ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · דברים הנוהגים בסעדה
התאמת הקריאה
וזה בחינת הדין שכתוב בשלחן ערוך בסימן קעח. שדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אם שנה מקום שאינו צריך לברך. כמו שפסק הרמ"א כרב חסדא שאמר מאי טעמא לקבעא קמא קהדר. כי זה עקר שלמות האדם שיהיה קבוע כל כך בתורה ועבודה שבכל מקום שיהיה בכל שנוי מקומות שבעולם מכלם יחזר תמיד למקומו הקבוע שהוא קביעות התורה ששם עקר המנוחה והקביעות, כי זה ידוע למי שיש לו שכל מעט בקדקדו שהאדם אין לו שום מנוחה כלל בזה העולם והוא תמיד נע ונד ומבלבל אפלו כשיושב בביתו, כמו שכתוב, יומם לא ינוח לילה לא ישכב וכו'. ואין שום מנוחה וקביעות להאדם כי אם כשעוסק בתורה ועבודה ששם עקר המנוחה והנחלה. אבל צריכים להשתדל מאד להתקרב לצדיקי אמת שהם יכולים לקבעו בקביעות גדול בתורה שאפלו אם יהיה במקום שיהיה בגשמיות ורוחניות לא יהיה נדחה לגמרי חס ושלום, רק מכל המקומות שבעולם ישוב אל התורה והעבודה בבחינת הלך אל דרום וסובב אל צפון ואל מקומו שואף זורח הוא שם. שבכל מקום שילך ויסבב אל מקומו ישאף לזרח שם בבחינת אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח, שזהו בחינת קביעות מקום הבית-המקדש ששם מקום קביעות התורה, כי מקדם נאמר, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וכו' עד אשר ועברתם את הירדן וכו' והיה בהניח ה' אלקיך וכו'. והיה המקום אשר יבחר ה' שהוא מקום הבית-המקדש וכו'. שעליו נאמר זאת מנוחתי עדי עד וכו' שזהו בחינת קביעות בתי מדרשות הנ"ל שימשיך דעתו תמיד אל קביעות התורה בבחינת לקבעא קמא קהדר. שמכל שנוי מקום שהוא יחזר תמיד אל התורה. וזהו בחינת בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נדי הרכם צפור, עין פרוש רש"י שם שפרש לענין שנתגרש מארץ-ישראל. על-כן הוא אומר בה' חסיתי שיחזירני להסתפח בנחלתו איך תאמרו אתם טורדי לנפשי נדי הרכם וכו', הינו שדוד אומר מאחר שאני חוסה בה' ואני מקוה ומצפה ומיחל ומחכה בכל עת וממשיך רצוני תמיד לשוב לקביעות התורה שהוא בחינת הר ששם מקום קביעות הארון בהר המוריה, על-כן איך תאמרו לנפשי נדי וכו', כי איני נע ונד מהתורה לעולם, כי בכל מקום שאני שם דעתי תמיד לקביעות התורה שהוא בחינת הבית-המקדש וכנ"ל. ועל-כן נקרא הבית-המקדש 'בנוי לתלפיות'-תל שהכל פונין ומסתכלין אליו. כי כל רעותין תקועין תמן שזהו עקר ההתחזקות שבכל מקום שהוא יפנה מחשבות לבו ויסתכל אל מקום קביעות התורה שהוא בחינת לשכת הגזית שבבית-המקדש ששם היו עוסקין גדולי הצדיקים בתורה שעל זה נאמר מקרא זה כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, כמו שפרש רש"י שם, עין שם. וזהו 'צוארך', שהוא לשכת הגזית שהיתה חזקן ומבצרן של ישראל. ואותו המגדל בנוי לתלפיות בנוי לנוי להיות הכל מסתכלין בו וכו', עין כל זה בפרוש רש"י שם הינו כנ"ל:
וזהו, וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא? קריעת ים-סוף ומלחמת עמלק וכן נסמך פרשת יתרו לפרשת בשלח שמדברת מקריעת ים-סוף ומסתימת במלחמת עמלק, כמו שכתוב, מלחמה לה' בעמלק מדר דר. כי עמלק הוא עקר זהמת הנחש, כמובא, הינו בחינת כלל כל המונעים והמעכבים וכו' מן הקדשה שבאים מהבגדים הצואים שנמשכין מזהמת הנחש. ועל-כן קלפת עמלק הוא אורב תמיד על כל אחד מישראל בכל עת שרוצה להתקרב אל הקדשה והוא מתגבר בכל פעם מחדש ועל-כן צריך ה' יתברך בעצמו, כביכול, ללחם עמו בבחינת מלחמה לה' בעמלק מדר דר, ועקר התגברותו הוא על הגרים ובעלי תשובה שעליהם מתגברים מאד המניעות וכו' הנמשכין מהבגדים הצואים שהם בחינת זהמת הנחש שהוא קלפת עמלק. והכנעתו על-ידי בחינת קריעת ים-סוף שאז היה עקר גמר יציאת מצרים והתחלתם לכנס לארץ-ישראל, כי אז נפל פרעה וחילו לגמרי ויצאו מרשותו לגמרי והתחילו לילך לארץ-ישראל. כמו שאמרו בהשירה, תבאמו ותטעמו בהר נחלתך. ועקר קריעת ים-סוף היה על-ידי ארונו של יוסף, כמו שכתוב, הים ראה וינס ויצא החוצה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שזהו בחינת כח קדשת קברי הצדיקים הגדולים שזכו לתכלית שלמות שמירת הברית שזכו ללמד וללמד וכו' ועל-כן כלב כשראה שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדשת ארץ-ישראל, על-כן הלך ונשתטח על קברי אבות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועל-ידי זה זכה למה שזכה, כמו שכתוב, אם לא הארץ אשר דרך בה וכו'. כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כי כשרוצים לבוא לארץ-ישראל שהוא כלליות כל הקדשות מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים וכו' מאד מאד כמו הים והירדן, כמבאר בהתורה הנ"ל שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שמתגברים אז ביותר כמו ים ונהר ממש עד שראה כלב שאי אפשר להכניעם כי אם על-ידי כח קברי הצדיקים שהם קברי האבות שהלך ונשתטח עליהם. ועל-כן כל קריעת ים-סוף היה על-ידי כח ארונו של יוסף הצדיק שהוא בחינת קבר הצדיק שעל-ידי זה היתה עקר הגאלה, כמו שכתוב, ויקח משה את עצמות יוסף עמו כנ"ל. ועל-כן היה מהלך ארונו של יוסף אצל ארון הלוחות, כי עקר קבלת התורה נמשך משם כנ"ל:
ועל-כן יתרו שהיה גר צדק עקר גרותו היה על-ידי ששמע קריעת ים-סוף ומלחמת עמלק, כי שמע והבין שאף-על-פי שהוא מלחמה גדולה ועצומה לזכות להתגיר באמת ולשוב אל הקדשה כי הוא בחינת מלחמת עמלק שמתגבר ומתפשט ביותר בכל פעם כנ"ל, אף-על-פי-כן כבר הקדים ה' יתברך רפואה למכה שהוא בחינת קריעת ים-סוף שהיה בזכות וכח ארונו של יוסף וכו' כנ"ל שעל-ידי זה זכו לגרש שטף מים רבים בחינת המים הזידונים ושיהיה נפתח להם מימי החכמה והדעת שזהו בחינת קריעת ים-סוף שברחו המים מפניהם ונפתחו להם אז מעינות החכמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ראתה שפחה על הים וכו' ואז נכנע ונפל פרעה וחילו לגמרי והתחילו לילך לארץ-ישראל. שכל זה הוא בחינת הכנעת קלפת עמלק שהוא בחינת המניעות מן הקדשה וכו' המתפשטים מאד שבאים מהבגדים הצואים ועל-כן אף-על-פי שאחר כך מתגבר בכל פעם יותר אף-על-פי-כן בכח הזה יכולים להכניעו תמיד. וכל זה שמע והבין יתרו ונתגיר בחינת מה שמועה שמע ובא? קריעת ים-סוף ומלחמת עמלק, כי עקר קיום הגרים ובעלי התשובה שישארו קימים בקדשתם הוא על -ידי זה כנ"ל:
ועל-כן עקר מפלת קלפת עמלק לגמרי יהיה רק כשיבואו ישראל אל המנוחה ואל הנחלה, כמו שכתוב, והיה בהניח ה' אלקיך לך וכו' תמחה את זכר עמלק וכו'. כי כל זמן שאין באים אל המנוחה הקדושה בשלמות הוא מתגבר בכל פעם כמבאר לעיל. אבל מכניעין אותו בכל פעם בכח התורה והצדיקים ובפרט על-ידי צדיקים שוכני עפר שכבר באו אל המנוחה בשלמות, כמו שכתוב יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו (ישעיה נז) וכתיב, ושם ינוחו יגיעי כח (איוב ג) שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על הצדיקים וכמו שכתוב ואתה לך לקץ ותנוח וכו'. וזה שאמרה נעמי לרות כשרצתה להתגיר, ועתה בתי הלא אבקש מנוח אשר ייטב לך וכו' 'מנוח' דיקא. כי זכתה בגדל צדקתה שנתגירה באמת בשלמות גדול כל כך עד שפשטה מעצמה לגמרי הבגדים הצואים ונתלבשה בבחינת בגדי שבת כנ"ל שהוא בחינת מנוחה. עד שזכתה שיצא ממנה משיח שהוא יביא את ישראל אל המנוחה ואל הנחלה בגשמיות וברוחניות במהרה בימינו, אמן:
ועל-כן כשבאו המלאכים אצל אברהם נתן להם לאכל. כי בזה הראה להם שלא יקטרגו על ישראל שרוצים לקבל את התורה. אף-על-פי שעתידין לחטא וזה שמובא במדרש, בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה בקשו מלאכי השרת לפגע במשה וכו'. והלא זה הוא שאכלתם אצלו. כי אז כשבאו המלאכים לאברהם אז התחיל התנוצצות קבלת התורה מאחר שכבר נמול אברהם שהיא מצוה ראשונה שנצטוה בה. וגם באו לבשרו שיהיה נולד יצחק שממנו יצאו כל ישראל שיקבלו את התורה על-כן אז השתדל אברהם אבינו להציל את ישראל שלא יוכלו המלאכים לקטרג עליהם אף-על-פי שהם כמו שהם. ועל-כן נתן להמלאכים לאכל כדי שידעו ויבינו על-ידי זה כל מה שהאדם צריך לסבל בעולם הזה שהוא מכרח לאכל שיש בו ברורים כאלו עד שבסוף צריך לבררו בתוך הגוף מפסלת כזה. ועל-כן אין לקטרג על האדם אם נכשל חס ושלום, במה שנכשל מאחר שהוא במקומות כאלו שצריך לברר מבחינת קיא צואה ממש ממקומות מטנפים כאלה. ועל-כן באמת המלאכים הנ"ל. אף-על-פי שאכלו בקדשה גדולה כראוי למלאכים וראשון ראשון מסתלק, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבה וירא פרשה מח) אף-על-פי-כן לא יצאו נקי אז כי נכשלו בשלמותם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה עד שהכרחו להתמהמה בזה העולם ולא יכלו לעלות עד בימי יעקב ואחד לא עלה עד ימי מנוח, כמובא, כי מזה העולם קשה מאד לצאת נקי בשלמות, כמובא שהמלאך כשבא לזה העולם אינו יכול לעלות למקומו עד שטובל עצמו כמה טבילות בנהר דינור. ועקר ברור הטוב מהזהמא בזה העולם כלול בבחינת אכילה וכנ"ל. כי עקר הזהמא נתאחזה על-ידי חטא אדם הראשון שהיה בענין האכילה ועל-כן אברהם אבינו עליו השלום, כבד את המלאכים בענין האכילה ובזה הראה ורמז להם גדל עצם היגיעות והמרירות שצריך האדם העלוב הזה לסבל בזה העולם על-כן אין להם עוד פתחון פה לקטרג על ישראל שלא יקבלו את התורה, כי בודאי ההכרח לתן לנו את התורה, כי אי אפשר לעמד נגד זה העולם כי אם על-ידי התורה שנקראת אכילה דקדשה כנ"ל באריכות. ועל-כן כשרצו לקטרג על משה כשעלה למרום לקבל את התורה צר קלסתר פניו כמו אברהם ואמר להם, הלא זה הוא שאכלתם אצלו. כמו שכתוב במדרש הנ"ל, הינו שה' יתברך השיב להם, איך יש לכם פתחון פה לקטרג על קבלת התורה לזה העולם, והלא אכלתם אצלו. 'אכלתם' דיקא, כי בזה טעמתם קצת מה שצריך האדם לסבל בזה העולם עד שאי אפשר לו לחיות ולהתקים בלי התורה, כמו שכתוב, לולא תורתך שעשעי וכו' וכנ"ל:
ועל-כן כשבא המלאך אל מנוח. ורצה גם-כן לכבדו לאכל השיב לו שאינו רוצה עוד לאכל, כמו שכתוב, אם תעצרני לא אכל בלחמך כי אז כבר הגיע שעתו לחזר ולעלות, על-כן לא רצה עוד לאכל שלא יתעכב יותר, כי כבר טעם גדל הכבדות של ברור האכילה אצל אברהם כנ"ל שעל-ידי זה נתעכב כל כך כנ"ל. וזה שנאמר שם בעליתו למקומו, ומפלא לעשות (שופטים יג) כי עליתו למקומו היה בדרך פלא גדול, כי קשה לעלות ולשוב למקומו לנקות עצמו מזהמת זה העולם כנ"ל ובשביל זה קבעו לנו רבותינו זכרונם לברכה בברכת אשר יצר 'ומפליא לעשות' כי זה הברור הוא פלא גדול כנ"ל:
בציעת הפת הלכה ו נכללת בהלכות נטילת ידים הלכה ו מאות י והלאה: