ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גנבה ב
Reading settings
הגנב משלם כפל ולא הגזלן ואיתא בגמרא, מפני מה החמירה תורה בגנב מבגזלן וכו' זה השוה וכו' ולא עוד אלא שעשה עין של מטה כאלו אינו רואה וכו' ופרש המהרש"א שהגנב כפר בהשגחה וכו', עין שם:
הענין הענש של הגנב לשלם כפל בשביל שפגם בהשגחה. ולכאורה מה שיכות יש לתשלומי כפל בשביל פגם ההשגחה ואיך הוא מדה במדה:
על פי המאמר המתחיל 'צוית צדק עדתיך ואמונה מאד בספר לקוטי מוהר"ן סימן כג על שאלת סבי דבי אתונא אימא לן מלי דכדיבא וכו' מלחא כי סריא וכו'. והכלל, כי תאות ממון הוא בחינת עבודה זרה, הינו כל העבודות זרות של כל השבעים אמות כלם תחובים בממון. ומי שנופל לתאות ממון חס ושלום, הוא עובד כל העבודה זרה של כל השבעים אמות, כי יש שבעים אנפין נהירין שהם בחינת חיים, בחינת שמחה, בחינת שמח זבולן, בחינת משא ומתן באמונה, כי אמונה הוא בחינת אמת שהוא אור הפנים וכו'. ולעמת זה שבעים אנפין חשוכין עצבות מרה שחורה חשך בחינת מיתה בחינת בעצבון תאכלנה, בחינת תאות ממון וכו'. ובשביל זה קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, כי כשאדם נופל בתאות ממון חס ושלום, אזי השכינה צועקת עליו קלני מראשי קלני מזרועי בחינת שבעים קלין כפולים, דהינו קלני מראשי קלני מזרועי שתי פעמים שבעים קלין הנ"ל, כי היולדת קדם הלדה צועקת שבעים קלין, אך כשנופל לתאות ממון חס ושלום, אזי צועקת השכינה עליו שתי פעמים השבעים קלין הנ"ל. שהם מאה וארבעים קלין כמספר ממון עם האותיות ועל כן קשין מזונותיו כפלים כיולדה, כי שם יש שבעים קלין אך כאן צועקת מאה וארבעים קלין כנ"ל וכו', עין שם. ותקון של תאות ממון הוא רק על ידי שמירת הברית שעל ידי זה מאיר עליו אור פני מלך חיים בחינת אנפין נהירין הנ"ל בחינת שמח זבולן וכו', עין שם כל זה היטב:
ולבאר קצת אפשר לומר ענין השבעים קלין כפולים של מזונותיו של אדם בחינת כפלים כיולדה הנ"ל. כי כל ההשפעות נמשכין מהדעת בחינת דעת חסרת מה קנית דעת קנית מה חסרת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים מא) וכמו שכתוב ובדעת חדרים ימלאו, הינו התורה שהיא הדעת משם נמשכין כל ההשפעות והעשירות ועקר העשירות מבחינת שמאל, כמו שכתוב (משלי ג(: בשמאלה עשר וכבוד. בבחינת (איוב לז), מצפון זהב יאתה. ועקר האדם הוא הדעת בחינת תורה בבחינת זאת התורה אדם (במדבר יט) כי מה שנקרא אדם הוא הדעת בחינת תורה כידוע והתורה, הינו הדעת הוא בחינת עינים, כמו שכתוב, מצות ה' ברה מאירת עינים. וכמו שכתוב, מאור עינים ישמח לב. פרש רש"י, הינו התורה, כי עינים על שם החכמה נאמר, כמובא במקום אחר הינו התורה בחינת הדעת היא בחינת עינים, כי הדעת הוא שתי פעמים עין, (כמובא כי הדעת כלול מיוד הויות שהם שתי פעמים עין) וזה בחינת שבעים פנים לתורה בחינת שבעים אנפין נהירין שזה בחינת עי"ן, כמובא בדברי רבנו במקום אחר (סימן לו). וכלליות התורה והדעת שהוא בחינת אדם הוא בחינת ימין בבחינת מימינו אש דת למו. וכמו שכתוב: בנקור לכם כל עין ימין (שמואל א) ופרש רש"י עי"ן ימין הוא התורה עין שם כי התורה הוא בחינת עין ימין בחינת עין פנים לתורה אנפין נהירין כנ"ל, והעשירות שהוא נמשך על ידי מעשה ידיו של אדם בבחינת וברכך בכל אשר תעשה זה בחינת שמאל בחינת בשמאלה עשר וכבוד כנ"ל. כי האדם עם מעשה ידיו שהוא העשירות והמשא ומתן שלו הם בחינת ימין ושמאל, כי האדם בעצמו עקר האדם הוא הדעת בחינת התורה כנ"ל זה בחינת ימין כנ"ל בחינת ארך ימים בימינה בחינת חיים ואריכות ימים בחינת אנפין נהירין אור פני מלך חיים זה בחינת ימין וזה עקר האדם, כי עקר האדם הוא החיים ואריכות ימים שלו בחינת הדעת כנ"ל. והמשא ומתן והעשירות הם בחינת עשיה, (כמובא במקום אחר שהמשא ומתן הוא בחינת עשיה) כי הם נמשכין על ידי מעשה ידיו כנ"ל וזה בחינת שמאל, כי מחשבה ומעשה הם בחינת ימין ושמאל כידוע, הינו הדעת בחינת מחשבה שזה עקר האדם הוא בחינת ימין ומעשה ידיו שהוא בחינת העשירות שהוא בחינת עשיה כנ"ל, זה בחינת שמאל כנ"ל בחינת בשמאלה עשר וכו' כנ"ל:
ועל כן קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה, הינו שתי פעמים שבעים קלין. כי עקר הלדה של אדם שהוא בחינת התגלות הדעת שזה עקר אדם כנ"ל הוא נמשך מבחינת ימין כנ"ל שהוא בחינת התורה בחינת עין ימין בחינת שבעים פנים לתורה ועל כן צריכין קדם הלדה שבעים קלין כנגד השבעים אנפין חשוכין שהם כנגד העין פנים הנ"ל והם רוצים חס ושלום, למנע ולעכב התגלות הדעת והלדה וצריכין כנגדם לצעק עין קלין לשברם ולהכניעם. ואז נולד האדם בחינת דעת בחינת תורה בחינת שבעים אנפין נהירין כנ"ל בחינת עין ימין כנ"ל. אבל הפרנסה והממון שנמשך מבחינת שמאל כנ"ל בחינת עין שמאל, על כן צריכין שתי פעמים עין קלין, כי השתלשלות הפרנסה צריך לירד בשתי בחינות השתלשלות, כי שרש הכל הוא בבחינת כלא ימינא בחינת עינא חד דרחמי ששם כלא ימינא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה ששם כלא ימינא ולית שמאל ולית עשר תמן, כמובא במקום אחר, ושם תליא כל ההולדות וכל החיים ואנפין נהירין וכל השפעות של פרנסה ועשירות בבחינת בני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא אלא במזלא שהוא בחינת עינא חד דרחמי כידוע, כי אף על פי דלית שמאל ולית עשר תמן, כי שם הוא כלא ימין כנ"ל, אף על פי כן שם שרש כל ההשפעות, כי הכל תלוי שם כנ"ל רק ששם הוא כלו אור צח ומצחצח בחינת כלא ימין כנ"ל. וכשנמשך הדעת בחינת התורה מעינא חד דרחמי מבחינת כלא ימין למטה לבחינת עינים ימין ושמאל אזי צריכין לצעק עין קלין כדי שלא יתגברו חס ושלום, שבעים אנפין חשוכין שאחיזתם מעין שמאל כנ"ל ואז כשמכניעין השבעים אנפין חשוכין על ידי השבעים קלין אזי נתגלה הלדה. ואזי דם נעכר ונעשה חלב, כי האנפין חשוכין הם בחינת דם נדות, כמובא במאמר הנ"ל ואז כשנכנעין האנפין חשוכין בשעת לדה אז דם נעכר ונעשה חלב בבחינת עיניו כיונים וכו' רחצות בחלב (ועין בזהר הקדוש באדרא רבא:
כתיב הנה עין ה' אל יראיו וכתיב עיני ה' לא קשיא הא בזעיר אנפין הא באריך אנפין, עין שם):
ועל כן כשצריכין להמשיך מזונות ועשירות שהם באים משמאל כנ"ל אזי צריכין שתי פעמים עין קלין, כי הדעת בחינת התורה בכלל היא בבחינת עין ימין כנ"ל וכשממשיכין הדעת מבחינת עינא חד כנ"ל מבחינת כלא ימין למטה לבחינת ימין שלמטה צריכין בחינת שבעים קלין כנ"ל. ועל כן המזונות שבאים משמאל צריכין שתי בחינות השתלשלות כי אחר כך צריכין עוד להשתלשל מימין לשמאל על כן צריכין שתי פעמים שבעים קלין, כי עקר אחיזת האנפין חשוכין שבשביל זה צריכין לצעק השבעים קלין כנ"ל הוא מבחינת שמאל כידוע, ועל כן אפלו כשנמשך דעת בחינת תורה בחינת לדה כנ"ל שהוא בבחינת ימין, אף על פי כן צריכין שבעים קלין, כי מאחר שלמטה יש בחינת שמאל גם כן, על כן אף על פי שממשיכין דעת בחינת ימין צריכין שבעים קלין כדי שלא יתגברו חס ושלום, השבעים אנפין חשוכין שאחיזתם משמאל ועל כן כשממשיכין מזונות שבאים משמאל צריכין עוד שבעים קלין בחינת שבעים קלין כפולים שלא יתגברו האנפין חשוכין ששם בשמאל עקר אחיזתם ועל כן הם כפולים כנגד שתי בחינות השתלשלות מימין לימין ומימין לשמאל ועל כן הם קשים כפלים כיולדה כנ"ל:
