ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · הפקר ונכסי הגר
Reading settings
וזה בחינת כל הקודם בנכסי הגר זכה. כי הגר שמתגיר זה בחינת שנכלל בחינת פעלות משתנות הרחוקים מאד בתוך אחדות הפשוט כי הגר שהיה מתחלה עכו"ם מהשבעים עממין, הוא עקר בחינת פעלות משתנות כי עם קדוש ישראל נקראים גוי אחד בארץ ועל כן הם בבחינת אחדות הפשוט כנגד השבעים עכו"ם כי אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד ועל כן שבעים נפשות בית יעקב נקראים נפש אחת ושש נפשות עשו נקראים נפשות רבים כמו שפרש רש"י שם כי הם רחוקים מהאחדות והפשוט על ידי שלא קבלו את התורה ועל כן הם עקר בחינת הפעלות משתנות. וכשבא אחד מהם ומתגיר זה בחינת שנכללין בחינת פעלות משתנות הרחוקים מאד ונכללין באחדות הפשוט כי בתחלה היה בבחינת פעלה משנה מאד כנ"ל ועתה רוצה להתקרב לה' יתברך להאחד הפשוט ולכלל בישראל גוי אחד בארץ שעל ידם עקר כלליות כל הפעלות משתנות באחד הפשוט. כי כל נפשות ישראל כל מה שמתרבין יותר נכללין ביותר באחדות הפשוט כנ"ל. וזהו גדל מעלת הגר שמתגיר שהזהירה התורה עליו לקרבו ולאהבו כמו שכתוב, ואהבתם את הגר כי זה יקר מאד אצל ה' יתברך כשנכללין פעלות משתנות באחדות הפשוט. וכל מה שהפעלה משנה ורחוקה ביותר כשזוכה להתגבר ולכלל באחדות הפשוט הוא יקר ביותר כי זהו רצונו יתברך שדיקא על ידי הפעלות משנות הרחוקות מאד יתגלה אחדות הפשוט שזהו בחינת גדל מעלת הבעל תשובה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמד כי מחמת שהיו בתחלה רחוקים מאד על ידי עונותיהם שזהו עקר בחינת פעלות משתנות. כי על ידי כל מצוה ומצוה נכללין באחדות הפשוט ולהפך על ידי כל פגם ועברה חס ושלום נתרחקין משם לבחינת עלמא דפרודא חס ושלום שהם עקר בחינת פעלות משנות הרחוקים מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן כשחוזר בתשובה אזי נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משנות הרחוקות מאד שזה יקר מאד אצל ה' יתברך כנ"ל. ובפרט הגר שהיה רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל על כן כשבא להתגיר ונכלל בקדשת ישראל גוי אחד. הוא יקר בעיני ה' יתברך מחמת שנתגלה אחדות הפשוט מפעלות משנות הרחוקות שזה יקר מאד בעיני ה' יתברך כנ"ל. ובפרט הגר שהיה רחוק ביותר מחמת שאינו מזרע ישראל כלל על כן כשבא להתגיר ונכלל בקדשת ישראל גוי אחד. הוא יקר בעיני ה' יתברך מחמת שנתגלה אחדות הפשוט מפעלות משנות הרחוקות שזה יקר מאד בעיני ה' יתברך. וכל מה שהפעלות משנות ביותר ויותר כן יקר יותר אצלו יתברך כשנתגלה משם אחדות הפשוט וכנ"ל. וזה בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש ומובא בדבריו זכרונו לברכה כד אתי יתרו ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ה' כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא וכנ"ל:
נמצא שהתקרבות הגר לקדשת ישראל זה בחינת כלליות פעלות משתנות באחדות הפשוט שזהו בחינת קדשת שבת שנמשך לימי החל שזה נמשך על ידי כל התקונים המבארים שם שעקרם על ידי בחינת תודה הלכה וכו'. ומבאר שם שזהו בחינת הולדה בחינת תומכי אוריתא שמחסרים דמיהם וממונם להחזיק התלמידי חכמים שעל ידי זה נולדים הלכות וכו' שעל ידי זה מאיר האמת וכו' עד שזוכין שיתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות וכו'. וזה בחינת מה שהבנים יורשים ממון אביהם כי כל הולדת הבנים נמשך על ידי בחינה הנ"ל על ידי הלכה שהוא בחינת תומכי אוריתא שמשם כל ההולדות שבעולם, הן בנים שמולידים הן כל הרוח והעשירות והפרנסה שכל אחד מרויח שנקרא בשם לדה כי הכל נמשך בעולם על ידי ההלכות שמולידים התלמידי חכמים האמתיים על ידי התומכי אוריתא שמחזיקים אותם. כי זה ידוע שכל ההשפעה וההולדות נמשכין מהתורה (ואף על פי שעל פי רב העשירות אצל הרחוקים מתלמידי חכמים וכו' זהו מחמת התגברות הגלות שממשיכין שפע של ישראל להם וכו' וכו' והכל לטובה וכמבאר במקום אחר אבל על כל פנים כל שרש השפע הוא רק מהתלמידי חכמים כו' כנ"ל) ועל כן כשהאדם נפטר שיך ממונו לבניו שהוליד כי כל הולדתם נמשך משם מהממון של התומכי אוריתא שמשם כל הממון שבעולם וכל ההולדות שבעולם וכנ"ל. ועל כן באמת העקר שיקבלו הבנים הממון שירשו ויחזיקו בהם התלמידי חכמים האמתיים שעל ידי זה יחזרו ויולידו בנים בקדשה על ידי ההלכות שיולידו התלמידי חכמים על ידי ממונם כנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו יתברך מדור לדור לעולם בבחינת ועד דור ודור אמונתו שמסים בזה מזמור לתודה שמדבר מכל זה מהולדה ותודה הלכה כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן הגר שמתגיר שזהו בחינת פעלות משתנות שנכללין באחדות הפשוט שזה נמשך מבחינת הלכות הנמשכין מתומכין אוריתא וכו' שמשם כל הממון שבעולם, ועל כן כשמת הגר חוזר כל ממונו לישראל וכל הקודם בנכסי הגר זכה. כי כל ישראל הם נגד הגר בבחינת תלמידי חכמים מאחר שכלם בכלל קבלת התורה וכל התקרבותו הוא על ידי שעולה ונכלל ממונו בקדשת ישראל בחינת תלמידי חכמים שמשם הולדת נפשו לכלל בקדשת ישראל בבחינת גר שנתגיר כקטן שנולד דמי ועל כן כשמת ולא הניח בנים שנולדו בקדשת ישראל חוזר ממונו לישראל וכל הקודם זכה כי משם עקר התקרבותו לקדשת ישראל שהוא בחינת הולדה בחינת גר שנתגיר וכו'. כי הכל נמשך מבחינת ההלכות הנולדין על ידי הממון וכו' כנ"ל שעל ידי זה זוכין לכל הנ"ל עד שנכללין הפעלות משתנות בתוך אחדות הפשוט שזה עקר בחינת התקרבות הגר לקדשת ישראל וכנ"ל:
וזה בחינת ויקח אברם וכו' ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו וכו' שהם הגרים. כי עקר התקרבות הגרים על ידי הרכוש והעשירות שקבל אברהם אבינו בחינת הצדיק האמת על ידי התומכי אוריתא וכנ"ל. וזה בחינת גדל העשירות שהוציאו ממצרים שעל ידי זה נתקרבו גרים רבים שהם יתרו וכו' הינו כנ"ל. ועל כן לעתיד שיחזרו כלם את העשירות לישראל כמו שכתוב, תחת הברזל אביא כסף וכו'. אז יתגירו כלם כמו שכתוב, אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כי יכללו כל הפעלות משתנות שבעולם הרחוקים ומשנים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עקר גדלתו וכבודו יתברך וכנ"ל במהרה בימינו אמן:
וזהו בחינת הפקר כי עקר דין הפקר נלמד משמטה כמבאר בגמרא שלמדו מפסוק והשביעת תשמטנה ונטשתה וכו' וכמובא בשלחן ערוך שצריך להפקיר כשמטה וכו'. וכל ענין שמטה הוא בחינה הנ"ל כי שמטה בחינת שבת כמו שכתוב, שנת שבתון יהיה לארץ וכמו שפרש רש"י, כמו שבת בראשית וכו'. הינו שבשנה השביעית נמשך קדשת שבת על הארץ ועל כן כל הפרות ותבואת הארץ הם הפקר לכל כי מתבטלין כל הפעלות משתנות וכל הדעות משנות ונכללין באחדות הפשוט ועל כן כל התבואה הפקר לכל. כי אסור שיהיה שום הקפדה ושנוי דעה על התבואה בשנה השביעית לומר שזאת התבואה שיך לבעל שדה זה וזאת התבואה שיכה לבעל שדה אחר שזהו בחינת פעלות משתנות ושנוי דעות כי עכשו הכל שוין כי נכללת הארץ אז בבחינת שבת ששם נכללין כל הפעלות משתנות יחד באחדות הפשוט ששם הכל כלולין יחד ואסור שיהיה שום שנוי דעה והקפדה ביניהם. ועל כן אז אסורים כל עבודת הארץ כמו שכתוב, שדך לא תזרע וכו' שנת שבתון יהיה לארץ כי אז בחינת שבת שאז מתבטל בחינת עבד מט"ט ונכלל בבחינת בן בחינת ניחא. ומחמת שעקר העבדות נאחז ביותר בבחינת הארץ ששם כל העבודות הקשות שנמשכו על ידי חטא אדם הראשון שנגזרה ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו' על כן שם צריכין עקר התקון. על כן עקר אסור עבודה בשמטה הוא בעבודת הארץ לבטל משם בחינת עבודות על ידי בחינת שבת כנ"ל. וכן כל בטול הפעלות משתנות הוא בתבואת הארץ שאסור לכל אחד להחזיק בתבואתו כאלו היא שלו לבדו ולהקפיד חס ושלום על חברו שלא לאכל ממנה שזהו בחינת שנוי דעה בחינת פעלות משתנות. ועכשו בשמטה אסור כל זה כי עכשו צריכין להמשיך קדשת שבת על הארץ כי אז מתבטלין כל הפעלות משתנות שהם בחינת כל השנוי דעות ונכללין כאחד בבחינת אחדות הפשוט ואז מתבטל כל העבדות וכנ"ל:
ועתה מובן היטב מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל גלות בבל שבעים שנה היה על שבעים שנות השמטה שבטלו. כמו שדרשו מפסוק, אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו' כי עקר כל הגליות נמשכין על ידי שמתגברין הפעלות משתנות ברבוי שנוי דעות ומחלקת עד שאינם נכללים באחדות הפשוט שאז שולטין השבעים עכו"ם שהם עקר הפעלות משתנות כנ"ל, ומתגברין על ישראל עם קדוש שכלולים בשבעים נפש של בית יעקב שכל עבודתם בתורה ומצות הוא לכלל באחדות הפשוט שזה עקר תכלית העבודה כי זה יקר מאד אצל ה' יתברך וכנ"ל. ועל כן על ידי שפגמו במצות שמטה שעל ידי זה מתבטלין השנוי דעות וכו' וכנ"ל על כן על ידי פגם עברה זאת דיקא היתה הגלות שנמשך משנוי דעות ומחלקת כנ"ל:
וזה בחינת מה שאמר משה אכן נודע הדבר כשראה מחלקת בישראל שאז אמר עתה נודע הדבר מה נשתנו ישראל להיות בגלות כל כך כי רואה אני שהם ראויים לכך מחמת המחלקת וכמו שפרש רש"י שם בפרשה, הינו כנ"ל כי עקר גלות ישראל שהעכו"ם מושלים עליהם הוא על ידי המחלקת שהוא בחינת התגברות הפעלות משתנות בשנויים רבים עד שאין נכללין בדעה אחד ואין מתגלה אחדות הפשוט ואזי מתגברין העכו"ם שנמשכין מעלמא דפרודא מפעלות משתנות וכנ"ל, וישראל גוי אחד בגלות ביניהם, והשכינה עמהם בגלות כביכול כי שולטין התגברות הפעלות משתנות עד שמעלימין ומסתירין בחינת התגלות אחדות הפשוט שזה עקר קדשת ישראל גוי אחד וכנ"ל. וכן גלות בבל היתה על ידי שהיו מלעיבין במלאכי אלהים וכו' ועל ידי שבטלו שנות השמטה שעל ידי כל זה התגברו בחינת השבעים עכו"ם שנאחזין בפעלות משתנות על ישראל גוי אחד וכנ"ל, ובפרט הגלות הארך האחרון הזה שהתחיל מחרבן בית שני שהיה עקר החרבן על ידי שנאת חנם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ומחמת שאז התגבר השנאת חנם ביותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על כן מתארך הגלות ביותר בעונותינו הרבים כי עדין השטן מרקד בינן ומרבה מחלקת בישראל בכמה אפנים ובפרט בין התלמידי חכמים שכל עקר אריכת הגלות הוא על ידי זה בחינת ואנכי הסתר אסתיר שאין מתגלה בחינת אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות על ידי רבוי המחלקת ושנוי הדעות וכנ"ל:
ובשביל זה מאן משה הרבה בשליחותו במראה הסנה וה' יתברך טען עמו שבעה ימים שילך לגאל את ישראל והוא לא רצה כמובא בפרוש רש"י שם, הכל מחמת זה מחמת שראה והבין גדל התגברות השנוי דעות שבין ישראל על ידי החולקים והדלטורים שהם דתן ואבירם וכו' על כן ראה רבוי התלונות והנסיונות שינסו את ה' יתברך עד שיבואו לחטא העגל על ידי זה שעל ידי זה יחרב הבית המקדש ויחזרו לגלות וכו' על כן לא רצה להתחיל לילך ולעסק בזה כלל ואמר, לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו'. שרמז שעדין קשה להמשיך שלמות רבוע הדבור (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל) שעל ידי זה ממשיכין קדשת שבת לימי החל שעל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שעל ידי זה מתבטל כח המצרים וכל העכו"ם המושלים על ישראל שהם בחינת פעלות משתנות וכנ"ל. אבל עתה עדין לא נשלם הדבור כי לא איש דברים אנכי וכו' והמחלקת בחינת התגברות פעלות משתנות מתרבה על כן לא רצה לילך בשליחותו. ואפלו בסוף כשאמר לו ה' יתברך מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר הסתכל ברוח קדשו על סוף הגלות האחרון הזה שיתארך על ידי רבוי המחלקת כנ"ל ועל כן מאן לילך. ואמר לו הלא אהרן אחיך הלוי וכו' הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכו'. הינו שגלה לו שאף על פי שאי אפשר עדין להמשיך השלום בשלמות להשוות כל השנוי דעות יחד שבזה תלוי הגאלה כנ"ל אף על פי כן על ידי אהרן ותלמידיו שיהיו נכללין עמו באהבה ושמחה על ידי זה תהיה הגאלה וכן רמז לו עד הסוף האחרון שבכל דור ודור על ידי מעט הצדיקים והכשרים שנכללים יחד בהצדיק הרבי האמתי שהוא בחינת משה על ידי זה בעצמו מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות עד שסוף כל סוף תהיה הגאלה שלמה על ידי זה. ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'. כי עקר הגאלה הראשונה שהיה על ידי משה היה על ידי אהרן על ידי שיצא לקראתו בשלום גדול וכנ"ל וכן הגאלה האחרונה תהיה על ידי אליהו שיעשה שלום בעולם ועל ידי זה יבוא משיח במהרה בימינו כי אליהו מזרע אהרן וכנ"ל:
כי התורה הנ"ל נעוצה סופה בתחלתה (וכן כל התורות וכו' כמבאר במקום אחר) ותחלתה בסופה. כי מבאר בהתורה הנ"ל שתודה דהינו להודות ולהלל לה' יתברך תמיד זהו בחינת שעשוע עולם הבא וכו' והוא בחינת למוד הלכות וכו' ובשביל זה נקראת התודה הלכה על שם תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה. כי בתחלה בשעת צרה היו הדמים שוטפין על הלב וכו' ואחר כך כשיוצאים מהצרה הדמים הולכים כסדר וכו' וזהו בחינת הולדה וכו' ועל ידי זה מאיר האמת ברבוע הדבור וכו'. ועל ידי שלמות הדבור שמקשר לשבת נמשך קדשת שבת לששת ימי החל וכו' ועל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שזה יקר מאד אצל ה' יתברך שזהו בחינת הלכה כרבים, כי כשרבים מסכימים לדעת אחד זה בחינת פעלות משתנות נכללין באחדות הפשוט כי כל אחד יש לו דעה מיחדת ונכללין יחד וכו' וכו' עין שם כל זה היטב כי זה הוא כלל התורה הנ"ל מרישא לסיפא. נמצא שעקר כלליות הפעלות משתנות באחדות הפשוט הוא על ידי תודה הלכה שהוא על ידי תהלוכות הדמים שהולכים כסדר כשיוצאים מהצרה שאז מביאין תודה שהוא בחינת הלכה שעל ידי זה מאיר האמת וכו'. כי בתחלה כשהיו הדמים שוטפין על הלב היה בבחינת אנשי דמים ישנאו תם וכו' ועכשו כשהדמים הולכין כסדרן וכו' מאיר האמת שעל ידי זה זוכין לכל הנ"ל עד שכל הפעלות משתנות וכו' כנ"ל. וממילא מובן ההפך כשהדמים שוטפין על הלב דהינו בשעת צרה חס ושלום שאז אין מאיר האמת כנ"ל. ואז אין הדבור בשלמות ואז אין נמשך קדשת שבת על ימי החל ואזי אין נכללין הפעלות משתנות יחד וכו' כי מכלל הן אתה שומע לאו ובאמת הא בהא תליא כי כל מה שהפעלות משתנות מתגברין יותר ברבוי שנויים ואין נכללין יחד כראוי כמו כן מתגברים הצרות והגליות ביותר חס ושלום כי כל היסורים והצרות והגליות הם על ידי התגברות הפעלות משתנות ברבוי שנויים שאין נכללים יחד ואין מאיר בהם התגלות אחדות הפשוט שזה עקר תקון כל העולמות וכל אשר בהם בפרטיות:
וזהו בעצמו בחינת התגברות הדמים על הלב בשעת הצרה רחמנא לצלן כי כל הצרות והיסורים הוא מחמת רבוי השנויים שאין מתנהגים היסודות במזג השוה. כי ה' יתברך ברא כל העולם בשנויים רבים ונפלאים וכלם כלולים בארבעה יסודות אש רוח מים עפר שמהם כל הדומם צומח חי מדבר שהם בחינת כלל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כמובא. וכלם נמשכים מאחדותו הפשוט יתברך כי בשרשם כלם כלולים באחד, אך בהשתלשלם למטה בראם בשנויים נפלאים, כי היסודות משנים מאד זה מזה זה אש וזה מים זה רוח וזה עפר זה חם ויבש וזה קר ולח וזה קר ויבש וכו'. מכל שכן כל הברואים שנתהוו מהם שהשנויים בהם לאין מספר. וכלם צריכים להתנהג במזג השוה שיתמזגו היסודות בשוה כפי מה שנמשכו מאחדות הפשוט לעשות פעלתם כראוי ואז מתנהג הכל כראוי. אבל כשמתרבין השנויים והיסודות מתגברים זה על זה שלא כסדר וכראוי מזה באים כל היסורים וכל הצרות חס ושלום וכן כל הגליות של העכו"ם כי השבעים עכו"ם הם עקר בחינת פעלות משתנות כנ"ל וכמו שכתוב בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכו'. הינו שהגויים הם בבחינת פרוד בחינת בהפרידו בני אדם וכנ"ל כי הם עקר בחינת פעלות משתנות שהם שבעים עכו"ם כנגד שבעים נפש בית יעקב בחינת יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וכמו שפרש רש"י שם. וכפי תקון הבריאה וכמו שיהיה לעתיד צריכים כל השבעים עכו"ם להתבטל ולכלל בשבעים נפש בית יעקב שהם חשובים כאחד ונכללים באחדות הפשוט בבחינת כי חלק ה' עמו וכו' וזה כל תקון הבריאה. אבל כשהשטן מתגבר ואין הפעלות משתנות נכללין יחד על ידי רבוי המחלקת אזי מתגברים חס ושלום השבעים עכו"ם שהם עקר הפעלות משתנות על ישראל כנ"ל, וכן על ידי זה באים חס ושלום כמה וכמה צרות ויסורים שכלם באים על ידי שאין השנויים של כל הארבעה יסודות מתמזגים כראוי ואין נכללים יחד כראוי וכנ"ל. וזהו בעצמו בחינת הדמים ששוטפים על הלב בשעת הצרה חס ושלום, כי כל החיות בהדמים והחיות מתפשט לכל האיברים והחושים שיש בהם שנויים רבים, ושרש החיות שהוא הנשמה הוא כח אחד וממנה נמשכים כל השנויים שיש באיברי האדם שמרכבים מארבעה יסודות. והכל בבחינת הנ"ל שצריך שיתנהג הכל במזג השוה, וכשנעשה מחלקת ביניהם ומתרבים השנויים מזה באים כל הצרות והיסורים חס ושלום ומתבלבלים הדמים שבהם נמשך החיות ואזי הם שוטפין על הלב. וזהו בעצמו בחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות שעקר הגלות היה בחינת התגברות הדמים כמו שכתוב, ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך וכו' וכמבאר בכונת האר"י ז"ל באריכות. נמצא שכל מה שמתגברים חס ושלום ביותר השנויים של הפעלות משתנות שאין נכללין ביחד. על ידי זה מתגברים ביותר הדמים השוטפין על הלב. וכן להפך שכל מה שהדמים שוטפין על הלב חס ושלום שעל ידי זה אין מאיר האמת וכו' כמו כן מתגבר השנויים של הפעלות משתנות שאין נכללין יחד וכנ"ל וכן חוזר חלילה חס ושלום. ועל כן באמת התחלת הגאלה קשה מאד ועל כן מאן משה לילך וכנ"ל:
אבל ה' יתברך הכריחו לילך כי ה' יתברך עשה נפלאות גדולות אף על פי שלא היו ישראל כדאי ועשה אותות ומופתים גדולים ונוראים במצרים, ובכל זה הראה שכל הפעלות משנות ממנו יתברך בעצמו והם בידו כחמר ביד היוצר ויכול לשנות אותם בכל עת כרצונו כי יכול לעשות ממטה נחש ומנחש מטה וממים דם ואחר כך מדם מים וכן כלם, כי כל הפעלות משנות בידו כי כלם נמשכים ממנו לבד מאחדותו הפשוט ועל ידי זה הוציאם ממצרים ומכל הצרות משטיפת הדמים כמו שכתוב ואמר לך בדמיך חיי וכו'. והכל היה כדי שיודו ויהללו שמו יתברך תמיד כמו שכתוב ולמען ספר שמי בכל הארץ ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו'. וכן עשו ישראל כמו שכתוב ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו, קדה והשתחויה זה בחינת הודאה בלב שלם בחינת כריעת מודים ותכף שהתחילו להמשיך בחינת תודה התחיל להאיר האמת וכו' שעל ידי זה התחיל להאיר בחינת התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות, וכמו כן נתבטל כח המצרים שיונקים מהשנויים של הפעלות משתנות כשאין נכללים יחד. וכל מה שנתבטל כחם והאיר יותר בחינת התגלות אחדות הפשוט, חזרו תהלוכות דמים לילך כסדר יותר וכן חוזר חלילה לטובה עד שזכו לצאת ממצרים. ואז באותו הלילה אמרו שיר והלל כמו שכתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ואז המשיכו ביותר בחינת תודה שזה עקר הגאלה עד שזכו לקריעת ים סוף שאז היה גמר גאלתם שאז אמרו שירת הים בשמחה רבה כי אז נשלם ההודאה בשלמות נפלא על ידי שירת הים כי הא בהא תליא כנ"ל. והעקר זכו לזה על ידי אהרן שלא חלק על משה אדרבא יצא לקראתו בשמחה ואהרן היה נביא וגדול הדור והרב ישראל סמכו עליו ונכללו במשה על ידו ועל ידי זה עקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות על ידי שרבים מסכימים לדעה אחת אמתיית וכנ"ל שזה נעשה על ידי אהרן וכנ"ל:
ועקר כונת דברינו הוא שיבין כל אחד מזה רמזים לעצמו להחיות ולהשיב נפשו בכל עת בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו. כי על כל אדם בהכרח שיעבר עליו כמה וכמה מיני הרפתקאות ותלאות וכו' כי אדם לעמל יולד וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כלהי גופא דרופתקי נינהו וכו' בפרט בגלות הזה אשר תכפו עלינו צרות ואין לנו חיות כי אם על ידי ההרחבות שה' יתברך מרחיב לנו בין צרה לצרה וגם בתוך הצרה בעצמה יש הרחבות גדולות בבחינת בצר הרחבת לי כמו שמבאר בסימן קצה. וזה ידוע שכל מה שעובר על האדם בודאי כונת ה' יתברך לטובה כדי להזכירו לשוב ולהתקרב על ידי זה ולמרק הפשע ולהתם חטאות כמו שכתוב, ויאמר כי ישובון מאון. אך רבים אומרים דחיות של שקר ומטעים את עצמן שמרבוי הצרות והיסורים אינם יכולים ללמד ולהתפלל ולהתקרב לה' יתברך ובאמת הוא להפך שכל הצרות והתלאות והיסורים שה' יתברך שולח על כל אדם לכל אחד כפי עוונו הכל הוא רק לקרב ולא לרחק כי כונת ה' יתברך הוא בודאי לטובה ולא לרעה חס ושלום, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שחיב אדם לומר בכל עת כל מה דעבד רחמנא לטב עבד. על כן עקר העצה הוא דרך הנ"ל להרגיל עצמו בתודה והודאה לה' יתברך שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, להודות ולהלל לה' יתברך על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאו ומלט נפשו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, כמו שאומרים בשבת ויום טוב בנשמת אלו פינו מלא שירה וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו' על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות וכו' שעשית עם אבותינו ועמנו. וכן אומרים בכל יום שלש פעמים נודה לך וכו' על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו':
כי על כל אדם שבעולם בודאי כבר עברו כמה צרות ונצל מהם או שנצל מכמה צרות שראה שבאו על אחרים והוא נצל מהם מעקרא שלא באו עליו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, אין בעל הנס מכיר בנסו וכו' שעל זה תקנו לנו רבותינו זכרונם לברכה לומר בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו וכו' הנ"ל. ועל כן צריכין להודות ולהלל לה' יתברך בלב שלם על כל זה. והעקר הוא להודות ולהלל אותו יתברך על עקר החסד והטובה הנצחיית אשר הפליא חסדו הגדול עמנו והבדילנו מן התועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואפלו כשיודע פחיתותו וגריעותו אף על פי כן הוא חסד נפלא שלא עשני גוי וגם בכל אחד מישראל יש נקדות טובות הרבה וכמו שמבאר על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו'. ובכל זה צריך להחיות את עצמו ולתן שבח והודיה בכל יום לה' יתברך בשמחה על זה ובפרט בעת שעובר עליו חס ושלום איזה צרה ויסורים וכו' רחמנא לצלן, שאז דיקא יזכר כל החסדים והטובות שעשה ה' יתברך עמנו עד הנה כנ"ל, וגם בתוך הצרה בעצמה בודאי יש כמה הרחבות אם יסתכל עליהם בעין האמת וכנ"ל. ועל כל זה יתן תודה והודאה והלל לה' יתברך ועל ידי זה יזכה להנצל מהצרה כי תכף שיודה ויהלל לה' יתברך וימשיך בחינת תודה הלכה כנ"ל, יאיר האמת וישלים הדבור ויוכל לעסק בתורה ותפלה שהם קוי האמת ולדבר דבורי צדקה ותשובה וכו ועל ידי זה יהיה נשלם הדבור שעל ידי זה יהיה נמשך קדשת שבת ויתגלה שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך שעל ידי זה מתבטלין הצרות הבאים מהשנויים הרבים כנ"ל, וכל מה שמתבטלים השנויים שמהם הצרות יגדיל ההודאה יותר ויחדש הלכות יותר בחינת הליכות עולם, שיזכה למצא על ידי ההלכות דרך והלוך להתקרב לה' יתברך מכל מה שעובר עליו. וכל מה שנגדל התודה הלכה יותר מתבטלים השנויים של הפעלות משתנות ונכללין באחדות הפשוט יותר שהוא בחינת בטול הצרה כנ"ל, וכן חוזר חלילה עד שיצא מהצרה לגמרי וכנ"ל. וגם כי על ידי שמוצא הרחבה בתוך הצרה עצמה ועוסק להודות ולהלל לה' יתברך על כל החסדים שכבר עשה ה' יתברך עמו מעודו ועל כל ההרחבות שמרחיב לו גם עתה, על ידי זה דיקא יוכל להתפלל ולהתחנן לה' יתברך ולשפך שיחו לפניו לפרש כל שיחתו לפניו יתברך. ולהתחנן מלפניו הלא כבר חסדך גדול עלי שהצלת נפשי משאול תחתיות להיות בכלל זרע ישראל עבדיך, חוס וחמל עלי גם עתה והוציאני מהצרה והיסורים והדחקות וכו'. וכמו שאמר דוד עזרתי היית אל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי, שזה עקר טענתו לה' יתברך כי אם חס ושלום אין לי שום זכות הלא כבר הגדלת חסדך עמי ועזרתי היית, גם עתה אל תטשני ואל תעזבני אלקי ישעי (ועין בהלכות כלאי בהמה הלכה ד על פי התורה הזאת שם מבאר ענין זה באריכות עין שם):
וזהו תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כל משבריך וגליך עלי עברו. שדוד המלך צועק שהצרות שהם רחבות ועמקות מאד כתהומות ממש מתגברים מאד וכמו שפרש רש"י שם צרה קוראה לחברתה וכו'. וכל משבריך וגליך שהם רבוי התלאות וכו' עלי עברו עד שכמעט היה אפס תקוה חס ושלום, אך בזה אני מחיה עצמי ומצפה עדין לישועה כי יומם יצוה ה' חסדו, כי אף על פי שרבו הצרות בפרט צרות הנפש שאנו כנזופים לפני אבינו שבשמים מרבוי קלקולינו וכו' אף על פי כן יומם יצוה ה' חסדו. ויומם פרושו בכל יום ויום כמו שפרש רש"י במקום אחר (יחזקאל סימן יב) הינו שבכל יום ויום ה' יתברך מצוה עלינו חסדו כי הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שאנו מתקימים בגלות מר כזה בגוף ונפש וממון ופרנסה וכו'. ועל ידי זה ובלילה שירה עמי שעל ידי החסדים והנפלאות שה' יתברך עושה עמנו בכל יום ויום על ידי זה גם בלילה שירה עמי הינו גם בעת הצרה והחשך בעצמו שהוא בחינת לילה גם אז אני אומר שירה והודאה והלל לה' יתברך על כל החסדים שכבר עשה עמנו ואשר גם עתה מרחיב לנו וכנ"ל, ועל ידי זה דיקא תפלה לאל חיי שאני יכול להתפלל לה' יתברך וכנ"ל בבחינת מודה על העבר ומבקש להבא, שדיקא על ידי שמודים על העבר יכולים לבקש על להבא (וכמבאר בהלכות כלאי בהמה הנ"ל באריכות כל זה עין שם),:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ע"א פרק א ) וזה לשונם והינו דאמר רבא מאי דכתיב אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע אמר הקדוש ברוך הוא כשאני דן את ישראל איני דן אותם כעכו"ם שכתוב בהם עוה עוה עוה אשימנה אבל ישראל אני פורע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה, דבר אחר אפלו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול שנאמר אם בפידו להן שוע, דבר אחר בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם, והינו דאמר רבא מאי דכתיב ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא והמה דברו עלי כזבים והינו דאמר רב פפי משמה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי איסרם ביסורים בעולם הזה כדי שיתחזקו זרועותם לעולם הבא ואלי יחשבו רע עד כאן לשון הגמרא. והנה העתקתי לפניך כל מאמר הזה ובו תראה ותבין באר היטב כל דברינו הנ"ל שרבותינו זכרונם לברכה מעוררים ומזרזים אותנו לילך בדרך הנ"ל שבארנו לבל יהיה האדם נדחה חס ושלום מפני הצרות והתלאות והיסורים העוברים עליו ועל בני ביתו הן יסורי הגוף הן יסורי הפרנסה חס ושלום, רק יביט בכל עת על ההרחבות שה' יתברך מרחיב עמו בכל עת אפלו בתוך הצרה בעצמה וכל היסורים חס ושלום באים בחסד גדול מעט מעט כדי שיוכל לסבלם ועל ידי זה יזכה לעולם הבא אם לא יהיה שוטה וכו' להטעות את עצמו לומר שאינו יכול לעבד את ה' יתברך מחמת הצרות והיסורין. כי אדרבא כל הצרות והיסורין בגוף וממון כלם באו לטובה גדולה כדי שדיקא על ידי זה יזכה לעולם הבא כמבאר היטב בדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים האלו שבארו וגלו לנו שאין הקדוש ברוך הוא שולח על ישראל יסורים ומניעות שלא יוכלו לסבלם, לרחקם לגמרי חס ושלום. כי כל היסורים הם רק כתרנגולין המנקרין באשפה, כי הוא פורע מהם מעט מעט ואינו דן אותם כעכו"ם חס ושלום שנאמר בהם עוה עוה עוה אשימנה וכו' וכנ"ל. ועתה תראה איך דברי רבותינו זכרונם לברכה הנ"ל מקשרים ומהדקים היטב בחבור נפלא והם דרך ועצה טובה והתחזקות נפלא שיתקרב האדם תמיד לה' יתברך מכל מה שיעבר עליו בגוף וממון ונפש. כי יש מי שמטעה את עצמו שאינו יכול להתקרב לה' יתברך מרבוי היסורים והתלאות ודחקות הפרנסה שעובר עליו ועל בני ביתו, על זה מבאר בדבריהם הנ"ל שהיסורים הם בחסד גדול לקרב על ידם דיקא לה' יתברך ולא לרחק על ידי זה. כי ה' יתברך אינו נפרע מישראל באפן שיחריבם לגמרי רק הוא נפרע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין באפן שדיקא על ידי זה יזכרו וישובו ויתקרבו לה' יתברך ויזכו לעולם הבא, וכמו שמבאר בעצמו בסוף דבריהם והינו דאמר רבא מאי דכתיב ואני אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעולם הזה כדי שיזכו לעולם הבא והמה דברו עלי כזבים, הינו כנ"ל שה' יתברך מסבב עם האדם שיש לו דחקות בממונו ופרנסתו והוא רק לטובה כדי לפדותו על ידי זה מהגיהנם ומהשאול תחתיות שהיה מגיע לו לפי מעשיו כמו שיודע בנפשו ולא די בזה גם יזכה על ידי זה לעולם הבא. כי עקר כונת ה' יתברך רק לטובה כדי שדיקא על ידי זה יתקרב לה' יתברך והמה דברו עלי כזבים שאומרים כזבים על ה' יתברך כאלו ה' יתברך מרחק אותם ואומרים הלא אי אפשר לנו להתקרב לה' יתברך מחמת דחקות הפרנסה אשר באמת הוא להפך וכו'. וכן מבאר שם אחר כך והינו דאמר רב פפי משמה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותיהם שהיסורים בעולם הזה כדי שיתחזקו זרועותיהם לעולם הבא, ואלי יחשבו רע שאומרים להפך כאלו ה' יתברך שולח להם היסורים לרעתם חס ושלום לרחקם חס ושלום:
ואם יאמר האדם האמת הוא כן שהיסורים ודחקות הפרנסה בא בחסד וכונתו יתברך לטובה כדי להתקרב על ידי זה דיקא לה' יתברך כנ"ל, אבל אף על פי כן קשה לי להתקרב כי כבר נתעיתי מאד ואני רחוק מהתורה והמצות מאד ובמה אזכה את ארחי לשוב לה' יתברך, על זה משיב ואמר שם אחר כך דבר אחר אפלו אין ישראל עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול. הרי מבאר לנו תשובה הגונה על כל הנ"ל לומר כי אף על פי כן אם אתה הוא כמו שהוא גם אתה תוכל לשוב ממקומך שנלכדת בו ולחטף טוב בכל יום ולזכות לחיי עולם הבא כי הלא אפלו אם אין ישראל עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה הוא גם כן מצרפן לחשבון גדול כנ"ל. ושים לבך היטב לדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים האלו עד היכן הם מחזקין את כל אחד ואחד אפלו אם הוא כמו שהוא עדין הוא יכול לחטף תורה ומצות ולזכות לחלק טוב לעולם הבא כי אפלו כשאין עושין מצות כי אם כתרנגול ומנקר באשפה וכו'. והבן המשל היטב להבין ממנו הנמשל (כמו שכתוב להבין משל ומליצה וכו') שהמשילו הענין לתרנגול העומד באשפה וזבל וכו' ומנקר משם מעט דמעט מאכלו שהוא חלק מאלף מגרעין חטה או קטנית אחת. ואפלו אם ישראל אין עושין מצות לפניו רק כמו זה התרנגול המנקר באשפה כנ"ל גם זה הוא יתברך ברחמיו מצרף לחשבון גדול, והרי הודיע לך התנא עד היכן רחמיו יתברך מגיעים ועל כן גם אתה יכול להתקרב אף על פי שנדמה לך שאתה עומד באשפה וזבל וכו' אף על פי כן גם משם אתה יכול לנקר באשפה ולחטף מעט מעט טוב כי גם זה יקר בעיניו יתברך כנ"ל (וכל זה מבאר היטב על פי התורה אזמרה לאלקי בעודי וכו' שמבאר שם שאפלו אם גם מעט הטוב מערב בפסלת אף על פי כן על כל פנים יש בו נקדה טובה וכו' הינו כנ"ל). ואם תטען עוד ותאמר האמת הוא כן שה' יתברך שולח היסורים ברחמים מעט מעט וגם מבקש מאתנו שעל כל פנים נחטף מצות ומעשים טובים מעט מעט כתרנגול המנקר באשפה אבל מה אעשה כי נתרחקתי כל כך עד שאיני יכול לקבל גם אלו היסורים ודחקות הפרנסה והוא מונע אותי הרבה על זה השיבו שם בדבריהם הקדושים שאמרו שם סמוך לזה דבר אחר בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם. הינו כאומר הריני נותן לך עצה טובה גם על זה שתצעק ותשוע לה' יתברך על זה ובודאי יושיע אותך ויוציאך גם מאלו היסורים ודחקות הפרנסה. הנך רואה שבמאמר זה כלולים כל דברינו הנ"ל שהאדם צריך להאמין ברחמי ה' יתברך שבודאי היסורים לטובה ולהשתדל למצא בהם הרחבות הרבה כי באמת ה' יתברך אינו נפרע רק מעט מעט ועל ידי זה יוכל לחטף על כל פנים מעט מעט תורה ומצות כתרנגול המנקר באשפה ועל ידי זה יוכל לצעק ולזעק לה' יתברך עד שה' יתברך יושיע אותו גם מזה ויזכה לצאת מהצרות לגמרי ולהתקרב לה' יתברך בשלמות. כי בודאי כונות ה' יתברך בכל מה שעובר על האדם הכל לטובה גדולה כמו שסים שם אחר כך והינו דאמר רבא מאי דכתיב ואנכי אפדם וכו' וכנ"ל:
וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' שהוכיחו ה' יתברך על שאמר למה הרעות על ידי שיצאו דתן ואבירם נצבים לקראתו ואמרו לו ירא ה' עליכם וישפט וכו'. כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקי אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בה' יתברך שהכל לטובה ולתן שבח והודיה תמיד לה' יתברך בין בטובו בין בעקו כמו שכתוב, בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי וכבר היתה גאלה שלמה. אך עקר עכוב הגאלה בכלל ובפרט הוא על ידי רבוי החולקים שהם בחינת דתן ואבירם שיצאו נצבים לקראת משה וכו'. כי באמת אף על פי כשמודים לה' יתברך שעל ידי זה מתבטלים כל הצרות הנמשכין מהפעלות משתנות וכו' עד שמתבטל הצרה לגמרי וכו'. אף על פי כן את זה לעמת זה עשה האלקים ותכף שמתחיל איזה צמיחת קרן ישועה אזי תכף הסטרא אחרא והמסטינים מתגרים ביותר ויותר לקטרג ולהגביר הצרה חס ושלום כמו שני בני אדם הנלחמים זה עם זה כשאחד רואה שחברו מתגבר הוא מתגבר יותר וכו' וכמבאר בהתורה ויאמר בעז וכו' סימן סה ובמקום אחר. ומזה באים כל הנפילות רחמנא לצלן וההתרחקות של כל בני אדם ובפרט של הכשרים שהתחילו להתקרב ונתרחקו רחמנא לצלן. ועל כן כשבא משה לגאלם ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו שעל ידי זה התחילה הגאלה. אבל הסטרא אחרא התגבר מאד והכביד לב פרעה עד שאמר מי ה' וכו' ואמר תכבד העבודה בכבדות עצום שלא לתן להם תבן. וזה היה נסיון לישראל להתחזק אז דיקא באמונה להאמין כי בודאי דבר ה' על ידי משה נאמן ביתו בודאי יקום לעולם כאשר באמת רב הכשרים הלכו בזה. אבל נמצאו חולקים דתן ואבירם שהטעו רבים אחריהם עד שיצאו נצבים לקראת משה ואמרו ירא ה' וכו'. כאלו הם מקנאים קנאת ה' צבאות וטוענים בעד ישראל ומוסרים דין לשמים על משה רבנו שמוסר כל נפשו בעדם עד שאומרים ירא ה' עליכם וישפט. ומרבוי מחלוקותם התגברו הפעלות משתנות להעלים חס ושלום התגלות אחדות הפשוט שמשם כל הגאלה כנ"ל, והמחלקת הרע שלהם התגבר כנ"ל עד אשר העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה שהוא לב משה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עד שמשה מעצם צרתו אמר למה הרעתה לעם וכו'. כי משה טען למה זה שלחתני כי הלא זה דברי גם מקדם שלא רציתי לילך בשליחות זה מחמת רבוי החולקים וכו' וכנ"ל. והשיב לו ה' יתברך שבודאי הוא יגמר את שלו ברחמיו הגדולים ובזכות אבות ובזכות אהרן והכשרים הנלוים אליו המאמינים במשה באמת ומבטלים שנוי דעתם שהם בחינת פעלות משתנות לדעה אחת של משה שעל ידי זה נכללים באחדות הפשוט כנ"ל ועל ידי כל זה תהיה הגאלה בשלמות. וזה וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' הינו בחינת דעו כי ה' הוא האלקים המבאר בסוף התורה הנ"ל שפרש שם שכל הפעלות משתנות הנמשכים משם אלקים, כלם כלולים בה' שהוא אחדות הפשוט עין שם. וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' כי הכל אחד כי ה' הוא האלקים כי כל הפעלות משתנות כלולים באחדות הפשוט ובודאי יגמר את שלו לגאלם, כי פרעה אמר מי ה' כי לא האמין בשם ה' כי יניקתו היה רק משם אלקים כמובא כי רצה להפריד חס ושלום בין שם ה' לשם אלקים שזה עקר הפרוד חס ושלום. הינו כי רצה לכפר ולהפריד הפעלות משתנות מאחדות הפשוט מחמת שאי אפשר להבין זאת בשכל כמו שמבאר שם. אבל ה' יתברך הכהו מכות גדולות והציל ישראל מכלם והראה מופתים גדולים ונוראים שעל ידי כל זה ראה בעיניו שכל הפעלות משתנות הם מאחדות הפשוט עד שהכרח להודות בעצמו ואמר ה' הצדיק:
וכן מתנהג עתה שכל מה שמתעורר איזה צמיחת קרן ישועה בכלליות או בפרטיות אזי תכף מתגבר שכנגדו יותר ויותר כמו שני בני אדם הנלחמים וכו' כנ"ל, ואם ירצה להתגבר עוד יותר מתגברים הם עוד יותר ויותר וכו' עד שנתעקם לב הרבה כאלו אי אפשר עכשו חס ושלום לשוב ולהתקרב לה' יתברך. אבל סוף כל סוף יגמר ה' יתברך את שלו ויגאלנו גאלה שלמה על ידי זכות אבות ועל ידי כח הצדיקי אמת והכשרים הנלוים אליהם המאמינים בהאמת והולכים בדרך הנ"ל להאמין שהכל לטובה ולתת שבח והודיה לה' יתברך תמיד בשמחה ולהתחזק על ידי זה להתפלל ולהתחנן לה' יתברך וכנ"ל ועל ידי זה יושיענו ה' יתברך ויצילנו ויוציאנו מכל הצרות והדחקות וימהר לגאלנו גאלה שלמה שאין אחריה גלות במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:
ועל כן חובה עלינו לזכר יציאת מצרים בכל יום. כמו שכתוב , למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכן בהתחלת נתינת התורה התחיל אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכן ברב המצות הזכיר יציאת מצרים. כי עתה כל ההתחלה שלנו לכנס בעבודת ה' בכל יום ויום הוא על ידי יציאת מצרים כי עתה תהלה לאל יש לנו התחלה טובה מהיכן להתחיל מאחר שכבר גמר ה' יתברך ישועתו על ידי משה והוציאנו ממצרים באותות נוראות שעל זה אנו נותנים שבח והודיה אליו יתברך בכל יום ערב ובקר שזהו בחינת תודה הלכה שעל ידי זה מאיר האמת וכו' עד שנתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות שעל ידי זה מתבטל כח הגלות של העכו"ם וכו' וכנ"ל עד שנזכה על ידי זה לגאלה שלמה וכנ"ל. ועל כן מחיבים לזכר יציאת מצרים בכל יום ערב ובקר וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח כי כל התחלתנו עתה לצפות לישועה עדין ולהתקרב לה' יתברך הוא על ידי יציאת מצרים וכנ"ל. ומזה נלמד להבין גם בפרטיות הנסים והנפלאות שה' יתברך עושה עמנו בכל דור עד שגם בפרטי פרטיות עושה ה' יתברך נסים רבים עם כל אחד ואחד בכל יום ויום שעל זה אנו מודים לו יתברך בכל יום שזהו בחינת תודה וכו' וכו' שעל ידי זה יכול כל אחד להתקרב לה' יתברך כנ"ל. ועל כן אומרים בכל יום קדם התפלה של שמונה עשרה אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית ששם מספרים ומודים לו יתברך על הנסים של יציאת מצרים ועל הנסים ונפלאות שבכל דור ודור כמו שאומרים עזרת אבותינו אתה וכו' מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור. כי על ידי זה דיקא שמודים לו יתברך על כל הנסים וכו' כנ"ל על ידי זה דיקא יכולים לכנס בתפלה להתפלל ולהתחנן לפניו יתברך וכנ"ל. ועל כן בשבת מוסיפים נשמת שהוא שבח והודאה נפלאה כי עקר כלליות הפעלות משתנות באחדות הפשוט הוא על ידי קדשת שבת קדש שזה זוכים על ידי הודאה כנ"ל על כן אומרים אז השבח והודאה נפלאה שהוא נשמת כל חי תברך וכו':
וזה בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שהוא בחינת משיח שעל ידו תהיה הגאלה שלמה שהוא חמשה ספרים כנגד חמשה חמשי תורה. כי עקר קיום התורה הוא על ידי בחינת תהלים שהוא בחינת תודה הודאה שעל ידי זה מתקרבים לה' יתברך ומקימין התורה וכנ"ל. ועל כן סים משה אשריך ישראל ובזה פתח דוד אשרי האיש כמו שאיתא במדרש רבה פרשת ויחי ופרשת וזאת הברכה. כי משה יגע מאד עד שמצא ההתחלה כי הוא היה הגואל הראשון שהיה קשה מאד למצא הדרך הזה של תודה והודאה מחמת שעדין לא היתה שום גאלה ומעת שהתחילו בני ישראל להיות לעם תכף ירדו בגלות מצרים על כן באמת היה קשה בעיניו השליחות מאד. אבל עכשו שכבר הוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה והפליא חסדו עמנו כל כך תהלה לאל יש לנו על מה להודות שעל ידי זה יכולין להתקרב לה' יתברך כנ"ל. ועל כן סים אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וכו' להורות להם שצריכין תמיד לשבח ולהודות לה' יתברך על נעימת גורלם ולומר בכל יום בשמחה אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו וכו'. ובמה שסים משה פתח דוד ספר תהלים אשרי האיש וכו' ויסד כל מזמורי תהלים על זה להכניס בנו דרך זה להתחיל תמיד מבחינת תהלים להודות ולהלל לה' יתברך על כל החסדים וכו' כנ"ל שעל ידי זה עקר ההתקרבות לה' יתברך שעל ידי זה תבוא הגאלה וכנ"ל:
וזה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שתהלים מסגל לתשובה דהינו להתקרב לה' יתברך ולתורתו הקדושה הינו כנ"ל שעקר ההתקרבות על ידי תודה שזהו בחינת תהלים וכנ"ל. ועל כן משה סים באשרי שהוא בחינת תודה שמודים על חלקנו ואומרים אשרינו וכו' כי משה לא היה יכל להתחיל בזה מחמת שהוא היה הגואל הראשון ולפניו לא קדמה גאלה וכנ"ל אך אחר שכבר גאל את ישראל ויגע כל ימיו עד שהכניס את התורה בישראל אז סים באשרי להורות להם שילכו בדרך זה להודות על חלקם וכו' וכנ"ל ועל כן דוד שהיה אחר משה אמר אני אתחיל בזה במה שסים משה כי עתה שכבר זכינו ליציאת מצרים ולמתן תורה על ידי משה עתה כל התחלתנו על ידי בחינת אשרי שהוא בחינת תודה וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שדוד אמר עשרים ושתים פעמים אשרי בתהלים כנגד מקימי התורה שהוא בעשרים ושתים אותיות. הינו כנ"ל כי עקר קיום התורה על ידי אשרי כנ"ל שצריך כל אחד לומר כמה פעמים אשרי בכל יום לתת שמחה בלבו על חלקו שזכה להיות בכלל ישראל וכו' וכנ"ל. כי העקר הוא שמחת התורה והמצות כמובא מזה הרבה בכתבי האר"י ז"ל ובפרט בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה וכן יסדו לנו קדמונינו לומר שלש פעמים אשרי בכל יום וכן אומרים בכל יום בבקר אשרינו מה טוב חלקנו וכו' אשרינו וכו' וכן אומרים אחר התפלה ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' וכן הרבה. וצריך כל אחד לשום לב לזה לשמח עצמו בזה בכל נקדה ונקדה טובה שיש בו מקדשת ישראל וכו' כי זה חיינו כי על ידי זה ההתקרבות לה' יתברך וכנ"ל:
וזה בחינת מה שאיתא במדרש רבה שמות פרק כג אז ישיר משה הדא הוא דכתיב נכון כסאך מאז אמר רבי ברכיה בשם רבי אבהו אף על פי שמעולם אתה לא נתישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה וכו' משל למלך שעשה מלחמה ונצח וכו' אלא כביכול עומד שנאמר עמד וימודד ארץ אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך מאז נתישבה מלכותך וכסאך, הוי נכון כסאך מאז באז ישיר עד כאן לשונו. וכלל כונות המדרש שקדם שישראל אמרו שירה היה ה' יתברך בבחינת עומד ולא היה נכון כסאו עדין שישב עליו הינו שעדין לא נתישבה מלכותו ולא נודע בעולמו עד אחר שאמרו שירה אז הכינו כסאו כביכול ואז השיבו אותו יתברך כביכול על כסאו כי אז נתישבה מלכותו ונודע בעולמו ואז מלכותו כביכול גדול ביותר בבחינת אגוסטוס. אבל בתחלה היה רק בבחינת מלך כמו שכתוב שם משל למלך שנצח מלחמה ועשו אותו אגוסטוס וכו' עין שם. הינו על פי התורה הנ"ל שעקר ההתקרבות לה' יתברך הוא על ידי הודאה ושירות ותשבחות שעל ידי זה מאיר האמת ברבוע הדבור עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שהוא מה שרבים שהם שנוי דעות שזה עקר בחינת פעלות משתנות, מסכימים לדעה אחת אמתיית וכו' שעל ידי זה מתבטלין כל הצרות וכל הגליות וכו' כנ"ל ועל כן עקר ידיעת אלקותו בעולם בשלמות שהוא בחינת התישבות כסאו כביכול כנ"ל הוא על ידי שירה דיקא כי שירה הוא עקר שלמות ההודאה שאומרים ההודאות בלב שלם בשיר ושמחה שזה זכו ישראל בקריעת ים סוף אחרי שכבר התחילה ישועתם שיצאו ממצרים וכבר אמרו הלל והודאה בפסח עד שזכו להפיל את מצרים לגמרי כי נתבטלו רבוי השנויים של הפעלות משתנות ונתגלה אחדות הפשוט והאמינו בה' ובמשה עבדו. וכל מה שנתבטלו הגלות והצרות של המצרים עד שכל העכו"ם נתבטלו כי נפל עליהם אימתה ופחד כמו שכתוב, שמעו עמים ירגזון וכו' על ידי זה נתגלה ביותר אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות ועל ידי זה נתגדל התודה והודאה יותר ויותר עד שאמרו שירה בלב שלם בחינת אז ישיר משה ואז דיקא נתישבה מלכותו יתברך בבחינת יושב על כסא מחמת שאז נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזה עקר כבוד מלכותו כמו שמבאר שם. כי עקר בנין כסאו כביכול הוא מהפעלות משתנות כשנקבצין יחד בדעה אחד ונכללין באחדות הפשוט מזה נבנה כסאו כביכול שכלולה מגונין סגיאין כי העקר הוא מה שרבים שיש בהם שנוי דעות כלם נכללין בדעה אחת אמתיות וכנ"ל כמו שהיה אז בשעת קריעת ים סוף כמו שכתוב, ויאמינו בה' ובמשה עבדו שכלם הסכימו לדעה אחת ונכללו בה' ובמשה באמונה שלמה. וכל נפשות ישראל חצובים מכסא הכבוד וכשנכללים יחד בדעה אחת בהאמונה הקדושה על ידי זה נבנה ונגדל כסא כבודו יתברך כי כל בנינה מנפשות ישראל החצובים משם ואז נתישב מלכותו כמלך היושב על כסאו בבחינת ישיבה ולא בבחינת עמידה כי נודע בעולמו היטב ונתישב בדעת ובלב כל אחד ואחד בבחינת ישיבה על כסא כנ"ל. וכל זה זכו על ידי שירה שהוא שלמות ההודאה בלב שלם כנ"ל כי כל השירות כלולים מעשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים שהם בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע כמו שמבאר במקום אחר וזה בחינת שלמות רבוע הדבור שהוא מרמז בפסוק, לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז וכו' (עין שם היטב בהתורה הנ"ל). איש דברים זה בחינת שיר פשוט, גם מתמול הינו היום ואתמול זה בחינת כפול. גם משלשום זה בחינת משלש. גם מאז דברך זה בחינת מרבע. כי ה' יתברך טען עם משה שבעה' ימים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמו שפרש רש"י כי שלשה גמין רבויים ואלו השבעה ימים הם כנגד שלשת קוי האמת שמאירין ברבוע הדבור כדי שעל ידי אלו השבעה ימים יאירו שלשת קוי האמת ברבוע הדבור שעל ידי זה יתגלה אחדות הפשוט וכו' שזה עקר גמר תקון הגאלה. אבל משה אמר ביום השביעי לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' ואף על פי שה' יתברך אמר לו מי שם פה לאדם וכו' השיב שלח נא ביד תשלח כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הינו שאמר שעדין לא זכה לגמר תקון שלמות הדבור שהוא בחינת מלכות פה שמרמז בפסוק גם מאז שהוא בחינת נכון כסאך מאז כמובא שם זה הפסוק לענין זה כי זה הגמר של תקון רבוע הדבור יהיה רק על ידי משיח שיזכה להמלוכה דקדשה. אבל ה' יתברך גזר על משה שאף על פי כן הוא מכרח לילך כי ההכרח שיתחיל הגאלה הראשונה כדי שיזכה לתודה הודאה כדי לגלות אחדות הפשוט וכו' עד שסוף כל סוף יהיה גמר הגאלה האחרונה על ידי זה בבחינת כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות וכמבאר לעיל:
ואז כשגמר משה הגאלה הראשונה ונפלו ומתו מצרים על שפת הים ויאמינו בה' וכו' אז ראה משה שדבר אלקינו יקום לעולם ועל כן אז ישיר משה שהמשיך השירה משיר שלעתיד כי יו"ד על שם העתיד וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מכאן שעתיד משה לשיר הינו שהמשיך שירה משיר של עתיד שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע שהוא בחינת רבוע הדבור, שלעתיד יהיה כל זה בתכלית השלמות ועתה המשיך השירה משם ועל ידי זה נתגלה ביותר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שזה נתגלה על ידי רבוע הדבור כי השירה שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע נמשך משם כנ"ל ועל כן אז הוכן כסאו ונתישב מלכותו בבחינת נכון כסאך מאז כנ"ל, ועל כן סים השירה שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת וכו' וכו' תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן וכו' תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וכו'. כי עקר התקון הוא בבחינת הבית המקדש שהוא בחינת כסא הכבוד כמו שכתוב, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו כי שם כל הברכות וההודאות וכל השירות ותשבחות שמנצחים הלויים בשיר על הדוכן ושם כל ההלכות כמו שכתוב, כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית וכו'. ושם מתקבצים כל נפשות ישראל ביחד ונכללין באחדות הפשוט כמו שכתוב, ששם עלו שבטים וכו' להודות לשם ה' וכו'. וכל זה זוכין על ידי תקף הנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף שעל ידי זה נתבטלו כל המצריים וכל השבעים עכו"ם כי כלם נבהלו ונפחדו אילי מואב ואלופי אדום וכל ישבי כנען שהם עקר פגם השנויים של הפעלות משתנות, שמתקף הנסים הכרחו כלם להודות על האמת שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט וזהו בחינת בגדל זרועך ידמו כאבן שנדמו ונתבטלו בבחינת בטול הפעלות משתנות באחדות הפשוט. וזהו ידמו כאבן אבן זה בחינת אב ובן כחדא הינו בחינת כלליות נפשות ישראל שהם בחינת בנים למקום שנכללו באביהם שבשמים באחדותו הפשוט ואז מגדל תקף הנסים והנפלאות הנוראות אז גם כל העמים נפל עליהם אימתה ופחד עד שנדמו ונתבטלו כמו אבן כמו ישראל שנכללו באחדותו אז בבחינת אב ובן כחדא כמו כן נתבטלו רבוי השנויים שלהם והכרחו להודות על האמת וזהו בחינת ידמו כאבן וכנ"ל. ועל כן נסמך לזה תבאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו' הינו בנין בית המקדש ששם עקר התגלות אחדות הפשוט וכו שהוא בחינת יושב על כסא כבודו כי הבית המקדש בחינת כסא הכבוד וכו' כנ"ל והוא מכון לשבתך לשבתך דיקא בחינת יושב על כסא וכו' וכנ"ל וכן אמר שלמה מכון לשבתך עולמים וכנ"ל. וזהו, ה' ימלך לעולם ועד כי על ידי זה עקר התגלות מלכותו לעולם ועד שנתישב מלכותו על כסא כביכול ונודע בעולמו וכנ"ל ועל כן כופלין הפסוק ה' ימלך לעולם ועד כשאומרים שירת הים בכל יום הינו בחינת מלך ואגוסטוס הנ"ל שזה עקר בחינת ישיבתו על כסאו כשנגדל מלכותו יותר ויותר בבחינת אגוסטוס כמבאר שם במדרש הנ"ל עין שם היטב:
וזה בחינת מה שמתחילין בראש השנה המלך יושב על כסא רם ונשא כי אז עקר התישבות מלכותו על כסא כביכול כי בראש השנה נברא העולם שבראו ה' יתברך בפעלות משנות הרבה מאד. וזה כל עבודתנו בראש השנה לגלות לכל באי עולם שה' יתברך ברא העולם שכל הפעלות משנות נמשכין מאחדותו הפשוט יתברך ועל כן עוסקין אז בראש השנה ברבוי ההודאות ושירות ותשבחות כמו שיסדו לנו קדמונינו בהפיוטים הרבים שכלם הודאות ושירות נפלאות כמו אתה הוא אלקינו בשמים ובארץ וכו' מלך עליון וכו' וכו'. כי על ידי הודאות נתגלה אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות כנ"ל שעל ידי זה עקר תקון בחינת כסא הכבוד לישב עליו כביכול כנ"ל ועל כן מתחילין אז המלך יושב על כסא ואומרים בלא ה' דיקא להורות כי אז עקר התחלת ישיבתו על כסא וכו' כי בכל השנה אומרים המלך היושב שישב מכבר הינו מראש השנה שאז כביכול הושיבו אותו ישראל על כסאו. ועל כן בראש השנה אומרים המלך יושב וכו' כי עתה בראש השנה שאז מגלין ישראל שברא היום את העולם והמשיך כל הפעלות משנות מאחדותו הפשוט וכנ"ל על כן עתה הוא יושב על כסא וכו' וכנ"ל, ועל כן ברכת מלכיות זכרונות ושופרות שמוסיפין בראש השנה מתחילין בשבח עלינו כי זה עקר ראש השנה להודות להלל לשבח לאדון הכל וכו' שלא עשנו כגויי הארצות וכו' שזהו בחינת אשרינו הנ"ל שעל ידי זה עקר התגלות אחדות הפשוט וכו' כנ"ל שזהו עקר קדשת ראש השנה וכנ"ל, ועל כן בשבח זה של עלינו כבשו יריחו ונכנסו לארץ ישראל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי עקר כניסתם לארץ ישראל הוא לבנות הבית המקדש ששם עקר התגלות אחדות הפשוט וכו' שזה זוכין על ידי תודה הודאה שאנו מודים ומשבחים לו יתברך על נעימת גורלנו וכו' שזה בחינת השבח הנפלא של עלינו לשבח וכו' וכנ"ל:
ועל כן אומרים עלינו בכל יום אחר התפלה כי בחינת תודה הודאה הנ"ל שהוא בחינת אשרינו ועלינו וכו' שאומרים שלש פעמים בכל יום מזה ההתחלה וזה הסוף והתכלית וכמבאר לעיל שנעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו שכל מה שמשבחים ומודים אותו יתברך יותר על אשר בחר בנו מכל העמים וכו' כמו כן נשלם הדבור יותר ומתגלה אחדותו הפשוט יותר וכו' וכל מה שמתגלה יותר נתגדל ההודאה יותר כי על ידי התגלות אחדות הפשוט מתוך הפעלות משתנות מתבטלין הגליות והצרות יותר וכו' וכן חוזר חלילה לטובה וכנ"ל. ועל כן אנו אומרים אשרינו וכו' וכמה שירות ותשבחות והודאות קדם התפלה וכן אחר כך אומרים ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו' עד שמסימין בעלינו לשבח שהוא שבח נפלא ונורא על שזכינו לקדשת ישראל כי נעוץ סופו בתחלתו וכו' כנ"ל כי תודה והודאה הוא כל עבודתנו בעולם הזה והוא תכליתנו לעולם הבא כי זה עקר שעשוע עולם הבא כמו שמבאר בתחלת הספר הנ"ל ועל כן סמוך לעלינו אומרים כל השונה הלכות בכל יום מבטח לו שהוא בן עולם הבא ואחר כך אומרים עלינו לשבח שהוא בחינת תודה הנ"ל כי תודה והלכות הם בחינה אחת בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שעל ידי תהלות ישראל בחינת תודה הודאה על ידי זה הוא יתברך בחינת יושב וכנ"ל:
וזה שאומרים קדם השופר מזמור כל העמים תקעו כף וכו' כי ה' עליון נורא מלך גדול וכו' מלך גדול דיקא בחינת אגוסטוס הנ"ל. וזה ידבר עמים תחתנו ולאמים תחת רגלינו שכל העמים ולאמים שהם עקר הפעלות משתנות כלם יהיו נכנעים ומתבטלים אלינו שאנו נכללים בו יתברך שזהו בחינת כלליות כל הפעלות משתנות הרחוקים מאד מאד באחדות הפשוט שזה עקר נוראות גדלות מלכותו וכבודו יתברך בחינת מלך גדול וכו' כנ"ל. וזהו יבחר לנו את נחלתנו הינו בית המקדש ששם עקר ההתגלות הזה כנ"ל וזהו עלה אלקים בתרועה וכו' זמרו אלקים זמרו וכו' הינו בחינת כל העשרה מיני נגינה שנמשכין על ידי השופר בבחינת היטיבו נגן בתרועה כמו שמבאר במקום אחר וכו' וזהו מלך אלקים על גוים אלקים ישב על כסא קדשו, ישב דיקא וכנ"ל וכן מסים אחר כך נדיבי עמים נאספו וכו' שהם הגרים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל זה בחינת כלליות פעלות משתנות באחדות הפשוט כנ"ל שעל ידי זה אלקים ישב על כסא קדשו בחינת יושב על כסא וכנ"ל:
וזה שאומרים בשבת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כי עקר התגלות אחדות הפשוט וכו' הוא בשבת וכנ"ל שזה בחינת ישיבתו על כסא כביכול וכנ"ל. וזה בחינת קדשא בריך הוא אחד לעלא לא יתיב על כורסיא דיקרה עד דאתעבידת ברזא דאחד וכו' וכל המאמר הקדוש הזה שאומרים אותו בכניסת שבת עין שם היטב ותבין רמזים נפלאים על פי כל המבאר לעיל כי כשנתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות למטה על ידי זה נתגלה אחדותו יתברך למעלה וכו' כנ"ל והתגלות אחדותו הפשוט למטה זה בחינת דאתעבידת ברזא דאחד שבחינת השכינה דהינו שכינת אלקותו בדרי מטה מתיחדת בתכלית היחוד על ידי התקונים הנ"ל שעל ידי זה מתגלה אחדות הפשוט מתוך פעלות משתנות שבזה העולם דיקא ועל ידי זה מתתקנת בחינת כסא כבודו לישב עליו כנ"ל כי על ידי זה נתגלה אחדותו הפשוט למעלה שאז דיקא מתישב מלכותו ונודע בעולמו שזה בחינת תקון כסאו כנ"ל. ועל כן קדשא בריך הוא לא יתיב על כורסיא דיקרה לעלא עד דאתעבידת ברזא דאחד דהינו שכל הפעלות משתנות נכללין באחדות הפשוט וכו' וכנ"ל וכן כל המאמר מדבר מזה כי זהו רזא דשבתא וכו' דהא אתאחדת כורסיא יקירא קדישא ברזא דאחד ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא וכו' עין שם היטב והבן: