Skip to main content

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה א

Text size
Reading settings
Line spacing
Column width
Reading page tone

Saved in this browser only.

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה א · פסקה 1

שעור גזלה לענין השבה הוא שוה פרוטה. וכן שעור ממון לענין צדקה ולכל דבר הוא גם כן פרוטה:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה א · פסקה 2

כי הממון הוא שרש הנפש, כמבאר היטב בדברי רבנו נרו יאיר במאמר גזלה (סימן סט) והיא בחינת מלכות, בחינת אמונה שמשם יוצאין כל הנפשות ובשביל זה צריך להמשיך בחינת אמונה אל העשירות, כמו שאמרו (שבת לא), נשאת ונתת באמונה. כי עקר העשירות, שהוא שרש הנפש, הוא בבחינת מלכות אמונה כנ"ל וכשממונו כשר בבחינת אמונה כנ"ל אזי הוא עשירות שבקדשה כנ"ל. ואיתא בדברי רבנו נרו יאיר במאמר אמונה המתחיל ואלה המשפטים (סימן זין) שאמונה שהוא בחינת תפלה ונסים היא נקראת בחינת פרוטה, כמו שמבאר שם, שזה בחינת אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס, עין שם. וזה בחינת מלאך הממנה על הגשמים דדמיא לעגלא ופריטא שפותה בחינת תפלה אמונה בחינת ה' שפתי תפתח, עין שם:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה א · פסקה 3

ועל כן הממון שהוא שרש הנפש שהוא בחינת אמונה, והוא בחינת גשמים כי כל העשירות וההשפעות על ידי גשמים, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר (סימן ס) והוא בחינת תפלה, כי אי אפשר לקבל שפע ועשירות כי אם על ידי תפלה שעל ידה נמשכין כל ההשפעות כידוע, ועל כן שעור ממון לכל דבר הוא פרוטה שאזי נקרא ממון, כי יש לו שרש בבחינת אמונה שהוא בחינת תפלה בחינת פרוטה כנ"ל. ועל כן הגוזל את חברו שוה פרוטה כאלו נוטל נפשו, כי כשהוא בבחינת פרוטה שהיא אמונה כנ"ל אזי הוא בבחינת שרש הנפש ועל כן אז הוא נחשב כאלו נוטל את נפשו, כי כל הנפשות יוצאין מאמונה שהוא בחינת פרוטה כנ"ל. ועקר שלמות הממון הוא על ידי צדקה כמובא שם בדברי רבנו כמה פעמים, על כן שעור צדקה גם כן בפרוטה, כי אזי נשלם הממון בבחינת אמונה ואזי הוא ממון שבקדשה כנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה א · פסקה 4

ואפלו מגוי אסור לגזל אבל טעות גוי מתר, כי אין להם אחיזה אלא בבחינת ידים, בבחינת (בראשית כז) והידים ידי עשו הינו מנפילות הידים ששם כל ההשפעות בבחינת (תהלים קמה) פותח את ידיך וכו'. כי הידים הם בחינת אמונה ששם העשירות, כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה. ומנפילת הידים בבחינת (שם פח) והמה מידך נגזרו, משם הם נאחזים. וכמובא שאחיזת הסטרא אחרא בסופי האצבעות. וזה בחינת והידים ידי עשו ואין כחו אלא ביד. ועל כן אסור לגזל מידו כי אסור לטל מהם שלא כדין כידוע ושם בידים הוא אחיזתם כנ"ל. אבל טעות גוי מתר, כי הם רחוקים מן החכמה ואין להם שום אחיזה בהחכמה וכל עשירותם שהוא בחינת מלכות, הוא בלא חכמה, כמובן כל זה מדברי רבנו במאמר קרטליתא (סימן יח) וזה בחינת מלכותא בלא תגא שאין להם כתר המלכות, כי הכתר הוא בחינת מחין, אבל ישראל כל ממון שלהם שהם בבחינת מלכות דקדשה, בחינת אמונה עקר אחיזתו בבחינת חכמה כידוע שמלכות דקדשה מקבלת חיות מחכמה וכמובא בדברי רבנו נרו יאיר בכמה מקומות שצריך להמשיך חכמה שהוא החיות אל העשירות ואז הוא עשירות שבקדשה. אבל עשירות שבסטרא אחרא, שהוא ממון של העכו"ם, הוא בבחינת שחוק הכסיל, בחינת כסילות אל אחר. וזה בחינת מה שכתב רבנו נרו יאיר (סימן כה) שעקר החן הוא רק בממון של ישראל ששם מלבשין הגונין עלאין, הינו בחינת חיות חכמה ומחין, אבל ממונם הוא עפרא בעלמא, בחינת עפרות זהב ואין בו שום חיות ומחין ועל כן אין בו חן. ועל כן טעות גוי מתר, כי תכף שיוצא הדבר מידו בהתר אף על פי שאינו יוצא מדעתו כי אלו היה יודע שטעה לא היה נותן לו אף על פי כן הוא מתר כי אין לממונן שום אחיזה בהדעת כנ"ל, כי אין להם דעת כנ"ל ואין אסור רק להוציא מידם בחזקה כי שם אחיזתם כנ"ל, אבל דעת אין להם כנ"ל. ועל כן יש דעות שמתירין אפלו להפקיע הלואתו, כי תכף שאין הממון בידו כבר יצא ממנו ואין לו עליו רשות, כי שוב אין הממון נאחז בו, כי אין נאחז אצלו רק בידיו כנ"ל, אבל ישראל אף על פי שאין הממון בידו, אף על פי כן עדין נאחז בדעתו, כי עקר אחיזת העשירות הוא בדעת ששם חיותו כנ"ל ועל כן אסור לגזל את ישראל אפלו הממון שבא לידו בהתר כגון הלואה וכדומה, כי עדין הוא ברשותה דמרה, כי נאחז בדעתו כנ"ל ועל כן אסור טעות ישראל מאחר שלא יצא מדעתו כנ"ל:

ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גזלה א · פסקה 5

וזה בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה. כי העכו"ם אין להם שעור פרוטה, כי אין להם אחיזה במלכות ישראל שהוא בחינת אמונה בחינת פרוטה כנ"ל. וכל ממונם רחוק מבחינת מלכות דקדשה שהוא בחינת פרוטה כנ"ל ועל כן אין להם שעור פרוטה כנ"ל. ועל כן אין להם שעור כלל, כי לכל דבר שבקדשה יש שעור ומדה, כי הקדשה צריך מקום והכנה שתשרה בו הקדשה, כידוע וכמובא לעיל מזה. אבל הם וממוניהם הוא בבחינת עבודה זרה שכתותי מכתת שעורה כי אין להם על מה שיסמכו (כי הם בבחינת שבירה ונפילה בלי כלים ומדות בחינת תהו ובהו, אבל ישראל הם בבחינת תקון שהוא על ידי הכלים, שהם בבחינת מדות ושעורים) כי עשירותם הוא בלי חיות כנ"ל, ועל כן אין להם שעור לא בתחלה ולא בסוף, דהינו שאצלם נחשב לממון אפלו פחות משוה פרוטה והם נהרגין על פחות משוה פרוטה וגם תאותם לממון הוא בלי שעור ואינם יכולים למלאות תאותם לעולם, כי הם בבחינת בלי שעור, בחינת תהו ובהו כנ"ל. אבל ישראל הם בבחינת הקדשה, בבחינת התקון ששם יש שעור ומדה לכל דבר כנ"ל ועל כן אנו מצוים לבלי להתאוות מותרות רק להסתפק במה שיש לו, כי צריך לתת שעור ומדה לכל דבר שהוא בבחינת התקון כנ"ל:

Sources and license

Source of this chapter: קובץ Word מאתר אור ברסלב, הקלדת OYW (בלי הצהרת זכויות); הורד 20.10.2026

Credits and sources

Likutei Halakhot · חושן משפט ב · גזלה א · NACHMAN