והנה מחמת זה בעצמו שהמזונות קשים כל כך כפלים כיולדה בחינת מאה וארבעים קלין הנ"ל, על כן אין אדם מת וחצי תאותו בידו, כי המזונות באים בקשוי כל כך צער כפלים כיולדה, ואחר כך מאומה לא ישא בעמלו, כי אחר כך אין בידו רק חצי יגיעתו, כי היגיעה היתה בכפלים מלדת הרוח:
ושמעתי מרבנו זכרונו לברכה על זה הענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין אדם מת וחצי תאותו בידו. שיש שפע כפולה בחינת וכסף תועפות לך. וכשזוכין לבחינה זו בחינת שפע כפולה נצל מבחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו מאחר שזכה לשפע כפולה והבן, הינו כנ"ל. כי עקר מה שאין חצי תאותו ביד האדם לעולם הוא מחמת שצערו בכפלים, על כן כל מה שמרויח חסר לו עוד ביותר מחמת שצערו ויגיעתו היתה בכפלים בחינת כפלים כיולדה ועל כן אין תקנה לזה כי אם כשזוכין לבחינת שפע כפולה ואז נתמלא כל רצונו:
כי באמת צריכין לקשר הכל אל שרשו שבקדשה, בפרט הממון והעשירות שבשרשו הוא גבה מאד מאד בחינת אור צח ומצחצח, כי שרשו במזלא דכל מזונא בה תלין כנ"ל וכשמקשר הממון וההשפעה וכל העשירות שלו לשרשו שבקדשה, דהינו להדעת כנ"ל אזי נמשך בחינת שפע כפולה, כי אז כשמקשר העשירות לשרשו ונתבטל תאות ממון שעקר התאוה הוא למטה מחמת שנפל ונתרחק משרשו, כמובא במאמר הנ"ל ואזי כשמקשר העשירות לשרשו אזי נמשך ברכה בכל אשר הוא עושה בבחינת וברכך בכל אשר תעשה בבחינת יוסף שהיה שומר הברית, שזהו עקר תקון של תאות ממון כנ"ל שעל ידי זה יכולין להסתכל בשרש ההשפעה של הממון, כמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל, עין שם. וביוסף נאמר, וכל אשר הוא עשה ה' מצליח, כי נשתלח ברכה במעשה ידיו כנ"ל, כי עקר הברכה הוא מהדעת מבחינת שבת שהוא בחינת דעת משם נמשך הברכה לכל ששת ימי החל בבחינת ויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן שהיה יורד לחם משנה ביום הששי, כמו שכתוב, לקטו לחם משנה שני העמר לאחד, ופרש רש"י, שם שנשתלח ברכה למלאות העמר שתי פעמים, עין שם. וזה בחינת שפע כפולה בחינת לחם משנה שנמשך בשבת שהוא בחינת אנפין נהירין בחינת תקון תאות ממון, כי שבת בחינת בת עין בחינת שבעים פנים לתורה בחינת אנפין נהירין, כמו שאומרים ואנפהא נהירין, כי בשבת מאירין כל השבעים פנים לתורה, כי אז נתנה תורה, (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה) ואז נמשך הדעת כידוע ואז הוא תקון תאות ממון. כי כל ששת ימי החל הוא בחינת שטו העם ולקטו בחינת הטרחא והיגיעה אחר הפרנסה בחינת בעצבון תאכלנה כי אז הם ימי המעשה שהוא בחינת משא ומתן שהוא בחינת עשיה כנ"ל, ובשבת היא שביתה מכל ונתבטל כל המלאכות וכל העשיות ועובדין דחל שכלם הם בשביל פרנסה בחינת בעצבון תאכלנה כי בשבת הוא שמחה וחדוה ואנפין נהירין ואז מאיר שרש הדעת הנ"ל בחינת מזלא דכל מזונא בה תלין, בחינת עינא חד דרחמי המאיר בשבת כידוע ומשם נמשך ברכה ושפע בחינת לחם משנה, בחינת שפע כפולה, כי בשבת נמשך ברכה לכל ששת ימי החל, הינו שאז בשבת שמאיר הדעת שעל ידי זה זוכין לבטל תאות ממון, שזהו בחינת שבת, בחינת שביתה מיגיע הפרנסה שהוא בחינת עשיה כנ"ל. ועל ידי זה שזוכין בשבת לדעת שעל ידי זה נתבטל תאות ממון וזוכין להתענג על ה' לקשר הכל לשרשו העליון, על ידי זה נמשך משם ברכה ושפע בחינת לחם משנה, בחינת שפע כפולה כנ"ל ואזי זוכה להיות שמח בחלקו ונתבטל בחינת בעצבון תאכלנה בבחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. כי כשזוכה שנשתלח ברכה במעשה ידיו על ידי שמקשר העשירות והפרנסה לשרשו לדעת העליון אזי נתבטל בחינת העצב בחינת בעצבון תאכלנה, כי הוא שמח בחלקו מאחר ששורה בו ברכת ה' שזהו עקר העשירות בחינת ברכת ה' היא תעשיר, כי זהו בחינת שפע כפולה בחינת לחם משנה ואז נתבטל בחינת העצב שזהו בחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו, שזהו נמשך מבחינת בעצבון תאכלנה מבחינת צער כפלים כיולדה כנ"ל, כי כשמפריד השפע והעשירות חס ושלום, משרש הדעת נמצא שהוא יגע וטורח תמיד ומאומה לא ישא בעמלו, כי הצער הוא כפלים כיולדה בחינת מאה וארבעים קלין ואחר כך כשנופל חס ושלום, לתאוה הגשמית של הממון ומפריד הממון משרשו נמצא שאין מאיר הדעת, שהוא השרש והחיות של הממון בתוך ממונו וממונו נפסק משרשו ואזי זה הממון אינו נקרא ממון כלל רק הוא עפרא בעלמא בחינת עפרות זהב מאחר שאין בו חיות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, ועל כן אין לו חצי תאותו, כי היגיעה הוא בכפלים והרוח אינו אפלו מחצה, כי חסר החיות שהוא הדעת, כי הממון נמשך על ידי שני בחינות השתלשלות, כי תחלה מכרחין להמשיך הדעת כנ"ל שמשם נמשך הממון ואחר כך צריכין להמשיך הממון מהדעת שיהיה נעשה שפע גשמיות וזה בחינת צער כפלים כיולדה כנ"ל. וזה בחינת מאה וארבעים קלין הנ"ל בחינת קלני מראשי קלני מזרועי כנ"ל, מראשי מזרועי דיקא בחינת מחשבה ומעשה הנ"ל בחינת ימין ושמאל שצריכין להמשיך המעות בשתי מיני השתלשלות, דהינו המשכת הדעת ואחר כך מדעת ומחשבה למעשה ידיו כנ"ל ועל כן צריכין שבעים קלין כפולים בחינת קלני מראשי קלני מזרועי, מראשי, מזרועי דיקא כנ"ל בחינת כפלים כיולדה כנ"ל. ועל כן כשאחר כך אינו יכול לעמד בנסיון של תאות ממון ונופל להתאוה של ממון שהוא בחינת עשיה לבד ומפריד חס ושלום, הממון בחינת עשיה מהדעת נמצא שחסר לו המחצה, דהינו החיות של הממון שהוא הדעת שהוא העקר ובאמת הוא יותר ממחצה, כי הוא העקר ועל כן אין אדם מת וחצי תאותו בידו כי אין לו רק המחצה של היגיעה והצער כפלים כיולדה, כי אין לו רק בחינת העשיה ממש בחינת הגשמיות ואפלו חצי תאותו אין לו כי אינו נחשב אפלו למחצה, כי עקר הוא החיות שהוא הדעת. אבל כשמשבר התאוה ומקשר השפע לשרשו להדעת ואזי יש לו בחינת שפע כפולה בחינת לחם משנה, בחינת ברכה אזי הוא שמח בחלקו כי יש לו כל, כמו שכתוב, ביעקב כי חנני אלקים וכי יש לי כל הינו שנצל מבחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו, כי יש לו כל מה שחפץ מאחר שזכה לברכת ה' בחינת שפע כפולה. וכששורה ברכת ה' בכל אשר יש לו בודאי אינו מתאוה יותר, כי זה עקר העשירות העולה על כל מיני עשירות שבעולם בבחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כנ"ל שנצל מבחינת בעצבון תאכלנה מבחינת צער כפלים כיולדה שזה בחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו כנ"ל, כי זוכה לברכת ה' בחינת שפע כפולה כנ"ל:
נמצא, שעקר העשירות והממון דקדשה הוא כשמקשר להדעת שאז הוא בבחינת שפע כפולה כנ"ל ולהפך תאות ממון חס ושלום, הוא כשנפרד הממון משרשו חס ושלום, שאז אין לו חצי תאותו וכו' כנ"ל. וממון של ישראל בכלל הוא בחינת ממון דקדשה, כי ישראל בכלל הם בבחינת שומרי הברית, כמו שכתוב, ועמך כלם צדיקים. וכמובא במאמר הנ"ל ועקר תקון תאות ממון הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל ועל כן ממון ישראלי הוא בחינת ממון דקדשה שהוא בבחינת שפע כפולה הנמשך מקדשת שבת בחינת לחם משנה כנ"ל. ועקר ממון דקדשה בחינת שפע כפולה הוא על ידי שמקשר להדעת שהוא בחינת עינים כנ"ל, הינו בחינת השגחת ה' יתברך שמשם נמשכין כל ההשפעות מבחינת עיני ה' על ידי השגחתו יתברך בבחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה הנאמר בארץ ישראל שמשם נמשכין כל ההשפעות וכל העשירות לכל העולם כמובא. ומי שפוגם בהממון ונופל לתאות ממון חס ושלום, עליו נאמר, גם עיניו לא תשבע עשר, 'עיניו' דיקא, כי פגם בעינים כנ"ל בחינת נתן עיניו בממון, כי שתי עינים הוא בחינת מאה וארבעים קלין הנ"ל שצריכין לצעק לשבר עיני הסטרא אחרא שהוא שבעים אנפין חשוכין שמתאוה לממון בבחינת העין רואה והלב חומד, ולזכות לקשר הממון לשרשו שבקדשה לבחינת דעת בחינת עיני ה' בחינת הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב, 'להציל ממות' מבחינת אנפין חשוכין שהם בחינת מיתה, כמובא במאמר הנ"ל. 'ולחיותם ברעב', הינו בחינת פרנסה ועשירות שזוכין על ידי עיני ה' שנמשך ממזלא דכל מזוני בה תלין שהוא בחינת עינא חד דרחמי בחינת הנה עין ה' אל יראיו כנ"ל:
ועל כן הגנב שפגם בזה כי פגם בהשגחה כנ"ל, כי עשה עין שלמטה כאלו אינו רואה כנ"ל נמצא שפגם בבחינת שפע כפולה הנ"ל שהוא ממון דקדשה ממון ישראל, כי עקר שפע כפולה הוא כשמקשר להדעת לבחינת השגחה כנ"ל. ועל כן צריך לשלם כפל מדה כנגד מדה, כי הוא פגם בהשגחה כנ"ל והפריד את הממון שגנב משרשו שבקדשה מבחינת דעת מבחינת עינים מבחינת השגחה. כי הגנב בא בחשכה בשעת שנה וסבר כשהאדם ישן ועיניו סגורות והדעת נסתלק ויש חשך בבית כאלו אין מי שישגיח אז חס ושלום, ועל ידי זה הוא פוגם בהשגחה בבחינת עיני ה' בבחינת אנפין נהירין ורוצה להתגבר חס ושלום, אנפין חשוכין שהם בחינת חשך מיתה וכו' כנ"ל, ובאמת עיניו פקוחות וכו' כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. והגנב שפגם בזה על כן משלם כפל, כי פגם בבחינת שפע כפולה כנ"ל שאז הממון אינו ממון כלל כי אין לו חצי תאותו בידו מאחר שהוסר הדעת שהוא החיות כנ"ל ועל כן צריך לשלם כפל להראות לו מה שפגם כנ"ל, כי עקר תקונו על ידי תשלומי כפל שצריך לחזר ולתקן מה שפגם לשלם תשלומי כפל להמשיך בחינת שפע כפולה שזה נמשך מהדעת וההשגחה שזה עקר תקונו של הגנב שפגם בזה כנ"ל. וזה בחינת חיים שנים ישלם. חיים דיקא, כי שפע כפולה היא בחינת חיים, כי נמשך מתקון תאות ממון שהוא בחינת אנפין נהירין בחינת אור פני מלך חיים כנ"ל:
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:
וזה בחינת מצות הלבשת ערמים, בחינת כי תראה ערם וכסיתו, 'כי תראה' דיקא בחינת תקון העינים שהוא תקון הברית התלוי בהעינים, כי הבגדים הם בחינת עינים בחינת כסות עינים, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן כה) בבחינת כי הלבישני בגדי ישע, ישע אסתכלותא, כי הלבושין הם בחינת בגדי פאר דכלילין בגונין סגיאין בגונין דנהירין והם תקון לפגם הברית שפגם אדם הראשון שאז נאמר, מי הגיד לך כי עירם אתה. וכשרצה ה' יתברך לתקנם נאמר, ויעש להם כתנות עור, כי הלבושין מכסין על עריין על פגם הברית, כי הם בבחינת אנפין נהירין, כי מלבוש בגימטריא שע"ח ש"ע נהורין של אור הפנים וכו' כמובא, וזה בחינת ציצית שהם לבושין דשכינתא, כביכול, בחינת כי הוא כסותה לבדה דא ציצית, כי ציצית הם בחינת עינים, בחינת וראיתם אתו וכו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו', בחינת העין רואה והלב חומד, כי נצולין על ידי זה מחמדת תאות ממון. וזה בחינת קריעה חס ושלום על המת, כי סטרא דמותא חס ושלום, זה בחינת אנפין חשוכין כנ"ל פגם הבגדים ועל כן צריכין לקרעם אז חס ושלום, כי הבגדים הם בחינת אנפין נהירין בחינת חיים כנ"ל. ועל כן בחרבן בית המקדש נאמר, בצע אמרתו. בזע פורפירא דילה, כי המקדש הוא בחינת עינים בבחינת הנני מחלל את מקדשי וכו' מחמד עיניכם, כמו שכתוב, והיו עיני ולבי שם. כי שם כל השבעים פנים לתורה בחינת שבעים סנהדרין שהיו יושבים בבית המקדש שמהם תצא תורה ושם בחינת אור הפנים בבחינת שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר, כי שם מאיר אור הפנים ומשם יוצא כל הפרנסה והשפע לכל העולם בבחינת לחם הפנים, הינו פרנסה דקדשה הנמשך מאור הפנים. ועקר חרבן בית המקדש על ידי חטא עבודה זרה שעבדו, שזהו בחינת פגם תאות ממון בחינת אלילי כסף וזהב ועל כן נאמר בחרבן בית המקדש, כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה. שזהו בחינת פגם תאות ממון כנ"ל במאמר הנ"ל, עין שם. וזה בחינת הבכי על חרבן בית המקדש לתקן פגם עינים כנ"ל:
וזה בחינת על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם וכו'. על אלה בחינת אלה אלקיך ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו פגם עבודה זרה פגם תאות ממון. וזהו עיני עיני שתי פעמים עין שהוא על פגם תאות ממון שפוגמין בשתי עינים בעין ימין ועין שמאל, שזהו בחינת שתי פעמים שבעים קלין בחינת כפלים כיולדה בחינת מאה וארבעים קלין כנ"ל ועל כן עיני עיני ירדה מים כנ"ל. וזהו, כי רחק ממני מנחם וכו'. כי על ידי תאות ממון נופלין שתי נפילות נפילה אחר נפילה חס ושלום, כי פגם שתי פעמים בהשבעים קלין ועל כן צועקת השכינה עליו שתי פעמים השבעים קלין בחינת קלני מראשי קלני מזרועי כנ"ל. וזהו, כי רחק ממני מנחם. 'רחק' דיקא, כי, כביכול, נתרחק ממנו ה' יתברך על ידי פגם תאות ממון שעל ידי זה נפל נפילה אחר נפילה, חס ושלום, עד שנתרחק ממנו ה' יתברך כנ"ל בבחינת ותרד פלאים, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בשיחות הר"ן) שזה נאמר על העשירות דקדשה שנפל מאד בבחינת ותרד פלאים, כי על ידי פגם עבודה זרה על ידי תאות ממון נופלין מאד בשתי בחינות נפילות בבחינת ותרד פלאים ואז יורד העשירות דקדשה וכו' כנ"ל. ועל כן נאמר בקץ הגאלה עד מתי קץ הפלאות, כי הקץ נפלא מעין כל ונסתר ונעלם מאד וכל זה על ידי פגם עבודה זרה של תאות ממון שהיא ירידה כפולה בחינת ותרד פלאים ועל כן אין יודעים עד מתי קץ הפלאות כי מי שנפל לתאות ממון קשה לו מאד מאד לעלות משם, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בהמעשה של הבעל תפלה. כי עקר הגאלה על ידי משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו תלויה בתקון תאות ממון שיתתקן על ידי משיח, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן יג) בבחינת ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו וכו', כי על ידי משיח יהיה תקון הברית, כמובא, בבחינת ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ, ועל ידי תקון הברית יתקן פגם תאות ממון כנ"ל ואז יבנה בית קדשנו בית חיינו ותפארתנו ששם הוא בחינת תקון תאות ממון, בחינת אור הפנים אנפין נהירין. ועל כן נאמר, נחמו נחמו עמי וכו', שתי פעמים נחמו בחינת נחמה כפולה, כי ירדו בכפלים בבחינת כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה, הינו בחינת פגם תאות ממון שהפגם הוא בבחינת כפלים, בחינת שבעים קלין כפולין כנ"ל ועל כן רחק המנחם, 'רחק' דיקא כנ"ל עד שיבוא גואל צדקנו וינחמנו בכפלים בבחינת נחמו נחמו כנ"ל. במהרה בימינו, אמן:
וזה בחינת מצות הגבהת התורה אחר הקריאה שנוהגין לקנות מצוה זו בדמים יקרים, כמו שכתוב בשלחן ערוך. כי עקר ההגבהה הוא על ידי העמודים של התורה ועמודי התורה הם בחינת תומכי אוריתא, בחינת ווי העמודים, שזהו בחינת ממון כידוע בחינת עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר, הינו מחזיקי לומדי תורה שהם תומכי אוריתא שזהו בחינת ממון דקדשה, כי על ידי צדקה, בפרט צדקה ללומדי תורה על ידי זה נתתקן הממון, כמובא במקום אחר ואז נכלל שמאל בימין שנכלל הממון הנמשך משמאלה בחינת בשמאלה עשר וכבוד, בימין, דהינו בהתורה על ידי שמחזיק ותומך בממונו את לומדי תורה. וזה בחינת מצות הגבהה שמקים בידיו שמגביה בידיו את התורה על ידי העמודים כדי שיהיו נכללין הידים שהם בחינת עשיה, בחינת משא ומתן בחינת מעשה ידיו, שזהו בחינת עמודי התורה ווי העמודים כנ"ל, שיהיו נכללין בהתורה, כי הוא מחזיק את התורה וזה מרמז על תומכי אוריתא שעל ידי זה נכלל הממון בהתורה שמאל בימין וזה שמגביהין בשתי ידים בימין ושמאל שיהיה נכלל שמאל בימין כנ"ל. ואז מצוה שכל העולם יתנו עיניהם באותיות התורה כדי לשעבד את העינים ששם אחיזת תאות חמדת ממון וכנ"ל שיהיו נכללין העינים של כל ישראל בתוך התורה הקדושה שהיא בחינת עיני ה' כנ"ל כדי שיתבטל חמדת הממון כנ"ל. כי הגבהת התורה מרמז שמגביהין, כביכול, את התורה לשרשה העליון שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה ששם כלא ימינא ולית שמאל ולית עשר תמן כנ"ל ועל זה מרמז הגבהת התורה שמגביהין אותה למעלה לשרשה העליון כנ"ל ואז נתבטל לגמרי תאות הממון, כי לית שמאל ועשר תמן ועל כן צריכין כלם לתן עיניהם אז לתוך התורה כדי שיהיו נכללין עיניהם בעיני התורה שיהיה נכלל הכל בעינא חד דרחמי שהוא בחינת כלא ימינא שיתבטל לגמרי כל תאות ממון כנ"ל. ועל כן נוהגין לקנות מצוה זו בדמים יקרים כדי לשבר תאות ממון, כי על ידי מצוה זו נתבטל תאות ממון ועל כן מפזרין הממון על מצוה זו, כי מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל שעקר שלמות המצות שיהיה בבחינת אמונה שזהו עקר התקון הוא כשמפזר ממון בשביל המצוה, שזהו בחינת שבירת תאות ממון, שזהו עקר האמונה, כי עקר האמונה תלוי בשבירת תאות ממון כנ"ל ועל כן מצוה זו של הגבהה שהיא בבחינת תקון תאות ממון כנ"ל על כן מפזרין עליה ממון ביותר ועל כן נוהגין לקנותה בדמים יקרים שזהו בחינת תקון תאות ממון כנ"ל:
שיך לעיל:
שבת הוא תקון תאות ממון ועל כן נמשך אז שפע כפולה והגנב שפגם בזה משלם כפל וכו' כנ"ל. וזה שמובא בזהר שמי שפוגם בענג שבת ומענג עצמו בימי החל הוא כמו הגנב וכו', עין שם בזהר ויקהל, כי הגנב פוגם בשבת שהוא בחינת תקון העינים כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדרא לה בקדושא דבי שמשא, כי שבת הוא תקון העינים ועקר על ידי כוס של קדוש כוס של ברכה שצריך לתן עיניו בו ושם נאמר, ויברך ויקדש. ברכו וקדשו במן בחינת שפע כפולה וכו' וכנ"ל, כוס של יין, יין בגימטריא שבעים בחינת שבעים אנפין נהירין, בחינת שמחה, בחינת ויין ישמח לבב. ומשם עקר הברכה בחינת ויברך כנ"ל שהוא בחינת שפע כפולה לחם משנה. ועל כן אין קדוש אלא במקום סעדה, כדי להמשיך מיד בחינת שפע כפולה בחינת לחם משנה שנמשך בשבת על ידי הברכה בחינת ויברך הנאמר על הכוס של ברכה כוס של יין בחינת אנפין נהירין וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת מה שברכם משה בגמר מלאכת המשכן, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. יהי רצון שתשלח ברכה במעשה המשכן ויהי רצון שתשלח ברכה במעשה ידיכם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הינו כי צריכים שתי ברכות, כי מעשה המשכן מרמז על המשכת הדעת, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים בבחינת כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. ואחר כך צריכין ברכה במעשה ידיהם ממש, כי אחר כך צריכים להמשיך הפרנסה מהדעת לבחינת שפע גשמיות ואז צריכים ברכה שנית, כי צריכים שתי ברכות כנגד שתי בחינות השתלשלות הנ"ל של הממון שצריכים כנגד זה שתי פעמים שבעים קלין כנ"ל, כי צריכים להכניע את בחינת הקללות הנמשכין מבלעם שהיה שתם העין, כי היה משקע בכל השבעים אנפין חשוכין, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן לו) ועל כן היה לו עין רעה ונפש רחבה, כמו שכתוב, אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, כמו שפרש רש"י, כי היה משקע בתאות ממון. ועל כן כשרוצים להמשיך ממון דקדשה צריכין להכניע הקללות, דהינו השבעים אנפין חשוכין הנ"ל. וצריכין להמשיך ברכה בחינת וברכך בכל אשר תעשה וצריכים שתי ברכות כנגד שתי פעמים השבעים קלין הנ"ל כנגד שתי בחינות ההשתלשלות כנ"ל. וזה שברכם משה שתי פעמים ומעשה ידינו וכו' כנ"ל:
וזה בחינת ברכת כהנים, בחינת וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. כי הכהן הוא בחינת דעת, בחינת שמירת הברית בבחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' וכמו שכתוב, יורו משפטיך וכו' לישראל כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו. ועל כן כל הברכות בידם כנ"ל. ועקר הברכה על ידי נשיאת הידים בחינת שאו ידיכם קדש וברכו וכו', דהינו שצריכין לשאת בחינת הידים שהם בחינת עשיה בחינת ממון הנמשך על ידי מעשה ידיו צריך לשאת את בחינת הידים אלו להדעת. ואז כשמקשר העשיה, דהינו הממון להדעת משם נמשכין כל הברכות כנ"ל בחינת וברכך בכל אשר תעשה.
וזהו: וישא אהרן את ידיו ואז דיקא ויברכם ברכת כהנים יברכך ה' בממון, וישמרך מן המזיקין, כי אז נמשך ממון דקדשה שהוא בחינת ברכה שהוא משמר מן המזיקין והסטרא אחרא שהם בחינת אנפין חשוכין, כי הממון מקשר להדעת שמשם נמשך ברכה בחינת אנפין נהירין בחינת אור פני מלך חיים כנ"ל:
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:
וזהו, יאר ה' פניו אליך בחינת אנפין נהירין, כי זה עקר הברכה כנ"ל:
שיך לעיל:
וזה בחינת יאוש ושנוי מעשה שעל ידי זה יוצא הדבר מרשות האדם, כמו שכתוב בשלחן ערוך לענין גנב וגזלן. יאוש הוא שיוצא מהדעת של האדם, כי עקר יאוש הוא מדעת. ושנוי מעשה על ידי זה יוצא מבחינת מעשה ידיו של האדם, כי עקר הממון והקנינים שהם העשירות של האדם, הם נמשכין להאדם על ידי שתי בחינות אלו על ידי בחינת דעת ועל ידי בחינת עשיה וכו', שזהו בחינת כפלים כיולדה הנ"ל. וזהו בחינת ברכה כפולה, בחינת שפע כפולה הנ"ל ועל כן על ידי יאוש ושנוי מעשה יוצא הדבר מרשות האדם: