ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ג

ענין מתנת שכיב מרע ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:

Copy passage with reference

מתנת שכיב מרע כירשה שויא רבנן ודברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי:

Copy passage with reference

על פי התורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכו' (בלקוטי תנינא סימן ז), עין שם. וכבר דברנו מתורה זאת כמה פעמים:

Copy passage with reference

ומבאר שם שכל אדם צריך שישאר אחריו דעתו בעולם על ידי בן ותלמיד שיעסק עמהם להודיעם דרך ה' וזה עקר החליפות וההשארה שנשאר מן האדם אחרי פטירתו מן העולם וכו', עין שם. ומבאר שם שעל ידי הארת בן ותלמיד משם נמשכת הפרנסה וכו', עין שם:

Copy passage with reference

וזה בחינת ירשה ששיך לבנים, כי עקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הם הבנים שנשארין אחריו הממלאין את מקומו. ועקר הוא הדעת, הינו כשזוכה נשארין ממנו בנים שקבלו ממנו דעתו הקדושה, כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהדעת הקדוש, כי עקר הדעת הוא לדעת את ה', כמו שכתוב, אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. וכל אחד מישראל הוא חלק אלוה ממעל ונשמתו משרשת בהדעת הקדוש הזה שהוא שרש כל הנשמות כלם, כי חכמה הוא שרש הכל, כמו שכתוב, כלם בחכמה עשית. ועל כן כל אחד מישראל כפי אחיזתו בהדעת הקדוש וכפי מעשיו הטובים כן נתגלה על ידו ידיעת אלקותו יתברך. וזה עקר השארתו לאחר מיתתו, דהינו מה שהודיע לבניו וצוה אותם שישמרו דרך ה'. וזה הדעת הוא עקר השארתו כמבאר בהתורה הנ"ל. ומחמת שכל הפרנסה והעשירות נמשך מזה הדעת שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם, על כן כשאדם נסתלק מגיע הירשה לבניו, כי משם שרש הממון מבחינת בנים, הינו מהדעת שהשאיר בעולם על ידי בניו שמשם נמשך כל העשירות והפרנסה כנ"ל ועל כן מגיע להם הירשה, כי משם נמשך הממון כנ"ל:

Copy passage with reference

וזה מתנת שכיב מרע שהיא גם כן כירשה. כי הדעת שצריכין להשאיר אחריו הוא כלול משתי בחינות שהם בן ותלמיד, כי צריכין להשאיר אחריו בנים ותלמידים, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי כמו שצריכין ללמד לבניו להאיר בהם הדעת הקדוש כן צריכין ללמד לבן חברו ולהעמיד תלמידים רבים להאיר בהם הדעת הקדוש לדעת את ה' וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל שכל אדם יכול לקים זאת להעמיד תלמידים על ידי שמדבר עם חברו ביראת שמים ומעורר אחד את חברו ליראה את ה' לסור מרע ולעשות הטוב. שעל ידי זה נעשה כל אחד בחינת תלמיד לגבי חברו, עין שם. ומבחינת הדעת שמאירין בתלמידים כל אחד לפי בחינתו משם נמשך בחינת מתנת שכיב מרע שהיא כירשה, כי יש כח לאדם להוריש ממונו לאחר על ידי מתנת שכיב מרע מאחר שהממון נמשך גם מהדעת שמאירין באחרים שאינם בניו שהם התלמידים. ועל כן יכול להוריש ממונו לאחרים על ידי מתנת שכיב מרע כמו שצריך להאיר דעתו לאחרים שהם התלמידים. כי כמו שהירשה שיך לבנים מחמת שהממון נמשך מהדעת שהשאיר על ידי הבנים, כמו כן יכול להוריש ממונו לאחרים כי הממון נמשך גם מהדעת שמאירין באחרים שהם התלמידים כנ"ל, כי הממון נמשך משני הבחינות מבן ותלמיד, כמבאר בהתורה הנ"ל:

Copy passage with reference

ועל כן דיקא כשהוא שכיב מרע מתנתו כירשה, כי הצדיק וכמו כן כל אדם כשר מאיר הדעת בבנים ותלמידים כל ימי חייו, כי רק בשביל זה בא האדם לעולם. והעקר הוא שימשיך דעת כזה בבנים ותלמידים שיתקים הדעת לעולם אפלו אחר הסתלקותו, כי זה עקר השארתו כנ"ל וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל כן הצדיקים האמתיים בשעת חלים אז הם מאירין הדעת ביותר בבנים ותלמידים כמו שמצינו בכמה צדיקים שגלו דעת גדול וקדוש מאד בעת חלים סמוך למיתתם כגון רבי אליעזר הגדול ורבי שמעון בר יוחאי ורבנו הקדוש וכו'. כי עקר החולאת שנמשך לעולם מה שהאדם חולה קדם מיתתו הוא רק בשביל זה כדי שיסדר לביתו למען אשר יצוה את בניו ותלמידיו אחריו שידעו את ה' וישמרו דרכיו. ועל כן עד יעקב לא הוה חלשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי יעקב הראשון שהאיר ביותר בבנים ותלמידים, כי התחלת התגלות הדעת הקדוש לדעת את ה' התחיל מאברהם אבינו כי הוא גלה אלקותו בעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבל אברהם ויצחק עדין לא היה מטתם שלמה רק יעקב היה מטתו שלמה והשאיר שנים עשר שבטים כלם צדיקים שכלם קבלו את דעתו הקדושה ועל ידם נתקים הדעת הקדוש בעולם. ועל כן התחיל מיעקב שיהיה האדם חולה קדם מיתתו כי הוא טובה גדולה כדי שיסדר לביתו ויצוה את בניו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועקר הצואה הוא שצריכין לצוותם שישמרו דרך ה' כדי שישאר דעתו גם אחר הסתלקותו לעולם, ועל כן התחיל זאת מיעקב כי הוא הראשון שהניח בנים כלם צדיקים שעל ידם נשאר דעתו בעולם לעולם. ועל כן בעת שהיה יעקב חולה וצוה את בניו סמוך למיתתו אז צעקו כלם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי אז בשעה שהצדיק חולה סמוך למיתתו אז הוא עקר הארת הדעת שמשאיר אחריו וכנ"ל וכמו כן כל אדם לפי בחינתו כי כל אדם יכול לקים זאת. וכל אחד צריך להאיר איזה דעת דקדשה בבנים ותלמידים שיהיה נשאר לעולם וכנ"ל. ועל כן עקר המתנה שהיא כירשה היא מתנת שכיב מרע, כי אז עקר השארת הדעת שמשם נמשך הממון שמחמת זה מגיע הירשה לבניו וכן יש לו כח לתן לאחרים במתנת שכיב מרע שהיא גם כן כירשה וכנ"ל:

Copy passage with reference

וזה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי, כי מתנת שכיב מרע שיש לה קיום זה נמשך מבחינת הדעת שצריכין להאיר ביותר סמוך למיתתו כשהוא שכיב מרע כנ"ל. והדעת הוא התורה שהוא עקר הדעת שעל ידה יודעין את ה' יתברך וזה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי, כתובין ומסורין זה בחינת התורה הקדושה שהיא כתובה ומסורה בידינו וכל אחד כפי חלקו בתורה כן צריך להשאיר חלק דעתו ותורתו לבנים ותלמידים שיתקים לעולם ומשם נמשך מתנת שכיב מרע שיש לה קיום כירשה וכנ"ל, ועל כן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי כנ"ל:

Copy passage with reference

הלכה ד' בהלכות מתנה הלכה ד' אות טו:

Copy passage with reference

והלכה ה' בהלכות מתנה הלכה ה' אות כג:

Copy passage with reference