ליקוטי הלכות · אורח חיים א · תפילין ב
התאמת הקריאה
מצות תפלין על-פי המאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו'", עין שם בסימן ל"ד היטב כל המאמר. והכלל, שעל-ידי הנקדה הקדושה, שהיא אור האהבה הקדושה השורה בבחינת צדיק, בבחינת יסוד שנתגלה ומאירה על-ידי הפה, בבחינת פי ידבר חכמות, על-ידי זה מאירה אל האהבות הנפולות הבאין משבירת כלי החסד שנפלו אל בחינת הלב ומשברין את הלב, ועל-ידי אור הנקדה הנ"ל נתקשרין וחוזרין אל הקדשה ונתבטלין כל האהבות הנפולות וזאת הנקדה צריכין לקבל בג' בחינות מניה וביה, דהינו על-ידי שמדברין בינו לבין קונו, וגם צריכין לקבל כל אחד מחברו, בבחינת ומקבלין דין מן דין, כי יש אצל כל אחד מישראל בחינת נקדה טובה שאין בחברו, והיא בחינת צדיק נגד חברו וצריך לקבל ממנה, וכל אלו הנקדות צריכין לקבל מנקדה הכללית, שהיא אצל צדיק הדור, שהוא שרש נשמת ישראל, עין שם היטב והנקדה הנ"ל היא בבחינת מלאפום, שהוא בחינת יסוד והיא בחינת הרחב פיך ואמלאהו והיא בכמה בחינות שהם יו"ד וי"ו, דהינו מלאפום, דהינו הצדיק וכלל ישראל, וכן בחינת פי ידבר וכו' והגות לבי תבונות, הם גם כן בחינת י"ו וכן כלליות התורה וכו', עין שם:
זה בחינת תפלין שמצותן כנגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו דהינו לבטל כל אהבות הנפולות והשבורות על-ידי אור התפלין שהם בחינת אור הנקדה הקדושה השורה אצל ברית שלום, כי תפלין נקראין אות, כמו שכתוב ( דברים ו') וקשרתם לאות על ידך וכו', דהינו בחינת ברית שם אור הנקדה הנ"ל, וזהו בחינת קשירת התפלין, קשירה ממש, שמקשרין התפלין שהם בחינת אור הנקדה אל הזרוע שמאל שהוא כנגד הלב, ושמאל הוא בחינת גבורות שמשם אחיזת הסטרא אחרא, דהינו החרפות והאהבות השבורות השורין על הלב, כי שבירתן היה מחמת רב הגבורות שהיה בהם, ועל-ידי שמקשרין אותן אל אור הנקדה נתתקנין כנ"ל ועל-כן קשירתן בימין שם אור האהבה הקדושה נשרשת, ועל-כן נתנו רבותינו זכרונם לברכה עקר חשיבות של התפלין לימין כמו שאמרו ( ברכות סב) שימין יש לה חשיבות מפני שקושר בה תפלין, כי עקר התפלין הם בבחינת ימין בבחינת חסד בחינת אור האהבה הקדושה השורה אצל בחינת ברית שהוא בחינת תפלין כנ"ל, כי עקר התפלין נעשין על-ידי בחינת הנקדה העולה באור היום על -ידי עסק התורה ותפלה בלילה כמובא בכונות עין שם, הינו כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( חגיגה י"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום, והחסד הזה זהו בעצמו אור הנקדה הנ"ל ועל-ידי זה נעשה בחינת תפלין כנ"ל, וזהו בחינת קשר של יד שהוא יוד, דהינו בחינת הנקדה הנ"ל, שהוא בחינת יוד כנ"ל, כי יוד של הקשר הנ"ל, יוצאת על-ידי הארת בחינת היסוד ששם אור הנקדה כנ"ל, וזאת היוד היא סמוכה אל הלב ביותר, כי עקר הארת התפלין שמאירין אל הלב היא רק בבחינת זאת הנקדה שהיא קשר של יוד, כי באמת אורות התפלין הם אורות גדולים מאד מחין גדולים, אך מהם משתלשל ומתצמצם משכל עליון לשכל תחתון בכמה בחינות, עד שנתצמצם אור הנקדה בבחינת יוד שהיא קשר של יד שמאיר אל הלב כנ"ל, וזהו בחינת שחרות של תפלין בבחינת נקדה שחורה כמובא כי עקר תקון בחינת הנשברים על-ידי צמצום האור כמובא כי שבירתן היה על -ידי בחינת רבוי אור, ועל-כן התפלין שהם בחינת אות בחינת יסוד שהוא בחינת האור המתקן הכלים הנשברים כידוע, ועל-כן תחלת יציאת התפלין הוא במצח, ששם יוצא האור המתקן בחינת השבירה כידוע, ועל-כן עקר יציאתן מבחינת שערות כמובא שם בכונות, שהם בחינת צמצום האור שזה עקר התקון כנ"ל וכמובא, ועל-כן הם שחורים כי שחרות הוא בחינת צמצום האור, בחינת שערות שחורות, שזהו בחינת אור הנקדה שהוא בחינת שכל תחתון בחינת נקדה שחרה שמאירה על-ידי הארת המח שאז מאירה הנקדה הנ"ל, שהוא בחינת דבור, בבחינת פי ידבר חכמות, ואזי מאירה אל הלב כנ"ל, וזהו בחינת תפלין כנ"ל:
וזהו בחינת תפלין של עור בהמה וחיה ועוף, כי האהבות הנפולות הנ"ל הם בחינת אהבות הבהמיות שגם הם יש להם תאוות אלו ועל-כן מהם דיקא עושין תפלין, דהינו שמעלין אותן ומקדשין אותן בקדשת תפלין, כי צריכין עבוד לשמה וצריך שיאמר בפה שעושה לשם קדשת תפלין, ועל -ידי זה אור הנקדה הקדושה מאיר אל בחינת האהבות הנפולות, שהם בחינת בהמיות, דהינו להעור הנ"ל ואזי חוזרין אל הקדשה, ואזי נעשה מעור בהמה וחיה תפלין שהם קדש, כי חוזרין אל הנקדה הקדושה, שהיא בחינת קדש, ועקר קדשתם על-ידי הכתב, כי אותיות הכתב הם בחינת אותיות הדבור, שעל ידם נתגלה אור הנקדה כנ"ל בבחינת פי ידבר וכו', כי תפלין הם בבחינת עובדא, ושם צריכין לקבל בחינת הנקדה בעובדא, דהינו על-ידי אותיות הכתב, כמו שמקבלין אור הנקדה בבחינת מילולא על-ידי אותיות הדבור של תורה ותפלה ויראת שמים, כמו שכתוב שם, כי הכתב שכותבין על הקלף זהו בעצמו בבחינת נקדה שמאירה לבחינת שלמטה ממנה, כמו אור הנקדה שהיא בחינת צדיק ורבי שמאירה אל בחינת שתחתיו, דהינו אל לב חברו או לבו, כי איתא בדברי רבנו ז"ל שהכתב שכותבין בדיו על הקלף, שהוא בחינת אש שחרה על גבי אש לבנה, הוא בחינת רב ותלמיד, שמה שהוא בחינת שחרות, דהינו מדרגה התחתונה אצל בחינת הרב, דהינו אצל מדרגה העליונה, הוא בחינת התחלת המחין, בחינת לבנונית אצל מדרגה הב' שלמטה הימנה, עין שם ( בסימן קצ"ב) וזהו בחינת כתיבת התפלין שעל-ידי אור הנקדה, שהם אותיות הכתב, ועל-כן הם שחורות כנ"ל, על-ידי זה מאיר הקלף שהוא היה מתחלה בהמיות בחינת אהבות הנפולות, ועכשיו נתקשר לאור הנקדה ונעשה קדש, דהינו תפלין שהוא מצוה שיש בגופה קדשה, ועקר הקדשה על-ידי אותיות הכתב כנ"ל ובכלל הפרשיות בכללן הם בחינת מחין, וצריכין לגונזן בבתים לקבל אורם בבחינת כמה צמצומים, ומשם מקבלין אור הנקדה בבחינת יוד כנ"ל, וזה בחינת השערות שמוציאין מן התפלין להורות שאין יוצא אור התפלין לחוץ רק בבחינת שערות, שהם בחינת צמצומים, כמו שתחלת אור התפלין ממקום שהם יוצאין הם יוצאין על-ידי בחינת שערות כנ"ל, כמו כן אין אנו יכולין לקבל הארתן כי אם בחינת שערות, בחינת צמצום האור כנ"ל, שזה עקר התקון כנ"ל וזהו בעצמו בחינת כריכת הפרשיות בשערות כנ"ל:
וזה בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד והם בחינת ג' מיני תפלין, דהינו של ראש וקשר של דל"ת, שהוא גם כן בחינת תפלין כמובן בכונות האר"י ותפלין של יד והם כנגד ג' בחינות הנקדות הנ"ל, כי הנקדות הם ג'ד דהינו נקדה הכללית של צדיק הדור ונקדה שמקבלין ישראל בכללן זה מזה בבחינת ומקבלין דין מן דין ונקדה שמקבלין כל אחד ואחד מניה וביה וזהו בחינת ג' מיני תפלין הנ"ל, כי של ראש זהו בחינת הצדיק ונקודת הצדיק בערך הג' נקדות הנ"ל הוא בחינת ראש ומחין וכלם מקבלין ממנו, והוא נקרא "ראש "בני "ישראל בחינת רבי, כי עקר בחינת רבי שנקרא צדיק הדור, הוא בבחינת הנקדה הנ"ל שכלם מקבלין ממנו וזהו בחינת תפלין של ראש כנ"ל ומשם יוצא הארה ומאיר נקדה הנ"ל שהוא בחינת קשר של ד', שהיא בחינת מלכות, בחינת כלל ישראל שמתקשרים ומאירין זה בזה, ועל-כן זאת הנקדה מאירה בבחינת קשר כי עקר הארתה על-ידי התקשרות שמתקשרין כלל ישראל ומאירין זה לזה כנ"ל וזהו בחינת ד' מחנות ישראל עקר הד' היא היוד שהיא קוצו של דלי"ת, שהיא בחינת נקדה הנ"ל, כמובא ויש לרמז כי הד' היא יו"ד וב' ווי"ן, הינו בחינת נקדה הב' הנ"ל שמקבלין הארה זה מזה נמצא, שזאת הנקדה הב' שבכלל ישראל מאירה בבח' בחינות, כי כל אחד צריך להאיר בלבבו, שזה בחינת יו"ד ווי"ו, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל וגם צריך להאיר בלב חברו שהוא גם כן בחינת וי"ו ועל-כן מרמז נקדה הזאת בבחינת ד' שהיא יו"ד וב' ווי"ן כנ"ל, דהינו שמאירה בב' לבבות ללבו וללב חברו כנ"ל, אבל נקדת צדיק הדור הנ"ל שהיא בבחינה של ראש מאירה בבחינת שין של תפלין שיש לה ג' ראשין כנגד ג'הנקדות הנ"ל, כי צדיק הדור הוא כלול מכלם מכל ג' הנקדות הנ"ל ואחר כך נמשך הארת נקדה הג' שמקבל כל אחד מניה וביה, וזהו בחינת תפלין של יד שמשם מאיר הנקדה בבחינת יוד שהוא קשר של יד שהיא מאירה ללבו, כי היא כנגד הלב ועל-כן היא כנגד הלב כנ"ל וכלליות אלו הג' נקדות הם שם שי"ן דל"ת יו"ד, שזה השם ביסוד שם שורה הנקדה כנ"ל, כי אלו הג' נקדות הנ"ל שאנו צריכין לקבל מכלם בכלל גם הם מקבלין זה מזה כנ"ל ומשתלשל הארתם מזה לזה כנ"ל וגם בפרטיות בכל נקדה יש בחינת ג' הנקדות הנ"ל, כי הנקדה המאירה למה שלמטה, דהינו אל הלב לבחינת בינה דבריאה היא בחינת נקדה התחתונה במדרגה העליונה כנ"ל, כי כך הוא סדר כל ההארות כידוע והיא בחינת חכמה תתאה שצריכה לקבל מבחינת שרש הנקדה, דהינו חכמה עלאה בבחינת פי ידבר חכמות, ב' חכמות, עלאה ותתאה כנ"ל נמצא, שהנקדה, שהיא בחינת יו"ד, כלולה משנים, דהינו מב' יודין, יו"ד עלאה ויו"ד תתאה כנ"ל והמשכת ההארה שנמשך מיו"ד עלאה ליו"ד תתאה, מנקדה העליונה לתחתונה, זהו בחינת נקדה האמצעית, כי זה ידוע שכלליות המדרגות הם ג' בחינת ראש תוך סוף, שהם בחינת ב' יודין הנ"ל ובאמצע ו' המשכת ההארה הנ"ל וזהו בחינת ג' הנקדות הנ"ל, כי נקדת צדיק הדור הנ"ל היא בחינת ראש מחין כנ"ל, בחינת נקדה העליונה הנ"ל ונקדה שכל אחד מקבל מניה וביה, זה בחינת נקדה התחתונה, שהיא סמוכה אל הלב ומאירה לשם והמשכת ההארה מנקדה עליונה לתחתונה נעשה על-ידי כלליות ישראל על-ידי שנקשרין ונכללין זה בזה ומאירין זה לזה, על-ידי זה יכול לקבל הארה נקדה התחתונה מנקדה העליונה, דהינו שהנקדה שאצל כל אחד ואחד בפרטיות מקבלת מנקודה העליונה שהיא אצל צדיק הדור, כי בודאי כל אחד ואחד, בפרט הוא רחוק מאד מצדיק הדור ואי אפשר לקבל ממנו רק על-ידי כלליות ישראל, על-ידי זה נמשכת ההארה ואז יכול לקבל כל אחד ואחד, בפרט גם כן וזהו בחינת המעלה שיש כשנמצאים רב עם ישראל אצל הצדיק שאז עקר הקבלה מן הצדיק שדורש ברבים, 'ברבים' דיקא, כי על-ידי רבים יש להם כח לקבל הארתו הגדולה ואז יכול גם כל אחד ואחד לקבל, כי נשתלשלה ההארה על-ידי כלליות ישראל וזהו בחינת ג' מיני תפלין הנ"ל, שהם תפלין של ראש ותפלין של יד, שהם בחינת יו"ד עלאה ויו"ד תתאה, נקדה העליונה ונקדה התחתונה כנ"ל ובאמצע נמשכת ההארה על-ידי רצועות של ראש, שהם בחינת המשכת האור משל ראש לשל יד, כמובן בכונות, ויש בהם קשר של ראש, שהוא בחינת התקשרות וכלליות ישראל שמאירין זה לזה, שעל-ידי זה נמשך ההארה מנקדה עלאה לנקדה תתאה כנ"ל ועל-כן עקר התפלין הם רק ב' דהינו תפלין של ראש ותפלין של יד כי העקר הוא רק נקדה עלאה ותתאה, שהם בחינת ב' יודין הנ"ל ונקדה האמצעית הוא רק המשכת האור מזה לזה כנ"ל, ועל-כן אין בה פרשיות, שהם בחינת מחין, כי עקר המחין רמוזין בב' היודי"ן הנ"ל שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כנ"ל וכן בענין הנאמר במאמר הנ"ל, העקר הוא ב' הנקדות הנ"ל, דהינו לדבר עם צדיק הדור וכן לדבר בינו לבין קונו, שזה עקר השלמות, וגם צריכין לדבר עם כל אחד מישראל ביראת שמים כדי להכלל בכלם כנ"ל, שעל -ידי זה נמשך האור, אבל העקר הוא ב' הנקדות הנ"ל, ועל -כן אין מרמז מחין, דהינו פרשיות בנקדה האמצעית, כי מה שמקבלין זה מזה הוא רק הארה בעלמא, כי הנקדה הזאת מקבלין אפלו ממי שהוא למטה ממנו במדרגה רק שאף -על-פי-כן צריך לקבל מנקדתו, כמובן שם וגם יכולין לקבל הארה מחברו אף-על-פי שאין חברו מכון ומעורר מחו להאיר בו רק מהנקדה בעצמה שמתעוררת ממקום שהיא אצל חברו ומאירה בו, מאחר שהוא רוצה לקבל ועל-כן הוא רק בחינת הארה לבד בלי מחין גמורים, אבל עקר קבלת אור הנקדה בבחינת מחין הוא בב' הנקדות הנ"ל שמקבל מצדיק הדור, שהוא ראש ומח הדור, וכן מה שמקבל מניה וביה שעקר הקבלה כשמכון דעתו ומעורר מחו ומדבר בהתעוררות שאז מאיר בו הנקדה בשלמות:
וזהו בחינת שין של ג' ראשים שין של ד' ראשים, כי הנקדה הנ"ל כלולה מב' נקדות הנ"ל, וגם נקדה הכללית של צדיק הדור שכוללת כל הג' נקדות כנ"ל, היא גם כן כלולה מב', כי בודאי גם זאת הנקדה יש לה שרש למעלה בחינת נקדה עליונה כנ"ל כי אפלו נקדה הכללית של צדיק היא רק בחינת נקדה התחתונה בערך הצדיק, כי הלואי שנהיה יכולים לקבל ממנה, אבל מבחינת מח של הצדיק, בחינת נקדה העליונה אי אפשר לקבל נמצא, שיש להצדיק בחינת ד' נקדות, דהינו נקדה העליונה שבו ונקדה התחתונה שכלולה מג' נקדות שמאירין לישראל כנ"ל וזהו בחינת שין של ד' ראשין בערך הצדיק בעצמו ושין של ג' ראשין בערך ישראל שמקבלין אור ג' הנקדות הנ"ל:
ועל-כן תפלין של ראש בגלוי ותפלין של יד בהצנע תחת הבגדים, כי תפלין של ראש הוא בחינת זה שמדברין עם הצדיק שכל דבריו באתגליא ודורש ברבים, אבל תפלין של יד הוא בחינת זה שמדברין בינו לבין קונו שזה נעשה בסתר ובהצנע:
וכלליות ב' השינין הם ז' ראשין בחינת יסוד, שהוא בחינת שבת, שהוא יום השביעי, כמובא, שזה בחינת מלאפום ששם הנקדה כנ"ל, שהוא יוד על וי"ו, בחינת זין, בחינת זכור את יום השבת וכו', כמובא ועל-כן שבת לאו זמן תפלין ( מנחות לו), כי שבת ויום טוב הם עצמן אות, דיקא בחינת ברית ששם הנקדה ובשבת ויום טוב מאירה הנקדה מעצמה מחמת קדשת הימים בעצמן, כי זה עקר קדשת שבת בבחינת הנקדה הקדושה, כמובא וגם יום טוב מקבל משבת, כמו שכתוב בזהר הקדוש, ועל-כן בשבת עולין כל העולמות אל הקדשה בכניסת שבת, שזה נעשה על-ידי הארת הנקדה הנ"ל, שהיא בחינת שבת, שעל-ידי זה נתקשרין כל השבירות אל שרש נקדתם ונתתקנין וזה בחינת ענג שבת, כי אז נתבטלין אהבות הנפולות וזוכין לענג שבת, בחינת אהבות הקדושות, בחינת אז תתענג על ה' ועל-כן שבת לאו זמן תפלין כנ"ל וזה בחינת ג' סעדות של שבת כנגד ג' נקדות הנ"ל:
ועל-כן תפלין צריך לנהג בהם קדשה ואסור לכנס בהן לבית הכסא ( שלחן ערוך סימן ל"ז סעיף ג') ואסור לנהג בהם קלות ראש וצריכין גוף נקי דוקא שלא יפיח בהן ( שם סעיף ה'), כי תפלין הוא בחינת אור הנקדה הקדושה כנ"ל שהיא בחינת שבת כנ"ל ושבת קביעא וקימא, הינו שבחינת שבת, בחינת נקדה הקדושה הנ"ל היא קביעא וקימא בקדשתה תמיד ואינה משתנית ואינה יוצאת לחוץ לעולם, ועל-כן אסור לצאת בהן לחוץ, דהינו למקומות שאינם נקיים וכיוצא, כי הם בחינת אור הנקדה הקדושה בעצמה שהיא קבועה בקדשה לעולם בבחינת שבת, בחינת שביתה וקביעות ואינה יוצאת לחוץ לעולם, בבחינת ( שמות טז) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ועל-כן לילה לאו זמן תפלין, כי זאת הנקדה השורה אצל ברית המתגלה בבחינת תפלין כנ"ל, אינה מאירה לחוץ כי אם על-ידי בחינת מלכות, דהינו על-ידי הדבור בבחינת ( תהלים מט) פי ידבר חכמות, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל, כי עקר הארת הנקדה לתקן הכלים הנשברים, כמבאר שם ותקונם על-ידי בחינת כלים חדשים, וזה נעשה על-ידי הדבור דיקא, שהוא בחינת מלכות פה, כי הדבור הוא בחינת כלי השפע, כמו שכתוב שם, הינו בחינת כלים לתקן הנשברים כנ"ל ועל-כן בלילה שאז בחינת מלכות דקדשה בעולמות התחתונים לברר ברורים, כמובא, על-כן אי אפשר שיאיר אז הארת התפלין, דהינו אור הנקדה הנ"ל, כי הנקדה אינה יוצאת לחוץ כנ"ל, רק ביום שאז עולה המלכות עם כל הברורים אל הקדשה ואזי מאיר אור הנקדה ונעשין תפלין כנ"ל, כי אור הנקדה מאירה רק על -ידי בחינת המלכות בבחינת פי ידבר חכמות ומלכות פה כנ"ל:
וזה בחינת ג' תפלות שמתפללין בכל יום, דהינו שחרית, מנחה, ערבית, כנגד בחינת ג' הנקדות הנ"ל, כי הנקדות מאירין על-ידי בחינת תפלה בבחינת פי ידבר וכו', כמובא שם, כי ג' הנקדות הנ"ל הם בחינת נקדה עלאה ונקדה תתאה ונקדה האמצעית הממשכת ההארה מעליונה לתחתונה וזהו בחינת שחרית, מנחה וערבית, כי שחרית וערבית הם בחינת נקדה עליונה ותחתונה, שהם בחינת יום ולילה, תפלין של ראש ותפלין של יד, כמובא ומנחה היא בחינת נקדה האמצעית הפותחת וממשכת ההארה מעלאה לתתאה, כמובא בהלכות תפלת המנחה, שמנחה הוא בחינת פתח, שהוא באמצע בין ב' הנקדות כנ"ל, ועל-כן אין קריאת שמע במנחה רק בשחרית וערבית, כי עקר הנקדות הם רק ב' עלאה ותתאה, שהם בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד, ועל-כן יש בהם פרשיות בחינת מחין וזהו בחינת שחרית וערבית שהם בחינת נקדה עלאה ותתאה, ועל-כן יש בהם קריאת שמע בחינת מחין, אבל מנחה הוא רק בחינת המשכת ההארה, שזה בחינת קשר של תפלין, שהוא בחינת נקדה האמצעית שאין שם פרשיות כנ"ל ועל-כן אין במנחה קריאת שמע גם כן כנ"ל לענין קשר של תפלין, כי מנחה היא בבחינת קשר של תפלין, שהוא בחינת לאה, שהיא בחינת דינים, כי יצחק תקן תפלת המנחה, שהוא בחינת דינים, בחינת ( בראשית כז) ותכהין עיניו מראות, שזה בחינת לאה, בחינת ( שם כט) ועיני לאה רכות, כי תוקפא דדינא דמנחה הוא בחינת אחיזת עשו, בבחינת וישלח לעשו מנחה, כמו שכתוב בלקוטי תנינא, ולאה היה בה מבחינת דין הקשה של עשו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( בראשית רבא פרק ע) שלאה היתה ראויה לעשו אלא שעל-ידי בכיתה נצלה ממנו נמצא, שלאה, שהיא בחינת קשר של תפלין, היא בחינת תפלת המנחה, שזה בחינת נקדה האמצעית כנ"ל ועל-כן כל תקוני התפלה בשחרית, כי שחרית הוא בחינת נקדה העליונה, שהוא העקר, כי כל הג' נקדות כלולות בה כנ"ל, כי אברהם תקן שחרית, ואברהם הוא בעצמו בחינת אור הנקדה הקדושה, שהיא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת ( תהלים קי) אתה כהן לעולם, כמו שכתוב שם ועל-כן עקר תקוני התפלה בשחרית שאז מתפללין בתפלין ומאריכין ביותר בתפלה, כי עקר הנקדה מאיר בשחרית, שהוא בחינת חסד לאברהם, כי הנקדה הוא אור החסד כנ"ל:
וזה בחינת תפלה בצבור שעקר התפלה הוא בצבור דוקא, כי אין צבור פחות מיו"ד וכשיש יו"ד אז מאיר אור הנקדה הקדושה, שהיא בחינת יו"ד, כמו שכתוב שם ועל-כן אז אומרים קדשה, כי אין דבר שבקדשה בפחות מיו"ד ( מגלה כג), כי הנקדה נקראת קדש, כמו שכתוב שם על פסוק "וגוי קדוש". והוא בחינת יו"ד ועל-כן אין דבר שבקדשה בפחות מיו"ד. וזהו בחינת ג' קדשות קדוש קדוש קדוש בחינת ג' הנקדות הנ"ל שהם נקראין קדוש כנ"ל וזה בחינת חזרת התפלה על -ידי השליח צבור, כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הצבור והוא בבחינת נקדה הכללית, שכל הנקדות מקבלין ממנו וכמובא בדברי רבנו ז"ל ( חלק א' סימן רפ"ב) שהשליח צבור כלול מכל הנקדות טובות שיש בכל הצבור, ועל-כן מתחלה מתפללין בלחש כל אחד בפני עצמו כדי שכל אחד יקבל מניה וביה ועל-ידי שמתפללין בצבור נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכלם כאחד מקבלין מבחינת נקדה הכללית, דהינו חזרת התפלה על-ידי השליח צבור, שהוא בחינת נקדה הכללית, ועל -כן חוזר התפלה, כדי שיאיר לכל הנקדות, כי נקדה הכללית צריכה להאיר לכל הנקדות, וכלם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדשה ג' פעמים קדוש קדוש קדוש, דהינו כלליות כל הג' נקדות כנ"ל:
וזהו בחינת אסור החמור של הוצאת זרע לבטלה ח"ו, על -פי מה שכתוב לעיל שהנקדה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדשה תמיד ואינה יוצאה לחוץ וגם אינה מאירה למטה כי אם על-ידי בחינת מלכות פה, כמו שכתוב לעיל, ועל-כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד, שהיא בחינת אור הנקדה הקדושה הנ"ל, אסור להוציאה לחוץ כי אם על-ידי בחינת מלכות, דהינו בת זוגו ואז נעשה מזה תקון גדול, דהינו תקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים, כמובא ועל-כן עקר הזווג בשבת שאז מאירה הנקדה כנ"ל, אבל כשח"ו, מוציא הטפה לבטלה ח"ו נמצא, שח"ו, ממשיך אור הנקדה שביסוד לחוץ, וכאלו מחריב את העולם, שנותן להם יניקה ח"ו, מבחינת אור הנקדה בעצמה שנמשכת לחוץ והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האריז"ל כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על-ידי אור הנקדה הקדושה כי אם, אדרבה, שחוזר וממשיך אור הנקדה לחוץ וחוזרים הכלים להשתבר מאחר שאין כלים לקבל האור ועל-כן אמרו שהוא כאלו עוקר מזלו ח"ו, כי ח"ו, עוקר הנקדה שהיא עקר שרש חיותו, ועל-כן אמרו שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב? מאחר שפגם בהנקדה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקדה קימת מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקדה בעצמה וכאלו עוקר נקדתו ח"ו, להיכן ישוב, אבל באמת אף-על-פי-כן אין דבר שעומד בפני התשובה, וכמובא בכל הספרים שאף-על-פי-כן אם יעשה תשובה יתכפר לו בודאי, אך עקר תשובתו הוא רק על-ידי צדיק הדור, שהוא בחינת נקדה הכללית שמשם מקבלין כל הנקדות, וזה מאחר שפגם בנקדה שלו בעצמה, על-כן מכרח לקבל אור הנקדה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על-ידי צדיק הדור שהוא שרש כל הנקדות ועל-כן יש לו כח להאיר לו הנקדה מחדש, כי שם שרש כלם כנ"ל וכן מובן בדברי רבנו במאמר "בחצצרות" ( סימן ה') על פסוק, "אזן שומעת תוכחת חיים" שעקר תקון ענין זה הוא על-ידי צדיק הדור, עין שם והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף-על -פי-כן יש לו תקנה אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל וכמובא הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל וזהו בעצמו תקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם יתברך עליו לקבלו בתשובה, נמצא שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם אינו נתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ילקוט שמעוני ב' שנח), שאלו למדת הדין וכו', ומאחר שלזה אין מועיל תשובה, נמצא שהחסד אשר מעולם שהוא מחיב שיועיל תשובה לכל החטאים אינו מועיל לו מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקדה, והנקדה הוא אור החסד ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם, על-כן כשהשם יתברך רוצה לרחם עליו הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחל אפלו על זה העון גם כן, וזה הוא עקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל-ידי זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקדה חדשה על-ידי החסד החדש, כי הנקדה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על -ידי זה בעצמו מקבל אור הנקדה, שהיא חסד וזהו תקונו והבן:
ועקר זה בתקון בשלמות הוא רק על-ידי משיח שיבא במהרה בימינו, כי משיח יבא לתקן זה החטא ביותר, כמובא בספרים, בבחינת ( ישעיה יב) ונפוצות יהודה יקבץ, שיקבץ כל הנדחים והנפזרים בארבע כנפות הארץ, שזהו תקון ענין זה כמובא, כי משיח הוא בחינת אור החסד החדש המתקן הכל, בבחינת ( תהלים יח) ועושה חסד למשיחו וזה בחינת ( ישעיה נט) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, 'ולשבי פשע' דיקא, שהם השבים על חטא הנ"ל שנקרא ( שם נז) ילדי פשע זרע שקר וכמו שכתוב בכונות שמקרא זה מדבר בתקון ענין זה, ולהם דיקא יבא הגאל צדק, כי כל תקונם על ידו דיקא כנ"ל, וכשיבא ויתקנם אז יחזר ויאיר בהם הנקדה שהיא כלולה מג' נקדות כנ"ל וזהו ( שם נט), "ואני זאת בריתי אותם וכו' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" הינו בחינת הנקדה השורה אצל ברית אצל ברית שלום ששם בחינת רוח הקדש כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה וזהו דברי אשר שמתי בפיך כי הוא מתגלה בפה כנ"ל, "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכו'", הינו בחינת ג' נקדות, שהם בחינת ראש, תוך, סוף כנ"ל, שהם בחינת ג' מדרגות מאב לבן ולבן הבן, שכל אחד מקבל מן העליון ועליון מעליון וכנ"ל, שכל הג' נקדות קשורות זו בזו כנ"ל, וכלם יאירו ויתגלו על-ידי משיח כנ"ל וזהו, "אמר ה' מעתה ועד עולם" כי גאלה האחרונה היא לעולם ועד וזה שאומרים אחר כך קדשה דסידרא, דהינו ג' קדשות, שהם גם כן בחינת הנקדה שכלולה מג' נקדות כנ"ל: