ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה ב

ענין גזלה שאסורו חמור מאד ואין תקנה לגזלה כי אם כשמשיב את הגזלה להנגזל, כמו שכתוב, והשיב את הגזלה אשר גזל. ואסור לקנות שום דבר מהגזלן:

Copy passage with reference

על פי המאמר המתחיל 'חדי רבי שמעון וכו'' סימן סא, עין שם:

Copy passage with reference

והכלל, כי העקר הוא אמונת חכמים ועל ידי פגם אמונת חכמים וכו' וכו'. וכשזוכה לתקן אמונת חכמים ואזי נתרבין הספרים של התורה הקדשה בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ. על ידי זה נמתקין כל הצמצומים שהם הדינים וכו', כי אין דין נמתק אלא בשרשו וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמתק בשכל השיך לו שמשם שרשו ויש לכל צמצום וצמצום שכל שעל ידו נמתק. אך יש חכמה עלאה שכל החכמות כלולים שם ומקבלים משם ועל כן שם נמתקין כל הדינים, כי בהשכלים פרטיים אי אפשר להמתיק הדין כי אם בזה השכל דיקא השיך לזה הצמצום שהוא שרשו, אבל על ידי בחינת חכמה עלאה שכלול מכלם שם נמתקים כל הצמצומים וכל הדינים כלם. והתורה מחכמה עלאה נפקת וכו'. וזה בחינת אבן שתיה קדשי קדשים, כי השכל נקרא קדש וחכמה עלאה שכלול מכלם הוא בחינת קדשי קדשים וזה בחינת אבן שתיה שכלול מכל הצמצומים שבעולם שכלם נרשמים באבן שתיה שממנו השתת העולם ושם נמתקין כלם, כי הוא בחינת קדשי קדשים בחינת חכמה עלאה שכלול מכלם וכו'. וזה בחינת אבני יעקב שנכללו כלם באבן שתיה. וזה בחינת מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים שנכללין כל הנפשות בחכם הדור שהוא בחינת אבן שתיה. והעקר תלוי באהבה, שצריך שיהיה אהבה בין נפשות ישראל כדי שיהיו נכללין יחד בבחינת אבן שתיה בבחינת קדשי קדשים, בחינת אנן בחביבותא תליא וכו' וכו', עין שם כל זה בסוף מאמר הנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת אסור החמור של גזלה, כי כל אחד ואחד מישראל לפי בחינת הנשמה שלו, שהוא השכל, כן הוא צריך להמתיק כמה בחינות צמצומים ודינים השיכים לשרש נשמתו, דהינו שכלו, כמבאר לעיל שהמתקת כל צמצום וצמצום הוא על ידי בחינת שכל, השיך לאותו צמצום שמשם שרשו. וכל אחד מישראל יש לו איזה שכל כי כל אחד מישראל אחיזתו במחשבתא דקדשא בריך הוא, בבחינת ישראל עלה במחשבה והמחשבה הוא השכל, וכפי אחיזת כל אחד מישראל במחשבתא דקדשא בריך הוא דהינו בבחינת חכמה עלאה, כמו כן לפי בחינת החכמה והשכל שלו שהוא נשמתו שמקבל מבחינת חכמה עלאה, כמו כן הוא צריך להמתיק אותן הצמצומים השיכים לשכל שלו, כי השכל שיש בכל אחד מישראל הוא בבחינת שכליים הפרטיים הנ"ל שכל שכל צריך להמתיק דיקא את הצמצום השיך לאותו השכל כנ"ל, ואלו הצמצומים השיכים לכל אחד ואחד מישראל כפי שכלו ונשמתו הם מלבשים בהממון והעשירות והחפצים של כל אחד ואחד, כי הממון והחפצים של כל אחד שם עקר בחינת הצמצומים בבחינת (איוב לז) מצפון זהב יאתה. ועקר הצמצום מבחינת צפון בחינת שמאל כידוע. וצריך כל אחד ואחד כפי שכלו שיש לו להמתיק את בחינת הצמצומים השיכים לו, דהינו לתקן ולהמתיק את בחינת ממונו וחפצים שלו וכל