ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ומתנת שכיב מרע ד
Reading settings
כל מתנה צריכה שתהא גלויה ומפרסמת וכו'. צריכין לכתב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא וכו':
כי איתא בהתורה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא (בסימן כה), שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות וכו' שהם הקלפות הקודמין לפרי וסובבים את הקדשה וכו'. וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה אזי תכף נתעוררין הקלפות שבמדרגה ומסבבין אותו וצריך להכניע אותם ולשברם וכו'. כי אין שני בני אדם שוין וכו' וכו'. ופנימיות של התחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון וכו'. ואזי צריכין לטהר ולקדש המקום מחדש וכו'. ואי אפשר להכניע הקלפות וכו' אלא על ידי גדלת הבורא, כמובא בכונות של הודו. וההתגלות גדלת הבורא הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון, כי עקר הגדלה והפאר הוא התגלות הגונין וכסף וזהב הן הן הגונין וכו'. ואין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי וכו'. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל וכו'. ובשביל זה נקראין רשים כמו הוי זהיר ברשות וכו', אבל דע תכף ומיד שהעכו"ם מקבל ממון מישראל תכף ומיד נתעלם הפאר והחן בתוך הממון וכו'. וזהו שאין מקרבין אלא בשעת הניתן וכו', עין שם כל זה היטב:
גם דע שכדי להכניע הקלפות שמסבבין בכל מדרגה, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו, הינו שישמח על ידי שיזכר שזכה להתקרב לה' יתברך וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו לה' יתברך. ועל ידי השמחה הזאת הוא משבר הקלפות ונכנס למדרגה שניה, עין שם:
וזה ידוע ומבאר בדברינו כמה פעמים שבכל המשא ומתן שעושין מבררין ניצוצות הקדושים וכמבאר בדבריו זכרונו לברכה בהתורה 'אשרי' (בסימן לה) ובהתורה 'כי תצא למלחמה' (בסימן רפ), שעל ידי משא ומתן כתקונו עולין ממדרגה למדרגה מעשיה ליצירה, כי משא ומתן כתקונו הוא בבחינת הקרבת קרבן התמיד וקטרת עין שם. ועקר הברור הנעשה על ידי המשא ומתן הוא נגמר כשיוצא הדבר מרשות לרשות שאז נגמר המשא ומתן ואז עולין ומתבררין הניצוצות כנ"ל. ומחמת שבכל דרגא ודרגא יש שם הקלפות הקודמין לפרי המסבבין את הקדשה, מחמת זה צריכין לזהר מאד לעשות המשא ומתן בקדשה גדולה שלא יתאחזו בו הקלפות המסבבין שם כנ"ל. ועל כן אין המקח נגמר בדברים כי אם בקנין על ידי משיכה והגבהה וכו'. כי צריכין דיקא שיכנס הדבר לרשותו של הזוכה בו על ידי משיכה והגבהה וכיוצא, כי כל זמן שלא בא לרשותו לא נגמר הברור ועל כן אף על פי שנתרצה למכרו ונגמר המקח בדברים למכרו, עדין אפשר שיתעוררו ויתגברו מחדש הקלפות בעת שירצה להכניס הדבר ברשותו ויקלקלו המקח. כי עקר התעוררותם בשעה שיוצא הדבר מרשות לרשות שאז עקר העליה והברור וכנ"ל. על כן אין המקח נגמר בדברים לבד עד שיעשה קנין ממש להכניסו ברשותו על ידי משיכה והגבהה וכו', כי כל זמן שלא נכנס לרשותו יכולין להתעורר ולקלקל המשא ומתן וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דבר תורה מעות קונה שנאמר, ונתן הכסף וקם לו. ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה? כדי שלא יאמר לו, נשרפו חטיך בעליה. כי עקר התגלות הגונין הוא בממון ישראל ועל ידי התגלות הגונין שבממון ישראל נכנעין הקלפות שבכל מדרגה ומדרגה כנ"ל. ועל כן בודאי מדברי תורה כסף קונה, כי על ידי הכסף נתגלין הגונין ונתגלה גדלת הבורא שעל ידי זה נכנעין הקלפות ונגמר המקח, כי אין יכולין לקלקלו עוד, כי כבר נכנעו על ידי התגלות הגונין שבכסף ישראל וכנ"ל, ועל כן באמת מדאוריתא כסף קונה, כמו שכתוב, ונתן הכסף וקם לו, 'וקם לו' דיקא, שעל ידי הכסף יש תקומה ועליה להמקח, דהינו להניצוצות שבהמשא ומתן, כי על ידי הכסף נתגלין הגונין ונכנעין הקלפות ואז יש תקומה ועליה להניצוצות שבהמשא ומתן ועל ידי זה נגמר המקח מדאוריתא וכנ"ל. אך מפני מה אמרו חכמים משיכה קונה וכו', כי באמת אף על פי שבהממון הוא התגלות הגונין אבל אין זה אלא אצל איש הישראלי וגם אצלו אין מאירין הגונין כי אם כשזוכה לתקן ממונו על ידי צדקה לעני הגון, כמו שמבאר שם, עין שם. ועל כן ראו חכמים שעל פי רב העוסקים במשא ומתן אין זוכים לתקן ממונם בשלמות כראוי ואזי אין מאירין אצלם הגונין בשלמות ועל כן אף על פי שבשעה שקבל הכסף נתרצה למכר החפץ לחברו, וזה נמשך בשרשו מהתנוצצות הגונין שבהממון. אבל אף על פי כן עדין לא נכנעו הקלפות שבמדרגה ויכולין לקלקל המשא ומתן מחמת שתכף אחר כך נתעלמו הגונין מחמת שעדין לא תקן ממונו בשלמות וכנ"ל וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה לענין הממון שבא ליד העכו"ם שאין הגונין מאירין רק לפי שעה ואחר כך נתעלמין אורם וכו' כנ"ל. כמו כן להבדיל אפלו אצל איש ישראל אף על פי שבערך העכו"ם מאירין אצלו הגונין, אבל אף על פי כן מאחר שלא תקן ממונו כראוי אין מאירין גם אצלו בשלמות רק מתנוצצין לפי שעה מתוך העלמן ומתעלמין מיד, ועל כן אין הקלפות נכנעין על ידי הכסף לבד, כי אין הגונין מאירין בהם בשלמות ועל כן אין נגמר המקח על ידי הכסף וכנ"ל. כי עקר גמר המקח הוא כפי הכנעת הקלפות שאז נשלם הברור וכנ"ל. וזה שאמרו שם, ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה? כדי שלא יאמר לו, נשרפו חטיך בעליה. כי מאחר שלא תקן ממונו ולא נתגלו הגונין על ידו, יכול להיות שיתגרו ויתאחזו הקלפות בהממון ביותר, כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ומי שזוכה לתקן ממונו על ידי הצדקה אזי נתגלין הגונין שהם גדלת הבורא על ידי ממונו, וזוכה להכניע הקלפות שבכל מדרגה על ידי ממונו כנ"ל. אבל להפך כשאין מתקן ממונו על ידי הצדקה אזי נתאחזין הקלפות בהממון דיקא. מחמת שיש שם קדשה גבה נעלמת שהם הגונין עלאין שנתעלמו שם, שכשאין מאירין כראוי הם נאחזין שם ביותר כי הם כרוכים תמיד אחר הקדשה הגבה ביותר. ומזה בא גדל התגברות תאות ממון שנמשך מחמת שהממון בשרשו יש בו קדשות גבוהות מאד שהם הגונין עלאין שמלבשין בו. וכשאינו זוכה לגלות הארת הגונין על ידי צדקה לעני הגון אזי הקלפות נאחזין בהממון ביותר ועל ידי זה נופל לתאות ממון. ומזה באים כל ההכחשות והשנויים והעולות שבמשא ומתן אם אין מתגברים על תאותו לממון חס ושלום. וזה שאמרו, שאין מעות קונה כדי שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, 'בעליה' דיקא, דהינו בעת שהיו צריכין לעלות הניצוצות שבהסחורה מדרגא לדרגא, אז שלטו הקלפות, שהם מזיקי עלמא. והם בחינת אש, כמו שכתוב, מהאש יצאו וכו'. ועל ידי זה נשרפו החטים והסחורה:
