ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · פדיון פטר חמור ב
Reading settings
וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו:
כי איתא במאמר פתח רבי שמעון ואמר עת לעשות לה' בלקוטי הראשון בסימן ס שיש התבוננות בתורה שאי אפשר לבא לזה ההתבוננות כי אם על-ידי עשירות גדול וכו'. וזה העשירות אי אפשר לקבל כי אם על-ידי בחינת תקוני עתיק, בחינת זקן, בחינת אריכות ימים וכו'. ובחינת זקן אריכות ימים זוכין על-ידי יראה בחינת יראת ה' תוסיף ימים. ועל-ידי-זה זוכין לעשירות הנ"ל שבאין על ידו להתבוננות הנ"ל, כי על-ידי יראה נצולין משקר החן והבל היפי שהוא בחינת הפסק הנשימה ואז זוכין לעשירות שהוא בחינת אריכות הנשימה. ועל-ידי-זה זוכין להתבוננות הבא על-ידי אריכות הנשימה דיקא, כי אלמלא כנפי ריאה וכו' ויראה הוא בחינת שלשה קוין, בחינת מורא הרב ומורא התלמיד ומורא אב ואם וכו'. ולזכות ליראה הוא על-ידי מה שמעוררין בני אדם מהשנה שלא יהיו ישנים את ימיהם חס ושלום בהבלי העולם הזה. והתעוררות השנה הוא על-ידי ספורי מעשיות שמלבישין בהם השבעים פנים של תורה. ויש ספורי מעשיות שהם בחינת בקרב שנים שנמשכין מהשבעים פנים שהם בחינת שבעים שנים וכו' ויש ספורי מעשיות שהם בבחינת שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים בחינת ורב חסד שכל השבעים פנים נמשכין מהם ועל-ידי התעוררות השנה מתחילין לדבר בחינת להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות ועל-ידי פקידות עקרות זוכין ליראה שעל-ידי-זה זוכין לאריכות ימים שעל-ידי-זה זוכין לעשירות הנ"ל שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות הנ"ל, עין שם כל זה היטב היטב:
וזה בחינת פדיון פטר חמור על-ידי שה שנותנין לכהן, כי חמור זה בחינת עשירות. כמו שמבאר רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל בחינת יששכר חמור גרם. ותרגומו, עתיר בנכסין. ועל-כן צריכין לפדותו בשה כדי להמשיך העשירות דקדשה הנ"ל שעל ידו זוכין להתבוננות הנ"ל, כי שה נמשך מבחינת עשירות דקדשה שנמשך על-ידי תקוני עתיק על-ידי בחינת זקן, כי צמר כבשים הוא בחינת זקן כמובא בחינת מן המצר קראתי יה שהוא בחינת תקונא דיקנא שהוא אותיות צמר, כי מצר אותיות צמר כמובא. נמצא ששה וכבש הוא נמשך מבחינת תקונא דיקנא שעל-ידי-זה זוכין לעשירות דקדשה. וזה שנאמר בברכה, וברך פרי בטנך וכו' ועשתרת צאנך. ודרשו רבותינו ז"ל שמעשרות את בעליהן, כי הם עקר העשירות דקדשה שנמשך על-ידי תקוני דיקנא שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה, שזהו בחינת מן המצר קראתי יה שהוא אותיות צמר כנ"ל. ועל-כן כשנולד פטר חמור אצל ישראל שזהו בחינת עשירות כנ"ל. צריכין לראות להמשיך העשירות אל הקדשה שיהיה עשירות דקדשה שזוכין על ידו להתבוננות הנ"ל. שזהו בחינת יששכר חמור גרם עתיר בנכסין שעל-ידי-זה זכו לבחינת התבוננות הנ"ל בחינת ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכו'. אבל לזה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי בחינת תקוני דיקנא, שהוא בחינת מן המצר וכו', בחינת צמר כבשים. ועל-כן צריכין שה לכהן. ועל-ידי-זה מעורר וממשיך בחינת תקוני דיקנא בחינת אריכות ימים. ועל-ידי-זה זוכין להמשיך לתוך בחינת האריכות ימים הנמשך על-ידי השה שנותן לכהן להמשיך לתוכו העשירות דקדשה שהוא בחינת חמור בחינת יששכר חמור גרם וכו' כנ"ל. שעל-ידי העשירות הזה זוכין להתבוננות הנ"ל. והתבוננות הנ"ל הוא בחינת תפלין מחין. ועל-כן נכתב פסוק זה, ופטר חמר תפדה בשה בפרשת תפלין, כי מזה נעשה תפלין מחין בחינת התבוננות הנ"ל:
ועל-כן צריך לתן השה לכהן דיקא, כי הכהן הוא בחינת ורב חסד, בחינת הדרת פנים, בחינת דיקנא דכהנא רבא שהוא זוכה להמשיך הארת פנים על ישראל שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל שעל-ידי-זה נמשך עשירות הנ"ל שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות כנ"ל. וזה בחינת ברכת כהנים, בחינת יברכך ה', בממון, הינו עשירות הנ"ל. יאר ה' פניו אליך, בחינת הארת פנים הדרת פנים, שזהו בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת ורב חסד, בחינת הדרת פנים שעל-ידי-זה חוזרין וממשיכין הפנים דקדשה על ישראל שהוא הארת פני ה' בחינת יאר ה' פניו אליך, כי הכהן הוא בחינת הרב דקדשה שעוסק לעורר בני ישראל משנתם לעוררם לה' יתברך והוא ממשיך כל השבעים פנים של תורה לישראל, כמו שכתוב דברים לג), יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל וכו'. וכמו שכתוב מלאכי ב), כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו'. ועל-כן הכהן יכול לפקד עקרות, כמו שכתוב, ונקתה ונזרעה זרע וכו'. וכמו שכתוב בעלי הכהן, ואלקי ישראל יתן את שלתך. ועל-כן עקר המשכת היראה והאריכות ימים לישראל היה על-ידי הכהן שהיה עסוק בעבודת הקרבנות בבית המקדש שהוא בחינת יראה. כמו שכתוב, ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה. כי כל הקרבנות הם בחינת זריקת דמים שהם בחינת יראה. ועל-כן כתיב בהכהן, ואתנם לו מורא ומפני שמי נחת הוא, כי עקר עבודת הכהן להמשיך יראה לישראל על-ידי זריקת דמים של הקרבנות בבית המקדש שכל זה הוא בחינת יראה כנ"ל. ועל-ידי-זה נמשך חיים ואריכות ימים, כי עקר החיים והאריכות ימים הוא מבית המקדש, כי הוא בית חיינו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל המזבח נברא להאריך ימים של אדם. וזה שאנו אומרים, ושם נעבדך ביראה. 'ביראה' דיקא, כי שם עקר היראה כנ"ל. וזהו, כימי עולם וכשנים קדמוניות. בחינת וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. 'וכשנים קדמוניות' דיקא בחינת הדרת פנים, בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שעל-ידי-זה מעוררין מהשנה שעל-ידי-זה זוכין ליראה שהוא בחינת עבודת הבית המקדש. ועל-כן זכה הכהן גדול לעשירות גדול. כמו שכתוב, והכהן הגדול מאחיו. ודרשו רבותינו ז"ל, גדלוהו משל אחיו, כי זכה לעשירות דקדשה הנ"ל על-ידי היראה הנמשכת על-ידי הדרת פנים על-ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהוא בחינת ורב חסד, בחינת כהן כנ"ל. ועל-ידי עשירות הזה זוכין להתבוננות הנ"ל. וזהו בחינת והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה. זה בחינת התבוננות המחין הנ"ל שהוא בחינת שמן משחת קדש, כמובא ששמן משחת קדש זה בחינת מחין התבוננות, הינו התבוננות הנ"ל. וזהו שהתורה נותנת טעם לדבריה שהזהירה להגדיל ולהעשיר את הכהן הגדול, כמו שכתוב, והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו. והטעם, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, כי הוא נמשח על ראשו בשמן משחת קדש שהוא בחינת התבוננות הנ"ל והוא צריך להמשיך תמיד ולהאיר על ראשו שמן המשחה הנ"ל בחינת התבוננות הנ"ל, בבחינת קהלת ט), ושמן על ראשך אל יחסר. על-כן הוא זכה לעשירות גדול, כי על-ידי-זה זוכין להתבוננות הנ"ל וזה בחינת תהלים קלג) כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן וכו'. הינו בחינת שמן משחת קדש התבוננות הנ"ל שזוכין על-ידי תקוני עתיק על-ידי בחינת זקן שזהו בחינת היורד על הזקן זקן אהרן, כי זה ההתבוננות מקבלין על-ידי עשירות שנמשך על-ידי בחינת זקן כנ"ל. וזהו כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו'. הינו שפע וברכה גדולה בחינת עשירות גדול הנ"ל שזאת הברכה והשפע של עשירות מקבלין על-ידי בחינת חיים ואריכות ימים שהוא בחינת זקן כנ"ל. וזהו כטל חרמון, הינו המשכת השפע שמכנה בשם טל של ברכה, הינו עשירות גדול שיורד על הררי ציון, הינו בחינת הבית המקדש שהוא בחינת יראה כנ"ל. וכמו שכתוב, מה נורא המקום הזה כי שם צוה ה' את הברכה חיים, כי עקר הברכה ושפע של עשירות צוה ה' שם דיקא, כי אי אפשר לקבל שפע עשירות דקדשה הזאת כי אם על-ידי בחינת יראת ה' תוסיף ימים, שהוא בחינת חיים ואריכות ימים, בחינת כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו' כנ"ל: וכל הכהנים נכללין בהכהן הגדול שהוא כלול מהם ועל-כן גם שאר הכהנים רבם ככלם זכו לעשירות גדול דקדשה, כי קטרת מעשרת ומעולם לא שנה בה אדם כדי שיתעשרו כל הכהנים, כי כלם זכו לעשירות הנ"ל הנמשך על-ידי היראה שהוא בחינת עבודת הכהנים בבית המקדש שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות הנ"ל בחינת שמן משחת קדש כנ"ל. ועל-כן הכהנים נתקדשו בקדשת הברית יותר מכל ישראל, כי נצטוו מצות יתרות בקדשת הברית יותר משאר ישראל, כמו שכתוב, קדשים יהיו וכו'. אשה גרושה זנה וחללה לא יקחו וכו'. וכמו שכתוב דברים לג), כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו. כי הם זוכין ליראה כנ"ל שעל-ידי-זה זוכין לשמירת הברית, כמבאר במאמר הנ"ל שעל-ידי-זה זוכין לעשירות הנ"ל, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם:
ועל-כן הבית המקדש שהוא מקום היראה, על-כן היה שם עשירות גדול מאד מאד כל הון דעלמא שהיו באוצרות בית ה' שקבץ דוד המלך עליו השלום ושאר המלכים הון עתק מכל המלכים ונתנו הכל באוצרות בית ה', כי הבית המקדש הוא בחינת התבוננות הנ"ל שנקרא קדש, כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו ברכות לז). ועל-כן הכרח שיהיה שם עשירות מפלג מאד כל הון דעלמא כדי להמשיך לשם התבוננות הנ"ל. והעשירות של הבית המקדש נמשך על-ידי היראה העצומה שהיתה שם, כמו שכתוב, מה נורא המקום הזה וכו' כנ"ל. ועל-כן היו יושבין שם שבעים סנהדרין שהיו מגלין כל השבעים פנים של תורה, כי כל דבר הקשה יביאון אליהם, כי שם היו מאירין כל השבעים פנים של תורה שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות הנ"ל:
נמצא שהכהן הוא בבחינת כל התקונים הנ"ל שעל ידם זוכין לעשירות דקדשה הנ"ל שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות כנ"ל ועל-כן פטר חמור, דהינו הולדה הראשונה של חמור שזה בחינת עשירות, בחינת וילדה לה רמכי רמכי הנאמר שם בסוף המאמר בחינת יששכר חמור גרם עתיר בנכסין וכו' כנ"ל, על-כן צריכין לפדותו בשה שנותנין לכהן. שעל-ידי-זה ממשיכין מהכהן על-ידי השה עשירות דקדשה כנ"ל. וזה שפרש רש"י על פסוק זה ופטר חמר תפדה בשה לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסיעו את ישראל ביציאתן שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים ממצרים טעונים מכספם וזהבם של מצרים ושני הטעמים הם אחד, כי חדא באידך תליא, כי פדיון פטר חמור הוא בשביל לתקן הממון והעשירות שיהיה עשירות דקדשה. וזהו שפרש רש"י שהפדיון הוא בשביל העשירות שהוציאו ממצרים על החמורים, כי חמור הוא בבחינת עשירות כנ"ל, אבל עקר תקון העשירות שיהיה עשירות דקדשה זה תלוי רק בשמירת הברית וכמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים שנפדין מגלות תאות מצרים שהם ערות הארץ פגם הברית. בחינת אשר בשר חמורים בשרם, שזה נאמר על פגם הברית ועל שם זה נקרא העשירות בשם חמור, כי אי אפשר לזכות לעשירות דקדשה כי אם כשמכניעין ומשברין בחינת חמור, בחינת טמאת מצרים אשר בשר חמורים בשרם, דהינו שמבטלין פגם הברית ואז זוכין לעשירות דקדשה בחינת יששכר חמור גרם, וזה בחינת פדיון פטר חמור לפי שהמצרים נמשלו לחמורים. ועוד שכל אחד מישראל הוציא עשירות ממצרים על-ידי החמורים, כמו שפרש רש"י, הינו כנ"ל שישראל זכו לעשירות גדול להוציא ממצרים על החמורים דיקא מחמת שהיה גדורים מן העריות וזכו לשמירת הברית לבטל טמאת מצרים אשר בשר חמורים וכו'. ועל-כן אנו צריכין לפדות הפטר חמור על-ידי השה שנותנין לכהן כדי להמשיך על-ידי-זה בחינת תקוני עתיק שמקבלין מהכהן שזהו בחינת שמירת הברית שעל-ידי-זה זוכין לעשירות דקדשה, כמבאר שם, כי ישראל ביציאתן ממצרים זכו לעשירות גדול הנ"ל. כמו שכתוב, ואחר כך יצאו ברכש גדול. וכל זה היה בשביל התבוננות הנ"ל, כי היו צריכין לקבל את התורה הקדושה ששם הוא בחינת התבוננות הנ"ל, על-כן היו צריכין לרכוש גדול כנ"ל. וזה העשירות הוציאו על החמורים דיקא בחינת חמור גרם כנ"ל. ועל-כן נתקדש הפטר חמור לפדותו בשה לכהן וכו' כנ"ל:
ועקר רבוי העשירות זכו בשעת קריעת ים סוף, כי גדולה היתה בזת הים מבזת מצרים, כי שם זכו להתבוננות גדול, כי נבקע גם ברוחניות ים החכמה אז עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא ועוללים ויונקים אמרו זה קלי ואנוהו, על-כן זכו אז לעשירות גדול מאד, כי אי אפשר לקבל התבוננות גדול כזה כי אם על-ידי עשירות דקדשה כנ"ל. ועל-כן עקר קריעת ים סוף היה על-ידי יוסף, כמו שכתוב תהלים קיד), הים ראה וינס. ויצא החוצה, הינו בזכות שעמד יוסף בנסיון ושמר את הברית על-ידי-זה זכו לעשירות גדול ולהתבוננות הנ"ל, כי זה זוכין על-ידי שמירת הברית שזוכין על-ידי יראה כנ"ל. וזה שכתוב אצל יוסף, את האלקים אני ירא. וכמו שכתוב, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. שהיה לו יראה ועמד בנסיון ולא נמשך אחר הבל יפי הנשים ועל-ידי-זה זכה לעשירות גדול מאד, כמו שכתוב, וילקט יוסף את כל הכסף וכו'. כי זכה לכל הון דעלמא ועל-ידי-זה זכה להתבוננות הנ"ל. כמו שכתוב, אין חכם ונבון כמוך וכנ"ל. וזה שכתוב בקריעת ים סוף, וייראו העם את ה'. כי עקר בחינת קריעת ים סוף, דהינו עשירות והתבוננות הנ"ל שזוכין על-ידי בחינת יוסף, בחינת שמירת הברית, זה זוכין על-ידי יראה כנ"ל:
וזהו, ואם לא תפדה וערפתו. 'וערפתו' דיקא, כי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו, הינו כשאינו רוצה לתן שה לכהן ואז אינו זוכה להמשיך העשירות דקדשה, לפיכך יפסיד ממונו, כי עשירות שאינו נמשך מבחינת הכהן הוא עשר שמור לבעליו לרעתו קהלת ו) וצריכין להפסידו ולאבדו. ועל-כן 'וערפתו' דיקא כדי להכניע הערף שהוא הפך הפנים, כי עשירות דקדשה הנ"ל שנמשך על-ידי השה שנותנין לכהן הוא נמשך מספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהוא בחינת הארת פנים הדרת פנים בחינת שבעים פנים של תורה כנ"ל. אבל כשאין נותן השה לכהן אינו זוכה להארת פנים הדרת פנים הנמשך על-ידי הכהן כנ"ל ואז צריכין להשתדל לשבר הערף שהוא הפך הפנים. וזהו 'וערפתו' להכניע הערף שלא יתגבר חס ושלום על-ידי שלא המשיך בחינת הארת פנים על-ידי הכהן הנ"ל. וזהו הערף אותיות פרע"ה ואותיות פעו"ר שהוא גם כן אותיות עור"ף, כמובא, כי כמו שעשירות דקדשה שנמשך על-ידי יראה על-ידי שמירת הברית על-ידי-זה זוכין להתבוננות הנ"ל שהוא השגת אלקות, כמו כן את זה לעמת זה כשאין ממשיכין הארת פנים חס ושלום ואין זוכין ליראה ואז הוא פגם הברית הפסק הנשימה ואז כשיש לו עשירות זה הממון הוא בחינת עבודה זרה, כמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר סימן כג), כל העבודות זרות תחובים בממון ועל זה הממון נאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל, הינו שה' יתברך נתן להם כסף וזהב ועשירות גדול כדי שיזכו על-ידי-זה להתבוננות בגדלת והשגת ה' יתברך והם הפכו מהפך אל הפך ונפלו לעבודה זרה על-ידי-זה ועשו להם אלהי נכר עבודה זרה שהם בחינת הפסק הנשימה כמו שכתוב בעבודה זרה תהלים קלה), אף אין יש רוח בפיהם, כי אין שם הרוח החיים בחינת אריכת הנשימה, כי הם בבחינת הפסק הנשימה. ועל-כן באמת זה העשירות אינו עשירות כלל כמו שמבאר רבנו ז"ל במקום אחר, כי עקר העשירות האמתי הוא כשהוא נמשך על-ידי אריכות הנשימה, דהינו על-ידי שמירת הברית, כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת ודי זהב. ופרש רש"י, בשביל זהב שהשפעת להם, הינו כנ"ל, כי הם פגמו בהעשירות על-ידי תאות נאוף, כי לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות וכו' ואז נתהפך מההתבוננות שזוכין על-ידי העשירות כנ"ל, נתהפך להפך ממש כי נפלו לעבודה זרה על-ידי-זה. וכל הכהנים ולויים לא עבדו את העגל ועל-כן אז נתקדשו הכהנים והלויים וזכו לעבודת בית המקדש שהוא בחינת יראה, עשירות דקדשה התבוננות הנ"ל:
ועל-כן בהמת הלויים פדו אז בהמת ישראל ואמרו רבותינו ז"ל שלא פדו כי אם פטרי חמור שלהם ושה אחד של לוי פדה וכו'. כי העקר היה לתקן ולפדות הפטרי חמור על-ידי הלויים והכהנים שהם בחינת יראה, שהם תקון העשירות דקדשה שהוא בחינת פדיון פטר חמור כנ"ל, על-כן כהנים ולויים פטורים מבכור בהמה טמאה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אם פדו של ישראל במדבר אינו דין שיפטרו את עצמן, כי כהנים ולויים עבודתם בבית המקדש והם בבחינת יראה שעל-ידי-זה זוכין לעשירות דקדשה שהוא בחינת חמור. ועל-כן אין צריכין לפדותו ולתקנו כי הם בעצמן בבחינת תקון עשירות דקדשה, אדרבה, הם יכולין לפדות ולתקן פטרי חמור של ישראל, דהינו לתקן העשירות שלהם לתקנו מחטא העגל מחטא עבודה זרה שהוא עשירות דסטרא אחרא הנמשך על-ידי פגם הברית והם מתקנים זאת וממשיכין עשירות דקדשה כנ"ל. ועל-כן זה שאינו פודה הפטר חמור ואז יוכל להתגבר חס ושלום העשירות דסטרא אחרא שהוא עבודה זרה, שהוא בחינת ערף הפך הפנים הנ"ל, כמו שכתוב בעבודה זרה, כי פנו אלי ערף ולא פנים, שזהו בחינת פעור שבאו לזה על-ידי תאות נאוף, שזהו בחינת פרעה שאמר מי ה' על-ידי גדל העשירות והשפע דסטרא אחרא שהיה לו ועל-ידי הנילוס שהיו עובדין אליו שמשם היה עשירות שלהם וכל זה הוא בחינת ערף הפך הפנים הנ"ל שמשם נמשך העשירות דקדשה. ועל-כן ואם לא תפדה וערפתו כדי לשבר ולהכניע הערף בחינת פרעה, בחינת פעור כדי שלא יתגבר חס ושלום העשירות דסטרא אחרא שהוא בחינת עבודה זרה כנ"ל. ועל-כן מצות פדיה קודמת למצות עריפה, כי במצות פדיה הוא מתקן העשירות וזוכה לעשירות דקדשה כנ"ל, אבל במצות עריפה אינו זוכה לתקן עשירות דקדשה רק שמכניע ומשבר הערף שעל כל פנים לא יתגבר העשירות דסטרא אחרא כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, הוא הפסיד ממונו של כהן כנ"ל ולפיכך יפסיד ממונו, כי מאחר שאינו זוכה לעשירות דקדשה צריכין לשבר הערף ולהפסיד בידים ממון ועשירות כזה, כי לא באלה חלק יעקב, כי ישראל צריכין רק עשירות דקדשה בשביל התבוננות ולא ממון ועשירות כזה חס ושלום וכנ"ל:
ועל-כן עקר עשירות של יעקב היה על-ידי הצאן, כי יעקב זכה לעשירות דקדשה שזוכין על ידו להתבוננות, כמובא במאמר הנ"ל. על פסוק, ועתה כל אשר אמר אליך אלקים עשה, עין שם. וזה בחינת ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב וכו' שלחני וכו'. ומתי אעשה גם אנכי לביתי. כי יעקב לא התחיל לעסק בעשירות הנ"ל עד אשר ילדה רחל את יוסף, כי רחל היתה עקרה וכשנפקדה וילדה את יוסף, דהינו פקידת עקרות שעל-ידי-זה נמשך יראה שעל-ידי-זה זוכין לעשירות דקדשה, על-כן אז דיקא אמר יעקב ללבן, ומתי אעשה גם אנכי לביתי, דהינו שהוא צריך להמשיך שפע ועשירות. וכל עקר כונת יעקב היה בשביל התבוננות שזוכין על-ידי עשירות דקדשה כנ"ל. וכן היה שאז התחיל לקבל לעצמו כל הצאן העקדים נקדים וברדים. ועל-ידי-זה זכה לעשירות גדול מאד, כמו שכתוב שם, ויגדל האיש וכו'. כי העקר העשירות דקדשה הוא בבחינת צאן, בחינת ועשתרת צאנך וכנ"ל: וזה שאמר יעקב ללבן לענין העשירות של הצאן שלו שבדין הרויח ממנו, כי הייתי ביום וכו'. ותדד שנתי מעיני, ותדד שנתי דיקא, כי עקר העשירות דקדשה נמשך על-ידי התעוררות השנה בחינת ותדד שנתי מעיני כנ"ל. ועל-כן לא הלך יעקב ללבן עד שישב תחלה ארבע עשרה שנים בבית עבר ולא ישן בלילה ועסק בתורה שזהו בחינת התעוררות השנה ועסק בתורה, הינו שקבל שם השבעים פנים של תורה שהם הפך השנה ואז פגע במקום ההוא שהוא בחינת יראה, כמו שכתוב שם, מה נורא המקום ההוא. ושם הבטיחו ה' יתברך על הפרנסה ועשירות, כמו שכתוב שם, כי לא אעזבך וכו'. וכמו שפרש רש"י שם. וזה בחינת מה שראה שם בחלום סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה. סל"ם בגימטריה ממו"ן, כמובא, הינו ששם השיג שיש ממון ועשירות דקדשה בזה העולם שזוכין על ידו להתבוננות גדול בחינת וראשו מגיע השמימה. ועל-כן אז נזדוגו לו רחל ולאה שהם בחינת אשה יראת ה' שעל ידם זכה לעשירות גדול דקדשה על-ידי הצאן כנ"ל. ועל-כן עסק אז במרעה הצאן בסוד התפלין כמובא. כי תפלין הם בחינת מחין והתבוננות שנמשך על-ידי העשירות שקבל אז בעת שרעה הצאן כנ"ל:
ועל-כן עקר התפלין זוכין לקבל באור הבקר על-ידי התעוררות השנה, כי איתא בכתבי האר"י ז"ל שעקר המשכת המחין של התפלין זוכין על-ידי שקמים בחצות ועוסקים בתורה וכו', עין שם. קימת חצות זה בחינת התעוררות השנה שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות שנמשך על-ידי עשירות כנ"ל, כי תפלין הם בחינת אור הפנים, הינו הדרת פנים שזוכין על-ידי התעוררות השנה, הינו על-ידי קימת חצות כנ"ל שעל-ידי-זה זוכין להתיר פה אלמים, להתיר פה עקרות. ועל-כן תפלין הם לשון דבור, כמו שפרש רש"י על פסוק ולטוטפת בין עיניך שהוא לשון דבור. וזה בחינת ושננתם לבניך הנאמר בתפלין. ועל-כן נזכר בשורת הבנים בכל הארבע פרשיות של תפלין, כי בפרשת קדש נאמר, והגדת לבנך וכו'. וכן בפרשה שניה והיה כי ישאלך בנך וכו'. וכן בפרשת שמע, והיה אם שמוע, נאמר, ושננתם לבניך ולמדתם אתם את בניכם וכו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו'. כי בתוך דברי האזהרה והמצוה שנאמר בפרשיות האלו מבשר להם על הבנים שיהיו להם, כמו שפרש רש"י בפרשת בא על פסוק והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שנאמר אחריו ויקדו וישתחוו. ופרש רש"י שם על בשורת הזרע וכו'. כמו כן באלו הארבע פרשיות מזכיר מצות התלויות בבנים כנ"ל ובזה מבשר להם בשורת הזרע שזהו בחינת הולדת ופקידת עקרות. ועל-ידי-זה זוכין ליראה כנ"ל. וזהו גם כן בחינת תפלין שהם בחינת יראה, כמו שכתוב, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ואמרו רבותינו ז"ל, אלו תפלין שבראש. ועל-ידי היראה זוכין לאריכות ימים. שזהו בחינת תפלין, כמו שכתוב מנחות מד), המניח תפלין זוכה לחיים וכו'. ועל-כן בגמר הארבע פרשיות, דהינו בסוף והיה אם שמוע נאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הינו אריכות ימים שזוכין על-ידי התפלין בחינת יראה בבחינת יראת ה' תוסיף ימים ועל-כן תפלין של יד קודמין לתפלין של ראש, כי תפלין של יד הם בשמאל זה בחינת עשירות הנ"ל בחינת משלי ג) בשמאלה עשר וכבוד שעל-ידי-זה העשירות זוכין להתבוננות הנ"ל שהם בחינת תפלין של ראש כנ"ל: ועל-כן התפלין מלבשים בבתים של עור, ורצועות של עור. כי הבתים ורצועות של עור זה בחינת ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. שהם בחינת ספורי מעשיות שנתעלם ונתלבש בהם אור התורה, כי בקדמיתא כתנות אור ולבתר דחבו וכו' כתנות עור, הינו שלאחר החטא שעל-ידי-זה נפלו לבחינת שנה הסתלקות הפנים והמחין אז הכרחו שילבישו להם פני התורה בכתנות עור שהוא בחינת ספורי מעשיות שהם מעלימין ומלבישין פני התורה כנ"ל, וזהו בחינת הבתים והרצועות של עור של התפלין, כי עקר התפלין על-ידי התעוררות השנה שנמשך על-ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים כנ"ל. ועל-כן רצועה בגימטריא ש"ע שהוא בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים, כמובא, כי אור הפנים, הינו בחינת שבעים פנים של תורה נעלמין ונסתרין ברצועות של עור שהם בחינת כתנות עור, שזהו בחינת התלבשות פני התורה בספורי מעשיות שעל-ידי-זה זוכין לתפלין כנ"ל. ועל-כן על-ידי הרצועות מקשרין התפלין, כי אי אפשר לקבל ולהמשיך ולקשר התפלין והתבוננות אל האדם כי אם על-ידי בחינת רצועות של עור שהם בחינת ספורי מעשיות שעל ידם התעוררות השנה כנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין ליראה שהוא בחינת רצועה כידוע:
כי כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו ואז דוד קם מהשנה ועסק בתורה. נגון זה בחינת הדרת פנים שמשם נמשכין כל השבעים פנים של תורה, כי נגון הוא בחינת הטעמים של התורה, דהינו טעמי הנגינה שהם הבחינה הגבה ביותר מכל הארבע בחינות טעמים, נקדות, תגים, אותיות. כי טעמים, דהינו הנגינה גבה מן הכל והם בבחינת אור הפנים ושם נעלמין ונסתרין כל השבעים פנים של תורה ועין בכונות בענין טעמים נקדות תגים אותיות ותבין שטעמים שהם בחינת נגון נמשכין מבחינת דעת עליון וגבה מאד שהוא בחינת אור הפנים). כי באמת בהנגון אין מבינים שום פנים של תורה ואפלו תמונת אותיות אין מבינים שם. ואף-על-פי-כן באמת הוא גבה מן הכל ושם נעלמין ונשרשין כל השבעים פנים של תורה. וזהו בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שאף-על-פי שאין מבינים בהם דבר, אבל באמת נעלמין בהם כל השבעים פנים של תורה. ועל-כן על-ידי הנגון שהוא בחינת ספורי מעשיות על-ידי-זה נתעוררין מהשנה בחצות ועל-ידי קימת חצות זוכין לתפלין כנ"ל: ועל-כן עקר יציאת מצרים התחיל בחצות הלילה שהוא בחינת התעוררות השנה. שעל-ידי-זה זכו לצאת ברכוש גדול, הינו עשירות הנ"ל שנמשך על-ידי התעוררות השנה כנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין להתבוננות שהם בחינת תפלין שנזכר בהם יציאת מצרים. וזה שהזכיר שם רבנו ז"ל ענין מן המתר לפיך הנאמר לענין תפלין הזכירו שם לענין ספורי מעשיות, עין שם. כי כל הבחינות הנאמרים במאמר הנ"ל כלם הם בחינת תפלין, שהם בחינת מחין, דהינו התבוננות הנ"ל כנ"ל: וזהו שסמכו רבותינו ז"ל ענין פרנסה לכנור של דוד, כמו שאמרו שם, וכיון שהאיר השחר באו כל ישראל אל דוד ואמרו לו, עמך ישראל צריכין פרנסה וכו'. כי על-ידי כנור של דוד, שהוא בחינת התעוררות השנה, נמשך פרנסה ועשירות גדול כנ"ל. וזה בחינת תהלים נז) עורה כבודי עורה וכו'. כבוד זה בחינת עשירות שנקרא כבוד כמו שכתוב, ביעקב ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. וכמו שכתוב עשר וכבוד, כי על-ידי התעוררות השנה על-ידי כנור של דוד נמשך כבוד ועשירות גדול כנ"ל:
וזה בחינת שירת הים, כי שם זכו לכל זה לעשירות גדול ולהתבוננות הנ"ל, על-כן זכו אז לשירה, כי כל בחינת הנ"ל נמשכין מבחינת שירה מנגון מבחינת כנור של דוד כנ"ל. וזהו בחינת ויהי באשמרת הבקר דא בקר דאברהם, כי בזכות אברהם היה קריעת ים סוף, כי אברהם הוא איש החסד בחינת ורב חסד הנ"ל. בחינת כהן, כמו שכתוב תהלים קי), אתה כהן לעולם. ועל-כן זכה לתקוני עתיק הנ"ל ולעשירות הנ"ל, כמו שכתוב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל וכו'. כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל בתחלתו. ועל-כן בזכותו היה קריעת ים סוף שהוא התבוננות הנ"ל שזוכין על-ידי עשירות כנ"ל, שזהו הבטיח ה' יתברך לאברהם שיזכו ישראל לזה, כמו שכתוב, ואחרי כן יצאו ברכש גדול, הינו עשירות כנ"ל. שזוכין על ידו להתבוננות גדול לקבלת התורה כנ"ל. וזה שאמר אברהם למלך סדום, אם מחוט ועד שרוך נעל, ולא תאמר אני העשרתי את אברם. כי רבותינו ז"ל דרשו שבזכות זה זכו בניו לרצועה של תפלין, בזכות שאמר ועד שרוך נעל. וזהו ועד שרוך נעל ולא תאמר אני העשרתי וכו'. ופרש רש"י, שכבר הבטיח לי ה' יתברך לעשרני, הינו שאברהם אמר שכבר הבטיחני ה' יתברך שאזכה לעשירות דקדשה שהוא בחינת תפלין, בחינת שרוך נעל, על-כן איני רוצה עשירות שלך. וזהו, ועד שרוך נעל ולא תאמר אני העשרתי, כי כבר הבטיחני ה' יתברך עשירות דקדשה שהוא בחינת שרוך נעל, בחינת רצועה של תפלין שזוכין על ידו להתבוננות גדול כנ"ל, אמן אמן: שיך לעיל:
יעקב זכה בשעת מרעה צאנו לעשירות גדול ולהתבוננות בחינת תפלין, כי יעקב הוא בחינת יראה, כמו שאמרו, 'והנורא', זה יעקב. כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'ביראתך' בזכות יעקב שאמר מה נורא וכו'. ויש לרמז שזהו בחינת עקדים נקדים ברדים זה בחינת שלשה קוי היראה שעל ידם זוכין לעשירות ולהתבוננות הנ"ל שמתירא מה' יתברך מגדל התבוננותו בגדלת הבורא יתברך ויראת התלמיד שמתירא מהרב. ויראת הבן שהוא יראת אב ואם: ברדים זה בחינת יראת הרב, כי ברדים הלבנונית מפלש מעבר אל עבר, כמו שפרש רש"י. זה בחינת מחשף הלבן שהוא בחינת לבן העליון שהוא בחינת התגלות גדלת הבורא יתברך שזוכה הרב והצדיק האמת על-ידי גדל חכמתו ובינתו ודעתו שעל-ידי-זה זוכה ליראה כנ"ל. וההתגלות הוא בחינת לבן העליון, בחינת מחשף הלבן. בחינת ברדים שלבנונית המחין שלו בחינת לבונא דמחא מפלש מעבר אל עבר, כי מחו פתוח בחכמה ויש לו הכרה גדולה בגדלת הבורא יתברך ורוממותו שעל-ידי-זה זוכה ליראת הרוממות כנ"ל: נקדים זה בחינת יראת התלמיד שמקבל מהרב. והתלמיד כנגד הרב הוא בבחינת נקדה לבד, כמו שכתוב אבות פרק ו), כל ימי גדלתי בין החכמים ולא חסרתי מרבותי אלא כטפה מן הים, כי המדרגה התחתונה בחינת תלמיד נגד הרב שהוא בחינת מדרגה העליונה הוא רק בחינת נקדה קטנה לבד. וזהו בחינת נקדים: עקדים שמסמנים ברגליהם כמו שפרש רש"י, זה בחינת יראת הבן, כי ברא כרעא דאבוה. בחינת רגלין בחינת עקדים ועל-ידי שלשה חלקי היראה שהיו אצלו בשלמות, שזהו בחינת עקדים נקדים וברדים, על-ידי-זה זכה לעשירות גדול כי עקר העשירות של יעקב היה על-ידי שילדו הצאן עקדים נקדים וברדים שהם בחינת יראה שעל-ידי-זה זוכין לעשירות ולהתבוננות בחינת תפלין בחינת מחשוף הלבן אשר על המקלות. מקלות זה בחינת יראה שמשם נשתלשל בחינת מקל ורצועה לרדות בהם. שעל-ידי-זה עקר היראה, כי עקר היראה זוכין על יראת הענש שהוא בחינת מקל ורצועה. שעל-ידי-זה באים ליראה עלאה, שעל-ידי-זה זוכין לעשירות והתבוננות כנ"ל. שהם בחינת תפלין שנרמזין בבחינת המקלות שעסק בהם יעקב כידוע בחינת ויצג יעקב את המקלות אשר פצל ברהטים ברהיטי מחין בחינת תפלין בחינת מלך אסור ברהטים. כי היראה והעשירות וההתבוננות הנ"ל שזכה יעקב אז במרעה הצאן כנ"ל, כי זה הוא בחינת תפלין כנ"ל:
פדיון פטר חמור הלכה ג בהלכות פסח הלכה ט אות ה על-פי התורה 'כי מרחמם ינהגם':