צוואת הרב מטשערין · מצוה לקים דברי המת · טו
Reading settings
הגם כי פה אין המנהג לישא על מטה רק מוליכין בעגלה, בקשתי לישא אותי על מטה. ואם אפשר שיהיו נושאים כלם טבולי יום מה טוב. ואם יצטרכו לשלם להם שכר, וגם לחמם המקווה בשבילם בוודאי כדאי וראוי. והשם יתברך ימלא לכם כי אם לא עכשיו, אימתי יעשו עוד עימדי חסד של אמת כזה. "והחי ייתן אל לבו", כמו שדרשו חכמינו ז"ל. ונושאי המטה יאמרו שיר של פגעים, הינו ויהי נעם ויושב בסתר. ועל כל פנים יעמידו המטה שבעה פעמים ובכל פעם יאמרו שיר של פגעים כנ"ל. והנני מבקש מזוגתי וכל בני ביתי שיחיו שלא ילווני אחר מטתי. וגם אחר שיניחוני בקבר שאז יבאו לומר קדיש יעמדו מרחוק ארבע אמות. ורצוני שלא יבא שום אדם על קברי גם איזה שנים אחר פטירתי, כי ידעתי את מכאובי, אם לא מבני ויוצאי חלצי אם ירצו. וגם זה לאחר י"ב חדש ובאפן שיהיו טהורים טבולי יום. וגם בזה לא ניחא לי כל כך. וזה שאני מבקש שיהיו טהורים דיקא, לא בגין רמות רוחא והתפארות בטהרת קדשת קברי חס ושלום, רק אדרבא מגדל שברון לבי ושפלות מדרגותי בעולם הזה חושש אני ביותר שיהיו טהורים דיקא. וגם נקבות מיוצאי חלצי אם ירצו להתפלל על קברי לא יבאו רק בעת טהרתם, וגם אז בקשתי שיעמדו מרחוק ארבע אמות.