אשר יש לו ששם מלבשים כל בחינת הצמצומים השיכים לשכלו לשרש נשמתו, כי השכל הוא הנשמה, כמבאר במקום אחר. וזהו בחינת גדל מעלת מצות צדקה ששקולה כנגד כל המצות, כי זה ידוע שכל המצות כלם הם בחינת המתקות וכל מצוה ומצוה כפי שרשה בחכמה עלאה דמתמן אוריתא נפקת כן יש לה כח להמתיק איזה בחינת צמצומים השיכים לאותה המצוה שהיא בחינת שכל כי כל מצוה היא בחינת חכמה מחכמתו יתברך, כמובא במקום אחר ועל כן יש כח לכל מצוה ומצוה כפי בחינתה להמתיק איזה צמצום השיך לאותה החכמה של אותה המצוה, ומחמת שעקר בחינת כל הצמצומים מלבשים בהממון שהוא נמשך מבחינת שמאל שמשם הצמצום, על כן עקר המתקת הצמצומים הוא על ידי מצות צדקה, כי על ידי צדקה מתקן וממתיק את הממון שלו שהוא עקר בחינת הצמצום. ועל כן מצות צדקה גדולה מאד ושקולה כנגד כל המצות, כי עקר המתקת הצמצום היא על ידי צדקה שעל ידה ממתיק הממון שזה עקר הצמצום כנ"ל. כי עקר המתקת כל הצמצומים הוא על ידי שמקבלים השכלים הפרטיים מבחינת חכמה עלאה שכלול מכל שכליים כנ"ל וכמבאר היטב שם במאמר הנ"ל, עין שם, ואי אפשר לקבל משם כי אם על ידי בחינת כלליות שנכללין כמה נפשות ישראל יחד ועל ידי זה יכולים לכלל שם בבחינת חכמה עלאה בבחינת אבן שתיה קדשי קדשים ועל ידי זה מקבלים כח להמתיק את הצמצומים. וזה בחינת אינו דומה מעטין העושין את המצוה למרבין העושין את המצוה, כי עקר ההמתקה תלוי ברבים העושין שנכללין הרבה נפשות יחד. ואז יכולין לכלל בתוך חכמה עלאה בבחינת אבן שתיה ועל ידי זה עקר המתקה כנ"ל, שזהו עקר כונת המצוה כנ"ל. ועל כן התפלה שעקרה בשביל המתקת הצמצומים והדינים כידוע, על כן עקר תפלה ברבים וכו', כי כל התפלות צריכין להעלותם דרך שער השמים שהוא בחינת האבן שתיה ששכב עליו יעקב, בחינת קדשי קדשים שדרך שם עולין כל התפלות כידוע ועל ידי זה יש כח להתפלות לפעל פעלתם להמתיק הדין והצמצום כנ"ל. ועל כן עקר תפלה ברבים שנכללים רבים יחד ואז דיקא יכולים לכלל בתוך אבן שתיה כנ"ל שעל ידי זה עקר ההמתקה, שזהו עקר תקון התפלה כנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין לקבל מצות מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך קדם התפלה. כי העקר תלוי באהבה כנ"ל שעל ידי זה נכללין נפשות ישראל ביחד על ידי האהבה שיש ביניהם שכל אחד אוהב את חברו כנפשו ועל ידי זה נכללים יחד בתוך האבן שתיה כנ"ל ועל ידי זה נמתקים כל הדינים כנ"ל, שזהו כלל כל התורה והמצות כנ"ל. ועל כן אמר רבי עקיבא זהו כלל גדול בתורה. ועל כן צריך לקבל מצוה זו בכל יום קדם התפלה דיקא כדי שיכללו יחד כל נפשות ישראל ויהיה נעשה מכלם אחד ויכללו יחד בתוך האבן שתיה ששם עקר עלית התפלה ששם נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל, שזהו עקר התפלה בשביל להמתיק דינים כנ"ל. וזהו בחינת צדקה, כי על ידי צדקה שנותן לנפשות ישראל הוא קונה אהבה וכלליות כמה נפשות ישראל, כמובא במקום אחר ועל ידי זה יכול להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל שהם מלבשין בהממון דיקא כנ"ל. ועל כן צריך לתן צדקה קדם תפלה וכנ"ל:

Copy passage with reference

ועקר הצדקה הוא כשזוכין לתן צדקה לענין הגון, בפרט כשזוכין לתן לחכם הדור שהוא כלול מכל נפשות ישראל. כי החכם הדור האמתי הוא בבחינת אבן שתיה בחינת קדשי קדשים, כמובא שם במאמר הנ"ל, שזהו בחינת מה שנוסעין להחכם על ראש השנה, עין שם. נמצא כשנותנין צדקה לזה החכם האמת שהוא בחינת קדשי קדשים אזי נכללין בתוך בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ששם עקר ההמתקה של כל הצמצומים והדינים שהם מלבשין בהממון כנ"ל:

Copy passage with reference

כי העקר תלוי באמונת חכמים שהם בחינת שלמות התורה וכו', כמובא שם, עין שם. כי עקר הכל הוא האמונה ועקר האמונה בו יתברך היא תלויה באמונת חכמים דיקא, כי ה' יתברך הוא לעלא מן כלא ולית מחשבה תפיסא בה כלל, ואי אפשר להשיגו בשום שכל כי אם על ידי אמונה זוכין לדעת ממנו יתברך כל חד כפום מה דמשער בלבה, ואפלו לאמונה אי אפשר לזכות כי אם על ידי צדיקי וחכמי הדור האמתיים, כי הם ממשיכין האמונה לכל ישראל וכמבאר במקום אחר. ומחמת שגם הצדיקים האמתיים הם רחוקים וגבוהים מאתנו מאד מאד ואי אפשר להשיגם כלל בשום שכל על כן אנו צריכים להאמין בהם. ועל ידי אמונת חכמים שאנו מאמינים בהחכמים והצדיקים על ידי זה אנו נכללים בהם ועל ידי זה אנו זוכים לינק מהם ולקבל על ידם אמונה לזכות לאמונה שלמה בו יתברך שזהו יסוד כל התורה כלה, כמו שאמרו (מכות כד), בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ואמונה הוא בחינת צמצום כידוע, כי אמונה הוא בחינת צמצום של השכל ועל כן על ידי אמונה יכולין להמתיק כל הצמצומים, כי עקר תקון והמתקת כל הצמצומים הוא על ידי אמונה שהוא בחינת צמצום של השכל ועל כן על ידי אמונה יכולין להמתיק כל הצמצומים כי עקר תקון והמתקת כל הצמצומים הוא על ידי אמונה שהוא בחינת צמצום הקדוש שרש של כל הצמצומים שבעולם בבחינת (תהלים לג) וכל מעשהו באמונה. כי כל מעשה בראשית, דהינו כלל העולם הם בחינת צמצומים, כי בכל דבר יש צמצום בכמות ואיכות, כמבאר במאמר הנ"ל, וכלם נבראו על ידי בחינת אמונה שהוא בחינת צמצום העליון שרש של כל הצמצומים שבעולם. וכשזוכין לאמונה נכללין כל הדברים שהם כל הצמצומים באמונה ועל ידי אמונה נכללין כלם בתוך השכל בתוך אבן שתיה כנ"ל. וכמובן במאמר הנ"ל שדיקא על ידי אמונת חכמים נכללין באבן שתיה להמתיק כל הצמצומים והדינים וכנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא שהמתקת כל הצמצומים והדינים הוא על ידי אמונה דיקא כנ"ל. ועקר האמונה תלויה בהממון דיקא, כמובא במקום אחר בבחינת ואמונה מאד. כי עקר ההמתקה שנעשה על ידי האמונה העקר הוא להמתיק בחינת הממון, שהוא עקר הצמצום כנ"ל. ועל כן אין נכר אמונת חכמים כי אם על ידי הממון כשזוכין לתן להם ממון שזהו עקר תקון האמונה, כי בזה דיקא נכר האמונה באמת כשמפזר ממונו בשביל החכמים האמתיים. ואזי זוכה לאמונה באמת וזוכה להיות נכלל בחכמי הדור שהם בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים והדינים שהם כלולים בממון, כי כל ממונו ששם כל הצמצומים נתתקן על ידי שנותן מממונו לחכם הדור האמת בחינת אבן שתיה קדשי קדשים ששם נמתק הכל כנ"ל:

Copy passage with reference

נמצא, שכלל כל המצות הוא בשביל להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל והעקר תלוי בממון ששם כל הצמצומים כנ"ל. ועל כן צריכין לפזר ממון בשביל כל מצוה ומצוה, כמו שכתוב, אמת קנה. וכמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן כג) וכמבאר בזהר הקדוש, כי עקר ההמתקה של הצמצומים והדינים תלויה בתקון הממון כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת אסור החמור של גזלה שאסור לגזל ממון חברו ואפלו כל שהוא, כי כל אחד מישראל כפי שכלו כן הוא ממתיק את בחינת הצמצומים השיכים לו כנ"ל. ועקר הצמצומים הם בחינת הממון והחפצים של אדם כנ"ל וכל אחד אינו יכול להמתיק כי אם את ממונו וחפצים שלו, כי אי אפשר להמתיק שום צמצום כי אם על ידי השכל השיך לו כנ"ל, וכל אחד מישראל הוא בחינת שכל פרטי כנ"ל שאין לו כח להמתיק כי אם את בחינת הצמצום השיך לו שהוא ממונו וחפצים שלו שהם בחינת צמצומים שלו כנ"ל, אבל ממון חברו הוא בחינת צמצום אחר שהמתקתו על ידי שכל אחר השיך לו, דהינו על ידי בעליו של אותו הממון, שהם בחינת השכל השיך לאותו הצמצום, דהינו לאותו הממון. וזהו אסור החמור של גזלה, כי על ידי גזלה חס ושלום, הוא עוקר את הממון שהם הצמצום מהשכל השיך לו שאי אפשר לזה הצמצום, דהינו הממון להיות נמתק כי אם על ידי זה השכל דיקא, דהינו על ידי בעליו. ועל כן כשגוזלו ממנו ועוקר הממון והצמצום מבעליו משכלו ממש אזי בודאי אינו יכול להיות נמתק, כי אין נמתק אלא בשרשו כנ"ל, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. וכשאין הצמצום נמתק אזי מתגבר הדין חס ושלום, ומתגבר הסטרא אחרא חס ושלום, שאחיזתה משם חס ושלום, כידוע, כי לא די שאינו נמתק הצמצום והדין, אדרבא, מתגבר הדין ביותר, חס ושלום, כי הצמצום יונק משכל אחר שאין שיך לו שאינו נמתק על ידו ואזי כשאינו נמתק על ידו ונפסק משרשו אזי נמשך היניקה שמקבל משכל אחר שאין שיך לו, להסטרא אחרא חס ושלום, ומתגבר הדין חס ושלום כנ"ל:

Copy passage with reference

וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על דור המבול:

Copy passage with reference

לא נחתם גזר דינם כי אם על הגזל, כי על ידי גזלה נפסק הצמצום משרשו חס ושלום, כנ"ל ואזי אינו יכול למתק ומתגבר הדין חס ושלום. ועל כן על ידי הגזל דיקא נחתם גזר דינם כנ"ל, כי כל זמן שאין גזל אזי אפלו כשיש דין חס ושלום, יכול למתק על ידי השכל השיך לו, אבל על ידי גזל חס ושלום, שעל ידי זה נפסק הדין והצמצום משרשו ואזי אין יכול למתק חס ושלום, ועל כן אז דיקא נחתם הגזר דין כנ"ל. נמצא שזה שגוזל את חברו שוה פרוטה הוא פוגם בכל התורה כלה, כי זהו כלל כל התורה כלה להמתיק הצמצומים והדינים כנ"ל ועל ידי גזלה אי אפשר להמתיק בשום אפן כנ"ל, כי נפסק הצמצום משרשו כנ"ל ועל כן הוא פוגם בכל התורה כלה כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו. כי כל זמן שיש אהבה בין ישראל אין הדין שולט עליהם כלל, כי על ידי האהבה נכללין יחד בתוך אבן שתיה וכו' ועל ידי זה נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל, אבל כשיש חס ושלום, שנאה ופרוד ביניהם ואין נכללין יחד אזי אין יכולין לכלל בתוך אבן שתיה להמתיק הדינים. ועל כן אז יכול חס ושלום, הדין לשלט על שונאי ישראל כנ"ל בבחינת לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, שהוא בחינת שנאה ופרוד כנ"ל, כי עקר ההמתקה תלויה באהבה וכלליות כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן אין תקנה לגזלה כי אם כשמשיב את הגזלה לבעליו, כמו שכתוב, והשיב את הגזלה וכו'. וכל זמן שאינו משיב את הגזלה לבעליו אין לו תקנה בשום תשובה בעולם, כי כל התשובות של כל החטאים הוא על ידי בחינת שכל הכולל, בחינת חכמה עלאה, אבן שתיה, קדשי קדשים ששם היה נכנס כהן גדול ביום הכפורים לפני ולפנים לכפר עונות ישראל. כי כל החטאים הוא שעל ידי החטא פוגם בחכמה ושכל לפי שרש נשמתו שהוא השכל כנ"ל, כי על ידי החטא ממשיך לעצמו חס ושלום, רוח שטות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה דף ג), אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. וכשנפגם החכמה אזי אין יכול להמתיק הצמצום והדין ואזי מתגבר הדין חס ושלום, שזהו עקר הפגם של החטא חס ושלום, כי כל עבודתנו הוא בשביל להמתיק דינים כדי להכניע הסטרא אחרא שעקר אחיזתה מבחינת דינים כידוע. ועל כן תקון החטא על ידי תשובה, כי תשובה היא בחינת שכל העליון שכל הכולל הנ"ל, כי תשובה היא בחינת בינה כידוע ובינה וחכמה עלאה כלו חד כי שלש הראשונות כחדא חשיבי כידוע, הינו כי על ידי תשובה בחינת שכל הכולל הנ"ל על ידי זה חוזר ומקבל משם שכל לחזר ולתקן ולהמתיק הצמצום והדין שפגם בו כנ"ל. כי עקר ההמתקה והתקון על ידי שכל הכולל, שהוא בחינת תשובה, שהוא בחינת קדשי קדשים אבן שתיה כנ"ל, ועל כן שם היה נכנס כהן גדול ביום הכפורים לכפר עונות ישראל, כי שם נמתקין כל הצמצומים והדינים שהוא תקון כל העונות כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת כל הקרבנות שהיו בבית המקדש בשביל כפרה על עונות, כי הבית המקדש שם מאיר השכל הכולל בחינת אבן שתיה שהיה בבית המקדש ועל ידי שהיה האדם מביא קרבן מיגיע כפו מממונו לתוך הבית המקדש על ידי זה היה מעלה ומתקן וממתיק את בחינת הצמצום ונתבטל הרוח שטות רוח הבהמיות שעל ידי זה היה מתגבר הדין חס ושלום, על ידי שנפגם השכל ולא היה יכל להמתיק את הצמצום. ועכשו על ידי הקרבן בהמה שמקריב בבית המקדש ששם הוא האבן שתיה על ידי זה זוכה להמשיך שכל מאבן שתיה ומכניע רוח הבהמיות רוח שטות וממתיק את הצמצום והדין שעקרו הוא בחינת הממון על ידי שהביא הקרבן מממונו מיגיע כפו כנ"ל. ועל ידי זה נתכפר חטאו וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת שנא גזל בעולה. כי אף על פי שבבית המקדש היה האבן שתיה ששם נמתקין כל הצמצומים והדינים כנ"ל, אף על פי כן אין יכולים לכלל שם כי אם על ידי אהבה וכלליות כנ"ל ועל כן כשיש גזל בהקרבן אזי בודאי אין הקרבן יכול להתקבל, כי על ידי הגזל נפרד הצמצום משרש שכלו כנ"ל ואז אינו יכול לכלל בתוך האבן שתיה שזהו עקר תקון הקרבן כנ"ל. וזהו בחינת שנא גזל בעולה כנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן אין תשובה וקרבן מועיל על הגזל כי אם אחר שישיב את הגזלה, כי אי אפשר להכלל בתוך האבן שתיה ששם המתקת כל הדינים תקון של כל החטאים כי אם על ידי אהבה וכלליות. אבל על ידי גזל נפסק הצמצום משרש שכלו ואז אינו יכול לכלל בתוך אבן שתיה בשום אפן. ועל כן אי אפשר לתקן חטאו בשום פנים כי אם כשישיב את הגזלה לבעליו לשרשו ואז יכול לזכות לתשובה להיות נכלל בתוך בחינת אבן שתיה ששם נתתקן הכל וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת גזל ואינו יודע למי גזל? יעשה מהן צרכי רבים. כי מאחר שאינו יודע את מי גזל ואף על פי כן הוא חפץ לתקן חטאו על כן נתנו לו חכמינו זכרונם לברכה עצה לעשות צרכי רבים כי על ידי שיעשה צרכי רבים שהם נכללים יחד בתוך בחינת אבן שתיה מאחר שהם רבים וכנ"ל, על ידי זה יוכל לתקן חטאו, כי בכללם יהיה אפשר לו לכלל עמהם גם כן שם ועל ידי זה יתקן חטא הגזלה שלו להמתיק הצמצום על ידי הרבים שנכללין בתוך אבן שתיה כנ"ל. וכל זה הוא מחמת שאינו יודע, אבל כשיודע אין לו תקנה כי אם על ידי והשיב את הגזלה וכו' וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת האסור שאסרו רבותינו זכרונם לברכה לקנות מן הגזלן שום דבר. כי כל דבר שבעולם יש לו צמצום ואין הצמצום נמתק אלא בשרשו, דהינו על ידי החכמה והשכל השיך לו שהוא הבעלים של אותו הדבר שהם בחינת החכמה והשכל השיך לאותו הצמצום המלבש באותו הדבר שהוא ברשותו כנ"ל. ולפעמים החפץ צריך לצאת מרשות אדם זה לרשות אחר ואין הדבר יכול לצאת מרשות לרשות כי אם בדעתו וברצונו הטוב של הבעלים, כי עקר אחיזת הצמצום, שהוא בחינת החפץ הוא בדעתו ובשכלו ששם שרש הצמצום ועל כן אין הדבר יוצא מרשותו כי אם בדעתו והעקר תלוי ברצונו הטוב. כי באמת איך אפשר שיצא הדבר מרשות אדם זה לרשות אדם אחר, כי מאחר שזה הצמצום שיך לזה האדם לזה השכל ואי אפשר לו להתברר ולהתמתק אלא על ידי זה השכל של זה האדם דיקא כנ"ל איך אפשר שיצא לרשות אחר? אך העקר של המשא ומתן הוא שצריכין לשאת ולהגביה הדבר הנמכר לשרשו לבחינת חכמה עלאה לבחינת אבן שתיה, קדשי קדשים, שהוא שרש של כל הצמצומים של כל הדברים שבעולם כנ"ל. וכשמגביהין הדבר לשם ששם נכללין יחד כל הצמצומים שבעולם, ושם יכולין להחליף הדבר שיצא מצמצום זה לצמצום אחר, דהינו מאדם זה לאדם אחר מאחר ששם כלולים כל הצמצומים וכל החכמות יחד כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהגבהה קונה בכל מקום, כי עקר הקנין על ידי הגבהה דהינו בחינת מה שמגביהין הדבר למעלה לשרשו העליון לבחינת אבן שתיה קדשי קדשים ושם דיקא יוצא הדבר מרשות לרשות מחמת ששם שרש הכל כנ"ל. וזה בחינת משא ומתן דהינו שנושאין הדבר למעלה ושם עקר בחינת המשא ומתן כי אי אפשר שיצא הדבר מרשות לרשות כי אם כשמעלין אותו למעלה וכו' כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת (רות ד) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו'. חליצת הנעל בשעת קנין מרמז על הנ"ל שצריכין בשעת הקנין להיות נכלל בבחינת אבן שתיה קדשי קדשים ששם הדבר יוצא מרשות לרשות כנ"ל. וכשרוצין להכלל שם צריכין לחלץ המנעלים בבחינת של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, בבחינת לא יכנס להר הבית במנעלו, מחמת ששם בבית המקדש הוא האבן שתיה צריכין שם לחלץ המנעלים. וזה בחינת חליצת המנעלים ביום הכפורים, כי אז נכללין בתוך אבן שתיה שזה בחינת מה שהכהן הגדול היה נכנס בשביל כלל ישראל לפני ולפנים לתוך קדשי קדשים אל האבן שתיה, על כן צריכין אז לחלץ המנעלים בבחינת של נעליך וכו'. ועל כן לפנים בישראל בשעת המשא ומתן שאז היו צריכים לכלל בתוך האבן שתיה ששם שרש כל הצמצומים כדי ששם יהיה הדבר נחלף ויוצא מרשות לרשות כנ"ל, על כן היו חולצין המנעל אז לרמז על זה כנ"ל. וזהו, על הגאולה ועל התמורה, כי מחמת שהדבר צריך שיהיה נימר ונחלף מצמצום זה לצמצום אחר. וזה בחינת תמורה ומזה יהיה אפשר חס ושלום, שיתאחז הסטרא אחרא שאחיזתם מבחינת תמורות כידוע, כי מאחר שאין הצמצום נמתק אלא בשרשו כנ"ל אם כן כשיכנס ברשות אחר לא יוכל להיות נמתק כנ"ל ואם כן יוכל חס ושלום, הסטרא אחרא להתאחז חס ושלום, מאחר שאין הצמצום נמתק, כי עקר אחיזתם כשאין הצמצום נמתק חס ושלום, כנ"ל, ועל כן עקר תקון המשא ומתן הוא על ידי שבשעת המשא ומתן הדבר עולה לשרשו העליון לבחינת חכמה עלאה, לבחינת אבן שתיה, קדשי קדשים ששם כלול הכל ביחד ושם הדבר נמתק ונחלף ויוצא שם מרשות לרשות, מצמצום לצמצום ואזי הדבר נחלף בקדשה גדולה, ואדרבא, נתברר הדבר ונמתק ביותר מאחר שנכלל בשרשו העליון וזה עקר תקון המשא ומתן כשנכלל הדבר בשעת המשא ומתן בתוך אבן שתיה כנ"ל. וזה בחינת שלף איש נעלו שהיה לפנים בישראל בעת התמורה כשיצא הדבר מרשות לרשות כנ"ל:

Copy passage with reference

ועקר הדבר תלוי ברצון ואהבה, כי אי אפשר להכלל שם בבחינת אבן שתיה, קדשי קדשים כי אם על ידי בחינת אהבה וכלליות כנ"ל, ועל כן צריך שיהיה המכירה ברצון טוב ובדעה מישבת, כי עקר הכלליות שם בבחינת אבן שתיה הוא על ידי רצון ואהבה דיקא כנ"ל. וגם צריכין דעה מישבת, כי השכל הוא שרש הצמצום שהוא הממון ועל ידי הרצון ואהבה נכלל השכל בתוך שכל העליון, שהוא בחינת אבן שתיה וכו' ועל ידי זה יוצא הדבר מרשותו לרשות חברו, כי שם בתוך האבן שתיה נתועדין יחד כל הצמצומים שבעולם ושם נכללין יחד כנ"ל. וכל זה על ידי אהבה וכלליות, דהינו כשמוכר או נותן מידיעתו ורצונו כנ"ל:

Copy passage with reference

אבל כשלוקח הדבר בחזקה בגזלה חס ושלום, אזי אי אפשר להכלל שם ואזי, אדרבא, הדבר נפסק משרשו וכו' וכנ"ל. ועל כן אסור לקנות שום דבר מהגזלן, כי מאחר שהדבר בא בגזלה לידו ונפסק משרשו ואז בודאי אין הדבר יכול לעלות על ידי הגזלן לשרשו לבחינת אבן שתיה, כי אי אפשר להכלל שם כי אם על ידי רצון ואהבה כנ"ל, על כן אסור לקנות ממנו, כי על ידי קנין זה מתגבר הסטרא אחרא ביותר, כי מאחר שאין נכלל בשרשו העליון ואין נמתק הצמצום אזי כל מה שנחלף הדבר ויוצא מרשות לרשות מתגבר הסטרא אחרא יותר, כי עקר אחיזתם מבחינת תמורות חס ושלום וכנ"ל. אבל כשקונין מאדם כשר אז בשעת המשא ומתן עולה הדבר לשרשו העליון, על ידי רצון הטוב ושם דיקא בבחינת השרש העליון בבחינת אבן שתיה שהוא כלול מכלם שם הדבר יוצא מרשות לרשות ואזי הדבר נמתק יותר כנ"ל, כי שם נמתק הכל כנ"ל:

Copy passage with reference

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

Copy passage with reference

וזהו בחינת שנוי מעשה שעל ידי זה קונה הגזלן החפץ ואין צריך להחזירו לבעליו כי אם דמים, כי כל אחד כפי שכלו ודעתו כן יש לו צמצומים המלבשים בהחפצים והכלים שלו כנ"ל ועל כן כל אחד חפץ בכלים וחפצים אחרים משנים מחברו, כגון למשל זה חפץ בכלי שיש לו ציור כזה וזה חפץ בכלי שיהיה לו ציור אחר, הינו צמצום אחר והכל כפי שרש שכלם שהם שרש הצמצומים וכמו כן כל אחד חפץ בכלים אחרים, הינו בצמצומים אחרים. ועל כן כל זמן שהכלי בציורו הראשון בבחינת צמצום הראשון שהיה ביד בעליו כפי רצון בעליו כפי השכל שלו שהוא שרש הצמצום כנ"ל אז היה חיב הגזלן להחזיר הכלי דיקא ליד בעליו כדי להחזיר זה הצמצום דיקא לשרשו שהוא בעליו כנ"ל. אבל כשכבר קלקל הגזלן ושנה הכלי בשנוי גמור שאינו חוזר לבריתו ועשה ממנו ציור אחר צמצום אחר שוב אין הדבר שיך לו כלל כי לא נעשה על פי שכלו וכנ"ל. ועל כן אין חיב להחזיר לו גוף החפץ כי אם דמים מה שהיה שוה, כי דמים חיב על כל פנים, כי אפלו אם היה נאבד הכלי שגזל צריך לשלם כי הגזלה באחריות הגזלן. אבל גוף החפץ אין צריך להחזיר מאחר שנשתנה הצמצום שוב אין שיך להשכל הראשון שהוא בעליו וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת מה שגזל הגר שמת ואין לו יורשים צריך להחזיר הגזלה לכהנים בזמן שבית המקדש קים וכו', כמבאר הדין בגמרא, כי הכהן איש חסד והוא ממתיק כל הדינים שהם כל הצמצומים כי הכהן מקבל מהכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים להאבן שתיה וכו' כנ"ל. ועל כן הכהן הוא איש שלום, כי עקר ההמתקה על ידי בחינת שלום וכלליות שעל ידי זה נכללין לפני ולפנים בתוך בחינת האבן שתיה כנ"ל. ועל כן כל הקרבנות על ידם, כי עקר הקרבן שיהיה עולה ונכלל בתוך בחינת אבן שתיה ששם כל ההמתקות כנ"ל, כי שם עולין כל הקרבנות וכל התפלות, כי זה שער השמים הנ"ל. ועל כן עקר ברכת כהנים הוא שלום והתחלת ברכתם הוא יברכך ה' בממון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי שם בממון עקר הצמצום כנ"ל ושם צריכין עקר ההמתקה שהוא בחינת ברכה כנ"ל ועקר הברכה וההמתקה להמתיק הצמצום שהוא בחינת ממון כנ"ל הוא על ידי השלום וכלליות וכו' וכנל. ועל כן הגזלה שאין לה בעלים להחזירה לידם לתקן הפגם על ידי ההשבה שיחזר הצמצום לשרשו שעל ידי זה יעלה ויכלל בשרשו ויוכל להתמתק וכו' וכנ"ל, וכשאין לה בעלים להשיב להם הגזלה לתקן על ידי זה אזי תקונו שישיב לכהנים, כי הם עקר בחינת ההמתקות כל הצמצומים והדינים, כי הכהן הוא בחינת חכמה כידוע והוא בחינת חסד שממתיק כל הצמצומים והדינים וכו' וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה בחינת ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה וכו'. ופרש רש"י: ברכת כהנים, כי עקר תקון הקרבנות והתפלות הוא על ידי ברכת כהנים שעקר ברכתם הוא שלום בחינת כלליות ואהבה שעל ידי זה נכללין בבחינת אבן שתיה ששם כל ההמתקות ושם עולין כל הקרבנות והתפלות וכו' כנ"ל. וזה בחינת ברכת כהנים בשעת התפלה וכנ"ל:

Copy passage with reference

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן:

Copy passage with reference