ליקוטי הלכות · חושן משפט א · הלואה א
Reading settings
המלוה בשטר, גובה מן המשעבדים. אבל מלוה בעל פה, אין גובה מן המשעבדים:
על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה (סימן קעג) שעל ידי הכתב יכולין להכיר הנפש ופנימיות שרש הנפש בבחינת אנכי אנא נפשי כתבית יהבית שבהכתב נותן ומגלה הנפש וכו', עין שם: ונראה לעניות דעתי, שזה בחינת שכל הקנינים והשעבודים עקר גמר קנינם ושעבודם הוא דיקא על ידי הכתב, דהינו על ידי השטרות וזה בחינת גט כריתות שהוא על ידי כתב דיקא, כי איתא בדברי רבנו במאמר "גזלה" (סימן סט) שעקר העשירות הוא בבחינת האשה, בבחינת נפש, כי כל הנפשות שרשם בעשירות. וזה בחינת כסף קדושין, כי הכסף היא שלמות נפשה ושרשה. ועל כן נקנית על ידי הכסף, עין שם. נמצא, שכל הקנינים שיש לאדם שהם העשירות שלו, כלם הם שרשי נפשו. וכל המשא ומתן ומקח וממכר והלואות שבין אדם לחברו כלם הם בבחינת הנפשות שזה מוכר לו בחינת נפש כזו ולוקח ממנו תמורתו בחינת נפשות אחרים וכמובא זה בדברי רבנו במקום אחר, עין שם. ועל כן על ידי הדבור לבד ראוי לקים המשא ומתן, כי הדבור הוא מקום מוצא הנפש בבחינת (שיר השירים ה) נפשי יצאה בדברו. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (סימן סה). ועל כן כשמדבר ואומר שמוכר או נותן לו אותו הדבר על ידי זה יוצא בחינת הנפש המלבש באותו הדבר, על ידי זה הדבור מרשות מוכר לרשות חברו בבחינת נפשי יצאה בדברו כנ"ל. ועל כן אסור לחזר מדבור ונקרא מחסר אמנה. ומכל שכן על ידי הכסף שהוא שרש הנפשות כנ"ל. על כן הוא קונה מדאוריתא, כי הכל תאבים אל הממון שהוא שרש הנפש. ועל כן תכף שמקבל מחברו כסף בודאי הוא גומר ומקני לו הנפשות שיש באותן החפצים הנמכרים, כי כלם בטלים לגבי השרש שלהם, דהינו הכסף, אך עם כל זה גמר וחזוק כל הקנינים הוא רק על ידי הכתב, דהינו השטר, כי הכתב הוא בחינת פנימיות שרש הנפש כנ"ל. ועל כן כשנותן לו כתב ומגלה דעתו ורצונו בהכתב שהוא מוכר או נותן לו איזה חפץ אזי מוציא הדבר לגמרי מרשותו עם פנימיות שרשו, כי מגלה פנימיות שרש נפשו על ידי הכתב שרוצה להוציא אותו הדבר מרשותו ולמסרו לאחר. נמצא, שעל ידי הכתב נגמר ויוצא הדבר לגמרי מרשותו ואין לו שום אחיזה ושיכות אצלו כלל, כי יוצא אפלו מפנימיות שרש נפשו על ידי הכתב שהוא מגלה שם פנימיות משרש נפשו שמרצה להוציאו כנ"ל, ועל כן חזוק וגמר כל הקנינים על ידי הכתב כנ"ל, כי הוא תכלית גמר האחרון, כי קדם הכתב אף שמכר לו באחד מדרכי הקנין, עם כל זה אינו יוצא מפנימיות שרש נפשו כי אם על ידי הכתב כנ"ל. וזה בחינת הגט כריתות, כי אף שנקנית לו בכסף, עם כל זה אחר כך אחר שנקנית לו נכללין זה בזה ונשרשת בנפשו ואי אפשר להוציאה לגמרי מפנימיות שרש נפשו כי אם על ידי הכתב, דהינו הגט ששם מגלה פנימיות שרש נפשו שרצונו להוציאה ואזי הוא כריתות לגמרי, כי שוב אין לה שום שיכות אצלו כנ"ל. ועל כן נקרא גט כריתות, כי אין שום דבר הכורת רק הכתב ששם נתגלה פנימיות שרש הנפש כנ"ל:
ועל כן עקר השטר הוא בקרקעות, כי עקר העשירות הוא קרקעות ועקר שרשי הנפשות הוא בבחינת קרקעות, כי עקר העשירות הוא לנשים בבחינת כי כל העשר וכו', כמו שכתב רבנו (סימן ס), עין שם וכנ"ל. ואשה קרקע עולם, כמובא שם (בסימן ס) ועל כן הקרקעות נקראין אחריות. ופרשו שהוא מלשון ולא לאחריתי, דהינו בנים, כי הקרקעות עומדין לבניו, כי שם שרש נפשם, כי שרש נפשות בניו הוא בעשירות. ועל כן הגוזל את חברו כאלו גוזל נפש בניו כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה שם במאמר "גזלה" הנ"ל. ועקר שרשם הוא בבחינת קרקעות שהוא בחינת אשה וכו' וזה בחינת תוצא הארץ נפש חיה, כי שם כל הנפשות. ועל כן נקראין אחריות, כי הם עומדין לבניו, כי שם שרש נפשם. ועל כן הקרקעות עקר הנחלה שמוריש לבניו, כי הירשה הוא להשלים הנפשות שעקרם בקרקעות כנ"ל. וכמובא שם במאמר הנ"ל וזה בחינת ירשה, עין שם. ועל כן מחמת שעקר שרשי הנפשות הוא בעשירות של קרקעות, על כן קשה להוציא הקרקע מרשותו כי אם על ידי הכתב ששם נתגלה הפנימיות וכו' כנ"ל שעל ידי זה אפלו אשה יוצאת מבעלה כנ"ל וכן בהלואה שהלווה נשתעבד למלוה על ידי הממון שלוה ממנו וכל נכסיו משעבדין לו, אך אין נגמר השעבוד לגמרי בתקף שיוכל לטרף אפלו מלקוחות כי אם על ידי הכתב, דהינו השטר כנ"ל ועקר השעבוד הוא בקרקעות, כי על זה עקר הסמיכה, כי שם עקר שרשי הנפשות כנ"ל:
וזה מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שטר אית ליה קלא. כי הכתב הוא בבחינת הקול, כי הכתב הוא בידים שמשם תוצאות הקול בבחינת (בראשית כז) הקל קול יעקב, בחינת (שם מט) מידי אביר יעקב, כי יעקב הוא בחינת תורה שבכתב, בחינת קול. ועל כן הכתב הוא בבחינת דכורא, בחינת קול, בחינת תורה שבכתב שהוא בחינת ימין. ועשירות הוא בחינת שמאל בחינת תורה שבעל פה בחינת נוקבא בחינת נפש. ועל כן הכתב הוא פנימיות שרש הנפש, כי שמאל נכלל בימין ושרש השמאל הוא בימין, כי שרש תורה שבעל פה הוא בתורה שבכתב וכן שרש הנפש שהוא בחינת נוקבא, בחינת עשירות הוא בבחינת הרוח שהוא בחינת קול, בחינת ימין, בחינת דכורא, בחינת תורה שבכתב ושם פנימיות שרשי הנפשות כי משם חיותם:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, סתם קנין לכתיבה עומד, כי קנין סודר הוא קנין גמור שעל ידו נקנה הכל ואי אפשר לחזר, כי הדבור הוא בחינת מלכות והוא מדרגה האחרונה שהחיצונים סמוכים לשם ויונקים משם והם עולם השקר ועל כן רגילים לחזר ולשנות הדבור מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל ועל כן לא סמכה דעתא על הדבור, כי אף שהוא אסור גדול לשנות הדבור, עם כל זה הרבה נכשלים בזה מאחר שהוא סמוך להם כנ"ל, אבל כשקונין בסודר הוא גמר הקנין ואי אפשר לשנות עוד, כי הבגדים הם נמשכין מבחינת בינה
שהיא בחינת עלמא דאתי, שהוא כלו אמת ואין שם שום שנוי ושקר. והבגדים נמשכים משם רק בשביל זה, דהינו כדי לכסות על הקדשה שהוא בחינת אמת שלא יתאחזו בהם החיצונים שהם בחינת שקר, בסוד החשמ"ל כמובא. ועל כן דרך להקנות על ידי הבגד, דהינו קנין סודר שהוא קיום וחזוק שלא לחזר עוד כנ"ל, כי הבגדים הם שמירה מן הסטרא אחרא, דהינו השקר כנ"ל, כי הם מבחינת בינה עולם הבא שאין שם שום שקר כנ"ל: וזהו בחינת סתם קנין לכתיבה עומד, כי הכתב שהוא בחינת קול, נמשך מבחינת יד כותבת וכו' ומשם יוצא בחינת תורה שבכתב כמובא, ועל כן הקנין סודר שעל ידי הבגדים שנמשך מבחינת בינה כנ"ל עומד לכתיבה, כי משם יוצא בחינת הכתב כנ"ל. ועל כן הקנין בעצמו יש לו גם כן קול כמו שמבאר בשלחן ערוך כי משם תוצאות הקול בחינת קול שופר כנ"ל: ועל כן נרמז הכתב שהוא פנימיות שרש הנפש במלת אנכי, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כנ"ל בבחינת אנא נפשי כתבית יהבית כנ"ל, כי אנכי ה' אלקיך וכו' זה בחינת עלמא דאתי כמובא ומשם יוצא הכתב שהוא פנימיות הנפש כנ"ל: