ליקוטי הלכות · חושן משפט א · הלואה ה
Reading settings
ענין מלוה בשטר שצריכין לזהר להלוות בשטר דיקא שאז אינו יכול לכפר וכו', כמו שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה על זה מאד, כמבאר בגמרא: על פי התורה "מי האיש החפץ חיים וכו'", עין שם:
כי ההלואה נמשכת על ידי שיש ימי טוב וימי רע, כי ההלואה מחמת חסרון הפרנסה שאין לו עתה ומצפה שלאחר איזה ימים יוכל לשלם לו וזה מחמת שחושב שעתה הזמן אצלו בחינת ימי רע שמשם כל חסרון הפרנסה. ועל כן הוא לווה מחברו שימתין לו עד שיעברו הימי רע (כמו שרגיל בפי העולם לומר בכל פעם שהזמן רע עתה, "די צייט איז שלעכט" ובאמת כל ימי חייהם אומרים כן, ומעודי עד היום אני זוכר שאומרים בכל פעם כן, וכן בדורות הקודמים היו אומרים בכל פעם כן) ואז יוכל לסלק לו. ועל כן צריך כל אחד להרחיק עצמו מאד מהלואות, כי צריכין להאמין שגם בהימי רע בעצמם יש טוב בחינת ימי טוב, בבחינת וביום רעה ראה, 'ראה' דיקא וכו', כמו שכתוב שם ואז בודאי יוכל להשיג פרנסתו דבר יום ביומו ולא יצטרך לבוא לידי הלואות וחובות, כי אפלו מי שעוסק במשא ומתן בגויים צריך לידע ולהאמין שגם שם נמצא ה' יתברך, כי בכל לשונות וכו' מלבשין אותיות התורה וכו'. ומי שמאמין בזה בכח הצדיק הכופה את יצרו וכו' בודאי לא יחסר לו פרנסתו, כי הוא יוכל למצא אותיות התורה בכל הלשונות וכו' ולבנות תורה מהם בבחינת עשי דברו לשמע בקול דברו וכו' ואז בודאי יהיה נמשך לו שפע טובה וברכה על ידי התורה שמברר ובונה משם, כי התורה היא מקור הברכה והשפע וכו', אך על ידי התגברות הימי רע על הימי טוב עד שנעלם ממנו שגם שם בהימי רע בעצמם נמצא טוב, על ידי זה אינו יכול למצא אותיות התורה בהמשא ומתן והעסק שלו ואזי יורדת השפע בצמצום גדול, כמו שמובא שם שזהו סוד עד דלא ידע בין ארור המן וכו'. ועל ידי זה מכרח לבוא לידי הלואות שסובר שעתה הם ימי רע והימי טוב יבואו אחרי כן ויסלק לו. ועל כן באמת כיון שבא לידי הלואות קשה לו מאד שיצא מהם ועל פי רב אינו מסלק בזמנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הלואי שיפרע בזמנו. "הלואי" ודאי, כי מאחר שאינו מאמין שגם שם בהימי רע בעצמם יש טוב איך ישיג ימי טוב. כי באמת הימי טוב וימי רע הם בכל יום ויום רק כל אחד כפי מה שמתגבר על יצרו להגביר הטוב על הרע כן נמשך עליו בחינת ימי טוב ולהפך להפך, חס ושלום. והעקר שצריך להסתכל היטב ולהאמין שגם בהרע בעצמו, בחינת ימי רע, גם שם יש טוב, כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כנ"ל, אבל זה שנפל להלואות על ידי זה שאינו יכול למצא הימי טוב בתוך הימי רע, בודאי קשה לו לצאת מחובות, כי הרע בכל פעם מתגבר יותר מאחר שאינו משתדל ומסתכל למצא הטוב בתוך הימי רע בעצמם, כי על ידי זה עקר התגברות הרע ועל כן באמת הזהיר רבנו זכרונו לברכה, שיזהר מלהיות בעל חוב, ובפרט מי שרוצה לעשות תשובה, כמו שכתוב בספר האב הקדוש וזה לשונו, מי שרוצה לשוב יזהר מלהיות בעל חוב, כי מאחר שיודע בעצמו שחטא והגביר הרע על הטוב ועתה רוצה לשוב ועקר התשובה על ידי שמוצא הטוב בתוך הרע בעצמו ומאמין שעדין יש בו טוב ויש לו תקוה לשוב בבחינת ובקשתם משם את ה' אלהיך. 'משם' דיקא מכל המקומות שנדח שם בין העכו"ם, כמובן שם בפרשה. על כן צריך בודאי לזהר מלהיות בעל חוב שנמשך מחמת שאינו מאמין ואינו מסתכל שגם בימי רע יש טוב שמשם נמשכין כל ההלואות והחובות וכנ"ל:
ועל כן אסור להלוות בלא כתב, דהינו שטר. כי הכתב הוא בשביל זכרון, כמו שכתוב, "כתב זאת זכרון וכו'". ועקר השכחה והזכרון הוא בתוך הזמן. כי למעלה מהזמן, בבחינת אהבה שבדעת שם אין שיך שכחה וזכרון מאחר שהוא למעלה מהזמן, כי השכחה הוא רק ברבות הזמן, כמו שכתוב, ברבות הימים הכל נשכח. ועקר השכחה התלויה בזמן הוא מחמת התגברות הימי רע על הימי טוב שמשם השכחה שנמשכת מהרע שנאחז מהסתלקות המחין שמשם אחיזת השכחה ועל כן צריכין כתב לזכרון. נמצא, שעקר הכתב שהוא לזכרון, הוא להגביר הטוב ולהכניע הימי רע על כן אסור להלוות בלא שטר. כי עקר סלוק החובות הוא על ידי שהגביר הטוב על הימי רע שזה נעשה על ידי כתב דיקא שהוא לזכרון וכנ"ל. כי סלוק החוב הוא מצוה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, פריעת בעל חוב מצוה, כי סלוק החוב נעשה על ידי שזכה להשיג השפע והברכה לסלק החוב שנעשה מהתגברות הטוב על הרע שזה נמשך על ידי בחינת כתב שהוא לזכרון וכנ"ל: ועל כן זה שנופל להלואות נופל לעבדות בחינת עבד לוה לאיש מלוה , כי עבדות בחינת ארור כנען, בחינת ארור הנאמר אצל הנחש, כמו שכתוב במקום אחר. שזהו בחינת ארורה האדמה וכו', בחינת בזעת אפיך וכו' שמשם כל היגיעות והעבדות של הפרנסה שנמשך מחטא אדם הראשון שלא התגבר להכניע הימי רע כנגד הימי טוב ואכל מעץ הדעת טוב ורע שעל זה נאמר, "אויל ביום יודע כעסו". 'ביום' דיקא בחינת כי ביום אכלך ממנו וכו' 'ביום' דיקא. כי עקר הפגם הגיע בהיום שלא השתדל למצא הטוב שבאותו היום להגבירו על הרע וכו'. ומשם נמשך כל ההלואות שהם מחסרון הפרנסה וכו' כנ"ל. ועל כן עקר השעבוד על ידי השטר שאז יכול להוציא ממשעבדים, כי הכתב מכניע הרע לגבי הטוב עד שמכרח לסלק לו ואינו יכול לכפר בו, כי כל עכוב הסלוק וההכחשות נמשך מחמת שהרע מתגבר אחר כך
כל כך עד שמונעו מלסלק בשעתו בבחינת לוה רשע ולא ישלם שמכנה הפסוק כל רשעת הרשע בשם לוה רשע וכו', כי עקר הרשעת נמשך מהתגברות הימי רע על הימי טוב שמשם כל ההלואות ועכוב הסלוק וכנ"ל ולהכניע כל זה עד שיכרח לסלק ולהכניע הימי רע לגבי הטוב הוא על ידי הכתב לזכרון שהוא השטר וכנ"ל ועל כן הזהירה התורה, "אם כסף תלוה וכו' את העני וכו' לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך", כי צריכין לרחם על העני שלא להיות עליו כנושה להוציאו מכלל בעל חוב וכנ"ל:
וזה בחינת ראש השנה ויום הכפורים וסכות והושענא רבה ושמיני עצרת ושמחת תורה: כי מראש השנה עד יום כפור הם עשרת ימי תשובה ועקר התשובה על ידי בחינה הנ"ל בחינת וביום רעה ראה וכו' כנ"ל. ועל ידי התשובה של ראש השנה ויום הכפורים על ידי שמוצאין הטוב בכל מקום על ידי הקול שופר בחינת עשי דברו לשמע בקול דברו, הנאמר לענין ראש השנה, כמו שכתוב בזהר הקדוש. וזה בחינת חמשה ענויים של יום הכפורים שהם בחינת חמשה קולות וכל זה ליחד הקול בדבור וכו', על ידי זה בונין את התורה שזהו בחינת קבלת התורה ביום הכפורים ועל ידי זה מתקרבין אל השלום שזהו בחינת סכה, בחינת סכת שלום, בחינת אהבה שזוכין על ידי זה, שזהו גם כן בחינת סכה שהוא בחינת אהבה עד שזוכין על ידי זה לאהבה שבדעת להאיר האהבה שבדעת לתוך הימים שזהו כל כונת הנענועים בארבעה מינים בסכות, כמבאר בסוף התורה הנ"ל, עין שם. ועל ידי זה זוכין לשמחת בית השואבה בחינת ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, כי שם בבחינת האהבה שבדעת הם מעיני הישועה, כי התורה נקרא חסן ישועת וכו', אבל התורה הגנוזה וכו' הם בחינת מעיני הישועה. ועל ידי זה זוכין לשמיני עצרת לשון כנישו ואספה שאוספין וכוללין האהבה שבדעת עם האהבה שבימים ששם מקור השמחה. וזה בחינת חבור סיום התורה בהתחלתה. בראשית בחינת ראשית המחשבה, בחינת אהבה שבדעת, בחינת ישראל עלה במחשבה תחלה וכו'. לכל האותות והמופתים וכו' לעיני כל ישראל, הם בחינת האהבה שבימים שמשם כל התורה שבנגלה שהיא לעיני כל ישראל שהראה אהבתו יתברך לעיני כל ישראל על ידי כל האותות וכו', אבל האהבה שבדעת אי אפשר לראות כי אם לכל חד כפום מה דמשער בלביה, אבל כל ההתגלות האהבה על ידי המופתים נוראים שהראם משה, הכל נמשך מהאהבה שבדעת שהאיר לתוך האהבה שבימים על ידי ששדד המערכות בימים ובזמן דיקא שזה עקר השלמות, על כן צריכין בכל שנה בסוף התקון של ראש השנה לכלל התורה סופה בתחלתה, לכלל האהבה שבימים בהאהבה שבדעת שהוא בחינת בראשית וכו':
וזה שמברכין גשם בשמיני עצרת, כי אז נכלל ומאיר האהבה שבדעת להאהבה שבימים ועל כן אז עקר האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים כאשר הפליגו רבותינו זכרונם לברכה בזה, כמו שכתוב: בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד וכו'. בחינת יום אחד הוא יודע לה' וכו' שהוא בחינת האהבה שבדעת וכו'. ועל כן מברכין אז גשם, כי אז נמשכת השפע שהם בחינת מימי הגשם וברכה בבחינת יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו', כי באהבה שבימים בחינת יומם יצוה ה' חסדו, שהם בחינת שבעת ימי הסכות בהם יש אחיזה קצת להימי רע שמהם אחיזת השבעים אמות, רק שבסכות זוכין ישראל על ידי העבודה של ראש השנה ויום הכפורים בכח הצדיקי אמת להתקרב אל האהבה והשלום שהם בחינת סכה כנ"ל, כי כבר זכינו למצא הטוב שהם אותיות התורה שבתוך הימי רע בעצמן, דהינו הטוב שבתוך שבעים לשונות האמות ועל ידי זה שאנו מתקרבים אל השלום עד שיש לנו שלום גדול עם האמות מאחר שזכינו למצא גם בתוכם תורה וכנ"ל וזה בחינת שבעים פרי החג וכו'. ואז בסכות עוסקים על ידי הארבעה מינים להמשיך על ידי הנענועים הארה מהאהבה שבדעת לתוך האהבה שבימים. וזה בחינת התקשרות הערבי נחל עם הארבעה מינים, כי ערבי נחל מרמז על פושעי ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עכשו אנו מוצאין גם הטוב שבכל פושעי ישראל בבחינת אם יאמר לך אדם היכן אלקיך וכו', כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ובהושענא רבה בגמר החתימה אנו עושין עבודות גדולות עם הערבי נחל בעצמן וחובטין אותן בקרקע להכניע ולבטל מהם הדינים וההסתרות וההעלמות להורות שגם בהערבי נחל בעצמן מוצאין תורה ועבודה אפלו כשהם בפני עצמן, כי נתגלה התורה שבתוך הימי רע וכו'. ועל ידי כל זה זוכין בשמיני עצרת שיהיה נשלם בשלמות נפלא כל התקונים האלה שעקר שלמותם הוא כשמאיר בשלמות האהבה שבימים, שזהו בחינת שמיני עצרת ואז נתבטלין הימי רע לגמרי ועל כן אין שום אחיזה להעכו"ם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רק ישראל בעצמן מתיחדין ומתחברין עם ה' יתברך באהבה יתרה על ידי ההארה שמאיר עליהם אז האהבה שבדעת בהארה נפלאה. ועל כן אז דיקא ממשיכין גשמי ברכה שהם כלל כל ההשפעות שיהיו נמשכין אל הקדשה לישראל הכשרים הנאחזים בצדיקי אמת שעוסקים בתקונים האלה, כי בסכות אין הגשמים סימן ברכה שלא להמשיך השפע להעכו"ם שיש להם איזה אחיזה עדין כנ"ל, אבל בשמיני עצרת שאז לא יתערב זר בשמחתם, אז אנו ממשיכין גשמי ברכה שזהו בחינת ברכת גשם בשמיני עצרת, כי אז נתבטל כל יניקתם מחמת שמאיר האהבה שבדעת בהארה גדולה. ועל כן אז נמשכת השפע בחינת גשמי ברכה לישראל הכשרים לבדם ועל כן מברכין אז גשם ומתפללין שיהיו לברכה ולא לקללה וכו' שלא יחזרו ויתעוררו הימי רע, חס ושלום, לינק מהם וכל אחד כפי התקרבותו לצדיקי אמת וכפי תקונו בראש השנה ויום הכפורים וסכות כן זוכה להמשיך השפע לברכה לישראל הכשרים בכח הצדיקי אמת שעוסקים בכל התקונים האלה בשלמות:
וזה בחינת וילך למסעיו הנאמר באברהם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, בחזרתו פרע הקפותיו. כי כבר מבאר שצריכין להתרחק מהקפות והלואות, כי כל ההלואות נמשכין מהתגברות הימי רע וכו' כנ"ל, אך אף על פי כן לפעמים גם הצדיק מכרח לבוא לידי הלואות וזה לטובת העולם בבחינת ירידה תכלית העליה, כי על ידי שהימי רע מתגברין כל כך עד שגם הצדיק אינו יכול להמשיך השפע מיד ומכרח לבוא לידי הלואה, על ידי זה הצדיק מתגבר אחר כך ביותר ומחפש ומבקש ומוצא טוב הרבה בתקף התגברות הימי רע שהתגברו ביותר, כי זה בחינת המלחמה של כל אחד מישראל, בפרט של הצדיק שאינו נופל בדעתו ואינו מיאש עצמו בכל הימים רעים והעתים רעות העוברים עליו. רק, אדרבא, כל מה שמתגברין הימי רע יותר ויותר הוא מתגבר ביותר לחפש ולבקש גם בהם עד שמוצא גם בהם אותיות התורה ובונה מהם תורה בבחינת הנ"ל, כי באמת אין שום מקום נמוך וירוד בעולם ולא שום יום ועת וזמן בעולם שאין שם דברי תורה בהעלם ובצמצום שהוא בחינת אלקותו המחיה אותו המקום והזמן. ועל כן זה האיש שכבר נפל להלואות על ידי התגברות הימי רע תקונו שישתדל בכל כחו לשלם ולסלק ההלואות ועל ידי שמשלם, מקים פריעת בעל חוב מצוה, כי מתקן הרבה בזה על ידי שהתגבר אחר ההלואה ומצא ימי טוב בתוך תקף הימי רע עד שהמשיך הברכה והשפע לסלק החוב ואזי אם הוא איש חיל יכול אחר כך להמשיך שפע יותר, כי כל מה שמוצא טוב בתוך תקף התגברות הימי רע ביותר, כמו כן הוא עושה ובונה תורה יותר בבחינה הנ"ל וממשיך שפע וברכה יותר כנ"ל. וזה בחינת לוה רשע ולא ישלם שהזכרנו למעלה, לווה רשע ולא ישלם הם בחינת שני פגמים שבתחלה היה לווה רשע, כי לא השתדל לבקש ולמצא הטוב בתוך הימי רע עד שבא לידי הלואות כנ"ל. ואחר כך הוסיף עוד רשעות ביותר ולא ישלם, כי אינו משתדל לבקש ולחפש עתה ביותר כנ"ל ועל ידי זה אינו משלם, שמזה בא שעל פי רב נעשים בעלי חובות גדולות שנקראים בעלי ישיבות "אן זעצירס". אבל וצדיק חונן ונותן, הינו שהצדיק הוא להפך לא מבעיא שאינו בעל חוב, אלא גם משתדל בכל פעם למצא הטוב בתוך הרע עד שממשיך ברכה ושפע טובה תמיד עד שחונן ונותן ומשפיע לכל על ידי זה, ואפלו כשבא לידי הלואה לפעמים מתגבר על ידי זה דיקא לחפש יותר עד שמוצא טוב יותר וממשיך ונותן שפע טובה יותר כנ"ל. וזה גם כן מרמז בפסוק זה "וצדיק חונן ונותן", הינו כי גם יתפרש תבת וצדיק מחבר ומקשר למעלה לתבת לוה וכו' כלומר וצדיק, הינו כשהצדיק מכרח להיות לווה לא מבעיא שמשלם במועדו ובזמנו בודאי אף גם הוא חונן ונותן, כי על ידי שבא לידי הלואה שנמשך מהתגברות הימי רע עד שקשה למצא שם הטוב, על ידי זה דיקא התגבר בהתגברות יותר עד שמצא שם דיקא טוב הרבה, עד שהמשיך ברכה ושפע הרבה שעל ידי זה הוא חונן ונותן כנ"ל. ועל כן אברהם אבינו, עליו השלום, שהיה הראשון שגלה אלקותו בעולם שכל עבודתו היה בבחינה זאת, בבחינת אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול של רומי וכו'. כי אז היה כל העולם רחוקים מה' יתברך ובכל המקומות שנתגדל שם היה מלאים גלולים והוא התגבר על יצרו בבחינת עשי דברו לשמע בקול דברו וכו' עד שהתחיל לבנות התורה על ידי זה, כי התחלת בנין התורה היה מאברהם כידוע, הינו על ידי בחינה הנ"ל, על כן נאמר באברהם, "וילך למסעיו". בחזרתו פרע הקפותיו, כי ה' יתברך נסה אותו עד שהכרח לירד מארץ ישראל למצרים שמלאה זמה וגלולים ביותר והוא התגבר שם עד שמצא שם גם כן הטוב עד שעלה משם כבד מאד במקנה בכסף וזהב וכו' ועל ידי זה "וילך למסעיו", שפרע הקפותיו, כי זה עקר התקון של הצדיק בחינת וצדיק חונן ונותן וכנ"ל. וזהו גם כן בחינת וילך למסעיו, שלן באכסניא שלו, זה בחינת שתי לבך למסלה דרך הלכת (ירמיהו לא), כי הצדיק והאיש הכשר כשיורד למקומות המגנים כאלו כשהוא מתגבר לחפש גם שם אלקותו שהם אותיות התורה אחר כך צריך לשוב בדרך שירד שם כדי להעלות ולברר כל הניצוצות שנפלו לשם בעת הירידה להשיב הכל אל מקום אשר היה שם אהלה בתחלה וכו':
וזה שנסמך לפסוק לוה וכו' וצדיק וכו', כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו. 'כי מברכיו', שהם הצדיקים והכשרים, 'יירשו ארץ' על ידי זה שהם מתגברים לחפש תמיד הטוב בתוך תקף הימי רע כנ"ל. כי על ידי זה זכה אברהם לירש את הארץ בבחינת אחד היה אברהם ויירש את הארץ (יחזקאל לג). וזהו, "מה' מצעדי גבר כוננו וכו'" שנסמך לזה. 'כי מה' מצעדי גבר כוננו', שמפיל לפעמים את האדם למקומות נמוכים כאלו בשביל נסיון אם יתגבר שם לחפש ולבקש כראוי את הטוב בתוך מקום וזמן רע כזה וכנ"ל. וזהו, "ודרכו יחפץ", כי ה' יתברך חפץ לראות דרכו של האדם אם יתגבר לבחר דרך הטוב לחפש ולבקש עד שימצא גם שם את טוב ה' עד שישוב למקומו ביתר שאת. וזהו, "כי יפל לא יוטל כי ה' סומך ידו וכו'". זהו בחינת התקון על כל הנ"ל בבחינת ירידה תכלית העליה, בחינת לא גלו ישראל בין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכו', כמו שכתוב, "ונשאר גם הוא לאלקינו וכו'". וכמו שכתוב: "כי שבע יפול צדיק וקם וכו'". כי לא יתן לעולם מוט לצדיק, כי ה' סומך ידו בכל הנפילות והירידות שבעולם ועל ידי זה, "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וכו'". רק, אדרבא, כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה, כי זוכה אחר כך להיות מלוה ולא לווה, כמו שכתוב, "והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה וכו'". וכל זה על ידי בחינה הנ"ל, על ידי שהתגבר בכל פעם בכל הנפילות והירידות שבעולם בכל העתים והימי רע שהתגברו והתפשטו כמו שהתפשטו לבקש ולחפש גם שם בכל פעם יותר ויותר עד שמצא גם שם הטוב שהם אותיות התורה שהוא אלקותו המחיה אותם. ועל ידי זה תקן הרבה ביותר ועשה דרך כבושה לכל העולם לשוב לה' יתברך על ידי זה, כי על ידי התורה שלקט וברר ובנה ממקומות כאלו והוסיף עליהם אור נפלא מלמעלה כנ"ל, על ידי זה האיר בכל העולם דרך זה שישוב כל אחד, אפלו הגרוע שבגרועים, לה' יתברך מכל מקום שהוא וכנ"ל ועל ידי זה ממשיך שפע טובה וברכה לכל הנלוים אליו בבחינת כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה וכנ"ל: