ליקוטי הלכות · אורח חיים א · נפילת אפים ד
התאמת הקריאה
ובו יתבאר ענין פורים ופסח וארבע פרשיות:
על-פי התורה 'אמצעותא דעלמא היכא' וכו' בסימן כד בלקוטי חלק א עין שם כל התורה מראשה לסופה:
והכלל שעל-ידי עשית המצוה בשמחה זוכין להעלות השכינה מהגלות ולעלות מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד שזוכין לעלות למעלה למעלה עד שזוכין להשיג אור האין סוף בחינת מטי ולא מטי שהוא למעלה מנפש רוח נשמה למעלה מהספירות וכו', עין שם כל זה היטב מה שכתב שם שמפנימיות הברכאן שהם דקות הברכאן נתברך המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת הכתר שהוא הבחינה המעכב והמסדר את המחין לבל יהרסו לעלות אל ה' וכו' שעל -ידי בחינת הרדיפה והמעכב על-ידי זה נעשין בחינת התשעה היכלין שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת נפילת אפים שאז הוא תכלית היחוד והזווג העליון, כמובא בכונות התפלה, כי כל הבחינות הנ"ל המבארין בהתורה הנ"ל, דהינו שמלכות עולה מן הקלפות ומלכות מלביש ועולה לבחינת נה"י ]נצח הוד יסוד[, ונה"י לחג"ת ]חכמה גבורה תפארת[, וחג"ת לחב"ד ]חכמה בינה דעת[ וכו' כל זה הוא כונת סדר התפלה שאומרים מתחלה קרבנות וקטרת, ואחר כך פסוקי דזמרה, ואחר כך ברכת קריאת שמע, ואחר כך התפלה שמונה עשרה וכו' שעל-ידי כל זה עולין העולמות בבחינות המבארין בתורה הנ"ל שמלכות עולה מן הקלפות ומלכות מלביש נה"י וכו' וכו', כמבאר היטב בכונות. ורבנו זכרונו לברכה גלה ובאר שכל סוד עלית העולמות בבחינה הנ"ל נעשין על-ידי עשית המצוה בשמחה כנ"ל. נמצא שעשית המצוה בשמחה ובחינת סדר התפלה הם בחינה אחת שעל ידם עולין העולמות בבחינה הנ"ל המבארין בתורה הנ"ל שהם סוד כונות סדר התפלה כנ"ל עד שזוכין על -ידי זה לעלות עד הכתר לברך ולתקן בחינת המסדר והמישב את המחין שעל-ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שעל-ידי זה נעשין בחינת התשעה היכלין הנ"ל כנ"ל וזהו בחינת נפילת אפים אחר גמר התפלה, כי אחר גמר התפלה אז כבר נגמרו עלית כל העולמות למעלה עד אצילות למעלה למעלה כמובא בכונות. ואז צריכין להכלל באור האין סוף שזהו עקר סוד היחוד והזווג שנעשה בגמר התפלה, כי עקר בחינת היחוד והזווג הוא התחברות עלמא תתאה בעלאה, כמובן בזהר בכמה מקומות ובפרט בפרשת ויגש על-פסוק כי הנה המלכים נועדו וכו', עין שם הינו כשהנפש מישראל שהיא בחינת עלמא תתאה נגד אור אין סוף ברוך הוא כשזוכה להיות נכלל באור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי, זהו בחינת תכלית היחוד והזווג של עולמות עליונים וזה אי אפשר כי אם על-ידי תקון המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר כנ"ל שעל-ידי בחינה זו נמשך בחינת מעכב אל המחין לבל יהרסו הגבול ועל-ידי שני בחינת אלו דיקא, דהינו הרדיפה והמעכב על-ידי זה דיקא נעשין ההיכלין הנ"ל שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו עקר בחינת היחוד כנ"ל וזה בחינת נפילת אפים שאז הוא עקר בחינת היחוד והזווג כמבאר בכונות כנ"ל ועל-כן צריכין אז לפל על פניו, שזהו בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים שבחינה זאת נמשכת מבחינת המסדר והמישב שנתברך מפנימיות הברכאין וכו' כנ"ל שהוא בחינת הכתר כנ"ל ומבחינה זאת יש כח בהמחין לעכב את המחין מרדיפתן וכו' כנ"ל שזהו בחינת נפילת אפים בחינת ויסתר משה פניו בחינת הכח המעכב המסדר והמישב את המחין כנ"ל שעל-ידי זה דיקא משיגין אור האין סוף ברוך הוא כנ"ל:
ועל-כן צריכין לומר ודוי על חטאיו קדם נפילת אפים. זה סוד מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שם בהתורה הנ"ל על מה ששאלו סבי דבי אתונא מי יימר ופרש שם, מי יכול לכנס להיכלי התמורות להעלות הקדשה והשמחה משם כדי שעל -ידי זה תעלה השכינה מהגלות ותעלה בכל עליות הנ"ל עד שיזכה להשיג אמצעותא דעלמא שהוא בחינת אור אין סוף, עין שם וזה בחינת ודוי על החטאים שאומרים קדם נשיאת אפים שאז הוא תכלית היחוד שנכללין באין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל, כי אי אפשר להשיג זה האור בחינת אור אין סוף כי אם על-ידי שמעלין כל ניצוצות הקדשה מעמקי הקלפות שזהו בחינת עלית השכינה מהגלות כנ"ל ולזה צריכין ודוי דברים, כי על-ידי כל החטאים נופלין ניצוצי הקדשה בין הקלפות שזהו עקר פגם של כל החטאים שבעולם כידוע ועקר הפגם הוא מה שמתגבר חס ושלום העצבות על-ידי החטאים בבחינת ( תהלים לח) אדאג מחטאתי, בחינת ( בראשית ו) ויתעצב אל לבו, כי השכינה שהיא כלליות הקדשה היא שמחתן של ישראל והקלפות שכנגד הקדשה הם בחינת עצבות תוקפא דדינא, כמבאר בהתורה הנ"ל ועל-ידי החטאים גורמים חס ושלום, שניצוצי הקדשה בחינת ניצוצי השמחה לשמח בהשם יתברך לשמח בשמחת אחדותו יתברך אלו ניצוצות השמחה הם בחינת ניצוצי הקדשה שנופלים בין הקלפות שהם בחינת עצבות, כי השמחה היא הקדשה כנ"ל ואזי העצבות והמרה שחורה מתגבר חס ושלום ואינם מניחים לישראל לשמח. וזה עקר גלות השכינה עקר פגם כל החטאים שבעולם. ועל-כן אחר התפלה שצריכין לכלל באור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל, שזה אי אפשר כי אם על-ידי שמחה כנ"ל ומחמת שעכשיו בגלות, השכינה שהוא בחינת השמחה בגלות, על-כן אי אפשר לזכות לשמחה כדי להשיג אור האין סוף כנ"ל כי אם על-ידי שיורדין לעמקי הקלפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדשה להעלותם מעמקי הקלפות שעל-ידי השמחה הזאת עולין מעולם לעולם וכו' עד שמשיגין אור האין סוף בבחינת הנ"ל ועל-כן צריכין ודוי דברים אז, כי על-ידי הודוי שמתודין על החטאים על-ידי זה מתכפרין החטאים, כמו שכתוב ( משלי כח), ומודה ועזב ירחם, כי על-ידי הודוי מעלין כל הניצוצות שנפלו על-ידי החטאים ואז כשעולין ניצוצות הקדשה על-ידי מחילת עונות שזוכין על-ידי הודוי אזי עולה השמחה מהגלות שהוא עקר הקדשה כנ"ל ועל-ידי שמחה זאת זוכין להכלל באור האין סוף להשיגו בבחינת מטי ולא מטי כל אחד לפי בחינתו וזהו בעצמו בחינת נפילת אפים שמבאר בכונות שאז מפילין את עצמם למטה למטה לסטרא דמותא כדי להעלות הקדשה משם ואז נעשה תכלית היחוד, עין שם, הינו כנ"ל, כי הא בהא תליא, כי אי אפשר להשיג ולהגיע לבחינת תכלית היחוד שהוא בחינת השגת אור האין סוף בבחינה הנ"ל כי אם על-ידי שמחה שזוכין על -ידי שיורדין לעמקי הקלפות להעלות הקדשה שהוא השמחה משם כנ"ל שזהו בחינת מי יימר הנאמר בהתורה הנ"ל:
ואף-על-פי שכבר העלינו ובררנו את הקדשה מעמקי הקלפות על-ידי אמירת קטרת וקרבנות בבחינת ( משלי כז) קטרת ישמח לב, כי על-ידי קטרת עולה הקדשה שהיא השמחה מהקלפות, כמבאר בהתורה הנ"ל אף-על-פי-כן עתה אחר גמר התפלה קדם שזוכין לתכלית היחוד להשיג אור האין סוף בבחינה הנ"ל צריכין לחזר ולירד להעלות הקדשה מעמקי הקלפות שזהו בחינת ודוי דברים בחינת נפילת אפים כנ"ל, כי מתחלה בררנו הקדשה והשמחה בשביל עלית העולמות כדי שנוכל לעלות מעולם לעולם כדי שנזכה להשיג המחין הקדושים כדי שנזכה לרדף להשיג אור האין סוף שכל זה אנו עוסקין לעשות על-ידי עבודתנו מתחלת סדר התפלה עד סוף שעל-ידי שעולין מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה וכו' ומלכות מלביש נה"י ונה"י מלביש חג"ת וכו' וכו' אבל עכשיו שכבר זכינו להמחין, אבל העקר מה שצריכין עכשיו הוא לתקן בתכלית השלמות את המסדר והמישב את המחין, דהינו בחינת המעכב הנ"ל ובשביל זה צריכין שמחה יתרה וצריכין לחזר ולירד לעמקי הקלפות לברר הקדשה מעמקי הקלפות על -ידי ודוי דברים ונפילת אפים שמפילין עצמן למטה כדי שנזכה להעלות השמחה מעמקי עמקי הקלפות כדי שיתברך וישלם בתכלית השלמות המסדר והמישב כדי שנזכה להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי, כי עקר שלמות ההשגה הוא על-ידי כח המסדר והמישב הנ"ל שהוא בחינת כתר שגבוה מן הכל שעל-ידי זה דיקא משיגין אור האין סוף על-ידי הרדיפה והמעכב דיקא כנ"ל, כי עקר תקון המסדר והמישב הוא על-ידי השמחה, כי המסדר והמישב הוא בחינת כתר ששם מקור השמחה בחינת ( ישעיה לה) ושמחת עולם על ראשם, על ראשם דיקא זה בחינת כתר שהוא למעלה מהראש שהוא בחינת המחין כי השמחה מרחבת המחין ואז יש להם כח לסבל מה שמשיגין מאור האין סוף ולבלי להרס את הגבול, אבל העצבות חס ושלום מצמצם את הדעת עד שהוא קטן מהכיל את האור ואז אינו יכול לסבל אפלו מעט ניצוצי האור שמאירין לו ויכול להרס את הגבול חס ושלום ועל-כן עקר ההשגה על-ידי השמחה בבחינת ( שבת ל) אין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה:
ועל-כן בשבת ויום טוב ושאר ימים שאין אומרים בהם תחנון אין בהם נפילת אפים, כי שבת הוא מעין עולם הבא שאז תגדל השמחה מאד בחינת ( ישעיה נה) כי בשמחה תצאו בחינת ( שם כה) ואמר ביום ההוא וכו' זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וכו' וכן ביום טוב וכל הימים שאין אומרים בהם תחנון כלם הם בחינת ימים טובים שמאיר בהם הארת שבת ועל-כן אין אומרים אז ודוי ואין נופלים אז על פניהם, כי אז אין שליטה להקלפות שהם בחינת עצבות ועל -כן אז השמחה בשלמות ואין צריכין אז לירד לעמקי הקלפות להעלות השמחה משם כי אז אין להקלפות שהם העצבות שליטה כלל ואז נתעורר בחינת שלמות השמחה שלעתיד כנ"ל ועל-כן אז ממילא זוכין להשיג אור אין סוף בבחינה הנ"ל שעקר השגתו על-ידי השמחה, כי אז הם ימי שמחה ואין צריכין אז לירד להעלות ולברר השמחה מהקלפות, כי אז אין להקלפות, שהם העצבות, שום שליטה כלל ואז מאיר השמחה ממילא מעצם תוספת קדשה שבאותו היום שזאת התוספת קדשה של אלו הימים שאין אומרים בהם תחנון הוא בחינת שבת שהוא מעין עולם הבא שאז הוא עקר השמחה ועל-ידי זה נכללין באור האין סוף בבחינה הנ"ל, ואין צריכין אז ודוי דברים ולא נפילת אפים כלל מחמת גדל השמחה שמאיר אז כנ"ל:
וזה בחינת פורים שעקר מצות פורים הוא לשמח בכל עת, לשמח את עצמו בכל מיני שמחה, כמו שכתוב ( אסתר ט) לעשות אותם ימי משתה ושמחה וכמו שנוהגים כל ישראל לשמח בכל מיני שמחות בפורים שזהו עקר מצות פורים, כי עקר הכנעת הסטרא אחרא שהוא זהמת הנחש הוא בפורים, כי אז מכניעין קלפת המן עמלק שהוא עקר זהמת הנחש שנמשך על-ידי חטא עץ הדעת שמשם אחיזת המן הרשע ימח שמו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( חלין קלט), המן מן התורה מנין, שנאמר ( בראשית ג), המן העץ וכו' נמצא שהמן הרשע ימח שמו הוא בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע שעל -ידי זה נמשך זהמת הנחש ועקר זהמת המן זהמת הנחש, הוא בחינת עצבות ומרה שחורה שמתגברים בכל עת על ישראל ואינם מניחים אותם לשמח, כי עקר הסטרא אחרא הוא עצבות כנ"ל שזה נמשך מפגם עץ הדעת בחינת ( שם) בעצבון תאכלנה שנגזר אז בחינת ( שם ו) ויתעצב אל לבו הנאמר בדור המבול שכל זה נמשך על-ידי פגם עץ הדעת כידוע, כי עקר הקדשה הוא שמחה, דהינו לשמח בהשם יתברך, כי מי שיש לו אמונה שלמה בהשם יתברך בודאי ראוי לו לשמח תמיד בהשם יתברך וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה וכבר מבאר בדברינו מזה כמה פעמים והמן ועמלק שהם בחינת המחקרים והכופרים מהם נמשך עקר העצבות והמרה שחורה, כי עקר השמחה הוא שמחת המצות בחינת ( תהלים יט) פקודי ה' ישרים משמחי לב ומי שמאמין בהשם יתברך ובתורתו הקדושה בתמימות ובפשיטות כמו שכל ישראל מאמינים, בודאי אין שמחה בעולם כמו שמחת עשית המצוות שאנו זוכין לעשות נחת רוח ליוצרנו ובוראנו יתברך ואנו קונים לנו חיי עולם לעולמי עד ולנצח נצחים על-ידי חוטי הציצית שקונים אותו בעד גדול אחד ואנו נכללים על-ידי זה באור האין סוף, היש שמחה גדולה מזו כי זה כל אדם יכול להבין שבעולם הזה אין שום שמחה בעולם, כי מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש ואם יצבר כעפר כסף וזהב סוף כל סוף מה יתרון לו בכל זה כי לא במותו יקח הכל והכל יודעין שסוף אדם למות וימינו כצל עובר, ומי שיש לו רק איזה רשימה בעלמא של שכל אמתי אפלו נכרי יכול להבין שאין שום שמחה בזה העולם כלל, כי אחרית שמחה תוגה, ועל זה נאמר ולשמחה מה-זה עושה ( קהלת ב):
ועל-כן אלו המחקרים והכופרים אין להם שום שמחה אמתית כלל והכרת פניהם ענתה בם שעל-פי רב הם מלאים עצבות יגון ואנחה כי מהיכן יקבלו חיות ושמחה אמתית מאחר שכופרים בתורתו הקדשה ובעשית מצותיו יתברך ובודים מלבם טעמים של הבל ושטות על עשית המצות הקדושים. ויחפאו על ה' ועל תורת משה דברים אשר לא כן אשר בדו מלבם, כאלו חס ושלום כל טעמי המצות הקדושים הם נימוסיות חס ושלום בשביל תקון העולם, תקון המדינה חס ושלום, אוי להם ואוי לנפשם, תפח רוחם ונשמתם כי אין כפירה גדולה מזו ולדבריהם הרעים והזרים והמרים והמטנפים בודאי אין לשמח בשום מצוה חס ושלום מאחר שתכלית המצוה הוא בשביל תקון זה העולם ואם בגוף העשירות והממון ושאר חפצי העולם אין שום שמחה אמתית, כי אחריתו מרה כלענה כנ"ל, מכל שכן איך ישמח בהמצוה שהיא רק בשביל קיום נימוס המדינה חס ושלום לפי דעתם הרעה והמשבשת ואיך ישמח במצות סכה מאחר שאומר עליו טעם של שטות כזה שאז טוב לישב באויר כזה והוא בעצמו יודע שזה שטות, כי על -פי פשוטו בודאי אז טוב יותר לשבת בביתו מלישב בסכה ואם ירצה לישב בצל יעשה לו אהל של פשתן כדרך השרים ולא סכה העשויה כדינו שסככה מפסלת גרן ויקב דיקא וכן בשאר המצות, ואין צריכין לחזר לסתר שטותים ושקרים ודברים בדויים כאלה שהם הם עקר האפיקורסות והכפירות שכופרים בתורת משה לגמרי ומחפין השקר שלהם בשטותים כאלה כאלו הם מתרצים את דברי משה רבנו עליו השלום ונותנים טעם לדבריו טעמים מרים וסרוחים שכאלה אם יש טעם בריר חלמות ושטותים כאלה, בפרט עתה שכבר זכינו לספרי הזהר הקדוש וכתבי האריז"ל שמבאר בהם שכל מצוה ומצוה מרמז לדברים גבוהים ועליונים מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית, כי הם חיינו וארך ימינו בזה ובבא לעולמי עד ולנצח נצחים ואנו בני ישראל אשר השם יתברך הבדילנו ברחמיו מן התועים והכופרים האלה שהם בודאי מן הערב רב מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו וכו'. כמה וכמה יש לנו לשמח בכל עת ובפרט כשאנו מגיעים לעשות איזה מצוה, אשר אנו זוכים ברגע קלה של עשית המצוה להיות נכללים בהשם יתברך באור האין סוף ברוך הוא. ואנו קונים לנו חיי עולם לעד ולנצח על-ידי כל מצוה ומצוה שרבם ככלם קלים לעשותם ונעימים מאד, כמו שכתוב ( משלי ג), דרכיה דרכי נעם וכו' ואין להאריך בזה לאחינו בני ישראל מאמינים בני מאמינים, כי החכם יבין מדעתו כמה יש לו לשמח בשעת עשית כל מצוה ומצוה ודיקא על-ידי שמחת המצוה על-ידי זה דיקא עקר עלית השכינה מהגלות עד שזוכין להעלות כל העולמות למעלה למעלה עד שמשיגין אור האין סוף בבחינה הנ"ל כנ"ל:
וזה עקר בחינת פורים שהוא בחינת עשית המצוה בשמחה, כי אז שמחים כל ישראל בשמחה גדולה מאד עד אין סוף ואין תכלית, כי המן זהמת הנחש הוא בחינת עצבות כנ"ל, כי המן בגימטריא צ"ו עם הכולל שהוא בחינת תקף הקלפות שבעשיה, כמבאר בכונות, כי אין צ"ו אלא עבודה זרה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( סנהדרין נו) הינו שעקר בחינת צ"ו, שהוא בחינת כלליות צווי המצות, העקר הוא בשביל להכניע העבודה זרה שהם הכפירות שהם בחינת המן שעולה צ"ו עם הכולל שהוא כופר בעשית המצות ובודה עליהם טעמים של שקר ועל-כן עקר קטרוגו והתגרותו הוא בהשמחה של המצות, כי אינו מניח לשמח בשום מצוה מחמת שמכניס כפירות שהם טעמים של שטות בשביל עסקי עולם הזה חס ושלום שעל-ידי זה בודאי אין לשמח חס ושלום בשום מצוה, כי בעולם הזה אין שום שמחה כנ"ל ומחמת קנאתו של המן במרדכי וישראל שראה שהם חזקים כל כך בעשית מצותיהם ועושין אותם בשמחה גדולה ובמסירת נפש על -ידי זה נתקנא בהם מאד עד שרצה להעבירם מן העולם חס ושלום ומחמת שעקר קנאתם הוא בהשמחה של המצוה, כי על גוף המצוה הם יכולים לומר חס ושלום שהוא נימוס חס ושלום כמו שאר נימוסי העובדי כוכבים חס ושלום, אבל מאחר שרואים שישראל מוסרים נפשם על קדוש השם בשמחה גדולה בשביל עשית המצות כמו שראינו שרבי עקיבא הוה גחין וחייך בשעה שדנו אותו לפני טורנוסרופוס הרשע ימח שמו, כמובא במדרש שוחר טוב משלי, וכיוצא בזה בשאר קדושים וכל ישראל קדושים שמחים במצותם ובזה מתקנא המן שהוא בחינת הכופרים ביותר ועל-כן בפורים שאז נכנע המן -עמלק שהם בחינת הכופרים הנ"ל אז עקר המצוה הוא שמחה, כי זה עקר הכנעתו כנ"ל:
וזה בחינת גדל הפלגת השמחה מאד מאד שנוהגים כל ישראל בפורים להרבות אז בשמחה גדולה מאד ועושים אז כל מיני צחוק ושחוק בשביל להרבות השמחה, כי עקר מצות פורים הוא השמחה כנ"ל ועל-כן עושים כל מיני שחוק ומילי דשטותא ועושים אז מעשה שכרות ושטות בשביל השמחה, כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות כמה אזהרות גדולות שצריך האדם להרגיל את עצמו להיות בשמחה תמיד. ואיתא בדבריו הקדושים שאי אפשר להיות בשמחה כי אם על -ידי מילי דשטותא דיקא, שעושין עצמן כשוטה ומשמחין את עצמן במילי דשטותא, כי מחמת שטבע האדם נמשך אחר העצבות מאד, כי כל אדם מלא יסורים ויגונות כידוע לכל אחד ואחד על-כן צריכין להכריח את עצמו בכל הכחות להיות בשמחה ועקר השמחה אי אפשר להיות כי אם על -ידי מילי דשטותא, כמו ששמעתי מפיו זכרונו לברכה שאמר בזה הלשון "סע האט א פנים אז מע קען מער ניט פרייליך זיין נאר מיט נאריש מאכין זיך" וכן דבר עוד מזה כמה פעמים. וזהו הענין מה שהיו נוהגין כל הצדיקים הגדולים המפרסמים שהיו בימינו שעל-פי רב היה להם אנשים שהיו כמו בדחנים, והיו עושים לפנים כל מיני צחוק ושטות כמפרסם והכל בשביל שמחה, כי אין דבר מזיק לעבודת ה' כמו העצבות, כמובא בכל הספרים הקדושים ומגדל מרירת וצרות הגלות המר הזה בגוף ונפש וממון אי אפשר להיות בשמחה כי אם על-ידי מילי דשטותא דיקא כנ"ל וזה בחינת מילי דבדיחותא שהיו נוהגים התנאים ואמוראים הקדושים קדם הלמוד כדי לבא לשמחה על-ידי מילי דבדיחותא שהם מילי דשטותא דיקא וזהו בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש ( ויקרא דף מז,) שרב המנונא סבא הוה מסדר קמי חבריא פרקא דמילי דשטותא, הינו כנ"ל כי עקר גלות ישראל שהוא גלות השכינה, עקר הגלות הוא מה שהעצבות, שהם הסטרא אחרא והקלפות, מתגברין על ישראל ואינם מניחים אותם לשמח בה' ובתורתו הקדושה, כמבאר בהתורה אמצעותא דעלמא הנ"ל שזהו עקר גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל שעקר גלותה כשהעצבות מתגבר עליה, דהינו על ישראל חס ושלום, עין שם:
נמצא שעקר גלות השכינה וכנסת ישראל הוא מה שהשמחה היא בגלות ועל-כן עכשיו בגלות שעקר הגלות הוא שהשמחה נפלה למטה בגלות ומשם נמשך כל השמחה של העובדי כוכבים והרשעים ההולכים בשרירות לבם אשר באמת הם רחוקים משמחה אמתית, כמו שכתוב ( משלי יז), ילד כסיל לתוגה לו כי כל ימיו כעס ומכאובות וכו', כי הסטרא אחרא נקראת יגון ואנחה כידוע, אך כל השמחה שיש אצלם נמשך רק מבחינת גלות השכינה שהיא שמחתן של ישראל שהוא עכשיו בגלות ומשם נמשך ניצוצי השמחה שנפל אצלם בגלות ומשם כל שמחתם לפי שעה ועליהם נאמר, ולשמחה מה-זה עשה, כמו שכתוב ( קהלת ב) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה-זה עשה לשחוק אמרתי מהולל, לשון מערבב, הינו שכל השמחה שאינה לשמים היא נמשכת רק מתערובות ניצוצי השמחה שנפלה על-ידי גלות השכינה ונתערבה ביניהם והם מהפכים וממירים רע בטוב ולוקחים השמחה שבאה ממקום עליון מאד ושמחים עמה בדברי תאות רעות שלהם אשר באמת הם יגון ואנחה ומרים ממות ועל-כן בודאי ולשמחה כזאת מה זה עשה כי אחריתה יגון ואנחה, כמו שכתוב ( משלי יד) ואחרית שמחה תוגה ועל-כן מחמת שעכשיו השמחה בגלות היא מלבשת במלין דעלמא שהם מלין דשטותא על-כן מי שרוצה לבוא לשמחה לשמח בקדשת יהדותו במה שזכה להיות מזרע ישראל ולא עשני גוי אי אפשר לבא לשמחה כי אם על-ידי מילי דשטותא דיקא, כי לשם נפלה השמחה מחמת גלות השכינה שהוא שמחתן של ישראל כנ"ל ועל-כן איש הישראלי כשמשמח את עצמו על-ידי מילי דשטותא אזי נעשה מזה תקון גדול בחינת עלית ניצוצי השכינה מגלותה כי מעלה ניצוצי השמחה מן הגלות מאחר שהוא בא לשמחה על-ידי מילי דשטותא אלו, כי תכף כשאיש ישראל הוא בשמחה, תכף חזרה ועלתה השמחה למקומה ושרשה שהיא אצל ישראל ששם שרש השמחה האמתית, כי ישראל יש להם לשמח כל ימיהם בכל מיני שמחה בלי קץ וסוף מאחר שזכינו להאמין בה' ובמשה עבדו ובתורתו הקדושה וכו', כי מקור נשמת ישראל הוא בבחינת שמחה שהיא השכינה שהיא שמחתן של ישראל ששם שרש נשמתנו, כמו שכתוב ( ישעיה מו), העמסים מני בטן הנשאים מני רחם שישראל הם חלק מהשכינה שהיא השמחה כנ"ל:
וזה בחינת ( תהלים לד) לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך כי דוד המלך הוא בחינת מלכות דקדשה שהוא בחינת השכינה שהוא בחינת מלכות דוד משיח כידוע שהוא בחינת שמחה כנ"ל ועקר המלחמה של דוד עם הסטרא אחרא והקלפות היה רק לשבר העצבות ולזכות לשמחה שזהו בחינת עשרה מיני נגינה שהמשיך דוד בעולם על-ידי ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כמו שכתוב ( שם ב), עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך וכו' כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר וכן מבאר בזהר הקדוש שדוד המלך עליו השלום הוא בדחא דמלכא שאפלו בעת שהתודה על חטאו בשבירת לב לא עזב את דרכי בדיחתו, כמבאר שם, בזהר עין שם כי דוד הוא בחינת מלכות דקדשה שהיא בחינת השכינה שהיא שמחתן של ישראל כנ"ל ועל-כן בעת שבא דוד ביד הפלשתים בגלות ותפסו אותו והביאוהו לפני אבימלך ורצו לנקם בו וראה דוד שאי אפשר להתגבר עליהם ולצאת מהם כי אם על-ידי שמחה שעל-ידי זה עקר ההתגברות על הקלפות והסטרא אחרא שהם בחינת עצבות כנ"ל, אבל בעת תקף הגלות שמתגברין במרירת השעבוד ואינם מניחים לשמח ואם כן מאין יבא עזרנו כי אי אפשר להמלט מהסטרא אחרא כי אם על-ידי שמחה, ולשמחה אי אפשר לזכות מחמת תקף התגברותם בגלות כנ"ל, על-כן דוד המלך שהיה שמחתן של ישראל כשנפל בגלות ביד הסטרא אחרא שהם הפלשתים חנן ה' אותו בעצה הזאת שעשה עצמו כשוטה ממש ועשה מעשה שטות ושגעון ממש והוריד רירו על זקנו ויתו על דלתות השער וכו' ( שמואל-א כא) ועל-ידי זה נמלט מידם, כי על-ידי מילי דשטותא דיקא באים לתוך שמחה שעל-ידי זה נצולין מהם, כי עקר ההתגברות עליהם הוא על-ידי שמחה, ואי אפשר בגלות לשמח כי אם על-ידי מילי דשטותא דיקא כנ"ל וזהו בחינת שמחת פורים שעושין אז כל מיני שחוק ומילי דשטותא בשביל שמחה, כי עקר השמחה הוא על-ידי מילי דשטותא דיקא כנ"ל:
וזהו בחינת ( מגלה ז) חיב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי בפורים אז עקר הכנעת זהמת הנחש שהוא העצבות בחינת בעצבון תאכלנה כנ"ל. וצריכין אז להעלות השמחה מעמקי הקלפות בבחינת מי יימר הנ"ל עד שנזכה על-ידי השמחה להשיג בחינת התשעה היכלין הנ"ל שעל ידם משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל ועל-כן חיב אנש לבסומי, דהינו להשתכר בפורים בשביל שמחה, כמו שכתוב ( תהלים קד), ויין ישמח לבב אנוש. וצריכין להגדיל השמחה עד שיזכה על-ידי השכרות והשמחה של פורים לבא לבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שזהו בחינת עד דלא ידע וכו', כי עקר אחיזת הטוב והרע שזהו בחינת ברוך מרדכי וארור המן, עקר אחיזתו הוא מעץ הדעת טוב ורע שעקרו נמשך מבחינת ( משלי טז) נרגן מפריד אלוף, דהינו שמפריד בחינת הכתר שהוא בחינת אלף, בחינת פלא שהוא המסדר והמישב את המחין שהוא המעכב את המחין מרדיפתן, שעקר השגת הידיעה הוא על-ידי זה דיקא בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שבחינת לא נדע הוא עקר תכלית הידיעה ומי שזוכה לזה אז נכלל הידיעה והעדר הידיעה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד בשרשם ועל-ידי זה עקר תכלית הידיעה ואז נתבטל הרע לגמרי, כי עקר אחיזת הרע הוא העדר הידיעה והסתרתו שנמשך מחמת רבוי אור שגורם שבירת כלים שזהו מחמת שאינם כוללים הידיעה והעדר הידיעה יחד ( וכאשר יבאר עוד מזה לקמן בעזרת השם יתברך) ועל-כן בפורים אז צריכין להשתכר עד שיבואו לידי שמחה כזאת עד שיזכה לבחינת תכלית הידיעה הנ"ל ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד, שהם הידיעה והעדר הידיעה שניהם נכללין יחד בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ושם נתבטל כל הרע לגמרי כנ"ל וזהו בחינת עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כי שם אין שיך לומר טוב ורע, כי שם כלו אחד כלו טוב וכנזכר לעיל:
וזה בחינת ארבע פרשיות, פרשת שקלים ופרשת זכור ופרשת פרה ופרשת החדש, שקורין באדר סמוך לפורים מלפניו ומלאחריו שכל זה הוא הכנה לגאלת וישועת ישראל שנזכה בניסן שבו נגאלו ובו עתידין להגאל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה יא) כי עקר גאלת ישראל מן הגלות הוא על-ידי השמחה, כמו שכתוב ( ישעיה נה), כי בשמחה תצאו, כמו שמבאר לעיל בהתורה הנ"ל, הינו על-ידי עשית המצוה בשמחה שעל-ידי זה עולה השכינה מהגלות וכו' כנ"ל, עד שזוכין להשיג אור האין סוף וכו' כנ"ל וזהו בחינת פרשת שקלים, כי מצות שקלים היא בשביל הקרבנות וקטרת שעל-ידי זה עקר עלית ניצוצות הקדושים מן הקלפות ועל-כן נאמר בקרבנות וקטרת שמחה כמו שכתוב בקרבנות ( דברים יב), ושמחתם בכל משלח ידכם ושמחת בכל הטוב אתה וביתך וכיוצא בזה בפסוקים הרבה וכן בקטרת נאמר קטרת ישמח לב וכמו שמבאר בהתורה הנ"ל ועל-כן היו הלויים מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבנות, כי שיר וזמרה הוא בחינת שמחה, כי על-ידי הקרבנות וקטרת עולין כל ניצוצות הקדשה מן הקלפות והעקר על-ידי השמחה שנמשכת על-ידי הקרבנות וקטרת, כי עקר עלית הקדשה מן הקלפות הוא על -ידי השמחה כנ"ל וזהו בחינת שקלים שמחיבים לתן בכל שנה בשביל קרבנות צבור וקטרת שהם בחינת שמחה כנ"ל, כדי להעלות על-ידי זה כל ניצוצי הקדשה מגלות הקלפות. ועל-ידי זה עולין למעלה עד שזוכין לברכת השכל עד שמתקנין המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת הכתר, שעל-ידי זה דיקא זוכין על-ידי הרדיפה והמעכב של המסדר והמישב הנ"ל להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי ואז נעשין התשעה היכלין דלאו אנון נהורין וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם היטב וכל זה זוכין על-ידי עשית המצות בשמחה דיקא שהוא בחינת קרבנות וקטרת כנ"ל, שזהו בחינת שקלים שמהם נעשו קרבנות וקטרת כנ"ל וזה בחינת ( שמות לח) בקע לגלגלת. לגלגלת דיקא, כי גלגלתא דא כתר, כי עקר התקון הוא לזכות לתקן המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר גלגלתא שעל ידי זה עקר השגת בחינת תשעה היכלין הנ"ל כמובן בהתורה הנ"ל:
וזהו ( שם ל), כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו וכו' ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם זה יתנו וכו' מחצית השקל בשקל הקדש וכו' מחצית השקל תרומה לה' ומבאר בפרוש רש"י ובדברי רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות סב) שהמגפה תוכל לשלט חס ושלום על-ידי המנין על-כן צותה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל כדי שלא יהיה בהם נגף, כמבאר בפסוק גופה, כי עקר אחיזת סטרא דמותא חס ושלום נמשכת מבחינת מנין שהוא בחינת ( קהלת ז) בקשו חשבנות רבים שנמשך על-ידי פגם עץ הדעת טוב ורע שאז נגזר מיתה על העולם, כי עקר פגם עץ הדעת טוב ורע הוא בחינת בקשו חשבנות רבים שהוא בחינת פגם כל החוקרים הנכנסין בחקירות וקשיות למעלה משכלם עד שבאים על-ידי זה לכפירות גדולות ולאפיקורסות גמורה. כי באמת אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' וכמו שכתוב ( ירמיה ח), הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם כי השם יתברך לית מחשבה תפיסא בה כלל ואי אפשר לידע מאלקותו יתברך כי אם על-ידי מעשים טובים, הינו על -ידי עשית המצוה בשמחה שעל-ידי זה דיקא זוכה לעלות למעלה מעלה עד שזוכה להשיג אור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי בבחינת התשעה היכלין הנ"ל, שזה עקר השגת אלקות, אשרי הזוכה לזה ועקר תכלית שלמות התקון שזוכין על -ידי עשית המצוה בשמחה הוא מה שזוכין על-ידי זה לתקן את בחינת המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר שהוא גבוה מן הכל ואף-על-פי שזאת הבחינה הוא כמו מונע ומעכב את המחין מרדיפתן להשיג אור האין סוף, אף -על-פי-כן באמת, אדרבא, זהו עקר תכלית שלמות תקון המחין ואי אפשר להשיג שום השגה אמתית כי אם על-ידי זה דיקא, דהינו על-ידי תקון המסדר והמישב שהוא בחינת כתר שהוא כמו מעכב את המחין מרדיפתם וכמבאר בהתורה הנ"ל וזה הכתר שהוא בחינת המעכב המסדר והמישב את המחין כנ"ל, זה אי אפשר להשיג כי אם על -ידי עשית מצות מעשיות דיקא, דהינו על-ידי עשית המצות בשמחה כנ"ל, כי עקר תכלית שלמות השמחה הוא שם בבחינת כתר בבחינת ( ישעיה לה) ושמחת עולם על ראשם. 'על ראשם' דיקא זה בחינת כתר גלגלתא שהוא בחינת על ראשם כנ"ל, כי הכתר הוא על הראש, כי הוא למעלה מהראש והמחין, כי הוא המסדר והמישב את המחין ושם עקר השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם, 'על ראשם' דיקא כנ"ל והעקר כשזאת השמחה עולה מעולם העשיה דיקא, דהינו כשזוכין לעשות מצות בשמחה שאז דיקא זוכין לבחינת כתר הנ"ל שהוא המסדר והמישב שעל-ידי זה דיקא נעשין תשעה היכלין הנ"ל שעל-ידי זה דיקא משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל, כי עקר שלמות זכות הצדיק שזוכה על-ידי מעשיו הטובים הוא כשזוכה לבחינת כתר שהוא גבוה מן הכל שהוא בחינת המסדר והמישב הנ"ל שעל-ידי זה עקר השגת אלקות, דהינו השגת אור אין סוף וכו' כנ"ל וזהו החלוק שבין אדם למלאך שהאדם הצדיק הוא גבוה הרבה מן המלאך כמובא ועקר החלוק הוא בבחינת השגת הכתר הנ"ל, כי לבחינת השגת הכתר הנ"ל אין זוכין כי אם על-ידי מעשה התחתונים דיקא בעבדות ובמעשים טובים דיקא ובשביל זה נברא האדם בזה העולם השפל לעבדה ולשמרה בפקודין דעשה ולא תעשה כדי לזכות לבחינת הכתר הנ"ל שהוא תכלית שלמות האדם, כי על-ידי זה עקר השגת אלקות כנ"ל, כי השם יתברך ברוך הוא מרומם ומנשא למעלה מכל המחשבות מאד מאד, כי לית מחשבה תפיסה בה כלל ואין שום נוצר ונברא ונעשה ונאצל למטה ולמעלה למעלה שיוכלו להשיגו, כי ה' עליון נורא מאד, נעלה על כל ההשגות של כל דרי מעלה ומטה וכל ברואי מעלה ומטה כלם ירעדון ויפחדון מאימת שמו הגדול ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון בזכרם אימת שמו וזכרו הגדול והנורא יתברך ויתעלה לנצח וכמו שאנו אומרים בברכת קריאת שמע וכלם עושים באימה וביראה רצון קונם וכו' והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים וכו' וכמבאר בפסוקים רבים ובדברי רבותינו זכרונם לברכה וכל ברואי מעלה ומטה הכל רועשין ובוערים ומתלהבים ורודפים מחשבתם להשיג השגת אלקותו תברך אבל אי אפשר להשיג השגת אלקותו יתברך כי אם בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. וזה אי אפשר להשיג בתכלית השלמות כי אם על-ידי העבודה של מעשה התחתונים דיקא, כי עקר מניעת ההשגה הוא מחמת רבוי אור שאי אפשר לקבל כידוע:
ועקר הכלים וההיכלות לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחינת מטי ולא מטי הם נעשין על-ידי תקון הכתר דיקא שהוא המסדר והמישב את המחין שהוא כמו מעכב ומונע את המחין מרדיפתם שעל-ידי זה עקר ההשגה כנ"ל וזה אין זוכין כי אם על-ידי מצות מעשיות דיקא וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת פרק ח), בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני כתרים על ראשם וכו', שנאמר, ושמחת עולם על ראשם נמצא שעל-ידי קבלת התורה בחינת נעשה ונשמע זכו לבחינת כתר שעל-ידי זה עקר ההשגה, כי זה העולם העשיה הוא תכלית הגשמיות והוא עקר מסך המבדיל בפני השגת אלקותו יתברך, אבל כשזוכין לעבד את ה' בזה העולם העשיה ולעשות מצות מעשיות בשמחה, אזי זה עקר התקון, כי זוכה על-ידי המצות מעשיות בשמחה, שמברר ומתקן ומעלה את בחינת העשיה מבחינת מסך המבדיל נעשה ממנו בחינת כתר שהוא גם כן בחינת המבדיל ברוחניות עליון, כי הכתר פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, כי הכתר הוא כמו מונע ומעכב את המחין מרדיפתם להשיג אור האין סוף, אבל זה המניעה והמעכב הוא עקר התכלית שלמות התקון כנ"ל, כי אי אפשר להשיג השגת אור האין סוף כי אם על-ידי זה דיקא נמצא שמבחינת עשיה גשמיות שהוא עקר המניעה והמעכב והמסך המבדיל והמונע מהשגת אלקותו יתברך כשזוכה לטהר ולקדש את העשיה על-ידי עשית המצות בשמחה אז מזה דיקא עקר התקון, כי עולה על-ידי זה למעלה למעלה עד שנעשה על-ידי זה דיקא בחינת כתר שהוא גם כן בחינת מונע ומעכב שזה המונע והמעכב הוא עקר תכלית שלמות התקון כנ"ל וזה בחינת סוף מעשה במחשבה תחלה, כי סוף מעשה שהוא תכלית גשמיות העשיה הוא במחשבה תחלה שהוא בחינת כתר שהוא בחינת תחלת המחשבה, כי הכתר הוא שרש כל המחין שהם המחשבות כידוע וזה עקר התכלית והתקון כשזוכין להשלים כונת הבריאה להעלות סוף המעשה לתחלת המחשבה, הינו שמגשמיות העשיה שהוא בחינת סוף מעשה מזה דיקא יזכו להשיג תחלת המחשבה שהוא בחינת כתר שנעשה על-ידי תקון העשיה דיקא, דהינו על -ידי עשית המצות מעשיות דיקא כנ"ל, שעל-ידי זה עקר השגת אלקות כנ"ל ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שבת פרק ב בירושלמי), עתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת, שנאמר ( במדבר כג), כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, מחצתם דיקא, שהוא בחינת כתר שהוא בחינת מחצה, כי הוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כנ"ל וישראל ישיגו השגות אלקותו יתברך על -ידי זה דיקא ובזה יהיו גבוהים מן המלאכים, כי המלאכים הם עומדים, ולא עמדו בנסיון של זה העולם המגשם על-כן אין זוכין לבחינת כתר כנ"ל, ועל-כן אי אפשר להם להשיג אלקותו יתברך כמו הצדיקים, כי לא יוכלו לקבל רבוי האור מחמת שאין להם כלים ומחצות בדעתם לעכב ההשגה אצלם ועל-כן נקראים שרפים, כי הם נשרפים ונתלהבים מאור השגתם העצומה מחמת שאין להם מחצות לעכב מחמת שאין להם מצות מעשיות וכו' כנ"ל ( ועין בהתורה ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם וכו' בלקוטי תנינא סימן ז שם מבאר גם כן זה המאמר עתידין צדיקים שיהיו מחצתן וכו' שמחצה הוא בחינת כתר ועין עוד במקום אחר והבן היטב):
וזהו החלוק שבין פסח לשבועות ובשביל זה בפסח אסור החמץ בבל יראה ובל ימצא באסור חמור מאד באסור כרת. ובשבועות צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דיקא, כי איתא בפרי עץ חיים בכונות של פסח, שבפסח יורדת הארה גדולה מן השמים הארת מחין גדולים מאד מאד שיורדים בליל פסח בפעם אחת שלא בהדרגה ושלא כסדר, כי יורדין כל המחין בפעם אחת וכו' מה שאין נמצא כן בכל השנה ואפלו בשבת ושבועות, כי תמיד צריכין לקבל הארת המחין וכסדר מדרגא לדרגא בהמשך הזמן אבל בליל פסח יורדין כל המחין ברגע אחת ועל-ידי זה היה תקף הנס והגאלה הנפלאה של יציאת מצרים, אבל אף-על-פי-כן בבחינה האחרת ההארה של שבועות גדולה יותר מפסח כי בשבועות מקבלין גם אור הכתר באור הבקר על-ידי עסק התורה בלילה שנעורין כל הלילה שעל-ידי זה מקבלין המחין כסדר בהדרגה עד שזוכין באור הבקר לבחינת כתר שהוא בחינת ההארה של שבת בעצמו, אבל בליל פסח אף-על-פי שמקבלין כל המחין בבת אחת שזאת הבחינה אין נמצא אפלו בשבת ושבועות, אבל אף-על-פי-כן אין זוכין לבחינת כתר כל זה מבאר בכונות של פסח, הינו כי בפסח הוא בחינת אתערותא דלעלא קדם אתערותא דלתתא, כי אז הוא עדין קדם קבלת התורה ועל-כן באמת עדין לא היו ישראל ראויין להגאל אלא שהקדוש ברוך הוא דלג על הקץ כמובא שבשביל זה נקרא פסח לשון דלוג וקפיצה שפסח ודלג על הקץ, כי עדין לא זכו למעשים טובים שיהיו ראויים לגאלה, כי עדין לא קבלו את התורה וכמו שכתוב בזהר, ובגלותא קדמאה דנפקו בלא אוריתא כעבדא דברח מרבונה וכו' ועל-כן מחמת שהגאלה היתה בלי מעשה התחתונים רק על-ידי אתערותא דלעלא אף-על-פי שהאיר השם יתברך עליהם הארה גדולה מאד מאד בחסדיו הגדולים שעל -ידי זה היתה הגאלה כמבאר בכונות, אבל אף-על -פי-כן אי אפשר לתקן את בחינת הכתר שהוא המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת המעכב את המחין מרדיפתם וכו' שזה אי אפשר לתקן כי אם על-ידי מעשה התחתונים דיקא על-ידי עשית המצות בשמחה כנ"ל ועל -כן אסור החמץ אז באסור חמור מאד, כי חמץ הוא על-ידי אחור הזמן כנראה בחוש שעקר החמוץ העסה על-ידי השהיה שכשמשהין את העסה איזה זמן היא באה לידי חמוץ. ושרש החמץ הוא מבחינת חמוץ המח, כי הלחם של חמשת מינים שהוא עקר אכילת האדם ומזונו הוא בחינת דעת, כי על-ידי האכילה נמשכין המחין כידוע וכמו שכתוב ( שיר השירים ה), אכלו רעים, שהם תרין רעין דלא מתפרשין שהם חכמה ובינה שהם המחין שנמשכין כפי האכילה שהוא חיות האדם, כי עקר החיות הוא הדעת והמחין, כמו שכתוב ( קהלת ז), החכמה תחיה וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות שהמח והדעת כפי האכילה ועקר האכילה הוא הלחם שהוא סועד לבב אנוש שזה חמשת מיני דגן שמברכין עליהם המוציא וברכת המזון שהם עקר המזון וחיות האדם, דהינו בחינת מחין ודעת שזהו עקר החיות כנ"ל ועל-כן הם חמשת מיני דגן בחינת ה' הדעת וכמבאר במקום אחר ( סימן נג חלק א) ואלו הה' מיני דגן שהם בחינת דעת הם באים לידי חמוץ על-ידי שהיה והמתנה ואז עקר תקון אכילתם כנראה בחוש ושרש החמץ בקדשה עליונה הוא משתלשל מבחינת הכח המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר שהוא בחינת המתנה, בחינת כתר לי זעיר וכו' ( איוב לו) כי כשאחד שואל את חברו איזה דבר הוא אומר לו המתן עד שאתישב שזהו בחינת כתר שהוא לשון המתנה כנ"ל כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל ועקר תקון הדעת והמחין היא על-ידי בחינה זאת שהוא הכח המסדר והמישב בחינת כתר כנ"ל ומשם שרש החמץ בקדשה שהוא על-ידי המתנה ושהיה שזהו בחינת הכח המסדר הנ"ל שהוא בחינת המתנה, בחינת כתר, דהינו בחינת המתן עד שאתישב וכנ"ל וכשזוכין לתקן את המסדר והמישב בקדשה כראוי על-ידי שמקבלין הארת הכתר אזי עקר תקון המחין על-ידי זה עד שיכולין לזכות על-ידי זה לבחינת תשעה היכלין הנ"ל שהם בחינת אורות הצחצחות שעל ידם משיגין אותו יתברך, כי על-ידי זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל אבל זה הכתר אי אפשר לתקן כי אם על-ידי מעשה התחתונים דיקא וכנ"ל וכל זמן שאין האדם זוכה למעשים טובים בשמחה בתכלית השלמות כראוי, דהינו לשבר את היצר הרע ולבטל כל המניעות והעכובים מעבודת השם יתברך עד שיזכה לעבודה תמה כראוי כל זמן שאין זוכה לזה, עדין לא זכה לתקן את בחינת הכתר שהוא הכח המסדר והמישב הנ"ל וכל זמן שאינו מתקן את כח המסדר הזה, אינו רשאי לכנס לשום השגה ולא לשום חקירה בידיעתו יתברך, כי עליו נאמר, וכל זר לא יאכל קדש רק צריך לסמך על אמונה לבד לילך בעקבות הצדיקים האמתיים בעקבות אבותינו הקדושים הם זכו לזה על-ידי מעשים טובים ואנו מחיבים לילך בדרכיהם באמונה לבד בלי שום חקירה כלל ומי שמקדים חס ושלום חכמתו ליראת חטאו וחכמתו מרבה ממעשיו, מכל שכן וכל שכן כשאין לו מעשים טובים ויראת חטא כלל חס ושלום ורוצה להתחכם בחכמת ידיעת אלקותו יתברך ודרכיו הנפלאים הוא מקלקל ופוגם הרבה, וראוי לו שלא בא לעולם, כי בודאי יפל באין סומך בכפירות ואפיקורסות גדול ויעקר עצמו משני עולמות ועליו נאמר ( ישעיה מז), חכמתך ודעתך היא שובבתך כי מאחר שלא זכה למעשים טובים ולא תקן עדין המסדר והמישב, על -כן אין לו שום כלי לקבל את הדעת דקדשה ובודאי יקלקל הרבה על-ידי דעתו וחכמתו, כי יכנס במפלא ממנו, כי הכל מפלא ורחוק ממנו וכל ההשגות הם כנגדו בחינת מה למעלה מה למטה וכו' מאחר שלא תקן עדין כלי המחין, שעקר תקונם נמשך מבחינת הכתר שהוא בחינת הכח המסדר והמישב הנ"ל שמשם נמשך תקון כל המחין, כי הכתר הוא שרש תקון כל המחין וזה בחינת מה שאיתא בזהר הקדוש לענין תקון בחינת שבירת כלים ומיתת המלכים ( אדרא רבא קלה), כל רישא דעמא דלא אתתקן בקדמיתא לית עמא מתתקנא וכו', עין שם שעקר התקון הוא על-ידי תקון הכתר שהוא בחינת עתיק שהוא ראש כל המחין והמדות וכו'. וזה הכתר אין זוכין לתקן כי אם על-ידי מעשה התחתונים דיקא כנ"ל וזה בחינת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל-ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות ונמשך העצבות חס ושלום שהוא סטרא דמותא בחינת בעצבון תאכלנה, כי אדם הראשון היתה השגתו עצומה מאד מאד, כמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה עד שכל המלאכים היו מקנאין אותו וכו' כמובא, אבל כל השגתו היתה עדין בבחינת אתערותא דלעלא לבד בלי אתערותא דלתתא כלל, כי לא זכה להשגתו על-ידי תפלה ומעשים טובים שהקדים מקדם רק השם יתברך בראו בעצמו בהשגה עצומה הזאת וכל עקר בריאתו והשגתו הכל היה על-ידי אתערותא דלעלא לבד, כי בשעת בריאת העולם והאדם לא היה עדין מי שיעורר אתערותא דלתתא, כמובא בספרים ועל-כן מחמת שהשגת אדם הראשון היה בבחינת אתערותא דלעלא לבד בלי אתערותא דלתתא כלל, על-כן עדין היה צריך תקון האדם עם כל העולמות התלויים בו וכמובא בספרים שכל העולמות היו תלוים ועומדים אז עד שיתפלל תפלתו וימתין בזווגו עד שבת ולא יעבר על חטא עץ הדעת, שלא היה זוכה לתקן כל העולמות והיה הכל מתקן אז כמו שיהיה לעתיד:
ולכאורה הדבר תמוה איזה תקון היו צריכין העולמות מאחר שעדין לא היה שום חטא ופגם כלל וגם מה ענין עץ הדעת טוב ורע?! אך כל עקר התקון שהיו צריכין להאדם והעולמות אז, הכל היה בסוד שבירת כלים ומיתת המלכים כידוע בכתבי האריז"ל, וכל עקר התקון שהיו צריכין, הכל היה מחמת שכל העולמות נבראו בלי אתערותא דלתתא, ועל -ידי זה נגע איזה פגם דק מן הדק בבחינת כתר ומשם נמשך ונשתלשל בחינת שבירת כלים וכו' כמובא בכתבים שהכתר אף-על-פי שלא היה בו שבירה נגע בו איזה בחינת פגם בחינת בטול ועקר הפגם היה מחמת שלא היה עדין אתערותא דלתתא, כי הכתר שהוא בחינת המסדר והמישב וכו' אינו נתתקן בשלמות כי אם כשמשברין את היצר הרע והמניעות שאז מהפכין היצר הרע והמניעות לבחינת טוב נפלא, כי נעשין מהמניעות בחינת כח המסדר שהיא מעכב ומונע את המחין מלצאת חוץ לגבול שזהו בחינת כתר שהוא עקר התקון כנ"ל ומחמת שאדם הראשון נברא בלי אתערותא דלתתא וכן היתה כל השגתו כנ"ל, על-כן עדין לא היה לו שלמות ועקר שלמותו היה נגמר אם היה עומד בנסיון של אכילת עץ הדעת טוב ורע ועקר אסור עץ הדעת טוב ורע הוא בחינה זאת שאסר עליו השם יתברך שלא יאכל אכילה כזאת שעל ידה יכנס מחו לדעת ולחקר בחינת טוב ורע, מהיכן נמשך הטוב והרע, הינו בחינת חקירות וידיעות בדרכי הנהגתו יתברך, שאסר עליו לכנס בזה מאחר שלא זכה עדין לתקן בחינת הכתר על-ידי מעשיו הטובים ואם היה זוכה לעמד בנסיון זה והיה מתפלל תפלתו היה זוכה על-ידי זה לתקן את בחינת הכתר והיה משיג בחינת התשעה היכלין הנ"ל בשלמות על-ידי אתערותא דלתתא. ואז היה מתבטל אחיזת עץ הדעת לגמרי, כי עקר אחיזתו אז לא היתה כי אם מבחינת השבירה שהיתה מחמת שנבראו העולמות בלי אתערותא דלתתא כנ"ל:
וזהו בחינת אסור חמץ בפסח שהוא חמור מאד, שהוא בחינת חטא עץ הדעת, שהוא סטרא דמותא, כמובא מחמצת תמן חמץ תמן מת כי חמץ הוא בחינת חמוץ המח כנ"ל שבא על-ידי המתנה ושהיה כנ"ל וכל זמן שאין זוכין לתקן המחין על-ידי אתערותא דלתתא על-ידי תפלה ומצות ומעשים טובים אזי עדין אינו זוכה לבחינת הכתר כנ"ל ועל-כן אסור לו להחמיץ את מחו בשום ידיעה והשגה כנ"ל וישראל במצרים שהיו בגלות גדול מאד והיו משקעים במ"ט שערי טמאה שנפלו לשם על-ידי חטא אדם הראשון כמובא ולא היה אפשר לגאלם כי אם על-ידי שיאיר עליהם השם יתברך אור גדול מאד להשיג אלקותו יתברך בהארה גדולה מאד, כמובא בכונות ועל-כן באמת חמל עליהם השם יתברך והאיר עליהם הארה נפלאה אז כנ"ל, אבל מחמת שכל הארתם היה עדין בלי אתערותא דלתתא, כי היה קדם קבלת התורה על-כן עדין לא זכו לבחינת כתר כנ"ל, על -כן אסור אז החמץ באסור חמור מאד, כי השגתם והארתם אז היה רק לפי שעה כמובא, בבחינת חפזון, כמו שכתוב, כי בחפזון יצאת וכו' ולא יראה לך חמץ כי אסורים להחמיץ מחם ודעתם כלל בהשגתם העצומה מאחר שעדין לא תקנו את כח המסדר והמישב שהוא בחינת כתר כנ"ל, על-כן עדין לא נתתקן החמץ בקדשה ועל-כן אז בפסח אז החמץ הוא סטרא דמותא ממש, כי הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע ממש מאחר שעדין לא תקנו את הכתר, על-כן אסור עליהם ההמתנה והשהיה בדעתם, כי אין זוכין עדין לבחינת הכתר שהוא בחינת המתנה כנ"ל, על-כן כל אכילתם צריך להיות מצה לבד, כי כל הארתם והשגתם אז הוא בחינת מחין גדולים מאד שהם למעלה ממדרגתם שבאו רק לפי שעה לצרך הגאלה כנ"ל שכל זה הוא בחינת מצה שהוא בחינת מחין גדולים מאד שמקבלין בחפזון שלא בהדרגה ושלא כסדר מחמת שעדין לא תקנו את הכח המסדר והמישב את המחין שאז יורדין המחין בהדרגה כסדר ומחמת זה אסור החמץ עתה באסור חמור מאד, כי אם ירצה להמתין ולהחמיץ מחו באור ההשגה הגדולה הזאת יכול לתעות מאד, כי תתגבר הסטרא אחרא מאד שהם הכפירות ובלבול המחין וכל זה מחמת שעדין לא תקנו את הכח המסדר הנ"ל והמחין יורדין בחפזון שלא כסדר וזה הוא תקף הנס של הגאלה של פסח שהשם יתברך עשה עמנו חסד נפלא ונורא מאד שאנו זוכין להארה גדולה כזאת שאין אנו ראויים לזה על-ידי אתערותא דלעלא, כי בלא זה לא היה אפשר להגאל בשום אפן כי אי אפשר לקבל אז המחין כסדר על-ידי כח המסדר הנ"ל מחמת שבמצרים נאחזו בהם הקלפות מאד. וכבר מבאר בהתורה הנ"ל שאי אפשר לזכות לתקן את הכח המסדר הנ"ל שעל ידו משיגין אמצעותא דעלמא שהוא אור האין סוף כי אם כשיורדין תחלה לעמקי הקלפות להעלות ניצוצי השמחה שהם ניצוצי הקדשה לבררם משם שזהו בחינת מי יימר הנאמר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב, אבל עכשיו בשעת גאלה הראשונה בשעת יציאת מצרים אז אי אפשר להתחיל כסדר לברר תחלת ניצוצי הקדשה מעמקי הקלפות על-ידי עשית המצות בשמחה, ולעלות אחר כך בבחינות הנאמרים בהתורה הנ"ל עד שיזכו לתקן המסדר והמישב עד שיזכו על-ידי זה להשיג אמתת השגת אלקותו יתברך, כי אז במצרים נאחזו בהם הקלפות מאד ולא היה להם כח להעלות השכינה מגלותה בהדרגה כסדר, על-כן הפליא השם יתברך חסדו עמנו והאיר עליהם התגלות אלקותו בהארה נפלאה שלא בהדרגה ושלא כסדר ועל-ידי זה נתבטלו הקלפות ויצאו השכינה וכנסת ישראל משם וההארה העליונה הבאה מלמעלה בפסח שאז עדין אין זוכין להמשיך הכח המסדר והמישב מבחינת כתר כנ"ל זאת ההארה היא בחינת מצה שהוא בחינת מחין גדולים מאד, כי בבחינת חמץ, שהוא בחינת חמוץ המח שם נאחז אז הסטרא אחרא מאד מחמת שעדין לא זכו להמשיך בחינת כח המסדר והמישב את המחין מבחינת כתר וכנ"ל:
אבל אחר כך אחר יום ראשון של פסח נסתלק הארה הגדולה הזאת ולא נשאר רק הרשימו ואז מתחילין לקבל המחין בהדרגה כסדר על-ידי ספירת העמר כידוע עד שזוכין בשבועות על-ידי קבלת התורה לתקן גם המסדר והמישב את המחין, כי נמשך עליהם הארה מכתר עליון כנ"ל שאין זוכין לזה כי אם על-ידי מצות ומעשים טובים בשמחה שזהו בחינת קבלת התורה וכנ"ל ועל-כן אז צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דיקא, כמו שכתוב ( ויקרא כג), חמץ תאפינה, כי אז מעלין בחינת החמץ לשרשו העליון בקדשה העליונה שהוא בחינת כח המסדר, שהוא בחינת המתן, בחינת כתר, שזהו בחינת חמץ שנעשה על-ידי המתנה ושהיה וכו' כנ"ל:
וזהו החלוק שבין ישראל לעובדי כוכבים כי בישראל נאמר ( דברים ז), כי אתם המעט מכל העמים, שאתם ממעיטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה ( כמובא בפרוש רש"י) שכשהשם יתברך מאיר עליהם הארת התנוצצות אלקותו יתברך אינם רודפים לחקר אחר חקירות וידיעות וחכמות, רק הם מתחזקים באמונה ורודפים אחריו מיד בבחינת ( שיר השירים א) משכני אחריך נרוצה, שתכף כשהשם יתברך מתחיל למשכם אליו, אזי תכף הם רצים אחריו וכמו שפרש רש"י שם אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני אליך ואני תכף רצתי אחריך וכו' ותכף כשישראל מתחילין לרדף אחריו יתברך אזי השם יתברך עושה עצמו כמו מי שבורח ומסתיר ומעלים עצמו בבחינת ( שם ח) ברח דודי וכו' בבחינת ( שם ה) פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר וכו' ואחר כך צריכין להתחיל בהדרגה כסדר לרדף אחריו ולבקשו לעבדו בעבודות ובמעשים טובים בשמחה עד שנזכה למצאו בהתגלות נפלא יותר ויותר, שכל זה הוא בחינת פסח ושבועות כנ"ל, כי על-ידי מעשיהם הטובים בשמחה זוכין לתקן המסדר והמישב, ואזי זוכין למה שזוכין, הינו בחינת השגת התשעה היכלין וכו' הנ"ל וזהו בחינת ( שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע שהקדימו נעשה לנשמע ולכאורה אי אפשר להבין הדבר כלל איך אפשר לעשות קדם שישמעו האמת שהתורה שבחה אותם על זה שמגדל תשוקתם להשם יתברך הקדימו נעשה לנשמע כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ( שבת פרק ח) גדל שבח ישראל בזה אבל אף-על-פי-כן קשה הדבר מאד איך יציר ענין זה ואיך עולה על הדעת לעשות קדם שנשמע, אך באמת בהתורה גופה מבאר הענין היטב, כי מבאר בפסוק שתשובתם היתה כך, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נמצא שאמרו מה שידבר ה' יעשו וכו' נמצא שבאמת הם עושין אחר שישמעו דברי ה', כמבאר בפסוק כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אך לפי זה קשה אם כן מה מעלתם שהקדימו נעשה לנשמע הלא כבר הקדימו לומר שיעשו מה שידבר ה' כנ"ל אך באמת הענין מבאר היטב על פי הנ"ל, דהינו שישראל אמרו שהם אינם רוצים לחקר שום חקירה בטעמי המצות ובדרכי השגתו והנהגותיו יתברך, רק כל אשר ידבר ה' נעשה מיד תכף בלי שום שאלה וחקירה כלל ואחר כך ונשמע, כי נשמע לשון הבנה בלב, כמבאר בפרוש רש"י ובדברי רבותינו זכרונם לברכה בכמה מקומות, הינו שישראל אמרו שכל אשר ידבר ה' יעשו מיד כפי אשר יצא מפי משה רבנו בלי שום חקירה ושאלה אחר שום טעם כלל ואחר כך על-ידי זה ונשמע, כי על -ידי עשית המצות באמת בתמימות בשמחה זוכין אחר כך להשיג מה שמשיגין על-ידי שזוכין לתקן בחינת הכח המסדר שהוא בחינת כתר וכו' כנ"ל ששם מקור השמחה כידוע וזה גדל מעלת ישראל ועל-כן באמת זכו על -ידי זה לשני כתרים שהם בחינת שמחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם) שבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו מלאכים ונתנו שני כתרים בראש כל אחד וכו', שנאמר, ושמחת עולם על ראשם כי אלו ההשגות והעדים שזכו על-ידי נעשה ונשמע הם בחינת כתרים בחינת שמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם, כי זכו לבחינת כתר שהוא בחינת המסדר והמישב כנ"ל:
אבל העובדי כוכבים האפיקורסים הם מזהמת הנחש מפגם עץ הדעת טוב ורע שאינם בני אמונה, וקדם שעושים שום עבדא טובה והם משקעים עדין בתאותיהן הרעות הם רוצים תכף להשיג בשכלם המגשם בתאות להשיג חקירות בידיעת אלקותו יתברך והם רוצים להקדים הנשמע לנעשה שבתחלה יגלה להם השם יתברך כל סודותיו ויגלה להם כל דרכי הנהגותיו וטעמי כל המצות ואז אפשר היו מרצים לעשות איזה מצוה, כי בודאי אם היו רואים אור המצוה בשרשה שהיא מאירה בכל העולמות והיא תכלית כל התענוגים שבעולם ולמעלה מכל התענוגים למעלה מכל הטובות וההצלחות וכו' וכו' בודאי מי פתי יסיר הנה שלא ירצה לקבל טוב נפלא ונצחי כזה, בפרט שיכולין לקנותו בדמים קלים לזכות בעד גדול אחד לקנות ציצית לטליתו אשר כל העולם אינו יכול לקבל אור הציצית, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אור כל מצוה ומצוה נעלה ונשגב מאד מאד, אשרי הזוכה לעשותם בשמחה כראוי לנו לשמח אשר זכה אותנו משה רבנו עליו השלום להצלחה אמתית ונצחית כזאת וראוי לנו לומר אשרנו מה טוב חלקנו וכו', אשרנו וכו' בכל יום ויום בשמחה רבה נפלאה עד אין קץ ותכלית, כי אנו זוכין להאמין בו יתברך ובמשה עבדו ובתורתו ובמצותיו הקדושים ולשמח בהם על-ידי האמונה לבד ועל-ידי זה נזכה אחר כך למה שנזכה כל אחד לפי מדרגתו, אבל העובדי כוכבים הרשעים החוקרים ההולכים בדרכיהם אינם רוצים להאמין בסודות כונות המצות ואומרים דברים בדויים על משה רבנו עליו השלום ומפרשים טעמים של שטות והבל על מצותיו יתברך הקדושים והנוראים, כי הם רוצים להשיג ולהבין קדם המעשה שזהו עקר פגם חטא עץ הדעת טוב ורע שהסיתו הנחש הקדמוני ואמר לו שהשם יתברך מטעה אותו חס ושלום כמו שכתוב ( בראשית ג), כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם וכו', וזה עקר הנסיון של ישראל שזכו על -ידי זה לקבלת התורה על-ידי שהקדימו עשיה לשמיעה, דהינו לעשות ככל אשר ידבר ה' בלי שום שאלה וחקירה כלל, ואחר כך יזכו להבין כפי מה שיזכו על-ידי עבודתם כנ"ל ועל-כן על-ידי זה זכו לכתרים הנ"ל בחינת שמחת עולם, כי על-ידי זה זוכין לבחינת כתר שהוא מקור השמחה כנ"ל:
הכלל, שעקר תקון כל העולמות הוא על-ידי שמקדימין עשיה לשמיעה, שזהו בחינת אמונה, דהינו שמקדימין לעשות כל המצות בשמחה גדולה על-ידי האמונה לבד, אף -על-פי שאין מבינין בהם שום טעם ואז על-ידי זה, על -ידי עשית המצות בשמחה זוכה לעלות מעלה מעלה עד שזוכה להמשיך ברכת השכל ולתקן המסדר והמישב, שהוא בחינת כתר ואז זוכה על-ידי הרדיפה והמעכב להשיג השגת התשעה היכלין הנ"ל שעל-ידי זה משיגין אלקותו יתברך שהוא אור האין סוף כנ"ל, כי אי אפשר להשיג שום השגה אמתית בהשגת אלקותו יתברך כי אם כשזוכה לקבל ולהמשיך כח המסדר והמישב שנמשך מבחינת כתר, שהוא בחינת המונע והמעכב את המחין, שעל-ידי זה עקר השגת אור האין סוף, בבחינת מטי ולא מטי, שעל-ידי זה נעשין התשעה היכלין הנ"ל כנ"ל וזה הכח של המסדר והמישב אין זוכין כי אם על-ידי עשיה ועובדא דיקא, דהינו על-ידי עשית המצות בשמחה כנ"ל ואז דיקא זוכה להשיג אור האין סוף על-ידי הרדיפה והמעכב דיקא בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל, שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע וזה התכלית אין מי שזוכה כי אם הצדיקים הגדולים במעלה מאד, כי אף-על-פי שהכל אומרים שתכלית הידיעה אשר לא נדע אבל אין מי שידע פרוש דבר זה בשלמות כי אם מי שאוחז בזה, דהינו שזוכה לזה על-ידי מעשיו הטובים כאשר הבנתי מפי רבנו זכרונו לברכה, כמבאר בשיחותיו הקדושים ואז כשזוכה לזה אז הידיעה והעדר הידיעה הכל אחד כי על-ידי שניהם דיקא נגמר הידיעה וההשגה, כי שניהם אחד בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, שהלא נדע בעצמו, שהוא העדר הידיעה, הוא בעצמו הידיעה ובאמת אין מי שיבין ענין זה בשלמות כי אם הזוכין לזה, אשרי להם, כי הידיעה והעדר הידיעה הם בחינת הרדיפה והמעכב שבאמת שניהם אחד כי על-ידי שניהם דיקא נמשך ההשגה בבחינת מטי ולא מטי, ועל -כן באמת ההשגה הזאת הוא בחינת השגת התשעה היכלין הנ"ל דלית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען וכו', שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל ומי שזוכה להשגה זאת הוא מתקן חטא אדם הראשון ומבטל סטרא דמותא, שהוא הסטרא אחרא, שהוא בחינת הכפירות, שהם בקשו חשבנות רבים שנמשכין מפגם עץ הדעת שעקר הפגם היה בבחינת בקשו חשבנות רבים, כמו שפרש רש"י על פסוק ( קהלת ז), עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים, שזה נאמר על חטא אדם הראשון, עין שם כי עקר חטא אדם הראשון היה שהסתכל במה דלא הוו לה רשו, כמובא בזהר הקדוש, הינו כנ"ל, כי הוא לא זכה עדין לתקן הכח המסדר והמישב וכו' כנ"ל, על כן היה צריך לבלי להחמיץ מחו בהשגתו ולבלי לרדף כלל להשיג ולחקר במה שאין לו רשות רק להאמין בהשם יתברך לקים המצוה שמצוה עליו לבלי לאכל מעץ הדעת והוא עבר על זה והרהר אחר השם יתברך ואחר מצותיו ואכל מעץ הדעת והסתכל במה דלית לה רשו לאסתכלא ועל-ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות, כי על-ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע ורצה לידע שרש הטוב והרע קדם שתקן את הכח המסדר וכו' על-ידי זה נפל לכפירות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי היה בחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד אלופו של עולם, שהוא בחינת כתר שנקרא פלא, בחינת אלף כידוע , דהינו שעשה פרוד בין בחינת הדעת ובין בחינת הכתר שהפריד הרדיפה מהמעכב ועל-ידי זה נפל לגמרי ונשבר ונתבטל הדעת וההשגה לגמרי עד שאי אפשר להבין שום השגה שלמה בבחינת מטי ולא מטי הנ"ל כי אם ממעט דמעט הצדיקים הגדולים שזכו לזכך עצמן מזהמת הנחש לגמרי שהם מתקנין חטא אדם הראשון, כי זוכין לעשות מצות בשמחה באמונה לבד כנ"ל עד שזוכין על-ידי זה להשיג השגת הכתר לתקן בחינת המסדר והמישב הנ"ל, שעל-ידי זה נעשין התשעה היכלין הנ"ל, שעל-ידי זה משיגין אור האין סוף, בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל:
וזהו ( שמות ל), כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם וכו', הינו כשתרצה למנות את ישראל ואז צריכין שמירה ותקון שלא ישלט סטרא דמותא חס ושלום, על-ידי המנין, כמו שכתוב ( שם), ואל יהיה בהם נגף בפקד אתם כי המגפה בחינת מיתה שולטת חס ושלום, על-ידי המנין, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא, שהוא סטרא דמותא, הוא מבחינת מנין, כי הסטרא אחרא הוא בחינת בקשו חשבנות רבים כנ"ל, כי זה ידוע שהשם יתברך הוא למעלה מהמנין והמספר בבחינת לפני אחד מה אתה סופר וכל עקר המנין והמספר שהוא בחינת רבוי מתחיל אחר הבריאה, כי אחר הבריאה יש כמה גונין ופרטים ושם שיך מנין שהוא רק במקום הרבוי וזה הדבר אי אפשר להשיג בשום דעת אנושי איך נמשך הרבוי, שהוא בחינת מנין ומספר ממקור האחדות, דהינו בחינת פעלות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט יתברך, כי זה אי אפשר להשיג עכשיו בהדעת כי אם באמונה לבד שממשיכין לנו הצדיקים הגדולים הנ"ל, שזוכין להשגת התשעה היכלין הנ"ל, כי אלו הצדיקים הזוכין להשגה זאת, הם כוללין ומיחדין כלליות הבריאה, שהוא בחינת מספר ומנין, שהוא בבחינת אחר הבריאה כנ"ל, הם כוללין הכל בקדם הבריאה בשרש האחדות, כי הם משיגין השגת אלקותו ואחדותו יתברך ויתעלה בבחינת מטי ולא מטי, בבחינת רדיפת ומעכב עד שנעשין אצלן תשעה היכלין הנ"ל ואלו התשעה היכלין בשרשם למעלה הם גבוהים ונעלמים מאד מאד בתכלית ההעלם, כי הם בחינת אורות הצחצחות שהם למעלה מהספירות, כי לית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידיען וכו' כנ"ל, אבל אף-על-פי -כן מחמת הרדיפה והמעכב הנ"ל, על-ידי זה מכה הרדיפה בהמעכב עד שנעשין, כביכול, בחינת היכלות בההשגה בבחינת מספר ומנין, כי הם תשעה היכלין ואלו התשעה היכלין שרש כל הספירות הם שרש המספר והמנין, כי אלו התשעה היכלין הם אורות הצחצחות, שהם שרש הספירות כידוע, שמשם נמשכין כל המספרים שבעולם, שהם בחינת כלליות הבריאה כנ"ל ועל-כן הם במספר תשעה היכלין, תשעה דיקא, כי מספר תשעה הוא שרש כל המספרים שבעולם כידוע בחוש שהמספר כלה אצל תשעה, כי אחר תשעה חוזר המספר למקור האחדות שהוא עשרה, שהוא בחינת אחד, כי עשרה הוא עשירית אחד וכן הולך המספר עד תשעה עשיריות ואחר כך חוזר ונכלל באחד שהוא מאה אחת וכן לעולם כידוע נמצא, שעקר שרש המספר הוא תשעה ואחר כך חוזר הכל ונכלל באחדות, כי כן הדבר באמת שהמספר והמנין חוזר ונכלל תמיד באחדותו יתברך, שזה עקר תקון כל העולמות, כי באמת שרש המספר נמשך מאחדותו יתברך על -ידי בחינת תשעה היכלין הנ"ל שנעשין על-ידי הרדיפה והמעכב הנ"ל, שהם בבחינת מטי ולא מטי, רצוא ושוב, רצוא ושוב, שהם שבים ורצים תמיד ונכללין באחדותו יתברך ואינם נפרדים לעולם ממקור האחדות יתברך ועל-כן הם רק תשעה היכלין כי אחר שמגיעין לבחינת תשעה היכלין הנ"ל, אזי אל מקום שהם הולכים שם הם שבים ללכת ברצוא ושוב, בבחינת מטי ולא מטי, וחוזרים ונכללים באחדותו יתברך נמצא, שאלו התשעה היכלין, שהם שרש כל המספרים שבעולם הם מקשרים ומיחדים באחדותו יתברך. ומי שזוכה להשגה זאת אזי נתבטלין כל הכפירות ונתבטל סטרא דמותא, שהוא בחינת בקשו חשבנות רבים שהם החקירות והכפירות הנמשכין מהרבוי, כי זה הצדיק שזוכה להשגה זאת זוכה לכלל כל המספרים והמנין שהם באים אחר הבריאה, לכלל הכל במקור האחדות על-ידי השגת התשעה היכלין הנ"ל כנ"ל:
וזהו בחינת מצות שקלים לצרך קרבנות צבור וקטרת ומלאכת המשכן, כי על-ידי מצות שקלים שמביאין מהם קרבנות וקטרת, על-ידי זה נמשך שמחה, בחינת קטרת ישמח לב כנ"ל, וכן בקרבנות כתיב שמחה, כמו שכתוב ( דברים יב), ושמחתם בכל משלח ידכם וכן בפסוקים הרבה שעל-ידי השמחה הזאת של קרבנות וקטרת, שזהו בחינת עשית המצוה בשמחה על-ידי זה מעלין הקדשה מהקלפות עד שזוכין להשגת תשעה היכלין הנ"ל כנ"ל, ואזי כשזוכין להשגה זאת נתבטל סטרא דמותא והכפירות הנאחזין בהמנין והמספר, כי נכלל המספר והמנין באחדותו יתברך כנ"ל:
ועל-כן צותה התורה לתן שקלים לצרך קרבנות וקטרת בעת המנין כדי שלא יהיה בהם נגף בפקד אתם, כי נתבטל סטרא דמותא, שהוא הסטרא אחרא הנאחז בהמנין, הוא נתבטל על-ידי השקלים, שהם לצרך הקרבנות וקטרת, שהם בחינת עשית המצוה בשמחה, שעל-ידי זה נכלל המנין באחדותו יתברך על-ידי השגת התשעה היכלין הנ"ל כנ"ל:
וזה בחינת מחצית השקל, 'מחצית השקל' דיקא, בחינת מחצית השקל תרומה לה', כי השגה הנפלאה הזאת, שהם השגת התשעה היכלין הנ"ל שזוכין על-ידי השקלים, שהם בחינת עשית המצוה בשמחה זאת ההשגה היא בבחינת מחצית השקל, שזהו בחינת מטי ולא מטי בבחינת רדיפה ומעכב שצריך לעמד על המשקל תמיד כי אם ירדף להשיג יותר מהראוי לפי בחינתו תתבטל ההשגה לגמרי, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר ואם יעכב וימנע ההשגה לגמרי גם כן לא ישיג כלל, על כן זאת ההשגה היא בבחינת מחצית השקל וצריך תמיד להכריע המשקל למעלה לכלל באחדותו יתברך תמיד ברצוא ושוב בבחינת מחצית השקל תרומה לה', אשרי הזוכה לזה ועל-כן נצטוו לתן שקלים בעת הקמת המשכן, כי כל חדרי המשכן ובית המקדש וכליהם, כלם הם בחינת כלים והיכלות דקדשה שנמשכין מהיכלין העליונים ששרש כלם הם בחינת התשעה היכלין הנ"ל שעל ידם עקר השגת אלקותו שזוכין להם על-ידי עשית המצוה בשמחה, שזהו בחינת מצות שקלים כנ"ל על -כן נצטוו לתן שקלים בשביל בנין המשכן, כי המשכן שהוא בחינת היכלין הנ"ל נבנה ונעשה על-ידי עשית המצוה בשמחה, שהוא בחינת שקלים כנ"ל וכן מבאר בהתורה הנ"ל על פסוק 'מקדש ה' כוננו ידיך', שמקדש הוא בחינת ברכת השכל, כמבאר שם, עין שם כי עקר השגת אלקות היה בבית המקדש והמשכן, כמו שכתוב ( שמות כה), ונועדתי לך שם וכו':
ועל-כן אחר פרשת שקלים קורין פרשת זכור, שהוא בחינת מחית עמלק והמן ימח שמו, שהם בחינת הכפירות של המחקרים, שהם עקר זהמת הנחש, בחינת סטרא דמותא ועל -כן רצה המן בתקף אחיזתו שם בהכפירות אלו שהם סטרא דמותא, על כן רצה חס ושלום, להתגבר להמית ולהשמיד חס ושלום, את כל ישראל והשם יתברך בעצמו הפר עצתו וקלקל מחשבתו ומחה אותו מן העולם על-ידי כח השקלים של ישראל, שהם בחינת עשית המצוה בשמחה, שעל-ידי זה נתבטלין כל הקלפות כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( מגלה יג), רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך, הינו כנ"ל:
ואחר-כך קורין פרשת פרה שהיא מטהרת מטמאת מת, כי פרשת פרה אדמה מגלה לנו שאי אפשר להשיג ולהבין שום טעם במצות הבורא יתברך שמו ואסור להרהר בזה כלל, כמו שכתוב ( במדבר יט), 'זאת חקת התורה', וכמו שפרש רש"י שם, לפי שהשטן ואמות העולם מונין את ישראל מה מצוה הזאת ומה טעם יש בה, לכך כתוב 'חקה', לומר, חקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה וזאת המצוה של פרה אדמה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, לגלות ולהורות על כל מצות התורה שאסור להרהר אחר טעמים כלל ועל-כן גם שאר המצות נקראים חקים, כמו שכתוב, 'והחקים והתורות', ופרש רש"י גם שם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו' שאמות העולם מונין את ישראל כי אין בהם שום טעם וכו', כי באמת טעמי המצות נעלמים ונסתרים ואי אפשר להשיגם בדעת אנושי כלל, רק צריכין לקימם באמונה בלבד, להאמין בה' ובמשה עבדו כמו שכל ישראל מאמינים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקר ולהבין איך דבר השם יתברך עם משה שאסור להעלות על הכתב, מכל שכן על הפה דבריהם ודעותיהם הזרות והסרוחות והמטנפות המלאים קיא צואה יותר מבית הכסא ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם, ועל-כן מצות פרה אדמה מטהרת מטמאת מת, כי פרשת פרה הוא בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ( קהלת ז), כי היא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, שזה בודאי אי אפשר להשיג ולהבין בשום דעת אנושי כלל והיא דיקא מטהרת מטמאת מת שעקר הטמאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים שהם סטרא דמותא, כי הם עקר זהמת הנחש כנ"ל ועל-כן על-ידי מצות פרה, שהיא בחינת חקת התורה שמגלית לנו שהתורה היא בחינת חקה, בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה, בחינת חקה חקקתי, גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה, על-ידי זה נטהרין מטמאת מת כי על -ידי זה נתבטל סטרא דמותא, על-ידי שמאמינים בהשם יתברך ובמצותיו ואין חוקרין אחר שום טעם כלל, רק מקימין אותם בדרך חקה לבד שזה עקר האמונה, ועל -ידי זה דיקא זוכין לשמחה, שעל-ידי זה משיגין התשעה היכלין הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד באחדות גדול ושם נכללין ונתיחדין כל ההפכים יחד, וכלם נכללין באחדותו יתברך ששם שרש סוד פרה אדמה, שהיא בחינת שני הפכים בנושא אחד, כי מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, שזה נמשך מסוד בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל, שעל-ידי שפגם בו אדם הראשון והפריד הרדיפה מן המעכב על-ידי אכילת עץ הדעת וכו', על-ידי זה המשיך המיתה והטמאה בעולם ומשם כל ההפכים שבעולם, שאי אפשר להשיגם כי כל הקשיות הם בחינת הפכיים, כגון קשיות הידיעה והבחירה וכיוצא בזה, שאי אפשר להבין אלו הקשיות מחמת שלפי דעת אנושי של עכשיו נראים כשני הפכים בנושא אחד, אבל אנו מאמינים שבאמת הכל נכון וצדק ובאמת אינם שני הפכים כלל, רק שמחמת חטא אדם הראשון ומחמת גשמיותנו וחטאתנו של עצמנו על-ידי זה אי אפשר להבין בשכלנו איך נכללים אלו ההפכים יחד וכל זה נמשך מפגם הפרוד שגרם אדם הראשון בהשגתו בין הרדיפה והמעכב, ועין בתקונים בענין חטא אדם הראשון ותבין עתה קצת ועל -כן על-ידי מצות פרה דיקא שאנו מקימין מצותיו אף על-פי שיש בה שני הפכים, שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים, שזה אי אפשר להבין בודאי, ואף על-פי-כן אנו מקימין אותה באמונה לבד, על-ידי זה אנו ממשיכין עלינו אמונה לקים כל מצותיו וחקותיו בלי שום טעם כלל ועל-ידי זה נטהרין מטמאת מת שהוא בחינת החקירות והכפירות הנ"ל, כי על-ידי שמקימין המצות באמונה לבד, שזה עקר השמחה כנ"ל, על-ידי זה נכללין בבחינת התשעה היכלין הנ"ל ששם נכללין כל ההפכים יחד שלעתיד תתגלה השגה זאת ויראו שונאינו ויבושו ואנחנו נגיל ונשיש בה', כמו שכתוב ( ישעיה מא), ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:
ואחר-כך קורין פרשת החדש, כי כל זה הוא סוד קדוש החדש, שהוא בחינת תקון הלבנה מפגימתה, כי חמה ולבנה שוים נבראו, כמו שכתוב ( בראשית א), את שני המארת הגדלים וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( חלין ס), אך על-ידי קטרוג הירח שאמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, על-ידי זה נתמעטה ועל-ידי מצות קדוש החדש, על-ידי זה אנו עוסקין בתקונה למלאת פגימת הלבנה וכו' וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל, דהינו זה שזוכה להשיג השגות הנ"ל על-ידי הרדיפה והמעכב, בבחינת מטי ולא מטי, שזהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל, זה זוכה למלאת פגימת הלבנה, שהוא בחינת קדוש החדש כנ"ל, כי חמה ולבנה אורם נמשך מבחינת האין סוף, שהוא למעלה מנפש רוח נשמה וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל, כי משם עקר האור של כל המאורות שבכל העולמות, ומחמת שזה האור אי אפשר להשיג כי אם על-ידי שני בחינות הנ"ל שהם הרדיפה והמעכב כנ"ל, על-כן משני בחינות אלו נמשך ונשתלשל בחינת שני המארת הגדלים, שהם חמה ולבנה, שהם נמשכין משני בחינות אלו, שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהם נכללין יחד, ועל-ידי שניהם דיקא משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל, כי חמה הוא בחינת ידיעה, שהוא בחינת רדיפה הנ"ל, הינו רדיפת המחין כנ"ל ולבנה הוא בחינת העדר הידיעה, שהוא בחינת המעכב הנ"ל, כי שמש ידע מבואו, אבל לבנה לא ידע מבואו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( ראש השנה כה). נמצא, כי חמה הוא בחינת ידיעה, בחינת שמש ידע מבואו, אבל לבנה לא ידע מבואו, זה בחינת העדר הידיעה שהוא בחינת המעכב הנ"ל ובאמת שניהם שוין בבחינת שני המארת הגדלים, כי בשרשם הכל אחד, כי נכללים ביחד הרדיפה והמעכב שהם בחינת ידיעה והעדר הידיעה, כי דיקא על-ידי שניהם יחד משיגין אור האין סוף כנ"ל, ועל -כן החמה ולבנה הנמשכין משני בחינות אלו כנ"ל נבראו שניהם שוין והיו שניהם גדולים, כי באמת שניהם שוין מאחר שעל-ידי שניהם יחד דוקא משיגין אור האין סוף כנ"ל, אך על-ידי קטרוג הירח שאמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, כי נתקנאה בחמה ופגמה הפגם שפגם אדם הראשון, שלא רצה להמתין שעה אחת עד שיהיה ראוי להשיג מה שישיג ורצה לידע ולהסתכל תכף במה שאין לו רשות ועל-ידי זה נתמעטה השגתו לגמרי. וזהו בעצמו בחינת פגם הירח שנתקנאה בהחמה שנמשכת אורה מבחינת הידיעה ואורה של הלבנה נמשכת מבחינת המעכב הנ"ל, על-כן לא רצתה להמתין ולהאמין שיהיו שניהם שוין ואמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, כי לא רצתה להאמין שהרדיפה והמעכב נכללין שניהם יחד ועל-ידי שניהם יחד דיקא משיגין השגת אלקותו יתברך, ועל-ידי זה נתמעטה ועל -כן עקר תקון הלבנה למלאת אותה מפגימתה הוא על-ידי בחינה הנ"ל, דהינו על-ידי השמחה של מצוה, שעל-ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף על-ידי הרדיפה והמעכב, על -ידי שניהם יחד דיקא כנ"ל ואז נכללין החמה ולבנה ביחד ונמשך עליהם אורם בשוה בבחינת את שני המארת הגדלים וכנ"ל וזהו בחינת סוד העבור שלא נמסר כי אם לגדולי גדולי ישראל, כי זה הסוד נמשך מסוד השגת התשעה היכלין הנ"ל על-ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל, שאין מי שיזכה לזה כי אם גדולי גדולי הדור ועל כן נוהגין לשמח מאד בשעת קדוש הלבנה, כמו שכתוב בשלחן ערוך שנוהגין לעשות רקודין ומחולות וכו', כי עקר תקון פגימת הלבנה הוא על-ידי שמחת המצוה וכו' כנ"ל וזה שאנו אומרים ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכן אומרים בברכת המאורות בשבת, שמחים בצאתם וששים בבואם, כי עקר המאורות הוא על-ידי השמחה, שעל-ידי זה דיקא זוכין להשיג אלקותו יתברך על-ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל, שעל-ידי זה נתתקן פגימת הירח וכנ"ל ועל-כן מצות קדוש החדש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, כי עקר מצות קדוש החדש, שהוא תקון הירח, תלוי בשמחה כנ"ל, שזהו שרש כל המצות שבתורה, בבחינת פקודי ה' ישרים משמחי לב ועל-כן נצטוו במצוה הזאת בשעת יציאת מצרים, כמבאר שם בפרשה, כי עקר יציאת מצרים הוא על-ידי השמחה שעל -ידי זה יוצאין מן הגלות, כמו שכתוב, כי בשמחה תצאו כנ"ל:
וזה בחינת חצות לילה, שאז היה עקר גאלת מצרים, כמו שכתוב ( שמות יא), כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים. כי יום ולילה הם בחינת חמה ולבנה ששרשם נמשך משני הבחינות הנ"ל שהם בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל שעל -ידי שניהם יחד דיקא משיגין השגת אלקותו בבחינת מטי ולא מטי בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע כנ"ל. ועל-כן שם נכללין יום ולילה יחד, שזהו בחינת ( זכריה יד) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, כי לעתיד נזכה להשגה זאת שנמשכת על -ידי כלליות הרדיפה והמעכב ביחד כנ"ל, ששם נכללין לילה ויום יחד כנ"ל ועל-כן יהיה אז יום אחד אשר הוא לא יום ולא לילה, כי שם הוא למעלה מהזמן ושם נכלל יום ולילה יחד כנ"ל וזהו, והיה לעת ערב יהיה אור כי עקר השגת האור, שהוא אור האין סוף, הוא על-ידי המסדר והמישב, שהוא בחינת המעכב הנ"ל, שהוא בחינת חשך, בחינת ( תהלים יח) ישת חשך סתרו שזה החשך הוא למעלה מכל האורות, כי על ידי זה משיגין אור האין סוף כנ"ל, וזהו, והיה לעת ערב יהיה אור כי עקר השגת האור אין סוף הוא על -ידי המעכב, שהוא המסדר והמישב, שהוא בחינת חשך העליון כנ"ל ועל-כן גם בסדר הבריאה קדם החשך לאור, כמו שכתוב, ויהי ערב ויהי בקר וכו'-ברישא חשוכא והדר נהורא ( שבת עז), כי אי אפשר להשיג האור כי אם על-ידי החשך, בבחינת ( קהלת ב), כיתרון האור מן החשך, כי כל האורות נמשכין מאור האין סוף שאי אפשר להשיגו אלא על -ידי בחינת החשך, שהוא בחינת המעכב, בחינת העדר הידיעה, דהינו כשיש לו זה הכח במחו שיודע בעצמו שאינו יודע כלל, כי אי אפשר להשיג זה האור כי אם כשיש לו כח המסדר שהוא כח המעכב כדי שיעכב מחו בשעת רדיפה שלא יכנס במה שאין לו רשות, אז דיקא יכול להשיג מה שישיג בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל:
וזה בחינת חצות שהנקדה האמתית של חצות לילה קשה להשיג עד שאמרו זכרונם לברכה ( ברכות ג) שאפלו משה לא ידע חצות אימת וכו' כי בחצות הלילה אז מתחיל להתנוצץ אור היום, הינו שאז נמשך התגלות אלקותו יתברך, שהוא בחינת אור האין סוף, שהוא שרש של כל המאורות שנתגלה בחצות דיקא כי אז נכללין לילה ויום יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב ששניהן נכללין יחד שעל-ידי זה דיקא משיגין אורו יתברך ועל-כן אז הוא זמן יציאת מצרים, שאז נתגלה אלקותו יתברך בבחינת כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, דהינו שאז בחצות, כביכול, השם יתברך בעצמו יוצא ומגלה עצמו שעל-ידי זה יוצאין ממצרים שהם כלל כל הגליות, כי הקלפות, שהם הכפירות, שהם עקר הגלות נתבטלין ונכנעין על-ידי התגלות אלקותו שנתגלה בחצות דיקא שאז בעת הנקדה של חצות לילה אז נכללין החשך והאור יום ולילה יחד שהם בחינת הרדיפה והמעכב שנכללין יחד, שעל-ידי זה נתגלה השגת אלקותו כנ"ל וזאת הנקדה אי אפשר להשיג ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם) שגם משה לא ידע חצות אימת, כי זהו בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שזה אי אפשר להשיג איך נכללין הידיעה והעדר הידיעה יחד ואי אפשר לכון הרגע והנקדה שם נכללין שניהם יחד, שזהו בחינת חצות כנ"ל ועל-כן נסמך פרשת כחצת הלילה וכו' לפרשת קדוש החדש, כי שניהם בחינה אחת, כי זהו גם כן סוד העבור, שהוא סוד קדוש החדש למלאת פגימת הלבנה, על-ידי זה הסוד ששם נכללין חמה ולבנה יחד וכו' כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ( שם), מכדי משה לא ידע חצות אימת ודוד ידע? אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו', כי משה הוא בחינת חמה, בחינת פני משה כפני חמה ( בבא בתרא עה) ודוד הוא בחינת לבנה, כי מלכות דוד נמשל ללבנה כידוע, ומאחר שמשה לא השיג בחינת הנקדה של חצות איך אפשר לדוד להשיג, ומסיק אלא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו, ועל-ידי זה היה יודע חצות אימת, כי כנור הוא בחינת שמחה שנמשכת על-ידי עשרה מיני נגינה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בפסוק עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעלך, הינו בחינת שמחה של מצוה שנמשכת מכנור של דוד שעל-ידי זה זוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על -ידי הרדיפה והמעכב שעל-ידי זה היה יודע חצות אימת, כי זה הוא סוד חצות לילה סוד קדוש החדש כנ"ל:
ועל-כן דוד דיקא זכה לזה, כי דוד הוא בחינת מלכות משיח, והוא בחינת אתערותא דלתתא, בבחינת ( תהלים נז), עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ( ברכות ד), אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי, דהינו שזכה לאתערותא דלתתא קדם אתערותא דלעלא, ( וכמו שפרש ה"טורי זהב" בתחלת ארח חיים, עין שם), כי משה רבנו הוציא את ישראל ממצרים, שהיא גאלה הראשונה, שאז היה קדם קבלת התורה, שההכרח היה לגאלם על-ידי אתערותא דלעלא לבד כנ"ל, ומחמת זה אז נאסר החמץ, ומחמת זה אמר כחצת, כי אי אפשר להשיג נקדת חצות, שהוא נקדת תכלית העליה הנ"ל מחמת שהיה קדם קבלת התורה שלא זכו ישראל עדין לבחינת אתערותא דלתתא בשלמות כנ"ל וזהו ( שמות יב), "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו' וכל זה היה בעת נקדת חצות לילה, שאז היה עקר הגאלה, ובאותה הנקדה היה תלוי גאלתם, שאם היה מתמהמה הגאלה עוד רגע אחת היו נשקעים שם, חס ושלום, כמובא בספרים, ומשם נמשך אסור חמץ בפסח שאסור במשהו, שהוא סוד משהו הנ"ל שלא יכלו להתמהמה עוד אפלו משהו, שמחמת זה נאסר החמץ, כמבאר שם בפסוק גופה, שזהו סוד אסור חמץ, כמו שכתוב, "ויאפו את הבצק וכו' עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה, וכל זה היה בעת חצות לילה, שאז היה עקר הגאלה כנ"ל, כי עקר התגלות אלקותו יתברך הוא בבחינת חצות לילה, שאז נכלל לילה ויום יחד, שהם בחינת הרדיפה והמעכב כנ"ל, ומחמת שאז לא זכו עדין לבחינת כתר ולא זכו עדין לתקן בחינת המעכב מחמת שלא היה להם אתערותא דלתתא בשלמות, על-כן הצרכו לצאת בחפזון ונאסר החמץ אז באסור חמור מאד, כי כשההארה וההשגה נמשכת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא צריך לרוץ אחריו יתברך בחפזון גדול ולבלי להחמיץ מחו ולישב דעתו כלל, כי אם ירצה אז לישב דעתו יהיה נכשל ויפל מאד מאד כמו אדם הראשון שחטא בזה שרצה תכף לחקר וכו', כנ"ל, מאחר שההשגה גדולה ונשגבה מאד מאד מכלי המחין שלו, מאחר שיורדת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא ועל-כן צריכין לאכל אז מצה דיקא, שהוא בחינת חפזון, בחינת הארה העליונה הגבה מאד, והמצה בעצמה היא אסותא, כמו שאיתא בזהר הקדוש, כי על-ידי זה בעצמו שאנו אוכלין מצה שבעת ימים ונזהרין מחמץ במשהו, על-ידי זה אנו שומרין את מחנו לבלי להרהר אחרי מדותיו ולבלי להסתכל במה שאין לנו רשות, ועל-ידי זה בעצמו נעשה בחינת אתערותא דלתתא עד שאנו זוכין לקבל אחר כך המחין בהדרגה כסדר ועל -כן אחר פסח התר החמץ, כי כשהמחין יורדין כסדר על -ידי אתערותא דלתתא, אז כל אחד לפי בחינתו זוכה לבחינת כח המסדר והמישב את שכלו, ואז אין צריכין חפזון, כי נמשך עלינו הארה מבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ואז התר ונתתקן החמץ בקדשה על-ידי כח המסדר והמישב שנמשך עלינו, שהוא הארת הכתר כנ"ל:
כי אין בין חמץ למצה אלא משהו, שזה המשהו אי אפשר להשיג, שהוא סוד נקדת חצות לילה, סוד קדוש החדש, סוד תכלית הידיעה אשר לא נדע שזהו הסוד לא יתגלה עד שיבא משיח בן דוד במהרה בימינו, שאז תהיה הגאלה על-ידי התורה, על-ידי אתערותא דלתתא, ואז יאיר עלינו הארת הכתר שישיג משיח, בבחינת ועד עתיק יומין מטא וכו' ( דניאל ז) ועל-כן אז נאמר, "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון וכו'" ( ישעיה נב) ואז יהיו נכללים משה ודוד ביחד, כי משיח יהיה כלול משניהם, שהם בחינת חמה ולבנה, רדיפה ומעכב, שהם בחינת דעת ואמונה, כי המעכב הוא בחינת אמונה, שהוא בחינת מלכות דוד, דהינו שמעכב המחין מרדיפתם רק לסמך על אמונה, וכשזוכין שיהיו נכללין שניהם יחד אז עקר השגחת אלקותו יתברך, שאז יהיה בימי המשיח, שיהיה כלול משניהם, ממשה ודוד כנ"ל, ואז יתתקן חטא אדם הראשון בשלמות וכל זה נזכה על-ידי עשית המצות בשמחה, שעל-ידי זה תהיה עקר הגאלה, בחינת כי בשמחה תצאו ועל-ידי זה נזכה להשגה הנ"ל כנ"ל בהתורה הנ"ל, אשרי מי שיזכה לזה במהרה בימינו, אמן:
ונחזר לענין ראשון, שכל זה הוא בחינת סוד נפילת אפים, שאז הוא תכלית הזווג והיחוד שלמעלה, שהוא בחינת השגת אור האין סוף על-ידי כלליות הרדיפה והמעכב וכנ"ל, ועל-כן אחר נפילת אפים אומרים קדשה דסידרא, ואז יורדת ונמשכת השפע למטה כידוע בכונות, כי עקר המשכת השפע למטה על-ידי כח המסדר את המחין, שהוא כח המעכב את המחין מרדיפתן, כי לפי רהיטת ורדיפת המחין למעלה למעלה להשיג אור האין סוף אם לא היה כח המעכב הנ"ל, היו המחין עולים למעלה והיו יוצאים מכליהם והיו מתבטלים לגמרי, ואז בודאי לא היה שום שפע יורדת למטה מאחר שהיו המחין עולים ולא חוזרים כלל, והיה באמת חס ושלום, נחרב העולם, כי זהו בחינת מיתת המלכים, מחמת שלא היו הכלים יכולים לקבל האור וחזרו האורות, שהם המחין, למעלה לשרשם, אבל על-ידי כח המסדר שנמשך מבחינת הכתר, שעל ידו עקר תקון כל העולמות כנ"ל, על-ידי זה כשהמחין רודפין למעלה, אזי זה הכח המסדר, שהוא כח המעכב, הוא מעכב אותם מרדיפתם ואז מחמת מהירת רדיפת המחין והמעכב מעכב אותם, אזי מכה הרדיפה בהמעכב עד שנעשין על-ידי זה תשעה היכלין דלאו אנון נהורין וכו', שעל ידיהם משיגין אור האין סוף ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. ועל-כן, על-ידי זה ממשיכין ומורידין השפע למטה, כי על-ידי הרדיפה נכללין המחין למעלה בבחינת רצוא, ועל-ידי המעכב הם חוזרין בבחינת שוב ובחזרתם נמשך כל ההשפעות והברכות למטה, כי עקר כל הברכות נמשכין משם מאור האין סוף יתברך שמו, שהוא מחיה את כלם והוא שרש כל הברכות וההשפעות שבעולם ואי אפשר לקבל השפע כי אם על-ידי הכלים שנעשין על-ידי בחינת התשעה היכלין שנעשין על-ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל ועל-כן אומרים אז קדשה אחר נפילת אפים שהוא קדשת ובא לציון, כי קדש הוא בחינת המחין כידוע, והם שלש קדשות כנגד תלת מחין שנכללין יחד בשעת רדיפה, שעל-ידי זה נעשין תשעה היכלין על-ידי הרדיפה והמעכב, כמבאר שם בהתורה הנ"ל ועל-כן נקראת זאת הקדשה קדשה דסידרא, דסידרא דיקא על שם המסדר והמישב את המחין, שעקר השפע יורדת למטה על-ידי זה דיקא, כי על-ידי זה חוזרין המחין לתוך כליהם וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל כנ"ל, אמן ואמן:
הלכות נפילת אפים הלכה ה נכללת בהלכות נשיאת כפים הלכה ה: