ימי מוהרנ״ת · חלק ראשון · אות פ

וְהִנֵּה אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹמֵד וּמְצַפֶּה בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא לִי יְדִיעָה מִמָּאהְלוֹב שֶׁכְּבָר קָנוּ נְיָר שָׁם כְּדֵי שֶׁאֶסַּע לְשָׁם לַעֲסֹק בַּהַדְפָּסָה. כִּי אַחַר הַשְּׂרֵפָה חָזְרוּ וְהִשְׁתַּטְּחוּ הַמְּנִיעוֹת נֶגְדֵּנוּ בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁהָיָה רָחוֹק בְּעֵינֵי רַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאֶעֱסֹק בָּזֶה עַתָּה אַחַר שֶׁנִּתְפַּזַּרְנוּ כָּל כָּךְ, וְהַרְבֵּה מָעוֹת מֵהַהַדְפָּסָה הָיָה שָׁקוּעַ בְּיַד אֲחֵרִים, גַּם אָנֹכִי הָיִיתִי אָז נָע וָנָד מְאֹד. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חִזֵּק דַּעְתִּי לַעֲסֹק בָּזֶה, וְהָיִיתִי מְצַפֶּה עַל יְדִיעָה מִמָּאהְלוֹב כַּנַּ"ל וְנִתְעַכֵּב כַּמָּה שָׁבוּעוֹת אַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וּבְתוֹךְ כָּךְ הָיִינוּ בְּאוּמֶין עַל עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז.

אַחַר שֶׁבָּאתִי בְּסָמוּךְ הִגִּיעַ הַיְדִיעָה שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ הַנְּיָר לְמָאהְלוֹב. וְתֵכֶף זֵרַזְתִּי עַצְמִי וְנָסַעְתִּי לְשָׁם מִיָּד וּבָאתִי לְשָׁם וְלֹא מָצָאתִי אֶת בַּעַל הַמַּדְפִּיס בְּעַצְמוֹ בְּבֵיתוֹ וְעוֹד הָיוּ לִי מְנִיעוֹת רַבּוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן וְכוּ' וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֹצֶם נִפְלְאוֹתָיו וְרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים עֲזָרַנִי בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת עַד שֶׁגָּמַרְתִּי בַּקַּיִץ הַזֶּה כָּל הַדְפָּסַת סֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא וְכוּ' וְסֵפֶר הָאָלֶף־בֵּית וְהַקִּצּוּר. וַהֲבֵאתִים בִּשְׁלֵמוּת לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ אוּמֶין עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ. רַבִּים רָאוּ וְיִשְׂמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ נוֹדֶה לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם: