ימי מוהרנ״ת · חלק שני · אות קנט

בְּחֵיפָה יָשַׁבְנוּ עַד יוֹם רְבִיעִי פָּרָשַׁת מַטּוֹת. וְהָיָה לִי לְנַחַת מַה שֶּׁנִּתְעַכַּבְתִּי בְּחֵיפָה, שֶׁזָּכִיתִי לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹד כַּמָּה יָמִים, בִּפְרָט שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּשֶׁנִּכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּא תְּחִלָּה לְחֵיפָה, וְשָׁם תֵּכֶף זָכָה מַה שֶּׁזָּכָה וְנִתְעַכֵּב שָׁם כָּל הַיָּמִים טוֹבִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד אַחַר סֻכּוֹת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר זָכִינוּ לִדְרֹךְ בְּאַדְמַת קֹדֶשׁ בַּמָּקוֹם שֶׁדָּרַךְ שָׁם רַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: