ליקוטי הלכות · חושן משפט א · מצרנות ג
Reading settings
ענין מצרנות:
על פי התורה "ויאמר בעז אל רות" סימן סה, כמבאר מזה כבר בדרוש הראשון, עין שם. ולבאר קצת יותר, כי מבאר בהתורה ויאמר בעז הנ"ל שיש בעל השדה, הינו הצדיק הגדול שהוא עוסק בתקון הנשמות הגדלים בשדה העליון וכו'. ומבאר שם שהוא עוסק בכל תקוני השדה וכו' ועקר התקון הוא שיהיו הנשמות נכללין בבחינת כלו אחד כלו טוב, שזה תקון התפלה, שזהו בחינת התכלית, עין שם:
וזהו בחינת מצרנות שתקנו חכמינו זכרונם לברכה שבעל המצר קודם לקח השדה הסמוכה לו כדי שיהיו שדותיו יחד, כי זהו עקר תקון השדה שתהיה השדה נכללת באחד, כי השדה התחתון מרמזת לשדה העליון שגדלים בה נשמות הקדושות, כי הכל אחד, כי גם כל גדולי השדה התחתון הוא גם כן רק נשמות קדושות, כי כל העשבים והצמחים והתבואות והפרות כלם הם גלגולי נשמות כידוע. ועל כן צריכין שתהיה השדה נכללת באחד, שזהו עקר תקון הנשמות שהם צמחי השדה. וזהו בחינת דין בן המצר שהוא קודם לקח השדה כדי לבטל המצר של חברו מן השדה, דהינו להרחיב שדהו יחד בכל מה דאפשר ולהרחיק חברו ממצרו שכל זה כדי שתהיה השדה אחד, הינו שתהיה נכללת בבחינת כלו אחד כלו טוב, שזהו עקר תקון השדה כנ"ל. ועל כן למדו רבותינו זכרונם לברכה דין בעל המצר מפסוק "ועשית הטוב והישר", כי עקר דין בעל המצר הוא בשביל ועשית הטוב כדי להכלל בבחינת כלו אחד, שהוא כלו טוב כנ"ל:
וזהו בחינת מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו בכל שנה ושנה שהוא יאר צייט ומדליקין נר ואומרים קדיש, כי כל זה עושין הבנים בשביל לתקן ולהעלות נשמות אביהם ואמם ועל כן עושין זאת בכל שנה ושנה. וכן בשנה ראשונה אומרים קדיש כל השנה, כי עקר תקון כל הנשמות היא בבחינת תקון השדה, כי שם גדלים כל הנשמות כנ"ל. ועל כן עקר תקונם על ידי הבעל השדה שעוסק בתקון השדה הקדושה לזרעה ולנטעה ולהצמיחה וכו', שכל זה הוא תקון הנשמות הגדלים שם. ועקר תקון השדה נעשה בכל שנה ושנה כמו שרואין בשדה התחתון שכל תקוני השדה נעשין בכל שנה ושנה, כי בכל שנה ושנה גדלים פרות חדשים וחורשין וזורעין וקוצרין וכו' פעם אחת בשנה, כי יש י"ב גבולי אלכסון שהם י"ב צרופי הויה ושרשם הוא הויה פשוטה ואלו הי"ב גבולי אלכסון הם בחינת י"ב חדשי השנה, שהם י"ב מזלות, שהם כנגד י"ב שבטי יה. וכל הנשמות כלולים בי"ב שבטים כידוע, שהם כנגד י"ב גבולי אלכסון, שהם בחינת גבולי ומצרי השדה העליון שמתחלק לי"ב גבולי אלכסון שהם כנגד י"ב נסחאות התפלה, שהם כנגד י"ב שערים ברקיע שדרך שם עולין התפלות, כי תקון התפלה הוא בחינת תקון הנשמות שבשדה הנ"ל, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם. וכלל התקון של כל הבחינות האלה הוא שיהיה הכל נכלל בבחינת כלו אחד, כי כל הי"ב גבולי אלכסון מקבלין חיותם מנקדה הפנימית שהוא נקדת המרכז, שהוא בחינת שרש הויה פשוטה שמשם נמשכין כלם ועקר תקון העולם כשכל הי"ב גבולין נכללין באחד בשרשם שהוא בחינת הויה פשוטה שהוא כלו טוב כלו אחד ששם אין שום אחיזת דין כלל, כי עקר אחיזת כל הדינים והיסורים הם בבחינת צמצומים הנמשכין מי"ב גבולים, כי מבחינת גבולים, שהם בחינת צמצומים ומצרים, משם אחיזת כל הדינים והיסורים כידוע. ועל כן כנגד י"ב גבולים שהם י"ב שבטים בקדשה יש י"ב נשיאי ישמעאל בקלפה, כמו שכתוב, "שנים עשר נשיאים יוליד". וכן נחור הוליד גם כן שנים עשר בנים את זה לעמת זה כנגד י"ב שבטים, כמו שפרש רש"י שם על פסוק, "הנה ילדה מלכה גם היא וכו', אף היא השלימה וכו'". ועל כן עקר התקון לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי כדי להכלל בבחינת כלו אחד כלו טוב, כמבאר שם, שעל ידי זה נתבטלין כל היסורים והדינים, שזהו בחינת שנכללין כל הי"ב גבולים בשרשם בבחינת הויה פשוטה, בבחינת כלו אחד כלו טוב ששם נתבטלין כל הגבולים והמצרים שמשם אחיזת הדינים והיסורים כנ"ל. וזהו בחינת י"ב חדשי השנה שהם בחינת י"ב מזלות המתגלגלים ברקיע וכלם מתגלגלים על נקדת המרכז שאין בו שום ציור ששרשו מבחינת כלו אחד כלו טוב וכל גלגולם וסבובם בכל שנה ושנה כל ימי עולם, הכל כדי שיכללו בבחינת כלו אחד כלו טוב, שזהו התכלית של כל העולם ומלואו. וכמו שכתוב, "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם". 'מקומו' זה בחינת כלו אחד כלו טוב, שהוא ה' יתברך, שהוא מקומו של עולם וכו'. כי כל הגלגלים סובבים והולכים על סביבותם, כמו שכתוב: "סובב סובב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח. וכל גלגולם וסבובם ומרוצתם הכל הוא לשוב ולהכלל בשרשם, שהוא כלו אחד, שהכל רצים ושבים ומתגלגלים וחוזרים לשם. ועל כן בכל שנה ושנה נעשה תקון השדה כנ"ל, כי בכל י"ב חדשי השנה חוזרים כל הגלגלים, שהם בחינת י"ב מזלות, שזהו בחינת תקופת השנה שחוזרים ועולים ונכללין כל הי"ב גבולי אלכסון, שהם בחינת י"ב חדשים, י"ב מזלות, נכללים בשרשם בנקדה הפנימית בבחינת כלו אחד כלו טוב, שזהו בחינת תקון השדה שהוא תקון הנשמות הגדלים שם שהם צמח השדה, כי עקר תקונם על ידי שנכלל הכל בבחינת כלו אחד כלו טוב, שזה התקון נעשה בכל שנה ושנה כנ"ל:
וזהו בחינת עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה. כי התבואה היוצא בכל שנה ושנה, בכל שנה דיקא כנ"ל צריכין לתקנה שתהיה נכללת בבחינת כלו אחד שהוא תקון השדה כנ"ל ועל כן צריכין לתן תרומות ומעשרות ומתנות עניים מהתבואה. כי על ידי שנותנין מהתבואה לכהנים וללויים ולעניים כמו שצותה התורה, על ידי זה מרימין כל התבואה ונכללת בשרשה בכלו אחד. כי החלק שנותנין לכהנים וכו' ולעניים הם חלק ה' יתברך כאלו נותנין לו יתברך, כי כהנים משלחן גבוה קא זכו, כמו שכתוב, "אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל". וכן כל מה שנותנין לעניים נותנין לה' יתברך, כביכול, כמו שכתוב, "מלוה ה' חונן דל וכו'". נמצא, שבזה שמקימין מצוות המתנות מן התבואה בזה מרימין ומעלין כל התבואה לה' יתברך שהוא כלו אחד כלו טוב על ידי שנותנין לו חלקו שצוה לתן חלקו לכהן וכו' ולעני כנ"ל: וזהו בחינת מעשר מן המעשר, שהוא בסוד מאה ברכות בכל יום, כמובא, שהוא בחינת התפלה שכלולה מכל המאה ברכות שהוא בחינת ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' כידוע. שכל זה הוא כדי לחזר ולכלל באחד על ידי שנכללין עשר מעשר עד מאה עד שנכללין באחד, שהוא סוד מעשר מן המעשר, דהינו אחד ממאה שנותנין לכהן. ועל כן כל אלו התקונים של תרומות ומעשרות ומתנות עניים שהם תקוני השדה הקדושה נעשין בכל שנה ושנה, כמו שכתוב, "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה". כי עקר תקון השדה, דהינו שתהיה נכללת באחד, זה צריכין לעשות בכל שנה ושנה שכלולה מי"ב חדשים שבהם חוזרים הגלגלים בחינת י"ב גבולי אלכסון וחוזרין ושבין ונכללין ועולין בשרשם שהוא כלו אחד כלו טוב כנ"ל, שעל ידי זה נתבטלין כל המצרים והדינים הנאחזין מבחינת הגבולים והצמצומים כנ"ל:
ועל כן יעקב אבינו שזכה להוליד י"ב שבטים בקדשה, כי מטתו היתה שלמה בלי פסול, על כן זכה לנחלה בלי מצרים, כי נתבטלו כל המצרים והדינים על ידי שזכה להכניס כל הי"ב גבולים לפנים בבחינת כלו אחד, כי אוריתא וישראל וקדשא בריך הוא כלא חד:
וזהו בחינת שבת שאז נכללין בבחינת כלו אחד, כי שבת מעין עולם הבא שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד, שהוא כלו אחד כלו טוב. כמו שמובא שם בהתורה הנ"ל. וכמו שאיתא בזהר הקדוש, רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו', על כן צריכין לסדר בשבת י"ב לחמים בבית המקדש כדי שיהיו נכללין כל הי"ב גבולים וכו' בבחינת כלו אחד כנ"ל, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, הינו כנ"ל:
וזהו בחינת יאר צייט שבכל שנה ושנה צריכין לעסק בתקון הנשמות של השדה, כי תקון השדה נעשה בכל שנה ושנה כנ"ל: וזהו בחינת התענית שמתענין בכל שנה ושנה ביום היאר צייט, כי תענית הוא בחינת שסותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא, שעל ידי זה נכללין בהתכלית שהוא עולם הבא שכלו אחד כלו טוב שאין בו אכילה ושתיה וכמבאר בהתורה הנ"ל. שאי אפשר לכלל בהתכלית כי אם על ידי שסותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא, דהינו לפרש עצמו לגמרי מכל תאוות עולם הזה והבליו, שזהו בחינת התענית שפורשין עצמן מאכילה ושתיה, מתאוות עולם הזה, בשביל להכלל נשמת המת בהתכלית שהוא כלו אחד וכו', שהוא תקון הנשמות הגדלים בהשדה שאי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי סתימו דעינין מחיזו דהאי עלמא כנ"ל, שזהו בחינת תענית כנ"ל:
וזהו הקדיש שאומרים כל השנה ראשונה וכן ביום שמת בו אביו ואמו. כי קדיש הוא למעלה מכל הקדשות כלן, כמו שאיתא בזהר הקדוש וזוכין על ידי אמירת קדיש בכונה להכלל בבחינת כלו אחד כלו טוב, שהוא תקון התפלה, תקון השדה כנ"ל, כי עקר תקון התפלה הוא שתהיה כל התפלה נכללת באחד עד שאפלו כשעומד בסוף התבה האחרונה של התפלה עדין יהיה עומד בתחלת תבה הראשונה של התפלה וכו', כמבאר שם היטב בהתורה הקדושה הנ"ל. וזה בחינת קדיש, כי כל התבות של התפלה שהם ברכות והודאות לשמו הגדול והקדוש צריכין לכללם באחד, שהוא התכלית, ששם הוא למעלה מכל הברכות וההודאות, ששם כלו אחד בחינת ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. וזהו בחינת הקדיש שהוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא ותשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ולעלא מן כל הברכות הוא כלו אחד כלו טוב. ועל כן אומרים הקדיש בשעת התפלה, כי עקר תקון התפלה כדי שתהיה התפלה כלה נכללת באחד כנ"ל, על כן צריכין לומר קדיש, שהוא למעלה על כל הקדשות ועל כל הברכות של התפלות, בחינת לעלא מן כל ברכתא וכו' כנ"ל. ועל ידי זה עולין לשרש התפלה, שהוא למעלה מן התפלה, שהוא בחינת כלו אחד כלו טוב, ואז נכללת התפלה בשרשה בבחינת התכלית שכלו טוב כלו אחד, שזה עקר תקון התפלה כנ"ל:
וזה שמבאר בכונות. שעל ידי הקדיש עולין מעולם לעולם שבשביל זה אומרין קדיש בין תפלת העשיה לתפלת יצירה כדי להכלל עשיה ביצירה וכן בין יצירה לבריאה, כי הקדיש הוא העמוד שבין עולם לעולם שעל ידי זה נכלל עולם התחתון בעולם שלמעלה ממנו הינו כנ"ל, כי כלליות העולמות שיהיה עולה ונכלל התחתון למעלה בעולם העליון זה אי אפשר כי אם על ידי שנכללין בהתכלית שכלו אחד כלו טוב ושם כל העולמות אחד ועל ידי זה יכול עולם התחתון להכלל בעליון ועל כן עושין זאת על ידי הקדיש, כי על ידי הקדיש נכללין בהתכלית שהוא לעלא מן כל ברכתא וכו' כנ"ל, שעל ידי זה עולה ונכלל הכל באחד. ועל ידי זה עולה ונכלל התחתון בעליון כנ"ל:
ועל כן עקר כונת הקדיש להמתיק ולבטל כל המחין דקטנות שהם הדינים. כי על ידי שמסתכלין על התכלית נתבטלין כל הדינים והיסורין, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן איתא בזהר הקדוש שהקדיש מתבר כל גזיזין דפרזלא וכו', כי נתבטלין כל הדינים על ידי שנכללין בבחינת כלו אחד שזהו בחינת הקדיש כנ"ל ועל כן אומרים קדיש על אביו ואמו, כי על ידי הקדיש נכלל נשמתם בבחינת כלו אחד, שזהו עקר תקון הנשמות, תקון השדה כנ"ל:
וזהו בחינת הנר שמדליקין ביום היאר צייט, כי כל תקוני הנשמה הוא על ידי בטול אל התכלית כנ"ל, שזהו בחינת התענית והקדיש כנ"ל על כן מדליקין הנר, כי הנר נדלק ומאיר מאור הזריחה וההתנוצצות של הרשימו של הבטול שמאור הזריחה הזה נמשך הארת התורה שנקראת נר ואור, כמו שכתוב, "כי נר מצוה ותורה אור". הינו בחינת אור הזריחה של הרשימו מן הבטול כנ"ל שמשם נמשך התורה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת הנר הנ"ל של היאר צייט שמאיר מאור הזריחה הנ"ל. וזהו בחינת נר של תפלה, כי בשעת התפלה צריכין להכלל ולהתבטל בהתכלית כנ"ל ומשם מאיר הנר של התפלה מאור הזריחה הנ"ל:
וזהו בחינת נרות של יום הכפורים שמדליק כל אחד נר ביום הכפורים, כי אז ביום הכפורים הוא עקר שלמות התפלה שנכללת בכלו אחד שהוא התכלית, שהוא בחינת עולם הבא, כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה כידוע, כי אז אנו סותמין עינינו מחיזו דהאי עלמא, כי מתענין חמשה ענויים ופורשין עצמן מכל תאוות עולם הזה ועוסקין רק בתפלה שהוא למעלה מן הכל. ועל כן אז ביום הכפורים נכללת התפלה בתכלית השלמות בבחינת כלו אחד ועל כן אז נשלמת התפלה ביותר מכל השנה, כי מתפללין אז חמש תפלות, כי אז נכללת התפלה באחד שהוא בחינת עולם הבא שזהו עקר שלמות התפלה כנ"ל וזהו בחינת תפלת נעילה שמתפללין ביום הכפורים וביום התענית, כי ביום הכפורים וביום התענית שאז סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא שעל ידי זה נכללין בהתכלית שכלו אחד כנ"ל, שעל ידי זה נכללת התפלה באחד, שזהו עקר תקון התפלה כנ"ל. על כן מתפללין אז תפלת נעילה שהוא בחינת שנועלין וסוגרין כל התפלות יחד וכוללין אותן באחד עד שכל התבות של כל התפלות נעולים וסגורים יחד ואפלו כשעומדים בסוף התפלה עדין עומדים בתחלת התפלה, כי הכל נעול וסגור ביחד, כי כלו אחד כנ"ל: ועל כן אחר נעילה אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, כי אנו מיחדים וכוללים על ידי זה כל התפלות באחד, שזהו בחינת תפלת נעילה כנ"ל: וזהו שאומרים אחר כך, "ה' הוא האלהים", כי ה' הוא האלהים זהו בחינת עלמא דאתי שהוא שם מלא כידוע, כי עולם הבא הוא בחינת כלו אחד כלו טוב, בחינת ה' הוא האלהים, הינו שרחמים ודין הכל אחד, כי נתבטלין ונמתקין כל הדינים, כי כלו אחד כלו טוב כנ"ל: ועל כן מדליקין נרות ביום הכפורים כל אחד ואחד, להורות שאז נכלל כל אחד בעלמא דאתי שהוא התכלית שכלו אחד כלו טוב, שעל ידי אור הזריחה של הבטול הזה מאיר הנר כנ"ל:
ועל כן ביום הכפורים נתנה התורה, כי הלוחות האחרונות נתנו ביום הכפורים, כי התורה נמשכת מאור הבטול אל התכלית כנ"ל שהוא בחינת יום הכפורים כנ"ל ועל כן אז מוחלין כל העוונות, שהוא בחינת בטול כל היסורין שבעולם, כי אין יסורין בלא חטא ואז ביום הכפורים נכללין בהתכלית שכלו טוב כלו אחד, ששם נתבטלין כל העוונות וכל היסורין, כי אין שם שום דין כלל, כי כלו אחד כלו טוב, אמן ואמן:
ושני הלוחות הם כלולים מי"ב שבטים, כי הלוחות ארכן וא"ו ורחבן וא"ו (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בבא בתרא י"ד). נמצא, ששני הלוחות ארכן י"ב והם כלולים ונמשכים מאור הבטול הנ"ל שהוא כלו אחד שכל זה הוא בחינת י"ב שבטים, י"ב גבולי אלכסון שכלולים באחד, שזהו עקר תקון כל העולמות והנשמות כנ"ל. וזהו בחינת שתים עשרה אבני יעקב שנכללו באבן אחד, כי יעקב זכה לנחלה בלי מצרים וגבולים, כי נכללו כל הי"ב גבולים כל הי"ב שבטים באחד בחינת שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שאמרו הי"ב שבטים ליעקב בשעת הסתלקותו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה), הינו כנ"ל אף על פי שאנו י"ב שבטים שהם בחינת י"ב גבולים י"ב נסחאות התפלה וכו', אף על פי כן הכל אחד, כי אין בלבנו אלא אחד, כי אנו מסתכלים רק על התכלית ששם הכל אחד כנ"ל:
וזה שאומרים קריאת שמע קדם התפלה כדי לכלל התפלה באחד שהוא עקר תקון התפלה כנ"ל: וזהו בחינת סתימת עינים בשעת קריאת שמע, כי אי אפשר להסתכל על התכלית, הינו לכלל באחד כי אם על ידי סתימת עינים מחיזו דהאי עלמא לגמרי כנ"ל ועל כן צריכין למסר נפשו על קדוש ה' בשעת אמירת אחד, כי מסירת נפש זהו בחינת סתימת עינים מחיזו דהאי עלמא שמסתלקין מזה העולם לגמרי ומדבקין עצמן לה' יתברך ומוסרין נפשם לגמרי בשבילו יתברך ועל ידי זה נכללין באחד שהוא בחינת התכלית שכלו טוב, כי אי אפשר להסתכל על התכלית כי אם על ידי סתימת עינים מהאי עלמא, שזהו בחינת מסירת נפש כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל כחו מוחלין לו כל עוונותיו, כי על ידי ענית אמן יהא שמה רבא בכונה נכלל לעלא מן כל ברכתא שהוא התכלית שכלו אחד כלו טוב, ששם אין שום אחיזת דין ועוון כלל, רק הכל נמחל שם, כי משם מבחינת התכלית בחינת עולם הבא משם עקר מחילת עוונות, כי זהו בחינת יום הכפורים שהוא בחינת עולם הבא כלו טוב כלו אחד שמוחלין אז העוונות על ידי שנכללין אז שם כנ"ל: וזהו בחינת כל המענג את השבת מוחלין לו עוונותיו. כי על ידי שמירת שבת נכללין גם כן בהתכלית הזה שזהו בחינת נחלה בלי מצרים וכנ"ל, ועל כן מוחלין לו כל עוונותיו כנ"ל:
וזה בחינת י"ב תבות שבפרשת שמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנגד י"ב גבולי אלכסון בחינת י"ב שבטים וכל בחינת י"ב הנ"ל שצריכין לכללן באחד, שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל: