משיבת נפש · רצף ב · אות א

לִפְעָמִים יֵשׁ אָדָם שֶׁכְּבָר הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְהוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו, מֵחֲמַת שֶׁמִּתְגַּבֵּר אָז עָלָיו הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְהַבַּעַל דָּבָר בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִכְנֹס לְתוֹךְ הַפֶּתַח, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל בְּדַעְתּוֹ וְחוֹזֵר לְאָחוֹר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּשֶׁרוֹאִין, שֶׁהָאָדָם סָמוּךְ מַמָּשׁ לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְכִמְעַט שֶׁיִּכְנֹס, אֲזַי הֵם מִתְפַּשְּׁטִים עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל־כֵּן צְרִיכִין אָז הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל נֶגְדָּם לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ וְלִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו, רַק לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיּוּכַל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וּבִרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִכְנֹס לָבֶטַח בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְתוֹךְ שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְרוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ מְאֹד. וְדַע, שֶׁכָּל הַתְּנוּעוֹת וְהַהַעְתָּקוֹת שֶׁהָאָדָם נִתָּק וְנֶעְתָּק בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט מִן גַּשְׁמִיּוּתוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים וְנִתְקַשְּׁרִין וּבָאִים לְעֶזְרָתוֹ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה דֹּחַק וְעֵת צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. וְדַע, שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגְּדֵלִים עָלָיו עָלִים שֶׁכָּל עָלֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת גָּדֵל מֵאָה שָׁנִים וּמִסְתָמָא בְּאֵלּוּ הַמֵּאָה שָׁנִים בְּוַדַּאי עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף הַמֵּאָה שָׁנִים הוּא יוֹרֶה בְּקוֹל גָּדוֹל כְּמוֹ קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין אוּרְמַטְיֶע, וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן מִמֵּילָא ("לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" חֵלֶק ב' סִימָן מ"ח):