כוכבי אור · שיחות וסיפורים · ד
ספר חלקי: מה שחסר בו מפורט בעמוד הספר.
התאמת הקריאה
ובדבר אספתנו בימי ראש השנה, מבאר מדברי מוהרנ"ת זכר צדיק וקדוש לברכה (ששמעתי מאבי ומורי ששמע מפי בנו ר' יצחק מטולטשין ששמע מפיו הקדוש) שאף על פי שלבבו היתה חזקה בבטחון ומבטח שתתקים האספה הזאת עד ביאת הגואל צדק, אבל גם זה לא נאמר רק כדיוק המדרש מהכתוב "וצדיק ככפיר יבטח" (ולא כארי שאין מתירא כלל), כי בכל זאת לא היתה ביכלתו לברר בזה ידיעה ברורה ומחלטת. ואין רצוני להאריך בזה שכתב וכן ספר פעם אחת בשם רבנו ז"ל, שיצא מפיו הקדוש בזה הלשון, אזייא טיש וויא בייא מיר וועט שוין ניט זיין ביז משיח וועט קומען [כזה שלחן כמו אצלי כבר לא יהיה עד ביאת המשיח], וכאשר דבר מוהרנ"ת ז"ל מקיום זה המאמר מיום הסתלקותו והלאה. הוסיף בזה מעצמו ואמר אזייא טיש וויא ביא מיר, וועט שוין אויך נישט זיין ביז משיח וועט קומען [כזה שלחן כמו אצלי כבר גם לא יהיה עד ביאת המשיח]. (וגם זאת ההוספה אם לא בפרוש אתמר מכללא אתמר, כפי המובן בזה מדברי רבנו ז"ל בעל פה). ואף על פי כן הבין והשכיל גם זה מדבריו הקדושים שבכל זאת יהיה נמצא מפלטת השארתו עד ביאת הגואל. ואמר בזה הלשון, דא וועלין זיך שאשקען עטליכע מענטשין, אין דא וועלין זיך שאשקען עטליכע מענטשין [פה יתלחשו כמה אנשים ופה יתלחשו כמה אנשים]. וכלשון הכתוב במלאכי "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" וכו'. וכן מרגלא בפומה דרשת חכמינו ז"ל במדרש להכתוב "הקיצותי" וכו' באתי עד קץ כל הדורות ועודי עמך.
וכן אמר פעם אחת שסובב על רבנו ז"ל, כעין הנסח שנזכר בברכת ההפטרה. "כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד". גם אמר פעם אחת שהוא מקוה ומיחל שיקים בזה הנר, מאמר הכתוב "וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום". וכן דבר פעם אחת מהפלגת השטף מים רבים הנמצאים בזה העולם, תאות רעות, ומדות רעות, שאלות ומבוכות, אמונות כזביות וכדומה, ואמר שבכל זאת יקים כמובא ברש"י פרשת וישב במשל הפחמי וכו' ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את הכל. והנראה מכתלי מאמריו הנ"ל כמשל האגוז (שנמשלים בו נפשות ישראל כמובא בזהר הקדוש בענין הכתוב: "אל גנת אגוז ירדתי") שבגמר הבשול נמצא בתוכו פרי יקר ויפה למאכל בני אדם, אשר זאת הפרי צמחה וגדלה מיום ליום בלי הפסק, וכעין זה נמצא צמיחת האמת מדור לדור (כמובא בדברי מוהרנ"ת בשם האר"י ז"ל) ושעל זה אנחנו מברכים בכל יום: "מצמיח קרן ישועה". ואף על פי שכנגד זה גם הקלפות המסבבות אותה צומחים וגדלים מיום ליום להסתירה מעיני בני אדם בכל עת ועת יותר ויותר, כי לעיני בני אדם וחושיהם לא נראה ונרגש רק הקלפה שבחוץ, והפרי גנוזה וצפונה בתוכה שלא נראה כלל, ועליו נאמר: "וירא אלקים את האור כי טוב", כי טוב לגנז. אבל סוף כל סוף "יצא חטר מגזע ישי" אשר ישבר ויעביר רוח הטמאה מן הארץ, ובהתגלות הפרי יראו עין בעין כי בכל ימי הגדול נמצא הכרח גם בהקלפות המסתירות אותה, להצילה ולשמרה דיקא על ידי זה (וכענין המובא בדבריו הקדושים בענין הכתוב "צופה רשע לצדיק" וכו'). ויש בכל זה הרבה לבאר, ואם יהיה אלקים עמדי אבאר במקום אחר. גם עין לקמן בהרמזים אשר מצאתי בהמעשה הזבוב ועכביש, אשר ספר רבנו ז"ל, שהן הן רדיפות כח הרע והנגדי מקלפת עשו ועמלק ימח שמם הנקרא בשם שממית (ממין עכביש כנודע) כמובא בפרוש רש"י בספר משלי (ל, כח) בדבר הכתוב "שממית בידים תתפש" שזה עשו. והוא שנאמר עליו הכתוב בעובדיה "בזוי אתה מאד", כי הוא המבזה מכל השקצים שנמשכים מקלפת עשו (כמובא בלקוטי הלכות הלכות תולעים בשם ספר הכונות). וכאשר תתפש בהיכל מלך העליון יתברך, ויגיע עם ע'ק'ב'ו' ורגלו על הדף (שכתוב בו שם ה', כמובן מהשיחות שאחר המעשה) תתחיל לירד מטה מטה עד שיהיה נמחה זכרו לגמרי, וכמבאר מלשון חכמינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י פרשת תולדות על אודות הכתוב "וידו אוחזת ב'ע'ק'ב' עשו", שלא יספיק זה לגמר מלכותו עד שבא זה ונוטלה הימנו. וכלשון הכתוב שם בעובדיהו "אם תגביה כנשר" וכו'.
ופעם אחת עמד מוהרנ"ת ז"ל בדבריו הקדושים כנגד הנבוכים שהיו באומין, אשר התפארו ברב השתדלותם שיגמרו כרצונם (להשכיח שם ישראל והבדלו מן העמים), וכאשר עמדו כנגדו בראיותיהם ממה שכבר גמרו בזה הרבה גם בימיו במדינות הרחוקות כנודע, ענה ואמר: זאת ברור לדעתי שאם תגמרו כרצונכם יחזר העולם לתהו ובהו, כי לא לאלה התהפוכות נברא העולם. ויש בזה להאריך קצת כפי המבאר מצרופי ופלפולי דבריו הקדושים בכתב ובפה על אודות אשר האין סוף יתברך באחדותו הפשוט בעצמו המציא כביכול השתנות בין מדותיו העליונות, זה לדין וזה לחסד, אשר אלו ואלו דברי אלהים חיים, ואחדותם בכתוב השלישי גבוה מעל גבוה. ואשר בזה נתנסה אברהם אבינו עליו השלום בעת העקדה, אשר בתחלה שמע חסדי השם יתברך ומאמרו, "כי ביצחק יקרא לך זרע", ואחר כך בשמעו ממדת הדין להעלות אותו לעולה, לא הכריע ברצונו הגופני וחבת בנו לסמך על הדבור הראשון "כי ביצחק" וכו', אבל בטל את עצמו ורצונו בתכלית הבטול להשם יתברך, עד שהשם יתברך בעצמו הכריע מדת הדין למדת הרחמים ואמר לו "אל תשלח ידך" וכו'. וכן מרדכי ידע את כל אשר נעשה בגזר דין להשמיד וכו' שנגזר גם למעלה כמבאר מדברי חכמינו ז"ל. ולכאורה לא היה לו להתירא כלל, כי הלא כנגד זה היינו מחיבים להאמין בדברי הנביא ירמיה ממדת רחמי השם יתברך ומאמרו: "לקץ שבעים שנה אפקד אתכם" (כחיובנו בזה הגלות להאמין בדברי הנביאים על ביאת הגואל שאנו מחכים אליו), ואולם ברוממות ההכרעה הנ"ל נתירא ונפחד עד אשר הרבה לזעק זעקה גדולה ומרה, עד שיצא אל הפעל מאמר הכתוב הנ"ל "לקץ שבעים שנה" וכו'. (כי גם מתחלה ידע השם יתברך שיתעורר הצדיק מרדכי ויבטל גזרותיו, וידיעת השם יתברך לא תבטל כח הבחירה, כמבאר מזה במקום אחר). וכל המלחמה הזאת למעלה ולמטה שהתגברה בסוף גלות בבל הוא ענין המבאר מדברי רבנו ז"ל בדבר הכתוב: "לפתח חטאת רובץ". שכשהאדם סמוך לפתח ושער הקדשה מתגבר עליו יותר כח המסית, כמשל הנאבקים זה עם זה. (שמובא בשיחותיו הקדושות שאחר הספורי מעשיות) ומהפרט למד מוהרנ"ת ז"ל על הכלל, והודיענו מרחוק בעצם המלחמה למעלה ולמטה שנמצא כעת בעקבות משיחא, בפתח הגאלה נצחיית שאנו מחכים אליה, כי בהתגברות ההסתות והפתויים למטה לנפשות ישראל שיסורו מהשם יתברך, כי התגברות הסתות מדת הדין למעלה בקטרוגים לפני השם יתברך שיסיר מנפשות ישראל להשמידם חס ושלום, וכל העולם היה חוזר לתהו ובהו על ידי זה. (ועין לקמן בהרמזים אשר הוצאתי מצרופי דברי רבנו במעשה הזבוב הנ"ל), וכן מבאר מצרופי דברי מוהרנ"ת בפרוש המעשה מהבעל תפלה (שבספר ספורי מעשיות), אשר מדת הגבורה (שהוא מדת הדין הנמצא להשם יתברך ותורתו בתוכחה וקללות) תתקרב בכל עת יותר להחריב את העולם הנקרא בשם מדת תאות ממון, (ועקר רצון השם יתברך במדת גבורתו הנ"ל הוא הכנעה והבטול אליו יתברך כלשון רבנו ז"ל בספור המעשה הנ"ל. שהוא לשון הכתוב בתוכחה: "או אז יכנע לבבם") וגם אם קומת מדת התפלה (שנקרא בשם בעל תפלה) ומדת הממנה שהיא הצדקה מעבירין את רע הגזרה, לא יהיה עקר העברתם ופיוסם למדת הדין והגבור הנ"ל. רק בדחיה ועכוב לזמן קצוב, אבל בטול הגזרה לגמרי הוא בתשובה לבד (שהוא שלמות ההכנעה והבטול הנ"ל) שיזכו נפשות ישראל בעת גאלתם. ומה נכון ונפלא לפי זה מליצת הנביא מלאכי בהכתוב "הנה אנכי שולח לכם את אליה" וכו' (אשר אין לנו נחמה יותר מזה) ואחר כך בסוף מסים ואומר "פן אבא והכיתי את הארץ חרם" (כי אם חס ושלום לא יצא אל הפעל הכרעת מדת הרחמים. יצא חס ושלום אל הפעל תכלית ההפך כנ"ל) וגם למרחוק תבין בכל זה מה גדלו זכיות האחד בעיר ושנים במשפחה המתרחקים גם היום ממבוכות הנבוכים ולצניהם והולכים בעקבות אבותינו.