כי אם מתוך החשך שהוא בחינת אמונה שמחשיך עיניו לגמרי וסומך על אמונה לבד אז יזכה ליתרון האור מן החשך. 'מן החשך' דיקא, כמובא בזהר הקדוש. וזה בחינת שחרות של תפלין, כי שחרות הוא בחינת חשך, כי עקר התגלות התפלין מחין הוא רק על-ידי חזוק האמונה לבד, בחינת שחורה אני ונאוה, כשאני משחיר עצמי, דהינו שאני מחשיך עיני לגמרי לבלי לחקר בשכלי כלל שום חקירות בדרכיך הקדושים ואני סומך על אמונה לבד אזי 'ונאוה', כי אני זוכה לנוי פאר התפלין והמחין, כי אי אפשר לזכות למחין דקדשה כי אם על-ידי אמונה, כי על-ידי אמונה שלמה באמת ימים ושנים זוכין אחר כך להכיר את ה'. יתברך בידיעה שלמה. בבחינת וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' שעל-ידי אמונה זוכין לדעת בחינת תפלין. ועל-כן תפלין של יד קודמין לתפלין של ראש, כי תפלין של יד הם בחינת מלכות אמונה שנקראת יד כהה, לשון חשך בחינת ואמונתך בלילות כנ"ל, כי עקר התחלת השגת התפלין והמחין הוא על-ידי אמונה כנ"ל:
וזה בחינת בכור תם, כי אסור להקריבו כי אם כשהוא תם, כי כל אשר בו מום לא יקרב, כי האמונה הקדושה היא בחינת תמימות ושלמות, כי איתא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר בסימן לא) ששלמות כל הדברים היא האמונה ובלעדי האמונה כל הדברים חסרים ואפלו התורה והדעת דקדשה אין להם שלמות בלא אמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה וכו', עין שם. כי באמת עקר השלמות הוא רק האמונה הקדושה, כי אין שלמות רק בבחינת אמונה. ובלתי האמונה כל הדברים חסרים, כי באמת אי אפשר להשיג ולדעת שום דבר בשלמות גמור. ועל-כן הדעת בעצמו הוא חסר בודאי, כמו שכתוב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועל-כן אפלו מי שזוכה להשיג איזה השגה וידיעה כגון שזוכה להשיג איזה כונה באיזה מצוה אפלו השיג כונה אמתית כשירצה לעשות המצוה באותה הכונה לבד בודאי אין זה שלמות כי כפלים לתושיה, כי גם זאת הכונה בודאי אינו יכול להשיגה עד תכליתה בשלמות, מכל שכן וכל שכן כי יש שבעים פנים לתורה וכל פנים ופנים כלול מאלפים ורבבות פרושים עד אין קץ ובודאי אין שום צדיק בארץ שיוכל להשיג מצוה אחת בשלמות, כי ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. וכמו שכתוב, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד,ועל-כן אם ירצה לקים המצוה רק עם זאת הכונה לבד בודאי חסר הרבה, כי כונת המצוה הוא עד אין קץ על-כן לעולם צריך לאמונה, כי אמונה הוא שלמות, כי כשמקים את המצוה באמונה שמאמין שה' יתברך צוה לנו לעשות המצוה הזאת מצד רצונו וטעמו כי הוא יתברך רוצה בזה מה שרוצה. נמצא כשמקים המצוה בכונה זו מחמת שזה רצונו יתברך שנעשה זאת המצוה, בזאת הכונה כלולים כל הכונות שבעולם בשלמות, כי ברצונו יתברך שרצה שנעשה זאת המצוה בזה כלולים כל הכונות שבעולם בשלמות והוא עושה המצוה על דעת זה ואז המצוה בשלמות, כי בזה כלולים כל הכונות בשלמות עד אין סוף כנ"ל. ועל-כן אפלו מי שזוכה להשיג כונה אמתית מה שראוי לכונה, לעולם צריך לצרף לזה האמונה ואזי יש שלמות לכונתו ולמצותו, אבל כשיסמך על כונתו וחכמתו לבד אין לו שלמות ומחסר הרבה:
ומחמת זה אסור ללמד שום דין מכונות, דהינו שיצא לו איזה דין והנהגה על-פי הכונות, כי זה אסור גדול וכמו ששמעתי מרבנו ז"ל שמי שרוצה לחדש חדושים בתורה מתר לו לחדש כל מה שירצה אם הוא ראוי לכך ובלבד שלא יוציא שום דין על-פי חדושיו ודרושיו שמחדש בתורה כי דיני התורה צריכין לבררם רק על-פי דברי רבותינו ז"ל בגמרא ופוסקים, אבל חלילה להוציא להוציא שום דין על-פי סברות שמחדש ודורש בתורה בדרך דרש וסודות וקבלה: כאן חסר: הכלל שאי אפשר לנו להוציא שום דין והנהגה על-פי סברתנו בכונת וסודות הקבלה אפלו לחמרא. ועל זה נאמר, לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל. כי אפלו לימין, דהינו להחמיר ולהוסיף אסור, כי אנו צריכין להתנהג רק כמו שצוה אותנו ה' יתברך ורבותינו ז"ל. ואלו הדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, כי באמת יכולין להכשל על-ידי-זה יותר ויותר אם ירצה לילך על-פי חכמתו. וכמו שרמז רבנו ז"ל בכמה מקומות שאסור לסמך על חכמתו כלל רק על אמונה לבד כמו שמסרו לנו רבותינו ז"ל:
נחזר לעניננו שעקר השלמות היא רק אמונה לבד כנ"ל. ועל-כן נקראת האמונה 'תמימות', בחינת תמים תהיה עם ה' אלקיך כי האמונה הוא תמימה ושלמה בתכלית השלמות, כי כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע וכו'. וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא. ועל-כן אין שלמות להדעת והתורה כי אם על-ידי אמונה, כי אי אפשר להשיג בהדעת שום דבר בשלמות כי אם על-ידי האמונה, כי מאחר שהוא מאמין בה' יתברך ובצדיקיו ובמצותיו יתברך באמונה שלמה הוא שלם בתכלית השלמות, כי האמונה היא בלתי גבול כי הוא מאמין בהאמת שהוא עד אין סוף אף-על-פי שאי אפשר להשיגו בדעת בשום אפן, אבל האמונה מקפת הכל עד אין סוף ותכלית. ועל-כן צריכין שתהיה האמונה בשלמות בלי שום מום ופגם כלל בבחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך, ואז זוכה להשיג על-ידי-זה דעת גדול כנ"ל, כי על-ידי שלמות אמונה זוכין לדעת כנ"ל וזהו כלך יפה וכו' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי וכו'. לבנון היא בית המקדש שהוא בחינת המחין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. כי לבנון הוא בחינת לבונא דמחא, כמובא בזהר הקדוש. וזהו אתי מלבנון כלה וכו', כמו שפרש רש"י, מעת שתצא מבית המקדש עד שתחזר ותבא לשם תהיה תמיד אתי וכו', עין שם. הינו כשזוכה לאמונה שלמה בתכלית השלמות והאמונה מתפשטת בכל האיברים שכל רמ"ח איבריו מלאים אמונה שלמה. וכמו שמבאר רבנו ז"ל על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, שצריך שתהיה האמונה בכל האיברים ואז זוכה להשיג השכל אחר כך. וזהו כלך יפה רעיתי ומום אין בך, הינו שהאמונה שהיא בחינת כלה שכלולה מכל השלמות כנ"ל, היא בבחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך שהאמונה היא בשלמות בכל האיברים ואין מום בשום איבר, כי האמונה היא בחינת קומה שלמה וכשיש איזה חסרון ופגם בהאמונה אזי יש איזה חסרון ומום באיזה איבר כפי הפגם שבאמונה ואז אי אפשר להשיג הדעת על-ידי האמונה הזאת שאין לה שלמות בכל הרמ"ח איברים. אבל כשהאמונה בתכלית השלמות בבחינת כלך יפה רעיתי ומום אין בך, אז, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי, שתזכה תמיד לדעת שלם שהוא בחינת לבנון כנ"ל, כי על-ידי האמונה בשלמות זוכה לדעת כנ"ל. וזהו, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי, דהינו שה' יתברך אומר לכנסת ישראל שהם מאמינים ועל-כן נקראים כלה שהיא מדת האמונה כנ"ל. שאפלו בעת שיתרחקו מהדעת שהוא בחינת לבנון לבונא דמחא כנ"ל, עם כל זה על-ידי האמונה השלמה יהיה תמיד אתו מעת שיצאו ויתרחקו מהדעת עד שיחזרו וישובו להדעת שהוא בחינת לבנון. וזהו, אתי מלבנון תבואי. כמו שפרש רש"י שם, מעת שתצאו עד שתבאי תהיו אתי והבן. וזהו שסים, תשורי מראש אמנה. כי אחר כך תשורי שירות ותשבחות לה' יתברך שיזכה אותך הדעת הזה וזה בחינת הבכור שצריך שיהיה תם בלי שום מום אפלו בדוקין שבעין, ואז הוא ראוי לעלות על המזבח להיות עולה אל הקדשה שיתברר ויעלה לבחינת מחין בחינת קדש כנ"ל שזהו בחינת הקרבנות כנ"ל, כי אי אפשר שיעלה הקרבן לבחינת קדש לבחינת מחין כי אם כשהוא שלם מכל מום, כי עקר העליה הוא על-ידי שלמות האמונה שעל-ידי-זה זוכין לדעת שהוא בחינת תפלין וכו' כנ"ל ואי אפשר לזכות לזה כי אם כשהקרבן שלם בלי שום מום. שזהו בחינת אמונה בשלמות בלי שום חסרון בחינת תמים תהיה עם ה', בחינת ויעקב איש תם. וזהו בחינת בכור תם וכנ"ל, כי קדשת הבכור היא בחינת ברור האמונה שעולה לבחינת תפלין מחין וכו' וכנ"ל. וזה בחינת כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים, כי הכהן צריך שיהיה שלם מכל מום שזהו בחינת אמונה בשלמות ואז יכול להקריב קרבנות לברר האמונה לבחינת מחין תפלין כנ"ל. ועל-כן המומין הפוסלין בכהנים, כי אלו המומין מרמזין שאין האמונה בשלמות, על-כן בודאי אלו המומין פוסלין בנשים, כי אשה יראת ה' היא בחינת אמונה וצריכה שתהיה בלי שום מום בבחינת כלך יפה וכו' כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת מומי המקריבים קרבנות ועל-כן דין אחד להם כנ"ל:
וזה שכתוב בכהן בעל מום, לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אך אל המקדש לא יבא. כי איתא שם במאמר הנ"ל שהצדיק על-ידי אכילתו בחינת צדיק אכל לשבע נפשו על-ידי-זה מצחצח נשמתו בבחינת והשביע בצחצחות נפשך ועל-ידי-זה הוא בבחינת איש תבונות ועל-ידי-זה הוא יכול לגלות המים עמקים שהאמונה גדלה על ידם וכו', עין שם. ועל-כן הכהן שהוא בעל מום שזהו סימן שאין האמונה בשלמות על-כן הוא צריך להשתדל לאכל בקדשה כדי שיזכה לתקן על-ידי-זה את האמונה כנ"ל. וזה, לחם אלקיו מקדשי הקדשים וכו' יאכל וכו'. כי עקר תקון הבעל מום שהוא פגם האמונה הוא על-ידי אכילת הקדשים, הינו אכילה בקדשה בחינת צדיק אכל לשבע נפשו שעל-ידי-זה נתתקנה האמונה כנ"ל. ועל-כן הכהנים על-ידי אכילתם את הקדשים הם מכפרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. כי עקר כפרת ותקון כל העונות היא על-ידי תקון האמונה, כי פגם כל העונות הם בבחינת אמונה, כמו שכתוב, וסרתם ועבדתם אלקים אחרים שתכף כשסרים מה' יתברך ועוברים איזה עברה חס ושלום תכף עובדים אלהים אחרים חס ושלום, כי כל החטאים נמשכין מהיצר הרע שנקרא אל אחר כפירות כנ"ל. ועל-כן התקון והכפרה על-ידי אכילת הכהנים בחינת כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, כי על-ידי אכילת הקדשים מצחצחין נשמתם כנ"ל שעל-ידי-זה חוזרת וגדלה האמונה ומעלין האמונה הנפולה שזהו תקון כל החטאים שבעולם כנ"ל: וזהו בחינת מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכל בתרומתן. כי קריאת שמע הוא אמונת היחוד ולזה זוכין על-ידי אכילת הצדיקים שהוא בחינת אכילת תרומה של הכהנים שהוא אכילה דקדשה שעל-ידי-זה זוכין לאמונה כנ"ל:
וזה בחינת לא תעבד בבכר שורך. כי עבדות הוא עצבות. בחינת בעצבון תאכלנה ואכילת הבכור צריך שתהיה בשמחה, כמו שכתוב, ואכלת שם וכו' ובכרת בקרך וצאנך ושמחת לפני ה' אלקיך וכו' כי עקר התקון הוא על-ידי אכילה בשמחה שעל-ידי-זה מחזקין כח המלאך ומכניעין בחינת החתים בשרו שזה עקר קדשת הבכור כנ"ל וזה עקר בחינת יציאת מצרים, כמבאר שם כל זה במאמר הנ"ל. ועל-כן אסור עבודה בבכור כדי שלא יתאחז בו בחינת עצבות חס ושלום שהוא בחינת עבדות כנ"ל. וכמבאר במקום אחר כי עקר התקון שהוא להכניע בחינות החתים בשרו וכו'. זה נעשה על-ידי שמחה כנ"ל, שזהו בחינת השמחה של תפלין כמבאר שם, עין שם: וזהו אסור גזה כמו שכתוב, ולא תגז בכור צאנך. כי עקר הקדשה בהשערות שהם בחינת התנוצצות המחין בחינת תפלין, כמבאר שם במאמר הנ"ל. בחינת ושער ראשה כעמר נקא, עין שם:
ועל-כן יעקב אבינו ובניו עסקו מאד במרעה צאן, כי עקר ברור האמונה היה על-ידי יעקב, כי אברהם ויצחק התחילו לגלות האמונה וחפרו בארות כנ"ל, אבל אז לא היה עדין באפשר לברר ולגלות האמונה בשלמות להעלותה לבחינת מחין תפלין כנ"ל, כי בימיהם לא נתבררו עדין טפת עשו וישמעאל. שאסור להעלותם אל המח כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם. ועל-כן עקר התפלין הם בבחינת יעקב שהוא בחינת תפלין כידוע שופרה דיעקב כעין שופרה דאדם. שהוא בחינת תפלין שנקראין פאר, כי בימי יעקב כבר נתברר ויצא לחוץ טפת עשו וישמעאל ואז יכולים להעלות ולברר מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, כי כל זמן שלא יצאו טפת עשו וישמעאל. לא היה הברור בשלמות כדי שלא יעלו אל המח טפת עשו וישמעאל שהם פגם התפלין כמו שמבאר שם, אבל בימי יעקב שכבר יצאו לחוץ אז היה הברור בשלמות מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה שהוא תפלין שהם בחינת יעקב ועל-כן זכה יעקב לנטרא טפא קדמאה לבת זוגה, כמו שאיתא בזהר הקדוש, כמו שכתוב, כחי וראשית אוני. כי הוא זכה אל הברור בשלמות להכניע ולבטל בחינת החתים בשרו ולזכות לתפלין כנ"ל. ועל-כן הוליד בן בכור בקדשה שהוא בחינת ברור ועלית האמונה לבחינת קדש כנ"ל, אבל בימי אברהם ויצחק היה ההכרח שתקדים הקלפה לפרי שיצאו עשו וישמעאל קדם יצחק ויעקב והכרח יעקב להתיגע הרבה עד שהוציא הבכורה מעשו וכל זה מחמת שאז לא יצאו עדין טפת עשו וישמעאל ומחמת זה היתה הבכורה שהוא בחינת תפלין כנ"ל בגלות עד יעקב שאז יצאו לחוץ טפת עשו וישמעאל ואז זכה לתפלין בשלמות כנ"ל ואז נמשך הבכורה אל הקדשה, כי הבכורה הוא בבחינת תפלין שפרשה ראשונה הוא קדש לי כל בכור וכנ"ל. ועל-כן עסק יעקב במרעה צאן שהוא בחינת ברור האמונה כנ"ל. ואז בשעת מרעה הצאן עסק בעבודת התפלין, כמובא שיעקב עסק בעבודת התפלין בהמקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים. ברהטים, זה בחינת רהיטי מחין בחינת מלך אסור ברהטים שזהו בחינת תפלין, כי התפלין נעשין על-ידי ברור האמונה שזכה לזה על-ידי מרעה הצאן כנ"ל. וזהו בחינת ויצג יעקב את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים וכו'. כי יעקב המשיך את התפלין ברור האמונה משקתות המים, הינו מבחינת עמקא דבירא מבחינת מים עמקים שמשם גדלה האמונה כנ"ל. ועל-כן יעקב כאשר ראה את רחל שהוא בחינת שלמות האמונה אז ויגל את האבן מעל-פי הבאר כמעביר פקק מעל-פי צלוחית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי מקדם היה האבן גדולה על-פי הבאר שמשם גדלה האמונה, כי לא היה אפשר לגלות את האמונה בקל שגדילתה מן הבאר מים חיים כנ"ל. מחמת טפת עשו וישמעאל המעכבים ופוגמים את האמונה כנ"ל, אבל בימי יעקב ורחל אז כבר נדחו טפת עשו וישמעאל לחוץ ואז זכה יעקב לגלות האמונה בשלמות שהוא בחינת רחל יפת תאר ויפת מראה, בחינת כלך יפה רעיתי, בחינת אמונה בתכלית השלמות ואז ויגל את האבן מעל-פי הבאר כמי שמעביר הפקק מעל-פי צלוחית, כי עכשו נתגלה האמונה בשלמות כנ"ל. וזה בחינת עקדים נקדים וברדים שזכה יעקב שיהיו נולדים בצאנו, כי זכה לברר האמונה כל כך במרעה הצאן עד שהעלה האמונה לבחינת פתוחי חותם קדש לה', לבחינת תפלין פאר כלליות הגונין בחינת עקדים נקדים וברדים שהם בחינת כלליות הגונין, כי כל המחין שהם בחינת תפלין, הינו כל מיני דעת ומחין והשגות וצמצומים קדושים להשיג על ידם השגות אלקותו יתברך כלם כלולים בבחינת עקדים נקדים וברדים שהם כלליות כל האצילות, כמובן בכתבי האר"י ז"ל. וזה המשיך יעקב במרעה צאנו דיקא, כי זכה לכל זה על-ידי שלמות האמונה לברר במרעה צאנו עד שזכה על-ידי-זה לדעת שלם לבחינת מחין תפלין שהם כלליות כל הגונין דקדשה בחינת עקדים נקדים וברדים כנ"ל. וזה ברר מצאן לבן, הינו שברר האמונה הקדושה מאמונות כזביות שהם בחינת צאן לבן שהיה עובד עבודה זרה ומאמין בהתרפים שהם אמונת כזביות ועל-כן הכרח יעקב להתיגע מאד בזה ועשה כמה עבדות והיה לו כמה סיעתות דלעלא לזה לזכות שילדו הצאן עקדים נקדים וכו'. כל זה בשביל ברור הנ"ל, כי על-ידי-זה זכה להמשיך אמונת ישראל אמונה דקדשה וכו' כנ"ל. וזה בחינת ואשא עיני וגו' בחלום וכו', ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום וכו' שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים וכו', כי יעקב זכה אז לחלום על-ידי מלאך שזה זוכין על-ידי ברור הנ"ל מבחינת החתים לבחינת חותם התפלין שעל-ידי-זה זוכין לחלום על-ידי מלאך, כמבאר שם במאמר הנ"ל שם:
ועל-כן גם באהרן הכהן כתיב, כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו'. כי מלאך ה' צבאות הוא, כי אהרן הוא בבחינת המגני ארץ שמבררין מבחינות החתים וכו' לבחינת תפלין. שזהו בחינות מלאך ה' צבאות כמבאר שם שמלא"ך ראשי תבות "כי "לאלקים "מגני "ארץ וכו', עין שם:
וזהו נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, הינו גרים, כמו שפרש רש"י שם כי לאלקים מגני ארץ וכו', כי המגני ארץ מבררין ומתקנין את הגרים, כי הם מעלין מבחינת החתים וכו' שגורמין הגרים ומעלין לבחינת חותם התפלין בחינת מאד נעלה. 'מאד' הוא סטרא דמותא שהוא בחינת החתים בשרו 'נעלה' למעלה למעלה על-ידי המגני ארץ שמעלין מבחינת החתים לבחינת תפלין לבחינת פתוחי חותם קדש לה':
ועל-כן הכהנים אסורים לכנס לבית המקדש ולגשת אל המזבח עד שיקדישו ידיהם ורגליהם במים קדושים שנתקדשו בכיור, כי עקר המשכת הקדשה על-ידי המים שמשם גדלה האמונה, כי עקר עבודתם היה תקון האמונה כנ"ל. וזהו בחינת נטילת ידים במים קדם האכילה, כי צריכין שתהיה האכילה בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו. שעל-ידי-זה מצחצח הנשמה וזוכה לדלות המים שעל ידם גדלה האמונה כנ"ל ועל-כן צריכין מתחלה לטל ידיו כדי לחתר ולהמשיך המים האלו שמהם גדלה האמונה שהיא בחינת ידים בחינת ויהי ידיו אמונה, ואז זוכה אחר כך באכילתו להמשיך ולגלות המים האלו בבחינת ואיש תבונות ידלנה שדולין המים האלו ומגלין האמונה בשלמות:
וזה בחינת בדיקת הסוטה על-ידי המים קדושים, כי הסוטה שהיא אשה מנאפת שזהו בחינת עבודה זרה פגם אמונה. כמו שנאמר בעבודה זרה, האשה המנאפת תחת אישה תקח זרים, והיא בחינת פגם הברית, בחינת חותם דסטרא אחרא. ועל-כן בדיקתה על-ידי המים שצריכין לחתר ולגלות המים קדושים שהם בחינת המים שמשם גדלה האמונה ומשליכין לשם עפר מקרקע המשכן, כי עפר מאנא דכלהו בחינת אמונה, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל-ידי-זה נבדקת אם היא טהורה שזהו בחינת אמונה בשלמות אז ונקתה ונזרעה זרע. זהו בחינת הולדה דקדשה שהוא בחינה שמעלין ומבררין מבחינת החתים בשרו, מבחינת פגם הברית לבחינת חותם דקדשה בחינת תפלין, בחינת יציאת מצרים שהוא בחינת הולדה דקדשה, בחינת קדש לי כל בכור פטר כל רחם וכו' כנ"ל ואם לאו ופגמה באמונה. אזי וצבתה בטנה ונפלה ירכה זה בחינת מכות מפלאות הבאים על פגם אמונה כמו שמבאר במאמר הנ"ל ועל-כן עקר הברור והתקון הזה הוא על-ידי המים קדושים שמשם גדלה האמונה כנ"ל:
ומחמת שאהרן הכהן עסק תמיד לברר מבחינת החתים לבחינת חותם בחינת משה בחינת תפלין שזכה לזה על-ידי שמסר גדלתו למשה וכו' כנ"ל. על-ידי-זה סבר שיוכל להכניע מחשבתם הרעה של הערב רב שרצו לעבד עבודה זרה ולהמשיך אמונות כזביות. ועל-כן לקח מידם ויצר אותו בחרט, כי היה סובר שיוכל להכניעם ולבררם מאמונת כזביות שהם בחינת החתים בשרו כי לא עבדו את העגל אלא כדי להתיר להם עריות וכו' והיה סבור שיוכל להכניע ולברר זאת כדרכו תמיד אבל טעה בזה כי הערב רב היה בחינת טפת עשו וישמעאל שאי אפשר לבררם אשר על ידם יוצא משפט מעקל בחינת על-כן יצא משפט מעקל על-כן ויצא העגל הזה. ועל-כן כשירד משה בדקן על-ידי המים כסוטות, כמו שכתוב, ויזר על פני המים. כי משה חזר והמשיך את האמונה הקדושה. על-ידי המים שהאמונה גדלה משם כנ"ל, כי צעק מאד לה' יתברך מעמקא דלבא שעל-ידי-זה נתגלין המים עמקים הנ"ל. ועל-ידי-זה בדקן כסוטות ועל-ידי-זה נתבררו המאמינים באמונה דקדשה מן המאמינים באמונות כזביות וכנ"ל. ועל-כן אחר מעשה העגל דיקא נתקדש אהרן בכהנה, כי אז דיקא כשנתגלה רשעת הערב רב, כמו שכתוב, כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. ואז נדחו ונתרחקו מן הקדשה ואז נדחה לחוץ בחינת טפת עשו וישמעאל שהם הערב רב ועל-כן אז דיקא נתקדש אהרן בכהנה וזכה להתחיל לעסק בעבודת הקרבנות. שעל-ידי-זה היה מברר מבחינת החתים לבחינת חותם דקדשה וכנ"ל: עין היטב היטב בהתורה הנ"ל בפרט בסוף בענין תקון המשפט שהוא על-ידי שדוחין בחינת טפת עשו וישמעאל וכו', עין שם כל זה היטב ואז יערבו לך דברינו בעזרת ה' יתברך: