רמזי המעשיות · מעשה ט (מחכם ותם)
Partial book: see the table of contents for what is missing.
Reading settings
סיפור נפלא ונורא ומבואר בו גודל מעלת דרכי התמימות ואיך שהתם אפילו בעת דוחקו ושפלותו היה מלא שמחה וחדוה תמיד והיה מסתפק במה שהיה לו ולא היה חסר לו כלום לעולם ולבסוף זכה ע"י תמימותו וצדקתו לעלות במעלות גדולות ורמות מאד עד שעשאו המלך מיניסטער על כל מיניסטארין, וגם נעשה חכם גדול ומחוכם מאד ואעפי"כ גם אז לא עזב דרכי התמימות שלו אבל אצל החכם היה כל זה בהיפוך כי תמיד היה מלא כעס ומכאובות ואפילו בעת מעלתו וגדולתו ומכש"כ לבסוף שנעשה עני ואביון ושפל ונבזה מאד ואעפ"כ לא עזב גם אז דרכי החכמות שלו וכפר בכל ר"ל עד שבא עי"ז לעינויים קשים ומרים כמה וכמה שנים ר"ל וסוף תקותו ותיקונו היה רק ע"י התם כמבואר הכל בפנים היטב ועוד יש בזה דברים רבים נחוצים ונצרכים לעבודת ה' ולחיות בהם חיי עולם כמובן ומבואר לכל המעיין בפנים לבד מהנסתרות הגדולים שיש בסיפור זה כמובן ג"כ בסוף המעשה בהרמזים שמרמז שסוד זה נוגע לענין מלחמת והכנעת קליפת עמלק ואגג וכו' אשר הזהירה התורה הקדושה ע"ז הרבה ואמרה זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' לא תשכח ונאמר מלחמה לה' בעמלק מדור דור וארז"ל עד דורו של משיח וכן ארז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם (בחי' השם של הצדיק שהוא בחי' הבעל שם ששמו ית' כלול בשמו כמבואר במ"א ובחי' כסא מלכות) עד שימחה זכר עמלק והכל נוגע לסוד הענינים המבוארים ומרומזים בסיפור זה כי כל עיקר תיקון העולם תלוי בזה שיתבטלו מן העולם כל דרכי החכמות הרעות (שממררין את חיי האדם מאד והוא תמיד מלא חסרונות וכל ימיו הוא מלא כעס וכמאובות ר"ל ולא עוד אלא שמהם נמשכין ג"כ כל מיני כפירות ואפיקורסת ר"ל) ויזכו כל באי עולם לאמונה שלימה בהשי"ת ובצדיקיו הק' ובכל הדבריהם הק' הנאמרים באמת ובתמימות גדול ובחכמה נפלאה ונוראה מאד ולילך בדרכי התמימות באמת אשר באמת זה עיקר החכמה אמיתיית ויכולין לזכות עי"ז לכל טוב ולעלות עי"ז במעלות רמות ונשגבות מאד ברוחניות וגשמיות כמובן מסיפור זה ועוד במקומות רבים מדבריו ז"ל:
עוד מובן מסיפור זה כמה צריכן להרחיק עצמו מהחכמים להרע הנ"ל בפרט מלשמוע דבריהם הרעים וכפירותיהם ר"ל כי ע"י שהתם ישב עם החכם במסבה אחת והחכם הוכיח לו דעתו שאין מלך כלל אע"פ שהתם המיניסטער גער בו וכו' וחרה לו מאד על דבר זה אעפ"כ גרם לו איזה פגם עד שנתפחד מאד ע"י שהטייויל (שהוא מהקליפות) שלח גם אחריו (כי רק עי"ז שישב עם החכם להרע ושמע דברי כפירותיו ע"כ היה לו אחיזה גם בו) והבעל שם הוצרך ליתן לו קמיעות ושמירות וכו' כמבואר שם וכן מובן מסיפור זה ג"כ ההיפוך גודל מעלת יקרת ההתחברות והאהבה עם הכשרים והתמימים כי ע"י שהחכם למד בימי נעוריו עם התם בחדר אחד והיו אוהבים זה את זה מאד עד שגם אח"כ כשבא החכם לעיר מולדתו בעגלות צב בגדולה ועשירות ובא לקראתו התם ושאל בשלומו באהבה ובשמחה וכו' אז מחמת אהבת נעורים שהיה ביניהם היה החכם מקרבו ונכנס עמו לתוך העיר והתם הכניסו אח"כ לביתו והיה לו כ"פ פתחון פה לפניו והוכיחו על שהוא מלא יסורים תמיד, עד שאמר לו בפה מלא מי יתן שתבוא אתה על מדריגה שלי וכו' כמבואר בפנים עי"ז נתגלגל אח"כ עד שסוף כל סוף השתדל התם המיניסטער אצל הצדיק הבעל שם עד שהוציא את החכם מהרפש וטיט שהיה נטבע בו זה כמה ובירר לו האמת לעיניו עד שהוכרח החכם ג"כ להודות על האמת והכל נתגלגל ע"י האהבה הגדולה שהיה לו עם התם בימי נעוריו כנ"ל:
והנה מבואר בפנים שכשעלה התם לגדולה ונעשה גובערניר וייעצו אותו אוהביו ללמוד גם חכמות ולשונות ונתקבל הדבר בעיני התם וכו' מזה מובן קצת מה שהיו כמה צדיקים גדולים שהיו בקיאים גם בחכמות ולשונות והיו להם לרקחות ולטבחות וזה כי מתחלה עבדו את ה' שנים רבות באמת ובתמימות ופשיטות גדול ומופלג מאד ומסרו נפשם ממש על עבודת השי"ת מקטן ועד גדול וקיימו בעצמם רבבות פעמים מקרא שכתוב באהבתה תשגה תמיד כמו שדרז"ל והקדימו יראתם לחכמתם אפילו לחכמת התורה הק', כי לא המדרש עיקר אלא המעשה והרבו במצוות ומעשים טובים בלי שיעור ואחר שנשתרשו מאד בדרכי התמימות והאמונה הק' אז הוכרחו לטבת העולם לפעמים לכנוס גם בלימוד החכמות ומחמת גודל צדקתם וזכות וצחות נפשם וגופם ע"כ לא היו צריכין לבלות זמן על לימוד זה רק בזמן מועט מאד נעשו בקיאים בכל החכמות אך גם אח"כ לא עזבו והניחו ח"ו דרכי תמימותם ופשיטותם ואמונתם הק' וע"כ לא היו יכולים החכמות האלו לפגום בהם כלל רק אדרבה וכו', אבל אלו שלא הורגלנו ונשתרשו עדיין היטיב כראוי, בדרכי התמימות והאמונה הק' בשלימות, ונכנסים באלו החכמות בוודאי מזיק להם מאד עד שקשה להם אח"כ מאד מאד לשוב ולאחוז בדרכי התמימות הק', כי ע"ז נאמר ח"ו כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים שהם אלו הדרכים של תמימות ואמונה הק' שהם עיקר הארחות חיים כ"ש וצדיק באמונתו יחיה וזהו שאמר התם להחכם ראה שאני כבר באתי על שלך ואתה עדיין לא באת על שלי ואני רואה שזה קשה יותר שאתה תבוא על התמימות שלי היינו כנ"ל ועיין בליקוטי תנינא סי' י"ט בענין שעיקר התכלית והשלימות הוא רק לעבוד ה' בתמימות גמור וכו' שייך ג"כ לסיפור זה כמבואר בפנים ושם מובן ומבואר כל ענין הנ"ל ביותר:
(ליקוטי עצות מהדורא בתרא (תמימות אות ד) עיקר כל הנפילות הם ע"י חכמות כי כשהאדם הולך אחר חכמתו יוכל לבא לידי רעות גדולות כי החכמה מתעה אותו מחכמה לחכמה ומחכמה לחכמה עד שנלכד ונתעה בחכמת עצמו עד שנעשה כמשוגע ממש ר"ל, ויוכל לבא עי"ז לכפירות גמורות ר"ל לכפור במלך ושריו היינו לכפור במלכו של עולם ובכל הצדיקי אמת וכל העולם נעשה אצלו כלא ומתלוצץ מכל העולם כאלו כל העולם בטעות ח"ו ונעשה עי"ז ירוד ושפל ובזוי מאד ברוחניות ובגשמיות מלבד מה שהוא תמיד מלא יסורים וחסרונות רבים מאד, וכל מה שמתנהג עמו הכל כנגד רצונו והוא מלא כעס ומכאובים תמיד גם בשעת הצלחתו הגדולה ומכש"כ אח"כ כשיורד ממעלתו ובאים עליו עונשים קשים ומרים ר"ל שלא כדרך הטבע כלל והוא עדיין עומד במרדו ותועה בחכמתו ומכניס הכל בתוך דרך הטבע, אע"פ שהכל מבינים אז על דבריו שהם דברי משוגע ממש ושמובן בפנים אעפ"כ רשעת חכמתו הטעתו כ"כ עד שהוא חזק בדעתו הרעה גם אז, ועי"ז ממילא גם אלו היסורים והעונשים בעצמם מענים ומסגפים אותו ומעגמים נפשו ביותר כי מאחר שאין לו אמונה ותולה הכל בדרך הטבע א"כ אין לו במה להתנחם כלל על צערו ויסוריו הקשים ר"ל, אבל מי שזוכה לילך בדרכי התמימות באמת הוא חי חיים אמיתיים חיים טובים באמת ואיך שמתנהג עמו הכל טוב וישר לפניו והוא מלא שמחה תמיד ואפילו אם אין לו רק לחם צר ומים לחץ הוא מתענג מזה מאד ומרגיש בהלחם ומים באמת כל הטעמים של כל המאכלים ומשקאות שבעולם וכן בענין המלבושים אפילו אם אין לו רק איזה מלבוש פחות מאד הוא מתענג ממנו מאד כאלו היה לו כל המלבושים טובים שבעולם ואינו חסר לו לעולם שום דבר ואינו מתקנא בשום אדם רק הוא שמח בחלקו באמת ברוחניות ובגשמיות, ואינו מסתכל על מעשה חבירו כלל, ואינו מתפעל גם מהליצנות של ליצני הדור, ואפילו כשהם מתלוצצים ממנו הוא משיב להם בתמימות ובאמת, ומדבר עם כל אדם בתמימות גדול בלי שום ערמימות כלל ועי"ז בעצמו יוכל לזכות אח"כ לעלות למעלה עליונה מאד ברוחניות ובגשמיות ולהיות מושל ושופט צדק גם יוכל לזכות אח"כ להיות חכם מחוכם בכל החכמות במעלה עליונה מאד ברו"ג, אך גם אז אינו עוזב דרכי התמימות שלו, ועי"ז הוא חשוב יותר אצל המלך מלכו של עולם עד שהוא מעלהו למעלה עליונה עוד ביותר (עיין ליקוטי תנינא סי' ה' במאמר תקעו אמונה מה שזוכין ע"י תמימות) וסוף כל סוף תכלית התיקון האחרון של אלו החכמים שנתעו אחר חכמתם אחר שיעבור עליהם עונשים ויסורים קשים מאד מאד ר"ל בעוה"ז ובעוה"ב, ואחרית תיקונם יהיה רק ע"י אלו הצדיקים והכשרים התמימי דרך שזכו לילך באמת כל ימי חייהם רק בדרכי התמימות והפשיטות כראוי באמת:
(שם אות ה) התם נכנס לבית אביו וירשו נראה לרמז כי בית אביו הוא האמונה הק' שהוא נחלת אבות (עיין סי' צ"ד בליקו"א במאמר זכר חסדו) וע"כ היה לו מנוחה ודירה בנחלת אבותיו, כי במקום שלא היה יכול להשיג בשכלו היה קבוע בנחלת אבותיו שהיא האמונה הק' אבל החכם נעשה בית אביו כלה ואבד, כי הוא הולך רק אחר שכלו ואינו רוצה לסמוך על אמונה, וע"כ הוא מטולטל ומטורף ואין לו בית מנוחה, מאחר שאין לו יסוד האמונה שהוא יסוד החזק לסמוך עליו ולנוח בו:
(שם אות ו) בנקל יותר שהתם יבא למעלת החכם ג"כ היינו שיהיה חכם מחוכם בכל החכמות יותר מהחכם כמו שראינו כמה וכמה תמימים וצדיקים נוראים שהיו חכמים מחוכמים בכל השבע חכמות בתכלית השלימות, ולא עוד אלא שזכו להשגה עליונה מבחי' חכמה עילאה שהוא למעלה מכל החכמות אבל מי שהולך אחר שכלו ונתעה אחר חכמות חיצוניות והפילוספיא קשה לו מאד לחזור לדרכי התמימות והאמונה הק' בשלימות וכנ"ל:
(שם אות ז) החכם אינו רוצה המלך לעשותו ממונה על האוצרות פן ע"י חכמתו ושכלו יוכל לבזבז אוצר המלך, ע"כ עושה המלך (מלכו של עולם) ממונה על האוצרות איש תם דייקא (עיין במאמר תקעו אמונה ליקו"ת סי' ה'):
(שם אות ח) החכם התגאה בחכמתו ועשירותו וגדולתו כ"כ עד שכל העולם היה בעיניו כלא והיה לו יסורים גדולים בדרך, כי מחמת חכמתו לא היה לו עם מי לדבר וכמב"פ, ולבסוף אח"כ כששלח המלך אחריו התחכם החכם בחכמתו מה זה שהמלך כזה ישלח אחר שפל ונבזה כמוני וכו', עד שבא מתוך כך לידי כפירה גמורה שכפר לגמרי בהמלך והוכיח שכל ההנהג' ע"י שבעים שרי המדינה, ובתחלה היה כל הוכחותיו כי מי ראה את המלך וכו', ולבסוף כשאמר לו התם המיניסטער הלא אני בעצמי ראיתי את המלך הכחיש אותו ג"כ ואמר לו מנין אתה יודע שזה מלך וכו' ראה והבן עמקת רשעת האפיקורסת שלו ובפרט בהבעש"ט שהוא בחי' הצדיק האמת כפר ביותר כמבואר שם וכ"ז מחמת שטות חכמתו הרעה והמשובשת ההופכת ארחות יושר מהיפוך אל היפוך מן האמת לגמרי ממש כי דרכי השכל דקדושה שהם בחי' תמימות הם בהיפוך מכל זה כי צריכין להאמין באמת בהחכמים והצדיקים אמיתיים וכל שכן במלכו של עולם בעצמו ובאמת אמונת חכמים ואמונת השי"ת הכל אחד כמבואר במ"א ושניהם תלוים זה בזה וגם צריכין להאמין שאע"פ שהשי"ת גדול מאד למעלה מכל הרוחניות ומרומם על כל ברכה ותהלה ולית מחשבה תפיסא ביה כלל אעפ"כ הוא חפץ בעבודתינו דייקא כ"ש ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חומר והוא שולח אחרינו וקורא אותנו בכל עת ומרמז לנו רמזים קדושים להתקרב אליו ית' ואע"פ שצריך האדם בוודאי להיות שפל בעיני עצמו באמת אעפ"כ צריכין להאמין שהשי"ת מקבל שעשועים גדולים מעבודתינו וצריכין לקיים אל תהי בז לכל אדם ולידע ולהאמין שיש בכ"א מישראל נקודה טובה ויקרה מאד מה שאין בחבירו וצריכין לקבל הארת הנקודה הזאת ממנו וכמבואר במ"א ומי שהולך בדרך זה בוודאי כ"א מישראל חשוב ויקר בעיניו מאד וכשפוגע אפילו בהפחות שבישראל בוודאי יש לו מה לדבר עמו ולקבל ממנו או להאיר בו ואפילו כשפוגע עם העכו"ם יוכל לקבל ממנו וכמבואר במאמר מי האיש החפץ חיים ליקו"א סי' ל"ג וכ"ז זוכין ע"י דרכי התמימות דייקא:
(שם אות ט) התם הוא יודע את ערכו השפל ע"כ הוא עוסק במלאכתו מלאכת הקודש ועבודת ה' בתמידות עד שאין לו פנאי אפילו לקבוע עצמו לסעודה וכיוצא בזה משאר צרכי העולם רק בתוך שעוסק במלאכתו הוא חוטף ואוכל סעודתו ג"כ בדרך עראי וכו' ואעפ"כ אם רואה שאין עולה האומנות בידו בשלימות והוא רק בבחי' מנעל של ג' קצוות מחמת זה אינו מצפה ג"כ לתשלום גמול גדול על עבודתו מחמת שיודע בעצמו שאינו בשלימות אך אעפ"כ הוא מתענג מאד מעבודתו ומרגיש בו נעימות ומתיקות נפלא מאד ואינו מסתכל כלל על מה שעבודת חבירו הוא בשלימות יותר מעבודתו מחמת שחבירו הוא בעל שכל גדול ובעל השגה ומסתמא יקבל ג"כ תשלום גמול יותר על עבודתו (ומה שיש רבים שנחלש דעתם ונפלו מעבודתם ע"י דברים כאלו שהתקנאו בחביריהם שראו שמעשיהם ועבודתם עולה בידם בשלימות יותר וכו') אבל התם היינו העובד ה' בתמימות באמת הוא אינו מסתכל על זה כלל כי מה לו אצל חבירו זה מעשה חבירו וזה מעשה שלו והוא שמח בחלקו ומתענג מאד מעבודתו עבודת ה' מה שיש לו ריוח מיד ליד ואחר כל העבודות והיגיעות שלו בתמידות אם זוכה רק שהשי"ת יקבל ממנו איזה נחת כל שהוא מאיזה תנועה בעלמא שעושה לשם שמים באמת ובתמימות בוודאי זה יקר מאד מכל הון וכדאי להתייגע על זה כל ימי חייו ובוודאי גם שכרו לא יקופח ויפה קורת רוח אחת בעולם הבא וכו':
ועיין בלקוטי הלכות ה' פסח הלכה ט' שמביא שם לענין שזה בחי' אחד היה אברהם שיחשוב כאילו הוא יחידי בעולם ולא יסתכל על מעשה חבירו שלא יחלש דעתו אפילו אם הוא גדול ממנו וזה בחי' וספרתם לכם לעצמיכם דייקא וכו' ע"ש ותראה דרכים נפלאים לעבודת ה'):