ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גנבה ג
Reading settings
הגנב משלם תשלומי כפל:
על פי התורה 'פתח רבי שמעון' בספר לקוטי מוהר"ן הראשון סימן ס עין שם כל התורה מראשה לסופה:
והכלל היוצא משם לעניננו שעל ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות מעוררין ומקיצין את בני אדם משנתם. כי יש הרבה בני אדם שישנים את ימיהם ויש שאף על פי שעוסקים בתורה ותפלה אף על פי כן כל עבודתם הוא בבחינת שנה וכו', עין שם. וצריך לעוררם משנתם ויש שנפלו לבחינת שנה על ידי מעשים רעים ויש שהם אנשים כשרים, אבל נפלו לשנה על ידי אכילה, כי כשאוכל מאכל שאינו מברר למאכל אדם יוכל לאבד את פניו ולפל לבחינת שנה, כי עקר בחינת השנה הוא בחינת הסתלקות הדעת שהוא הפנים וכו'. והתעוררות השנה הוא על ידי ספורי מעשיות שהצדיק מלביש בהם את הפנים של תורה מחמת שלשה טעמים, כמבאר שם והטעם השלישי הוא, כי החיצונים האוחזין בו לא יניחו אותו לצאת על כן צריך להלביש את פניו כדי לשנותו שלא יכירו בו בבחינת משנה פניו ותשלחהו שעל ידי שמשנין את פניו ומלבישין לו פניו של תורה שאבד בספורי מעשיות על ידי זה ותשלחהו, כי על ידי זה אין מכירין בו ומניחין אותו ושולחין אותו ויוצא לחפשי מהם וכו'. ויש ספורי מעשיות שהם בקרב שנים, כי השבעים פנים של תורה הם בחינת שבעים שנים וכו'. אבל יש ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בבחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים של תורה נמשכין ומקבלין מהם, כי יש מי שנפל מכל השבעים פנים של תורה שאי אפשר לעוררו בשום פנים כי אם על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים מקבלין מהם ועל ידיהם יכולין לעורר ולהקיץ אפלו מי שנפל מכל השבעים פנים של תורה וכו'. ועל ידי התעוררות השנה על ידי זה להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות, כי על ידי זה נעשה פקידות עקרות וכו'. ועל ידי פקידות עקרות נמשך ונתגלה יראה שזהו בחינת פקידת יצחק שנפקדה שרה בראש השנה שעל ידי זה נתגלה יראה גדולה וכו'. ועל ידי היראה נמשך אריכת ימים וכו' שזוכין להאריך את ימיו שכל יום בתחלתו הוא קצר, כי בתחלת היום עדין העבודה קצרה ובצמצום גדול, ואחר כך צריכין להרחיב את היום שכל שעה שבאה אחר כך תהיה רחבה וגדולה וארכה יותר בעבודת ה'. וכן יום שבא אחר כך יהיה עוד יותר ארך בקדשה ועבודה יתרה וכן בכל יום ויום, כי זהו עקר האריכות ימים של האדם שצריכין לראות שכל יום שבא אחר כך יתארך יותר בתוספות קדשה ודעת וכו' וזה זוכין על ידי יראה בבחינת יראת ה' תוסיף ימים וכו'. ויראה מציל מפגם הברית. ועל ידי זה זוכין לקבל את העשירות בתוך האריכות ימים שהוא בחינת זקן בחינת תקוני עתיק שעל ידי העשירות הגדול הזה זוכין להתבוננות גדול ונפלא שאי אפשר לקבל התבוננות הזה כי אם על ידי עשירות גדול מאד כל הון דעלמא ולא תחסר כל בה וכו', כמבאר כל זה היטב שם, עין שם היטב:
וזה בחינת מה שהגנב משלם כפל, כמו שכתוב, חיים שנים ישלם. כי כל הגנבות נמשכין בשרשן על ידי הבעל דבר שהוא הגנב הראשון ראש לכל הגנבים והרמאים שבעולם, כי הוא מתנהג עם רב בני אדם בדרך גנבה בערמה ורמאות נפלא בכמה וכמה מיני דרכים שונים שהוא מרמה את האדם וגונב דעתו בכל עת עד שרוצה לתפסו במכמרתו רחמנא לצלן, כנודע ונראה בחוש. וכמו שצעק דוד המלך עליו השלום, על זה תמיד כמו שכתוב, יארב במסתר כאריה בסכו יארב לחטוף עני במשכו ברשתו ידכה ישח וכו'. שכל זה הוא בחינת גנבה שבא על האדם כמו הגנב האורב במסתור כדי לצוד את האדם ברשתו חס ושלום. כי באמת על פי רב אי אפשר להבעל דבר שיבא להאדם להסיתו מיד לעברה גמורה חס ושלום, רק בתחלה מתלבש את עצמו במצות וגונב דעת האדם ומורה לו התר ומלביש לו העצה רעה שלו במצות והיום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו עשה כך עד וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בתחלת הספר בהתורה 'אשרי תמימי דרך' על מאמר רבה בר בר חנה ומתחזי כי ציצותא דנורא חורא ברישה שבתחלה מתלבש הבעל דבר את עצמו במצות וכו', עין שם. ומחמת גנבתו וערמתו קשה מאד להנצל ממנו. ועל כן באמת אי אפשר להנצל ממנו כי אם על ידי צדיקי הדור האמתיים שכפו את יצרם ועמדו בנסיון וכבשו את המלחמה שהם יודעים כל דרכיו ומסתוריו וכל דרכי גנבתו והם יודעים איך להתנהג עמו כי הם גם הם מתנהגים עמו בגנבה וערמה בבחינת שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי (מגלה יג), כמו שכתוב, עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. ודיקא על ידי גנבות וערמות מצילין הצדיקים אמתיים את האנשים אשר נלכדו ברשתו כצפרים האחזות בפח על ידי גנבתו וערמתו כנ"ל. כי הצדיקים הם בחינת יעקב שהוא אחיו ברמאות של עשו ולבן שהם בחינת הסמך מם והבעל דבר. וזהו בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל שהצדיקים אין יכולין לעורר ולהקיץ את בני אדם משנתם ונפילתם כי אם על ידי ספורי מעשיות שמלבישין ומעלימין בהם את הפנים של תורה שזהו בחינת גנבה וערמה שמתנהגים עמו ברמאות שעל ידי זה דיקא מוציאין את האנשים מרשתו בבחינת משנה פניו, ותשלחהו שמשנין את הפנים על ידי ספורי מעשיות שלא יכירו ועל ידי זה דיקא מוציאין אותו בגנבה מהם. נמצא שהצדיק מתנהג בגנבה וערמה גדולה כדי להוציא בני אדם מרשת הסמך מם שנפלו לשם על ידי דרכי גנבתו כנ"ל, שזהו בחינת התעוררות השנה על ידי ספורי מעשיות שעל ידי זה מחזירין כמה בני אדם בתשובה על ידי שמעוררין אותם משנתם על ידי ספורי מעשיות דיקא כנ"ל. וכן מבאר בכמה ספרים, שהצדיקים מתנהגים עם הבעל דבר בדרך גנבה וכמובא בספר תולדות יעקב יוסף, עין שם:
וזהו בחינת מה שהגנב משלם כפל, כי כל הגנבים נמשכים מהגנב הראשון שהוא הבעל דבר שמתנהג בגנבה כנ"ל שממנו מקבלים ונמשכים כל הגנבים וכל מזיקי עלמא. ועל כן התקון של הגנב הוא דיקא על ידי בחינת גנבה דקדשה שהוא בחינת ספורי מעשיות שמלבש בהם ונעלם בהם בדרך נפלא פנים של תורה שעל ידי דרך גנבה זו דיקא מעורר הצדיק בני אדם משנתם ומחזירם בתשובה שלמה. כי זהו כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו וכל פגם ועברה צריך להתתקן בשרשו שבקדשה שהוא כנגד העברה הזאת דיקא, כי את זה לעמת זה עשה אלקים, בכל דבר. נמצא שתקון הגנבה הוא על ידי הצדיק שיכול לעסק עם הבעל דבר בגנבה, דהינו שיכול לעורר את בני אדם על ידי ספורי מעשיות כנ"ל. ועל כן צריך הגנב לשלם תשלומי כפל, כי צריך לתקן במה שקלקל, כי על ידי ספורי מעשיות שנעלם בהם השבעים פנים של תורה שעל ידי זה הוא התעוררות השנה על ידי זה נמשך עשירות גדול שהוא בחינת כל הון דעלמא ולא תחסר כל בה שעל ידי זה העשירות זוכין להתבוננות גדול וכו' כנ"ל. וזה העשירות הוא בחינת שפע כפולה, כי מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בלקוטי תנינא בסימן מ) שיש בחינת שפע כפולה שעל ידי זה אין חסר להאדם כלום, כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו. נמצא, שלעולם חסר לו החצי, אבל כשנמשך שפע כפולה אין חסר לו כלום וכו', עין שם. נמצא זה שזוכה לעשירות גדול הנ"ל שצריכין להתבוננות הנ"ל שהוא בחינת כל הון דעלמא ולא תחסר כל בה הוא זוכה לבחינת שפע כפולה כי אם לאו לא היה שיך לומר לא תחסר כל בה, כי אין שום עשירות בלא חסרון כי אם על ידי בחינת שפע כפולה הנ"ל כנ"ל. וזה השפע כפולה שהוא כל הון דעלמא ולא תחסר כל בה זוכין דיקא על ידי שמעוררין את בני אדם על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות ומחזירין אותם בתשובה, כי על ידי שמחזיר אותם בתשובה אזי העונות נחשבין לזכיות ואזי נעשה התורה כפולה בבחינת משנה תורה, כי התורה נכפלה בכפלים לתושיה על ידי הבעלי תשובה מאחר שגם מהעונות נעשין זכיות ומצות שהם בחינת תורה. וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה 'חותם בתוך חותם' (סימן כב) על פסוק ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, שלעתיד כשיתתקנו עונות בית ישראל יהיו נעשין מכל עונות ישראל תורה על ידי שיתהפכו העונות לזכיות וכו', עין שם. וכל זה נעשה דיקא על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים שכל השבעים פנים של תורה נמשכין מהם שעל ידם יכולין לעורר ולהקיץ אפלו את אלו שנפלו מאד מכל השבעים פנים של תורה וכו' כנ"ל. כי הצדיק מתנהג עם הבעל דבר בגנבה ורמאות כנ"ל, כי כמו שהבעל דבר גנב לב האדם על ידי שהלביש את עצמו במצות עד שהביאו לידי עברות רחמנא לצלן, וגם המצות בעצמן של הבעל דבר הם עברות, כמו כן עושה הצדיק, כי הוא מתלבש את עצמו בספורי מעשיות שהם ספורין דעלמא שנדמה לספורים של חל ושיחת חלין ובהם דיקא מעלים ומלביש השבעים פנים של תורה. וכמו שמובא בזהר הקדוש בסבא משפטים כשנזדמן הסבא עם בני החבריא נדמה להם שמדבר דברי שטות שאמר עולימתא שפירתא דלית לה עינין נפקת בצפרא וכו', עד שאמרו זה לזה שאסור להתחבר עמו, כי קבלו מרבי שמעון בר יוחאי שאסור להתחבר עם מי שאינו עוסק בדברי תורה רק בדברי שטות ומלין דעלמא וכו', כמבאר שם. ובאמת הסבא קדישא העלים והסתיר בספור זה שנדמה לשטות, תורה גבה ונעלמת מאד עד שגלה להם אחרי זה על ידי זה כל סודות גלגולי נשמות, כמו שאיתא שם:
נמצא שהצדיק מעלים עצמו בספורי מעשיות שנדמים כאלו הם רחוקים מהתורה ובהם דיקא מעלים את התורה ועל ידי זה דיקא מוציא את הנופלים מאד מבין שני הסמך מם אפלו אלו שנפלו מכל השבעים פנים של תורה שאי אפשר להוציאם בשום פנים, הוא מוציא אותם על ידי ספורי מעשיות הנ"ל עד שזוכין אחר כך שיתהפכו עונותיהם לזכיות ונעשה מהם תורה כנ"ל ואזי התורה כפולה על ידי שנתהפכו גם העונות לזכיות ואזי גם העשירות והשפע הנמשך על ידי זה היא גם כן כפולה בבחינת שפע כפולה הנ"ל שהוא בחינת עשירות הנ"ל כנ"ל. כי העשירות נמשך כפי התורה כי הא בהא תליא, כמו שאומרים, אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח. וכמו שבהתורה שבפשיטות שצריכין לזה פרנסה כי אם אין קמח אין תורה, אבל באמת הפרנסה בעצמה נמשך מן התורה כי אם אין תורה אין קמח, כי כל ההשפעות הכל מן התורה כידוע, כמו כן השפע כפולה הנ"ל שהוא בחינת העשירות הגדול שצריכים להתבוננות הנ"ל הוא נמשך גם כן מן התורה הכפולה בבחינת משנה תורה בבחינת כי כפלים לתושיה, הינו בחינת חדושי תורה כפולה שנעשה על ידי הבעלי תשובה שנתעוררו על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שעל ידי זה נתהפכו העונות לתורה ולזכיות כנ"ל שעל ידי זה גם השפע כפולה ונמשך עשירות גדול הנ"ל שהוא בחינת לא תחסר כל בה כנ"ל:
וזה בחינת כפל שמשלם הגנב, כי צריך להמשיך שפע כפולה, כי כל מצות התורה מרמזין לדברים עליונים מאד מאד, כי על ידי הכפל שמשלם על ידי זה הוא תקון הגנבה בשרשה, כי עולה ונתתקן על ידי בחינת גנבה דקדשה של צדיקי אמת שהוא בחינת הלבשת התורה בספורי מעשיות. שעל ידי זה השפע כפולה כנ"ל וזהו בחינת תקון הגנבה על ידי הכפל שמשלם, כי הדין נמתק בשרשו, כי נתעורר על ידי זה בחינת שפע כפולה הנ"ל שנמשך מבחינת שרש הגנבה דקדשה שהוא בחינת ספורי מעשיות הנ"ל כנ"ל:
וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, למה החמירה התורה בגנב שישלם כפל לפי שעשה עין של מטה כאלו אינו רואה וכו', הינו כי פגם בעין שלמעלה שהוא בחינת שבעים פנים של תורה, כמבאר לקמן ומחמת שפגם בבחינת עין בבחינת שבעים פנים של תורה על כן צריך לשלם כפל שעל ידי זה נתעורר בחינת שפע כפולה שנמשך מבחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת הדרת פנים ששם משרשים כל השבעים פנים של תורה וכל השבעים פנים של תורה נמשכין משם נמצא ששם התורה כפולה, כי בהשרש הכל כפול, כי יש שם בחינת השבעים פנים של תורה כמו שנמשכין למטה וגם יש שם שרש התורה שרש השבעים פנים של תורה שהוא גבה יותר ועל כן שם התורה כפולה ושם נתתקנין כל העונות על ידי צדיקי אמת שמגיעין לשם כי שם נתהפכין כל העונות לזכיות על ידי תשובה שזוכין על ידי ספורי מעשיות אלו וכו' וכנ"ל. ועל כן צריך לשלם כפל שעל ידי זה נמשך ונתעורר השפע כפולה הנ"ל שנמשך מספורי מעשיות הנ"ל מהדרת פנים משרש השבעים פנים של תורה שעל ידי זה נתתקן פגם הגנבה שפגם בעין שלמעלה כנ"ל:
וזהו בחינת ספירת העמר בחינת יציאת מצרים וזהו בחינת מה שקבל יעקב את הברכות מאביו במרמה ובגנבה דיקא, כמו שכתוב, בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. וכן ברח יעקב מבית לבן בגנבה דיקא, כמו שכתוב, ויגנב יעקב את לב לבן הארמי וכו'. וכמו שכתוב, ותגנב את לבבי וכו', שכל זה הוא בחינת הנ"ל בחינת שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי, כי עם נבר תתברר ועם עקש תתפתל. כי עשו הוא הסמך מם כנודע ונהג עם אביו בגנבה ורמאות, כמו שכתוב, כי ציד בפיו. שהיה מתלבש את עצמו במצות כאלו הוא צדיק גמור ושאל לו, אבא, איך מעשרין את המלח ואת התבן עד שהטעה את אביו עד שהיה ברצונו למסר לו את הברכות חס ושלום, אבל ה' יתברך ברחמיו סבב סבות עד שקבל יעקב את הברכות מאביו במרמה ובגנבה דיקא וכמובא בכתבים, שיש בזה סוד גדול שצריכין כלל ישראל שהם בחינת יעקב לקבל את השפע והברכות בגנבה דיקא וכנ"ל:
וזהו, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת וכו'. ואז עשה יעקב מטעמים לאביו והתלבש את עצמו בבגדי עשו החמדת עד שקבל את הברכות מאביו בגנבה. כי יעקב הוא בבחינת פנים דקדשה שהוא בחינת כלליות השבעים פנים של תורה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בבחינת (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה, כי יעקב הוא כלליות התורה, כמו שכתוב (דברים לג), תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. והתלבשות יעקב בבגדי עשו זה בחינת התלבשות השבעים פנים של תורה בספורי מעשיות, כי המעשיות שמספרין זהו בחינת עשיה שהוא בחינת עשו שהוא לשון עשיה, כמו שפרש רש"י שעל שם זה קראוהו עשו שהיה עשוי ונגמר בשערות וכו', כי על שם זה נקראין מעשיות לשון עשיה. אבל ספורי מעשיות של הצדיקי אמת שמלבש בהם השבעים פנים של תורה זהו בחינת התלבשות יעקב שהוא כלליות התורה בבגדי עשו, שהם בחינת לבושין של עשיה, שהם בחינת ספורי מעשיות שמספרין המעשה בלשון הנעשה בעולם העשיה ושם מלבש כל השבעים פנים של תורה. כי בגדי עשו שלבש יעקב אז היו בגדים של אדם הראשון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם כתנות עור שהלבישם ה' יתברך, כמו שכתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וכתנות עור זהו בחינת ספורי מעשיות שהם לבושין שמלבש בהם התורה שהיא בחינת אדם. כי אחר החטא שחטאו אדם וחוה והיה רוצה ה' יתברך להחזירם בתשובה ולעוררם משנתם שהוא בחינת מיתה שהמשיכו עליהם על כן עשה להם כתנות עור שהם רמז לספורי מעשיות שמעתה אחר החטא בהכרח להלביש כל התורה בספורי מעשיות ועל כן גם התורה בעצמה נתלבשה בכמה ספורי מעשיות המבארין בתורה שבכלם מלבש שבעים פנים של תורה. כי הספורי מעשיות של התורה הם גבוהים יותר משאר התורה, כמובא בספרים, ובפרט בזהר הקדוש, מגדל עצם הסודות הנוראים שיש בכל דבור ובכל אות ובכל קצו של יוד וכו' וכו' וכמו שהאריך לקלל תפח רוחם של האומרים שאין בהתורה אלא הפשוט חס ושלום, עין שם. וכל זה נעשה מחמת חטא אדם הראשון שמחמת זה הכרחה התורה להתלבש בספורי מעשיות ולהלביש בהם השבעים פנים של תורה כדי לעורר מהשנה והמיתה כל באי עולם שישובו לה' יתברך. כי חטאם היה על ידי אכילה, דהינו על ידי אכילת עץ הדעת שעל ידי זה אבדו הפנים ונמשך עליהם השנה שהיא בחינת מיתה שנגזר עליהם, כי עקר אבדת הפנים אצל הכשרים הוא על ידי אכילה שאינה בקדשה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל ועל כן הכרח, כביכול, ה' יתברך להלביש להם התורה בספורי מעשיות שהוא בחינת כתנות עור כדי לעוררם מהשנה כנ"ל. נמצא שכתנות עור של אדם הראשון הם בחינת לבושין של ספורי מעשיות כנ"ל. וזהו בגדי עשו החמדת שלבש יעקב שהוא בחינת כלליות השבעים פנים של תורה, שהם בחינת יעקב שנתלבשו בבגדי עשו בבחינת כתנות עור בספורי מעשיות כנ"ל, ועל כן על ידי זה קבל את הברכות שהוא שפע עשירות גדול, כי כל הברכות שקבל אז הם שפע העשירות, כמו שכתוב, ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' ורב דגן ותירש וכו'. כי על ידי ספורי מעשיות הנ"ל שעל ידי זה מעוררין מהשנה על ידי זה זוכין לעשירות גדול הנ"ל כנ"ל, ודיקא מיצחק קבל הברכה של העשירות כנ"ל, כי יצחק הוא בחינת יראה גדולה, בחינת גבורות יצחק שעל ידי היראה הזאת זוכין לאריכות ימים בחינת זקן דקדשה שעל ידי זה נמשך העשירות הנ"ל כנ"ל. כי עשו על ידי שהטעה את אביו כי ציד בפיו שאכל מצידו על ידי זה רצה להטיל פגם בכל הבחינות הנ"ל שהוא בחינת יראה של יצחק בחינת זקן שכל זה נפגם על ידי מאכלי עשו שהם מאכלים שלא נתבררו שעל ידי זה אובדין הפנים חס ושלום, דהינו השבעים פנים של תורה ונופלים לבחינת שנה חס ושלום, כנ"ל:
וזהו, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, 'ותכהין עיניו מראת', זהו בחינת שנה חס ושלום, שהוא הסתלקות אור העינים, כמו שאומרים, המפיל חבלי שנה על עיני. כי העינים זה בחינת עין פנים של תורה, כי כל התורה כלולה בעינים, כמובא במקום אחר, כי התורה כלולה מטעמים, נקדות, תגים, אותיות, שהוא תלת גונין דעינא ובת עין, כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב, ותפקחנה עיני שניהם. ועל כן עינים דקדשה של צדיקי אמת הם בחינת כלליות שבעים פנים של תורה שמשם נמשך אור העין. ועל ידי עשו הרשע על ידי זה נפגמין חס ושלום, ונסתלקין העין פנים של תורה מהצדיק בבחינת ותכהין עיניו מראת וזה הפגם מגיע לבחינת יצחק דיקא לבחינת זקן יצחק, כי יצחק הוא בחינת היראה הנמשכת על ידי התעוררות השנה שהוא בחינת תקון השבעים פנים של תורה כנ"ל שעל ידי היראה הזאת זוכין לאריכת ימים שהוא בחינת זקן. וזהו, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת על ידי מעשי עשו הרשע, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי הבעל דבר בעת שצריך האדם לבוא לשלמות תקונו אז מתגבר ביותר באותו הדבר הגורם קלקול ופגם חס ושלום, לאותו התקון והמעלה שמוכן לבא ועל כן יצחק שהוא בחינת היראה דקדשה כשבא לכלל זקן לזכות לאריכות ימים דקדשה בבחינת יראת ה' תוסיף ימים אז היה הפגם על ידי עשו שרצה להתאחז בו ועל ידי זה ותכהין עיניו מראת שהוא בחינת שנה בחינת הסתלקות השבעים פנים של תורה שעל ידי זה חס ושלום, נפגם בחינת זקן יצחק כנ"ל. ויצחק מחמת שטעה בעשו ולא היה יודע מגדל רשעותו על כן צוה לעשו שיביא לו מטעמים והזהירו שיהיו מאכלים דקדשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר לו שא נא בדק סכינך ושחט יפה שלא תאכילני נבלה וכן אמר לו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודיך דעשה הינו שיהיו מאכלים דקדשה שעל ידם זוכין למצא הפנים כמבאר בהתורה הנ"ל שעל ידי אכילה דקדשה מוצאין הפנים בבחינת לחם הפנים, אבל רבקה שמעה כל זאת וידעה שעשו הוא רשע גמור ועל ידי מאכלים שלו יסתלקו יותר ויותר חס ושלום השבעים פנים של תורה ויפגם הברכה והעשירות ביותר על כן צותה ליעקב שילך בגנבה וילביש את עצמו בבגדי עשו שזהו בחינת התלבשות התורה בספורי מעשיות ועל ידי זה גרם התעוררות השנה כנ"ל עד שזכה להשלים ולתקן בחינת היראה של יצחק ועל ידי זה נתתקן ונמשך בחינת אריכת ימים ועל ידי זה זכה לקבל עשירות גדול שהם הברכות כנ"ל:
וכל זה היה בליל פסח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאותה לילה שהביא יעקב המאכלים לאביו וקבל הברכות היה ליל פסח שאז יצאו אבותינו ממצרים. כי יציאת מצרים זהו בחינת התעוררות השנה, כי הגלות נמשל לשנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכשיוצאין מהגלות זהו בחינת התעוררות השנה. ועקר יציאת מצרים היה על ידי בחינת יוסף, כמובא. וכמו שכתוב, ויקח משה את עצמות יוסף עמו. וכמובא כי יוסף נגנב מבית אביו, כמו שכתוב, כי גנב גנבתי מארץ העברים וכו'. ועל כן אחר כך כשנתועד עם אחיו היה הכל בדרך גנבה והתלבשות, כמו שכתוב, ויתנכר אליהם וכו'. וכן בסוף האחרון כשרצה לגלות להם פניו להודיעם האמת היה על ידי העלילה של גנבת הגביע שהטמין באמתחת בנימין, זה רמז כשהצדיק בחינת יוסף רוצה להכיר את עצמו עם ישראל להראות להם פניו האמתיים הוא מסבב עמהם בכמה גנבות עד שמכירין אותו באמת שכל זה הוא בחינת ספורי מעשיות הנ"ל שמלביש בהם הפנים של התורה שזהו בחינת גנבה ורמאות של הצדיקים כדי לעורר העולם משנתם שאי אפשר לעוררם בשום אפן כי אם בדרך זה כנ"ל. ועל כן עסק יוסף בספור חלומותיו ובפתרון חלומות, כי החלומות הם בחינת ספורי מעשיות, כי כל חלום הוא מעשה. ובאמת מלבש בהמעשיות של החלומות דברים גבוהים ונעלמים מאד מאד, ובפרט בהחלומות של הצדיקים שהם בחינת נבואה, כי חלום אחד מששים בנבואה, כי החלום הוא בשעת שנה ומי שזוכה לישן בקדשה אזי כל חלומותיו הם בחינת התעוררות השנה, כי חלומותיו הם בחינת ספורי מעשיות שמלבש בהם פנים של תורה שעל ידי זה מעוררין מהשנה. ולהפך חלומות של שאר בני אדם הם בחינת התגברות השנה כמו שספורי מעשיות של העולם הם בחינת התגברות השנה. ומחמת זה דיקא מעורר הצדיק מהשנה על ידי ספורי מעשיות דיקא כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו וכמו שבארנו זאת במקום אחר מה שאמר רבנו אז בעת שגלה התורה הנוראה הזאת שאמר אז רבנו זכרונו לברכה אני אמרתי עכשו שלשה דברים להפך מן העולם וכו'. ואחד מהם הוא שהעולם אומרים שעל ידי ספור מעשה נמשכת השנה ואני אמרתי להפך שעל ידי ספורי מעשיות מעוררין מהשנה וכמבאר בהלכות יין נסך, עין שם, הינו כנ"ל. כי מנה ובה אבא ליזיל בה נרגא, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל. ועל כן יוסף הצדיק שקבל כל השבעים פנים של תורה מאביו, כמו שכתוב, כי בן זקנים הוא לו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, על כן היה יודע להלביש התורה בספורי מעשיות שהם בחינת ספור החלומות שספר לאחיו שהיה מלבש בזה הפנים של התורה. ואחיו לא רצו להאמין בזה שיש בחלומותיו ודבריו שמספר להם ספורי מעשיות שמלבש בזה פנים של תורה והוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו. וכן בסוף עלה לגדלה על ידי פתרון החלום של פרעה, כי יוסף היה מבין האמת והתורה הנעלם בכל ספורי מעשיות שהם בחינת חלומות כנ"ל, כי באמת גם בחלומות וספורי מעשיות שהעולם מספרין יש בהם גם כן דברים גבוהים נעלמים רק שאין העולם יודעין מה הם מספרין. אבל הצדיק האמת בחינת יוסף יודע ומבין את התורה והאמת הנעלם בהם ועל כן היה יודע לפתר חלומות של פרעה ועל ידי זה עלה לגדלה. ועקר הקיום של ישראל במצרים כל ימי הגלות ועקר הגאלה היה על ידי יוסף, הינו על ידי ספורי מעשיות שלו שהם בחינת החלומות שספר שעל ידי זה נמשך התעוררות השנה שהוא בחינת הגאלה, כי הגלות הוא בחינת שנה והגאלה הוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל, כי עקר הגאלה הוא על ידי תשובה שזוכין על ידי ספורי מעשיות הנ"ל כנ"ל:
ועל כן כל הנביאים והקדמונים השתמשו בזה בספורי מעשיות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה שבדורות הקודמים היו מדברים הקבלה בלשון זה של הספורי מעשיות. וכמבאר קצת בכמה נבואות, כמו שכתוב בישעיה, כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו וכו'. וכן הכל היום יחרש החורש, וכן בירמיה ויחזקאל ובשאר הנביאים, ובפרט נבואת זכריה, ובאמת היו קצת ישראל אומרים על יחזקאל, הלא ממשל משלים הוא, כי לא רצו להאמין שיש בגוף המעשיות סודות נפלאים ונוראים, רק אמרו שהוא ממשל משלים כשאר מושלי משלים שאומרים משלים בשכלם האנושי. ובאמת הספורי מעשיות של הצדיקים והנביאים יש סודות גדולים בעצם המעשה שכל תבה וכל ענין מרמז לדברים עליונים מאד, כי מלבש בהם השבעים פנים של תורה ועל ידם דיקא מעוררין מהשנה כנ"ל. וזהו בחינת כל מאמרי רבה בר בר חנה והמשתעי שאחריהם כגון רבי יונתן משתעי וכו' ושאר המעשיות המובאים בדברי רבותינו זכרונם לברכה שכלם הם בחינת התעוררות השנה לעורר בני אדם משנתם שלא יישנו את ימיהם להחזיר להם הפנים דקדשה על ידי זה אם יזכו להתעורר על ידיהם:
וזהו בחינת ספירת העמר. כי עמר שעורים הוא מאכל בהמה ועקר השנה שהוא בחינת גלות מצרים בחינת אבדת הפנים נמשך ממאכל בהמה שלא נתברר עדין למאכל אדם, כמבאר בהתורה כנ"ל. ועל כן עכשו בשעת יציאת מצרים שאנו צריכין להתעורר מהשנה לצאת מטמאת מצרים ולזכות לשבעים פנים של תורה שהוא בחינת קבלת התורה בשבועות, על כן צותה התורה להביא קרבן משעורים דיקא שהוא העמר שעורים שהוא מאכל בהמה שהוא בחינת המתקת הדין בשרשו, שזהו בחינת התעוררות השנה על ידי ספורי מעשיות דיקא שהוא גם כן בחינת המתקת הדין בשרשו שהצדיק מוריד את עצמו ומלביש את עצמו ואת התורה בספורי מעשיות של העולם ובמלין דחל ומדבר עם העולם שיחת חלין. וכל זה כדי לעוררם ולהקיצם כי אי אפשר להתחבר עמהם ולעוררם כי אם כשמוריד עצמו אליהם לדבר עמהם מעניניהם שהם עניני חל וספורי מעשיות ועל ידי זה דיקא מעוררם משנתם ומחזירם בתשובה וכמובא מזה בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. נמצא שהצדיק מתקנם ומחזירם בתשובה במה שקלקלו דיקא, דהינו בעניני חל ובמלין דעלמא שבזה בעצמו מחזירם בתשובה על ידי שעוסק עמהם בספורי מעשיות של עניני חל דיקא כנ"ל. וזהו בחינת עמר שעורים שדיקא על ידי מאכל בהמה שעל ידי זה אבדנו הפנים על ידי זה דיקא אנו מטהרין עצמנו אז כי קדשת הקרבן של העמר שעורים יש לו זה הכח להפך מהפך אל הפוך ולהמתיק הדין בשרשו ובמה שקלקלו יתקנו שדיקא על ידי מאכל בהמה נזכה לחזר ולבקש ולמצא השבעים פנים של תורה. שזהו בחינת ספירת העמר שבהם מבקשין הפנים של הקדשה עד שזוכין לקבל השבעים פנים של תורה בשבועות. ועל כן סופרין הימים לעמר, כי על ידי עמר שעורים שהוא בבחינת ספורי מעשיות שמלבישין הפנים של תורה במעשיות שהוא בחינת עשיה שהוא בחינת העדר הדעת, בחינת בהמיות, כי בהמעשה אין רואין הדעת וכנ"ל, על ידי זה זוכין להתעוררות השנה לשוב בתשובה לצאת מטמאה לטהרה שזהו בחינת יציאת מצרים כנ"ל, על כן מתחילין אחר כך לספר הימים לעמר, כי על ידי ספורי מעשיות הנ"ל שהוא התעוררות השנה על ידי זה נפקדין עקרות, שזהו בחינת פקידת יצחק, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן נולד יצחק בפסח שהוא יציאת מצרים בחינת התעוררות השנה כנ"ל. ועל ידי פקידת יצחק בחינת יראה זוכין לאריכת ימים, דהינו להאריך הימים בקדשה שכל יום ויום שבא אחר כך יהיה ארך וגדול יותר בתוספת קדשה ומעשים טובים, כי תחלת היום הוא קצר אצל כל אחד ואחר כך צריכין להרחיבו יותר וכן היום השני יאיר עוד יותר וכו' כנ"ל. וזהו בחינת ספירה שסופרין בכל יום ויום לעמר על ידי זה אנו ממשיכין הארת העמר שעורים שהוא בחינת ספורי מעשיות הנ"ל בחינת התעוררות השנה על כל יום ויום כדי שלא נאבד את ימינו בשנה חס ושלום, רק נזכה לשמר מאד מאד את כל יום ויום שיהיה ארך וגדול בתוספת קדשה בכל עת לקים תמימת תהיינה. וזהו בחינת הספירה לשמר את היום מאד כמו דבר הנמסר במספר ובמפקד, כי כל ימינו מנויים וספורים אצלו יתברך, כמו שכתוב, כי שנות מספר יאתיו וכו'. וצריכין לשמר את היום מאד לראות להאריך כל יום מתחלתו שהוא בא בקטנות והוא קצר מתחלתו במעוט קדשה וצריכין מיד לידע שזמן היום פורח מאד, על כן צריכין מיד לשמר את היום ולהשתדל מאד להרחיבו ולהאריכו בתוספת קדשה כנ"ל. ועל כן צריכין לספר את הימים מתחלתם בתחלת הלילה, כמו שכתוב, תמימת תהיינה. כי צריכין לשמר את היום מתחלתו להגדילו ולהאריכו מקטנות לגדלות להוסיף קדשה בכל עת ובכל שעה. וכל זה על ידי שממשיכין על הימים קדשה מבחינת הספורי מעשיות הנ"ל שהם בחינת עמר שעורים, שהם בחינת התעוררות השנה שעל ידם זוכין להאריך ולהגדיל הימים בקדשה יתרה בכל עת, שזהו בחינת אריכת ימים כנ"ל ועל כן סופרין הימים לעמר כנ"ל, וזהו ספירת העמר ספירה דיקא לשון ספורי מעשיות, כי ספר וסופר וספור הם בחינה אחת כידוע, הינו כנ"ל. הינו ספירת העמר בחינת סופר היא בחינת ספורי מעשיות כנ"ל בחינת ספור שבהם מלבש התורה בחינת ספר בחינת ספר תורה. וזהו עמר שעורים עמר הוא עין מר, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן יוד) עין הם העין פנים של תורה שמלבשין בהספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם בחינת מרדכי שהוא מר דרור, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב:
וזהו בחינת יציאת מצרים. ואיתא שמצרים הוא לשון מצר וכו', הינו שאנו צריכין לזכר יציאת מצרים בכל יום, כי בכל יום אנו צריכין לצאת ממצר למרחב, שזהו בחינת יציאת מצרים כנ"ל בבחינת מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, שזהו בחינת אריכת ימים הנ"ל מה שצריכין להרחיב ולהאריך היום בכל יום ויום, כי כל יום ויום בתחלתו הוא קצר מאד ובא להאדם לכל אחד לפי בחינתו במצר גדול, וכנראה בחוש שבכל יום בתחלתו קשה על האדם מאד מאד העבודה שהוא צריך לעשות ומחמת זה רבים נמנעין מעבודתו יתברך ודוחין ומטעין את עצמן בכל יום ויום שאומרים היום קשה לי להתפלל היום לבי אטום, היום יש לי מניעות ובלבולים אלו וכן מזדמן לו מעט בכל יום ויום עד שמזלזלין בדברים העומדין ברומו של עולם ומה ניהו תפלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו) על פסוק, כרם זלת לבני אדם. אלו דברים העומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם ומאי ניהו תפלה שהתפלה דומות עליהם למשאוי וחפצים לפטר התפלה מעליהם. וכל זה מחמת שאינם מבינים שבכל יום ויום הוא כך כמו שגלה רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל שכל יום ויום כשבא להאדם לכל אחד לפי בחינתו הוא קצר בתחלתו ובא במצר ובצמצום גדול להאדם והקדשה והעבודה שצריך לעשות באותו היום עדין היא נעלמת במצר גדול ובקטנות גדול מאד, אבל האדם צריך בכל יום ויום להיות גבור כארי וכו' להתגבר להאריך ולהרחיב את היום ולהתחיל לילך בכל שעה מקטנות לגדלות, דהינו להגדיל כל שעה ושעה בתוספות קדשה יתרה שזהו בחינת מה שצריכין בכל יום לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות, הינו כנ"ל. ועל כן זכו בשעת יציאת מצרים לעשירות גדול, כמו שכתוב: ואחרי כן יצאו ברכש גדול, כי על ידי התעוררות השנה הנ"ל שהוא בחינת יציאת מצרים זוכין לעשירות גדול. וזה העשירות נתתקן ונזדכך בכל ארבעים ותשעה ימי הספירה שהם בחינת ארבעים ותשעה שערי בינה שהם בחינת השבעים פנים של תורה שעל ידי זה זוכין לקבלת התורה בשבועות שהוא בחינת התבוננות הנ"ל שזוכין על ידי העשירות הנ"ל הנמשך על ידי תקוני עתיק שנתתקנין על ידי היראה שנמשכה על ידי ספורי מעשיות הנ"ל. וזה בחינת המן שזוכין בימי הספירה, כי בט"ו באיר ירד להם המן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וגם עגה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בה טעם מן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין לח). כי המן הוא בחינת בטחון, כמובא בכל הספרים שהמן מרמז על בטחון שצריך האדם לבטח על ה' בכל יום שיזמין לו פרנסתו ולא יחשב מיום לחברו בבחינת (תהלים סח) ברוך ה' יום יום, ועקר הבטחון נמשך על ידי ספורי מעשיות הנ"ל שעל ידי זה מעוררין מהשנה ומתחילין לדבר והדבור בא לתוך כלי ההולדה שהם בטחני הדור וכו'. ועל ידי זה נעשה פקידות עקרות וכו' עד שזוכין לעשירות הנ"ל וכו' כנ"ל, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. נמצא שהבטחון נמשך על ידי התעוררות השנה על ידי ספורי מעשיות הנ"ל, על כן בספירת העמר שהוא בחינת התעוררות השנה וכו' כנ"ל זוכין אז לבטחון שהוא בחינת ירידת המן כנ"ל:
ועל כן מבקשין אחר הספירה, יאר פניו אתנו סלה, כי זוכין על ידי הספירה לבחינת הארת פנים הדרת פנים שהוא בחינת השבעים פנים של תורה, שזהו בחינת קבלת התורה בשבועות כנ"ל. וזהו בחינת היראה הגדולה שזכינו בשעת קבלת התורה, כמו שכתוב, ויחרד כל העם אשר במחנה. וכמו שכתוב, ולבעבור תהיה יראתו על פניכם וכו'. כי היראה נמשכת על ידי התעוררות השנה על ידי ספורי מעשיות הנ"ל כנ"ל. וזהו בחינת קול השופר חזק מאד. שהיה בשעת מתן תורה, כי שופר מרמז על כל הבחינות הנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל כן בשבועות נדמה להם כזקן, כי אז נשלמין בחינת תקוני עתיק שהוא בחינת זקן כנ"ל שנשלם על ידי ספורי מעשיות שהם התעוררות השנה כנ"ל. כי אף על פי שזכינו לעשירות גדול ביציאת מצרים וקריעת ים סוף, אבל אין העשירות נזדכך בשלמות לזכות לקבל על ידו התבוננות הנ"ל שהוא בחינת קבלת התורה כי אם על ידי ארבעים ותשעה ימי הספירה שבהם אנו מתעוררין מהשנה שהוא התעוררות התשובה וכנראה בחוש גדל ההתעוררות הנפלא שמתעוררין בשעת הספירה ועל ידי זה זוכין ליראה גדולה בשעת קבלת התורה ועל ידי זה נשלמין תקוני עתיק בחינת בשבועות נדמה להם כזקן ועל ידי זה נזדכך ונתתקן העשירות הגדול שקבלנו בשעת יציאת מצרים ועל ידי העשירות הזה אנו זוכין להתבוננות הנ"ל שהוא בחינת קבלת התורה כנ"ל:
כי מובן בכתבים שבשעת יציאת מצרים בפסח נעשו כל התקונים בכלל בלילה הראשונה בליל שמורים, אבל אחר כך נסתלקו וצריכין לחזר ולתקן הכל בארבעים ותשעה ימי הספירה עד שזוכין בשבועות לשלמות התקון שהוא קבלת התורה, וזהו בחינה הנ"ל שכתבנו למעלה שאף על פי שקבלנו העשירות ביציאת מצרים, אבל אין נגמר להזדכך ולהתתקן עד שבועות על ידי ארבעים ותשעה ימי הספירה שהם בחינת התעוררות השנה וכו' כנ"ל, שעל ידי העשירות הזה זוכין לקבלת התורה שהוא בחינת התבוננות הנ"ל, כמבאר בתחלת התורה הנ"ל לענין עשירות של משה שהתורה הוא בחינת התבוננות הנ"ל, עין שם היטב מתחלתו לסופו ותבין דברי היטב:
ובשביל זה נוהגין להיות נעורין כל הלילה בשבועות זה בחינת התעוררות השנה שהוא בחינת קבלת התורה בחינת השבעים פנים של תורה שהם הפך השנה כנ"ל: