ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · ברכות הראיה וברכות פרטיות ד

ברכות הראיה ושאר ברכות פרטיות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על-פי התורה המתחלת דע שכנגד כל מיני מחלקת וכו' בסימן קעט עין שם היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל שלבטל כל מיני מחלקת הוא על-ידי תענית, הן מחלקת ממש משונאים ואויבים, הן מחלקת היצר הרע שבלב, הכל מבטלין על-ידי התענית. כי כל המחלקת הם כנגד רצון האדם, שהאדם רוצה כך ובעלי המחלקת הם כנגד רצונו וחולקין עליו. וסגלת התענית איתא בזהר הקדוש שהוא לאכנעא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא, דהינו להכניע ולבטל כל הרצונות של האדם להקדוש-ברוך-הוא. ועל-ידי זה מתבטל המחלקת, בבחינת בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך וכו' עין שם. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשאין שלום, צום. כי כשאין שלום דהינו שיש מחלקת, אז צריכין צום דיקא, כי עקר הכנעת המחלקת הוא על-ידי צום ותענית כנ"ל. אבל כשיש שלום דהינו על-ידי התענית שעל-ידי זה זוכין לשלום אזי ששון ושמחה וכו' עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קדשת ארץ-ישראל שכולל כל הקדשות כמבאר בדברינו כמה פעמים, שעקר קדשת איש הישראלי הוא על-ידי ארץ-ישראל, כי עקר הקדשה הוא שלום כמבאר בהתורה הנ"ל, שכל הסטרא אחרא והיצר הרע שהם כנגד הקדשות הם בחינת מחלקת כנ"ל. נמצא שעקר הקדשה שהוא להכניע ולשבר היצר הרע והסטרא אחרא הם בחינת שלום. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו', ואם אין שלום אין כלום, ואמרו גדול השלום וכו'. וכן הפליגו רבותינו זכרונם לברכה במקומות אין מספר מגדל מעלת השלום ובפרט בדברי רבנו זכרונו לברכה שמבאר הרבה מעצם מעלת השלום. שעל-ידי זה עקר שלמות האמונה. ועל-ידי השלום יכולין להחזיר כל העולם לה' יתברך וכו'. ועקר השלום זוכין בארץ-ישראל. כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה (בלקוטי תנינא סימן עא) על מאמר רבותינו זכרונם לברכה לאחד קראתי נעם אלו תלמידי חכמים שבארץ-ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה. כי עקר קדשת ארץ-ישראל נמשך מירושלים ובית-המקדש שנקראים שלום, כי ירושלים נקראת על שם יראה שלום. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמו שכתוב ומלכי צדק מלך שלם היא ירושלים. וכן הבית-המקדש נקרא סכת שלום, ומשם נמשך כל קדשת ארץ-ישראל שנקראת ארץ החיים שהוא בחינת שלום, וכמו שכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום. ומחמת שבארץ-ישראל הוא עקר השלום, על-כן שם עקר הקדשה כי עקר הקדשה הוא שלום כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן עקר קדשת ארץ-ישראל נמשך על-ידי קדשת התענית, כי זה ידוע שעקר קדשת ארץ-ישראל נמשך מבית-המקדש מקדשי קדשים ששם תכלית הקדשה העליונה של כל העשר קדשות שבארץ-ישראל. כי קדשי קדשים מקדש מכלן שאין שום אדם נכנס לשם כי אם כהן גדול ביום הכפורים. ומשם מבית קדשי קדשים משם נמשכין כל העשר קדשות שבארץ-ישראל, ומשם כל קדשת ארץ-ישראל. ולבית קדשי קדשים לא היה נכנס שום אדם כי אם כהן גדול ביום הכפורים, שאז הוא יום התענית הקדוש יום צום הכפורים. נמצא שכשהיו צריכין לכנס להקדשה העליונה של ארץ-ישראל, שמשם כל הקדשות של ארץ-ישראל, שהוא בית קדשי קדשים, לא היה אפשר לכנס לשם כי אם על-ידי תענית, דהינו על-ידי תענית של יום הכפורים. הינו כנ"ל, כי מאחר שעקר קדשה הנמשכת בארץ-ישראל מבית קדשי קדשים היא בחינת שלום שהיא כלליות הקדשה כנ"ל, על-כן לא היו יכולים לכנס לשם לבית קדשי קדשים להמשיך קדשה זאת כי אם על-ידי התענית של יום כפור. כי אי אפשר להמשיך שלום כי אם על-ידי התענית שמבטל כל הרצונות להקדוש-ברוך-הוא וכנ"ל. וזה שהביא שם רבנו זכרונו לברכה מקרא זה בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם עם פרוש הזהר הקדוש שפרש על מקרא זה לאכנעא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא וכו' עין שם, כי מקרא זה בעצם היום הזה נאמר לענין תענית של יום הכפורים, כי עקר הכנעת כל הרצונות לה' יתברך כדי להמשיך שלום הוא על-ידי תענית של יום הכפורים שהוא כלול מכל הימים, כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה בסוף על פסוק ימים יצרו ולו אחד בהם וכו'. ועל-כן ביום הכפורים ממשיכין קדשת ארץ-ישראל מבית קדשי קדשים, כי עקר קדשת ארץ-ישראל הוא בחינת שלום כנ"ל, וכל התעניתים שמתענים בשביל לזכות לבטל המחלקת בכל הבחינות שזהו כלליות הקדשה, כל התעניתים צריכין לקבל קדשתם מהתענית הקדוש והנורא של יום צום הכפורים שמשם כל קדשת ארץ-ישראל, ומשם נמשך קדשת כל התעניתים שיהיה לו כח על-ידי התעניתים להכניע כל הרצונות לה' יתברך, כדי לזכות לשלום בכל הבחינות וכנ"ל. נמצא שעל-ידי קדשת ארץ-ישראל זוכין לתענית שעל-ידי זה זוכין לבטל כל מיני מחלקת ולבוא לשלום שזהו כלליות כל הקדשה כנ"ל. כי מחמת שכל קדשת ארץ-ישראל נמשך מתענית הקדוש של יום הכפורים, נמצא שקדשת ארץ-ישראל הוא בחינת תענית יום הכפורים, על-כן על-ידי ארץ-ישראל זוכין לתענית בקדשה. כי כל התעניתים צריכין לקבל מיום הכפורים שהוא בחינת קדשת ארץ-ישראל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת הראיה, בחינת שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה שמברכין מזמן לזמן דיקא, כגון הרואה את חברו לאחר זמן שהוא לאחר שלשים יום שהוא שעור חדש. וכן על פרי המתחדש מזמן לזמן משנה לשנה מברכין שהחינו. וכן בכל יום-טוב מברכין שהחינו שנקרא ברכת זמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עקר הבריאה היתה בשביל כבודו יתברך שהוא רצונו, דהינו לעשות רצונו יתברך, כי הכבוד הוא הרצון, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה רצונו של אדם זהו כבודו. וזה עקר עבודת האדם כל ימי חייו שיבטל רצונו מפני רצונו יתברך, שיבטל כל הרצונות שיש לו לשום דבר תאוה או מדה, שיבטל הכל מפני רצונו ויקשר כל הרצונות לה' יתברך שיכון בכל דבר לעשות כרצונו יתברך. וישבר כל תאוותיו וכל רצונותיו הכל מפני רצונו יתברך. וכל דבר שיבוא לידו אם יהיה בו רצון ה' יתברך יעשה ואם לאו לאו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת גדל מעלת השלום, וזהו בחינת גדל מעלת ארץ -ישראל וירושלים ובית-המקדש ובית קדשי קדשים שהם בחינת שלום כנ"ל, כי ה' יתברך ברא העולם בשנויים רבים לאין מספר, והשנויים כלולים בבחינת אדם ומקום וזמן שזהו בחינת ציור ומקום וזמן המובא במקום אחר. רק מחמת שהאדם הוא עקר הבריאה ואין מי שיבין השנויים ושיכרח ללחם עמהם לחבר כלם אל רצון אחד לרצון הבורא יתברך, כי אם האדם הבעל דעה הבעל בחירה. על-כן אנו קוראים כלליות השנויים שבבחינת הציור בשם אדם, (עתה הולך ומבאר איך רבו השנויים בכל שלש בחינות הנזכרות לעיל):

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי השנויים הם בבחינת זמן, כמו שרואים בחוש רבוי השנויים שבין הזמנים כמו שכתוב ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים וכו', כי בזמן זה יום, ובזמן זה לילה. וכן שנויים שבין קיץ וחרף ושאר השנויים הרבים שבין הזמנים הכלולים בהששה עתים שהם מבארים בפסוק עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה וכו'. וכן במקום יש שנויים רבים, כי מדינות אלו קרים ביותר ומדינות אלו חמים ביותר. ובמדינה זו גדלה תבואה לרב, ופרות חשובים מעטים, ובמדינות אחרות להפך, וכן שאר שנויים רבים. וכן בציור, דהינו בציור כל הברואים שבעולם יש שנויים רבים, בין אדם לבהמה ובין בהמה לצומח וכו'. והעקר הם השנויים שבין בני אדם בעצמן שהם עקר הבריאה, שנמצאו בהם שנויים רבים לאין מספר. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה להראות גדלתו של הקדוש-ברוך-הוא שכל בני אדם נבראו בחותם אחד ואין אדם דומה לחברו, וכמו שמשנים בני אדם בצורותיהם כך הם משנים בדעותיהם. ואין דעות שני בני אדם דומים זה לזה בעולם, ואפלו שני אחים ואב ובן אין דעתם דומים זה לזה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר החיות נמשך על-ידי אחדות וחבור בחינת שלום, דהינו על-ידי שנכללים כל השנויים באחד, שזה זוכין על -ידי התורה הקדושה. כי עקר החיות הוא חבור הנשמה והגוף שהם שני הפכים והם משנים זה מזה מאד, וה' יתברך מפליא לעשות ומחברם יחד בדרך נפלא. ועקר החבור שהוא החיות וקיום האדם, הוא על-ידי התורה דהינו על-ידי ישראל והצדיקים המקימין את התורה, כמו שכתוב כי היא חייך וכו'. כי התורה מלמדת אותנו לעשות רצונו יתברך ולקשר כל הרצונות לרצון הבורא יתברך לבד. ועל-ידי שהצדיקים משברים רצון תאות גופם בשביל רצון ה' יתברך ומבטלים גופם לגבי הנשמה עד שנכלל הגוף בהנשמה, על-ידי זה נכלל הגוף והנשמה באחדות אחד ואז נמשך עליהם חיים ממקור החיים מהאחד הפשוט שהוא הבורא יתברך שמו לנצח. ובכח הצדיקים האלו נמשך ונשתלשל החיות לכל בני אדם וכל העולמות כלם מראש ועד סוף. כי השנויים הם בחינת פרוד שאי אפשר להם לקבל חיות מהאחד הפשוט יתברך כי אם כשנכללים באחדות, וזה אי אפשר כי אם על-ידי הצדיק שמבטל גופו לגבי נשמתו שעל-ידי זה נכלל באחדות ומקבל חיות משם, ועל-ידי זה ממשיך חיות לכל העולם כנ"ל. ועל-כן הצדיק יכול לעשות מופתים ונסים בעולם ולשנות הטבע, כי עקר תאוות הגוף שיש להאדם רצון ותאוה לדבר גשמי כנגד רצון הנשמה, זה נמשך מחמת כח הטבע שנתן ה' יתברך. כי כל הרצונות והתאוות של הגוף הם מכח הטבע, כי טבע זה האדם שאוהב בשר וטבע של זה האדם שאוהב חלב וכיוצא בזה שאר הרצונות של הגוף שכלם כפי טבע של כל אדם. והטבע היא עקר בחינת השנויים, כי כל השנויים שבעולם באדם ובזמן ובמקום וכו' כנ"ל, כלם הם בחינת טבע שמשם בחינת קר וחם וכו'. וכן שנוי המקומות ורצונות בני אדם שמשנים, שהכל כפי הטבע שנתן ה' יתברך בעולם באדם ובזמן ובמקום. ועקר הטבע שברא ה' יתברך מתנהגת על-ידי גלגלי הרקיע כידוע, שעקרם נבראו בשביל זמן כמו שכתוב והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים. שעל ידם כל השנויים שבטבע האדם והזמן והמקום. וזה הצדיק שמשבר רצון תאוות גופו לגבי נשמתו, ומבטל רצונו מפני רצון ה' יתברך, נמצא שמבטל כח הטבע שמשם רצון תאוות גופו כנ"ל. ועל-כן על-ידי זה יש לו כח לשנות הטבע בעולם ולעשות נסים ונפלאות בעולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שעקר החיות על-ידי אחדות, על-ידי שנכללים כל השנויים במקור האחדות. והעקר תלוי בהאדם שהוא עקר הבריאה ובו תלוי הכל כידוע. ועל-כן ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלל באחדות ושלום שהוא עקר החיות והקיום והתקון של כל הבריאה, על-ידי שבני אדם שמשנים בדעותיהם נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום. ועקר האהבה הוא לאהב את ישראל המקימים את התורה, כי מי שהוא רשע גמור בתכלית ואין בו שום טוב, בודאי מצוה לשנא אותו בתכלית השנאה, כמו שכתוב תכלית שנאה שנאתים. רק עקר מצות ואהבת לרעך כמוך הוא לרעך במצוות. דהינו שצריכין לחפש ולבקש ולמצא בכל אחד ואחד מישראל איזה זכות וטוב כדי לאהב אותו כנפשו. כי כל אחד מישראל אפלו פושעי ישראל אי אפשר שאין בו איזה צד טוב וזכות וכמבאר על פסוק ועוד מעט ואין רשע וכו' עין שם, (בסימן רפב בלקוטי א). כי עקר האהבה היא כדי לקשר עצמו עם הטוב שבכל ישראל ולכלל עמהם יחד באהבה ואחדות כדי לבטל כל השנויים ולכלל באחד הפשוט יתברך, שמשם כל החיות והקיום והתקון של כל העולמות כנ"ל. כי על-ידי קיום התורה והמצוות נתקשרין ונכללין כל שנוי הדעות יחד. למשל דעה של זה נוטה לחסד תמיד, ודעה של זה נוטה לגבורה, ועל-כן הם משנים בדעותיהם ויש ביניהם מחלקת. אבל כשמבטלין שניהם רצונם מפני רצון ה' יתברך, וזה אין משמש במדת חסדו כי אם בשביל רצון ה' יתברך, דהינו לעשות טוב וחסד עם אוהבי ה'. ולהפך כשרוצה על-ידי מדת החסד שיש לו להיטיב עם שונאי ה' חס ושלום, או שמגיע לו איזה תאוה ואהבה רעה שנמשכת ממדת החסד שהוא בחינת אהבה, אזי משבר תאותו ואהבתו ואינו עושה עם מדת חסדו שום דבר שהוא כנגד רצון ה' יתברך, רק מה שהוא רצונו יתברך באמת. ואזי נכלל עם מדת חסדו ברצון העליון בה' יתברך. וכן חברו שיש לו מדת גבורה, כשאינו משתמש עם גבורתו כי אם בשביל ה' יתברך להתגבר על יצרו ולנקם בשונאי ה' וכו', ומה שהוא נגד רצון ה' יתברך מבטל טבעו ורצונו כנ"ל, אזי הוא נכלל עם מדת גבורתו בה' יתברך, ואזי אלו שני בני אדם אף-על-פי שהם נדמים כשני הפכים בדעותיהם, אף-על-פי-כן בשרש רצונם שניהם כאחד. כי שניהם רצונם לעשות רק רצון קונם, זה בחסד, וזה בגבורה, ועל-כן באמת נכללים שניהם במקור האחדות שהוא האחד הפשוט יתברך. וכן כלל ישראל כל אחד ואחד על-ידי מעט הטוב שבו, הוא נכלל באחדות עם כלל ישראל ובבחינה זו צריכין לאהב כל אחד מישראל כנפשו, דהינו למצא בו מעט טוב לדון הכל לכף זכות. שעל-ידי זה נכנסין כלם באמת לכל זה כמבאר בסימן הנ"ל. ועל-ידי זה יאהב כל אחד כנפשו כנ"ל, ואז יהיה נכלל עם כלם יחד באחד הפשוט על-ידי הטוב שהוא קיום התורה שיש בכל אחד. ועל-ידי זה נכללים כל השנויים שבעולם באחדות, כי הכל תלוי באחד כנ"ל שעל-ידי זה עקר המשכת החיות ממקור החיות שהוא האחד הפשוט יתברך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת גדל מעלת השלום ועצם אסור המחלקת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שנוי המחלקת וגדול השלום. כי עקר החיות וקיום כל העולמות על-ידי האחדות והשלום כנ"ל. ועל-כן כשמתקבצין יחד שני ישראלים האוהבים זה את זה ושמחים בראיתם זה את זה, מברכין שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, כי עקר החיות והקיום הוא על -ידי האהבה והשמחה שיש בין בני ישראל האוהבים זה את זה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שהחינו וקימנו והגיענו וכו'. אלו השלשה לשונות כנגד שלש בחינות השנויים שהם באדם ובמקום ובזמן כנ"ל. וזהו שהחינו, הינו החיות שהוא בחינת בטול השנויים שבאדם שמשם עקר החיות על-ידי שנכלל ונתחבר הנשמה והגוף וכו'. וקימנו, זה בחינת השנויים שבמקום שעל זה מרמז וקימנו, כי עקר הקיום הוא על המקום שעליה עומדים וקימים כל בני העולם. והגיענו לזמן הזה, זה בחינת השנויים שבזמן שכל השנויים נכללין ונתבטלין לרצון אחד על-ידי ישראל האוהבים זה את זה שנכללין באחדות הפשוט על-ידי זה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן מסימים הברכה לזמן הזה ומזכירין הזמן בפרטיות, כי עקר כל השנויים הם בחינת הטבע שמתנהגת כרצון ה' יתברך על-ידי הגלגלים שהם בחינת זמן כנ"ל. שעקר התקון על-ידי שמבטלין כל הרצונות המשנים של כל אחד ואחד, ונכללין יחד באהבה בה' יתברך, שזהו בחינת מצות אהבת ישראל כנ"ל, שבשביל זה מברכין כשרואין את חברו ישראל כשאוהב אותו באמת וכנ"ל. ומחמת שעקר כל השנויים שבעולם הם על-ידי בחינת הטבע שהיא בחינת הגלגלים שהם בחינת זמן כנ"ל, על-כן מזכירין הזמן בפרטיות:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובשביל זה אין מברכין שהחינו בין המצרים, כי אז נחרב הבית-המקדש, ועקר תקון כלליות השנויים שיהיו נכללין באחדות, היה בבית-המקדש בבית קדשי קדשים ששם האבן שתיה שמשם נמשכין גידין וצנורות לכל המקומות שבעולם, שכל מקום משנה מחברו כפי הגיד והצנור שלו. ועל -כן זה המקום מסגל לגדל פלפלין וזה פרות אחרים וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ונטעתי בהם עץ כל פרי. אבל במקום האבן שתיה, שם נכללין כל הגידין והצנורות והשנויים באחדות אחד. ושם במקום האבן שתיה נכנס הכהן הגדול ביום הכפורים שהוא יום אחד בשנה שכלול מכל השנה, כמו שכתוב ימים יצרו ולו אחד בהם זה יום הכפורים. כי יום הכפורים כלול מכל ימי השנה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל. והוא כולל ומחבר כל ימי השנה שכולל כל שנויי הזמן ומחבר אותם וכוללם יחד באחד במקום האבן שתיה שכולל כל שנויי המקומות ביחד. וכל זה נעשה על-ידי הכהן הגדול שהוא המבחר מכל ישראל, שמדתו שלום ואחדות, בחינת אהרן שהיה הכהן הגדול הראשון שהיה אוהב שלום ורודף שלום. וכמו שכתוב בכהנה הנני נתן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וכו'. ועל-כן על-ידי הכהן הגדול ביום הכפורים, נכללין בו כל בית ישראל באהבה ושלום. כי ביום הכפורים כל ישראל מרצין ומפיסין זה את זה, והם כלם באהבה ואחדות אחד, ואז נכללין כל השנויים שבאדם וזמן ומקום נכללים יחד על-ידי הכהן הגדול שכולל כל בני אדם, כי הוא כלול מכל ישראל שנכנס ביום הכפורים שהוא יום שכלול מכל הימים, לפני ולפנים למקום האבן שתיה, שהוא מקום שכלול מכל המקומות שבעולם, ואז נכללים כל השנויים יחד ברצון אחד. והכל על-ידי התענית הקדושה של יום הכפורים שעליו נאמר בעצם היום הזה וכו', לאכללא כלא גופא ונפשא וכו'. ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא וכו' כמבאר בהתורה הנ"ל. וכל זה זכינו בשלמות בזמן שבית-המקדש היה קים. אבל מיום שחרב בית מקדשנו ואין לנו כהן שיכפר בעדנו, אי אפשר לקבל השלום בשלמות. ובאמת כל חרבן בית-המקדש היה על-ידי פגם השלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שעקר חרבן בית-המקדש היה על-ידי שנאת חנם בבית שני, ועל-ידי חלקת מלכות בית דוד בבית ראשון, ואז היה גם חטא עבודה זרה וכו'. וגם עתה עקר עכוב ביאת משיח ובנין בית -המקדש, הוא מחמת מחלקת שנתרבה בעוונותינו הרבים כמבאר במקום אחר. על-כן עתה אין די בתענית יום-כפור לבד לכלל כל הרצונות בה' יתברך ולבטל המחלקת וכו' כנ"ל, מחמת שנחרב הבית-המקדש שמשם עקר השלום והאחדות כנ"ל. ועל-כן גזרו עלינו חכמינו זכרונם לברכה להתענות ארבעה צומות בשביל חרבן בית-המקדש. כי כשאין שלום צום וכנ"ל בהתורה הנ"ל. כי עכשו צריכין עוד כמה תעניות חוץ מיום הכפורים וכלי האי ואולי שנזכה לשלום וכנ"ל. וכן כל אחד ואחד כפי חטאיו ועוונותיו שנמשך אחר רצון גופו ותאוותיו הרעות, שעל-ידי זה הפריד הגוף מהנשמה והגביר השנויים מאד ופגם בשלום, כי את זה לעמת זה. כמו שהצדיק על-ידי שמשבר רצון גופו לגבי הנשמה גורם שלום וכו' כנ"ל, כן להפך כשחס ושלום עושה רצון גופו פוגם בשלום וכנ"ל. ועל-כן כשרוצה לשוב לה' יתברך גוזרים עליו כמה וכמה תעניות כל אחד כפי חטאו, כי כשאין שלום צום וכנ"ל בהתורה הנ"ל. ועל-כן בין המצרים אין מברכין שהחינו, שהיא בחינת ברכת שלום שמשם עקר החיות, כי בין המצרים קשה להמשיך שלום מחמת שאז נחרב מקדשנו שמשם עקר השלום בין כל השנויים שבעולם כנ"ל. על-כן נוהגין שאין מברכין שהחינו עד אחר תשעה באב שזוכין על-ידי התענית להמתיק השנויים והמחלקת וממשיך שלום. ה' יתברך ינחמנו מהרה ויבנה בית מקדשנו ויעלנו בשמחה לארצנו, ויקים צום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיה לששון ולשמחה במהרה בימינו אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן תשעה באב הוא תענית חמור בכל החמשה ענויים ומפסיק מבעוד יום כמו יום הכפורים ממש, כי תענית תשעה באב הוא בשביל חרבן בית-המקדש, ועקר האבלות על חרבן בית-המקדש הוא מה שפגמנו בעוונותינו ונתרחקנו מקדשת קדש קדשים שהוא האבן שתיה נקדת העולם שמשם עקר קדשת בית-המקדש וארץ-ישראל וכו' כנ"ל. ששם נכנס הכהן הגדול ביום הכפורים ביום התענית לכפר על ישראל לקשר כל הרצונות וכל השנויים לה' יתברך וכנ"ל. ועל-ידי שפגמנו בזה בעוונותינו וגרמנו מחלקת בישראל, על-ידי זה נתרחקנו מנקדה קדושה הזאת שהוא בחינת קדש קדשים, ועל-ידי זה נחרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו שהיא ארץ החיים והשלום כנ"ל. ועל-כן צריכין להתאבל בתשעה באב ולהתענות בחמשה ענויים כמו יום הכפורים, כי על-ידי האבלות והתענית על חרבן בית-המקדש. על-ידי זה מתקנין הפגם וממשיכין על עצמו בחינת קדשת הבית-המקדש, בבחינת כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. ועקר הקדשה להמשיך על עצמו בחינת קדשת קדש קדשים ששם נכללין יחד כל השנויים וכל הרצונות שזה בחינת שלום, שזה עקר הקדשה שמקשרין כל הרצונות לה' יתברך כנ"ל. ועל-כן תשעה באב הוא תענית בכל החמרות כמו יום הכפורים, כי עקר תענית תשעה באב הוא כדי לזכות להמשיך קדשת יום הכפורים, דהינו לתקן פגם חרבן בית-המקדש, שעקר קדשתו הוא בחינת יום הכפורים שהוא יום צום הקדוש שנכנס בו הכהן הגדול לפני ולפנים שמשם עקר כל העשר קדשות של הבית-המקדש וארץ-ישראל שכולל כל קדשת ישראל. אבל עקר הקדשה נמשך משם על-ידי שמקשרין כל הרצונות לה' יתברך שזה בחינת שלום שזה עקר הקדשה כנ"ל. כי עכשו שנחרב הבית-המקדש אין בנו כח להמשיך הקדשה הנזכרת לעיל על-ידי יום הכפורים בעצמו, מחמת שנחרב הבית-המקדש ואי אפשר לכנס לפני ולפנים כנ"ל. ועל-כן צריכין להתענות תשעה באב וארבעה צומות להתאבל על החרבן הזה, שעל-ידי זה ממשיכין על עצמו קדשת הבית-המקדש שהוא בחינת קדשת קדש קדשים. ואז זוכין ביום הכפורים לקבל ולהמשיך גם עתה עלינו קדשת קדש קדשים בשלמות לתקן כל החטאים ולשוב לה' יתברך בשלמות. כי עקר התקון והקדשה נמשך משם שמשם כל העשר קדשות שבארץ-ישראל, שכוללין כל הקדשות שבעולם. וזה שמסימין אחר הקינות שהם איכה, מסימין בסוף השיבנו ה' אליך ונשובה, כי עקר בכיתנו שנזכה לתשובה שנמשך מבחינת יום הכפורים מבחינת קדש קדשים שהוא עקר קדשת הבית-המקדש וארץ-ישראל שאנו ממשיכין עלינו על-ידי שמתאבלין על חרבן בית-המקדש כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי בזמן שבית-המקדש היה קים היינו יכולים להמשיך קדשת קדש קדשים על-ידי התענית יום הכפורים לבד, על-ידי שנכנס לשם הכהן הגדול ביום הכפורים כנ"ל. אבל עכשו צריכין ישראל בכלל ארבעה צומות כדי לתקן פגם חרבן בית-המקדש. וכן כל אחד כפי עוונותיו צריך תעניתים כדי לאכנעא לבא לאדבקא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא, כדי לכלל כל הרצונות שיהיו כלם כרצון ה' יתברך כדי לזכות לקבל על עצמו קדשת בית קדש קדשים שהוא בחינת תענית יום הכפורים שמשם כל הקדשות כנ"ל. וכן להפך על-ידי קדשת יום צום הכפורים, על-ידי זה ממשיכין קדשת קדש קדשים, כי אפלו עתה שאין לו כהן גדול לכנס לבית קדש קדשים להמשיך הקדשה משם בשלמות, אף-על-פי-כן על-ידי התענית של יום הכפורים ועל-ידי התפלות שמזכירין סדר העבודה של יום הכפורים שנחשב כאלו עשינו כל העבודה בבית-המקדש בבית קדש קדשים, על -ידי זה אנו ממשיכין על עצמנו איזה קדשה משם מבחינת קדש קדשים. ועל-ידי זה מקשרין כל הרצונות לה' יתברך, ונתבטלים כל השנויים, ועל-ידי זה זוכין לתשובה שלמה לזכות להתענות על חטאיו כל אחד כראוי לו לפי הפגם שלו על-ידי עוונותיו. כי כל התעניתים הם בבחינת יום הכפורים, שהוא לאכנעא רעותא דלבא וכו' כנ"ל, ועל-כן הם תלויים זה בזה. וכל זה הוא בחינת קדשת ארץ-ישראל שכל קדשתה נמשך מקדש קדשים שנכנס הכהן הגדול לשם על-ידי התענית של יום צום הכפורים כנ"ל. והכל תלוי זה בזה, יש שזוכה על-ידי תעניתים ותשובה לבוא לארץ-ישראל שהוא בחינת יום הכפורים כנ"ל, ויש להפך שזוכה על -ידי ארץ-ישראל שהוא בחינת יום הכפורים לזכות לתענית בשביל תשובה על עוונותיו. כי על-ידי התענית מקשרין כל הרצונות לה' יתברך שזה בחינת תשובה בחינת יום הכפורים, בחינת שלום בחינת קדש קדשים בחינת קדשת ארץ-ישראל, שהוא עקר התקון וכנ"ל. יהי רצון שנזכה מהרה לתשובה באמת ויורנו הדרך האמת לאמתו מהרה אמן. כן יהי רצון אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

מספר עשרים ואחד יום שבין המצרים דהינו משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, כי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ואחר כך עלה לקבל לוחות שניות ושהה שם ארבעים יום האמצעיים שהיו בכעס. ועל-כן הם עשרים ואחד יום, שהוא רב הארבעים כדי להמתיק הכעס של ארבעים יום, ורבו ככלו בכל התורה כלה. ותכף שעברו הרב הארבעים האמצעיים נמתק הכעס. ועל-כן באמת בימים האחרונים של אלו הארבעים האמצעיים נתרצה ה' יתברך למשה ואמר לו פסל לך שני לוחות וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ברכת הנסים, כי כל הנסים הם שנוי הטבע. וזה זוכין על-ידי השלום על-ידי שמבטלין כל הרצונות לה' יתברך. כי כל השנויי הרצונות נמשכין משנוי הטבע, כי כל השנויי הרצונות שיש לאדם איזה רצון חס ושלום שלא כרצון ה' יתברך, זה נמשך מבחינת הטבע שכולל כל השנויים שבעולם, שהם אור וחשך וקר וחם וקיץ וחרף וכו'. ושאר כל מיני שנויים שכלם הם בבחינת טבע, שה' יתברך שם בטבע שביום תאיר החמה ובלילה תשקע החמה, וכן בזמן זה יהיה קר, ובזמן אחר חרף וכו'. וכן השנויים שיש בכל הדומם צומח חי מדבר, שהארי גדול וגבור מאד והזבוב קטן וחלוש כח מאד, שכל זה הוא בחינת טבע, שזה טבעו כך, וזה טבעו כך. ואם היה האדם מאמין באמונה שלמה בהשגחתו יתברך שגם הטבע בעצמה מתנהגת בהשגחתו יתברך לבד, כי ה' יתברך שם בטבע האריה שיהיה לו כח זה והנהגה זאת, ולהפך שם בטבע הזבוב שיתנהג כך. וכן כל השנויים שבעולם שמשתנים בכל יום ויום, שבזה היום חם ובזה היום קר. ובזה היום גשם וביום אחר אין יורד גשם וכו'. וכיוצא בזה שנויים רבים לאין מספר, אם היה מאמין באמת שהכל בהשגחתו יתברך לבד, כי הטבע בעצמו מתנהג בהשגחתו יתברך לבד, אזי אם היה אמונת ההשגחה בשלמות בודאי היה האדם מבטל כל הרצונות שלו לה' יתברך ולא היה לו שום שנוי רצון כנגד ה' יתברך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

זה הענין מן וזה בחינת ברכת הנסים עד כאן לא נשלם באורו בזמנו וברבות הימים נשכח:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תענית מה שגוזרין תעניות על הגשמים, כי הגשמים בחינת גשמי ברכה הם בחינת שלום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי על ידם בא פרנסה שהוא בחינת שלום כמו שכתוב השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה וכו', ונתתי שלום בארץ. ועל-כן כשיש עצירת גשמים חס ושלום גוזרין תעניות כדי לזכות לשלום כנ"ל, שעל-ידי זה נמשכין כל הברכות וההשפעות. כי לא מצא הקדוש-ברוך-הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, ואז יורדין גשמי ברכה שהם בחינת שלום כנ"ל. ועל-כן עקר רבוי התעניות שגוזרין ביותר הוא בארץ-ישראל דיקא, כי ארץ-ישראל הוא מקום השלום כנ"ל. ועל-כן עקר הגשמים אין יורדין כי אם בזכות ארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק הנתן מטר על פני הארץ ושולח מים על פני חוצות. ועל-כן כשיש שם בארץ-ישראל עצירת גשמים חס ושלום צריכין לגזר תעניות הרבה, כי זה סימן שנתקלקל חס ושלום שלום כל העולם כלו שתלוי בארץ-ישראל. על-כן צריכין להתענות תעניות כדי לזכות לשלום כי עקר השלום זוכין על-ידי התעניות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן התעניתים שגוזרין בארץ-ישראל הם תעניתים שלמים כמו יום הכפורים שמפסיקין מבעוד יום וכל החמשה ענויים, אבל בחוץ-לארץ אין גוזרים על הגשמים תענית כזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין תענית צבור בבבל. כי העקר הוא ארץ-ישראל שמקבלת קדשתה שהוא בחינת שלום מקדשי קדשים שהכהן גדול נכנס לשם על-ידי התענית של יום הכפורים כנ"ל. ועל-כן שם בארץ-ישראל צריכין להתענות תענית שלם כמו יום הכפורים, כדי להמשיך קדשת יום הכפורים שמשם עקר קדשת ארץ-ישראל שהוא בחינת שלום שעל-ידי זה נמשכין גשמים וכל הברכות כנ"ל. אבל בחוץ-לארץ אין כח שימשיכו בשלמות קדשת יום הכפורים, על-כן אין שום תענית צבור להפסיק מבעוד יום וכו' כמו יום הכפורים. כי בחינה זו בשלמות הוא רק בארץ-ישראל ששם כל העשר קדשות שמקבלין מקדשי קדשים ששם נכנס הכהן הגדול ביום כפור שהוא יום התענית כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שלש עשרה תעניות שגוזרין בארץ-ישראל על הגשמים, כי הם שלש עשרה תעניות כנגד שלש עשרה חדשי השנה של שנת העבור. כי עקר כל התעניות הוא להמשיך שלום כנ"ל. ועקר שלמות השלום הוא לעשות שלום בין כל השנויים שבעולם שיהיו נכללים באחדות ושלום וכנ"ל. וכל השנויים תלויים בגלגלי הרקיע שהם שנים עשר מזלות ושבע כוכבי לכת, שעל ידם ה' יתברך מנהיג עולמו, ועל ידם כל השנויים שבעולם. ועקר התקון להמשיך שלום הוא בחינת תקון פגימת הלבנה שיהיה אור הלבנה כאור החמה, כי על-ידי פגימת הלבנה משם עקר אחיזת המחלקת, כי פגימת הלבנה הוא בחינת פגם השלום שמשם עקר פגימתה. כי עקר פגימת הלבנה היה על-ידי הקטרוג אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, שמחמת זה אמר לה ה' יתברך לכי ומעטי עצמך. וזה הקטרוג אי אפשר לשני מלכים וכו', זה בחינת פגם השלום בחינת קנאה וקנטור ומחלקת, ומשם עקר פגימת הלבנה. ועקר התקון לתקן פגימת הלבנה הוא על-ידי שממשיכין שלום. וזה בחינת התענית של ערב ראש-חדש, וקורין אותו יום כפור קטן, כי ראש -חדש הוא לתקן פגימת הלבנה, ועל-כן נוהגין להתענות מקדם כדי להמשיך שלום, שזה עקר תקון פגימת הלבנה כנ"ל. ועל-כן קורין אותו יום כפור קטן, כי עקר תקון השלום נמשך מהתענית של יום הכפורים כנ"ל, וכל קדשת יום הכפורים ממשיכין על-ידי ראש השנה שאז הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. שאז מתחיל התקון של כל החטאים שהם בחינת מחלקת. ועל-כן ראש השנה הוא בראש-חדש, כי בראש -חדש ממשיכין שלום, כי ראש-חדש הוא תקון פגימת הלבנה כנ"ל. ועקר תקון פגימת הלבנה הוא בראש השנה שהוא בראש-חדש, שאז עקר המשכת קדשת ארץ-ישראל שהיא בחינת שלום, כמו שכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו'. וזה בחינת שופר שתוקעין בראש השנה, כי שופר הוא בחינת קבוץ הנדחים, וכל האובדים והנדחים והמפזרים בארבע כנפות הארץ, זה בחינת מחלקת שנתחלקו ונתפזרו בארבע כנפות הארץ מחמת פגם השלום, כי עקר כל הגליות הוא מחמת מחלקת ושנאת חנם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שחרבן בית שני היה רק מחמת מחלקת ושנאת חנם. וכן עכשו בעולם הזה עקר אריכת הגלות הוא מחמת המחלקת ושנאת חנם שנתרבה בעולם מאד, ובפרט המחלקת שבין תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, דור שבן דוד בא קטגוריא בין תלמידי חכמים. וראש השנה שאז תוקעין שופר שהוא בחינת קבוץ נדחים מן הגלות מארבע כנפות הארץ. זה בחינת שלום שמתקבצין יחד כלם מכל המקומות שנתפזרו לשם לארץ-ישראל למקום האחדות והשלום. וזה בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים, בירושלים דיקא שהוא בחינת שלום, כי ירושלים נקרא על שם יראה שלם כנ"ל. וזה שמסימין בברכת שופרות וה' אלקים בשופר יתקע וכו', כן תגן על עמך ישראל בשלומך, כי שופר בחינת קבוץ נדחים הוא בחינת שלום כנ"ל. נמצא שבראש השנה שהוא בראש-חדש מתחילין התקון של יום הכפורים שהוא בחינת שלום, על-כן בכל ערב ראש-חדש מתענין כדי להמשיך קדשת יום הכפורים בחינת שלום, ועל-כן קורין אותו יום כפור קטן. כי בהתענית של ערב ראש-חדש ממשיכין ביותר קדשת יום הכפורים שמתחלת בראש השנה שהוא בראש-חדש. כי בכל ראש-חדש צריכין להמשיך קדשה זאת שהיא בחינת שלום שזה עקר בחינת תקון פגימת הלבנה. שנעשה בראש-חדש כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא שבכל ראש-חדש ממשיכין תקון לפגימת הלבנה שהוא בחינת שלום. ועקר תקון פגימת הלבנה הוא על-ידי העבור, שעל-ידי זה משוין שנות החמה עם שנות הלבנה, שזהו עקר תקון פגימת הלבנה, בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה. ועל-כן אין מעברין אלא אדר, כי באדר הוא מחית המן עמלק. כי באדר הוא פורים שאז הוא מפלת המן עמלק, שהוא עקר השונא הגדול, עקר בעל המחלקת והשנאה והקנאה והקנטור שמתקנא תמיד בקדשת ישראל וחולק עליהם ומתגרה ומתגבר להכניס מחלקת חס ושלום בין ישראל בעצמן, ועל ידו עקר אריכת הגלות וחרבן הבית-המקדש. ובפורים שהוא באדר מכניעין אותו ועל-כן נקראת המגלה דברי שלום ואמת, וכן מסימת המגלה ודבר שלום לכל זרעו, כי עקר הכנעת המן עמלק שהיא בחינת מחלקת, הוא על-ידי שלום. ועל-כן עקר הנס של פורים להכניע המן עמלק היה על-ידי תענית, כמו שכתוב וצומו עלי וכו'. וכמו שכתוב ודברי הצמות וזעקתם, כי אי אפשר לבטל המחלקת, ולזכות לשלום כי אם על-ידי צום ותענית, כי כשאין שלום צום כנ"ל. וזה בחינת מתנות לאביונים שמרבין לתן בפורים, וכל הפושט יד לטל נותנין לו, הכל כדי להרבות השלום, בחינת מרבה צדקה מרבה שלום. וזהו גם-כן בחינת משלוח מנות איש לרעהו וכו', כדי להגדיל האהבה והשלום בין איש לרעהו על-ידי המשלוח מנות ששולחין מזה לזה (וכמבאר מזה במקום אחר). ועל-כן אין מעברין אלא אדר, שאז הוא מפלת המן עמלק, כי עבור שנה שהיא עקר תקון ומלוי פגימת הלבנה בחינת שלום, זה התקון צריכין להמשיך באדר דיקא, שאז הוא מפלת המן עמלק, שהוא בחינת מחלקת וזוכין לשלום שזהו בחינת פורים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת פורים קטן ופורים גדול שעושין בשנת העבור למלאות פגימת הלבנה שהוא בחינת המאור הקטן שיהיה אור הלבנה כאור החמה, ויקים את שני המארת הגדולים. ועל-כן מתענין בארץ-ישראל שלש עשרה תעניות דיקא בשביל הגשמים, כדי להמשיך שלום. שעל-ידי זה עקר גשמי ברכה כנ"ל, כי הם שלש עשרה כנגד שלש עשרה ראש-חדש של שנת העבור, שעל-ידי זה עקר המשכת השלום שהוא עקר תקון פגימת הלבנה שעקר שלמותה על-ידי העבור שנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון כא נ"ח) שפורים הוא בחינת יום כפור. כי עקר קדשת פורים שהוא להכניע המחלקת בחינת המן עמלק ולזכות לשלום, זה זוכין על-ידי יום הכפורים שהוא יום התענית שמשם מקבלין כח כל התעניתים שמתענין על כל הצרות חס ושלום כנ"ל. שזהו בחינת התעניתים שהתענו בימי אסתר שעל-ידי זה המשיכו קדשת יום הכפורים קדשת ארץ-ישראל ובית-המקדש, וזכו לפורים שהוא בחינת שלום כנ"ל. ועל-כן רצו המן וזרעו לבטל בנין בית-המקדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בבית-המקדש שם עקר השלום כנ"ל, על -כן התקנאו בזה. כי הם בחינת קנאה ומחלקת הפך השלום כנ"ל, ועל-כן עקר הכנעתם היה על-ידי השקלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ועשרת אלפים ככר כסף, רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך, כי השקלים הם בשביל בנין המשכן וקרבנות צבור שהכל הוא בחינת שלום וכנ"ל. כי כל הקרבנות הם בחינת שלום, כי על שם זה נקרא קרבן שמקרב ומקשר ומחבר כל העולמות יחד, וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה להמשיך שלום (בסימן יד). וזה שמסים הפסוק שכולל כל הקרבנות מסים בשלמים. כמו שכתוב זאת התורה לעלה ולמנחה וכו' ולזבח השלמים. כי עקר תכלית כל הקרבנות הוא שלום כנ"ל. ועל-כן השקלים שממשיכין שלום הפילו המן וזרעו שהם בחינת מחלקת כנ"ל, כי השקלים הם בחינת צדקה נדבת לב. שזה עקר בחינת התענית, בחינת אגרא דתעניתא צדקתא, שעל -ידי זה עקר המשכת השלום, בחינת מרבה צדקה מרבה שלום, כמבאר בהתורה הנ"ל. וזה שכתוב בשקלים לכפר על נפשתיכם, כי השקלים הם בחינת קדשת יום הכפורים שאז ממשיכין שלום וכנ"ל. ועל-כן נצטוו על השקלים תכף אחר יום הכפורים שאז צוה ה' יתברך למנותן בשקלים כמו שפרש רש"י בפרשת כי תשא, כי שקלים הם בחינת יום הכפורים בחינת תענית בחינת צדקה, שעל-ידי זה ממשיכין שלום שעל-ידי זה עקר קדשת פורים שהוא גם-כן בחינת שלום בחינת ודבר שלום לכל זרעו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהתענית במקום קרבן. כי הם בחינה אחת ממש, כי התענית הוא להמשיך שלום שזהו בחינת כל הקרבנות שהם בחינת שלום כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ברכות פרטיות והטבת חלום:

העתקת הקטע עם מראה המקום