יקרא דשבתא · חלק ב · סי' ז - כי מרחמם ינהגם
Reading settings
שבת הוא בחי' רחמנות כשארז"ל יכולה היא שתרחם
ועיקר הרחמנות הוא להוציא את ישראל מהמשאוי כבד של עוונות. וזה זוכין ע"י שמירת שבת כשארז"ל מוחלין לו על כל עוונותיו. וגם כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. אבל בשבת נמשך הארת הדעת לכ"א בבחי' לדעת כי אני ה' מקדשכם וכנ"ל כ"פ ועי"ז ניצולין מעוונות. גם שבת הוא בחי' יראה בחי' ירא שבת כי אז נמשך יראה על כ"א כנ"ל כ"פ. וע"כ אז עיקר הזמן לדבר עם חברו ביראת שמים. כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. וגם ע"י היראה חכמתו מתקיימת היינו שיש קיום לדבריו אצל חבירו כמבפ"נ. וע"כ ארז"ל שמצוה להקהיל קהלות בכל שבת ולדרוש בד"ת. כי בשבת נמשך הארת הדעת הנ"ל. והעיקר הוא שיהיה נשאר הארת הדעת הק' לדורות עולם שזהו עיקר החליפות של האדם שבשביל זה צריכין להשאיר אחריו בנים ותלמידים כמבפ"נ. וזה בחי' ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת לדורותם דייקא היינו כנ"ל וע"כ אז עיקר זמן הזווג בשביל הולדת הבנים וע"י זווג של שבת זוכין לבנים ת"ח וקדושים וכמבואר בזוה"ק. וזה ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש (מאחר שאינו זוכה להעמיד בנים) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות שם עולם אתן לו וכו'.
כי ע"י קדושת שבת זוכין שישאר הארת דעתו לנצח ע"י בחי' תלמידים וכן ואל יאמר בן הנכר וכו' הבדל יבדילני ה' מעל עמו (כי מי שיודע דקות ורוחניות קדושת ישראל הוא יודע באמת ההבדל שבין ישראל לעכו"ם) וכו' ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' כל שומר שבת מחללו וכו' והביאותים אל הר קדשי וכו' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי נאום ה' מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו היינו כי ע"י קדושת שבת זוכין לידע קצת מידיעתו ית' ואז יודעין שעיקר התענוגים והשיעשועים שלו ית' הוא רק מהעבודה של עוה"ז השפל וזוכין להמשיך הארת הדעת של הצדיק האמת שהוא בבחי' עליונים למטה ותחתונים למעלה שדייקא להדרי מעלה מלמד אותם ומודיע להם שאינם יודעים כלל בידיעתו ית'. ולהדרי מטה מלמד אותם ומאיר להם כי מלא כל הארץ כבודו והשי"ת עמם ואצלם וסמוך להם כמבפ"נ. וע"י הדעת הזה יכולין הכל להתקרב אליו ית'. ומחמת שעיקר ענין זה נתגלה יותר בביהמ"ק כי שם נראה ביותר ענין זה של עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה בחי' מה שהשי"ת משרה שכינתו כביכול למטה בביהמ"ק וקרבנות של בהמות עולין לריח ניחוח אשה לה' וכמבואר כ"ז בהשיחות שאחר הסיפמ"ע ע"כ אמר והביאותים אל הר קדשי וכו' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי היינו כנ"ל.
גם ע"י קדושת שבת נכנסין אורות המקיפין (כמבואר בכתבי האריז"ל) עד שזוכין להמשיך בחי' שפע הכתר כמובן כ"ז בכוונות שבת. גם שבת הוא בחי' הצדיק יסוד עולם (כידוע) שהוא בחי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמייא וארעא וכו' כמבפ"נ. וכן מבואר בוזהר חדש כי תשא וזה בחי' ויכלו השמים והארץ וכו' היינו שנמשך הארת כי כל הנ"ל על השמים והארץ שהם דרי מעלה ודרי מטה שזה בחי' מה שאומרין אז כתר יתנו לך ה' אל' מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה וכו' מלא כל הארץ כבודו וכו' משרתיו שואלין זה לזה איה מקום כבודו שזה בחי' הלימוד של דרי מעלה והלימוד של דרי מטה שהוא מלא כה"כ כבודו מלא עולם. שם שבת הוא בחי' חירות בחי' יובל בחי' כלליות העולמות כלליות בן ותלמיד כמבפ"נ. וזה ג"כ בחי' ויכלו השמים והארץ וכו' היינו שנכללו כולם הדרי מעלה שהם בחי' שמים בחי' בן והארץ שהוא בחי' דרי מטה בחי' תלמיד נכללו כולם בכלליות אחד. וע"י כלליות בן ותלמיד עי"ז מי שהוא איש חיל וכו' הוא יכול לקבל בעת אכילתו הארת הרצון וכו' כמבפ"נ. וזה בחי' קדושת האכילה והסעודות של שבת כמבואר בליקוטי הלכות הלכות שבת ה"ג.
וזה בחי' משארז"ל ברכו באור פניו של אדם וכו' ברכו במטעמים וכו' כי במטעמים של סעודות שבת מאיר הארת הרצון שהוא בחי' אור הפנים בחי' ואור פניך כי רציתם כמבפ"נ וזה ונתתי מטר ארצכם בעתו ודרז"ל בלילי שבתות וזה בעתו דייקא שהוא בחי' הארת הרצון כמבפ"נ. וע"כ היו מסדרין הלחם הפנים בשבת כי אז מאיר בהלחם הארת הרצון אור הפנים.
וזה אם תשיב משבת וכו' אז תתענג על ה' דא עתיקא קדישא ששם שורש הארת הרצון בחי' ועתיקא קדישא גלי רצון דילי' ושם שורש המקיפין העליונים שהם מבחי' עתיק כידוע והרכבתיך על במותי ארץ דא חקל תפוחין קדישין בחי' עליית המלכות (שהוא מקור היראה) אל המוחין היינו אל ים החכמה להמשיך משם פרנסה כי שבת הוא בחי' המלכות ג"כ בחי' שבת מלכתא.
ועיקר המשכת הפרנסה הוא ע"י המלכות כמובא בפנים. וע"כ עיקר הפרנסה הוא מקדושת שבת שהוא בחי' מלכות. וזשדרז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שנכנע בחי' המלך זקן וכסיל שממנו בא הרוח שטות שבאים על ידו לעוונות כנ"ל. וזה והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו שתזכה להעמיד בנים ותלמידים ועיקר השלימות הוא כשזוכין לבנים שהם בעצמם תלמידים ג"כ כמבפ"נ. ולזה זכה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלימה וזכה להעמיד י"ב שבטי יה שהיו כולם תלמידים הגונים צדיקים גמורים. וזה נקרא נחלת יעקב בחי' נחלת ה' בנים וכו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער ופירש"י תלמידי חכמים וכו' היינו שהבנים הם תלמידים ג"כ בבחי' וכל בניך לימודי ה'. גם נחלת יעקב הוא בחי' המקיפין העליונים שהם בחי' שעשוע עוה"ב שהוא נחלת יעקב שלקח לחלקו העוה"ב ועל אלו המקיפין נאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמבפ"נ. ומחמת שהפרנסה והאכילה נמשכת בשרשה מבחי' אורות המקיפין הנ"ל שמאירין בבחי' הלימוד של כלליות בן ותלמיד הנ"ל לכן כתיב והאכלתיך נחלת יעקב והאכלתיך דייקא בחי' אכילה ופרנסה הנ"ל ומחמת שהמקיפין הנ"ל הן ספונים וטמונים מעין כל בבחי' אשר צפנת ליראיך והן בבחי' עין לא ראתה וכו' כמבפ"נ. ע"כ ארז"ל מתן שכרה של שבת לא עבידא לאגלויי. ומחמת שענין הפסוק ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וכו' שייך ג"כ לכל הנ"ל כמבפ"נ.
ע"כ היה הסמיכה שלו בשבת כשארז"ל שבת של דיוזגי היתה וכו'.