רמזי המעשיות · מעשה יוד (מבערגיר ועני)
Partial book: see the table of contents for what is missing.
Reading settings
סיפור נורא ונפלא לא נודע פתרונו אך מהרמזים שבסוף הסיפור מובן שמדבר מסוד הגאולה העתידה לבא ב"ב ומסוד המשכת נשמתו של מלך המשיח והנה מכלל הסיפור מובן ומבואר איך שהסט"א אורבת על הקדושה להעלים אותה לגמרי ח"ו ואעפ"כ עצת ה' היא תקום ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה והוא ית' גומר את שלו ודייקא ע"י התגברות תוקף ההעלמה כ"כ עי"ז נתרומם ונתעלה אח"כ קרן הקדושה ביותר כמו שראינו בסיפור זה עצמו שמתחלה היה הבערגיר והעני (שמהם יצאו אח"כ הזוג הק' שמלכו אח"כ בכיפה) חשוכי בנים לגמרי ואח"כ תפס האדון היעדניראל את אשת העני (שהיתה צדקנית גדולה ויראת שמים וזכתה שיצאה ממנה אח"כ הבת היקרה והקדושה) ונתעוררו רחמי הבערגיר מאד ועשה דבר מבוהל מאד (ובאמת היה שגעון וכו') עד שזכה להוציאה משם ונחבא עמה בשבעה מקומות של מים, שהם בור ומקוה ואגמים ומעין ונחלים ונהרות וימים (שזה מובן לכל שמרמז לדברים גבוהים ונעלמים מאד) ובכל מקום ומקום נשבעה לו וכו' כמבואר בפנים ודייקא ע"י תוקף התגברות ההעלמה כ"כ זכו אח"כ להוליד בנים ויצאו מהם הזוג הק' הנ"ל אך גם אח"כ התגברה ההעלמה מאד ורצו להפריד בין הזוג הק' הזה וביותר ארבו על הבת היקרה הנ"ל ורצו להשתדך עמה בני השרים וכן רום ההצלחה של העני עד שנעשה קיסר על כל העולם היה ג"כ בכלל התגברות ההעלמה כי עי"ז מיאן ביותר להשתדך עם בן הבערגיר וחשב מחשבות עליו להעבירו מן העולם לגמרי וכו' אך עצה ה' תקום ולסוף מתהפך כ"ז לטובה כי קבלו הזוג הק' הנ"ל את המלוכה ומלכו בכיפה:
עוד מובן מהסיפור איך השי"ת מנהיג עולמו מדה במדה כי כמו שפסקו השופטים על בן הבערגיר ליתן אותו בשק ולהשליכו לים סיבב השי"ת אח"כ שהרוצח שעל הים נתן את בת הקיסר לתוך השק וכמו שהבערגיר נחבא עם אשת העני בשבעה מקומות של מים ונשבעה לו וכו' כמו כן נחבא אח"כ הרוצח עם בת הקיסר ג"כ באלו המקומות וכמו שבן הבערגיר הוכרח להיות נודד מבית אביו עד שנתעה אל המדבר כמו כן באה אח"כ גם בת הקיסר אל המדבר הזה עצמו וכן הקיסר בעצמו נתגרש מביתו ובא ג"כ אל זה המדבר אך בסוף כל סוף סיבב השי"ת שדייקא עי"ז היתה הישועה כי שם נתוועדו שלשתם יחד והבת קיסר מצאה הכתב וחזרו כולם לביתם וגם הקיסר שב לביתו וקיבלו הזוג המלוכה:
עוד מובן מהסיפור איך שאסור לאדם לייאש את עצמו לגמרי ח"ו כי אין שום יאוש בעולם כלל כמו שראינו בבן הבערגיר שלא עלה על דעתו כלל למצוא את הכתב שטמן בהאילן כי היה שם אלפי אלפים אילנות וכבר נסכם בדעתו שלא לשוב עוד לשום מקום ישוב רק לבלות שם במדבר כל ימי חייו והוכיח גם להקיסר ובת הקיסר שטוב לבלות שם כל ימי חייהם אעפ"כ עדיין לא נתייאש בלבו לגמרי רק הלך בכל יום ועשה לו סימן בשלשה אילנות, וחיפש בהם אחר הכתב כולי האי ואולי ימצא את הכתב (שבו היה עיקר ההתקשרות שבינו לבת הקיסר שמרמז לעצם מקור הקדושה כלל תקוות ישראל) וכשביקש ולא מצא היה בוכה הרבה מאד וחזר משם עם עינים בוכיות וביום שלאחריו עשה ג"כ כנ"ל וכן בכל יום ויום עד שאח"כ מצאה בת הקיסר בעצמה את הכתב שלה והחזירה לו ובוודאי היתה שמחה גדולה ונפלאה אך אעפ"כ גבר היאוש על בן הבערגיר ואמר למה לי הכתב היכן אמצאה וכו', אבלה כאן כל ימי חיי והשיב לה הכתב עד שהוכרחה לבקש ממנו שילך עמה ג"כ וכו' ונתרצה לילך עמה ומזה מובן לכל אדם איך שאסור לייאש עצמו רק לחפש אחר הקדושה בכל עת ואפילו אם נדמה לו שכפי מה שיודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו רחוק מאד שישיג את הקדושה אעפ"כ הוא יעשה את שלו ויחפש אחריה בכל כחו ואפילו אם נדמה לו שגם אחר החיפוש זה כמה וכמה שנים ולא מצא עדיין ולא השיג עדיין שום מדריגת הקדושה כלל, ובוודאי צריך לבכות ע"ז הרבה בכל יום אעפ"כ יחפש עוד כולי האי ואולי כולי האי ואולי עד שאם האדם חזק בזה באמת כל ימי חייו, השי"ת מרחם עליו ומסייעה ועוזרה לו מקור הקדושה עצמה לחפש ג"כ עד שכביכול היא בעצמה מוצאת את הכתב ומחזירתו אליו רק מחמת שמוכרח שיהיה הדבר בסוד ובהעלם דבר בשביל קיום הבחירה ע"כ מתגבר עליו היאוש גם אח"כ עד שכביכול מוכרחת לבקש ממנו שילך עמה עד שבאים לביתם וכו', אז מקבלים הגדולה בשלימות:
ותוכן ענין הסיפור והרזין עילאין הקדושים שמלובשין בכל ענין וענין שבו גנוז וצפון ונעלם מאד עמוק עמוק מי ימצאנו ועיין עוד בחידושים לחיי מוהר"ן דף ה':
שם בסוף המעשה בלוט כתיב ההרה המלט היינו בערגיר וכו' ולכאורה אינו מובן כי הלא לא נמלט ההרה רק לצוער כמבואר בתוה"ק אך האמת כי המלאך שאמר לו ההרה המלט כיוון בזה שבאמת לא ינצל לוט אלא בזכות אברהם וכ"ש ויהי בשחת וכו' ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וכו' וענין בריחתו לצוער היה בהשגחת השי"ת שעי"ז נולדו עמון ומואב, נמצא שעיקר הצלתו של לוט היה בזכות אברהם שזה רימז לו המלאך במה שאמר לו ההרה המלט, וזה בחי' בערגיר:
(לקוטי עצות מהד"ב, (יראה ועבודת ה' לח) ידוע שכל עבודת ישראל הוא להוציא הקדושה מגלותה מבין הקליפות והסט"א, ולפעמים נתעורר האדם מאד בהתעוררת גדול לאיזה עבודה ודבר שבקדושה ואז יכול לעשות דבר מבוהל ומה שנראה באמת לשגעון, ואין שום שכל אדם שיסכים לזה איך שיוכל להשיג דבר זה אך אעפ"כ מחמת התעוררת אמיתי שלו ה' מצליח בידו וזוכה לעבור על כל הגדרים והמניעות ולשבר את כולם עד שזוכה לגמור הדבר ולהוציא הקדושה מביניהם בשלימות, ובאמת הוא למעלה מדרך הטבע ושכל אנושי לגמרי, אך כל זה הוא בחי' רצוא בחי' עייל, ועיקר הנסיון הוא אח"כ כשהוא בבחי' ושוב כשחוזר ושב לדעתו ולישותו, ואז חוזרת הסט"א ורודפת אחריו והוא מוכרח להתחבא מלפניה בכמה וכמה מיני תחבולות, וכמה וכמה מיני מימות חולפין ועברין עליו וכמה וכמה נסיונות וכו' וכו' ומי שזכה להתחזק גם אז לעבור על הכל בשלום אשרי לו:
שם (אות ל"ט) שורש קדושת ישראל נותנת ומוסרת סימנים לכ"א מישראל הבא להתדבק ולהתקשר בה בכדי שע"י הסימנים הללו יהיה ההתקשרות והיחוד ביניהם בשלימות וזר אל יתערב ביניהם רק שהבע"ד מתגרה מאד בזה עד שגורם שנתרחק ונתגרש האדם מקדושתו למקום מדבר שממנה ואח"כ מתגרה עוד יותר עד שבא רוח סערה ומבלבל כ"כ עד שאובד גם הסימנים ובתוך זה עובר על האדם מה שעובר, וכן ג"כ על ניצוצי חלקי הקדושה השייך לכ"א עובר עליהם ג"כ הרבה, כי הרבה אורבים עליהם לתפסם במצודתם וע"פ רוב האדם עצמו גורם לזה וכל אלו הם כמו שלוחים ממנו ח"ו ואח"כ מתגבר הבע"ד עוד יותר גם על חלקי הקדושה עד שבא בחי' רוצח ותפסה במצודתו לגמרי ורוצה להטביע אותה לגמרי ח"ו, אך אעפ"כ עצת ה' היא תקום ואתה מרום לעולם ה' וכשהאדם חזק בדעתו ואינו מייאש עצמו עכ"פ וקובע לו עתים בכל יום לחפש ולחתור אחר סימני הקדושה שנאבדו ממנו ועם שאינו זוכה למצאה עכ"פ הוא מפרש שיחתו על זה לפני השי"ת ובוכה ומתחנן לפניו ית' כבן המתחטא לפני אביו, אז סוף כל סוף יתהפך הכל לטובה, ודייקא ע"י רוצח הזה שתפס הקדושה במצודתו לגמרי, עי"ז מסבב השי"ת שנתקרב הקדושה אל האדם מסמוך לו ממש רק שעדיין אינם יודעים ומכירים זא"ז אח"כ מסבב השי"ת שהמרחיק הראשון שגרם לרחק האדם ולגרשו מקדושתו גם הוא נזדמן לשם וכולם עוזרים לו להאדם לחפש ולבקש אחר סימני הקדושה והשי"ת בעזרתם שהקדושה בעצמה מוצאת את הסימנים ומחזרת אותם לבעליה היינו להאדם ואז בוודאי נעשה שמחה גדולה אך אעפ"כ עדיין הקדושה אינה מגלת א"ע להאדם שהיא היא זאת, בכדי שלא יהיה ההתקרבות והיחוד בבחי' הריסה בחי' פן יהרסו וכו' ושלא כדת ח"ו ובמקום מדבר וכו', ומחמת זה אפילו כשמחזרת לו הסימנים אח"כ חוזר ומתגבר ההעלמה והיאוש על האדם כי היכן יחפש אחרי הקדושה מאחר שיודע שגם עליה כביכול עבר מה שעבר ומי יודע היכן היא עכשיו ואז הקדושה בעצמה מפייסת את האדם ומבקשת ממנו שילך עמה עד שבאים וחוזרים שניהם למקומם הראשון למקור שורש קדושתם ואז נתוועדים זה לזה, ונעשה היחוד והשמחה בשלימות והיה ה' למלך על כל הארץ וכו', (עיין בפנים עוד ותבין ביותר כפי המרומז בפשוטן של דברים לבד מהסודות הנוראות שיש בכל סיפור זה כמובן בפנים):