ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · חכירות וקבלנות ב
Reading settings
החוכר שדה מחברו ואכלה חגב או נשתדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכורו ואם לא היתה מכת מדינה אין מנכה ל אף על פי שנשתדפו כל שדותיו של נותן. אבל אם היתה מכת מדינה שאז הדין שמנכה לו מחכורו, אם נשתדפו רב שדותיו של חוכר אין מנכה לו מחכורו:
הענין מה שתולין הלקותא בחוכר יותר מבנותן כי בחוכר כשנשתדפו רב שדותיו אין מנכה לו אף על פי שהיה מכת מדינה ותולין הלקותא בחוכר מה שאין כן בנותן שלעולם אין תולין בו אף על פי שנשתדפו כל שדותיו של נותן אף על פי כן אין מנכה לו אם לא היתה מכת מדינה:
הענין על פי המאמר המתחיל כי תצא למלחמה וכו' כתוב אחור וקדם צרתני (בספר לקוטי מוהר"ן תנינא סימן פב) זה בחינת כסדר ושלא כסדר, קדם הוא בחינת כסדר בחינת אלף בית כסדר ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר, וזה בחינת אדם וחוה כסדר ושלא כסדר הויה במלוי אלפין גימטריא מ"ה אדם, וחוה היא בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינין לה וכו' כי המלכות נקרא דבור וכו' וכו'. נמצא זאת הבחינת מלכות חוה כשהיא מקשרת לאדם לבחינת מ"ה הינו להקדוש ברוך הוא אזי יש לה שלמות וחיות וכו'. ומי שמחלק בחינת חוה מלכות לעצמו שאומר אנא אמלך בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא אזי אינה בשלמות כי עקר חיותה מ"ה הינו השכל וכו'. ואזי הולך לו שלא כסדר כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר הינו מלכות וכו'. וכשזאת הבחינת חוה היא מקשרת להאדם הינו להקדוש ברוך הוא אזי הולך לו כסדר כי באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן. נמצא כי בחינת חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר. ובחינת כסדר נקרא יו"ד שמלכות הנקרא דלת לית לה מגרמה כלום והקדוש ברוך הוא ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יו"ד וזה יוד ואו דלת וכו' וזה כפיך יוד גימטריא כף וכו'. וכשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות הינו אנא אמלך וכו' וכו' יעשה תשובה וכו'. והדרך תשובה שעשה משה הוא כך שמשה קשר את עצמו אפלו עם הפחות שבפחותים כי יש בחינת אלקות אפלו בדיוטא התחתונה לקים ומלכותו בכל משלה וכו' עין שם כל זה היטב:
והכלל שכשמקשרין את מחשבתו בהקדוש ברוך הוא בשם הויה ברוך הוא בבחינת מ"ה אזי ממשיכין חיות מהקדוש ברוך הוא מבחינת כסדר לבחינת מלכות שהיא בחינת שלא כסדר ואזי באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן ואזי נתבטל בחינת שלא כסדר ונעשה הכל כסדר ואזי הולך להאדם הכל כסדר. אבל כשמפריד מחשבתו מהקדוש ברוך הוא ואין ממשיך חיות מהקדוש ברוך הוא מבחינת מ"ה מבחינת כסדר לבחינת מלכות בחינת שלא כסדר אזי כביכול נפרד בחינת מלכות שלא כסדר מהקדוש ברוך הוא מבחינת כסדר ואזי נעשה חס ושלום בחינת שלא כסדר ממש ואזי הולך להאדם שלא כסדר כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר כנ"ל. ועקר הפגם על ידי גדלות שהוא עבודה זרה שזהו בחינת אנא אמלך דהינו שמפריד בחינת מלכות שלא כסדר מהקדוש ברוך הוא וכו' כנ"ל. וזה עקר עבודת האדם להמשיך חיות מהקדוש ברוך הוא לבחינת מלכות שהוא בחינת הנהגת העולם כדי שיתקשר בחינת מלכות בהקדוש ברוך הוא ואז חוזר הכל כסדר כמבאר לעיל והבן שם היטב:
וזה בחינת עבודת השדה כי השדה הוא בחינת מלכות בבחינת כי בשדה מצאה כמובא. וזה בחינת מלך לשדה נעבד. כי השדה היא בבחינת מלכות שהיא חוה בחינת שלא כסדר. ועקר עבודת השדה כדי להמשיך חיות מהקדוש ברוך הוא שהוא בחינת שמים כמו שכתוב ואתה תשמע השמים, לבחינת ארץ על ידי המטר שהיא בחינת החיות והשפע הנשפע משמים לארץ מאדם לחוה כי שמים וארץ הם בחינת אדם וחוה כידוע. וזהו עצם מעלת הגשמים כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה כמו שכתוב אם בחקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכו'. וכן להפך וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו'. נמצא שהתורה תלאה השכר והענש בהמטר כי באמת המטר היורד משמים לארץ זה מרמז על ההשפעה הנשפע מבחינת אדם מ"ה דהינו מהקדוש ברוך הוא לבחינת מלכות כנ"ל. וזה עקר תקון כל התורה והמצות כידוע וכמו שמובא בזהר הקדוש שעקר המטר בא כשחוזרין אנפין באנפין כמו שאיתא בזהר במעשה כשבא לרבי שמעון עבור גשמים עין שם כי עקר המטר הוא כשבחינת אדם מ"ה כסדר משפיע לבחינת חוה וכו' ואז חוזר הכל כסדר ואז הוא בחינת אנפין באנפין ואז יורד שפע המטר משמים לארץ שהם בחינת אדם וחוה כנ"ל. ועל כן על ידי פגם עבודה זרה שעל ידי זה הוא בחינת הסתרת פנים, אזי מפריד השפע מהקדוש ברוך הוא לבחינת מלכות כי זה הוא בחינת ונרגן מפריד אלוף, הויה במלוי אלפין ואז ועצר את השמים ולא יהיה מטר כנ"ל:
ועקר עבודת האדמה מה שצריכין לכמה טרחות ועבודות קשות לעבד את השדה, זה הוא מחמת חטא אדם הראשון שנתקללה האדמה עבורו כמו שכתוב בזעת אפך תאכל לחם וכו'. דהינו שצריכין כמה עבודות לעבד בשדה קדם שאוכלין לחם. כי עקר חטא אדם הראשון היה בבחינה הנ"ל בבחינת נרגן מפריד אלוף וכו' כנ"ל. כי אדם הראשון כפר בעקר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והפריד החיות מהקדוש ברוך הוא לבחינת מלכות. כי אדם נקרא על שם אדם העליון והיה לו כח להמשיך חיות הנ"ל בחינת מ"ה לבחינת מלכות וכו' כנ"ל ועל ידי חטאו פגם בזה ועשה פרוד כביכול. ואם היה ממשיך החיות בחינת מ"ה לבחינת חוה מלכות היה הכל כסדר כנ"ל. ועל ידי חטאו שהפריד החיות כביכול מבחינת מלכות על ידי זה חזר הכל שלא כסדר ועל ידי זה נתקללה האדמה וכל הדברים נתקללו כי הכל נעשה בבחינת שלא כסדר מחמת שהפריד החיות מבחינת כסדר כנ"ל. ועקר הקלקול היה בהאדמה כמו שכתוב ארורה האדמה וכו' כי האדמה היא בחינת מלכות שלא כסדר כנ"ל ששם עקר הפגם כנ"ל על ידי שלא המשיך החיות מבחינת כסדר לבחינת שלא כסדר כנ"ל, ומחמת זה צריכה השדה לכמה יגיעות ועבודות בחינת בזעת אפך תאכל לחם כנ"ל ועל ידי אלו העבודות מוציאין האדמה מקללתה כי על ידי העבודות של השדה מתקנין את השדה ויורד עליה מטר שהוא בחינת שפע וחיות משמים לארץ ואז חוזר הכל כסדר כנ"ל:
וזה בחינת שהעת שהתבואה נגמרת נקראת אביב כמו שכתוב שמור את חדש האביב וכו'. אביב זה בחינת א"ב כסדר כמובא. כי בתשרי זורעין תשרי הוא בחינת תשר"ק ואז הוא עדין קדם התקון של השדה ואז הוא עדין בבחינת שלא כסדר. ואחר כך כל העבודות והתקונין שעושין בשדה ויורדין עליה גשמים כל ימות הגשמים ועל ידי זה נתתקן בחינת שלא כסדר ומקבל חיות דהינו שפע הגשמים מבחינת כסדר. ואז בשעת גמר התבואה נתתקן הכל וחוזר הכל כסדר ועל כן אז הוא בחינת אביב כסדר כנ"ל. כי יש כמה מצות הנהוגות בקרקע מעת החרישה והזריעה עד שנגמר ונעשה פת כמו שכתוב בטור ארח חיים סימן קסז, ועל ידי אלו המצות מתקנין חטא אדם הראשון שעקר הפגם היה בבחינת האדמה שהיא בחינת מלכות כנ"ל בחינת ארורה האדמה וכו' ועל כן הם יו"ד מצות כדי להמשיך החיות מבחינת כסדר שהיא בחינת יו"ד לבחינת מלכות שהיא בחינת השדה כדי שיחזר הכל כסדר וזה בחינת ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקים אלקינו כי בעת שנתבשלה התבואה בחינת אביב כסדר אז נתבטלה הקללה של האדמה שנמשכה מבחינת שלא כסדר כנ"ל ואז נמשך ברכה בחינת יברכנו אלקים וכו':
וזה בחינת עשר תבות שיש בברכת המוציא כנגד יו"ד מצות הנוהגות בתבואה מעת החרישה וכו' כנ"ל כמבאר שם בטור ושלחן ערוך וכן מונה שם כמה פסוקים המדברים מפרנסה שיש בהם יו"ד תבות כי עקר תקון הפת היוצא מהקרקע על ידי בחינת יו"ד הנ"ל שהוא בחינת כסדר כנ"ל:
וזה שצריכין להטעים ה' דה'מוציא. כי המלכות היא בחינת דל"ת כנ"ל וכשממשיכין לה חיות מהיו"ד אזי נעשית מה ד' ה' כמו שאיתא בזהר הקדוש ה דל"ת הות וכו' וזה עקר התקון של התבואה והפת היוצא מהשדה כנ"ל על ידי שמקבלין חיות מבחינת כסדר שהוא בחינת יו"ד. ואזי הפת והתבואה היוצא מהשדה שהיא בחינת מלכות שלא כסדר בחינת דל"ת בחינת דלה ועניה שנתקללה על ידי חטא אדם הראשון וכו' כנ"ל, ועכשו חוזר ונמשך חיות מבחינת יו"ד כסדר ואזי נעשה מה ד' ה' וזה בחינת ה דהמוציא ואזי נעשה הכל כסדר ונמשך עשירות ושפע וברכה גדולה בבחינת והריקתי לכם ברכה עד בלי ד"י:
וזה בחינת תרומה ומעשר שנותנין לכהן ומתנות עניים שנותנין הכל מן התבואה, הכל בשביל תקון הנ"ל כדי שימשך החיות מבחינת כסדר שהוא בחינת מ"ה בחינת יוד לבחינת שלא כסדר וכו' כנ"ל. וזה בחינת תרומה לכהן תרומה דיקא בחינת מ"ה כי על ידי התרומה לכהן מרימין התבואה לבחינת מ"ה ומקבלין משם חיות כנ"ל ועל כן תרומה גדולה אין לה שעור כי בחינת מ"ה אין שם בחינת שעור כי הוא בחינת מ"ה. אבל חכמים נתנו בה שעור חכמים דיקא כי החכמים הם בחינת תורה שבעל פה בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינין לה וכשנמשך החיות מבחינת מ"ה כסדר לבחינת מלכות שלא כסדר נעשה בה בחינת שעור בבחינת אל תקרי מה אלא מאה כידוע וכמובא במקום אחר, ועל כן חכמים שהם בחינת תורה שבעל פה בחינת מלכות הם דיקא נתנו שעור לתרומה שהיא בחינת מ"ה כנ"ל כי בחינת מ"ה אין שיך שם שעור כי אם על ידי בחינת חכמים תורה שבעל פה וכנ"ל. והשעור הוא תרי ממאה ואיתא כי תרי ממאה הם בחינת תפארת ומלכות שהם בחינת אדם וחוה כידוע שהם בחינת תרי ממאה אדנים שנעשין ונמשכין מבחינת מ"ה למאה בבחינת אל תקרי מה אלא מאה כנ"ל, וזהו שעור תרומה תרי ממאה כדי ליחד ולקשר ולהעלות בחינת שלא כסדר וכסדר אדם וחוה וכו' כנ"ל שהם בחינת תרי ממאה כי על ידם נעשה בחינת מאה מבחינת מ"ה על ידי שנמשך החיות מאדם לחוה מבחינת מ"ה לבחינת מלכות ואז נעשה ממה מאה כידוע כי מ"ה הוא בחינת יוד כנ"ל וכשנמשך החיות לבחינת מלכות כנ"ל אזי נעשית גם כן בבחינת יוד כי ואו דל"ת שהוא בחינת המשכת החיות לבחינת מלכות הוא גם כן בחינת יוד תתאה כידוע בחינת יוד בגימטריא כף המובא במאמר הנ"ל בחינת עשרה עשרה הכף כידוע ויוד פעמים יוד הוא מאה:
ועל כן נותנין התרומה לכהן כי הכהן הוא בחינת חסד בחינת אברהם בחינת ברכה שזהו בחינת כסדר שהוא בחינת חסד ברכה. ואחר כך נותנין מעשר ללוי, לוי הוא בחינת גבורות ודינים בחינת שלא כסדר ונותנין לו מעשר בחינת יוד כדי להמשיך היוד הנ"ל לבחינת שלא כסדר שהוא בחינת לוי. ואחר כך חוזרין ונותנין תרומה, מעשר מן המעשר לכהן כי כשמקבל בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר שהוא בחינת יוד אזי חוזר ונעשה הכל כסדר כי באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן כנ"ל. וזהו בחינת שחוזרין ונותנין תרומת מעשר לכהן כי חוזרין ומקשרין הכל לכהן בחינת כסדר כדי שיהיה הכל כסדר כי באתר דאית דכר וכו' הינו כי כשבחינת מלכות שלא כסדר הינו כלליות העולמות מקבלין חיות מהקדוש ברוך הוא מבחינת מ"ה הם חוזרים ומתקשרים בו יתברך בבחינת פנים בפנים ואזי נעשה הכל כסדר כנ"ל. וזהו בחינת תרומת מעשר לכהן כי בתחלה מעלין הכל לבחינת כהן על ידי התרומה ונכלל הכל בבחינת כסדר בבחינת כהן ואחר כך ממשיכין החיות בבחינת יוד הנ"ל גם למטה לבחינת העולמות לבחינת שלא כסדר וזהו בחינת מעשר ללוי. ואחר כך חוזרין ומתקשרין לכהן לבחינת כסדר על ידי תרומת מעשר אחד ממאה כדי שבחינת שלא כסדר יהיה תמיד מקשר בבחינת כסדר כדי שיהיה נעשה הכל כסדר כי באתר דאית דכר וכו' כנ"ל:
וזה בחינת מתנות עניים לקט שכחה ופאה שנותנין מהשדה כי עקר ההשפעה שנשפע מבחינת כסדר בחינת יוד לבחינת מלכות וכו' הוא על ידי צדקה כמובא בחינת צדק לפניו יהלך בחינת פנים בחינת קדם שהוא בחינת כסדר הינו על ידי צדקה מעלין את המלכות לבחינת כסדר בחינת פנים ונעשה מצדק צדקה וכו' כנ"ל:
וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאין התבואה נקבעת למעשרות עד שיראה פני הבית. כי צריכין לברר ולהעלות התבואה מבחינת שדה שהוא בחינת מלכות שלא כסדר לבחינת בית שהוא דירת אדם בחינת כסדר. וזה בחינת בית מבראשית שהוא התחלת התורה שהוא בחינת אדם מ"ה בחינת חכמה בבחינת זאת התורה אדם. ועל כן כשהתבואה רואה פני הבית, פני הבית דיקא בחינת פנים בחינת קדם הנ"ל שהוא בחינת פנים, הינו כשהתבואה נכנסת משדה לבית הינו מיד שמתחיל התקון של התבואה שעולה מבחינת שלא כסדר לבחינת כסדר אז נקבעת לתרומה ומעשרות כדי לגמר התקון ולהמשיך החיות מבחינת כסדר לבחינת שלא כסדר וכו' כנ"ל:
נמצא שעקר עבודת השדה הוא כדי לבררה ולתקנה להמשיך לה חיות מבחינת כסדר, לבחינת השדה שהיא בחינת שלא כסדר. ועל כן כל תקוני השדה דהינו עבודת האדמה על פי הרב נעשית על ידי מקבל או חוכר. כי הנותן, והמקבל או החוכר הם בחינת אדם וחוה שהם בחינת נותן ומקבל כידוע. וכשהנותן והמקבל או החוכר מתנהגים כראוי שהנותן נותן חלקו של המקבל בשלמות והמקבל אינו נוטל לעצמו כלום יותר ממה שמגיע לו על ידי זה נעשה בחינת תקון ויחוד הנ"ל שנמשך ההשפעה מאדם לחוה שהם בחינת נותן ומקבל כנ"ל ועל ידי זה נעשה עבודת האדמה ותקון השדה בשלמות כי עקר תקון השדה על ידי זה כנ"ל. כי כשהנותן אינו נותן להמקבל חלקו בשלמות בזה פוגם למטה וכביכול גם למעלה אין נשפע החיות בשלמות מבחינת נותן לבחינת מקבל מאדם לחוה. וכן כשהמקבל נוטל לעצמו יותר מהראוי זה בחינת מה שכתוב במאמר הנ"ל הפגם של מי שנוטל בחינת מלכות לעצמו שאומר אנא אמלך על ידי זה הולך לו שלא כסדר וזה בחינת המקבל שנוטל לעצמו מהשדה יותר מהראוי נמצא שנוטל בחינת מלכות לעצמו שאומר אנא אמלך על ידי זה הולך לו שלא כסדר וזה בחינת המקבל שנוטל לעצמו מהשדה יותר מהראוי נמצא שנוטל בחינת מלכות לעצמו ובאמת צריך לקשרה לבחינת אדם לבחינת כסדר כנ"ל. וכן למטה צריך למסר ולקשר הכל למי ששיך לו לבחינת נותן שהוא בחינת אדם כנ"ל ולבלי לקבל לעצמו רק מה שמגיע לו לא יותר כדי שלא לפגם בבחינת מלכות על ידי שנוטל לעצמו יותר מהראוי שזהו בחינת אנא אמלך, שעל ידי זה נעשה שלא כסדר ממש כנ"ל שאזי הולך לו שלא כסדר. אבל כשהנותן והמקבל מתנהגים כראוי וכו' כנ"ל אזי נעשה תקון ויחוד הנ"ל בין בחינת אדם וחוה וכו' כנ"ל ועל ידי זה עקר תקון השדה שהיא מלכות שלא כסדר שצריך לעבדה ולתקנה ולהמשיך לה החיות מבחינת כסדר וכו' כנ"ל:
וזה בחינת החלוק שבין הנותן והחוכר שבהנותן אין תולין הקלקול אף על פי שנשתדפו רב שדותיו (כי אם כשיש מכת מדינה) אבל בהחוכר תולין הקלקול כשנשתדפו רב שדותיו כי אז אף על פי שיש מכת מדינה שהדין נותן לנכות לו מחכורו אף על פי כן אין מנכה לו וכו' כנ"ל. כי הנותן הוא בבחינת כסדר והחוכר הוא בבחינת שלא כסדר כנ"ל וכל הקלקולים שבאים להשדה חס ושלום הכל הוא מבחינת שלא כסדר כנ"ל ועל כן לעולם תולין יותר הקלקלה במקבל דהינו בחוכר מבנותן כי עקר הקלקלה מבחינת שלא כסדר כנ"ל:
וזה בחינת ענין בלעם שהפך ה' הקללה לברכה כמו שכתוב ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך. כי בלעם חשב לקלל את ישראל חס ושלום על ידי חטא העגל כמו שכתוב וישת אל המדבר פניו כמו שפרש רש"י כי על ידי עבודה זרה מפרידין החיות הנמשך מבחינת כסדר מבחינת מ"ה ואזי הולך שלא כסדר ואזי תוכל הקללה חס ושלום לחול כי עקר אחיזת הקללה שהוא דינים הוא על ידי בחינת שלא כסדר וזה בחינת הקללה שנתקללו מחטא אדם הראשון כנ"ל. והכל תלוי בהדבור שהוא בחינת מלכות שלא כסדר שכל בחינת שלא כסדר נעשה על ידי שנפרד מבחינת כסדר על ידי חטא עבודה זרה בחינת נרגן מפריד אלוף כנ"ל אזי יכולין להפך הדבור לקללה חס ושלום. אבל ה' יתברך חמל על ישראל והפך הקללה לברכה כמו שכתוב ויהפך ה' וכו' ויהפך דיקא. כי ברחמיו חמל על ישראל והיה ממשיך חיות מבחינת מ"ה כסדר לבחינת שלא כסדר ועל ידי זה נתהפך הכל כסדר בבחינת פנים בפנים וזהו ויהפך דיקא שנתהפך בחינת שלא כסדר שמשם השתלשלות אחיזת הקללה חס ושלום לבחינת פנים לבחינת ברכה כנ"ל. וכל זה היה על ידי משה כי איתא שם במאמר הנ"ל שמשה היה יכל לקשר עצמו עם הפחות שבפחותים כי יש בחינת אלקות אפלו בדיוטא התחתונה וכו' נמצא שעל ידי משה רבנו עליו השלום כל ישראל הם סמוכין תמיד לה' יתברך ואפלו כשהם חוטאים חס ושלום אינו מסתיר פניו מהם כי משה מקשרם לה' יתברך תמיד כי הוא מוצא אלקות אפלו בהקל שבקלים ועל ידי זה מקשרו לה' יתברך. וכל זה פתח משה דרך כבושה בארבעים ימים אחרונים של קבלת התורה כמובא שם כי על ידי התורה הקדושה שהמשיך משה לישראל על ידי זה ישראל מקשרים לעולם בו יתברך כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, ותורת ה' תמימה משיבת נפש מדרכי מיתה לדרכי חיים כי התורה מחכימת פתי. ואפלו מי שנפל למקום שנפל והוא רחוק מאד מה' יתברך על ידי מעשיו הרעים אף על פי כן יכול להתקרב לה' יתברך בקל על ידי למוד התורה הקדושה כי התורה הקדושה יורדת אפלו למי שהוא בעמקי הקלפות בשאול תחתיות חס ושלום. ומעוררת אותו ומקרבת אותו לה' יתברך בבחינת אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה, הינו שאפלו מי שהוא בדיוטא התחתונה חס ושלום במדור הקלפות שהם בחינת אבדון ומות גם הם שומעים שמעה של התורה שהיא נותנת לפתאים ערמה כי אוריתא מכרזת תמיד עד מתי פתיים תאהבו פתי וכו':
והכלל שהתורה הקדושה היא יורדת אפלו בעמקי תהום לעורר אפלו את הפחות שבפחותים, לה' יתברך. ועל ידי עסק התורה יכולין להתקרב לה' יתברך אפלו משאול תחתיות חס ושלום וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין דברי תורה מקבלין טמאה ועל כן אפלו הזבין והמצרעים וכו' עוסקין בתורה וכו' זה רמז שאפלו אלו שהם בסטרא דמסאבותא. גם הם צריכין לעסק בתורה כי התורה תקרב גם אותם לה' יתברך כמו שכתוב והסתרתי פני וכו' ועתה השירה הזאת לפניו וכו' כי לא תשכח מפי זרעו. הינו שאפלו כשישראל הם חוטאים חס ושלום ועל ידי זה היו מתרחקים מה' יתברך בבחינת הסתרת פנים חס ושלום אבל התורה תקרב אותם, אפלו בעת שהם נזופים ורחוקים חס ושלום מצד מעשיהם אף על פי כן התורה תרד עמהם למקום שהם שם וממקום שהם תקרב אותם לה' יתברך ותחזירם בתשובה בבחינת וענתה השירה הזאת וכו' כי לא תשכח וכו'. וזה שכתוב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וכו' ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשכבך בקבר הינו אפלו כשאתה שוכב בסטרא דמותא חס ושלום גם אז התורה תשמר עליך ותקרב אותך לה' יתברך כנ"ל וכמבאר כל זה היטב במאמר אני ה' הוא שמי וכו' (סימן יא) שעל ידי דבורי התורה יכולין לצאת ממדרגה פחותה ושפלה למדרגה גבה מאד כי דבורי התורה מאירין לו כי הם בחינת 'צפרתא דקאי עד קרסלה במיא' בבחינת ותגל מרגלתיו וכו' ורישה מטי וכו' עין שם:
נמצא שמיום שזכינו בחמלת ה' לקבל את התורה על ידי משה רבנו עליו השלום מיום ההוא אין שום הרחקה לישראל מהקדוש ברוך הוא לעולם כי תמיד הם סמוכין לה' יתברך על ידי התורה שיורדת ועולה עמהם כנ"ל וזהו עקר נתינת התורה לישראל. כי גם קדם נתינת התורה היו הצדיקים הגדולים במעלה עובדים ה' יתברך במדרגה גבה מאד כגון האבות וכו' ומה שהיה הוא שיהיה ובודאי גם עכשו יש צדיקים גדולים במעלה בכל דור בחינת בני עליה שאפלו אם לא נתנה תורה היו גם כן יכולים להתקרב לה' יתברך ולעבדו באמת ועקר המעלה הגדולה ביותר של נתינת התורה הוא שעל ידי התורה גם הפחות שבפחותים יכול להתקרב לה' יתברך ממקום שהוא כנ"ל וכל ישראל זוכים להתקרב אליו על ידי התורה הקדושה. ואף על פי שבודאי להגדולים במעלה הוא גם כן זכות גדול נתינת התורה הקדושה בבחינת ישמע חכם ויוסיף לקח וכו' אף על פי כן עקר החמלה והחסד של ה' יתברך אשר נתן את התורה הקדושה הוא בבחינה הנ"ל שהתורה היא דרך כבושה שעל ידה יכול להתקרב אפלו הפחות שבפחותים ממקום שהוא לה' יתברך. ועל כן על ידי נתינת התורה הקדושה אין כח להקללה חס ושלום שתחול בישראל אף על פי שחטאו בעבודה זרה והפרידו החיות מאדם לחוה לבחינת מלכות שהוא בחינת שלא כסדר שמשם השתלשלות אחיזת הקללה חס ושלום כנ"ל אף על פי כן התורה מקשרת אותם תמיד לה' יתברך כנ"ל כי זהו בחינת הדרך כבושה שעשה משה כנ"ל. ומאחר שה' יתברך עמהם תמיד על ידי התורה הקדושה שהוא אחדותו יתברך על כן לעולם אין כח בהקללה לחול עליהם חס ושלום. כי התורה היא בחינת חכמה כי אוריתא מחכמה עלאה נפקת הינו בחינת מ"ה כנ"ל כי התורה היא בחינת אדם בבחינת זאת התורה אדם בחינת אדם מ"ה ועל ידי התורה הקדושה לעולם נשפע החיות מבחינת מ"ה כסדר לבחינת שלא כסדר אף כשהם חוטאים לפניו כנ"ל ועל כן אין כח בהקללה שתחול עליהם חס ושלום בשום אפן כנ"ל. וזהו שאמר בלעם אחר ששת אל המדבר פניו אמר מה טבו אהליך יעקב. מ"ה דיקא כי ברכם מעין הקללות שרצה לקללם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הינו שאמר שבחינת מה שמשם כל הטוב והברכה בחינת כסדר, לעולם משפיע בהם על ידי אהליך יעקב הינו על ידי אהלים שעוסקים בהם בתורה כי על ידי זה לעולם הם מקשרים בו יתברך בבחינת מ"ה שהוא בחינת התורה ועל ידי זה הם תמיד בבחינת כסדר כי בחינת שלא כסדר נתהפך לבחינת כסדר אפלו כשהם בדיוטא התחתונה על ידי התורה הקדושה שהיא בחינת מ"ה כנ"ל שעל ידי זה נתהפך הקללה לברכה נתהפך דיקא כנ"ל. וזה שאמר שם כנחלים נטיו כאהלים נטע ה' כגגות עלי נהר וכו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה מה נחלים מעלין את האדם מטמאה לטהרה אף דברי תורה מעלין את האדם וכו' הינו כנ"ל כי התורה מקרבת את האדם אפלו מעמקי הטמאה חס ושלום ומטהרת אותו ומקרבת אותו לה' יתברך כנ"ל. וזהו כגנת עלי נהר כי על ידי התורה הם לעולם קרובים אליו יתברך כנ"ל ואינן נפסקין ממנו יתברך לעולם כמו הגן שהוא אצל הנהר שהמים משקין אותו תמיד ואינן נפסקים ממנו לעולם, כמו כן הם מקשרים בו יתברך תמיד על ידי התורה ותמיד נמשך להם החיות מבחינת מ"ה אדם שהוא בחינת התורה כנ"ל:
וזה בחינת מה שפרש רש"י על פסוק ויקם בלעם בבקר ופרש רש"י רשע כבר קדמך אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר. כי אברהם השכים בבקר לעקד את יצחק בנו והעקדה הוא בחינת המתקת הדינים כי אברהם הוא בחינת מה כמובא בחינת חסד כסדר כנ"ל ויצחק הוא בחינת גבורות בחינת שלא כסדר ואברהם על ידי העקדה קשר ועקד את בחינת יצחק בחינת שלא כסדר לבחינת אברהם בחינת מה כסדר ועל ידי זה נכלל שלא כסדר בבחינת כסדר כי נכלל יצחק באברהם על ידי העקדה. וזאת העקדה עומדת לישראל תמיד לכפר עליהם בכל עת שנתרחקין מה' יתברך חס ושלום על ידי חטאיהם חס ושלום. כי על ידי בחינת העקדה נמתק בחינת שלא כסדר בחינת יצחק ונכלל בכסדר ועל ידי זה אין שום דין שורה על ישראל חס ושלום כנ"ל, על ידי שנמשך החיות תמיד מבחינת כסדר מ"ה בחינת אברהם לבחינת יצחק וכו' כנ"ל ועל כן על ידי זה נתבטל ונתהפך הקללה לברכה כנ"ל. וזהו שפרש רש"י רשע כבר קדמך אברהם שנאמר וישכם אברהם וכו' כי על ידי העקדה נמתק ונכלל שלא כסדר בבחינת כסדר בבחינת מ"ה ועל ידי זה נמשכין כל הברכות לישראל לעולם ועד:
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:
הלכה ג בהלכות שוכר הלכה ג אות ד:
הלכה ד בהלכות אמנין הלכה ד אות ל:
הלכה ה בהלכות פקדון הלכה ה אות מה: