ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · הפקר ונכסי הגר ג
Reading settings
ענין הפקר ונכסי הגר שהם גם כן הפקר לאחר מותו וכל הקודם בהם זכה:
כי כל הקנינים של כל הדברים שבעולם הם על ידי הדעת כי על ידי הדעת נעשין כל הקנינים שבעולם כי עקר הקנין הוא כשנעשה בידיעה שלמה ובשביל זה תקנו חכמינו זכרונם לברכה כל הקנינים של כל דבר ודבר כגון מטלטלין במשיכה או בהגבהה וקרקעות בחזקה וכיוצא בזה. כי רבותינו זכרונם לברכה שערו שעל ידי קנין זה נמשך הדעת לתוך המכירה או המתנה דהינו כשאומר לו לך משך וקני, והקונה משך החפץ אז בודאי סמכא דעתם של המוכר והקונה שיתקים המקח ולא יחזרו בהם עוד לעולם וכן בכל הקנינים. כי עקר הקנין על ידי הדעת שמשם נמשכין כל הדברים שבעולם כמו שכתוב (תהלים קד) כלם בחכמה עשית וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים מא) דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית וכמו שכתוב (משלי ד) קנה חכמה קנה בינה והדעת הוא התורה שנקראת ראשית דעת (שם א) נמצא שעקר קיום כל המשא ומתן שבעולם הוא על ידי התורה שהוא הדעת שמחיה את הכל שעל ידו כל הקנינים על פי דין תורה כגון משיכה או הגבהה וכו' כי על ידי הדעת שהוא התורה מתקימים כל הקנינים שבעולם כנ"ל. ועל כן אי אפשר להקנות שום דבר לחברו במכירה או במתנה כי אם על ידי איזה קנין כפי הדין תורה כי בלא הקנין השיך לאותו דבר עדין לא נמשך הדעת שהוא התורה לתוך אותה המכירה וכיוצא ועל כן עדין לא נתקים המקח וכנ"ל. אבל ענין הפקר הוא בחינת קדם קבלת התורה כי עקר קיום כל העולם הוא רק על ידי התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח) על ה' דהששי שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה וכמו שכתוב נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על קבלת התורה שעל ידה נתבסס העולם אבל קדם קבלת התורה היה כל העולם בבחינת תהו ובהו בבחינת הפקר ואפלו קיום העולם קדם מתן תורה היה רק בשביל העתיד שיקבלו ישראל את התורה. אבל בלא התורה נחשב כל העולם הפקר כמדבר והכל יכולין לשלט בו חס ושלום. כי באמת הן בכלליות העולם קדם קבלת התורה והן בכל אדם בפרטיות כל זמן שאינו נוהג כשורה חס ושלום ואינו מקים את התורה חס ושלום אז העולם והאדם הם בבחינת הפקר כי אין הפקר גדול מזה כשאין חושבין על אחריתו ותכליתו ומה יהיה ממנו בעלמא דאתי לאחר פטירתו כי אי אפשר להמלט מן המיתה בשום אפן כי אפלו משיח בעצמו ימות לא כמו שחושבין העולם שכשיבוא משיח תתבטל המיתה כי לא כן הוא כנ"ל ואם כן מאחר שאי אפשר להמלט מזה ואז יהיה עולם ארך לעולמי עד ולנצח נצחים היש מפקר גדול מזה כשהולך אחר תאות לבו ומפקיר עצמו מחיים נצחיים וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה ונדפס בשיחות הר"נ שאמר רבנו זכרונו לברכה שהפקרות אין צריכין לעבודת ה' יתברך כי יכולין להיות איש כשר בלי הפקרות. ואמר אף על פי שאצלי אין זה הפקרות כלל כי אדרבה להפך הוא מפקר הינו מי שאינו מפקיר עצמו בשביל ה' יתברך זהו מפקר באמת. אך אף על פי כן אפלו מה שנקרא אצל העולם הפקרות וכו' גם זה אין צריכין כי יכולין להיות איש כשר בלי הפקרות עין שם:
נמצא שבאמת זה שאינו הולך בדרכי ה' זהו מפקר באמת כי אין הפקרות גדול מזה שמפקיר החיים נצחיים וטוב אמתי ונצחי בשביל שעה קלה בשביל תענוגי עולם הזה שהוא כצל עובר וכל תענוגיו מערבים במרירות בכעס ויגון ומכאובות ואין שום אדם שרודף אחר עולם הזה שיהיה לו נחת ותענוג בעולם הזה כי כל ימיו כעס ומכאובות כי העולם הזה מלא פגעים וצרות ויסורים ודאגות ומרירות גדול בכל עת ובכל שעה וכמובא בשל"ה אין רגע בלא פגע אין שבוע אין שמטה וכו' וכו' עין שם. וכמבאר אצלנו במקום אחר שבאמת אין נמצא גם אחד שיהיה לו עולם הזה כלל. ובודאי אין טוב באדם כי אם לרדף תמיד אחר התכלית האמתי תכלית הנצחי שהוא לעבד את ה' תמיד לסור מרע ולעשות טוב שזהו טוב אמתי לנצח נצחים. נמצא מי שאינו מקבל על עצמו על תורה ומצות הוא בחינת מפקר ובאמת הוא הפקר כי נסתלק ממנו שמירתו יתברך והכל יכולין לשלט בו וכמו שמצינו בכלליות ישראל כשחטאו בימי בית ראשון שנבאו להם הנביאים שיהיה כמו הפקר וישלטו בהם העכו"ם כמו שכתוב בירמיה לד הנני קורא לכם דרור נאום ה' אל החרב וכו'. ופרש רש"י שם הנני קורא לכם דרור מאתי שאיני אדון לכם ותהיו הפקר אל החרב וכו' וכיוצא בזה בכמה פסוקים וזהו בחינת חרבן הבית המקדש כי מחמת עונותיהם הפקיר ה' יתברך את הבית המקדש עד ששלטו בו ידי זרים:
כי קדם קבלת התורה וכן כשעוזבין את התורה חס ושלום ואין מקימין אותה חס ושלום, אזי העולם חס ושלום בבחינת הפקר כי עקר קיום העולם הוא על ידי התורה. וישראל זכו בכל העולם ומלאו על ידי קבלת התורה ובשביל זה קבלו ישראל את התורה במדבר כי מדבר הוא מקום הפקר להורות שישראל זכו בכל העולם מן ההפקר על ידי התורה כי קדם קבלת התורה הכל נחשב כמדבר שהוא הפקר ועל כן הפקר נעשה על ידי דבור בעלמא בלי שום קנין כי כשנותן מתנה או כשמוכר לחברו דבר כל זמן שלא קנה חברו אין המכירה והמתנה כלום ויכול לחזר בו אבל בהפקר תכף כשמפקיר חל ההפקר ואינו יכול לחזר בו אף על פי ששום אדם לא החזיק בו עדין כי אם כשהוא בעצמו חוזר ומחזיק בו כמו אדם אחד שזוכה מן ההפקר אבל ההפקר חל מיד בלי שום קנין. כי כל הקנינים הם בבחינת הדעת שהוא בחינת התורה כנ"ל אבל הפקר נמשך מבחינת קדם קבלת התורה שהוא בחינת הפקר וקדם קבלת התורה עדין אין שום דעת כלל כי עקר הדעת הוא התורה ועל כן אין שיך בהפקר שום קנין כלל שהוא בחינת דעת כי ההפקר בבחינת קדם המשכת הדעת שהוא קדם קבלת התורה. כי האדם בכל זמן יש לו בחירה לקים את התורה שזהו בחינת קבלת התורה או חס ושלום להפך שזהו בחינת הפקר וכנ"ל:
וזהו בחינת נכסי הגר שהן הפקר. כי הגר, ישראל זוכין בו מן ההפקר כי קדם שמתגיר ומקבל עליו התורה והמצות הוא בבחינת הפקר וכנ"ל ואי אפשר להגר שיתגיר כי אם על ידי ישראל. כי קדם שקבלו ישראל את התורה היה הכל הפקר והיה רשות לכל אדם לקבל את התורה, ועל ידי זה היה זוכה כל העולם ומלאו מן ההפקר. אבל תכף כשזכו ישראל וקבלו את התורה אזי זכו הם בתורה ובכל העולם ומלאו התלויים בתורה ואזי הכל שלנו. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ראה ויתר גויים שבשעת קבלת התורה התיר להם ממונם של העכו"ם כי הכל שלנו על ידי קבלת התורה כנ"ל. ועכשו שזכינו לקבל את התורה כל מי שרוצה להתגיר ולקבל עליו את התורה אי אפשר להתגיר כי אם על ידי ישראל דהינו על ידי בית דין מישראל כמבאר בשלחן ערוך. ואם ירצה הגר לקים את כל התורה והמצות בעצמו בלי שיתגיר על ידי ישראל אינו נחשב לגר ולא נכנס עדין לקדשת ישראל ורחוק מה' יתברך כמו קדם. כי עכשו שכבר קבלנו את התורה אי אפשר לשום גר שיתגיר ולכנס בקדשת קבלת התורה כי אם על ידי ישראל כי כבר זכינו בהתורה והיא שלנו ומי שרוצה להתגיר הוא צריך לבוא אצלנו דוקא כנ"ל. וכמו ששמעתי מרבנו זכרונו לברכה לענין התקרבות ישראל לה' יתברך שקדם שיש צדיק אמתי בעולם אזי כל מי שרוצה להתקרב לה' יתברך יכול להתקרב. אבל אחר שכבר נמצא צדיק אמתי מנהיג ישראל אמתי אזי אי אפשר לשום אדם להתקרב לה' יתברך כי אם על ידו דיקא. נמצא שישראל זוכין בגרים מן ההפקר ועל כן נכסיו הם הפקר לישראל לאחר מותו. כי ישראל זכו בו ובנכסיו מן ההפקר. על ידי שקבל את על תורה על ידם, כי הכל תלוי בהתורה וכנ"ל:
וזה בחינת חרבן בית המקדש וכל הגליות שישראל גולין מגולה אל גולה, כי מאחר שעברו את התורה נעשו בבחינת הפקר חס ושלום עד ששלטו בהם העכו"ם והגלו אותם למקומות הרחוקים מן הקדשה שהוא בחינת מדבר שהוא מקום הפקר. אבל באמת אף על פי כן אין דור יתום ובכל דור ודור אפלו אחר החרבן נמצאים צדיקים וכשרים שמקימין את התורה ואזי הם חוזרים וזוכים בהתורה ובכל העולם התלויים בה מן ההפקר והם מהפכים מדבר לישוב. כמו ישראל שקבלו בתחלה את התורה במדבר דיקא להורות שזוכים הכל מן ההפקר כי כל העולם קדם קבלת התורה הוא בבחינת הפקר כמדבר וכנ"ל. כמו כן עכשו בכל דור ודור הצדיקים אמתיים שהם מאירין לנו את התורה בכל דור ודור ומקרבין את ישראל לה' יתברך על ידי עצותיהם שמגלין לנו בחדושי תורתם על ידי זה הם מהפכין מדבר לישוב ומעלין ומגביהין את כל המקומות החרבים שגלו ישראל לשם כי זוכין בכל אלו המקומות מן ההפקר, ומגביהין הכל לה' יתברך בבחינת (זכריה ט) ונשאר גם הוא לאלקינו. כי זה עקר סוד הגלות כמובא עד שנזכה במהרה בימינו לביאת משיחנו ואז יחזר כל העולם ומלאו לידינו ורשותנו כי הכל שלנו על ידי קיום התורה, שזכינו לקים בכל הגליות וכנ"ל:
וזה בחינת שמטה ויובל, וכל הגלות נגזר בשביל בטול שמטות ויובלות כמו שכתוב (דברי הימים ב לו) עד רצתה הארץ את שבתותיה וכו וכמו שפרש רש"י שם. כי בשמטה ויובל אז הכל הפקר שזהו עקר מצות שמטה ויובל שיהיה אז כל התבואה הפקר. ועל כן על ידי שפגמו בזה נגזר הגלות כנ"ל כי הגלות הוא בחינת הפקר כנ"ל. כי שמטה ויובל הם בחינת שבת שהוא בחינת תשובה כמובא במקום אחר, ועל כן אז הכל הפקר כדי לתקן כל החטאים מה שעבר כל אחד על התורה שעל ידי זה היא בבחינת הפקר כנ"ל. ועל ידי מצות ההפקר של שמטה ויובל שהם בחינת תשובה מתקנין פגם ההפקר שגרמו על ידי עונותיהם וכנ"ל. כי זה ידוע שבכל דבר יש טוב ורע ועל כן עקר הגלות שהוא בחינת הפקר נגזר על ידי פגם שמטה ויובל שהם בחינת הפקר דקדשה כנ"ל שזהו בחינת תשובה. שמי שרוצה לשוב בתשובה עקר תקונו על ידי הצדיק שהפקיר את עצמו בשביל ה' יתברך בהפקרות גדול וזה תקונו על מה שהפקיר את עצמו תחלה בשביל תאותיו. וזה בחינת שמטה ויובל כנ"ל. ועוד היו בזה דברים ונשכח: