Skip to main content

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג

Text size
Reading settings
Line spacing
Column width
Reading page tone

Saved in this browser only.

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · פסקה 1

ענין ירשה לבנים ועקר הירשה לבן זכר דיקא ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו וכו':

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · א

על פי התורה המתחלת אית לן בירא בדברא וכו' בסימן לא, עין שם כל התורה:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · א

והכלל היוצא לעניננו הוא ששמירת הברית הוא שתי בחינות ברית עלאה וברית תתאה שהם צדיק ולמדן, שהם בחינת מלאך ה' צבאות, מלאך זה בחינת למדן, בחינת מט"ט שכלול ששה סדרי משנה, בחינת ברית תתאה, וצדיק במעשים טובים זה בחינת ברית עלאה בחינת ה' צבאות אות הוא בצבא דילה וכו', עין שם. ועל ידי שמירת הברית, על ידי זה זוכה לכסופין דקדשה לכסף ולהשתוקק תמיד לה' יתברך ועל ידי זה עושים נפשות, כי כסופים דקדשה הם יקרים מאד, כי על ידם עושה נפשות קדושות ועל ידי זה נעשין נקדות להאותיות בבחינת נקדות הכסף, כי הנקדות לגבי האותיות הם בבחינת נפש לגבי הגוף, כי הנקדות מנהיגים האותיות ומזוגים ומצרפים אותם, כי בלא הנקדות אין להאותיות שום ציור ותנועה ולא שום צרוף כמו הגוף שאין לו שום חיות ותנועה בלא הנפש. ואלו הנפשות, שהם בחינת נקדות נעשין על ידי הכסופין קדושים שעל ידי זה נצטירין האותיות לטוב, ולהפך להפך חס ושלום, עין שם. ועל ידי זה שזוכה לעשות נפשות על ידי כסופין קדושים על ידי זה כל אכילתו בבחינת לחם הפנים ואזי כל הכוכבים ומזלות וכל העכו"ם טורחין בשביל פרנסתו וכו' וכו'. וזה בחינת פני ילכו, כי האכילה והפרנסה הם בחינת הליכה, בחינת רגלין וכו' וכשהם עולין לבחינת פנים על ידי זה והנחתי לך. כי שלחן מכפר כמזבח וכו', עין שם כל זה היטב:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ב

וזה בחינת ירשה ששיך לבניו אחריו, כי כל הבנים שזוכין להוליד ולהשאיר אחריו ברכה הם בבחינת תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא לאפשא ולאולדא לקימא עלמא, כמו שכתוב, אני אל שדי פרה ורבה, אל שדי זה בחינת תקון הברית שנקרא שדי כידוע שתקונו בחינת פרה ורבה להוליד בנים בעולם. ואלו הבנים שמולידין הם בבחינת הנפשות הנעשין על ידי תקון הברית כנ"ל בהתורה הנ"ל. ועל כן צריכין להתקדש בזווגו מאד להתגבר לפרש מחשבתו מתאות גשמיות, מתאות גופניות רק לדבק מחשבתה בכסופין דקדשה לה' יתברך כדי להמשיך נפש קדושה לבניו, כמבאר בזהר הקדוש. והכלל כי כל הנפשות יוצאים מבחינת ברית שהוא מעבר כל הנפשות, כמבאר בזהר הקדוש. ומי שהוא שומר הברית זוכה להוליד נפשות קדושות, כי זוכה לכסופין דקדשה תמיד שעל ידי זה נולדין בכל עת נפשות קדושות שהם בחינת נקדות להאותיות ואז בודאי גם כשזוכה להוליד בנים ממש בודאי ממשיך להם נפש קדושה כי הוא פרוש ומבדל מתאובתין דגופא רק מחשבתו דבוקה בה' יתברך בכסופין דקדשה אליו יתברך לבד. וכן להפך להפך הפוגם בברית חס ושלום וכרוך אחר תאות הגוף חס ושלום, שזהו כסופין דסטרא אחרא, אזי מוליד נפשות לא טובים חס ושלום. והנה באמת בענין קדשת הברית יש אלפים ורבבות מדרגות ובודאי צריכין לבקש מה' יתברך לזכות לשמירת הברית בשלמות, דהינו להיות פרוש ומבדל מתאוה הזאת לגמרי במדרגת צדיקים אמתיים אשר הם קשורים לה' יתברך בכסופין דקדשה תמיד כנ"ל. אבל אף על פי כן לאו כל אדם זוכה לזה ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ועל כן כל הבנים שמולידין בהתר על פי התורה כלם הם בבחינת תקון הברית, כי זה עקר תקון הברית להוליד בנים בעולם כנ"ל. ועל כן מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה שחתנה הוא תקון הברית, כי כל ל הנשואין של ישראל על פי דת תורתנו הקדושה כלם הם בבחינת תקון הברית כנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ב

ועל כן מגיע הירשה להבנים, כי כל הממון והפרנסה נמשך מן הבנים שהם בחינת תקון הברית כנ"ל, כמבאר שם בהתורה הנ"ל שעל ידי תקון הברית הכל טורחין בשביל פרנסתו וכו', עין שם. כי על ידי שבניו, שהם בבחינת תקון הברית, מקבלין נחלתו ויגיעו על ידי זה נמשך תקון לנפש המת. וכל מה שבניו הם צדיקים וכשרים ביותר נעשה תקון לנפש המת ביותר. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה נגזר מיתה בעולם ועקר חטא עץ הדעת טוב ורע הוא ענין המבאר בהתורה הנ"ל שצריכין להיות צדיק ולמדן. ומי שסובר שבחינת למדן לבד הוא מעלה, הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות על ידי שסבר שמלאך מט"ט בעצמו הוא רשות, כי באמת מט"ט בעצמו בלא הקדוש ברוך הוא אינו כלום ואין לו שום רשות, כך התורה בלא מעשים טובים אינה כלום, כי לא זכה נעשה לו סם מות, כמבאר כל זה שם בהתורה הנ"ל. כי צריכין לכלל וליחד בחינת המלאך בה' צבאות שיהיה ברית תתאה נכלל בברית עלאה, דהינו שיהיה צדיק ולמדן וכנ"ל. ומי שהוא למדן לבד ואינו הולך בדרך הישר זהו בחינת חטא עץ הדעת טוב ורע, כי עץ הדעת טוב ורע הוא בחינת מט"ט כידוע שזה היה עקר חטא אדם הראשון שחטאו היה חטא של אחר שקצץ בנטיעות שהפריש בחינת מט"ט מה' צבאות וכפר בעקר וכמבאר בספרים שחטא של אחר הוא בחינת חטאו של אדם הראשון וכו'. ועל כן נגזר עליו מיתה, כי משם נמשך המיתה, כי על ידי שמירת הברית, שהוא בחינת מלאך ה' צבאות, על ידי זה עושה נפשות שהם בחינת נקדות להאותיות ונצטירין האותיות לטוב ועל ידי זה עושה חבור בין גוף ונפש שזה בחינת חיים, כי עקר החיים הוא כשהנפש מחברת בגוף וזה נעשה על ידי כסופים קדושים שהם בחינת נקדות להאותיות, כי הכל אחד גוף ונפש ואותיות ונקדות. וכפי מה שמציר אותיות התורה לטוב על ידי כסופים קדושים שהם בחינת נפשות, כמו כן נתחבר נפשו עם גופו בקשר אמיץ וחזק עד שאפלו אחר מותו יהיה נכלל גופו בנפשו, כי הצדיקים הם חיים וקימים לעד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, צדיקים במיתתם קרויים חיים. וכל זה זוכין על ידי שמירת הברית שעל ידי זה נקראים צדיקים, כי על ידי ידי שמירת הברית בשלמות זכו לתקן פגם עץ הדעת טוב ורע, כי הם כוללים בחינת מט"ט בחינת למדן, בה' צבאות על ידי צדקתם ומעשיהם הטובים ואזי נבדל הרע מעץ הדעת ואזי על ידי שזוכין לשמירת הברית הם עושין נפשות ומחיין ומצירין את האותיות לטוב שהיו מתחלה כגלם וכמו כן נצטיר גופם לטוב כי הכל אחד כנ"ל. כי העקר הוא לשבר הגוף ולכפו לכסף תמיד לה' יתברך כי היום לעשותם, כי בעולם הבא בודאי יהיו הכל נכספין לה' יתברך לבד אפלו אמין דעלמא, אבל מי שטרח בערב שבת וכו'. כי העקר הוא מי שזוכה לכסף תמיד לה' יתברך כל זמן שנפשו קשורה בגופו שירגיל עצמו להרחיק מחשבתו שלא תחשב ותהרהר חס ושלום בתאות וכסופין דהאי עלמא, רק שתכסף ותשתוקק תמיד לה' יתברך. וכל מה שכוסף ומשתוקק יותר לה' יתברך ועושה נפשות יותר להאותיות כמו כן ממשיך קדשה וחיות לגופו, כי גופו שהוא בבחינת אותיות נצטיר לטוב על ידי הנפשות שעשה שהם חיות הגופים שהם בחינת אותיות כנ"ל. ועל כן על ידי הבנים שהוא מוליד שהם בחינת הנפשות היוצאים על ידי תקון הברית כנ"ל, על כן על ידם הוא תקון לנפש המת ונחשב כאלו הוא בחיים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המניח בן לירשו כאלו לא מת. כי על ידי הנפשות הקדושים שהמשיך בחיים על ידי בחינת תקון הברית על ידי זה נתקשר נפשו בגופו לעולם כנ"ל, כי זה הוא בחינת תקון עץ הדעת שהוא פגם הברית כנ"ל שעל ידו נמשך מיתה בעולם כנ"ל. ועל כן הבנים הם מקבלים כל ממונו ויגיעו, כי הממון שהוא פרנסת האדם שהוא בחינת רגלין כנ"ל הוא בחינת גוף, כי חיות הגוף על ידי האכילה ושתיה ומי שאוכל בתאוה גשמיות בלי כסופין דקדשה אזי אינו מקשר נפשו לגופו ואזי כשיוצאת נשמתו הוא מת ממש רחמנא לצלן, אבל כשזוכה לכסופין דקדשה שעל ידי זה עושה נפשות כנ"ל ואזי כל אכילתו בבחינת לחם הפנים שהאכילה עולה לבחינת פנים, שזהו בחינת כלליות הגוף בנפש ולא להפך חס ושלום, על כן נפשו קשורה בגופו תמיד אפלו לאחר מותו, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים על ידי שזכה לכסופים דקדשה בעודו בגופו שעל ידי זה נכלל גופו בנפשו לעולם וכנ"ל. ועל כן על ידי שהבנים שהם בבחינת הנפשות היוצאים על ידי תקון הברית כנ"ל על ידי שהם מקבלים ממונו ופרנסתו לאחר מותו על ידי זה נתעלה נפשו ונמשך הארה וחיות לגופו בקבר. כי עקר תקון המת הוא על ידי הנפשות הנעשין על ידי תקון הברית שעל ידי זה נתתקן חטא עץ הדעת ונדחה זהמת המיתה מן המת ונמשך עליו קדשת הנפשות שנעשו על ידי תקון הברית שעל ידי הנפשות האלו נקרא במיתתו חי בחינת צדיקים במיתתן קרויים חיים וכנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ג

ועקר הירשה הוא לבן זכר, כי אנו צריכין לכסף תמיד לה' יתברך בכסופין והשתוקקות חזק ואז גם ה' יתברך נכסף אלינו ועל ידי זה נעשה יחוד בין כנסת ישראל עם קדשא בריך הוא ונמשכין תולדין נפשות קדושות, וכמבאר שם מזה בתורה הנ"ל שהכסופין שאנו נכספין לה' יתברך זה בחינת תאובתין דנוקבא וכו'. והכסופין שחוזרת הקדשה ונכסף אלינו זה בחינת תיאובתא דדכורא וכו' ואחר כך נתחברין הנפשות וכו' עין שם. כי זה כלל שכלליות ישראל וכן כלליות העולמות הם בחינת נוקבא בחינת מקבל לגבי המשפיע והמאציל שהוא הבורא יתברך שמו שהוא בחינת דכורא נגדנו, שזהו בחינת היחוד הנעשה על ידי כל המצות שנתחברין כנסת ישראל עם דודם ונכללין בו יתברך. וצריך כל אחד לראות שהוא יתעורר תחלה לכסף ולהשתוקק אליו יתברך שיהיה אתערותא דלתתא קדם אתערותא דלעלא ואזי נמשך עליו חסד גדול שהוא סטרא דדכורא בבחינת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, דהינו כשכנסת ישראל נכספין בתשוקה גדולה אליו עד שמולידין נפשות אזי ה' יתברך נכסף אליהם ומשפיע עליהם אור החסד הגדול שהוא בחינת סטרא דדכורא כידוע. כי כשאין האדם מתעורר מעצמו לה' יתברך ואזי ה' יתברך נכסף אליו, כי הוא יתברך חפץ ומשתוקק שישוב אליו ואזי אתערותא דלעלא קדם אתערותא דלתתא ואזי הנפשות הנולדין הם בבחינת סטרא דנוקבא בחינת איש מזריע תחלה יולדת בת. כי עקר מדת הדין שהוא בחינת סטרא דנוקבא נמשך מתחלת הדין של בריאת העולם שעקר היה על ידי שהיה בתחלה בשעת בריאת העולם אתערותא דלעלא בלא אתערותא דלתתא כידוע ומובן בכתבים. ועל כן עקר הירשה לבן זכר, כי הוא נמשך מבחינת הנפשות הקדושות הנמשכין מאתנו אליו יתברך כנ"ל שזה עקר תקון הנפשות כנ"ל שמשם נמשך כל הפרנסה והממון כנ"ל. אבל אף על פי כן אם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו, כי מאחר שעל כל פנים נמשך הולדה ונמשך נפש ישראל בעולם נחשב הכל לבחינת תקון הברית שמשם הפרנסה והממון. כי נפש הנוקבא נמשך מבחינת אתערותא דלעלא קדם אתערותא דלתתא שמשם אחיזת הדין שהוא סטרא דנוקבא כנ"ל, אבל אף על פי כן הוא נפש קדושה מאחר שעל כל פנים נתעורר אחר כך ונכסף לה' יתברך. ועקר הפגם לגמרי הוא כשאין האדם נתעורר לשוב לה' יתברך ולכסף אליו יתברך אפלו כשה' יתברך מעוררו וקוראו בכמה מיני כרוזים והתעוררות והוא אינו משגיח על זה חס ושלום, זהו רשע גמור אשר בחייו קרוי מת מאחר שיש לו כסופין רעים וכרוך אחר תאובתין דהאי עלמא ואינו מתעורר לכסף ולהשתוקק לה' יתברך אפלו אחר אתערותא דלעלא דהינו מה שה' יתברך מעוררו בכל עת כנ"ל. אבל מי שעל כל פנים נתעורר אחר אתערותא דלעלא שהתחיל להרגיל עצמו בכסופין קדושים ולהטות מחשבתו שלא תחשב בכסופין רעים רק הוא מרגיל עצמו לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד לה' יתברך ואזי הוא גם כן עושה נפשות קדושות ואף על פי שאלו הנפשות הם בבחינת סטרא דנוקבא, אף על פי כן הם בבחינת תקון הברית ועל כן מגיע הירשה להבת במקום שאין בן, כי גם נפש הבת נמשך מבחינת תקון הברית שמשם נמשכין הנפשות והכסופין הקדושים שמשם כל הפרנסה, והממון נתעלה לבחינת פנים, שזהו תקון לנפש המת שיכלל גופו בנפשו שיהיה נחשב כאלו הוא בחיים וכנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ד

ועל כן כשאין לו בנים כלל חס ושלום אזי צריכה אשתו יבום או חליצה ואז וחלצה נעלו מעל רגליו. נעל דא מט"ט שהוא בחינת עץ הדעת שמשם עקר המיתה שעקר תקון המיתה על ידי הבנים שהם בבחינת תקון הברית כנ"ל שעל ידי זה נכלל מט"ט בה' צבאות כנ"ל שעל ידי זה זוכה לעשות נפשות ונכללין האותיות בהנקדות, הגופות בהנפשות וזוכה לבחינת לחם הפנים שנכללין בחינת רגלין בבחינת פנים שכל זה הוא בחינה אחת, כמבאר למבינים בהתורה הנ"ל. ובזה מקשר התורה הנ"ל היטב היטב והכל נעוץ ומחבר ומקשר זה בזה כנ"ל ואזי נמתק זהמת המיתה פגם עץ הדעת כנ"ל. אבל אם לא זכה להוליד נפשות בעולם ומת בלא בנים חס ושלום, זהו בחינת פגם הברית ואזי צריכה אשתו לחלץ הנעל בחינת מט"ט מעל רגלו כדי שיחזר ויעלה בחינת רגל החולץ ששם קשורה נפש המת, כמובא שיחזר ויעלה לאור הפנים בחינת וירקה בפניו:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ה

ועל כן שאלו בנות צלפחד, ממה נפשך אם אין אנו חשובות זרע תתיבם אמנו, כי בודאי אם אין הבנות ראויות לירש ולהעלות נחלתו לבחינת לחם הפנים שזהו תקון המת כנ"ל, בודאי היתה צריכה אמן להתיבם כדי להעלות נפש המת על ידי אשתו שהוא בחינת רגלין, כמבאר במקום אחר לבחינת לחם הפנים, כי עקר תקון המיתה על ידי שעולין הרגלין לבחינת פנים שמשם נתכפרין עונותיו כנ"ל בהתורה הנ"ל, כי הגוף הוא בחינת רגלין כנגד הנפש שהוא בחינת פנים וכשעולין הרגלין שהוא נחלתו שנשאר אחריו לבחינת פנים על ידי בניו שמקבלין ירשתו שהם הנפשות היוצאין על ידי תקון הברית שמשם כל הנחלה על ידי זה נכלל גופו של המת בנפשו שזהו תקונו כנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ו

ובודאי הכל לפי הנפשות והבנים שזוכה להשאיר אחריו כפי תקון הברית שלו וכפי כסופיו הקדושים שעל ידי כל זה נכלל גופו בנפשו ונכלל באור החיים לנצח כנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נחלות ג · ז

וזה שבקש דוד המלך עליו השלום, ממתים ידך ה' וכו' חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם. שבקש להיות מאותן המתים אשר חלקם בחיים שגם אחר מיתתן נקראים חיים וזה על ידי וצפונך תמלא בטנם, צפון זה בחינת תורי זהב וכו' בחינת זווגן והצטרפותן של האותיות על ידי הנקדות שהוא מסטרא דצפון בחינת מצפון זהב יאתה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, וזהו, וצפונך תמלא בטנם, בטנם זה בחינת אותיות התורה בבחינת ותורתך בתוך מעי, כי האותיות הם בחינה אחרונה מבחינת טעמים נקדות תגים אותיות ועקר יציאתם הוא מהטבור ולמטה שהוא בחינת רגלין. ועל כן מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה שהדבור הוא בחינת רגלין. וזהו, וצפונך תמלא בטנם שזוכה למלאות ולצרף אותיות התורה על ידי כסופיו הקדושים שעל ידי זה עושים נפשות ועל ידי זה חלקם בחיים כנ"ל. וזהו, ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם, כי הא בהא תליא, כי הבנים נמשכין מהנפשות הקדושות של הכסופין הטובים כנ"ל שמחמת זה מגיע הירשה להבנים בחינת והניחו יתרם לעולליהם, כי הכל אחד כנ"ל. וזהו, אני בצדק אחזה פניך צדק זה בחינת רגלין, בחינת אותיות הדבור, כמו שכתוב, צדק לפניו יהלך, הינו שאזכה להעלות הרגלין לבחינת פנים, שזהו עקר תקון המיתה כנ"ל. וזהו אני בצדק בחינת רגלין אחזה פניך להעלותן לבחינת פנים בבחינת התהלך לפני וכנ"ל, עין כל זה בהתורה הנ"ל היטב:

Sources and license

Source of this chapter: קובץ Word מאתר אור ברסלב, הקלדת OYW (בלי הצהרת זכויות); הורד 20.10.2026

Credits and sources

Likutei Halakhot · חושן משפט ב · נחלות ג · NACHMAN