ליקוטי הלכות · חושן משפט א · אונאה ב
Reading settings
האונאה שתות וכו': על פי המאמר המתחיל, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' סימן לד כתיב, "חרפה שברה לבי וכו'". כי עקר הממשלה אצל הצדיק שהוא הנקדה הכלליות מכל ישראל ויש לו כח לעורר לב ישראל ולהכניע החרפות והשבירות השורין על הלב בבחינת ויוסף הוא השליט וכו'. וכן אצל כל אחד
מישראל יש בחינת נקדה בחינת צדיק, כמו שכתוב, "ועמך ישראל כלם צדיקים". וצריך כל אחד לקבל מחברו מהנקדה שלו בבחינת ומקבלין דין מן דין וכו', עין שם. והכלל, שאצל כל הנקדות שהם בחינת צדיק יסוד עולם שורה שם אהבה דקדשה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות. ועל ידי זה על ידי שמקשרין הלב להנקדה השיך ללבו בעת הזאת, על ידי זה נתבטל החרפה והשבירה השורה על הלב שהם התאוות ואהבות רעות, כי על ידי אור האהבה דקדשה נתבטל השבירה וכו', עין שם והבן, כי על כל פשעים תכסה אהבה וכו', עין שם:
וזה בחינת משא ומתן שעקרו להגביה הדבר לשרשו כנ"ל כמה פעמים, הינו לבטל החרפה והשבירה השורה על הדבר שהוא אחיזת החיצונים שיש בהדבר, לבררו ולהעלותו מהם לקשרו אל הקדשה, וזה עקר המשא ומתן, כמבאר כבר כמה פעמים. ועל כן עקר המשא ומתן הוא על ידי בחינת הצדיק שהוא בחינת הנקדה כנ"ל, כי על ידי הנקדה מעלין ומקשרין הדבר לשרשו, כי נתבטל על ידי זה השבירות והחרפות שהם בחינת אחיזת הקלפות כנ"ל. וזה בחינת ויוסף הוא השליט, הינו בחינת הצדיק שהוא בחינת הנקדה כנ"ל הוא המשביר לכל עם הארץ, כי על ידי בחינת יוסף דיקא, דהינו בחינת צדיק, בחינת הנקדה כנ"ל, על ידו דיקא נעשין כל המשא ומתן בחינת הוא המשביר לכל עם הארץ כי על ידו דיקא נעשין כל המשא ומתן כנ"ל. וזה בחינת אסור אונאה ומקח טעות, כי עקר אור הנקדה בחינת יוסף הצדיק הנ"ל הוא נמשך רק מחכמה ובינה שהוא הדעת, כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל, ועל כן אי אפשר שיגמר המשא ומתן כי אם בדעה מישבת וברצון טוב, כי על ידי הדעת מאיר הנקדה ושם שורה האהבה דקדשה שהוא בחינת הרצון טוב שמתרצים זה לזה הקונה והמוכר. ועל ידי זה הם יכולים להעלות ולברר המשא ומתן שביניהם בבחינת על כל פשעים תכסה אהבה, אבל כשאחד מטעה את דעת חברו. נמצא, שנעשה המשא ומתן בלא דעת שלם ועל כן אין נמשך הארת הנקדה, כי עקר הארת הנקדה בחינת יוסף הוא דיקא על ידי הדעת כנ"ל, אבל כשמטעה את חברו ואין דעתו שלמה אין הנקדה מאירה ועל כן המקח בטל, כי בלא הארת הנקדה אין מתקים המקח, כי עקר קיום המקח הוא על ידי הנקדה דיקא הנמשכת מהדעת ששם שורה האהבה דקדשה שעל ידי זה נתבטלין החרפות והשבירות, ומעלין הדבר להקדשה שזה עקר המשא ומתן כנ"ל. ועל כן שעור אונאה שתות, כי מבאר שם במאמר הנ"ל שהנקדה בחינת צדיק היא בחינת יוד, בחינת פי ידבר חכמות והלב הוא בחינת ו' בחינת והגות לבי תבונות עין שם ענין זה באריכות. והצדיק עם העולם הוא גם כן בחינת יוד ו', כי העולם נברא בששת ימי המעשה בחינת ו' והצדיק הוא בחינת יו"ד וכו', עין שם כל זה היטב:
נמצא, שכלל כל הדברים שבעולם שצריכין להעלותם משבירת לב כנ"ל הם בחינת ו' כנ"ל שמעלין ומתקנין אותם על ידי הנקדה בחינת יוד, כמו שכתוב שם, עין שם. ועל כן המשא ומתן שעקרו כדי להעלות הדבר לשרשו, דהינו להעלות ולברר את המשא ומתן שהוא בחינת ו' בחינת ששת ימי המעשה, כי המשא ומתן הוא בחינת עשיה בחינת ששת ימי המעשה כמבאר במקום אחר, גם כל המשא ומתן הוא בחינת ווי עמודים שהוא בחינת הממון שהוא בחינת תמכי אוריתא, כמבאר שם במאמר כנ"ל. נמצא, שכל המשא ומתן הוא בחינת ו' ועל כן עקר תקון וברור המשא ומתן הוא על ידי בחינת הנקדה הנ"ל בחינת צדיק, שהוא בחינת יוד וכנ"ל. וזה בחינת משא ומתן באמונה, בחינת וצדיק באמונתו יחיה, הינו שעקר המשא ומתן הוא על ידי בחינת הצדיק, בחינת יוסף כנ"ל בבחינת ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ וכנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין לקשר המשא ומתן אל התורה, כמובא כבר כמה פעמים. כי התורה היא בחינת יוד, בחינת נקדה, כמבאר שם במאמר כנ"ל, והמשא ומתן הוא בחינת ו' כנ"ל. ועקר תקון ועלית המשא ומתן על ידי התורה בחינת הנקדה כנ"ל. וזה בחינת יששכר וזבולון. יששכר הוא התורה בחינת הנקדה כנ"ל, וזבולון הוא תמכי אוריתא ועוסק בפרקמטיא בחינת ו' כנ"ל. ועל ידי תורתו של יששכר בחינת הנקדה כנ"ל, על ידי זה זבולון עוסק בפרקמטיא, כמובא בפרוש רש"י. כי עקר תקון המשא ומתן בחינת ו' בחינת לב הוא על ידי הנקדה שהוא בחינת התורה כנ"ל. ועל כן שעור אונאה שתות, כי על ידי אונאה שתות נפגם בחינת הוא"ו ואינו יכול לקשר המשא ומתן שהוא בחינת ו' אל הנקדה, כי אין הנקדה מאירה מחמת שהטעה את חברו וכו' כנ"ל, כי הנקדה בעצמה היא גם כן בחינת יוד וא"ו בחינת מלאפום, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועל ידי שמטעה את חברו באונאה שתות אין הנקדה מאירה להוא"ו. ועל כן שעור אונאה שתות:
וזה בחינת פחות משתות מחילה, יותר משתות בטול מקח, שתות קנה ומחזיר אונאה, כי הנקדה היא בחינת מלאפום, בחינת יוד וא"ו ולגבי העולם היא בבחינת נקדה לבד, כי העולם כנגד הנקדה, דהינו כנגד הצדיק והתורה הוא בחינת וא"ו והתורה והצדיק הם בחינת נקדה, אבל באמת גם הנקדה בעצמה, דהינו הצדיק והתורה הם גם כן בחינת יו"ד ו' בחינת מלאפום, כמבאר ומובן היטב במאמר הנ"ל, כי הנקדה מאירה בהו' שהוא בחינת ששת ימי המעשה, ובכל יום ויום מששת ימי המעשה מאירה הנקדה הנ"ל, והארת כל יום ויום משנה מחברו, כי בודאי אין כל הימים שוין, כי גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו וכל יום ויום יש לו גבול בפני עצמו כפי ההארה שמקבל מהנקדה שהוא בחינת יו"ד ו' שמאירה בכל יום ויום לפי בחינתו. וזה בחינת מה שצריכין לתקן כל הקלקולים והפגמים באותו יום דיקא שפגם בו, חס ושלום קדם שיכנס היום השני, כמובא בכל הספרים שצריכין להתודות בכל לילה דיקא על כל מה שעשה, כי כל יום פעלתו משנה מחברו ויש לו גבול בפני עצמו כנ"ל ועקר תקון כל הפגמים הוא על ידי בחינת הנקדה הנ"ל, כי כל החטאים באים מבחינת שבירת כלים מאהבות נפילות. ועל כן עקר תקונם על ידי הארת הנקדה בחינת צדיק שעל ידו מתקנין ומעלין בחינת שבירת כלים, כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת ודוי דברים שצריכים להתודות בפה על כל מה שעשה, כי הארת הנקדה הוא בחינת פי ידבר חכמות כמבאר במאמר הנ"ל ועל כן צריכים להתודות בפה בבחינת קחו עמכם דברים ושובו אל ה', כי על ידי זה מאיר הנקדה בחינת פי ידבר חכמות ומעלה ומתקן את החטא שהוא בחינת שבירת לב כנ"ל. ועל כן צריך להתודות באותו היום דיקא, כי הארת כל יום משנה מחברו כנ"ל ועל כן אי אפשר לתקן הפגם בשלמות כי אם באותו היום בעת שמאירה עדין הנקדה השיכה לאותו היום דיקא. וזה מרמז בדברי רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל בתחלתו שכתב שצריך כל אחד לתקן החרפה השורה על הלב על ידי הנקדה השיך ללבו בעת הזאת עין שם. בעת הזאת דיקא וכנ"ל, כי ביום שלאחריו אי אפשר לתקן בשלמות מה שפגם מאתמול מחמת שהארת הנקדה ביום המחרת משנה מאתמול כנ"ל ועקר התקון על ידי הנקדה כנ"ל. נמצא, שביום המחרת כשרוצין לתקן פגם היום הקדום, צריכין בנין עולם מחדש, לחדש לגמרי היום שעבר להמשיך עכשו הארת הנקדה של אתמול שעל ידי זה עקר התקון כנ"ל, וזה בחינת שנוי מעשה בראשית ועל כן התקון קשה ביותר, אבל באותו היום מאחר שעדין מאירה הנקדה של אותו היום יוכל לתקן בקל וכנ"ל:
וזה בחינת שעור אונאה הנ"ל, כי המשא ומתן הוא בחינת ו' בחינת ששת ימי המעשה כמבאר במקום אחר וכנ"ל ועל כן כשהאונאה הוא פחות משתות הוי מחילה, כי מאחר שהוא פחות משתות נשאר עדין הארת הנקדה ועל כן הוי מחילה, כי על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל, כי המשא ומתן כלול מששת ימי המעשה ועל כן שעור אונאה שתות, כי כשנפגם חלק שתות מגיע הפגם בבחינת יום אחד מששת ימי המעשה וכשנפגם בחינת חלק יום אחד מו' ימי המעשה על ידי זה נפגם בחינת הוא"ו הנ"ל, כי כל יום כלול מכל הששה ימים כידוע. אך עקר הפגם כשהאונאה יותר משתות שזה בחינת שנסתלק הארת הנקדה מבחינת יום אחד לגמרי עד שנסתלק בחינת הארת אותו החלק והיום לגמרי עד שנכנס הפגם להלן יותר בבחינת הארת והחלק היום שלאחריו, ואז בודאי הוי בטול מקח מאחר שנסתלק הארת הנקדה מחלק אחד מששה לגמרי שהוא בחינת חלק הארת הנקדה שהיא בחינת יו"ד ו' מיום אחד לגמרי עד שנכנס להלן יותר, יותר משתות, על כן הוי בטול מקח, כי עקר קיום המקח על ידי הנקדה כנ"ל, אבל פחות משתות הוי מחילה מאחר שנשאר עדין בחינת חלק הארת הנקדה אפלו בבחינת היום והחלק אחד מששה ואצל הנקדה שורה אהבה דקדשה ועל כן הוי מחילה, כי על כל פשעים תכסה אהבה כנ"ל. אבל שתות קנה ומחזיר אונאה, כי זה בחינת שנפגם יום אחד מששה לגמרי רק שלא נכנס עדין הפגם להלן יותר ולא נכנס עדין בגבול החלק והיום שלאחריו. ואז מהני חזרה עדין להחזיר האונאה ואזי יכולין עדין להתקשר אל אור הנקדה ולקים המקח, כי כל זמן שלא נכנס בבחינת גבול יום השני. בקל יכולין לתקן עדין על ידי חזרה שהוא בחינת תשובה וכו' וכנ"ל, אבל כשנכנס להלן יותר בבחינת גבול יום השני אין מועיל חזרה והוי בטול מקח לגמרי שזה בחינת יותר משתות בטול מקח, כי אז צריכין בחינת בנין עולם מחדש כנ"ל. ועל כן אף על פי שלענין תשובה על חטאיו בודאי מועיל תשובה לעולם אף על פי כן צריך בנין חדש לגמרי כנ"ל. ועל כן לענין בחינת משא ומתן הוי בטול מקח, כי כבר נסתלק הארת הנקדה לגמרי מבחינת חלק מששה ואז נתבטל המקח שעקר קיומו על ידי הנקדה כנ"ל ואי אפשר לו להתקים כי אם ברצוי חדש שיחזר ויתרצה שכנגדו אבל המקח הראשון נתבטל לגמרי מאחר שנסתלק הארת הנקדה וכו' כנ"ל, כי העקר תלוי בהארת הנקדה בחלק אחד מששה שהוא בחינת הארת יום אחד מששת ימי המעשה. וכשנפגם לגמרי ונסתלק בחינת הארה זו עד שנכנס בגבול החלק שלאחריו הוא בחינת הסתלקות הארת הנקדה לגמרי, כי הנקדה בחינת יוד ו' וכלולה מששה בחינת כנגד ששת ימי המעשה שמאירה בהם וכשנפגם בחינת אחד מששה כאלו נפגם לגמרי, כי כל יום כלול מכלם כנ"ל:
וזה בחינת נר חנכה, כי צריכין להכניע מלכות יון הרשעה שהוא הסטרא אחרא והקלפות שעקר אחיזתם מבחינת שבירת כלים כידוע. ועל כן הם מתגברים תמיד לבטל הארת הנקדה הנ"ל כדי שיוכלו להתגבר, חס ושלום, וזה בחינת מה שעמדו על עמך ישראל להשכיחם תורתך וכו' שהוא בחינת הנקדה הנ"ל כנ"ל. ועל כן נעשה הנס בשמן שהוא נר חנכה שהוא מרמז על הארת הנקדה בחינת נר מצוה ותורה אור וזה בחינת הארת הצדיק שהוא בחינת הנקדה כנ"ל, כי הצדיק נקרא אור, כמו שכתוב, "אור זרוע לצדיק וכו'". ועל ידי הארה שממשיכין על ידי נר חנכה שהוא בחינת תורה אור, בחינת צדיק כנ"ל, על ידי זה מבטלין ומתקנים בחינת שבירת כלים ועל ידי זה מכניעין מלכות הרשעה וכו' כנ"ל. ועל כן נעשה הנס על ידי כהנים, כי כהן בחינת אהבה דקדשה ששורה אצל הנקדה, שזה עקר התקון, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם: וזה בחינת נרות המנורה שבבית המקדש ששם מרמז בחינת חנכה, כמובא שפרשת בהעלתך מרמז על חנכה, כי בית המקדש הוא בחינת הנקדה של כל העולם, בחינת אבן שתיה, שהוא הנקדה של כל העולם וזה שנקרא 'בית המקדש' על שם הנקדה שהיא בחינת קדש, כמו שכתוב במאמר הנ"ל. ועל כן שם בבית המקדש מאירה הנקדה. וזה בחינת נר אמצעי שבמנורה שאליו מאירין כל הנרות, כמו שכתוב, "אל מול פני המנורה יאירו וכו'". כי שאר הששה נרות הם בחינת וא"ו שפונין אל פני המנורה, שהוא נר אמצעי, שהוא בחינת הנקדה, בחינת יוד המאירה בהו', בכל הששה נרות ועל ידי זה נתתקן כל העולם כלו, כי מעלין ומתקנין על ידי זה בחינת אהבות הנפולות הבאים משבירה כנ"ל. ועל כן נעשה על ידי הכהן שהוא אהבה דקדשה ששורה אצל הנקדה כנ"ל. וזה בחינת ההלל של חנכה, זה בחינת פי ידבר חכמות שהוא בחינת תפלה שצריכין להתפלל בפה דיקא כדי שיאיר הנקדה, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם. וזה בחינת הלל, שהוא בחינת תפלה, בחינת פי ידבר חכמות, בחינת הארת הנקדה הנ"ל כנ"ל: וזה בחינת הצדקה שנוהגין לתן בחנכה, כי צדקה הוא בחינת חסד, כי זה עקר בחינת חנכה לעורר בחינת אהבת חסד השורה אצל הנקדה שעל ידי זה עקר התקון, כמבאר שם במאמר הנ"ל עין שם: