כוכבי אור · אמת ואמונה · טו
ספר חלקי: מה שחסר בו מפורט בעמוד הספר.
התאמת הקריאה
ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר אף על פי שלא ספר אדמו"ר ז"ל את כל המעשה של הבעטליר השביעי, אבל הספור הזה מהבן מלך זה בעצמו הוא קצת מהספורים הנעלמים של המעשה מהבעטליר השביעי(לה), כי כפי אשר יספר אדמו"ר ז"ל בענין התפארותם הקדוש שהעקם בצוארו מתקן בקולו דיקא את הזוג וכו' והבעל חטוטרות מתקן ומעלה בכתפיו דוקא את אנשי הכת וכו' וכן כלם(לו), וכפי המבאר בדבריו הקדושים בלקוטי תנינא סימן פ"א שברקוד הרגלין מחמת שמחה של מצוה(לז) מעלין את האמונה עין שם. וכפי הנראה בכל ספורי מעשיותיו הקדושים שגמר כל ספור המתחיל 'ויהי היום' סובב והולך להספור שמקדם, מכל זה יש לרמז לפי עניות דעתי גם בהמעשה הזאת שגמר הספור המתחיל 'ויהי היום' שהוא המעשה של זה שבלא רגלים סובב והולך לגמר הספור שמקדם, שהוא המעשה של הבן מלך שנפל מהאמונה, שהשני דברים האלה לא גמר אדמו"ר ז"ל כי זה וזה ספור אחד הוא. כי זה שבלא ידים בנגון ידיו הקדושות מתקן ומרפא את הבת מלכה, וזה שבלא רגלים במחול ורקוד רגליו הקדושים מתקן ומעלה את הבן מלך שנפל מהאמונה, וזה כל המלחמה עתה(לח) בעק'ב'ו'ת משיחא(לט) אשר האפיקורסות יורד מן השמים והולך ומתגבר בכל עת ועת, וממילא מתגבר על ידי זה גם שאר כל החטאים ועונות ופשעים. והבן מלך (שהם כלל נשמות ישראל שנקראים בני מלכים) מחמת שנולד עם טוב (כי נמשכו ממחשבה עליונה דקדשא בריך הוא) קול דודי דופק ונוקש בקרבו בכל עת ועת שעל כן הוא זוכר את עצמו בכל פעם היכן אני בעולם ומה נעשה עמי וכו', אבל תכף ומיד כשמתחיל להשתמש עם שכלו חוזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסות, ובשביל זה הסוף שירד גם ממלכותו וממשלתו כמובן שם כי מלכות הוא בחינת אמונה, והם תלויים זה בזה כידוע. ואביו של הבן מלך כשצפה וראה כל זה הזהיר אותו העקר על שמחה, שיתחזק עצמו בשמחה גם בעמק נפילתו וירידתו ממלכותו ואמונתו(מ), כי זה כל תקונו. כי זה הוא אתערותא דלתתא שיתעורר עליו ביותר ויותר שמחת המחול ורקוד הרגלין של הבעטליר השביעי, שעל ידי זה בעצמו יחזר למלכותו ואמונתו ביתר שאת ויתר עז(מא). (ועין לקמן בחלק ד' מה שלקטתי והוצאתי גם משאר דברי אדמו"ר ז"ל ותלמידיו הקדושים מענין גדלת מעלת השמחה עין שם).