ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות
Reading settings
וזה בחינת סדר נחלות שעקר הירשה שיך לבן ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת וכו'. וכבר מבאר מזה לעיל (באות ד) שמצות ירשה לבנים הוא מחמת שהולדת הבנים הוא בחינה אחת עם הולדת הלכות שנמשך על ידי תומכי אוריתא שמחזיקים בממונם את הצדיקי אמת שמולידים הלכות על ידי זה עין שם היטב. ועל כן בן קודם לבת כי הבת נגד הבן הוא בבחינת פעלות משתנות כי כל מה שהבריאה רחוקה ממנו יתברך יותר הוא בבחינת פעלה משנה יותר וכמבאר לעיל מזה לענין גרים עין שם. כי נפשות בני ישראל כלם הם בבחינת אחדות הפשוט כנ"ל כי הם חלק אלוה ממעל וכלולין בו יתברך. ועל כן כל השבעים נפשות בית יעקב כלם נקראים נפש אחת וכנ"ל. אבל האשה נגד האיש היא בבחינת פעלות משתנות כי היא נלקחה ממנו ובריאתה בשנוי גדול מהאיש, כי איש ואשה הם שנויים מפלגים מאד ואף על פי כן בשרשם הם בתכלית האחדות כמובא בכתבי האר"י ז"ל ומובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שבשרשי הנשמות יוצא נשמת האיש ובת זוגו ביחד כי בשרשם הם נשמה אחת רק למטה נתחלקים. ועל כן על ידי חבור איש ואשה בקדשה על פי התורה על ידי זה עקר כלליות פעלות משתנות באחדות הפשוט. אך מחמת שכל התגברות הסטרא אחרא הוא בהפעלות משתנות ששם אחיזתם והם מתגרים להפריד חס ושלום התגלות אחדות הפשוט מהפעלות משתנות. כי עקר כח הסטרא אחרא הוא בבחינת כפירות כי הסמ"ך מ"ם נקרא אל אחר כפירות וכו' וכמובא במקום אחר על כן הם אורבים שם מאד בענין החבור הנ"ל ועל כן שם כל עקר המלחמה של האדם כידוע. ועקר התקון על ידי הולדת הבנים על פי התורה כי על ידי כל הבנים שמולידים נתגלה ביותר בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות כי הבנים שמולידים הם בעצמן בבחינת תודה הלכה כנ"ל. שעל ידי זה כל ההתגלות של אחדות הפשוט וכו' כנ"ל כי כל מה שמתרבין בני ישראל וכלם מסכימים לדעת אחת ומאמינים באחדותו יתברך על ידי זה מתגדל ביותר כבודו יתברך. כי עקר כבודו יתברך כשמתגלה אחדותו הפשוט מתוך הרבה פעלות משנות וכל מה שמתרבין ביותר הפעלות משנות ואף על פי כן הם נכללים יחד באחדותו על ידי זה מתגלה כבודו יתברך יותר ויותר כי זה יקר מאד אצלו יתברך וכנ"ל:
וזהו גדל המצוה להוליד בנים כדי שיתרבו ישראל מדור לדור וכלם יסכימו לדעת אחת להאמין באחדותו הפשוט יתברך. כי עקר שנוי הפעלות הוא שנוי הדעות כי אף על פי שהעולם מלא שנויים רבים לאין מספר וכנ"ל אף על פי כן העקר הוא עצם נפלאות השנויים שבין בני אדם שאין אחד דומה לחברו בפרצופו ובתנועותיו. והעקר הוא השנוי דעות שבין בני אדם שבזה רואין ביותר פלאות הבורא יתברך. כי זה כלל שאין הקדוש ברוך הוא עושה שני פעמים דבר אחד ועל כן אין שום בריה דומה לחברתה ואין שום אדם דומה לחברו בדמותו ובפרט בדעותיו וכן אין שום דור דומה לחברו ואפלו אב ובן אין דעותם שוות ויש ביניהם שנויים רבים כנראה בחוש כי אף על פי שבכמה דברים הם שוים אף על פי כן יש ביניהם שנויים רבים בדעותיהם. ומיום בריאת העולם עד הסוף לא היו שני בני אדם דומים לגמרי לא בדור אחד ולא בשני דורות נמצא כל מה שנולד איזה הולדה הוא בחינת פעלה משנה. וכשכל אלו הולדות שבכל הדורות מסכימים לדעת אחד ואומרים שמע ישראל ה' וכו' ומאמינים באחדות הפשוט זה עקר התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות הרבה מאד שזה יקר בעיניו יתברך מאד. ועל כן מצוה גדולה להוליד בנים שיתרבו בני ישראל ביותר וכלם נכללים באחדותו יתברך שעל ידי זה מתגדל כבודו יתברך ביותר על ידי שהרבה פעלות משתנות המשתנים בשנויים רבים משנים מדור לדור כנ"ל וכלם נכללים באחדותו יתברך שזה יקר בעיניו יתברך מאד כנ"ל. ועתה מבאר היטב מה שכתב בתחלת התורה שחבר בחינת תודה הלכה עם הולדה כי הכל בחינה אחת כנ"ל כי על ידי תודה הלכה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזהו בעצמו בחינת הולדת הבנים כנ"ל, ועל כן בן קדם לבת כי עקר כלליות הפעלות משתנות באחדות הפשוט הוא על ידי הבן זכר שהוא סמוך ביותר לאחדות הפשוט כנ"ל ועל ידו עולה האשה עמו ונכללת שם בבחינת אשה עולה עמו שזה עקר תכלית החבור בקדשה בשביל הולדת ישראל שהעקר כדי שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכנ"ל, אבל הכל על ידי האיש כנ"ל ועל כן הוא קודם לירשה וכנ"ל:
ואם אין לו בת חוזרת הנחלה למעלה לבית אביו. זה בחינת חזרת הדמים שעולין למעלה בשעת הצרה חס ושלום, וכשזוכין לצאת מהצרה שזהו בחינת תודה הלכה בחינת הולדה אז חוזרים הדמים שהם בחינת ממון והולכים כסדר בתוך הרגלין וכו' כמו שמבאר שם, אבל כשאינו זוכה להולדה חס ושלום זה בחינת שעדין נפשו בבחינת צרה רחמנא לצלן שאז הדמים עולין למעלה. ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו עברה בחינת כאשה עברה, כי כשאינו מוליד בן ליורשו נשארו הדמים למעלה שזה בחינת עבור בלא הולדה חס ושלום שמשם כל הצרות רחמנא לצלן. ועל כן מקבלין בית אביו הנחלה וממון הירשה כי הם צריכין לתקן אותו על ידי שמקבלין הממון שתקונו על ידי בחינת תמכי אוריתא וכו' כנ"ל. ועל כן האב קודם לכל יוצאי ירכו כי בתחלה צריכין לחזר אל האב שמשם שרש הנחלה והדמים וכו'. ועל כן טענו בנות צלפחד אם אין אנו חשובות זרע תתיבם אמנו כי זה בחינת יבום וחליצה. וזה בחינת היבום של יהודה על פגם ער ואונן שהשחיתו דרכם וכו'. כי עקר התקון על ידי הולדת הבנים להכניס הנשמות בתוך גופם דיקא כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כמו שכתוב ובא לציון גאל ולשבי פשע ביעקב נאום ה' ואני זאת בריתי אותם וכו' שהוא ראשי תבות גוף בניו כמו שאיתא בכונות עין שם. כי דיקא כשהנשמות שהם חלק אלוק ממעל בחינת אחדות הפשוט כשהם נמשכים לתוך גופים גשמיים שהם בחינת פעלות משנות מאד שבגוף אחד יש כמה איברים וכחות וחושים וארבעה יסודות ושנויים רבים לאין מספר וכל שכן בין גוף לגוף. כשכל אלו הגופים מבטלים עצמם לגבי הנשמה ואומרים כלם בלב אחד שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ונכללים באחדותו הפשוט יתברך זה עקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזה יקר מאד אצלו יתברך. ועל כן כשהנפש והרוח וכו' בא לזה העולם ואינו מתלבש בגוף חס ושלום הוא פגם גדול ועצום מאד רחמנא לצלן. כי תכף כשהנפש בא לזה העולם שהוא מרבה בקלפות כידוע אזי הם נאחזין בה מאד וממשיכין אותה לתוך רבוי השנויים דסטרא אחרא הנאחזין בהפעלות משתנות של זה העולם ואינה יכולה לעלות להכלל באחדות הפשוט. כי מזה העולם אי אפשר להנפש שתעלה ותכלל באחדות הפשוט כי אם דיקא כשהיא באה בתוך גוף גשמי שאז נמשכה לתכלית הפעלות משתנות ואז דיקא תוכל להתרומם להכלל משם דיקא באחדות הפשוט. כי בשביל זה ברא ה' יתברך את האדם עם כל העולם התלוי בו בגופים גשמיים כדי שדיקא מתכלית הגשמיים הרחוקים מאד מאד ממנו יתברך משם דיקא יכללו באחדותו יתברך שזה עקר כבודו וכנ"ל:
ועל כן המלאכים קטרגו על בריאת האדם ואמרו, מה אנוש כי תזכרנו. וכן קטרגו על נתינת התורה לישראל בזה העולם הגשמי כי אמרו, אשר תנה הודך על השמים. כי בודאי גם כל המלאכים הם בבחינת פעלות משתנות נגדו יתברך כי הוא יתברך למעלה מכל הרוחניות ומרומם ומנשא מכל המלאכים. על כן סברו שגם על ידם יתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזה עקר תכלית בריאת האדם ונתינת התורה. אבל ה' יתברך גער בהם ולא רצה לשמע להם וברא את האדם בגוף גשמי דיקא ונתן לנו את התורה בזה העולם הגשמי דיקא. כי עקר התגלות אחדות הפשוט הוא מתוך פעלות משתנות מאד הרחוקים ביותר שהם בני אדם המלבשים בגוף גשמי דיקא וכנ"ל. וזהו גדל חמר העון של השחתת זרע לבטלה חס ושלום כי אז נבראין רוחין וכו' בלא גוף מחמת שלא נמשכה הטפה להאשה יראת ה' שיתהוה ממנה בחינת הולדה שעל ידי זה דיקא נמשך בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות כנ"ל אבל כשאין הטפה באה בתוך גוף חס ושלום נעשין ממנה רוחין וכו' חס ושלום שמשם קשה מאד שיתגלה אחדות הפשוט וכנ"ל. ועל כן עקר התקון לזה הוא על ידי קריאת שמע שעל המטה שהוא בחינת התגלות אחדות הפשוט על ידי שאומרים שמע ישראל ועקר התקון כשזוכין לומר בכונה כל כך עד שעושין גופין להטפות וכו' כמבאר בכונות. ועל כן באמת עקר התקון על ידי הצדיקי אמת כשזוכין להתקרב להם וכו'. אבל על כל פנים מובן בכונות שאי אפשר לתקנם כי אם על ידי שמכניסים אותם לתוך בחינת גופים עין שם הינו כנ"ל. וזה בחינת עשרה קפיטל תהלים שתקן אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה לאמרם בשביל תקון זה כי הם בחינת יוד מיני נגינה בחינת שיר פשוט וכו' הנ"ל שעל ידי זה עקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שעל ידי זה עקר התקון וכנ"ל:
וזה בחינת אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, לדור ודור דיקא כי כבר מבאר למעלה שעקר תקון כסאו לישב עליו הוא על ידי תודה הלכה שעל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט וכו' כנ"ל ועל כן דיקא על ידי רבוי הדורות מתקנין ומכינין לו כסאו לישב בחינת כסאך לדור ודור דיקא. כי דיקא על ידי הולדת הדורות מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק. כי עמלק הוא בחינת כופר כמובא במקום אחר שמתגבר תמיד בכפירות ובלבולי אמונה ולוחם נגד הצדיקים אמתיים והכשרים העוסקים לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזה נעשה על ידי רבוי הדורות כנ"ל בבחינת ועד דור ודור אמונתו שמסים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה כמבאר בהתורה הנ"ל שעל ידי זה עקר הכנת כסאו וכו' כנ"ל. ועל כן עמלק שפוגם בכל זה אין שמו יתברך וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק כי עקר תקון הכסא בשלמות הוא על ידי התגלות אחדות הפשוט וכו' שנמשך על ידי רבוי הדורות בבחינת כסאך לדור ודור. ועמלק שפוגם בכל זה על כן מלחמה לה' בעמלק מדר דר דיקא וזהו כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור שאין כסאו כביכול שלם עד שינצח מלחמתו בעמלק בכל דור ודור שאז יתקים וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו שיהיה השם שלם וכסאו שלם כמו שפרש רש"י כי ישלם כסאו על ידי הכשרים שבכל הדורות בבחינת כסאך לדור ודור וכנ"ל:
והמשכיל החפץ באמת יכול להבין בלבו על פי דברינו עצם המלחמה שבכל דור ודור ובפרטיות מה שנעשה עמו אותו הדור שהוא בתוכו. כי עקר המלחמה עם כל אחד ואחד בפרטיות שמתגברין שטיפת הדמים שמהם כל הצרות בגוף ונפש וממון. כי עקר הצרות הם ההתגברות התאות ומדות רעות שממררין חיי האדם ומביאין אותו למה שמביאין חס ושלום ומשם כל היסורים בגוף וממון ובנים וכו' חס ושלום. ובשעת התגברות הצרות אין יודעין כלל מה לעשות והדמים שוטפין על הלב כמו מי שמבקש עצה ותחבולה איך לצאת מהצרה וכמו שמבאר בתחלת התורה הנ"ל. ואחר כך ה' יתברך ברחמיו מוציאו מהצרה כי ה' יתברך עושה נסים ונפלאות נגלים ונסתרים עם כל אדם בכל יום ויום וכנ"ל וכמו שכתוב, צופה רשע לצדיק וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל יום וכו' ולולא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' כי ה' לא יעזבנו בידו וכמו שכתוב, מציל עני מחזק ממנו וכו'. וכל הישועות והנסים כלם בכח הצדיקי אמת שמכניסים בנו לצעק ולהרים עיניו בכל פעם לה' יתברך שזהו עקר כבודו יתברך כמו שכתוב, וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. אבל אף על פי שה' יתברך עושה עמנו חסדים רבים ונסים ונפלאות בכל יום ובכל עת בכל דור ודור ועם כל אחד בפרטיות. אף על פי כן הסטרא אחרא בחינת עמלק חותר תמיד להלשין ולקטרג ולהסית ולהתגרות עם כל אחד ואחד כי הוא השטן הוא המסית הוא המקטרג כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יורד ומסית וכו' וכמו שאיתא בזהר הקדוש בענין מלחמת עמלק קרבא לעלא ולתתא הינו כנ"ל והבן. ועל כן צריכין לילך מאד מאד עם העצות הנ"ל להסתכל בכל פעם על עצם ההרחבות והישועות והנפלאות שכבר עשה עמנו וכו' כנ"ל ולמצא הרחבות גם בתוך הצרות בעצמם כנ"ל ועל ידי זה יהיה רגיל תמיד לתן שבח והודיה אליו יתברך על כל אשר עד כה עזרנו בנפלאותיו העצומים וכמו שכתוב הקיצתי ועודי עמך וכמו שפרש רש"י באתי עד קץ כל הדורות ועודי עמך הינו שגם עתה באחרית הימים האלה שהוא בחינת קץ כל הדורות גם עתה ועודי עמך שעדין יש בנו בכל אחד ואחד בחינת עוד מעט ואין רשע וכו' שזהו בחינת אזמרה לאלקי בעודי וכו' שצריכין לילך בזה מאד כאשר הזהירנו הוא זכרונו לברכה. והעקר להודות ולהלל לה' יתברך על זה תמיד וביותר בעת הצרה חס ושלום שאז דיקא יתגבר לתת לב להסתכל על נפלאות הישועות האמתיות ונצחיות שכבר עשה ה' יתברך עמו וכו'. ועל ידי בחינת תודה הלכה וכו' על ידי זה יזכה שיאיר האמת וכו' עד שימשיך בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שעל ידי זה מתבטל הצרה ועל ידי זה יתגדל בחינת התודה וכו' כנ"ל וכן חוזר חלילה לטובה וכו' כנ"ל. ואם שכנגדו בחינת עמלק יחזר ויתגבר הבחירה בידו לחזר ולהתגבר על ידי כל הנ"ל ותכף שישים לב לזה יעזרו ה' יתברך בזה מאד כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכן בכל פעם עד שיזכה ברחמיו יתברך ובכח הצדיקי אמת לנצח המלחמה ואז יזכה לתודה בשלמות שזה עקר שעשוע עולם הבא אשרי לו ויקים בו אשרי אדם עז לו בך וכו' כי צריכין עזות והתחזקות עצום ועקשנות גדול בלי שעור כל מי שחפץ להתקרב לה' יתברך ועקר ההתחזקות על ידי כל הנ"ל והבן היטב היטב:
ובענין יבום וחליצה שהזכרנו למעלה לא בארנו היטב כי אין כאן מקומו:
וזהו וחלצה נעלו מעל רגלו כי שם מקשר נפש המת כמובא כי עקר הפגם ברגלין ששם צריכין הדמים לילך כסדר כשזוכין להולדה. וזה שלא זכה להשאיר זרע פגם בזה ועל כן וחלצה נעלו מעל רגלו דיקא. ועל כן נקראים ההלכות הליכות עולם כי עקר שלמות ההלכה שיזכה על ידה לילך בה להתקרב על ידה לה' יתברך לעבודתו בחינת הליכות עולם שיזכה לשאר על עמדו בקדשה לעולם ועד. כי העולם בכללו נקרא בחינת רגלין נגדו יתברך כמו שכתוב והארץ הדם רגלי. והאשה והממון ששם עקר התגברות הפעלות משתנות נקראים רגליו כמו שמבאר במקום אחר. וזה השמים כסאי והארץ הדם רגלי איזה בית אשר תבנו לי וכו' כי עקר תקון כסאו בשמים הוא דיקא על ידי הארץ הדם רגלי על ידי שהרגלין שהם המדרגות התחתונות מאד ששם עקר רבוי הפעלות משתנות כשהם נכללים באחדותו יתברך בבחינת ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה שדיקא כשיודעין שמלכותו בכל משלה וכל הפעלות משתנות ממנו יתברך אז דיקא בשמים הכין כסאו כנ"ל. וזהו בחינת המשכן ובית המקדש בחינת רוממו ה' אלקינו והשתחוו להדם רגליו וכו'. וזהו בחינת מה שאיתא בכתבים שעקר גמר התקון יהיה כשיתקים ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' בחינת עד דמטי רגלין ברגלין הינו כנ"ל, ועל כן עקר התקון על ידי כל הנ"ל שהוא בחינת תודה הלכה בחינת הליכות עולם בחינת תקון הרגלין וכנ"ל: