ליקוטי הלכות · חושן משפט א · מצרנות ב
Reading settings
על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' (סימן ד), שעל ידי ודוי דברים לפני התלמיד חכם מעלין את המלכות לשרשה וכו', כי על ידי העברה מקלקל הצרוף הטוב של אותיות התורה ומכניס אותם בתוך הסטרא אחרא, חס ושלום, בתוך מלכות דסטרא אחרא. כי הדבור הוא בחינת מלכות וכו', ועל ידי ודוי דברים מתקן הצרופים ומחזיר המלכות לה' יתברך וכו', ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן שמחזיר את המלכות לאין סוף בחינת רעוא דרעוין. כי המלכות הוא בחינת רצונות בחינת תמונת אותיות וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות שרצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו בעולם ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש. ועל ידי שמבטלין את הישות בבחינת התפשטות הגשמיות, על ידי זה נכללין כל הרצונות בתוך רצון שברצונות וכו' ושם כלו טוב וכלו אחד. ואחר כך כשחוזרין אל הישות בבחינת והחיות רצוא ושוב אזי מהרשימו הנשאר יודעין, כי ה' הוא האלהים בחינת כלו טוב וכו' וכו', עין שם כל זה והבן, כי הם דברים ארכים ועמקים מאד, עין שם. וזה בחינת וענוים יירשו ארץ. 'ארץ' הוא דינא דמלכותא בחינת מלכות שעולה לשרשה לבחינת אין שעל ידי זה נתכפרין כל העוונות וכו', עין שם:
וכשבחינת מלכות שהוא בחינת ארץ כנ"ל עולה לשרשה בבחינת וענוים יירשו ארץ, זה בחינת נחלה בלי מצרים. כי עקר התגלות המלכות הוא על ידי הישות על ידי שהוא יתברך הוציא את עולמו מאין ליש כנ"ל. ועקר הישות הוא הארץ שהוא עקר הגשמיות והישות וכל הדברים יוצאין ממנה, כמו שאמר קהלת, "הכל היה מן העפר וכו'". ועקר התגלות המלכות הוא על ידי תמונת אותיות שהם בחינת צמצומים וגבולים, כי כל אות ואות יש לו צמצום וגבול, וכל הישות הנמשכים מהם כלם הם בעלי גבול וצמצום, וזה בחינת מצרים שהם צמצומים וגבולים, אבל על ידי התפשטות הגשמיות שנכללין כל הרצונות והתמונות ברצון אין סוף שאין בו תמונה, ושם הוא בחינת בלתי גבול בחינת אין סוף, על ידי זה נכללת כל הארץ שהיא בחינת מלכות בבחינת נחלה בלי מצרים בבחינת וענוים יירשו ארץ כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, כי בשבת נתגלה רעוא דרעוין, כידוע, שזהו בחינת הסתלקות משה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. ועל כן על ידי שבת בחינת התגלות רעוא דרעוין, על ידי זה זוכין לבחינת נחלה בלי מצרים כנ"ל, כי שבת הוא בחינת תשובה, שהוא בחינת ודוי דברים הנ"ל שעולין כל הדבורים בבחינת מלכות לשרשם, כי בשבת עולין כל העולמות לשרשם, כי שבת הוא בחינת התפשטות הגשמיות, כי אז נתבטלין כל הישות על ידי השביתה ממלאכה ועבדין דחל, שהוא בחינת ישות, כי שובתין ובטלין ממלאכה שזהו בחינת בטול אל האין סוף ואזי נכלל הכל באין סוף ברעוא דרעוין ואזי זוכין לבחינת נחלה בלי מצרים, כי שם אין שום מצר וגבול כנ"ל, כי שם הוא כלו טוב כלו אחד, כי על ידי המצרים והגבולים שהם בחינת צמצומים משם עקר אחיזת הדינים כידוע ומזה משתלשל אחיזת הסטרא אחרא מלכות הרשעה. ועל כן זה עקר ותכלית העבודה של כל המצוות לזכות לבחינת התפשטות הגשמיות כדי שיהיה נכלל הוא עם כל העולם בשרשם בבחינת רצון שברצונות ששם אין גבול וצמצום כלל ושם כלו טוב ונתבטל כל אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתם למטה דיקא בבחינת צמצום וגבול כנ"ל. ועל כן עקר המצר הוא במקום שיש להם איזה אחיזה עדין וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב אבינו עליו השלום, זכה לנחלה בלי מצרים, כי באברהם נאמר, "כי את כל הארץ וכו'". וכן ביצחק וכו', כי אברהם ויצחק לא זכו עדין לבחינת נחלה בלי מצרים, כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו. נמצא, שעדין לא נזדכך אצלם זהמת הנחש לגמרי. ומחמת זה מחמת שהיה בהם אחיזה עדין להסטרא אחרא שהם עשו וישמעאל על כן עדין יש מצרים וגבול לנחלתם כנ"ל, אבל יעקב שהיתה מטתו שלמה ולא היה בו שום פסול ולא היה להסטרא אחרא שום אחיזה בו על כן זכה לנחלה בלי מצרים כנ"ל, כי כפי מה שמזככין מזהמת הנחש שהם כלל כל החטאים כפי הזכוך של כל אחד, כמו כן זוכה להכלל באין סוף. וזהו בחינת ודוי דברים הנ"ל שהוא בחינת תשובה, שעל ידי זה נכללין באין סוף:
וזהו בחינת דינא דבר מצרא שתקנו חכמינו זכרונם לברכה כדי להרחיב המצר והגבול של כל אחד מישראל, כי כל מה שנתרחב גבולו נכלל יותר בבחינת נחלה בלי מצרים על ידי שנתרחב המצר ונתבטל ביותר אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתה בבחינת מצרים וכל מה שנתרחב ונתרחק המצר של ישראל ביותר, על ידי זה נתבטל ביותר אחיזת הסטרא אחרא כנ"ל ונכלל ביותר בבחינת נחלה בלי מצרים שהוא בחינת כלו טוב כנ"ל. ועל כן סמכו רבותינו זכרונם לברכה דין זה על פסוק ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך, כי זהו בחינת ישר וטוב, כי על ידי דינא דבר מצרא שנתרחב גבול ישראל נכלל ביותר בבחינת כלו טוב, שהוא בחינת נחלה בלי מצרים כנ"ל. וזהו בחינת ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך, בחינת ה' הוא האלהים, שזהו בחינת כלו טוב, כמבאר שם. וזה בחינת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו', כמו שמבאר שם. כי מצרים הוא בחינת מצרים ממש, כי מצרים הוא תקף הסטרא אחרא מלכות הרשעה, כי כל הגליות מכנים בשם מצרים כמו שמבאר שם. ועל כן הם עקר המצרים והגבול של הקדשה ועל ידי דינא דבר מצרא שנכללין בבחינת נחלה בלי מצרים שזהו, בחינת עשית הישר והטוב, בחינת כלו טוב כנ"ל, זהו בחינת ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך, בחינת ה' הוא האלהים, בחינת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כנ"ל:
ועל כן כשקונה מהנכרי אין בו דינא דבר מצרא, כי עקר מה שצריכין להרחיב המצר הוא רק בשביל לבטל אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתם מבחינת המצרים והגבולים כנ"ל בבחינת כל רדפיה השיגוה בין המצרים, 'בין המצרים' דיקא, כי משם עקר אחיזתם כנ"ל ועל כן כשקונה מהנכרי ומרחיק הנכרי מעל גבול ישראל שהוא עקר המצר של הקדשה בחינת עשו וישמעאל, שהם עקר המצרים של הקדשה כנ"ל, על כן זה שמסלק את הנכרי וקונה ממנו השדה אין בו דינא דבר מצרא, כמו שאמרו שם הטעם, לא ניחא לך דסליקית מנך אריא, כי זה עקר התקון של דינא דבר מצרא כדי להרחיב המצר, כדי לסלק אחיזת הנכרי והסטרא אחרא כנ"ל ועל כן מאחר שמסלק הנכרי מגבולו של ישראל. נמצא, שנעשה תקון זה על ידו, על כן אין בו דינא דבר מצרא: