ליקוטי הלכות · חושן משפט א · עדות ה
Reading settings
אין עדות פחות משנים, כמו שכתוב, "על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר":
על פי התורה,כי תצא למלחמה" בלקוטי תנינא בסופו בסימן פב, עין שם מרישא לסיפא: והכלל, שצריכין לכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר שהוא בחינת מה שמשם עקר החיות, בחינת מה חיינו מה כחנו וכו'. וכשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות שהוא בחינת אנא אמלך שמחלק בחינת מלכות לעצמו וכו', על כן יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בבחינת מה וכו' ועקר התשובה נעשה בחדש אלול שאז עשה משה דרך כבושה לילך בה ודרך התשובה שעשה משה באלול הוא על ידי שקשר עצמו עם כל המדרגות וגלה והודיע שה' יתברך בכל מקום בכל המדרגות שבעולם בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שאפלו בעשר כתרין דמסאבותא גם שם נמצא ה' יתברך בבחינת ומלכותו בכל משלה וכו', שזהו בחינת חיריק נקדה התחתונה בבחינת ובחיריק לאמלכא לה על תתאין וכו'. וכן בכל עליה ועליה מצא שם ה' יתברך, כי יש לפעמים שמרבוי הטוב שנותנין לו נתרחק וכו', אבל משה רבנו גלה שגם שם נמצא ה' יתברך וכו'. וזה בחינת סגול נקדה העליונה וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת עדות בשנים ותרי כמאה, כי העדות באים לגלות האמת ועקר האמת הוא על ידי בחינה הנ"ל, על ידי שמבטלין עצמן בבחינת מה עד שנכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, כי השקר שהוא הפך האמת עקר אחיזתו מבחינת שלא כסדר, כי האמת בחינת כסדר ושקר הוא בחינת שלא כסדר, כי האמת הוא כשאומרים על כל דבר כמו שהוא, כגון על כסף כסף ועל נחשת נחשת וכו', שזהו בחינת כסדר שאומרים עליו האמת כפי סדר הבריאה של אלו הדברים, אבל השקר הוא בחינת שלא כסדר שרוצה לשנות סדר הבריאה שאומר על כסף שהוא נחשת או להפך. וכן כל דבר שקר שאומר הכל הוא בחינת שלא כסדר שמשנה הסדר האמת של זה החפץ או העסק ואומר שלא כסדר המעשה שהיה. נמצא, ששקר הוא בחינת שלא כסדר. ועל כן עקר בטול השקר הוא על ידי בחינת דרך התשובה הנ"ל שעשה משה באלול שהוא לכלל נקדה התחתונה בנקדה העליונה שעל ידי זה נכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר וכו' כנ"ל, כי זה עקר שלמות האמת כשהאמת הוא בשלמות מראש עד סוף, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, כי אמת הוא ראש, תוך, סוף כמובא, כי האלף הוא ראש לכל האותיות. והתי"ו הוא סוף כל האותיות והמ"ם באמצע כמובא, הינו שעקר האמת הוא כשהוא אמת מראש ועד סוף כנ"ל, כי האל"ף הוא ראש כל האותיות זה בחינת אב כסדר. והתי"ו שהוא סוף כל האותיות זה בחינת תשר"ק שלא כסדר, כמו שכתוב בתחלת התורה הנ"ל שבחינת כסדר הוא בחינת אב. ובחינת שלא כסדר הוא בחינת תשר"ק, הינו בחינת האלף של אמת שהוא בחינת אב כסדר, בחינת נקדה העליונה. והתי"ו של אמת זה בחינת תשר"ק שלא כסדר בחינת נקדה התחתונה והמ"ם של האמת שהיא באמצע, זה בחינת המחבר וכולל נקדה התחתונה בנקדה העליונה לכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר שזה עקר שלמות וחיות ותקון הבריאה כלה, כמובן בהתורה הנ"ל, כי המ"ם הוא בחינת ארבעים יום שהם מראש חדש אלול עד יום הכפורים שבאלו הארבעים יום עלה משה למרום ועשה דרך כבושה לתשובה הנ"ל שהוא לכלל נקדה התחתונה בנקדה העליונה, לכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, לכלל התי"ו בחינת הסוף, בחינת תשר"ק שלא כסדר בבחינת האלף שהוא הראש, בחינת אב כסדר שיהיה נכלל הכל ביחד על ידי המ"ם שבאמצע ואז נשלם בחינת אמת שהוא עקר תקון העולם, כי בו חתם הקדוש ברוך הוא את עולמו, כמו שכתוב: "בראשית ברא אלקים". סופי תבות אמ"ת כמובא, כי עקר האמת כשהוא אמת מראש ועד סוף שבכל דרגא שבעולם ימצא את ה' יתברך שהוא עצם האמת בין בעליה בין בירידה ושלא יהפך האמת שלא כסדר הן מחמת העליה הן מחמת הירידה, כי לפעמים האדם מחמת עליתו בעשירות או בחכמה שהוא למדן מפלג בתורה על ידי זה נוטה מן האמת ומהפכו מסדרו האמתי וחולק על צדיקי אמת ויראים מחמת שאומר סברות הפוכות מן האמת לאמתו, כי אין קץ לדברי רוח שיוכל לומר על כל דבר להפכו מן האמת ואי אפשר לבאר לסתר כל הטעותים וכל הסברות ההפוכות רק האמת עד לעצמו ומי שיש לו לב ישראל ומבטל עצמו בבחינת מה וחפץ באמת לאמתו ואינו רוצה להטעות את עצמו יכול לידע ולהבין האמת היטב. וכן לפעמים מחמת ירידתו הגדולה שנפל וירד בגלות התאוות מאד כל אחד כפי ירידתו עד שמחמת זה נופל בדעתו כאלו אפס תקוה עד שהבעל דבר רוצה להפילו שיתיאש מן הרחמים, חס ושלום, ונדמה לו שלפי האמת כבר אבדה תקותו חס ושלום. וכל זה מחמת שמהפך האמת שלא כסדר, כי באמת לא כך הוא האמת האמתי, כי כבר גלה לנו ה' יתברך רבוי רחמיו שאינם כלים על ידי משה רבנו ועל ידי הצדיקים האמתיים שאחריו שגלו שה' יתברך בכל מקום, כמבאר בהתורה הזאת שמשה רבנו גלה שאפלו בעשר כתרין דמסאבותא שהוא כלל כל הטמאות שבעולם, רחמנא לצלן, גם שם נמצא ה' יתברך כנ"ל, על כן עקר שלמות האמת כשהוא אמת בכל דרגא מראש ועד סוף וכנ"ל:
נמצא, שעקר האמת הוא כשנכלל נקדה התחתונה בנקדה העליונה וכו' כנ"ל וזה בחינת שני עדות, כי כששנים מכונין עדותן זה בחינת שנכללו שתי הנקדות יחד, כי בכל מקום שיש שנים מישראל מאיר בהם בחינת שתי הנקדות הנ"ל, כי בודאי אין שני בני אדם שוים ובודאי האחד גדול מחברו וכמו שכתוב במשנה לענין שני עדים מכניסין את הגדול תחלה וכו' (וכמובא לעיל מזה) וכל מקום שיש גדול וקטן הם נמשכין בשרשם מבחינת שתי הנקדות הנ"ל שהם נקדה העליונה ונקדה התחתונה. וכשאלו השנים נכללים יחד ואומרים עדותן בשוה האמינה להם התורה כמו למאה, כי בודאי דבריהם אמת, כי עקר האמת הוא רק על ידי זה, על ידי שנכללים שתי הנקדות יחד שזהו בחינת שני עדים שמכונים דבריהם ושניהם אומרים בשוה, שזהו בחינת שנכללו שני הנקדות יחד, שזה עקר האמת כנ"ל:
וזה, "על פי שנים עדים וכו' יקום דבר", 'יקום דבר' דיקא, כי דבר זה בחינת מלכות, בחינת חוה, שהוא בחינת הדבור, שהוא בחינת מלכות פה, שמשם נמשך בחינת שלא כסדר כשמחלקים, חס ושלום, המלכות לעצמו, כמו שכתוב שם. ועקר התקון להרים ולהקים את הדבור בחינת חוה, בחינת מלכות, לשרשו לבחינת כסדר. וזה נעשה על ידי שני העדים שאומרים עדות אמת וכנ"ל. וזה, "על פי שנים עדים וכו' יקום דבר", שמקימין ומרימין בחינת דבר, בחינת מלכות פה, בחינת שלא כסדר לשרשו לבחינת כסדר, על ידי שמגלין האמת שבין הבעלי דינים וכנ"ל:
וזה בחינת גדל מעלת השלום וגנות המחלקת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שנאוי המחלקת וגדול השלום. כי כל מה שנכללין יותר כמה אנשים מישראל יחד בשלום ואהבה, נכללים ביותר הנקדות הנ"ל יחד ונכלל ביותר בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר שזה עקר תקון כל העולמות שנבראו בשביל זה וכמובן למשכיל בתורה הנ"ל ועל כן משה רבנו בכל פעם שהיה מחלקת עליו ועל אהרן אמר, "ונחנו מה". וכן, "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו", כי עקר התקון על ידי בחינת מה, כי כל החולקים הנלחמים נגדו הם מבחינת שלא כסדר שרוצים להפך האמת מסדרו האמתי וכנ"ל ועל כן התקון לזה בחינת מה שצריכין לבטל עצמו בבחינת מה ועל ידי זה יהיה נכלל הכל בבחינת כסדר ויתבטל בחינת שלא כסדר כנ"ל ועל ידי זה יתבטלו ויפלו כל השונאים והחולקים שיונקים משם מבחינת שלא כסדר, כי הכל נתבטל על ידי בחינת מה שהוא בחינת כסדר וכנ"ל:
וזה בחינת טבילת מקוה, כי כל הטמאות נמשכין מבחינת שלא כסדר שהוא בחינת דינים שמשם יניקת הסטרא אחרא ומשם כל הטמאות וכשרוצים לטהר עצמו צריכים לבטל עצמו בבחינת מה ולהכלל בבחינת כסדר וזה על ידי טבילת המקוה, כי שעור מ"ם סאה כנגד מ"ם יום שבהם עלה משה ועשה דרך כבושה לתשובה הנ"ל שעל ידי זה נכלל הכל בבחינת כסדר, ועל כן על ידי שנכנס במימי המקוה של מ"ם סאה בחינת מ"ם הנ"ל ונתעלם ונתכסה שם בתוך המים ונתבטל שם, על ידי זה נכלל בבחינת מה, בבחינת כסדר שעל ידי זה נתבטלין כל הטמאות שנמשכין מבחינת שלא כסדר ועולה מטמאה לטהרה, כי נכלל בבחינת כסדר וכנ"ל: ועין בכונות מבאר שמ"ם סאה שבמקוה הם כנגד מ"ם יום שעלה משה:
וזה בחינת ואעידה בם את השמים ואת הארץ. כי שמים וארץ הם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה שהם בחינת שני עדים כנ"ל: ובו ענין ראש השנה:
וזה בחינת ראש השנה ויום הכפורים שהם עשרת ימי תשובה כנגד בחינת יוד הנ"ל שנעשה על ידי שנכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי בראש השנה נברא העולם וכל העולם נברא רק בשביל לגלות מלכות על ידי האדם ועל כן כל העבודה בראש השנה הוא לכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר שזהו בחינת המתקת הדינים שעוסקין ביותר בראש השנה שהוא יום הדין, כי כל הדינים הם מבחינת שלא כסדר שהוא בחינת דינים, כי כלל בריאת העולם הוא בבחינת שלא כסדר נגד ה' יתברך, בחינת בתשרי נברא העולם תשרי הוא בחינת תשר"ק, שלא כסדר, כי בודאי גשמיות העולם הוא בחינת שלא כסדר נגד חכמתו יתברך שהוא בחינת חכמה - כח מה, כי בודאי גשמיות הוא ההפך, דהינו בחינת שלא כסדר נגד בחינת מה, אך באמת הן הן גבורותיו ונוראותיו שברא יש מאין המחלט והכל בשביל לגלות מלכותו, על ידי זה דיקא, על ידי שהאדם יאמין בהאמת ויבטל עצמו עם כל העולם התלוי בו בבחינת מה ויקשר תמיד אלקותו במחשבתו בבחינת חשב - מה, כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל, שעל ידי זה יחזיר בחינת שלא כסדר שהוא בחינת כלל העולם שיהיה נכלל בבחינת כסדר, שזה עקר השלמות והמלוי וקיום העולם, בחינת לה' הארץ ומלואה, כמו שכתוב שם. וזה כל עבודתנו בראש השנה שאז נברא העולם שהוא בחינת שלא כסדר כנ"ל, שהוא בחינת דינים כנ"ל שאז עוסקין לפרסם מלכותו אשר בכל משלה, דהינו שכל העולם, שהוא בחינת שלא כסדר, הכל נכלל בו יתברך שהוא בחינת כסדר, כי אין אנו חולקין חס ושלום, בחינת מלכות לעצמנו חלילה, רק אנו מודים ומודיעים, כי מלכותו בכל משלה שהוא יתברך מושל ומולך בכל, מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, עד תכלית דיוטא התחתונה, כי אפלו בעשר כתרין דמסאבותא מושלת מלכותו יתברך ועל כן אומרים בכל הברכות בראש השנה, מלך על כל הארץ וכו' וכן, מלך על כל העולם כלו וכו', כי זה עקר עבודת ראש השנה לגלות מלכותו אשר מושלת בכל בחינת לה' הארץ ומלואה שאומרים בכניסת ראש השנה, כי על ידי זה חוזרים בחינת שלא כסדר שהוא כלל העולם שיהיה נכלל בבחינת כסדר, שעל ידי זה עקר המתקת הדינים הנאחזים בבחינת שלא כסדר וכנ"ל:
וזה בחינת העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ שקורין פרשה זאת תמיד סמוך לראש השנה, כי צריכים שני עדים דיקא לגלות האמת מתוך השקר שהם בחינת שמים וארץ, שהוא בחינת מעלה ומטה, נקדה התחתונה ונקדה העליונה, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, כי כלל התורה הוא אמונה, כמו שכתוב, "כל מצותיך אמונה". וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בא חבקוק והעמידן על אחת שהוא אמונה ועקר האמונה שתלויה באמת, כמו שכתוב במקום אחר הוא בשתי בחינות הנ"ל, דהינו שצריכין להאמין בה' יתברך שהוא יחיד קדמון היה, הווה ויהיה וכמו שצריכין להאמין במציאותו יתברך כן צריכין להאמין שהוא הבורא, הוא היוצר, הוא המנהיג מלך שליט ומושל ומשגיח על כל דבר מראש ועד סוף, כי כשאינו מאמין, חס ושלום, שהוא יתברך מושל בכל תמיד ומלכותו בכל משלה, הוא כופר ומקצץ בנטיעות ועל כן עקר האמונה הוא בבחינת וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, כי צריכין להמליכו למעלה ולמטה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת להאמין שמלכותו בכל משלה וזהו בעצמו בחינת ה' הוא האלקים, כי ה' זה בחינת מה, כי הויה במלוי אלפין בגימטריא מה כנ"ל ואלקים בחינת מלכות, כמו שכתוב: "ואלקים מלכי מקדם". הינו ליחד בחינת מלכות בחינת שלא כסדר בבחינת מה על ידי שיודעין ומאמינים שמלכותו בכל משלה וכנ"ל. ועל כן כל התורה נקראת עדות, כמו שכתוב, "ויקם עדות ביעקב" בחינת שני לוחות העדות 'שני' דיקא, כי צריכים שני עדים דיקא כנ"ל ועל כן שני לוחות העדות נתנו ביום הכפורים שהם גמר הארבעים יום הנ"ל שבהם עלה משה ועשה דרך כבושה לתשובה שהוא בשני בחינות הנ"ל, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שהם בחינת שני עדים, בחינת שמים וארץ, מעלה ומטה שמגלים האמת שהוא בחינת ראש, תוך, סוף, כי זה עקר התשובה כשיודעים ומאמינים שה' יתברך נמצא עמו תמיד בכל עת ובכל מקומות שהוא, כמו שכתוב, "בכל מקומות ממשלתו". ועל ידי זה יזכה לילך בדרך התשובה שעשה משה, כי עקר היצר הרע והסטרא אחרא כל כחם על ידי השקר שהוא הרע, שהוא הטמאה, כמו שכתוב בהתורה "אמר רבי עקיבא" (סימן נא). כי בתחלה מחטיא את האדם על ידי שקרו שמטעה אותו בכמה מיני הטעאות ואחר כך כשבא על דעתו לשוב, מחליש דעתו ומכניס בלבו שכבר נסתלק ה' יתברך ממנו והוא רחוק כל כך עד שאי אפשר לו לשוב ובאמת הוא להפך, כי באמת מלכותו בכל משלה אפלו בעשר כתרין דמסאבותא. וכמו שכתוב, "השכן אתם בתוך טמאתם". וכמו שפרש רש"י, אפלו כשהם טמאים שכינה עמהם ועל כן צריכין לידע שזה עקר דרך התשובה שעשה משה באלול. והצדיקים אמתיים והכרוכים אחריהם ממשיכים זה הדרך בכל שנה ושנה שהעקר הוא במה שיודעים ומודיעים בכמה לשונות ואזהרות וכרוזים הרבה בלי מספר שה' יתברך עדין עמנו עם כל אחד ואחד אפלו עם החוטא הגרוע שבכל העולם כלו, כי מלכותו בכל משלה בחינת ואציעה שאול הנך וכל זמן שהאדם חוזר זאת בדעתו ולבו ומכניס זאת בלבו באמת בבחינת וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכו' וכנ"ל, אזי בודאי יש לו תקוה גדולה כל ימי חייו לזכות לדרך התשובה באמת, כי זה עקר דרך התשובה שעשה משה והצדיקים שאחריו וכנ"ל בחינת הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, שזה הפסוק הוא סוד כונות אלול כמובא. שהכונה הפשטיות שיוצא מזה לכל בני אדם הפשוטים הוא שה' יתברך ברחמיו הודיע לנו על ידי צדיקיו האמתיים שהוא נותן בים דרך וכו', דהינו שאפלו בתוך מצולות ים הרבים מאד מאד השוטפים על האדם כהמון גלי הים ממש בבחינת כל משבריך וגליך עלי עברו, בחינת ותשליכני מצולה בלבב ימים, בחינת שתני בבור תחתיות במחשכים במצלות, וכן בפסוקים הרבה, מכל שכן כמו שיודע האדם בעצמו מה שעבר עליו ולהיכן ירד ונשלך על ידי מעשיו אף על פי כן גם שם יש דרך ונתיב תמיד לשוב אליו יתברך ועקר הדרך נעשה על ידי בחינת הנ"ל, על ידי שיודע ומאמין כי מלכותו בכל משלה כנ"ל, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזהו סוד כונת אלול, בחינת הדרך הנ"ל שכל אדם יכול לזכות אליו בכל מקום שהוא, בפרט באלול אם יאמין בכל זה באמת ובפשיטות וכנ"ל:
וזה, "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". הינו מי שמשים לב שעדות ה' שהיא התורה, נאמנה בודאי שכל דבריה נאמנים, על ידי זה מחכימת פתי, על ידי זה בודאי יתחכם הפתי שהוא מי שחטא ופגם ונתפתה אחרי תאוות עולם הזה ונתעה למקום שנתעה שבודאי יתחכם לשוב אל האמת מכל מקום שהוא על ידי שמאמין בעדות ה' שהוא התורה שנתנה בשני לוחות העדות ביום כפור שאז נגמר הדרך לתשובה שעשה משה,
שמודיע ומעיד שמלכותו בכל משלה בחינת אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול הנך, שזה בחינת שני עדים שמגלים האמת, שזה בחינת התורה, בחינת שני לוחות העדות וכנ"ל ועל ידי זה התורה שהיא עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, כי כל הפתאים שבעולם שהם המתפתים אחרי יצרם, חס ושלום, יכולים להתחכם על ידי שישימו ללבם בכל עת שעדין ה' אתם ובודאי יש להם דרך ונתיב איך לשוב אל האמת גם עתה, כי הדרך שעשה משה בחינת הנותן בים דרך הוא דרך ומסלול ונתיב אמת גם להם ובלבד שיאמינו בעדות התורה שמעידה על כל זה שבודאי יש לה נאמנות בחינת עדות ה' נאמנה וכנ"ל:
וזה בחינת (ישעיה ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה ואת זכריה וכו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, אוריה סימן לזכריה, כי אוריה התנבא והעיד על החרבן, וזכריה על הגאלה והבנין בית המקדש. וכשתראו נבואת אוריה נתקים, שנחרב הבית המקדש, תאמינו ותצפו שיתקים עדות ונבואות זכריה, שיחזר ויבנה הבית המקדש. וזה רמז לכל אדם בכל מקום שהוא, כי כל אחד מישראל כפי מעשיו כן עובר עליו בחינת גלות וחרבן בית המקדש, דהינו גלות הנפש על ידי מעשים רעים, חס ושלום, שהוא בחינת חרבן בית המקדש, כי כל מי שאין בו דעה, כאלו נחרב בית המקדש בימיו. ולהפך כפי מה שמתקן מעשיו וזוכה לתשובה, כן מאיר עליו בחינת בנין בית המקדש, בחינת גאלת הנפש שזה עקר הגאלה, בחינת קרבה אל נפשי גאלה, כמובא בשם הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו. ועל כן כשרואה האדם ארך גלות נפשו וחרבנו עד שנסתם ממנו קץ גאלת נפשו כמו שנסתם קץ הגאלה של כלל ישראל בבחינת קץ הפלאות, כמו שצועק הנביא, "עד מתי קץ הפלאות". אבל צריך לשום ללבו כל הנ"ל שבודאי ה' יתברך עמו גם עתה בבחינת ואציעה שאול הנך ועל ידי זה בודאי תבוא גאלת הנפש שהוא בחינת בנין בית המקדש, כי צריכין לידע ולהאמין שכמו שיכולין לקלקל כן יכולין לתקן, כמו שאמר אדוננו ומורנו ורבנו זכרונו לברכה, כמו שכתוב במקום אחר. ואדרבה, מדה טובה מרבה, כי סוף כל סוף בודאי נשוב אל ה' ויבנה הבית המקדש כמו שהבטיחנו כמה נביאים וצדיקים, כמו שכתוב, "אחר ישבו בני ישראל וכו'". וכתיב: "ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו' והסרתי לב האבן וכו'". וכן בפסוקים הרבה, מכל שכן רבוי היעודים וההבטחות שהזהירנו הצדיקי אמת שאין שום יאוש בעולם כלל. וכמו שכתוב, "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' וכו'". והעקר שיאמין בהעדים נאמנים שהם הנביאים והצדיקי אמת המחזקים ומזרזים אותנו על כל זה שהם בחינת עדים נאמנים הנ"ל, בחינת אוריה וזכריה כמו שנתקים דברי אוריה ונחרב הבית המקדש, כן בודאי יתקימו דברי זכריה ויחזר ויבנה הבית המקדש. וכמו כן בכל אדם שכמו שיכול לגרם במעשיו לעכב בנין בית המקדש שנחשב כאלו החריבו, כן בודאי יש תקוה שיחזר ויבנהו על ידי תקון מעשיו, כי בודאי סוף כל סוף יתתקן הכל ויתקן גם נפשו וישוב אל ה' וירחמהו והעקר על ידי בחינת עדות ה' נאמנה הנ"ל, בחינת שני עדים נאמנים שהם בחינת שתי נקדות הנ"ל, בחינת אם אסק שמים ואציעה שאול, שזה עקר האמת שמאיר מראש ועד סוף שצריך לשום לבו אל נקדת האמת תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה בכל מקום שהוא וכנ"ל:
וזה, "עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים". וכמו שפרש רש"י וזה לשונו, עדתיך, שהעידו והבטיחו נביאיך לביתך שהוא נאוה קדש, נאמנו לביתך מאד ולארך ימים הוא מצפה להם ואף על פי שארכו הימים נאמנים הם לה' מאד, עד כאן לשונו. וזהו "עדתיך", 'עדתיך' דיקא בחינת שני עדים נאמנים הנ"ל, בחינת עדות ה' נאמנה שמחזקים ומזרזים את ישראל לקוות ולצפות לישועה תמיד, כי מלכותו בכל משלה וכו' וכו' וכנ"ל. אלו העדות הם נאמנו מאד לביתך נאוה קדש שהוא הבית המקדש שבודאי יבנה אף על פי שמתארכין הימים כנ"ל. וכמו כן בודאי ישוב הדעת לכל אחד מישראל המאמינים בזה ומצפים לישועה תמיד שהוא בחינת בנין בית המקדש כנ"ל: גם ה' לארך ימים מרמז על ראש השנה שנקרא ארך ימים בחינת שני ימים של ראש השנה כיומא אריכתא נינהו (כמו שאמר אדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה "תקעו ממשלה" בלקוטי תנינא סימן א). כי כל הנ"ל נתתקן ביותר בראש השנה שאז נברא העולם שהוא אדם וחוה והיו צריכין לחזר ולכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר שעל ידי זה היה מתתקן הכל (ועין מזה בדברינו בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג, עין שם) אך הם חטאו אז ונפגם ונתקלקל כל העולם ונעשה הכל שלא כסדר, אך ה' יתברך חמל עליהם והורה דרך לתשובה לאדם אז באותו היום והתחיל להתתקן אבל עקר התקון צריכין ישראל לעסק בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת, כמובא, כי בראש השנה מתיגעים הצדיקי אמת להמשיך דרך התשובה הנ"ל שעשה משה וכנ"ל עדתיך נאמנו מאד וכו'. בחינת עדות אמת של התורה שהוא בחינת דרך התשובה הנ"ל כנ"ל. זאת העדות האמתיות בחינת דרך התשובה הנ"ל נתגלה ומאיר ביותר בראש השנה בבחינת ה' לארך ימים שהוא ראש השנה, שהוא יומא אריכתא שאז עוסקין הצדיקים להמתיק הדינים הנאחזים מבחינת שלא כסדר ולכלל הכל בבחינת כסדר והכל על ידי דרך התשובה הנ"ל שמתחיל להאיר ביותר בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה שאז חותרין הצדיקים לגלות דרך הנ"ל בעולם שעל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:
וזה בחינת ראש השנה שהוא בראש חדש, כי ידוע שראש השנה וראש חדש הם בחינת חמה ולבנה, כי השנים נמנים לחמה והחדשים ללבנה, כמובא. וחמה ולבנה הם בחינת כסדר ושלא כסדר, כי שמש ידע מבואו זה בחינת כסדר שהלוכו כסדר, אבל ירח לא ידע מבואו, כי פעמים שהוא בא בארכה ופעמים שהוא בא בקצרה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זה בחינת שלא כסדר וכל עבודתנו תמיד הוא למלאות פגימת הלבנה כידוע שנעשה על ידי קטרוג הירח שאמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, שזהו בחינת שהלבנה, בחינת שלא כסדר, לא רצתה להתכלל בהחמה בכתר אחד ורצתה למלך בעצמה בחינת 'אנא אמלך', ועל ידי זה נתמעטה ונפגמה ונעשה הכל שלא כסדר, כי כשנחלק בחינת לבנה, בחינת מלכות מבחינת חמה שהוא בחינת כסדר, אזי נעשה הכל שלא כסדר וכנ"ל ואנו צריכין לתקן זאת. וזה סוד קדוש החדש שהוא למלאות פגימת הלבנה כדי שיכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר שהוא תקון הכל. ועקר התקון עוסקין בראש השנה שאז נכללים שניהם יחד ראש השנה וראש חדש, שהם בחינת חמה ולבנה, בחינת כסדר ושלא כסדר שנכללים יחד, שזה עקר התקון וזה צריכין ביותר בראש השנה שאז נברא העולם וכו' וכנ"ל. ועל כן ראש השנה בראש חדש וכנ"ל ועל כן היה קדוש החדש על ידי שני עדים דיקא וכל דיני קדוש החדש על פי עדים סדרו לנו רבותינו זכרונם לברכה במסכת ראש השנה והכל בכונה מדיקת בודאי להורות שכל סוד קדוש החדש על פי שני עדים נאמנים עקרו נעשה בראש השנה שאז נכללים ראש השנה וראש חדש שהם בחינת חמה ולבנה יחד וכנ"ל:
וזה בחינת תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו שהוא ראש השנה, שהוא חג שהלבנה מתכסה בו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי קובעין יום ראש השנה בראש חדש שאז הלבנה מתכסה, כי הוא אז בתכלית המעוט ואז מתחלת להתמלאות, שכל זה מרמז על עקר התקון שהוא להכלל בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר, שהוא דיקא על ידי שמגיעים לתכלית המעוט, דהינו שממעטים ומקטינים עצמם ומשברים הגדלות בתכלית ועל ידי זה נכללים בבחינת כסדר, שזה התקון נעשה עקרו בראש השנה כנ"ל. וזהו, "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", כי אז בראש השנה צריכין לשפט ולדון את כל באי עולם ועקר המשפט לתקן כל בחינת שלא כסדר שהם על ידי כל הקלקולים והעולות הנעשים בעולם, שכלם הם בחינת שלא כסדר שאינם מתנהגים כסדר הראוי שעל ידי זה מתנהג העולם שלא כסדר. ובראש השנה דנים ושופטים על זה הכל כדי שיחזר הכל כסדר. ועל כן נסמך אחר זה מיד: "עדות ביהוסף שמו וכו'". יוסף מרמז על כלל ישראל שנקראים על שם יוסף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י, כי ראש השנה הוא בחינת עדות ביהוסף שהם כלל ישראל בחינת עדות ה' נאמנה הנ"ל, בחינת עדתיך נאמנו מאד שבודאי יתתקן הכל בקרוב על ידי דרך תשובה הנ"ל שעשה משה שעוסקים הצדיקי אמת לחתרו ולגלותו בראש השנה כנ"ל. וזה שצעק דוד, "אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס וכו'", כי היצר הרע וחילותיו הם בחינת עדי שקר, כי כל כחם על ידי השקר שהוא הרע וכו' כנ"ל והם להפך משני עדים נאמנים הנ"ל שהם בחינת כלל התורה, בחינת שני לוחות העדות שהם מזכירין ומזרזין את האדם בכל פעם לבל יתיאש עצמו מן הרחמים, כי בשביל זה נתנו שני לוחות העדות ביום הכפורים שהוא עת רצון, יום סליחה ומחילה, יום האחרון של הארבעים יום הנ"ל המתחילין מאלול שבהם עשה משה דרך תשובה הנ"ל ויום הכפורים הוא עקר הגמר שבהם נתרצה ה' יתברך למשה בשמחה ואמר לו, "סלחתי", שהסכים עמו שיהיה נגמר דרך כבושה לתשובה הנ"ל שעל ידי זה יהיה מוחל וסולח לישראל עוונותיהם בכל שנה בזה היום, כי זה מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שיום כפור אינו מכפר אלא לשבים. ועל כן בודאי מאחר שה' יתברך התרצה למשה למחל ביום הכפורים עוונות ישראל בכל שנה ושנה, בודאי ההכרח שיעזר גם זאת לישראל שישובו בתשובה כדי שימחל להם ועל כן באמת יום הכפורים מועיל בכל הבחינות, כי הוא יום סליחה ומחילה והוא יום הגמר של המ"ם יום הנ"ל שבהם נעשה דרך הנ"ל לתשובה ועל כן נתנו אז דיקא שני לוחות העדות שהם בחינת שני עדים נאמנים המעידין לישראל אמתת טובו וחסדו יתברך שהוא שוכן אתנו תמיד וימינו פשוטה תמיד לעזרנו לשוב ולקרבנו אליו, רק אנו צריכין לשום לבנו לזה ולהאמין בזה בכל עת וכנ"ל. וזה בחינת תרין סהדין שצריך האדם בכל יום שהם בחל מילה ותפלין, ובשבת שבת ומילה, כמו שכתוב בזהר הקדוש, הינו בחינת שני עדים נאמנים הנ"ל, כי כל זמן שיש להאדם שני עדים הנ"ל מילה ותפלין או שבת, הם מעידין ומבטיחין לו בכל עת שעדין חביבותיה גבן אפלו אם ירדנו כמו שירדנו מאחר שאנו זוכין עדין לשני עדים קדושים כאלו, שאנו חתומים בחותמו הקדוש בגופנו באות ברית קדש ומכתרין ומעטרין בעטרת תפארת התפלין הקדושים, ויש לנו מתנה טובה שהיתה גנוזה אצלו בבית גנזיו ושבת שמה: אבל הסטרא אחרא, שהם היצר הרע וחילותיו, הם בחינת עדי שקר, שהם מכניסין בלב האדם ההפך מכל זה והוא המסית הוא המדיח המסטין שבתחלה מסית לאדם מה שמסית ואחר כך הוא מסטין למעלה ולמטה וכמו שהוא מסטין ומקטרג למעלה להרחיק רחמיו מישראל, חס ושלום, כמו כן הוא מסטין ביותר בלב האדם כאלו כבר אפס תקוה חס ושלום. ובאמת רחמיו יתברך אינם כלים כאשר הבטיחנו כמה פעמים בלי מספר וכנ"ל ועל זה התפלל דוד, "אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר". שהם הסטרא אחרא, שהם עדי שקר שרוצים להעיד בלב האדם הפך מן האמת שמעידים שני עדים נאמנים הנ"ל, כדי להרחיק את האדם לגמרי חס ושלום. וזה, "לולא האמנתי לראות בטוב ה' וכו'". 'לולא' אותיות אלול, כמובא לרמז שלולא הכח של סוד כונות אלול שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שהוא בחינת הדרך לתשובה הנ"ל, שהוא בחינת שני עדים נאמנים הפך עדי שקר הנ"ל. לולא זאת כבר קמו בי עדי שקר וכלוני, חס ושלום, כמו שפרש רש"י שם. אבל ה' יתברך היה בעזרנו שגלה לנו על ידי צדיקיו האמתיים סוד כונת אלול שהם בחינת הדרך הנ"ל לתשובה שהוא ההפך מעדי שקר הנ"ל ועל ידי זה כל התחזקותנו לנצח כמו שסים שם, "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". וכמו שפרש רש"י שם, ואם לא נתקבלה תפלתך חזק ואמץ וחזר וקוה אל ה', כי ה' אתנו תמיד וכנ"ל ועל כן אומרים כל זה בכל חדש אלול עד גמר החתימה לטובה שהוא שמיני עצרת: ראשי פרקים מהלכות עדות הנ"ל: ראש השנה בראש חדש, חמה ולבנה כסדר ושלא כסדר. שמש ידע מבואו בחינת כסדר, אבל ירח וכו'. קדוש החדש על ידי שני עדים. בראשונה היו מקבלים עדות החדש בכל יום וכו' ואם באו מן המנחה וכו' שמחמת זה עושים שני ימים ראש השנה. עדתיך נאמנו מאד לביתך וכו' ה' לארך ימים שהוא ראש השנה. תקעו בחדש שופר וכו' וסמיך ליה 'עדות ביהוסף שמו וכו' עדות ה' נאמנה', על ידי זה 'מחכימת פתי', כי בודאי יתחכם על ידי עדות ה' נאמנה שמעיד כי מלכותו בכל משלה אפלו וכו', כי זה עקר דרך התשובה וכו' כנ"ל. ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה ואת זכריה. אוריה סימן לזכריה כמו שיכולין לקלקל ולהחריב את הבית המקדש בעוונותיו, רחמנא לצלן, כן יכולין לתקן ולחזר ולבנותו, וזה בודאי יתקים, כי סוף כל סוף ישוב ויבנהו בנין עולם בחינת עדתיך נאמנו מאד לביתך וכו' ואתם עדי נאם ה' ואני אל. עדים אתם היום, כענין בעז ורות, כי מהם יצא הגואל צדק שהוא דוד. תרין סהדין בכל יומא תפלין ומילה, ובשבת וכו' כל הקורא קריאת שמע בלא תפלין כאלו מעיד וכו':