ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · ברכת הודאה ה

ארבעה צריכין להודות. יורדי הים, והולכי מדבריות וכו', ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך וכל הח'י'י'ם' וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי התורה אית לן בירא בדברא וכו' בסימן ל"א עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', וכל היסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. כי יש כוכבים שהם מחיבים שיהיה דרך וכו', ויש שהם מחיבים שיהא מדבר וכו'. ועל-כן התקנה לזה שיתן צדקה קדם שיצא לדרך כמו שכתוב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו וכו'. ועקר שלמות הגלגלים שלמות הצדקה אינו אלא בשבת וכו' שהיא בחינת אמונה. ועקר קיום האמונה על-ידי בחינת ברית וכו'. ויש שני בחינות ברית בחינת אברהם שהוא ברית עלאה שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין, ובחינת אליעזר שהוא בחינת ברית תתאה שהוא בחינת חנוך מט"ט וכו'. והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו'. וברית עלאה הוא שמירת הברית קדש, וברית תתאה הוא שמירת אסור והתר וכו'. וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית. הינו שיהא צדיק ולמדן וכו'. ועל-ידי זה זוכה לבחינת חסד הינו אהבה והשתוקקות לה' יתברך ואזי עושה נפשות הינו שעושה נקדות לאותיות התורה. כי אותיות בלא נקדות כגוף בלא נפש שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש. כן הצטרפות וזווגן של האותיות במאתים ושלשים ואחד שערים לעשות איזה פעלה אין להם כח אלא לפי הנקדות, והנקדות הן האהבה והכסופין בבחינת נקדות הכסף, והכסופין הן הנפש וכו'. ולפי הכסופין כן הנקדות, אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות. ואם כוסף לשוב בתשובה נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וכו'. וזהו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, כי צריך שיהא צדיק ולמדן וכו' עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועין במה ששיך לזה הנדפס סמוך לזה בלשוני. וכלל הדבר שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה, כי על ידם נתהוה נפש טוב ונגמר על-ידי הדבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להפך חס ושלום כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע חס ושלום. כי הנפש שנתהוה על-ידי כסופים רעים מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו חס ושלום. וזה יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו' עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועין שם מענין ארבעה שנכנסו לפרדס וכו', ומבאר שם שמי שמפריד למדן מצדיק שאומר שלמדן לבד הוא מעלה הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות שהפריד בחינת מט"ט בחינת מלאך שהוא בחינת למדן בחינת כשר ופסול וכו' מה' צבאות שהוא בחינת צדיק במעשים טובים. כי באמת למדן אפלו בתורה בלא מעשים טובים אינו כלום אדרבא לא זכה נעשית לו סם המות, ועל-כן צריך הרב שיהא דומה למלאך ה' צבאות הינו שהוא למדן בתורה ועובד את ה' בצדקות ומעשים טובים, ועל-ידי זה הוא מציר אותיות התורה לטוב אזי תורה יבקשו מפיהו שאותיות התורה מבקשים לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על-ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו שעל-ידי זה יוצאין הנפשות שהם בחינת נקדות להאותיות ונצטירין ונזדוגין האותיות לטוב וכו', כי אותיות התורה הם פועלים כי הם החיות של כל דבר והם מנהיגין את העולם, והכל כפי הנקדות שבני אדם ממשיכין על-ידי כסופין לטוב או להפך חס ושלום שעל ידיהם מצירין האותיות לטוב או להפך חס ושלום, ועל-כן יש להתורה שני כחות זכה נעשית לו סם חיים וכו' עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות על הנס שנעשה להם שהיו בצרה ונצולו שהם תועים במדבר וכו', כי כל הצרות והישועות והנסים שעוברין על האדם כל ימי חייו הכל הוא כפי מה שזוכה לציר אותיות התורה לטוב או להפך חס ושלום כפי הכסופין כנ"ל, כי על-ידי זה מתנהג כל העולם לטוב או להפך כמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב. ועל-כן עקר התקון הוא צעקה לה' יתברך כמו שכתוב שם במזמור 'הודו' שמדבר שם מכל הארבעה הנ"ל שנאמר שם אצל כל אחד ויצעקו אל ה' וכו', כי עקר הצרה היא מחמת שהתגברו ההבלים רעים שנעשו מכסופין רעים שמהם באים כל הצרות חס ושלום על-ידי שנצטירו האותיות המנהיגים העולם ללא טוב חס ושלום וכנ"ל. על-כן התקנה לזה הוא רק ויצעקו אל ה', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה צעקה לאדם וכו'. כי צריכין להתפלל ולצעק אל ה' כדי שיתגברו ההבלים דקדשה ויהיו נעשין נפשות שהם נקדות טובים לציר האותיות לטוב, ועל-ידי זה יהיה נצול מהצרה וכנ"ל. כי הצעקה הוא בחינת קול והבל חזק, כי מאחר שהוא בצרה חס ושלום שזה מורה שכבר התגברו ההבלים רעים על ההבלים טובים חס ושלום, על-כן אין די בתפלה בקול פשוט לבד רק צריך לצעק בקול גדול וחזק לה' יתברך כדי להגביר ההבל דקדשה על ההבלים רעים כדי שיחזר ויתנהג עמו לטובה ועל-ידי זה יצא מהצרה, בבחינת ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם וכנ"ל. ועל-כן כשיוצאין מהצרה צריכין להודות לה' כמו שכתוב יודו לה' חסדו וכו', כי ההודאה והשבח לה' יתברך זהו עקר הדבקות לה' יתברך שזהו בחינת הרצון והכסופין וההשתוקקות לה' יתברך, כי כל ההודאות והשירות והתשבחות כלולים בעשרה מיני זמרה שהם כלם בחינת רצון והשתוקקות נפלא שהוא עקר הדבקות לה' יתברך. וזהו בחינת יודו לה' חסדו, חסדו דיקא וכן מתחיל המזמור הזה הדו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וכן מסים מי חכם וכו' ויתבוננו חסדי ה', חסדי דיקא בחינת חסד המבאר שם בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם שהוא בחינת רצון ואהבה והשתוקקות נפלא לה' יתברך. וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כי על-ידי החסד הזה שהוא בחינת רצון וכסופים טובים על-ידי זה נעשין כל הנפלאות שבעולם על-ידי שנצטירין האותיות לטוב וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל, שהם תעו במדבר בישימון דרך וכו', ויושבי חשך שהם יושבים בבית האסורים כשיוצאים, וחולה ונתרפא ויורדי הים כשעולים משם. כי כל הסכנות העוברים על אלו הארבעה הוא כפי הפגם שפגמו בבחינות המבארים בהתורה הנ"ל שעל ידם באים לכסופין טובים שעל-ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. כי מבאר שם שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', ועקר שלמות הצדקה הוא על-ידי שבת אמונה, ולזכות לזה הוא על-ידי תקון הברית, ותקון הברית הוא בשתי בחינות, דהינו בחינת צדיק ולמדן וכו' עין שם. וזהו בחינת ארבעה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי 'תעו במדבר בישימון דרך', זהו נמשך כפי מה שפגם בצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כמו שמבאר שם באות ד'. וזה לשונו, ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. וזהו בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, עין שם. מבאר שם שתקון הדרך הוא על-ידי צדקה עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

'ויושבי חשך' שהם יושבים בבית האסורים, זה נמשך על-ידי שפגם בשבת אמונה. כי שבת היא חרות הפך התפוס בבית האסורים. ועין עוד לקמן מזה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וחולה שנתרפא הוא כפי הפגם והתקון של בחינת ברית תתאה, שהוא אסור והתר שהוא בחינת רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו', כמו שמבאר שם. שזהו בחינת ההבדלה והברור בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור בין מיין מרורין למיין מתוקין. וכפי הפגם שפוגמין בזה חס ושלום ואין מפרישין ומבררין היטב בין דם לדם בין טהור לטמא, משם באין כל החולאות חס ושלום. כי כל החולאות על-ידי תגברת הדמים העכורים על-ידי פגם הארבע מרות, שהם בחינת מיין מרורין כשאין זוכין להפריש ולהבדיל הדמים טהורים מדמים טמאים על-ידי ברור ההלכה לברר האסור והמתר הטמא והטהור וכו'. נמצא שחולה שנתרפא הוא כפי פגם ותקון בחינת ברית תתאה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויורדי הים כשעולים, הוא כפי תקון בחינת ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין שזהו בחינת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, שזהו בחינת הנתן בים דרך ובמים עזים נתיבה, שמשם נמשך הכח של כל האניות ההולכות בתוך הים בחינת דרך אניה בלב ים. ועל-כן כל יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים עקר כחם לעלות משם בשלום הוא על-ידי כח הצדיקים שהם בבחינת תקון ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מים למים שמשם נמשך הכח שיהיה דרך בים בחינת הנתן בים דרך בחינת דרך אניה בלב ים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שאלו הארבעה צריכין להודות הם בבחינת ארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם תקון הצדקה, ותקון שבת אמונה ותקון ברית תתאה שהוא אסור והתר, ותקון ברית עלאה שהוא שמירת הברית קדש שזהו עקר בחינת צדיק. כי על-ידי תקון כל אלו הארבע בחינות זוכין לכסופין טובים שהם נפשות טובות שעל-ידי זה מצירין האותיות של התורה לטוב, שעל-ידי זה נצולין מכל הצרות ומכל הסכנות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר תכלית התורה הוא כשזוכין למעשים טובים, כמו שאמרו תכלית תורה תשובה ומעשים טובים וכו', כי התורה מנהגת כל העולם. והעקר כפי מה שמצירין אותיות התורה על-ידי כסופין טובים וכנ"ל, כי על-ידי מעשים טובים שזוכין על-ידי כסופים טובים על-ידי זה מצטירין האותיות לטוב ונתתקנין כל ארבעת חלקי התורה, שהם בחינת הארבעה הנ"ל שצריכין להודות שהם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל המבארין בהתורה הנ"ל כנ"ל שהם צדקה ואמונה וכו' כנ"ל. כי ארבעת חלקי התורה הוא בחינת פרד"ס, שהם פשט, רמז, דרוש, סוד, כמובא. וכלם אין להם שלמות כי אם על-ידי כסופין טובים שעל ידם עקר הציור לטוב כנ"ל, שזהו בחינת הארבעה שנכנסו לפרדס המזכרים בהתורה הנ"ל, שאף-על-פי שזכו לכנס לפרד"ס אף-על-פי-כן לא יצאו כלם בשלום בתכלית השלמות כי אם כל אחד כפי כסופיו ומעשיו הטובים, דהינו רבי עקיבא שהיה שלם במעשיו הטובים בשלמות, הוא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום. ובן עזאי ובן זומא אף-על-פי שהיו צדיקים גדולים אבל לא היו שלמים בתכלית כמו רבי עקיבא, על-כן זה הציץ ונפגע וכו'. ואחר שהיתה טינא בלביה כאשר הוכיח סופו שתפס זונה בשוק כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על-כן קצץ בנטיעות לגמרי. כי אף-על-פי שהיה למדן גדול ומפלג בתורה כל כך והיה בידו כל ארבעת חלקי הפרד"ס, אף-על-פי-כן מאחר שלא היה שלם במעשיו כראוי לזה וכסופיו ותשוקתו היו לרעה, על-כן מצא את שלו עד שנתפקר וקצץ בנטיעות רחמנא לצלן. כי עקר שלמות ארבעת חלקי הפרד"ס הם על-ידי כסופין טובים כי למדן בלא צדקות אינו כלום כי ארבעת חלקי הפרד"ס הם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל שהם תקון הצדקה שהוא תקון הולכי דרכים, ותקון שבת-אמונה שהוא בחינת תקון חבוש בבית האסורים, ותקון אסור והתר שהוא תקון החולה שנתרפא, ותקון ברית קדש שהוא תקון הולכי ימים שיעלו משם בשלום:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי בחינת פשט הוא בחינת תקון ברית תתאה שהוא בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שמברר האסור והמתר וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת פשט, דהינו פשט ההלכה שעל-ידי זה עקר ברור ההלכה לברר האסור והמתר וכו'. שכל זה הוא בחינת תקון ברית תתאה כנ"ל. ומי שפוגם בזה, על-ידי זה בא חולאת רחמנא לצלן, על-ידי שאינו מברר בין דם לדם בין מיין דכין למיין מסאבין וכו' כנ"ל. שכל זה בחינת פגם הפשט שאינו מברר פשט ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה בקשיא, בחמר הלכתא וכו' כמו שאיתא בתקונים. דהינו שקשה לו קשיות וחמרות ואינו יכול ללבנה ולבררה, ועל-ידי זה וימררו את חייהם. וזהו בחינת חולאת שבא על-ידי התגברות הארבע מרות בחינת מיין מרירן, שמשם כל החולאות שממררין חיי האדם חס ושלום. כי החולאת היא קלקול החיים בחינת וימררו את חייהם וכו'. כי החולאת סמוך למיתה כמו שכתוב 'ויגיעו עד שערי מות'. שזה נמשך על-ידי פגם בחינת הפשט שהוא בחינת פגם ברית תתאה, שאינו זוכה לברר ההלכה לברר האסור והמתר, להפריש בין מיין דכין למיין מסאבין בין דם לדם, שכל זה מחמת הקשיות וחמר ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקשיא וכו'. נמצא שבחינת פשט הוא בחינת ברית תתאה שעל-ידי פגם זה בא חולאת חס ושלום. ולהפך כפי התקון כן זוכה להתרפאות. דהינו בחינת חולה ונתרפא שהוא אחד מארבעה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

רמז, זה בחינת תקון של הולכי דרכים שהוא על-ידי צדקה כנ"ל, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש כי אם ברמז בבחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני. כי אי אפשר לבאר ולפרש כל המבוכות והטעותים שיש בהליכת הדרכים אפלו בגשמיות. כי מכל דרך ודרך מתפצלים ומתפרשים כמה וכמה דרכים נבוכים מן הצד שאפשר לתעות בהם. מכל שכן וכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת ה', שאי אפשר בשום אפן לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל. כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק תעיתי כשה אבד וכו', שתכף כשנוטין מעט מהדרך יוצאים משם כמה וכמה דרכים נבוכים וכו' עין שם. ומאחר שרב העולם כבר תעו במדבר בישימון דרך וכו', כי אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא, אשר על-ידי כל חטא וחטא חס ושלום תעה מהדרך, וכמו שאנו מתודים בכל יום תעבנו תעינו וכו'. ואיך אפשר לבאר ולברר איך לשוב אל הדרך הישר. על-כן אי אפשר לבאר בפרוש הדרך הישר בכל עת ובכל הלוך ותנועה, כי אם ברמז בחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני, שמרמזין להאדם בכל עת בדרך זו ילך. וכל זה נתתקן על-ידי צדקה בחינת צדקת תמים תישר דרכו, וכתיב בארח צדקה אהלך, כי על-ידי צדקה זוכה לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות בחינת וידריכם בדרך ישרה וכו'. ועל-כן בחינת רמז שבתורה הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על-ידי צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע שעל ידם כל הדרכים כמו שמבאר שם עין שם. כי הגלגלים סובבים בכל יום ובכל עת ובכל שעה שמשם נמשכין כל השנויים שבעולם שה' יתברך מסבב בעולמו, שהם חם וקר קיץ וחרף וכו'. וכן השנויים בפרטיות בכל יום ובכל אדם ובכל מקום. והכל בשביל לרמז רמזים להאדם שישוב אל הדרך הישר באמת כפי אותו היום והשעה כפי מה שמרמזין לו בכל עת. (כמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ-זכרון סימן נד), שמרמזין להאדם בכל עת לשוב לה' יתברך. והכל על-ידי השנויים הנעשים בכל יום על-ידי תנועת הגלגלים שהקדוש-ברוך-הוא מנהיג אותם בחכמה נפלאה בכל עת ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו וכו', הכל כדי לרמז להאדם את הדרך הישר שצריך לשוב בו באותה העת והשעה. והפוגמים בזה ואינם נותנים לב להבין כל הרמזים האלה הבאים על-ידי הלוך הגלגלים בכל יום, על זה נאמר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מביטים בפעל ה' לברכו יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הינו כנ"ל כי עקר ברכת יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הוא לברכו יתברך על חדוש מעשה בראשית בכל יום. כמו שאומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהכל בשביל הרמזים הנזכרים לעיל כדי לשוב לדרך הישר להתקרב אליו יתברך וכנ"ל וכמבאר מזה במקום אחר. נמצא שרמז הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על-ידי בחינת צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

דרוש, זה בחינת תקון שבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות שהוא תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות. כי עקר דרושי התורה נתגלין בשבת כידוע. כי כל דרושי התורה נמשכין משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם בחינת תליסר תקוני דיקנא שהם אור הפנים. ועקר הארת שלשה עשר תקוני דיקנא הוא בשבת שאז עולין לשם כידוע בכונות שבת. כי שבת בחינת אמונה שעל-ידי זה דיקא יכולין לדרש בתורה באמת, כי האמונה היא העקר והיסוד שעליה עומדים, ועל-ידי זה נכנסים אל השכל לדרש את התורה, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שעל-ידי אמונה באים אל השכל וכו' עין שם. ועל-כן אמונה היא בחינת שבת שהוא עולם החרות שעל-ידי זה עקר שלמות הדעת, (כמו שמבאר במקום אחר בסימן יוד בלקוטי תנינא) שעל-ידי זה יכולים לדרש את התורה, כי כשאין אמונתו בשלמות חס ושלום אז דעתו ושכלו הוא אסור ותפוש בכבלי ברזל בשבי ובבית האסורים בתפיסה גדולה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי זה ידוע ששכל האנושי קצר מלהשיג שום דבר על בריו ומכונו, ועל-כן כל החכמים המחקרים נבוכים ותועים בכל החכמות. כי עדין אין שום חכמה ברורה אצלם כי יש ביניהם ספקות ומחלקת הרבה ומבוכות עצומות בכל החכמות כידוע לבקי בהם. כי על-ידי שכל אנושי אי אפשר להשיג שום דבר על בריו ואמתתו. ועל-כן כשנכנס באיזה חכמה בלי אמונה חס ושלום, הרי שכלו כמו אסור ותפוס בתפיסה שאינו יכול לצאת משם. כי דעתו נשאר נבוך ותפוס במה שמעין בו ואינו יכול לצאת משם בשלום. כי אי אפשר לו להשיג הדבר בשכלו האנושי. וכמו שכתוב אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני. וכתיב רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו (קהלת ז). וזה בחינת גלות מצרים שהיתה הדעת בגלות ובשביה כמובא. כי מצרים מלאה גלולים דהינו עבודה זרה וכפירות הפך האמונה, ועל-כן שם היתה הדעת בגלות ובשביה. כי בלא אמונה, הדעת והשכל אסור ותפוס בגלות ובשביה כי אי אפשר לו לצאת מהמבוכות על-ידי השכל לבד בלא אמונה כנ"ל. אבל כשיש לו אמונה בחינת שבת, הוא בבחינת חרות כי דעתו בן חורין, כי יודע כל הדברים על ברין על-ידי האמונה לבד, על-ידי שמאמין לדברי רבותינו ואבותינו הקדושים, ואז יש לו יסוד לעמד עליו שהוא האמונה שעליה עומד הכל. כי על-ידי יסוד אמונה יכול לכנס לכל דרושי התורה ולצאת משם בשלום מאחר שיש לו יסודות חזקים על-ידי האמונה הקדושה. וזה בחינת בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, יחיה זה בחינת חכמות אמתיות של דרושי התורה שהיא עקר החיות בחינת החכמה תחיה, בחינת דרשוני וחיו, שעקרם תלוי באמונה שהיא יסוד הדרושים האמתיים וכנ"ל. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב באות פ' פדיון שבויים, וזה לשונו כשאחד מבני ישראל נתפס בתפיסה, על-ידי זה לפי בחינתו נסתמו מעינות החכמה מחכמי הדור. ולהפך כשיוצא מהתפיסה, עד כאן לשונו. כי תפיסה היא בחינה שנסתמו מעינות החכמה שהדעת בגלות ובתפיסה ואינו יכול לברר דרושי התורה על מכונם כנ"ל, ותקון כל זה תלוי בשבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות כנ"ל. וזהו בחינת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, אנכי ה' אלקיך, זה בחינת אמונה, כי זה עקר יסוד האמונה להאמין בו יתברך. ועל-ידי זה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דהינו שהוציאנו ממצרים מעבדות ושביה ותפיסה, שהכל היה על-ידי שהיה שם הדעת בגלות כידוע, כי על-ידי אמונה בחינת אנכי ה' אלקיך על-ידי זה יוצא הדעת מגלות ושביה ותפיסה שזה עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל. נמצא שדרוש הוא בחינת שבת אמונה שהוא בחינת תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על-ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על-ידי שמירת הברית, על-ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל-ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים. וכל זה נמשך על-ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים. אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל-כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על-ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על-ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל-ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל-כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על-ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל-כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל-ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת פגם קרח שחלק על משה ואהרן, בחינת ויקח קרח ותרגומו ואתפלג קרח, שחלק למדן מצדיק ואמר שלמדן בעצמו הוא מעלה. וזה שאמר כי כל העדה כלם קדושים, ופרש רש"י כלם שמעו בסיני אנכי וכו', הינו שאמר מאחר שכלם קבלו את התורה וכלם שמעו בסיני אנכי על-כן כל אפין שוין חס ושלום. ובזה פגם וחטא מאד, כי אף-על-פי שכלם קבלו למוד התורה בסיני אבל אין כלם שוין בקיום התורה. ועקר השלמות הוא רק כפי הצדקות של כל אחד כפי מה שזוכה כל אחד לקיום התורה בשלמות, והכל תלוי בקדשת הברית שזה אין שום אדם יודע מה שנעשה עם חברו, רק הוא יודע החסרונות שלו איך הוא אוחז בזה. על-כן בודאי ראוי לו להתבטל נגד הצדיק האמת שהוא בחינת משה שרואים עצם נפלאות קדשתו על-ידי נפלאות התורה שגלה לנו ולסמך על דבריו שבודאי יודע למי לתן הגדלה כראוי לו. בפרט משה רבנו בעצמו שעשה הכל על-פי הדבור. וקרח על -ידי גאותו חלק עליו והתפאר בחכמתו ולמד ודן קל וחמר של שקר, וגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואמר ומה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה וכו'. וכן בית מלא ספרים אם חיב במזוזה וכו'. כי כשאין בו אמונה, ומפריד למוד התורה מהצדיק, בודאי יוכל לצאת לגמרי מהדת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כמו קרח שחלק על משה על-ידי זה, ואחר שקצץ בנטיעות על-ידי זה וכנ"ל. ועל-כן חלק קרח על הכהנה, כי הכהן הוא בחינת הרב האמת הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כנ"ל. כי כהן בחינת חסד בחינת אברהם, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזוכין על-ידי הרב הזה שדומה למלאך ה' צבאות וכנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה לחלק למדן מצדיק כנ"ל, על-כן חלק על הכהנה וכנ"ל. ועל-כן צוה ה' יתברך לברר האמת על-ידי המטות, וכמו שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי מטה דא מט"ט שהוא בחינת למדן שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור ומתר וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל-כן צוה ה' יתברך שכל אחד יכניס מטה שלו לפני ארון העדות, והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח, להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומיחד למדן וצדיק, ואזי הוא בודאי עושה פרות דהינו שהוא לבדו מחדש חדושין דאוריתא אמתיים בתורה שהם בחינת פרד"ס. כי רק מטה שלו פרח וגדל ועשה פרות כמו שכתוב ויצא פרח ויצץ ציץ וכו', דהינו שלמוד התורה שלו שהוא בחינת מטה כנ"ל, הוא לבדו הצליח ועשה פרי, כי הוא מלאך ה' צבאות שמקשר למדן לצדיק שעל-ידי זה עקר שלמות חדושי התורה שהם בחינת פרד"ס. ועל-כן בודאי לו מגיע הכהנה, כי הוא זכה לכסופין ואהבה דקדשה שהוא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. אבל המטות של שאר הנשיאים לא פרחו ולא עשו פרות, להורות להם ולגלות שאין יכולים לחדש בתורה בפרד"ס שזה נקרא עץ פרי עושה פרי כידוע, אין יכולין לזכות לזה כי אם על-ידי כח אהרן הכהן שהוא בחינת רב האמת שדומה למלאך ה' צבאות שכלול מלמדן וצדיק, ועל-כן לו לבד מגיע הכהנה. אבל מי שמפריד עצמו ממנו הוא בחינת עץ יבש, כי אף-על-פי שנדמה שמחדש איזה חדוש אינו נחשב בשם עשית פרות כלל. כמו שאיתא בזהר שחדושין שאינם כראוי הם בחינת רקיעין דשוא חס ושלום (וכמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ סימן נד) שהם בבחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא הפך עשית פרות. כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', שרק הוא זכה שמטה שלו שהוא בחינת למדן בחינת מט"ט יפרח ויוציא פרח ויצץ ציץ וכו', כי עקר שלמות חדושי תורה שהם בחינת פרד"ס שגדלים בו כל מיני פרות, הוא רק על-ידי כסופים טובים שעל-ידי זה זוכים למעשים טובים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נבלע קרח ועדתו בחייו כמו שכתוב וירדו חיים שאלה, כי עקר המיתה נמשך מפגם הנ"ל על-ידי שאין מצירין אותיות התורה לטוב, שאז הוא בחינת לא זכה נעשית לו סם מות. ועקר זה הפגם נמשך על-ידי שאינו מקרב להצדיק האמת, מכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ומפריד למדן מצדיק, דהינו שמפריד למוד התורה מכסופין טובים שהם נפשות ונקדות טובים וכו' כנ"ל, שעל-ידי זה לא זכה נעשית לו סם מות, מאחר שמפריד אותיות התורה מהנקדות שזהו בחינת פרדת הנפש מהגוף ממש שזהו עקר המיתה וכנ"ל. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון על-ידי חטא עץ הדעת טוב ורע, ועקר פגם עץ הדעת היה בחינה הנ"ל, כי עץ הדעת טוב ורע זה בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור והתר וכו' כידוע בתקונים, וה' יתברך צוה עליו שלא לאכל כלל מעץ הדעת, כי רצה שיתדבק רק בעץ החיים שהוא כלו טוב, ואז לא היו צריכים שום ברור כלל. והוא חטא בזה ואכל מעץ הדעת על-ידי עצת הנחש שהיה ערום מכל שהסיתו להתחכם כמו שכתוב ונפקחו עיניכם וכו', דהינו שהסיתו שילך רק אחר חכמות וחקירות לידע טוב ורע ולבלי להשתדל אחר מעשים טובים כלל, עד שגבר עליו והסיתו לעבר על מצות ה' לאכל מעץ הדעת טוב ורע. וגם פגם בברית קדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל-ידי כל זה היה בבחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד בין למדן וצדיק כמו אחר שקצץ בנטיעות על-ידי זה, כי גרם על-ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע ועל-ידי פגם הברית שיהיה בחינת פרוד בין בחינת למדן שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת מט"ט-מלאך, לבין בחינת צדיק שהוא בחינת שמירת הברית בחינת ה' צבאות כנ"ל, שזהו בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בבחינת גוף ונפש. ועל-כן נגזר על-ידי זה מיתה שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי בזה פגם שהפריד הנקדות מהאותיות שזהו ממש בחינת פרדת הנפש מהגוף כנ"ל. אבל אדם הראשון עשה תשובה והתחיל לתקן קצת וכן כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתקון זה. ועקר התקון על-ידי צדיקי אמת שהתגברו על יצרם עד שזכו לתקון הברית באמת, ועל-ידי זה זכו לכסופין טובים ולעשות נקדות טובות להאותיות שעל -ידי זה מצירין הכל לטוב שהוא בחינת חיים בחינת זכה נעשית לו סם חיים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל מי שרוצה לחוס על חייו צריך לקשר את עצמו לצדיקי אמת כי עמם מקור החיים וכנ"ל. ובכל דור ודור עוסקים לתקן חטא אדם הראשון על-ידי הצדיקים האמתיים והמקרבים אליהם שעל-ידי זה נכלל למדן וצדיק, נקדות ואותיות תורה ומעשים טובים, שכל זה הוא בחינת כלליות הגוף בהנפש שזהו בחינת חיים וכנ"ל. אבל אף-על-פי-כן מחמת שתקון זה אי אפשר לגמרו בפעם אחד ולא בדור אחד, על-כן גזרת המיתה במקומה ובהכרח שבסוף ימות האדם, כי על-ידי גדל הקלקול של חטא אדם הראשון אי אפשר לברר הזהמא כי אם על-ידי פרדת הנפש מהגוף. אבל באמת עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שכתוב והנה טוב מאד זה המות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עתה אחר החטא אי אפשר אפלו לצדיקים גדולים לשוב למקור החיים בשלמות כי אם על-ידי פרדת הנפש מהגוף שאז ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. ואז תתבלה זהמת הגוף בעפר עד שבעת התחיה יחזרו ויתחברו הנפש והגוף המזכך ויעמדו בתחיה ויחיו חיים אמתיים שהם חיים נצחיים כל אחד כפי מעשיו הטובים שזכה לסגל בזה העולם. וכפי התקרבותו והתחברותו לצדיקים ויראים אמתיים שעל-ידי זה עסק לחבר הנפש והגוף כנ"ל. שעל-ידי זה יזכה לבסוף לחבור זה בשלמות שהוא חיים נצחיים כנ"ל. אבל אי אפשר להגיע לאלו החיים נצחיים כי אם על-ידי המיתה דיקא כדי שיתבלה הזהמא של חטא אדם הראשון שגרם על-ידי עץ הדעת טוב ורע, שעל-ידי זה עשה בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בחינת גוף ונפש כנ"ל. על-כן בהכרח שיהיה פרוד ביניהם דהינו מיתה קדם שיזכו לחבור אמתי שהוא בחינת חיים נצחיים וכנ"ל. ועל-כן קרח שפגם בזה מאד כי חלק על משה שהוא הצדיק האמת-כלליות התורה, ורצה להפריד בין למדן וצדיק וכו' כנ"ל, כאלו אפשר להמשיך חיים בלא הצדיק האמת, כאלו יש להאותיות בחינת גוף חיות בלא הנקדות בלא הנפש האמתי, אשר באמת אין חיות להגוף כי אם על-ידי הנפש, והנפש מקבלת החיות מלמעלה על-ידי בחינת הנקדות שהם בחינת נפשות טובות, שנעשים על-ידי כסופים טובים שמצירים אותיות התורה לטוב שמשם דיקא נמשך החיות ממקור החיים להגוף ולכל העולמות כלם. אבל מי שמפריד ביניהם על-ידי פגם הנ"ל, חייו אינם חיים כלל, מאחר שאינם נמשכים ממקור החיים, ועל-כן רשעים בחייהם קרויים מתים, ועל-כן קרח שפגם בזה כאלו יש חיים בלא הצדיק האמת, והעיז פניו כל כך כנגד משה רבנו שעל ידו עקר המשכת החיות ממקור החיים לכל הנפשות שיחיו את הגופות וכנ"ל, על-כן קבל את שלו וירד הוא ועדתו חיים שאלה, חיים דיקא, ולא זכה למיתה וקבורה. כי נתנו לו מה שרצה, כי רצה לקבל חיות מעצמו בלי התקשרות למשה אדרבא חלק עליו כל כך, על-כן נחלק חיותו ממקור החיים ונשאר עם כל חיותו למטה ותכף פתחה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאלה, כי שם מקומו לחיות בחיים כאלה, כי הארץ שהיא העפר היא בבחינת האותיות לגבי נקדות בבחינת גוף לגבי נפש:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי ידוע שארבעה יסודות אש רוח מים עפר הם כנגד טעמים נקדות תגין אותיות, נמצא שעפר כנגד בחינת אותיות, שאין להם חיות כי אם על-ידי הנקדות שמקבלין החיות דרך הטעמים ממקור החיים ומשפיעים חיות להאותיות דרך התגין, כי כל אלו הבחינות מקשרים זה בזה ומקבלין דין מן דין עד למעלה למעלה כידוע, וכן כל ברואי עולם שכלם בראם ה' יתברך מן העפר כמו שכתוב הכל היה מן העפר וכו', כלם מקבלים זה מזה עד למעלה מעלה. ומאחר שקרח ועדתו עשו פרוד כזה ורצו לחיות מעצמם בלי הצדיק שהוא בחינת משה, על-כן נשארו למטה עם חיים שלהם שהוא בבחינת עפר כנ"ל, על-כן ירדו בחייהם דיקא שאולה, מאחר שהפרידו חיות שלהם ממקור החיים על-ידי שחלקו על הצדיק שהוא משה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' לכן אמר וכו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וכו'. כי על-ידי שקנא פינחס קנאת הברית על -ידי זה זכה לכהנה. כי כהנה שהוא בחינת חסד בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין טובים לה' יתברך שהוא בחינת אברהם איש החסד, זה זוכין על-ידי תקון הברית כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל-כן נקרא הצדיק האמת כהן כמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, שמפסוק זה דרשו רבותינו זכרונם לברכה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' שבזה כלול כל דברי הדרוש הנ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל, שמלאך ה' צבאות זה בחינת כלליות וחבור למדן וצדיק שהוא בחינת אותיות ונקדות וכו' כנ"ל. ועל-כן זכה פינחס שהוא אליהו לחיים נצחיים בחייו כי עלה לשמים וחי לעולם, כי הוא ההפך ממש מעדת קרח שחלקו על משה, על-כן נשארו עם חייהם למטה למטה בשאול תחתיות, כי הפרידו חיותם ממקור החיים על-ידי המחלקת על הצדיק כנ"ל. אבל פינחס שעשה רצון משה בשלמות וקנא קנאת הברית עד שזכה לכהנה שהוא בחינת חסד הנ"ל בשלמות, דהינו כסופין טובים שהם נפשות טובים שהם עקר החיות האמתי כנ"ל, עד שזכה לקשר עצמו למקור החיים בשלמות כזה עד שנשאר חי וקים לנצח מחמת שקשר את עצמו למקור החיים בהתקשרות גדול כל כך על-ידי שקנא קנאת ה' צבאות ועשה רצון משה ומסר נפשו למיתה בשביל זה על-ידי זה פסקה ממנו זהמת הנחש שהיה על-ידי פגם עץ הדעת טוב ורע, ופסקה ממנו לגמרי כאלו היה סובל צער המיתה ממש וחזר ונחיה בתחית המתים, כמו כן זכה הוא אז על-ידי גדל מסירת נפשו למיתה בשביל ה' יתברך. ועל-כן עקר תחית המתים על ידו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ותחית המתים בא על-ידי אליהו זכור לטוב כי עקר תחית המתים שהוא חיים נצחיים, זוכין על-ידי שכוללין האותיות בהנקדות שהוא על-ידי התקשרות והתחברות לצדיקי אמת שהם בחינת משה שזכו לתקון הברית בשלמות, שכל זה זכה פינחס שהוא אליהו בחייו, על-כן זכה לחיים באמת, והוא חי לעולם וכל תחית המתים יהיה על ידו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עקר התגברות פינחס היתה אז על-ידי תפלה, כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל וכו', כי עקר התגברות פינחס היתה כנגד בלעם הרשע שכל המעשה הרעה הזאת היתה על-פי עצתו כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם. כי בלק נתיעץ לשלח אחר בלעם מחמת שכחו בפיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר שמשה אין כחו אלא בפיו אף אני אביא עליהם אדם שכחו בפיו, כי כל זה הוא ענין הנ"ל מגדל כח של כסופין טובים וכו' כנ"ל, ולהפך גדל הרעות שגורמין כסופין רעים חס ושלום וכנ"ל, כי משה רבנו לא היה כחו אלא בפיו, כי הוא זכה ביותר מכל העולם לציר אותיות התורה לטוב מחמת שהיה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על-כן זכה לכסופין טובים ולעשות נפשות ונקדות טובות לכל אותיות התורה הקדושה, עד שזכה לזוג ולחבר ולציר כל אותיות התורה לטוב, ועל-כן זכה הוא לתן את התורה לישראל מה שלא זכו לזה כל הצדיקים שהיו לפניו. כי רק הוא זכה על -ידי קדשתו העצומה לציר כל אותיות התורה לטוב, עד שנצטרפה בצרופים הקדושים האלו באפן שהיה יכל להמשיכה ולתנה לנו לזכותנו לנצח:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי זה ידוע שהתורה היתה במציאות כבר, כי התורה קדמה לעולם. אבל ה' יתברך לא רצה לתנה לבני אדם עד שיהיה צדיק כזה שיצרפה ויצירה על-ידי קדשתו בצרופים טובים כראוי לתנה לתחתונים, ועל-כן היה העולם מתמוטט עד שבא משה וקבל את התורה, כי הוא זכה בה על-ידי שהוא היה מצרף ומיחד אותיות התורה לטוב על-ידי קדשתו כנ"ל, וההתחלה היתה מאברהם אבינו שהיה איש החסד כמובא בהתורה הנ"ל, שאברהם זכה לבחינת שמירת ברית עלאה שעל-ידי זה זכה לחסד שהוא בחינת כסופים טובים שעל-ידי זה עשה נפשות. ועל-כן הוא התחיל לצרף ולציר אותיות התורה לטוב, ועל-כן זכה לתורה, כמו שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וחקותי ותורותי. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה קים אברהם אבינו עליו השלום אפלו ערובי תבשילין. אבל אף-על-פי שזכה בקדשתו לצירה לטוב, לא זכה לצירה בשלמות כזה עד שתהיה ראויה להנתן לתחתונים. וכן יצחק ויעקב והשבטים וכו', כלם עסקו בזה ותקנו הרבה אבל לא השלימו זה התקון בשלמות, עד שבא משה רבנו שהיה קדוש בקדשה עצומה כל כך עד שזכה לכסופין טובים ורצונות קדושים כאלו, כי משה עלה עד רצון שברצונות, שעל-ידי זה זכה להסתלק שם כמו שאיתא בזהר הקדוש. ועל-כן זכה הוא לצרפה ולצירה לטוב בשלמות כזה עד שהיתה ראויה להנתן לנו שיהיה כל העולם מתנהג ומתקים לדורות על ידה. ומחמת זה היה כחו בפיו להנהיג כל העולם כרצונו ולעשות אותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד בעולם אשר לא נשמעו ולא נראו וכו'. וכל כחו היה בפיו, כי מאחר שזכה לציר כל אותיות התורה לטוב בתכלית השלמות, על-כן בודאי היה לו כח לעשות מופתים נוראים על-ידי דבור פיו הקדוש שהיה יכל לצרף אותיות התורה ולדבר בהם דבורים קדושים בפיו, שעל-ידי זה היה עושה מופתים נוראים שיהיה העולם מתנהג כרצונו שיהיה מים יבשה וכו'. כי כל העולם מתנהג על-ידי אותיות התורה כפי מה שזוכין לצרפם וכו' וכנ"ל, וכמבאר שם במקומו בסוף התורה הנ"ל שזהו בחינת ובטובו מחדש וכו', אין טוב אלא תורה. ועל-כן נתיעץ בלק להביא עליהם בלעם שגם כן כחו בפיו, כי בלעם היה בקלפה כנגד משה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והוא על-ידי גדל טמאתו וכסופיו הרעים מאד היה יכל לצרף האותיות להפך וכנ"ל, כי את זה לעמת זה עשה אלקים, ועל-כן היו ישראל באמת אז בסכנה גדולה כמו שכתוב עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק וכו'. אבל ה' יתברך ברחמיו חמל על ישראל ונתן כח להכסופין טובים של משה וישראל שיתגברו כנגד כסופין והבלים הרעים של בלעם הרשע, עד שעקם את פיו עד שהכרח לצרף האותיות לטובה לברך את ישראל. וזה הדבר נעשה בכל דור כאשר הבנתי מדבריו ורמזיו הקדושים זכרונו לברכה, כי בענין ההבלים היוצאים על-ידי הכסופין טובים או רעים חס ושלום, יש דברים נסתרים הרבה וכמו שמבאר קצת מזה בהתורה הנ"ל על פסוק יש הבל אשר נעשה על הארץ, שזהו בחינת גלגולי הנפשות עין שם, וכמובא לעיל מזה. וה' יתברך חומל על עמו בכל דור ועושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, שמגביר בכל עת ההבלים והכסופין דקדשה שהם בחינת חסד כנ"ל על הכסופין וההבלים רעים שלא יחריבו את העולם חס ושלום, ועל-כן צוה ה' יתברך לזכר מעשה בלעם כמו שכתוב עמי זכר נא מה יעץ עליך וכו' ומה ענה אותו בלעם וכו', כדי לידע שגם עתה ה' יתברך עושה עמנו כמו שהיה אז, להפר בכל פעם עצת הסטרא אחרא. כי באהבתו ובחמלתו הוא שולח לנו בכל דור צדיקים אמתיים כאלו שיש כח בקדשתם להגביר ההבלים דקדשה שנעשין מכסופין טובים על ההבלים דסטרא אחרא שנעשה מכסופין להפך. ועקר המלחמה הזאת זכה פינחס בכחו של משה ללחם מלחמה זאת כנגד עצת בלעם הרשע, עד שזכה בקדשתו להגביר ההבלים דקדשה ולצרף אותיות התורה לטוב, כי עקר התגברות פינחס אז היתה על-ידי שצרף האותיות לטוב כמו שאיתא בזהר הקדוש על פסוק ויקח רמח בידו, שראה המ"ם וכו' שהיתה משוטטת והיתה רוצה להצטרף אל ו'ת' חס ושלום, עד שכמעט היה כליה חס ושלום, והוא בכחו לקח המ"ם וצרף אותה לאותיות שמו שעולה ר'ח', ועל-ידי זה נעשה ר'מ'ח', ובזה התגבר כנגדם. וגם עסק בתפלה כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל, כי היתה מלחמה עצומה מאד עד שהיה צריך לכמה נסים שנעשו לו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל מלחמתו היתה על-ידי צרופי אותיות לטוב וכנ"ל. ועל-כן זכה לכהנת עולם שהוא בחינת אהבה וחסד הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנסמך לזה מספר בני ישראל והוסיף לכל אחד מישראל ה' ויוד משמו, לומר שמי מעיד עליהם כמו שכתוב שבטי י"ק וכו', כי הצדיק בגדל קדשתו בקדשת הברית הוא ממשיך בחינת קדשת הברית על כל אחד מישראל עד שכל המקשרים אליו הם בכלל קדשת הברית בבחינת ועמך כלם צדיקים וכו', כי בכל אחד מישראל יש בחינת קדשת הברית על-ידי שנמול כמו ששמעתי ממנו זכרונו לברכה, וגם על -פי רב נמצאים עוד כמה נקדות טובות של שמירת הברית אצל כל אחד מישראל, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק סוגה בשושנים, אבל אין כח במעט קדשתו להתגבר כנגד מה שצריך להתגבר כי אם בכח הצדיק האמת שקדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה בשלמות שאין שלמות אחריו. וכל מי שזוכה לבלי לחלק עליו מכל שכן כשזוכה להתקרב אליו ולהקרא על שמו, על-ידי זה בכח קדשתו הוא זוכה גם -כן לכסופין טובים ולעשות נפשות שהם נקדות טובות ולהגבירם על הנפשות רעות ולצרף אותיות התורה לטוב, על-ידי שמתגבר להוציא הכסופין טובים בפיו שעל-ידי זה עושה נקדות טובות להאותיות ומצרפם לטוב וכנ"ל. וזה בחינת שמי מעיד עליהם וכו', כי השם הוא הנפש והחיות כמו שכתוב נפש חיה הוא שמו, ועל-כן צרף ה' יתברך אותיות יק"ק משמו בשם ישראל, להורות שהשם שהוא הנפש של ישראל כלול בשמו הקדוש, ועל-כן זהו בודאי עדות גדולה שהם בכלל שומרי הברית שעל-ידי זה דיקא זוכין לנפשות טובות שהוא בחינת שם דקדשה ששמו יתברך משתף בו. וזהו שבטי י"ק עדות לישראל להודות לשם ה', להודות דיקא, הינו בחינת תפלה והודאה, כי עקר העדות הוא תפלה והודאה מה שזוכין ישראל הנקראים על שם משה שהוא בחינת הצדיק האמת זוכין להרבות בתפלה והודאה שנעשים מצרופים טובים על-ידי כסופין טובים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שצוה למנותם אז, כי ששים רבוא נפשות ישראל הם כנגד ששים רבוא אותיות התורה, ועל-כן אחר מעשה פינחס שקדש השם בשטים, צוה למנותם להורות שהתגבר צדקת הצדיקים שבדור בכח משה רבנו עד שנצטרפו כל ששים רבוא אותיות התורה לטוב והם כלם בשלמותם ובמלאותם, שזהו בעצמו בחינת מספר בני ישראל שהם ששים רבוא בשלמות ולא נפקד מהם איש כי שמו מעיד עליהם שכלם משרשים וכלולים באותיות התורה שנצטרפו כלם לטוב על-ידי פינחס בכח משה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו לאלה תחלק הארץ במספר שמות, כי ארץ-ישראל בחינת אמונה כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי על-ידי קדשת הברית שעל-ידי זה נצטרפין האותיות לטוב זוכין לאמונה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועל-כן לאלה תחלק הארץ, כי כל אחד כפי מה שזוכה לקדשת הברית כמו כן יש לו חלק בארץ-ישראל שהוא בחינת אמונה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נסמך לזה הסתלקות משה ושבקש מה' יתברך שיפקד איש על העדה ולא תהיה עדת ה' כצאן וכו', והשיבו ה' יתברך להסמיך את יהושע, כי משה ראה שלכבש ארץ-ישראל שהוא בחינה לזכות את ישראל בשלמות אמונה, אין מי שיש לו כח הזה כמו הוא בעצמו כי הוא היה בבחינת ברית עלאה, כי היה קדוש מאד בקדשת הברית כנ"ל שעל-ידי זה זוכין לאמונה שהיא בחינת ארץ-ישראל כנ"ל ועל-כן סבר שהתר הנדר והוא יכניס את ישראל לארץ מאחר שרואה בכל פעם מי ומי עומדים על ישראל לכלותם חס ושלום, כמו שראה במעשה בלק ובלעם. ועל-כן היה ראוי שהוא יכניס את ישראל לארץ כי רק הוא יודע ללחם עם כל העומדים כנגדם בגשמיות ורוחניות. אבל ה' יתברך השיבו שכבר נגזרה גזרה ואי אפשר לבטלה שהוא יסתלק כאן. ואז בקש מה' יתברך אם כן מה יעשו ישראל, כמו שכתוב ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה. והשיבו ה' יתברך שיסמך את יהושע תלמידו, כי יהושע בחינת נער, בחינת מט"ט, בחינת ברית תתאה כמו שכתוב ויהושע בן נון נער וכו', אבל על-ידי שזכה לשמש כל כך את משה כמו שכתוב לא ימיש מתוך האהל, על-כן זכה לכלל ברית תתאה בברית עלאה דהינו שיהיה נכלל יחד למדן בצדיק שזהו עקר השלמות, ועל-כן יש לו כח להנהיג את ישראל על-ידי שיסמך משה את ידיו עליו. כי זכה על-ידי גדל שמושו להכלל במשה לכלל צדיק בלמדן שעל-ידי זה נצטרפין האותיות לטוב שעל-ידי זה מתנהג כל העולם לטוב שעל-ידי זה יכולים להנהיג ישראל ולכבש ארץ-ישראל שהיא בחינת אמונה שזוכין לזה על-ידי כלליות ברית תתאה בברית עלאה שהוא בחינת התקשרות וכלליות למדן בצדיק כמובן בהתורה הנ"ל. וזה שאמר משה יפקד ה' אלקי הרוחת וכו', וה' יתברך השיבו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, הרוחת דיקא, אשר רוח בו דיקא, כי הכל תלוי בהרוח וההבל שהוא הנפש והרוח חיים שנמשך כפי הכסופין כנ"ל, שמשה בקש זאת מה' יתברך שיפקד ה' אלקי הרוחת איש וכו' שיהיה לו כח להגביר הנפש והרוח חיים דקדשה שהם ההבלים דקדשה על הרוח וההבלים דסטרא אחרא. והשיבו ה' יתברך שיקח את יהושע איש אשר רוח בו, שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, הינו שיודע להגביר הרוח חיים של כל אחד שיתגבר הרוח וההבל דקדשה הנעשה מכסופין טובים, על הרוח וההבל דסטרא אחרא הנעשה מכסופין רעים, שעל-ידי זה עקר הנהגת העולם לטובה שעל-ידי זה כובשין ארץ-ישראל שהיא בחינת אמונה שהיא שלמות כל הדברים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-ידי אמונה נשלם הצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כנ"ל. וזה שנסמך לזה כל פרשת הקרבנות של כל יום ושל שבת וראש-חדש וימים טובים כי כל הקרבנות הם נדבת לב בחינת צדקה שעל-ידי זה מתנהגים כל גלגלי הרקיע, ועל-כן מצוה להקריב תמידין בכל יום בבקר ובערב דהינו בעת זריחת השמש ושקיעתה, כמו שכתוב שנים ליום. ומצוה לשחטם כנגד היום כנגד זריחת השמש ושקיעתה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה להורות שכל הנהגת השמש שגדול מכל הגלגלים שעל ידו עקר סדר הזמנים, כל הנהגתו הכל על-ידי קרבנות ישראל שהם בחינת צדקה. וכן צוה להוסיף מוספין בשבת ויום-טוב וראש -חדש, כי כל שנוי הזמנים כלם על-ידי הגלגלים, על-ידי שבעת כוכבי לכת שהם כנגד שבעת ימי השבוע, ועל-ידי שנים עשר מזלות שהם כנגד שנים עשר חדשים שבהם כל המועדים, וכמו שכתוב יהי מארת וכו' והיו לאתת ולמועדים לימים ושנים. ועל-כן צריכין להקריב מוספין בשבת ויום -טוב וראש חדש כדי להנהיג לטוב כל גלגלי הרקיע בכל שנוי הזמנים, כי כלם מתנהגים על-ידי צדקה שהיא בחינת קרבנות וכנ"ל. נמצא שכל פרשיות הסדר מקשרים וסמוכים זה לזה יפה יפה סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר:

העתקת הקטע עם מראה המקום