ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · הפקר ונכסי הגר ד
Reading settings
כל הקודם בנכסי הגר זכה וענין הפקר שכל הקודם בו זכה אבל צריך לזכות בו דיקא באיזה זכיה כפי הקנין שהדבר נקנה בו כגון משיכה והגבהה במטלטלין, וחזקה בקרקע אבל בלא זה אינו זוכה בו כמבאר בשלחן ערוך בסימן רעג סעיף יא וזה לשונו דבר המפקר שבא אחד ושומרו והיה מביט בו שלא יטלנו אדם לא זכה עד שיגביהנו אם הוא מטלטל או יחזיק בקרקע כדרך שקונים הלקוחות עד כאן לשונו:
על פי התורה 'תקעו אמונה' בלקוטי תנינא סימן ה עין שם היטב כי היא תורה ארכה מאד ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים. והנה מבאר שם שלהעלות אמונה הנפולה צריכין לחתר המים שמהם גדלה האמונה. והמים הם בחינת עצות בחינת מים עמקים עצה בלב איש וכו' הינו שצריכין לצעק מעמק הלב בבחינת ממעמקים קראתיך וכו' ועל ידי זה נתגלין העצות בחינת מים עמקים עצה וכו' ועל ידי זה נתגלה האמונה וכו'. וזה בחינת בריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא בחינת גולה עמקות מני חשך וכו אך צריכין לזה איש תבונות וזה על ידי שמצחצח נשמתו על ידי בחינת והשביע בצחצחות נפשך על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת שם שד"י בחינת המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו וכו'. כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים נמשך פרנסה כי תכף כשיש בריאה יש פרנסה עין שם כל זה היטב. ועל ידי הפרנסה מצחצח נשמתו בחינת והשביע בצחצחות נפשך ועל ידי זה הוא איש תבונות בחינת ונשמת שדי תבינם ועל ידי זה יכול לדלות ולשאב העצות עמקות שמהם גדלה האמונה ועל ידי שמעלין האמונה הנפולה על ידי זה נעשין גרים וכו' ואלו הגרים מזיקין לישראל כי מכניסין גאוה בישראל שמזה נעשין המנהיגים של שקר ומזה נמשך נאוף בעולם וכו'. אך התקון על ידי המגני ארץ שהם מעלין פגם הברית שהוא בחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' בחינת תפלין התנוצצות המחין וכו' וכו' עין שם כל זה היטב:
נמצא שעלית האמונה הנפולה הוא על ידי פרנסה דקדשה של ישראל שנמשכת מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כי על ידי הפרנסה והאכילה דקדשה מצחצח נשמתו שעל ידי זה יכול לשאב ולגלות העצות עמקות שמהם גדלה האמונה כנ"ל. וזה עקר תקון המשא ומתן וכל המלאכות והעסקים שעושין בשביל פרנסה שצריכין לכון בעסקיו כדי שירויח ויהיה לו פרנסה כדי שיוכל לצחצח נשמתו על ידי אכילתו כדי שיוכל להעלות האמונה הנפולה כנ"ל. כי עקר עבודת האדם בזה העולם הוא לברר ולהעלות האמונה מנפילתה כי עקר הוא האמונה כמו שכתוב, כל מצותיך אמונה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בא חבקוק והעמידן על אחת וכו' וכמו שמבאר בתחלת התורה הנ"ל שעקר הוא האמונה וכו' עין שם. ועל כן עקר תקון המשא ומתן והעסקים הוא על ידי צדקה לתלמידי חכמים אמתיים כי בודאי לאו כל אדם זוכה לזה שיוכל לצחצח נשמתו על ידי פרנסתו ואכילתו עד שיוכל להעלות האמונה כנ"ל. על כן כל תקונו על ידי הצדקה שנותן לתלמידי חכמים אמתיים שיש להם זה הכח הנ"ל עד שמבררין האמונה כנ"ל. ועל ידי זה נתתקן הוא גם כן כי על ידי עלית ותקון האמונה נתתקן הכל וכנ"ל (וכן מובן בהשיחה הנדפסת בספורי מעשיות השיך להתורה הנ"ל המתחלת מעלת הנותן צדקה לצדיק האמת שעקר תקון הנ"ל בחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו' הוא על ידי שנותן צדקה לצדיקי אמת עין שם). וזה בחינת נשאת ונתת באמונה שהיא השאלה הראשונה ששואלין את האדם כשמכניסין אותו לדין (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבת לא) הינו ששואלין אותו אם נשא ונתן בכל עסקי פרנסתו בשביל האמונה הינו אם היה כונתו בכל עסקי משא ומתן שלו בשביל שיצחצח נשמתו על ידי פרנסתו שעל ידי זה מעלין האמונה כנ"ל או אם על כל פנים נתן צדקה לתלמידי חכמים אמתיים כאלה שיש להם זה הכח שנחשב גם כן כאלו הוא בעצמו עוסק בזה כנ"ל וזהו נשאת ונתת באמונה ששואלין אותו אם נשאת ונתת בשביל האמונה:
וזה בחינת ירשה ששיך לבנים כי זה כלל גדול וכבר מבאר מזה למעלה שעקר עבודת האדם בזה העולם הוא לברר ולהעלות האמונה כנ"ל, וכל עסקו במשא ומתן וצרכי פרנסתו הכל בשביל זה להעלות ולתקן האמונה על ידי פרנסתו כנ"ל. וזה בחינת כל עמל האדם לפיהו, שכל יגיעת ועמל האדם בצרכי פרנסתו הוא בשביל תקון האמונה שתלויה בפה של אדם כמו שכתוב, אודיע אמונתך בפי. ועל כן כשאדם נפטר מזה העולם יורשין בניו את ממונו ופרנסתו כדי שהם יעסקו להשלים תקון וברור האמונה על ידי הממון והפרנסה שמקבלין מירשת אביהם כי תקון וברור האמונה הוא מדור לדור כמו שכתוב, ועד דור ודור אמונתו וכתיב:
לדור ודור אמונתך וכו'. גם הבנים שמוליד הם מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא בחינת שתופא דנפשא וגופא ועל כן הוא מצוה ראשונה בתורה להוליד בנים כי עקר תקון האמונה על ידי זה כנ"ל. כי על ידי שזוכין לבנים שהם בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי זה נמשך פרנסה שעל ידי זה מצחצח נשמתו שעל ידי זה מעלין האמונה כנ"ל. נמצא שעקר ממונו של אדם נמשך על ידי בניו שהם בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. על כן כשנפטר האדם שיך ממונו לבניו כי מהם נמשך כל הממון כנ"ל והם צריכין לקבל הממון ירשה בקדשה ויעסקו בו באמונה עד שיזכו לברר ולתקן על ידי זה את האמונה כנ"ל כי תקון האמונה הוא מדור לדור בחינת ועד דור ודור אמונתו כנ"ל. ועל כן הזהיר בפרשת קריאת שמע שהוא אמונת היחוד ושננתם לבניך וכן בפרשה שניה ולמדתם אותם את בניכם כי עקר תקון האמונה הוא על ידי הבנים וכנ"ל. ועל כן גר שמת ואין לו יורשים כל הקודם בנכסיו זכה. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעל ידי עלית האמונה הנפולה שעולה על ידי הפרנסה שנמשך על ידי המשכת רוחניות אלקות וכו' כנ"ל על ידי זה נעשין גרים כנ"ל נמצא שעקר התהוות הגרים הוא על ידי פרנסת ישראל הכשרים. ועל כן כשמת בלא יורשים מגיע כל ממונו ופרנסתו לכל ישראל וכל הקודם זכה כי כל נפשות הגרים ותקונם הוא על ידי פרנסת ישראל כנ"ל ועל כן על ידי שישראל מקבלין ממונו ופרנסתו על ידי זה מתקנים ומבררים האמונה כנ"ל שעל ידי זה נתתקן נפש הגר שנמשך משם וכנ"ל. ענין זה של ירשת הגר שכל הקודם בו זכה על פי התורה תקעו אמונה כנ"ל כבר מבאר מזה לעיל בסגנון אחר קצת ולא נשנה כי אם בשביל דברים הרבה שנתחדשו תהלה לאל יתברך:
וזה בחינת הפקר שכל הקודם בו זכה, כי עקר הממון והפרנסה נמשך על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, ודבר המפקר הוא בחינה שהוא בלי צמצום, כי כל דבר שהוא ברשותו של אדם הוא מושל עליו ועל כן כל אדם הוא בחינת מלך ומושל על כל הדברים שהם ברשותו ועל כן נקרא המלכות על שם עשירות, כמו שכתוב , עשיר ברשים ימשל וכו' וכן הרבה. והמלך והמושל הוא בחינת צמצום, כי הוא שומר ומצמצם כל הדברים שהם תחת ממשלתו שלא יצאו חוץ לגבול ועל כן נקרא המלך והמושל עוצר, כמו שכתוב, זה יעצר בעמי (שמואל א) וכמו שפרש רש"י על פסוק ואפס עצור ועזוב, כי המלך עוצר בעמו וכו', עין שם. נמצא שכל הדברים שהם ברשות האדם הם בבחינת צמצום, כי יש עליהם בעל הבית שהוא עוצר ומושל שהוא בחינת צמצום כנ"ל, אבל דבר המפקר הוא בחינת בלי צמצום ועל כן כל הקודם זכה בו ואי אפשר לזכות בו כי אם על ידי עשיה דיקא משיכה וכיוצא כנ"ל כי צריכין לעשות בו איזה עשיה ועבדא דיקא כפי הקנין שהוא בחינת צמצום כדי שיחזר ויתקן בחינת הצמצומים הנ"ל כדי שימשיך בחינת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה עקר המשכת שפע הפרנסה כנ"ל. כי עקר כל עשיות והעבדות שצריכין לעשות בשביל פרנסה כלם הם בבחינת צמצומים כי כל המלאכות והמשא ומתן כלולים בל"ט מלאכות שהם בחינת ל"ט מלאכות המשכן (כמובא בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים ) וכל מלאכת המשכן היו בשביל להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה כל מעשי המשכן כדי להמשיך שכינת אלקותו למטה, כמו שכתוב , ושכנתי בתוך בני ישראל:
ועל כן מי שאינו עוסק בתורה כראוי הוא מכרח שיעשה איזה עסק בשביל פרנסה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יכול, אפלו יושב בטל? תלמוד לומר, וברכך ה' וכו' בכל אשר תעשה כי צריך לעשות איזה עסק משא ומתן או מלאכה שהם בחינת צמצומים כדי שימשיך רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שעל ידי זה עקר המשכת הפרנסה כנ"ל, כי כל המלאכות והעסקים הם בחינת מלאכת המשכן שהם בחינת מלאכת מעשה בראשית (כמו שמבאר בהתורה ואת הערבים צויתי וכו' בסימן ד בלקוטי תנינא). וכל מלאכת מעשי בראשית היו בחינת צמצומים שעל ידי זה המשיך רוחניות אלקותו לתוך הצמצומים שבשביל זה היה כל הבריאה:
אבל מי שעוסק בתורה ועובד את ה' יתברך אין צריך לעשות שום עבדא ועסק בשביל פרנסה, כי מלאכתו נעשית על ידי אחרים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים הוא על ידי התורה ועקר על ידי צדיקי אמת שזוכין לחדש חדושין דאוריתא אמתיים, וכל החדושי תורה הם בחינת התגלות אלקותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, ומובא בדבריו זכרונו לברכה על פסוק, ויקחו לי תרומה, שכשרוצין לקח ולהמשיך אותו יתברך לוקחין אותו, כביכול, על ידי התורה שנקראת תרומה. וכשממשיכין התורה למטה ממשיכין אותה בכמה לבושין וצמצומים כדי שתוכל להתמשך למטה בזה העולם העשיה. וזה עקר בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה נבראים עולמות וברואים חדשים ונפלאים, כמו שכתוב , ולאמר לציון עמי אתה, אל תקרי עמי (בפתח) אלא עמי (בחיריק) וכו', כמו שאיתא בזהר בראשית, שהם עושין שמים חדשים וארץ חדשה וכו' ועל ידי זה נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות ופרנסת ישראל. וגם מי שאינו זוכה לזה לחדש בעצמו אף על פי כן גם על ידי שעוסק בדברי חדושי תורתם הקדושה הוא גם כן ממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי שלומד בפיו ומכניס לתוך דבורים התגלות תורתם הנפלאה שהיא כלה התגלות אלקות. ועל כן כל אחד כפי מה שמקבל עליו על תורה כן מעביר ופורק מעצמו על דרך ארץ, כי זוכה להמשיך רוחניות אלקות לתוך הצמצומים על ידי עסק התורה שעל ידי זה עקר המשכת רוחניות וכו' כנ"ל. אבל כשאינו עוסק בתורה הוא מכרח לעשות איזה עסק בשביל פרנסה. ואם זוכה לעשותו בקדשה ונושא ונותן באמונה ומרבה בצדקה לתלמידי חכמים אמתיים אזי כל עסקיו בבחינת מלאכת המשכן שהוא בחינת צמצומים, בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שעל ידי זה עקר המשכת הפרנסה כנ"ל שעל ידי זה גדלה האמונה וכו' כנ"ל. וזה בחינת פרנסת כל ישראל שנקראים כלם צדיקים על שם הצדקה שנותנין. (כי מי שאינו נותן צדקה ואין פרנסתו נמשכת בבחינה הנ"ל אזי פרנסתו נמשכת ממקום אחר לגמרי רחמנא לצלן, שעליו נאמר, עשר שמור לבעליו וכו' רחמנא לצלן). וזה בחינת בטח בה' ועשה טוב וכו', שעקר הפרנסה נמשכת רק מה' יתברך לבד ועל כן צריכין רק לבטח בה' בחינת בטח בה' ועשה טוב וכו', אך מה שצריכין לעשות איזה עסק בשביל פרנסה הוא רק בשביל להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל שעל ידי הפרנסה הנמשכת משם גדלה האמונה כנ"ל. וזהו ועשה טוב שעקר העשיה כדי להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל שעל ידי הפרנסה הנמשכת משם גדלה האמונה כנ"ל. וזהו ועשה טוב שעקר העשיה כדי להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, כי רוחניות אלקות הוא בחינת טוב, כי שם כלו טוב, כמו שכתוב , טוב ה' לכל. וכתיבף טעמו וראו כי טוב ה'. וצריכין להכניס הטוב שהוא בחינת רוחניות אלקות בתוך עשיה וצמצום כדי שיהיה נמשך שכינתו למטה בארץ הזאת שבשביל זה נברא העולם, כי מיום שברא את העולם נתאוה שיהיה שכינתו בתחתונים. וזהו, ועשה טוב, שצריכין להמשיך הטוב בחינת רוחניות אלקות בתוך עשיה ועבדא כנ"ל. וזהו, שכן ארץ, כדי להמשיך שכינתו בארץ הזאת ועל ידי זה נמשך פרנסה ואכילה שעל ידי זה גדלה האמונה כנ"ל. וזהו, ורעה אמונה, 'ורעה', הינו השביעה והפרנסה הנמשך מבחינת המשכת רוחניות וכנ"ל שעל ידי זה גדלה האמונה. וזהו, ורעה אמונה וכנ"ל:
ועל כן אי אפשר לזכות בדבר ההפקר כי אם על ידי איזה עשיה ועבדא דיקא כנ"ל, כי העשיה והעבדא הוא בחינת צמצום שעל ידי זה ממשיכין בחינת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה זוכין בהעשירות והפרנסה הנמשך משם כנ"ל שעל ידי זה זוכה בהדבר המפקר שהוא כסף או שוה כסף, הינו בחינת פרנסה ועשירות וכנ"ל:
וזהו בחינת כל הקנינים שצריכין לעשות בכל הדברים שקונין, כי אין המקח נגמר בדברים אלא בקנין שהוא על ידי איזה עשיה ועבדא דיקא, כי עקר תכלית הצמצום הוא העשיה ועל כן אי אפשר שיצא הדבר מרשות לרשות כי אם כשעושה בו קנין שהוא בחינת צמצום חדש שעושה בו זה האדם הקונה ועל ידי זה זוכה בהחפץ, כי עקר הזכיה בכל החפצים והעשירות והפרנסה הוא על ידי בחינת הצמצומים שעל ידי זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים וכנ"ל. ועקר תכלית הצמצום הוא העשיה ועל כן אין המקח נגמר בדברים וכן אין יכולין לזכות בנכסי הגר או במציאה ובדבר המפקר כי אם על ידי איזה עשיה ועבדא דיקא כפי הקנין כי עקר תכלית הצמצום הוא העשיה שעל ידי זה דיקא עושה ומתקן בחינת צמצום וממשיך בחינת רוחניות אלקות לתוך הצמצום שעל ידי זה זוכה בהחפץ, שהוא בחינת פרנסה ועשירות כנ"ל:
והנה על פי התורה הנ"ל יתבאר כל ענין סדר התפלה וקימת חצות וציצית ותפלין ומקדם יפנה ויטל ידיו וכו' שעל ידי זה מתקנים בעבדא ואחר כך במלולא על ידי כל סדר התפלה, כמבאר בכונות :
כי כל תקוני התפלה הכל בשביל לתקן ולהעלות את האמונה בכל התקונים המבארים בתורה הנ"ל, כי תפלה בחינת אמונה, (כמובא בדברינו כמה פעמים) שהוא העקר כנ"ל, כי להעלות האמונה הנפולה צריכין לחתר ולגלות המים שמהם גדלה האמונה שהם בחינת עצות שנמשכין על ידי שצועקין לה' יתברך ממעמקים מעמקא דלבא וכו' כנ"ל. וזה זוכין על ידי שמצחצחין נשמתו על ידי האכילה והפרנסה שמקבלין על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים כנ"ל. וזהו בחינת קימת חצות, כי אז מתחיל תקון האמונה, שהיא בחינת מלכות שנקטנת בעת חשכת לילה וצריכין להעלותה ולהגדילה ועקר תקונה מתחיל בחצות, כי קימת חצות זה בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה התחלת תקון האמונה כנ"ל. כי קימת חצות הוא התעוררות השנה ואז חוזרת הנשמה שהיא רוחניות אלקות לתוך הגוף שהוא תכלית הצמצום אשר בעת השנה היו רחוקים זה מזה כי שנה אחד מששים במיתה שהיא בחינת הסתלקות רוחניות אלקות שהיא הנשמה מהגוף שהוא הצמצום, ועל ידי התעוררות השנה בחצות חוזר נשמתו לגופו בבחינת המחזיר נשמות לפגרים מתים וזהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום כי אין חוזרת נשמתו לגופו כמו שהלכה ממנו קדם השנה רק היא מתחדשת בשעת השנה בבחינת חדשים לבקרים דהינו שנתוסף עליה אור רוחניות אלקותו יתברך וכשחוזרת לגופו זהו בחינת המשכת רוחניות אלקותו שהיא הנשמה שנתחדשה לתוך הצמצום שהוא הגוף כנ"ל. וזהו בחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שעל ידי זה היה קם בחצות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, צפון הוא בחינת צמצום כי צפון הוא שמאל שהוא בחינת גבורות בחינת צמצום, ורוח צפון זה בחינת המשכת וחבור רוחניות אלקות עם הצמצומים כי הרוח הוא רוחני שנמשך מרוחניות אלקות שמשם כל הרוחות והנשמות כי הרוח והנשמה הוא רוח אוירי כי שרש הרוח והאויר הוא ממקום גבה מאד מבחינת רוחניות אלקות שמשם כל הנפשות והרוחות והנשמות כמו שכתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ועל כן רוח צפון זה בחינת המשכת רוחניות אלקות שהוא בחינת רוח לתוך הצמצום שהוא בחינת צפון, ועל כן מצפון זהב יאתה כי משם עקר העשירות והפרנסה מבחינת רוח צפונית שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל. ועל כן צפון חסר כי ה' יתברך ברא את העולם בשלש רוחות וצפון חסר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי כלל בריאת עולם הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים בשביל לגלות האמונה הקדושה שבשביל זה נברא הכל כי שרש וחיות כל הבריאה כלה היא מרוחניות אלקותו יתברך שמו כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שצמצם והגביל כביכול רוחניות אלקותו בכמה וכמה צמצומים שונים ונפלאים עד שנמשכו לתוך כל הברואים שהם תכלית הצמצום. וכל זה היה בשביל לגלות את האמונה שהיא בחינת מלכות שבשביל זה נברא הכל כנ"ל כמו שכתוב וכל מעשהו באמונה. אבל אמונה מלכות אי אפשר לה להתגלות בשלמות כי אם אחר הבריאה על ידי מעשה התחתונים כי אין מלך בלא עם, כי אמונה אין שיך כי אם בדבר שאין רואין וצריכין להאמין בו, דהינו אחר שנתרחקה הבריאה מהמאציל שאז אי אפשר לראות ולהבין את המאציל יתברך רק צריכין להאמין בו באמונה שלמה. אבל קדם הבריאה שהיה המאציל לבדו יתברך אין שיך אמונה כי הוא יתברך יודע מעצמו בידיעה ברורה וכל זמן שיודעין בידיעה ברורה אין זה אמונה. על כן בתחלת הבריאה לא היה להבריאה שלמות מחמת שעדין לא נתגלה מדת האמונה שאינה מתגלית כי אם אחר שיש בני אדם בעולם כנ"ל וכל הבריאה אי אפשר להתהוות רק על ידי אמונה כמו שכתוב וכל מעשהו באמונה אבל אז עדין לא היה שום אדם שימשיכו האמונה. רק שה' יתברך צפה שיהיו ישראל בעולם שיהיה להם אמונה ועל ידי זה ברא את כל העולם אבל לא היה להבריאה שלמות עד שבאו ישראל שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים ומעלים ומתקנים את האמונה בכל עת. ועל כן נברא צפון חסר להורות שאין שלמות להבריאה עדין ועקר השלמות על ידי בני ישראל הצדיקים שהם עוסקים בתקון האמונה שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שמשם מנשב רוח צפונית כנ"ל שהוא עקר תקון הבריאה נמצא שנברא צפון חסר להורות שעקר שלמות הבריאה הוא על ידי הצדיקים שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שהוא בחינת רוח צפון שעל ידי זה עקר תקון ושלמות כל הבריאה כי על ידי זה נתתקנת האמונה שעל ידה היה כל מעשה בראשית כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שצפון חסר שאם ירצה אחד לכפר בו יתברך ולהודות בעבודה זרה יאמרו לו שיברא רוח צפון וכו'. הינו כנ"ל שעקר מה שצפון חסר הוא להכניע הכפירות ולהמשיך אמונה כי צפון נשאר חסר בשביל להורות שהבריאה חסרה עד שיבואו הצדיקים שהם ממשיכין רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שעל ידי זה ממשיכין בחינת רוח צפונית ומתקנים ומשלימים את חסרון הבריאה בכל פעם. וזהו בחינת מה שהיה רוח צפונית מנשב בכנור של דוד ועל ידי זה היה מנגן מאליו כי משם כל השירות והנגונים. כי כל השיר והנגון הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים כי עקר הנגון הוא על ידי שמבררין ומצמצמין את הרוח טובה כמבאר במקום אחר (בסימן נד) כי עקר קול הנגון הוא האויר והרוח שמשם כל הקולות כידוע למחקרים. ועקר הנגון על ידי צמצום הרוח והאויר על ידי האדם או הכלי המוציא הקול ועל כן על ידי רוח צפונית שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום שהוא בחינת צפון שמאל תכלית הצמצום, על ידי זה היה מנגן כנור של דוד כי משם כל הנגונים כנ"ל. ועל ידי זה היה דוד קם בחצות שחזרה נשמתו לגופו שהוא גם כן בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום כנ"ל. וזהו עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר שנאמר על קימת חצות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וזהו אעירה שחר שעקר התקון בשביל לעורר ולהקיץ ולהעלות האמונה הנפולה שהוא בחינת אילת השחר כי אמונה היא בחינת שחרות מחמת שעקר האמונה הוא רק במה שאין יודעין, ודבר הנסתר ונעלם הוא בחינת שחרות וחשך בחינת ישת חשך סתרו ושם עקר האמונה שצריכין להתחזק באמונה עד שתאיר לו האמונה כאלו רואה בעיניו כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה שזהו בחינת עלית השחר בחינת וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום כי הם מתחזקים באמונה שלמה מתוך חשכת לילה עד שעולה ומאירה להם כשמש בצהרים. נמצא שקימת חצות הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים ועל ידי זה נמשך שפע ועל ידי זה נעשה איש תבונות ויכולין לדלות המים עמקים על ידי שצועקין מעמקא דלבא כנ"ל. וזה בחינת כל סדר חצות שהוא קולות וצעקות שצועקין מעמק הלב בשביל להעלות האמונה מנפילתה. כי עקר הצעקה בחצות הוא על חרבן בית המקדש וגלות ישראל שהוא בחינת פגם האמונה כי לא גלו ישראל אלא על ידי שפסקו מהם אנשי אמנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וזהו בחינת כאיל תערג על אפקי מים שאומרים בחצות זה בחינת צעקות מעמק הלב בשביל לדלות המים עמקים עצה וכו' שעל ידי זה גדלה האמונה וזה כאיל תערג על אפקי מים, 'אפקי מים' דיקא, לגלות העצות שמהם גדלה האמונה שהם בחינת מים עמקים בחינת אפיקי מים (כי העצות הם בחינת נ"ה שנקראים אפיקי מים כמו שמבאר במקום אחר ומהם גדלה האמונה שהוא בחינת מלכות כי עקר בנין המלכות הוא על ידי נ"ה כידוע והבן):
ועל ידי הצעקה מעמק הלב בחצות על ידי זה חותרין ומגלין העצות עמקות שמהם גדלה האמונה. ועל כן צריכין להתגבר ולעסק בתורה אחר תקון חצות כי התורה היא כלה עצות כמו שכתוב לי עצה ותושיה כי על ידי התורה שעוסקין אחר חצות לילה על ידי זה דולין ושואבין העצות עמקות ועל ידי זה מגדלין האמונה עד שנגדלת באור הבקר בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך כי אז באור הבקר אזי הוא עקר עלית האמונה מנפילתה. ועל ידי עלית האמונה נעשין גרים והגרים יכולין להזיק על ידי הגאוה שמכניסין שהוא בחינת נאוף שמשם אחיזת המנהיגים של שקר וכו' וצריכין כח המגני ארץ וכו' וזה בחינת ציצית שלובשין בבקר כאור היום שאז הוא עלית האמונה. כי ציצית בחינת אמונה מלכות כי ציצית תקון הבגדים שהם בחינת מלכות בחינת מלך הכבוד כי רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא. ועל ידי עלית האמונה נעשין גרים וזהו גם כן בחינת ציצית כנפי מצוה ששם אחיזת הגרים שהם באים תחת כנפי השכינה (כמו שמבאר בהתורה להמשיך שלום בסימן יד). וזהו בחינת והחזיקו עשרה אנשים וכו' בכנף איש יהודי בכנף דיקא שהוא בחינת ציצית ששם יתאחזו להתגיר. גם הציצית מתקנים פגם הגרים שהוא גאות ונאוף כי על ידי הציצית מכניעין הגאוה דסטרא אחרא ומעלין את הגאוה לשרשה לה' יתברך בחינת ה' מלך גאות לבש שהוא בחינת והוו נפצי גלימיהו הנאמר שם בהתורה הנ"ל (באות טו
עין שם בחינת לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה שעל ידי כנפות הציצית שהם תקון הלבושים שמשם שרש הגאות דקדשה הינו גאותו של ה' יתברך כנ"ל על ידי זה מכניעין הרשעים והסטרא אחרא שהם בחינת גאוה דסטרא אחרא שמשם ממשלת של המנהיגים של שקר שכל ממשלתם על ידי עזות וגאות כמו שמבאר שם. כי המנהיגים של שקר הם בחינת מתלבשים בטלית שאינו שלהם כמו שכתוב בנביאי השקר ולא ילבשו אדרת שער למען כחש (זכריה יג) ועל ידי ציצית טלית של מצוה שהוא בחינת לבושו של ה' יתברך בחינת ה' מלך גאות לבש על ידי זה מכניעין אותם כנ"ל. גם ציצית מכניע פגם הנאוף שמכניסין על ידי הגאות כמו שכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים וכו' כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בסימן ז):
ואחר כך מניחין תפלין שעל ידי זה מעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' כמו שמבאר שם הינו כי על ידי הציצית הכניעו תאות נאוף שהוא פגם הגאות ועל ידי התפלין מתקנים עוד יותר שמתקנים פגם של נאוף ומהפכין אותו מהפך אל הפך שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם שהוא בחינת תפלין כמו שמבאר שם. וזה בחינת השמחה של תפלין שעל ידי זה מחזקין את המלאך כדי להנצל מטמאת מקרה לילה וכו' כמו שמבאר שם עין שם. וזה בחינת השערות של התפלין שהם בחינת שער ראשה כעמר נקא שהוא בחינת תקון השנה בחינת חלום על ידי מלאך עין שם. וזה בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש כי מבאר שם שלפעמים בא פגם המקרה חס ושלום מפגם המשפט על ידי דינים שאינם הגונים ולזה צריכין בחינת קשר המרכבה בחינת מרכבו ארגמן וכו' עין שם. וזה בחינת שני התפלין שהם תפלין של יד ותפלין של ראש, תפלין של יד זה בחינת תקון החותם הנ"ל שמעלין מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' שזהו בחינת תפלין של יד בחינת ביד כל אדם יחתם תפלין של ראש זה בחינת קשר המרכבה כי של ראש הוא בחינת מרכבה בחינת רכב שמים (כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה מרכבת פרעה בסימן לח) כי המרכבה כלולה מארבע חיות שהם בחינת המלאכים הנ"ל שסימנם ארגמן שהם בחינת ארבע מחנות השכינה שכל זה הוא בחינת השל ראש שהם בארבע בתים כנגד ארבעת מלאכי המרכבה שמתקשרים על ידי הנחת השל ראש שעל ידי זה נתתקן תקון המשפט שאז נתתקן המח בשלמות ונצולין מפגם הברית ממקרה לילה בכל הבחינות ואז הוא גמר תקון האמונה בשלמות כמובן בהתורה הנ"ל:
וזה בחינת יפנה ויטל ידיו שצריכין מקדם לדחות מותרות המאכלים כדי שיוכל להשביע בצחצחות נפשו על ידי המאכלים שאכל מקדם כדי שיוכל לדלות המים הנ"ל כמבאר שם שעל ידי אכילת הצדיק הוא מצחצח נפשו וכו' אבל האכילה צריכה ברור. כי יש בהאכילה אחיזת הפסלת ועל ידי שנפנה ונדחה הפסלת לחוץ ואין נשאר כי אם דקות וזכות האכילה שהוא שביעת הנפש שמשם אכילת ושביעת הצדיק כי הצדיק אינו נזון כלל מפסלת האכילה רק מזכות וצחות ורוחניות האכילה שעל ידי זה משביע בצחצחות נפשו. רק מאחר שמחטא אדם הראשון נתערב הכל כידוע בהכרח שיהיה בהאכילה אחיזת הפסלת. והצדיק באכילתו מברר הטוב מן הפסלת והמותרות ואינו נזון כי אם מהטוב והרוחניות ועקר הברור נשלם על ידי שנפנה ודוחה הפסלת והמותרות לחוץ ואז נשאר רק הטוב והדקות והרוחניות שבמאכל. שעל ידי זה מצחצח נשמתו שעל ידי זה זוכין לדלות המים שמשם גדלה האמונה שזה צריכין בבקר בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך כנ"ל. וזה בחינת יפנה ויטל ידיו כי אחר כך צריך לטל ידיו במים שנמשכין ממים הנ"ל מבחינת מים עמקים עצה בלב איש שהם בחינת מעין ומקוה מים שהם מטהרין מכל הטמאות כי כל הטמאות הם מבחינת כפירות כי עבודה זרה שהם הכפירות כלולים מכל הטמאות כי עבודה זרה מטמאה כמת וכנדה. כי עקר הקדשה והטהרה הוא ה' יתברך שהוא קדוש וטהור כמו שכתוב כי קדוש אני וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל וכו'. וכשיש לו כפירות חס ושלום הוא רחוק מה' יתברך ואזי שורין בו כל הטמאות רחמנא לצלן ומשם השתלשלות כל הדברים המטמאין כי כל דברים המטמאין הוא מחמת שרחוקים מה' יתברך וקדשתו. ועל כן עקר הטהרה מכל הטמאות הוא על ידי מים שנמשכין מבחינת מים עמקים עצה וכו' הנ"ל שהם בחינת מעיני הישועה בבחינת ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שהם מעין ומקוה המטהרין מכל הטמאות בחינת מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה כי עקר הישועות הם עצות (שהם בחינת נ"ה שנקראים ישועות כידוע) כמו שאומרים ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו מהרה למען שמך וכמו שכתוב ותשועה ברב יועץ. ולהפך רחמנא לצלן כתיב האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני (איוב ו). ועל כן בבקר על ידי מצות נטילת ידים במים מכל שכן כשטובלין במקוה ומעין על ידי זה ממשיכין המים ממעיני הישועה הנ"ל שהם בחינת מים עמקים עצה וכו' שעל ידי זה גדלה האמונה שמטהרת מכל הטמאות וכנ"ל. ואחר כך מניחין ציצית ותפלין של יד ושל ראש שעל ידי כל זה מתקנין כל התקונים הנ"ל כנ"ל, וכל זה עושין בעבדא ואחר כך צריכין לעשות כל התקונים האלה במלולא כמובא בזהר ובכונות שצריכין לתקן כל העולמות בעבדא ובמלולא:
וזה בחינת כל סדר התפלה שעל ידי זה ממשיכין כל התקונים הנ"ל במלולא כי בתחלה אומרים ברכת השחר תכף בהקיצו משנתו ועל ידי זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים במלולא. כי אנו מברכין אותו יתברך על שהחזיר נשמתנו לתוך גופנו כמו שאומרים המחזיר נשמות לפגרים מתים שזהו בחינת המשכת רוחניות אלקות שהיא הנשמה לתוך צמצומים שהם בחינת הגופים ואחר כך מברכין בפרטיות על כל פרטי החיות והפעלות והתנועות הנמשכין מהנפש מרוחניות אלקותו לתוך הגוף. כי כל תנועות הגוף הוא מהנפש כי הנפש מראה פעלותיה בגוף ואנו מברכין לה' יתברך על כל פעלה ותנועה של הגוף שהיא על ידי הנפש ובזה אנו ממשיכין במלולא רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שהם פעלות הגוף כגון כד פתח עיניו מברך פוקח עורים ובזה ממשיכין במלולא רוחניות אלקותו שמשם שרש הכח של הנפש שפועלת בגוף שיוכל לפקח עיניו. וכן כד יתיב מברך מתיר אסורים וכד זקיף זוקף כפופים וכו' שבכל זה ממשיכין רוחניות אלקותו שמשם כל כחות הנפש שנמשכין לתוך הגוף שהוא בחינת צמצום. נמצא שבברכות אלו ממשיכין בפרטיות רוחניות אלקותו שהם שרשי כחות הנפש לתוך פרטי הצמצומים שעל ידי זה יש לו כח לפקח עיניו ולישב ולזקף וכו'. וזה בחינת מלביש ערמים כי הצמצומים הקדושים הם בחינת לבושים כי בהם מצמצמין ומלבישין את רוחניות אלקותו יתברך ומשם שרש כל המלבושים:
וזה בחינת רוקע הארץ על המים. ארץ הוא בחינת אמונה כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה (כמבאר בדבריו זכרונו לברכה), מים הם בחינת המים עמקים שמהם גדלה האמונה כמו שמבאר שם כנ"ל. וזהו רוקע הארץ על המים כי עקר קיום האמונה שהיא בחינת ארץ היא על המים שהם בחינת העצות שהם בחינת מים עמקים עצה כנ"ל. וזהו בחינת המכין מצעדי גבר כי הרגלין הם בחינת עצות כמו שכתוב וכל העם אשר ברגלך ההולכים אחר עצתך. כי עקר הלוך האדם בדרכי ה' הוא על ידי העצות טובות ועל כן אנו מבקשים בעצתך תנחני. כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זוכין לחתר המים שהם העצות שהם בחינת רגלין שמשם עקר כח הליכות האדם ומצעדיו בגשמיות ורוחניות. וזה בחינת שעשה לי כל צרכי שמברכין על המנעלים שהם שמירה לרגלין כי הרגלין שהם בחינת העצות צריכין שמירה גדולה שלא יגף באבן רגלו שלא יהיה נכשל חס ושלום בעצות רעות של בני העולם הרודפין אחר הממון ותאות עולם הזה שהם אבן נגף לכל הרוצים לכנס בדרכי עבודתו יתברך כי רב עצותיהם מקלקלות. ועל כן התחיל דוד המלך עליו השלום ספר תהלים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כי בודאי אשרי לו אשרי חלקו מי שנמלט מעצת רשעים בשלמות כי כמה אנשים נלכדו בהם כצפרים האחוזות רחמנא לצלן. כי כמו שעל ידי עצות דקדשה בחינת מים עמקים עצה וכו' נתגדלה האמונה כנ"ל כמו כן להפך על ידי עצות רעות חס ושלום נחלשה האמונה דקדשה חס ושלום ונמשכין אמונות כזביות וכפירות רחמנא לצלן. והמנעלים הם בחינת שמירה לרגלין ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם ימכר אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו ועל כן מברכין עליהם שעשה לי כל צרכי כי הם בחינת שמירה לרגלין שהם בחינת העצות שעל ידם עקר קיום האמונה כנ"ל, וזה בחינת אוזר ישראל בגבורה זה בחינת האמונה שנתגדלה על ידי העצות כמו שכתוב והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו בחינת לבש ה' עז התאזר הנזכר בתורה הנ"ל. וזה בחינת עוטר ישראל בתפארה שמברכין על עטיפת הראש זה בחינת ראש דברך אמת שהוא בחינת תפארת בחינת יעקב כידוע שמשם עקר קיום האמונה בחינת צדק כד אתחברת באמת אתקריאת אמונה כי עקר העצות שעל ידם גדלה האמונה נמשכין מאמת כמו שכתוב הן אמת חפצת בטחות וכו' (כמו שמבאר במקום אחר). וזה בחינת הנותן ליעף כח שמברכין על שנתחדשה נשמתו ומחו בתוך האמונה בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, הינו כנ"ל כי עקר כל הברכות הם על ידי גדול האמונה בבקר שנתגדלה על ידי כל התקונים הנ"ל. וזה בחינת המעביר שנה מעיני וכו' ומסימין הגומל חסדים טובים וכו'. כי בעת חשכת לילה שהוא בחינת העדר העצה בחינת מי זה מחשיך עצה (כמו שמבאר שם) אז צריכין לישן ולסלק דעתו לגמרי שלא יתגברו האמונות כזביות חס ושלום הנמשכין מקלקול העצות שהם בחינת החשך של לילה כנ"ל. אבל צריכין למעט בשנה רק לישן מה שמכרח בשביל קיום האדם כדי שיתחדש נשמתו בתוך האמונה העליונה שהוא שרש האמונה. ואז בהקיצו כשחוזרת נפשו לתוך גופו חוזרין וממשיכין כל תקוני האמונה ומגדילין אותה על ידי העצות שנתגלין כנ"ל. וזהו שמסימין בברכת המעביר שנה הגומל חסדים טובים, חסדים טובים זה בחינת חסדי דוד הנאמנים שהם בחינת נ"ה שהם בחינת עצות (כמו שמבאר במקום אחר). כי על ידי העברת השנה שחוזרת נשמתו לתוך גופו שהיא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי זה נמשכין עצות טובות שזהו בחינת חסדים טובים בחינת חסדי דוד כנ"ל. וזה בחינת כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה וכו' מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה (עין לקמן מבאר היטב):
וזהו בחינת העקדה כי לדלות המים הנ"ל שהם העצות שמהם גדלה האמונה צריכין לצעק מעמק הלב בחינת ממעמקים קראתיך וכו' בחינת צעק לבם אל ה' והצעקה מעמק הלב זה בחינת מסירת נפש על קדוש ה' בחינת אליך ה' נפשי אשא ופרש רש"י לבי אכון. וזה בחינת העקדה שיצחק מסר נפשו על קדוש ה' ופשט צוארו על גבי המזבח, שזהו בחינת צעקת הלב ממעמקים, שהוא בחינת מסירת נפש כנ"ל ועל כן משם נמשך בחינת שופר של ראש השנה שהוא שופר של אילו של יצחק, כמו שכתוב, והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, כי קול שופר של ראש השנה הוא בחינת ממעמקים קראתיך י"י, שזהו בחינת כל בחינת ראש השנה כידוע. כי אז בראש השנה צריכין לתקן האמונה, כמבאר בהתורה הנ"ל, על כן צריכין אנו לתקע בשופר, שהוא בחינת קול היוצא מן הלב, שהוא קול בלא דבור וזה זוכין על ידי זכות עקדת יצחק שמסר נפשו על קדוש ה' שמשם בחינת השופר של ראש השנה כנ"ל. ועל כן נקרא מסירת נפשו בשם עקדה, כי העקדה היא ברגלין להורות שעל ידי מסירת נפשו שהוא בחינת צעקת הלב ממעמקים על ידי זה נתתקנו הרגלין, שהם בחינת עצות שמהם גדלה האמונה כנ"ל. ועל כן אחר העקדה אומרים פרשת קריאת שמע שהוא אמונת היחוד, כי על ידי כל הנ"ל זוכין לאמונה כנ"ל:
וכשמעלין האמונה על ידי זה נעשין גרים וכו' כנ"ל וזה בחינת פרשת הקרבנות וקטרת שעל ידי זה מעלין הניצוצות מהקלפות שזה בחינת גרים שהם נפשות וניצוצות שעולין מהקלפות והסטרא אחרא אל הקדשה:
וכשנעשין גרים יכולים להזיק לישראל חס ושלום, כי מכניסין גאוה וכו' שעל ידי זה נוטלין חרב הגאוה המנהיגי שקר שמשם נמשך תאות נאוף חס ושלום. וצריכין להכניע אותם על ידי המגני ארץ וכו', כמו שמבאר שם, עין שם. וזהו בחינת פסוקי דזמרה שמזכירין בהם גדלת ה' ומלכותו וממשלתו הגדולה להורות כי הגאות והמלוכה לה' יתברך לבד ובזה מכניעין הגאות דסטרא אחרא שמכניסין הגרים. וזהו בחינת שירת, הים שאומרים בסוף פסוקי דזמרה שמתחלת 'אשירה לה' כי גאה גאה', שזהו בחינת הכנעת הגאות דסטרא אחרא כי מזכירין שהגאות והממשלה הוא רק לה' יתברך וכל המתגאים נכנעים ונופלים לפניו, כמו שתרגם כי גאה גאה ארי אתגאי על גותניא וכו'. וזהו שמסים, ה' ימלך לעולם ועד. כי גאות דסטרא אחרא הוא בחינת מלכות דסטרא אחרא, בחינת אנא אמלך ועל כן מזכירין גדלת מלכותו שהמלוכה שלו יתברך בחינת ה' ימלך לעולם ועד ובזה מכניעין ומפילין מלכות דסטרא אחרא שהוא בחינת גאות וזהו שאומרים אחר כך, כי לה' המלוכה וכו' והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך וכו', הכל לגלות מלכותו יתברך אשר אליו לבד המלוכה בחינת כי לה' המלוכה ואין לשום אדם ונברא להתגאות ולמלך ובזה מכניעין ומבטלין הגאות שמכניסין הגרים, גם שירת הים הוא בחינת תקון הברית, כי קריעת ים סוף היה בזכות יוסף ששמר הברית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובזה מכניעין פגם תאות נאוף שמכניסין הגרים על ידי הגאות כנ"ל:
ואחר כך אומרים ברכת יוצר אור ומזכירין שם סדר קדשה וגדלת המלאכים שעומדים באימה וביראה ומקדשין שמו יתברך. זה בחינת תקון התפלין שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה', שזהו בחינת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וכו'. ועל כן מזכירין שם גדלת המלאכים שעל ידי זה ממשיכין בחינת חזוק המלאך כדי לזכות לחלום על ידי מלאך שהוא תקון הברית, כמבאר בהתורה הנ"ל שפגם הברית נמשך על ידי שנפגם ונופל החמימות והאש של המלאכים הקדושים וכו' ועל כן על ידי שמזכירין עצם האימה והיראה של המלאכים הקדושים, שהוא חמימות אש דקדשה, כי היראה בחינת אש על ידי זה מעלין החמימות והאש לשרשו ונכנע ונופל האש והחמימות הסטרא אחרא שמשם תאות נאוף כנ"ל. אבל עדין צריכין לתקן המשפט וכו', כמו שמבאר שם שלזה צריכין קשר המרכבה וכו', כמו שמבאר שם. וזהו בחינת 'והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים וכו' ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו', האופנים וחיות הקדש הם בחינת קשר המרכבה, כי האופנים וחיות הקדש הם הם המרכבה, שזהו בחינת תקון המשפט ועל כן הם אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, ממקומו זה בחינת תקון המשפט, כי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ועל ידי זה יכול לדון את כל העולם בבחינת אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, (כמבאר במקום אחר), שזהו בחינת תקון המשפט, כי עקר פגם המשפט נמשך מחמת שאין יודעין בחינת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו', שזה נראה כעוות המשפט ומשם נמשך ונשתלשל בחינת פגם המשפט וכו', כמובן שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב. אבל על ידי שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ומזכירין כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו ועל ידי זה יכול לדון כל אחד ואחד לפי מקומו, כפי מה שהוא יתברך לבד יודע את מקומו, על ידי זה בודאי נתבטלין כל הקשיות האלו של צדיק וטוב לו וכו', כי הוא יתברך דן ושופט את כל אחד ואחד לפי מקומו כפי מה שהוא לבד יודע מקום כל אחד ואחד. כי ה' יתברך יודע שזה האדם אינו יכול להגיע לתכליתו הנצחי כי אם על ידי שיהיה לו עשירות גדול וכל טוב בזה העולם ולהפך האחר אינו יכול לבוא לתכליתו הנצחי כי אם על ידי שיהיה לו עניות ודחקות גדול בזה העולם והכל כפי מקומו של כל אחד שאין שום אדם יודע המקום של כל אחד כי אם הוא לבדו יתברך שהוא מקומו של עולם. נמצא שעל ידי שאומרים ברוך כבוד ה' ממקומו, דהינו שהוא יתברך מקומו של עולם ויכול לדון את כל אחד לפי מקומו בזה ממשיכין בחינת תקון המשפט, שזהו בחינת תקון המרכבה כנ"ל. ועל כן האופנים וחיות הקדש, שהם הם המרכבה, הם אומרים ברוך וכו' ממקומו, שהוא בחינת תקון המשפט, שהוא בחינת קשר המרכבה, כמו שמבאר שם. וכשנתתקן המשפט שהוא בחינת קשר המרכבה נצולין מאהבת הנפולין וזוכין לאהבה דקדשה. וזהו בחינת ברכת אהבת עולם שאומרים אחר כך בחינת אהבה דקדשה שתלויה בקשר המרכבה בחינת מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה וכו', כמו שמבאר שם, עין שם:
ואז אומרים קריאת שמע שהוא אמונה, כי עתה האמונה בשלמות על ידי שזכינו לכל התקונים הנ"ל עד תקון המשפט שהוא גמר התקון כמו שמבאר שם. כי באור הבקר אף על פי שאז אומרים קריאת שמע דקרבנות מחמת שאז התחילה אמונה להתגדל על ידי בחינה הנ"ל, אף על פי כן מאחר שעדין לא נתתקנו שאר התקונים עדין גם האמונה לא נתתקנה בתכלית השלמות, כי כל זמן שיש עדין אחיזת פגם הגרים שבאים מעלית האמונה הנפולה, שהוא פגם הגאות והנאוף וכו' כנ"ל, אזי גם האמונה אינה בשלמות, כי הא בהא תליא, אבל עתה שכבר נתתקנו כל הבחינות הנ"ל אזי האמונה בתכלית השלמות ועל כן עתה אומרים עקר קריאת שמע שהוא שמע ישראל וכו', שהוא אמונת היחוד, כי עתה האמונה בשלמות כנ"ל:
וזהו בחינת ד' גדולה דאחד, זה בחינת תקון המשפט שהוא עקר גמר התקון, כי ד' דאחד הוא בחינת מלכות משיח, כמובא, שהוא בחינת תקון המשפט, כי משיח יזכה לתקון המשפט בשלמות, כמו שכתוב , ישפט עניי עם וכו'. וכתיב, ושפט בצדק דלים וכו'. וזה בחינת ד' כנגד ארבעת מלאכי המרכבה שהם אוריאל רפאל גבריאל מיכאל, שסימנם ארגמן בחינת מרכבו ארגמן. וזה בחינת שתים עשרה תבות שיש בשמע וברוך שם כנגד שנים עשר שבטי בני יעקב, (כמו שמבאר במקום אחר - בסימן לו) שהם בחינת מטה שלמה, שהם בחינת ד' דגלים, ד' מחנות השכינה, שהם בחינת ד' מלאכי המרכבה הנ"ל, בחינת מרכבו ארגמן, שזהו בחינת אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' מרכבו ארגמן וכו' שנאמר על המשכן ובית המקדש שהיו הארבעה דגלים מסבבין אותו, כמו שפרש רש"י שם:
ששים גברים סביב לה הם ששים רבוא נשמות ישראל, עין שם. כי הארבעה דגלים שנים עשר שבטים הם בחינת המרכבה כנ"ל וכנגד זה הם שתים עשרה תבות שבפסוקים שמע וברוך שם כנגד שנים עשר שבטים שהם בחינת המרכבה שהוא בחינת תקון המשפט שעל ידי זה עקר שלמות האמונה וכנ"ל. וזהו בחינת ואהבת את ה', בחינת אהבה דקדשה ששורה במרכבה דקדשה כנ"ל. וזהו בחינת והיה אם שמוע, שהוא בחינת גבורות, בחינת יראה כידוע להמשיך על עצמנו יראה קדושה שהוא בחינת אש וחמימות והתלהבות דקדשה, להנצל מחמימות ואש דסטרא אחרא שמשם תאות נאוף, כי מתחלה קדם קריאת שמע הזכרנו יראת המלאכים וכן באהבת עולם הזכרנו אהבתו יתברך אותנו כמו שאומרים אהבת עולם אהבתנו וכו' ומסימין הבוחר בעמו ישראל באהבה. ועכשו אנו ממשיכין האהבה והיראה עלינו ואנו מקבלין עלינו האהבה לאהב אותו יתברך בפרשת ואהבת וכו' וכן מקבלין היראה עלינו בפרשת והיה אם שמוע להכניע ולבטל אהבות הנפולות ולבטל החמימות והאש דסטרא אחרא שהוא בחינת פגם היראה, שהיא בחינת אש כנ"ל. וזהו בחינת פרשת ציצית שהוא בחינת הכנעת ובטול תאות נאוף, כמו שכתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו' וכנ"ל. וזהו בחינת יציאת מצרים שמזכירין בפרשת ציצית וברכת אמת ויציב, כי יציאת מצרים זה בחינת תקון הברית, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם מה שמבאר שם על ענין ניסן ראש השנה למלכים וכו' עין וכנ"ל:
ועל ידי תקון האמונה בכל הבחינות הנ"ל אז יכולין להתפלל וזהו בחינת תפלת שמונה עשרה שאומרים אחר קריאת שמע, כי קדם תקון האמונה אין מועיל תפלה ולא זכות אבות, כמו שמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל, אבל עכשו על ידי תקון האמונה מועיל תפלה ועל כן מתפללין אז תפלת שמונה עשרה ומתחילין בברכת אבות כי זכות אבות ותפלה אין מועיל כי אם על ידי אמונה וכנ"ל:
ונחזר על הראשונות לבאר מה שהשמטנו בסדר התפלה. וזה בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' שמברכין תכף כד שמע קול תרנגולא בחצות הלילה. כי קול התרנגול הוא בחינת צמצומים, כי נמשך מההוא שלהובא דאשא דבטיש בגדפוי, שהוא בחינת גבורות וצמצומים, הינו על ידי שנמשך רוחניות אלקותו לתוך תכלית הצמצום כדי לעורר את העולם משנתם כדי שיעסקו בתקון אמונה שהיא העקר ועל כן מברכין אז הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. כי עקר אור היום הוא על ידי בחינת העצות טובות שנתגלין על ידי המשכת רוחניות וכו' כנ"ל בבחינת גולה עמקות מני חשך, כמו שמבאר שם על מאמר רבותינו זכרונם לברכה כבריתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, שחשך הוא בחינת העדר העצה ואור הוא בחינת התגלות עמקות העצה מתוך החשך, עין שם. ועל כן תכף בהקיצו בחצות כד שמע קול תרנגולא נתתקן לברך אז הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, כי בודאי צריכין לזה הבחנה גדולה להבחין בין אור יום, שהוא בחינת עצות טובות ובין לילה, שהוא בחינת קלקול העצות, שהוא בחינת חשכת לילה כנ"ל. כי כמה בני אדם טועים בזה ונכשלים בעצות שאינן טובות שמטעין אותן בני העולם. כי העצות דקדשה הם עמקות מאד מאד בחינת מים עמקים עצה וכו'. כי אף על פי שעקר העצות דקדשה הם תמימות ופשיטות גמור, כמבאר בדברינו כמה פעמים, אף על פי כן יש בהם עמקות גדול מאד, כי נמשכין מבחינת מים עמקים כנ"ל וצריכין לבקש הרבה הרבה מה' יתברך שיזכה שיאיר לו בתוך חשכת אפלתו עמקות אמתית העצות דקדשה באפן שיתחזק בדרכי עבודתו יתברך תמיד. וזהו בחינת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה שמברכין בחצות לילה, כי אז צריכין עקר ההבחנה מאחר שעדין הוא לילה ממש ואף על פי כן כבר התחיל לצמח אור היום, שהוא בחינת אור העצות הקדושות. כי ה' יתברך מרחם עלינו ומאיר עלינו גם בתוך החשך בחינת הארת העצות עמקות להציל נפשנו מני שחת, אבל צריכין לזה הבחנה גדולה שלא יטעה מן האמת על ידי המסיתים ומדיחים בעצות ושקרים וכזבים בדברים בדויים שאינם על פי תורתנו הקדושה כלל. ומי שחפץ באמת לאמתו ומתעורר לקום לעבודת ה' יתברך זוכה לשמע קול הכרוז של התורה, שהוא בחינת קול התרנגול בחצות שנשתלשל ונמשך משם ועל ידי זה זוכה להבחין בין האור ובין החשך, בין יום ללילה, דהינו בין עצות טובות אל ההפך שהיא תלויה בנקדה בעלמא ובחוט השערה ועל כן נסמך במקרא יחד 'מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה'. בטחות חכמה שהם הכליות זה בחינת עצות, כי כליות יועצות. וזהו שנסמך מי נתן לשכוי בינה שהוא להבחין בין עצות טובות לההפך וכנ"ל ושכוי פרש רש"י זה הלב. דבר אחר זה התרנגול ושני הפרושים אחד, כי על ידי קול התרנגול שמעורר בחצות שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על ידי זה נתגלין עצות עמקות מתוך החשך שעל ידי זה מבחין הלב בין יום ובין לילה בין אור וחשך, דהינו בין עצות טובות לההפך וכנ"ל. נמצא שמי שת בטחות חכמה שהם כליות יועצות ומי נתן לשכוי בינה הם בחינה אחת על כן נסמכו זה לזה וכנ"ל:
וזה בחינת ברכת אמת ויציב שאומרים אחר קריאת שמע מיד אחר פרשת ציצית, כי שמע_והיה אם שמוע_ויאמר הם בחינת תקון האמונה שעל ידי זה מעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה שהוא בחינת תפלין שהם נזכרין בשתי פרשיות אלו. וכן ציצית הוא בחינת הכנעת הגאוה הכנעת תאות נאוף וכו', כמבאר כל זה לעיל. וכל זה הוא בחינת יציאת מצרים שהוא בחינת תקון הברית, כמבאר שם בהתורה הנ"ל (באות יוד) שבניסן ראוי שיתבטל זה הפגם לגמרי, עין שם ועל כן נזכר יציאת מצרים בקריאת שמע, דהינו בפרשת ציצית ובשביל זה בעצמו תקנו פרשת ציצית בקריאת שמע כדי להזכיר יציאת מצרים בקריאת שמע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי כל בחינת קריאת שמע היא בחינת יציאת מצרים שהוא התגלות האמונה שנתגלה אז ואז נתגירו גרים רבים ואז זכו לתקון הברית וכנ"ל שהוא בחינת חלום על ידי מלאך כמו שמבאר שם. וכשזוכין לתקון הברית שהוא בחינת תפלין תקון המחין אזי נעשין בחינת אמרות טהורות להחיות ולהשיב הנשמות הנפולות בבחינת שבעה משיבי טעם וכו', עין שם. וזה בחינת אמת ויציב וכו' שהוא בחינת אמרות טהורות מזקקות שבעתים להחיות ולהשיב בהם הנשמות הנפולות. כי כל ברכת אמת ויציב וכו' היא כלה רק דבורי אמונה בחינת אמרות טהורות המשיבין ומחיין את הנפש מאד מאד, כי כופלין ושונין ומשלשין ומרבעין וכו' וכו' את חביבות נעימות ערבות ידידות מתיקות האמונה הקדושה בו יתברך ובתורתו הקדושה בדבורים נפלאים ומתוקים מאד מאד, כמו שאומרים, אמת ויציב ונכון וקים וישר ונאמן ואהוב וחביב וכו' וכו' שחוזרין בכמה וכמה לשונות יקרת חביבת נפלאות ערבות אמונתנו הקדושה שכל זה הוא בחינת אמרים יקרים בחינת אמרות טהורות להחיות ולהשיב בהם כל הנפשות הנפולות. כי אחר שהעלינו האמונה בכל תקוניה על ידי כל התקונים שתקננו על ידי כל סדר התפלה עד הנה בעבדא ובמלולא עתה יוצאים אמרות טהורות להחיות ולהשיב הנשמות הנפולות בבחינת סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, כמו שמבאר שם, כמו החולה שהיה מטל על ערש דוי אחר כך כשהתחיל להתרפא צריכין להחיותו ולהברותו בכמה וכמה מיני מטעמים המשיבין את הנפש, כמו כן מחמת שעתה העלינו האמונה הנפולה שהיא רפואה לכל החלאים ולכל המכות ולכל המכאובים בגשמיות ורוחניות, עתה צריכין אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנפשות מחלישותם, שזהו בחינת כל הדבורים הקדושים והיקרים של ברכת אמת ויציב שכלם הם דבורי אמונה הקדושה המחיין ומשיבין את הנפש מאד מאד למי שמשים לבו עליהם בחינת ודבריו חיים וקימים נאמנים ונחמדים לעד וכו':
וזהו בחינת שמונה פעמים אמת שאומרים בברכה זאת, כי כל אלו האמרות טהורות שנמשכין על ידי המגני ארץ על ידי עלית האמונה ותקון הברית וכו' כנ"ל. כל זה נמשך על ידי בחינת העצות העמקות שממשיכין שמשם עקר גדול האמונה כנ"ל שאלו העצות הם בחינת מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה כנ"ל. ועל כן אומרים בברכה זאת שמונה פעמים אמת, כי עקר העצות הם אמת, כי משם נמשכין העצות האמתיות שהם בחינת כלה זרע אמת, בחינת הן אמת חפצת בטחות כנ"ל (כמבאר מזה בהתורה ואלו המשפטים אמונה בסימן ז). (כי העצות הם בחינת נצח והוד שנמשכין מתפארת שהוא בחינת אמת שעקר גדול המלכות שהיא אמונה על ידם כי כל גדולה על ידי נצח הוד יסוד, כידוע בכתבים). ומאלו העצות העמקות בחינת מים עמקים אשר על ידם עלתה האמונה ונתתקנו כל התקונים הנ"ל, מהם נמשכין האמרות טהורות הנ"ל שהם דבורי אמת להחיות בהם כל הנפשות, כי עקר החיות הוא על ידי אמת שהוא סמא דחיי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אתרא דהוה שמה קושטא לא מיתו תמן. ועל כן כופלין ושונין האמת עד שמונה פעמים, כי העצות שהם בחינת כלה זרע אמת נמשכין מעמקות נפלא ונורא מאד מאד בחינת מים עמקים הנ"ל עמק עמק מי ימצאנו כי אם מי שהוא איש תבונות באמת בחינת ואיש תבונות ידלנה, דהינו שזוכה לצחצח נפשו וכו', כמו שמבאר שם. כי עקר שרש העצה נמשך מבינה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין, הינו על ידי איש תבונות הנ"ל שיש לו התבוננות אמתי להמשיך עצות אמתיות ממעמקים כדי לתקן כל העולם להמשיך אמונה שלמה בעולם (וזה בחינת בינה עד הוד אתפשטת ששם מקום העצות כידוע וכנ"ל והבן). ועקר שלמות העצות הוא כשזוכין להעלות ולגדל האמונה על ידם בבחינת עצות מרחוק אמונה אמן, שצריכין להמשיך העצות מבחינת מים עמקים עצה ואיש תבונות וכו' כנ"ל, הינו מבחינת בינה עלאה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין ועל כן הם שמונה פעמים אמת, כי מבינה עד אמונה, שהיא בחינת מלכות, הם שמונה בחינות כידוע. כי האמונה שנתגדלה על ידי העצות שמשם יוצאין אלו האמרות טהורות כל זה נמשך ממעמקים מבחינת בינה שהיא למעלה מהבנין שמשם עד בחינת אמונה מלכות הם שמונה, בחינות שמונה ספירות וכנגד זה הם שמונה פעמים אמת דיקא בברכת אמת ויציב. כי עקר שלמות ותקון העצות הוא כשהם אמת בכל הבחינות מתחלה ועד סוף בבחינת ואמת ה' לעולם בבחינת כלה זרע אמת שיהיו העצות נמשכין מבחינת אמת מתחלה ועד סוף בכל הבחינות ועל כן הם שמונה פעמים אמת להורות שבכל מדה ובחינה שנמשכין ועוברים שם העצות צריך שיהיה באמת לאמתו וזה עקר שלמות העצות שעל ידם עולה האמונה, כי כל השקרים וכל הרמאות וכל מיני ההטעאות והבלבולים והמניעות ומעכבים שמטעין ומעכבין ומבלבלין ומרמין את האדם מעבודתו יתברך בכלם יש בהם אמת כי אם לאו לא היה בהם כח להטעות ולרמות את האדם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל שקר שאין בו אמת מתחלתו אינו מתקים בסופו. ולפעמים יש בהם אמת הרבה, אבל אף על פי כן בחוט השערה שנוטים מהאמת באיזה בחינה נצמחים מהם עצות רעות מאד המאבדין את האדם חס ושלום משני עולמות רחמנא לצלן, בבחינת יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, שהתחלת הדרך הוא באמת דרך ישר, אבל בסוף ואחרית נוטה מהאמת ומהפך העצה ועל כן אחריתה דרכי מות. ועל כן עקר שלמות העצה היא רק כשהיא כלה אמת בבחינת כלה זרע אמת, הינו שתהיה אמת מתחלה ועד סוף בכל הבחינות וכל זה ברור ומובן לכל משכיל החפץ באמת:
ונתפס לדגמא איזה דברים ומהן יובן השאר למשל שיש בני הנעורים שאביהם שוכרים להם איזה רבנות או שבעצמם משתדלים בזה (וכבר מבאר גנות השוכרים את הרבנות בספרי הקדמונים ועין במהרש"א וכו') וכששואלין אותם על זה הם משיבים שכונתם לטובה כדי שיהיה לו פרנסה בכבוד ולא יתבטל מלמודו, אבל אף על פי כן העצה הזאת לרדף אחר הרבנות אינה עצה טובה כלל, כי הפסדו מרבה משכרו מאחר שהכל יודעין שבאמת כונתו להתיהר ולקנטר והוא רודף אחר הכבוד ולבסוף מתבטל מלמודו גם כן כאשר ראינו בעינינו כמה וכמה. וגם כל למודו כל ימיו הוא שלא לשמה המגשם שהוא להתיהר ולקנטר שעל זה נאמר נח לו שנהפכה שליתו על פניו, כמו שפרשו בתוספות שם. ואם נרצה לטען עמהם ימצאו כמה טענות ואמתלאות ותרוצים של אמת לפי דבריהם. אבל אף על פי כן אינו אמת, כי לא בעצה כזאת מצילין את האדם משאול תחתיות. וכן יש כמה דרכים כאלה שיש בהם הרבה אמת אף על פי כן אין זה עצה טובה. וכן בענין המחלקת שנתעורר בין בני אדם וכל אחד רודף את חברו ומבלה ימיו ומבטל את עצמו מפרנסתו לרדף את חברו וכשנשאל אותו על זה ישיב ויציל את עצמו וכי בחנם אני שונאו ורודפו, הלא כך וכך עשה לי ומתחלה בעלילה בא עלי וקפח פרנסתי ועשה לי עולות גדולות כאלה. ויכול להיות שכל דבריו אמת, אבל אף על פי כן העצה שלו כנגד זה היא עצה רעה ונבערה מאד, דהינו מה שנתיעץ לחלק עמו ולרדפו, כי על פי רב מאבד פרנסתו על ידי המחלקת יותר ויותר בגשמיות ורוחניות ומבלה ימיו ושנותיו להבל ולריק וחברו קפח לו פרנסה אחת או גוזלו מנה או שתים והוא במחלקתו מאבד מאה פרנסות ומאבד כל הונו ורכושו כאשר ראינו בעינינו שכמה וכמה אבדו הונם ורכושם וגם נאבדו משני עולמות על ידי המחלקת שהתחילה מדבר קטן על עסק מנה או מאתים או פחות או בשביל נצחון הקנטור וכבוד וכיוצא:
וכן בענין הפרנסה שיש שמתרחקים מביתם כמה וכמה זמנים בשביל פרנסה והם מתנצלים מה יעשו כי טפלי תלויים בהם והם צריכים פרנסה. אבל אף על פי כן אין זה עצה טובה להיות נע ונד כל כך ומאבד עולמו הנצחי ועל פי רב מאומה לא ישאו בעמלם וכן כאלה רבות שיש לכל אחד טענות שיש בהם הרבה אמת על כל דרכיו שאינם טובות, אבל אף על פי כן עצתם רעות, כי לא זה הדרך ולא זה העצה להציל את עצמו ועל זה נאמר, אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. כי כשהוא נגד ה' אין זה עצה כלל ועקר העצה לפרנסה הוא רק בטחון להתחזק בבטחון שה' יתברך יכול לפרנסו בביתו, כמו שכתוב, כי לא ממוצא וממערב וכו':
וכן לענין המחלקת עקר העצה שלום, לרדף אחר השלום ולעבר על מדותיו כאשר הזהירונו רבותינו זכרונם לברכה. וכן בכל הדברים עקר העצה השלמה הוא כשהיא אמתית מתחלה ועד סוף כנ"ל:
וזה בחינת חמשה עשר ווי"ן שבאמת ויציב, כי כל דבורים קדושים אלו שהם בחינת אמרות טהורות נמשכין מהעצות הנ"ל והעצות הם בחינת ווין, בחינת ווי העמודים, בחינת עצת ה' לעולם תעמד. כי עקר עמידת האדם וקיומו הוא על ידי עצות טובות כידוע לכל משכיל. ועל כן הם חמשה עשר ווין כנגד שבעה משיבי טעם שנמשכין על ידי העצות שנמשכין ממעמקים שהם שמונה בחינות שהם בחינת שמונה פעמים אמת שבברכה זאת כנ"ל והכל ביחד הוא חמשה עשר וכנגד זה הם חמשה עשר ווין אלו וכנ"ל:
וזה בחינת ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמע ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו'. ומונה כאן שמונה בחינות להבין ולהשכיל וכו' עד ולקים שהם שמונה בחינות, כי צריכין להמשיך העצות מבינה ששם שרש העצה דרך שמונה בחינות עד שנזכה לקים את כל דברי התורה באמת שהם עקר העצות האמתיות, כי הם תרי"ג עטין דאוריתא, כמו שכתוב, לי עצה ותושיה:
וזה בחינת שמיני עצרת שאז תקון המשפט שהוא גמר תקון האמונה שנתתקנה על ידי העצות, (כמבאר שם באות יד). ועל כן גמר התקון בשמיני עצרת דיקא, כי עקר המשכת העצה הוא דרך שמונה בחינות שהם בחינת שמונה פעמים אמת שבאמת ויציב כנ"ל. וזהו בחינת שמונת ימי חנכה שהם כנגד שמונה פעמים אמת שבאמת ויציב, כמבאר בכונות, כי חנכה נצח והוד בחינת עצות כידוע ועל כן הם שמונה ימים להאיר בהם שמונה פעמים אמת הנ"ל, כי עקר שלמות העצה הוא כשהיא אמת מתחלה ועד סוף בבחינת שמונה פעמים אמת כנ"ל:
וזה בחינת מילה בשמיני, כי מצות מילה הוא לחתך ולהעביר הערלה דחפיא על ברית שהוא בחינת עננין דמכסין על עינין בחינת עשו וישמעאל שהם כלל כל הקלפות והכפירות ופגם הברית וקלקול העצות. כי במקום הברית קדש, דהינו במקום הרגלין, שם עקר התגלות העצה כנ"ל ושם חופה הערלה שהוא בחינת עצות רעות עצת רשעים שהם עשו וישמעאל שעל ידי עצתם הרעות באים כל הקלקולים כנ"ל. ועל כן צריכין למול ולחתך הערלה בשמיני דיקא, כי תקון העצות הוא בבחינה שמינית כנ"ל. וזה בחינת למנצח על השמינית. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על מילה שנתנה בשמיני ושם מתפלל על תקון האמונה, כמו שכתוב שם, הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמנים וכו'. כי תקון האמונה על ידי העצות, שהיא בחינת שמינית, בחינת מילה שנתנה בשמיני כנ"ל:
והנה מבאר לעיל שקדשה דיוצר היא בחינת מה שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' שהוא בחינת תפלין (וכן מבאר בכתבים שברכת קריאת שמע הם כנגד תפלין של יד) ועל כן קבעו קדשה בברכת יוצר אור, כי יוצר אור אנו מברכין על אור יום שהוא נמשך מבחינת העצות העמקות שהוא יתברך מאיר לנו בכל יום כדי לגדל ולהעלות את האמונה הקדושה בבחינת גולה עמקות מני חשך כנ"ל. ועל כן קבעו בברכה זאת סדר קדשה, כי כשמעלין את האמונה על ידי המשכת העצות ממעמקים צריכין אז להעלות מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' שהוא בחינת תפלין כנ"ל, שזהו בחינת סדר קדשה שאומרים ביוצר כנ"ל שמזכירין קדשת המלאכים שעומדים באימה וביראה ומעריצין ומקדישין וכו'. כדי להכניע ולבטל האש והחמימות דסטרא אחרא ולהכלל בקדשת המלאכים הקדושים שנמשך מבחינת פתוחי חותם קדש לה', כמו שמבאר שם, שזהו בחינת חלום על ידי מלאך כמו שמבאר שם. ועל כן צריכין להזכיר מדת לילה ביום ואומרים יוצר אור ובורא חשך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי באור יום שאז הוא בחינת תפלין שמעלין לבחינת פתוחי חותם קדש לה', אז צריכין להמשיך התקון גם לחשכת לילה, דהינו שיתתקנו המחין בשלמות הקדשה עד שנזכה גם בלילה לבחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל:
נמצא שביום בעת תקון המחין צריכין לתקן מדת לילה לקדש את המחין שלא יבוא לידי טמאה בלילה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלא תהרהר ביום ותבוא לידי טמאה בלילה, כי צריכין לקדש את המחין לבטל ולבער כל ההרהורים עד שיזכה להעלות מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' שהוא בחינת תפלין התנוצצות המחין עד שיזכה לחלום על ידי מלאך. על כן צריכין לכלל מדת לילה ביום, כי תקון הלילה תלויה ביום וכמבאר בכתבים שכפי שהאדם מקדש את עצמו ביום כן עולה נשמתו בלילה וכו'. וכן צריכין לכלל מדת יום בלילה ואומרים גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור וכו', כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ועקר חדוש מעשה בראשית הוא מה שעולה ומתבררת האמונה הקדושה בכל יום שעל ידי זה נעשה ומתקים כל מעשי בראשית כמו שכתוב וכל מעשהו באמונה. כי עלית האמונה הקדושה וגדולה הוא בכל יום ויום ובכל שבוע ושבוע ובכל חדש וחדש ובכל שנה ושנה ובכל שמטה ויובל ובכל דור ודור וגם ביום אחד יש כמה שנויים, הינו שבכל יום נעשים ברורים חדשים כפי היום עד שנשלם איזה ברור בכל שבעת ימי השבוע ואף על פי שבכל יום היה ברור חדש כפי חלוקי הימים, עם כל זה בכלליות כל ימי השבוע נחשבין לברור אחד. ואחר כך בשבוע השניה נעשה ברור חדש וגם אז יש שנויים גדולים בין כל יום ויום אך כלליות השבוע נחשב ברור חדש של השבוע כנגד השבוע הקודם, וכן בחדשים ושנים וכו'. וכן יש שנויים רבים בין כל אדם ואדם וכל אחד מברר כפי בחינת נשמתו וכפי עבודתו ומעשיו הטובים. וכן יש ברורים חדשים בכל דור ודור, כי כל העולם לא נברא ואינו מתקים כי אם על האמונה, כמו שאמרו, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. וכל מה שה' יתברך מסבב בעולמו הכל בשביל לברר ולגדל את האמונה הקדושה כדי שנזכה להכיר אותו יתברך שבשביל זה באנו לעולם. ועקר עלית האמונה הוא על ידי העצות עמקות הנ"ל, על כן צריכין בכל יום ויום עצות עמקות חדשות כדי לזכות ולהעלות האמונה על ידם. ועל כן צריכין להתחיל בכל יום מחדש ולהתחזק בכל פעם מחדש, כי אי אפשר לברר הברור בפעם אחת, כמבאר בכתבים, על כן צריכין בכל יום ובכל פעם ברור חדש ועל כן צריכין עצות עמקות בכל יום מחדש. וזהו בחינת חשכת לילה שאז הוא בחינת שנה שהיא גם כן טובה גדולה, כי היא ניחא למחין, כי בכל יום יוצאין עצות עמקות חדשות שהם בחינת אור יום שעל ידם מתגדלת האמונה, שזהו בחינת חדוש מעשי בראשית שבכל יום ויום כנ"ל. ואחר כך נפסקין ונסתלקין העצות, שזהו בחינת הסתלקות המחין בעת חשכת לילה כמובא. ואז צריכין שנה לבטל את עצמו לגמרי, כי השנה היא בחינת בטול באור האין סוף בחינת הסתלקות הנשמה מהגוף שהוא בחינת הסתלקות והתרחקות רוחניות אלקות שהיא הנשמה מהצמצום שהוא הגוף, רק שבשעת שנה אינה מסתלקת הנשמה חס ושלום, לגמרי כמו בשעת מיתה רק נשארת קשורה קצת כידוע. וכל זה לטובה כדי שתעלה נשמתו למעלה ותתחדש בבחינת עבור כדי שתחזר מחדש לתוך גופו בתוספת אור כדי שיחזר וימשיך מחדש בחינת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא התחלת המשכת העצות שעל ידם עולה האמונה וכנ"ל והכל כדי לחזר להמשיך עצות עמקות חדשות כדי לחזר ולברר ולהעלות האמונה הקדושה כפי הברור שבאותו יום. ועל כן צריכין לכלל מדת יום בלילה כי התגלות העצות שהם אור יום שעל ידם מתגדלת האמונה הוא על ידי חשכת לילה בבחינת גולה עמקות מני חשך שדיקא על ידי החשך מתגלין עצות עמקות, כי מי שחפץ בעבודתו יתברך באמת וחותר בכל פעם למצא עצות להתקרב אליו יתברך אזי חשכת העצה הוא לו טובה, כי דיקא על ידי שנחשך דעתו ואינו יכול למצא עצה לנפשו ואינו יודע מה לעשות להציל את עצמו ממה שצריך להנצל ולהתקרב אליו יתברך. על ידי זה דיקא הוא חותר ומתגעגע יותר ומרבה בהפצרות ובקשות יותר לה' יתברך שיאיר לו עצות עמקות מתוך החשך הזה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום, עד אנה אשית עצות בנפשי וכו'. ועל ידי זה ה' יתברך מרחם עליו בכל פעם ומאיר עליו עצות עמקות חדשות בכל פעם שעל ידי זה דיקא מתבררת האמונה מחדש בכל פעם כנ"ל שזה כל עבודת האדם:
וזה בחינת קל ברוך גדול דעה וכו', שהם עשרים ושתים אתון שהטפה כלולה מהם כידוע שצריכין להעלותה מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה', שהוא בחינת תפלין כנ"ל. וזה שמזכירין גדול דעה להעלות הגאוה והגדלה אליו יתברך לבטל הגדלה והגאוה דסטרא אחרא שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל:
והנה מבאר לעיל שקריאת שמע, שהיא אמונה, עקר שלמותה היא כשזוכין לתקון המשפט שהוא גמר התקון כנ"ל, שזהו בחינת ד' גדולה דאחד', שהיא בחינת מלכות משיח כנ"ל. וזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים בלחש, כי קריאת שמע שאומרים בהיכל אהבה אחר ברכת אהבת עולם, דהינו אחר שזכינו לאהבה הקדושה שזוכין על ידי קשר המרכבה, שהוא בחינת והאופנים וחיות הקדש וכו', שהם הם המרכבה וכנ"ל, כל זה נתתקן על ידי תקון התפלין בשלמות, דהינו על ידי שנזהרין מלהעלות אל המח טפת עשו וישמעאל שהם קלקול המחין פגם התפלין, כמבאר שם, עין שם היטב. וזהו בחינת אין מקבלין גרים לימות המשיח, כי אז נזכה לתקון המשפט על ידי משיח כנ"ל שעקר התקון על ידי הרחקת הגרים כדי שלא יעלו בחינת טפות עשו וישמעאל שלא יקלקלו המחין בחינת התפלין וכו' וכנ"ל. וזהו בחינת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שאנו מיחדים שמו יתברך עלינו שאנו אומרים שהוא יתברך הוא ה' אלקינו ואנו לבד מיחדין ומקשרים בו יתברך וזר לא יקרב אלינו בחינת את ה' האמרת וה' האמירך וכו', בחינת כי חלק ה' עמו וכו'. וכל זה כדי שיתפרדו כל פועלי און כדי לרחק ולגרש מאתנו בחינת טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו התפלין והמחין חס ושלום, שלא יקלקלו את בחינת המשפט כדי שנזכה לתקון האמונה בשלמות וכנ"ל. נמצא שבפסוק שמע אנו מרחקין מאתנו הגרים שאין לקבלם שהם בחינת טפת עשו וישמעאל וכנ"ל. ואז נשלם תקון המשפט שהוא גמר תקון האמונה בשלמות כנ"ל. אבל אז כשהאמונה בשלמות אז דיקא הוא גמר תקון הגרים והניצוצות שצריכין לקבלם ולהעלותם שבהם עסקנו בכל התפלה לבררם ולהעלותם וכנ"ל ולא נשלם התקון עד עתה שזכינו לתקון המשפט. ועתה שכבר נשלם תקון המשפט עתה דיקא נשלם תקון הגרים שצריכין להעלותם:
וזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמרמז על הגרים שצריכים לקרבם, שזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שאומרים שמלכותו ברוך ומברך לעולם ועד בכל מקום שהוא בחינת ומלכותו בכל משלה, דהינו שאפלו במקומות החיצונים מברך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי גם שם יש ניצוצות הקדושים בחינת גרים שאנו מעלים אותם כנ"ל. ועל כן צריכין לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש כדי שלא יקטרגו המקטרגים שלא יתאחזו החיצונים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שלא יתאחזו חס ושלום, בחינת טפת עשו וישמעאל שהם בחינת הגרים שאסור להעלותן וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער וכו'. ציקי קדרה זה בחינת הקדשות הנפולות, בחינת נפשות הגרים שצריכין לקרבם, הינו תכף שאומרים שמע ישראל וכו' שאז נשלם תקון האמונה על ידי בחינת תקון המשפט שהוא בחינת מלכות משיח כנ"ל אז האמונה מלכות מתאוית להעלות נפשות הגרים שעסקנו בתחלה לבררם ולגמר תקונם, כי עתה גמר תקונם מאחר שעכשו נגמר תקון האמונה כנ"ל, אבל היא מתיראת להעלותם שלא יתאחזו חס ושלום, גם בחינת טפת עשו וישמעאל שהם קלקול המשפט שעקר עסקנו עתה לרחקם ולגרשם וכנ"ל. וזהו תאמר יש לה גנאי כי מתיראת מאחיזת החיצונים שהם בחינת טפת עשו וישמעאל כנ"ל, לא תאמר יש לה צער כי אף על פי כן בהכרח לגמר עתה תקון נפשות הגרים שצריכין להעלותן שעסקנו בכל התפלה לבררם כנ"ל על כן התחילו עבדיה להביא לה בחשאי, שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש לגלות אלקותו בכל מקום כדי לקרב נפשות הרחוקים שהם בחינת נפשות הגרים אבל אומרים זאת בלחש כדי שלא יתאחזו החיצונים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו שלא יתאחזו בחינת טפת עשו וישמעאל שהם בחינת קלקול המשפט בחינת פגם האמונה שכל אריכת הגלות בעונותינו הרבים על ידם, כי גלות הארך של עכשו הוא גלות עשו וישמעאל שנמשך מפגם המשפט הנ"ל שאי אפשר לצאת מגלות זה כי אם על ידי משיח שיבוא במהרה בימינו שיזכה לתקון המשפט כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב אבינו קדם הסתלקותו רצה לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה, אמר שמא יש חס ושלום, במטתי פסול כמו שיצא ישמעאל מזקני ועשו מאבי השיבו לו בניו:
שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד וכו'. פתח יעקב ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי יעקב זכה למטה שלמה שהם שנים עשר שבטי יה שהם בחינת קשר המרכבה תקון המשפט וכנ"ל וזהו בחינת משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כי יעקב בחינת תקון המשפט על כן רצה לגלות את הקץ, כי עקר קץ הגאלה תלויה בתקון המשפט כנ"ל ונסתלקה הימנו שכינה, כי אף על פי שהוא זכה לשמירת הברית בשלמות לאהבה דקדשה לבחינת תקון המשפט אף על פי כן עדין לא הגיע הזמן לגלות הקץ כי עדין צריכים ברורים רבים מאד עד שיהיה נמשך בחינת תקון המשפט, דהינו תקון הברית בכל העולם ועל כן עדין הקץ סתום בחינת קץ הפלאות. כי עקר התקון על ידי בחינת פלאות שהם בחינת העצות עמקות הנ"ל, שהם פלאי פלאות בחינת אודה שמך כי עשית פלא, כמו שמבאר שם, ומחמת שאז לא נשלם תקון העולם עדין על כן נסתלקה הימנו שכינה כשרצה לגלות הקץ, וסבר שמא יש חס ושלום פסול במטתי כמו שיצא ישמעאל מזקני וכו'. הינו שמא חס ושלום העליתי בחינת טפת עשו וישמעאל אל המח, שזהו בחינת פגם המשפט מיד פתחו ואמרו שמע ישראל וכו', כשם שאין בלבך אלא אחד וכו'. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד זה בחינת תקון המשפט כנ"ל, הינו שאמרו לו שחס ושלום אין פסול במטתו ולא פגם במשפט כי ה' אלקינו ה' אחד ואנחנו עמו והוא אלקינו ואין זר עמנו וכנ"ל. מיד פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי עכשו שראה שזכה לתקון המשפט והאמונה בשלמות עכשו צריכין לגלות מלכותו גם במקומות הרחוקים שזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כנ"ל כדי לקרב נפשות הגרים שצריכין לקרב וכנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נימרה לא אמרה משה, לא נימרה אמרה יעקב, כי משה לא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמרמז על התקרבות הגרים שצריכין לקרב, מחמת שמתירא שלא יתאחזו גם בחינת טפת עשו וישמעאל שהם בחינת פגם המשפט, שהם בחינת הגרים שאסור לקרבם וכל זה מחמת שמשה כבר נכשל בענין הגרים, כי קרב את הערב רב וכונתו היה לטובה כדי שיתדבקו גרים בשכינה, אבל הם גרמו כל צרות ישראל מחמת שנתקרבו יותר מדאי בחינת וגם ערב רב עלה אתם, דהינו שהיה רב יותר מדאי עד שנתאחזו גם בחינת טפת עשו וישמעאל שהם קלקול המשפט וגרמו מה שגרמו. על כן לא אמר משה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שמרמז על הגרים וכנ"ל על כן התקינו לומר בלחש כדי לקרב מי שצריכין לקרב ולרחק בחינת טפת עשו וישמעאל וכנ"ל:
וזה בחינת חשאי וסוד בחינת כל הסודות שמגלין הצדיקים והגדולים בסוד ובלחש ועקר הסוד כדי שלא ישמע מי שאינו ראוי להם. וכל הסודות שמגלין כל כונתם לטובה בשביל תקון העולם כדי שיתקרבו כל הרחוקים לעבודתו יתברך על ידי זה, אבל מדברים בלחש ובסוד דיקא וזה מחמת בחינת הנ"ל כדי שלא יתקרבו כי אם מי שראוי להתקרב ולא אותן שאינן ראויין להתקרב שהם בחינת טפת עשו וישמעאל שצריכין לגרשם. וזה בחינת גר שבא להתגיר אומרים לו מה ראית שבאת להתגיר אין אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים סחופים וכו' אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו וכו'. הינו כנ"ל שמעלימין בפניו מעלת ישראל ואומרים לו דבורים לרחקו וכל זה הוא בחינת סוד שאין מגלין לו מיד גדל עצם גדלת ישראל שיזכו לעתיד רק, אדרבא, אומרים לו בהפך נמצא שמעלימין ממנו האמת בסוד. וכל זה כדי שאם ירצה לפרש יפרש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובזה יהיה נבחן ונבדק אם הוא מאותן הגרים שראויים לקרבן שאז בודאי יתגלה לו הסוד. וידע ויבחין מיד גדלת ישראל ויבין פנימיות כונתם של העוסקים עמו שכונתם לקרב רק שצריכין להפך הדבר קצת כדי להעלים הדבר בסוד ובלחש. אבל אם הוא מבחינת טפת עשו וישמעאל בודאי יתרחק כי הוא לא יזכה להבין פנימיות דעתם שהוא בחינת סוד ויתרחק ובודאי צריכין לרחקו כנ"ל ובשביל זה דברו בתחלה בהעלם ובסוד כנ"ל וזהו בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים בחשאי בבחינת סוד וכנ"ל:
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:
וזהו, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם עיני תמיד אל ה' וכו'. שנסמכו זה לזה, הינו שדוד המלך עליו השלום אומר בעד כלל ישראל בעד כל הנופלים והרחוקים אשר הם תפוסים בהבלי עולם הזה כמו ברשת ואמר שיש סוד ה' ליראיו וכו' אשר על ידו יש לי תקוה גם כן תמיד לצאת מרשת. וזהו שנסמך עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי, כי עקר התקרבות הרחוקים הוא על ידי בחינת סוד וכנ"ל ומי שמאמין בסוד ה' אשר ליראיו יש לו תקוה תמיד בחינת סוד ה' ליראיו עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכנ"ל:
וזה בחינת רמ"ח תבין דקריאת שמע כדי להמשיך האמונה הקדושה בכל הרמ"ח איברים, כמו שמבאר בהתורה ויהי ידיו אמונה (בסימן צא) שצריכין להמשיך האמונה בכל האיברים, עין שם:
וזה מגננו ראה אלקים בחינת תקון על ידי המגני ארץ והבט פני משיחך בחינת תקון המשפט שיהיה על ידי משיח וכנ"ל:
ועל כן בפרשת שמע נזכר מצות תפלין בלשון יחיד, כמו שכתוב: וקשרתם לאות על ידך וכו'. אבל בפרשת והיה נזכרו בלשון רבים, כמו שכתוב, וקשרתם אותם לאות על ידכם וכו'. כי כבר מבאר למעלה שפרשת שמע ואהבת זה בחינת תקון המשפט ששם אהבה דקדשה ועל כן שם נזכרו התפלין בלשון יחיד להורות כי שם אין זר אתנו כי שם הוא בבחינת אין מקבלים גרים לימות המשיח לרחק טפת עשו וישמעאל שעל ידי זה עקר תקון המשפט כנ"ל. אבל פרשת והיה אם שמוע הוא בבחינת יראה שהוא בחינת קדשת המלאכים שזאת הבחינה הוא מה שמעלין לבחינת פתוחי חותם שזהו בחינת תקון הגרים כנ"ל על כן נזכרו שם בלשון רבים כי שם הוא בבחינת התקרבות הרחוקים שהם הגרים שצריכין לקרבם על כן נזכרו שם בלשון רבים מחמת שמעלין גם אחרים עמנו שהם הניצוצות ונפשות הגרים שצריכין לקרבם וכנ"ל:
כי דיקא אחר שזוכין לתקון המשפט שהוא על ידי שמרחיקין טפת עשו וישמעאל כנ"ל אז דיקא יכולין לעסק בשלמות לקרב הגרים הראויין להתקרב כי אין מתיראין עוד מקלקול הבא על ידי הגרים שאין ראויין להתקרב מאחר שכבר זכו לתקון המשפט כנ"ל. ועל כן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דיקא אחר שמע ישראל וכן והיה אם שמוע אחר שמע כי אחר המשכת בחינת תקון המשפט אז דיקא חוזרין ועוסקין בשלמות בבחינת התקרבות הגרים הראויין להתקרב וכנ"ל. והבן היטב. ועין היטב בכל התורה תקעו הנ"ל בכל פרט ופרט הדק היטב היטב ואז תוכל להבין קצת דברינו. ועין לקמן בסוף מה שמובא מהפרי עץ חיים שאל תתמה שהזכרנו הספירות וכו' כמה פעמים וכו' ומשם תוכל להבין לכאן שבשביל זה צריכין כמה פעמים להפך הסדר וכו' ויש בזה הרבה לדבר. וגם שיך לזה מה ששמעתי מפיו הקדוש שאין מי שיוכל להבין בתורתו כי אם מי שיודע לומר כל תורה פנים ואחור והבן:
והנה עקר תקון גמר האמונה היא תפלת שמונה עשרה, כי עקר התפלה על ידי אמונה, כמו שמבאר שם וכנ"ל ועל כן מרמז בברכה ראשונה של התפלה כל תקוני האמונה הנ"ל ובתחלה מזכירין זכות אבות כמו שאומרים, אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם וכו'. כי כשנתתקנה האמונה אז מועיל תפלה וזכות אבות על כן מזכירין עמה זכות אבות ואחר כך מתחילין לסדר ולהזכיר כל תקוני האמונה הנ"ל מתחלה ועד סוף וזהו האל הגדול הגבור והנורא זהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהם בחינת המדות וזהו האל שהוא אלקות, הגדול הגבור והנורא הם בחינת השלשה קוין חסד גבורה תפארת שהם חסד דין רחמים, שהם כלל כל המדות, הינו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצומים שהם המדות. אל עליון זה בחינת אורות הצחצחות שהם למעלה מהספירות שבהם מצחצחין נפשו בבחינת והשביע בצחצחות נפשך הנ"ל שזוכין לזה על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. וזהו בחינת קל עליון שהיא בחינת צחצחות שהם עליונים מהספירות ועל ידי זה זוכין לחתר ולהמשיך העצות עמקות הנ"ל. וזהו גומל חסדים טובים הם בחינת חסדי דוד הנאמנים (כמובא בכונות) שהם בחינת נצח הוד בחינת עצות. וזהו 'טובים' ואיתא בכונות שפרושו שהם מחי המלכות, כי המחין נקראים טובים, הינו כנ"ל, כי חסדי דוד, שהם העצות, הם מחין וקיום של המלכות שהיא האמונה הקדושה, כי עקר גדול האמונה על ידם כנ"ל. 'וקונה הכל' זהו בחינת גרים שנעשין על ידי עלית האמונה, שזהו בחינת וקונה הכל שהוא יתברך קונה הכל ומלכותו בכל משלה ואפלו אמות העולם נכנעים אליו ומודים בו יתברך. וכשמקרבין הגרים יכולין להזיק לישראל חס ושלום וכו' וצריכין כח המגני ארץ וכו' וזהו בחינת וזוכר חסדי אבות שהם בחינת המגני ארץ שהם זרועות עולם, כי הזרועות מגנים על האדם כמו כנפי העוף שמגנים על העוף, כי הזרועות במקום הכנפים בעוף שהם בחינת מגנים ועל כן וזוכר חסדי אבות שהם זרועות עולם כידוע הם בחינת המגני ארץ שמעלין לבחינת פתוחי חותם וכו'. אבל עדין צריכין תקון המשפט שיהיה על ידי משיח כנ"ל וזהו ומביא גואל וכו', שהוא משיח, שהוא הגואל צדק שעל ידו יהיה תקון המשפט ואז נשלם גדול האמונה בשלמות כנ"ל. וזהו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה, כי עקר שלמות האמונה כשזוכין להודיע אותה לבניו ולבני בניו בבחינת והודעתם לבניך ולבני בניך, בחינת ועד דור ודור אמונתו כדי להגדיל שמו יתברך עד עולם, כי עקר הגדלת השם דקדשה הוא על ידי הבנים, כמו שכתוב, ולא ימחה שמו מישראל. כי הבנים שמשאירין מגדילין שמו יתברך בכל דור ודור ועל ידי זה מקימין שם אביהם ואמם. ועל כן הבנים אומרים קדיש על אביהם ואמם שעקר הקדיש הוא הגדלת שמו יתברך כמו שאומרים יתגדל ויתקדש שמה רבא וכו', וכל זה זוכין על ידי תקון המשפט שהוא עקר שלמות תקון הברית שהוא בחינת שמיני עצרת שאז הנוקבא עוצרת הטפה ואינה נשחתת חס ושלום ומזה נמשכין הולדות דקדשה שמולידין בנים בקדשה שמודיעין להם האמונה מדור לדור שעל ידי זה נתגדל ונתקדש שמו בכל דור. וזהו ומביא גואל לבני בניהם למען שמו שמביא הגואל צדק שהוא משיח שהוא תקון המשפט לבני בניהם. כי עקר התקון בשביל הבנים, דהינו לזכות לתקון הברית להנצל מהשחתת זרע רק להשאיר בנים ובני בנים בקדשה שעל ידי זה עקר הגדלות שמו כנ"ל וזהו למען שמו וכנ"ל. וזהו באהבה בחינת אהבה דקדשה ששורה במרכבה דקדשה שזוכין על ידי תקון המשפט שהוא על ידי הגואל צדק כנ"ל:
וכל זה זוכין על ידי העצות שהמשכנו ממעמקים על ידי שצועקים לה' יתברך מעמק הלב בבחינת ממעמקים קראתיך בחינת צעק לבם אל אדני, כמו שמבאר שם. וזהו 'מלך עוזר ומושיע ומגן', זהו בחינת צעקת הלב ממעמקים שעל זה מרמזין אלו התבות מלך עוזר וכו' שהוא צעקה סתם שצועקין אליו יתברך ואין מפרשין לפניו יתברך שום הצטרכות ובקשה בפרטיות רק צועקין סתם מעמק הלב מלך עוזר ומושיע ומגן כמו מי שהוא בצרה גדולה עד שאינו יכול לפרש בקשתו כלל רק צועק מעמק הלב אליו מלך עוזר וכו' שצועק סתם וקורא אותו יתברך לעזרה וישועה ואינו מפרש בקשתו כלל מעצם דחקו, שזהו בחינת צעקת הלב ממעמקים שעל ידי זה חותרין העצות הנ"ל שעל ידי זה גדלה האמונה שעל ידי זה עקר התפלה כנ"ל:
והנה כלליות ברכה זאת נקראת ברכת אבות, כי עתה אנו ממשיכין עלינו זכות אבות שזוכין שיועיל על ידי תקון האמונה כנ"ל וכבר מבאר לעיל שהאבות הם בחינת המגני ארץ כנ"ל ועל כן מסימין מגן אברהם ואומרים שתי פעמים מגן, מלך עוזר ומושיע ומגן ואחר כך ברוך אתה ה' מגן אברהם כנגד המגני ארץ שהם תקון הגרים שנעשין על ידי עלית האמונה כנ"ל. ועקר המגנים הוא בחינת אברהם שהוא ראש האבות והוא התחיל להמשיך האמונה בעולם, כי היה ראש למאמינים ועל כן היה ראש לגרים, כי הגרים נעשין על ידי אמונה כנ"ל וכשעושין גרים יכולין להזיק חס ושלום, וצריכין כח המגני ארץ שמעלין ומתקנים הגאוה וכו' כנ"ל. וזה שאמר ה' יתברך לאברהם 'אל תירא אברם אנכי מגן לך', 'מגן' דיקא שהאיר עליו והמשיך בו כח המגני ארץ, כי הוא היה צריך לזה ביותר מחמת שהיה ראש למאמינים וראש לגרים וכו'. וזהו, נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם כי לאלקים מגני ארץ וכו'. כי הכל אחד, כי נדיבי עמים נאספו הם הגרים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזהו, עם אלקי אברהם, כי כלם הם עמו, כי אברהם הוא הראשון שהתחיל לעסק בהם כנ"ל. וזהו שנסמך לזה, כי לאלקים מגני ארץ, כי לזה צריכים בחינת כח המגני ארץ כנ"ל וכנזכר זה המקרא כי לאלקים מגני ארץ שם בהתורה הנ"ל, כי הוא ראשי תבות מלא"ך, עין שם. ועל כן מסימין ברכת אבות ברוך אתה ה' מגן אברהם וכנ"ל:
ועל כן אברהם וכל האבות עסקו בחפירות בארות, כי כל עבודתם היה להעלות האמונה מנפילתה לגלות אלקותו בעולם על כן עסקו בחפירות בארות מים כדי לחתר ולחפר המים עמקים הנ"ל שמהם גדלה האמונה כנ"ל:
ואלו המגני ארץ עוסקים לברר ולהעלות מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' כנ"ל, שזהו בחינת תפלין כנ"ל וצריכין לתקן בחינת הצמצום של המחין שזהו שם שדי שבתפלין שלא ישוטט המח במה שאין לו רשות, כי אפלו בקדשה אסור לו לצאת במחשבתו חוץ לגבול וכו', מכל שכן וכל שכן שלא בקדשה חס ושלום חס ושלום וזהו בחינת שדי שיש די וגבול באלקותו לכל בריה, עין שם היטב (באות ז) וזהו בחינת ברכת אתה גבור לעולם אדני שהוא בחינת גבורות, בחינת שמאלו תחת לראשי וכו', כמו שאיתא בכונות, הינו בחינת צמצום המחין שנמשך מבחינת גבורות מבחינת שמאל שזהו בחינת שמאלו תחת לראשי, ראש הוא הגדלת המח והחכמה שבראש וצריכין להמשיך ולהניח בחינת השמאל תחת הראש והדעת, הינו בחינת הצמצום כדי שיצמצם את מחו שלא לשוטט חוץ לגבול שיש לו וכנ"ל. וזהו בחינת מחיה מתים שמזכירין שם כמה פעמים, כי מחיה מתים זה בחינת ברורים שמבררים הניצוצות מעמקי הקלפות שהם סטרא דמותא ומעלין אותן ומחיין אותם כמו שאיתא בכונות, הינו שמעלין ומבררין מבחינת החתים בשרו מבחינת פגם הברית לבחינת פתוחי חותם קדש לה', שזהו עקר הברור, כי פגם הברית עקר סטרא דמותא, בחינת רגליה ירדות מות. וכשמתגברין על יצרו ומשברין את ההרהורים רעים ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בזה מעלין הניצוצות שנפלו על ידי פגם הברית ממות לחיים, כי המחין דקדשה הם עקר החיים בחינת החכמה תחיה ועקר הברור הוא על ידי הצמצום שצריכים לזהר מאד ולהתגבר בכל כחו לצמצם את מחו שלא להניח את מחשבתו לשוטט ולהרהר חס ושלום ואפלו כשבא עליו איזה הרהור רע בעל כרחו צריך להתגבר לתפס את מחשבתו ולצמצמה שלא תוסיף להרהר ולחשב בזה כלל רק להמשיך המחשבה לדברים שבקדשה ועל ידי זה עקר העליה והברור. ובזה ממשיך על עצמו כח המגני ארץ שמעלין מהחתים בשרו לפתוחי חותם וכו', דהינו שהמחשבות וההרהורים רעים שממנו היה נעשה חס ושלום החתים בשרו, דהינו מקרות חס ושלום, הוא מעלה אותם מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה', דהינו שכופה את מחשבתו ומהפכה ממות לחיים וחושב דיקא מחשבות קדושות בתורה ועבודה ויראת שמים, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, כמבאר בדברינו כמה פעמים:
ועל כן מזכירין תחית המתים בברכת אתה גבור שהוא בחינת תקון צמצום המחין, כי עקר הברור על ידי הצמצום של המחין וכנ"ל. וכן צריכין לצמצם המחין אפלו בקדשה שלא ישוטט המח במה שאין לו רשות בחינת במפלא ממך אל תדרש וכו', כמו שמבאר שם, כי כשמשוטט חס ושלום במה שאין לו רשות אפלו בקדשה זהו בחינת רבוי האור שגורם שבירת כלים חס ושלום, שמשם כל הניצוצות הנפולין שמשם נמשכין כל ההרהורים וכל המחשבות רעות כנודע. על כן בברכת אתה גבור מתקנים צמצום המחין בכל הבחינות שלא תצא המחשבה חוץ לגבול הקדשה למקומות החיצונים לחשב חס ושלום, מחשבות חוץ חס ושלום, וגם שלא תצא ותשוטט המחשבה במקומות הקדושים למעלה ממדרגתה שלא תהרס הגבול חס ושלום וכנ"ל ועל ידי זה עקר הברור שהוא בחינת תחית המתים כנ"ל. וזה בחינת כלם במחשבה אתברירו שעקר הברור הוא על ידי המחשבה על ידי שכופה את מחשבתו שלא תחשב חוץ לגבול וכנ"ל. ועל כן מזכירין ה' פעמים תחית המתים בברכה זאת כנזכר בכונות, כי על ידי הברור הנ"ל שהוא בחינת תחית המתים על ידי זה מתקנים את המח והדעת שבראש ואז נתתקנים החמשה חושים שכלם נמשכים מהמח שבראש, כמו שמבאר שם לענין ראש השנה (באות יד) ולענין הישיבה (באות טו
וכנגד זה מזכירין חמש פעמים תחית המתים כנגד החמשה חושים שבראש שנתתקנים על ידי הברור והעליה שמעלין מהחתים וכו' לחותם דקדשה שהוא תקון המח, שזהו בחינת תחית המתים כנ"ל:
וזהו בחינת אתה גבור לעולם אדני שפרושו כמו שפרש רש"י על פסוק ואתה מרום לעולם אדני, שפרש שם, לעולם ידך על העליונה וכו', עין שם. וכן הכונה כאן שאומרים אתה גבור לעולם כו', דהינו שה' יתברך גבור לעולם ועד תמיד. כי לעולם ידו על העליונה ובודאי יתגבר ויגמר כרצונו, הינו שאפלו אם כבר נתעה האדם והרגלה מחשבתו לשוטט ולחשב בחוץ חס ושלום, מחשבות זרות ורעיונים והרהורים רעים חס ושלום, אף על פי כן ה' יתברך גבור לעולם ואם יתלה עיניו למרום יוכל להתגבר לעולם על המחשבות וההרהורים ולהמשיך מחשבתו אל הקדשה, כי המחשבה בידו תמיד וה' יתברך גבור לעולם לעמד בעזרו אם ירצה להתגבר עליהם. וזהו מחיה מתים אתה ורב להושיע, מחיה מתים הוא בחינת הברור שנעשה על ידי התגברות המחשבה כנ"ל. וזהו ורב להושיע, שה' יתברך רב להושיע וישועתו רבה מאד מאד ויכול להושיע תמיד ועקר הישועה נמשך מבחינת עצות טובות, כי העצות נקראים ישועות כנ"ל. הינו שמזכירין כאן התחלת התקון שהם העצות העמקות הנ"ל שמהם התחיל התקון כנ"ל כדי להמשיך העצות העמקות עלינו גם עתה כדי שנוכל לתן עצה בנפשנו לעמד כנגד המחשבות רעות המתגברים כשטף מים רבים חס ושלום, כי בכל תקון ותקון צריכין עצות, הינו עצות אמתיות הנמשכין ממעיני הישועה מעצות עמקות הנ"ל כדי לזכות להתגבר על כל המונעים והמעכבים את התקון:
וזהו בחינת הזכרת טל וגשם בברכה זאת, כי מימי הטל והגשם נמשכין בשרשם מבחינת מים עמקים עצה הנ"ל שהם המים שמהם גדלה האמונה ומשם נשתלשל ונמשך מימי הטל והגשם בגשמיות. ועל כן אין הגשמים יורדים אלא בזכות אמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , וכשפוגמין באמונה, שהוא בחינת עבודה זרה, נאמר, ועצר את השמים ולא יהיה מטר. כי כשיש אמונה שנמשכת מעמקא דבירא מבחינת מים עמקים הנ"ל, על ידי זה נמשכין גם הגשמים בגשמיות ולהפך להפך חס ושלום וכנ"ל. וזהו בחינת החלוק שבין טל וגשם, כי טל אינו נעצר לעולם אבל גשמים נעצרין חס ושלום, על ידי פגם האמונה וצריכין לזה תפלות ותקון האמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי הטל יורד בכל בקר, כמו שכתובף ובבקר היתה שכבת הטל וכו'. כי בענין האמונה, שהיא בחינת מלכות יש שני בחינות, כי יש בחינת עצם הנקדה של מלכות אמונה שזאת הנקדה קימת לעד ואינה נפסקת לעולם בבחינת ומלכותו ואמונתו לעד קימת, בחינת והארץ לעולם עמדת, וזהו בחינת השפעת האמונה הקדושה שנשפעת עלינו מלמעלה תמיד שמשם שרש האמונה שנקבע בלב כל אחד ואחד. אבל יש בחינה שניה, דהינו מה שצריכין להוסיף תוספת הארה וחיות ומחין על נקדת האמונה ולהגדילה בכמה הגדלות ולבנותה ולעשותה בחינת פרצוף וזה תלוי בתקון מעשינו, כמובן כל זה בכונות האר"י ז"ל על פי דרכו הקדש, שיש בחינת נקדת המלכות שהיא נקדה אחת מעשר ספירות ויש בחינת הגדלת המלכות מה שצריכין להגדיל הנקדה ולהוסיף עליה בחינת תשע ראשונות כדי לעשותה בחינת פרצוף שזה תלוי בתקון מעשינו בחינת באלקים נעשה חיל וכו' כידוע כל זה וכן לענין התקונים הנאמרים בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת טל וגשם, כי הטל אינו נעצר ויורד בכל יום בבקר, כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית והכל בשביל לגלות אמונתו בעולם לידע שיש רב ושליט מנהיג ומושל יתברך שמו לעד שזהו העקר כנ"ל. ועל כן בכל יום ויום נמשך חיות להאמונה הקדושה ממים עמקים הנ"ל שמשם עקר גדולה כדי שיהיה קיום לעצם נקדת האמונה הנ"ל כדי שלא יחרב העולם חס ושלום שמתקים על ידי אמונה כנ"ל, ומבחינה זאת נמשך הטל בכל יום בבקר כי עקר התגלות האמונה היא בבקר כנ"ל. אבל עדין אנו צריכין על ידי תקון מעשינו לתקן נקדת האמונה להגדילה ולבנותה וכו' כנ"ל ועל כן אנו צריכין בכל יום לעורר על ידי מעשינו המים עמקים הנ"ל וכו' כדי להגדיל את נקדת האמונה כדי שתאיר האמונה באור גדול ובהתגלות נפלא בכל העולם ומשם נמשך בחינת גשמים, הינו על ידי שאנו חותרין וחופרין עד שמוצאין את המים עמקים הנ"ל כדי להגדיל ולבנות את האמונה כנ"ל, שזהו בחינת חפירות הבארות שחפרו האבות כנ"ל, ומאלו המים עמקים שאנו חותרין ומוצאין על ידי התעוררות שלנו משם נמשכין הגשמים שבאין על ידי אתערותא דלתתא דיקא. ועל כן הגשמים נעצרין לפעמים חס ושלום, כשאין האמונה בשלמות, דהינו כשאין עוסקים לחתר המים הנ"ל שמהם גדלה אמונה שמשם שרש הגשמים וכנ"ל אז הגשמים נעצרין חס ושלום. ואז צריכין תפלה שהוא בחינת אמונה שנמשך ממים עמקים הנ"ל שאנו חותרין ועל ידי זה חוזרים ויורדים הגשמים וכנ"ל. וזה בחינת מכלכל חיים בחסד זה בחינת תקון המאכלים שממשיכין כדי לברר ולתקן פגם הברית שנמשך על ידי פגם המאכלים חס ושלום, כמו שמבאר שם (באות יוד) וזהו בחינת מכלכל חיים בחסד בחסד דיקא הפך המאכלים שיש בהם אחיזת השדים חס ושלום, שהם באים מתקפא דדינא רחמנא לצלן. וזהו בחינת סומך נופלים, זה בחינת האמרות טהורות הנ"ל שנמשכין על ידי הברור הנ"ל שעל ידן מחיין כל הנשמות הנפולות, כמו שמבאר שם וכנ"ל. וזהו בחינת ורופא חולים, כי על ידי תקון האמונה נמשך רפואה כנ"ל. וזהו בחינת ומתיר אסורים, זהו בחינת הגאלה בחינת גאלת מצרים שיצאנו מבית האסורים מעבדות לחרות שאז נתבררו ונתתקנו כל ניצוצי קרי של אדם הראשון שזה היה עקר הגאלה, כמובא שם בהתורה הנ"ל על ענין ניסן (באות יו"ד), עין שם. כי מחמת שברכה זאת מדברת מעקר הברור שמבררין ומעלין מהחתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, שזהו בחינת תחית המתים על כן מזכירין בה כל הבחינות הנ"ל שנעשין על ידי הברור הנ"ל שהוא תקון האמונה שנעשה על ידי המשכת העצות ממעמקים כנ"ל:
ואז אומרים קדשה וברכת אתה קדוש, כי על ידי הברור הנ"ל נשלם הקדשה על ידי שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' כנ"ל, וזהו בחינת וקדושים בכל יום יהללוך סלה בכל יום דיקא, כי בכל יום צריכין לתקן ולברר כל התקונים הנ"ל שעל ידי זה נתוספת קדשתו וכו' למעלה על ידי שעולה הקדשה ממקומות הנמוכים שזה עקר התעלות הקדשה וכנ"ל:
ועל כן מתחילין אחר שלש ראשונות ברכת אתה חונן, כי שלש ראשונות הם בחינת ברכת אבות, כי הם כנגד האבות אברהם יצחק ויעקב כידוע, שהם בחינת המגני ארץ שהם התחלת האמונה שהם מעלין מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם שהוא תקון הדעת כנ"ל. ועל כן מתפללין תכף אחר כך על הדעת שהיא ברכת אתה חונן לאדם דעת, כי שלש ראשונות הם רק הזכרת שבחו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובסדור שבחו אנו מזכירים כל התקונים הנ"ל. אבל עכשו מתחיל עקר התפלה שהיא בקשת צרכיו, דהינו שאנו מבקשין ומתפללין שימשיך עלינו הוא יתברך כל התקונים הנ"ל שנעשין על ידי המגני ארץ שהם עוסקים להשלים הדעת שהוא עקר הקדשה. וזה שמבקשין מיד על הדעת שהוא ברכת אתה חונן ואחר כך מבקשין השיבנו וסלח לנו, זהו בחינת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל (באות יד) שבראש השנה נתתקן הדעת על ידי תקון האמונה, שזהו בחינת ראש השנה, עין שם. ובעשרת ימי תשובה מתקנים החותם ומעלין לבחינת פתוחי חותם קדש, כי זה עקר התשובה בחינת אם תוציא יקר מזולל וכו' וביום הכפורים הוא גמר תקון החותם וכו'. וזהו בחינת אלו השלש ברכות אתה חונן זה בחינת תקון הדעת, בחינת ראש השנה. השיבנו בחינת תשובה בחינת עשרת ימי תשובה בחינת אם תוציא יקר מזולל, דהינו לזכות לברר בכל פעם מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם וכו' כנ"ל. סלח לנו זה בחינת יום הכפורים שאז הוא סליחות עונות שאז גמר תקון החותם כנ"ל. ואחר כך אומרים ברכת גואל ישראל ועל ידי זה ממשיכין בחינת הגאלה בחינת קדשת ניסן שאז היה גאלת מצרים שעל ידי זה הוא חזוק המלאך שעל ידי זה הוא תקון המאכלים שלא יקלקלו המאכלים את הדעת על ידי מקרות חס ושלום, שבאים משם שמהם כל הענויים והצרות והגליות רחמנא לצלן כידוע ועל זה אנו מתפללין שירא בענינו ויריב ריבנו מאת כל מזיקי עלמא העומדים עלינו בכל יום וימהר לגאלנו מהם גאלה שלמה. וכל הגאלות הם בחינת קדשת ניסן, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאל, הינו שימשיך עלינו בחינת קדשת ניסן, שהוא בחינת חזוק המלאך כדי להנצל ממקרות חס ושלום, הבאים על ידי המאכלים כמו שמבאר שם, עין שם. ואחר כך מתפללין על רפואה וברכת השנים, כי עקר הרפואה על ידי תקון האמונה, כמבאר בתחלת התורה הזאת, שכשנופלין מאמונה חס ושלום, באים מכות מפלאות חס ושלום, שאין מועיל להם רפואות וכו'. אבל כשמעלין ומתקנין האמונה זוכין לרפואה אבל עקר הרפואה נמשכת כשזוכין לתקון המאכלים הנ"ל שהם בחינת ניסן, בחינת גאלת מצרים שאז נאמר, כל המחלה אשר שמתי וכו' לא אשים עליך כי אני ה':
כי כאשר נדקדק בדברי התורה הנוראה והעמקה והרחבה הנ"ל נמצא בכל פנה ובכל קצה דברים נפלאים, כי בתחלה חושב כמה בחינות שנתקלקלים על ידי נפילת האמונה, דהינו שבאים חס ושלום מכות מפלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא זכות אבות ולא תפלה ולא קולות וגניחות וכו'. ואחר כך מבאר איך לתקן את האמונה בכל הבחינות המבארים שם כנ"ל. וכבר בארנו שאין האמונה נתתקנת בשלמות עד שזוכין לכל התקונים הנאמרים שם עד תקון המשפט כנ"ל ואז דיקא נגמר תקון האמונה בתכלית השלמות כנ"ל. ועתה נוכל לומר שהתקונים האלו הם כנגד בחינת הקלקולים הנ"ל וכנגד כל פגם וקלקול מקלקולים הנ"ל יש כאן תקון כנגדו, כי על ידי שצועקים מעמק הלב שעל ידי זה חותרין המים הנ"ל ומוצאין עצות עמקות הנ"ל שמהם גדלה האמונה כנ"ל, על ידי זה נתתקנין הקולות והגניחות וכו' שיכולין להועיל עתה, כי הקולות והגניחות הם בחינת קול בלא דבור ועל כן נתתקנין על ידי עמקי הקולות ממעמקים מעמקי הלב שהם שרשי הקול. ועל ידי המגני ארץ שהם מתקנים את הגרים ומעלים לבחינת פתוחי חותם קדש וכו' על ידי זה נתתקן שיועיל זכות אבות, כי האבות הם בחינת המגני ארץ כנ"ל. ועל ידי תקון המאכלים שנתתקנים על ידי שמחה שהוא חזוק המלאך, על ידי זה נמשך רפואה,. כי עקר כל הרפואות הם על ידי אכילה ושתיה שנותנין מאכלים ומשקאות לרפואה וכשזוכין מקבלין הרפואה על ידי כל מה שאוכלין ושותין בבחינת וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. ועל ידי תקון המשפט, שהוא קשר המרכבה, על ידי זה נתתקן בחינת התפלה, כי התפלה היא בחינת קשר המרכבה כידוע שעל ידי התפלה נעשה עקר היחוד שהוא בחינת מטה שלמה של יעקב שהוא בחינת ארבעה דגלים של שנים עשר שבטים שהם בחינת המרכבה כנ"ל. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בלקוטי תנינא בסימן פד) שעקר התחברות והדבקות לה' יתברך הוא על ידי התפלה שעל ידה עקר היחוד כידוע. ועל כן עקר התפלה על ידי משפט, כמו שמבאר בהתורה אמר אל הכהנים (בסימן ב). כי עקר שלמות התפלה תלויה בתקון המשפט שהוא קשר המרכבה שעל ידי זה עקר היחוד והחבור של כנסת ישראל עם ה' יתברך בחינת מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה וכו' כידוע. נמצא שהרפואה נמשכת על ידי תקון המאכלים שנתתקנים על ידי שמחה כנ"ל (כי כל הרפואות באים על ידי שמחה, כמו שמבאר במקום אחר בלקוטי תנינא בסימן כד) שזהו בחינת ניסן בחינת הגאלה, שזהו בחינת ברכת גואל ישראל על כן נסמך אחר כך ברכת רפאנו וכנ"ל. ואחר כך מיד ברכת השנים שמתפללין שיהיו השנים כסדרן ויברך את כל מיני תבואתה לטובה שהם המאכלים, הינו שמתפללין על תקון המאכלים שיהיו נמשכין בבחינת ברכה ולא יהיה בהם שום אחיזת השדים שהם בחינת קללה חס ושלום, שעל ידם קלקול המאכלים שגורמין מה שגורמין חס ושלום כנ"ל. ועל כן מזכירין כמה פעמים בבקשה זאת לשון ברכה כמו שאומרים ברך עלינו ותן טל ומטר לברכה וכו' ומסימין מברך השנים הכל כדי להוציא את האדמה ופרותיה מהקללה של אדם הראשון שהוא על ידי פגם הברית חס ושלום על ידי ניצוצי קרי של אדם הראשון כידוע. ואנו מבקשין שה' יתברך יבטל הקללות ויהפכם לברכה, דהינו שיתקן המאכלים ולא יהיה בהם שום אחיזת הסטרא אחרא כלל:
גם ברך עלינו מרמז על בחינת סדר הזרעים הנזכר בתחלת התורה הנ"ל שעל ידי זה עקר הרפואה, דהינו שיברך את כל מיני תבואת האדמה לטובה ובכלל זה הוא תקון הסדר של הזרעים כי בלא זה בודאי אין התבואה טובה מאחר שאין נגדלים ונתלשים בסדרם הראוי חס ושלום. נמצא שאנו מתפללים גם על סדר תקון של הזרעים שעל ידי זה עקר הרפואה ועל כן נסמך ברך עלינו לרפאנו וכנ"ל. ואחר כך אומרים תקע בשופר שמתפללין על קבוץ נדחים, דהינו לתקן ולקבץ כל ניצוצי הנשמות שנתפזרו על ידי פגם הברית על ידי השחתת זרע חס ושלום, כמבאר בהתפלה שמוסיפין שם להתפלל על זה כידוע, כי כל הברכות עד עתה היו בענין זה בענין תקון החותם דקדשה שהוא תקון הברית, תקון המקרות וכנ"ל, דהינו שנזכה לתקן הדעת ולעשות תשובה שלמה וכו' עד שנזכה להנצל מעתה ממקרה לילה מפגם הברית בכל הבחינות וכנ"ל. ועל כן עתה מתפללין על קבוץ נדחים הנ"ל, דהינו שכל הנשמות שכבר נדחו על ידי הפגם הברית שכבר נכשלנו בהם חס ושלום, שה' יתברך יקבצם בקדשה שנית שזהו בחינת כל ענין ברכה זאת שהוא מקבץ נדחי עמו ישראל כידוע. ואחר כך מתפללין השיבה שופטינו שהוא בחינת תקון המשפט, כי עקר שלמות התקון הוא על ידי תקון המשפט כנ"ל ועל כן אומרים השיבה שופטינו אחר מקבץ נדחי וכו', כי עקר תקון המשפט הוא דיקא על ידי שנזהרים שלא להעלות בחינת טפת עשו וישמעאל אל המח, שזהו ההפך מבחינת מקבץ נדחי וכו', כי בחינת טפת עשו וישמעאל צריכים לדחותם דיקא, שזהו עקר בחינת תקון המשפט כנ"ל. על כן אומרים ברכה זאת שהיא תקון המשפט אחר מקבץ נדחי וכו' וכנ"ל, כי בחינת טפת עשו וכו' צריכים לדחותם דיקא ולא לקבצם בתוך קבוץ הנדחים, כי זהו עקר תקון המשפט כנ"ל, ועל ידי תקון המשפט אז דיקא נשלם תקון האמונה כנ"ל, על כן אומרים תכף אחר כך ברכת המינים להכניע ולעקר המינים והכופרים, כי כשזה קם זה נופל, כי עתה נשלם תקון האמונה על ידי תקון המשפט ואז נופלים כל הכופרים והמינים:
וכשנופלים הכופרים והרשעים אז מתרוממים קרני הצדיקים, כמו שכתוב, וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין זה בגמרא (מגלה ).הינו שעל ידי שנופלים הכופרים והמינים אז מתפללין על הצדיקים ועל החסידים וכו' ועל פלטת בית סופריהם וכו', דהינו שיתתקנו הישיבות הקדושות של הצדיקים האמתיים, שהם בחינת תקון האמונה בכל התקונים הנ"ל, (כמו שמבאר שם באות טו המתחיל וזה בחינת רבי עם תלמידים, עין שם), כי לעתיד יהיו ישיבות שלמות קדושות שילמדו בהם הלמוד של אמונה הקדושה בבחינת (הושע יב) עד אושיבך באהלים כימי מועד. וכמו שפרש רש"י שם, כימי מועד הראשון שהיה יעקב איש תם יושב אהלים. וכל הישיבה של יעקב אבינו שלמד בישיבה עם בניו ותלמידיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הכל היה בהלמוד של האמונה הקדושה. כי המצות עדין לא נתנו ועקר למודם היה בענין האמונה הקדושה לבטל העבודה זרה והכפירות ולהמשיך ולטע ולקבע בלב כל אחד ואחד האמונה הקדושה בשלמות וכמו שמבאר בשיחותיו הקדושות שזה היה כל עסקי האבות בלמודם עם הגרים, עין שם. ועל כן מסכת עבודה זרה דאברהם אבינו היה ארבע מאות חמשים ושש פרקי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי היה להם למוד גדול ונפלא בזה לעקר ולבטל העבודה זרה והכפירות ולהמשיך אמונה שלמה בעולם. ועל זה אנו מתפללין, על הצדיקים ועל החסידים וכו' ועל פלטת בית סופריהם, שהם בתי הישיבות של הצדיקים שלומדים עם התלמידים למוד האמונה הקדושה שהם נקראים סופרים, כי הם סופרים ומספרים בפה ובכתב גדלתו של יוצר בראשית ומלכותו ואמונתו לבניהם ותלמידיהם. ועל כן כוללין גרי צדק עמהם, כמו שאומרים, ועל גרי הצדק וכו'. כי על ידי התגלות האמונה נתהוין גרים וכו' כנ"ל. ואחר כך מתפללין ולירושלים וכסא דוד וכו' שהוא בחינת כסאות למשפט. וזהו בחינת את צמח דוד שהוא משיח שהוא בעל תקון המשפט, כי עקר תקון המשפט על ידו כנ"ל, כי אז ישלם תקון המשפט בתכלית השלמות על ידי משיח בן דוד. כי אף על פי שהתפללנו על תקון המשפט לא נמשך רק איזה הארה משם כדי שיהיה לנו כח לעמד כנגד המינים והכופרים, אבל עתה אנו מתפללין על בנין ירושלים וצמיחת קרן משיח שאז יתתקנו כסאות למשפט בשלמות ואז ישלם התקון בתכלית השלמות (בענין זה יש לבאר עוד אם ירצה ה'). ואז מתפללין שמע קולנו ומסימין שומע תפלה, כי עקר קבלת התפלה שישמע ויקבל הוא יתברך את תפלתנו הוא על ידי תקון המשפט שיהיה על ידי משיח שהוא גמר תקון האמונה כנ"ל, על כן משיח כלול מכל התפלות, כמו שמבאר במקום אחר מחמת שהוא בחינת תקון המשפט וכנ"ל:
ואחר כך אומרים רצה ומודים שמתפללין על עבודת הקרבנות שיעלו לרצון, כי כל בחינות הנ"ל הם בחינת קרבנות וקטרת שהם בחינת ברורים מעמקי הקלפות על ידי כל התקונים הנ"ל ועל כן מתפללין עתה על עבודת הקרבנות שיהיו לרצון כל הקרבנות וקטרת שהם כלולים מכל התקונים הנ"ל וזהו בחינת מודים אנחנו לך וכו' ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וכו', זה בחינת אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק וכו' שעתה אנו צריכין להודות לו יתברך תמיד על גדל הנסים והנפלאות שעשה עמנו לחיותינו כיום הזה לטע ולקבע בלבנו האמונה הקדושה אשר היא חיינו וארך ימינו וזה עקר התכלית וזה כל שעשוע עולם הבא להודות לו יתברך תמיד ולברכו ולהללו ולשבחו וכו' על זה, על כל הנסים והנפלאות שעשה עמנו ממצרים ועד הנה למען נשאר קימים וחזקים באמונתנו הקדושה שהיא עקר חיותנו וקיומנו לעד ולנצח, שזהו בחינת כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה ימי חנכה (בלקוטי תנינא סימן ב), עין שם. הינו שלעתיד יעסקו רק בזה להודות לו על כל החסד הנפלא שעשה עמנו בזה העולם להכניס בנו האמונה הקדושה. ואנו צריכין גם עתה בעולם הזה להמשיך עלינו בחינה זאת בחינת שעשוע עולם הבא, דהינו להודות לו יתברך בכל יום על כל החסד הנפלא הזה שסבב בנפלאותיו להכניס בנו האמונה הקדושה כנ"ל. ואחר כך אומרים שים שלום, כי שלום כולל כל התקונים שבעולם, כי קדם כל תקון כשיש איזה חסרון ופגם בודאי אין שלום וכשמתקנים זהו בחינת שלום שנשלם הדבר בשלמות ועל כן לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי עקר כל התקונים הנ"ל הם על ידי העצות עמקות הנ"ל. ועקר תקון העצות הוא על ידי בחינת שלום בבחינת ועצת שלום תהיה וכו', כי מקדם תקון העצה היתה העצה חלוקה לשתים שהיה חלוק לבו ולא היה יודע לתת עצה בנפשו. ועקר התקון על ידי שזוכה לעצה שלמה בחינת שלום בחינת עצת שלום כנ"ל ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה שהיא בחינת שלום שאין לבו חלוק על ה', כמו שמבאר בהתורה ויסב (בסימן סב) שעקר האמונה על ידי שלום, עין שם. ועל ידי זה זוכין לתקון הברית בכל הבחינות הנ"ל שהוא בחינת שלום, בחינת ברית שלום, כמו שכתוב, הנני נתן לו את בריתי שלום. וזה בחינת תקון המשפט שהוא עקר תקון הברית בחינת אמת ומשפט שלום שפטו וכו' וזה בחינת הרפואות שנמשכין לכל המכות המפלאות, בחינת בורא ניב שפתים שלום שלום וכו' אמר ה' ורפאתיו. וזה בחינת למוד הישיבות הקדושות של רבי עם תלמידים שהם מרבים שלום בעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, אמן ואמן:
ועין "בפרי עץ חיים" בשער הזמירות פרק ו בכונות 'ויברך דוד' ובכונות 'אז ישיר'. שכתב שם וזה לשונו, כבר פרשנו למעלה וכו' שאל תתמה שהזכרנו הספירות והדברים כפולים ומכפלים, כי יש כמה פרצופים בכל עולם ועולם לכן תמצא כי אנחנו חוזרים להזכיר וכו', עין שם. והעתקתי זאת לעניננו שגם כן אל יפלא בעיניך שהזכרנו בסדר התפלה הנ"ל כל התקונים הנ"ל כמה פעמים, כי בכל עולם ובכל דרגא צריכין לתקן כל התקונים הנ"ל וכן בכל יום ויום ובכל חדש ושנה ובכל דור ודור וכו' כנ"ל. כי כל אחד צריך עצות עמקות בכל יום בגשמיות ורוחניות ולגדל האמונה על ידי זה ולברר ברורים שהוא בחינת גרים וכו' ולהעלות מהחתים לפתוחי חותם קדש וכו', דהינו להתגבר להציל את עצמו מהרהורים רעים ולהפך כל מחשבותיו למחשבות קדושות ולתקן המאכלים על ידי שמחה ולהמשיך בחינת תקון המשפט על ידי קשר המרכבה וכנ"ל. וכשזוכין לכל אלו הבחינות הוא רק לפי המדרגה שלו וכפי אותו היום. ואחר כך כשעולה למדרגה אחרת צריך להתחיל מחדש אלו התקונים, כי אז צריך עצות חדשות לפי אותו הדרגא וכן בכל יום ויום כי אי אפשר לברר הכל בפעם אחת, רק מעט מעט בכל יום ויום ובכל חדש ושנה וכו' ועוד יש בזה כמה דברים:
שיך לעיל לענין תקון המשפט שהוא על ידי קשר המרכבה שהם בחינת שנים עשר שבטי בני יעקב וכו':
וזה בחינת חשן המשפט שהיו בו שתים עשרה אבנים על שמות בני ישראל, הינו כנ"ל. כי שנים עשר שבטי בני ישראל שכנגדם היו השתים עשרה אבנים הם בחינת קשר המרכבה, כי הם ארבעה דגלים שהם בחינת ארבעה טורי אבן, כי בכל דגל ודגל היה מציר הגונין שבאבנים של אותו הדגל, כמו שפרש רש"י שם בפרשת הדגלים ואלו הארבעה דגלים ארבעה טורי אבן הם בחינת קשר המרכבה שכלולה מארבעת המלאכים שסימנם ארגמן כנ"ל ועל כן אלו הארבעה טורי אבן שבהם חקוקים שמות שנים עשר השבטים היו בחשן המשפט, כי כל זה הוא בחינת קשר המרכבה שהוא תקון המשפט כנ"ל:
הלכה ה בהלכות פריקה וטעינה הלכה ד אות ג: