ליקוטי הלכות · חושן משפט א · מקח וממכר ג

ענין קנין סודר ושאר כל הקנינים שהם מסירה ומשיכה והגבהה:

Copy passage with reference

על פי התורה המתחלת דע שיש אמצעי (סימן קנ"ט) עין שם כל התורה: והכלל, כי יש שני מיני למודים בהתורה הקדושה, יש למוד של הצדיק האמת שעולה להשכינה שהיא אמצעי בינו יתברך ובין העולם, ואז נעשה מהימין והשמאל שיש בהתורה שהם אש ומים, נעשה מהם בחינת שפע רוחניות ושפע גשמיות, הינו מבחינת הימין נעשה שפע רוחניות שהוא שפע עליון לכל דרי מעלה שהם מלאכים ושרפים וכו'. ומבחינת השמאל נעשה שפע גשמיות לעולמות התחתונים וכו'. אך לאו כל אדם זוכה שיהיה למודו עולה להשכינה וכו'. ואז כשאין למודו עולה להשכינה אזי כשלומד ואז יוצאים אדים מפיו וכו'. וטבע התורה שיגביה עצמו למעלה להשכינה כנ"ל אך שאינה יכולה לעלות מחמת שזה הלומד אינו זוכה לזה שיעלה למודו להשכינה כנ"ל. והנה התורה שלו מתרוממת לעלות למעלה, אך אינה יכולה כנ"ל. ובתוך כך נעשה לילה ואז יוצאין כל הגרדיני נימוסין וכו' ומכין עליה וכו'. ואז נתפזרת זאת התורה באויר וכל בני עולם שואבין מזאת התורה שנתפזרה באויר. ולפי מהות האדם שמגיע לו התורה הזאת כן נעשה ממנה, כי אדם כשר וכו' או אדם גדול וצדיק כשמקבלין מאלו התורות שנתפזרו אזי נעשה אצלו מזה טל תורה וכו' לפי מדת המקבל. לקצת נעשים מאלו התורות חדושין דאוריתא וכו' וזהו בחינת הימין שיש בהתורה, אבל מבחינת השמאל נעשה ההפך ממש שהוא ל"ט מלאכות שנעשה מאלו התורות, שמגיע לבני אדם שאינם כשרים נעשה אצלם מזה ההפך מבחינת הטל הנ"ל, הינו בחינת ל"ט מלאכות שהוא הפך ט"ל תורה, הינו שנתעורר אצלו על ידי זה התעוררות חדש לטרדת המשא ומתן ורדיפת הפרנסה, שהוא בחינת בזעת אפך תאכל לחם וכו'. וזהו בחינת הימין והשמאל שיש בהתורה, כי בלמוד התורה העולה להשכינה נעשה מבחינת הימין והשמאל שפע רוחניות ושפע גשמיות וכו'. ומזה הלמוד שאינו יכול לעלות להשכינה נעשה מהימין ושמאל וכו' טל תורה או ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל, עין שם כל זה היטב:

Copy passage with reference

וזה בחינת משא ומתן, כי עקר המשא ומתן הוא בשביל לברר ניצוצות הקדושים המלבשין בכל חפצי המשא ומתן כידוע. ועקר הברור הוא לברר הניצוצות הקדושים שהם בחינת ניצוצי אותיות התורה הקדושה, לבררם מבחינת הל"ט מלאכות שהם בחינת בזעת אפך תאכל לחם שמהם נמשכין כל עסקי טרדת המשא ומתן וכל עניני המלאכות וכל העסקים שבעולם. שכלם כלולים בל"ט מלאכות כידוע, אשר שרש הל"ט מלאכות בקדשה הוא בחינת אותיות התורה הקדושה בחינת ניצוצות הקדושים. וצריכין לברר כל אלו האותיות והניצוצות הקדושים מתוך בחינת הל"ט מלאכות שהם כל עסקי המשא ומתן כנ"ל:

Copy passage with reference

ועקר הברור מה שאנו צריכין להתיגע ולטרח לבררם נמשך מאלו התורות שאינם זוכין לעלות להשכינה שהם נתפזרים באויר, אשר לפעמים נעשין מהם ל"ט מלאכות בחינת בזעת אפך וכו' כנ"ל. ועל כן צריכין להתיגע במשא ומתן ובמלאכות, להתאמץ ולבקש מה' יתברך שיזכה לעשות כל הל"ט מלאכות וכל עסקי המשא ומתן בקדשה גדולה. כדי שיזכה לברר משם כל ניצוצי אותיות התורה הנ"ל שנפלו לשם. שמהם נעשו אלו הל"ט מלאכות כנ"ל:

Copy passage with reference

ואי אפשר לברר אלו הניצוצות הקדושים מתוך הל"ט מלאכות כי אם כשמקשרים עצמן לצדיק הדור שהוא בחינת יוסף, כי יוסף הוא השליט הוא המשביר וכו' (בראשית מב) שכל המכירות וקנינים שבעולם כלם נעשין על ידי הצדיק הדור שהוא בחינת יוסף כנ"ל, וכמו שכתוב: "וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור", שכל הארץ שהם כל העולם העוסקים במשא ומתן אשר באמת לאמתו כל עסקים הוא לברר ברורים, לברר ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות אשר כלם הם בבחינת יורדי מצרים, כי כל הגליות מכנים בשם מצרים עין שם שהם מצרים לישראל (בראשית רבה פרשה טז). ועקר הגלות הוא גלות הנפש מה שהסטרין אחרנין, שהם העכו"ם, אינם מניחין את הנפש מישראל לשוב לה' יתברך ולהתדבק בו יתברך באמת. ועל כן זה שנכנס לתוך המשא ומתן ששם הקלפות והסטרא אחרא אחוזים וסובבים סביב הניצוצות הקדושים שבתוך המשא ומתן, על כן זה שנכנס לשם הוא בבחינת יורד לגלות מצרים שכולל כל הגליות, שהוא בחינת גלות הסטרא אחרא לנפש ישראל ולהניצוצות הקדושים התלויים בו. ואזי כשנפש הישראל יורד לגלות הנ"ל, דהינו כשעוסק במשא ומתן אי אפשר לו לעמד שם ולזכות לעשות פעלתו בשלמות לברר הניצוצות משם ולצאת משם בשלום כי אם על ידי שמקשר עצמו אז להצדיק הדור האמתי שהוא בחינת יוסף שעל ידו כל הברורים שבעולם, שזהו בחינת 'וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור', שכל הסוחרים שבעולם העוסקים במשא ומתן כלם מכרחים לבוא בגלות מצרים ששם כבושים כל הניצוצות בגלות כנ"ל, על כן כלם מכרחים לבוא לשם בשביל להעלות הניצוצות משם. וכשבאים לשם לגלות מצרים צריכין לבוא אל יוסף בחינת הצדיק האמתי לשבר ולסחר ולעשות כל הקנינים על ידו דיקא, כי על ידי הצדיק האמת נעשין כל הברורים שבעולם כנ"ל:

Copy passage with reference

כי באמת כל החיות של כל העולם ומלואו הוא רק מהתורה הקדושה כידוע, כמו שכתוב, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", בראשית זה התורה שנקראת 'ראשית חכמה' (תהלים קיא), ובה ברא ה' יתברך כל העולם ומלואו והיא חיות כל הדברים וכל החפצים שבעולם. נמצא, שבכל חפץ שבעולם מלבש בו אותיות התורה הקדושה שהיא חיותו. ואם היינו כלנו זוכין להיות כראוי כרצונו הטוב באמת וללמד תורה לשמה באמת, אז היו כל הדברים מבררים אפלו כל החפצים של חל, כי כלם מקבלין חיותם מהתורה כנ"ל, אך מאחר שלאו כל אדם זוכה שיהיה למודו עולה להשכינה כנ"ל, וכשאין למודו עולה להשכינה אזי נתפזרת התורה וכו' ונעשה מזה לפעמים ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל, על כן צריכין להתיגע במשא ומתן ולהשתדל מאד שיהיה המשא ומתן בקדשה גדולה, אולי יזכה לברר הניצוצות שהם אותיות התורה המלבשין בהל"ט מלאכות שנעשו מאותיות התורה שאין הלמוד כראוי, שנתפזרה באויר וכו' כנ"ל: ועל כן עקר הברור והתקון הוא על ידי הצדיק הדור שהוא בחינת יוסף כנ"ל, כי הצדיק לומד תורתו לשמה ולמודו עולה להשכינה ונמשכין על ידו כל ההשפעות שבעולם שפע רוחניות ושפע גשמיות וכו' כנ"ל. ואפלו כשמגיע להצדיק אלו התורות של שאר העולם שאינם זוכין שלמודם יעלה להשכינה ולמודם נתפזר בהאויר כנ"ל, אף על פי כן כשלמודם מגיע להצדיק האמת נעשה מזה ט"ל תורה הפך ל"ט מלאכות. נמצא, שהצדיק מברר גם אלו הלמודים של שאר העולם מבחינת ל"ט מלאכות, כי אצלו נעשה מהם ט"ל תורה שהם חדושין דאוריתא כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן כל אדם בשעת למודו ועבודתו צריך שיקשר עצמו להצדיקים אמתיים שבדור, כי בודאי לאו כל אדם זוכה שיהיה למודו ועבודתו עולה להשכינה, ואזי כשאין למודו ועבודתו עולה להשכינה מתפזרת באויר ויכולה להגיע לאיש שאינו כשר ויהיה נעשה מתורתו בחינת סם מות, חס ושלום, שהוא ל"ט מלאכות בחינת בזעת אפך תאכל לחם כנ"ל. על כן צריך כל אדם לכון בשעת למודו ועבדותו לקשר עצמו לצדיקים אמתיים שבדור, ואז יזכה שאף על פי שאין למודו עולה להשכינה על כל פנים יתפזר למודו ויבוא לתוך הצדיק האמת אשר אצלו נעשה מזה ט"ל תורה. ואזי כשנעשה אצל הצדיק מלמודו ט"ל תורה שהוא חדושין דאוריתא אזי כשהצדיק הזה לומד ומגלה זאת התורה שזכה להשיג מאלו התורות שנתפזרו באויר כנ"ל, אזי חוזר ונעשה מלמודו שפע רוחניות ושפע גשמיות לכל דרי מעלה ומטה כנ"ל, כי עכשו חזר ונעשה תורתו של הצדיק ממש אשר מתורתו נעשה שפע רוחניות ושפע גשמיות כנ"ל: נמצא, שעל ידי הצדיק האמת נתבררים גם כל הלמודים של שאר העולם שאינם זוכין שיהיה למודם עולה להשכינה כנ"ל, כי אצל הצדיק נעשה מלמודם ט"ל תורה הפך הל"ט מלאכות וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו'". כי דוד המלך עליו השלום פתח ספרו בשבח העובדים את ה' באמת ולא מצא מעלה טובה להאדם כמעלת התרחקות מעצת רשעים ולהתקרב לצדיקים, כי זהו היסוד והעקר שהכל תלוי בו, כי עקר הברור והתקון של כל אדם שבעולם הוא על ידי הצדיקים האמתיים. ועל כן העקר להתרחק מעצת רשעים וכו' החולקים ומתנגדים על הצדיקים האמתיים, כי בודאי לאו כל אדם זוכה שיהיה למודו ועבודתו עולה להשכינה כנ"ל, כי אפלו אנשים חשובים ויקרים באמת ואפלו צדיקים גמורים זעירין אנון שיזכו שיהיה למודם עולה להשכינה, כי לזה אינו זוכה כי אם צדיק גדול מאד מאד. ועל כן מי שאינו במעלת הצדקות כל כך אם אינו מכון לקשר למודו ועבודתו להצדיקים אמתיים אזי חס ושלום תתפזר תורתו ותבוא לאנשים שאינם כשרים ויהיה נעשה מתורתו ל"ט מלאכות וכו' ששם אחיזת הקלפות והסטרא אחרא כנ"ל. על כן צריך שיכון לקשר עצמו להצדיקים שבדור ואז יזכה שתעלה תורתו בבחינת ימין ויהיה נעשה מתורתו ט"ל תורה כנ"ל: וזהו "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". הינו שטוב לאיש שמתרחק מרשעים וכו', רק עקר כל תורתו ועבודתו הוא נכללת בתורת ה' שהוא התורה של הצדיקים האמתיים שכל חפצו ורצונו אליהם, והוא מתקשר בהם בשעת עסק תורתו ועבודתו. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה וכו'. הינו כי תורת ה' נקרא התורה של הצדיק האמת שכל למודו עולה תכף להשכינה שהיא כלולה בו יתברך, ועל כן תורתו ולמודו היא תורת ה' ממש, אבל הלמוד של שאר העולם שאין עולה להשכינה נקרא תורתו, כי אינה עולה ונכללת מיד בו יתברך ועל כן נקראת תורתו ולא תורת ה', אבל עקר התקון לזה שיקשר עצמו בכל חפצו ורצונו להצדיק האמת שלמודו הוא בחינת תורת ה' כנ"ל ואזי יתתקן תורתו גם כן, כי תגיע אליו ויהיה נעשה מזה ט"ל תורה, ואזי יחדש הצדיק על ידה חדושין דאוריתא ואז תחזר ותכלל ותעלה לשרשה, כי עכשו חזר ונעשה ממנה תורתו של הצדיק האמת שהיא תורת ה' ממש כנ"ל. וזהו 'כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה', שאף על פי שהוא עוסק ולומד תורתו ואינו זוכה שיעלה למודו להשכינה שתהיה נקראת תורת ה' ממש, אף על פי כן בתורת ה' חפצו, כי כל ישעו וכל מגמתו וכל חפצו הוא בתורת ה' שהוא תורתו של הצדיק האמת שהוא מקשר עצמו אליו ונכלל בו כנ"ל, שעל ידי זה גם תורתו חוזר ונכלל בתורת ה', כי נעשה מתורתו טל תורה אצל הצדיק האמת כנ"ל: וזהו "והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו'". 'עץ שתול על פלגי מים' זהו בחינת התורה של הצדיק האמת שעולה להשכינה, כי התורה נקראת עץ בחינת עץ חיים, כמו שכתוב, "עץ חיים היא למחזיקים בה וכו'". והשכינה נקראת פלגי מים בחינת (תהלים סה) פלג אלקים מלא מים. כי השכינה היא בחינת ים שכל הנחלים הולכים לתוכה בבחינת כל הנחלים הולכים אל הים וכו' כידוע. הינו שזה האדם שזוכה לקשר עצמו לצדיקים שבדור נחשב תורתו כעץ שתול על פלגי מים, כמו הלמוד של הצדיק האמת העולה להשכינה שנקראת עץ שתול על פלגי מים כנ"ל, שנעשה ממנו שפע רוחניות לעולמות עליונים ושפע גשמיות וכו' כנ"ל. וזהו 'אשר פריו יתן בעתו', זהו בחינת שפע רוחניות שהיא עקר הפרי, כי עקר שכר התורה הוא לעולם שכלו ארך כידוע שהוא בחינת שפע רוחניות וזהו "אשר פריו יתן בעתו". 'בעתו' דיקא בחינת כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג), שהוא מרמז שהצדיקים מחיין כל המלאכים וכל העולמות העליונים כמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי שבת פרק ב) מפסוק זה. שעתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת, והמלאכים ישאלו את ישראל מה פעל אל. וכמו שהביא רבנו זכרונו לברכה מאמר זה במקום אחר עין שם. וזהו בחינת שפע רוחניות, כי עקר שפע המלאכים ועולמות עליונים שהצדיק משפיע להם הוא מה שמודיע להם מהשגת אלקותו יתברך, שזהו עקר חיותם והשפעתם מה שהצדיק נותן להם שפע רוחניות על ידי תורתו שעולה להשכינה כנ"ל, הינו שמגלה להם על ידי תורתו השגת אלקות שזה עקר חיותם כנ"ל. וזהו אשר פריו יתן בעתו זהו בחינת שפע רוחניות כנ"ל. "ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" זהו בחינת שפע גשמיות שיורד לזה העולם מבחינת השמאל שיש בהתורה שהוא בחינת עלין, בחינת שיחת חלין של תלמיד חכם שהוא בחינת שמאל כנגד גוף התורה. וזהו 'וכל אשר יעשה יצליח', שהוא בחינת עשיה גשמיית, הינו שפע גשמיות שהוא פרנסה ועשירות, כי בכלם מצליח הצדיק שהוא בחינת יוסף כנ"ל בבחינת וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו כנ"ל, כי הוא ממשיך כל ההשפעות שפע רוחניות ושפע גשמיות כנ"ל: ואמר דוד המלך עליו השלום שזה האיש שמקשר עצמו להצדיקים אמתיים ואינו הולך בעצת רשעים וכו' המרחקים מהם כנ"ל, רק כל חפצו ורצונו הוא להכלל בהם ובתורתם שנקרא תורת ה' וכו' כנ"ל, אזי זה האיש הוא כעץ שתול על פלגי מים וכו', הינו שגם למודו נחשב ממש כמו התורה של הצדיק האמת שנקרא עץ שתול וכו' אשר פריו וכו', כי גם הוא זוכה להכלל בו על ידי ההתקשרות אליו שעל ידי זה באה תורתו אליו ונעשה מזה טל תורה הינו חדושי תורה של הצדיק. נמצא, שחוזרת ונעשית מתורתו, תורתו של הצדיק האמת שהיא תורת ה' שהיא בחינת עץ שתול וכו', כי נמשך ממנה שפע רוחניות ושפע גשמיות וכו' כנ"ל: וזהו שסים, "לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח". כי תורתם מתפזרת באויר כמץ אשר תדפנו רוח ממש, כי מכה עליהם רוח הקר שהם בחינת כל הגרדיני נמוסין הנ"ל ונעשה מהם ל"ט מלאכות שהם הפך ט"ל תורה כנ"ל. ול"ט מלאכות הם בחינת מץ ותבן שהם הפסלת שהם בחינת הקלפה הקודמת לפרי אשר בשביל זה הם כל היגיעות של כל הל"ט מלאכות כדי לברר החטה כ"ב אתון דאוריתא ממץ ותבן שהם הפסלת בחינת ל"ט קללות כידוע שהם בחינת בזעת אפך תאכל לחם וכו', הינו כי אצל הרשעים שאינם מקשרים להצדיק נעשה מתורתם שמתפזרת באויר ל"ט מלאכות שהוא בחינת מץ אשר תדפנו רוח כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו (בראשית), "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה". יהודה זה בחינת כלל ישראל שנקראים כלם יהודים על שם יהודה. יוסף הוא הצדיק הדור כנ"ל. וזהו "ויגש אליו יהודה", שישראל מבקשים מהצדיק בחינת יוסף שכל תורתם שילמדו אף על פי שאינם זוכים שיעלה תורתם להשכינה, על כל פנים יעלה תורתם ותגיע אליו שאז יהיה נחשב כאלו תורתם עלתה להשכינה ממש. וזהו "ידבר נא עבדך דבר באזני אדני". ופרש רש"י, יכנסו דברי באזניך, שיהודה בחינת כנסת ישראל מבקשים שיכנסו דברי תורתם באזני הצדיק כדי שיהיה נעשה מתורתם ט"ל תורה ולא ההפך, חס ושלום, שהוא ל"ט מלאכות שהם בחינת שמאל בחינת בזעת אפך תאכל לחם שהם בחינת חרון אף תקף הדין, בחינת ל"ט קללות כנ"ל. וזהו ואל "יחר אפך בעבדך", שלא תהיה נעשית מהתורה, חס ושלום, בחינת חרון אף בחינת בזעת אפך וכו' בחינת ל"ט מלאכות כנ"ל, רק נזכה שיעלה למודנו להצדיק האמת ואז יהיה נעשה ממנו ט"ל תורה חדושין דאוריתא ואז יחזר ויעלה הלמוד להשכינה ממש כנ"ל. וזהו "כי כמוך כפרעה", פרעה הוא בחינת השכינה עליונה, כמו שאיתא בזהר הקדוש (ויגש דף ר"י עמוד א), דכל נהורין אתפרעין ואתגלין מנה, וכמו שפרש רש"י, כי כמוך כפרעה חשוב אתה בעיני כמלך שהוא השכינה שהיא בחינת מלכות כידוע. הינו שיהודה בחינת כלל ישראל אומרים ומבקשים שתורתם יעלה ויכנס בהצדיק האמת ואז יהיה נעשה ט"ל תורה ולא ל"ט מלאכות שהם בחינת חרון אף כנ"ל, ואז יהיה נחשב כאלו למודם עלה להשכינה ממש בחינת כמוך כפרעה וכנ"ל: נמצא, שעקר כל הברורים של הניצוצות הוא על ידי הצדיק שהוא בחינת יוסף כנ"ל:

Copy passage with reference

כי עקר נפילת כל הניצוצות שנפלו למקום הקלפות הוא על ידי בחינת מחלקת שנמשך מגדלות שהוא בחינת 'אנא אמלך' שמשם עקר השבירה ונפילת הניצוצות למקום שנפלו שזהו בחינת למוד תורה שלא לשמה כי אם להתיהר ולקנטר בשביל שימלך שיהיה לו איזה התנשאות ורבנות, כי אינו מכיר את מקומו ורוצה להשתרר ולמלך ואינו רוצה להכניע ולבטל את עצמו באמת תחת הגדול ממנו בחכמה וכו', דהינו הגדול ממנו ביראה ובמעשים טובים, שזהו עקר החכמה, כמו שכתוב (תהלים קמא), "ראשית חכמה יראת ה'". וכתיב, "הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה": כי באמת עקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל שיכיר אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, בגין דישתמודעין לה. אבל אי אפשר להכיר אותו יתברך בשום אפן כי אם על ידי שמשברין תאות נאוף והבלי העולם הזה, כי יש ימין ושמאל, דהינו בחינת יד ימין ויד שמאל שעל ידם נבראו שמים וארץ. כמו שכתוב, "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים". ושמים וארץ הם בחינת דרי מעלה ודרי מטה שהם בחינת עולם הבא שהוא בחינת שמים, בחינת ימין שהוא עולם שכלו ארך, בחינת (משלי ג) ארך ימים בימינה וכו'. ושמאל הוא בחינת העולם הזה דרי מטה בחינת ארץ שזהו בחינת נפש וגוף כידוע, וכמבאר בהתורה דרשו (סימן לז) שנפש וגוף הם חכמה וסכלות שהם אור וחשך בחינת חסד ודין וכו', שזהו ימין ושמאל, שהם בחינת חסד ודין כידוע. וכל אדם נברא להכיר אותו יתברך על ידי שיכניע סטרא דשמאלא, כי כל אחד כפי מה שזוכה להכניע ולשבר את הגוף שהוא בחינת שמאל כנ"ל כמו כן זוכה להכלל שמאל בימין שזהו עקר הדעת. וכפי מה שזוכה לאכללא שמאלא בימינא כמו כן זוכה לדעת ולהכיר אותו יתברך, שזהו עקר התכלית אשר בשביל זה נברא האדם: אבל מי שרוצה לקח את הדעת קדם זמנו זהו בחינת חטא עץ הדעת טוב ורע, דהינו שרוצה לדעת ולהכיר אותו יתברך ולהשיג השגת אלקותו יתברך קדם ששבר את הגוף, בחינת שמאל, זהו בחינת מחלקת שהוא פגם עץ הדעת טוב ורע שמחליף שמאל בימין, כי הוא עדין בבחינת שמאל שהוא הגוף ותאוותיו, ורוצה לכנס עם גופו המגשם לתוך היכלין דמלכא לתוך בחינת ימין, לדעת השגות אלקות וידיעת החכמה שאינו ראוי לה עדין, כי כל זר לא יאכל קדש וכל אכליו יאשמו וכו', כי צריכין תחלה לשבר ולהמתיק סטרא דשמאלא על ידי שבירת הגוף ותאוותיו ואחר כך יכולין להכלל בימין שהוא הדעת. ואפלו כשזוכה לשבר מעט את הגוף על ידי מצוות ומעשים טובים שלו, אף על פי כן אסור לו לכנס למעלה ממדרגתו, כי עדין אינו יכול לידע ולהשיג כי אם כפי מה שזכה לשבר סטרא דשמאלא:

Copy passage with reference

וזהו בחינת חטא אדם הראשון שחטא בעץ הדעת טוב ורע. ואיתא שחטאו היה שהסתכל למעלה ממדרגתו. וגם איתא שבחטאו ירד לתאוות עולם הזה, וכמו שמבאר בתורה, "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וכו'". כי שניהם אחד', כי אדם הראשון היה צריך בתחלה לעמד בנסיון לבלי לאכל מעץ הדעת ולהמתין בזווגו עד שבת כמובא, ובזה היה משבר את בחינת הגוף, בחינת שמאל והיה נכלל שמאל בימין והיה זוכה לדעת עליון ונורא מאד כפי מה שהיה מוכן להשיג אשר עין לא ראתה וכו', כי מעלתו היה גבה מאד מאד כידוע, אך הבעל דבר התגרה בו והסית אותו עד שעשה בהפך ממש, כי רצה לדעת ולהשיג מיד הכל קדם ששבר בחינת שמאל. ואזיל בתר אפכא שרצה לאכל מעץ הדעת ולהשיג הדעת על ידי זה כמו שהסית אותם הנחש ונפקחו עיניכם וכו, וכמו שכתוב, "ונחמד העץ להשכיל". ועל כן החליף שמאל בימין, כי רצה להמשיך בחינת ימין בחינת דעת בעת שהוא בבחינת שמאל, שעדין לא עמד בנסיון ולא שבר את הגוף עדין. ועל כן על ידי זה נתערבו כל העולמות ונפלו ניצוצות הקדושים לעמקי הקלפות שהם נקראים היכלי התמורות, כי נמשכין מתמורה וחלוף הנ"ל שהחליף שמאל בימין שזהו בחינת מחלקת, כי כל המחלקת הוא על ידי שאין מכריעין בין ימין לשמאל. ועקר ההכרעה על ידי שמשברין בחינת השמאל ואז נמתק השמאל ונכלל בימין בקדשה כראוי, אבל כל זמן שלא שבר הקלפות הנאחזין בשמאל, כשרוצה אז לכנס לתוך השגת הדעת וחכמה, זהו בחינת התגברות שמאל על ימין, חס ושלום, שזהו בחינת מחלקת בחינת מחלקת קרח על משה ואהרן, כמו שאיתא בזהר הקדוש, דבעא לאחלפא בין ימינא לשמאלא:

Copy passage with reference

כי באמת עקר התקון הוא על ידי התקשרות להצדיק האמת ולבלי לחלק עליו, חס ושלום, כי בודאי לאו כל אדם זוכה לשבר בשלמות את הגוף שהוא בחינת שמאל. ואזי הוא בודאי רחוק מדעת אמתי בשלמות. ועל כן צריך להכיר את מקומו ולידע רחוקו מה' יתברך והיכן הוא עומד בתאוותיו והבליו. על כן צריך לבטל עצמו להצדיק האמת שבדור שזכה לשבר באמת את הגוף, שהוא יודע לאכללא שמאלא בימינא, ועל כן הצדיק יכול לתקן ולברר אותו גם כן ולהדריכו בדרך ישרה ולהשיבו למקומו, ואפלו צדיקים גמורים לאו כלם זוכים לשבר בשלמות את בחינת השמאל, ועל כן כלם צריכין לקבל זה מזה וזה מזה עד שמקבלין כלם מהראש האמת שבכל דור ודור שהוא הצדיק שבדור שהוא חד בדרא אשר זכה לנקדת האמת לשבר הגוף בתכלית, אשר הוא מקשר הכל לשרשו. וזהו מרמז בהתורה הנ"ל שכתוב שם שלאו כל אדם זוכה שיעלה למודו להשכינה ואפלו אם יאמר שלומד לאוקמא שכינתא מעפרא מי יודע אם הוא ראוי לזה וכו'. הינו כי אפלו גדולים וצדיקים לאו כלם זוכין שיעלה למודם להשכינה, כי זעירין אנון דזכיין לה. ועל כן הכל צריכין בכל דור ודור לקשר עצמן להצדיק הדור, שאז זוכין שהצדיק יקבל תורתם ועושה מהם חדושין דאוריתא, ואז חוזרת תורתם ולמודם ונכלל בהשכינה על ידי הצדיק, שזהו בחינת והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שהלמוד שאינו עולה להשכינה, נתפזר באויר וכו' וכשמגיע להצדיק נעשה מזה ט"ל תורה שהוא חדושין דאוריתא, וכשמגיע לשאר אנשים שאינם הגונים נעשה מזה ל"ט מלאכות וכו'. ובודאי הכל הולך אחר כונת הלב כי אלקי משפט ה' וכל דרכיו משפט, הינו מי שמקשר עצמו בשעת למודו להצדיק האמת, אזי אף על פי שאינו ראוי עדין שיעלה למודו להשכינה על כל פנים זוכה שיסבב ה' יתברך ברחמיו בתחבולותיו באפן שכשיתפזר למודו בהאויר יגיע למודו להצדיק האמת וכשרי הדור כדי שיזכה שיהיה נעשה מלמודו טל תורה. ואז כשהצדיק מחדש תורה על ידי זה הט"ל ששאב וקבל מלמודו אזי התורה של הצדיק עולה להשכינה, כי למודו של הצדיק האמת עולה להשכינה מיד כנ"ל. נמצא, שחזר למודו להשכינה על ידי הצדיק וכנ"ל. ולהפך מי שרחוק מהצדיק, מכל שכן כשחולק עליו חס ושלום אזי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואזי למודו כשמתפזר באויר מגיע לאנשים שאינם הגונים ונעשה מזה ל"ט מלאכות וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת פגם השבטים שחלקו על יוסף עד שמכרוהו בכסף. כי יוסף היה אז צדיק הדור שכלם היו צריכין לקבל ממנו וכל עבודתם ולמודם היה צריך לבוא אליו ולעלות על ידו, כי אף על פי שכלם היו צדיקים גדולים מאד, אבל העקר היה יוסף הצדיק בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים אשר יעקב מסר לו הכל כמו שפרש רש"י על פסוק, "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו וכו'". והצדיק האמת שהוא בחינת יוסף מרחם על הדור, שהם בחינת כלליות השבטים ומספר להם תמיד חלומותיו ודבריו כדי שיזכו להתקשר אליו, ומעיר אזניהם שכלם צריכין להתקשר אליו, כי כל עלית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזהו בחינת מה שספר להם חלומו שראה והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. הינו שראה שכלם עוסקים בעבודתם ומיחדים יחודים ומקשרים קשרים דרגא בדרגא ועולם בעולם שהוא בחינת מאלמים אלמים, שהם קשרים ואגדות בחינת יחודים וקשרים קדושים שנעשים בעולמות עליונים על ידי עבודת הצדיקים האמתיים. "והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי", שכל עבודתם צריכין לבוא להצדיק האמת

Copy passage with reference

ולהכלל בו, כי עקר תכלית כל הקשרים והיחודים הוא להעלות הכל להשכינה שזהו נעשה רק על ידי הצדיק האמת בחינת יוסף כנ"ל, אבל הם לא רצו להאמין בזה ואמרו, "המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו". כי אומרים שכל מה שהצדיק האמת מגלה תורתו וחדושיו והשגותיו לבני ישראל כונתו, חס ושלום, בשביל התנשאות למלך ולמשל בהם, וחולקין עליו ורודפין אותו בכל מיני רדיפות כמו אחי יוסף שרצו להרגו ולהשליכו לבור. ואפלו האוחזין עמו קצת ומרחמין עליו אומרים למכרו בעשרים כסף, דהינו שמוכרין את הצדיק ומעלימין אותו מן העולם בשביל הכסף בשביל תאות ממון, כי כשפוגמין בהצדיק האמת אזי אינו עולה למודו להצדיק ואז נעשה מלמודו ל"ט מלאכות כנ"ל שהוא בחינת בזעת אפיך תאכל לחם, שהוא בחינת תאות ממון. נמצא, שעל ידי שפוגם בהצדיק נופל לתאות ממון, וכמבאר ענין זה במקום אחר בהתורה 'צוית צדק' (סימן כג), שזהו בחינת מכירת יוסף בכסף, כי נופלים לתאות ממון על ידי שפוגמין בכבוד הצדיק וכנ"ל: וזהו בחינת כל הקנינים והעקר הוא קנין סודר, כי על ידי המשא ומתן מבררין ברורין מהיכלי התמורות, שזהו עקר כל ענין המשא ומתן שהוא רק מחמת שנפלו ניצוצות בהיכלי התמורות, שעל ידי זה נתחלפו ההשפעות והחפצים אשר בכלם יש ניצוצות הקדושים, וחפצים השיכים לנפש רוח נשמה של זה מנחים ביד זה, ושל חברו בידו, וכיוצא בזה חלופים ותמורות רבים בלי שעור ומחמת זה צריכין לעשות משא ומתן. ועקר המשא ומתן הוא חלוף שזה יש לו דבר זה וזה יש לו דבר אחר והם מחליפים וקונים זה מזה, ועל ידי זה נחלף השפע והניצוצות מאחד לחברו עד שחוזר כל ניצוץ וניצוץ למקומו ושרשו שזהו עקר תקונו וברורו, כי כל זמן שאין הניצוצות במקומן רק של זה ביד זה כנ"ל יש להחיצונים אחיזה בהם, כי עקר אחיזת החיצונים הוא מבחינת היכלי התמורות כנ"ל, אבל כשחוזרים ונחלפים וחוזרים לבעליהם ולשרשם זהו תקונם. וזהו בחינת הברור שנעשה על ידי כל משא ומתן שעושין כמובא, כי כל משא ומתן הוא חליפין כנ"ל שעל ידי זה חוזרין ונחלפין הניצוצות ויוצאין הניצוצות מהיכלי התמורות על ידי שחזר החפץ מזה לזה ומזה לזה עד שחזר ובא לבעליו הראוי לו כפי הניצוצות שיש בזה החפץ שהם שיכים לנשמה של זה דיקא וכנ"ל: ועקר הברור הוא על ידי צדיק הדור בחינת יוסף, כי עקר הברור של המשא ומתן הוא לברר המשא ומתן מהל"ט מלאכות שהם נמשכין מהתורות של החולקין על הצדיק האמת שמתפזרין באויר ונעשה מהם ל"ט מלאכות וכנ"ל (חסר):

Copy passage with reference