ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · פדיון פטר חמור ג
Reading settings
וכל פטר חמר תפדה בשה וכו'. על-פי התורה עתיקא וכו' בסימן כא:
כי עקר הבחירה על-ידי שיש קשיות וסתירות שאי אפשר להבינם בשכל אנושי בשום אפן כמו הידיעה והבחירה וכו', כמו שמבאר שם שעקר הבחירה על-ידי שאין יודעין השכל של הידיעה והבחירה וכו', כי זה השכל הוא בבחינת המקיפין שאי אפשר להשיגם בזה העולם כי אם ישיגו אלו המקיפין ויתרצו כל הקשיות וידעו השכל של הידיעה והבחירה תתבטל הבחירה לגמרי. ואם היה מתבטל הבחירה היה מתבטל העולם, כי עקר קיום העולם בשביל הבחירה ועל-כן לעתיד שיתבטל הבחירה, כי באמת יתבטל זה העולם ויהיה חדוש העולם אז באמת ישיגו זה השכל של הידיעה והבחירה. וכן יתרצו אז כל הקשיות והסתירות, כי אז ישיגו המקיפין העליונים כל אחד כפי עבודתו ויגיעו וטרחו בעבודת ה' יתברך שזה יהיה שכר עולם הבא בחינת לעתיד לבא צדיקים יושבים דיקא, 'ועטרותיהם', בחינת המקיפין, 'בראשיהם' שיכנסו המקיפין בפנים וכו', כמבאר שם כל זה היטב, עין שם היטב: ולהשיג המקיפין צריכין לקדש שבעת הנרות וכו'. ולפעמים המחין בהעלם בבחינת עבור וצריכין לזה צעקה בין בתורה בין בתפלה ועל-ידי-זה מולידין המחין בבחינת צור ילדך תש"י וכו', עין שם כל זה היטב:
והנה כל ההולדות כלם הם בחינת הולדת המחין, כי רק בשביל זה ברא ה' יתברך את העולם ובשביל זה הוא יתברך מקים את העולם הכל בשביל שיתגלה המח והדעת שידעו הכל כי ה' הוא האלקים כי כלם בחכמה עשית. וכמו שאיתא בזהר הקדוש שכל הבריאה בגין דישתמודעין לה. ועל-כן כל ההולדות שבעולם מדור לדור שזהו קיום העולם הכל רק בשביל זה. ועל-כן בכל הולדה שבעולם נמשך ונתגלה איזה דעת כפי ההולדה, ואפלו בהולדות הבהמות וכו' נמשך ונולד גם כן איזה דעת כפי ההולדה. כי כל הבהמות והחיות טהורות וטמאות כלם אינם נולדים בעולם כי אם בשביל האדם הבעל דעה הבעל בחירה שכל העולם נברא ונתקים רק בשבילו כידוע. ועל-כן בכל הולדות של הבהמות נמשך ונולד איזה דעת להאדם שבשבילו נולד ומתקים הכל כדי שעל-ידי ההולדה זאת יהיה נוסף לו איזה דעת להבין על ידו פלאי מעשי הבורא יתברך, מכל שכן בהולדות האדם עצמו שהוא בעצמו בחינת הדעת. ועל-כן צריכין לקדש כל הולדות הראשונות באדם ובבהמה שהוא בחינת מצות קדשת בכור שהוא הולדה הראשונה שהוא העקר והכל נמשך אחריה. וזאת המצוה נצטוו תכף ביציאתם ממצרים כמו שכתוב, קדש לי כל בכור וכו'. וכל יציאת מצרים היה על-ידי הכנעת בכור דסטרא אחרא שהוא הריגת בכורי מצרים. ובכורי ישראל נצלו, כי אז ביציאת מצרים היה עקר הולדת הדעת, כי אז נולד ונתגלה על-ידי משה רבנו כי ה' הוא האלקים. ועל-כן אז נתקדשו הבכורים שהוא הולדה ראשונה כדי שיזהרו ישראל לקדש ההולדה הראשונה כדי שיהיה נמשך על ידה דעת דקדשה שזה העקר, כי בכל הולדה שהוא בחינת הולדת הדעת יש בה אחיזת טוב ורע, כי לפתח חטאת רבץ, כי מחמת שעל-ידי הולדה זאת צריך שיהיה נמשך דעת להכיר את הבורא יתברך על-ידי פלאות ההולדה הזאת, על-כן תכף מתעורר את זה לעמת זה שהוא הרע שכנגד הטוב ורוצה להתאחז בההולדה להעלים הדעת הטוב ולהמשיך דעת דסטרא אחרא הנמשך מעץ הדעת טוב ורע, דהינו הדעת של הקשיות והסתירות שהם מעלימין הדעת דקדשה ומשם חבלי לדה של כל הבעלי חיים, כמובן במקום אחר) ובאמת זה לטובה גדולה, כי עקר ההולדה בשביל הבחירה שהיא עקר קיום העולם. ועקר הבחירה נמשך על-ידי העלמה הזאת שהם הקשיות וכו' וכנ"ל, על-כן מצוין ישראל לקדש ההולדה הראשונה לתנו לכהן כדי שעל-ידי-זה יתגבר הטוב על הרע כדי שיזכו להמשיך קדשת המחין להבין כי צדיק וישר ה' רק שאי אפשר להבין דרכו ולהתחזק באמונה שלמה ואזי זוכין לדעת גדול דיקא על-ידי הקשיות והעלמות, כי זה עקר מעלת הצדיקים והכשרים שזוכין למה שזוכין שהעקר מחמת שהיה להם בחירה שנמשך מהקשיות הנ"ל. והם שברו הכל על-ידי יגיעתם באמת בעבודתו יתברך. ועל-כן ההעלם הוא תכלית הגלוי וכו' כידוע:
וזה בחינת וכל פטר חמר תפדה בשה, כי אפלו בהולדה של מינים טהורים נאחז הסטרא אחרא בהולדה וצריכין ברור ותקון על-ידי קדשת הבכור שנותנין לכהן כנ"ל, מכל שכן בהולדות חמור שהוא מין טמא ונקרא חמור על שם תקף הסטרא אחרא הנאחזת בו שכל התגברותם על-ידי קשיות וסתירות ובלבולים שמכניסין בהמח. שזהו בחינת חמור לשון חמרא דשמעתתא שהוא על-ידי הקשיות שבהלכה. כמו שאיתא בזהר הקדוש וימררו את חייהם בחמר וכו', בחמרא דשמעתתא, הינו בחינת הקשיות שמכניסין במח כי אפלו חמרא דשמעתתא שהם הקשיות, שבהלכה גם כן קשה מאד לבררם וצריכין לסבל מרירות גדול לבררם, כמו שכתוב, וימררו את חייהם בחמר וכו' וכנ"ל. וגם הם נמשכין מהסתרת הידיעה הבא על-ידי הסטרא אחרא כמובא בכתבים, מכל שכן הקשיות שמכניסין בעקר האמונה ובעקר דרכי עבודתו יתברך שזה העקר, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה, שאלו הקשיות הם עקר בחינת חמרא דשמעתתא שנמשך מבחינת חמור. ועל-כן חמור לשון חמר, כי עקר התגברות החמר שרוצה להתגבר על הצורה חס ושלום נמשך משם, כי עקר הבחירה משם כנ"ל. ובאמת הכל לטובה, כי הסטרא אחרא לטובת העולם כדי שיהיה בחירה שעל-ידי-זה דיקא יזכו ישראל הכשרים והצדיקים למה שיזכו וכנ"ל. וזה בחינת יששכר חמור גרם, יששכר בחינת הצדיק האמת בבחינת יש שכר לפעלתך, בחינת להנחיל אהבי יש. חמור גרם. שהחמור דיקא גרם לו כל השכר הטוב הצפון שיזכה, כי דיקא על-ידי שיתגבר עליו חמר כזה שנמשך מבחינת חמור מבחינת חמרות הקשיות והסתירות וכו'. והוא התגבר עליו עד שבטלו וזכה לגלות הדעת האמתי כי ה' הוא האלקים וגלה דעת התורה בעולם על-ידי-זה דיקא יזכה למה שיזכה וכנ"ל. וזה בחינת מה שתרגם חמור גרם, עתיר בנכסין, כי על-ידי-זה זוכין לעשירות גדול דקדשה, כי כל העשירות נמשך מהקשיות הנ"ל, כמובא בדבריו ז"ל במקום אחר שכל העשירות נמשך מקשיות וכו', כי העשירות משמאל, כמו שכתוב, בשמאלה עשר וכבוד ושמאל, כמו שכתוב, בשמאלה עשר וכבוד ושמאל סטרא דדינא בחינת הסתרת הידיעה שמשם כל הקשיות ומי שזוכה להתגבר על כל הקשיות שקשה לו על ה' יתברך ועל צדיקי אמת וכו' ומסתכל על האמת והולך בדרכי התורה הקדושה הוא זוכה על-ידי הקשיות דיקא לעשירות גדול, כי מהקשיות ששבר והפכם אל הקדשה התגבר שמאל דקדשה שמשם כל העשירות כנ"ל. וזה בחינת מצפון זהב יאתה, צפון לשון הצפנה והסתרה שדיקא על-ידי הקשיות שרוצין להצפין ולהסתיר האמת על-ידי-זה דיקא זהב יאתה, כי משם כל העשירות כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בהתורה פתח רבי שמעון בסימן ס שהעשירות הוא בחינת פסלת הלוחות שהם ההקדמות והסבובין שננסרין ונפסלין סביב החדוש שמחדשין בתורה וכו' ומשם נתעשר משה בחינת העשירות הגדול שדיקא על ידו באים להתבוננות נפלא ונורא מאד שאי אפשר להשיגו כי אם על-ידי העשירות גדול שיהיה לו כל הון דעלמא וכו' כמו שמבאר, עין שם, כי כל הקשיות והסתירות כשזוכין לתרצם ולשברם לתרץ מה שיוכל לתרץ ולהתחזק באמונה במה שאי אפשר לתרץ וכו' אזי נעשה מהקשיות בחינת פסלת הלוחות שהוא בחינת הדברים שננסרין סביב החדוש שהוא בחינת עשירות, כי דיקא על-ידי הקשיות והסתירות נתהוה החדוש כמו שרואין בחדושים בגמרא פרוש תוספות שדיקא על-ידי שהיה קשים לו קשיות הרבה בהלכה ותרצם וישבם על-ידי-זה דיקא נתהוה החדוש. נמצא שהקשיות הם בחינת פסלת הלוחות, בחינת עשירות וכל הקשיות נמשכין מבחינת חמור כנ"ל. ועל-כן הצדיק שהוא בחינת יששכר שזוכה לשבר הקשיות וזוכה להתבוננות נפלא בחינת ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת וכו' הוא זוכה לעשירות גדול על-ידי הקשיות דיקא שהם בחינת חמור כנ"ל. וזהו יששכר חמור גרם, שתרגומו, עתיר בנכסין, כי העשירות נמשך על-ידי החמור דיקא. ועל-ידי-זה בעצמו זוכה להתבוננות הנפלא וכנ"ל: ועל-כן עקר בריאת החמור בגשמיות הוא בשביל שישא עליו כל ממונו ועשירותו של אדם, כי החמור מיחד למשאוי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כחמור למשאוי, כי כל ממונו ועשירותו של האדם נושא עליו החמור, כי משם כל עשירותו כנ"ל והכל כפי מה שזוכה האדם, כי הצדיק מקבל העשירות בקדשה ואזי זוכה על-ידי החמור דיקא שהוא בחינת עשירות להתבוננות גדול להכיר את הבורא יתברך ולהודיע טבעו בעולם וכנ"ל, אבל הרשע מתגבר עליו החמור והרע ביותר על-ידי העשירות שהוא בחינת חמור, בחינת עשר שמור לבעליו לרעתו, כי על-ידי העשירות הוא מתגאה ונדמה לו שהוא חכם ונוטה אחר עקמימות הקשיות שבלבו ומפריד עצמו מהאמת וכו':
ועל-כן נצטוינו ישראל לקדש ההולדה הראשונה של החמור לפדותו בשה לכהן, כי עקר המשכת קדשת הדעת על-ידי הכהן שהם בני אהרן שזכה לכהנה על-ידי שלא נתקנא במשה רבנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בשכר וראך ושמח בלבו וכו'. כי עקר קדשת הדעת הוא בחינת משה, שהוא בחינת משיח שזכה לקדשת שבעת הנרות בתכלית השלמות למעלה למעלה, אבל מהצדיק בעצמו אי אפשר לקבל, כי הוא סתום ונעלם מאד מהעולם כי אם על-ידי בחינת אהרן הכהן שהוא ממשיך בעבודתו קדשת שבעת הנרות ממשה ועל-כן המצוה הראשונה שנצטוה אהרן אחר חנכת המזבח היה בהעלתך את הנרת וכו':
ועל-כן נותנין לאהרן הכהן השה בשביל פטר חמור, כי ישראל נמשלו לשה, כי השה בחינת עשירות דקדשה של יעקב שזכה על-ידי הצאן בחינת ועשתרת צאנך שמעשרות את בעליהן, כי השה כלו קדש, כמו שפרש רש"י בשיר השירים, כי צמרו לתכלת, עורו לתף וכו'. כי צמר כבשים הוא בחינת תקוני דיקנא שהם בחינת מזל העליון שמשם שרש העשירות דקדשה בבחינת מזוני במזלא תליא, כמובא בכתבים. וזה שאמרו רבותינו ז"ל, זהו שאמרו, כשהוא חי קולו אחד וכשמת קולו שבעה. עורו לתף וכו' כי בחינת שבעה קולות דקדשה נמשכין מן השה שהם כנגד שבעה קולות הנ"ל. שעקר הולדות המחין על ידם ועל-כן מקריבין שה בכל יום לקרבן תמיד, כי על ידו עקר הולדת הדעת שצריכין להמשיך בכל יום שבשביל זה באים התמידים בכל יום ועל-כן על-ידי השה דיקא שנותנין לכהן פודין את הפטר חמור שיהיה נמשך על ידו עשירות דקדשה שעל-ידי-זה נמשך דעת והתבוננות דקדשה כנ"ל:
וזהו שפרש רש"י שקדשת פטר חמור הוא בשביל שסיעו את ישראל בבזת מצרים שאין לך אחד מישראל שלא טען עשרה חמורים וכו', הינו כנ"ל שעקר העשירות והרכוש גדול שהוציאו ממצרים היה על-ידי בחינת חמור, כי פרעה ומצרים הם בחינת הקשיות הנ"ל, בחינת הסתרת הדעת, בחינת פרע"ה אותיות הער"ף שהוא כנגד הדעת, כי במצרים היה הדעת בגלות על-ידי הקשיות והסתרות הידיעה שהתגברו על-ידי פרעה ומצרים ועקר יציאת מצרים היה שיצא הדעת ונולד על-ידי משה שהוא הדעת כידוע. ועל-כן הכרחו לצאת ברכוש גדול, כי הדעת וההתבוננות זוכין על-ידי העשירות וכנ"ל. ועל-כן הוציאו הרכוש והעשירות על-ידי החמורים דיקא וכנ"ל, כי ישראל זכו בצעקתם ובקדשתם בכח משה רבנו להפך החמור אל הקדשה שמשם כל העשירות וכנ"ל:
וזהו, ואם לא תפדה וערפתו, להרגו מהערף דיקא, כי הערף בחינת פרעה כדי להכניע בחינת פרעה שהוא הרע שבחמור שהם הקשיות וההסתרות שעל-ידי-זה אמר מי ה' וכו'. אבל עקר המצוה לפדות החמור בשה כדי להפך הכל אל הקדשה וכנ"ל: