ליקוטי הלכות · אורח חיים א · ברכת השחר ג

כד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה וכו', וענין ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה וכו' וענין ברכת התורה וענין פרשת התמיד ושאר קרבנות וענין פסוקי דזמרה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המעשה של הבן מלך שנחלף בבן השפחה וכו', עין שם כל המעשה כלה מראשה לסופה והוא פלא, כמו שאמר רבנו ז"ל אחר שספר מעשה זאת בזה הלשון, המעשה הזאת הוא כלה הפלא וכו' ואין להאריך כאן בשבח גדלת המעשיות, כי גבהו מדעתנו וכו', רק מה שאפשר למצא בהם איזה רמז בעלמא אנו מחיבים לחתר ולמצא בחסדי ה', כי שמעתי גלוי דעתו הקדושה מפיו הקדוש שרצונו שנחתר לבקש ולחפש בהם מה שאפשר למצא וגם אמר שיכולין למצא הרבה מהענינים המבארים בהמעשיות מי שבקי ומבין בספרים קדושים, רק גוף המעשה בעצם מי ומה ואימת זה אי אפשר להבין וכו' ואין כאן מקומו להאריך בזה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה ענין המעשה נוראה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שעל-ידי זה נדמה להעולם שהוא בן השפחה ועל-ידי זה התגבר עליו האכזר הבן השפחה באמת וגרשו ממקומו. ועל-ידי זה נפל בן המלך האמת בדעתו עד שבא לידי רעות וכו' וכו' כל ענין הזה מבאר ומובן היטב למבין מעט, שזה סוד כל ענין גלות ישראל שהם מגרשים מארצם וממקומם. והם כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ומפזרים בין הגוים והמלכות והממשלה היא אצלם וישראל נחשבים בעונותינו הרבים כעבדים ושפחות, שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף וכו' שזה סוד בחינת היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות, כאשר שמענו מפיו הקדוש בפרוש קדם שספר המעשה הנ"ל שדבר מקדם מענין היכלי התמורות שם נחלפין הנשמות ח"ו, ואחר כך על ענין זה ספר המעשה הנ"ל ואמר שכבר פעם אחת היה מעשה כזאת והתחיל לספר כל המעשה הנ"ל עד שגמרה נמצא, שהמעשה הנ"ל של הבן מלך שנחלף, זה נמשך מבחינת היכלי התמורות וכו' וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחד ועקר הוא גלות וצרות הנפש מה שגלינו בין העמים ואנו רחוקים מאבינו שבשמים וכו', שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף שהוא בחינת היכלי התמורות שזה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שעל-ידי זה גרם להתגבר ח"ו, בחינת להט החרב המתהפכות, שהוא בחינת היכלי התמורות, שהוא בחינת התהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה, שהוא בחינת נשמות העשוקות בטיקלא בקלפת נגה המתגלגלין בגלגולא וכו' ומשם נמשכין בחינת החליפין והתמורות שבעולם שמשם עקר אחיזת הסטרא אחרא ח"ו, ומשם עקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט, כי באמת עקר המלוכה שיכה רק לישראל, כי כל ישראל בני מלכים הם, כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל, כמו שכתוב, "בראשית וכו'", בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו' והכל שיך ומשעבד להם וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עקר המלוכה אצל ישראל וכמו שיהיה לעתיד כשיבא משיח צדקנו שאז תשיב המלוכה לישראל וכלם יהיו משעבדים תחת ישראל, כמו שכתוב ( ישעיה מ"ט), "והיה מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך וכו'" אבל עכשיו בגלות בעוונותינו הרבים נחלף הדבר שהעובדי כוכבים הם מלכים ומושלים וישראל הם ח"ו, כעבדים, שכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שנמשך מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות שאחריו שהוא בחינת בן המלך שנחלף כנ"ל, שעל -ידי זה נתגברה הסטרא אחרא דמחשיך אנפי ברייתא עד שנחלפה המלוכה להם בעונותינו הרבים ונדמה שהם בחינת בן המלך וישראל בגלות תחתם כאלו היה בן בעבד ח"ו, שזה בחינת תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלך ושפחה כי תירש גברתה, בחינת ( קהלת י') ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים וכו' ובעונותינו הרבים הגברה בן האמה על בן המלך עד שגרשו מארצו, שזה בחינת גלות ישראל מארץ ישראל שהיא ארץ אבותם אשר נתן להם השם יתברך ומחמת שנתגרשו מארצם ונחשבו כעבדים והם ללעג ולקלס ונחשבו בגוים כצאן לטבח יובל וכו', רחמנא לצלן, על-ידי זה נפלו בדעתם ומשם נמשכין כל הגשמיות והעונות והפגמים של ישראל כל אחד ואחד לפי בחינתו שזה עקר גלות וצרת ישראל, כי עקר הגלות והצרה הוא שמחמת תקף הגלות והתגברות הסטרא אחרא עכשיו בעת הגלות, על-ידי זה מתגברת הסטרא אחרא מאד על נפשות ישראל הקדושים ומטמאת אותם בעונות ופשעים ושאר פגמים ח"ו, כמו שכתוב ( תהלים ק"ו), "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מעון ואין עון שיך להם כלל, כמבאר במקום אחר ( בלקוטי תנינא סימן ז') ועקר עונות ישראל נמשכין רק מתקף הגלות כנ"ל שנמשך מבחינת החליפין הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה סוד יצחק וישמעאל יעקב ועשו שמחמת בחינת ההיכלי התמורות שנמשך שהכרח אברהם לקח שפחה להוציא תחלה הפסלת שהיה בו מחטא אדם הראשון, שהוא העקר שהתחיל לתקנו שמזה הפסלת שנמשך מזהמת הנחש נולד ישמעאל בן האמה ומחמת החליפין של היכלי התמורות לא נכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה, שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות ששרה על כל העולם ועל-כן התפאר ישמעאל, שהוא העקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שיך לו, שזהו בחינת המחלקת היא בין ישמעאל ויצחק, כמו שכתוב ( בראשית כ"א), "ותרא שרה את בן הגר וכו' מצחק" וכמו שפרש רש"י מתשובת שרה, כי לא יירש בן האמה עם בני, אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירשה ואומר אני בכור וכו' וזהו גם כן בחינת יעקב ועשו, כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת בחינת ( שם כ"ה) שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר, כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שעור וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השנויים והתמורות בלי שעור וערך ומספר, שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף שהכל נמשך מסוד היכלי התמורות שמשם נמשך סוד גלגול הנשמות שמטריח הקדוש ברוך הוא את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות מחטא אדם הראשון שמשם כל החטאים ח"ו, וכנ"ל, כי מבאר בכתבי האריז"ל בענין שרואין שלפעמים צדיק גדול ועובד ה' נופל מעבודתו ולפעמים נופל לעברות גמורות, רחמנא לצלן, עד שיש שנפלו מאד שנעשו רשעים גדולים מאד, רחמנא לצלן, שהחטיאו את הרבים. ומתחלה היו צדיקים גדולים כמו ירבעם בן נבט ואחר. וכיוצא בהם בשאר הדורות וכל זה נמשך מצד גלגולי הנשמות שלפעמים נתעבר באדם נשמת אדם בליעל וכו' ועל-ידי זה יכול פתאום, ח"ו, להתהפך לאיש אחר, ח"ו, וכן להפך שלפעמים נתעבר ברשע נשמה קדושה, שעל-ידי זה מתעורר בתשובה, שזה סוד בחינת ( קהלת ח') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים ויש רשעים שמגיע עליהם כמעשה הצדיקים וכמובא מזה בדברי רבנו ז"ל בהתורה של כסופין ( סימן ל"א) ובאמת האדם בעל בחירה והכל כפי בחירתו וכפי כסופיו וכפי אמתת התחזקותו ואמונתו בהשם יתברך וכו' וכו' כמו כן השם יתברך מתגלגל עמו ברחמיו, כי צדיק ה' וישר משפטיו ועל-כן צריך האדם להרבות בתפלה תמיד שיזכה להנצל מלהט החרב המתהפכת הזאת, שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל שלא יתגברו ח"ו, לעשק ולגזל ולהחליף ח"ו, מעט הטוב של נפשו שיש בו עדין, שעל זה התפלל דוד המלך, עליו השלום ( תהלים קי"ט), "ערוב עבדך לטוב אל יעשקני זדים" שלא יעשקוהו הזדים, שהם הסטרא אחרא והקלפות העושקים את הנפשות ח"ו, בתוך הטיקלא, זה בחינת דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם כידוע וזה בחינת ( שם) פדני מעשק אדם ואשמרה פקודיך. וכמו שפרש רש"י שם, "פדני מעשק אדם", מיצר הרע העושק את הבריות, שזה בחינת העושק של נשמות העשוקות בטיקלא הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות שחשודים להחליף ולקלקל, שזה בחינת בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל וזה בחינת ( שם ק"מ) חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וכו' וזה בחינת ( שם כ"ב) יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל ואתה ה' אל תרחק וכו' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו'. שכל זה הרבה דוד להתפלל להשם יתברך להנצל מהעשק והגזלה והחמס של הקלפות שהם היצר הרע וחילותיו העושקים ח"ו, את הנפשות בעונותיהם ומפשיטים מהם בגדיהם ולבושיהם הקדושים עד שנשתנין פניהם ואין מכירים את יקר גדלת תפארתם ומחליפין וממירין טוב ברע ורע בטוב ח"ו, שכל זה הוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל וזה בחינת ( שם ל"א) בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת, שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה אותו מן העשק והחליפין ח"ו, וזהו, "פדיתה אותי ה' אל אמת" 'אמת' דיקא הפך התמורות והעשק הנ"ל, שהם בחינת שקר שמשקר בנפשו ומחליפה באחרת ח"ו, וזהו 'פדיתה' דיקא בחינת ( דברים י"ג) הפודך מבית עבדים, הינו שהשם יתברך פודה נפשו מבחינת עבדות, שהוא בחינת שקר, כמו שכתוב לקמן וזה בחינת ( תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא וזה ( שם קמ"ג) כי אליך נשאתי נפשי הצילני מאויבי ה' וכו', כי צריכין תמיד למסר נפשו עם כל תנועותיו וחיותו להשם יתברך, שעל-ידי זה השם יתברך מצילו מהאויבים והשונאים הרוצים לגזל ולעשק את הנפש ולהחליפה ח"ו, בהיכלי התמורות כנ"ל, כי אי אפשר להנצל מכל זה כי אם על-ידי תפלה ותחנונים הרבה הרבה, כי כמה נפשות שקעו על-ידי זה, רחמנא לצלן, כנ"ל, כי הם אורבים על נפש האדם תמיד וצריך רחמים רבים והתגברות גדול להנצל מהם, כמו שכתוב ( שם י'), "יארוב במסתר כאריה בסכה יארוב לחטף עני יחטף עני במשכו ברשתו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאים" וזה בחינת מה שהתפלל דוד ( שם ז'), "בך חסיתי הושיעני מכל רודפי והצילני פן יטרוף כאריה נפשי פורק ואין מציל וכו'" וכיוצא בזה הרבה. וזה בחינת ( שם קט"ז) שובי נפשי למנוחיכי הפך בחינת העשק של התמורות ששם בחינת הטלטול והגלות ח"ו, וזה בחינת ( שם כ"ג) נפשי ישובב וכו', כי דוד המלך, עליו השלום, בטח ברבוי תפלותיו באמת להשם יתברך שהשם יתברך יציל נפשו מכל התמורות הנ"ל וישוב נפשו למקומה ולמנוחתה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן דוד המלך, עליו השלום, דיקא הרבה להתפלל על זה הרבה יותר משאר הצדיקים, כי עקר תקון היכלי התמורות הוא על-ידי דוד שעסק בתקון זה ביותר והוא יגמר זה התקון בשלמות בימי משיח צדקנו, שהוא בחינת דוד שאז יגמר זה התקון בשלמות כידוע, כי שם בבחינת היכלי התמורות נתפסו על-ידי חטא אדם הראשון נפשות קדושות ויקרות מאד מאד, שהם בחינת נפש אברהם שמחמת זה הכרח לצאת מתרח וכן נפשות כמה צדיקים גבוהים ונוראים וכו', כמובא בכתבים וזה בחינת נפש דוד, שהוא בחינת משיח שנתפסה שם גם כן ועליו התגברו ביותר ביותר בלי שעור ועל-כן כמה גלגולין עביד קדשא בריך הוא עד שהוציא נפשו משם בדרך גנבה וערמה, כי עם עקש תתפתל כתיב, כמבאר זה הסוד בכתבי האר"י שמחמת זה הכרחה נפש דוד לצאת תחלה על-ידי בנות לוט על-ידי מעש משנה ודבר זר כזה. וכן ענין יהודה ותמר וכו' וכו', שכל זה היה להוציא נפשו בדרך גנבה מהסטרא אחרא שעשקה אותה ולא רצתה להניח לצאת כי אם בדרך גנבה, כמבאר בכתבים ( עין בלקוטי תורה על איוב ועוד בכמה מקומות) כי דוד היה ראוי להיות נפל ולא היה לו חיים כי אם מה שנתנו לו אדם הראשון והאבות כידוע ועל-כן באמת היה כל ימיו בסכנה גדול מהסטרא אחרא שהתגברה עליו בכל עת, כמו שכתוב ( תהלים צ"ד), "לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי" וזהו, סוד כפשע ביני ובין המות, ומזה יכול כל אדם לקח מוסר לעצמו כשרואה שהיצר הרע והתאוות וכו' מתגברים עליו מאד מאד ונדמה לו שקשה לשברם צריך לידע שבודאי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עמו ובודאי אם לא היה לו כח לשבר לא היה השם יתברך מגרה בו יצר הרע כזה רק, אדרבא, ידע בנפשו כשרואה שיש לו יצר הרע גדול כזה, שבודאי נפשו היא נפש יקרא וקדושה מאד מאד בשרשו ועל -כן מתגברים עליו כל כך, כי כל מה שהנפש יקרה וגבה ביותר מתגבר עליו היצר הרע ביותר וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סכה נ"ב), כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. וכמו שאמרו עוד שהיצר הרע מניח כל העובדי כוכבים ואינו מתגרה אלא בישראל ולא עוד אלא שמניח כל ישראל ואינו מתגרה אלא בתלמידי חכמים, כמו שכתוב, כי הגדיל לעשות", שפשט ידו בגדולים דיקא, שזהו בחינת דוד המלך, עליו השלום, שהיה כל ימיו בסכנה גדולה כנ"ל וכמו שכתוב ( תהלים קט"ז), "אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני וכו'" ( שם ס"ט) "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו' הצילני מטיט ואל אטבעה וכו'" וכן כל ספר תהלים שנתיסד מהתפלות שהרבה להתפלל להנצל מהיצר הרע וחילותיו לבל יאבד נפשו ח"ו, ובדרך זה צריך כל אדם לילך כי אין שום עצה ותקנה להנצל מכל זה כי אם על-ידי רבוי תפלות ותחנונים בלי שעור כל ימי חייו, כמו דוד המלך, עליו השלום, כנ"ל וכמבאר אצלנו כמה פעמים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי אין זה דרך הענוה האמתיית שיחזיק את עצמו לרשע גמור ח"ו, ולהקטין מעלת נפשו הקדושה רק, אדרבא, צריך לידע ולהאמין שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבה מאד מאד ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שעור תלויים בה וכמו שאמר רבנו ז"ל שאם היו מהפכין את האדם היו רואין שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות וכמבאר בשאר ספרים מגדל מעלת האדם שהוא בחינת צלם אלקים ואפלו נפש הפחות שבפחותים של ישראל גם כן גבה מאד מאד, מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה ובפרט אותן שיש להם שכל גדול, כי כל מה שהשכל גדול ביותר הנשמה גבה יותר, כמו שאמר רבנו ז"ל, כי הנשמה היא השכל, כמו שכתוב ( איוב ל"ב), "ונשמת שדי תבינם" על-כן האדם הבר שכל כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר צריך לידע שבודאי יש לו נפש גבה מאד מאד וצריך להתגבר לרחם על עצמו לבל יאבד אוצרות וסגלות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו אשר עין לא ראתה וכו' ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מני שחת להצילה מן העשק והתמורה ח"ו, והעקר על-ידי רבוי תפלות ובקשות וכו' כנ"ל וזה בחינת ( דברי הימים ב' י"ז) ויגבה לבו בדרכי ה' שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי ה' ולומר בנפשו שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה מעשה בהמה ח"ו, כי נפשי גבה מאד נפש ישראל שכלם בני מלכים וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדשה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים ( דברים י"ד), "בנים אתם לה' אלקיכם" וזה בחינת מה שכתוב בהתורה, "ויהי הם מריקים שקיהם" ( בסימן י"ז) על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ( ב"ב ע"ד), אנא בריה קלה שבים וכו', עין שם מה שהטוב של נפש ישראל זוכר מעלתו שהוא נמשך מנפשות ישראל שעלו במחשבה תחלה ובהם נמלך ונתיעץ בבריאת עולמות וכו' ועתה ח"ו, תהיה משקעת במקומות כאלה, רחמנא לצלן, ועל-ידי זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובאמת ענין זה בעצמו מה שרב בני אדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה קדשה משרשה, וקשה להם לשוב לה' ולהיות איש צדיק או איש כשר באמת כמו שאר הצדיקים והכשרים, כמו שמרגלא בפומא דאינשי לומר כששומעין שמספרין מאיזה צדיק או איש כשר וירא באמת ומתחיל להתעורר בהם הרהור תשובה להתחיל גם כן להתקרב להשם יתברך, כי כל ישראל מלאים מחשבות של תשובה והתקרבות להשם יתברך תמיד, אך אחר כך תכף אומרים, מי יכול להתדמות אליו לזה האיש הצדיק וכו' כי היה נשמה קדושה מנעוריו, כי כך הרגלו עצמם לומר שצדקת הצדיקים והכשרים הוא מצד הנשמה הקדושה שיש להם מתולדתם ובאמת אמר רבנו ז"ל בפרוש שאינו כן וזה עקר החסרון של העולם שאומרים כך. ומחמת זה אינם מתעוררים ומתגברים להשוות עצמן לצדיקים, אבל באמת אינו כן, כי עקר צדקת הצדיק והכשר הוא רק על-ידי התגברותו והתחזקותו ויגיעתו וטרחו בעבודת ה' שיגע וטרח כל כך ימים ושנים הרבה ולא הניח עצמו לפל בשום אפן בעולם והרבה בתפלה ותחנונים עד שזכה למה שזכה כי אם כפי ערכו אשרי להם וכל אדם יכול להיות כמותם, כי הבחירה חפשיית לכל, וכתר שם טוב מנח, ומי שרוצה זוכה בו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( יומא ע"ב), כתר כהנה זכה אהרן ונטלו, כתר מלכות זכה דוד ונטלו, כתר שם טוב מנח וכל הרוצה זוכה בו ובאמת זה הענין בעצמו שבני האדם טועים בעצמם וסוברים שנפשם אינה יקרה וקדשה ומחמת זה אינם מתגברים לעשות כמעשה הצדיקים כנ"ל, כל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות הנ"ל, שמשם בחינת המעשה של הבן מלך הנ"ל שנחלף, שמשם באים אלו המחשבות על האדם כמו הבן מלך הנ"ל שנחלף ונתגרש ממקומו שמחמת זה נפל למקום שנפל ולקח את עצמו אל השכרות וכו' עד שהיה כמספק בעצמו אם הוא בן המלך האמת או בן השפחה ח"ו, כמבאר שם בהמעשה הנ"ל שבכל עת שבא לו הרהורי תשובה היה מישב את עצמו ממה נפשך אם אני בן המלך וכו', עין שם שמבאר שם שנפל כל כך עד שהיה מספק בעצמו אם הוא בן המלך האמת, כמו כן הוא בכל אדם הרחוק מהשם יתברך, בפרט בתקף סוף הגלות המר הזה, שהוא חבלי של משיח שמתגבר בעתים הללו שהתגבר הבעל דבר ביותר על נפשות ישראל כידוע בחוש, עד שכמה בני אדם מיאשין עצמן כאלו נפשם אינה מסגלת כלל לעבודת ה' וכל זה הוא רק פתוי ומחשבות היצר הרע שמחליש דעתו ומכניס בלבו חלישות וקטנות דסטרא אחרא, שזה נמשך מבחינת היכלי התמורות, מבחינת החלוף של הבן מלך הנ"ל שנפל כל כך עד שלא ידע בעצמו אם הוא בן המלך האמת, אבל באמת צריך האדם לידע ולהאמין שנפש כל אחד מישראל גבה ויקרה מאד מאד וכלם הם בחינת בני מלכים ויכולים לזכות למדרגות גבוהות וקדושות מאד כמו כל הצדיקים והכשרים, כי גם על כל הצדיקים והכשרים עברו מחשבות וחלישות כאלה וכאלה, אך היו משכילים לבלי להניח להטעות אותם והתגברו והתחזקו מאד עד שזכו למה שזכו וזה שאמר דוד ( תהלים פ"ו), "שמרה נפשי כי חסיד אני" כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ד') וכן איתא בזהר הקדוש פרשת בלק שדוד קרא לנפשי' חסיד בגין דאיצטרך לי' לבר נש דלא לשוואה גרמי' רשע וכו', הינו כנ"ל, שזה בחינת ויגבה לבו בדרכי ה', כמובא בדברי רבנו ז"ל ( בסימן קכ"ה בלקוטי תנינא) כי צריך לידע מעלת נפשו בשרשה בחינת אנא ברי' קלה שבים הנ"ל לידע שהוא משרש הנפש של הבן מלך האמת כדי שיתגבר לחזר למעלתו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן השתדל דוד על זה ביותר, כי הוא היה צריך לזכות למלוכה דקדשה על ישראל ועל-כן התגבר עליו הבעל דבר ביותר, כי הוא רוצה תמיד להחליף בחינת בן המלך לבחינת בן השפחה ובפרט על נפש בן המלך בעצמו שהוא דוד, שהוא המלך האמת על ישראל, על-כן רצה להתגבר עליו ח"ו, ביותר, אבל הוא בגדל כחו ורבוי תפלותיו זכה לבטל מנפשו כל בחינת הזהמא של בחינת עבדות עד שזכה למלוכה דקדשה של בן המלך האמת להיות מלך על כל ישראל לעולם ועל-כן אמר כמה פעמים ( תהלים פ"ו), "הושע עבדך וכו'", ( שם קט"ז), "אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי" כדי להכניע ולבטל בחינת עבדות בשרשו, כי זה כלל שאין הדין נמתק אלא בשרשו ועל-כן עשה עצמו כעבד להשם יתברך כדי לבטל העבדות דסטרא אחרא, בחינת אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי 'פתחת למוסרי' זה בחינת העבדות של הסטרא אחרא שבטל השם יתברך ממנו ועל-כן זכה למלוכה שהוא בחינת בן המלך האמת, בחינת ה' אמר אלי בני אתה וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן השתדל יעקב אבינו, עליו השלום, לקח הבכורה מעשו, כי הבכורה היא בחינת מלכות כמו שאמר רבנו במקום אחר ( סימן נ"ו) בחינת ( שם פ"ט) על אני בכור אתנהו, כי יעקב הוא בחינת בן המלך האמת ועשו נשמתו הוא בחינת בן השפחה, שרצה לרמות את אביו ורצה להמשיך הברכה והממשלה לעצמו, אבל השם יתברך עזר ליעקב ולקח ממנו הבכורה והברכה שהוא בחינת מלכות דקדשה, כי מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף כוללת כל התורה כלה וכל מה שעבר מתחלה ועד סוף מתחלת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגן עדן מחטאו שמרמז בהמעשה הנ"ל, כמבאר בסופו שם, עד הגמר עד שיבא משיח צדקנו ויטול המלוכה ותשוב המלוכה לבן המלך האמת, אך בכל דור ודור ובכל מקום וזמן משתנה ענין המעשה הזאת בכמה מבחינות שונות, כי אברהם אבינו, עליו השלום, שהוא התחלת התקון היה לו מלחמה עם נמרוד ואנשי דורו שאמרו עליו שהוא מין וכופר, על שהיה מקרב בני אדם להאמין בהשם יתברך והיה נראה כאלו נמרוד ואנשיו להם מגיע המלוכה ולאברהם אבינו עשו כל היסורים והשליכוהו לכבשן האש וכו' וכל מה שעבר עליו ויצחק היה לו מלחמה ווכוח עם אחיו בן השפחה ויעקב נולד בבטן אחד עם עשו, שהיה נפשו מבחינת בן השפחה וכו', כי החלוף הנ"ל של בן המלך נמשך מבחינת היכלי התמורות שם יש שנויים רבים בלי שעור וערך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

עד שנמשכין השנויים והחלופים בין ישראל בעצמן שהעולם מתנהג בהפך מן האמת, כמו שכתוב ( ישעיה ג'), "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד" שהיראים והכשרים באמת מבוזים מאד והקלים והפחותים מתגברים למשל עליהם וכיוצא בזה הרבה הפוכים בלי שעור שמתנהג בעולם שלא כראוי באמת וגם בימי התנאים ואמוראים היה מתנהג מעין זה קצת כמו שכתוב ( ב"כ י'), "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו'" מכל שכן עכשיו שהתגבר השקר ביותר בלי שעור, כמו שכתוב, "ותשלך אמת ארצה" וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סוטה מ"ט), בעוקבת משיחא חוצפא יסגא והאמת תהיה נעדרת, שנעשה האמת עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת וכו' וכל זה נמשך מבחינת החלוף של בן המלך הנ"ל שלקח בן השפחה המלוכה לעצמו ואת בן המלך גורש וכו', שמשם נמשך בחינת חלוף המלוכה עכשיו בכלליות שהעובדי כוכבים יש להם כל המלוכה והממשלה וישראל מבוזים ושפלים בגלות ועבדות ומגרשים מארצם כנ"ל וגם בין ישראל בעצמן הרשעים והאפיקורסים יש להם ממשלה ועשירות גדול ובני ישראל השרים עניים ודלים ומבוזים ומכבידים עליהם עול הנתינות, והם ללעג ולקלס וכמו שכתוב בזהר הקדוש, ובגלותא בתראה אנון ערב רב אנון רישא עמא ויראי חטא ימאסו וחשובים ככלבים בעיניהם, עין שם בר"מ וכו' ואפלו בין בני ישראל הכשרים בעצמן יש מחלקת וערבוביא גדולה עד שאין יודעין היכן האמת כמו שאמר רבנו ז"ל ( בלקוטי תנינא סימן ע"ח) שהבעל דבר הניח עצמו, על זה מאד עכשיו לבלבל את העולם וכו'. והכניס מחלקת בין הצדיקים והקים בעולם מפרסמים הרבה של שקר וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלקת גדול עד שאין אחד יודע היכן האמת, על-כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב לצדיקים אמתיים וכו', עין שם וכל זה נמשך ונשתלשל מבחינת החלוף הנ"ל שמשם כל החלופים והשנויים שבעולם שרוצים להחליף האמת לשקר ח"ו, והשקר לאמת ועין בזהר ( ויחי ד' רכ"א) על פסוק, "שושנת העמקים", מענין להט החרב המתהפכת, שמשם כל השנויים שבעולם ועו' עין שם שמשם נמשך כל החלופים שבעולם שמהפכין האמת לשקר ושקר לאמת בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות בכל מקום ובכל זמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת השחר, בחינת ברכת שלא עשני גוי ועבד ואשה שמברכין בכל בקר על שלא נחלפה נשמתו בנשמת גוי ועבד ואשה, כמבאר בכתבי האריז"ל נמצא, שעקר אלו הברכות הוא על שנצול נפשו מבחינת החליפין הנ"ל שנמשכין מהיכלי התמורות, שהם בחינת החליפין של בן המלך הנ"ל שנחלף כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, דהינו להבחין בין האור ובין החשך, שהוא בחינת הבחנה בין האמת ובין השקר, כי איתא בדברי רבנו ז"ל בהשיחות שאצל המעשיות, שיש שני מיני פלטין באחד דר מלך ובהשני דר עבד ושניהם דומים זה לזה לגמרי וקשה מאד להבחין ביניהם, כי יש כמה נפשות שמתקשרין וכו' עד שנעשה מהם בית ופלטין, שם דר אמת, שהוא בחינת מלך וכל מי שרוצה למצא אמת ימצא בבית ופלטין זה של אלו הנפשות וכו' ויש כנגד זה שמתקשרין כמה נפשות ונעשה מהם בית ששם דירת השקר שהוא בחינת עבד וכו', עין שם נמצא, שאמת ושקר הם בחינת מלך ועבד הנ"ל שמחמת התגברות השקר נחלף, בן המלך בבן העבד עד שהתגבר השקר עד שסברו שבן העבד הוא בן המלך באמת. ועל בן המלך סברו שהוא בן העבד ח"ו, שזה השקר הוא בחינת חשך דמחשיך אנפי ברייתא על-ידי השקר עד שטועין ומחליפין אמת בשקר ושקר באמת ומחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע ושמים חשך לאור ואור לחשך שמים מתוק למר ומר למתוק, כמו שכתוב ( ישעיה ה'), "הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע וכו'" שכל אלו החלופים והבלבולים נמשכין מבחינת היכלי התמורות, שהם בחינת החליפין של בן המלך שנחלף הנ"ל שמשם נמשכין כל הבלבולים והחלופים שבעולם כמו עכשיו בדור הזה שנתקים, "ותשלך אמת ארצה והאמת נעדרת" ונעשה עדרים עדרים של אמת עד שקשה מאד להבחין בין האמת והשקר כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט האמת לאמתו אם ירצה לבלי להטעות את עצמו ולהסתכל על האמת באמת כמו שאמר רבנו ז"ל שכל מה שמגלין איזה אמת יש כנגדו שקר, כי גם הרחוקים מאמת אומרים גם כן כך לשונות כאלו, על-כן אי אפשר לברר האמת כי אם כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול להבחין מעט החלוק שבין האמת הברור לזולתו וזהו בחינת הבחנה בין יום ובין לילה, בין אור וחשך, כמו שאמר רבנו ז"ל ( סימן רל"ד) שכנגד כל מעשה שמספרין מצדיקים יש כנגדו מעשה מרשעים שמספרין מהם גם כן כך וכו'. ועל-כן מי שיודע להבדיל בין האור ובין החשך, הוא דיקא יכול לספר מעשיות מצדיקים ולזכך המח על-ידי זה וכו' וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש ( בראשית רבא פרק ג'), "ולהבדיל בין האור ובין החשך" אור אלו מעשיהם של צדיקים, וחשך אלו מעשיהם של רשעים, כי מעשיות שמספרין מצדיקים הם בחינת אור ומעשיות של רשעים הם בחינת חשך, עין שם בלקוטי א' סימן הנ"ל וזהו בחינת ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' שמברכין בבקר שעקר הברכה על ההבחנה שזוכין להבחין בין אמת והשקר, שזהו בחינת הבחנה בין אור וחשך כנ"ל, בחינת להבחין בין יום ובין לילה, דהינו מה שישראל הכשרים זוכין להנצל מבחינת הטעות והשקר של החלוף של בן המלך שנחלף הנ"ל, שמשם כל הטעותים והבלבולים כנ"ל וזהו, "הנותן לשכוי בינה" 'שכוי' זה הלב שסוכה וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר ההבחנה בין אור וחשך, שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר, הוא רק בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי', כי אי אפשר לברר ולהוכיח האמת על ידי ראיות בשום אפן, כי הכל יכולין לסתר מחמת נצחון ולספר כנגד זה מעשיות של שקר והוכחות של שקר לסתר ולהעלים האמת ח"ו, אבל עקר ההבחנה הוא בלב לכל חד כפום מה דמשער בלבי', הוא יכול להבחין בין יום ובין לילה, בין אור וחשך, שהוא בחינת הבחנה בין אמת ושקר, שהם בחינת מלך ועבד להבחין מי בן המלך ומי בן העבד מי מסטרא דא ומי מסטרא דא לברר ולתקן בחינת החליפין הנ"ל, שזהו כל עבודתנו לברר נשמותינו וכל הנצוצות התלויים בנו לבררם מבחינת היכלי התמורות, שהם בחינת החליפין הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר ברכת הנותן לשכוי בינה הוא על קריאת התרנגול בחצות לילה, שעל-ידי זה מבחינים בין חצות לילה הראשון, שהוא תקף חשכת הלילה ובין חצות לילה השני שאז מתחיל להתנוצץ ולהתעורר בחינת אור יום כידוע, כי עקר חדוש ההבחנה הוא בלילה בעת החשך שאז עקר הרבותא להבחין, כי ביום אין ההבחנה חדוש כל כך, הינו כי הגאלה שתבא במהרה בימינו על-ידי משיח צדקנו נקראת אור יום, כמו שכתוב ( תהלים צ"ב), "להגיד בבקר חסדך" דהינו בעת הגאלה וכו' וכמו שפרש רש"י בכמה מקומות, כי הגלות נמשל ללילה, והגאלה נמשל לאור יום ואז כשיאיר בוקרן של ישראל ויבא משיח צדקנו ויגלה האמת בעולם, אז לא תהיה ההבחנה חדוש, כי הכל ידעו האמת אז ועקר החדוש הוא מי שזוכה עכשיו בתקף חשכת הגלות שדומה ללילה, להבחין בין האמת ובין שאינו אמת, שזהו בחינת להבחין בין יום ולילה שבין אור וחשך כנ"ל, כי בעבודתנו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד בתקף הגלות הזה, ששולח לנו בכל דור ודור צדיקים אמתיים לחיותנו כיום הזה, כי אין דור יתום והם מחיין אותנו בתקף חשכת לילה שהוא בחינת חשכת הגלות המר הזה והם מקימין בנו בחינת ( משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, דהינו שהצדיקים אמתיים שבכל דור בימי הגלות הם כמו מי שקם קדם אור היום ועסק בתורה עם תלמידים, שזהו יקר מאד בעיני השם יתברך כידוע, שזהו בחינת ותקם בעוד לילה וכו', כמו כן בכלליות העולם הם מתעוררים קדם אור בוקרן של ישראל וקמים בעוד לילה בעוד התגברות חשכת הגלות שדומה ללילה ונותנים טרף לביתם וחק וכו', דהינו שלומדין עם תלמידיהם ומגלים להם אלקותו יתברך ומעוררים אותם לתשובה ומקרבין אותם לאביהם שבשמים ואז קדם אור היום, דהינו קדם ביאת משיח, אז עקר הרבותא מי שזוכה להבחין עתה בין יום ובין לילה, דהינו בין הצדיקים האמתיים, שהם בחינת אור יום, כי כל צדיק אמת הוא בחינת משה משיח, בחינת אור יום, שהוא בחינת אור האמת ובין השקר שהוא בחינת חשכת לילה, בחינת עבד, בחינת שנה, כי י' קבין שנה ירדו לעולם, ט' נטלו עבדים ( קדושין מ"ט), שהם בחינת ארור כנען, בחינת זהמת הנחש סטרא דמותא, שהוא בחינת שקר. וכמבאר בדבריו ז"ל על הענין שקשה לישן במוצאי שבת ( סימן קי"ז), עין שם ועל זה מרמז בחינת הברכה הנ"ל הנותן לשכוי בינה, שעקרה על ההבחנה שבחצות הלילה שאז מתחיל להתנוצץ אור היום, אבל עדין לא בא אור יום, שזהו ממש בחינת הצדיקים שבזמן הגלות, שהם בחינת התנוצצות משיח, כי כל צדיק אמת הוא בחינת משיח, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה כמה פעמים אבל עדין לא האיר היום ממש, כי עדין לא בא משיח ממש שהוא עקר אור יום הנ"ל ועל-כן עכשיו עקר הרבותא של ההבחנה בין האמת ובין השקר, כי אי אפשר להבחין כי אם בלב כל חד כפום מה דמשער בלבי', בחינת הנותן לשכוי בינה להבחין וכו'. 'לשכוי' דיקא זה הלב שסוכה וצופה כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לידע ולהבחין אם ירצה בין יום ובין לילה, בין אור וחשך, בין האמת והשקר, כי האמת עד לעצמו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת המעביר שנה מעיני וכו', כי בטול השנה הוא בחינת הכנעת בחינת עבד, שהוא בחינת שנה, כי עשרה קבין שנה וכו' ט' נטלו עבדים וכו' כנ"ל וזה בחינת ברכת מתיר אסורים, כי בשעת שנה הוא כאסור בשביה ועבדות, כמו שפרש רש"י שם על ברכה זו, הינו כנ"ל כי בשעת שנה וחשך אז הוא בחינת אחיזת העבדות, שהוא בחינת שנה וחשך כנ"ל ועל-כן בהקיצו משנתו מבחינת עבדות מברכין מתיר אסורים כנ"ל, כי שנה אחד מששים במיתה. והמיתה נמשכת מזהמת הנחש, שהוא בחינת עבדות, בחינת ארור כנען, שזהו בחינת ארור אתה הנאמר בנחש הקדמוני וכמבאר בדברי רבנו ז"ל ( לקוטי מוהר"ן סימן ז') ועל-כן בעת שנתקלל האדם במיתה אז נתקלל בזעת אפך תאכל לחם, שהוא בחינת עבדות, כי הכל בחינה אחת כנ"ל ומשם בחינת השנה, שהוא אחד מששים במיתה כנ"ל. ואז התגבר בחינת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים, שמשם כל השנויים והחלופים, שהם בחינת החלוף של בן המלך הנ"ל כנ"ל ועל-כן בהקיצו משנתו צריך לברך כל הברכות הנ"ל כדי לברר נפשו מבחינת החלוף הנ"ל, מבחינת היכלי התמורות להוציא נפשו מבחינת עבד, מבחינת שנה ומיתה לזכות להתקרב ולכלל בבחינת הצדיקים אמתיים, שהם בחינתבן המלך האמת, שעל-ידי זה עקר תקון נפשו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מלביש ערומים, זה בחינת המלבוש שמקבלת הלבנה מהחמה בלילה בעת חדתותי דסיהרא שמשם נמשכין כל המלבושים, כמבאר במעשה הנ"ל מענין המלבוש של הלבנה, עין שם, שכל זה שיך לתקון בן המלך כמובן בהמעשה הנ"ל ולכן מברכין על זה בכל בקר שאז צריכין לברר הנפשות מבחינת החלוף הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת התורה, כי התורה היא בחינת ארון העדות שכשהניחוהו על הפרות התחילו לשורר, שכל זה שיך לתקון וברור נפשו מבחינת החלוף הנ"ל, כמובן בהמעשה הנ"ל, כי כל אלו הדברים שהודיעו לו אז מענין המלבוש של הלבנה וכו' ומענין הכלי נפלאה, שהוא בחינת הארון וכו', כמבאר בסוף המעשה, כל זה היה תקונו של בן המלך, כי על-ידי כל זה זכה לחזר למעלתו, עין שם במעשה הנ"ל והבן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נר חנכה, כי נר חנכה הוא להדליק ולהאיר אור האמת בעולם שיזכו הכל לידע היכן האמת בבחינת ( תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך, כמו שאמר רבנו ז"ל בהתורה "ימי חנכה הם ימי הודאה" ( בלקוטי תנינא סימן ב') וכו', הינו שעל-ידי מצות נר חנכה ממשיכין הארת האמת בעולם שנזכה לידע ולהכיר ולהבחין בין בחינת בן המלך ובין בחינת בן השפחה ולברר נשמותינו מבחינת השקר של היכלי התמורות שמשם כל הבלבולים של האדם מה שמספק על -פי רב ואינו יודע האמת בכלליות ובפרטיות ועל-ידי מצות נר חנכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת שיזכה כל אחד להבחין בין האמת לההפך בכלל ובפרט וכן מבאר בכונות האר"י ז"ל שעל-ידי נר חנכה ממשיכין הארת האמת, שזהו בחינת ח' ימי חנכה, שהם כנגד ח' פעמים אמת שבאמת ויציב, הינו כנ"ל, כי עקר התגלות האמת הוא לברר האמת בברור גמור עד שנזכה לברר נשמותינו מבחינת עבד מבחינת בן השפחה, על-ידי שנזכה להתקרב לצדיקי אמת, שהם בחינת בן המלך וזהו בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב שמגלין אמתת אלקותו ותורתו בכמה לשונות וחוזרין ושונין ומשלשין וכו' לגלות האמת פעם אחר פעם עד ח' פעמים כמו שאנו אומרין, אמת ויציב ונכון וקים וכו' אמת אלקי עולם וכו' אמת ואמונה וכו' ואחר כך בפעם הח' אומרים אמת ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומבית עבדים פדיתנו וכו' הינו שזכינו לצאת מעבדות לחרות, שזכינו לברר נשמותינו מבחינת עבד, מבחינת עבדות של מצרים וזכינו לקבל את התורה, שהיא בחינת מלכות, כמו שכתוב ( משלי ח'), "בי מלכים ימלוכו" הינו שתחזר, נשמותינו למעלתה לבחינת בן המלך כנ"ל, כי זה עקר הברור שזוכין על-ידי התגלות האמת שהם בחינת ח' פעמים אמת שבאמת ויציב וכו', כי עקר התגלות האמת בשלמות הוא כשזוכין על-ידי התגלות האמת לצאת מבחינת בן השפחה לבחינת בן המלך, שזהו בחינת אמת ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו, שיצאנו מבחינת עבד וכו' כנ"ל וזהו בחינת ח' ימי חנכה, שהם כנגד ח' פעמים אמת הנ"ל, כי זה עקר הנס של חנכה שנכנע מלכות הרשעה, שהוא בחינת שקר, בחינת עבד שהוא זהמת הנחש כנ"ל, ונתגבר ונתעלה מלכות דקדשה של ישראל הם בחינת בן המלך, בחינת אמת, כמבאר לעיל שאמת הוא בחינת מלך ושקר הוא בחינת עבד וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מכירת יוסף, בחינת ( תהלים ק"ה) לעבד נמכר יוסף שאנו קורין בפרשיות של מכירת יוסף וגדלתו אחר כך בימי החנכה שאז קורין על-פי רב פרשת מקץ ולפעמים פרשת וישב שאלו הפרשיות מדברים מענין יוסף, כי כל ענין מכירת יוסף הוא נמשך מסוד המעשה הנ"ל של בן המלך שנחלף וכו' שמשם כל הבלבולים והמחלקת שבעולם מה שהרשעים עומדים כנגד הצדיקים, והעובדי כוכבים כנגד כלל ישראל וכל אלו החולקים על האמת נדמה להם ולהעולם שהם העקר, והאלו להם מגיע ח"ו, המלוכה והממשלה מן השמים ומתגאים ומשתררים על עם דל הכשרים בחנם, ורוצים לגרשם מן העולם ח"ו, וה' לא יעזבנו בידם וכל זה נמשך מבחינת החלוף הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות, שעל-ידי זה העולם הפוך עליונים למטה ותחתונים למעלה וכל כך נתבלבל העולם עד שאפלו בין הצדיקים האמתיים והכשרים בעצמן נפל מחלקת ובלבול גדול, כמו שכתוב, דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים שזו בחינת מחלקת שבין יוסף ואחיו, שכלם היו צדיקים גדולים, ואף-על-פי-כן היה ביניהם מחלקת גדול עד שמכרו את יוסף לעבד, כי אמרו שאינו איש אמת ולא האמינו לחלומותיו ולדבריו, כי סברו שהוא שקר ח"ו, ועל כן מכרוהו לעבד, שהוא בחינת שקר כנ"ל והחליפו השיטה כאלו ח"ו, נשמתו הוא מבחינת עבד ח"ו, ועל-ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים והיו שם עבדים לפרעה במצרים, שכל זה היה לברר נשמתם מבחינת עבדות שנאחז בהם על-ידי בחינת היכלי התמורות, על-ידי בחינת החלוף הנ"ל שנאחז בהם על-ידי חטא אדם הראשון שעקר גלות מצרים היה בשביל זה כידוע, כי המעשה הנ"ל היא כוללת כל התורה כלה וכל הדורות כלם כל מה שעבר מיום ברא אלקים אדם על הארץ וחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע וגרם התגברות הלהט החרב המתהפכת, בחינת היכלי התמורות כנ"ל שמשם נמשך כל הגליות שמתגבר בכל פעם בן השפחה על בן המלך כנ"ל עד שגם בין ישראל בעצמן, ואפלו בין התלמידי חכמים בעצמן נעשה מחלקת, שזהו בחינת המחלקת שבין יוסף ואחיו ובין שאול ודוד וכיוצא בהם, כי אין יודעין בברור היכן נקדת האמת, כי בכל דור יש כמה צדיקים אמתיים, אבל יש אמת למעלה מאמת, כי בודאי אין מדרגות כל הצדיקים שוין וכל מה שמדרגת הצדיק גדול יותר האמת שלו גדול ומברר יותר, כי עקר הוא האמת עד שיש בכל דור צדיק אמתי, שהוא בחינת נקדת האמת שבין הצדיקים, אבל מחמת מרירת הגלות והתגברות הסטרא אחרא שמתגבר בחינת החלוף והשקר של היכלי התמורות הנ"ל, על-ידי זה קשה מאד מאד לידע היכן נקדת האמת עד שעל פי רב הבעל דבר מתגרה בהצדיקים בעצמן ומכניס ביניהם בעצמן מחלקת גדול, כי הוא מכניס בלב שאר הצדיקים כאלו ח"ו, זה הצדיק האמת, שהוא בחינת נקדת האמת כאלו הוא נוטה ח"ו, מדרך האמת עד שמסית אותם שיחלקו עליו לשם שמים, כמו שמצינו בכמה דורות, כמו שאול שרדף את דוד בחנם וכן אחי יוסף שחלקו עליו כל כך עד שהתירו את דמו ובודאי כונתם היה לשם שמים, כי סברו שאינו איש אמת ומוציא דבה וכו' וכמו כן היה בדורות שלפנינו ובפרט בדורות הללו בעוקבא דמשיחא שהתגבר השקר מאד עד שגם בין הצדיקים והכשרים בעצמן נפל מחלקת גדול ואין יודעים היכן נקדת האמת וצריכין להתפלל להשם יתברך שיזכה למצא האמת לאמתו וזה צריכין לכון בהדלקת נר חנכה שנזכה על-ידי מצות נר חנכה להמשיך הארת האמת בחינת שלח אורך ואמתך שנזכה להתקרב לנקדת האמת תמיד:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שמזכירין שם האם דיקא כשמתפלל על החולה, כי כל החולאת של האדם נמשך מבחינת החלוף הנ"ל של בן המלך, שמתגבר ח"ו, בן העבד על בן המלך, כי כל החולאת הם בחינת מיתה, שהוא הסתלקות הכחות והחיות. ועקר המיתה נמשכת מבחינת זהמת הנחש, שהוא בחינת זהמת העבד שמתגבר על הבן מלך על-ידי חטא אדם הראשון, כי זהמת הנחש וזהמת העבד הם בחינה אחת, בחינת ארור הנאמר בנחש שהוא בחינת ארור כנען עבד עבדים, כמובא ומבחינת זהמא זאת שהיא זהמת העבד, שהיא זהמת הנחש משם נמשכת המיתה, כמבאר בתורה כשהטיל נחש זהמא בחוה אז נגזר מיתה על העולם, כי עקר גזרת המיתה הוא על-ידי בחינת החלוף הנ"ל על-ידי שרוצה להתגבר בחינת בן העבד על בחינת בן המלך, כי גוף ונפש הם בחינת בן העבד ובן המלך כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל, בחינת בן המלך, בחינת ( שמות ד') בני בכורי ישראל, בחינת ( שבת קי"א) כל ישראל בני מלכים הם, בחינת ( תהלים ב') ה' אמר אלי בני אתה וכו', בחינת בן הנמשך ממח האב כידוע, כמו שכתוב ( ישעיה מ"ו), "הנשואים מני רחם העמוסים מני בטן" כמו שכתוב ( בראשית ב'), "ויפח באפיו נשמת חיים" ואיתא בזהר הקדוש מאן דנפח מתוכו נפח, כי הם חלק אלוק ממש, שהוא בחינת בן, והגוף הוא בחינת עבד, כי הגוף הוא בחינת עשיה גשמיית, שהוא בחינת עבד, שהוא בחינת עשיה ועבדות והשם יתברך ברא את האדם כדי שיבטל ויכניע את הגוף לגבי הנשמה העבד לגבי הבן, כי כמו שהעבד מחיב לעבד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחיב לעבד את הנשמה ולבטל עצמו לגבי הנשמה ולעשות רק רצון הנשמה ואם לא היה חוטא האדם היה מתבטל בחינת העבדות לגמרי, כי עקר העבדות נמשך ממה שעוברין על דברי תורה ח"ו, בבחינת ( אבות פרק ג') כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ שהם בחינת עבדות, אבל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וכו', כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וכו' ( שם פרק ו') והכלל, שעקר בחינת עבדות הוא מסטרא דגופא ועקר בחינת חרות ומלכות הוא מסטרא דנשמה והאדם נברא כדי שיבטל הגוף לגבי הנשמה והעבד לגבי הבן וצריך לבטל הגוף כל כך עד שיתהפך לטבע הנשמה ממש שיתהפך מגוף לנפש מעבד לבן, כי גם בעבודת השם יתברך יש שני בחינות יש מי שעובד השם יתברך בבחינת עבד ויש שהוא בבחינת בן, כמובא, הינו כי האדם צריך לעבד את השם יתברך בכל כחו שהגוף יעשה רק רצון הנשמה, אבל כל זמן שיש להגוף איזה ריח מתאוות הגוף, רק שמשבר תאותו בשביל רצון הנשמה, שהוא רצון השם יתברך ועובד אותו יתברך תמיד, אף-על-פי שזה טוב מאד אשרי לו, אף-על-פי-כן עדין עבודתו בבחינת עבד דקדשה, כי בודאי הוא בבחינת עבד, כי עבודת ה' נחשב לו לעבודה ויגיעה, כי רצון הגוף אינו נוטה לזה רק שמשבר רצון הגוף בשביל רצון הבורא, על-כן הוא עדין בבחינת עבד, אבל מי שזוכה לשבר הגוף לגמרי בתכלית הבטול עד שהגוף נתהפך לנפש ממש והוא מקים, "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו'"-בשני יצריך, שגם הגוף אוהב את ה' ועושה רצונו מאהבה, כי אין לו שום תאוה אחרת ואינו רוצה שום רצון רק מה שהוא רצון הבורא יתברך, אזי נקרא בחינת בן, כי כל עבודתו את השם יתברך אינו נקרא בשם עבדות כלל, כי אין זה עבדות אצלו כלל, כי הוא עושה רצון השם יתברך באהבה שלמה ברצון הגוף והנפש, כי הגוף נתהפך לנפש כנ"ל ועל -כן בודאי אין שיך לקרותו בשם עבד כלל, כי עבדות אינו נקרא רק מה שהוא כנגד רצון האדם, אבל מה שהוא רצון האדם אינו נקרא בשם עבדות כלל, למשל אכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצל האדם עבודה ויגיעה כלל מאחר שעושה זאת מרצונו, רק כשצריך להגביה איזה משאוי כבד וכיוצא נקרא אצלו עבודה, וכן עבודת השם יתברך מחמת שהגוף אינו מרגל בזה נקרא אצלו עבודה אבל כשזוכה להפך הגוף לנפש ממש אזי כל עבודת ה' אינו נקרא אצלו בשם עבודה כלל, אדרבא, זהו עקר חיותו ותענוגיו ושעשועיו ואין לו שם תענוג ושמחה אחרת בגוף ונפש כי אם כשזוכה לעשות רצון בוראו יתברך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובאמת מה שאצל רב בני האדם הדבר בהפך שאכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצלו עבודה ומצות ומעשים טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה, זהו בעצמו בחינת החלוף הנ"ל שנתהפך בן המלך בבן השפחה עד שסברו שבן המלך הוא עבד ח"ו, ובן השפחה הוא מלך ח"ו, כמו כן נהפך האמת אצל העולם שמצות ומעשים טובים, שהם רצון השם יתברך רצון הנשמה, שהוא בחינת בן מלך, זה נקרא אצלם עבדות ורצון הגוף, שהוא תאות הגוף אינו נקרא אצלם עבדות כלל, כאלו היה הגוף מלך ח"ו, על הנשמה ובאמת הדבר בהפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא עבד וכל מה שהוא רצון הנשמה, שהם תורה ומצות ומעשים טובים, זה הוא בחינת מלך, בחינת ( משלי ח') בי מלכים ימלוכו, ואין זה נקרא בשם עבדות כלל כנ"ל ומה שהוא רצון הגוף שהם תאות הגוף, זהו עקר בחינת עבדות, שהוא בחינת עשיה גשמיית ששם אחיזת תאות הגוף שנמשכין מזהמת העבד, שהוא זהמת הנחש כידוע וצריכין לבטל הגוף לגבי הנשמה, לשבר תאות הגוף, שהם בחינת עבדות ולבטלם לגמרי עד שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שהגוף יעשה רצון הנשמה שהוא רצון הבורא יתברך ברצון טוב ולא יהיה נחשב אצלו לעבודה כלל, ואז נתבטל בחינת העבדות לגמרי וזוכה להיות בבחינת בן זה עקר השלמות כידוע:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואם לא היה חוטא אדם הראשון היה אדם זוכה למדרגה זאת בחיים חיותו שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שלא תהיה עבודתו את השם יתברך בבחינת עבד כלל רק בבחינת בן כנ"ל, אבל מחמת חטא אדם הראשון, שעל-ידי זה נתאחז בו זהמת הנחש, שהוא בחינת זהמת העבד כנ"ל, על-ידי זה נתגשם הגוף עד שצריך עבודה ויגיעה גדולה עד שישבר תאוות הגוף ואז אפלו כשעובד השם יתברך אזי עבודתו עדין בבחינת עבד, כי נחשב אצלו עבודה מאחר שצריך להכריח עצמו לשבר גופו שלא נזדכך עדין להתהפך למהות הנפש ממש כנ"ל ועל-כן נגזר מיתה בשביל זה כדי לזכך ולבטל בחינת העבדות, כי עקר גזרת המיתה הוא מחמת זהמת הנחש, שהוא זהמת העבד כנ"ל, הינו שעכשיו אחר חטא אדם הראשון אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלמות שיתהפך הגוף לנפש ממש כי אם אחר המיתה שיתבלה הגוף בעפר ויקום בתחיה בגוף זך וצח שאז יהיה בבחינת בן בגוף ונפש, כי הגוף יתהפך לבחינת הנפש ויהיה נכלל באין סוף בגוף ונפש ברצוא ושוב כפי מה שיזכה כל אחד, כי עכשיו בגוף שלנו אי אפשר לזכות לבחינת בן בשלמות ולבטל בחינת העבדות ואפלו צדיקים גדולים מאד שזכו לזכך גופם לגמר לגמרי, אף-על-פי-כן צריכין למות בעטיו של נחש בשביל תקון העולם לתקן חטא אדם הראשון לבטל בחינת העבדות מן העולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעקר בחינת המיתה הוא על-ידי התגברות העבד על הבן הגוף על הנפש, שהוא בחינת חטא אדם הראשון, שעל -ידי זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל ומשם נמשך כל החולאת, שהם בחינת מיתה הסתלקות החיות והכחות כנ"ל שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש, כי עקר החולאת והמיתה הוא ממחלקת שבין הנפש והגוף שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הד' יסודות ח"ו, עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם וכל זה נמשך מבחינת המחלקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' כנ"ל, כי הד' יסודות הם בחינת עבדים, כמו שכתוב בהתורה "אנכי" בסופה ( בסימן ד' לקוטי א', עין שם כב) ובשביל זה כשמתפללין על החולה מזכירין שם אמו דיקא, כי עקר החיות של האדם ושל כל הנבראים והנוצרים והנעשים הוא על-ידי השם בבחינת נפש חיה הוא שמו, כי על-ידי השם של כל דבר נמשך החיות לתוכו מחי החיים וגם מחי החיים אי אפשר להמשיך החיות כי אם על-ידי שמו יתברך, כביכול, כמבאר בהתורה "וביום הבכורים הסתרה וכו'" ( סימן נ"ו), שאי אפשר למשך החיות מחי החיים כי אם כשקורין אותו בשמו שהוא התורה, עין שם כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל ואין אנו יודעין ממנו יתברך כי אם על -ידי שמו יתברך לבד כמו מלך גדול שהוא נסתר מבני מדינתו ואין רואין אותו רק יודעין אותו על-ידי השם לבד, כמו כן לית דידע בך כלל, רק שאנו יודעין אותו יתברך על -ידי שמו לבד, כי השם יתברך מצד רחמיו צמצם עצמו בכמה צמצומים עד שעשה לעצמו שם בבחינת ותעש לך שם כהיום הזה עד שיכולין לידע ממנו על-ידי שמו לבד. שיודעין אותו על-ידי שמו שיש אדון מושל ומנהיג אחד יחיד ומיחד וכו' ומבחינת השם הנכבד והנורא הזה נמשך החיות לכל הברואים שבעולם על-ידי שמם דיקא, כי כל דבר מקבל חיותו על-ידי שמו שיש לו משם ה' המחיה את כלם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה כתיב ( שמות ג'), "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( פסחים נ'), זה שמי לעולם, כי לא כשאני נכתב אני נקרא, כי נכתב בהוי' ונקרא באד', אבל לעתיד לבא יתקים, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" שיהיה נקרא בהוי' כמו שהוא נכתב, אבל עכשיו צריכין להעלים עקר עצם השם שהוא שם הוי' ברוך הוא ואינו נקרא רק באד' ומסוד שני שמות אלו נשתלשלין ונמשכין בחינת שם האב ושם האם שמשם נמשך בחינת נפש וגוף, שהם בחינת איש ואשה, כי עקר התהוות הגוף הוא מהאם. ועקר הנפש הוא מהאב אשר שרשם העליון הם בחינת שני השמות הנ"ל, הם בחינת חמה ולבנה, יום ולילה וכו' כידוע ומובן בספרים ואם לא היה חוטא אדם הראשון והיה זוכה להפך הגוף לנפש עבד לבן, היה זוכה בחיים חיותו להשיג שם הוי' ברוך הוא והיה זוכה לקרותו כמו שהוא נכתב כמו שיהיה לעתיד, אבל עכשיו אחר החטא ששולט העבד ח"ו, בחינת זהמת הנחש שנאחז בגוף, על-כן צריכין להעלים שם העצם, כי אי אפשר לקבלו בזה הגוף ואי אפשר לקרותו ולהשיגו עתה כי אם בשם הכנוי שהוא שם אד' שנקרא בו עתה. ובשביל זה מכרח האדם למות כדי שיזדכך הגוף בעפר ואז יקום בתחיה בגוף זך שיהיה הגוף בבחינת נפש ויתבטל זהמת העבד לגמרי ואז נוכל לקרותו בשם העצם יתברך. ועל-כן באמת המיתה טובה גדולה, כמו שכתוב ( בראשית רבא פרק ט'), "והנה טוב מאד"-זה המות וכו' כדי שיזכה האדם על-ידי זה להכיר אותו יתברך בבחינת שם העצם שעתה אי אפשר לקרותו יתברך בזה השם כנ"ל ועל-כן קדם הסתלקות של האדם נתוסף בו חיות הנפש ועל-ידי זה נסתלק, כמו שכתוב ( תהלים ק"ד), "תוסף רוחם יגועון" כי השם יתברך מראה לנו בזה שהמיתה טובה גדולה, כי אז מתחיל שלמות תקונו שצריך לזכות לעתיד להכירו בתוספת הכרה חדשה בבחינת שם העצם יתברך ומשם נמשך בחינת תוסף רוחם קדם ההסתלקות, ועל-ידי זה בעצמו נסתלק האדם, כי עכשיו בגוף הזה תכף כשנמשך תוספות החיות הנמשך משם העצם הוא צריך להסתלק, כי אי אפשר לקבל בחינת החיות הנמשך משם העצם בגוף הזה של עכשיו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן כשהאדם הוא חולה, שהוא התחלת המיתה שמתחיל הנפש להסתלק, שזה נמשך מבחינת תוסף רוחם יגועון כדי שיזכה לקבל לעתיד השגת שם העצם וכו' כנ"ל וכשאנו רוצין להתפלל עליו שיחזר לו כחו ויחיה עוד בעולם הזה, כי צריכין לו עוד בזה העולם כדי שיזכך גופו יותר בזה העולם, "כי היום לעשותן" כתיב ועל-כן צריכין רחמים שיאריך האדם שנותיו בזה העולם כדי שיסגל מעשים טובים די שיוכל לזכות אחר כך לעתיד למה שיזכה וכו', שהכל כפי מה שטרח בערב שבת בזה העולם, על-כן כשאנו צריכין לבקש על החולה אנו מזכירין רק שם האם לבד ומעלימין שם האב, כי שם האב לגבי שם האם שהוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכנוי ועכשיו אנו צריכין להעלים שם האב בבחינת זה שמי לעולם כדי שלא יסתלק ח"ו, על-ידי רבוי האור, על-ידי בחינת תוסף רוחם הנמשך משם העצם שמשם עקר ההסתלקות כנ"ל כי אנו רוצים שיתצמצם האור עוד ויקבל החיות בדרך העלמה וצמצום בהדרגה ובמדה על -ידי שם הכנוי שמשם נמשך ונשתלשל שם האם כדי שיוכל לחיות עוד ולא יסתלק על-ידי בחינת תוסף רוחם וכו' כנ"ל. ועל-כן מזכירין שם האם דיקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כל זמן שאדם בבריאותו ויש שלום בין הנפש והגוף, שהם בחינת שם האב ושם האם אזי העקר הוא שם האב, כי הבן נקרא על שם האב דיקא, כי באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן, כי עקר החיות משם האב דיקא אבל עתה כשהאדם חולה ח"ו, שהוא בחינת מיתה כנ"ל שנמשך מבחינת תוסף רוחם, שזאת הבחינה של תוסף רוחם שנמשך מבחינת שם העצם נמשכת ונאחזת בשם האב ביותר, כי שם האב בשרשו העליון נמשך ונשתלשל משם כנ"ל, על-כן עתה אין להזכיר שם האב כדי שלא יתעורר בחינת תוסף רוחם ח"ו, שמשם ההסתלקות ח"ו כנ"ל, על-כן עתה צריכין להעלים דיקא שם האב ולבלי להזכיר רק שם האם כדי שיהיה נמשך לו החיות לתוך הגוף שיחיה עוד בזה העולם שמקבל החיות מהעלמת שם העצם דיקא כנ"ל, כי באמת כלליות השמות של כל העולם, שהוא החיות שלהם נמשך רק מבחינת שם הכנוי הנ"ל, כי משם העצם אי אפשר עכשיו לקבל החיות באתגליא כי אם בהעלם גדול ועל-כן שם האב ושם האם שניהם יחד מקבלין חיות משם הכנוי הנ"ל, רק שזה ידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, כמבאר בכתבי האריז"ל כמה פעמים שכל שם וכל בחינה וכל ספירה וכו' כלולה מכל השמות ומכל הבחינות ועל-כן גם שם הכנוי בעצמו כלול מבחינת שם העצם ושם הכנוי ועל-כן שם האב ושם האם הנמשכין שניהם מבחינת שם הכנוי הם בבחינת שם העצם ושם הכנוי, כי שם האב לגבי שם האם הוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכנוי ותמיד העקר הוא שם האב שהוא עקר החיות וכו' כנ"ל, אבל בעת החולאת שנתעורר בחינת תוסף רוחם של לעתיד, שזאת הבחינה נמשכת ביותר על-ידי בחינת שם האב שהוא מקבל תמיד החיות משם העצם בדרך העלם והסתר גדול, ועכשיו נמשך עליו בחינת התגלות, בחינת תוסף רוחם של לעתיד שאז יהיה עקר החיות משם, אבל בזה העולם צריכין להסתלק על-ידי זה, כי אי אפשר לקבל זה האור באתגליא בעולם הזה כנ"ל, על-כן כשרוצין להתפלל על החולה צריכין להעלים שם האב לגמרי, כי אנו רוצין שיחיה עוד בזה העולם ועל-כן אנו צריכין להעלים שם האב ששרשו מבחינת שם העצם שמשם בחינת תוסף רוחם, שעל-ידי זה היה מסתלק ח"ו, ועל-כן אין מזכירין רק שם האם ששרשו מבחינת שם הכנוי כדי להמשיך עליו חיות בהדרגה ובמדה בלי תוספת רוח כדי שיחיה ויאריך ימים ושנים עוד בזה העולם כדי לתקן עוד מה שצריך לתקן, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שמצאנו בכל ספר מלכים שבכל מלכי בית דוד מזכיר תמיד שם אמו של המלך, כי המלכות הוא בחינת שם, כמו שכתוב ( שמואל ב' ח'), "ויעש דוד שם" כי עקר מלכות בית דוד, שמהם יצא משיח, הוא לגלות שם כבוד מלכותו יתברך, כי מלכות דוד משיח, הוא מלכות דקדשה, שהוא מלכותו יתברך, שהוא בחינת שמו יתברך, כי מלכות הוא בחינת שם כנ"ל ועל-כן נזכר בכל אלו המלכים שם אמם דיקא, כי עקר התגלות שם כבוד מלכותו יתברך בזה העולם עתה הוא על-ידי בחינת שם הכנוי דיקא, שהוא בחינת שם האם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פרשת התמיד ושאר קרבנות שאומרים בבקר, כי כל הקרבנות בשביל לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת ( קהלת ג') מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה ורוח הבהמה היורדת וכו' וזה סוד מה שכתוב במעשה הנ"ל שבן המלך שנחלף היה ענשו ותקונו על -ידי שהלך אחרי הבהמות שנתן לו האדם הסוחר להנהיג ולרעות שנתעו אצלו שני בהמות והלך לבקשם עד שרדף אחריהם לתוך עמק עבי היער וכו', עד שהכרח ללון שם וכו', עד שבא אליו אדם אחד ואמר לו, חדל לך לרדף אחרי העונות כי אלו אינם בהמות כלל רק שהעונות שלך מוליכין אותך כך וכו', עין שם וזה סוד כל הקרבנות, כי כל עונות של אדם הם בחינת בהמות, בחינת רוח הבהמיות שמשם כל התאוות, שהם תאוות הבהמיות, כמו שכתוב בסוטה ( סוטה ט"ו), היא עשתה מעשה בהמה וכו' ובשביל זה צריך להביא קרבן בהמה לכפר, כי על-ידי החטא שהיה כרוך אחר מעשה בהמה אחר רוח הבהמיות, תאות הבהמיות, על-ידי זה נתערב רוח האדם ברוח הבהמה, שזה עקר בחינת ערוב טוב ברע, שהוא בחינת פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שכולל כל החטאים שבעולם ועל-כן צריך להביא בהמה לקרבן ועל -ידי הקרבן מבררין רוח האדם מרוח הבהמה, שזהו סוד כל הקרבנות כלם כידוע ועל-כן אמר לבן המלך שנחלף הנ"ל שמה שרדף אחר הבהמות, זהו העוונות שלו כנ"ל, כי העוונות שלו נתלבשו בבהמות וצערו אותו כל כך, כי העונות הם בחינת רוח הבהמה כנ"ל, כי באמת חלוף בן המלך בבן העבד, זהו בעצמו בחינת תערבת רוח האדם ברוח הבהמה, כי רוח הבהמה, זהו בחינת תאוות הגוף, שהוא בחינת עבד כנ"ל, שהוא בחינת בהמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שעבדים נמשלו לבהמה, כמו שדרשו על פסוק ( בראשית כ"ב), "שבו לכם פה עם החמור"-עם הדומה לחמור ( קדושין ס"ח) כי על-ידי העונות גורמין ח"ו, שנתערב ונחלף רוח האדם ברוח הבהמה, בחינת בן המלך בבחינת בן העבד, שזהו בחינת היכלי התמורות שמתגברין ח"ו, על -ידי עונות האדם כידוע ועל-כן היה ענש בן המלך שנחלף שהלך אחר תאוותיו, על-כן היה ענשו לבקש ולרדף את הבהמות וכנ"ל וזה סוד כל הקרבנות כלם, שהם בשביל לברר מהחילוף של היכלי התמורות הנ"ל לברר רוח האדם מרוח הבהמה, שהוא בחינת ברור בן המלך מבן העבד כנ"ל ואולי זהו בחינת שני כבשים שמקריבין בכל יום לתמידין שהם כנגד שני הבהמות של בן המלך הנ"ל שהלכו מאצלו שהכרח לרדף אחריהם, כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל וכנגד אלו הב' בהמות צריכין להביא בכל יום שני בהמות לתמידין כדי לברר ולתקן זאת וזהו בחינת משנת 'איזהו מקומן', שאומרים בכל יום, שעל-ידי שמבררין מקומן של זבחים על-ידי זה מבררין ומגלין רוח האדם שנפל ונתערב בין רוח הבהמיות שבשביל זה הכרח בן המלך הנ"ל לבקשם, כי כל אחד כפי מה שמערב על-ידי עוונותיו רוח האדם ברוח הבהמה כשאינו זוכה לתקן בחייו, אזי הוא צריך לקבל ענשו להיות נע ונד בתוך כף הקלע ולבקש הנצוצות ורוח האדם שאבד והפיל בתוך רוח הבהמה, שזהו בחינת בקשת הבהמות הנ"ל עד שמקבל ענשו בשלמות ואז יתתקן, כי הענש הוא התקון כידוע ובשביל זה אנו אומרים פרשת הקרבנות בכל יום בשביל ברור זה כנ"ל וזהו בחינת משנת איזהו מקומן של זבחים, שמבררין המקומות של כל הזבחים שהם הקרבנות, שעל ידם נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ומבררין כל המקומות שלהם ועל-ידי שמזכירין הקרבנות והמקומות של הזבחים נחשב כאלו הקריב אלו הקרבנות באלו המקומות ועל-ידי זה זוכה לברר כל בחינת רוח האדם מרוח הבהמה מכל המקומות שנפלו לשם כי אם אינו זוכה לתקן על-ידי קרבנות ותשובה אזי צריך לבקש הרבה מקומות שלהם, שזהו בחינת הענש של בן המלך הנ"ל שהיה צריך לבקש את הבהמות שזה לו ענש על שלא השתדל למצא הנצוצות ורוח האדם שאבד והחליף ברוח הבהמה, שבשביל זה הכרח לענש זה לבקש את הבהמות, אבל על-ידי אמירת הקרבנות שאומרים אותן בשביל תשובה וכפרה אזי על-ידי שאומרים פרשת הקרבנות ומבררין ואומרים, איזהו מקומן של זבחים, על-ידי זה מבררין כל המקומות שנפלו ונתערבו שם רוח האדם ורוח הבהמה ומתקנין ומעלין אותם משם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פסוקי דזמרה שאומרים אחר פרשת הקרבנות, זה סוד בחינת אדם היער שלקח את בן המלך והוליכו לביתו ושם שמע קול הנגון הנפלא של כל החיות והבהמות והעופות וכו', שעשו נגון נפלא לכבוד הלבנה וכו' ואחר כך נתן לו זה האדם הכלי הנפלאה שכשמניחין אותה על איזה מין חיה ובהמה שבעולם, אזי היא מתחלת לנגן זה הנגון הנפלא וכו', עין שם וכל זה הוא בחינת פסוקי דזמרה שאומרין אחר פרשת הקרבנות, שזהו בחינת כהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם, כי על-ידי הקרבנות מבררין רוח האדם מרוח הבהמה ואחר כך צריכין לומר שירות ותשבחות ופסוקי דזמרה, כי עקר שלמות הברור של רוח האדם מרוח הבהמה הוא על-ידי נגון ושיר, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות ועיין בהתורה על פסוק, "קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו'" ( סימן ס"ג בלקוטי תנינא) ועל-כן עקר תקון בן המלך אחר שקבל ענשו על-ידי הבהמות אחר כך כשרצה לתקנו אז זכה לשמע קול הנגון הנ"ל וגם נתן לו הכלי הנ"ל שמעוררת נגון מכל החיות והבהמות כשמניחין אותה עליהם, כי זאת הכלי יש לה זה הכח שתכף כשמניחים אותה על איזה בהמה מיד מתחיל להתברר ולהתעורר רוח האדם הנעלם ומערב בתוכה ועל-ידי זה נעשה הנגון הנפלא הזה, כי עקר כל הנגונים הם על-ידי ברור רוח האדם מרוח הבהמה, שזהו בחינת שירות ונגוני הלויים בשעת הקרבנות כנ"ל וזהו בחינת פסוקי דזמרה אחר פרשת הקרבנות, כי עקר שלמות הברור הוא על-ידי הנגון, בחינת פסוקי דזמרה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר כך כשקבל זאת הכלי של נגון, שכנגד זה אומרים פסוקי דזמרה, אחר כך נעשה מבין דבר מתוך דבר, כמבאר בהמעשה הנ"ל, עין שם זה בחינת קריאת שמע שאומרים אחר כך שאז מקבלין התבוננות המוחין כידוע בכונות שעקר קבלת המוחין בשעת קריאת שמע, זה בחינת מה שזכה אחר כך להיות מבין דבר מתוך דבר, הינו בחינת מחין שמקבלין בשעת קריאת שמע כנ"ל ואחר כך קבל בן המלך האמת את המלוכה כמו שכתוב שם, זה בחינת תפלת שמנה עשרה שאז עקר בנין המלכות כידוע, כי עקר בחינת מלכות זוכין על -ידי תפלה שהיא בחינת מלכות כידוע, כי על-ידי תפלה מושלין בכל העולמות ומנהיגין כל העולמות כרצונו בבחינת צדיק מושל יראת אלקים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מ"ק ט"ז), הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה והצדיק מבטל והכל על -ידי תפלה, שעל-ידי זה עקר המלוכה והממשלה של הצדיק האמת שהוא בחינת בן המלך האמת:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שכל האבות היו רועי בהמות, הכל בשביל לברר החלוף הנ"ל שהוא בחינת תערבת וחלוף רוח האדם ברוח הבהמה וכו' כנ"ל וזה בחינת דוד המלך שהיה רועה בהמות וכתיב ביה, "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו'" כי דוד היה עוסק בזה ביותר לברר רוח האדם מרוח הבהמה, לברר בחינת בן המלך מבן השפחה וכו' כנ"ל ועל-כן זכה דוד למלוכה כנ"ל, ועל-כן היה רועה בהמות בקדושה גדולה ועל-ידי זה זכה לברר רוח האדם מרוח הבהמה הוא בחינת ברור בן המלך מבן השפחה כנ"ל ועל-כן על-ידי זה דיקא זכה למלוכה בחינת מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת יעקב שהיה רועה בהמות בשביל לברר נשמת זווגו, כמו שכתוב ( הושע י"ב), "ועבד ישראל באשה וכו'" כמו שכתוב ( בראשית כ"ט), "ואעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה". כי עקר אחיזת העבדות, שהוא זהמת הנחש, נאחז בהאשה ביותר, כי נחש הטיל זהמה בחוה דיקא כידוע ועל-כן מברכין בבקר 'שלא עשני אשה', כי זהמת העבדות סמוכה להאשה ביותר ושם צריכין ברור יותר ועל-כן נגזר על האשה, 'והוא ימשול בך', שהוא בחינת עבדות שצריכה לעשות לבעלה כל המלאכות שהעבד עושה לרבו ועל-כן יעקב מחמת שהיה צריך להעמיד י"ב שבטי י"ק מטה שלמה, על-כן הכרח להפיל עצמו לעבדות ולהיות רועה בהמות אצל לבן, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, על-כן אמר, "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" כי על-ידי העבדות שלו בקדושה גדולה יזכה לברר הטוב מהרע ולהכניע זהמת העבדות ויברר רוח האדם מרוח הבהמה על-ידי שיהיה רועה אצלו וכל זה בשביל לברר מלבן הארמי נשמת זווגו שהוא נשמת רחל כדי להעמיד שבטי י"ק ומחמת שידע שלבן הוא רמאי גדול והוא נאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל שמשם עקר הרמאות של כל הרמאים שחשודין להחליף, על-כן כפל יעקב תנאו ואמר, "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" כמו שפרש רש"י שם שדקדק עמו כל כך כדי שלא יחליף לו לאה ברחל וכל זה חשש יעקב מחמת שידע שעדין לא נתתקן חטא אדם הראשון שמשם אחיזת היכלי התמורות, שזה גורם שנשמת האבות והאמהות יהיו מערבין בין רשעים כאלה שהם לבן וכו' וכנ"ל וידע שלבן הוא רמאי ביותר ונאחז ביותר בבחינת היכלי התמורות הנ"ל, על-כן הוא חשוד ביותר על החלוף, על-כן כפל תנאו עמו ביותר ואמר, "אעבדך וכו' ברחל בתך הקטנה" כמו שפרש רש"י שם, ואף-על-פי-כן לבסוף לא הועיל שהרי רמהו, כי כל כך התגבר הרמאות של לבן, שהוא בחינת היכלי התמורות עד שרמה את יעקב והחליף לו לאה ברחל, שחלוף זה גרם המחלוקת שבין השבטים וחלקת מלכות בית דוד ומכירת יוסף, כי אם היה נושא את רחל תחלה היה יוסף יוצא תחלה והיה בכור ממש, לא היו מקנאין בו אחיו כל כך, כי היו הכל רואין גדלתו ואמתתו, רק מחמת החלוף הנ"ל טעו בו אחיו וסברו שאינו איש אמת ונתקנאו בו על שאביו מחבבו ומקרבו ביותר וגרם המחלוקת כל כך עד שמכרוהו לעבד, שעל-ידי זה נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וכו' ומזה נשתלשל אחר כך חלקת מלכות בית דוד כידוע, שעל-ידי זה נחרב הבית המקדש וגלינו מארצנו וכו' וכמובא בספרים מה שגרם לבן הארמי על-ידי החלוף הנ"ל והכלל, שכל הצרות של ישראל נמשכין מבחינת החלוף של היכלי התמורות הנ"ל, שהוא בחינת החלוף של בן המלך הנ"ל שהוא בחינת כל החלופים והשנויים שיש בכל דור ודור עד שיבא משיח צדקנו במהרה בימינו ויברר הכל וכל אחד על מקומו יבא בשלום, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נחזר לענין חנכה, כי כל זה הוא בחינת חנכה, כי מצות חנכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם, הכל הוא בשביל להגדיל שמו וכבודו יתברך, כי כל הבריאה כלה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו, כמו שכתוב ( ישעיה מ"ב), "אני ה' הוא שמי וכבודי וכו'" וכתיב, "וברוך שם כבודו וכו'" וכן הרבה ובשביל זה ברא כל העולם" בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר, "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" והכבוד הוא השם כנ"ל וכמבאר גם בפסוק זה בעצמו שהביאו רבותינו זכרונם לברכה, כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו' כי השם יתברך ברא הכל בגין דישתמודעין לי', כמו שכתוב בזהר הקדוש, הינו לדעת ולהכיר את שמו יתברך, כי בו יתברך בעצמו, כביכול, לית מחשבה תפיסא בי' כלל ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על-ידי שמו יתברך, כביכול, שצמצם עצמו בכמה צמצומים וברא את כל הבריאה כלה מראש ועד סוף, וחנן אותנו דעה והשכל עד שיש לנו כח לידע ולהאמין בשמו יתברך לידע ולהודיע ולהודע שיש רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין, יחיד, קדמון, מנהיג ומושל, הוא היוצר, הוא הבורא וכו' שכל זה הוא בחינת שמו יתברך שיודעין אותו על שמו לבד ובאמת ה' אחד ושמו אחד, כי שמו הוא אחדותו יתברך, כמו שכתוב, "אני ה' הוא שמי וכו'" כי גם באדם התחתון ובכל דבר שבעולם, שם כל דבר אינו דבר נפרד מהדבר רק השם הוא קשור עם כל דבר באחדות גמור כל ימי היותו, מכל שכן למעלה למעלה שמו הגדול יתברך הוא אחדותו יתברך בחינת ה' אחד ושמו אחד, בחינת אני ה' הוא שמי וכו', בחינת כי כשמך כן תהלתך רק החלוק הוא אצל המקבלים, כמו למשל בגשמיות כשאנו קוראין איזה דבר או איזה אדם בשמו, אף-על-פי שלא ראינו אותו, כגון כשמספרים מאיזה מלך וקיסר וכיוצא שאין אנו רואין אותו רק ששומעין את שמו, זה השם של המלך הוא המלך בעצמו רק שאף-על-פי-כן אין אנו רואין את המלך בעצמו רק כשמספרין שמו אנו יודעין שיש אדם כזה שהוא יש לו ממשלה זאת או חכמה זאת וכיוצא, ויש חלוק אצלינו בין אם היינו רואין את המלך בעצמו בין כשאנו יודעין אותו על שמו, אבל אף-על-פי-כן כשמזכירין את שם המלך בזה השם כלול כל ענין המלך, כי השם כולל כל ענין הדבר כפי מה שהוא. נמצא, שמצד הדבר שיש לו זה השם המה בתכלית האחדות, כי אין השם דבר נפרד מהדבר כנ"ל, רק מצד המקבל שמקבל בדעתו ידיעת זה הדבר יש אצלו חלוק בין ראית הדבר בעצמו ובין כשיודע אותו על שמו אף-על-פי שבאמת במקומו ועצמו של אותו הדבר הכל אחד, כי השם הוא הצורה של הדבר, רק שאצל הנבראים אין האחדות בעצם, כי הם מרכבים ועל-כן יכולין להשתנות משם לשם כפי ענינם, למשל חתיכת כסף כשעושין ממנו קערה נקרא "קערת כסף". ואז בזמנו שם הקערה עם הקערה בעצמה הם באחדות גמור מצד הרכבתם, אבל כשמשנין ועושין מהקערה כפות כסף נשתנה שמם וכן בכל הדברים שבעולם בכל הדצח"ם ששם הוא אחדותם, אבל אין האחדות בעצם רק מצד הרכבתם ועל-כן יש בהם שנויים רבים בחינת שנוי השם, אבל להבדיל באלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות למעלה למעלה אצלו יתברך כתיב, "ה' שמך לעולם" כי שמו הוא אחדותו בעצם לעולם ועד יתברך שמו לעולם, רק אצלנו בזה הגוף העכור יש חלוק בדעתנו שאין אנו יכולין לתפס בדעתנו רק שמו יתברך לבד שיודעין ומאמינין שיש אדון מנהיג ומושל יתברך, אבל עצמות אלקותו יתברך לית מחשבה תפיסא בי' כלל כנ"ל, אבל באמת הכל אחד, כי ה' אחד ושמו אחד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל, שעקר הבריאה הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם וכל העבודות שבעולם שאנו עובדין אותו יתברך הכל הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם בבחינת בכל מקום מקטר ומגש לשמי 'לשמי' דיקא, דהיינו לגלות שמו יתברך בעולם וכל התפלות וכל הברכות וההודאות כלם הם לברך ולקדש ולפרסם שם כבודו בעולם בבחינת יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם וכתיב, "וברוך שם כבודו לעולם ויברכו שם כבודך, הודו לו ברכו שמו, להודות לשם קדשך וכו'" וכיוצא בזה הרבה שמבאר בכל הפסוקים, שעקר העבודה והברכה וההודאה הוא לגדל ולפרסם שמו יתברך בעולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובאמת בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ואיני זוכה להבין מה שראיתי כתוב בכמה ספרי קבלה לשונות שאינם מתקנים לפני מה שמחלקים ואומרים בענין שמותיו הקדושים יתברך ובפרט לשון הסדור של מוהרי"ק ז"ל הנקרא קול יעקב שכתב בהקדמתו וזה לשונו, לכך אין לנו אצל בעל הרצון ישתבח שמו בפי כל ברואיו, אלא בכל הברכות וההודאות בכל הענינים והכונות מקטר ומגש לשמו 'לשמו' דיקא וכו', עין שם הרי רצה לתקן ולהורות לנו דרך הכונה שנכון בתפלתנו ועבודתינו ובאמת כפי פשטות הלשון קלקל הרבה וגרם מכשול למעינים הנוגע ביסוד האמונה הקדושה שהוא עקר הכל, כי חלילה לומר כן לעשות שום חלוק ח"ו, בינו ובין שמו יתברך ואדרבא, בכל עבודתנו ותפלתנו ובכל הברכות והודאות וכו' אנו צריכין לכון שאנו עובדין ומתפללין אליו יתברך לבד לבעל הרצון לבד אליו דיקא ולא למדותיו שהם שמותיו יתברך וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי, מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו, כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך, כביכול, ואין כונתנו בכל העבודות וההודאות וכו' כי אם אליו יתברך לבד למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם אף-על-פי שהוא מרמם ונשא מהם אבל סוף כל סוף כשאנו קוראין אותו בשמותיו יתברך כונתנו אליו לבדו יתברך בבחינת ויברכו שם כבודך ומרמם על כל ברכה ותהלה, הינו כשאנו מברכין שם כבודו כונתנו למי שהוא מרמם על כל ברכה ותהלה, כי בודאי השם יתברך בעצמו, כביכול, מרמם ונשא מכל השמות והכנויים ומכל הברכות וההודאות ומכל העבודות שבעולם, רק שבאמת זה אי אפשר להשיג רק שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו על-ידי משה רבנו, עליו השלום, שכשאנו קורין אותו באלו השמות אנו מגיעין עדיו יתברך בעצמו, כביכול, כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדברין ממנו שאין אנו מדברין מהשם בעצמו של האדם, רק כונתנו בדבורנו לזה האדם שאנו מדברים ממנו שהוא נקרא בזה השם רק שאי אפשר לדבר מהאדם ומשום דבר כי אם על-ידי השם שקורין אותו, שעל-ידי זה אנו יודעין ממי אנו מדברים אם מראובן אם משמעון אם מאדם אם מבהמה וחיה וכו' וכיוצא בזה כי באמת השמות של כל הדברים שבעולם הם מפלאי פלאותיו יתברך, כמו שכתוב ( תהלים מ"ו), "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ז'), אל תקרי שמות אלא שמות כי השם של כל דבר הוא פלא גדול הפלא ופלא למי שיש לו מח בקדקדו להבין פלאות הבורא יתברך, כי רק על-ידי השמות דיקא של כל הדברים אנו יכולים לדבר מכל הדברים ולספר אחד לחברו רצונו וחפצו ולעשות משא ומתן לקנות ולמכר וכל צרכי העולם כי אם לא היה שם לכל דבר היו הכל כאלמים וכחרשים, ולא היה שום משא ומתן ולא שום עסק נגמר בין שני בני אדם, כי כל העסקים הנגמרים על-ידי הדבור שמדבר אחד עם חברו במשא ומתן וחכמות וכיוצא, הכל על-ידי השמות של כל הדברים, כי כל הדבור כולו הוא מהשמות של כל הדברים, כי כל דבר שבעולם וכל ענין שבעולם יש לו שם בבחינת שם דבר ועל-ידי זה עקר הדבור ועל-ידי זה נגמרין כל הפעלות וכל העסקים שבעולם כנ"ל, כי עקר החיות של כל הדברים הם על-ידי השם כנ"ל, אבל עקר השם כשאנו קוראין איזה דבר בשם אנו מכונין לעצם הדבר בעצמו שאי אפשר לדבר ממנו כי אם על-ידי השם כנ"ל כמו כן להבדיל, כשאנו קורין את הבורא יתברך בשמו, אנו מכונין לבורא הכל לבדו בעצמו יתברך לא זולתו שהוא יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית וכו' ולו לבד 'לו' דייקא אנו עובדים ומתפללין ואף -על-פי שהוא אינו צריך לעבודתנו והוא מרמם מכל השמות ומכל הברכות וההודאות זה הדבר באמת אי אפשר להשיג ולהבין בשכלנו רק שאנו צריכין להאמין בה' ובמשה עבדו. אשר במקום גדלתו שם אנו מוצאין ענותנותו, אשר מרב אהבתו את ישראל ברא את כל העולמות וצונו לעבדו באלו המצות לשרתו ולברך בשמו כדי שנזכה להכיר אותו יתברך אבל על כל פנים כל כונתנו בתפלתנו אליו יתברך. אליו לבד ולא לשמותיו ומדותיו רק שהוא יתברך נקרא באלו השמות והם אחדותו יתברך כי ה' אחד ושמו אחד ומי שמפריד במחשבתו שמו מעצמותו יתברך, הוא נרגן מפריד אלוף וכופר בעקר ועל-כן משה רבנו, עליו השלום, מסר לנו האמונה הקדושה בפשיטות, כמו שכתוב, "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" כי ה' אחד ושמו אחד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה מבאר ומפרש בדברי אליהו ז"ל למי שיש לו עינים אמתיים, כמו שכתוב שם, ואנת לית לך שם יעדו דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכל' וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארין כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכו', הינו כנ"ל שבודאי מי שמסלק במחשבתו ח"ו, עצמותו יתברך מהשמות הקדושים שמזכיר, הוא נרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם משמותיו יתברך והוא פורש מן החיים, כי כשאין מכון בקריאת שמותיו יתברך אליו בעצמו, הוא בחינת וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא, כי עקר מלוי השמות ושלמותן וחיותם הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו בעל הרצון העליון, כמו שכתוב שם, דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימא דכולהו ואף-על-פי-כן הוא יתברך בעצמו אין לו שם ידוע, כי הוא יתברך מצד עצמו הוא מרמם על כל ברכה ותהלה ואין לו שם כלל, כי אחר שמזכירין אותו בכל השמות והשבחים האמתיים שקבלנו מאבותינו הקדושים אף-על -פי-כן עדין מהותו ועצמותו נעלם מאתנו בתכלית ההעלם, כי השם יתברך נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעלותיו ומצד עצמו נאמר ואנת לית לך שם ידוע וכו', כי לית מחשבה תפיסה בך כלל, אבל מצד פעלותיו הוא נקרא בכל השמות והשבחים והתהלות, כי כל השמות מורים על פעלותיו שהוא מהוה כל העולמות ושליט ומושל בכל וכו', אבל באמת הכל אחד, כי כל פעלותיו נמשכין ממנו בעצמו יתברך, כי הוא פעל ועשה הכל מראש ועד סוף ומחיה ומקים הכל ברצונו. ועל-כן בכל השמות אנו קוראין אותו בעצמו, כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל רק שעצמות הפעל יתברך אי אפשר לכנות ולקרות בשום שם וכינוי, אבל הוא בעצמו יתברך, שהוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם ולית שום מחשבה תפיסא בעצמותו כלל, הוא בעצמו פעל ועשה הכל ומחמת זה כשאנו מזכירין שמותיו יתברך, שהם על שם פעלותיו, אנו קוראין אותו בעצמו על ידם, כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל כנ"ל, כי הוא ממלא כל שמהן וכו' כנ"ל ואפילו בהאדם הגשמי רואין זאת, כי כל פעלות הגוף הם על-ידי הנפש, כי הנפש מראה פעלותיה בגוף ואף-על-פי-כן מהות הנפש אי אפשר להשיג ולהבין ואף-על-פי-כן אנו יודעין שכל הפעלות הם מהנפש וכשאנו מדברים מהנפש אנו מכונין על הנפש בעצמה אף-על-פי שאין אנו מבינים מהותה ועצמותה, מכל שכן להבדיל אי אפשר ק"ו, הבורא יתברך בעצמו שבודאי הוא בעצמו מרמם ונשגב מאד על כל הרוחניות ולית מחשבה תפיסא בעצמותו כלל, כמו שכתוב שם, אליהו ולית דידע בך כלל בחינת מה חמית מה פשפשת מה ידעת, כי מצד עצמותו הוא מרמם על כל השמות, אבל אף-על-פי-כן בכל השמות והברכות והשבחים אנו מכונין אליו יתברך בעצמו, כי זה הנעלם בעצמו הוא פועל הכל ברצונו כנ"ל על כל פנים מבאר בדברי אליהו שבכל השמות צריכין לכון אליו יתברך בעצמו, כמו שכתוב, וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארין כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכנ"ל וכמו שאמרו רז"ל, מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו, כמבאר כל זה לעיל וזה בחינת לבד בך נזכיר שמך והבן היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובאמת ידעתי כי גם הרב הנ"ל וכל שאר הספרים שכתוב בהם לשונות כאלה וכונתם כמו שכתבתי, רק במחלה מכבודם, לפי עניות דעתי, קלקלו הלשון שיוכל לגרם ח"ו, מכשול לקורא בספריהם והיה טוב להם השתיקה מלכתב לשונות כאלה, אך מאחר שכבר כתבו כנ"ל הכרחתי להאריך קצת לברר האמת ועל-כן באמת סוף כל סוף צריכין רק לחזר להאמונה הפשוטה של כלל ישראל בלי שום חקירות אפלו של דרכי הקבלה, כי דרכי הקבלה צריכין לקבל רק בדרך אמונה להאמין שהעולמות נשתלשלו בדרך זה והשמות השיכים לכל ספירה ולכל מדה ולכל פרצוף וכו' ושאר כל דרכי חכמת האמת וכו' כפי אשר מסרו לנו רבי שמעון בר יוחאי ז"ל והארי ז"ל והעקר להאמין שאין אנו מבינים דבריהם כלל, כי בודאי למעלה אין שום גשמיות וכו' כאשר האריכו בזה כל הספרים, אבל מי שרוצה לכנס באיזה חקירה על פי קבלה ולישב איזה קשיא של המחקרים על פי קבלה הוא מקלקל מאד כי באמת הקשיות כאלו אי אפשר לישבם כלל רק לסמך על אמונה לבד, כי העקר הוא רק האמונה הפשוטה כנ"ל להאמין בה' ובמשה עבדו בפשיט' שה' אחד ברא הכל יש מאין המחלט ונתן לנו את תורתו ומצותיו הקדושים למען נזכה ונחיה וכו' ואף-על-פי שיש בכל זה כמה חקירות וקשיות איך שיך עבודה אליו יתברך וכו'. על כל אלו הקשיות אין שום תרוץ בעולם, רק עקר התרוץ הוא שבאמת אין אנו יכולים להבין זאת רק שאנו צריכין לסמך על האמונה לבד, כמבאר בדברי רבנו ז"ל פעמים אין מספר שאסור לחקר בהשכל כלל, רק לסמך על אמונת אבותינו לבד:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובאמת כל אלו המכשלות הנמצאים להמעינים בכמה ספרים הוא מחמת שנמצאים כמה ספרים שרוצים לישב כמה קשיות עמקות בדרכי הנהגותיו יתברך ובאמת התרוצים אינם כלום למבין מעט, על-כן יכולים להכשל על-ידי התרוצים יותר, אבל באמת על כל הקשיות כאלו שבדרכי הנהגותיו יתברך וכו' אין שום תרוץ בזה העולם רק לעתיד יתגלה כל התרוצים, אבל בזה העולם אסור לחקר כלל, רק לסמך על אמונה לבד וכמו שהאריך רבנו ז"ל בזה הרבה בכמה מקומות ועל-כן רבנו ז"ל בגדל עמקות חכמתו העולה על הכל אינו מישב שום קשיא, רק בגדל חכמתו גלה לנו תורות נפלאות עמקות ורחבות, גלה לנו בהם והסביר לנו על ידם שקשיות כאלו אי אפשר לישב בשום אפן רק לסמך על אמונה והכניס בנו דעת להבין שאי אפשר ליישב אלו הקשיות, כי הוא בגדל עצם השגתו גלה לנו מאין ומהיכן נמשכין אלו הקשיות שנמשכין ממקום גבה כזה שאי אפשר לישבן בזה העולם בזה הגוף בשום אפן, כמו בהתורה על פרקא רביעאה דספרא דצניעתא ( בסימן כ"א) על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות י"ז), לעתיד לבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שגלה ובאר לנו שם דרך נפלא והסביר לנו שם שקשיות כאלו שנבוכין בהם נמשכין משכליים המקיפים שאי אפשר להשיגם בזה העולם בשום אפן ואמר שם תורה נפלאה על זה בהתגלות נפלא וכן בהתורה "בא אל פרעה" ( סימן ס"ד) שגלה שם שקשיות כאלו נמשכין מסוד הצמצום של החלל הפנוי וכו' שאי אפשר להשיג זאת כי אם לעתיד לבא. וכן בהתורה "כי מרחמם ינהגם" ( בלקוטי תנינא סימן ז') באר שם שיש קשיות שהם נמשכין ממקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם וכו', עין שם בכל אלו המקומות ובשאר מקומות כאלה בדברי רבנו ז"ל ואם בעל שכל אמת אתה, תראה ותבין ותשכיל מן מוצא דבר מה מאד עמקו מחשבותיו והשגותיו האמתיות שהוא השיג האמת שאי אפשר לישב אלו הקשיות כלל, רק בחכמתו העמקה והשגתו העצומה גילה לנו בדרך שכל נפלא ונורא מאד שאי אפשר לנו לישב כלל לבל נהרס לעלות אל ה' לרצות לחקר בזה ח"ו, כי אי אפשר לישבם כלל. רק לסמך על אמונה לבד שהוא יסוד הכל, אבל כל מי שרוצה לישב איזה קשיא מאלו הקשיות של המחקרים אפלו כשרוצה לישבם על פי דרכי הקבלה, אינו עולה בידו שום תרוץ כלל. ואזי יכול לגרם מכשלן יותר ח"ו, להמעין שירצה שיתישב אצלו הדבר ובאמת עדין אינו מישב כלל ובקל יכולין לסתר התרוץ והדרא קשיא לדוכתה ביתר עוז, על-כן אין צריכין להתחיל לישב קשיות כאלו, כי גבהו מדעתנו כנ"ל. וכמו שכתוב ( ישעיה נ"ה), "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" ( ועיין עוד במקום אחר מזה):

העתקת הקטע עם מראה המקום

נחזר לעניננו שעקר הוא השם ועקר הבריאה היתה למען שמו יתברך כנ"ל כדי לגלות שמו יתברך בעולם כנ"ל ועקר התגלות שמו הוא על-ידי התורה שנתן לנו משה רבינו, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא ואין אנו יכולין לידע משמו יתברך, כי אם על-ידי התורה והמצות כשאנו מקימין אותם בפשיטות כאשר צונו על-ידי משה עבדו, כי על-ידי יציאת מצרים מתן תורה אז נתגלה אלקותו יתברך בעולם ונתפרסם שמו לכל באי עולם, כמו שכתוב ( נחמיה ט'), "ותעש לך שם כהיום הזה" וכמו שכתוב ( שמות ט'), "ולמען ספר שמי בכל הארץ" ומלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חוקי רצונו להעלים שמו יתברך ח"ו, מן העולם, כי הם רצו להתגבר רק על השם לבד דיקא, שהוא התורה, שהוא שמא דקדשא בריך הוא, כי העקר הוא השם כנ"ל, כי אמרו, "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל" כי רצו להתגבר דיקא להעביר מהם שם ה' ח"ו, שהוא התורה כנ"ל, על-כן היה הנס על -ידי שמן של המנורה, שהיא בחינת שם, כמו שכתוב ( קהלת ז'), "טוב שם משמן טוב" וכמו שכתוב ( שיר השירים א'), "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך" כי השם הוא הכבוד כנ"ל והכבוד הוא עקר אור המאיר כמו שכתוב ( יחזקאל מ"ג), "והארץ האירה מכבודו" וזהו בחינת אור הנס של חנכה שהוא בחינת אור השם והכבוד שממשיכין ומגלין על-ידי פרסום הנס שאז נתגדל שמו וכבודו יתברך, כמו שכתוב, "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך" כי עקר אור הנר של מצוה, שהוא בחינת נר חנכה, הוא אור התורה, שהוא בחינת השם הקדוש, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל בבחינת כי נר מצוה ותורה אור, כי עקר האור הוא השם שהוא הכבוד שלו יתברך שמאיר בכל העולמות וכנ"ל וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נרות המנורה שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל וכו', כי אור הנר של מצוה הוא בחינת אור התגלות שמו וכבודו יתברך, שהוא בחינת השראת השכינה ועל-כן היה הנס של חנכה בנרות המנורה דייקא הכל בשביל הגדלת שמו יתברך כנ"ל, כי היונים רצו להשכיח שמו יתברך ח"ו, על-ידי שגזרו לבטל את התורה שהיא שמו יתברך כנ"ל על-כן היה הנס על-ידי נרות המנורה דיקא, שהם בחינת הגדלת שמו וכבודו יתברך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכן מבאר בסוף המעשה הנ"ל שהשם הוא בחינת אור הנר, כמבאר שם בסוף שהלבנה אוחזת בידה נר והיא אומרת להחמה, מפני מה כשאתה בא אין לי שם? כי שרגא בטיהרא מאי מהני, עין שם נמצא, שהנר הוא בחינת שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כל בחינת החלוף הנ"ל של בן המלך שנחלף בעבד, שהוא בחינת שקר כנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות, שמשם נמשכין כל החלופין והשקרים שבעולם שמחליפין האמת בשקר ואומרים לצדיק רשע ולרשע צדיק וכו' כל בחינת השקר והחלוף הזה הוא רק בבחינת השם שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה כמו בהמעשה בעצמה הנ"ל שהחליפה המילדת את הולדות והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה ועל-ידי זה טעו העולם וסברו שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמת הוא בן השפחה הנה עקר החלוף היה רק בהשם, כי בודאי גוף הולדות אי אפשר להחליף, כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת וכן להיפך בן השפחה בכל מקום שהוא הוא בן השפחה, רק עקר השקר והחלוף הוא בהשם, שעל-ידי החלוף גרמה שקראו לבן השפחה שם של שקר, כי קראו אותו בשם בן מלך, וכן להפך את בן המלך קראו שם בן השפחה וכן בכל החלופים והשקרים שבעולם מה שיש אחד שמפרסם בשם צדיק בשקר או להפך שחולקין על איזה צדיק אמת ואומרים עליו שקרים כאלו היה רשע, או שניהם צדיקים, אבל אחד גדול מחברו אלפים ורבבות מדרגות בלי שעור ואצל העולם הוא בהפך, שהקטן במעלה הוא גדול ומפרסם אצלם מאד. והגדול במעלה קטן אצלם וכיוצא בזה שאר השנויים והחלופים שיש בעולם בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, כל אלו החלופים והשנויים הם רק בבחינת השם, כי הצדיק האמת בכל מקום שהוא הוא צדיק אמתי ואותו בעצמו בודאי אינם יכולים להחליף ח"ו, רק עקר החלוף הוא בשם שקורין לו שם של שקר, שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה וכן כשרשע או קטן במעלה מפרסם בשם צדיק גדול מאד באמת אף-על-פי -כן זה המפרסם בכל מקום שהוא, הוא כמו שהוא רק עקר השקר והחלוף הוא בשם שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר וכל זה מבאר ומובן היטב בהתורה על בראשית לעיני כל ישראל ( בלקוטי תנינא בסימן ס"ז), מבאר שם שיש מאורי אור ומאורי אש, עין שם היטב מבאר שם ששם הצדיקים אמתיים הם בחינת שם ה', כי שמו משתף בשמנו וכל מה שהצדיק האמת מפרסם יותר שיש לו שם גדול בעולם יותר נגדל ביותר שם ה' וכו' ולהפך ח"ו, כשנעלם שם הצדיק האמת, ונתגדלין ונתפרסמין בעולם שם מפרסמים של שקר אזי נתעלם ח"ו, שם ה' ומתגבר שם הטמאה ח"ו, שהוא בחינת מאורי אש ח"ו, כי שם הצדיק, שהוא בחינת שם ה', הוא בבחינת מאורי אור ולהפך שם של שקר שם הטמאה הוא בחינת מאורי אש וכו', עין שם. ומובן שם שעקר החלוף והטעות והשקר שבעולם הוא בבחינת השם דייקו כנ"ל וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם כנ"ל, שהוא בעצמו בחינת שם ה', שהוא בחינת שם ישראל עם קדוש בכלליות, בחינת שם הצדיקים האמתיים, שזה עקר האמת בחינת ( תהלים קי"ז) ואמת ה' לעולם וקודשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד, כי שמו משתף בשמנו כנ"ל, כי עקר התגלות האמת הוא בבחינת השם שלא יחליף את השם כנ"ל וכן בעקר האמונה בהשם יתברך עקר הפגם של עובדי כוכבים, שהוא בחינת כפירות, הוא רק בבחינת השם הקדוש, כמו שכתוב ( בראשית ד'), "אז הוחל לקרוא בשם ה'" ופרש רש"י שהתחילו לקרות את שם העצבים בשם ה', לעשות אלילים ולקרותם בשם אלהים וזהו בחינת ( שמות כ"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו' וכמו שכתוב ( ישעיה כ"ו), "לבד בך נזכיר שמך" ופרש רש"י שלא נזכיר שמך ח"ו, על שמות האלילים ח"ו, רק בך לבד נזכיר שמך וזה בחינת חטא דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם, שרצו להמשיך שם ה' על עניני עבודה זרה שלהם ועל כל כל העונות שנמשכין מהיצר הרע ששרשו מבחינת אל אחר כפירות, על-כן כל העונות נקראין פוגם בשמו יתברך ח"ו, כמו שכתוב בזהר הקדוש כמה פעמים דמשקר בשמא דמלכא וכמו שאנו מבקשין בתפלה ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול ועל-ידי נר חנכה ממשיכין אור האמת בעולם, שהוא בחינת אמת השם דקדשה שלא להחליף שם ה' ח"ו, בשם אלהים אחרים, שהם הכפירות והחקירות של הפילוסופים שמחפין על השם יתברך דברים אשר לא כן ועקר הכפירות שלהם הוא בשם ה' דייקא, דהינו בהתורה הקדושה שהיא שמה דקדשא בריך הוא ובענין הנהגותיו יתברך והשגחתו הפרטיית על כל דבר שכל זה הוא בחינת שם ה', שעקר הנהגות כל העולמות וחיותם נמשך על-ידי שם ה' המחיה את כלם כנ"ל. והם רוצים לשקר בשמא דמלכא קדישא ובודים מלבם על פי סברתם כפירות גדולות בדרכי השגחתו והנהגתו ומופתיו הנוראים וכופרים בתורה וכו', שכל זה הוא בחינת שם ה' כנ"ל, שזהו בחינת מלכות יון הרשעה, שהם חכמת יון שאז היה עקר חכמות חצוניות ואפיקורסות אצלם, על-כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו ומצותיו וכו', שהם בחינת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל, כי הם רצו להתגבר דיקא על שם ישראל דיקא, שהוא התורה שהוא שמו יתברך המשתף בשמנו וכנ"ל ועל-כן עשה השם יתברך הנס דיקא על-ידי נרות המנורה, שהם בחינת אור השם הקדוש וכבודו יתברך בחינת אור האמת כנ"ל וזהו בחינת הדלקת נר חנכה כנ"ל. שנתן לנו השם יתברך מצוה הקדושה הזאת לחיותנו כהיום הזה בעמק הגלות המר הזה שמתגבר השקר ביותר, כי אז כשהיה הנס של חנכה כבר היה בחינת גלות, כי אף-על -פי שהיה בתחלת בית שני, אף-על-פי-כן גאלה שניה לא היתה גאלה שלמה, כי היו משעבדים תחת מלכי פרס ויון וכמבאר בדברי רז"ל, על-כן צפה השם יתברך שהעובדי כוכבים מתגברים על ישראל, וישראל יהיו בגלות זמן רב מאד, ומתגבר בן העבד על בן המלך ח"ו, עד שגם בין ישראל בעצמן מתגבר השקר על האמת, והאמת תהיה נעדרת ואין יודעין היכן האמת, על-כן נתן לנו מצוה הקדושה הזאת של חנכה שעל-ידי זה יש לנו כח להמשיך אור האמת בכל שנה ושנה כדי להמשיך ולהגדיל שם האמת בעולם לבטל זהמת העבד שהוא השקר ולהגדיל שם בחינת בן המלך האמת שהם שם ישראל בכלל ושם הצדיקים האמתיים, שהם בחינת שם ה' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נר של שבת, כי שבת הוא מלך בחינת שבת מלכותא וששת ימי החול הם בחינת עבדות, כי בהם עושין מלאכה ועבדות בחינת ששת ימים תעבד ועשית וכו'. ובשבת יתפרדו כל פועלי און ונתבטל בחינת העבדות, שהם בחינת עובדין דחול, בחינת ל"ט מלאכות שבהם נאחז זהמת הנחש, שהוא בחינת עבדות כנ"ל, שכל זה הוא בחינת שקר כנ"ל ועל-כן בשבת הוא בחינת אמת, כמו שאמרו רז"ל, אפלו עם הארץ ירא לשקר בשבת כי שבת שמא דקדשא בריך הוא, שהוא בחינת אמת ועל-כן הצדיקים אמתיים נקראים שבת, כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי ( זהר במדבר דף קמ"ד), אנת הוא שבת דכלהו יומא וכמובא זאת בהתורה "בראשית" הנ"ל ועל-כן בכניסת שבת מדליקין נר של שבת שהוא התחלת קבלת קדשת שבת, כי נר של מצוה הוא בחינת אור האמת, בחינת הגדלת אור השם דקדשה כנ"ל, כי עקר אחיזת השקר, שהוא בחינת העבד הנ"ל, שהוא בחינת שם של שקר הוא בבחינת מאורי אש כנ"ל. ובשבת נתבטלין הקלפות הנאחזין במאורי אש ואז נמשך האש דקדשה בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ק ומהאש דקדשה הזאת מדליקין נר של שבת וכן נרות המנורה ונר חנכה וכל הנרות של מצוה ועל-ידי זה דיקא נכנעין ונתבטלין בחינת הקלפות שנאחזין במאורי אש, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי מהאש יצאו והאש תאכלם וזהו בחינת נר של שבת כנ"ל, אבל בכל השנה אין זוכין להמשיך התגלות האמת בשלמות כי אם בשבת שמרמז על לעתיד לבא שאז יתגלה האמת בשלמות, כמו שכתוב ( משלי י"ב), "שפת אמת תכון לעד" 'כוננת' לא כתיב וכו' ( זהר תשא דף קפ"ח). אבל על-ידי תקף הנס של חנכה אנו זוכין להמשיך הארת האמת הגדלת שם ה' שם דקדשה אפלו בימי החול ומכניעין ומבטלין זהמת העבד במקומו בעצמו שהוא בששת ימי החול. שאז יש אחיזה לעובדין דחול, שהוא בחינת עבד ואף-על-פי -כן אנו ממשיכין אז בחינת הקדושה של שבת על-ידי הדלקת נר חנכה לגלות אור האמת בעולם לבטל החלוף של העבד שנחלף בבן המלך שנזכה גם עתה לברר אמתת השם. לידע מי ראוי לקרותו באמת בבחינת שם בן העבד ומי ראוי לקרותו באמת בשם בן המלך וכנ"ל וזהו בחינת ( משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' המבאר לעיל באות י"ב, הינו שגם בחשכת לילה מגלין אור האמת, שזה בחינת נר חנכה שממשיכין האור הקדוש אור האמת גם בימי החול ולמטה מי' טפחים וכעין המבאר בכונות, עין שם והבן היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת הכסא שסדר כראוי שעל-ידי זה היה תקונו של בן המלך האמת שחזר למלכותו על-ידי זה, כמו שכתוב שם, עין שם כי כתיב ( שמות י"ז), "על כס י"ק וכו'" אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק ( פסיקתא הובא בפרוש רש"י) שהוא זהמת הנחש, שהוא בחינת עבד, כי כל זמן שיש אלו השנויים והחלופים בעולם, גם הכסא, כביכול, אינו שלם, שזהו בחינת מה שלא היה מסדר יפה הציורים של הכסא, שהם בחינת שרשי הנשמות שכלם חצובים מתחת כסא הכבוד וכו' וגם שמו אינו שלם, כי לא כשהוא נכתב הוא נקרא, כי זה שמי לעולם כתיב, כי מחמת השנויים והחלופים של היכלי התמורות שרוצים להתגבר על-ידי חטא עץ הדעת טוב ורע, על-ידי זה, כביכול, השם יתברך משנה שמו בכונה ומתלבש את עצמו כביכול בכמה לבושים שונים בכל עת ומסתתר את עצמו בהם, זהו בחינת כל השמות והכנויים שאנו קוראין אותו עתה בהם, שהם בחינת לבושיו, אבל שם העצם נעלם ונסתר עתה, כי אין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, שהוא זהמת הנחש, שהוא בחינת זהמת העבד שנחלף ורוצה להתגבר בשקר על בן המלך ח"ו, ומחמת החלוף והשקר הזה גם השם יתברך בעצמו, כביכול, משנה שמו וכסאו עד שימחה זכרו, כי מחמת שנתאחז זהמת הנחש בהגוף על-ידי חטא אדם הראשון על-ידי החלוף של היכלי התמורות כנ"ל, על-ידי זה עתה היא טובה גדולה מאד מה שהשם יתברך העלים שמו העצם, כי אי אפשר לקבלו עתה מחמת רבוי אור כנ"ל ועל-כן עתה אי אפשר לנו לידע ממנו יתברך כי אם על-ידי העלמת שם העצם דייקא נמצא, שאין לנו עתה כח לקבל ידיעת האמונה הקדושה בשמו יתברך, כי אם על-ידי שהעלים שמו יתברך והלביש את עצמו בהשמות והכנויים שנקרא בהם עכשיו, שזה בחינת אין שמו שלם וכו', שעל-ידי זה דיקא יש בנו כח לידע משמו יתברך כנ"ל, כי בלא זה לא היה אפשר לקבל עכשיו מחמת רבוי אור כנ"ל וכל מה שאנו זוכין לידע משמו יתברך ולהאמין בו יתברך, כמו כן נכנע ונעקר ונתבטל ונמחה זכר עמלק מן העולם, שהם הכפירות והחקירות הבאים מרבוי אור מה שחוקרים במה שאין להם רשות, שהוא בחינת מה לפנים מה לאחור מה למעלה מה למטה וכו'. שכל הקשיות והכפירות של המחקרים נמשכין משם, שהם בחינת זהמת הנחש, שהם הקלפות והסטרא אחרא הנמשכין מרבוי אור שגרם מיתה ושבירה ח"ו, כי העלמת האור ומעוטו וצמצומו זה עקר התקון כידוע בכתבי האר"י ז"ל נמצא, שדיקא על-ידי שאין שמו שלם, כביכול, על-ידי זה דיקא נכנע ונתבטל הסטרא אחרא, שהוא בחינת עמלק כנ"ל ואז כשימחה זכרו על-ידי התגברות האמונה הקדושה שמתגברין ישראל להאמין בו יתברך באמונה לבד, בבחינת העלמת שם העצם דיקא, כי אינם רוצים לחקר כלל בפנימיות ידיעת רצונו והנהגותיו להבין דרכי ה', רק הם מאמינים בפשיטות שהוא היוצר הוא הבורא מנהיג ומשגיח וכו' ובמה שאין להם רשות לחקר אינם חוקרים כלל, כי יודעים שאי אפשר להשיג עכשיו כנ"ל על-ידי שלמות האמונה הזאת נזכה לעתיד שיתגלה לנו שם העצם, כי אז השם יקרא ככתיבתו ואז יתמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור החמה, כי כל בחינה הנ"ל של החלוף הנ"ל זה נמשך מבחינת פגימת הלבנה שאמרה, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד ופגמה במלכות דקדשה ואז אמר לה השם יתברך, לכי ומעטי את עצמך וזה גרם אחיזת הקלפות כידוע, שמשם נמשך כח מלכות דסטרא אחרא, שהוא בחינת ( משלי ל') תחת עבד כי ימלך ושפחה כי תירש גבירתה וכו' כידוע ועל-כן מבאר בהמעשה הנ"ל הרבה מענין חדתותי דסיהרא, שהוא בחינת תקון פגימת הלבנה, כמו שכתוב שם, ששמע בלילה הנגון שעשו לכבוד הלבנה שהחמה עשה לה מלבוש חדש, שהוא בחינת חדתותי דסיהרא, כמבאר שם ברמז בסוף המעשה הנ"ל, עין שם וכן הענין שהלבנה טוענת עם החמה מדוע כשאתה בא אין לי שם וכו' עין שם כי כל ענין החלוף הנ"ל, שהוא בחינת שקר כנ"ל, זה בחינת חשכת לילה כנ"ל שנמשך מבחינת מעוט הירח. ועל-כן עקר התקון על-ידי בחינת חדתותי דסיהרא, שהוא בחינת מלוי פגימת הלבנה, כי הכל בחינה אחת וקשור זה בזה, כי כפי תקון פגימת הלבנה כמו כן נדחה זהמת הנחש והעבד כנ"ל, ונתבטל השקר של החלוף הנ"ל ונתגלה האמת העולם, עד שנזכה שיבא משיח צדקנו, שהוא הבן מלך האמת ויגלה האמת בשלמות בעולם ויסדר הכסא כסדר, כי ידע כל שרשי הנשמות בשלמות היכן מקומה ותקונה של כל נשמה ונשמה ויתקן כל תקוני השכינה, שהם בחינת מטה ושלחן, כסא ומנורה, ויסדר הכל כראוי ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם והיה אור הלבנה כאור החמה ויתקים מקרא שכתוב, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו". להכניע ולבטל את ממשלת בחינת העבד, שהוא בחינת עשו עמלק ותחזר המלוכה למקומה בבחינת והיתה לה' המלוכה, שהוא בחינת מלכות משיח, שהוא מלכות דקדשה, שכל מלכותו יהיה רק לגלות האמת בעולם להודיע לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים אין עוד ואז יתקים, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד במהרה בימינו, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שיך לעיל ועל-כן הם ח' ימי חנכה כנגד ח' מלכים דקדשה של ישראל, שהם כנגד ח' מלכים של אדום שמלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל, כמו שפרש רש"י במלכים ב' קפיטל ח' על פסוק, "כי בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך וכו'" שפרש רש"י שם, שמונה מלכים מלכו באדום וכו', המנויים בספר בראשית, כנגדם מלכו בישראל שמונה מלכים וכו', עין שם כי חנכה הוא בחינת המשכת אור האמת לדחות השקר, שהוא בחינת מלוכת העבד שבא על-ידי החלוף הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות הנמשכין מבחינת שבירת כלים מיתת המלכים כידוע, שמשם אחיזת הח' מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל כידוע ועל -ידי קדושת ח' ימי חנכה ממשיכין אור האמת להגביר ח' מלכי ישראל על ח' מלכי אדום, להכניע השקר, שהוא העבד, ולהגביר האמת, שהוא בחינת מלכות דקדשה של בן המלך האמת, שהוא בחינת מלכות ישראל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ההלל שאומרים בח' ימי חנכה, בחינת ( תהלים קי"ג) הללו עבדי ה' הללו את שם ה', כי על-ידי עבודת ה' בחינת עבדי ה', על-ידי זה נכנע זהמת העבד דסטרא אחרא, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, על-כן עתה צריכין לעבד את ה' בעבודות דיקא, אף-על-פי שבאמת אין זה עבודה כלל כנ"ל ועקר השלמות שיזכה להגיע לבחינת בן שלא יהיה נקרא עבודת ה' בשם עבדות כלל כנ"ל, אבל אף -על-פי-כן מחמת אחיזת זהמת העבד צריכין עבדות דיקא כדי להכניע הדין בשרשו, לבטל בחינת עבדות דסטרא אחרא על-ידי עבודת ה' ואז כשנכנע בחינת העבדות דסטרא אחרא, אז נגדל שם ה' כנ"ל וזהו, "הללו עבדי ה' הללו את שם ה'", כי על-ידי עבדי ה' שעובדין את השם יתברך, על-ידי זה נתבטל עבדות דסטרא אחרא ואז נגדל שם ה' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ( שם) יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, כי על-ידי בטול העבדות דסטרא אחרא שהוא בחינת השקר, על-ידי זה יתגדל ויתברך שמו יתברך עד עולם, כי נזכה אחר כך שיתגלה לנו שם העצם יתברך שם עקר החיים נצחיים שנזכה לגדל ולברך שמו לעולם ועד וזהו ( שם) ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה', כי אחר ביאת השמש אז הוא חשכת לילה, ששם עקר אחיזת העבד, שהוא בחינת חשך שקר וכו' כנ"ל שיניקתו מפגם הלבנה כנ"ל, אבל כשמכניעין זהמת העבד על-ידי עבודת ה' כנ"ל, אז הוא בחינת מלוי פגימת הלבנה ונתבטל החשך והשקר כנ"ל, ואז לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, כי גם בבחינת חשכת לילה מכירין האמת שהוא בחינת שם ה', ומברכין שמו לעולם בבחינת ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה וזהו, "ממזרח שמש עד מבואו", שהוא מקצה עד קצה מקצה העליון עד קצה התחתון מיום עד לילה מן תכלית האור עד תכלית החשך מהולל שם ה', כי על-ידי עבדי ה' האמתיים, שהם הצדיקים האמתיים, על-ידי זה הם דוחין השקר והזהמא של בחינת העבד, עד שמכירין שם ה' שהוא בחינת האמת בכל מקום, עד שכלם חוזרים בתשובה ושבין אליו יתברך להודות ולהלל שם ה' באמת תמיד וזהו שסים המזמור, "אם הבנים שמחה הללויה" פתח בעבד, "הללו עבדי ה'", וסים בבן, "אם הבנים שמחה" כי כן הדבר שבתחלה צריכין לעבדו יתברך בבחינת עבדות, כי מחמת גשמיות הגוף נקרא בשם עבדות וכו' כנ"ל ועל-ידי זה מכניעין ומבטלין עבדות דסטרא אחרא ואחר כך זוכין לשבר ולבטל הגוף לגמרי עד שנקראין בבחינת בן כנ"ל. וזהו בחינת אם הבנים שמחה הללויה, עין לעיל מענין עבד ובן, והבן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן ישראל נקראים פעמים בשם עבדים להשם יתברך ופעמים בשם בנים, כמו שכתוב ( ויקרא כ"ה), "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ( שם) לא ימכרו ממכרת עבד" כי בחינת עבד ממש אין אחיזה בהם, בחינת לא ימכרו ממכרת עבד, כי הם עבדים דקדשה עבדי ה' אשר הוציאם מארץ מצרים מבית עבדים מבחינת עבדות שזה היה עקר הגלות על-ידי התגברות עבדות דסטרא אחרא וכו' כנ"ל ופעמים נקראים בשם בנים, כמו שכתוב ( שמות ד'), "בני בכורי ישראל" וכמו שכתוב ( דברים י"ד), "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו וכו'" כי צריכין שני בחינות הנ"ל בתחלה בהכרח שתהיה העבודה בבחינת עבדות וכנ"ל ואחר כך זוכין לבחינת בן כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו, "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם על מת" סמך אצל מצוה זאת דיקא לקרותם בשם בנים, כי הא בהא תליא והוא טעמו של מצוה זאת, כי השם יתברך אומר ישראל בנים אתם וכו' ועל-כן אסור להתגודד ולעשות קרחה על מת, כי צריכין להאמין שבאמת המיתה טובה גדולה מאד כדי לזכות על ידה דיקא להגיע לבחינת בן, כמבאר לעיל, שעקר גזרת המיתה הוא כדי לבטל ולבלות בעפר זהמת בחינת העבד, כדי שנזכה לעתיד לקום בתחיה בגוף זך ואז נזכה להיות בבחינת בן כמו בן המחפש בגנזי אביו, כי אז נזכה להכירו יתברך בבחינת שם העצם כנ"ל, ועל-כן מקשר היטב מקרא הנ"ל בקשר נפלא, כי דיקא מחמת שישראל נקראים באמת בנים בחינת בנים אתם לה' אלקיכם, על-כן 'לא תתגודדו וכו'' כי המיתה טובה גדולה כדי לזכות להגיע על-ידי זה לבחינת בן בשלמות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נקרא חנכה על שם חנכת הבית המקדש שנתחנך אז, כמו שאמרו רז"ל, כי אז בחנכה ממשיכין בחינת קדושת הבית המקדש, ששם היה כל עבודת הקרבנות שזה נקרא ביותר בשם עבודה יותר משאר כל המצות שבתורה, כמו שכתוב, "והשב את העבודה לדביר ביתך והשב כהנים לעבודתם" וכן הרבה כי הקרבנות הם מבהמות שעל-ידי זה מכניעין רוח הבהמיות הוא בחינת זהמת העבד כנ"ל. ועל-כן נקרא בשם עבודה, כי על-ידי עבודה דקדשה, שהם הקרבנות של בהמות שמכניעין רוח הבהמיות על-ידי זה נכנע העבדות דסטרא אחרא כנ"ל, וכל זה הוא בחינת חנכה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועתה אם תחזר ותעין בדרוש הזה מראשו לסופו תבין ותשכיל היטב איך כל הענינים המבארים כאן מקשרין ומחברין היטב זה בזה אף-על-פי שבתחלה נראה לכאורה שאינם מקשרים זה לזה כל כך, אבל אם תעין היטב תבין קשורם וחבורם היטב איך כל הענינים נעוצים ומקשרים זה בזה בקשר נפלא ומזה תוכל להבין ולהשכיל קצת גדלת רבנו הקדוש והנורא ז"ל, וגדלת המעשיות שלו שספר כי השם יתברך יודע שאני יודע בעצמי שבכל מה שכתבתי וכל מה שנשאר עדין במחי שאי אפשר לבאר בכתב, על כל זה עדין לא נגעתי אפלו חלק מאלף ורבבה מטפה מן הים מאפס קצה מסוד אחד מסודות נוראות הרמוזים במעשה נוראה הנ"ל, הטה אזניך ושמע פקח עיניך וראה גדלת השם יתברך וגדלת תורתו הקדושה וגדלת הצדיקים האמתיים מה ילוד אשה יכול לזכות בזה העולם אם ירצה השם יתברך יאיר עינינו במאור תורתו ויגלה האמת בעולם במהרה בימינו, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

הלכה ד' נכללת בהלכות תפלין הלכה ו':

העתקת הקטע עם מראה המקום