יקרא דשבתא · חלק א · סימן קנו - לב טהור וכו'
Reading settings
בשבת קדש יורד אש של גבוה בלב כל אחד מישראל שזה בחינת מה שמבואר בתיקונא שתיתאה מהתיקונים אחרונים אש דחול לא צריך לאתחזאה בשבת קדש אש דקדש וכו' ובגין דא מני המבדיל בין קדש לחול ומאש הזה נמשך חמימות והתלהבות דקדושה בלב כל אחד שבוער אל השם יתברך בהתלהבות וחמימות גדול דקדושה בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת יה שנאמר גם כן לענין שבת כמבואר בכתבים והאש הזה הוא מגרש את הרוח הטומאה שבלב. שזה בחינת מה שמכוה את ראשי הקליפות טמאות וכו' כמבואר בכתבים ועל ידי זה זוכה כל אחד לטהר לבו שזה בחינת וטהר לבינו וכו' והנחילנו באהבה וברצון שבת קדשך. ועל כן נעשה אז כל אחד בריה חדשה ממש בבחינת לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. וזה בחינת המתנה טובה של שבת בחינת לב מתנה (קהלת ז) וזה גם כן בחינת ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם וכו'. וזה בחינת הרוח הקדש שזוכין ישראל לקבל בשבת קדש כמבואר בזוהר הקדוש כי כשהלב טהור אזי כל מה שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש. והוא בחינת רוח הקדש כמבואר בפנים במאמר זה וכן לעיל בפנים סימן קל"ח. גם קדושת שבת הוא בבחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים המבואר בפנים. כי כמו שעיקר חמימות יסוד האש הוא מה שמקבל מתנועת הכוכבים כמו כן המצדיק את הרבים ומקרב אותם לעבודת ה' ומוריד חמימות והתלהבות דקדושה בלבם וכן על ידי שדן את כל אדם לכף זכות שגם זה נקרא מצדיק הרבים מוריד גם כן חמימות והתלהבות להשם יתברך כמבואר בפנים וכל זה כלול בקדושת שבת שהוא בחינת מצדיק את הרבים. כי אז מגיע הרהורי תשובה לכל אחד ואפילו עם הארץ ירא לשקר בשבת. וגם אמרו רז"ל כל המשמר את השבת אפילו עבד עבודה זרה וכו' מוחלין לו. וגם אז נידון כל אחד לכף זכות כי כל דינין אתכפיין ולא מתערין כלל וכמבואר בזוהר הקדוש נמצא שקדושת שבת הוא בחינת מצדיק את הרבים ועל ידי זה מוריד חמימות והתלהבות דקדושה בלבם של ישראל. ושבת קדש בעצמו מקבל כביכול בחינת החמימות ממה שלמעלה ממנו היינו מבחינת השבת העליון שזה בחינת השתי שבתות שאמרו רז"ל וגם בפשטיות נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו וכו'. ועל ידי החמימות והתלהבות דקדושה שזוכין לקבל בשבת קדש הוא בוער תמיד ואינו נכבה לעולם בבחינת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו'. ועל כן אז עיקר הזמן של המצדיקי הרבים להקהיל קהלות ולדרוש בדברי תורה ומוסר ויראת שמים כמו שאמרו רז"ל על ויקהל משה וכו' כי אז המצדיקי הרבים מקבלין כח וחמימות דקדושה מהאש הקודש של שבת ועל ידי זה יכולין להמשיך ולהוריד חמימות דקדושה בלבם של השומעים באופן שיהיה להחמימות הזה קיום בלבם תמיד ולא יכבה נרם לעולם ועד. וזה שבפרשת ויקהל צוה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת היינו שלא לעורר אז שום אש דחול מחמת שאז עיקר זמן המשכת והורדת האש והחמימות דקדושה שהוא בחינת אש דקודש כנ"ל. וזה אם תשיב משבת רגלך היינו שתקשר עצמך בשלימות אל קדושת שבת כנ"ל אז תתענג על ה' היינו שתזכה לקבל חמימות והתלהבות דקדושה להשם יתברך (שזה עיקר הענג בחינת אהבה בתענוגים) ממדריגה עליונה ונפלאה מאד שהוא בחינת עתיקא קדישא שזה בחינת על ה' דייקא. והרכבתיך על במותי ארץ ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו שזוכה לגרש ולבער בשלימות את הרוח הטומאה שבלב שזה בחינת שיעבוד מלכיות ותזכה לטהרת הלב שזה בחינת תיקון ועליית המלכות דקדושה כמובא בכוונות על וטהר לבינו וכו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך היינו שתזכה להשראת השכינה ורוח הקדש כמו שפירש רש"י על ונחלתנו זה הוא בקשת ונפלינו אני ועמך שלא תשרה שכינתך על עכו"ם. וזה שדרשו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים כי לבו מלא מאלקותו יתברך כמבואר בסימן קל"ח הנ"ל וזה בוודאי נחלה בלי מצרים בחינת אני חלקך ונחלתך.
וגם כי על ידי הרוח הקדש הוא צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ואין כל דבר נעלם ממנו שזה בחינת נחלה בלי מצרים. וגם כי זוכה על ידי זה לדבר דיבורים חדשים לפני השם יתברך בכל פעם דיבורים שהם בחינת רוח הקודש וזה גם כן בחינת נחלה בלי מצרים מאחר שזוכה בכל פעם לבחינת ורוח נכון חדש בקרבי כמבואר בפנים. וזה כי פי ה' דבר שזוכה שכל מה שלבו אומר לו הם דברי השם יתברך ממש בחינת לך אמר לבי ואז דיבוריו הם גם כן בבחינת כי פי ה' דבר. וגם כי זוכה על ידי זה לקרב הכל להשם יתברך ולהצדיק את הרבים ולהוריד חמימות בלבם שזה גם כן בחינת נחלה בלי מצרים וזה מחמת שדיבוריו הם דברי ה' כביכול שנאמר עליהם הלא כה דברי כאש נמצא שדיבוריו הם מבחינת האש ה' שלמעלה. ועל כן יכול לקרב גם אחרים ולהוריד להם חמימות דקדושה באופן שיהיה קיים אצלם לנצח כנ"ל. מאחר שהוא מקבל החמימות ממה שלמעלה היינו כנ"ל: