ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ומתנת שכיב מרע ג
Reading settings
כל מתנתא דלא כתיב בה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא לאו מתנתא היא:
כי מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, בהתורה המתחלת בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת בלקוטי תנינא ) סימן עח):
והכלל בקצור, שיש אוצר מתנת חנם שמי שאין לו שום זכות הוא מקבל משם וכו', אך אין יכולין לקבל משם כי אם הצדיקים האמתיים, הינו כי אפלו הצדיק בהכרח שיתבטל עצמו לפעמים מן התורה, כי בטולה של תורה זהו קיומה. ואז בשעה שהצדיק האמת בטל מן התורה ואז הוא איש פשוט ממש שקורין פראסטיק, אז הוא מקבל חיות מקיום העולם קדם מתן תורה, שהוא בחינת עולם חסד יבנה, בחינת אוצר מתנת חנם, שהיא בחינת תורה הנעלמת שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל על ידי כח מעשיו וכו'. וגם עכשו באין ישראל לפעמים למקומות הרחוקים מן הקדשה מאד והיו יכולין לומר להם לסטים אתם, אבל על ידי שיודעין שה' יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות בחסדו לבד וכו', על ידי זה יכולין ישראל לכבש כל המקומות ולקדשם בקדשת ארץ ישראל, כי הכל שלו יתברך וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו', עין שם כל זה היטב היטב. ועין שם בסוף מה שמבאר שם שעקר הוא תמימות ופשיטות ואמונה ואין שום יאוש בעולם, ואפלו בשאול תחתיות יכולין למצא את ה' יתברך וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת מתנה, כי עקר המתנה מה שנמצא בעולם ענין מתנה שאחד נותן לחברו איזה מתנה, זה נמשך מאוצר מתנת חנם שיש למעלה, כי אין לך דבר למטה שאין לו שרש למעלה. ושרש כל המתנות שבעולם נמשך מהאוצר מתנת חנם שיש למעלה:
ועל כן צריכין לכתב בהשטר מתנה כתבוה בשוקא וחתמוהו בברא ואם לאו אינה מתנה, כי עקר האוצר מתנת חנם הוא בשביל לקדש ולטהר כל מקומות החיצונים בקדשתו יתברך להוציאם מחוץ לפנים, לקדשם בקדשת ארץ ישראל כנ"ל. כי באמת עקר האוצר מתנת חנם הוא בשביל לגמל חסד חנם עם הרשעים שאינם מקימים את התורה שאין להם מהיכן לקבל חיות, רק ה' יתברך מקימם בחסדו לבד בבחינת קיום העולם קדם מתן תורה. רק שהרשעים אינם יכולין לקבל משם, כי בחינת האוצר מתנת חנם הוא בחינה גבה מאד מאד בחינת סתרי תורה, בחינת תורה הנעלמת וכו' כנ"ל. על כן אין מי שיקבל משם כי אם הצדיקים האמתיים, דהינו שבשעה שהם בטלים מדברי תורה והם אנשים פשוטים ממש אזי הם מקבלים משם וכו' כנ"ל. ובמה שהצדיקים מקבלים משם בזה הם מחיין כל האנשים הפשוטים שבעולם וכו', כמבאר שם. וזה שסים שם רבנו זכרונו לברכה בסופו שאין שום יאוש בעולם ואפלו בשאול תחתיות יכולין להתקרב לה' יתברך וכו'. כי כל זה נמשך על ידי הצדיק האמת, כי מאחר שהצדיק מקבל מהאוצר מתנת חנם שהוא בחינת חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, על כן יכול להמשיך חיות אפלו להמנחים בשאול תחתיות, אף על פי שעברו על התורה חס ושלום,. כי הצדיק ממשיך להם חיות דקדשה מהאוצר מתנת חנם שהוא בחינת חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה בעת שלא היה עדין שום תורה בעולם, ובזה הצדיק מחיה הכל אפלו הרחוקים מאד מן הקדשה וכנ"ל. נמצא, שעקר האוצר מתנת חנם הוא בשביל להחיות רוח שפלים ולקרב הרחוקים מן הקדשה מאד שאי אפשר להם להתקרב אל ה' יתברך בשום אפן כי אם על ידי מתנת חנם לבד. כי הצדיקים אין צריכין מתנת חנם, כי כבר זכו למה שזכו על ידי מעשיהם הטובים, רק העקר מה שהצדיקים מקבלים מן האוצר מתנת חנם הוא בשביל לקרב את הרחוקים שאין להם שום זכות וצריכין רק מתנת חנם. אך אין נותנין להם מתנת חנם כנ"ל רק על ידי הצדיק האמת, אשר בשביל זה מכרח הצדיק האמת להיות איש פשוט לגמרי לפעמים ולהתבטל מדברי תורה כדי שיקבל אז מן האוצר מתנת חנם, כנ"ל. ובזה הוא מחיה כל הרחוקים, כל האנשים פשוטים שבעולם ואפלו המנחים בשאול תחתיות, כי כלם מקבלים חיות מן האוצר מתנת חנם על ידי הצדיק האמת:
וזה בחינת כל מתנתא דלא כתיב בה כתבוה בשוקא וכו' אינה מתנה. כי עקר המתנה נמשכת מבחינת האוצר מתנת חנם הנ"ל שעקרו הוא בשביל לקדש כל מקומות שמבחוץ, לקדשם בקדשת ארץ ישראל, כמבאר שם בהתורה הנ"ל כנ"ל, כי הצדיק מקדש כל מקומות החיצונים וכל הרחוקים מן הקדשה, כלם הוא מקרב לה' יתברך ומקדשם בקדשת ישראל על ידי האוצר מתנת חנם שהוא מקבל משם בשעה שבטל מן התורה וכנ"ל. ועל כן צריכין לכתב בהמתנה כתבוה בשוקא וחתמוהו בברא, כי עקר בחינת המתנה נתגלה בשוקים וברחובות שהם מקומות הרחוקים מן הקדשה, מקומות החיצונים, ועל ידי האוצר מתנת חנם אנו מגלין שגם שם ה' יתברך נמצא, ואנו כובשים כלם ומקדשים אותם בקדשת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נתנה לנו וכו' כנ"ל. ועל כן אין להמתנה קיום כי אם כשכתוב בתוכה כתבוה בשוקא וכו', כי אין להמתנה קיום כי אם כשמקבלת משרשה למעלה שהוא אוצר מתנת חנם כנ"ל. ועקר האוצר מתנת חנם הוא שיתפשט חסדו וטובו יתברך גם במקומות החיצונים שהיו רחוקים מן הקדשה מאד, לגלות גם שם שיש אדון יחיד שליט ומושל יתברך שברא הכל בעשרה מאמרות בחסדו וטובו לבד שעל ידי זה מקדשין הכל בקדשת ישראל כנ"ל:
וזה בחינת פורים וארבע פרשיות, כי אי אפשר להתקרב לה' יתברך כי אם על ידי צדיקים אמתיים, כי הם ממשיכין קדשה וחיות לכל העולם ומגלין אלקותו יתברך להרחוקים מן הקדשה מאד על ידי האוצר מתנת חנם שמקבלין משם בשעה שבטלים מן התורה. ועל כן סים שם רבנו זכרונו לברכה, שהבעל דבר הניח עצמו עכשו על זה מאד שעשה ערבוביא בעולם שנעשה מחלקת וקטגוריא בין התלמידי חכמים והצדיקים וכו' עד שאין אחד יודע היכן האמת וכו', עין שם. וזה בחינת מלחמת עמלק שבכל דור ודור, כמו שכתוב: מלחמה לה' בעמלק מדר דר, ונשבע ה' יתברך שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, כי עמלק הוא מזרע עשו, שהוא הסטרא אחרא, שהוא המקטרג הגדול על ישראל. ועקר קנאתו וקטרוגו הוא על הרחוקים הרוצין להתקרב לה' יתברך שהיו עד עכשו כבושים אצלו, וכשהצדיק רוצה להוציאם מבין שניו הוא מתקנא בו מאד ויוצא עם כל חילותיו להלחם עם הצדיק ואנשים שקרבם לה' יתברך, כמו שכתוב, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים, שהם החלושי כח שבישראל שהיה הענן פולטם, ורק עליהם בא עמלק להלחם, כי עם הצדיקים האמתיים גבורי כח אנון דכבשין את יצריהון דדמין למלאכין, עמהם אין לו כח להלחם, כי כבר לחמו עמו הרבה מנעוריהם וכבשו אותו, רק הוא רוצה להלחם עם החלושי כח שבישראל, שהם בחינת הנחשלים וכו'. ואף על פי שבאמת הם חיבים גדולים, כי לא כבשו את תאותם ובודאי הבחירה אצל כל אחד ואחד ואם היו רוצים היו מתגברים עליהם, ועליהם נאמר, ואת למדת אתם עליך אלפים לראש (ירמיה יג). אך אף על פי כן ה' יתברך מלא רחמים תמיד וחפץ חסד הוא. והוא שולח לנו בכל דור צדיק אמתי שהוא רחמן גדול מאד מאד בלי שעור שהוא מרחם מאד על אלו הרחוקים מן הקדשה מאד ומשתדל בכל כחו לקרבם לה' יתברך ולוחם בשבילם בכל עת מלחמת עמלק. ומחמת שעמלק רואה שאין לו כח על אלו שהם מתקרבים להצדיק האמת, כי הצדיק מחיה אותם בכל הנפילות שבעולם ואינו מרחקם בשום אפן ומקרבם תמיד לה' יתברך בכל מקום שהם. ועל כן הוא מתחכם בערמימותו ועושה מחלקת גדול בכל דור על הצדיק האמת, והולך ומפתה ומסית את העולם שיחלקו על הצדיק האמת ומטעה אותם בכמה רמאות ובכמה הוכחות שאינו צדיק כלל עד שכופרין וחולקין עליו. וזה בחינת קנאת המן על מרדכי, כי איתא בהתורה בראשית לעיני כל ישראל (בלקוטי תנינא סימן סז), שיש צדיק הדור שהוא בחינת ראש בית שהוא הבעל הבית של העולם, שהוא בחינת יוסף שהיה יפה תאר ויפה מראה, כי הוא החן והיפי וההדור והפאר של כל העולם כלו, אשר כל מי שזוכה להכלל בזה החן והפאר האמת של זה הצדיק, הוא מתעורר בתשובה ומסתכל על עצמו איך הוא אוחז בכל המדות הנמשכין מן הארבעה יסודות, כי זה הצדיק האמת הוא בחינת יסוד הפשוט, בחינת צדיק יסוד עולם שהוא מחיה כל הארבעה יסודות, בחינת ונהר יצא מעדן להשקות את הגן וכו', עין שם כל זה היטב. וכשזה הצדיק האמת נתפרסם בעולם הינו שיש לו שם טוב ומשבחין ומפארין אותו בעולם, על ידי זה נתעוררין בתשובה כל מי שנכלל בזה השם והפאר, כי שמו יתברך משתף בשמנו וכו', עין שם. וזה בחינת שבת שמאיר להבית המקדש שהוא בחינת עינים, כי זה הצדיק הוא בחינת שבת והוא מאיר להבית המקדש שזהו בחינת ראש בית, שהראש, שהם המחין, שהם בחינת ארבעה מחין הכלולים בארבע אותיות השם ברוך הוא שהוא משתף בשם הצדיק, שמאלו הארבעה מחין נמשכין כל הבחינות הנ"ל, כמבאר שם. וזה הראש מאיר להבית המקדש ולכל דירות ישראל ומצילן משרפות, כי יש מאורי אור ויש מאורי אש וכשמאורי אור מתגברין נכנעין מאורי אש, ומאורי אור הם בחינת שם ה' שהוא בחינת שם ופאר הצדיק האמת שהוא בחינת ארבעה מחין, בחינת כלליות הגונין, בחינת עינים, בחינת ארבעה יסודות דקדשה. וכנגדם הם בחינת מאורי אש וכו' שהם להפך מכל זה וכו'. ועל כן כשמאיר זה הראש בית אזי כלנו בני בית ואזי יש בעל הבית על העולם המסתכל בתקון העולם להחזיר כל העולם בתשובה שעל ידי זה נזכה שיבנה בית המקדש וכו', עין שם. אבל כשנסתלק ונתעלם זה הראש בית ונתפרסמין בעולם מפרסמים שאין בהם שם ה' כלל שהם בחינת ראש כל חוצות, בחינת שמות החיצונים הפך שם ה', שהם בחינת מאורי אש שמזה באין חס ושלום, שרפות בעולם וכו', עין שם. והתקון לזה לקום בחצות שעל ידי זה זוכין לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר, 'פאר', הוא בחינת מאורי אור, כלליות הגונין וכל הבחינות הנ"ל, הינו שזוכין לפאר, להגביר מאורי אור על המאורי אש, שהם בחינת אפר, וזה פאר תחת אפר וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברים עמקים וגבוהים ורמים מאד מאד, אשרי אזנים שכך שומעות וכו':
וזה בחינת מרדכי ואסתר שהם בחינת ראש בית, מרדכי הוא בחינת ראש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מרדכי מן התורה מנין? שנאמר, מר דרור ותרגומו, מרי דכיא. וזה בחינת ראש, כמו שכתוב שם, ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור, שהוא מרדכי כנ"ל. ואסתר היא בחינת בית, כמו שכתוב, לקחה מרדכי לו לבת. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אל תקרי לבת, אלא לבית. כי אסתר היא בחינת הבית המקדש, שהוא בחינת מלכות כידוע, כמו שכתוב, מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלך וכו':
נמצא שהבית המקדש הוא בחינת מלכות, בחינת שם אד"ני, כמובא, וזהו בחינת אסתר שהיא גם כן בחינת מלכות ותלבש אסתר מלכות. והמן הרשע הוא כנגדם, כי הוא בחינת ראש כל חוצות, בחינת ראשית גוים עמלק, ועקר ראשיתו והתגברותו על אותן שהם מבחוץ לקדשה, כי עמלק התגבר רק על אותן שהיה הענן פולטן. ועל כן נקרא ראש כל חוצות, כי הם מבחוץ לענני כבוד, שהם בחינת סכה כידוע, וסכה היא בחינת הבית המקדש שנקרא סכת שלם, שמשם עקר בנין הבתים ודירות ישראל בבחינת ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית. וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה (סימן רסו), וכן התורה בראשית הנ"ל נאמרה לענין סכות גם כן, כמובן למי שהיה אז בעת שנאמרה תורה זאת. נמצא שכל אותן ישראל שהיו בתוך הענני כבוד הם בתוך בית וגבול הקדשה ונכללין בהראש בית, אבל אלו שהיה הענן פולטן שהם מחוץ למחנה, מחוץ לבית הקדשה, על אלו מתגבר המן עמלק ורוצה להיות ראש כל חוצות לכבשם חס ושלום, תחת ממשלתו לבלי להניחם לשוב אל ה', לשוב לתוך מחנה הקדשה. ומשה רבנו עליו השלום, שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור, הוא לוחם תמיד מלחמת עמלק בשביל להציל אלו האבני קדש הנשפכים ומתגלגלים בראש כל חוצות, כמו שכתוב, תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, להוציאם מרשות עמלק, להכניסם אל בית הקדשה. ועל כן זאת המלחמה היא מלחמה קשה וגדולה מכל המלחמות שבעולם, כי עמלק, שהוא הבעל דבר, מערבב את העולם עד שאי אפשר בשום אפן לידע האמת היכן הוא, כי השקר מתדמה לאמת בכל הבחינות וזהו בחינת חבלו של משיח שהוא הקטגוריא בין התלמידי חכמים. והתקון לזה הוא רק תמימות ופשיטות, שמי שרוצה לחוס על נפשו לבל תאבד תקותו חס ושלום, כפי מה שכל אחד יודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו, הוא צריך להתנהג בתמימות ובאמת, ולזעק מאד לה' יתברך שיורהו האמת לאמתו שידע במי להתדבק באפן שיזכה לשוב אליו יתברך באמת. וזה שכתב שם רבנו זכרונו לברכה שהתקון לזה הוא לקום בחצות ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש שגרם על ידי מעשיו וכו', כמו שמבאר שם. כי כל המעכב בנין בית המקדש כאלו החריבו. ומי שיתנהג בדרך הזה, בדרך הישן אשר דרכו בו אבותינו מעולם, דהינו לקום בחצות ולפשפש במעשיו ולהתאבל על חרבן נפשו ונשמתו שגרם חרבן בית המקדש, ויצעק מאד לה' יתברך כראוי לו לצעק על נפשו כפי מה שיודע בעצמו אפן מעמד נשמתו להיכן הורידה במעשיו, אזי בודאי יזכה לידע האמת לאמתו, כי החפץ באמת מוסרין לו מלאך של אמת. וזה בחינת מה שעשה מרדכי כשראה גדל ממשלת המן שהוא בחינת הראש כל חוצות כנ"ל, שאז נאמר, ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, כי מרדכי הצדיק בחינת הראש בית שבכל דור ודור יודע את כל אשר נעשה בעולם, איך השטן מערבב את העולם כלו עד שאי אפשר בשום אפן לידע היכן האמת. ואז, ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. וכן כל ישראל הכשרים מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים. 'ואפר' דיקא, להכניע מאורי אש שהם המפרסמים של שקר בחינת ראש כל חוצות כנ"ל. ועל ידי זה זכו לבחינה הנ"ל בחינת לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר כנ"ל, שזהו בחינת מה שזכו אחר כך שנפל המן לפני מרדכי, ומרדכי שהוא הראש בית האמת יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו', שהם בחינת פאר כלליות הגונין. וזהו ליהודים היתה אורה, בחינת מאורי אור הנ"ל:
כי זה הנס של פורים היה סמוך לבנין בית שני, שהתקנא בהם המן על שראה שרוצים לחזר לבנות בנין הבית המקדש וכמובא בכונות האר"י ז"ל, הינו כנ"ל, כי מרדכי הוא הראש בית שעוסק בבנין בית המקדש, כי הוא מאיר להבית המקדש כנ"ל ועל כן נתקנא בו המן שהוא בחינת הראש כל חוצות, בחינת מאורי אש, שהוא רוצה תמיד לחרב את הבית המקדש, כי עקר חרבן בית המקדש היה על ידי בחינת מאורי אש, שהוא בחינת ראש כל חוצות וכו' כנ"ל:
ועל כן הפיל פור באדר וסבר שאז יוכל להתגבר על ישראל מחמת שבאדר מת משה רבנו עליו השלום. כי עקר התגברות בחינת מאורי אש, שהם בחינת המפרסמים של שקר, בחינת ראש כל חוצות, הוא בעת הסתלקות משה, דהינו בעת שנסתלקין הצדיקים האמתיים ונתעלם הפאר של ישראל, שהם בחינת מאורי אור, בחינת שם ה' וכו' כנ"ל, שאז מתגברין חס ושלום, בחינת מאורי אש הנ"ל, שהם בחינת המן וכו' כנ"ל ועל כן רצה להתגבר דיקא בירח שמת בו משה, אבל באמת אין דור יתום ועד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשו של הצדיק שאחריו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ובכל דור ודור נמצא צדיק אמתי שהוא בחינת משה, שהוא בחינת ראש בית שעוסק בבנין המשכן, שהוא בחינת מאורי אור, שמכניע המפרסמים של שקר שהם בחינת מאורי אש. כי בז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה, (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ), הינו בחינת וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה וכו', הינו שביום שמת הצדיק האמת בחינת משה, בו ביום נולד צדיק אחר במקומו, כי אז כשהתגבר המן היה מרדכי הצדיק שהיה בחינת משה, כי הוא בחינת הראש בית וכו' כנ"ל:
ועל כן נשבע ה' יתברך שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה את זכר עמלק, כי המן עמלק הוא בחינת הראש כל חוצות, שהוא כנגד הראש בית, שהוא בחינת שם ה', בחינת ראו כי קרא ה' בשם בצלאל וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וזה בחינת שמו וכסאו שאינם שלמים עד שימחה שם עמלק. שם וכסא זה בחינת ראש בית, ראש זה בחינת ארבעה מחין שהם בחינת ארבע אותיות השם, כמו שמבאר שם, עין שם. בית זה בחינת בית המקדש שהוא בחינת כסא, כמו שכתוב, מכון לשבתך פעלת ה' וכמו שכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ועל כן השם והכסא, שהם בחינת ראש בית, כי שמו משתף בשם הצדיק האמת כנ"ל, על כן אינם שלמים עד שימחה זכר עמלק, שהוא בחינת שמות החיצונים בחינת הראש כל חוצות, בחינת המפרסמים של שקר, שכל זמן ששמם נתפשט בעולם נתעלם שם ה', שהוא בחינת שם של הצדיקי אמת אשר שמו יתברך משתף בשמם כנ"ל:
וזה בחינת ארבע פרשיות שקורין סמוך לפורים לפניו ולאחריו, כי אלו הארבע פרשיות הם בחינת ארבע אותיות השם, שהם בחינת ארבע פרשיות של תפלין שעל ידי זה מכניעין שם וזכר עמלק, ימח שמו:
כי פרשת שקלים זה בחינת בנין בית המקדש, כי השקלים הם בשביל בנין המשכן שהוא בחינת בית המקדש, או בשביל קרבנות צבור שהיה בבית המקדש. ועל כן על ידי נדבת המשכן, שהם השקלים, שעל ידי זה עוסקין בבנין בית המקדש, על ידי זה מתגבר הראש בית ונכנע הראש כל חוצות וכנ"ל. וזה בחינת כי תשא את ראש בני ישראל, 'ראש בני ישראל' דיקא, בחינת הצדיק האמת שהוא ראש בני ישראל, בחינת ראש בית הנ"ל. וכשרוצין לנשא ולהרים את הראש האמת על הראש של שקר צריכין לתן שקלים לנדבת המשכן, שהוא בחינת בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
מקדש אקרי משכן וכו'. כי על ידי בנין בית המקדש מתגבר הראש בית, כי הצדיק האמת ובית המקדש הם בחינה אחת ומאירין ומחזקין זה את זה:
ועל ידי השקלים, שהם בחינת בנין בית המקדש, בחינת התגברות מאורי אור ראש בית, על ידי זה נכנע המן עמלק שהוא ההפך כנ"ל, ועל כן קורין אחר כך פרשת זכור. וזה שכתוב, והיה בהניח ה' אלקיך לך וכו' תמחה את זכר עמלק, ובבנין בית המקדש נאמר גם כן לשון כזה, כמו שכתוב שם, והניח לכם מכל איביכם מסביב וכו'. כי הא בהא תליא כשיש בית המקדש נמחה זכר עמלק שהוא בחינת הראש כל חוצות שהוא החריב את הבית המקדש כנ"ל. ועל כן עקר מפלת המן היה על ידי השקלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך:
וכשנכנע זכר עמלק, שהוא בחינת הראש כל חוצות, בחינת המפרסמים של שקר, אזי נתגלה שם ה' שהוא בחינת שם הצדיקים האמתיים, שהוא בחינת מרדכי, בחינת ראש בית. ועל כן אחר כך הוא פורים, כי בפורים נתגלה אור גדול מאד מאד שאינו נתגלה בשום זמן, והאור הזה הוא בחינת מרדכי אשר בשום זמן אין האור הגדול הזה בחינת מרדכי נתגלה כל כך כמו בפורים, כמבאר בכונות, שזה סוד ומרדכי יצא מלפני המלך, עין שם בכונות, הינו שאז בפורים אנו זוכין שנתגלה אור הצדיק האמת שבכל דור ודור בהתגלות גדול מאד, בבחינת ומרדכי יצא וכו', כי אנו זוכין על ידי קדשת פורים שיתגלה לנו אור הצדיק האמת שנזכה לידע האמת לאמתו ולהכניע הראש כל חוצות. ואז זוכין להתקרב הכל לה' יתברך אפלו הרחוקים מאד מאד מן הקדשה בבחינת ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', כי כשנתגלה האמת ויודעין מצדיקים אמתיים אזי הכל יכולין להתקרב לה' יתברך, כי הצדיקי אמת מקרבין כלם לה' יתברך. ועקר כחם לקרב הרחוקים הוא על ידי בחינת האוצר מתנת חנם הנ"ל, בחינת וחנתי את אשר אחן, אף על פי שאינם כדאי לחן, ורחמתי וכו', שזהו בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, אשר בשביל זה מכרח הצדיק האמת לבטל עצמו מן התורה ולעסק במלי דשטותא ולהיות איש פשוט ממש כדי שיחיה עצמו אז מהחסד חנם הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה שהוא בחינת אוצר מתנת חנם שעל ידי זה הוא מחיה כל הפשוטים ואפלו המנחים בשאול תחתיות, כי הוא מחיה ומגביה כלם על ידי החסד חנם הזה שהיה מקים העולם קדם מתן תורה וכנ"ל. וזה החסד הוא בחינת מרדכי שהוא בגימטריא ורב חסד, כי הוא חסד גדול מאד, שהוא בחינת תורה הנעלמת, שתמיד התורה הזאת בהעלם, ועכשו בפורים נתגלה האור הגדול הזה. ועל כן נוהגין ישראל בפורים לעסק במלי דשטותא בכמה מיני ענינים. ולכאורה הדבר תמוה, כי הלא בפורים נתגלה אור קדשה גבה מאד ומדוע עוסקין אז בדברים פשוטים במלי דשטותא ומבטלין מדברי תורה. אך באמת מנהג ישראל תורה והם עושים הכל יפה בעתו, כי אז נתגלה אור גדול כזה בחינת מרדכי, שהוא בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה שעל ידי החסד הזה מחיין עצמן בעת שבטלין מדברי תורה, כי הוא בחינת תורה הנעלמת, כי בכל דבר שבעולם נעלם תורה, כי הכל נברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין העשרת הדברות, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל כן אז בפורים הכל יכולין להתקרב לה' יתברך אפלו הרחוקים מאד, כי אז נתגלה החסד חנם הנ"ל שהצדיק מקבל ממנו בעת שבטל מן התורה אשר מחמת זה רב ישראל בטלין אז מן התורה כי אז נתגלה אור החסד הזה מאד והכל מקבלין אז מאור החסד חנם הזה. ועל ידי החסד הזה הכל יכולין להתקרב, כי אף על פי שאין לו שום זכות, אף על פי כן על ידי האוצר מתנת חנם שהצדיק מקבל ממנו בעת פשיטותו שהוא מתגלה בפורים כנ"ל, על ידי זה הכל יכולין להתקרב לה' יתברך. ועל כן בפורים הוא קבלת התורה, כמו שכתוב, קימו וקבלו, כי בטולה של תורה זהו קיומה, כי הצדיק יכול לגלות בחינת התורה הנעלמת שהוא מתדבק בה בעת שבטל מהתורה ועל ידי זה חוזר וממשיך קיום התורה לכל הרחוקים. כי יש רחוקים שנתרחקו מכל התורה מאד על ידי מעשיהם הרעים ואי אפשר לקרבם לה' יתברך בשום אפן כי אם על ידי הצדיק האמת שיודע לקבל מהאוצר מתנת חנם הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה ועל ידי זה מחיה אותם בעת נפילתם שלא יתיאשו בשום אפן בעולם, כי עדין חסדו יתברך עליהם, כי חסדי ה' כי לא תמנו לעולם. ועל ידי שמקימם בחסד חנם הזה, על ידי זה הוא מקרבם לה' יתברך וחוזר וממשיך עליהם תורה ומשיבם אל התורה והעבודה, כי הוא מגלה התורה הנעלמת שהוא בחינת חסד חנם הנ"ל שמשם המשכת התורה, כי עקר המשכת התורה הוא מהתורה הנעלמת שמגלין אותה מהעלם אל הגלוי:
ועל כן בפורים כל הפושט ידו לטל נותנין לו, זה בחינת אוצר מתנת חנם שנתגלה אז לכל ועל כן כל הפושט ידו לטל נותנין לו מתנת חנם:
וזה בחינת פרשת פרה שקורין אחר פורים, כי פרה כל מעשיה בחוץ שזה בחינת מה שהצדיק מתבטל לפעמים מן התורה ויוצא מבית קדשתו ומדבר עם העולם עסקי חל ובזה דיקא הוא מקרבם לה' יתברך כנ"ל. כי כל הקרבנות מעשיהן בפנים בתוך הבית המקדש ששם התגלות הקדשה, אבל פרה מעשיה בחוץ, זה בחינת בטולה של תורה הנ"ל, כי התורה הוא בחינת בית, בחינת בית דבראשית, בחינת ראש בית, וכשבטלין מן התורה זהו בחינת שיוצאין לחוץ, אבל הצדיק האמת אפלו בשעה שבטל מן התורה מחיה עצמו עם התורה הנעלמת וכו' כנ"ל. וזהו בחינת פרה שכל מעשיה בחוץ, בחינת בטולה של תורה כנ"ל שהיא בחינת תורה הנעלמת. כי פרה אדמה נעלם מעין כל, כמו שכתוב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, בחינת התורה הנעלמת. ועל כן הפרה מטהרת מטמאת מת שהוא ראש לכל הטמאות, כי הוא אבי אבות הטמאה, שזהו בחינת עמלק שהוא זהמת הנחש שהביא מיתה לעולם, שהוא בחינת תאות נאוף, שהוא סטרא דמותא, כמו שכתוב, ואחריתה דרכי מות. וכמו שכתוב , ומוצא אני מר ממות את האשה וכו'. אשר מי שנופל לטמאה זאת אי אפשר לו להטהר כי אם על ידי הצדיק האמת שיודע להמשיך עליו חסד חנם מהאוצר מתנת חנם שהצדיק מקבל משם בעת שבטל מן התורה כנ"ל. וזהו בחינת התורה הנעלמת בכל הדברים שבעולם כנ"ל. וזהו בחינת סוד פרה אדמה שכל מעשיה בחוץ שהיא בחינת תורה הנעלמת שהיא מטהרת מטמאת מת הנ"ל. ועל כן הפרה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים, כי הצדיק כשמבטל עצמו מן התורה שעל ידי זה מחיה כל הפשוטים וכל הרחוקים כנ"ל, ומטהר אותם מטמאתם הגדולה כנ"ל, אבל אצל הצדיק הוא בחינת בטול מן התורה ונקרא אצלו ירידה וטמאה קצת לפי ערך גדל קדשתו בעת שדבוק בהתורה וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר )בלקוטי תנינא סימן לח) בהמאמר המתחיל לפעמים הצדיק נוסע וכו', שמה שהצדיק מוריד עצמו לפעמים לעסק עם העולם הוא בחינת ירידה אצלו לפי שעה, אך אחר כך חוזר ועולה למקומו, אבל להעולם הוא עושה טובה לעולם וכו'. וזהו בחינת פרה שהוא בחינת בטולה של תורה של הצדיק האמת שהוא מטמא טהורים ומטהר טמאים, כי אצל הצדיק נחשב זה הבטול לבחינת טמאה קצת לפי שעה ואחר כך מטהר עצמו מיד, כי הטמאה שהפרה מטמאה את העוסקים בה הוא רק לפי שעה עד הערב, אבל הוא מטהר את הטמאים בטמאה גדולה מאד שהוא טמאת מת, שהוא טמאה חמורה, והוא מטהר אותם לעולם על ידי בחינת פרה שמעשיה בחוץ, שהוא בחינת בטולה של תורה זהו קיומה וכו' כנ"ל:
וזהו בחינת פרשת החדש, שהוא קדוש החדש, שהוא בחינת מלוי הירח, בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה, שהוא בחינת הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור שהם בחינת אור החמה כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי במזרח החמה זורחת ובמערב שוקעת ובלילה בעת שקיעת אור החמה אז התגברות מאורי אש ועל כן כתיב במשכן, ואש תהיה לילה בו. להכניע מאורי האש וכשמתגברים חס ושלום, המאורי אש, זה בחינת מעוט הלבנה ופגימתה, כי הלבנה שליטתה בלילה בעת הסתלקות המאורי אור ועל כן רוצים להתאחז בה חס ושלום, המאורי אש ששליטתם בלילה. וצריכין להתגבר להכניע המאורי אש שלא יוכלו להתאחז בהלבנה שהיא בחינת מלכות, בחינת הבית המקדש, בחינת אסתר שנקראת על שם ההסתרה שהיא בחינת פגימת הלבנה בזמן הגלות, כי כל עבודתנו הוא למלאות פגימות הלבנה, דהינו להכניע המאורי אש ולבטלם מן העולם ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה שזהו בחינת בנין הבית המקדש שאז תתמלא פגימת הלבנה, כי אז יבוא משיח בן דוד שמלכותו נמשל ללבנה, כי הכל אחד כנ"ל, כי המאורי אש החריבו את הבית המקדש שהוא בחינת מלכות דוד, בחינת לבנה, כי הם בחינת פגימת הלבנה. וכשמבטלין המאורי אש על ידי שמשברין כל התאות רעות וכל המדות רעות הנמשכין מארבעה יסודות גשמיים, על ידי זה מבטלין פגימת הלבנה ואז יהיה אור הלבנה כאור החמה שהוא בחינת מאורי אור. ואז ישוב מלכות בית דוד למקומו ויבנה בית המקדש כבתחלה, כי הכל נתתקן על ידי התגברות מאורי אור על מאורי אש כנ"ל:
וזה שנסמך פרשת חצות לפרשת החדש, כי על ידי קימת חצות נכנעין מאורי אש ומתגברין מאורי אור שעל ידי זה נתתקן כנ"ל:
וזה בחינת שלשה דברים שנתקשה בהם משה, שהם, מעשה מנורה ושקלים וקדוש החדש, כמובא בזהר וסימנם, מ'ש'ה, מנורה, שקלים, החדש, עין שם. כי כל שלש מצות אלו הם בחינת הכנעת מאורי אש והתגברות מאורי אור, שזה עקר כלליות הקדשה, כי מעשה מנורה הוא להדליק נר תמיד בבית המקדש ועקר הדלקת הנרות בבית המקדש הוא בשביל להמתיק ולהכניע ולבטל בחינת מאורי אש ולהעלות ולהגביר מאורי אור המאירין בבית המקדש, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי באמת הכל אחד ולמעלה בשרשו גם המאורי אש מקבלין חיות מן המאורי אור שהם בחינת ארבע אותיות השם ברוך הוא. ועל כן אנו מברכין במוצאי שבת בורא מאורי אש, כי ה' יתברך ברא הכל ברצונו יתברך. וזה שאיתא בזהר הקדוש, ארבעה גונין יש באשא, שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, עין שם. כי באמת בהשרש הכל אחד אך למטה נפרדים המאורי אש מן המאורי אור, כי שם בבחינת מאורי אש נאחזים החיצונים שמשם כל התאות הבאים מארבעה יסודות גשמיים. ועל כן שם בבחינת מאורי אש, שם הוא סוד ההבדלה שמבדילין על האור במוצאי שבת, כי כשנסתלק השבת, שהוא בחינת מאורי אור שמכניע מאורי אש, בבחינת לא תבערו אש בכל מושבתיכם ביום השבת, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ואז במוצאי שבת שאז מתחילין להתעורר בחינת מאורי אש שבהם אחיזת החיצונים כנ"ל, כי הם בחינת עץ הדעת טוב ורע, על כן אנו מבדילין עליהם אז ומברכין על האור בורא מאורי האש. ובזה אנו מבדילין ומעלין הטוב מן הרע על ידי שאנו מגלין שה' יתברך ברא הכל, כי שם בבחינת מאורי אש שם הוא סוד ההבדלה כידוע. וזה בחינת נרות המנורה שבבית המקדש, כי כל הדלקת הנרות דקדשה הם להמתיק בחינת מאורי אש בשרשן, להכניע הרע שנאחז בהן עד שיהיו נכללין המאורי אש בשרשן בבחינת מאורי אור. וזהו בעצמו בחינת קדוש החדש שהוא להכלל מדת לילה ביום למלאות פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. כי הלבנה שליטתה בלילה בעת אחיזת מאורי האש, על כן היא פגומה לפעמים וצריכין לבררה ולהעלותה מאחיזת הרע שבמאורי האש עד שיהיו נכללין מאורי אש במאורי אור, שזהו בחינת אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. וזהו בחינת שקלים, שהם בשביל נדבת המשכן, שהוא בחינת הבית המקדש, שהוא בחינת מאורי אור וכנ"ל. נמצא שכל אלו השלש מצות הם בשביל להגביר בחינת המאורי אור על המאורי אש ועל כן נתקשה בהן משה הרבה, כי שם סוד ההבדלה וקשה לעמד עליהן מאד, כי מאורי אור הם בחינת הצדיקים אמתיים שכל קדשת ישראל תלוי בהן. ומאורי אש הם בחינת המנהיגים והמפרסמים של שקר ואי אפשר להבדיל ולהפריש ביניהן ולעמד על האמת, כי גם המאורי אש, בחינת המפרסמים של שקר, בודאי יש בהם איזה בחינה של אמת שהוא בחינת מאורי אור כי כל שקר שאין בו אמת בתחלתו אינו מתקים כלל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל כל בחינת אמת שיש בהן הכל נמשך מבחינת מאורי אור שהם צדיקי אמת. והיו צריכין שיהיו נכנעין אלו המפרסמים של שקר תחת הצדיקי אמת ולהתבטל אליהם ואז היו נכללין מאורי אש במאורי אור והיה נתתקן הכל, אבל הם רוצים להשתרר ולמלך ונוטלין גדלה לעצמן ורוצים להעלים ולהסתיר בחינת מאורי אור שהם בחינת הצדיקי אמת. ואי אפשר לברר האמת, כי השקר חופה על האמת וכל אחד אומר שאצלו האמת, ועל כן גם משה נתקשה באלו השלש מצות הנ"ל שהם בבחינת הכנעת מאורי אש, כי חרבן בית המקדש ואריכת הגלות וכל הצרות של ישראל הכל תלוי בזה על ידי שבכל דור ודור מתנשאין בחינת מאורי אש שהם בחינת מפרסמים של שקר, שהם הרע לעמת הטוב והם חולקים על הצדיקי אמת ורוצים להעלימן. וזה עקר חבלו של משיח שהוא קטגוריא בין התלמידי חכמים. ובפרט בדורות הללו שהאמת נעדרת שנעשה עדרים עדרים של אמת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ונתערבב העולם מאד. עד שאפלו בין הצדיקי אמת יש מחלקת גדול וכל אחד חולק על חברו ואינו מאמין שגם חברו רוצה דרך אמת ואפשר יותר ממנו רק הוא סובר כאלו חס ושלום, השאר נוטין מן האמת ואין האמת אלא אצלו וכיוצא בזה בלבולים רבים בלי שעור. וכל מה שאומרים אנשי אמת, מהפך השקר לעצמו ואומר שאצלו האמת ואי אפשר לבאר זה, כי כל מה שנאמר בענין זה יאמר החולק גם כן, רק כל חד כפום מה דמשער בלבה יוכל להבין בכל עת ובכל דור היכן האמת לאמתו שרוי:
וזהו חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי בפורים מכניעין הראש כל חוצות, שהוא בחינת המן עמלק, בחינת מאורי אש ואז נתגלה אור העליון מאד ונמתקין כל הדינים בשרשן ונכללין מאורי אש במאורי אור. ועל כן צריכין להתבסם בפורים עד שיכניעו המאורי אש למטה לגמרי, שהם בחינת ארור המן, עד שיעלה לשרש העליון ששם אין שיך לומר ארור המן כלל, כי שם למעלה בשרשו העליון נכללין המאורי אש במאורי אור, אך לזה אי אפשר להגיע כי אם על ידי שתיה של פורים שאז השתיה מצוה ואז היין בבחינת זכה נעשה ראש, 'ראש' דיקא, בחינת ראש בית, שעל ידי השתיה של פורים מתגבר בחינת הראש דקדשה עד שנתבטל ונופל לגמרי בחינת הראש כל חוצות, שנופל כל הרע, ומעט האמת שהיה כבוש שם בגלות עולה ונכלל בשרשו. ואז אין יודעין בין ארור המן לברוך מרדכי, כי בשרש אין שיך שם ארור כלל, כי שם צוה ה' את הברכה והכל ברוך ומברך שם:
יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, אמן סלה: