ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · פריקה וטעינה
Reading settings
וזה בחינת מצות פריקה וטעינה, בחינת כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו:
כי מבאר בהתורה הנ"ל שהצדיק בגדל כחו מגביה ומעלה בבחינת עבור גם הנפשות הרחוקים מאד שלא יצאו עדין מחל אל הקדש אפלו כחוט השערה, שזהו בחינת פוק חזי גבורתא דמרך וכו', עין שם:
וזה בחינת כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שנאך, שעבר עברה וכו'. וזהו, רבץ תחת משאו, שקשה להגביהו ולהעלותו מגדל המשאוי שמנח עליו שהוא בחינת משאוי העונות בחינת כמשא כבד יכבדו וכו'. ועל כן יכול להיות שיעלה על דעתך לחדל מעזב לו בחינת וחדלת מעזב לו, כי ידמה לך שקשה להעלותו מגדל המשאוי שעליו, אבל ה' יתברך רחום וחנון ורחמיו רבים מאד, על כן הזהיר ברחמיו עזב תעזב עמו, שאפלו נפש כזאת צריכין לעזב ולעזר להשתדל בכל כחו להגביה ולהעלותו, כי יש להצדיק כח כזה כנ"ל. וזהו 'עמו' דיקא, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, יכול, אפלו ישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה וכו'? תלמוד לומר, 'עמו', הינו כי בודאי מצוה גדולה להטפל עמו ולעזר לו גם כן להעלות ולחדש נפשו, אבל כל זה עמו, דהינו כשהוא בעצמו רוצה גם כן לעסק בזה לרחם על עצמו להשתדל בתקנת נפשו לסלק המשאוי הגדולה שעליו רק שאי אפשר לו בעצמו והוא מצפה למי שיעזר לו לזה אזי מצוה גדולה לעזר לו בכל כחו להטפל עמו להעלותו, כי יש כח לחדש נפשו גם כן אם הוא בעצמו יש לו איזה רצון אמתי לזה לעסק בתקון נפשו, אבל אם רוצה לסלק עצמו לגמרי ואינו רוצה להשתדל בתקון נפשו כלל, רק רוצה שהצדיק בעצמו יעשה הכל עבורו והוא לא יעשה כלל ולא ישתדל בזה כלל, אזי בודאי אין הצדיק צריך לעסק עמו, כי אי אפשר לעזר לו כשאינו רוצה לעסק בעצמו בתקונו כלל כנ"ל, וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה לאחד, אתה בלעדי אינך יכול לעשות כלל, (דהינו לתקן נפשו בעצמו) אבל גם אני בלעדיך איני יכול לעשות דבר, הינו שאם אתה לא תעשה כלל בודאי אי אפשר לי לעשות עבורך הכל, כי האדם הוא בעל בחירה ואי אפשר להעלותו כי אם כשיש לו איזה התעוררות מעצמו וזהו, יכול, אפלו ישב לו וכו'? תלמוד לומר, עמו וכו' כנ"ל:
וזהו גם כן בחינת מצות פריקה וטעינה ממש בפשיטות כי זה שחמורו רובץ תחת משאו ויש לו צער ויגיעה כזאת בדרך, זה נמשך מבחינת בזעת אפיך תאכל לחם, בחינת בעצבון תאכלנה, שמשם נמשכים כל הצער והיגיעות שיש לאדם בהעסקים שעוסק בשביל פרנסה. ואי אפשר לתקן זאת ולהנצל מזה כי אם על ידי התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל, דהינו על ידי שישבר תאות ממון על ידי צדקה שעל ידי זה יזכה לבטל בחינת בזעת אפך וכו' ועל ידי זה יזכה לדעת שעל ידי זה יכולים לקבץ נפשות ולהמשיך תורה וכו' שעל ידי זה נמשך השגחה שלמה כמו שמבאר שם, וכשנמשך השגחה שלמה אז נתתקן הכל בשלמות, כי כל היסורים והצער והיגיעות וכו', הכל מחמת שרחוק מה' יתברך, דהינו מהתורה שעל ידי זה אינו זוכה להשגחה שלמה ומשם באים כל חסרון הפרנסה ועכוב השפע וכל היסורין והיגיעות שיש לו בעניני הפרנסה, כי כל הפרנסה והשפע נמשכת מעיני השגחתו יתברך אבל כשרחוקים חס ושלום מהתורה שאזי אין מגיע עליו ההשגחה בשלמות וכו', כמו שמבאר שם אזי נתפזר חס ושלום השפע הנמשך מהשגחתו יתברך והולכת חס ושלום למקום שהולכת ואינה מגיע אליו ומזה נמשך כל דחקות הפרנסה רחמנא לצלן, כי מחמת שרחוקים מהתורה חס ושלום ורחוקים מהשגחה בשלמות נמשך השפע למקום שנמשך כנ"ל, דהינו למקומות החיצונים, והעכו"ם והרשעים הגדולים שנאחזים שם מקבלים כל השפע וישראל נזונין מתמצית, כי ישראל נאחזים בה' יתברך וצריכין לקבל השפע מבחינת השגחה שלמה דיקא וזה שכתוב בארץ ישראל, תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. 'תמיד' דיקא, זה בחינת השגחה שלמה שעיניו יתברך צופות תמיד בארץ ישראל, כי עיני השגחתו מגיע לשם בבחינת הכאה עד שחוזרת ונצטירת בעיניו ועל כן עיניו דבוקים שם תמיד, כי ההשגחה שלמה הוא בבחינת והחיות רצוא ושוב, כמו שמבאר שם, דהינו שבכל עת ורגע רצוא ושוב ההשגחה מעלא לתתא וחוזרת מתתא לעלא וכן חוזר חלילה בכל עת ורגע בבחינת רצוא ושוב, שזהו בחינת השגחה שלמה בחינת ארץ ישראל, בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה, 'תמיד' דיקא, כי ארץ ישראל סמוכה אליו יתברך מכל העולם, כי שם עקר המשכת התורה כידוע. ועל כן זה שרובץ תחת משאו ויש לו יגיעה כזאת שנמשך מפגם תאות ממון מבחינת בזעת אפך וכו' מבחינת פגם ההשגחה שלמה, שעקר תקונו על ידי שיחזרו ויחדשו נפשו בבחינת עבור שעל ידי זה יחזר וימשך עליו השגחה שלמה כנ"ל, על כן אפשר יעלה על דעתך שאי אפשר לעזר לאיש כזה מאחר שנפל כל כך. ועל כן הזהירה התורה, עזב תעזב עמו, כי באמת צריכין להשתתף בצערו ולעזר לו בכל כחו. ובזה שמסיע לו בגשמיות ומקים המצוה עזב תעזב והקם תקים, בזה החסד שעושה עמו הוא מכניע ומבטל ממנו בחינת בזעת אפך וכו', שהוא בחינת פגם תאות ממון וממשיך עליו בחינת השגחה שלמה, כי על כל אחד מישראל מטל הדבר להשתדל בתקנת חברו בגשמיות ורוחניות ולקים בחברו עזב תעזב והקם תקים. כי אף על פי שחברו רחוק מאד מה' יתברך אף על פי כן יכולין לעזר גם אותו על ידי כח הצדיק האמת שיש לו כח להעלות גם נפשו בבחינת פוק חזי גבורתא דמרך וכו' כנ"ל, עין שם היטב מה שאיתא שם ורמיא גלא קלא לחברתא מי איכא מידי בעלמא וכו' פוק חזי גבורתא דמרך וכו', עין שם. נמצא שכל אחד ואחד צריך לעורר ולהזכיר את חברו ביראת שמים אף על פי שהם כמו שהם, אף על פי כן בכח הצדיק כלם יכולים לעלות כנ"ל ועל כן הזהירה התורה לעזר גם להשונא, דהינו שראוהו עובר עברה, כי גם אותו צריכין לעזר הרבה, כי יש כח להעלותו גם כן בכח הצדיק הגדול העוסק בזה בבחינת פוק חזי גבורתא דמרך וכנ"ל:
הלכה ד בהלכות מתנה הלכה ה אות ע"ד: