ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · נזיקין ה
Reading settings
אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד, בין ער בין ישן:
על פי התורה 'תקעו-אמונה' בלקוטי תנינא סימן ה, עין שם כל התורה:
כי העקר הוא אמונה וכו' ולזכות לאמונה הוא על ידי צעקת הלב ממעמקים וכו' שעל ידי זה חותרין המים עמקים עצה וכו'. ולזה צריכין איש תבונות שהוא על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה ממשיך פרנסה ומצחצח נשמתו בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו וכו' וכו'. ועל ידי שמעלין האמונה הנפולה נעשין גרים וכו' ואלו הגרים מזיקין לישראל ומכניסין בהם גאוה וכו'. והתקון לזה על ידי המגני ארץ שמשברין תאותם ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה' בחינת תפלין וכו', עין שם כל זה היטב:
ועל כן אדם צריך לזהר מאד לבלי להזיק ממון חברו ממון ישראלי שיקר מאד, אדרבה, חובה עליו להשתדל להצילו מהזק, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. וכן הוא מחיב להשתדל להשיב אבדה וכו' שהוא מצות עשה דאוריתא. כי ממון ישראל יקר מאד, כי ממון ופרנסת ישראל נמשך על ידי הצדיקים אמתיים שהם נכללים בבחינת איש תבונות הנ"ל שממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה נמשך פרנסה שעל ידי זה מצחצחין הנשמה שעל ידי זה יכולין לדלות העצות טובות ממעמקים שעל ידי זה גדלה האמונה הקדושה. נמצא, שממון ישראלי יקר מאד, כי עקר הוא האמונה שגדלה על ידי ממון ופרנסת ישראל וכנ"ל. ועל כן אסור להזיק ממון חברו וכנ"ל. ועל כן האדם חיב בהזק תמיד אפלו בשנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אדם מועד לעולם וכו' כנ"ל. כי כל ההזקות נמשכין מהמזיקי עלמא שהם ההפך מתקוני האמונה הנ"ל, כי הם נמשכין מזהמת הגרים שקשים לישראל וכו' כנ"ל. ועל ידם נמשך נאוף בחינת החתים בשרו שהוא פגם הדעת שמשם כל כח המזיקין רחמנא לצלן, כידוע שעל ידי מקרה בלתי טהור חס ושלום, נבראין מזיקין חס ושלום, שמשם כל ההזקות שבעולם רחמנא לצלן, וזה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בספר הא"ב) שכל ההזקות באין על ידי פגם הדעת, הינו כנ"ל, כי על ידי פגם הברית שעל ידי זה באין המקרות חס ושלום, זה עקר פגם הדעת והמח ועל כן משם כל ההזקות כנ"ל. ועל כן גם כל המנהיגי ומפרסמי שקר שעל ידם בא כל זה כנ"ל הם נקראים מזיקי עלמא, כי על ידם נמשך פגם הברית שמשם כל ההזקות כנ"ל. ועל כן אדם מועד לעולם אפלו בשוגג ובשנה, כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעל ידי המגני ארץ שמשברין תאותם ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם וכו' בחינת תפלין מחין, על ידי זה נשמר גם בשנה שהוא הסתלקות הדעת, כי זוכה לחלום על ידי מלאך וכו' ונצל מחלום על ידי שד וכו' שמשם כל המקרות רחמנא לצלן, נמצא שהאדם צריך לשמר את דעתו בקדשה עד שינצל גם בשנה ובשוגג שהוא גם כן בחינת שנה הסתלקות הדעת. ועל כן אדם מועד לעולם אפלו בשוגג ובשנה כשהזיק. כי כל ההזקות נמשכין מפגם הדעת הנ"ל שהאדם צריך לשמר עצמו שיהיה בכלל המגני ארץ הנ"ל באפן שיהיה נצל מפגם הדעת אפלו בשנה ובשוגג וכנ"ל:
ועל כן כשהזיק צריך לשלם בעדית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה הנזקין שמין להם בעדית. כי כשהזיק שנמשך מהמזיקי עלמא, שהם בחינת קלקול ופגם בתקוני האמונה כנ"ל (וכמבאר במקום אחר (בהלכות הפקר ונכסי הגר) שכל הפגמים המבארים שם שהם פגם נאוף שבא על ידי פגם הגרים וכו' על ידי זה חוזר ונפגם האמונה, חס ושלום, עין שם) על כן צריכין לחזר ולהמשיך תקון האמונה שהתחלת התקון הוא על ידי שממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל. והמשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זה בחינת ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וכו'. כי עדן - עין לא ראתה, בחינת רוחניות אלקות וכשרוצין להמשיכו לתוך צמצומים עקר המשכתו הוא על ידי בחינת נהר יצא מעדן שמשם התחלת הצמצומים עד שנמשך להשקות את הגן שמשם כל ההשפעות שבעולם בבחינת ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב וזהב הארץ ההוא טוב וכו', כי משם כל הממון והפרנסה. וזה בחינת עדית שהמזיקין צריכין לשלם, כי נקראים עדית מלשון עדן, כי השדה הטובה נקראת עדן, כמו שכתוב, כגן עדן הארץ לפניו (יואל ב). וכמו שכתוב בחירם מלך צור בעדן, גן אלקים היית וכו' (יחזקאל כח). ועל שם עדן נקראים השדות הטובות עדית. וזה בחינת הנזקין שמין להם בעדית, כי כשצריכין לשלם הנזקין לתקן מה שקלקלו בהזקם צריכין להמשיך התקון מראש והתחלה שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא נהר היוצא מעדן להשקות וכו' שמשם כל הפרנסה והממון וכנ"ל, שזהו בחינת עדית ששרשם בחינת עדן וכנ"ל:
וזה בחינת ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. כי כל ההזקות באין על ידי המזיקי עלמא שכלולים בארבעה אבות נזיקין ומהם נמשכין תולדות רבות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבות מכלל דאיכא תולדות. כי כבר מבאר שכל ההזקות נמשכין מהמזיקי עלמא כנ"ל שנמשכין מפגם כל התקונים הנאמרין בהתורה הנ"ל שכלם כלולים בפגם האמונה שהוא העקר. כי כל מצותיך אמונה. ועל כן הם ארבעה אבות נזיקין השור וכו', כי כל אלו הארבעה השור והבור וכו' הם ההפך מהתקונים המבארים בתורה הנ"ל שעל ידי זה נמשך כל ההזקות שבעולם:
השור זה בחינת פגם האמונה שהוא בחינת חטא העגל בבחינת וימירו את כבודם בתבנית שור וכו':
הבור זה בחינת פגם תאות ממון הפך הצדיקי אמת שעוסקין כל ימיהם לחתר המים שמהם גדלה האמונה שהוא על ידי פרנסתם ואכילתם הקדושה שממשיכין על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה ממשיכין פרנסה ועל ידי זה מצחצחין נשמתם עד שזוכין להמשיך המים עמקים עצה וכו' שעל ידי זה גדלה האמונה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ואלו המזיקי עלמא הם בהפך מזה, כי הם משקעים בתאות ממון להנאתם ולכבודם. והם רוצים להזיק חס ושלום ממון ישראל הכשרים שעל ידם גדלה האמונה כנ"ל. וזה בחינת בור, בחינת המשקעים בתאות ממון שנקרא בור, כמו שאיתא בתקונים, בור דא טחול וכו' כמבאר בדבריו זכרונו לברכה בהתורה צוית צדק (בסימן כג) כי הם בבחינת בור רק אין בו מים הפך ממון דקדשה של הצדיקים והכשרים שעל ידי זה חותרין וממשיכין המים שמהם גדלה האמונה כנ"ל ועל כן הם בבחינת באר מים חיים וכו', כי מימיו מן המקדש המה יוצאים שעל ידי זה גדלה האמונה כנ"ל. אבל המשקעים בתאות ממון להנאתם, שהם בחינת המזיקי עלמא, הם בחינת בור אין מים בו, כי אין בו מים עמקים עצה הנ"ל, אדרבא, הם פוגמים באמונה הקדושה בבחינת מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו, שהם בחינת כפירות ובלבולי האמונה:
והמבעה זה בחינת פגם הגרים הנ"ל, כי הגרים נמשכין על ידי הניצוצות טובות שהיו נעלמים בזהמת עשו בבחינת כי ציד בפיו, כמובא. וכשמוציאין אותם משם ונעשין גרים זה בחינת איך נחפשו עשו נבעו מצפניו, שנבעה ונגלה הניצוצות הקדושים שהיו צפונים ונעלמים בזהמתו הגדולה. אך מאחר שיצאו מזהמא כזאת על כן הם מזיקין לישראל וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזה בחינת מבעה בחינת איך נחפשו עשו נבעו וכו' כנ"ל. כמו שהביאו רבותינו זכרונם לברכה מקרא זה בגמרא לענין מבעה, הינו כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם, מבעה זה השן. בחינת המזיקי עלמא הנ"ל שהם המנהיגים של שקר הדוברים עתק על הצדיקים והכשרים אמתיים, שזה בחינת שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. בחינת שרקו ויחרקו שן וכו'. וכמו שכתוב ביחזקאל (קפיטל לד) לענין הרועים של שקר את החלב תאכלו וכו' ותהיינה צאני לאכלה וכו'. וכן בזכריה יא בענין רועה אוילי שהוא הרועה של שקר, נאמר שם, ובשר הבריאה יאכל. וכן בשארי מקומות שמדבר מהרועים של שקר שמגנה אותם שאוכלים בשר ישראל וכו' והם נמשכים מזהמת הגרים הנ"ל. ועל כן הם בחינת מבעה זה השן שהוא בחינת איך וכו' נבעו וכו' כנ"ל:
וההבער זה בחינת פגם נאוף בכמה בחינות הנמשך על ידי זהמת הגרים הנ"ל שנעשין על ידי עלית האמונה מנפילתה וכו', כמו שמבאר שם. וזה בחינת הבער, בחינת תבערת המדורה של תאוה הנ"ל, נמצא שכל הארבעה אבות נזיקין נמשכין מפגמים הנ"ל שכלם כלולים בפגם האמונה כנ"ל. ועל כן אמר התנא, לא הרי זה כהרי זה ולא הרי זה כהרי זה וכו'. כי יש בענין המזיקי עלמא הנ"ל שנויים רבים לאין מספר בהם ובתולדותיהן כיוצא בהן הצד השוה שבהן שדרכן להזיק, כי כלם מזיקים להעולם מאד. וכשהזיק חב המזיק לשלם במיטב הארץ, כי עקר התקון על ידי בחינת מיטב הארץ, בחינת מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, שהם בחינת עדית הנ"ל שצריכין לחזר ולהמשיך מים עמקים עצה הנ"ל שנמשך מעדן העליון בבחינת ונהר יצא מעדן וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת עצם האסור של המסור שהחמירו בו רבותינו זכרונם לברכה מאד שדינו כמו מומר וכופר וכבר מבאר מזה בהלכה ד הקודמת ענין מסור על פי התורה הנ"ל אך עוד לאלקי מלין לבאר יותר. וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על המסור שמורידין אותו ולא מעלין, כי כל מה שנאמר בהתורה הנ"ל נעוץ וקשור זה בזה בכמה קשרים, כי מבאר שם שעלית האמונה הוא על ידי שצועקים מעמק הלב וכו' עד שחותרים המים עמקים, שהם העצות שמהם גדלה האמונה וכו' וכו', ולזה אין זוכים כי אם על ידי האיש תבונות וכו' שהוא מי שמצחצח נשמתו באכילתו ופרנסתו שממשיך על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו'. ועל ידי עלית האמונה נעשין גרים וכו' ואלו הגרים מזיקין לישראל וכו', כי מכניסין גאוה בישראל שמזה לוקחין חרב הגאוה המנהיגים של שקר וכו' ועל ידי זה הם מכניסין תאות נאוף בעולם. והתקון על ידי המגני ארץ שמעלין מהחתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש לה', בחינת תפלין וכו' וכו' עד תקון המשפט וכו' וכו', עין שם היטב כל זה, כי אי אפשר לחזר ולבאר הכל פה, כי הם דברים ארכים ועמקים מאד. וכבר מבאר בדברינו במקום אחר שבכל ענין המבאר שם שמתגברת הסטרא אחרא לקלקל ולפגם. בכל פגם וקלקול חוזרת ונתקלקלת האמונה מראשית התקון, כגון במה שמבאר שם שעל ידי זהמת הגרים מכניסין גאוה וכו'. ועל ידי זה ממילא מתקלקלת האמונה. כי גאוה בחינת עבודה זרה וכפירות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה וכמבאר במקום אחר, כי על ידי הגאוה נפגם הפרנסה של ישראל שעל ידי זה מצחצחין נפשו וכו' שעל ידי זה יכולין לחתר העצות שמהם גדלה האמונה כנ"ל. כי עקר צחצחות הנפש על ידי האכילה והפרנסה זוכה בשלמות רק הצדיק האמתי שהוא יודע בשלמות להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעל ידי זה דיקא ממשיך פרנסה קדושה כזאת שמצחצח נפשו על ידה, כמבאר שם, עין שם היטב. וכל אחד מישראל כפי קרובו אל הצדיק הזה כן ממשיך ממנו פרנסה קדושה הנ"ל. וכן זוכה לאיזה בחינה לצחצח נפשו באכילתו ופרנסתו עד שזוכה לפי ערכו לחתר ולגלות עצות שמהם גדלה האמונה כנ"ל:
כי ישראל בכלל נקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב, ועמך כלם צדיקים מחמת שבשרשם הם מקשרים וכלולים בהצדיק האמת שהוא שרש נשמות ישראל. ועל כן ממון של ישראל הכשר הוא יקר מאד מחמת שעל ידי זה נמשך בחינת צחצחות הנפש שעל ידי זה גדלה האמונה הקדושה שהוא עקר הכל. ואם היה העולם מתנהג כסדר כמו שיהיה לעתיד היה נמשך כל העשירות וכל הון דעלמא להצדיק האמת שעוסק להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שמשם כל העשירות והפרנסה כנ"ל וכל מי שמקרב אליו יותר מקבל ממנו עשירות ופרנסה ברוח יותר. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבזמן שבית המקדש היה קים היה עקר הפרנסה והעשירות לישראל ואמות העולם היו נזונים מן התמצית, אבל מרבוי עונותינו נתהפך הכל, כי נחרב הבית המקדש וכל השפע והעשירות אף על פי שגם עתה נמשכת רק על ידי הצדיקים הנ"ל, אף על פי כן נתהפך הגלגל ונמשכת הרב להעכו"ם והרשעים, וישראל נזונין מתמצית. ועל כן עתה רב העשירות אצל ההמון והצדיקי אמת רבם עניים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל העולם נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו', כי צדיקיא מהניא זכותיהו אעלמא אדידהו לא. ועל זה צעק המקונן, נחלתנו נהפכה לזרים וכו'. על כן צריך כל אחד ואחד מישראל כשמגיע לו איזה שפע של פרנסה ועשירות שישתדל בכל כחו להחזיר ולהעלות הפרנסה למרא קמא שהוא הצדיקי אמת וכל הנלוים אליהם. וכן צריך כל אחד להתנהג בפרנסתו ועשירותו בקדשה לבלי להתגאות בו שלא יהיה בכלל שנאמר עליהם פן תאכל ושבעת וכו' וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת וכו'. ואז יוכל להמשיך האמונה הקדושה על ידי פרנסתו ולהפך להפך. נמצא שעל ידי פגם הגאוה נפגם הפרנסה דקדשה וממילא נפגמת האמונה שנמשכת על ידי זה. ועל כן באמת כל המתגאה כאלו עובד על זה כנ"ל. וכן על ידי נאוף נפגם האמונה, כמו שמבאר בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים. וכן פגם האכילה הוא פגם האמונה שגדלה על ידי בחינת צדיק אכל לשבע נפשו כנ"ל. אבל כשאינו אוכל בקדשה ומערבת בהאכילה כח השדים חס ושלום, אזי בודאי אינו מצחצח נפשו באכילתו ועל כן בודאי נפגם האמונה. וכן על ידי פגם המשפט נפגם האמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהדין המעות את הדין נקרא תועבה וכו' כמו עבודה זרה ממש. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שנסמך לא תטע לך אשרה וכו' אצל שפטים ושטרים תתן לך, לומר לך, שכל המעמיד דין שאינו הגון כאלו נוטע אשרה. ועקר הקלקול הוא בחינת פגם המשפט, כמובן בדברינו במקום אחר. כי בניסן שהוא יציאת מצרים היה ראוי להתתקן וכו', אך על ידי פגם המשפט חוזר ונתקלקל וכו':
וכל האריכות הגלות של עכשו משם, כמו שכתוב, ההפכים ללענה משפט וכו'. וכמו שכתוב בישעיה בהפטרת חזון, יתום לא ישפטו וכו'. וזה עקר הקינות של איכה, כמו שאמרו במדרש שמשה אמר, איכה אשא לבדי. וישעיה אמר, איכה היתה לזונה וכו'. וירמיה אמר, איכה ישבה בדד וכו', כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי משה אמר איכה אשא לבדי לענין תקון המשפט לומר שגם עליו קשה להשלים בשלמות תקון המשפט, כמו שכתוב שם, איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, לענין המשפט. וישעיה ראה אותה בפחזותה אמר, איכה היתה לזונה, על שכבר פגמו הרבה במשפט, כמו שכתוב שם, קריה נאמנה מלאתי משפט וכו'. וזהו, קריה נאמנה מלאתי משפט. כי תקון האמונה על ידי תקון המשפט כנ"ל. וזהו, איכה היתה לזונה, כי על ידי פגם המשפט נמשך זנות ונאוף כנ"ל. וירמיה ראה אותה בחרבנה ואמר, איכה ישבה בדד וכו'. כי עקר החרבן היה על ידי זה על ידי פגם המשפט שעל ידי זה נופלין אהבות הנפולין ונמשך תאות נאוף, כמו שמבאר שם שעל ידי זה חוזר ונתקלקל כל התקונים הנ"ל שעקרם האמונה וכנ"ל. ועל כן מסים שם שעקר הגאלה תלויה בתקון המשפט, כמו שכתוב, ציון במשפט תפדה וכו'. וזהו ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. כי עקר התקון על ידי בעלי צדקה האמתיים שזוכין לתן צדקה למקום הצריך, לצדיקי אמת והנלוים אליהם העוסקים להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שמהם כל שרש שפע הפרנסה והעשירות. רק שמחמת בחינת גלגל החוזר בחינת הטקלא וכו' שמתגלגלת בעת החרבן נתהפך השפע וכו' עד שהגיע למי שהגיע. וצריך כל אחד להחזיר השפע למרא קמא כנ"ל שעל ידי זה עקר תקון האמונה כנ"ל. ועל כן פגם המשפט עצום מאד ועל ידי זה כל החרבן, כי כשפוגם במשפט ומטה הדין ומחזיק ידי העושה עול שמכחש בעמיתו ועושק ממונו ופרנסתו של חברו שלא כדין נמצא שהוא פוגם בממון ופרנסת ישראל שבשרשו הוא קדוש מאד וכל האמונה נמשך על ידי זה. והדין המעות את הדין פוגם בזה הרבה, כי בודאי על ידי ממון של אסור שלוקח אחד מחברו שלא כדין בודאי על ידי ממון כזה אין ממשיכין אמונה, אדרבא, על ידי ממון כזה נפגמת האמונה מאד. ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
המכחש בעמיתו נחשב כעובד עבודה זרה. ועל כן פגם המשפט עצום מאד, כי על ידי זה עקר פגם האמונה כנ"ל:
וזהו בעצמו עצם פגם המסור שמוסר ממון של ישראל ביד עכו"ם ומוסר את איש ישראל הכשר במשפטיהם, כי הוא פוגם בכל הנ"ל ביותר מחמת שמוסר ממון ישראל שנקראים כלם צדיקים שעל ידי ממונם נמשך האמונה והוא מוסרם ביד העכו"ם שהם ההפך מהאמונה הקדושה (וכמבאר מזה לעיל באות ד). והעקר הוא פגם המשפט שמוסר את ישראל במשפטי העכו"ם חס ושלום, ועל כן בודאי ראוי לו ענשו שפסקו לו רבותינו זכרונם לברכה שמורידין אותו ולא מעלין, כי עקר פגם המשפט נמשך ממה שמעלין טפת עשו וישמעאל אל המח שעל ידי זה נפגמין התפלין וכו', כמו שמבאר שם, עין שם. ועל כן המסור שהפגם שלו מגיע לשם ביותר לבחינת פגם המשפט מאד, על כן הוא נופל אל הקלפה, שהוא בחינת טפת עשו וישמעאל שאסור להעלותה, רק צריכין להורידה בבחינת מה שנאמר בעשו:
אם תגביה כנשר וכו' משם אורידך. ועל כן בודאי משפטו של המסור חרוץ, 'מורידין ולא מעלין', כדי לתקן המשפט שפגם בו המסור ביותר על ידי שיורידו אותו ולא יעלה עוד כדי שלא יקלקל המשפט ביותר חס ושלום, כי נפל לבחינת טפת עשו וישמעאל שכל קלקול המשפט על ידי שמעלין אותם חס ושלום, על כן צריכין להוריד אותו ולא יעלה עוד כדי לתקן המשפט:
וזה פגם דתן ואבירם שפגמו במשפט נגד משה ואמרו, מי שמך לאיש שר ושפט עלינו וכו'. ומסרו אותו, כמו שכתוב, הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי וכו'. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהם הלשינו עליו. ואחר כך חלקו עליו בעדת קרח ורצו להפך המשפט של כל התורה חס ושלום, ועל כן היה ענשם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה בחינת מורידין ולא מעלין שעל ידי זה עקר תקון המשפט להוריד ולא להעלות בחינת טפת עשו וישמעאל שהם נפלו לשם כנ"ל. ועקר התקון יהיה על ידי משיח שנאמר בו, ושפט בצדק דלים וכו'. וכתיב, משפטך למלך תן וצדקתך וכו'. ואז יקים, ציון במשפט תפדה וכו' וכנ"ל במהרה בימינו, אמן:
וכל זה הוא בחינת ראש השנה, כמבאר שם במקומו בהתורה הנ"ל, כי זה עקר יגיעת העבודה של גדולי הצדיקים בראש השנה מחמת שאז צריכין להעלות האמונה, שהוא בחינת מלכות, כי על ידי שמאמינים בהבורא עולם, על ידי זה אנו ממליכין אותו עלינו, כי אנו מגלין בתפלתנו שה' יתברך ברא העולם והוא מלך על כל הארץ וכשמעלין האמונה צריכין לכל התקונים הנאמרים שם לצעק מעמק הלב בחינת ממעמקים קראתיך ה', שזהו בחינת מה שנוהגים לומר מזמור ממעמקים בראש השנה. וכשמעלין האמונה צריכין לזהר תכף שלא יבלבלו הגרים אותנו וכו' ועל כן צריכין תכף לבחינת כח קדשת המגני ארץ שמעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת פתוחי חותם קדש, בחינת תפלין וכו'. וצריכין שמחה לחזק כח המלאך שלא יזיקו המאכלים שזה בחינת בשמך יגילון כל היום הנאמר על ראש השנה. ועקר הוא גמר התקון, שהוא בחינת תקון המשפט, שהוא על ידי שמגרשין בחינת טפת עשו וישמעאל מהמח וכו' וכמובן בהתורה הנ"ל שעקר גמר התקון בשלמות הוא בחינת תקון המשפט, כמבאר למעין שם. וזה עקר בחינת ראש השנה, כי הוא יום המשפט, כי אז ה' יתברך יושב על כסא משפט. ואנו צריכין לעסק בתקון המשפט שעל ידי זה יוציא כאור משפטנו ותקון המשפט קשה מאד והוא עבודה גדולה ודקה מאד, כי צריכין דיקא להעלות מבחינת החתים לבחינת חותם דקדשה ואף על פי כן יגרש בחינת טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו את המשפט. על כן צריכין לסמך רק על גדולי הצדיקים היודעים לעסק בזה כראוי ואנחנו בעניותנו לא נדע מה נעשה רק מה שאנו יכולים לינק ולשאב מתורתם הקדושה אנו מחיבים לחתר ולהתיגע ולמצא מה ששיך לנו לכל אחד ואחד:
והנה מבאר שם שגם הצדיק הגדול והנורא והנשגב מאד גם הוא אינו זוכה לבחינת תקון המשפט כי אם על ידי תמימות ופשיטות שמשליך כל חכמתו ומשליך עצמו לתוך רפש וטיט בשביל ה' יתברך ועל ידי זה ה' יתברך חומל עליו ומגלה לו סוד דרכי ה' בחינת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו', שזהו בחינת תקון המשפט. ומבאר שם שזה הצדיק יכול להעלות את המשפט מעמקי תהומות שנפל לשם בבחינת משפטך תהום רבה ומשם הוא מעלה אותו וכו', עין שם בסוף התורה היטב. נמצא שעקר תקון המשפט הוא על ידי תמימות וזה אנו צריכין להמשיך עלינו כל אחד ואחד לילך בזה כל ימיו להמשיך על עצמו דרכי התמימות והפשיטות כאשר הזהירנו הוא זכרונו לברכה כמה פעמים. ועל ידי זה גם אנו זוכים בכח הצדיק הנ"ל לבחינת תקון המשפט, כי הצדיק הנ"ל בתקף קדשתו וחכמתו הנשגבה הוא מסלק הכל ומתנהג עצמו בתמימות ומשליך את עצמו לתוך כל מיני רפש וטיט בשביל ה' יתברך. ועקר הרפש והטיט שמשליך עצמו לשם בשביל ה' יתברך הוא מה שמוריד את עצמו ומשליך את עצמו בעמקי תהומות שהם מקומות הנמוכים והמלכלכים מאד של אלו שנפלו לשם בעונותיהם ותאותיהם הרעות שזהו עקר בחינת נפילת המשפט עד התהום. והצדיק בגדל רחמנותו על צער השכינה וישראל הוא משליך עצמו לשם כדי להעלות הנפשות הנפולות משם מעמקי תהומות תחתיות, שזהו עקר בחינת רפש וטיט שמשליך הצדיק עצמו לשם בשביל ה' יתברך. כי ה' יתברך חפץ חסד ורוצה בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. והצדיק שהוא יודע גדל תשוקת ה' יתברך לזה להחזיר אליו נדחיו על כן הוא מוסר נפשו בשבילו ומשליך עצמו למקומות נמוכים כאלה. כי זה עקר הנחת רוח של ה' יתברך, שזהו בחינת מה שאמר דוד המלך עליו השלום, ואני ידי מלכלכת וכו', כמבאר מזה במקום אחר. ועל כן כל אחד שרוצה לרחם על עצמו ורוצה לעלות מעמק נפילתו כל תקונו על ידי תמימות שעל ידי זה הוא יכול לדבק עצמו ולהכלל בהצדיק בכל מקום אשר הוא שם אפלו בעמקי תהומות, כי הצדיק הוא בחינת תם ומתמם עם תמימים שכל מי שממשיך עצמו לדרכי התמימות אף אם נפל בתאותיו לתהומות כמו שנפל יכול להכלל בתמימות הצדיק שהוריד את עצמו לשם ויכול לעלות ולשוב לה' יתברך על ידי זה:
כי עקר תקון כל אדם הוא על ידי בחינת תקון המשפט. כי צריך כל אדם לכלכל דבריו במשפט שישפט את עצמו בכל עת על כל דבר וכל הפגמים חס ושלום, הם בחינת קלקול המשפט שאינו מתנהג כמשפט התורה. ועקר קלקולו על ידי חכמות רעות של העולם שהם בחינת פגם המשפט, דהינו מה שנדמה לכל אחד כאלו ה' יתברך אינו מתנהג עמו במשפט הישר והצדק כאלו אי אפשר לו לעמד בנסיון כפי מה שה' יתברך מתנהג עמו. כי רב העולם צועקים שאינם יכולים לעבד את ה' יתברך מחמת חסרון הפרנסה. נמצא לפי דעתם חס ושלום, ה' יתברך מעות המשפט נגדם שרוצה שיעשו מה שאין בכחם לעסק בתורה ועבודה בחסרון פרנסה כזאת, אבל האמת בודאי אינו כן. כי צריך כל אחד להאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו ובודאי אינו בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש מהאדם שיעשה מה שאין ביכלתו. ובודאי הוא יתברך יודע שזה עקר הנסיון של זה האדם שיחטף עתים לתורה ועבודה מתוך דחקות הזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המקים את התורה מעני וכו'. וכן בכל מה שעובר על האדם. כי באמת האדם לא בא לעולם כי אם בשביל תקון המשפט, דהינו שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וזה כל מעלתו על כל המלאכים, על כן צריכים להאמין שה' יתברך בודאי ישר משפטיו ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמד בו אף על פי שלפי שכלו קשה לו לעמד בענינים אלו שעוברים עליו, אף על פי כן צריך להשליך שכלו וחכמתו ולהאמין כי ישרים דרכי ה' ומשפטיו ובודאי הוא צריך לעבר בזה העולם בענינים אלו שה' יתברך מתנהג עמו בעשירות או בעניות או בהתגברות התאות והרעיונים וכו' וכו', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הלל מחיב עניים, יוסף מחיב הרשעים, רבי אלעזר בן חרסום מחיב העשירים. ובזה כלולים כל המדרגות שבעולם, כי אין עני מהלל ואין התגברות והתגרות כמו שהיה ליוסף הצדיק וכן אין עשיר כרבי אלעזר בן חרסום. נמצא שעקר התקון על ידי תמימות שעל ידי זה הצדיק מקשר אותו לדרכי תמימותו ומעלהו ממקום שהוא שם. ואם אף על פי כן יצרו מתגבר עליו ביותר, צריך בדרכי התמימות לצעק ממעמקים וכו'. כי התורה נעוצה סופה בתחלתה ותחלתה בסופה ואי אפשר לבאר לכל אחד כמה וכמה הוא צריך להשליך שכלו ולהמשיך את עצמו לתוך דרכי התמימות שעל ידי זה הכל יכולין לעלות:
ועל כן באמת צריכין לזה למוד גדול להתאבק בעפר רגלי התמימים והכשרים בלבותם ולהשתדל כל ימיו להיות נכלל בבחינת הישיבה של הצדיק האמת שעוסק בלמוד האמתי של קיום התורה שזה העקר להכניס אמונה בעולם ולהוציא את כל אחד ממקומות המגנים שנפל לשם. כי יש בזה הלכות רבות ועמקות וכל זה מרמז בהתורה הנ"ל שכתב שם וזה בחינת רבי עם תלמידים שנקרא ישיבה, עין שם היטב. ומי שרוצה לחוס על חייו צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקש ישיבה אמתית כזאת שיוכל לזכות על ידה לאמונה שלמה ולקיום התורה לבל יאבד בתוך התהומות תחתיות שנפל לשם כאשר הוא יודע בנפשו כי מימות אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזה בחינת ויעקב איש תם ישב אהלים שהיה יושב אהלים בתוך הישיבות הקדושות של שם ועבר ללמד שם דרכי התמימות באמת להיות איש תם ועל כן זכה לבחינת תקון המשפט, כמו שכתוב, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, בחינת משפט לאלקי יעקב:
וזה בחינת חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה, דהינו להאמין שצדיק ה' בכל דרכיו בין כשמתנהג עמו בחסד בין במשפט ודין חס ושלום, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ולשיר ולזמר ולהודות לה' יתברך על הכל, זה זוכין על ידי אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי, דהינו תמימות הנ"ל. וזהו, אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי, שבקרב ביתי, ביני לבין עצמי אישב עצמי היטב ואלך בתם לבבי להסתכל באמת למי לקרב את עצמי אם למושב לצים חס ושלום, אם לחכמות של הבל וכו', אם לתמימים ויראים וכשרים וכו'. וזהו, לא אשית לנגד עיני דבר בליעל עשה סטים שנאתי וכו' עד: גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל. כי צריכין לבטל הגאות שמשם בחינת עשה סטים, בחינת תאות נאוף, כמו שמבאר שם. וזהו, עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הלך בדרך תמים הוא ישרתני וכנ"ל.
וזהו:לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה. בחינת טפת עשו וישמעאל שצריכין לגרשם מהישיבה הקדושה:
וזהו, "אשרי יושבי ביתך" בחינת יושבי ישיבות הקדושות הנ"ל. "עוד יהללוך סלה". כי הם יזכו בודאי לתהלה והלל תמיד, כי שם עוסקין בתקון האמונה שעל ידי זה כל תקון התפלה, כמו שמבאר שם. וזהו, אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם, כי כל זה מקבלין מלמוד הישיבה הקדושה להיות עז וחזק בה' יתברך תמיד יהיה איך שיהיה כי הם בקיאים בהלכה מאד בחינת בקי בעיל בקי בנפיק וכו'. וזהו מסלות בלבבם. בחינת קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו. שאפלו במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון גם שם שומעין קול הקורא פנו דרך ה' לישר בערבה וחשך מסלה לאלקינו בחינת מסלות בלבבם שמלמדים אותם שיהיה מסלות בלבבם להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא אפלו ממדבר ומתהומות הארץ וכו'. וזהו, עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. שאותן שעברו ונפלו בעמק הבכא שנבוכו על ידי תאותיהן מאד ונפלו לעמקי תהומות תחתיות. גם משם יצעקו ממעמקים לה' יתברך. עד אשר מעין ישיתוהו, שיחתרו גם משם המים עמקים עצה, שהם בחינת מעין הישועה לגדל האמונה על ידי זה, כמו שמבאר בתחלת התורה הנ"ל. וזהו, גם ברכות יעטה מורה. 'ברכות' בחינת אמונה, בחינת איש אמונות רב ברכות. 'יעטה' בחינת לבושים קדושים שנעשים על ידי זה על ידי התחזקות האמונה בחינת לבש ה' עז התאזר וכו', כמובא שם. 'מורה' בחינת המורה דרך שהוא הרבי של הישיבה הקדושה.
וזהו:ילכו מחיל אל חיל וכו'. כי כשמעלין האמונה הנפולה צריכין כמה מלחמות אחר כך להעלות מהחתים לפתוחי חותם וכו' עד תקון המשפט. וזהו, ילכו מחיל אל חיל, שילכו ממלחמה למלחמה עד שיזכו בכח הצדיק לתקון המשפט שעל ידי זה תהיה הגאלה בחינת ציון במשפט תפדה וכו' וכנ"ל. וזהו, ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון. שילכו ממלחמה למלחמה כנ"ל עד שילכו לבחינת תקון המשפט שזה עקר גמר התקון בחינת יראה אל אלקים בציון ששם כל תקן המשפט בבחינת כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו'. כי שם נתתקן בחינת פלאות הנ"ל על ידי שמגלין המשפט שהיה נפלא ונעלם בחינת כי יפלא וכו':
וזה כל המלחמה שלוחמין הצדיקים הגדולים בראש השנה, כמובן בזהר הקדוש ובתקונים שאז בראש השנה, והנה עשו אחיו בא מצידו וכו'. ועקר המלחמה כי צריכין תקון המשפט ולזה צריכין לגרש בחינת טפת עשו וישמעאל וכו' שמשם כל המוסרים והחולקים הגדולים בחינת דתן ואבירם שצריכים להורידם מאד כנ"ל, שזהו בחינת מה שאומרים בראש השנה, מלך אביון בלה ורד שחת וכו', כי באמת אנו עוסקין אז להעלות כלם לה' יתברך, כמו שכתוב, כל העמים תקעו כף וכו'. אבל בחינת עשו וישמעאל צריכין לגרש ולרחק ולהוריד לגמרי כנ"ל בבחינת ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, שזה עקר בחינת תקון המשפט, שזהו בחינת כשמח כל הארץ שממה אעשה לך (יחזקאל לה), כמו שפרש רש"י:
כשמח כל הארץ, כשיקים, ה' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים, אז שממה אעשה לך, כי הכל צריכין להעלות רק בחינת עשו וישמעאל צריכין להוריד ולא להעלות. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שגם אדום ירצה להביא תשורה וכו'. והכל בשביל תקון המשפט כנ"ל שיהיה בשלמות לימות המשיח, כמו שכתוב, משפטך למלך תן וכו'. וכן מבאר בעובדיה, ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך וכו'. וזה בחינת עלינו לשבח שעוסקין בו ביותר בראש השנה בברכת מלכיות שאז אנו מתפארין בנעם חלקנו שזכינו להאמין בו יתברך ולהמליכו עלינו ואז מתחילין עקר השבח מה שלא שם חלקנו כהם ואנחנו וכו'. ובזה מגרשין בחינת טפת עשו וישמעאל בחינת עמלק שנאמר עליו תמחה את זכר עמלק, כי הוא עקר תקף זהמת עשו וישמעאל בחינת משפט מעקל, בחינת קלקול המשפט חס ושלום. ואחר כך כשכבר גרשו אותם אז אומרים אחר כך, ועל כן נקוה לך וכו' להעביר גלולים וכו' לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל וכו', כי אז דיקא כשמגרשין בחינת טפת עשו וישמעאל יכולים אחר כך להעלות הכל אל המח ולתקן כלם שכל בני בשר יקראו בשמך וכו', הינו בחינת גרים ובעלי תשובה שצריכין לקרבם וכנ"ל:
ועין בנדרים דף לב מגדל מעלת התמימות וזה לשון הגמרא שם:
אמר רבי יצחק, כל המתמים את עצמו הקדוש ברוך הוא מתמם עמו, שנאמר, עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם. רבי אושעיא אומר, כל המתמים את עצמו שעה עומדת לו, שנאמר:
התהלך לפני והיה תמים. וכתיב, והיית לאב המון גוים. ועין שם מה שאמרו בסמוך מגדל פגם וקלקול של ההפך, כמו שאמרו שם, אמר ריש לקיש, כל המנחש לו נחש וכו'. כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו למחצה שאפלו מלאכי השרת אינם יכולים לכנס לה, שנאמר:
כי לא נחש וכו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. וזהו, כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנאמר והיית וכו'. כי על ידי תמימות הנ"ל זוכין לתקון המשפט שאז דיקא יכולין לקרב רחוקים, כי זוכין לגרש טפת עשו וישמעאל שזה היה עבודת אברהם וכל האבות. ואז דיקא יכולין לקרב הרחוקים הראויים ולהעלותם לבחינת חותם דקדשה. ועל כן למדו רבותינו זכרונם לברכה ענין זה מפסוק והיית לאב המון גוים, דהינו שיתרבו גרים על ידו, כי דיקא על ידי תמימות, שהוא בחינת תקון המשפט זוכה לזה וכנ"ל והבן היטב. וזהו, שעה עומדת לו. כי באמת אין לך אדם שאין לו שעה. אך הרבה אובדים שעה שלהם שהיו יכולים להצליח בה בגשמיות ורוחניות על ידי חכמתם של הבל על ידי שדוחקים את השעה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל הדוחק את השעה שעה דוחקת לו. כי ה' יתברך מקים עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם וכו' ועם עקש תתפתל. ומאחר שהוא עקש ורוצה להתעקש שימלא לו ה' יתברך תכף חפצו וכשאין לו מה שחפץ הוא אומר שאי אפשר בזה האפן לעבד את ה' יתברך, נמצא שהוא עקש ומהרהר אחר מדותיו יתברך כאלו חס ושלום, ה' יתברך בא בטרוניא עמו שלא במשפט ישר ואזי גם ה' יתברך מתפתל עמו והשעה דוחקתו. אבל ההולך בתמימות באמת ומאמין באמת כי בודאי צדיק וישר ה' ומה שסובל יסורין ודחקות הפרנסה חס ושלום, וכיוצא הכל לטובה, כי עדין לא הגיע השעה טובה שלו ומקים טוב ויחיל ודומם ותשועת ה', כי לפעמים אין ה' יתברך נותן לו צרכי ישועתו תכף עד שירבה בתפלה על זה, כי ה' יתברך מתאוה לתפלתן של ישראל וגם בתפלה אסור לדחק את השעה, כמבאר במקום אחר (בהלכות גזלה הלכה ה), ולפעמים מטעם אחר. על כן צריך לילך בתמימות ולהאמין בישר משפטיו ולהרבות בתפלה תמיד על כל דבר ואז בודאי השעה עומדת לו כי בודאי יגיע השעה של ישועתו, כי אין לך אדם שאין לו שעה, כי עקר הישועה על ידי בחינת תקון המשפט שזוכין על ידי תמימות דיקא וכנ"ל:
ועין בפרוש רש"י מה שפרש על מאמר הנ"ל, כל המנחש 'לו' נחש, שנאמר, כי לא נחש ביעקב. והא בלמד אלף כתיב, אלא משום מדה כנגד מדה ופרש רש"י, לו נחש מאן דקפיד קפדין בהדה מדה כנגד מדה. דבמדה שאדם מודד מודדין לה ולא נפיק מקרא, עד כאן לשונו. ופרושו ז"ל דחוק מאד כאשר ראיתי אחר כך שגם המהרש"א הרגיש בזה וכתב שאין נראה בעיניו לפרש שחזר בו מקרא דמיתי כי לא נחש וגו', אך הפרוש הוא בסגנון זה אלא משום מדה כנגד מדה, הינו שבודאי בקרא כתיב, כי לא נחש ביעקב באלף כמו שהוא באמת שאין נחושים וקסמים שולטין ביעקב, כי הם תמימים עם ה' וה' יתברך מתמם עמם וכנ"ל. אך מי שהוא עקש ומתנהג בנחושים אזי מתפרש אליו המקרא כאלו היה נכתב בוא"ו לו נחש, כי עם עקש תתפתל. וכמו שפרש רש"י בעצמו, במדה שאדם מודד מודדין לו, כי דברי תורה מתפרשין לכל אחד לפי דרכו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה וכו'. וכמו שכתוב, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. והוא כעין שמצינו שלפעמים כתיב לא באל"ף וקרינין לו בוא"ו, כמו שכתוב: אשר לא חומה וקרינין בוא"ו וכו'. הינו שמי שהולך בנחושים מתפרש אצלו המקרא לו נחש כאלו כתיב בוא"ו. ועין במהרש"א שפרש מעין זה וכן מבאר בגמרא (במסכת סוטה פרק ה דף כז) שתבת לא אפלו כשכתובה באלף יכולין לפרשה כאלו כתיב בוא"ו. וכן להפך, כמו שמבאר שם על פסוק, הן יקטלני לו איחל וכו'. ונחזי האי לא הכי כתיב אי בלמ"ד אל"ף וכו'. ומסיק שם אלא משמע הכי ומשמע הכי, עין שם. ובפרוש רש"י נמצא מבאר שם שאין הדבר מכרע, עין שם. ועל כן מתפרש היטב מאמר הנ"ל אלא משום מדה כנגד מדה. שכשהולך אחר נחושים ותחבולות מתפרש אצלו כי לו נחש כאלו כתוב בוא"ו וכנ"ל:
וזהו, הצור תמים פעלו בחינת תמימות. וזהו, כי כל דרכיו משפט. כי תקון המשפט על ידי בחינת תמימות, כי ה' יתברך מתנהג, כביכול, כמו שהאדם מתנהג, כמו שכתוב, עם גבר תמים תתמם שעל ידי זה עקר תקון המשפט כנ"ל. וזהו, אל אמונה ואין עול וכו'. ולהפך מי שאינו מתנהג בתמימות עליו נאמר מה שכתוב שם תכף אחר מקרא זה, שחת לו לא. ששחת וקלקל והפך מלא באל"ף ללו בוא"ו. כי מה שנאמר בכלל ישראל כי לא נחש ביעקב הפך על עצמו הגלגל שעליו נאמר כי לו נחש, שזהו בחינת מדה כנגד מדה וכנ"ל. וזהו, בניו מומם. ופרש רש"י, בניו היו והשחתה שהשחיתו הוא מומם, הינו כי זה שהולך בתמימות הוא עקר הבן החביב לה' יתברך כמבאר בהתורה הנ"ל, וזה שצועק על ההופכים ארחות ישר ואינם מאמינים כראוי בשלמות בצדקת המשפט של ה' יתברך והולכים אחר נחושים וסברות רבות 'בניו היו', כי אם היו הולכים בתמימות היו נקראים בנים למקום. והשחתה שהשחיתו ה"לא נחש" עד שנתהפך ל"לו נחש", הוא מומם, כי הפך תמימות הוא בעל מום, כי תמימות לשון שלמות והמום הוא חסרון. וזהו דור עקש ופתלתל בחינת עם עקש תתפתל הפך עם גבר תמים תתמם שאז נקרא בן ותמים בשלמות בלי מום וכנ"ל:
וזה בחינת שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, צדיקים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים עד יום כפור. ולמדו מפסוק, ימחו מספר חיים וכו'. וכבר תמהו כל המפרשים על מאמר זה, ורבם פרשו שנאמר לענין חיי עולם וכו'. ועל פי התורה הנ"ל נוכל להבין מעט רמזי דבריהם הנשגבים מאד, כי היושבים על המשפט בבית דין שלמעלה הם נשמות הצדיקים האמתיים, כי המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו, כי בהם נתיעץ בבריאת עולמו קדם שהיו בזה העולם. מכל שכן עתה שכבר היו בעולם הזה וסבלו מה שסבלו ועמדו בנסיון כל כך וכו' שהם עקר יועציו ושופטיו היושבים עמו על המשפט, כי הם בחינת צדיק מושל שמושלים בו יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועקר ממשלתם הוא לעשות גרים ובעלי תשובה בעולם, כמבאר ומובן בהתורה ואתם תהיו לי (בסימן לד, עין שם). ועקר עוסקים בזה בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה ואז הוא יום המשפט, כמו שכתוב, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ואז עוסקים הצדיקים בתקון המשפט המבאר בהתורה הנ"ל. שעקר התקון הוא על ידי שמגרשין ומורידין בחינת טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו את המשפט ואז יכולין לעשות בעלי תשובה וגרים, שזהו בחינת עסק המגני ארץ שמעלים מהחתים לבחינת חותם דקדשה וכו'. וזה בחינת שלש כתות הנ"ל, רשעים גמורים בחינת טפת עשו וישמעאל, לאלתר למיתה, כי אותם צריכים לרחק ולגרש לגמרי, שזהו בחינת מיתה עולמית. צדיקים הם הנלוים להצדיקי אמת היושבים על המשפט הם נכתבין לאלתר לחיים, כי בודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדשה לחיי עולם, כי אפלו אם יש בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו', ואפלו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד הם בכלל צדיקים מאחר שדבקים ומתקרבים להצדיקי אמת, כי הדבוק לטהור טהור, כי הצדיקים זה עקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותרים להתקרב אל האמת ועליהם נאמר:
ועמך כלם צדיקים וכו'. בינונים הם שתלויים בספק ואינם זוכים עדין להתקרב לצדיקי אמת, אבל אף על פי כן חסים על נפשם לבלי להיות חולקים ומוסרים ושונאים חס ושלום, להצדיק והנלוים אליו, על כן הם תלויים ועומדים עד יום כפור שאז הוא גמר תקון חותם דקדשה שעוסקים בו המגני ארץ להעלות מהחתים לבחינת חותם דקדשה, שהוא בחינת אם תוציא יקר מזולל, דהינו בעלי תשובה וגרים. וגמר התקון הוא ביום כפור, כמו שמבאר שם. ועל כן אלו הבינונים תלויים עד יום כפור אם ירצו להתקרב יעלו אותם כנ"ל ואם לאו ויתהפכו חס ושלום, לחולקים גמורים אז דינם למיתה, כי הם נכללין בבחינת טפת עשו וישמעאל שצריכין לרחקם, שזהו עקר תקון המשפט כנ"ל. וזה נעשה בכל ראש השנה וראש השנה, כי הניצוצות, שהם הנפשות שנפלו מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות מתבררין בכל ראש השנה עד שמחת תורה מעט מעט, הינו כנ"ל. וזה עקר תקון המשפט שנעשה בראש השנה וכנ"ל:
וזה בחינת היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים. כי כל סמיכתנו ותקותנו הוא על התמימים באמת הנלוים אל הצדיק התמים שהולך בתמימות וכו' עד שהוא בן העובד אותו וכו' שהוא דיקא זוכה להשיג דרכי ה' ומשפטיו שזה עקר תקון המשפט כנ"ל. וזהו שאנו מבקשים אם כבנים אם כעבדים ראוי לנו לזכות במשפט מאחר שאנו נסמכים על הצדיק שהוא בבחינת בן ועבד שעל ידי זה עקר תקון המשפט. וזהו, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, הינו שירחם עלינו בבחינת 'וחמלתי עליהן כאשר יחמל איש על בנו העובד אותו' ויאיר עלינו הדעת שנזכה להבין דרכי משפטיו כנ"ל. ואז בודאי לא נסור עוד מדרכיו הקדושים בכל מה שיעבר עלינו, כי בודאי מי שרואה ומבין בדעת דרכי ה' ויודע צדקתו וחסדו בכל מה שעובר עליו בודאי לא יסור מדרכיו יתברך בשום אפן בכל מה שיעבר עליו בין בטיבו בין בעקו חס ושלום. ואם כעבדים שאסור לו לחקר שום טעם וידיעה, עינינו לך תלויות עד שתחננו שאנו סומכים עליך לבד, כי בודאי צדיק אתה ה' וישר משפטך.
וזהו:ותוציא כאור משפטנו. שתאיר עלינו אתה ישר משפטיך שנזכה על כל פנים להאמין באמונה שלמה, כי משפטיך ישרים וטובים לכל ובודאי יש לנו כח בכל מה שעובר עלינו להתקרב אליך שזה עקר תקון המשפט. וזה 'אים קדוש', כי זה עקר קדשתו כשזוכין לבחינת תקון המשפט, כמו שחותמין בראש השנה ויום כפור ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. ברוך אתה ה' המלך הקדוש:
ועל כן למדו רבותינו זכרונם לברכה כל זה מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. כי עקר תקון המשפט על ידי שמגרשין בחינת עשו וכו' שעליו נאמר כל זה. וזהו, ובזכות התם דיקא יוציא אים לאור דינינו. כי עקר תקון המשפט והדין שנזכה שיוציא לצדק דינינו הוא על ידי זכות התם דיקא בחינת הצדיק המתנהג בתמימות וכנ"ל. וזה בחינת יעקב שעליו כון הפיטן, כי עקר התמימות זכה יעקב בשלמות בחינת ויעקב איש תם מחמת שהוא דחה טפת עשו וישמעאל לגמרי, כי היתה מטתו שלמה. ועל כן באמת זכה יעקב ביותר לבחינת תקון המשפט, כמו שכתוב, משפט וצדקה ביעקב וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת יום כפור שאז גמר תקון החותם דקדשה, (כמו שמבאר בהתורה הנ"ל) שהוא על ידי שעושין גרים ובעלי תשובה ומעלין מהחתים לחותם דקדשה וכו'. ועל כן בכניסת יום הכפורים אומרים, 'בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העברינים', דהינו להעלות העברינים בחינת גרים לכללם בתוך קדשת התפלה שכל זה נעשה על ידי הישיבות הקדושות של ישראל שעוסקין בקבוץ חלקי האמונה ומאספין כל הנאמני ארץ לשבת עמהם וכו' כנ"ל, שהם מעוררין גם הישיבה של מעלה לעסק בתקון זה להעלות כל העברינים אל הקדשה, שזה עקר בחינת תקון חותם דקדשה, בחינת אם תוציא יקר מזולל, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל:
וזה בחינת סוד השעיר המשתלח לעזאזל זה בחינת טפת עשו וישמעאל שצריכין לגרשם, שזהו עקר תקון המשפט, כמו שמבאר שם. וזה שמובא בספרי קדש שהשעיר המשתלח הוא בסוד הן עשו אחי איש שעיר, כמובא, הינו כנ"ל:
וזה בחינת סכה. כי כבר מבאר שמראש השנה עד שמיני עצרת עוסקין בכל התקונים המבארין בהתורה הנ"ל, כמבאר שם היטב. וכל אלו התקונים אי אפשר לזכות בהם כי אם על ידי למוד הקדוש של הישיבה הקדושה שעוסק שם הרבי האמת עם התלמידים להמשיך אמונה הקדושה על ידי למודם שזה העקר. ובזה עוסקין ביותר בתשרי בכל הימים הקדושים, בפרט בראש השנה. ועל כן אז עקר האספה והקבוץ אל צדיקי אמת, כי אז עקר תקון הישיבה וכנ"ל. וזה שצועקין ומתפללין בכל הימים הללו, 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו''. שעקר הבקשה שמבקש כל אחד שיזכה לכלל בהישיבה הקדושה של צדיקי אמת שזה עקר בית ה' שעל זה נאמר, שמחתי באמרים לי בית ה' נלך. כי שרש תקון כל הישיבות הקדושות האמתיות הוא בבית המקדש ששם ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית ומשם תצא תורה לכל הישיבות שבכל ערי ישראל במושבותם. ועל כן אחר יום כפור שאז גמר תקון החותם דקדשה שהוא עקר התשובה בחינת אם תוציא יקר מזולל. שזה בחינת שעושין גרים ובעלי תשובה וכו', כמובן שם שכל זה נעשה על ידי למוד הישיבה הקדושה כנ"ל. על כן אחר כך תכף אחר יום כפור עוסקין בעשית הסכה, כי סכה בחינת ענני כבוד שנעשין על ידי הגרים שזה בחינת ענן שהוא ראשי תבות 'נדיבי 'עמים 'נאספו, כמבאר שם על מאמר רבותינו זכרונם לברכה כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא וכו'. ועקר מצות סכה הוא לצאת מהבית שהוא דירת קבע ששם עקר ישיבת האדם לצאת משם אל הסכה שהיא דירת עראי. להורות שעקר תקון הישיבה הוא על ידי זה הן מצד הרב הן מצד התלמידים והחברים המקבלים, כי הרב האמת מעצם אהבתו את ישראל אינו יכול לישב בקביעות בביתו רק הוא מכתת רגליו לצאת מקביעות ישיבת ביתו להיות נע ונד בדרך ויושב בדירת עראי בחינת סכה כדי לקבץ ולאסף את הנאמני ארץ לשבת עמו, אותם שאין ביכלתם לבוא אל ביתו וגם אין יודעין ממנו כל זמן שהוא סגור בביתו עם מעט תלמידיו הכשרים, על כן הוא מכתת רגליו לצאת לדירת עראי בחינת סכה כדי לעורר הנפשות להודיעם אמתת למודו הקדוש כדי שיתקרבו כלם אל האמת והאמונה:
וזה בחינת סכה לשון סוכה וצופה על הנאמני ארץ להמשיכם לישיבתו הקדושה בבחינת עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי כנ"ל. שזה סוד הליכת ישראל במדבר והענני כבוד הקיפו אותם שמשם סוד הסכה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר הליכתם היה לבוא לארץ ישראל ששם עקר קדשת הישיבה הקדושה בבית המקדש כנ"ל. וכן התלמידים כל מי שנוגע יראת ה' בלבו ורוצה לחוס על חייו הנצחיים צריך לצאת מביתו הקבוע ולכתת רגליו מעיר לעיר ומדוך לדוך ולישב בסכות ואהלים עד שיבוא לישיבה הקדושה שעוסקין שם בלמוד האמת להמשיך אמונה הקדושה בלב כל אחד ואחד שזה העקר כנ"ל. וזה שמבקשים בכל הימים הללו, אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' שהוא לזכות להיות בכלל הישיבה הקדושה כנ"ל. אך איך זוכין לזה, על זה מתפלל, כי יצפנני בסכו ביום רעה וכו', שכל זמן שהאדם אינו זוכה לזה לשבת בבית ה' כנ"ל שאז הוא עדין בבחינת ימי רעה, כי עקר הרעה והצרה הוא כשרחוקין מה' יתברך בבחינת (דברים לא) הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ועל זה מבקש ומתחנן מה' יתברך שיצפנהו בסכה, שהוא בחינת ענני כבוד שהקיפו את ישראל במדבר ששם קבלו את התורה שאלו העננים נעשו מהגרים ובעלי תשובה כנ"ל ומשם סוד הסכה. ושם יצפין אותו ביום רעה שיזכה לנדד ברגליו לבחינת דירת עראי לבחינת סכה שגם הצדיק הרבי האמת מנדד רגליו לשם כנ"ל, עד שיזכה על ידי בחינת סכה, דהינו על ידי טלטולו מביתו לבקש את הישיבה הקדושה ועל ידי טלטולי הצדיקים והנלוים אליהם להסתכל על המתגעגעים לזה עד שיתועדו יחד עד שגם הוא יזכה להכלל עמהם להיות חבר ליראי ה' האמתיים שזה עקר תקון הישיבה הקדושה, וזה אף חובב עמים כל קדושיו בידיך. אף חובב עמים זה בחינת גרים ובעלי תשובה שזוכין שה' יתברך יחבב גם אותם, וזה על ידי כל קדושיו בידיך שהם הצדיקי אמת ותלמידיהם הממשיכים אמונה בעולם שהוא בחינת ידים בחינת ויהי ידיו אמונה, כמו שמבאר בהתורה חותם בתוך חותם (סימן כב). וזה, והם תכו לרגלך. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ומדוך לדוך כדי ללמד תורה שעקרה אמונה, כמו שכתוב, כל מצותיך אמונה, הינו כנ"ל, שזה בחינת סכה, שהוא בחינת טלטול כנ"ל בשביל תקון הישיבה הקדושה וכו' כנ"ל. ועל כן עוסקין בפרשה זאת בימי הסכות שאז מסימין התורה. וזהו, ישא מדברתיך, שאלו התלמידי חכמים האמתיים המכתתים רגליהם בשביל ללמד תורה באמת לשמר ולעשות ולקים, הם נושאים מדברתיך דברי התורה שלך שהשפעת להם במחם, שהם חדושים נפלאים שעל ידם הכל יכולין להתקרב אל האמת. והם כמו הסרסורים הבקיאים היטב באמנותם שנושאים כמה מיני סחורות בשוק וכל מי שלבו חפץ לקנות סחורה יפה הם מזרזים עצמן ומגלין להם הסחורה מתוך המכסה והחפוי שעליה ומראין להם ואומרים להם, הביטו וראו ומששו בידכם כמה יפה וטובה הסחורה הזאת ביפי והדור וחזוק וכו'. כמו כן התלמידי חכמים האמתיים העוסקין בלמודם הקדוש שקבלו מרבם חדושי תורה נפלאים ונוראים מאד שמביאין את האדם לקיום התורה ולאמונה שלמה, הם מכתתים רגליהם בבחינת והם תכו לרגליך וכו' כנ"ל. וכל אחד מהם הוא בבחינת ישא מדברתיך שנושאים דברותיך הקדושים. וכל החפץ באמת בלי לצנות הם מראין ומגלין להם, הביטו וראו נפלאות הסחורה הקדושה הזאת מה טובה ומה יפיה וכמה וכמה היא מצלחת להאדם הצלחה הנצחית וכו', וזה בחינת שנקרא סכות חג האסיף בחינת בעלי אספות שהם בחינת בעלי הישיבה הקדשה:
וזה, ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות. וקשה לכאורה, הלא גם בית בנה, ולמה קרא המקום על שם סכות דיקא? אך יעקב אבינו בודאי עסק כל ימיו בלמוד הישיבה הקדושה להמשיך אמונה בעולם. ועל כן כל הבית שבנה, כמו שכתוב, ויבן לו בית, היה רק בשביל התורה הקדושה שמתחלת בבית דב'ראשית להמשיך דרך התורה בעולם על ידי בית ישיבתו הקדושה, אבל ראה שאי אפשר על ידי בחינת בית לבד לקבץ ולאסף העם וכנ"ל, על כן ולמקנהו עשה סכת. 'מקנהו' הם בחינת המון העם הרחוקים עדין מישיבתו הקדושה, שהם בחינת בהמות, כי כל מי שאין בו דעה אינו מן הישוב והוא בהמה בדמות אדם. ובשבילם עשה סכות בחינת סכה הנ"ל שעל ידי זה עקר ההתקרבות אל הישיבה הקדושה כנ"ל, על כן קרא שם המקום סכות דיקא מחמת שעל ידי זה על ידי בחינת סכות, על ידי זה עקר ההתקרבות אל הישיבה הקדושה שהוא בחינת בית. שכל בנין הבית שהוא בית הישיבה שהוא עקר הבית האמתי, הוא על ידי זה שמאספין הרבה נפשות מחוץ לפנים כל הנפשות שהיו בתחלה בבחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות (וכמו שמבאר במקום אחר). אבל אי אפשר לאספם לתוך בית הקדשה כי אם על ידי בחינת סכה, על כן קרא שם המקום סכות דיקא, כי גם עקר שלמות בחינת הבית הוא על ידי בחינת סכה וכנ"ל. וזה, כל האזרח בישראל ישבו בסכת, שכל ישראל מתאספין אל הסכה, כי שם מתועדין יחד וכנ"ל:
וזה בחינת ארבעה מינים, זה בחינת תקון המשפט שהוא בחינת קשר המרכבה שהוא מארבע ארבע. ארבע חיות, ארבע אופנים, ארבע פנים וכו'. כי ארבעה מינים כלולים מכל הכתות שבישראל, כמובא, שה' יתברך מתנהג עמהם בדרכי משפטיו הנפלאים מאד בחינת צדיק וטוב לו וכו'. ועל ידי מצות הארבעה מינים ממשיכין תמימות הצדיק הנ"ל עד שיזכה לבחינת תקון המשפט. והעקר להאיר אל האתרוג שהוא בחינת כנסת ישראל, דרכי התמימות האמתיים בבחינת אחת היא יונתי תמתי, שהיא בחינת האתרוג כמובא, וזהו תמתי דיקא כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שתמימה וכו' בחינת תמימות הנ"ל:
וזה בחינת שמיני עצרת שהוא תכף אחר סכות שאז חוזרין ונכנסין מהסכה אל הבית ואז עוסקין לסים התורה ולחזר ולהתחילה מבראשית. וכל זה הוא בחינת תקון הישיבה הקדושה של ישראל שעוסקין בתורה למעשה להמשיך אמונה בעולם ולעשות בעלי תשובה וגרים וכו' עם כל התקונים הנ"ל. שזה העסק הקדוש התחיל בראש השנה שאז עקר ההתחלה לעסק בתקון האמונה על ידי הישיבה הקדושה. וזה בחינת שופר שעל ידי זה קוראים ומעוררים את כל באי עולם שיתקבצו אל הישיבה הקדושה שיסודה בארץ ישראל בבית המקדש כנ"ל ומשם מקבלין כל הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בלמוד תורה לשמה. שהעקר לשמר ולעשות ולקים. ועקר קיום התורה הוא האמונה הקדושה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב, כל מצותיך אמונה (וכמבאר כבר כמה פעמים). כי זה עקר בחינת תקיעת שופר לעורר הכל לה' יתברך ולעשות בעלי תשובה וגרים. וזה בחינת כל המזמור שאומרים קדם תקיעת שופר, כמו שכתוב, כל העמים תקעו כף וכו' וכו' יבחר לנו את נחלתנו שהוא הבית המקדש ששם עקר שרש קדשת הישיבה הקדושה. וזה על ידי, עלה אלקים בתרועה וכו' כנ"ל. שעל ידי קול שופר מעוררים כלם כנ"ל. וזהו, אלהים ישב על כסא קדשו, 'ישב' דיקא, כי באתערותא דלתתא אתער לעלא. וכל מה שמתתקן יותר הישיבה של מטה, כמו כן מתתקן למעלה הישיבה של מעלה שהקדוש ברוך הוא, כביכול, הוא הראש ישיבה כמובא. ואז עקר ישיבתו על כסא קדשו. וזה שמתחילין בראש השנה, 'המלך יושב על כסא' וכו', כי עכשו בראש השנה מושיבין אותו על כסאו, כביכול, על ידי תקון הישיבות הקדושות שלמטה. בבחינת כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עקר יסודם בירושלים בבית המקדש כנ"ל. וזהו, נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, שהם הגרים שמתתקנים על ידי בחינת המגני ארץ בחינת כי לאלקים מגני ארץ, ואז 'מאד נעלה' ומתרומם ה' יתברך, כי זה עקר התרוממותו וגדלתו יתברך כשהרחוקים מאד מתקרבים אליו, כמו שמבאר במקום אחר:
כי על ידי השופר מעוררין בחינת השופר של מעלה, שהוא בחינת השופר שלעתיד שנאמר בו, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים, שכלם יבואו לשם ששם עקר קדשת הישיבות הקדושות כנ"ל. ובכל עשרת ימי תשובה עוסקין בזה עד יום כפור, כי בעשרת ימי תשובה מתקנין החותם דקדשה. וביום כפור נגמר וכו', כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי עקר תקון החותם הוא על ידי בעלי תשובה וגרים, כמו שמבאר שם. וזה בחינת חתום תורה בלמודי שנעשה על ידי למוד הקדוש של הישיבה הקדושה, כמו שמבאר שם. ועל כן בכניסת יום כפור אומרים, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין וכו'. כי אז נתתקנין הישיבות הקדושות שהישיבה של מעלה מתתקנת על ידי הישיבה של מטה כנ"ל. וזה, אנו מתירין להתפלל עם העברינים, כי זה עקר תקון הישיבה להעלות כל העברינים להכניסם אל הקדשה לעשות אותם בעלי תשובה וגרים וכנ"ל:
ועל כן הם עשרת ימי תשובה. כי עקר יסוד הישיבה הקדשה הוא לפחות עשרה מבני ישראל שראויים לכל דבר שבקדשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. שזהו בחינת עשרה שיושבין על שלחן אחד ועוסקין בתורה, שהוא בחינת למוד הישיבה הקדושה, שכינה שרויה ביניהם. וכנגד זה הם בחינת עשרת ימי תשובה כנגד העדה הקדושה של הישיבה הקדושה שאינה פחותה מעשרה כנ"ל. ואחר כך בסכות אז יוצאין מהבית אל הסכה כל ישראל שהוא בחינת טלטול ונע ונד. והכל בשביל להתפשט בעולם להודיע לבני האדם גבורות נוראות החדושים אמתיים שמתחדשין בכל עת בהישיבה הקדושה כדי לעורר כלם להתאסף אליהם ולשוב לה' יתברך באמת שזהו בחינת והם תכו לרגליך וכו', כמו שמבאר לעיל שכל זה בחינת סכה. ועל כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד שבעים אמות כדי לברר הטוב שבהם להעלות גרים וכו' וכנ"ל. ואחר כך חוזרין ונכנסין מהסכה אל הבית בשמיני עצרת, כי עקר ישיבת הבית של איש הישראלי הוא לישב שם ולעסק בתורה עם חבריו או עם בניו ותלמידיו שזה חל על כל אחד מישראל לפי בחינתו. או שעל כל פנים יחזיק תלמידי חכמים שהם בכלל בני הישיבה שיוכלו לעסק בתורה שעל ידי זה גם הוא בכלל בני הישיבה. וזה עקר קדשת הבית של איש הישראלי, כי בית שאין נשמעין בו דברי תורה ראוי לשרף כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמובן בדבריו זכרונו לברכה (בהתורה בראשית לעיני כל ישראל סימן סז לקוטי תנינא) שקדשת בתי בני ישראל הם בחינת קדשת הבית המקדש. וזהו בחינת בית דבראשית בחינת ראש בית וכו', הינו כנ"ל, שעקר קדשת בית ישראל הוא כשנכלל בקדשת הבית המקדש ששם עקר הישיבה הקדושה כנ"ל. ועל כן צוה עלינו ה' יתברך שבכל שנה ושנה אנו צריכין לצאת מבתינו אחר יום כפור ולכנס אל הסכה שהוא בשביל לעורר כל באי עולם אל הישיבה הקדושה. ואחר כך נכנסין אל הבית בשמיני עצרת, כי אז עקר תקון הבית שכל תקונו וקיומו הוא שישב שם בקדשה שיהיה בכלל הישיבה הקדושה שעל זה מתפללין כל הימים האלו, אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה'. שזהו עקר האזהרה שבקריאת שמע שמזהיר על האמונה הקדושה, כמו שאומרים, שמע ישראל וכו' ודברת בם בשבתך בביתך שבכל ישיבתו בביתו ידבר בהאמונה הקדושה שהוא כלל התורה. ואז ביתו בחינת בית ה' בחינת בית הישיבה הקדושה שעוסקין שם בלמוד הקדוש הזה, כי כל בתי בני ישראל צריכין לקבל קדשתם משם וכנ"ל. ועל כן נקרא עצרת לשון אספה, כי אז עקר גמר תקון האספה, שהוא בחינת בית הישיבה הקדושה שמתאספין שם לעסק בתורה לשמה להמשיך אמונה בעולם וכנ"ל:
ועל כן אז מסימין התורה וחוזרים ומתחילים אותה, כי זה עקר עסק הישיבה לעסק בתורה לסימה ולחזר ולהתחילה, כי ארכה מארץ מדה, כי הוא בחינת מים עמקים עצה בלב איש, שיש עמקות עצום בכל דבור ובכל אות. ועקר הוא המעשה שהוא העצות הקדושות שצריך כל אחד להבין בלבו איך להנצל מכל רע של הבלי עולם הזה איך להציל נפשו מני שחת וכו', שזה עקר הלמוד הקדוש של הישיבה הקדושה שהוא תמימות ופשיטות. אבל יש בזה התמימות נסתרות ועמקות עצום. ועל כן צריכין להתאבק הרבה בעפר רגלי בני הישיבה לקבל עמקות עצתם האמתיות לזכות ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים את כל דברי התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל עם כל התורה שבעל פה הכלולה בהם ולסימה ולחזר ולהתחילה. ועקר הוא האמונה שבזה מסימת התורה לכל האותות והמופתים וכו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל שעל ידי זה נתגלה אלקותו וממשלתו של היחיד קדמון. ותכף מתחילין בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שהוא עקר האמונה הקדושה להאמין באמת בחדוש העולם שה' יתברך ברא את כל העולם יש מאין המחלט אחר העדר גמור שזה אמונת כל ישראל, אבל צריכין לעסק בזה כל ימיו ולחפש ולבקש את עצמו בכל עת איך הוא אוחז בהאמונה הקדושה הזאת, על כן צריכין ללמד הרבה ביגיעות רבות אצל בחינת הישיבה הקדושה שזה בחינת סיום התורה והתחלתה בכל שנה ושנה בחינת הפך בה והפך וסיב ובלה בה וכו'. כי זה כל האדם שבא רק בשביל זה לעולם בגין דישתמודעין לה לדעת ולהכיר אותו יתברך והעקר על ידי האמונה הקדושה. וכל זה נתתקן על ידי הישיבה הקדושה שהתחיל בראש השנה ונגמר בשמיני עצרת. ועל כן אז מסימין התורה בכל שנה וחוזרין ומתחילין אותה וכנ"ל: