ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נטילת ידים שחרית ד

על-פי התורה "ויאמר בעז אל רות" בסימן ס"ה, עין שם כל התורה היטב והכלל, שהאדם צריך תמיד להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב כלו אחד, ששם מתבטלין כל היסורים וכל הצרות שבעולם, כי הכל לטובה, אך אי אפשר להסתכל על התכלית הזה כי אם בסתימו דעינין מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו' ועל-כן מוטבע בנפש האדם כשיש לו יסורין גדולים ח"ו, הוא סותם ועוצם עיניו בחזקה מאד וכו' כדי לברח אל התכלית וכו', עין שם כל זה היטב אך אחר כך כששב מהבטול חוזרים ומתגברים היסורים ביותר מבתחלה. כמו שני אנשים שנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה וכו' אך אחר כך מקררין ומתבטלין היסורים על-ידי התורה ששואבין על-ידי היסורים, על-ידי שנתבטל אל התכלית, שעל-ידי זה מאיר הזריחה של הרשימו לתוך המחין ומקבל תורה על-ידי השמחה, שהוא כלי לקבלת התורה, שעל-ידי זה מכבין צמאון הנפש, שהוא בחינת יסורים, בבחינת ( ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים וכו', עין שם כל זה באר היטב. ואז יכולין להתפלל כראוי ולעשות אחד מכל התפלה וכו' וכו', עין שם היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נטילת ידים שחרית, כי השנה הוא בחינת בטול אל התכלית בסתימא דעינין ומשם שרש השנה, ( כמובא בהתורה "ויהי מקץ זכרון" סימן נ"ד) שבשעת שנה מתדבקין בעלמא דאתי, שהוא בחינת בטול וכן בהתורה "כי מרחמם ינהגם" סימן ז' על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, והיה רבי אליעזר ישן, מובן גם כן ששנה, הוא בחינת בטול בחינת עין לא ראתה, עין שם, כי עקר השנה שהשם יתברך מפיל על האדם הוא בשביל בחינות הנ"ל המבאר בתורה הנ"ל, דהינו כדי לברח בכל פעם מהדינים והיסורים שכלם נמשכין מבחינת בלבול הדעת, כמובא בדברינו במקום אחר ( א) ומחמת שהאדם בא לזה העולם רק בשביל המלחמה ללחם מלחמת ה' עם התאוות והבלבולים ולדבק מחשבתו בהשם יתברך תמיד, על-ידי זה המחין מתיגעים בכל פעם ועל-כן הטביע השם יתברך בנפש אדם שכשהבלבולים מתגברין ביותר והמחין מתיגעים שיפול עליו שנה שהוא סתימות העינים ובטול המחין, הינו שיסתום עיניו ויבטל מחו ודעתו לגמרי, שזהו בחינת בטול הנ"ל, הינו בטול אל התכלית הטוב ושם מתבטלין כל הבלבולים, שהם בחינת כלל כל הדינים והצרות והיסורים והמניעות, כי כלם מתבטלים על-ידי הבטול אל התכלית כנ"ל ומשם נטבע השנה על כל אדם ועל כל הברואים ועל-כן באמת מי שזוכה יכול להשיג בשעת שנה דברים גבוהים מאד מחמת שאז הוא בבחינת בטול אל האור אין סוף יתברך שמו ועל-ידי זה משיג, מה שמשיג כמובא בזהר הקדוש ( פרשת ויקהל דף קצ"ה) על פסוק, "מי יעלה בהר ה' וכו'" ועל-כן כשקמים מהשנה צריכין לטל ידיו במים, כי כשקם מהשנה זה בחינת שחוזר מהבטול ואזי רוצים הדינים, שהם הבלבולים, שמהם כל הטמאות הם רוצים להתגבר יותר ויותר, כמבאר בהתורה הנ"ל ואז צריכים להתגבר ביותר לבטלם על-ידי התורה שממשיכין מהרשימו וכו' שהוא בחינת מים כנ"ל וזהו בחינת נטילת ידים במים תכף כשקמים מהשנה כי אז כשקמים מהשנה, שהוא בחינת שחוזרים מהבטול, אז צריכים תכף ומיד להמשיך מימי התורה כדי לגרש רוח הטמאה השורה על הגוף ועקר על הידים, דהינו כחות הדין והבלבולים העומדים ואורבים ושורים על הגוף בשעת הבטול, שתכף כשיחזר הדעת מהבטול יהיו נאחזים בו יותר וכנ"ל ועל-כן צריכין לזהר לגרשם תכף כשעומדים מהשנה על-ידי הטהרה במים שעל -ידי זה ממשיכין טהרה וקדשה ממימי התורה