ובשביל זה צריכין להרחיק עצמו ביותר מלקבל מתנות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וכמו שכתוב, ושונא מתנת יחיה. כי עלית הקדשה קשה שיהיה בחנם כי אם בכסף מלא, כמו שאיתא בזהר הקדוש לענין קנית המצות ומעשים טובים שצריכין לקנותם באגר שלים, כי הסטרא אחרא נקראת חנם כידוע. ועל כן כשמקבל החפץ בחנם במתנה קשה מאד לברר ולהעלות הקדשה שיש שם ואזי יכולין להתאחז בו הקלפות המסבבין שבכל מדרגה ויכולין להפסיד חיותו חס ושלום, כי הקלפות הם סטרא דמותא ועל כן שונא מתנת יחיה:
ועל כן צריכין לכתב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, כי עקר העליה הוא בבחינת חיצוניות, שפנימיות תחתון נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון ובפרט עלית הניצוצות שבהמשא ומתן, שהמשא ומתן בכלל הוא בבחינת עבודות חיצוניות, כמובן בהתורה הנ"ל, (רק שגם בבחינת חיצוניות בעצמו בודאי יש פנימיות וחיצוניות כמובן בכונות). ועל כן בהמתנה מחמת ששם קשה לברר כנ"ל, על כן בקל יכולין להתאחז הקלפות שנאחזין בבחינת חיצוניות ויקלקלו המתנה ויכניסו בלב הנותן שישנה דבורו ורצונו ויקלקל המתנה. על כן אין המתנה נגמרת עד שתהיה מפרסמת וגלויה לכל ויכתב בהשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, כי בשוק ובחוץ שם עקר אחיזתם של הקלפות שנקראים על שם זה חיצונים, על כן צריכין לפרסם בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וכו' שצוה לכתב בשוק ובחוץ, כי הוא נותן המתנה בלב שלם כדי לבטל קטרוג הקלפות והחיצונים על ידי שמודיעים המתנה בשוק ובחוץ ששם מקום אחיזתם כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. ולמדו משבת שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל, לך והודיעם וכו'. כי צריך להודיע מקדם לחברו שרוצה לתן לו מתנה כדי שיכין את עצמו לקבל המתנה, דהינו שיתגבר את עצמו לקבל המתנה בקדשה ובטהרה לשמו יתברך כדי שיהיה לו כח על ידי זה לברר הקדשה שבהחפץ של המתנה, כי מחמת שבמתנה קשה לברר כנ"ל, על כן צריך הכנה מקדם ועל כן צריך להודיעו:
וזה בחינת שבת, שהיא מתנה טובה שהיתה בבית גנזיו שה' יתברך מודיע לנו קדם שנתנה לנו כדי שנתגבר להכין את עצמנו לקבל את המתנה טובה ויקרה הזאת. כי שבת צריך הכנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כמו שכתוב, והיה ביום הששי והכינו וכו'. ועל כן גם עתה שכבר נתן לנו ה' יתברך ברחמיו את השבת, אנו צריכין בכל ימות השבוע להכין את עצמנו לקבל מתנה טובה הזאת ושבת שמה וזהו בחינת זכור את יום השבת לקדשו - זכרהו מאחד בשבת, שאם נזדמנה לך מנה יפה תהא מזמינו לשבת, הינו בחינת הכנה בכל ששת ימי החל לקבל את המתנה טובה שהיא שבת. וזהו בחינת כלל כל העבודה של האדם בזה העולם שנקרא ערב שבת והעולם הבא נקרא שבת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו'. כי באמת אי אפשר לעבד את ה' יתברך, כמו שכתוב, מי הקדימני ואשלם, כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהשיחה הנדפסת בספורי מעשיות, עין שם. וכל העבודה של תורה ומצות שצוה אותנו לעשות בזה העולם הם רק הכנות שצריכין אנו להכין את עצמנו לקבל מתנת ידו הטובה שהוא יתברך רוצה לתן לנו ברחמיו לעתיד. כי באמת כל התורה ומצות קלים ונעימים לעשותם, כמו שכתוב, דרכיה דרכי נעם וכו' ומן הדין אין ראוי לקבל עליהם שכר וכל השכר טוב שיתן הוא רק מתנת חנם, כמו שכתוב, ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. וכל המצות הם רק בחינת הכנות לקבל על ידם מתנת חנם ממנו יתברך שהוא השכר של אותה המצוה. כגון למשל על ידי שאנו לובשין ציצית על ידי זה אנו מכינים עצמנו להתעטף באור הציצית ולזכות לחלוקא דרבנן וכו'. וכן על ידי מצות תפלין אנו מכינים עצמנו להתעטר בכתרי דמלכא שהם אורות התפלין בשרשם. כי בודאי על פי דין אין מגיע להאדם שכר נפלא ונורא כזה בשביל ציצית ותפלין שהם קלים ונעימים לעשותם וכל השכר שיקבל עבורם הוא רק מתנת חנם. רק שה' יתברך ברחמיו חמל עלינו וצוה עלינו לעשות בזה העולם אלו המצות הקדושות כדי שיהיה לנו כלים וכח לקבל מתנת חנם שלו, וכן בשארי המצות. וכן כל המצות לא תעשה הזהיר אותנו שלא לעשות כדי שלא נבוא מלכלכים חס ושלום, להלולא דמלכא. והוא כמו מלך שמזהיר ומודיע מקדם לאוהביו שרוצה לתן להם מתנות יקרות וסגלות נוראות ונשגבות לכל אחד ואחד בזמן פלוני. ומאהבתו וחמלתו הוא מודיעם תחלה כדי שיכינו עצמם לזה כדי שלא יבואו מלכלכים חס ושלום, בטיט וצואה לסעדת המלך שיהיה שם המלך וסיעתו, כי בודאי אי אפשר להם לקבל מתנותיו הקדושות כשהם מלכלכים חס ושלום. גם צריכים להכין לעצמם מלבושים נאים ויקרים וכמה מיני ריחות טובות נרד וכרכם קנה וקנמון וכו' וכמה מיני קשוטים יפים ונאים שיהיו ראויים לכנס בהם בהיכל המלך בין גדוליו ושריו ועבדיו הקדושים והטהורים ואז יוכלו לקבל מתנת ידו הטובה. ובחמלתו הגדולה הכין להם מקדם כל הדברים והחפצים שצריכים לעשות ולתקן מהם מלבושים וכתרים כאלו שיהיו ראויים לכנס בהם בהיכלא דמלכא וכל מיני בשמים וריחות טובות שיתבשמו בהם מקדם. וצוה להם והזהיר להם שבכל הזמן שנתן להם מקדם להכין עצמן לסעדה, שבכל הזמן הזה יעסקו לעשות ולתקן אלו המלבושים היקרים וכל אלו הכתרים הקדושים. ושלח להם שלוחיו הנאמנים ללמדם ולהודיעם איך לעשותם ולתקנם בפרטי פרטיות כדי שיבואו לשם בלבושים וכתרים ותקונים הנהוגים שם כדי שלא יתבישו בין כל הקרואים לשם. וביותר ויותר צוה להם והודיעם על ידי שלוחיו ממה להתרחק. והזהירם מאד מאד שלא יטמאו ולא ילכלכו עצמן חס ושלום, בכל הדברים המתעבים שם, ומרב חמלתו הודיעם גם כן על ידי נאמניו במה ירחצו ויטהרו עצמן מלכלוכים אלו אם יכשלו לפעמים ולא יהיו נזהרין מהם חס ושלום. ותקן להם כמה וכמה מעינות קדושות וכמה עצות ותקונים לרחץ ולנקות עצמו מכל זה. עד שאפלו מי שהוא מלכלך מאד, ומטבל בשחת ומטבע ביון מצולה ומלבש בבגדים צואים חס ושלום, גם הוא יכול לנקות עצמו ולרחץ ולטהר עצמו באלו המעינות הנובעים שמן אפרסמון וכל מיני ריחות נפלאים שיש להם כח להפך כל מיני ריחות רעים לריחות טובים ויקרים. והודיעם שבכל הזמן שנתן להם יש בידם לקח מכל החפצים והבשמים אשר הכין להם ולהתלבש ולהתקשט בהם כמו שירצו, ולטבל ולטהר עצמם בכל המעינות הקדושות האלה שמטהרין ומנקין אותם מכל הלכלוכים כדי שיוכלו לבוא נקיים וטהורים להיכל המלך מקטרים מר ולבונה, מלבשים בלבושים קדושים ונקיים הנהוגים שם מכתרים בכתרי דמלכא. ואז יוכלו לקבל כל האוצרות מתנת חנם אשר הכין להם המלך אשר עין לא ראתה וכו', אשרי הזוכה להם. והנמשל מובן ממילא. נמצא שכל המצות ומעשים טובים הכל מאתו יתברך ממה שהכין לנו ברחמיו המרבים וכמו שכתוב, כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וכתיב, מי הקדימני ואשלם ואין ראוי לקבל עליהם שכר. רק שברחמיו רצה לזכות אותנו לתן לנו אוצרי מתנת חנם כאלה, לפיכך הרבה לנו תורה ומצות שהם כלם תקונים והכנות לקבל על ידם רב טוב הצפון, שהם אוצרי מתנת חנם שרוצה לתן לנו בחסדו וברחמיו וכנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא וכו', הינו כי בודאי נקבל רב טוב אשר עין לא ראתה על ידי מעשינו הטובים, רק שאנו צריכים לידע האמת שכפי שורת הדין אין מגיע לנו פרס מאחר שהכל מאתו וכנ"ל רק שכל עבודתנו הוא שלא על מנת לקבל פרס, רק שעל ידי עבודתנו ומעשינו הטובים יהיה לנו הכנה לקבל חסדו הגדול שהם אוצרי מתנת חנם שיתן לנו לכל אחד ואחד כפי מה שהכין את עצמו בזה העולם לסעודתא דמלכא וגדוליו ומידעיו, כמו שכתוב, ולשרידים אשר ה' קורא וכו'. וכמו שפרש רש"י שם. וזהו, העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, הינו כנ"ל שכל העבודה שבזה העולם הוא רק בבחינת הכנות כדי לכנס בהיכל המלך בחינת התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכנ"ל:
וזהו, ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא. כי באמת התורה שמנחת בגלות בכח המדמה, התורה בעצמה קדושה וטהורה מאד, וה' יתברך חומל על עמו וכל זמן שאין זוכין למצא נקדת האמת שהוא מנהיג האמתי אזי התורה בעצמה מנהגת את ישראל. וזהו, ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא, הוא דיקא שהיא בעצמה, שהיא רחל, שהיא התורה, היא דיקא רועה ומנהגת את הצאן אשר לאביה, שהם הנפשות המתקרבים למנהיגים הנ"ל שיש בהם אחיזת לבן בחינת כח המדמה שאין בהם כח להנהיג את ישראל. רק ה' יתברך חומל על עמו שהתורה בעצמה בחינת רחל בתו מנהגת את ישראל לפי שעה, עד אשר ה' יתברך מסבב סבות לטובה שהצדיק האמת בחינת יעקב, נותן עינו על זה ועושה כמה תחבולות ומוסר נפשו עד שמוציא ומעלה את התורה בחינת רחל מתוך בית לבן, מתוך הכח המדמה. והוא מתיחד ומתחבר עם התורה הזאת עד שמתקן כל העולם על ידה, כי הוא מברר את התורה הזאת ומעלה אותה לשרשה ומחדש על ידי זה חדושים נפלאים שהם עצות אמתיות להנהיג את ישראל, כי רק הוא יכול לגל את האבן מעל פי הבאר בנקל בבחינת ויגל את האבן מעל פי הבאר כמי שמעביר פקק מעל הצלוחית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וזה כלל כל הפרשה שמדברת אחר כך איך לקח והוציא יעקב את רחל ולאה מבית לבן והוליד מהם כל שנים עשר שבטי יה, הינו שיעקב בחינת הצדיק האמת ברר את כל התורה שנקראת אשת חיל, בחינת רחל ולאה, ברר הכל מבית לבן מאחיזת המדמה ועל ידי זה הוליד שבטי יה, כי עקר קיום ישראל על ידי זה, ועל ידי זה הוציא כל הצאן מבית לבן שהם עדרי צאן קדשים, כי הוציא כלם מגלות המדמה והשיבם אל האמת, כי יעקב בחינת עצם האמת, בחינת תתן אמת ליעקב כנ"ל:
וזה בחינת עקדים נקדים וברדים, הם בחינת גונין בחינת כלליות הגונין שהם גדלת הבורא שעל ידי זה מכניעין כח המדמה, כח הבהמיות, שהם בחינת צאן לבן ומבררין הטוב, שהם בחינת צאן קדשים, צאן יעקב, בחינת ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד). ועל ידי הגונין שעל ידי זה מכניעין המדמה על ידי זה זוכין אל השכל בשלמות, שהוא שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה. וזהו גם כן בחינת עקדים נקדים וברדים שהם כלל כל המחין והשכליות שהם כלל כל העולמות והשתלשלותם מראש ועד סוף שכלם נתהוו על ידי חכמתו יתברך, כמו שכתוב, כלם בחכמה עשית, כי איתא בעץ חיים שתחלת שרש האצילות וכל מה שנתהוה שם נקרא בשם עולם העקדים. ואחר כך נמשך אורות השבעה מלכין קדמאין דמיתו, כי היה בהם מיתה ושבירה וכו'. וזה בחינת עולם הנקדים. ואחר כך היה עולם התקון שעל ידי זה עקר התהוות וקיום כל העולמות מתחלת האצילות עד סוף העשיה וזה בחינת ברדים. ומאלו השלשה בחינות, שהם עקדים נקדים וברדים, נמשך ונשתלשל בחינת השלש בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח וכו', כי שכל בכח זה בחינת עקדים ששם אין שום השגה, כי הוא קדם האצילות ומשם נמשך בחינת שכל בכח. ואחר כך מוציאין השכל מכח אל הפעל ואז נתהוין השבעה מלכים הנ"ל שהם שרש השבע מדות, שהם בחינת זי"ה, אבל שם יש עדין בחינת שבירה, כי אי אפשר לברר השכל לאמתו בתחלתו מיד וקדם שמולידין ומחדשין איזה דבר לאמתו צריכין להפכו ולשברו מתחלה בכמה בחינות. ואחר כך מבררין השברים ומחברין אותן ומתקנים אותם על ידי תוספת השכל חדש שממשיכין ואז בונין ומשלימין החדוש על מתכנתו כידוע ומובן כל זה למי שזוכה לחדש חדושין. או אפלו אם אינו מחדש בעצמו רק שמעין בספרים ומבין דרכי החדוש, כי על פי רב צריכין מתחלה לומר כמה סברות ולבנות כמה בנינים שאינם מתקימים שאין יכולין לברר על ידם ההלכה והחדוש לאמתתו. וזה בחינת בונה עולמות ומחריבן, בחינת שבירת המלכים, בחינת עולם הנקדים שכל זה נעשה בעת שמוציאין השכל מכח אל הפעל שהוא בחינת בנין העולמות, כי כלם בחכמה עשית כנ"ל. ואחר כך אף על פי שכל הסברות והשכליות שהוציא בתחלה לא נתקימו ונשברו, אף על פי כן צריכין לחזק עצמו אחר כך וללקט ולברר מהם כמה נקדות טובות כמה סברות ישרות שנמצאין ומפזרין בהם. ולהוסיף עליהם שכל חדש ולחברם אליהם ולקבץ אותם יחד עד שנשלם הבנין והחדוש על אמתתו, וזהו בחינת עולם התקון, בחינת עולם הברדים. וזהו בחינת שכל הנקנה שהוא עקר קיום הדבר על מכונו, (ועין בעץ חיים ותבין). ויעקב עשה כמה תחבולות לזה בכמה דרכים עד שהמשיך בחינת התגלות הגונין על עדרי צאן קדשים שלו כדי להכניע מהם המדמה ולהביאם אל השכליות הנ"ל. וזה, ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם וכו' מחשף הלבן אשר על המקלות, ואיתא שזה בחינת סוד התפלין שהם כלל התורה שהוקשה כלה לתפלין כלל המחין, הינו שיעקב בחינת הצדיק, שהוא נקדת האמת, המשיך בחכמה נפלאה כל המחין הקדושים בדרכים נפלאים ונוראים מאד מאד עד שהכניס החכמה והשכל האמת בתוך המחין של כלל ישראל שיכנס החכמה והשכל האמת בתוכם היטב שיבינו האמת לאמתו עד שלא יהיה כח לשום הטעאה של הכח המדמה בחינת לבן להעבירם מזה חס ושלום. וזהו ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים וכו'. 'ברהטים', הם רהיטי מחין, כמו שאיתא בזהר הקדוש, הינו שיעקב הציג ותחב את המקלות, שהם בחינת חדושי התורה שחדש וגלה בשכל אמת ונפלא ונורא כזה, הציג ותחב אותם ברהטים, בתוך רהיטי מחין של תלמידיו המתקרבים אליו. וזהו 'ויצג', 'ויצג' דיקא, שהציג ותחב חדושים שלו האמתיים ברהטים בתוך רהיטי מחין שלהם שיהיו תחובים בהם בעמק גדול. עד שלא יהיה כח לשום טעות של המדמה להעבירם מהם חס ושלום. כי כבר הם מבינים האמת היטב. וזהו ברהטים בשקתות המים, ברהיטי מחין במקום ששותין מימי התורה והדעת, שם הציג את המקלות הנפלאים שלו שהם בחינת השכליות האמתיים שלו שמכונין את האדם בכל עת לדרך הישר כמו המקל שמכון את העדרים אל הדרך הישר. ועל כן נקראת ההנהגה והממשלה בשם מטה ומקל, כמו שכתוב (יחזקאל יט) מטה עז שבט למשל וכן בכמה פסוקים. וזהו, אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות, כדי כשיבואו שאר הצאן קדשים לשתות ממימי התורה והדעת לנכח הצאן קדשים ששתו כבר שזכו כבר להכיר האמת לאמתו, ויחמנה בבאן לשתות, שיחממו עצמם בחמימות והתלהבות דקדשה ברשפי אש שלהבת יה לעבד ה' יתברך ולהתפלל בחמימות והתלהבות ולא ילכו עמו בקרי חס ושלום, בבחינת קרירות שנמשך מסטרא דעמלק שהוא סטרא דלבן, שנאמר בו, אשר קרך בדרך. כי כל מי שאינו יודע מנקדת האמת הנ"ל אפלו מי שהוא איש כשר ועובד ה' יתברך ומתפלל ועוסק בתורה אבל כל עבודתו הוא בקרירות בלי שום חיות והתלהבות וחמימות דקדשה ואין לה' יתברך שעשועים מעבודה כזאת, כי הוא בבחינת שנה, (כמבאר במקום אחר בהתורה פתח רבי שמעון בסימן סמך). אבל יעקב בחינת נקדת האמת המשיך תורה, בחינת מקלות, להנהיג העולם בשכליות נפלאים כאלו עד אשר הציג ותחב השכל האמתי בתוך רהיטי מחין של המתקרבין אליו, עד שכל הצאן קדשים שיבואו לשתות ממימי התורה לנכח הצאן הקדוש שלו יתחממו עצמן בחמימות דקדשה לעבד ה' יתברך ולהתפלל בחמימות והתלהבות דקדשה, כי עקר חמימות דקדשה על ידי תנועת השכל האמת, (כמו שמבאר בהתורה עתיקא בסימן כא). וזהו, והיה בכל יחם הצאן המקשרות. ופרש רש"י, הבכורות ושם יעקב את המקלות וכו'. ובהעטיף הצאן לא ישים וכו' ופרש רש"י לשון אחור וכו', זה בחינת מה שכתב אדוננו מורנו ורבנו שהנערים בקל להשיב אותם מהזקנים, כמו שכתוב בספר הא"ב. וכמו שמבאר על פסוק, תעיתי כשה אבד (בסימן רו), הינו שיעקב שם כל מגמתו לקרב בני הנעורים להוציאם מבחינת לבן מהכח המדמה, כי עדין הם רכים בשנים ולא נשתרש אצלם הסברות של טעות המדמה. אבל הזקנים שכבר נשתרשו בטעותם של המדמה קשה להשיבם עתה אל נקדת האמת עד ירחמו עליהם מן השמים. וכן כל הפרשה סובב והולך על קטב זה על המלחמה שבין נקדת האמת בחינת יעקב, לבין כח המדמה שהוא בחינת לבן הארמי בן נחור כנ"ל. וכל המלחמה והעבודה והיגיעה של יעקב הכל בשביל הבנים והצאן שהם בחינת בנים ותלמידים, כי עם יעקב בעצמו לא היה ללבן שום עסק ומריבה, כמובן בפרשה, כי יעקב בעצמו כבר שבר המדמה בחינת לבן לגמרי ונקי ממנו לגמרי וידו מסלקת ממנו ואין לו שום עסק בו, רק יעקב מסר נפשו ביגיעות קשות וטרחות ותחבולות כאלה הכל בשביל הצאן והבנים, הינו להוציא בניו ותלמידיו מבחינת בית לבן, מבחינת המדמה. ומחמת שהמלחמה גדולה וחזקה מאד מאד, כי הוא מתגבר ומתפשט ומשתטח מאד בכל דרגא ודרגא. וכל מה שמנצחין אותו מעט מתפשט ומשתטח יותר ויותר. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, על כן הכרח יעקב לברח ממנו בהחבא עם רחל ולאה, שהם כלל התורה, ועם כל הבנים והצאן. ולבן רדף אחריהם ובקש לעקר את הכל חס ושלום, כמו שכתוב, ארמי אבד אבי, כי עדין לא הכניעו אותו כראוי לולי ה' שהיה לנו וכו' בחינת לולא אלקי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים, הינו שהצדיק האמת, בחינת יעקב, אומר ללבן שבודאי לפי גדל רדיפתו והתגברותו על בניו וצאנו בודאי לא היה באפשרי לעמד נגדך לולי אלקי אבי וכו'. הינו שה' יתברך בעצמו מכרח, כביכול, להכניס עצמו בזה לעזר לישראל המתקרבים להצדיק האמת להצילם מכל הרדיפות של לבן הארמי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו' שנאמר, ה' לא יעזבנו בידו. וכמו שכתוב: לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, 'דומה' זה בחינת כח המדמה שאי אפשר להנצל ממנו לגדל התפשטותו בכל דרגא לולא ה' עזרתה לי. וזהו, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים וכו', הינו שהצדיק האמת אומר שה' יתברך ראה את עניו ואת יגיע כפיו, כי הוא בעצמו יגע וטרח הרבה מאד בשביל הצאן הזה להוציאם מהמדמה להעלותם אל השכל לקרבם לה' יתברך. ועל כן אף על פי שהם לא נצחו המלחמה כראוי עד שעדין יש כח ללבן בחינת המדמה לרדף אחריהם ולהשיגם ואף על פי כן ה' יתברך חמל על היגיעות והטרחות והמסירת נפש של הצדיק האמת שמסר נפשו מאד בשביל כל אחד ואחד. ועל ידי זה ה' יתברך בעצמו לוחם עם לבן ומגרשו מצאן יעקב בחינת את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש. וזה שאמר יעקב ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי, הינו שיעקב הצדיק האמת מריב עם לבן הארמי ואומר לו, מה פשעי ומה חטאתי, הינו איזה חטא ופשע מצאת בי בעצמי אשר אתה רודף אותי, הלא אין לך שום כח וקטרוג עלי, כי תהלה לאל אני זך ונקי וצח לגמרי מכל חטא ופשע, כי אין לי שום הסתכלות בזה העולם כלל אפלו כהרף עין וכו' וכו', כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך כי אין בי שום אחיזה ונגיעה ממך, כי אני נקי מהמדמה לגמרי לגמרי, שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו, הינו שאמר שהוא מרצה לעמד לדין לפני כל מי שירצה הן לפני אחיו של יעקב הן לפני אחיו של לבן, הינו הן לפני אותן שהם מסטרא דקדשה, הן לפני אותן שהם מסטרא אחרא מסטרא דלבן, כי לפני כלם יצדק בדין, כי כלם לא יוכלו למצא בו שום שמץ ושום צד אחיזה משום ריח של איזה תאוה ומדה שבעולם הנמשכת מכח המדמה, כי אני נקי וזך וצח לגמרי. אף גם היו לי יגיעות וטרחות גדולות בעבודת ה' יתברך בשביל כלל ישראל בחינת הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה. שיגעתי וטרחתי הרבה בהתבודדות ותורה ותפלה ביום ובלילה בתוך שדות ויערים בתוך חרב וחמימות גדול ובעת הקר והקרח בלילה, שגם אז הלך בדרך יחידי בהתבודדות ויגעתי וטרחתי ביגיעות גדולות מאד בעבודת ה' ותדד שנתי מעיני, הכל בשביל ה' יתברך בשביל לקרב אליו נפשות ישראל, על כן אף על פי שהנפשות המתקרבין עדין לא נצחו המלחמה אין לך כח לעשות להם מאומה, כי כחי וכח אבותי הצדיקים האמתיים יגן עליהם להצילם ממך, כי ה' יתברך בעצמו יעמד בעזרי עד שאגמר עמהם מה שהתחלתי לקרבם כלם לה' יתברך. עד שיצמח מהם התגלות האמת לכל באי עולם, כמו שכתוב, אמת מארץ תצמח וכו', מאותן שמנחים עד הארץ, מהם דיקא יצמח האמת לכל באי עולם, כי שפת אמת תכון לעד וקשטא קאי: