יקרא דשבתא · חלק א · סימן קנט
Reading settings
שבת הוא בחינת השכינה בחינת מלכות דאצילות ועל ידה עולין כל לימודי התורה הקדושה ונמשך מזה שפע רוחניות ושפע גשמיית. כי כל ההשפעות נמשכין על ידי קדושת שבת כידוע. ועל כן אמרו רז"ל שקולה שבת ככל התורה וילפי לה מקראי מתורה נביאים וכתובים וכן בזוהר יתרו צ"ב ואלין אינון כללא ורזא דכל אורייתא תורה נביאים וכתובים. ועל כן אז עיקר שלימות עליית לימוד התורה הקדושה. ואפילו מי שאינו זוכה גם אז שיעלה לימודו להשכינה עצמה כביכול נעשה על כל פנים מלימודו טל תורה ולא ל"ט מלאכות. כי כל הל"ט מלאכות בטלין בשבת. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל בירושלמי ובפסיקתא חד אמר לא ניתנו שבתות אלא לתענוג וחד אמר לא ניתנו אלא לדברי תורה ולא פליגי מאן דאמר לא ניתנו אלא לתענוג אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הן באים ומענגים. ומאן דאמר אלא לתלמוד תורה אלו הפועלים שהם עסוקים במלאכתם כל ימות השבת ובשבת הן באים ומתעסקים בתורה (הובא בב"י ובהגהת שלחן ערוך אורח חיים סימן רצ"ו) והיינו כנ"ל כי התלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה תמיד ונעשה אצלם מכל בחינת הלימודים טל תורה שהוא בחינת שפע רוחניות. על כן בשבת צריכין להתענג בכדי להמשיך שפע גשמיית גם כן כמובן בזוהר הקדוש. אבל הפועלים שעוסקים במלאכתם כל ימות השבת נמצא שנעשה אצלם בחינת ל"ט מלאכות.
על כן בשבת שהל"ט מלאכות בטלין צריכין לדבק עצמן אז על כל פנים בטל תורה. וזה ויקהל משה את כל עדת ישראל וכו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש וכו' כי בזה כלולים כל עדת ישראל כי אפילו העוסקים בל"ט מלאכות בששת ימי החול אבל בשבת בטלין כל הל"ט מלאכות וצריכין לדבק עצמן רק בטל תורה. רק שבאמת גם בחול צריכין לדבק עצמן רק בתורה ואז המלאכה נעשית מאליה בבחינת תעשה מלאכה וכמו שאמרו רז"ל ואז בוודאי גם העונג שבת שהוא בחינת לכם על דרך שאמרו רז"ל חציו לכם יהיה גם כן קודש (וכמובא פירוש זה) וזה לא תבערו אש בכל מושבותיכם. כי אסור לעורר אז אש דחול כי אנן עוסקין אז רק בטל תורה שנמשך מבחינת ימין של תורה שהוא בחינת שפע רוחניות שנמשך מכח האש שיש בהתורה כמבואר בפנים. וזה שמסיימין בסוף קבלת שבת ה' לאורך ימים היינו בחינת השפע רוחניות שהוא בחינת אורך ימים בימינה ועל כן צריכין להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום שנים מקרא הוא כנגד בחינת הלימוד שעולה להשכינה שמנמשך מזה שני השפעות שפע רוחניות ושפע גשמיית ושניהם קדש כנ"ל ואחד תרגום הוא כנגד הלימוד שאינו יכול לעלות שזה בחינת תרגום שאין מלאכי השרת מכירין בלשון תרגום (שבת יב:) אף על פי כן יהיה נעשה גם מלימוד זה טל תורה על כל פנים ששרשו משפע רוחניות בחינת אורך ימים ועל כן זוכין על ידי זה לאריכת ימים כמו שאמרו רז"ל. ועל כן אמרו רז"ל שאין לאכול סעודת שחרית של שבת עד שישלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום היינו כנ"ל כי על ידי זה גם הענג שבת הוא קדש כנ"ל וזה אם תשיב משבת רגלך וכו' אז תתענג על ה' שלימודו יעלה להשכינה כביכול וזה דרשו רז"ל שנותנין לו כל משאלות לבו כי על ידי זה נמשכין כל מיני השפעות רוחניות וגשמיות ובזוהר הקדוש דרשו על ה' דא עתיקא קדישא ששם כולא ימינא כמבואר במקום אחר. והרכבתיך על במותי ארץ ודרשו רז"ל שניצול משיעבוד מלכיות היינו מעול הל"ט מלאכות שהם בחינת עול מלכות ועול דרץ ארץ כמו שכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' וכמו שדרשו רז"ל נתנני ה' בידי לא אוכל קום זה עול הפרנסה וכו'.
והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה בחינת טל תורה שהוא נחלת יעקב כמו שכתוב מורשה קהלת יעקב. גם כי יעקב נתברך בטל הקדוש הזה כמו שכתוב ויתן לך אלקים מטל השמים וכו' וכמבואר בזוהר הקדוש תולדות קמג:. וזה שאמרו רז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים בחינת טל לא מיעצר שאמרו רז"ל (תענית ג:):
17 סימן קעה-עיקר מעלת הבכיה עיין בהגהת שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ"ח וכן מי שיש לו ענג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת והט"ז כתב דווקא מחמת רוב דביקות בהשם יתברך מותר לבכות וכו' והדבר מבואר לענינינו כי שבת הוא בחינת בינה לבא כנ"ל כמה פעמים ומשם התעוררות הבכיה כי בכיה גימטריא המילוי שם שם ס"ג שהוא בבינה ושם גם כן מקור השמחה בחינת נתת שמחה בלבי. ועל כן על ידי זה נמתק הבכיה כשהוא מתוך שמחה ועל כן סברת הרמ"א שאם יש לו ענג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו היינו אף אם בוכה מחמת צערו לבד רק שיודע שזהו ענג לו כי על ידי זה יקל לו לסבול צערו וילך הצער מלבו אז גם כן שרי כי גם על ידי זה נמתק הבכיה על ידי הארה מבחינת בינה לבא מאחר שכוונתו שילך הצער מלבו וגם זה ענג הוא לו והט"ז סבירא ליה דלא שרי אלא אם כן הוא בוכה מחמת רוב דביקות בהשם יתברך שזה בחינת בכיה מחמת שמחה ממש ואז נמתק הבכיה בשלימות עד שבכיה כזו מותר לבכות אפילו בשבת מאחר שהתעוררות הבכיה הוא מחמת שמחה שמקורה בבינה לבא ששם עיקר ענג שבת כנ"ל כמה פעמים. ועיין שם עוד בבאר היטב ובמשבצות זהב מה שהביאו בזה בשם "אליהו רבא":