שנמשכין מהרשימו של הבטול שמבטלין היסורים והדינים כששבין מהבטול וכנ"ל וזהו בחינת התחדשות התורה שצריכין לקבל בכל יום ויום, שהוא התחדשות המחין שנמשכין בכל יום בבחינת חדשים לבקרים ( ב) וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( דברים ו'), "אשר אנכי מצוך היום" שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים ( ספרי שם) נמצא, שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש, הינו כנ"ל, כי על-ידי השנה הוא בחינת בטול ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה כדי לבטל הדינים והטמאות וכו' הרוצים להתגרות אז דיקא ביותר וכנ"ל ומי שזוכה לזה בשלמות לחדש בתורה חדושים אמתיים בכל יום, אשרי לו אך אפלו שאר בני העולם שאינם זוכין לזה צריכין על כל פנים להתגבר לעסק בתורה בבקר בהקיצו משנתו, כמבאר בכל הספרים לעמד באשמרת לעסק בתורה ( ג) כדי לכבות על -ידי זה צמאון הנפש, דהינו לגרש כל היסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על-ידי התורה שמקבלין מהרשימו ועל-כן באמת אפלו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש, צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסק בתורה בחשק חדש וחיות חדש ויהיה בעיניו כחדשים ממש, כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה, כמבאר במקום אחר, ( ד) הינו כנ"ל וזהו כל בחינת ציצית, ותפלין וקריאת שמע ותפלה, שכלם הם בחינת התחדשות המחין שנמשכין על כל אחד מישראל בכל יום שכל זה נמשך מבחינת הזריחה והרשימה של הבטול אל התכלית, שהוא בחינת שנה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תקף הנס של חנכה עד שזכינו למצוה חדשה להדליק נר חנכה בביתינו בכל שנה, כי הדלקת נר חנכה מדליקין מהזריחה של הרשימו הקדושה של הבטול אל התכלית שמשם כל קבלת התורה והמצות, שהם בחינת כלל כל האורות הקדושות, בחינת כי נר מצוה ותורה אור, על-ידי זה מבטלין כל הצרות והסטרא אחרא שמהם יניקת מלכות עובדי כוכבים, כי מלכות עובדי כוכבים עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי ידעו שעקר ההתגברות כנגדם הוא על-ידי התורה כנ"ל, על-כן רצו להשכיח התורה ח"ו, אבל הצדיקים שבאותו הדור, שהם מתתיהו כהן גדול ובניו, בטלו עצמם בתכלית הבטול אל השם יתברך והשליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם בשביל ישראל, שזהו בחינת בטול, כי זהו עקר העצה הגדולה האמתית בכל הצרות ח"ו, שעוברין על ישראל בכלליות או מה שעובר על כל אדם בפרטיות, רחמנא לצלן, שאין שום עצה נכונה לברח מהם כי אם על-ידי הבטול אל התכלית, דהינו לסתום עיניו בחזקה ולעשות עצמו כישן ולבטל עצמו בתכלית הבטול כאלו אין בו שום הרגשה כלל, רק לדבק ולבטל מחשבתו אל האור האין סוף יתברך וזה יכול כל אדם לעשות כאשר שמעתי מפיו הקדוש, כי אף-על-פי שאינו יכול לזכות לבטול בשלמות כמו גדולי הצדיקים השלמים, אף-על-פי-כן יכול כל אדם לבטל עצמו איזה שעה אם ירצה באמת ועל-ידי הבטול יתבטלו ממנו היסורים והצרות אך אחר כך יכול להיות שיתגברו יותר ח"ו, וצריך להתגבר לבטלם על-ידי חדושי התורה, או על-ידי עסק התורה בחשק חדש וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עקר קבלת התורה היה על-ידי בחינה זאת, על -ידי שהיו תחלה בצרה גדולה במצרים עד שבא משה רבנו ובטל עצמו בתכלית הבטול, כמו שכתוב ( במדבר יב), "והאיש משה עניו מאד וכו'" שזהו בחינת תכלית הבטול, שהוא בחינת ענוה אמתית ועל-ידי הבטול הזה בטל כל הצרות וגאל אותנו ממצרים ומכל הטמאות והסטרא אחרא ומבחינת הבטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקלפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל ועל-כן הוכרחו לברח ממצרים מחמת שהיה קדם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה, כי היה מלאה גלולים, ( ו) על-כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים, כי בכל פעם שבטל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת בטול, כי הודיע להם שמו יתברך והאיר עליהם אור האין סוף ולמדם להתדבק ולהתבטל אליו יתברך, אך כל מה שבטל את עצמו ביותר, התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר מחמת שהבטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל, כי אז היה קשה להמשיך תורה בכל פעם, אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים, כמו שכתוב ( שמות יב), "ועברתי בארץ מצרים וכו'", ותרגומו, ואתגליתי וכמובא בכונות ( ז) עד שמגדל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על-ידי זה דיקא, כי לא היו יכולים לסבול אפלו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה, כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת, שהוא ליל שמורים עד שנתבטל כח הסטרא אחרא, שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל ואז ברחו ישראל תכף, כי הוכרחו לברח מחמת שבהכרח שישובו מהבטול אף -על-פי שנמשך הרבה ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל ועל-כן הוכרחו לברח מחמת שלא היה באפשר אז עדין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על-ידי התורה כנ"ל. ועל-כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם ( ח) כי אף-על-פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים באותו הלילה מאד, אף-על-פי-כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדין קבלת התורה לבטלו בשלמות על-ידי התורה, כי עקר בטולים לגמרי בשלמות הוא על-ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הבטול וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדין לקבל התורה, על-כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים, על-כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביותר ויותר ולקח את כל חילו שש מאות רכב בחור, שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים, רחמנא לצלן, כמובא, ( ט) כי אז אחר הבטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל, שהוא בחינת מים כנ"ל ועל -ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה והמצרים נטבעו בהם והכל בכח התורה שעתידין לקבל, שהיא בחינת מים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועכשיו בגלותנו הארך המר הזה שהוא קשה יותר מגלות מצרים ומכל הגליות כמובא, ( י) כי על הגלות הזה נאמר ( איכה א'), "ותרד פלאים" וכן בכל מקום שמדברים הפסוקים וחז"ל מזה הגלות, כלם מפליגים בעצם אריכות ומרירות זה הגלות, כמבאר במדרשים ולפי אריכת מרירת הגלות לא היה אפשר לסובלו לולא ה' שהיה לנו שהקים רפואה למכה שכבר זכינו לקבלת התורה במעמד הר סיני וגם עכשיו אין דור יתום והשם יתברך שולח לנו צדיקים גדולים ונוראים שממשיכין עלינו בחינת הארת אור האין סוף ומלמדים אותנו להתבטל אליו יתברך בכל פעם ובפרט בעת צרה, רחמנא לצלן, והעקר מה שממשיכין לנו חדושי תורה נפלאים מאד שבזה הם מחיין אותנו ונותנין לנו כח לעמד כנגדם ולבטלם כשמתגברים ומתגרים אחר כך ביותר ויותר, כי בכל פעם מבטלין אותם על-ידי התורה הקדושה שכבר זכינו לקבלה על-ידי משה רבנו עליו השלום, ועל-ידי החדושים הנפלאים שחדשו הצדיקים הגדולים שבכל דור בבחינת ( תהלים קיט) זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת הדלקת נר חנכה שמתתיהו ובניו וכל הצדיקים שבאותו הדור זכו לבטול הנ"ל בשלמות עד שהמשיכו אחר כך גדולה מהרשימו הנ"ל, שהוא בחינת קבלת התורה, שעל -ידי זה התגברו על מלכות עובדי כוכבים הרשעה וכנ"ל. ומגדל ההארה הזאת זכו להמשיך לדורות הארה גדולה בכל שנה 'בימים ההם בזמן הזה' וקבעו לנו שמנת ימי חנכה אלו ותקנו להדליק בהם נר חנכה, שזאת ההדלקה הקדושה הוא בחינת המשכת האור והזריחה של הרשימו מהבטול שמשם קבלת התורה, שעל-ידי זה מתגברין כנגד כל הקמים עלינו שמתגברין ביותר ויותר בכל פעם כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה כנ"ל, אבל על-ידי בחינת קבלת התורה מאור הרשימו הנ"ל, שהוא בחינת הדלקת נר חנכה, על-ידי זה מתגברים עליהם כנ"ל ועל-כן הם שמנת ימי חנכה כדי להמשיך הארת קבלת התורה משרשה, שהוא בחינת יום השמיני, שהוא בחינת בינה ( יא) שכלול מג' ראשונות ששם נאחז ונתפס אור הזריחה של הרשימו, כי בינה לבא, שהוא בחינת שמחה, בחינת ( תהלים ד') נתת שמחה בלבי, שהוא כלי לקבלת התורה שנמשך לתוך ז' ימי הבנין, שהם בחינת הז' מדות, שהם בחינת כלל התורה, בחינת ( משלי ט') חצבה עמודיה שבעה כידוע, ( יב):

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת חלום פרעה שתקונו על-ידי יוסף שפתר אותו שקורין זאת הפרשה בימי חנכה, כי פרעה ראה בעת שנה שנמשך מבחינת בטול כנ"ל, ראה אז איך שבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות וכו', שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב, הינו התגברות הז' מדות רעות על ז' המדות הטובות עד אשר ( בראשית מא), "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה" כי כל כך מתגברת הסטרא אחרא בכל פעם עד שרוצה להשכיח את האדם בכל פעם כאלו לא ראה טוב מעולם, אף-על-פי שבתחלה בעת הבטול ראה רק את הטוב שהם בחינת ז' פרות הטובות, אך ראה שתכף אחר כך סמוך להקיצו, דהינו כשמתחיל לשוב מהבטול חוזרים ומתגברים אחר כך שבע פרות הרעות שהם הרע שאורב ומתגרה ומתגבר ביותר אחר כך וכנ"ל וזה שנסמך התגברות הפרות רעות להקיצו כמו שכתוב שם ומראיהן רע וכו' ואיקץ וכן בכל הפרשה הינו כנ"ל. ותקונו על-ידי יוסף שזכה לתכלית הבטול בשלמות כראוי בבחינת ( שם מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין עולה עין, שיוסף, בחינת הצדיק האמת, עולה על העין, כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואין לו שום הסתכלות בזה העולם אפלו כהרף עין ועל-כן נקרא עולה עין, כי הוא עולה על העין ומושל עליו, כי מי שיש לו הסתכלות בזה העולם כפי הסתכלותו כן הוא תחת העין, כי העין מושל עליו מאחר שנמשך אחר עיניו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה ט') על כמה שהלך אחר עיניו, שזהו בחינת ( במדבר ט"ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא תהיה העין רואה והלב חומד שולטין עליו, ( יד) רק הוא יתגבר על העין והלב ויעלה עליהם וימשל בהם בבחינת 'עולי עין' שלא יהיו לו שום הסתכלות בזה העולם שזהו בחינת יוסף שנקרא 'עולי עין', ועל-כן הוא מבטל כל החרפות והבושות, שהם כלל התאוות הסטרא אחרא, בבחינת ( בראשית ל') אסף אלקים את חרפתי. ועל-כן זכה יוסף לתכלית הבטול בשלמות ועל-ידי זה פתר ותקן חלום פרעה והגביר הטוב על הרע שבע שני השבע על שבע שני הרעב וזה בחינת ( שם מו) ויוסף ישית ידו על עיניך 'ידו' דיקא, בחינת קבלת התורה שמקבלין מהרשימו, שעקר הקבלה על-ידי בחינת ידים, בבחינת ( דברים ט') ושני לחות הברית על שתי ידי, בחינת כתובים באצבע אלקים הנאמר בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ( תענית לא), וכל אחד מראה באצבעו, כי עקר התקון הוא על-ידי התורה שמקבלין אחר כך כנ"ל והתורה מגינה על העינים שאפלו כשחוזרין מהבטול לא יתגברו הסטרא אחרא, כי נופלת על-ידי התורה בבחינת ( תהלים יט) מצות ה' ברה מאירת עינים וזהו, "ויוסף ישית ידו על עיניך" 'ידו' דיקא 'עיניך' דיקא וכנ"ל, הינו שאפלו כשחוזרין מהבטול, שהוא בחינת פתיחת העינים, אף-על-פי-כן לא יהיה להם כח להתגבר עוד, כי יתבטלו על-ידי התורה וכנ"ל, כי הצדיקים והכשרים אפלו כשחוזרים מהבטול ופותחין את העינים אינם מסתכלים ח"ו על הבלי עולם הזה, רק שומרים עיניהם על-ידי התורה שמקבלין מהבטול כנ"ל. ועל-ידי זה מתבטלין כל הדינים והצרות וכל הסטרא אחרא וזהו בחינת ויוסף ישית ידו על עיניך וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ציצית שהם תקון הלבושין, שהם בחינת הכלים של המחין, כי צריכין תחלה לתקן ולזכך מאד את הכלים שהם הלבושים כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימו מהבטול אל האין סוף ולא תעבר ולא תשכח מהם, כי כל אחד מישראל בפנימיות נפשו הוא משתוקק ובוער מאד מאד להשם יתברך מחמת שבפנימיות הוא מסתכל בכל עת אל התכלית, שהוא אור האין סוף שמשם שרשו ורוצה להדבק ולהכלל שם, אך מחמת שבחינה זאת הוא תמיד בבחינת והחיות רצוא ושוב. וכשהוא בחינת ושוב אין הכלים של המחין, שהם בחינת הלבושין, יכולים לקבל אור הזריחה משם ועל-כן אין לו במה לקרר הצמאון שלו ואז על-פי רב נשכח ממנו לגמרי ועל-כן היצר הרע וחילותיו מתגרין בישראל ביותר מחמת שרואין שרוצה לברח בכל פעם אל התכלית, בפרט בהתלמידי חכמים הכשרים החפצים ומשתוקקים ביותר אל התכלית שבהם מתגרה ביותר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוכה נב), הינו מחמת בחינת הנ"ל כנ"ל, כי יש בענין זה של בחינת בטול והסתכלות אל התכלית כמה וכמה אלפים ורבי רבבות בחינות ומדרגות בין כל אדם ואדם ואפלו באדם אחד בעצמו יש כמה שנויין בין כל זמן ועת ועל-כן ציצית הוא מצוה ראשונה בבקר, שתכף בבקר בהקיצו משנתו, שהוא בחינת בטול אל התכלית, תכף צריכין להתלבש בציצית להמשיך אור הציצית, לתקן בחינת המלבושים, שהם בחינת הכלים כדי שיוכל לקבל אור הזריחה של הרשימו מן הבטול כנ"ל וזה בחינת ( במדבר טו) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו', כי אור הציצית בשרשם נמשך מבחינת הסתכלות אל התכלית שמשם שרש כל התורה כנ"ל. וזה בחינת תכלת שבציצית, כי תכלת בחינת התכלית, כמבאר ( בסימן י"ח) ועל זה נאמר, "וראיתם אותו", שעקרו נאמר על התכלית, הינו שצריכין לראות ולהסתכל מאד על התכלת, שהוא בחינת התכלית כי תכלת דומה לים וכו' עד כסא הכבוד ( טו) ששם שורה כבודו יתברך, בחינת אור האין סוף, שהוא בחינת התכלית וזהו ( שם), "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" דהינו שלא יסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה, רק יכון ראיתו והסתכלותו אל התכלית לבד, שהוא בחינת תכלת כנ"ל ועל -ידי זה ממשיכין אור מהתכלית לתקן בחינת המלבושים, שהם הכלים, כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו כנ"ל שמשם כל התורה כנ"ל וזה, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" כי כל המצות, שהם כלל התורה, נמשכין מאור הרשימו הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן הקשו כל התורה לתפלין, כמו שכתוב ( שמות יג), "ולזכרון בין עיניך", למען תהיה תורת ה' בפיך, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ( קדושין לה) כי אור הרשימו מן הבטול הנ"ל הוא בחינת תפלין שהם עקר הדבקות להשם יתברך, שהם עקר אור הזריחה של הרשימו כמובן בכמה מקומות ( טז) וזה בחינת כל התורה והמצות שנמשכין משם, כמבאר בהתורה הנ"ל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה, וכל אחד מראה באצבעו וכו', עין שם וציצית הוא בחינת תקון הלבושין, שהם הכלים, כדי שיהיו הכלים זכים ויוכלו לקבל אור הרשימו ולא תעבר מהם כי אם היה האדם זוכר היטב אור הזריחה של הרשימו הזאת שמאירה בכל אדם בכל יום לכל אחד לפי מדרגתו, בודאי היה דבוק בהשם יתברך תמיד, אך מחמת גשמיות ועכירת הכלים אינו יכול לקבל אפלו אור הרשימו ועל -ידי זה עוברת ונשכחת ממנו, על-כן צותה עלינו התורה להתלבש בציצית בכל יום כדי לזכך הכלים והלבושים, כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו, שהיא כלל מצות התורה וזהו, "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'" כי על-ידי ציצית, שהם בחינת תקון כלי המחין, על-ידי זה נקשרת היטב הזריחה של הרשימו במח וזוכרין אותו יתברך היטב, שזהו בחינת כלל מצות התורה שיוצאין משם כנ"ל וזהו בחינת סמיכת ציצית ותפלין שישראל לובשין בכל יום טלית ותפלין, כי תפלין הם בחינת אור הזריחה של הרשימו כנ"ל. וציצית הם בבחינת תקון הכלים והלבושין כדי שתהיה הרשימו נקשרת בהם ולא תעבר מהם בבחינת 'למען תזכרו', בחינת וראיתם אותו וזכרתם וכו' כנ"ל ועל-כן ציצית קדם לתפלין, כי תחלה צריכין לתקן ולזכך הכלים כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימו ואחר כך ממשיכין הזריחה של הרשימו, שהם בחינת תפלין, שהם עקר הדבקות בו יתברך שנמשך מאור הזריחה הנ"ל ועל-כן מצות תפלין גם כן בעינים, כמו שכתוב ( שמות יג), "ולטוטפת בין עיניך" כי עקר אור התפלין נמשך על-ידי תקון העינים, על-ידי הסתכלות העינים אל התכלית שמשם ממשיכין אור הזריחה של הרשימו הנשאר משם, שמשם אור הגדול של התפלין וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן המצוה בתכלת שהוא התחברות שחור ולבן כידוע ( יז) וכמו שכתוב במקום אחר ( סימן י"ח), הינו בחינת כלל התורה שהיא בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, ( יח) כי כל התורה נמשך משם מבחינת הסתכלות אל התכלית, שהיא בחינת תכלית שמצוה לראותו תמיד, כמו שכתוב,,וראיתם אותו וזכרתם" וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה לשון מצוה שהוא לשון התחברות, מלשון צותא וחבור, ( יט) כי על-ידי כל מצוה ומצוה ממצות התורה מצותין ומקשרין ומחברין אור הזריחה של הרשימו אל כלי המחין, שעל-ידי זה מקשרין בו יתברך ולהפך עברה ח"ו, הוא לשון חלף ועבר, שעל-ידי העברה ח"ו, חולף ועובר ממנו אור הרשימו הזאת ועל-כן מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ( כ) כי על-ידי המצוה מקשרין ומחברין לעצמו אור הזריחה של הרשימו הנ"ל, שעל-ידי זה נתקשר ונתדבק להשם יתברך ועל-ידי זה נמשכין עליו בכל פעם אור קדשת שאר המצות וזוכין לקימן, כי כל המצות נמשכין משם וכן להפך בעברה ח"ו, כי עקר קדשת ישראל הוא לזכות להתכלית הנ"ל, הינו להתקשר ולהכלל באור האין סוף על-ידי קדשת התורה והמצות שנמשכין מהזריחה הנמשך משם, אשרי המשתדל בכל עת להמשיך על עצמו אור הזריחה הזאת, אשרי לו והבחירה חפשית בכל אדם, כי בכל אדם מאיר בו אור הזריחה הזאת, כי אפלו במדרגות התחתונות מאיר אור האין סוף, כי אור האין סוף אינו נפסק לעולם, וכמובן בכתבי האריז"ל ( כא) שאפלו בתכלית העשיה מלבש בחינת קו המאור הנמשך מאין סוף, עין שם רק שהוא בהעלם גדול ובלבושים רבים מאד אבל כל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך יכול לדבק את עצמו מכל מקום שהוא, כמו שאמר אדומו"ר ז"ל בכמה וכמה לשונות בכמה וכמה מקומות. ( כב) ועל זה נאמר, ( כג) "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך" כי צריכין התאמצות והתחזקות גדול מאד לזה וכל מי שהוא במדרגה נמוכה ביותר צריך להתחזק ולהתאמץ בזה יותר ויותר, כי גם בתקף החשך בגיא צלמות יכולין להמשיך על עצמו אור האין סוף על-ידי שיסתום עיניו ויבלה עצמו איזה שעה בבחינה הנ"ל ועל זה נאמר ( תהלים כג), "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" וכתיב ( שם קלט), "גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה" וכתיב ( מיכה ז'), "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" והבן היטב למעשה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת צמר ופשתים, שעקר הבגדים הם של צמר ופשתים, ( עיין מנחות לט) ומהם עקר הציצית, כי עקר הבגדים נעשו אחר חטא אדם הראשון, כי מקדם כתיב ( בראשית ב'), ויהיו שניהם ערמים וכו'" ואחר כך ( שם ג'), "ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" ומשם נמשכין כל המלבושים שבעולם, כי מקדם היו יכולים לכלול ולהתבטל באור האין סוף בכל עת בנקל ולהמשיך האור משם בלי לבושים עבים רק בלבושים זכים וצחים מאד בבחינת כתנות עור ( כד) כי קדם החטא הושיבו השם יתברך בגן עדן לעבדה ולשמרה ( כה) שיזכה שם להתענג על ה' לחזות בנעם ה' להכלל באורו האין סוף ברצוא ושוב בכל עת בלי יגיעה ולהמשיך האור משם על-ידי לבושים זכים מאד, בחינת כתנות אור, כי זה היה עקר ישיבתו שם בגן עדן, כי שם מתענגים על ה', כי גן עדן הוא בחינת בטול הנ"ל, ומשם ממשיכין האור ונרשם בבחינת הגן שהוא מקום זך מאד ששם יכולין לקבל בקלות אור הזריחה של הבטול הנ"ל וכמבאר בסוף התורה הנ"ל, שזה בחינת גן עדן, בחינת משה ואהרן, עין שם כי הגן עדן הוא בחינת השדה הקדושה המבוארת בתחלת התורה הנ"ל ששם גדלים כל הנשמות וכו', שזה שיך לענין בטול הכתוב שם, כי הגן עדן הוא השדה אשר ברכו ה', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( זוהר בראשית דף קכח) כי עקר תקון הנשמות שבשדה הוא שיזכו להכלל באור אין סוף ולהתענג על ה', שזה עקר תכליתנו, עקר תענוג עולם הבא שהוא שעשוע גן עדן, שהוא עולם הנשמות ומתחלה קדם החטא היה יכול לזכות לזה בחיים חיותו ובשביל זה הושיבו השם יתברך שם לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דלא תעשה ( זוהר בראשית דף כז) דהינו שהיה צריך רק לקים ולשמר את התורה, שעל -ידי זה היה יכול להכלל באין סוף ולהמשיך האור משם בלי התעבות הלבושים, רק בבחינת כתנות אור כנ"ל, אך על-ידי החטא, אדם ביקר בל ילין ( תהלים מט) ונתגרש מגן עדן וישם ה' את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים, ( בראשית ג) שהם בחינת נטורי תרעא שאין מניחין לכלול בקלות באור האין סוף ששם עקר החיים הנצחיים, כי מבלבלין המחשבה בכמה מיני הסתות ובלבולים שנמשכין מבחינת הלהט החרב המתהפכת וכו' ואז צריכין יגיעה גדולה קדם שנכללין שם ואי אפשר לקבל האור משם כי אם על-ידי התלבשות בכמה לבושים וצמצומים בבחינת כתנות עור שמהם נשתלשלו ונתהוו הלבושים גשמיים והם עקר התקון, כי בלי תקון הלבושים אי אפשר לקבל שום אור כידוע. ועל-כן הסטרא אחרא והקלפות כרוכים ביותר אחר המלבושים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ו'), הני מאני דרבנן דבלו מנייהו, מחמת שעל ידם עקר המשכת האור, על-כן הם כרוכים שם, כי הם כרוכים תמיד לקלקל ח"ו בחינת התקון שעל ידו נמשך ונתגלה אורו יתברך וגם כי הלבושים סמוכים אליהם, כי הלבושים הם חוץ לאדם והם בבחינת החשמ"ל שסמוך לבחינת נגה, כידוע, ( כו) כי הלבושים הם המפסיקין בין הקדשה ובין הקלפה על-כן הם כרוכים אחריהם, על-כן צריכין לשמר המלבושים מאד מאד:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ציצית, שהם תקון המלבושים, שעל-ידי זה עקר קבלת האור מהרשימו מהבטול וכנ"ל וזה בחינת צמר ופשתים שאסור לחברם יחדיו שלא במקום מצוה כמו שכתוב ( ויקרא יט), "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך וכו'" כי צמר שרשו נמשך מבחינת הבטול הנ"ל המבאר בהתורה הנ"ל, דהינו כשיש לאדם יסורין וצרות ח"ו, אזי סותם עיניו וכו', שזהו בחינת בטול אל התכלית ששם כלו טוב ושם מתבטלין כל היסורים והדינים וכו' וזהו בחינת צמר, שהוא בחינת תקוני דיקנא, בחינת ( תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה וזהו תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, הינו שלפי עצם ההתלהבות והתשובה הגדולה הזאת היה אפשר שיתגרו יותר ויותר ח"ו, וירצו להפיל אותי ח"ו, על-ידי זה וכנ"ל על-כן אמר, "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" שאני מחשב דרכי בכל עת ובכל יום ובכל שעה מה התכלית מכל העולם הזה והבליו ולפי חשבוני ומחשבתי בודאי אני מתלהב בכל עת לבטל עצמי לגמרי, אך חלילה וחלילה שאפול מזה נפילה כל שהוא ח"ו, כשאני רואה שאינו עולה בידי, רק ואשיבה רגלי אל עדותיך, לנחם ולהחיות עצמי על -ידי העדות, שהוא התורה שקבלנו ולהזהר לבלי לצאת על כל פנים ח"ו, מדרכי התורה בפשיטות וכנ"ל וזהו ( שם), "חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך" שתכף אני מזרז עצמי בזריזות גדול מאד לשמר מצותיך בפשיטות על כל פנים, כי מחמת שהם מתגרים אז ביותר כנ"ל, על-כן צריכין להתגבר להזדרז מאד בזריזות גדול נגדם לשמר מצותיו יתברך וכנ"ל וזהו ( שם), "חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי" כאן מפרש ומבאר היטב כל ענין הנ"ל שהם מתועדין עליו ומתגרים בו ביותר מחמת בחינת גדל ההשתוקקות בחינת בטול הנ"ל, שהוא בחינת חלקי ה' אמרתי וכו' כנ"ל וזהו, חבלי רשעים עודני, שהרשעים, שהם הסטרא אחרא והקלפות מתועדין ומתגרים בי ביותר מחמת הנ"ל, אבל 'אני תורתך לא שכחתי', כי אני מחיה עצמי בכל עת על-ידי התורה שמקררת הצמאון ומשברת ומבטלת אותם כנ"ל וזהו ( שם), "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" כי כל דברינו המבוארים בכל ההלכה הזאת, הכל סובב והולך על ענין קימת חצות שאז הוא התעוררות השנה שנמשך בשרשו מבחינת ששבין וחוזרין מהבטול וכנ"ל. ואז הסטרא אחרא רוצה להתגבר בשנה גשמיית, שהיא סטרא דמותא, שהוא בחינת סטרא דמסאבא דשריא על ידוי כנ"ל. ואזי צריכין להתגבר להתעורר מהשנה בזריזות ולקום בחצות ולעסק בתורה ועל-ידי זה ממשיכין כח התורה שנמשך מאור הזריחה של הרשימו ועל-ידי זה עומדים כנגדם ומכניעים אותם כנ"ל וזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שנסמך לפסוקים אלו המתחילים חלקי ה' שמדברים מענין התנוצצות של הבטול הנ"ל שצריכין להחיות עצמו רק על-ידי התורה שזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ה' נכלל בהלכות השכמת הבקר הלכה ה':

העתקת הקטע עם מראה המקום