ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · תפלת המנחה ז
התאמת הקריאה
על-פי התורה 'לשמש אהל בהם' בסימן מט לקוטי חלק א. עין שם כל התורה היטב:
וזה בחינת תפלת המנחה. כי אז עקר המתקת הדינים שצריכין אז לזהר להתפלל בכונה גדולה להמתיק תקף הדינים שמתעוררין אז כמו שאיתא בזהר הקדוש וכמובא בהתורה הנ"ל על פסוק סלת למנחה. שמנחה בחינת דינים בחינת פחד יצחק, כי יצחק תקן תפלת המנחה. ועקר התקון והמתקת הדינים הוא על-ידי תשובה. ועקר התשובה היא לשוב ממחשבות רעות למחשבות טובות, כי הם עקר היצרין. כמו שמבאר שם עין שם היטב שחבר כל זה יחד תפלה ותשובה ועשרה מיני נגינה וה דלית הוית וכו'. והכל על-ידי זה שזוכה להתגבר לקים כל מה שמבאר שם בתחלת התורה הזאת, שהעקר להתגבר על המחשבות רעות להפכם למחשבות טובות, כי אור להביות איש הישראלי הוא בחינת אור אין סוף, כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו עד שאינו יכול לעשות שום עבודה ולהמשיך שום מדה וכו'. וצריך לצמצם התלהבות הזאת עד שיהיה בחינת חלל בלב בחינת ולבי חלל בקרבי. והלב הוא הציר של כל המדות שהם העולמות. והעקר על-ידי החכמה שבלב שהם מחשבות טובות וכו'. וכשחושב מחשבות רעות חס ושלום הוא מטמטם החלל שבלב וכו'. על-כן צריך להתגבר בזה לצמצם התלהבות הלב שלא יתלהב יותר מדאי, כי זה בחינת רבוי האור שממנו היה בחינת שבירת כלים. רק לראות שתהיה ההתלהבות בהדרגה ובמדה בבחינת ולבי חלל בקרבי וכו'. והעקר להתגבר להמשיך לתוך הלב חכמה אמתית שהם מחשבות טובות ולהתגבר בכל כחו על המחשבות רעות. ועל-ידי זה יזכה לכל המדות טובות ולעבד את ה' יתברך כראוי. והכל כדי שיתגלה מלכותו יתברך שבשביל זה נברא הכל בשביל האדם שיזכה על-ידי כל הנ"ל לגלות מלכותו יתברך בכל העולמות על-ידי שיקבל עליו על מלכותו בשלמות בזה העולם המעשה וכו'. ומבאר שם שזה בחינת תפלה בחינת תשובה וכו' עין שם היטב:
וכל זה היא בחינת תפלת המנחה. שאז מתעורר בחינת תחלת הצמצום שמשם כל הדינים, וצריכין להמתיקו על-ידי תפלה בכונה שהיא בחינת תשובה כנ"ל. כי זה הענין של התלהבות האור והצמצום וכו', זה נעשה אצל האדם בכל יום ויום כפי תקון הבריאה של אותו היום שהוא צריך להמשיך. כי כמו שבתחלת הבריאה נעשה זה אצל ה' יתברך בעצמוף שבתחלה היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאה וכו', וצמצם האור לצדדין וכו' שעל-ידי זה היתה כל הבריאה על-ידי החכמה וכו' וכו' כמו שמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל. כמו כן נעשה זאת אצל האדם שהוא חלק אלוה ממעל, שהכל נברא בשבילו שהוא יעסק בתקון וקיום העולם כל ימי חייו. ובכל יום ויום כפי הבריאה שהיתה באותו היום, כמו כן הוא צריך להמשיך על-ידי עבודתו תקון וקיום אותה הבריאה מחדש על-ידי כל הנ"ל, כגון ביום ראשון כלליות בריאת שמים וארץ וכו' וביום שני בחינת יהי רקיע בתוך המים וכו', שזה בחינת מה שהיו אנשי המעמד עוסקין בפרשת בראשית בכל יום ויום כמובן למשכיל. ועקר תקון הבריאה בכל יום על-ידי האדם, הוא על-ידי כל הבחינה הנ"ל שבכל יום ויום מתעורר לבו בהתלהבות חדש עד אין סוף וכו', וצריך לצמצם וכו'. והעקר להתגבר להמשיך מחשבות טובות בכל יום איך לעבד את ה' יתברך ולברח ממחשבות רעות וכו' עד שיעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה שעל-ידי זה יקבל עליו על מלכות שמים שלמה ויגלה מלכותו בעולם שזה העקר. ועל כל זה תקנו לנו אבותינו סדר התפלות. כי תפלת ערבית הוא בחינת צמצום האור שהוא בחינת חשך בחינת ישת חשך סתרו וכו'. ותפלת שחרית הוא בחינת התגלות והמשכת האור על-ידי תקון הצמצום. ואז ביום נמשכין כל המחין וכו' שהם בחינת תקון הבריאה שבאותו היום (וכמבאר בכונות ), אבל אחר התפלה מסתלקין המחין ולא נשאר רק רשימו וכו' (כמבאר בכונות ), ואחר חצות היום שמתחיל היום לערב אז מתעורר תחלת הצמצום בשביל להמשיך האור בשביל תקון הבריאה של יום שלאחריו. ועל-כן אז דינא תקיפא שלטא, כי כל הדינים נמשכין מתחלת הצמצום. ועל זה תקנו רבותינו זכרונם לברכה אז תפלת המנחה והזהירו עליו ביותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וכו'. כי אז צריכין התגברות גדול מאד ביותר לבטל המחשבות רעות שנמשכין מתקף הדינים ולהמשיך מחשבות טובות. שכל זה הוא בחינת תשובה, כי עקר התשובה של כל אדם הוא שישוב בכל פעם מהמחשבות רעות שנלכד בהם למחשבות קדושות. כי המחשבה ביד האדם בכל עת ורגע ושם עקר הנסיון והבחירה. וזה עקר התשובה לשוב במחשבתו ממקום שהוא שם למחשבות קדושות כאשר שמעתי מפיו הקדוש. ואפלו אם נתעה במחשבתו כמו שנתעה, אף-על-פי-כן צריך שיאמין שבכל מה שמנתק עצמו במחשבתו מרע לטוב הוא יקר בעיני ה', כי הוא ידע יצרנו וכו'. ועקר היצר הרע הם המחשבות כנ"ל:
וזה בחינת תפלת המנחה שהיא קרבן עני בחינת תפלה לעני וכו'. כי מחמת העסקים של האדם בכל היום על-פי רב אין נצולין ממחשבות פגומות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה אין אדם נצול בכל יום וכו'. ועל-כן תפלת המנחה היא בחינת תשובה, שצריך מתוך כל עסקיו לזכר את עצמו בה' יתברך ולשוב אליו יתברך, והעקר על-ידי שיתגבר לנתק מחשבתו ממחשבות רעות למחשבות טובות שזה עקר התשובה. וזה בחינת תקון הה' שהזכיר שם בחינת ה דלת הוית וכו' כי אין עני אלא מן הדעת וכו'. וכשמרחם על עצמו ורואה עניותו ואינו מתיאש עצמו מן הרחמים, ומתפלל לה' יתברך בבחינת תפלה לעני כי יעטף, שהוא מעטף בצרתו ואין לו מקום לנוס ולברח ימין ושמאל כמו שצעק דוד כמה פעמים סבוני גם סבבוני וכו'. ואף-על-פי-כן הוא מתגבר בכל מה דאפשר לברח מהמחשבות רעות וצועק לה' יתברך וכו', שכל זה הוא בחינת תפלת המנחה כנ"ל. על-ידי זה עקר תקון התשובה כנ"ל ועל-ידי זה אתחזרת ואתעבידת ה' וכו', שזה עקר בחינת תשובה לשוב הה' למקומה כמו שמבאר שם עין שם. ואז נמתקים כל הדינים שיונקים מתחלת הצמצום, כי נתגלה שבהצמצום בעצמו נעלם ה' יתברך. כי הצמצום הוא חסד גדול כדי לגלות אלקותו ומלכותו על-ידי זה דיקא כידוע. וזה בחינת 'שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים'. ויפלו על פניהם זה בחינת צמצום האור בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט וכו'. ויאמרו ה' הוא האלקים. אלקים בחינת צמצום כידוע ואז נתגלה כי ה' הוא האלקים. כי אין שום הסתרה והעלמה בעולם, כי גם בתקף הדינים וכו' שנמשכין מתחלת הצמצום גם שם נמצא ה' יתברך, כי לית אתר פנוי מניה. וזהו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים שתי פעמים. בחינת עלית ביתא עלאה וביתא תתאה, שיש לשניהם עליה על-ידי שמתגברין על המחשבות רעות וכו' עד שמגלין מלכותו יתברך למטה וכו' כמו שמבאר שם:
וזה שאמר אליהו ענני ה' ענני ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ענני שתרד אש וכו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. כי אליהו היה צריך אז לגלות אלקותו ומלכותו בעולם להוציא את ישראל מטעות ושקר של נביאי הבעל שהיו מכשפים גדולים והביאו את ישראל לכל הרעות רחמנא לצלן. וכל זה נמשך ממותרות הבא על-ידי רבוי אור וכו' (כמו שמבאר בהתורה בא אל פרעה שכשוף הוא בחינת מותרות כמו זעה וכו' עין שם). ואליהו היה צריך אז לתקן זאת להמשיך ולגלות אורו יתברך על-ידי האש שתרד מן השמים וכו', שנמשך מבחינת כי ה' אלקיך אש אכלה הוא דאכלי ושצי כלא. אבל ישראל המצמצמין האור וכו' ומגלין מלכותו בעולם הם מקבלין חיות משם בבחינת ואתם הדבקים בה' וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל (באות ז), הינו שימשיך מלמעלה אש דקדשה שנמשך בהדרגה ובמדה באפן שיתגלה מלכותו ואלקותו לעין כל. ונביאי השקר יהיו נכלין ונהרגים על-ידי זה כמו שהיה אז שישראל נפלו על פניהם על-ידי זה הנס הגדול של ירידת האש ואמרו ה' הוא האלקים שתי פעמים וכו', שזה בחינת התגלות מלכותו יתברך. ונביאי הבעל נשחטו ונהרגו על-ידי זה. הינו כנ"ל. אבל כשהתפלל על זה בקש את ה' יתברך ענני שתרד אש וכו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא שבתחלה מטעין את האדם כמו שמטעין על-ידי שקריהם ודעותיהם ההפוכות מן האמת. וכשרואין שבא צדיק אמתי שמגלה אלקותו באמת כמו שהיה אז בימי אליה, ואינם יכולים לסתר ולהעלים נס נגלה ונפלא כזה. הם מהפכים הדבר ואומרים מה זה חדוש הלא מעשה כשפים הם ותולין אותו בכשוף. וזה היה מתירא אליהו שלא יאמרו שאליהו הוא בודאי חכם גדול ויודע חכמת הכשוף יותר מנביאי הבעל, וכל הנס היה על-ידי מעשה כשפים. ועל זה התפלל שיפתח ה' את לבם ועיניהם של ישראל שיסתכלו על האמת לאמתו שהוא נס מן השמים לבד ברצון ה' יתברך הבורא היחיד יתברך ששומע תפלת הצדיקים, ולא יאמרו מעשה כשפים הם. וכן מתנהג עתה בכל דור שכשבא צדיק גדול ונורא שמגלה חדושים שאי אפשר לסתרן בשום אפן, שרואין שהוא רק תורה מן השמים שאי אפשר בשום אפן לגלות כזאת בשכל אנושי (וכמו שמבאר מזה בהקדמת העץ חיים עין שם), מתחלה חותרים להתלוצץ מהם וכו', אבל כשרואים ששניהם קהות ונמצא שם חדושים נוראים שאי אפשר להתלוצץ מהם וכו', הם אומרים מה זה חדוש בודאי היה חכם גדול ונפלא ויכול לומר פשטים וחדושי תורה וגם ראשי תבות וצרופי אותיות כמו שנמצאים כמה חכמים ולומדים גדולים שאינם צדיקים כלל ואומרים תורה בשכלם וכו'. אבל הצדיק האמתי מתפלל על זה תמיד ענני ה' ענני שתרד אש וכו', שהוא בחינת התגלות התורה אמתיית מן השמים שהיא בחינת אש כמו שכתוב ודבריו שמענו מתוך האש וכו', וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, שלא יוכלו להכחיש האמת לומר שנאמרו הדברים בחכמה בלי יראה אמתית וכו'. שזהו בחינת מעשה כשפים שהוא על-ידי תחבולות על-ידי הכח שנתן ה' יתברך לשכל אנושי בשביל הבחירה וכו'. רק ה' יתברך יפקח עיניהם ולבם ויראו בעיניהם ויבינו בלבם שאין זה שכל אנושי כלל רק היא תורה מן השמים שהיא אש אכלה דאכלי כלא ושצי כלא כל החולקים על זה. אבל הדבקים בה מקבלים חיות לנצח משם בבחינת ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום כמו שמבאר עין שם:
וזה ושרים כחללים כל מעיני בך המובא בהתורה הנ"ל, כחללים שני חללים חלל הימיני שבלב וחלל השמאלי, שכל עבודת האדם בעולם הזה להגביר בחינת חלל הימיני ששם משכן היצר טוב על חלל השמאלי ששם וכו', שהם מחשבות טובות ורעות וכו' כנ"ל. כי על-ידי מחשבות טובות אזי הלב בבחינת ולבי חלל בקרבי שהוא תקון החלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה שלשם נמשכו כל העולמות שהם המדות, שהכל היה בשביל האדם שימשיך בלבו כל המדות טובות וכו' שהם נעשים כפי מה שמצמצם ההתלהבות וכו' ומתגבר במחשבות טובות וכו'. אבל כשחושב חס ושלום מחשבות רעות וכו', מטמטם החלל, כי נסתלק שכינת אלקותו ממנו וחזר לבחינת אין סוף שזה בחינת סוד שבירת כלים וכו'. ואזי נטמטם החלל ממש שבלב האדם בבחינת ונטמטם בם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכו', כי מתגבר החלל השמאלי על החלל הימיני, ואז נטמטם הלב בבחינת ערלת לב חרפת לב. אבל להפך על-ידי שחושב מחשבות טובות איך לעבד את ה' יתברך אזי מקים ומחזיק את בחינת החלל הפנוי הנ"ל. כי עקר קיום החלל הפנוי של תחלת הבריאה שלא יחזר האור כמו שהיה בבחינת אין סוף שעל-ידי זה היה חס ושלום נחרב העולם. עקר קיומו על-ידי עבודת הצדיקים על-ידי שמקימין כל הנ"ל כראוי, שמצמצמין התלהבות אור אין סוף שבלבם כראוי ועושין חלל פנוי בלב בבחינת ולבי חלל בקרבי, ומתגברין בכל כחם על המחשבות רעות העולים על הלב בכל פעם שרוצים לטמטם הלב, שעל-ידי זה יסתלק האור אין סוף חס ושלום ויתבטל לפי בחינתו החלל הפנוי של תחלת הבריאה שהוא חרבן העולם. על-כן מתגברין במחשבות טובות שעל-ידי זה נמשכין כל המדות שהם קיום כל העולמות שעל-ידי זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם כי אין מלך בלא עם וכו'. אשר בשביל זה היה עקר התגלות אור אין סוף על-ידי הצמצום וכו' כנ"ל. ואז יש עליה גם לביתא עלאה, כי לא אבוא בעיר וכו'. כי דיקא אחר כך כשנתגלה מלכותו על-ידי כל הנ"ל, אז דיקא חוזר ומאיר אור להביות הלב כראוי בלבו בבחינת תקון באפן שיוכל לסבל ולא יתבטל רק ישתוקק לה' יתברך ברצון נפלא ונורא מאד כמעט עד אין סוף. אבל אף-על-פי-כן הוא בבחינת צמצום בבחינת ולבי חלל וכו' שזהו בחינת צמאה נפשי לאלקים וכו' בחינת לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וכן בפסוקים הרבה שזה בחינת כל ספר תהלים של דוד המלך עליו השלום שהוא נעים זמירות ישראל, כי זה בחינת יוד מיני נגינה שכלם הם בחינת השתוקקות ורצון וכסופין חזקים ונוראים עד אין סוף וכו'. שזה בחינת כל הנגונים דקדשה שבעולם ואף-על-פי-כן יתקים כי כל הנגונים הם בחינת עולה ויורד וכו' בחינת מי עלה שמים וירד שזה כל אמנות וחכמות הנגינה וכו'. ועל-כן חבר לשם בתורה הנ"ל יוד מיני נגינה וכו':
כי מאן דזעיר הוא רב ומאן דרב הוא זעיר וכו' שמי שמקטין עצמו בחינת צמצום האור בחינת ויסתר משה פניו וכו' בחינת כי אתם המעט וכו'. שאתם ממעיטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה הינו אפלו טובה אמתיית שזה עקר הטובה שהיא התנוצצות אור אין סוף אז גם-כן אתם ממעיטין עצמכם בבחינת צמצום האור. ואז זוכה על-ידי כל הנ"ל לרצון נפלא וכו'. בחינת מאן דזעיר הוא רב. ולהפך למאן דהוא רב ורוצה להרס חס ושלום הוא זעיר כי נסתלק האור לגמרי וכו':
וזה בחינת מעלת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע. נעשה בחינת עבדות ועשית מצוות מעשיות, שהם בחינת המשכת המדות טובות שעל-ידי זה מתקים ומאיר מלכותו לכל העולם שהוא בחינת נעשה. כי מלכותו היא בחינת עשיה כידוע. כי העקר שיאיר מלכותו בעולם העשיה על-ידי האדם שבשביל זה נברא הכל. ואחר כך ונשמע בחינת דבקות ורצון וכו', כי שמיעה בלבא תליא וכו'. הינו שדיקא אחר בחינת נעשה בחינת תקון המלכות תקון ביתא תתאה להמשיך שכינתו בתחתונים וכו', אז דיקא יהיה תקון הנשמע שתליא בלבא שהוא בחינת עלית ביתא עלאה כנ"ל. אבל העובדי כוכבים הם להפך שרוצים תכף להשיג מה שאי אפשר להשיג שהוא נגדם בבחינת אין סוף, ואחר כך היו עושים וכו'. כי היו רואים מה שנעשה מכל מצוה וכו'. אבל ה' יתברך מואס בהם בשביל זה, כי הוא חפץ שיתגבר האדם על-ידי בחירתו, ועקר הבחירה הוא על-ידי העלמת הדעת שהוא בחינת צמצום האור בתחלת הבריאה. וכן צריך האדם להמשיך תקון הצמצום בבחירתו שכשמתלהב יותר מהראוי לו יצמצם ההתלהבות וכו', רק יתגבר בכל כחו על המחשבות רעות וכו'. לחשב מחשבות טובות וכו'. ואז דיקא ישיג מה שישיג וכו'. שכל ההשגות העליונות הם על-ידי בחינת תקון ביתא עלאה שזהו בחינת השגת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו' הנזכר שם. ועל-ידי כל הנ"ל תוכל קצת לחבר התורה הנוראה הנ"ל ועדין צריכין סיעתא דשמיא לבאר עוד בישועתו יתברך:
ועל-כן הצדיק צריך לקבל כל כחו מכנסת ישראל, שהם בחינת מלכות בחינת אין מלך בלא עם. כי דיקא עליהם נתגלה מלכותו ואז הצדיק מתגבר בהשגותיו העצומים שהם בחינת ביתא עלאה בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו'. והעקר על-ידי שישראל יוצאים מחכמות חיצוניות של העובדי כוכבים שהם ההפך מכל הנ"ל כנ"ל, וממחשבות רעות שהם הפך חכמה שבלב. כי הכל אחד כי חכמות חיצוניות שלהם נקראים כסילות נגד חכמות התורה, כי נמשכין מטפשות הלב ממחשבות רעות מערלת לב וכו'. ועל-כן באמת כל קיומנו על-ידי הצדיקים העוסקים בתקוננו, ואנו צריכין רק להתגבר על המחשבות רעות שהם בחינת חכמות חיצוניות וכו', ואז הצדיק ישיש כגבור לרוץ ארח הזה שהיו ישראל יכולין לילך בזמן שהיו נזופים. וזה עקר תקון התשובה של כל אחד שאי אפשר לו לשוב כי אם על-ידי הצדיק שהוא מורה דרך לשבים:
כי הבעל תשובה צריך לזה ביותר מחמת שכבר טמטם הלב על-ידי טפשות לב וכו', ותכף כשנתעורר בו איזה הרהור תשובה על-ידי העלמת הנקדה המסתתרת בלב שנשאר מהרשימו בשביל קיומו, אז מתלהב הניצוץ מאד ורוצה להתדבק בשרשו באור האין סוף וכו', שמזה בא שרוצה מיד לקבל על עצמו כל התשובות שבעולם תעניתים וסגופים בלי שעור מחמת שיודע בנפשו שקלקל הרבה וכו'. אבל אף-על-פי שכך ראוי אבל לא בשביל זה ימנע מהתשובה חס ושלום, מחמת שתכף הוא נסוג אחור במחשבתו וחושב שאינו יכול לקים סגופים וכו' כל כך ועל-כן נמנע מהתשובה לגמרי, וזה מצוי מאד בכמה בני אדם, כי ישראל עם קדוש הכל חפצים לשוב אבל רבם המניעה מחמת רבוי ההתלהבות הנ"ל שעל-ידי זה נכבה לגמרי רחמנא לצלן וכו'. ועל -כן עקר התשובה היא על-ידי הצדיקים ותלמידיהם וכו' שקבלו דרכי אמת מרבם וכו'. כי באמת עקר התשובה היא כשבא האדם אל המקומות שהיה בהם מתחלה ושב מהם וכו', כמו ששמעתי מפיו הקדוש. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה היכי דמי תשובה וכו'. והעקר תלוי במחשבה כשהאדם מתגבר על המחשבות רעות ואפלו אם מתגברים עליו המחשבות כמו שמתגברים חס ושלום. אף-על-פי-כן בכל רגע שמתגברים כנגדם וכו', זהו בחינת תשובה וכו' וכמו שכתוב לרגעים תבחננו וכו'. ואם יהיה חזק בזה יוכל לזכות ברבות הימים לתשובה שלמה. ועל כל פנים לית רעותא טבא דאתאבד וכו' כמבאר בדברינו הרבה בזה. ואי אפשר לבאר הכל בכתב. ורק בשביל זה צריכין לנסע ולילך רגלי לצדיקים ותלמידיהם ולקים עשה לך רב וקנה לך חבר, הכל בשביל לקבל עצות אמתיות הנמשכים ממים עמקים מאד. שעל-ידי זה דיקא יש תקוה טובה לאחריתו. ועל-כן באמת עקר התקון של כל אחד הוא על-ידי מה שמבאר לקמן שה' יתברך גדול מאד ואין יודעין כלל וכו'. וצריכין רק לבטל דעתו נגד הצדיק וכו':
וזה מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל באות ז בענין תכלת דאכלי כלא ושצי כלא וכו', אבל ישראל הדבקים בה' יקבלו חיותם וכו'. כי העובדי כוכבים שאינם מתגברים על מחשבות רעות, וגם רודפים אחר חכמות חיצוניות שנמשכים משבירת כלים שהיה על-ידי רבוי אור, כי רוצים רק לדעת הכל קדם ששברו שום מדה רעה ומחשבה רעה וכנ"ל. על-כן מכלה אותם ושורף אותם בחינת רבוי אור בבחינת דאכלי כלא ושצי כלא. אבל ישראל הדבקים בה' על-ידי בחינת תקונים הנ"ל שמצמצמין האור וכו' ומתגברין על המחשבות רעות וכו' עד שמגלין מלכותו וכו'. ואחר כך משיגין מה שמשיגין על-ידי בחינת עלית ביתא תתאה עם ביתא עלאה וכו', הם מקבלים כל חיותם משם וכו'. וזה בחינת שהצדיק מקבל כחו מכנסת ישראל על-ידי שמתגברין לצאת מחכמות חיצוניות ממחשבות רעות וכו'. כי הצדיק נגד כנסת ישראל הוא בבחינת ביתא עלאה נגד ביתא תתאה. שכל עליתו על-ידי עלית ביתא תתאה שהם כלל ישראל. כי שתי בחינות אלו שהם ביתא עלאה וביתא תתאה הם בכלליות ובפרטיות וכו' וכמו שמבאר לקמן. ועל-כן אף-על-פי שהצדיק כבר זכה בעבודתו לתקון שני בתים הנזכרים לעיל. אף-על-פי-כן בכלליות העולמות הוא צריך לקבל כחו מכלל ישראל בבחינת כלום נתתי לך גדלה וכו'. ועל-כן הם מתיגעים כל כך להחזיר ישראל בתשובה ובפרט הגרועים ביותר, כי כל מה שמתגלה מלכותו יתברך ביותר על הנמוכים יותר שהם בתכלית גשמיות העשיה ביותר, על-ידי זה עקר עלית מלכותו יתברך. כי זה בחינת מלכות מקנן בעשיה המובא בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל, כי עקר רצונו יתברך הוא לגלות מלכותו בתקף תחתיות העשיה וכו' כמובא בדברינו הרבה בזה. ואז דיקא כשמלכותו עולה מכל המקומות הנמוכין, על-ידי שכלם מכירין אותו יתברך ומודים במלכותו יתברך שנתקים ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, שעל-ידי זה עקר עלית המלכות שהיא בחינת ביתא תתאה אז יש עליה גם לביתא עלאה, שהיא בחינת השגת הצדיק שהשגתו בבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא נגד כנסת ישראל בבחינת ביתא עלאה כנ"ל, בבחינת מי עם זאת עולה וכו' כנ"ל. וכל מה שמחזירים בתשובה הרחוקים ביותר יש להם עליה ביותר וכו', שזהו בחינת מה שמביא בסוף על פסוק לשמש שם אהל בהם וכו' שזריחתו של הצדיק הינו השגתו אינו אלא על-ידי ישראל וכו', וכשישראל יוצאין מחכמתן של העובדי כוכבים אזי הצדיק יוצא מהחפה והמכסה שהיה לו וכו'. ומביא שם ענין תכלת שמכלים ושצים העובדי כוכבים וכו'. ועל-ידי זה זוכים להשגת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו' עין שם כל זה היטב. ועל-ידי כל הנ"ל תוכל לחבר קצת כל דברי התורה הנ"ל שנכתבה ברמז ובקצור גדול כאשר הבנתי מפיו הקדוש שהתורה הזאת נאמרה וכן נכתבה בקצור וברמז. כי אמר שעקר התורה אמרה רק בשביל לבטל הגזרות וכו'. (כמו שמובא במקום אחר בספר חיי מוהר"ן ):
וזה בחינת פרשת שקלים בחינת מחצית השקל תרומה לה' שיהיה ההתלהבות במשקל וכו' כנ"ל. והכל בשביל בנין המשכן שהוא בחינת הבית-המקדש שהוא בחינת ביתא תתאה הנ"ל שעל-ידי זה נתתקן גם בחינת ביתא עלאה, כי על בחינת הבית-המקדש נאמר לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש, שלא יכנס בירושלים שלמעלה וכו'. כי בנין המשכן היה בחינת תקון התשובה, כי נבנה בשביל לתקן חטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וחטא העגל היה על-ידי שפגמו בתקונים הנזכרים לעיל שנמשך האור יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והובא בפרוש רש"י פרשת כי תשא על פסוק ואיש לא יעלה עמך, הראשונות על-ידי שהיו על -ידי תשואות וכו' שלטה בהם עין הרע אין לך יפה מן הצניעות. כי אף-על-פי שהזהירם מאד אל יהרסו וכו' כנ"ל והם קימו האזהרה, אף-על-פי-כן עדין היה האור מרבה מכחם כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה הנזכר לעיל ובמקום אחר. וכמו שכתוב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. ופרש רש"י מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד וכו', כי הסתכלו בו מתוך לב גס וכו'. וההמון עם בפרט הערב רב פגמו גם בגשמיות, שקלקלו מחשבתם במחשבות רעות והרהורים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות וכו'. כי באמת הכל תלוי זה בזה, כי כל המדות וכל העבודות של האדם כלם תלויים זה בזה. כי לפעמים מתלהב יותר מדאי וכו' ובתוך כך מתגברים עליו המחשבות והרהורים מאד. כי היצר הרע והסטרא אחרא אורבים עליו מכל צד, כשמתעורר בו איזה הרהור תשובה לשוב לה' יתברך, הוא חותר עליו לבלבלו בכל מיני בלבולים ומניעות, לפעמים כפשוטו שמתגבר עליו אז דיקא בהתגברות גדול במחשבות רעות שהם עקר היצר הרע כנ"ל. ולפעמים כשהאדם מתגבר נגדו במה דאפשר, הוא מתגבר על-ידי התלהבות הלב יותר מדאי. ולפעמים בשעה אחת הוא מערבב ברגע אחת בוער לבו מאד וכו', ובתוך כך בוער לבו לתאוות עולם הזה מאד וכו', שזה בחינת יעלו שמים ירדו תהומות כמובא בדבריו זכרונו לברכה, וכעין מה שמבאר בסימן עח על מאמר רבותינו זכרונם לברכה אלמלא כנפי ראה שהם בחינת התורה הוי לבא אוקיד כל גופא מרבוי ההתלהבות אל ה' יתברך יותר מדאי ומרבוי תבערת האש להתאוות וכו'. אך התורה מגנה על זה עין שם. ומזה בא חטא העגל אחר מתן תורה בהתגלות אלקות פנים בפנים כזה באותות נוראות כאלו וכו' וכו'. כמו שהוכיחם משה הנהיה כדבר הגדול הזה וכו'. ואף-על-פי-כן קלקלו כל כך תכף עד שהמלך במסבו וכו', והכל על-ידי בחינה הנ"ל. על-כן נצטוה משה אחר כך בבנין המשכן בשביל תשובה ותקון לחטא העגל שכולל כל החטאים. כי העקר שצריכין להשתדל בכח הצדיקי אמת בחינת משה לצמצם ההתלהבות כל אחד ואחד לפי בחינתו ולא יהרס הגבול וכו'. ויתגבר ביותר על המחשבות רעות שהם עקר היצר הרע. ובזה צריך עקר ההתגברות, כי המחשבה ביד האדם תמיד להטותה כרצונו ויתגבר להפך הדבר לברח ממחשבות רעות ולחשב מחשבות טובות לחשב איזה פסוק מהתורה או איזה הלכה ומאמר רבותינו זכרונם לברכה וכו', ולפעמים צריך לפקח מחשבתו במלי דעלמא וכו', הכל כדי למלט נפשו מהרהורים שהם עקר קלקול המחשבה. ואפלו אם מחמת רגילותו נלכד במחשבות אלו מאד כמצוי בכמה אנשים, אף-על-פי-כן יתחזק בכל עז בכל דרכי העצות אמתיות להסיח דעתו מהם וכו' (כמבאר בדברינו במקום אחר ), ויאמין שכל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מהם יקר מאד אצל השם יתברך, וימשיך עצמו לתוך מחשבות טובות ויברח אל הספר לעסק בתורה וכו'. עד שיזכה להמשיך לפי בחינתו בחינת תקון המדות שהם כלל כל מצוות התורה לתוך לבו שהם בחינת תקון העולמות. ועל-ידי זה יזכה לפי בחינתו לקבל עליו על מלכותו יתברך ולגלות מלכותו יתברך שמו לכמה נפשות, כי לכך נוצרת, כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, ואפלו הפחות שבישראל נברא שיהיה לו חלק בהתגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם. והתגלות מלכותו זה בחינת תקון ביתא תתאה, ואז דיקא יש עליה גם לביתא עלאה וכו' כנ"ל. כי אז דיקא יכול להתלהב לה' יתברך בהדרגה ובמדה כראוי וכנ"ל (באות ד). אבל גם אחר כך צריך לזהר מאד בכל פעם לצמצם ההתלהבות כנ"ל, ומכל שכן לזהר מאד מאד ממחשבות רעות שהם אורבין וחותרין עליו מאד בכל יום ובכל עת ובכל שעה כמו שכתוב צופה רשע לצדיק וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכמו שכתוב יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטף עני יחטף עני במשכו ברשתו:
והבן מאד מאד כל זה איך הוא אורב עליך אולי תחמל עליך להשתדל להנצל ממנו. על-כן עקר התקון בכלל הוא על-ידי הבית-המקדש ששם עקר המקום לה' שעל זה התיגע דוד משיח כל ימיו. כמו שכתוב אם אבוא באהל ביתי וכו' עד אמצא מקום לה' וכו', כי שם בבית-המקדש הוא עקר בחינת תקון ביתא תתאה שעל-ידי זה נתתקן גם בחינת ביתא עלאה בבחינת לא אבוא בעיר שלמעלה עד דבקרבך קדוש שנאמר עקרו על הבית-המקדש, כי שם הוא המקום הנבחר להמשיך לשם שכינת עזו באפן שיתגלה מלכותו לכל באי עולם. ואפלו מי שחטא ופגם על-ידי היצר הרע שהם המחשבות רעות, כשבא לשם נתתקן על-ידי הקרבנות הבאים מבהמות וכו', שעל-ידי זה שהיו הכהנים מביאין בהמה לקרבן בבית-המקדש נתגלה לכל כי מלכותו בכל משלה, ואפלו בבהמות ועופות יש קדשות גבוהות מאד עד שיכולין להעלותם לקרבן לריח ניחוח לה', שזה עקר בחינת תקון ביתא תתאה כשממשיכין הדעת אמתי לכל באי עולם עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו'. ועל-כן על-ידי הקרבן נתתקן פגם החטא שבא על-ידי מחשבות רעות שהם בחינת פגם התגלות מלכותו כנ"ל:
וזה בחינת המשכן שהקים משה במדבר. כי עקר התקון הוא בבית-המקדש ששם עקר המקום הקדוש המסגל לזה לגלות מלכותו לכל באי עולם. ובשביל זה נתאוה משה כל כך לבוא לארץ-ישראל וכו' כידוע. ואם לא היו מקלקלים בחטא העגל ומרגלים היו מוכנים לכנס לארץ-ישראל ולבנות הבית-המקדש תכף כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבל מחמת רבוי קלקולם נתעכבו. אבל ה' יתברך חמל עליהם וצוה להם לבנות המשכן במדבר שנבנה בקדשה כזאת שיוכלו להמשיך קדשת הבית-המקדש גם במדבר, להכניע שם בחינת נחש שרף ועקרב וצמאון וכו'. ועקר קדשת המשכן שהיא בחינת הבית-המקדש הוא, שעל-ידי בנין המשכן וכליו נמשך תקון כזה שכל מי שיש לו חלק בבנין המשכן על-ידי נדבת לבו הטוב שמסיע בבנינו בגופו ובממונו וברצונו ותשוקתו הטוב, על-ידי זה כל דבר מצוה וקדשה וכל נקדה ונקדה טובה שהוא חוטף מתוך כל הבלבולים והמניעות מתוך תקף תבערת האש שבזה העולם וכו', הכל יכול להכניס לתוך מקום הקדוש הזה שהוא המשכן שהוא בחינת הבית-המקדש שהוא בחינת האהל מועד, שלשם מתאספין כל ישראל ולשם מתכנסין כל נקדות טובות של כל קדשות ישראל שחוטף כל אחד בכל יום ובכל עת, עד שעל-ידי זה יש כח לכל אחד לשאר על עמדו בקדשת ישראל ולהתחזק בכל פעם לשוב ממחשבות רעות וכו', ולצמצם ההתלהבות שכל זה היא בחינת תקון התשובה כנ"ל. ואז אפלו אם נעשה עמו כמו שנעשה שמתגברין עליו בכל פעם כמו שמתגברין, אף-על-פי-כן מה שחטף טוב מקדם כבר הוא נכנס ונגנז במקום קדוש ונורא מאד בהמשכן ובית-המקדש, ונצטרף ונכלל זה הטוב עם כל הנקדות של כל ישראל שמתכנסין לשם, שעל-ידי זה אין כח לשום סטרא אחרא לקלקל את התקון הזה שכבר נעשה על-ידי נקדותיו הטובים שנכללו בתוך קדשת כלל ישראל בתוך המשכן שהוא אוצר בית ה' ששם אין שולטין ידי זרים. והכל עולה לה' למקום שעולה, עד שבכח זה יכול להתחיל בכל פעם כל ימי חייו עד שישוב אל ה'. בבחינת ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור וכו', שהוא בחינת המשכן ובית-המקדש, על-ידי זה תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש, שכל אחד יכול לשוב לה' יתברך אפלו בדכדוכה של נפש בגשמיות ורוחניות:
ואפלו עתה בגלותנו הארך המר, כל חיותנו וקיומנו הוא על-ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת קדשת המשכן ובית-המקדש בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי זה עקר סוד בנין המשכן שמשה רבנו ראה עצם התגברות הבעל דבר והסטרא אחרא, שאחר מתן תורה בהתגלות אלקות כזה קלקלו כל כך. על-כן עשה תקון לדורות על-ידי בנין המשכן במדבר שבזה המשיך תקון שאפלו כשיחרב הבית-המקדש שתי פעמים, אף-על-פי-כן יהיה לנו כח להמשיך קדשת הבית-המקדש אפלו בחוץ-לארץ בארצות צפון במקומות הרחוקים מה' יתברך מאד, גם שם נוכל להמשיך קדשת הבית-המקדש על-ידי הבתי כנסיות ובתי מדרשות שמתכנסין שם ועוסקין בתורה ותפלה וכו'. כי כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות שלנו בחוץ-לארץ הם בבחינת קדשת המשכן שבמדבר. ובשביל זה נקרא משכן לשון המשכה, בחינת משכני וכו', הינו שעל-ידי קדשת המשכן שנבנה במדבר ואנו קורין אלו הפרשיות בתורה, על-ידי זה יש לנו כח להמשיך קדשת הבית-המקדש גם בגלות הזה בחוץ-לארץ כמו שהמשיך משה קדשת הבית-המקדש על-ידי המשכן שבמדבר. ועל-כן באמת עקר הכח לזה הוא על-ידי בחינת משה שהוא בחינת צדיקי אמת שצריכין לבוא אליהם ולהתקשר להקבוץ שלהם בבתי מדרשות שנבנו על שמם. כי הם בגדל כחם עוסקים תמיד גם בדורות אלו בבחינת בנין המשכן כמו שמבאר בהתורה אזמרה וכו' (בסימן רפב), שכל צדיק אמתי בונה בחינת משכן וכו' עין שם. ושם יכול כל אחד לגנז כל נקדה ונקדה טובה שלו להכניסה לתוך השתפות הקדוש של כלל הקבוץ הקדוש, שעל-ידי זה לא יוכלו לחטפה ולקלקלה שום מחבל והסטרא אחרא חס ושלום בבחינת מי זה ערב את לבו לגשת אלי וכו' דהינו בבתי מדרשות שהם בחינת המשכן ובית-המקדש ששם ה' יתברך:
וזה בחינת פרשת שקלים שקורין עתה בכל שנה להזהיר העם על השקלים בשביל בנין המשכן, שעל-ידי זה ממשיכין בחינת קדשת המשכן ובית-המקדש עלינו על-ידי הבתי מדרשות הנזכרות לעיל וכנ"ל שעל-ידי זה עקר תקון התשובה וכו' כנ"ל:
וזה בחינת בראשית ראש בית, כי בראשית מרמז על תשובה בחינת בראשית ירא שבת שהיא בחינת תשובה כמו שמבאר שם. כי עקר התשובה היא על-ידי הראש בית על-ידי בחינת הבית שהוא בונה שהיא הבית המדרש שלו שהיא בחינת המשכן וכו' וכנ"ל שעל-ידי זה זוכין לבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת ענג שבת כמו שמבאר שם:
גם שקלים הם בחינת צדקה נדבת לב, בפרט צדקה שנותנין בשביל בנין בית המדרש שהיא צדקה המתקימת ביותר, כמו שפרש רש"י על פסוק ומי אוהב בהמון לא תבואה וכו' (כמובא במקום אחר ), כי צדקה בחינת תשובה בחינת תקון הה' הנ"ל. כי עקר בחינת צדקה להמשיך בחינת הה לעשות מצדק צדקה כמובא (בסימן סז), כי ה דלת הוית שמשם כל העניות והדלות של העניים והאביונים שנמשך מתקף הדין של הצמצום הנ"ל. וכשנותנין לו משפע עשירותו צדקה, בזה ממשיכין יוד לתוך הה על-ידי שמוציאין העני מדלותו ומעלין אותו, בבחינת ועשירית האיפה סלת למנחה וכו' כמובן שם בהתורה הנ"ל, כי המשכת הקדשה על-ידי מחשבות קדושות והמשכת שפע העשירות דקדשה לתוך הדלת שהיתה דלה ועניה לעשותה בחינת ה, כל זה בחינה אחת כמובן שם. וכל זה היא בחינת צדקה לעני הגון שהוא בחינת השכינה בחינת אשכן את דכא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בחינת אל ישוב דך נכלם, שעל-ידי השפע שמשפיעין לו מעלין השכינה כביכול מדלות ועניות ואתחזרת ואתעבידת ה כנ"ל. נמצא שצדקה היא בחינת תקון הה הנ"ל, שהיא בחינת התקונים הנזכרים לעיל שזהו בחינת תקון השקלים שהם בחינת תשובה כנ"ל:
וזה כי תשא את ראש בני ישראל וכו' שנצטוו לתן השקלים בעת המנין כדי שלא יהיה בהם נגף בפקד אותם. וקשה למה לו למנותם ויש סכנה שלא ישלט בהם הנגף, ולא ימנה אותם כלל. אך המנין היה הכרח בשביל בחינה הנ"ל, כי המנין הוא בחינת צמצום שמצמצמין על-ידי זה את אור להביות הלב של כל אחד מישראל שלא יתלהב יותר מדאי, כי לפי אור להביות לבו עד אין סוף, שם אין שיך מנין ומספר כלל בבחינת לפני אחד מה אתה סופר. ועקר המנין והמספר מתחיל אחר הצמצום כידוע. ועל-כן נצטוו למנותם דיקא, כדי שיהיה נמנה כל אחד ואחד בפרטיות שזהו בחינת צמצום האור ששם שיך מנין ומספר כנ"ל, וגם שלא יתערבבו יחד ולא יכנס אחד בגבול חברו, כי כמו שצריכין הצמצום שלא יתלהב יותר מדאי וכו' כנ"ל, כן צריכין גם-כן לצמצם התלהבות הלב שלא יצא מהגבול שלו לגבול חברו. כי אף-על-פי שכל ישראל נחשבו כאיש אחד, כי בשרשם הם כלולים באחד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב היו לו שבעים נפש וכלם נקראים נפש אחד, אף-על-פי-כן כל אחד ואחד מישראל יש לו צמצום וגבול בפני עצמו. כי דעת כל אחד משנה מחברו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ברכת חכם הרזים. והכל כפי מה שמצמצם התלהבות לבו בבחינת חלל הפנוי וממשיך לשם מחשבות טובות שהם מדות טובות. ועל-ידי זה נתגלה מלכותו יתברך, כי כל אחד יש לו שעור בלבו לפי מדרגתו בבחינת נודע בשערים בעלה, כל חד כפום מה דמשער בלביה. וכן כל אחד עובד ה' כפי מדותיו הטובים, זה נזהר ביותר במצוה זאת שהיא בחינת תקון מדת חסד, וזה במצוה זאת שהיא בחינת תקון מדה אחרת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אביך במאי זהיר טפי וכו'. ואף-על-פי שבודאי צריך כל אחד מישראל לקבל מחברו מנקדתו הטובה שיש לו בפרטיות מה שאין בחברו כמו שמבאר בהתורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים עין שם, אף-על-פי-כן אסור להרס את הגבול שלא יתלהב יותר מדאי לכנס לגבול חברו, כי לפעמים גם בני ישראל הכשרים יכולין להפיל אחד את חברו על-ידי שנוי דעותיהם כמבאר במקום אחר על-כן צריכין הצמצום בכמה בחינות שלא יתלהב יותר מדאי וכו' כנ"ל, וגם שלא יהרס הגבול שבינו לחברו. ובשביל זה נצטוו למנותם שיהיה נמנה כל אחד ואחד בפני עצמו. כי כל אחד יש לו גבול ושעור בדעתו להכיר את ה' יתברך ולעבדו בהדרגה ובמדה כפי מדרגתו וכנ"ל. ועל-כן נצטוו למנותם במספר שמות, כי כל אחד מישראל יש לו שם בפני עצמו כפי אחיזתו בשמא דקדשא בריך הוא כפי מדרגתו. כי השם בחינת כלי וצמצום ששם נגבל החיות שהיא הנפש (כמו שמבאר בהתורה וביום הבכורים בסימן נו), ועל-כן היה ההכרח למנותם כנ"ל. אבל על-ידי המנין שהוא בחינת צמצום כנ"ל, יכול לשלט הנגף חס ושלום, כי בהצמצום שם אחיזת הדינים כידוע שמשם משתלשל סטרא דמותא חס ושלום כשאין נזהרין להמתיקו כראוי, על-כן נצטוו למנותם על-ידי השקלים שנותנין לנדבת המשכן שעל-ידי זה עקר תקון בחינת ביתא תתאה שעל-ידי זה יש עליה גם לביתא עלאה וכנ"ל. כי בהמשכן שהוא האהל מועד, וכן בבית-המקדש שם מתכנסין הכל כל ישראל כאיש אחד, ואף-על-פי-כן כל אחד עומד על גבולו, בבחינת עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, שעומדים צפופים ודחוקים זה בזה כאיש אחד ואף-על-פי-כן משתחוים רוחים שלא ישמע אחד בודוי חברו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי כל אחד צריך לשוב לה' כפי מדרגתו, כמו שכתוב בספר הא"ב כל אחד ינהג כמו ששמע מרבו, וכמו שאמרו אם אין אני לי מי לי וכו', כי כל אחד יש לו גבול בפני עצמו כנ"ל. וזה התקון נעשה בבית-המקדש ובמשכן. ועל-כן נצטוו למנותם על-ידי השקלים שנותנין בשביל המשכן שעל-ידי זה נתתקן הכל כנ"ל, כי על שם זה נקראו שקלים שנמשך האור במדה ובמשקל לכל אחד לפי מדרגתו וכנ"ל:
ועל-כן כל הקלקולים היו על-ידי הערב רב, שנקראים ערב רב על שם התערובות שמערבבין דעתם בתערובות שאינו טוב שרוצים לחקר במפלא מהם במה שאסור לחקר בחינת במפלא ממך אל תדרוש, ואפלו במה שהרשה להתבונן יש כמה דברים שאסור לעסק בהם ברבים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. והרשעים והכופרים הרוצים להשיגו יתברך על-ידי חקירות ומופתי השכל הם בהפך מזה שנכנסים בחקירות שאסור לחקר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המסתכל בארבעה דברים וכו', וגם רוצים לעסק בזה ברבים בבתי כנסיות הרעים שלהם שכל זה היא בחינת ערב רב שמערבבין ומבלבלין הכל, שעל ידם היה עקר חטא העגל שהיא עבודה זרה וכפירות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. והתקון לזה שקלים לנדבת המשכן וצדקה לתלמידי חכמים שהם גם-כן בחינת שקלים כנ"ל. שעל-ידי זה ממשיכין שפע העשירות אל הקדשה כנ"ל הפך הערב רב שעל-ידי רבוי העשירות עשו את העגל כמו שכתוב ודי זהב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי כשנותנין צדקה בשפי לעניים הגונים ולבנין הקדשה שהיא בחינת נדבת המשכן, על-ידי זה נעשה בחינת תקון הה הנ"ל שהיא בחינת תקון ביתא תתאה וביתא עלאה כנ"ל שעל-ידי זה נתתקן הכל כנ"ל:
ראשי פרקים שיך להלכות מנחה ובו ענין פורים:
וזה בחינת פורים שהוא הכנה לפסח שהוא הכנעת המן-עמלק. כי איתא בכתבי האר"י ז"ל שעקר התגרות המן-עמלק היתה מחמת שראה שהיא סוף הגלות וישראל רוצים לבנות הבית-המקדש וכו', כי עקר התקון לכל הנ"ל הוא על-ידי בית-המקדש. כי כלל הדבר הוא כי יש בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה, והם בחינת בינה ומלכות שהם בחינת לב ופה, כי בינה לבא ומלכות פה. הינו מה שיודעים מה' יתברך על-ידי התבוננות הלב כל חד כפום מה דמשער בלביה, זה בחינת ביתא עלאה וזה בחינת השגות אלקות על-ידי בחינת אתערותא דלעלא שהיא על-ידי קדשת הנשמה בשרשה שהיא חלק אלוה ממעל שמטבעה לבער לה' יתברך עד אין סוף ואין תכלית כנ"ל. אבל אין זה שלמות כנ"ל, כי העקר לצמצם ההתלהבות וכו' ולעבד ה' יתברך בהדרגה ובמדה שזה בחינת בריאת העולמות שהם המדות. והעקר על-ידי החכמה שבלב שהיא על-ידי שמגביר היצר טוב על היצר הרע שהיא על-ידי שמגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות וכו', שעל-ידי זה מגלה מלכותו יתברך לעין כל, שזה בחינת תפלה שצריכין להוציאה בפה דיקא ולשום כל לבו עליה להתגבר מאד להתפלל במחשבות טהורות לקשר המחשבה שבלב להדבור פה בקשר אמיץ וחזק. ועל-ידי זה עקר התגלות מלכותו שהיא התגלות האמונה הקדושה בבחינת אודיע אמונתך בפי. ועל-ידי זה נכלל ביתא עלאה וביתא תתאה ויש לשניהם עליה וכו' שזהו בחינת עבודה שבלב זו תפלה וכו'. וזה עקר התקון, כי עקר תקון הכל הוא על-ידי אתערותא דלתתא דיקא, כי כשמגלין אלקותו ומלכותו יתברך על-ידי אתערותא דלתתא שהיא בחינת תקון ביתא תתאה אז דיקא יש עליה גם לביתא עלאה כנ"ל:
נמצא שכלליות העולמות נקרא אתערותא דלעלא בחינת ביתא עלאה, ואתערותא דלתתא בחינת ביתא תתאה, ובודאי גם למעלה למעלה יש בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בינה ומלכות וכן בכל עולם ועולם מתחלת אצילות עד עולם המעשה הזה שבו הבחירה שבשביל זה נברא הכל. וכן בכל אדם ואדם יש שתי בחינות אלו בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בחינת לב ופה וכו' כנזכר לעיל. אך הכל תלוי בהאדם שהוא בעל בחירה. וכל התנוצצות אלקות שמאיר בלב האדם מלמעלה מאיזה בחינה שהיא הכל היא בחינת ביתא עלאה. וכשמתגבר כנזכר לעיל עד שמגלה מלכותו כנזכר לעיל זה בחינת ביתא תתאה. ואז דיקא יש עליה לביתא עלאה שאז יכול לקבל אור התנוצצות אלקות שבלב וכו' וכנזכר לעיל:
וזה בחינת פסח ואסור חמץ. כי אז יצאו בחפזון כי לא היו ראויים לגאלה על-ידי אתערותא דלתתא שלא היה בשלמות. על-כן הכרחו לצאת בחפזון כמובא שזה בחינת אסור חמץ (כמו שמבאר במקום אחר ). ואפלו בשעת מתן תורה שכבר היה להם איזה הכנות אף-על-פי-כן לא היו ראויים עדין להתגלות נבואה כזה פנים בפנים, כי היה ראוי לתן התורה לאלף דור וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. על -כן התגרה בהם הבעל דבר על-ידי הסתת הערב רב עד שעשו להם אלהי זהב שהיא העגל. כי אי אפשר לכנס לבחינת ביתא עלאה שהיא השגת אלקות כי אם כפי תקון ביתא תתאה, שהיא על-ידי עבודות ומעשים טובים, והעקר על-ידי התגברות המחשבות טובות על המחשבות רעות וכו' כנזכר לעיל שעל-ידי זה עקר התגלות מלכותו יתברך בבחינת אודיע אמונתך בפי שהיא בחינת ביתא תתאה כנזכר לעיל, שזהו בחינת שצריכין להקדים נעשה לנשמע כנזכר לעיל:
ועל-כן היה התקון על-ידי המשכן שנעשה מכסף וזהב ונחשת שהם גונין עלאין. כי עקר הנסיון והבחירה היא בענין שמירת הברית שתלוי במחשבה. וכשמתגבר על המחשבות רעות והרהורים רעים, כמו כן זוכה לגלות מלכותו, וכמו כן יש עליה לבחינת ביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל. וכשפוגם בזה ורוצה לכנס במחשבתו להבין השגת אלקותו יוכל לבוא לקלקולים גדולים כמבאר במקום אחר. ואז מתגבר בו מאד תאות ממון שהיא עבודה זרה בחינת אלקי כסף ואלקי זהב. כי הממון בשרשו גבה מאד ושם אור השפע אינו מגשם כל כך כמו אור השפע הנמשכת בשביל הולדה שמתלבש בהגוף בהטפה זרעית וכו' ששם כל ההתגרות. וכפי הפגם בזה והעקר כשפוגם באסור חס ושלום, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת, ועל-כן בהתר אף-על-פי שגם בזה יש כמה פגמים, אף-על-פי-כן הוא התר וכו' כמו ששמעתי וכו' וכו'. אבל כשפוגם באסור חס ושלום אזי נפגם ביתא תתאה ואז מגיע הפגם לאור השפע של הממון ביותר. כי הממון שהוא הפרנסה נמשך ממקום גבה מאד ואז פוגם בהגונין עלאין שהם בחינת ביתא עלאה עד שיוכל להכשל בעבודה זרה ממש חס ושלום. או שנופל ביותר בתאות ממון שהיא גם-כן בחינת עבודה זרה שזהו בחינת חטא העגל על-ידי כל הנזכר לעיל. כי לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם וכו'. והתקון על-ידי המשכן שהיא בחינת הבית-המקדש שעשה משה על-ידי בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב את המשכן וכליו בתקונים נפלאים כאלה עד שהמשיכו לשם התגלות אלקותו ומלכותו יתברך בבחינת מי עם זאת עולה וכו'. ]ועין בזהר הקדוש בהקדמה בדף יוד. פתח רבי אלעזר ואמר מי זאת עולה מן המדבר וכו'. כמה דאת אמר ומדברך נאוה וכו'. בההיא מלא דפומא היא סלקת ועאלת בין גדפי דאמא. ולבתר בדבורא היא נחתת ושריא על רישייהו דעמא קדישא וכו'. כי עקר תקון הצמצום הנזכר לעיל הוא על-ידי הדבור שהיא הדבור של תפלה ושירות ותשבחות שזהו בחינת שלש תפלות ביום ועין לקמן[:
ועל-כן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין וכו'. כי בתחלה היו מדבקין עצמן לאור האין סוף בדבקות נפלא, שזהו בחינת השעה שהיו שוהין בשתיקה קדם התפלה. ואחר כך כשראו שיכולין לעלות חס ושלום חוץ מהמדה צמצמו האור אין סוף שבלבם ועסקו בתפלה בדבורים, שזה עקר תקון הצמצום וכו' שעל-ידי זה דיקא מי עם זאת עולה בבחינת עבודה שבלב זו תפלה שהיא עקר התגלות מלכותו כמו שמבאר שם. ועל-כן אחר כך היו חוזרין ושוהין שעה אחת אחר התפלה, כדי להעלות המלכות בחינת ביתא תתאה עם ביתא עלאה יחד בבחינת מי עם זאת עולה מן המדבר דיקא שהיא הדבור של התפלה. כי דיקא אחר התגלות מלכותו אז יש עליה גם לביתא עלאה כנזכר לעיל:
וזה בחינת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש עד שהיה כמעט נשרף מרבוי ההתלהבות וכו', שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' וכו'. והתקון דברתי בלשוני בחינת הדבור של התפלה ושירות ותשבחות וכנזכר לעיל:
וכל זה הוא ענין פורים ומלחמת המן-עמלק, כי כל עבודת הצדיק לגלות מלכותו לכל באי עולם למגדול ועד קטן מרום כל דרגין עד סוף סוף כל דרגין, להוציא אפלו הנשמות והניצוצות שנפלו למקום שנפלו לבררם ולקבצם ולטהרם ולזככם וכו'. והעקר על-ידי בחינת הנזכר לעיל על-ידי בנין התורה הנזכר לעיל, שצריכין לצמצם אור ההתלהבות וכו' ולהתגבר מאד להמשיך מחשבות טובות ולסלק המחשבות רעות שהם עקר היצרין וכו', עד שיתגלה מלכותו על-ידי זה. ואפלו מי שפגם בזה כמו שפגם עד שנפל למחשבות רעות מאד מאד שהוא מהעשרים וארבעה דברים המעכבין התשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אף-על-פי-כן יאיר בו בנפלאותיו שיתגבר בכל פעם על המחשבות רעות ולא יפל בדעתו מהמחשבות שעוברין עליו וכו', וידע שכל נקדה והעתקה שנעתק מחשבתו מרע לטוב, הכל יקר מאד בעיניו יתברך וכלם יתקבצו לעזרתו וכו'. והמן-עמלק שכלול מכל הקלפות כמובא הוא בהפך מכל זה, וכל כונתו להרע מתחלה ועד סוף. כי יונק מהסיגים של בחינת שבירת כלים שהם בחינת מלכי אדום שכלול מכל הסיגים, שזהו בחינת עשרת בני המן שהם עשר כתרין דמסאבותא כמובא. כי זה ידוע בעץ חיים מענין מלכי אדום וכו' שעקר השבירה היה מרבוי האור, כמו שהתחיל ספר העץ חיים בזה כשעלה ברצונו וכו' היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם וכו' וצמצם וכו'. ומרבוי האור היתה שבירת כלים שהם בחינת מלכי אדום שמתו וכו'. וכל עבודתנו לתקן זאת. וזה עקר נפלאות מעלתו של הבעל בחירה וכו'. כי אי אפשר לתקן כי אם על-ידי הבעל בחירה שיש לו יצר הרע כזה שעל-ידי זה יש בחירה וכו'. כי בהכרח שיהיה אתערותא דלתתא. כי כל השבירה היתה על-ידי שלא היתה אתערותא דלתתא ועקר אתערותא דלתתא היא על-ידי הבעל בחירה דיקא. אבל מזה בעצמו היא כל הבחירה, כי כל כח היצר הרע הוא מהשבירה שהיתה על-ידי שלא היה אתערותא דלתתא והבן מאד. ועל-כן בכל עת ורגע שמתעורר הבעל בחירה באיזה נקדה בעלמא לשוב למקורו וכו', נתעורר תכף כנגדו היצר הרע שהוא מהסיגים ומבלבלו ומונעו בכמה מיני בלבולים שונים, בבחינת יעלו שמים ירדו תהומות, שהם בחינת רבוי אור שמסיתו להתלהב יותר מדאי בלי צמצום הראוי לו, ומכל שכן וכל שכן כשמסיתו להסתכל במה דלית ליה רשו בחינת מה למעלה מה למטה וכו', שזה גם-כן בחינת המחקרים וכו'. ובתוך כך מסיתו בגשמיות בהרהורים רעים מגשמים ומזהמים מאד וכו'. ומחמת שהנקדות טובות שבלבו אי אפשר לכבותם בבחינת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו', על-כן מתעורר בלבו בכל פעם הרהורי תשובה ותכף שרוצה לשוב מבלבלו בבחינת רבוי אור. וגם בזה יש כמה בחינות וכו'. וכל זה מעשה המן-עמלק שכלול מכל רע הנזכר לעיל. כי הוא בבחינת וכל יצר מחשבות לבו רק' רע' כל' היום' סופי תבות עמלק. בבחינת ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד, שמתגבר מראשית ועד אחרית, והכל לרעתו כי על-ידי זה דיקא יהיה נמחה ונאבד לעד, בחינת עדי אבד בחינת עת אשר שלט וכו' לרע לו. ותכף כשרואה שהאדם רוצה לנתק מחשבתו מרע לטוב כנ"ל. מבלבלו כנזכר לעיל. וזה בחינת כל מלחמת הצדיק עם עמלק בשביל החלושי כח שבישראל. וזה זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' שצריכין לזכר היטב את כל אשר עשה וכו' אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' שמקרר כל הנחשלים שהם החלושי כח וכו':
ועל-כן אי אפשר לעמד נגדו כי אם בכח הצדיקים הגדולים בחינת משה ויהושע רבי ותלמידים וכו'. כי אי אפשר להכניעו ולבטלו בפעם אחד, כי חנון ורחום הוא וחפץ חסד ורוצה בקיום העולם וכו' ושיתבררו כל הניצוצות בבחינת אתערותא דלתתא דיקא לעשות עמהם נפלאות שיעלה מהם שעשועים לפניו יתברך על-ידי בחינת בחירתם דיקא וכו'. והעקר שיכניס בהם בחינת בקיאות המבאר בהתורה קרא את יהושע בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', ושיצמצמו ההתלהבות וכו', ויהיה יקר בעיניהם כל העתקה ותנועה שמנתקים מחשבתם מרע לטוב וכו' שזה עקר התשובה כנזכר לעיל. ועל-כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה עד דורו וכו'. כי אי אפשר למחות זכר עמלק בפעם אחד, כי סערה בזרוע של הקדוש-ברוך-הוא וכו'. כי צריכין לחוס גם על הניצוצות הנעלמים בו בחינת כי ציד בפיו וכו'. שזה בחינת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. שמשם היה כל כחו. כי בכל מקום שנעלם טוב הרבה מתגבר הקלפה הרבה וכו', ועמלק והמן רצו לעקר עצמן לגמרי אשר לא יזכר שם ישראל עוד, וביותר התגבר הרשע המן להשמיד להרג ולאבד וכו'. אבל ה' יתברך מפיר מחשבות ערומים, כי לא דבר ה' למחות שם ישראל. ואפלו הנשמות ששרשם מקדשת ישראל הכבושים אצלו לא ימחה אותם בשום אפן. על-כן אינו מוחה זכרו בפעם אחד רק מלחמה לה' בעמלק מדור דור, שעל-ידי זה יש בחירה לכל אחד, ועל-ידי זה דיקא יתבררו ויצאו הנשמות הכבושים אצלו כנזכר לעיל ואז ימחה שמו וזכרו לגמרי מתחת השמים וכו', כי אז יהיה בלע המות לנצח וכו'. ועל-כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור דיקא, כי עקר הברור על-ידי הדורות שנולדים:
כי עקר ההולדה על-ידי זה שבהכרח שתעבר הנשמה מרום כל דרגין מלמעלה מכל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה מאתר דלית מחשבה תפיסא תמן כלל, ויורדת עד שנמשכת על-ידי יצר מחשבת לב האדם, עד שצריכה לעבר דרך הגוף הגשמי הזה עד שעוברת שתי פעמים דרך מעבר השתן (כמובא לשון זה בכמה ספרים ), ונולדת בחבלים וצירים ועל-ידי רבוי דם נדה של הלדה. ומשם דיקא צריכה להתברר להעביר הערלה ביום השמיני ולבטל ערלת לב שהם מחשבות רעות שמטמטמין הלב כנזכר לעיל, עד שיזכה לשבר יצר מחשבות לבו הרעים בכל יום עד שיזכה למה שיזכה כפי קדשתו. ועקר המלחמה עבור החלושי כח שנכשלו כמו שנכשלו, וגם עתה בכל פעם שמתעוררת נקדתם לשוב חותר עליהם בחינת עמלק בבחינת הנזכר לעיל. וכו' וצריכים ללחם עבורם להאיר בלבם ולעוררם ולהודיעם שכל נקדה ונקדה שמנתקים מחשבתם וכו' כנזכר לעיל. והעקר לידע שאין יודעים כלל וכו', ושלא יתיאשו מן הצעקה והתפלה לעולם וכו'. בבחינת 'ומרדכי' בחינת הצדיק הדור הנזכר לעיל 'ידע את כל אשר נעשה' בזה העולם את כל הנכלים והערמומיות וכו', שחותר בחינת עמלק וכו' בחמימות התאוות ובמחלקת בין איש לאשתו וכו', ובמחלקת שבעולם ובפרט להרחיק מהצדיק וכו', והכל מעשה עמלק כנזכר לעיל. ועל-כן ויצא בתוך העיר ויזעק וכו'. וכן הכניס בישראל שבכל עיר ועיר צום ובכי וכו' בחינת ודברי הצומות וזעקתם וכו'. ועל-ידי זה נתהפך הכל לטובה. על-כן דיקא על-ידי הולדות הדורות שמודיעים להם אלקותו מדור לדור בבחינת ועד דור ודור אמונתו, על-ידי זה דיקא הכנעת ומפלת עמלק מדור לדור וכו'. בחינת לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמד, מחשבות לבו לדור ודור מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור, בחינת דור לדור ישבח מעשיך וכו'. ועד דור ודור אמונתו וכו':
וזה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד שנסמכו זה לזה כי הם שיכים זה לזה. כי עקר הנסיון והבחירה היא בתאוה זאת, ואפלו בהתר יש אלפים ורבי רבבות בחינות ומכל שכן באסור חס ושלום. וכלם כלולים בשלשה שהם הקדוש ביותר שאין למעלה ממנו, והפגום הגרוע ביותר מהכל, והבינונים שהם בחינת צדיקים בינונים רשעים. ובודאי בכל בחינה יש כמה דרגות אבל כללותם הם שלשה. ואסור לדרש בזה ולחקר מה שנעשה בזה כי אי אפשר לדבר בזה הרבה, כי רבוי החושב אפלו לבחינת השולל וכו'. גם כל הולדות הדורות הם שלשה בחינות שהם האב והאם והולד הנולד. ואיך הנשמה נמשכת דיקא על-ידי זה. בזה אסור לדרש כי נעלם מאד וכו'. ולא במעשה בראשית בשנים, כי מעשה בראשית הם שנים בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה. ובזה אסור לדרש איך נעשה ונמשך וכו'. ולא במרכבה ביחיד, מרכבה זה בחינת איך נכלל הפעל והכח יחד, ואיך יצא הפעל מהכח על-ידי כח הממצע שביניהם שנקרא כח ההיולי (כמו שמבאר במקום אחר), ועל-כן נקרא מעשה מרכבה וכו'. וזה בחינת אחדות, כי נכללים כלם באחד. ובזה אסור לדרש אפלו ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכו'. ועל-כן אלו הדברים תלויים זה בזה, כי מחמת שאי אפשר לדרש בעריות בשלשה מחמת שנאחז שם כל תאותם שנמשך מהסיגים הנזכרים לעיל שהם בחינת זהמת עמלק. מחמת זה אסור לדרש במעשה בראשית ומעשה מרכבה ועל-כן נסמך מיד במשנה כל המסתכל בארבעה דברים וכו':
]ותחסרהו מעט מאלקים בחינת הצמצום וכו'. וכבוד והדר תעטרהו שעל-ידי זה בא כל הכבוד הזה וכו'[:
פורים לשון פרורים בחינת פור התפוררה ארץ וכו'. כי עקר התקון על-ידי בחינת פרורים דקים שמתגבר כל אחד לחטף וכו'. כי עמלק מתגבר מאד ועקר התגברותו בפגם הברית שהוא פגם המחשבה, שהיא בחינת פרורים בבחינת מאן דזריק פרורין דנהמא וכו' כל שכן מאן דזריק פרורין דמחא. והתקון על-ידי הצדיק שיכול להגביה אלו הפרורין על-ידי שמלקט מעט המחשבות טובות שעמלק רוצה לדרסם ולבטלם. והצדיק מלקט אותם כנזכר לעיל, כי זה בחינת תשובת המשקל וכו', ועושה מזה בחינת פורים שהיא מפלת המן-עמלק והעקר על-ידי שמשמח הכל בשמחת פורים שנמשך מעשרה מיני נגינה שהיא שמחת חתן וכלה שעל ידם ההולדה מדור לדור שעקר התקון על-ידי השמחה. שזהו בחינת גדל עצם המצוה לשמח חתן וכלה:
ירושלמי שקלים פרק א. לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית:
נמצא שכלליות העולמות נקרא אתערותא דלעלא בחינת ביתא עלאה, ואתערותא דלתתא בחינת ביתא תתאה, ובודאי גם למעלה למעלה יש בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בינה ומלכות וכן בכל עולם ועולם מתחלת אצילות עד עולם המעשה הזה שבו הבחירה שבשביל זה נברא הכל. וכן בכל אדם ואדם יש שתי בחינות אלו בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בחינת לב ופה וכו' כנזכר לעיל. אך הכל תלוי בהאדם שהוא בעל בחירה. וכל התנוצצות אלקות שמאיר בלב האדם מלמעלה מאיזה בחינה שהיא הכל היא בחינת ביתא עלאה. וכשמתגבר כנזכר לעיל עד שמגלה מלכותו כנזכר לעיל זה בחינת ביתא תתאה. ואז דיקא יש עליה לביתא עלאה שאז יכול לקבל אור התנוצצות אלקות שבלב וכו' וכנזכר לעיל:
וזה בחינת פסח ואסור חמץ. כי אז יצאו בחפזון כי לא היו ראויים לגאלה על-ידי אתערותא דלתתא שלא היה בשלמות. על-כן הכרחו לצאת בחפזון כמובא שזה בחינת אסור חמץ כמו שמבאר במקום אחר. ואפלו בשעת מתן תורה שכבר היה להם איזה הכנות אף-על-פי-כן לא היו ראויים עדין להתגלות נבואה כזה פנים בפנים, כי היה ראוי לתן התורה לאלף דור וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . על-כן התגרה בהם הבעל דבר על-ידי הסתת הערב רב עד שעשו להם אלהי זהב שהיא העגל. כי אי אפשר לכנס לבחינת ביתא עלאה שהיא השגת אלקות כי אם כפי תקון ביתא תתאה, שהיא על-ידי עבודות ומעשים טובים, והעקר על-ידי התגברות המחשבות טובות על המחשבות רעות וכו' כנזכר לעיל שעל-ידי זה עקר התגלות מלכותו יתברך בבחינת אודיע אמונתך בפי שהיא בחינת ביתא תתאה כנזכר לעיל, שזהו בחינת שצריכין להקדים נעשה לנשמע כנזכר לעיל:
ועל-כן היה התקון על-ידי המשכן שנעשה מכסף וזהב ונחשת שהם גונין עלאין. כי עקר הנסיון והבחירה היא בענין שמירת הברית שתלוי במחשבה. וכשמתגבר על המחשבות רעות והרהורים רעים, כמו כן זוכה לגלות מלכותו, וכמו כן יש עליה לבחינת ביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל. וכשפוגם בזה ורוצה לכנס במחשבתו להבין השגת אלקותו יוכל לבוא לקלקולים גדולים כמבאר במקום אחר . ואז מתגבר בו מאד תאות ממון שהיא עבודה זרה בחינת אלקי כסף ואלקי זהב . כי הממון בשרשו גבה מאד ושם אור השפע אינו מגשם כל כך כמו אור השפע הנמשכת בשביל הולדה שמתלבש בהגוף בהטפה זרעית וכו' ששם כל ההתגרות. וכפי הפגם בזה והעקר כשפוגם באסור חס ושלום, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת , ועל-כן בהתר אף-על-פי שגם בזה יש כמה פגמים, אף-על-פי-כן הוא התר וכו' כמו ששמעתי וכו' וכו'. אבל כשפוגם באסור חס ושלום אזי נפגם ביתא תתאה ואז מגיע הפגם לאור השפע של הממון ביותר. כי הממון שהוא הפרנסה נמשך ממקום גבה מאד ואז פוגם בהגונין עלאין שהם בחינת ביתא עלאה עד שיוכל להכשל בעבודה זרה ממש חס ושלום. או שנופל ביותר בתאות ממון שהיא גם-כן בחינת עבודה זרה שזהו בחינת חטא העגל על-ידי כל הנזכר לעיל. כי לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם וכו' . והתקון על-ידי המשכן שהיא בחינת הבית-המקדש שעשה משה על-ידי בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב את המשכן וכליו בתקונים נפלאים כאלה עד שהמשיכו לשם התגלות אלקותו ומלכותו יתברך בבחינת מי עם זאת עולה וכו'. ]ועין בזהר הקדוש בהקדמה בדף יוד. פתח רבי אלעזר ואמר מי זאת עולה מן המדבר וכו'. כמה דאת אמר ומדברך נאוה וכו'. בההיא מלא דפומא היא סלקת ועאלת בין גדפי דאמא. ולבתר בדבורא היא נחתת ושריא על רישייהו דעמא קדישא וכו'. כי עקר תקון הצמצום הנזכר לעיל הוא על-ידי הדבור שהיא הדבור של תפלה ושירות ותשבחות שזהו בחינת שלש תפלות ביום ועין לקמן[:
ועל-כן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין וכו' . כי בתחלה היו מדבקין עצמן לאור האין סוף בדבקות נפלא, שזהו בחינת השעה שהיו שוהין בשתיקה קדם התפלה. ואחר כך כשראו שיכולין לעלות חס ושלום חוץ מהמדה צמצמו האור אין סוף שבלבם ועסקו בתפלה בדבורים, שזה עקר תקון הצמצום וכו' שעל-ידי זה דיקא מי עם זאת עולה בבחינת עבודה שבלב זו תפלה שהיא עקר התגלות מלכותו כמו שמבאר שם. ועל-כן אחר כך היו חוזרין ושוהין שעה אחת אחר התפלה, כדי להעלות המלכות בחינת ביתא תתאה עם ביתא עלאה יחד בבחינת מי עם זאת עולה מן המדבר דיקא שהיא הדבור של התפלה. כי דיקא אחר התגלות מלכותו אז יש עליה גם לביתא עלאה כנזכר לעיל:
וזה בחינת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש עד שהיה כמעט נשרף מרבוי ההתלהבות וכו', שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' וכו' . והתקון דברתי בלשוני בחינת הדבור של התפלה ושירות ותשבחות וכנזכר לעיל:
וכל זה הוא ענין פורים ומלחמת המן-עמלק, כי כל עבודת הצדיק לגלות מלכותו לכל באי עולם למגדול ועד קטן מרום כל דרגין עד סוף סוף כל דרגין, להוציא אפלו הנשמות והניצוצות שנפלו למקום שנפלו לבררם ולקבצם ולטהרם ולזככם וכו'. והעקר על-ידי בחינת הנזכר לעיל על-ידי בנין התורה הנזכר לעיל, שצריכין לצמצם אור ההתלהבות וכו' ולהתגבר מאד להמשיך מחשבות טובות ולסלק המחשבות רעות שהם עקר היצרין וכו', עד שיתגלה מלכותו על-ידי זה. ואפלו מי שפגם בזה כמו שפגם עד שנפל למחשבות רעות מאד מאד שהוא מהעשרים וארבעה דברים המעכבין התשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , אף-על-פי-כן יאיר בו בנפלאותיו שיתגבר בכל פעם על המחשבות רעות ולא יפל בדעתו מהמחשבות שעוברין עליו וכו', וידע שכל נקדה והעתקה שנעתק מחשבתו מרע לטוב, הכל יקר מאד בעיניו יתברך וכלם יתקבצו לעזרתו וכו'. והמן-עמלק שכלול מכל הקלפות כמובא הוא בהפך מכל זה, וכל כונתו להרע מתחלה ועד סוף. כי יונק מהסיגים של בחינת שבירת כלים שהם בחינת מלכי אדום שכלול מכל הסיגים, שזהו בחינת עשרת בני המן שהם עשר כתרין דמסאבותא כמובא . כי זה ידוע בעץ חיים מענין מלכי אדום וכו' שעקר השבירה היה מרבוי האור, כמו שהתחיל ספר העץ חיים בזה כשעלה ברצונו וכו' היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם וכו' וצמצם וכו'. ומרבוי האור היתה שבירת כלים שהם בחינת מלכי אדום שמתו וכו'. וכל עבודתנו לתקן זאת. וזה עקר נפלאות מעלתו של הבעל בחירה וכו'. כי אי אפשר לתקן כי אם על-ידי הבעל בחירה שיש לו יצר הרע כזה שעל-ידי זה יש בחירה וכו'. כי בהכרח שיהיה אתערותא דלתתא. כי כל השבירה היתה על-ידי שלא היתה אתערותא דלתתא ועקר אתערותא דלתתא היא על-ידי הבעל בחירה דיקא. אבל מזה בעצמו היא כל הבחירה, כי כל כח היצר הרע הוא מהשבירה שהיתה על-ידי שלא היה אתערותא דלתתא והבן מאד. ועל-כן בכל עת ורגע שמתעורר הבעל בחירה באיזה נקדה בעלמא לשוב למקורו וכו', נתעורר תכף כנגדו היצר הרע שהוא מהסיגים ומבלבלו ומונעו בכמה מיני בלבולים שונים, בבחינת יעלו שמים ירדו תהומות, שהם בחינת רבוי אור שמסיתו להתלהב יותר מדאי בלי צמצום הראוי לו, ומכל שכן וכל שכן כשמסיתו להסתכל במה דלית ליה רשו בחינת מה למעלה מה למטה וכו', שזה גם-כן בחינת המחקרים וכו'. ובתוך כך מסיתו בגשמיות בהרהורים רעים מגשמים ומזהמים מאד וכו'. ומחמת שהנקדות טובות שבלבו אי אפשר לכבותם בבחינת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' , על-כן מתעורר בלבו בכל פעם הרהורי תשובה ותכף שרוצה לשוב מבלבלו בבחינת רבוי אור. וגם בזה יש כמה בחינות וכו'. וכל זה מעשה המן-עמלק שכלול מכל רע הנזכר לעיל. כי הוא בבחינת וכל יצר מחשבות לבו רק' רע' כל' היום' סופי תבות עמלק . בבחינת ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד ,שמתגבר מראשית ועד אחרית, והכל לרעתו כי על-ידי זה דיקא יהיה נמחה ונאבד לעד, בחינת עדי אבד בחינת עת אשר שלט וכו' לרע לו . ותכף כשרואה שהאדם רוצה לנתק מחשבתו מרע לטוב כנ"ל. מבלבלו כנזכר לעיל. וזה בחינת כל מלחמת הצדיק עם עמלק בשביל החלושי כח שבישראל. וזה זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' שצריכין לזכר היטב את כל אשר עשה וכו' אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' שמקרר כל הנחשלים שהם החלושי כח וכו':
ועל-כן אי אפשר לעמד נגדו כי אם בכח הצדיקים הגדולים בחינת משה ויהושע רבי ותלמידים וכו'. כי אי אפשר להכניעו ולבטלו בפעם אחד, כי חנון ורחום הוא וחפץ חסד ורוצה בקיום העולם וכו' ושיתבררו כל הניצוצות בבחינת אתערותא דלתתא דיקא לעשות עמהם נפלאות שיעלה מהם שעשועים לפניו יתברך על-ידי בחינת בחירתם דיקא וכו'. והעקר שיכניס בהם בחינת בקיאות המבאר בהתורה קרא את יהושע בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', ושיצמצמו ההתלהבות וכו', ויהיה יקר בעיניהם כל העתקה ותנועה שמנתקים מחשבתם מרע לטוב וכו' שזה עקר התשובה כנזכר לעיל. ועל-כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה עד דורו וכו' . כי אי אפשר למחות זכר עמלק בפעם אחד, כי סערה בזרוע של הקדוש-ברוך-הוא וכו' . כי צריכין לחוס גם על הניצוצות הנעלמים בו בחינת כי ציד בפיו וכו' . שזה בחינת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק . שמשם היה כל כחו. כי בכל מקום שנעלם טוב הרבה מתגבר הקלפה הרבה וכו', ועמלק והמן רצו לעקר עצמן לגמרי אשר לא יזכר שם ישראל עוד, וביותר התגבר הרשע המן להשמיד להרג ולאבד וכו' . אבל ה' יתברך מפיר מחשבות ערומים, כי לא דבר ה' למחות שם ישראל . ואפלו הנשמות ששרשם מקדשת ישראל הכבושים אצלו לא ימחה אותם בשום אפן. על-כן אינו מוחה זכרו בפעם אחד רק מלחמה לה' בעמלק מדור דור, שעל-ידי זה יש בחירה לכל אחד, ועל-ידי זה דיקא יתבררו ויצאו הנשמות הכבושים אצלו כנזכר לעיל ואז ימחה שמו וזכרו לגמרי מתחת השמים וכו', כי אז יהיה בלע המות לנצח וכו' . ועל-כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור דיקא, כי עקר הברור על-ידי הדורות שנולדים:
כי עקר ההולדה על-ידי זה שבהכרח שתעבר הנשמה מרום כל דרגין מלמעלה מכל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה מאתר דלית מחשבה תפיסא תמן כלל, ויורדת עד שנמשכת על-ידי יצר מחשבת לב האדם, עד שצריכה לעבר דרך הגוף הגשמי הזה עד שעוברת שתי פעמים דרך מעבר השתן כמובא לשון זה בכמה ספרים, ונולדת בחבלים וצירים ועל-ידי רבוי דם נדה של הלדה. ומשם דיקא צריכה להתברר להעביר הערלה ביום השמיני ולבטל ערלת לב שהם מחשבות רעות שמטמטמין הלב כנזכר לעיל, עד שיזכה לשבר יצר מחשבות לבו הרעים בכל יום עד שיזכה למה שיזכה כפי קדשתו. ועקר המלחמה עבור החלושי כח שנכשלו כמו שנכשלו, וגם עתה בכל פעם שמתעוררת נקדתם לשוב חותר עליהם בחינת עמלק בבחינת הנזכר לעיל. וכו' וצריכים ללחם עבורם להאיר בלבם ולעוררם ולהודיעם שכל נקדה ונקדה שמנתקים מחשבתם וכו' כנזכר לעיל. והעקר לידע שאין יודעים כלל וכו', ושלא יתיאשו מן הצעקה והתפלה לעולם וכו'. בבחינת 'ומרדכי' בחינת הצדיק הדור הנזכר לעיל 'ידע את כל אשר נעשה' בזה העולם את כל הנכלים והערמומיות וכו', שחותר בחינת עמלק וכו' בחמימות התאוות ובמחלקת בין איש לאשתו וכו', ובמחלקת שבעולם ובפרט להרחיק מהצדיק וכו', והכל מעשה עמלק כנזכר לעיל. ועל-כן ויצא בתוך העיר ויזעק וכו'. וכן הכניס בישראל שבכל עיר ועיר צום ובכי וכו' בחינת ודברי הצומות וזעקתם וכו'. ועל-ידי זה נתהפך הכל לטובה. על-כן דיקא על-ידי הולדות הדורות שמודיעים להם אלקותו מדור לדור בבחינת ועד דור ודור אמונתו , על-ידי זה דיקא הכנעת ומפלת עמלק מדור לדור וכו'. בחינת לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמד , מחשבות לבו לדור ודור מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור , בחינת דור לדור ישבח מעשיך וכו' . ועד דור ודור אמונתו וכו':
וזה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד שנסמכו זה לזה כי הם שיכים זה לזה. כי עקר הנסיון והבחירה היא בתאוה זאת, ואפלו בהתר יש אלפים ורבי רבבות בחינות ומכל שכן באסור חס ושלום. וכלם כלולים בשלשה שהם הקדוש ביותר שאין למעלה ממנו, והפגום הגרוע ביותר מהכל, והבינונים שהם בחינת צדיקים בינונים רשעים. ובודאי בכל בחינה יש כמה דרגות אבל כללותם הם שלשה. ואסור לדרש בזה ולחקר מה שנעשה בזה כי אי אפשר לדבר בזה הרבה, כי רבוי החושב אפלו לבחינת השולל וכו' . גם כל הולדות הדורות הם שלשה בחינות שהם האב והאם והולד הנולד. ואיך הנשמה נמשכת דיקא על-ידי זה. בזה אסור לדרש כי נעלם מאד וכו'. ולא במעשה בראשית בשנים, כי מעשה בראשית הם שנים בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה. ובזה אסור לדרש איך נעשה ונמשך וכו'. ולא במרכבה ביחיד, מרכבה זה בחינת איך נכלל הפעל והכח יחד, ואיך יצא הפעל מהכח על-ידי כח הממצע שביניהם שנקרא כח ההיולי כמו שמבאר במקום אחר, ועל-כן נקרא מעשה מרכבה וכו'. וזה בחינת אחדות, כי נכללים כלם באחד. ובזה אסור לדרש אפלו ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכו'. ועל-כן אלו הדברים תלויים זה בזה, כי מחמת שאי אפשר לדרש בעריות בשלשה מחמת שנאחז שם כל תאותם שנמשך מהסיגים הנזכרים לעיל שהם בחינת זהמת עמלק. מחמת זה אסור לדרש במעשה בראשית ומעשה מרכבה ועל-כן נסמך מיד במשנה כל המסתכל בארבעה דברים וכו' :
]ותחסרהו מעט מאלקים בחינת הצמצום וכו'. וכבוד והדר תעטרהו שעל-ידי זה בא כל הכבוד הזה וכו'[:
פורים לשון פרורים בחינת פור התפוררה ארץ וכו' . כי עקר התקון על-ידי בחינת פרורים דקים שמתגבר כל אחד לחטף וכו'. כי עמלק מתגבר מאד ועקר התגברותו בפגם הברית שהוא פגם המחשבה, שהיא בחינת פרורים בבחינת מאן דזריק פרורין דנהמא וכו' כל שכן מאן דזריק פרורין דמחא . והתקון על-ידי הצדיק שיכול להגביה אלו הפרורין על-ידי שמלקט מעט המחשבות טובות שעמלק רוצה לדרסם ולבטלם. והצדיק מלקט אותם כנזכר לעיל, כי זה בחינת תשובת המשקל וכו', ועושה מזה בחינת פורים שהיא מפלת המן-עמלק והעקר על-ידי שמשמח הכל בשמחת פורים שנמשך מעשרה מיני נגינה שהיא שמחת חתן וכלה שעל ידם ההולדה מדור לדור שעקר התקון על-ידי השמחה. שזהו בחינת גדל עצם המצוה לשמח חתן וכלה:
ירושלמי שקלים פרק א. לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל. מבאר שמחצית השקל הוא בבחינת התקון שצריכין בחצי היום שהיא בחינת תפלת המנחה:
השקל. מבאר שמחצית השקל הוא בבחינת התקון שצריכין בחצי היום שהיא בחינת תפלת המנחה:
ולבאר יותר ענין התורה הנזכר לעיל וענין תפלת המנחה. כי כבר נתבאר שאדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה מרמז בתורה הזאת שכל ענין הצמצום של חלל הפנוי המבאר בזהר הקדוש ובעץ חיים בתחלתו וכו', כל זה נעשה אצל כל אחד מישראל שהוא חלק אלוה ממעל, כי בצלם אלקים עשה את האדם. כי כל ענין הצמצומים של תחלת הבריאה הכל היה רק בשביל האדם שהכל נברא בשבילו. שבשביל זה צמצם עצמו יתברך בכמה צמצומים שונים, והמשיך התגלות אלקותו בחכמה נפלאה, הכל בשביל בריאת העולמות שהם המדות, והכל בשביל שיהיה נברא האדם בעולם העשיה הזה שיהיה לו בחירה כזאת שעל ידו עקר התגלות מלכותו שבשביל זה נברא הכל. כי ה' יתברך רצה שיהיה עקר התגלות מלכותו על-ידי אתערותא דלתתא דיקא שהיא על-ידי האדם הבעל בחירה דיקא. ועל-כן לא נתתקנו ולא נתקימו כל הצמצומים והתגלות אלקות שהיתה על ידם עד שבא האדם. שזה בחינת סוד וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין לעבוד וכו' כמובן כל זה בספרים. שזה סוד תקון המתקלא. כי עקר תקון המתקלא הוא רק על-ידי האדם הבעל בחירה. כי הבחירה בחינת מתקלא שהיא במשקל ממש ויכול להכריע לכאן או להפך חס ושלום. ועל-כן צריכין להבין מרחוק מי שיש לו לב להבין מדעתו בכתבי האר"י ז"ל ובזהר הקדוש ובספרי מפרשיהם ובספרים שיצאו לאור בדורות אלו שכל סודות הקבלה הכל נאמרו על בחינת צלם אלקים שנברא בו האדם. וכל הצמצומים של בחינת חלל הפנוי הכל נעשה עם כל אדם בכל זמן כפי מדרגתו וכמובן בהתורה הזאת כנזכר לעיל:
והנה מבאר בכתבי האר"י ז"ל מענין הצמצומים הנפלאים שהיו מקדם, שנקראים עולם המלבוש וכו' מה שלא מבאר כלל בספר העץ חיים רק בשאר ספרי האחרונים מביאים הרבה בזה בשם האר"י ז"ל. ושם מבאר כמה בחינות צמצומים ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי וכו' שהיה קדם וכו'. והכל כלול במה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה מישרא סימן ל, וזה לשונו השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על-ידי כמה צמצומים מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון וכו', וצריכין לזה רבי גדול וכו' עין שם. וכלל הדברים המבארים לענין הצמצומים של תחלת הבריאה לגלות אלקותו יתברך הוא שבתחלה צמצם האור, ואחר כך התחיל להמשיך איזה בחינת אור ואחר כך חזר האור למקומו והשאיר רק איזה רשימו, כי לא היה אפשר עדין לסבל זה האור. ואחר כך חזר והמשיך עוד הפעם איזה בחינת אור בצמצום חדש נפלא וחזר והעלימו שלא יהיה רבוי אור. וחזר והמשיך האור בדרך נפלא וכו' וכן כמה וכמה פעמים, שזה בחינת סוד הטהירו עלאה וטהירו סתם וכו'. ועולם המלבוש שקפל האור וכו' עד שנעשה בחינת חלל הפנוי וכו'. ואחר כך המשיך אור המלכים ולא יכלו לקבל האור ונשברו ומתו וכו' עד שהתחיל עולם התקון וכו', והכל בשביל האדם. כי כל השבירה והמיתה היו מחמת שעדין לא היתה אתערותא דלתתא, כי אדם אין וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן כשבא האדם הבעל בחירה שנברא בצלם אלקים, בו תלויים תקון כל העולמות. ועל-כן נעשים אצל האדם כל הבחינות הנזכרות לעיל שהם בחינת הצמצומים הנזכרים לעיל, שזהו בחינת מה שמבאר בדרך כלל בהתורה הנזכרת לעיל שאור להביות הלב של איש הישראלי הוא בחינת אין סוף וכו', וצריכין לצמצם וכו'. ואלו הצמצומים בעצמן שצמצם עצמו ה' יתברך בצמצומים נפלאים שונים כנזכר לעיל כדי לגלות אלקותו יתברך, כלם בהכרח שיעברו על האדם. כי כלם לא היה כי אם בשביל האדם שהוא יתקן הכל על-ידי אתערותא דלתתא דיקא. כי כלל הצמצומים הם מה שה' יתברך מראה ומאיר פניו קצת, ואחר כך מסתיר אותו וכן כמה פעמים בכמה בחינות שונות ]וכמו שמבאר בשיחה של פורים על פסוק ואם מפאת פניו ימרט ראשו וכו'[. וכמו שכתוב אכן אתה אל מסתתר. וכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו וכו', ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל. וכתיב קול דודי דופק וכו' זה בחינת התגלות אלקותו, ודודי חמק עבר בחינת הסתרת אלקותו. וזה בחינת מה שפרש רש"י על פסוק אתם נצבים היום כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כך עתיד להאפיל ולהאיר לכם וכו'. וכל זה נעשה בכל דור בכל אדם ובכל זמן הכל בשביל הבחירה. כי על-ידי זה עקר הבחירה על-ידי ההתגלות וההעלמה. ובשביל זה מי שרוצה לילך בדרכי ה' צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא ובקי בשוב בקי בעיל בקי בנפיק וכו' (כמו שמבאר בהתורה קרא את יהושע וכו'). כי כל הצמצומים הנזכרים לעיל הוא בחינת רצוא ושוב כמובן. וכל המלאכים ושרפים וכו' כל השגתם את הבורא יתברך הוא בבחינת רצוא ושוב כמו שכתוב (יחזקאל א) והחיות רצוא ושוב, אבל עקר הוא האדם שהוא חלק אלוה ממעל ונברא שיהיה לו ממשלה עליהם. כי הרצוא ושוב של העליונים הוא בלי כח הבחירה, על-כן אין יכולים לתקן המשקל לעבדו בהדרגה וכו', על-כן הם רועשים ובוערים ומתנשאים וכו'. אבל האדם שיש לו בחירה כשזוכה להיטיב מעשיו שהם גדולי מבחרי הצדיקים, הוא מתקן הצמצום הנזכר לעיל שיאיר התגלות אלקותו ומלכותו לכל באי עולם בהדרגה ובמדה בבחינת תקון. כי עקר התקון על-ידי אתערותא דלתתא שהוא על-ידי האדם התחתון שבזה העולם דיקא וכנזכר לעיל:
וזה נעשה בכל יום ויום כל ימי עולם, שזהו בחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום ויום שהוא יתברך מאפיל ומאיר יוצר אור ובורא חשך וכו' בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים וכו' וגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ומעביר יום ומביא לילה וכו', הכל בשביל טובת ישראל להודיע אלקותו ומלכותו לכלם. ועל-כן אומרים כל זה קדם קריאת שמע שהוא התגלות יחודו ומלכותו לעולם ועד. כי עקר השנויים האלו שגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור וכו', הכל נמשך מסוד הצמצומים הנזכרים לעיל של תחלת הבריאה שגלה האור והעלימו וחזר וגלה אותו בדרך חדש נפלא יותר וחזר והעלימו וכן כמה פעמים, והכל בדרכים נפלאים חדשים כמובן בכתבים הנזכרים לעיל. וכל זה היה בשביל שיהיה נברא העולם ויתקים עתה שעקרו האדם הבעל בחירה. ועל -כן נעשין עתה כל בחינות הצמצומים הנזכרים לעיל. אבל עתה הכל תלוי בהאדם שאליו נמסר הכל, בבחינת והארץ נתן לבני-אדם, שמסר לו כח להמשיך אלקותו והתגלות מלכותו על-ידי צמצומים הנזכרים לעיל כפי בחירתו. כי נתן בו כח אלקי בלבו שעל-ידי זה יכול לבער עד אין סוף, אבל צוה עליו שיצמצם האור שלא יעבר על פן יהרסו וכו' כנזכר לעיל. ואחר כך כשמצמצם האור ומהצמצום יש אחיזת הדינים שמהם כל כח היצר הרע שהוא מחשבות רעות כנזכר לעיל. ועל-כן תכף כשמצמצם האור וכו' צריך לזהר להתגבר על המחשבות רעות ולהמשיך רק מחשבות טובות וכו', עד שיעבד ה' יתברך בהדרגה ובמדה שזה בחינת בריאת וקיום העולמות וכו', ועל-ידי זה יגלה מלכותו וכו' כנזכר לעיל שזה העקר. ואז עקר התקון כשנתגלה מלכותו יתברך על-ידי בחינת אתערותא דלתתא שהוא על-ידי האדם הבעל בחירה כשזוכה לכנס ולצאת בשלום. ואז יש עליה גם לביתא עלאה כנזכר לעיל. ואחר כך צריך לחזר ולעסק בתקונים אלו במדרגה הגבה יותר וכו' וכן מיום ליום ומדרגא לדרגא. וזה בחינת כלל חדוש מעשה בראשית שנעשה בכל יום שעקרו על-ידי האדם שבשבילו נברא ומתקים הכל כנזכר לעיל:
וכל זה נעשה אצל הצדיקים בכל דרגא ודרגא. וביותר צריכין תקונים אלו לאותן שכבר עברו על מצוות התורה וצריכין לשוב בתשובה. כי זה ידוע שהעברה היא בחינת חרבן העולמות וקלקול התקונים הנזכרים לעיל. אך כל קיום העולם הוא על-ידי גדולי הצדיקים שממשיכין רחמיו יתברך בכל פעם וממשיכין תקונים הנזכרים לעיל בדרכים נפלאים, באפן שימשיכו הארת התנוצצות אלקותו יתברך בלב כל אחד לעוררו לה' יתברך, ומאירין בהם עצות עמקות והתחזקות נפלא בכל פעם באפן שיזכו לשוב בכל פעם מכל מקום שהם. אבל אף-על-פי-כן בהכרח שיהיה להם איזה אתערותא דלתתא כי בלא זה אי אפשר כנזכר לעיל. וזהו בחינת כל העליות והירידות אלפים ורבבות שעוברין על כל אדם, ואפלו על הרחוקים מאד מה' יתברך, יש להם בחינת עליות וירידות, כי גם אצלם אין יום דומה לחברו. ואפלו ביום אחד יש לכל אחד כמה שנויים לאין מספר. ובפרט אלו המתעוררין לשוב לה' יתברך ולהתקרב לצדיקי אמת, והם חלושי כח וכו' שעליהם מתגבר וחותר היצר הרע יותר ורוצה להפילם חס ושלום, והם מתיגעים להתגבר עליו ויש להם שנויים בחינת עליות וירידות בלי שעור בחינת יעלו שמים ירדו תהומות וכו'. ועל כל זה צריכין התחזקות גדול ועצום מאד, בפרט בדורות הללו ובדורות הבאים שהם סמוכין לימות המשיח. כי כל מה שסמוכין יותר אל הקץ הבעל דבר הוא מתפשט ומתגרה יותר (כמו שמבאר במקום אחר ), ועל מי לנו להשען כי אם על אבינו שבשמים. והעקר בכח הצדיקים שכבר עמדו במלחמה של זה העולם כראוי בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו, והם מודיעים לנו שאין שום התעוררות לה' יתברך נאבד אפלו משאול תחתיות ומתחתיו. אדרבא על-ידי זה נעשין תקונים נפלאים על-פי כל הנזכר לעיל. כי הלא סוף כל סוף הכל יתתקנו וכו'. אך עקר התקון על-ידי מי שיהיה לו איזה חלק באתערותא דלתתא שבזה תלוי תקון כל העולמות עליונים ותחתונים, וכל דרי מעלה ודרי מטה מסתכלין ומצפין על התקון הנעשה על-ידי אתערותא דלתתא שהוא על-ידי האדם הבעל בחירה אפלו על-ידי הגרוע שבגרועים, אדרבא על ידו דיקא נעשין תקונים נפלאים ונוראים מאד על-ידי כל התעוררות והתעוררות כל שהיא שמתעורר באיזה נקדה טובה באיזו יום ובאיזו שעה באיזו רגע וכנזכר לעיל. והכל בכח הצדיקים העוסקים בתקונים אלו, והעקר בכח הצדיקים שוכני עפר כנזכר לעיל וכדלקמן. כי כל מיני עליות וירידות והתנוצצות אלקות והעלמתו וכו' שעוברין על כל אדם בכל עת אפלו על הגרועים והרחוקים מאד מאד, הכל נמשך מבחינת סוד הצמצומים הנפלאים הנזכרים לעיל שגלה אורו והעלימו וכו'. וכן כמה וכמה פעמים וכו' שמשם סוד השבירה, והתקון שמשם סוד הבחירה שאי אפשר לתקן כי אם על-ידי האדם הבעל בחירה. אבל בני-אדם לא די שאינם מתקנים אף גם הם מקלקלים הרבה בכל דור המקום ירחם להבא. על-כן עקר התקון על-ידי הצדיקי יסודי עולם שעמדו בנסיון ולא קלקלו ותקנו הרבה, והם עוסקים לתקן כל העולם כלו. אבל אחר כל יגיעתם העצומה שהם סובלין כל מיני יסורים וצער בשבילנו אף-על-פי-כן אי אפשר לתקן כי אם על-ידי איזה התעוררות מאתנו. על-כן כל מה שחוטפים איזה התעוררות טוב אפלו מהגרוע שבגרועים, הוא יקר מאד אצלם. והם מלקטים כל הנקדות טובות של כל מיני התעוררות כל שהיא ובונים מהם תקונים נפלאים. אך העקר שלא יהיו חולקים ולצים על העוסקים בתקונם, ויתחזקו לקים דבריהם להתעורר בכל עת מחדש בכל מה שיוכלו כל זמן שהנשמה בקרבם, ויקימו עיני תמיד אל ה' וכו' עד ישקיף וירא ה' משמים. ואז יזכו סוף כל סוף לאחרית טוב ונפלא ויהיה להם חלק גדול בבחינת אתערותא דלתתא שעל-ידי זה תקון כל העולמות כנזכר לעיל:
וכל זה הוא בחינת תפלת המנחה, שהיא בין יום ליום בין יציאת יום זה לכניסת יום השני שאחריו. שיש בזה סוד נפלא ונורא מאד סוד תחלת הצמצום, שהוא בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו. כי הוא סוד נורא שאי אפשר לעמד עליו סוד הצמצום הנזכר לעיל. אבל עתה צריכין לתקן כל זה על-ידי אתערותא דלתתא, ועקר אתערותא דלתתא היא תפלה. על-כן תקנו אז תפלת המנחה שצריכין לזהר בה מאד. כי אז צריכין לזהר מאד להתפלל בכונה ולשום כל לבו עליה כדי לתקן הצמצום שבין יום ליום שהיא הסתלקות יום זה וכניסת יום אחר, שהיא בחינת הסתלקות אור השכל של התגלות אלקותו ומלכותו יתברך שהוא בחינת אור היום העובר, וכניסת צמצום ואור חדש של התגלות מלכותו יתברך של יום השני. כי אין שני ימים שוין, ובכל יום ויום ה' יתברך מחדש בטובו מעשה בראשית כדי להכיר את עצמו עם העולם בשכל חדש באפן שכלם ידעו אותו וכו'. ואף-על-פי שנדמה שעוברים כמה ימים ששוכחין אותו יתברך יותר, אבל עקר התקון על-ידי גדולי הצדיקים שבכל דור ודור שמכירין אותו בכל יום מחדש, וממשיכין השגת אלקותו יתברך בכל יום בצמצומים נפלאים חדשים באפן שיודיעו אלקותו ומלכותו יתברך לכל באי עולם:
כי בחינת בין הערבים שאז זמן תפלת המנחה, שהיא בין יום ליום שהיא בחינת בין דרגא לדרגא בין השגת אלקות שביום זה להשגת אלקותו שביום שלאחריו, שבהכרח שיהיה ירידה קדם העליה שבין דרגא לדרגא. שאצל הצדיקים הירידה היא איזה הסתלקות דעתם הקדוש וכו' שהיא בחינת עריבת וחשכת יום זה שהיא חשכת אור השכל וכו'. אבל אצל רב העולם יש ירידות ממש על-ידי הפגמים והעברות שלהם רחמנא לצלן, והצדיקים עוסקים בכמה תקונים להחזירם בתשובה. ועקר התשובה הוא בבחינת בין הערבים שהיא בחינת תפלת המנחה. כי העברה והקלקול חס ושלום היא בחינת הסתלקות האור. אבל מאחר שכבר היה קצת אור, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון. ובודאי כבר עשה כמה מצוות וטוב. ועל-כן אפלו אחר שנסתלק ונחשך האור על-ידי פגמיו, אז עקר העבודה להשתדל לשוב בתשובה לחזר ולהמשיך האור בתוספת מרבה. בבחינת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. הינו כקדם כמו שהיה מקדם בתחלת הבריאה שהאיר האור ונתעלם וכן כמה פעמים, שהכל בשביל התקון ומשם כל הבחירה כנזכר לעיל. כמו כן יחוס עלינו וישיבנו בתשובה לפניו ויחדש ימינו מיום אל יום שנזכה ביום שבא לעלות למדרגה גבה דיקא על-ידי הירידה בבחינת ירידה תכלית העליה. כי מאחר שכבר היה איזה אור ונסתלק יכולין אחר כך להמשיכו בתוספת מרבה בהתחדשות נפלא יותר, כמו שהיה בתחלת הבריאה כמובן בספרים הנזכרים לעיל בענין הצמצומים. והכל היה בשביל האדם וכו' כנזכר לעיל. אבל כל זה אי אפשר כי אם בכח הצדיקים הגדולים שזכו לכל זה בשלמות, רק שצריכין להתעורר להתקרב אליהם וכו', כי בלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר להתתקן וכנזכר לעיל:
וזה תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. שעקר התפלה היא בבחינת מנחת ערב בחינת תפלה לעני, שזהו בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו בחינת ולפני ה' ישפך שיחו. שבעת שרואה שהאור הולך להסתלק שזהו בחינת בין הערבים, אז צריך להתגבר בתפלה ושיחה בבחינת ויצא יצחק לשוח בשדה. וישפך לבו כמים לפני ה' בטרם יעבר יום. בבחינת אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו). מכל שכן כשהאדם רואה שכבר עברו הרבה מימיו ומכל שכן מי שעברו רב ימיו והיום מתחיל לערב, כי לא ידע האדם את עתו וימינו כצל עובר, שצריך לקים וזכר את בוראיך וכו' עד אשר לא תחשך השמש והאור וכו'. וכל זה היא בחינת תפלת המנחה שהיא בחינת תשובה וכנזכר לעיל:
וזה בחינת פרשת החדש שקורין קדם פסח שהוא מצות קדוש החדש. כי מצות קדוש החדש היא לתקן פגימת הלבנה שנמשך מענין הנזכר לעיל דהינו מפגם הצמצומים הנזכרים לעיל. כי עקר האור של שני המאורות שהם חמה ולבנה הוא אור ה' יתברך שהוא אור האין סוף שהוא אור כל האורות. כמו שכתוב ה' אורי וכו'. ובתחלה ברא ה' יתברך את האור שהיה גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק וירא אלקים את האור כי טוב, שאור שברא הקדוש-ברוך-הוא בשבעת ימי בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו. ראה רשעים שעתידין לצאת וכו' עמד וגנזו לצדיקים וכו'. הינו שרצה ה' יתברך שהאור יאיר באור גדול מאד, אך עמד וגנזו מפני שאין העולם כדאי להשתמש בו וכו'. כי ראה שרב העולם יפגמו אם יהיה האור גדול ביותר. כי ירצו להסתכל בו חוץ מהמדה עד אין סוף שזה בחינת רבוי אור שהיא בחינת חרבן העולם, על-כן עמד וגנזו לצדיקים וכו'. כי רק הצדיקים הם כדאי וראויים להשתמש בו, כי הם יודעים לצמצם גם אור הגדול מאד. אבל שאר העולם אינם יכולים להשתמש באור כזה שלא יצאו חוץ מהמדה כנזכר לעיל. כי בודאי כל אחד יש לו גבול ומדה כפי מדרגתו, כמו שפרש רש"י על פסוק ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות (שמות פרק יט), ופרש רש"י אתה מחצה לעצמך ואהרן מחצה לעצמו וכו' והעם כל עקר אל יהרסו וכו'. (וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה תקעו אמונה על מאמר רבותינו זכרונם לברכה שיש די באלקותו לכל בריה וכו' עין שם בסימן ה בלקוטי תנינא). ומשנגנז האור הראשון עשה ה' את שני המאורות, שהם חמה ולבנה להבדיל בין היום ובין הלילה ולהאיר על הארץ כמו שפרש רש"י שם בפרשת יהי מארת וכו'. ואז קטרגה הירח ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד וכו'. כי רצונה היה שיתגדל אורה ביותר, כי היתה מתאוה להאור הראשון שנגנז שהיו מסתכלין בו למרחוק מאד. ואמר לה ה' יתברך לכי ומעטי את עצמך. כי מאחר שאתה רוצה להסתכל למרחוק אתה צריך למעט עצמך יותר, כי מאן דאיהו רב הוא זעיר ומאן דאיהו זעיר הוא רב. כי מי שרוצה להסתכל חוץ מהמדה צריך להקטין את עצמו ביותר, שזהו בחינת צמצום האור הנזכר לעיל שלא יתלהב יותר מדאי וכו'. ואז נתרעמה הלבנה וטענה עם ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במאמר רבי שמעון בן פזי וכו' (חלין בפרק אלו טרפות), ואמר לה ה' יתברך צדיקים יקראו על שמך, יעקב הקטן, דוד הקטן, שמואל הקטן וכו'. הינו שאמר לה שזה עבודת הצדיקים הגדולים שהם מקטינים עצמן בבחינת כי אתם המעט מכל העמים-שאתם ממעיטין עצמכם וכו' כנזכר לעיל. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום ה' לא גבה לבי וכו' ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו וכו'. שכל זה הוא בחינת מה שמצמצמין אור להביות לבם שלא יבער יותר מדאי וכו'. ועל-ידי זה דיקא זוכין להמשיך האור בהדרגה ובמדה וכו', עד שזוכין אחר כך להאיר בלבם אור גדול בבחינת תקון וכנזכר לעיל, שזה בחינת מי זאת עולה כנזכר לעיל. שזהו בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה, כי כל הפגם של הלבנה היה על שרצתה לקבל האור שלא בהדרגה וכו'. ועל-כן התקון על-ידי הצדיקים הגדולים המקטינים עצמן כנזכר לעיל וזה בחינת סוד קדוש החדש שנתקשה בו משה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, והוא סוד העבור שלא נמסר אלא לגדולים. כי הוא סוד תקון הצמצום שקשה מאד לעמד עליו שזה בחינת בין השמשות כהרף עין וכו' ואי אפשר לעמד עליו כנזכר לעיל. ועל-כן מצות קדוש החדש שהוא פרשת החדש הנזכר לעיל נאמרה למשה בין השמשות, כפי שפרש רש"י על פסוק החדש הזה, סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה. כי קדוש החדש הוא בחינת בין השמשות שאז עקר תקון הצמצום כנזכר לעיל שזה בחינת תפלת המנחה שהיא אחר חצות היום בין הערבים כשמתחיל אור יום הקודם לצאת ושיכנס אור יום השני, שצריכין לתקן הצמצום של אור יום שלאחריו על-ידי בחינת אתערותא דלתתא שזהו בחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל:
ועל-כן שם בפרשת קדוש החדש נצטוו על הקרבן פסח ומצות אכילת מצה ואסור חמץ. כי עקר אסור חמץ ומצות אכילת מצה הוא מחמת החפזון כמו שכתוב שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת וכו'. וכתיב ויאפו את הבצק עגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. ועקר החפזון היה מחמת בחינת הנזכר לעיל, מחמת שאז לא היה עדין בחינת אתערותא דלתתא בשלמות כי לא היו ראויים לגאלה וה' יתברך פסח ודלג על הקץ כמובא. כי ה' יתברך האיר עליהם אז אור גדול מאד שעל-ידי זה היתה הגאלה כמו שאיתא בכונות. אבל הם לא היה להם כח על-ידי אתערותא דלתתא לקבל אור כזה, רק שה' יתברך חמל עליהם ונתן להם כח לקבל זה האור הגדול ונתן להם מצות פסח ומילה וכו' כדי שיהיה להם איזה זכות שהיא בחינת אתערותא דלתתא מעט. אבל לא היה כדאי בהתעוררות שלהם לקבל אור כזה רק ברחמיו ובחמלתו. ומחמת זה הכרחו לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה. ומחמת זה נאסר החמץ אז באסור חמור מאד, כי חמץ הוא בחינת חמוץ המח שמשם יניקת החמץ, ואי אפשר לתקן החמץ כי אם על-ידי שמצמצמין אור ההתלהבות כראוי וממשיכין האור בהדרגה, ומתגברין שלא להחמיץ המח במחשבות רעות רק להחמיץ המח במחשבות קדושות לחשב מחשבות איך לעבד את ה' יתברך עד שיגלה מלכותו יתברך על-ידי זה ואז יונק החמץ מהקדשה. אבל עכשו שקבלו האור שלא בהדרגה, אסור לאכל חמץ רק מצה שהיא בחינת חפזון, שלא יתגבר חמוץ המח דסטרא אחרא חס ושלום מאחר שעדין לא צמצמו האור כראוי ולא בררו עדין חמוץ המחשבה שיהיה רק בקדשה וכנזכר לעיל. ועל-כן מצוות קרבן פסח ואסור חמץ מתחיל אחר חצות אף-על-פי שהוא בין הערבים שאז מתחיל זמן מנחה. כי אז צריכין לעסק בתקון הצמצום שבין יום ליום כנזכר לעיל. ובפרט עתה בערב פסח שמתחיל להתנוצץ האור של פסח שאז בחינת חדוש העולם, כי אז התחיל קיום העולם שהיה מתמוטט עד מתן תורה שהתחלתו ביציאת מצרים בפסח, ועל-כן צריכין עתה להמשיך האור של תחלת הבריאה בבחינת צמצום על-ידי קצת אתערותא דלתתא. על-כן צריכין בערב פסח אחר חצות שהוא זמן מנחה לעסק בתקונים הנזכרים לעיל על-ידי קרבן פסח ואסור חמץ כדי לקבל האור על-ידי איזה התעוררות. כי אף-על-פי שאין האתערותא דלתתא בשלמות כראוי בשביל אור גדול כזה, אף-על-פי-כן צריכין איזה התעוררות על כל פנים מעט. וזה בחינת התקונים שנעשין על-ידי הקרבן פסח ואסור חמץ אז כדי שנוכל לקבל האור הגדול הזה כראוי. שהתחלת התקון הוא אחר חצות שהוא זמן מנחה וכנזכר לעיל:
ועל-כן כל פגם הערב רב בעגל היה בזמן מנחה אחר חצות, כמו שכתוב וירא העם כי בשש משה כי בא שש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי כל פגם הערב רב היו פגמים הנזכרים לעיל שלא צמצמו האור כראוי ולא קדשו מחשבתם כלל רק רצו להסתכל ולראות מה שלא היה ראוי אליהם כלל. כי מחשבותם ומעשיהם לא היו זכים כלל, רק דעתם היה גדול והבינו בדעתם גדלת משה על-ידי הדעת שהאיר בהם ועל-ידי כל האותות והמופתים שעשה לעיניהם ומחמת זה הלכו אחריו. אבל עדין לא צמצמו האור כלל, ועדין לא עמדו במלחמה ונסיון של המלחמה שבמחשבה. ועל-כן באמת לא רצה ה' יתברך לקבלם, רק משה חשב שיתגירו באמת ואמר טוב שידבקו גרים בהשכינה. אבל הם שחתו והשחיתו על-ידי כל הפגמים הנזכרים לעיל כנזכר לעיל עד שעשו על-ידי זה את העגל, שכל זה בא מרבוי אור הנזכר לעיל ומפגם המחשבה שלהם וכנזכר לעיל (באות יוד). ועל-כן היה עקר הקלקול אחר שש בזמן מנחה שאז צריכין לעסק בתקון הצמצום כנזכר לעיל והם פגמו בזה אז דיקא:
ועל-כן עקר התקון הוא בראש השנה שהוא בחינת פחד יצחק שהוא בחינת תפלת המנחה, כי יצחק תקן תפלת המנחה, כי בראש השנה נברא העולם שאז היה הצמצום של תחלת הבריאה. אבל מחמת שהיה בלי אתערותא דלתתא היה צריך תקון על-ידי אדם הראשון שהיה צריך להתפלל תפלתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכנזכר לעיל. אבל הוא חטא אז בעץ הדעת ולא התפלל תפלתו כראוי, כי הסתכל במה דלא הוי ליה רשו, וגם חטא במחשבה כמו שאיתא בזהר הקדוש במחשבה חאב. וה' יתברך חמל עליו ועסק בתקונו. וכל זה היה אחר חצות בזמן המנחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בעשירית סרחו וכו'. ואז וישמעו את קול ה' מתהלך בגן לרוח היום וכמו שפרש רש"י שם. כי כל קלקולו ותקונו היה בענין הצמצום הנזכר לעיל וכנזכר לעיל. ועל-כן היה בזמן המנחה כנזכר לעיל. ועל-כן עקר התקון הוא בראש השנה, כי אז מקדימין ישראל לעסק בתשובה באלול ובפרט הצדיקים והנלוים אליהם. ועל-ידי זה ממשיכין תקון הצמצום של בריאת העולם שהיה בראש השנה, ממשיכין עתה על-ידי אתערותא דלתתא שעל-ידי זה עקר התקון וכנזכר לעיל:
והנה על-פי כל הדברים ]הנזכרים לעיל[ יתבאר כל ענין הארבע פרשיות שקורין קדם פסח. כי "פרשת שקלים" כבר נתבאר (באות יוד) שהוא בחינת תקון המשקל לקבל האור בהדרגה וכו', שזה בחינת בנין המשכן שהוא בחינת הבית -המקדש, שהוא בחינת ביתא תתאה שעל-ידי זה יש עליה לביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל. שכל זה היא בחינת התקון של תפלת המנחה כנזכר לעיל. כי השקלים באו לכפר עוון העגל שחטאו לאחר שש בזמן המנחה. וכן מצאתי מבאר בירושלמי שקלים פרק א וזה לשונו לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל וכו' הינו כנזכר לעיל. אחר כך קורין "פרשת זכור" שהיא בחינת מחית עמלק, שזה בחינת המלחמה של המחשבה שצריכין להתגבר אחר הצמצום כראוי. להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות שהם בחינת קלפת וזהמת עמלק שהוא עקר הרע והסטרא אחרא שרוצה בכל פעם להתגבר במחשבות רעות והרהורים רעים, בבחינת אשר קרך בדרך שהיא בחינת מקרה כמובא, שבא על-ידי מחשבות רעות שהם עקר קלקול המחשבה. וכן מתגבר בחכמות חיצוניות ובכמה מיני בלבולי המחשבות, עד שרוצה להביא להרהר אחר ה' יתברך ולבוא לכפירות חס ושלום, שכל זה מעשה עמלק וצריכים להתגבר כנגדו מאד מאד בכח הצדיקים משה ויהושע והזקנים שלוחמים עמו. ועל-כן צריכין לזכר היטב את כל אשר עשה לך עמלק כדי לזכר להזהר ממנו שלא יתגנב לתוך מחשבתו חס ושלום, כי דרכו לארב על האדם תמיד וכמבאר במקום אחר. וזה כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, נשבע ה' יתברך שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק. שם וכסא זה בחינת ביתא תתאה וביתא עלאה. כי שם זה בחינת מלכות כמו שכתוב ויעש דוד שם, וכמו שמבאר במקום אחר שזהו בחינת ביתא תתאה שהוא בחינת התגלות מלכותו כנזכר לעיל. וכסא זה בחינת כסא המשפט שהוא בחינת ביתא עלאה כעין מלכותא דארעא. שעקר אימת המלכות בכל מדינות מלכותו למרחקים היא רק מחמת השם ששומעין שמו שהוא מושל עליהם, ועל-ידי זה נושאין עליהם על מלכותו. אבל עקר כסא מלכותו הוא בבית המלכות הפנימי ששם יושב המלך על כסא מלכותו. ועל-כן השם הוא בבחינת ביתא תתאה שמתפשט שמו עד למרחוק, והכסא הוא בבחינת ביתא עלאה בבית המלכות הפנימי כנזכר לעיל. וכן הוא כביכול בבחינת מלכותא דרקיעא וכנזכר לעיל. ונשבע הקדוש-ברוך-הוא שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק שמתגרה תמיד כנגד זה כנזכר לעיל. ועל-כן ה' יתברך בעצמו לוחם עמו, כי צופה רשע לצדיק וכו', ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו וכו'. שזהו בעצמו בחינת לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש, שכביכול אין הקדוש-ברוך-הוא נכנס בביתו לישב על כסאו עד שימחה זכר עמלק ויגדל שם כבוד מלכותו בכל העולם בכל הרחוקים מאד מאד, ואז דיקא יהיה עליה לשני הבתים וכו' וכנזכר לעיל. וזהו מלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי הוא מתגבר מחדש בכל דור ודור בתחבולות עצומות עד שהיה קשה לעמד כנגדו. אבל ה' יתברך לוחם עמו ושולח ברחמיו בכל פעם צדיקים נוראים בחינת משה שלוחמים עמו וכו' וכנזכר לעיל. וזהו בחינת פורים שהיא מפלת המן עמלק וכנזכר לעיל. וזה בחינת קימו וקבלו, בחינת נעשה ונשמע שצריכין להקדים הנעשה להנשמע כנזכר לעיל (באות י), שזהו בחינת קימו וקבלו, קימו בחינת נעשה בחינת קיום התורה, וקבלו בחינת נשמע ששומעין ומקבלין את התורה, והם זכו אז על-ידי מפלת המן עמלק לקבל את התורה מחדש כנזכר לעיל. והעקר שזכו לבחינת קימו וקבלו להקדים קימו לקבלו הנעשה לנשמע שהיא בחינת צמצום האור בהדרגה ולהתגבר על המחשבות רעות עד שיקימו התורה בעבדא ומלולא ואחר כך ישמעו ויקבלו אור התנוצצות האין סוף בהדרגה ובמדה כראוי וכו' כנזכר לעיל:
ואחר כך קורין פרשת פרה אדמה שהיא מטהרת מטמאת מת. כי עקר המיתה נתהוה מחמת רבוי האור שעל-ידי זה היתה מיתת המלכים וכו' כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל. ואדם הראשון היה צריך לתקן זאת וקלקל על-ידי חטאו ואז נגזר המיתה. והתקון על-ידי המשכן ששם מעשה הקרבנות, שכלם באים לכפר על כל העוונות שעקרם נמשך מבחינת הנזכר לעיל מבחינת פגם הצמצום הנזכר לעיל. כי על-ידי הקרבנות שבבית-המקדש מגלין כי מלכותו בכל משלה ואפלו בהמות ועופות יכולין להעלות לה' וכו' וכנזכר לעיל:
ופרה אדמה הוא חדוש יותר כי מעשיה בחוץ, והיא בחינת תשובה, כי באה לכפר על עוון העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי פגמו בפני שור מהשמאל וכו' כמובא. שהוא בחינת פגם הצמצומים הנזכרים לעיל. כי עקר כל העוונות והקלקולים נמשך על-ידי שאין נזהרין בענין תקון הצמצומים כראוי מתחלה ועד סוף. כי יש שלבו בוער ביותר חוץ מהמדה ואינו מצמצם אור להביות לבו כראוי, שזה בחינת רבוי אור שגורם שבירה חס ושלום, שמזה באים כמה קלקולים חס ושלום וכנזכר לעיל. וכשמתגבר על זה ומצמצם האור כראוי צריך לזהר ביותר להמשיך חכמת לב בבחינת יצירה לטב, שהיא להתגבר להמשיך מחשבות טובות ולהגבירם על המחשבות רעות. כי המחשבות רעות נמשכין מהצמצום שהוא שרש הדין שהיה מכרח כדי שלא יהיה רבוי אור כנזכר לעיל. אבל תכף כשנתהוה הצמצום התחיל להשתלשל ממנו אחיזת סיגי הדינים, שמהם כל כחות הסטרא אחרא והיצר הרע שהם המחשבות רעות. ועל-כן צריכין להתגבר מאד על המחשבות רעות כנזכר לעיל עד שיעבד ה' יתברך במדות ובמעשים טובים בפשיטות ותמימות עד שיגלה מלכותו יתברך וכו' כנזכר לעיל:
נמצא שהעקר שבהכרח שיהיה לו צמצום שלא יתלהב יותר מדאי. אבל צריכין להמתיק הצמצום ולהתגבר שלא יינקו ממנו הסטרא אחרא על-ידי מחשבות רעות חס ושלום. וזה כל עבודת האדם. ומחמת חטא אדם הראשון ופגם הדורות נגזר מיתה שבאה מפגם הצמצום שלא יתתקן בשלמות עד תחית המתים. ופרה אדמה היא בחינת התקון לטהר מטמאת המת. כי היא בחינת המתקת הדין בשרשו שמביאין פרה שאחיזתה בשמאל בחינת פני שור מהשמאל, והיא אדמה תמימה בתקף האדמימיות, שהיא בחינת תקף הדין והצמצום. והכהן בעצם כחו והעקר בכח משה רבנו שכל הפרות נקראו על שמו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על-ידי זה יש לו כח להוציאה אל מחוץ למחנה ולשחטה שם נכח פתח אהל מועד שהוא המשכן ובית-המקדש שהוא בחינת תקון ביתא תתאה וביתא עלאה כנזכר לעיל. ועל-ידי זה דיקא יתקן כל הצמצומים מתחלה ועד סוף וממתיק הדינים בשרשן. ועל-כן באמת אי אפשר להשיג זה הסוד של פרה אדמה. ועקר הדבר שממשיך מתחלת תקף הצמצום עד מחוץ למחנה בקדשה ובטהרה כזאת, עד שגם משם שוחט אותה נכח פתח אהל מועד, שמעלה אותה בכונתו לשם שתהיה נכללת בבחינת תקון ביתא תתאה שעל-ידי זה נתתקן ביתא עלאה, שכל זה היא בחינת תקון כל הצמצומים הנזכרים לעיל, שעל-ידי זה מבטלין סטרא דמותא שבא מפגם הצמצומים כנזכר לעיל. ועל-כן באמת החמירו מאד רבותינו זכרונם לברכה בענין עשית הפרה בטהרה נפלאה מה שלא עשו כן בשום דבר ובשום קרבן. כי היו מכרחים להביא תינוקות נקיים על גבי שורים וכו' ושארי חמרות עצומות מאד בענין טהרת הפרה כמבאר במסכת פרה, הכל בבחינה הנזכר לעיל. כי צריכין להמשיך הצמצומים מראש ועד סוף בבחינת טהרה נפלאה עד שיוכלו לשחטה נכח פתח אהל מועד להמשיך ההמתקה משם וכו', באפן שעל ידה דיקא יטהרו מטמאת מת, על-ידי שתקנו על ידה כל הצמצומים כנזכר לעיל. וזה בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהשליכו לתוך שרפת הפרה שפרש רש"י שמרמז שהגבה כארז ישפיל את עצמו כאזוב וכשני תולעת. הינו כנזכר לעיל, בחינת מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב. כי על-ידי זה עקר התקון על-ידי שמקטינים את עצמם בבחינת כי אתם המעט כנזכר לעיל. ועל-כן היה עקר תקון הפרה אדמה על-ידי משה רבנו, וכל הפרות נקראו על שמו וצריכין לקדשם באפר הפרה של משה. כי עקר כל תקון הצמצומים הנזכרים לעיל היו על-ידי משה על-ידי שהיה ענו מאד מכל האדם וכו' וכנזכר לעיל ואחר כך קורין פרשת החדש שהיא מצות קדוש החדש שהיא בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה שהיא תקון הצמצומים הנזכרים לעיל:
נמצא שקדם פסח קורין אלו הארבע פרשיות, שכלם בשביל להמשיך קדשת פסח ושבועות שהיא יציאת מצרים ומתן תורה, שהיא בשביל לגלות אלקותו יתברך בהדרגה ובמדה בבחינת תקון כדי שיתגלה מלכותו לכל באי עולם לעולם ועד. שהעקר על-ידי תקון הצמצומים הנזכרים לעיל בחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. שכל זה הוא ענין ארבע פרשיות הנזכרות לעיל וכנזכר לעיל:
וזה בחינת נחום אבלים. כי עקר הנחמה היא בחינת נחמות ציון וירושלים כמו שנוהגין לומר 'המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים'. וכלל הנחמה היא שמאחר שכבר היה האור שהוא הנפש בעולם ונסתלק ומת ונתעלם, יש תקוה לתקנו שזה בחינת תחית המתים. כי עקר המיתה נמשך מבחינת מיתת המלכים שהיתה בתחלת הבריאה על-ידי רבוי אור וכו' וכנזכר לעיל. אבל באמת לא היה אפשר שיתהוו העולמות כי אם על-ידי זה כמבאר בכתבים הרבה בזה. כי עקר הכבדות לגלות אורו יתברך ולברא את העולמות היה רק מחמת רבוי אור, כי אין שום עולם שיוכל לסבל אורו יתברך כי הוא אין סוף. וה' יתברך רצה שיאיר אורו דיקא בעולם העשיה הזה, שבכאן עקר הבחירה שבשביל זה נברא הכל. על-כן צמצם אורו יתברך בכמה וכמה מיני צמצומים, וכל הצמצומים היו על-ידי בחינת רצוא ושוב וכו' כנזכר לעיל, שכביכול המשיך האור באיזה בחינה ואחר כך העלימו וכן כמה וכמה פעמים בכמה דרכים עד שברא את העולם וכנזכר לעיל. אבל עקר תלוי בהאדם שיתקן הכל על-ידי בחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. אבל אדם הראשון חטא תכף וה' יתברך עסק בתקונו לעוררו בתשובה, וכן היה ששב בתשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. אבל מאז נגזרה מיתה לדורות. אבל עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והנה טוב מאד זה המות. כי מחמת קלקול אדם הראשון וכן מחמת קלקולי הדורות על-ידי זה אי אפשר שיקבל האור שצריך לקבל בעודו בגופו זה בחיים חיותו, וההכרח שימות ויסתלק נפשו, ואז יזדכך ויחזר ויקום בתחית המתים בתוספת אור חדש ונפלא כל אחד לפי מדרגתו. כי מאחר שכבר היה האור ומת ונסתלק, יכולין עתה לחדשו ולתקנו ולזכך הכלי שיוכל לקבל אור חדש גדול ביותר, כמו שהיה בתחלת הבריאה שדיקא על-ידי שהאיר האור כמה פעמים וסלקו, על-ידי זה דיקא נתהוו הכלים שיוכלו לקבל האור שכל זה הוא סוד מיתת המלכים ותקונם שדיקא על-ידי השבירה והמיתה נמשך אחר כך עולם התקון בתוספת אור נפלא יותר כמובן בכתבים. רק עתה העקר תלוי בתשובה של האדם, כי בהכרח שיהיה על כל פנים איזה התעוררות בעלמא שהיא בחינת אתערותא דלתתא. על-כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב וכו'. כי אפלו אם חטא כמו שחטא אלפי אלפים ורבבות פעמים, עם כל זה בכל פעם שמתעורר באיזה התעוררות לשוב אל ה' אין שום התעוררות נאבד, כמו שאיתא בזהר הקדוש לית רעותא טבא דאתאבד. ובפרט כמו שהאריך אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בענין זה הרבה. וכמובא בדברינו הרבה בזה. כי על-ידי התשובה נתהפכין העוונות לזכיות. כי נעשה תקון על-ידי הקלקולים. כי כל מה שקלקל והמשיך האור למקום שהמשיך למקומות המזהמים רחמנא לצלן שזה עקר הקלקול. אבל אחר כך כשנתעורר בתשובה הוא מקים הכל, ואזי נעשה על-ידי זה דיקא כלים חדשים ונמשך לתוכן אור חדש נפלא. כי על-ידי שהמשיך האור למקומות גסים וכו', על-ידי זה נתעבו הכלים ויכולין אחר כך לזככם שיתהפך לטובה, שדיקא על-ידי זה יתהוו כלים נפלאים לקבל האור חדש שלא היו יכולים לקבל מקדם. כי לא היה אפשר להתעבות הכלים כי אם על-ידי זה. שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, עוונות נתהפכין לזכיות, התרחקות תכלית התקרבות. שכל זה הוא בחינת תקון מיתת המלכים, שדיקא על -ידי מיתתם ושבירתם נמשך אור מ"ה החדש הגדול ביותר כמובן בכתבים. אבל כל זה לאו כל אדם זוכה כי אם בכח הצדיקים הגדולים שיודעים סוד זה לעמקו. שהם יכולים לעורר בני-אדם בתשובה ולחזק את כל אחד, ולהעלות כל מיני התעוררות בעלמא כל נקדה ונקדה טובה, ולתקן על-ידי זה כלים נפלאים באפן שיתתקן כל אחד ביתר שאת. על-כן באמת מי שרוצה לחוס על חייו צריך לחפש ולבקש כל ימיו חיי נפשו לנצח, שיזכה למצא צדיק כזה שיוכל לעסק בתקונו כנזכר לעיל, והחפוש והבקשה בעצמו היא טובה גדולה מאד אליו לנצח אפלו אם קלקל כמו שקלקל. כי ה' יתברך וצדיקי אמת עוסקין בתקון נפשות ישראל תמיד, רק אי אפשר כי אם על-ידי איזה התעוררות מלמטה כנזכר לעיל. על-כן תכף שיש איזה התעוררות בעלמא הם עושין מזה תקונים נפלאים וכנזכר לעיל. וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שה' יתברך מבקש פתחו לי כמחט סדקית ואני אפתח לכם וכו'. (ועין זהר חדש פרשת נח ) הינו כנזכר לעיל:
והעקר על-ידי כח הצדיקים. כי מאחר שכבר היו הצדיקים בזה העולם ושברו תאותם לגמרי ופעלו מה שפעלו וזכו למה שזכו על-ידי עבודתם על-ידי אתערותא דלתתא שלהם בתכלית השלמות, על-כן עשו כלים נפלאים ונוראים מאד שיכולים להועיל ולתקן כל הקלקולים שבעולם רחמנא לצלן. רק אף-על-פי-כן צריכין איזה התעוררות בעלמא של האדם בעצמו, כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר לתקנו כראוי. ועל כל פנים שלא יהיה לץ וחולק ומתנגד על העוסק בתקונו, כמו שכתוב ועתה אל תתלוצצו וכו' וכתיב ותועבת לאדם לץ וכו'. וזה כל תקותנו ונחמתנו על חרבן בית-המקדש. כי מאחר שכבר היה הבית-המקדש אף -על-פי שנחרב שני פעמים, אף-על-פי-כן מאחר שכבר היה אור הבית-המקדש בעולם אף-על-פי שנחרב ונסתלק נשאר רשימו. ועתה כל תקותנו שעל-ידי זה דיקא יבנה הבית-המקדש בתקונים נפלאים יותר. כי גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וכו'. כמו הבעל מלאכה כשרוצה לעשות כלי נפלאה בלי שום חסרון שאי אפשר שיצא בשלמות בפעם הראשון, ועל-כן הוא עושה אותה ושוברה וחוזר ועושה אותה וכן כמה פעמים. עד שמזככה כראוי שתצא לאור כרצונו בשלמות. כמו כן כביכול ה' יתברך, הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכו'. שזה סוד שהיה בונה עולמות ומחריבן, שהוא סוד שבירת הכלים ותקונם כמובא. ואף-על-פי שאין מי שישיג ויבין כל זה כי אם גדולי הצדיקים, אך זאת צריכין לידע הכל שכל זמן שהאדם מתעורר באיזה התעוררות בעלמא, יש לו תקוה לעולם בכח הצדיקים וכו'. שזהו בחינת ושבת עד ה' אלקיך. בכל המקומות אשר הדיחך ה' אלקיך שמה וכו'. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך וכו' ומל ה' אלקיך את לבבך וכו'. שמכל המקומות הרחוקים מאד מאד ישיבנו ה' יתברך ויהפך הכל לטובה כנזכר לעיל. וזה בחינת תשב אנוש עד דכא-עד דכדוכה של נפש. ותאמר שובו בני-אדם וכו'. כי כל זמן שהאדם חי על פני האדמה יש לו כח לתקן הכל בכח הצדיקי אמת שיכולים להפך כל הירידות לעליות כל העוונות לזכיות. כי עושין על-ידי זה דיקא כלים נפלאים לקבל האור אין סוף כראוי בבחינת הנזכר לעיל. רק העקר שישמע לדבריהם וילך בדרכיהם מעתה על כל פנים ויסלק חכמתו כאלו אין לו שום שכל רק יבטל דעתו לגמרי נגדם שזהו בחינת כי אתם המעט וכו' הנזכר לעיל. בחינת מאן דאיהו זעיר הוא רב וכו' כנזכר לעיל:
והנה מבאר לעיל שמצות אכילת מצה הוא בחינת תקון הצמצומים כנזכר לעיל, ועל-כן עקר החלוק שבין חמץ למצה היא באות ה כמובא. שזהו בחינת אין בין חמץ למצה אלא משהו, שהוא המשהו של חלל הה. וכל זה הוא בחינת תקון הצמצומים הנזכרים לעיל המבאר בהתורה הנזכרת לעיל. כי מבאר שם שכל זה הוא בחינת ה. כי דלת היתה ואתחזרת ונעשית ה וכו' עין שם. וזה בחינת מצה שנקראת לחם עני שעקר קדשתה בחינת הה, הינו כנזכר לעיל. ובשביל זה נקראת לחם עני כי דלת היתה לשון דלה ועניה כמו שמבאר שם. כי עקר התקון הוא בבחינת תשובה, דהינו כשמתגברים עליו המחשבות רעות שהם טפשות הלב, שזה עקר העניות והדלות, כי אין עני אלא מן הדעת, ואז היא בחינת דלת. וכשמתגבר ומקדש מחשבתו וכו' נעשית ה, שזהו בחינת הה של מצה. כי מצה בחינת מחשבות קדושות הפך חמוץ המח במחשבות רעות חס ושלום כמו שמבאר בהתורה בחצצרות בסימן ה שמצה בחינת גער חית קנה וכו', דהינו מה שגוערין בהמחשבות רעות וכו' עין שם. וזה 'הא לחמא עניא' וכו', וזה בחינת מצה פרוסה מה דרכו של עני בפרוסה וכו'. כי עקר התקון הוא דיקא כשיוצאין מעניות ודלות שהוא חסרון הדעת לקדשת הדעת שזה עקר התקון התלוי בהאדם שהוא בחינת אתערותא דלתתא. דהינו כשמתגברין עליו המחשבות רעות והוא משברן ומקדש מחשבתו, אז דיקא נתגלה מלכותו יתברך בשלמות. ואז דיקא יש לשני בתים עליה וכו' כנזכר לעיל. שכל זה הוא בחינת ה"א דלת הוית ואתחזרת ונעשית ה"א וכו' כנזכר לעיל. שזהו בחינת מצה לחם עני שעקר קדשתה היא בחינת ה הנזכר לעיל וכנזכר לעיל:
גם מה שמבאר לעיל בענין קדוש החדש שהוא תקון פגימת הלבנה וכו'. צריכין לבאר עוד על-פי התורה הנזכרת לעיל, שזהו בחינת מה שבסוף כשלא נתפיסה הלבנה אמר ה' יתברך הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח וכו'. הינו שאמר לה שאי אפשר לתקן הדבר כי אם על-ידי ישראל שהם בזה העולם הבחירה שהם דיקא צריכין לכפר ולתקן ענין זה של פגימת הלבנה, שהיא בחינת פגם הצמצומים הנזכרים לעיל. כי כביכול ה' יתברך בעצמו אי אפשר לתקנו, כי עקר התקון הוא על-ידי אתערותא דלתתא דיקא. כי עקר פגם הצמצומים שעל-ידי זה היתה השבירה שמשם כל הפגמים, הכל היה מחמת שלא היה אז אתערותא דלתתא כנזכר לעיל, ומשם היתה פגימת הלבנה כנזכר לעיל. על -כן אי אפשר לתקן כי אם על-ידי בני-אדם התחתונים, שזהו בחינת הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. כי כביכול ה' יתברך בעצמו אי אפשר לתקן כי בהכרח שיהיה אתערותא דלתתא וכנזכר לעיל. וזהו מה שמבאר לעיל, שעקר התקון בראש השנה, כי ראש השנה הוא בראש-חדש שאז אומר ה' יתברך הביאו עלי כפרה. והוא שרש התשובה, כי אז הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה וכו'. (כמו שמבאר כל זה בהתורה משפטים בסימן יוד לקוטי חלק א, ובהתורה תקעו א בלקוטי תנינא סימן א עין שם). ועל-כן אז עוסקין הצדיקים עם כל הנלוים אליהם להמשיך תקון הצמצומים הנזכרים לעיל בבחינת אתערותא דלתתא, שזהו בחינת תקון פגימת הלבנה שבזה תלוי תקון כל העולמות כידוע ומובן בספרים:
וזה בחינת שבועות בחינת קבלת התורה. כי חג השבועות הוא בבחינת תפלת המנחה. כי זה ידוע ששלשה רגלים הם בחינת אברהם יצחק ויעקב. פסח בחינת אברהם, שבועות בחינת יצחק, סכות בחינת יעקב. נמצא ששבועות בבחינת יצחק שהוא בחינת מנחה, בחינת יצחק תקן תפלת המנחה. וזה בחינת תורה מפי הגבורה נתנה. וזה קול השופר של מתן תורה שזה בחינת שופר של ראש השנה שאז מזכירין מתן תורה בברכת השופרות שהיא 'אתה נגלית'. שכל זה בחינת שופר של אילו של יצחק. כי שבועות זמן מתן תורה הוא בחינת חדוש העולם, כי נחשב כאלו אז נברא העולם מחדש. כי העולם היה מתמוטט עד ששי בסיון שבו נתנה תורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק יום הששי שכל העולם היה תלוי עד ששי בסיון שבו נתנה תורה. ובריאת העולם הוא על-ידי בחינות הנזכרות לעיל, שהוא על-ידי שמאיר אור האין סוף ומצמצמין אותו בבחינת הצמצום הנזכר לעיל וכו', ומתגברין להמשיך חכמת לב להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות להגביר היצר טוב על היצר הרע ולעבד את ה' במדות ומעשים טובים עד שיתגלה מלכותו יתברך לעין כל באי עולם. שכל זה הוא בחינת מתן תורה, שאז נתגלה מלכותו יתברך לעין כל פנים בפנים. ואז הזהרו ביותר על הצמצומים הנזכרים לעיל, שזהו בחינת אזהרת פן יהרסו לעלות אל ה' וכו' כנזכר לעיל. שהזהיר אותם על זה מאד קדם מעשה ובשעת מעשה כמו שפרש רש"י שם בפרשה. וכן הזהיר אותם על קדשה ופרישות כמו שכתוב היו נכונים לשלשת ימים, שזהו בחינת קדשת המחשבה, שעקר קדשת המחשבה היא בתאוה זאת. וכל זה הוא בחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל. כי בהימים שקדם מתן תורה היו צריכין להכין עצמם לתקן כל הנזכר לעיל על-ידי בחינת אתערותא דלתתא וכמבאר לעיל מזה. כי בשעת בריאת העולם יש מאין ממש היה נעשה כל זה על-ידי בחינת אתערותא דלעלא, ועל-כן לא היה התקון בשלמות. כי ה' יתברך ברא כל העולמות שיהיה עקר התקון על-ידי האדם הבעל בחירה וכנזכר לעיל. על-כן היה עקר התקון בשעת מתן תורה שאז נתבסס ונתקים העולם. על -כן הכרחו להמשיך אז כל התקונים הנזכרים לעיל על-ידי אתערותא דלתתא שזה בחינת תפלת המנחה. שקדם שיצאו הימים שקדם מתן תורה, יכינו עצמם לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל בבחינת אתערותא דלתתא, כדי שיוכלו לקבל אור האין סוף שיאיר עליהם בשעת מתן תורה בהדרגה ובמדה. וגם יתגברו שלא יינקו תקף הדינים מהצמצומים שמשם אחיזת היצר הרע שהם המחשבות רעות. רק יתגברו להמשיך מחשבות קדושות לקבל עליהם לקים את כל דברי התורה, שעקר תלוי על-ידי התגברות היצר טוב על היצר הרע שהיא התגברות מחשבות טובות על מחשבות רעות כנזכר לעיל:
וזה בחינת ספירת העמר. שכלל כונות הספירה היא בחינת תקון הצמצומים כמובן בכונות. כי הם ימי דין, ועל-כן אסור לגלח השערות בהם. כי כל ימי הספירה שהם הכנה לקבלת התורה, הכל להכין עצמם לתקן הצמצומים בכמה בחינות כדי שנוכל לקבל אור הגדול והנורא של קבלת התורה בהדרגה ובמדה על-ידי בחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. ועל-כן סופרין לעמר שהוא קרבן מנחה של שעורים, בחינת מנחת בכורים אביב קלוי באש, כי עקר אזהרת האביב כמו שכתוב שמור את חדש האביב, הוא בשביל העמר. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיהיה האביב בזמנו. כי אביב בחינת תקון ביתא עלאה וביתא תתאה כמו שמבאר שם. ועקר התקון על-ידי בחינת מנחה שהיא מנחת העמר שהוא המתקת הדינים על-ידי שמתקנים בחינת הצמצומים הנזכרים לעיל על-ידי בחינת אתערותא דלתתא שכל זה בחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל:
וזה בחינת גדל הרעש והפחד והמורא הגדול שהיה בשעת מתן תורה כמו שכתוב ארץ רעשה גם שמים נטפו. וכתיבותגעש ותרעש הארץ וכו', וכמו שכתוב ויהי קולות וברקים וענן כבד וכו'. ויחרד כל העם וכו'. הכל מחמת שהיו צריכים להמשיך צמצומים גדולים ונוראים לצמצם אור הגדול הזה, והצמצומים הם בחינת דינים, על-כן היה אז כל הרעש הגדול הזה עד שסברו שהעולם נחרב חס ושלום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי באמת היה קשה אז מאד לצמצם אור גדול ונורא כזה. ועל-כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה שיצאו נשמתן אז. אך ה' יתברך המשיך עליהם טל של תחיה כמו שדרשו על פסוק גשם נדבות תניף אלקים. הינו שהמשיך עליהם בחינת תחית המתים שאז יתתקנו הכל ויקבלו כל אחד אור האין סוף בהדרגה כפי בחינתו, שזה יהיה עקר נעימות שעשוע עולם הבא. ואז יקים והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, שזה בחינת מנחה שהיא לעת ערב, ומשם המשיך עליהם תקון הצמצומים כדי שיתקימו בעולם:
כי זה עקר בחינת מתן תורה, שבשביל זה נברא העולם בכלל וכל אדם ואדם בפרט נברא בשביל זה. הכל בשביל שיתקן בזה העולם בחינת כלים ולבושים שיוכל לקבל אור האין סוף בהדרגה, שזהו עקר שכר עולם הבא להשיג אותו יתברך על-ידי אלו הכלים והלבושים שיזדככו אז בתכלית. ובענין תקון ועשית כלים אלו שנעשין על-ידי הצמצומים הנזכרים לעיל, שם כל הבחירה של כל אדם. כי אורו יתברך הוא אין סוף ומאיר תמיד, אך אי אפשר לקבלו מחמת רבוי אור, וצריכין לצמצמו כנזכר לעיל כמו שהיה בתחלת הבריאה וכנזכר לעיל. ותכף שיש צמצום יש אחיזת הדין שמשם משתלשל כח אחיזת היצר הרע, שהם מחשבות רעות טפשות לב כסילות, שהם בחינת חכמות חיצוניות ודעות זרות ועצות נבערות של העולם וכו', וזה כל מלחמתו של האדם בזה העולם. ובשביל זה נתנה תורה שהיא כלה שעורים וצמצומים בחינת כלים לקבל ולהמשיך אור האין סוף על ידם כמו שמבאר במקום אחר. כי בענין הצמצומים יש כמה וכמה בחינות, כי יש צמצום שהיה קדם הבריאה קדם התחלת שרשי האצילות שצמצם אורו הגדול כדי שיהיה מקום לבריאת העולם ונעשה חלל הפנוי. וגם בצמצום זה יש כמה וכמה בחינות כמובן בכתבי האר"י. (וכמובא לעיל מעט מזה בענין המלבוש והטהירו וכו' שאינם מובאים כלל בספר העץ חיים רק בשאר ספרים מכתבי האר"י ז"ל והם מובאים בציור האילן הקדוש עין שם). אבל גם אחר כך כשהתחיל להמשיך האור דרך קו בשביל בריאת העולמות שהם המדות, המשיך אור כל מדה דרך כמה וכמה צמצומים עד שנתצמצם ונתהוה בחינת עולם האצילות וכו'. ואחר כך נעשה בחינת פרסה ונעשה בחינת עולם הבריאה וכו' עד שברא עולם היצירה ועולם העשיה הגשמי הזה שבו האדם הבעל בחירה שבו תלוי הכל. וכל המשכת האורות של כל מדה ומדה שהם בחינת בריאת העולמות, הכל היה על-ידי צמצומים רבים, שהמשיך האור דרך צמצומים רבים בתוך בחינת החלל הפנוי שהוא כלל הצמצומים הראשונים של קדם הבריאה, ועל-ידי זה ברא את כל הבריאה שעקרה האדם הבעל בחירה. על-כן כל זה עובר על כל אדם מישראל שהוא צריך לפי בחינתו לתקן ולהמשיך כל הצמצומים על-ידי בחינת אתערותא דלתתא שזה עקר התקון כנזכר לעיל. וזה כלל מתן תורה כנזכר לעיל, וכלל קיום התורה של כל אדם ואדם בכל דור ודור, שזהו בחינת כלל התורה 'לשמש' הנזכר לעיל שאנו עוסקין בה וכמבאר לעיל:
וזה בחינת פסח ושבועות. כי בפסח בשעת יציאת מצרים היתה בחינת התגלות אור האין סוף בהתגלות נפלא גדול מאד, כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים ותרגומו ואתגליתי וכו' אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' אני ה' אני הוא וכו', וכמו שאיתא בכתבים עצם האור שמאיר בליל פסח מה שאין נמצא אפלו בשבת ושבועות וכו'. ואף-על-פי שאי אפשר בלי צמצום, אבל אלו הצמצומים היו בחינת הצמצומים הקודמים מאד וכנזכר לעיל. אבל עקר תקון הצמצומים מתחילין ביום שני של פסח שאז מביאין קרבן מנחה שהיא מנחת העמר שעורים, ואז עוסקין בתקון כל הצמצומים של כל מדה ומדה בכל שבעה שבועות של ימי הספירה, עד שזוכין בשבועות לקבל האור הגדול בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת קבלת התורה כנזכר לעיל. שהיא כלל המדות טובות. והכל בשביל לגלות מלכותו, בחינת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' שזהו בחינת שבועות שנקרא עצרת לשון מלכות כמו שכתוב זה יעצר בעמי:
וכל מצות הספירה שהיא תקון הצמצומים הנזכרים לעיל הוא לספר הימים לעמר. כמו שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה וכו' שהוא מנחת העמר שעורים שהביאו ביום שני של פסח. כי מנחה בחינת יצחק בחינת תקון הצמצומים, שהוא בחינת המתקת הדינים, שזה בחינת תקון הכל בחינת תקון התשובה כנזכר לעיל:
כי בימי הספירה צריכין לטהר עצמנו מזהמת מצרים שזהו בחינת תשובה. וכן כל אדם בכל דור ובכל זמן בכל שנה ושנה צריך לטהר עצמו בכל עת מזהמתו שזהו עקר התשובה שזהו עקר ההכנה לקבלת התורה, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. ועקר התשובה היא בבחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל, שהיא בחינת תפלה לעני כי יעטף, שזהו בחינת קרבן מנחה שהיא קרבן של עני ודל מאד שהיא עשירית האיפה שבאה בדלי דלות. הינו כי ה' יתברך מאיר אורו הגדול בלב כל אחד בכל יום לעוררו בתשובה, שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה זכרון (סימן נד) שה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומרמז רמזים לכל אחד וכו'. אך כל מה שמאיר בלבו מלמעלה הוא אצלו בבחינת אור אין סוף, ועל-כן על-פי רב כשנתעורר קצת הוא מתעורר חוץ מהמדה וכנזכר לעיל. וכשרוצה לצמצם האור מתגברין בו המחשבות רעות שיניקתם מהצמצומים וכו' שהם בחינת כח היצר הרע וכו' כנזכר לעיל. ומחמת זה נתרחקו כמה מתשובה. ועל-כן עקר תקון התשובה הוא בבחינת קרבן מנחה שהוא קרבן עני ודל בדלי דלות. דהינו שיבטל גאותו לגמרי וידע שפלותו באמת, וכל ידיעת והרגשת שפלותו וקטנותו וקלקוליו ופגמיו המרבים מאד לא יהיו לרעה רק לטובה, שלא יתרחק חס ושלום יותר על-ידי שיכיר שפלותו וקלקוליו, רק יבטח בחסדי ה' ורבוי רחמיו העצומים מאד שיש תקוה גם אליו שיכולין לזכות להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא על-ידי בחינת קרבן עני שהיא מנחה. שהוא אף-על-פי שאין החוטא יכול להביא פר ואיל וכבש, ואפלו עופות תורים ובני יונה אין ידו משגת להביאם, אף-על-פי-כן מצא לו ה' יתברך תקנה ברחמיו המרבים, שיביא על כל פנים עשירית האיפה קמח. ובזה גלה לנו ורמז לנו שרחמיו לא כלים לעולם. שאפלו אם אין האדם יכול לשוב בתשובה כראוי לפי מעשיו כמו בעלי תשובה הקדמונים שהיו מתענים ומסגפים עצמן הרבה מאד כידוע. אף-על-פי-כן חלילה חלילה למנע חס ושלום מחמת זה מתשובה. כי גם נקדה טובה אחת של בחינת תשובה יקר מאד בעיני ה' יתברך. דהינו כשהאדם מצמצם האור המאיר בלבו ואינו הולך בגדולות ונפלאות ממנו וממשיך האור על עצמו בהדרגה ובמדה. והעקר כששומר מחשבתו ומנתק מחשבתו מרע לטוב וכו'. אף-על-פי שתשובתו בקטנות גדול, יקר הוא בעיני ה' יתברך, כי היא בחינת קרבן עני ודל שהיא בחינת עשירית האיפה שיקר מאד בעיני ה' יתברך. כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה כמה וכמה יקר בעיני ה' יתברך קרבן מנחת עני, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ונפש כי תקריב קרבן מנחה וכו'. וכן במדרש שמפליג מאד בעצם מעלת יקרת קרבן מנחת עני אצל ה' יתברך:
כי עקר הקרבן עתה היא תפלה שזה עקר התשובה בחינת קחו עמכם דברים ושובו אל ה', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה איני מבקש מכם אלא דברים. ועקר חשיבות התפלה והדבורים אצל ה' יתברך הם התפלה והדבורים של העני והדל, כמו שהאריכו רבותינו זכרונם לברכה בזה הרבה. כמו שאיתא בזהר הקדוש על פסוק תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, כמה וכמה יקר אצל ה' יתברך תפלת העני, אפלו העני המתפלל על צרכיו הגשמיים על חסרון פרנסתו, מכל שכן וכל שכן כשהאדם מרגיש עניותו ושפלותו במעשיו שהוא עני ודל מן הדעת שזהו עקר העניות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין עני אלא בדעת, דהינו כשיש לו מעשים רעים שזהו עניות הדעת, כי אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. מכל שכן כשנופלים עליו שני מיני העניות שהוא עני מן הדעת מרבוי קלקוליו העצומים וגם הוא עני ומחסר פרנסה מאד, והעניות וחסרון פרנסתו מבלבל אותו מאד. וכשמשכיל על דרכיו ומטה לבו להכרוזים והרמזים שה' יתברך קורא אותו בכל יום ורואה שאין לו שום תקוה. כי מימין ומשמאל אין סומך, מעשיו מקלקלים מאד, ופרנסתו דחוקה, ואשתו ובניו צועקים לחם ופרנסה ומלבושים ושארי הצטרכות ההכרחיות, וכשהוא מתגבר מכל זה ושופך שיחו לפני ה' יתברך מתוך עצם עניותו ודחקו, בבחינת תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, שזהו בחינת קרבן עני בחינת עשירית האיפה שבאה בדלי דלות, זה יקר מאד מאד אצל ה' יתברך כנזכר לעיל. כמו שכתוב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. מכלל שראוי לבזותו ולשקצו ולהסתיר פניו ממנו. אך רבים רחמיו מאד מאד ואינו מבזהו ואינו משקצו וכו'. וכמו שכתוב אשכון את דכא. וכתיב תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש:
וזה שכתב במדרש רבה פרשת ויקרא ובמדרש רבה פרשת לך לך כל הקרבנות גלה הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו עליו השלום חוץ מעשירית האיפה. כי זה הסוד של קרבן מנחה שהיא עשירית האיפה שהיא קרבן עני ודל בדלי דלות וכו', זה אי אפשר להשיג מחמת שהגאלה האחרונה תלויה בזה. כי בזה תלוי עקר תקון התשובה לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלי דלות וכו' בכל הבחינות כנזכר לעיל. אף-על-פי-כן יתגבר עצמו במה שיוכל שהיא בחינת עשירית האיפה שהיא קרבן עני, דהינו שתשובתו היא בקטנות עצום מאד. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלמדו מזה שגם מעט העבודה והתפלה של הקטנים והנמוכים בחינת עניים ודלים יקר אצל ה' יתברך. כמו שכתוב נאמר בקרבן בהמה ריח ניחוח ונאמר בעוף וכו'. ונאמר במנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. ועל-כן זה הסוד לא נתגלה אפלו לאברהם אבינו עליו השלום, כי אי אפשר לגלות זה הסוד רק כל אחד צריך להבין מדעתו כי רחמיו לא כלים. כאשר גלו לנו הצדיקים בדורות אלה, כי עקר זה הענין אי אפשר לגלות כי אם על-ידי הצדיקים שבדורות האחרונים האלה שהסטרא אחרא התפשטה מאד. אבל ה' יתברך שולח בסוף צדיקים שהם בחינת התנוצצות משיח כמובא בכתבי האר"י ז"ל הרבה בזה. כי עקר זה הענין לגלות ולהודיע עצם החסד הזה שיכולין להתתקן אפלו על-ידי בחינת עשירית האיפה, זה מתגלה רק בכל דור ודור על-ידי הצדיקים הגדולים שממשיכין התנוצצות משיח, שהוא בחינת דוד שעשה עצמו תמיד עני ואביון כמו שכתוב ואני עני ואביון וכו'. כי משיח הוא בחינת עני ורוכב על החמור ובו כתיב וחסו בו עם עני ודל. וכתיב יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. ובו יחסו עניי עמי. וכתיב כי אתה עם עני תושיע וכו'. ועל-כן באמת יש דעה במדרש שגם לאברהם אבינו נתגלה סוד עשירית האיפה רק שהיה ברמז כמו שמובא שם במפרשים. כי באמת אי אפשר לגלות זה הסוד כי אם ברמז שיבין האדם בעצמו עד היכן צריך להתחזק. כי אי אפשר בשום אפן לגלות לו בפרוש, כי אם כן תתבטל הבחירה, כי בהכרח שישאר לו בחירה. וזה בחינת מנחת שעורים שהיא מנחת העמר שמביאין בתחלת ההתקרבות ישראל שהיא תחלת התשובה. כי עמר שעורים הוא פלא יותר, כי גם הקמץ מנחה הוא משעורים שהוא מאכל בהמה, שהיא בחינת העדר הדעת בתכלית, בחינת תכלית הדלות והעניות. ומשם דיקא צריכין להביא מנחת שעורים שהיא בחינת תשובה ותפלה שהיא בתכלית הקטנות והשפלות. ועל-ידי זה עקר התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שעל-ידי זה זוכין להכין עצמם בכל יום מימי הספירה עד שזוכין לקבלת התורה בשבועות:
ועין מה שאיתא שם במדרש ויקרא הנזכר לעיל (פרשה ה) שאמר רב זעירא על פסוק ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, אף הקדוש-ברוך-הוא ותר לנו סליחה אחת משלו, ואיזו זו עשירית האיפה. והפרוש אינו מובן לכאורה. אך הכונה היא שזה החסד שסולח על-ידי עשירית האיפה הוא יתברך מותר משלו כי לא גלה זאת לאברהם אבינו שירבה לרחם ולסלח כל כך. כי לא גלה רק החסד והרחמים שמרחם על-ידי בחינת שארי הקרבנות הגדולים שמרמזים בעגלה משלשת ותור וגוזל, שהם בחינת פרים וכו' כמבאר במדרש. אבל סוד רבוי הסליחה של בחינת עשירית האיפה, זה לא גלה אפלו לאברהם אבינו, ואפלו למאן דאמר שגלה לו, היה רק ברמז. רק הוא יתברך מותר סליחה אחת משלו בחינת ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. וזה הדבר אי אפשר לגלות בפרוש עד היכן רחמיו ורבוי סליחתו מגיע, רק כל אחד צריך להבין מעצמו שיחוס על עצמו תמיד ואל יתיאש עצמו מן הרחמים. שכל זה סוד קרבן מנחה עשירית האיפה שזהו בחינת מנחת שעורים וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן איתא בזהר הקדוש שמנחה של העמר היא בדיקו דאשת חיל שהיא כנסת ישראל. הינו שזה עקר הנסיון של כל אחד מישראל שצריכין להבין מרחוק על-ידי הרמזים שמרמזים לו הצדיקי אמת שיש תקוה על-ידי כל נקדה ונקדה טובה שהיא בחינת מנחת עמר שעורים וכנזכר לעיל. שעל-ידי זה עקר ההתקרבות לה' יתברך בחינת קבלת התורה כנזכר לעיל:
וזה שאמר דוד כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי כצל כנטתו נהלכתי וכו'. ופרש רש"י כצל כנטתו לעת ערב, שאז הוא זמן תפלת המנחה. כי דוד בחינת תשובה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה. והוא בחינת תפלה בחינת ואני תפלה כמו שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. כי עקר התשובה הוא על-ידי דבורי התפלה וכנזכר לעיל. ועקר התשובה שהיא התפלה היא בבחינת תפלת המנחה שהיא לעת ערב, שהיא בחינת תפלה לעני בחינת קרבן עני שהיא מנחה כנזכר לעיל. כי עקר התשובה היא על-ידי בחינת כצל כנטתו וכו', שהאדם צריך לשום אל לבו בכל יום שהיום יפנה השמש יבא ויפנה, וכן כל ימיו הם כצל עובר. ובפרט כשרואה ומבין בעצמו מה שנעשה עמו, ורואה שהדעת שהוא בחינת אור השמש מסתלק ממנו על-ידי רבוי עוונותיו, שמחמת זה הוא עני מן הדעת, רק שיש לו איזה רשימו ונקדה מהדעת שעל-ידי זה יש בלבו עדין איזה התעוררות לשוב לה' יתברך על-ידי ששומע עדין קול הכרוז והרמזים שה' יתברך קוראו ומרמז לו לשוב. וצריך לשום אל לבו שרק עתה יש לו עת למהר למלט על נפשו. כי אולי ישכח גם את זאת. וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בסימן רו) על פסוק תעיתי כשה אבד וכו' כי מצותך לא שכחתי עין שם. ועל-ידי זה נתעורר לשוב בכל מה שיוכל אפלו בבחינת קרבן עני כנזכר לעיל. וכל זה הוא בחינת מנחה שהיא לעת ערב כשהיום מתחיל לערב ולהסתלק, שזה בחינת כצל כנטתו נהלכתי, שזה עקר בחינת התעוררות לתשובה כנזכר לעיל. ועל-כן נסמך לפסוק כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי. כי עקר התשובה על-ידי שמרגיש עניותו ודלותו וכו' כנזכר לעיל, ומצמצם האור בבחינת ולבי חלל בקרבי כמו שמבאר בהתורה הנזכר לעיל, וממהר לחוס על נפשו בבחינת ישיש כגבור לרוץ ארח כמו שמבאר שם. בטרם יפנה היום, עד אשר לא תחשך השמש וכו' כנזכר לעיל, שזהו בחינת כצל כנטתו נהלכתי וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן נסמכו זה לזה וכנזכר לעיל:
ועין גם במדרש רבה (צו פרשה יח) שמפליג שם גם-כן במעלת קרבן מנחה וזה לשונו, ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזו באה חציה, מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ולא עוד אלא כל מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי ממזרח שמש עד מבואו וכו'. וסיפא דקרא ומנחה טהורה עין שם. הינו כי בחינת קרבן עני שהיא עקר התשובה כנזכר לעיל, הוא נוקב ויורד עד התהום ומגיע מסוף העולם ועד סופו ממזרח שמש עד מבואו. כי כל אדם שבעולם בכל דרגא ובכל מקום שהוא אפלו הרחוקים מאד מאד, גם לשם מגיע התקון והעצה הנזכרת לעיל של בחינת קרבן עני, שהוא בחינת אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. שבאיזה בחינת התעוררות כל שהוא בכל נקדה ונקדה טובה יכולין לשוב לה' יתברך, רק שיבטל גאותו וירגיש שפלותו באמת וירגיל עצמו להתפלל ולפרש שיחתו לפניו יתברך בבחינת תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו. שישפך שיחו כמו השופך מים אפלו אם נדמה לו שהוא בלי שכל ובלי כונה הראוי, אף-על-פי-כן את כל אשר עם לבבו ישפך (שיחו) לפניו יתברך בבחינת שפכי כמים לבך נכח פני ה' וכו'. וזה יקר מאד בעיני ה' יתברך, ועל-ידי זה יזכה לשוב ולהתקרב אליו יתברך בחינת ואל אלקינו כי ירבה לסלוח וכנזכר לעיל. וזה מרמז במה שאמרו במדרש הנזכר לעיל ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזהו באה חציה וכו', הינו שאפלו גם מעט התפלה העניה והדלה בחינת מנחת עני עשירית האיפה שבאה בדלי דלות וכו', גם מעט התפלה הדלה הזאת אינה באה בשלמות כי אם בבחינת חציה וכו', כי מערבת במחשבות מקלקלות הרבה וכו' שבודאי אינה ראויה לעלות, אף-על-פי-כן זהו המעלה של בחינת תפלה לעני הנזכר לעיל שהיא באה חציה, כי איך שהיא הקדוש-ברוך-הוא מרחם ומקבלה, מאחר שמרגיש עניותו ומתגבר להתפלל ולשוח איך שיכול מתוך מרירות דמרירות עניותו ודלותו וכו' וכנזכר לעיל. וזה שמסים שם ולא עוד אלא כל מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו וכו' הינו כנזכר לעיל. כי בכל זה גלו לנו חכמינו זכרונם לברכה שדיקא תפלה ושיחה עניה ודלה כזאת מגעת עד אין קץ מסוף העולם ועד סופו וכו', מאחר שמתחזק מגריעות ועניות הדעת כזה לצעק ולהתחנן עדין לפני ה' יתברך. כי זה יקר מאד אצל ה' יתברך. והוא סוד שאי אפשר להשיג עד היכן רחמיו מגיעים כל זמן שאינו מתיאש עצמו מהצעקה ותפלה כמו שגלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהשיחה הנזכרת לעיל המובאה לעיל. עין שם היטב:
וכל זה הוא בחינת ספירה שצריכין לספר כל יום ויום לעמר. שעל-ידי זה אנו מכינין עצמנו לטהר עצמנו לקבלת התורה שזהו בחינת תשובה כנזכר לעיל. כי עקר בחינת תקון הספירה בכל יום הוא על-ידי כל הנזכר לעיל שצריכין לספר ארבעים ותשעה יום, כל יום ויום לעמר שהיא מנחת עני ודל בדלי דלות, שעל-ידי זה שישראל היו מביאין מנחת העמר שעורים בבית-המקדש על-ידי הכהנים, על-ידי זה תקנו כלל הצמצומים של כל ישראל באפן שכל אחד ואחד מישראל מי שירצה לחוס על עצמו לשוב לה' יתברך יוכל לשוב על-ידי כל נקדה ונקדה טובה בכל יום ויום כל ימי חייו. שזהו בחינת קרבן עני בחינת מנחת שעורים. ועל-כן צריכין לספר אחר כך כל יום ויום לעמר. כי כבר מבאר לעיל שבכל יום ויום צריכין לתקן בחינת הצמצום של אותו היום לפי תקון הבריאה שצריכין להמשיך באותו היום, שזהו בחינת שלש תפלות בכל יום, כי עקר תקון הצמצומים הוא על-ידי הדבורים של תפלה וכנזכר לעיל שזהו בחינת מי זאת עולה מן המדבר המובא לעיל. שעל זה דרשו בזהר הקדוש המובא לעיל מי עם זאת עולה. ועקר העליה היא מן המדבר, הינו על-ידי הדבור כמבאר בזהר הקדוש (בההקדמה בדף יא) שפתח רבי אלעזר ואמר מי זאת עולה מן המדבר וכו' כמה דאת אמר ומדברך נאוה וכו' בההוא מלא דפומא. היא סלקת ועאלת בין גדפי דאמא ולבתר בדבורא היא נחתת ושריא על רישייהו דעמא קדישא וכו'. ועל-כן צריכין בכל יום לספר הימים בפה לעמר, להמשיך תקון הצמצום של אותו היום על-ידי כלל התקון של מנחת העמר שהקריבו ישראל. כי עקר תקון הצמצום של כל יום ויום הוא על-ידי בחינת קרבן עני שהיא בחינת מנחת העמר כנזכר לעיל. שעל-ידי זה יכול כל אחד להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא בכל יום ויום. שיצמצם מחו ודעתו באפן שיאיר בו התנוצצות אלקותו יתברך שהוא בחינת אור האין סוף בהדרגה ובמדה. ויתגבר בכל כחו על המחשבות רעות עד שיעבד את ה' יתברך בהדרגה במדות ומעשים טובים עד שיגלה מלכותו יתברך. שזה בחינת כלל כונות הספירה שהוא לתקן בחינת מלכות. כמובן בכונות (כמו שמבאר במקום אחר):
וזה בחינת עצם נוראות קדשת מנחה של שבת שאז נסתלק משה. כמו שאיתא בזהר הקדוש ובכתבים גדל התגלות אלקות בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא. כי עקר כל התקונים הנזכרים לעיל שהם תקון כל העולמות, עקרם הוא על-ידי קדשת שבת קדש שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. ומשם עקר כח התשובה בחינת ושבת עד ה' אלקיך כמו שמבאר שם. כי כבר מבאר שכל הקלקולים והפגמים נמשכין מפגם הצמצומים הנזכרים לעיל, דהינו מה שאינו מצמצם האור כראוי וכו'. וכשמצמצם אינו נזהר מאחיזת הדינים שבהצמצומים שמהם אחיזת היצרים רעים שהם מחשבות רעות וכו' כנזכר לעיל. שזה בחינת חטא אדם הראשון כנזכר לעיל. ועקר התקון הוא שבת, כי שבת אגין על אדם הראשון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בדבריו זכרונו לברכה. כי שבת הוא בחינת עולם הבא שעקר התקון יהיה אז. כי בשבת הוא שביתא וניחא שלא היה אז שום בריאת העולמות שהם המדות. כי אז הוא בחינת התכלית של כל הבריאה בחינת תכלית מעשה שמים וארץ. והתכלית של כל הבריאה כלה הוא התגלות מלכותו יתברך שצמצם עצמו וכו' עד שברא כל העולמות וכו'. והכל בשביל לגלות מלכותו שזה כל התכלית של הבריאה. וזה בחינת שבת שאז אין שום בריאה רק התכלית של כל בריאה ובריאה של כל ששת ימי המעשה מאיר ומתגלה בשבת שהוא התגלות מלכותו יתברך. ועל-כן נקרא שבת מלכתא. ואם לא היה חוטא אדם הראשון בערב שבת הראשון היה מתתקן הכל בשבת הראשון כמובא. אך אפלו אחר שקלקל היה כל התקון על -ידי שבת, כי שבת אגין עלוהי כנזכר לעיל. כי בכח קדשת שבת שנמשך אז, כי חטאו היה סמוך לכניסת שבת, על -ידי זה האיר עליהם התעוררות התשובה שנמשך בשבת עד שברחמיו התחיל תקונם תכף בשבת הראשון. כי בשבת מאירין כל האורות הגדולים על-ידי צמצומים זכים וקדושים שאין בהם אחיזת הדינים כלל. כי הוא בחינת עולם הבא שאז יתתקן הכל. כי מחמת שכבר היה בריאה וכבר היה האדם בזה העולם, על-ידי זה יכולין להמשיך האור בבחינת תקון כמובא לעיל מזה. והעקר על-ידי כח הצדיקים שהם בבחינת שבת דכלהו יומי, כי הם לא פגמו כלל, ואף-על-פי-כן היו כל ימיהם בתשובה על השגתם הראשונה (כמו שמבאר בהתורה קרא את יהושע סימן ו). על-ידי זה ממשיכין קדשת שבת שהיא תקון הצמצומים הנזכר לעיל לבטל מהם אחיזת הדינים באפן שיזכו ישראל לתשובה ויתגלה מלכותו יתברך לעין כל על-ידי כל הבריאה שזה עקר התכלית בחינת שבת:
וזה בחינת עצם מעלת קדשת מנחה של שבת. שאז עולין העולמות בתכלית העליה עד תליסר תקוני דיקנא וכו' בחינת רעוא דרעוין וכו', כמובא בכתבים עצם עלית העולמות בשבת בערבית ובשחרית ובמוסף ובשלש סעדות וכו', עד שבמנחה הוא תכלית העליה וכו'. כי אז בחינת רעוא דרעוין תכלית בטול הדינים, כי זה חמלת ה' שבמנחה של שבת שסמוך שיסתלק אור יום שבת קדש ויכנסו התחלת ששת ימי המעשה, בחינת תחלת הבריאה שהיא בחינת תחלת הצמצום של הבריאה שהוא מתעורר בכל שבוע ובכל יום כנזכר לעיל. על-כן התקון על-ידי שמקדם בשבת נתתקנו הצמצומים בתכלית התקון עד שיכולים לקבל אור נורא, וכל הדינים שנאחזין בהצמצומים נתבטלין ונמתקין בשרשן. שעל-ידי זה יכולין אחר כך להמשיך הבריאה של ששת ימי המעשה בבחינת תקון. וזה נעשה בכל שבת ושבת על-ידי שישראל שומרים את השבת שהיא מתנה טובה שיש לו בבית גנזיו וכו'. כי בודאי היא מתנה גנוזה מאד, כי תקון הצמצומים הנזכרים לעיל אי אפשר להשיג כי הוא בחינת אור הגנוז מששת ימי בראשית שמאירין אותו הצדיקים הגנוזים בשבת בלב כל אחד ואחד כפי השתדלותו והתקרבותו אל הצדיקים ואל השבת, לקבל את השבת בכבוד גדול וכו', ולהתקרב לצדיקים שהם בחינת שבת. שעל-ידי זה עקר תקון הצמצומים שתכלית שלמות תקונם הוא במנחה של שבת כנזכר לעיל, שעל-ידי זה עקר התעוררות התשובה וכנזכר לעיל. ועל-כן באמת נוהגין הצדיקים לומר תורה בשבת יותר, והעקר בסעדה שלישית הכל לעורר העולם לתשובה שעקר ההתעוררות על-ידי מנחה של שבת וכנזכר לעיל:
ועל-כן אז נסתלק משה שנתן לנו את התורה שנסתלק בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא ברעוא דרעוין. כי משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' עד הדור הזה. וכל צערו ויגיעתו והשתדלותו בסוף סמוך להסתלקותו היה שיכניס בישראל קיום התורה שזה קשה מהכל. וכמבאר בהפרשיות של סוף ספר דברים שמרבה להוכיחם על זה כמו שכתוב הקהילו אלי וכו', כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך וכו'. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'. כי לא תשכח מפי זרעו וכו'. וה' יתברך גמר על ידו שזכה שנסתלק בשבת במנחה ברעוא דרעוין. כי המיתה של האדם נמשך בשרשו ממיתת המלכים כמבאר בכתבי האר"י ז"ל, שהיה על-ידי רבוי אור על-ידי שלא היו הצמצומים מתקנים כראוי עין שם. ואדם הראשון היה צריך לתקן זאת וקלקל, ועל-ידי זה חזר ונתעורר בחינת מיתת המלכים ומשם גזרת המיתה. אך עתה המיתה טובה מאד, כי מאחר שכבר היה אור הנשמה של זה האדם בעולם ומת ונסתלק יכולין לתקנו וכנ"ל (באות לב). ועקר התקון על-ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת משה שנסתלק בשבת במנחה ברעוא דרעוין, שאז תכלית תקון הצמצומים העליונים מאד שמקבלים אור נורא מאד מאד בבחינת תקון ושם נסתלק משה. ועל-ידי הסתלקות אור נשמתו הנוראה לשם, הוא חוזר וממשיך משם התגלות אור האין סוף בלב כל אחד מישראל בבחינת תקון הצמצומים והמתקתם באפן שסוף כל סוף יזכה את כל ישראל בתשובה. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כי כל ימי חייהם הקדושים היו מתיגעים מאד בעבודתם לגלות מלכותו יתברך בעולם שזה עקר עבודת הצדיקים שהוא על-ידי שממשיכין עליהם בכל פעם אור האין סוף בבחינת צמצומים מתקנים באפן שיעבדו את ה' יתברך בהדרגה ובמדה לפי מדרגתם הגבה וכו', באפן שיגלו מלכותו לעין כל כמו שכתוב וחסידיך יברכוכה, כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו וכו'. שהצדיקים והחסידים יברכוכה והם מודיעין ומגלין ואומרים לכל כבוד מלכותך וכו'. אבל מחמת גדל כח הבחירה של כל אחד ואחד שהסטרא אחרא והיצר הרע שהם המחשבות רעות וזרות ומגנות וכו' מתגברין מאד על כל אחד ואחד, בפרט על הרוצים להתקרב לה' יתברך שעליהם אורב הבעל דבר וחותר ומתגבר יותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, על-כן הצדיקים הם סובלים צער גדול מאתנו, שזהו בחינת מה שמובא לעיל מה שמשה רבנו הצטער והוכיחם הרבה קדם מותו שיקימו התורה כנזכר לעיל. ועל-כן הם מתיגעים כל ימי חייהם להמשיך חדושי תורה באפן שיוכלו לעורר לב בני ישראל לשוב לה' יתברך. כי כל החדושי תורה האמתיים הם בחינת כלים וצמצומים קדושים בבחינת תקון, שנוכל לקבל אור האין סוף על ידם בהדרגה וכו' בבחינת תקון וכו' אבל הבעל דבר מתגרה בכל פעם, אך אף-על-פי-כן הם גומרין את שלהם. וכל מה שלא יכלו לגמר בחייהם הם גומרים אחר מיתתם, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כנזכר לעיל. כי אז נסתלקין למקום שנסתלקין, ותכף שנסתלקין הם מתחילין לחיות בחינת חיים נצחיים של עולם הבא שהוא בחינת חיים של תחית המתים. כי שאר העולם אינם זוכים לאלו החיים עד אחר הזכוך, ואז יזכו לחיי עולם הבא אחר התחיה כפי חלקם. אבל הצדיקים הגדולים שזככו גופם בתכלית השלמות בחייהם הם זוכים אחר הסתלקותם מיד לחיים נצחיים של עולם הבא, שהיא בחינת שנכללים באור האין סוף בבחינת חיים נצחיים. וגם שם הם עובדים את ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל עבודתם היא להמשיך אור האין סוף בלב כל ישראל בבחינת תקון הצמצומים הנזכרים לעיל, באפן שיגלו מלכותו לעין כל שזהו עקר התכלית של כל הבריאה כנזכר לעיל. וזהו בחינת גדל המעלה של השתטחות על קברי צדיקים, בפרט בערב ראש השנה. שאז צריכין להמשיך בחינת בריאת העולם שהיה בראש השנה, להמשיך בחינת תקון הבריאה מחדש לתקן חטא אדם הראשון שהיה אז. שכל זה נתתקן על-ידי בחינת תקון הצמצומים כנזכר לעיל שזה נעשה על-ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו וכנזכר לעיל:
וזה בחינת לוחות ושברי לוחות, שבזה מסימת התורה שמדברת שם מגדלת משה והסתלקותו, כמו שכתוב שםוימת שם משה וכו', ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ששבר את הלוחות לעיניהם. כי שברי לוחות זה בחינת שבירת כלים בחינת מיתת המלכים. אבל על-ידי השבירה והמיתה הוא עקר התקון כנזכר לעיל, שזהו בעצמו בחינת שברי לוחות שאף-על-פי שנשתברו, אף-על-פי-כן על ידם התקון, על-ידי שכבר היו ונשתברו וכנזכר לעיל, שזהו בחינת לוחות ושברי לוחות מנחין בארון. כי הלוחות שניות שקבלם בתקון יותר ונאמר בהם טוב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל זה התקון היה על-ידי שכבר היו לוחות הראשונים ונשתברו. כי בפעם הראשון קשה שיצא הדבר מתקן בשלמות וכנזכר לעיל. (שזה בחינת שהיה בונה עולמות ומחריבן וכו' כנזכר לעיל). שזהו בחינת המיתה והתחיה כנזכר לעיל. אבל הצדיקים הגדולים מאד אינם מתים מצד עצמן כלל, רק כל מיתתן היא מסטרא דילן כמו שאיתא בזהר הקדוש (ומובא בדברינו) משה לא מית (זהר פרשת תרומה). וכן יעקב אבינו לא מת רק מיתתו הוא הסתלקות באור אין סוף, למען יחזרו וימשיכו האור משם, בבחינת תקון לגלות מלכותו בעולם כנזכר לעיל, כמו שהיה בתחלת הבריאה שהיא תחלת האצילות שהאיר האור והסתירו והאיר והסתירו כמה פעמים בכמה בחינות כנזכר לעיל. אבל אז היה הכל בלי שום אתערותא דלתתא, אבל עכשו נעשו תקונים נפלאים בבחינה זאת. בבחינת אתערותא דלתתא על-ידי הצדיקים השלמים על-ידי הסתלקותם לחיים נצחיים וכנזכר לעיל. שזהו בחינת הנך שוכב עם אבותיך וקם, שתכף שתשכב ותסתלק, תכף וקם שהיא בחינת תחית המתים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי הצדיק תכף שנסתלק מתחיל לחיות חיים נצחיים של תחית המתים כנזכר לעיל. והכל בשביל לגלות מלכותו לכל באי עולם על -ידי שממשיך האור בבחינת תקונים כנזכר לעיל. שעל-ידי זה נמשך הארת התשובה כנזכר לעיל, שישובו כל ישראל באמת אליו יתברך אמן כן יהי רצון:
וזה בחינת שלש פעמים 'צדקתך' שאומרים בשבת במנחה מחמת שנסתלקו אז שלשה צדיקים יוסף משה דוד. כי עקר התקון הוא בבחינת צדקה שהיא בחינת תקון הה הנזכר לעיל בחינת ה דלת הוית, בחינת עניות ודלות על-ידי טפשות הלב, ואתחזרת ואתעבידת ה, על-ידי המשכת הקדשה בחינת התגברות המחשבות קדושות על המחשבות רעות בכח הצדיקים הגדולים שנסתלקו אז וכנזכר לעיל. ועל-כן מזכירין אז שלש פעמים צדקתך, כי עקר התקון בבחינת צדקה שהוא תקון הה שזה בחינת תשובה, שמגדל העניות והדלות שהיא הטפשות שבלבו שנטמטם כל כך יחזר וישוב בכח הצדיקים שנסתלקו, עד שיעשה מד' ה' מצדק צדקה. עד שיזכה להמשיך עשרה מיני נגינה כמו שמבאר שם, בחינת שמחה לשמח בה' בשמחת שבת קדש. בפרט בשבת במנחה בסעדה שלישית בבחינת חדו השתא בהאי שעתא דבה רעוא וכו'. בחינת ארי השתא במנחתא בחדותא וכו'. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
וזה בחינת מה שחיבים בליל פסח שישאלו הבנים קשיות מה נשתנה. כי אז מאיר אור האין סוף באור גדול וכו' שעל-ידי זה היתה הגאלה. אך אף-על-פי-כן בהכרח שיהיה איזה צמצום וכו' וכנזכר לעיל. ועל-כן אז חיוב שישאלו הבנים קשיות דיקא, כי הקשיות הם בחינת צמצום. כי הקשיות הם הסתרת הידיעה, ועל-ידי שמקשין ושואלין על-ידי זה ממשיכין בחינת צמצום האור שלא יתלהב יותר מדאי כנזכר לעיל:
אך השאלה צריך שתהיה בדרך חכמה שהיא שאלת הבן החכם מה העדות וכו'. שמודה בהתורה שהם העדות והחקים, אך הוא שואל על מה הכל מרמז וכו'. אבל חלילה לשאל כבן רשע. כי השאלה שהיא בחינת צמצום צריך שתהיה גם-כן בשביל לגלות מלכותו יתברך. הינו כשמאיר אור להביות הלב של איש הישראלי בהתלהבות גדול שהוא בחינת אין סוף, וצריכין דיקא לצמצמו כנזכר לעיל, צריך שתהיה עקר כונת הצמצום בשביל שיוכל לעבד ה' יתברך בהדרגה במדות ומעשים טובים וכו' כנזכר לעיל. אבל לא שיהיה הצמצום חס ושלום בבחינת הסתרה שרוצה להסתיר מאתו חס ושלום הארת אורו יתברך שזהו בחינת ויתנו (אליו) כתף סוררת בחינת ואקרא אליכם השכם ודבר ולא שמעתם וכו'. ועל זה מזהיר אשכילך ואורך וכו', איעצה עליך עיני אל תהיה כסוס כפרד וכו'. וכן בפסוקים רבים שמוכיח את ישראל על שהוא יתברך מרמז להם ומעוררם בכל פעם ואינם שמים על לב. וכמו שכתוב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. רק עקר הצמצום צריך שיהיה בשביל שיוכל לעבד את ה' יתברך וכו' עד שיגלה מלכותו יתברך כנזכר לעיל. ועל-כן שואלין ארבע קשיות, כי ה ד הוות, לשון דלה ועניה בלא דעת, שהוא בחינת קשיות שהם הסתרת הדעת כנזכר לעיל. כי כל עסקנו עתה לתקן בחינת הה לעשות מדלת ה שזה בחינת כונת המצה פרוסה שעונין עליו דברים הרבה שהיא בבחינת הא לחמא עניא ד"י אכלו אבהתנא. בחינת ד"י שהיא דלת יוד וכו' כמובא בכונות עין שם:
וכשמקדשין מחשבתו עד שנתגלה מלכותו ונתתקנת בחינת הה על-ידי היוד בחינות קדש שממשיכין לתוכה, אז נעשה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, שהם עשרה מיני נגינה, שהם בחינת השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל), שהוא בחינת ליל פסח שאז נתיסד ההלל ואנו גומרין אותו אז כמה פעמים. כי שיר פשוט כפול וכו' מרמז על כל מה שכתוב שם בענין הצמצומים וכו'. כי שיר פשוט זה בחינת הארת אור האין סוף שהוא פשוט בתכלית הפשיטות. ואחר כך כשמצמצמין אותו בשביל לגלות מלכותו כנזכר לעיל, זה בחינת שיר כפול שהוא י"ה, כי ה' בחינת בינה שהוא תחלת הצמצום. ואחר כך כשממשיכין חכמה בלב בשביל בריאת העולמות שהם המדות וכו', זה בחינת שיר משלש שהוא יה"ו, כי הוא"ו היא בחינת המשכת החכמה שבלב לברא ולציר את המדות שהם העולמות שהם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי עקר הבנין מתחיל מבחינת הו כידוע, ושם צריכין התגברות להמשיך על עצמו רק בחינת יצירה לטב שהיא להגביר המחשבות טובות וכו' כנזכר לעיל. כי שם יש אחיזה לבחינת עץ הדעת טוב ורע שנאחז בהבריאה שנברא על-ידי בחינת הוי"ו בששת ימי המעשה שהם בחינת ימי הבנין כידוע. וכשמתגבר כראוי נעשה בחינת שיר משלש. והעקר כשעובד השם יתברך על-ידי זה עד שמגלה מלכותו שהוא בחינת ד, ואז נעשה שיר פשוט כפול משלש מרבע שהם עשרה מיני נגינה, שעל-ידי זה נמשך יוד בחינות קדש לתוך הד ונעשית ה וכו' כמו שמבאר שם. ועקר השיר פשוט כפול וכו', הוא שחוזרין בכל פעם לבחינת היוד. כי השיר פשוט כפול וכו' הוא על-ידי י י"ה יה"ו יהו"ה כידוע. כי בכל פעם צריכין לחזר לזכר באור האין סוף המאיר בלב, כי אף-על-פי שבהכרח לצמצמו, אבל חלילה להסתיר פנים ממנו, רק בכל פעם צריכין לקשר אור האין סוף בלבו. ועל-כן אפלו כשמצמצמין האור שהוא בחינת ה כנזכר לעיל, צריכין לקשר לשם היוד שהוא בחינת אור האין סוף וכן להלן וכו'. ועל-ידי זה יוכל להגביר בכל פעם המחשבות טובות על המחשבות רעות על-ידי שיזכר תמיד את ה' יתברך בחינת בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי וכו'. כי כל הצמצום היה רק בשביל זה כדי שנוכל לעבדו במדות וכו' כדי לגלות מלכותו. ועל-כן כל הצמצומים הם רק בבחינת הסבי עיניך מנגדי וכו'. והם רק כדי שיקבל על מלכותו, ואז יתלהב ויחשק יותר לה' יתברך בחשק נמרץ יותר. כי המניעה בשביל החשק כמו שמבאר במקום אחר, שזהו בחינת מי עם זאת עולה. כי אחר כך כשמקבל על מלכותו יתברך בשלמות אז דיקא יכול לקבל התלהבות אור האין סוף בלבו בהתלהבות והשתוקקות נפלא בבחינת תקון באפן שיוכל לקבלו, שזהו עלית ביתא עלאה על-ידי עלית ביתא תתאה, כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש. כי מה שהיה בתחלה בבחינת אין סוף אצלו, זה היה מחמת שעדין לא נתקדש כראוי ולא היה לו כלים לקבל האור על-ידי בחינת אתערותא דלתתא. אבל אחר כך כשצמצם האור והתגבר על המחשבות רעות וכו' עד שקבל מלכותו יתברך שזה בחינת ביתא תתאה, אז נתעלה גם בחינת ביתא עלאה. כי אז יכול לקבל האור כנזכר לעיל וכמבאר לעיל מזה. וכן צריך לעלות מדרגא לדרגא בכל פעם וכו' וכמובן לעיל:
וזה בחינת מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהיא אוריתא דעתיקא סתימאה. כי דיקא מחמת שירד למקומות נמוכים ומגשמים וכו' כאלה, והתגבר בכח הצדיק לעלות משם, על-ידי זה דיקא נעשין כלים נפלאים לקבל האור הנפלא מה שאין צדיקים גמורים יכולים לקבל אור כזה מחמת שאין להם כלים כאלו. כי כל מה שיורדין יותר, כשזוכין לעלות משם נתתקנין כלים נפלאים יותר לקבל אור חדש נפלא ונורא יותר וכנזכר לעיל. והכל בכח הצדיקים הגדולים שהם בחינת בעלי תשובה גם-כן. כי הצדיקים הגדולים הנוראים הם תמיד בבחינת בעלי תשובה אף-על-פי שלא טעמו שום טעם חטא חס ושלום מעולם. כי הם עושים תשובה בכל פעם על השגתם הראשונה כמו שמבאר בהתורה קרא את יהושע (בסימן ו). וגם על-פי רב הם יורדים בכונה למקומות נמוכים מאד מאד בשביל להעלות הנפשות משם להחזירם בתשובה, שזהו בחינת מה שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ואני ידי מלכלכות בדם וכו' בשביל לטהר וכו'. ובכח אלו הצדיקים יש תקוה לכל מי שיאחז בם, שיעלה מעמק ירידתו לעליה גדולה וכו' כנזכר לעיל. כי אלו הצדיקים הגדולים הם עקר הבעלי תשובה, כי רק הם נקראים בעלי תשובה, כי הם הבעלים של התשובה. וכל מי שחס על חייו ורוצה לשוב בתשובה צריך לקבל מהם, וכמו שדברתי מזה עם אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה:
גם שיר פשוט כפול וכו' שנעשה על-ידי שמקדש מחשבתו עד שעובד ה' יתברך כראוי ומגלה מלכותו יתברך כנזכר לעיל, עקרו נעשה על-ידי השמחה, על-ידי שמתגבר לשמח את נפשו לקים עבדו את ה' בשמחה, שזה עקר שלמות הקדשה כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים וכמבאר בכל ספרי קדש עצם מעלת קדשת השמחה של מצוה וכו'. וזה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו':
כי מובן בתוך דברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שצריכין לשמח נפשו בכל מיני עצות, והעקר על-ידי שלא עשני גוי, ועל-ידי שנתקרב לצדיקי אמת והבדילנו מן התועים החולקים עליהם בחנם. וכן על-ידי שמוצא בעצמו איזה נקדות טובות עדין כמו שמבאר בהתורה אזמרה לאלקי בעודי עין שם. והשמחה היא בחינת שיר ונגון בחינת עשרה מיני נגינה, כמו שכתוב עלי עשור ועלי נבל, כי שמחתני ה' בפעלך כמו שמבאר במקום אחר. וזה בחינת שיר פשוט כפול וכו' כי על-ידי ששמח עצמו בנקדת האמונה הקדושה שהיא שלא עשני גוי, זה בחינת שיר פשוט שמשמח את עצמו שהוא איש יהודי שמאמין בה' יתברך שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כנזכר לעיל. ושיר פשוט זה בחינת יוד כנזכר לעיל. שזהו בחינת קדשת ישראל עם קדוש שנקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב ועמך כלם צדיקים שנקראים על שם היוד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות כט,), ועל-כן נקרא כל אחד איש יהודי על שם היוד. וזה בחינת שיר פשוט שמשמח את עצמו על שהוא איש יהודי ולא עשני גוי. ואחר כך יוסיף לשמח את עצמו במה שזכה להתקרב להצדיקי אמת ונעשה בחינת שיר כפול שהוא בחינת י"ה. כי הה היא בינה, בחינת התבוננות בגדלתו יתברך שזה עבודת הצדיק האמת שהוא איש תבונות שמכניס בלב המתקרבים אליו התבוננות בגדלתו יתברך. וצריך לשמח עצמו מאד בזה שזכה להתקרב להצדיק שמכניס בו השגת אלקות, כמו שמבאר בהתורה מישרא (סימן ל חלק א) שעקר השגות אלקות הוא על-ידי שמתקרב לרבי אמתי שהוא צדיק גדול במעלה מפלגת מאד וכו' עין שם. ועל-ידי זה נעשה שיר כפול וכנזכר לעיל. ואחר כך צריך להוסיף לשמח את עצמו גם במה שמוצא בעצמו נקדות טובות עדין, כי איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו וכו' כמו שמבאר בהתורה אזמרה הנזכר לעיל. וזה בחינת שיר משלש ששמחתו בשלשה בחינות, מה שלא עשני גוי, ומה שהבדילנו מן התועים החולקים המרחקים מהצדיק האמת, ומה שזכינו בעצמנו כל אחד לאיזו נקדות טובות. וזה בחינת שיר משלש. וזה בחינת מה שאיתא (במדרש חזית-שיר השירים) על פסוק שחורה אני וכו', שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי וכו'. זה בחינת מה שמחזקים ומשמחים את עצמם במה שלא עשני גוי רק זכיתי להיות מזרע אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהורישו לנו ירשתנו הטובה להאמין בה' יתברך, כמו שאנו מתפארין בזה בכל יום שאומרים אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירשתנו וכו'. וזה בחינת שיר פשוט כנזכר לעיל. עוד איתא שם במדרש הנזכר לעיל שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה הצדיקים. זה בחינת השמחה מה שאין אנו חולקים ומתנגדים על הצדיקים שזהו בחינת שיר כפול כנזכר לעיל. ועוד איתא שם שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן. הינו שגם במעשי נמצאים כמה נקדות טובות וכמובא בפרוש רש"י על פסוק זה עין שם. זה בחינת שיר משלש כנזכר לעיל. ועל-ידי כל זה שמשמח ומחזק עצמו על-ידי כל הנזכר לעיל, על-ידי זה הוא מתגבר לחטף גם עתה איזה טוב, תורה ותפלה וצדקה ומעשים טובים, שזהו בחינת קבלת על מלכותו יתברך, ועל-ידי זה נעשה שיר מרבע שהוא שלמות השם יהו"ה, שהוא על-ידי שמשמח עצמו בשלש בחינות הנזכרות לעיל עד שמחזק עצמו גם עתה על-ידי זה לסור מרע ולעשות טוב לקבל על מלכותו יתברך שזהו עקר שלמות השם. כי על-ידי כל מה שעובדין אותו יתברך כביכול נשלם שמו יתברך כידוע. וזה בחינת שיר מרבע. ונשלם השמחה שהוא בחינת עשרה מיני נגינה וכו'. אשרי שיאחז בזה עד שיזכה לכל הנזכר לעיל:
וזה בחינת תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת בימי הספירה. כי הם היו צדיקים גדולים והיו צריכים להמשיך התורה לעולם שקבלו מרבי עקיבא רבם שהיה כמו משה רבנו, כמובא בספרים על פסוק ולא קם נביא עוד כמשה, נביא לא קם אבל חכם קם ומנו רבי עקיבא. וגם במנחות (כט,) אמרו רבותינו זכרונם לברכה עצם גדלת רבי עקיבא עד שמשה לא ידע להשיג תורתו וכו' עד ששאל ראוי שתנתן תורה על ידו וכו'. ועקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא היה שלא היתה ביניהם אהבה והתחברות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי הם היו צריכים להמשיך תורה ולתקן צמצומים וכלים שיזכו כל ישראל לקבל אור האין סוף כראוי, כי על-ידי כל אות ודבור ופרשה של התורה הקדושה ועל-ידי כל הלכה והלכה נעשים כלים וצמצומים לקבל אור האין סוף לגלות מלכותו יתברך בעולם כמובן בהתורה מישרא דסכינא (סימן ל) ובשארי מקומות. ובשביל זה הוא חיוב גדול על בעלי תורה להתיגע לחדש חדושין דאוריתא אמתיים, וכל הצדיקים וכשרים מתיגעים על זה מאד, כי כל מה דאתחדש מלה באוריתא נעשה בחינת כלי וצמצום לקבל ולהמשיך אורו יתברך לגלות אמונתו ומלכותו ביותר, שזהו בחינת שמים חדשים וארץ חדשה שנבראים על-ידי חדושין דאוריתא כמו שאיתא בזהר הקדוש (בהקדמה דף ה), כי כל תכלית העולמות שהם בחינת שמים חדשים וארץ חדשה, הוא לגלות על ידם אור האין סוף ברוך הוא. בבחינת לנטע שמים וליסד ארץ שנאמר על זה כמו שאיתא בזהר הקדוש הנזכר לעיל, ומסים שם בפסוק ולאמר לציון עמי אתה. כי על-ידי אלו הצמצומים שנעשים על-ידי חדושי תורה שהם בחינת עולמות בחינת שמים וארץ חדשים, על-ידי זה מתגלה אלקותו ומלכותו יתברך עד שכל ישראל שהם בני ציון יתקרבו וישובו אליו בשלמות, בחינת ולאמר לציון עמי אתה. ועל-כן אלו גדולי הצדיקים תלמידי רבי עקיבא היו צריכים להמשיך תורה לכל ישראל, שעל-ידי זה היו מתקנים צמצומים נפלאים לגלות מלכותו יתברך, אבל הפגם שלהם היה שלא היה בהם אהבה וכו'. כי לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל להמשיך אור האין סוף בהדרגה כראוי, לזה צריכין שיתחברו באהבה כמה נפשות רבות מישראל יחד. כי צריכין לזה כלים רבים שאי אפשר שיתתקנו כי אם על-ידי כמה וכמה אלפים נשמות שמתחברים יחד באהבה כאיש אחד עד שיוכלו לקבל בהדרגה כראוי אור הגדול הזה. ועל-כן לא נתנה תורה עד שנתקבצו ששים רבוא ישראל יחד באהבה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י על פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר, כלם כאיש אחד וכו'. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק שובה ה' רבבות אלפי ישראל ללמדך שאין השכינה שורה על פחות משני רבבות ושני אלפים מישראל הרי שהיו ישראל חסרים וכו'. כי אי אפשר להמשיך בחינת השראת השכינה שהוא התגלות אלקותו אלא על-ידי קבוץ נפשות רבות מישראל, שזהו בחינת המנין שנצטוו למנותם קדם מתן תורה וכן אחר הקמת המשכן כדי להשרות שכינתו עליהם. כי אי אפשר להמשיך קבלת התורה והשראת השכינה כי אם על-ידי מספר כזה שהיה בישראל אז, שעל-ידי זה דיקא נתתקנו כלים וצמצומים כאלה לקבל אור האין סוף וכו' כנזכר לעיל. וכמו שמבאר לעיל (באות יד) בענין שקלים שעל-ידי המנין נמשך תקון הצמצומים כנזכר לעיל. ועל-כן קורין קדם שבועות פרשת במדבר שמדבר ממנין בני ישראל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מנו ועצרו. כי עקר קדשת שבועות שהיא קבלת התורה, הוא על-ידי זה כנזכר לעיל. ועל-כן נסתלקו תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה שאז צריכין לתקן הצמצומים בשביל קבלת התורה, ובהם היה תלוי לתקן כל זה ביותר, כי הם היו צריכים להמשיך חדושי תורה נפלאים של רבי עקיבא רבם לעולם שהוא היה בחינת משה כנזכר לעיל, והם פגמו בזה על-ידי שלא היתה אהבה ביניהם. על-כן מתו אז דיקא כנזכר לעיל:
והיה העולם שמם כיום שנשברו בו הלוחות, עד שבא רבי עקיבא ושנאה לרבותינו שבדרום שהם רבי שמעון בן יוחאי וכו'. שהם חמשה תלמידים שהם קימו התורה בישראל. ועל-כן היו חמשה כי כל התקון של המשכת התורה שהוא לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל, עקר התקון לתקן בחינת הה כמו שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל, שזהו בחינת חמשה חמשי תורה. ועל-כן היו חמשה תלמידים כי הם עסקו בתקונים הנזכרים לעיל שהוא תקון הה וכו' כנזכר לעיל:
ועקר התקון היה על-ידי רבי שמעון בן יוחאי וחבריו שאמר תמן יאות הוי למדחל אנן בחביבותא תליא, כמובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בהתורה חדי רבי שמעון סימן סא עין שם), כי רבי שמעון בן יוחאי עסק בזה ביותר לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל, לתקן בחינת כלים להמשיך אור האין סוף לגלות אלקותו בעולם, שזהו בחינת כל ספר זהר הקדוש בפרט האדרא רבא ואדרא זוטא. שעל-ידי זה המשיך ותקן וגלה צמצומים נפלאים שהם בחינת מצחא ועינין ותקוני דיקנא קדישא וכו', שכלם בחינת צמצומים נוראים להשיג על-ידי זה אור האין סוף כידוע ומובן לכל מחצדי חקלא. ועל-כן אמר בזהר דא יפקון מן גלותא. כי על-ידי תקון הצמצומים כנזכר לעיל, על-ידי זה עקר תקון התשובה שעל-ידי זה עקר הגאלה כמו שאיתא בזהר הקדוש לית מלתא דא תליא אלא בתיובתא. ועל-כן הבטיח שהתורה לא תשתכח מישראל על ידו, כמו שכתוב כי לא תשכח מפי זרעו (וכמו שגלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על זה, עין בתחלת הספר) ועל-כן נסתלק רבי שמעון בן יוחאי בל"ג בעמר, ונוהגין בארץ-ישראל לעשות שמחה גדולה בהלולא דיליה, מה שלכאורה היה ראוי לבכות ולהצטער מאד על הסתלקותו. אך בודאי מנהג ישראל תורה, כי כל השמחה היא מה שזכינו שהיה צדיק וקדוש כזה שגלה תורה נוראה כזאת ותקן תקונים כאלה בתורתו הקדושה, עד שעל-ידי זה אנו בטוחים שלא תשכח התורה מפי זרענו. וזה גמר דיקא על-ידי הסתלקותו, שאז דיקא תקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא שמתו קדם זמנם. וגלה אז האדרא זוטא, מלבד מה שגלה כל ימי חייו האדרא רבא וספרא דצניעותא וכל ספר זהר הקדוש, שעל-ידי כל זה המשיך תקונים כאלה שבכל דור ודור עד הסוף כל מי שירצה לשוב יוכל להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא על-ידי תקון הצמצומים שתקן בחייו ובפרט ביום הסתלקותו הקדוש, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, וכמבאר לעיל לענין הסתלקות משה בשבת במנחה עין שם:
כי עכשו כל קיום התורה וכל תקותנו הוא על-ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו, וכמו שאיתא בזהר הקדוש אלמלא תפלת הצדיקים המתים על החיים לא הוי עלמא מתקים אפלו רגעא חדא. וכמבאר לעיל מזה שמאחר שכבר היו אלו הצדיקים בעולם וגמרו התקון בשלמות, אף-על-פי שהכרחו להסתלק מחטא אדם הראשון ומחטאי הדורות, אבל מאחר שכבר היו ונסתלקו הם חוזרים וממשיכים אור האין סוף בתקונים נפלאים ונוראים באפן שיוכלו הכל להתתקן וכנזכר לעיל. ועל-כן רבי שמעון בן יוחאי וחבריו היו התקון של תלמידי רבי עקיבא שמתו אז. כי מיתת תלמידי רבי עקיבא זה בחינת מיתת המלכים בחינת שבירת כלים שמשם גזרת המיתה וכנזכר לעיל. ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם פעלו שחזרו ותקנו תקונים נפלאים ונוראים על-ידי נשמת הצדיקים תלמידי רבי עקיבא שמתו אז. שזה סוד תקון שבירת כלים ומיתת המלכים, שמאחר שהיו כבר אורות האלה ונסתלקו, אבל על כל פנים רשימו נשאר, ועל-ידי זה יכולים ביותר לתקן כלים וצמצומים נפלאים ונוראים וכנזכר לעיל. ועין בהאדרא רבא מבאר על פסוק ואלה המלכים ענין זה קצת, עין שם בדף קלה מה שמבאר בענין מיתת המלכים ואתבטלו סלקא דעתך וכו', אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא דאדם וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא וכו' עין שם:
וזה ארבעה נכנסו לפרדס. זה פגם שלא צמצם האור וכו', על-כן הציץ ונפגע שפגם בשיר פשוט. וזה רצה לצמצם, אבל ראה תכף גדל הרעש של בחינת יצירה לביש וכו' ונתבהל, ועל-כן לא רצה לאינסובי וכו', ועל-ידי זה הציץ ומת ופגם בשיר כפול וכו'. ואחר נכנס למלחמה של היצרין ולא עמד במלחמה עד שקצץ בנטיעות על-ידי זה. ופגם בשיר משלש. ועל-כן באמת אמרו זמרא יוני לא פסק מפומיה, שפגם בשיר קדוש הנזכר לעיל וכו'. וכשהיה קם מבית המדרש כמה ספרי מינין וכו', שפגם בחכמה שבלב, ונכנס על-ידי תאוותיו לחכמות חיצוניות על-ידי שלא בטל דעתו וגאותו נגד צדיקי אמת שהיו אז. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. כי נכנס למלחמה עצומה, כי היה לו נסיונות עצומים מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין אשת טורנוסרופוס הרשע ימח שמו וכו', שבכה ושחק ורק וכו' ויצא בשלום אשרי לו. ועל-כן באמת זכה שיצתה נשמתו בד דאחד, ששם כלליות שיר פשוט כפול משלש רבוע שהם ד מיני נגונא שכלול בד דאחד שיזכו הצדיקים אשרי להם. ועל-כן היה ראוי שכל התקון הנזכר לעיל יהיה על ידו. אבל תלמידיו פגמו על-ידי המחלקת שביניהם, ועל-כן מתו בין פסח לעצרת והתחיל התקון על -ידי רבי שמעון בן יוחאי וכו':
וזה בחינת סוד קריעת ים-סוף. כי מבאר בפרי עץ חיים שהוא סוד מחין דקטנות מאד וכו' שאי אפשר להמתיקם אלא על-ידי בחינת עתיקא שזהו בחינת מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא וכו'. עין שם היטב בכונות שביעי של פסח שמפליג שם מאד מאד בעצם עמקות הסוד הזה וכו' עין שם. ועל-פי דברים הנזכרים לעיל (באות מם מ"א וכו') יכולים להבין מזה רמזים נפלאים להתחזק בתפלה בכל מקום שהוא אפלו בקטנות דקטנות שאי אפשר לבאר כלל, אפלו אם נפל לבחינת קטנות מאד, המרמז בענין הסכנה שהיה לישראל כשעמדו על הים על-פי כונות האר"י הנזכר לעיל בענין ההוא נחש וכו', אף-על-פי-כן אין יאוש בעולם ויש ויש תקוה על-ידי בחינת עתיקא וכו'. שמשם סוד מנחת העמר שעורים שהיא בחינת עשירית האיפה שלא נתגלה לאברהם אבינו וכו' וכמבאר לעיל שהוא בחינת שצריכין להתחזק (שקורין דער האלטין זיך) גם שם על-ידי חלק מאלף אלפים ורבי רבבות שיש לו, בבחינת מנחה שהוא קרבן עני שיכולין להביאו לחצאין וכן לכמה חלקים כמו מנחת העמר שעורים שבא קמץ מנחה של שעורים מכל ישראל. ועל-ידי תפלה שהיא אפלו בבחינה זו, גם על-ידי זה יכולין להושע. כי דיקא תפלה כזאת יקרה מאד אצל ה' יתברך כנזכר לעיל, כי היא בחינת תפלה לעני וכו', בחינת עשירית האיפה שלא נתגלה לאברהם. כי זה הסוד אי אפשר לגלות עד היכן רחמיו מגיעים בחינת ואל אלקינו כי ירבה לסלוח וכו', כמו שמבאר לעיל שזהו בחינת מה תצעק אלי וכו' בעתיקא תליא וכו'. כי זה הסוד הוא בבחינת עתיקא בחינת רעוא דרעוין ששם נסתלק יוסף משה דוד וכו' כמו שמבאר שם (באות מו):
וזה בחינת מה שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל אתתך גוצא גחין ולחיש לה שהוא בחינת תפלה, הינו כשהמלכות בקטנות בבחינת אתתך גוצא בחינת המאור הקטן וכו', צריך להקים אותה וכו'. הינו על-פי הנזכר לעיל שאפלו שתפלתו בתכלית הקטנות והשפלות, אף-על-פי-כן כשמתחזק בתפלה ותחנונים משם, הוא מקים את בחינת המאור הקטן וכו', שיקים את שני המאורות הגדולים וכו' ועין מה שמבאר שם. וזהו בחינת ולחיש בחינת התפלה שהיא בלחש. הינו שלפעמים האדם בקטנות כזה עד שאינו יכול להרים קולו כלל, אף-על-פי-כן אל יתיאש עצמו מן התפלה ותחנונים, ויקים ושפלת מארץ תדברי וכו' ומעפר אמרתך תצפצף. שזהו בחינת ממעמקים קראתיך ה', מעמקי עמקי פנימיות הלב וכו', בחינת צעק לבם אל ה', שזהו בחינת תפלה בלחש שתקנו חכמינו זכרונם לברכה להתפלל בלחש, בשביל קטנים שבקטנים גרועים שבגרועים ובשביל גדולים שבגדולים. כי הקטנים מאד כל תפלתם היא בחינת תפלה בלחש כנזכר לעיל, וכל תקונם על-ידי הגדולי צדיקים שמתפללים בלחש כי עולים עד עתיקא ששם בחינת לחש בחינת חכם חרשים ונבון לחש. כי שם בחינת סיג לחכמה שתיקה, כי אי אפשר לדבר באתגליא בזה הסוד עד היכן רחמיו מגיעים אפלו לגרועים כאלה וכו'. כי זה הסוד לא נתגלה אפלו לאברהם אבינו כי אם ברמז גדול וכו'. וזהו מה תצעק אלי וכו', מה תצעק דיקא בעתיקא תליא מלתא ששם אין צעקה וכו' כי שם סוד שתיקה ולחש וכו' וכנזכר לעיל. ועל-כן אמר לישראל ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וכו', כי שם צריכין לצעק בלחש מעמק הלב וכו'. וזה בחינת תפלה בלחש ואחר כך בקול רם, כי בתחלה צריכין להתפלל בלחש מטעמים הנזכרים לעיל. ואחר כך נתתקנים על-ידי הצדיק שמעלה תפלותיהם וכו' כנזכר לעיל. ואז מתפללין בקול רם, כי אז יכולין להרים קול בתפלה וכו'. כי צריכין להחיות ולחזק את עצמו בכל מיני דרכים, כי בודאי צריכים לצעק הרבה לה' יתברך כמבאר בדברינו הרבה בזה. אך לכל עת כי יש עתים שאי אפשר להרים קולו וצריכים רק להתחנן בלחש וכו':
וזה יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. הינו שהעקר שיעזב רשע דרכו מעתה, ואיש און מחשבותיו, כי המחשבות הם עקר היצרין וכו' כנזכר לעיל. והעקר להתגבר על המחשבות לעזב מעתה המחשבות רעות שהרגל בהם ואל יפל בדעתו לומר שאפס תקוה חס ושלום מחמת שעד היום קלקל כל כך אלפים ורבבות פעמים. כי ישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, שהוא סוד מנחה שותר הקדוש-ברוך-הוא מחילה אחת משלו וכו' כנזכר לעיל. וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' כי גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכו'. כי אי אפשר להבין אלו הסודות עד היכן רחמיו מגיעים אפלו אחר כל הקלקולים שבעולם כי רחמיו לא כלים לעולם וכו' וכנזכר לעיל:
ועל-כן קריעת ים-סוף הוא בשביעי של פסח אחר שכבר הביאו ישראל מנחת העמר שעורים וכבר ספרו ששה ימים לעמר. כי עקר הנס של קריעת ים-סוף היה על-ידי ספירת העמר שכבר ספרו ששה ימים כמובן בכונות. הינו שעקר בחינת קריעת ים-סוף היה על-ידי בחינת מנחה וכו', שהוא תקון כל המחין דקטנות מאד מאד שמהם כל הקלקולים והחטאים רחמנא לצלן כידוע. כי על-ידי עשירית האיפה שהיא מנחת העמר שהוא בחינת קרבן ותפלה של העני והדל מאד מאד בתכלית דלי דלות, על-ידי זה עקר התקון, כי הוא בחינת סוד עמק שלא נתגלה לאברהם אבינו, רק באחרית הימים האלה מרחם ה' יתברך ומגלה זה הסוד על-ידי גדולי הצדיקים וכו' וכנזכר לעיל, ומשם היה סוד קריעת ים-סוף בחינת בעתיקא תליא מלתא וכו' כנזכר לעיל:
וזהו בחינת שירת הים, שנמשך מהשיר שלעתיד שהוא שיר פשוט וכו' שנמשך על-ידי תקון הצמצומים הנזכרים לעיל שהם בחינת תקון התפלה והתשובה וכו', כמו שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל שעל-ידי זה זוכין לבחינת השיר הנזכר לעיל, שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שמשם היה הנס של קריעת ים-סוף כנזכר לעיל. וזה שסימו השירה מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלך לעלם ועד. כי זה עקר התקון לגלות מלכותו בעולם על-ידי בחינת ביתא תתאה שהוא בחינת הבית -המקדש כנזכר לעיל. ועל-כן כופלין זה הפסוק ה' ימלך וכו'. כי על-ידי עלית ביתא תתאה עולה גם ביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל:
וזה שאיתא במדרש שבזכות מצות ציצית היה הנס של קריעת ים-סוף. כי ציצית הם בחינת שיר פשוט כפול וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנזכרת לעיל שזה בחינת שירת הים שאמרו אז וכו' כנזכר לעיל:
וזה בחינת וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא, קריעת ים -סוף ומלחמת עמלק. כי קריעת ים-סוף זה בחינת צמצום אור האין סוף הנזכר לעיל. כי רבוי המים של הים שמחמת זה אי אפשר לעבר בו, זה נמשך מבחינת רבוי הדעת, כי המים בחינת דעת בחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ומגדל רבוי הדעת שהוא בחינת אין סוף אי אפשר לעבר בו. והשם יתברך עשה נס שנקרע הים, זה בחינת צמצום האור לצדדין. אך תכף שיש צמצום נתעורר מיד אחיזת הסטרא אחרא, שהם המחשבות רעות שהם בחינת קלפת עמלק שהוא מתגבר ביותר במחשבות רעות והרהורים רעים כמו שכתוב אשר קרך בדרך וכו'. ועל-כן נסמך קריעת ים-סוף למלחמת עמלק. כי אחר קריעת ים-סוף שהוא בחינת צמצום האור אין סוף כנזכר לעיל, צריכין מלחמת עמלק להכניע ולשבר המחשבות והרהורים רעים כנזכר לעיל. וזה שמע יתרו ונתגיר כי על-ידי הנס של קריעת ים-סוף ומלחמת עמלק, שהוא בחינת צמצום האור שלא יתלהב יותר מדאי ולהתגבר במלחמת עמלק להכניע המחשבות רעות כנזכר לעיל, על-ידי זה נתגלה מלכותו לעין כל עד שבאים גרים ונתגירין. כי זה עקר התגלות מלכותו על-ידי כל הנזכר לעיל שגם הרחוקים מאד יבואו ויתגירו ויכירו כח מלכותו. ועל-כן על-ידי קריעת ים-סוף ומלחמת עמלק שמע יתרו ונתגיר וכנזכר לעיל:
ועקר הנס של קריעת ים-סוף היה על-ידי זכות יוסף הצדיק כמו שכתוב הים ראה וינס. כי יוסף היה הראשון מהשלשה צדיקים שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעוין, בבחינת עתיקא, שמשם עקר הנס של קריעת ים-סוף כנזכר לעיל. ועל-כן בפרשת בשלח שספר מהנס של קריעת ים-סוף מזכיר תכף ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי משם היה הנס של קריעת ים-סוף וכנזכר לעיל:
וזה ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם וכו', שנסמך לפרשה של העמר וספירה ושבועות. כי עקר בחינת שבועות שהוא מתן תורה, שנמשך בכל שנה על-ידי בחינת משה שהוא הצדיק הדור האמתי שעוסק להכניס קיום התורה בישראל שלא תשכח מפי זרענו וכו', כל זה נעשה רק על-ידי בחינת לקוטים, שזה בחינת יוסף הצדיק שהוא גם-כן בחינת משיח כידוע, שעל ידו היה עקר הקיום לישראל במצרים שלא ישתקעו לגמרי בזהמת מצרים עד שזכו שהוציאם משם משה בכח עצמות יוסף. כי הצדיקי אמת עוסקים בזה ללקט לקוטים שהם בחינת ניצוצות קדושים המתבררים בכל עת על-ידי כל נקדה ונקדה טובה של כל אחד מישראל שזהו בחינת וילקט יוסף את כל הכסף וכו'. כי עקר הגאלה תלויה בזה לברר כל ניצוצות הקדושים שנפלו על-ידי שבירת כלים כידוע. אבל אי אפשר לבררם כי אם על-ידי אתערותא דלתתא וכו', וכנזכר לעיל. ובשביל זה אריכת הגלות כל כך, כי הבעל דבר מתפשט בכל עת לארך ולרחב בכלל ובפרט. וביותר כל מה שרואה שאחד רוצה להתקרב לה' יתברך וכו'. אבל הצדיק האמת הוא בחינת ישיש כגבור לרוץ ארח וכו' כמו שמבאר שם, וכל התגברותו הוא רק על-ידי בחינת והוא כחתן יוצא מחפתו, שהוא על-ידי שכל אחד מישראל יוצא מחכמות חיצוניות וממחשבות רעות והרהורים רעים וכו' כמובן שם בהתורה הנזכרת לעיל. אבל הוא סביל מרעין ויסורים רבים מאתנו בבחינת והוא מחלל מפשעינו וכו', מחמת שבכל פעם שאחד מתעורר מעט לשוב לה' יתברך תכף מתגברין עליו וכו', והוא אינו מתגבר כראוי וכו', כידוע כל זה מה שעובר על כל אחד. אבל העקר הוא ההתחזקות בכח הצדיק שצריכין לידע שהצדיק הוא גבור כח כזה שכל נקדה ונקדה טובה שמתגבר כל אחד באיזה רגע, הוא חוטף אותה מיד ומכניסה לתוך בית הקדשה שהוא בונה, שהוא בחינת משכן ובית-המקדש שהוא בחינת ביתא תתאה וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן אפלו כשאחר כך יורד כמו שיורד זה שרצה להתקרב, אף-על-פי-כן אינו נאבד ההתעוררות המעט שלו, כי כבר נכנס לתוך בנין בית הקדשה שהצדיק עוסק בבנינו כנזכר לעיל. על-כן צריך כל אחד לבלי להניח את מקומו בשום אפן בבחינת מקומך אל תנח. ובכל פעם שמתגבר על מחשבתו הרעה ומנשא עצמו לחשב מחשבות טובות ומתגעגע וכוסף להתקרב לה' יתברך לית רעותא טבא דאתאבד, מכל שכן מה שעושה בכל פעם איזה דבר שבקדשה. כי הלא אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון וכו'. (וכמבאר בדברינו הרבה מזה ובפרט על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו' שהזהיר הוא זכרונו לברכה לילך עם זה מאד). והעקר הוא כח הצדיק שעוסק בתקון העולמות על-ידי תקון נפשות ישראל, שהוא על-ידי שמקבץ ומלקט בכל עת ורגע כל מחשבה ומחשבה טובה וכל דבור ומעשה טוב ומכניס אותם תכף לתוך בית הקדשה וכו' כנזכר לעיל, עד שמתקבצים ומתלקטים כל הנקדות טובות של כל אחד ואחד, עד שיש לכל אחד ואחד חלק גדול בבנין הבית דקדשה, שעל-ידי זה מתבררים הניצוצות ונעשים כלים לקבל האור אין סוף שמאיר בלב כל אחד בכל יום עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה':
וזה בחינת אשרי יושבי ביתך שנסמך לפסוק אשרי אדם עז לו בך. כי עקר העז וההתחזקות לאחז עצמו בה' יתברך בכל מקום שהוא, הוא על-ידי שזוכה להיות בכלל יושבי ביתך שהם בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהצדיק עוסק בבנינם כנזכר לעיל. שעל-ידי זה עקר ההתחזקות, שעל זה נאמר אשרי אדם עז לו בך, אשרי בודאי כי זה העקר כידוע. ועל -ידי זה עקר המשכת התורה שהצדיק ממשיך לישראל בכל דור שהעקר על-ידי בחינת לקוטים אלו, וכמובן בתורה אשרי העם-השגחה (סימן יג לקוטי חלק א) בחינת ולקח נפשות חכם וכו'. בחינת אריתי מורי עם בשמי וכו'. שעל-ידי זה עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה. שזהו בחינת ספירת העמר ושבועות שהוא מתן תורה. כי סופרין הימים לעמר שהוא מנחת עני שמביאין בתחלת קצירת השדה, כמו שכתוב כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן וכו'. כי צריכין לתקן קצירת התבואה על-ידי מנחת העמר, להוציא את התבואה מפגם חטא אדם הראשון שחטא באכילה שנתקללה האדמה בעבורו וכו'. וישראל עוסקין בתקון זה, כי כל צמיחת התבואה הוא על-ידי בחינת ניצוצות שמתבררין וכו' כידוע, ועקר התקון על-ידי המצוות שישראל מקימין בהתבואה. ועל-כן כל קבלת התורה בשבועות תלתה בתקון קצירת התבואה על-ידי העמר שאז מתחילין ימי הספירה. ועקר התקון על-ידי מנחת העמר שהוא בחינת קרבן עני וכו' כנזכר לעיל. שהוא על-ידי שהצדיק בגדל כחו מעלה בחינת קרבן עני שהוא בחינת הנקדות טובות הנזכרות לעיל שמלקט מתוך עניות ודלות גדול בדלי דלות וכו'. ועל-ידי זה דיקא הוא מברר ומלקט לקוטים עד שמחברם ובונה מהם בחינת ביתא הנזכר לעיל, וממשיך תורה וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן קורין אז רות שנתגירה בעת הזאת כמו שכתוב והמה באו בית לחם בימי קציר שעורים, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בקצירת העמר הכתוב מדבר, כי ממנה יצא משיח שהוא עוסק בזה ביותר שהוא עני ורוכב על החמור. בחינת דוד שקרא עצמו בכל פעם עני ואביון, כמו שכתוב עני אני וגוע מנער וכו', כי עני ואביון אנכי וכו' וכן הרבה. וזהו בחינת ותלך ותלקט בשדה וכו' אלכה ואלקטה וכו' ותלקט מאז הבקר ועד עתה וכו'. כי כל התקון של הצדיקי אמת שהם בחינת משיח הוא על-ידי הלקוטים הנזכרים לעיל:
ועל-כן הזהירה תורה ובקצרכם וכו' לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם וכו'. שצריכין להניח פאה ולקט לעניים, שזהו בחינת צדקה שהוא תקון הה' הנזכר לעיל, בחינת ה' דל"ת הוות וכו' כנזכר לעיל. כי על-ידי שמניחים מפרנסתו וקצירו פאה ולקט לעניים, על-ידי זה מוסיף כח להשכינה שהיא עניה בגלותא ולהצדיק בחינת משיח שנקרא עני, שיש להם כח לילך בשדה העליונה וללקט לקוטים וברורים מכל התעוררות והתעוררות שמתעורר כל אחד בכל פעם לה' יתברך ולבנות מהם בנין הקדשה וכו' כנזכר לעיל. וכן מרמז על כל אחד כשעוסק בעסקי העולם הזה במשא ומתן ואכילה ושתיה וכיוצא, שכל זה הוא בחינת קצירה שהוא תכלית הזריעה ועקרה בשביל האכילה. ועל-כן האכילה ושתיה בחינת קצירה שהיא התכלית וכו'. אבל באמת צריך האדם שיכון לעקר התכלית הנצחי שיזכה בזה העולם על-ידי מעשיו הטובים לקבל שכרו בשדה העליונה, בבחינת בא יבא ברנה נושא אלמתיו, (ועין מה שמבאר בהתורה ויאמר בעז אל רות על פסוק עיניך בשדה אשר יקצרון וכו'). ועל-כן באמת אשריהם הצדיקים שאינם מקבלים כלום מזה העולם, וכל עבודתם ויגיעתם הכל בשביל התכלית הנצחי. אבל לאו כל אדם זוכה לזה. ועל-כן מזהיר את כלל ישראל שעל כל פנים לא יגמרו הקציר בשביל תאוות גופם לגמרי חס ושלום, רק יניחו פאה ולקט לעני ולגר, שהוא בפשיטות לתן צדקה מכל מה שחננו ה'. וגם מרמז להניח פאה ולקט לעני שהוא נפשו שנקראת עניה בגלותא מחמת שהיא בגלות אצלו, וצריך לרחם על נפשו העניה להניח ממאכלו ותאוותיו, על כל פנים פאה ולקט, שלא ימלא תאוותיו לגמרי רק יניח מתאוותיו בשביל נפשו העניה, שזה בחינת פאה ולקט לעני וכו'. ועל-ידי זה הצדיק שהוא בחינת עני מקבץ ומלקט כל אלו הנקדות טובות של כל אחד ואחד ובונה מהם בנינים הנזכרים לעיל. ועל-ידי אלו הלקוטים ממשיך תורה שהיא בחינת שבועות כנזכר לעיל. ועל -כן נסמך פסוק זה לפרשת העמר ושבועות וכנזכר לעיל:
וזה בחינת הספרים הקדושים שנקראים בשם לקוטים. וכן קרא אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כל ספריו בשם לקוטים. כי כל התורה הקדושה שמגלים הצדיקי אמת, הם על-ידי בחינת לקוטים הנזכרים לעיל. ועל-כן קורין רות בשבועות, כי היא ראש לגרים שהם בחינת בעלי תשובה, שכל תקונם על-ידי בחינת לקוטים הנזכרים לעיל שעל-ידי זה נעשה בחינת שבועות שהוא מתן תורה וכנזכר לעיל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש וכו'. שעקר התקון על-ידי הבית המדרש הקדוש של צדיקי אמת שדורשין ומחדשים חדושי תורה נפלאים בכל עת כפי הדור וכפי האדם והמקום והזמן, ומחזקין ומשיבין את נפש כל אחד אפלו הפגומים מאד מאד וכו'. וכשבורח לשם יכול לבטל המנול הזה בבחינת אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכו' וכפטיש יפוצץ סלע. שכל זה על-ידי הדרשות והחדושים הקדושים והנוראים של הצדיק האמת שכל הבתי מדרשות הקדושים מקבלים ממנו, כי כל דבריו כגחלי אש וכפטיש יפוצץ סלע מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים, לכל אחד כפי מה שצריך לפי מקומו ושעתו. שעל-ידי זה מתפוצץ הסלע והאבן, בחינת והסרתי לב האבן מבשרכם וכו'. וזה שדקדקו ואמרו אם פגע בך מנול זה. כי במקום אחר אמרו אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסק בתורה וכו', אי אזיל מוטב וכו'. וכאן אמרו בלשון זה אם פגע בך מנול זה וכו'. כי יש כמה בחינות ביצר הרע (כמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בסימן עב עין שם היטב), עד שיש יצר הרע שהוא מנול ממש שהוא מאוס ומזהם מאד, ועל-כן נקרא מנול. וזהו אם פגע בך, לשון פגע רע שהוא פוגע נגד האדם בכל עת, שעל זה אנו מבקשים להצילנו מפגע רע. ועקר התקון הוא משכהו לבית המדרש, ושימשיך מחשבתו לתוך בית המדרש הקדוש הנזכר לעיל, שעל-ידי זה בעצמו שיזכיר את עצמו שהוא בכלל הקבוץ הנזכר לעיל של הבית המדרש הנזכר לעיל, על-ידי זה אם אבן הוא נמוח וכו' כנזכר לעיל:
וזה דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך וכו'. הינו שהעוונות גברו ממנו מאד ואין כחנו אלא בפה לבקש פשעינו אתה תכפרם. וכמו שאמר בפסוק הקודם לזה שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, אפלו גרוע ופגום כמוני יכול לבוא עדיך על-ידי תפלה. אך עקר ההתחזקות לזה, כי הלא הבעל דבר מתגבר בחלושי כח כאלו לרשל ידם ולהרחיקם חס ושלום גם מזה מלהתפלל ולצעק תמיד לה' יתברך מכל מקום שהוא בכל זמן ובכל מקום וכו'. על זה אמר אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך וכו', שהעקר לזכות לזה הוא על-ידי בחינת הבית-המקדש שהם הבתי מדרשות של הצדיקי אמת שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי אין מקום לברח ולנוס כי אם אל הבית המדרש לכלל בתוך הקבוץ הקדוש של הנפשות המקרבים עצמם להצדיק האמת שהוא בחינת הרבי של הישיבה. (ועין בהתורה תקעו אמונה מה שמבאר שם וזה בחינת ישיבה רבי עם תלמידים וכו'). כי כל הזוכה להתקרב לשכן בחצריהם ובביתם וכו', על-ידי זה כל נקדה ונקדה טובה שחוטף בכל עת, וכל מה שמנתק עצמו מעט ממחשבות רעות למחשבות טובות, נגנז ונכלל תכף בתוך הבית-המדרש הזה שהוא בחינת משכן ובית-המקדש שבונה הצדיק בכל דור וכו', כמו שכתוב בהתורה אזמרה וכו' וכמו שמבאר לעיל. וזהו בחינת שנסמך לזה נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. שה' יתברך יעננו נוראות לקרב רחוקים כאלו מקצוי ארץ וים רחוקים, שהם הרחוקים מאד על -ידי מחשבותם ומעשיהם הרעים מה' יתברך. אף-על-פי-כן גם להם יהיה מבטח ויענם נוראות על-ידי כח הבית המדרש וכו' שברחו לשם וכו' וכנזכר לעיל:
וזה בחינת מה שכתבנו לעיל על פסוק אשרי אדם עז לו בך שנסמך לפסוק אשרי יושבי ביתך וכו'. כי עקר העז וההתחזקות הוא על-ידי שהוא בכלל יושבי ביתך וכו'. ועל -ידי זה יזכה עוד יהללוך סלה, להללו יתברך סלה, שזה עקר התכלית הנצחי להודות ולהלל ה' יתברך לנצח (כמו שמבאר בהתורה ימי חנכה), וכן כל המזמור מדבר שם מזה ממעלות הבתי מדרשות של ישראל שהם בחינת משכן ובית-המקדש כנזכר לעיל. כמו שכתוב שם מה ידידות משכנתיך ה' צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וכו' גם צפור מצאה בית. כי יש נפשות שרחוקים מאד מה' יתברך שעליהם נאמר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו כמובא במקום אחר. וגם הם מוצאים בית מנוחה על-ידי משכנות ה' שהם הבתי מדרשות. כי על-ידי זה יש להם גם-כן תקוה לנצח כנזכר לעיל. וזה ודרור קן לה, כי יש שקשה לתפסם ולקרבם אל הקדשה, כמו צפור דרור שנשמט מאד ממקום למקום וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל-ידי קדשת הבית המדרש גם הם מוצאים קן להם להתקרב ולשאר קים בקדשת ישראל. וזה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות וכו'. אפרוחים, הם בחינת הנפשות הנפולין כמו שאיתא בזהר הקדוש בענין קן צפור דלית גדפין דלהון שלמים וכו'. וגם הם יתקרבו על-ידי מזבחותיך שמקריבין עליהם קרבנות, שהם בחינת היגיעות שמתיגעין אלו הרחוקים להתקרב וללמד ולהתפלל, שכל זה הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה כמו שמבאר במקום אחר. וזה שמסמיך לזה אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה אשרי אדם עז לו בך וכו' וכנזכר לעיל. וזהו עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו וכו'. שעל-ידי קדשת הבית המדרש הזה גם אלו שהם עברי בעמק הבכא, שנפלו לעמק הבכא שהיו נופלים בעמק הגיהנם והשאול תחתיות על-ידי מעשיהם הרעים (כמו שפרש רש"י ז"ל על עמק הבכא), גם הם מעין ישיתוהו, שימצאו מעין היוצא מבית ה', שנאמר עליו ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה לכפר על מעשה שטים, שהוא רבוי תאוות נאוף שחטאו בשטים שזה עקר ההתגברות על כל אחד כמו שאיתא בזהר הקדוש עקרא דיצרא בישא וכו'. אבל יש מעין היוצא מבית ה' שהוא הבית-המקדש שהוא בחינת הבית המדרש הנזכר לעיל שמטהר ומכפר עבודה זרה. וזה גם ברכות יעטה מורה שהוא הצדיק המורה דרך וכו' וכמו שפרש רש"י שם לענינו שמורה נאמר על המוכיח ומורה אותם וכו' עין שם. הינו שגם משם מעמק הבכא יעלו ברכות שיעטה המורה לצדקה שהוא הצדיק ראש הבית המדרש, שהמשיך גם למקומם מעינות החכמה שנובע מהם עצות עמקות גם להם להחזיקם ולהשיבם וכו'. כי כל התקון על ידו. ועל-כן בקש שם מגננו ראה אלקים שנאמר על הבית-המקדש כמו שפרש רש"י שם. והבט פני משיחך שעוסק בזה לקרב כל הרחוקים. כי כל צדיק הוא משיח שעוסק בבנין הבית-המקדש, על-ידי הקבוץ של הבית המדרש שעל-ידי זה מקרב הרחוקים מאד מאד שעל-ידי זה עקר הגאלה. כמו שכתוב ובא לציון גאל ולשבי פשע ביעקב וכו'. וזה כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע. כי עקר התקון לכל הרחוקים מאד הוא על-ידי הבתי מדרשות שהם בחינת חצרות ה' ובית אלקים וכנזכר לעיל:
וזה ואני ברב חסדך אבוא ביתך. כי מתחלה אמר תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה' ואחר כך הסמיך ואני ברב חסדך אבוא ביתך. ואיתא במדרש שאמר דוד תאבד וכו' על דואג ואחיתפל והחולקים עליו. ועל זה אמר ואני כאשר עשו כן עשיתי וכו'. אך ברב חסדך אבוא ביתך וכו' עין שם. וכן צריך כל אדם לומר על עצמו כשיודע בנפשו כאב עוונותיו, וכל חיותו וקיומו הוא על-ידי שאינו חולק על הצדיק האמת וחותר ומתיגע להתקרב אליו באמת שצריך להחיות עצמו בזה. וכמו שכתבנו לעיל על פסוק אשרי יושבי ביתך וכו', שכל חיותי הוא מה שאני זוכה להיות בכלל יושבי הבית המדרש של הצדיק האמת שזהו ענין ואני ברב חסדך אבוא ביתך. הינו אף-על-פי שגם אני עשיתי כמו שעשו החולקים כנזכר לעיל לענין דוד, אף-על-פי-כן ברב חסדך שגמלת עלי אבוא ביתך הינו לבית המדרש הנזכר לעיל. שזה כל תקוותי למה שהצלתני מדוברי כזב החולקים וכו' אשר אתה עוסק לאבדם. אבל אני ברב חסדך אבוא ביתך וכו' וכנזכר לעיל. ועקר הוא הבית המדרש של הצדיק האמת שהבית המדרש והישיבה נקרא על שמו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב) צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים בישיבה, אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבי יוסי לצפורי אחר רבי לבית שערים וכו' וכן בכל דור ודור:
וזה ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור. מעון בחינת הבית-המקדש שהוא בחינת הבית המדרש של הצדיק שהוא מקדש מעט כנזכר לעיל. וזהו מעון אתה היית לנו בכל דור ודור. שבכל דור ודור נמצא ישיבה של תלמידים עם רבי אמת שעוסקין בבית-המדרש שלהם בחדושי תורה אמתיים, שצריכין לילך אחר הבית המדרש והישיבה הזאת בכל דור ודור, כמבאר במאמר רבותינו זכרונם לברכה הנזכר לעיל שאמרו שם צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים בישיבה אחר רבי אליעזר בלוד אחר רבי חנינא בן תרדיון לברור חיל וכו' אחרי רבי לבית שערים וכו' וחשבו הרבה מקומות שקבעו שם הבית המדרש והישיבה בכל דור. והתורה היא נצחיית. ועל-כן בודאי אין דור יתום לגמרי ובודאי נמצא גם עתה בית המדרש בכל דור שנקרא על שם צדיקי האמת שצריכין לילך אחריו וכו' וכנזכר לעיל. ושם הוא מעון ובית דירה לברח לשם מהמנול הזה שפוגע בו בכל עת כנזכר לעיל:
וזה בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא וכו', כי עקר התשובה לכל אחד לכל הגרועים שבעולם הוא על-ידי המעון הזה שהוא הבית המדרש הנזכר לעיל. וכמו שכתבנו לעיל מזה באות יא יב, שאפלו אם מתעורר לשוב ואחר כך נופל חס ושלום וכן אלפים ורבבות פעמים, אף-על-פי-כן כל נקדה ונקדה טובה אינה נאבדת. כי הכל מאסף ומקבץ הצדיק האמת ומכניס הכל בתוך הקבוץ הקדוש של הבית המדרש הזה. שזהו בחינת תקון של המשכן שעשה משה לתקן מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם וכנזכר לעיל. כי תקון התשובה הוא תקון שבירת כלים שמשם כל הקלפות שמהם כל החטאים. וכל השבירה היתה מחמת רבוי אור כידוע. והתקון הוא רק על-ידי אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. ועל-כן בכל נקדה ונקדה טובה שמנתק עצמו מרע לטוב ממחשבות רעות למחשבות טובות, נעשין מזה כלים נפלאים בכח אמנות הנפלא של הצדיק האמת וכו', וכמו שמבאר לעיל קצת מזה. ומבאר שם שגם כל הבריאה היתה על-ידי כמה צמצומים רבים לאין מספר שגלה האור והחזירו וכו'. ולא נשאר רק רשם וכו', וכל זה עובר על האדם ומשם משתלשל כל רבוי העליות והירידות של כל אחד. ומי שאוחז עצמו בהצדיק ואינו מיאש עצמו בשום אפן ומתחזק בכל פעם מחדש יש לו תקוה לעולם. והעקר בכח הבית המדרש הנזכר לעיל כנזכר לעיל:
וזה סמיכות הפסוקים הנזכרים לעיל שאחר שאמר ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור שהוא בחינת הבית המדרש הנזכר לעיל שהוא המעון להתחבא ולנוס לשם בכל דור ודור כנזכר לעיל. אמר אחר כך בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, הינו קדם התחלת הבריאה. ומעולם ועד עולם אתה אל הינו שאתה הוא אחד קדם שבראת העולם ואתה אחד לעולם הבא לנצח. וכל הבריאה היתה רק על-ידי צמצומים הנזכרים לעיל. ומחמת זה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני-אדם. כי עקר תקון התשובה הוא על-ידי אמונה, על-ידי שיודעים ומאמינים כי מעולם ועד עולם אתה אל וסוף כל סוף יתתקן הכל רק צריכין איזה התעוררות מלמטה וכו' וכנזכר לעיל. ועל-כן תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש, שאפלו עובר עליו מה שעובר עד דכדוכא של נפש, עם כל זה ותאמר שובו בני-אדם. כי תמיד יש תקוה כמו שכתוב אני ה' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וכו'. הינו שכל מה שעובר על האדם אפלו אם יחיה אלף שנים כמו אדם הראשון הכל הוא כיום אתמול כי יעבר, הינו כמו שחולפין הימים יום אחר יום ויום אתמול יעבר ובא יום שאחריו, וכן כל ימי עולם, שכל זה בחינת התגלות אור אין סוף שמשם כל אור היום והעלמו וכו'. וכמו שמבאר לעיל שזהו בחינת אתם נצבים היום, כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר וכו'. ומשם כל כח היצר הרע להעלים, ומשם כל הנסיונות והצרוף של האדם. אבל מדה טובה מרבה וה' יתברך ברחמיו מצמצם עצמו בכל יום מאין סוף עד אין תכלית ומאיר בלב האדם ומעוררו לשוב וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בסכה פרק החליל) בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו וכו'. שזה נמשך מהתגלות האור והעלמו הנזכר לעיל. אבל עתה עקר תלוי בכל יום ויום בהאדם הבעל בחירה שצריך לצמצם בעצמו אור אין סוף וכו' ולזהר ממחשבות רעות וכו', וכל זה נעשה בכל יום ויום וכו' וכנזכר לעיל. ועל-כן כל מה שעובר על האדם אפלו באלף שנים שבודאי עובר עליו עליות וירידות לאין מספר, הכל הוא כיום אתמול כי יעבר. כי כל העליות וירידות הם בחינת העלמת האור של יום אתמול וחוזר ומאיר יום שאחריו, שזה בחינת תפלת המנחה שהוא בחינת תשובה. וכן כל דרגא ודרגא הוא בחינת מדות וימים. ובין מדה ומדה ובין דרגא ודרגא עובר מה שעובר וכמו שמבאר במקום אחר. והצדיק שעומד בנסיון בשלמות כראוי אשרי לו. אבל שאר העולם שבאים לנפילות וירידות גמורות חס ושלום על-ידי זה וכו', אף-על-פי-כן לכלם יש תקוה כל זמן שאוחזין בהצדיק האמת על-ידי שנכללין בתוך בית מדרשו הקדוש שהוא בחינת מעון אתה היית לנו וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן על -ידי זה תשב אנוש עד דכא אפלו בתכלית הירידה בדכדוכא של נפש וכו' וכנזכר לעיל:
והעקר על-ידי שמרגיש עניותו וכו' בחינת ה' דלת הוות. ואז דיקא אתחזרת ואתעבידת ה'. וזה כה אמר ה' השמים כסאי וכו' איזה בית אשר תבנו לי וכו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. כי עקר בנין הבית דקדשה וקיומו הוא על-ידי זה על-ידי עני ונכה רוח וכו'. שזהו בחינת מה שמבאר לעיל בענין קרבן מנחה שהוא קרבן עני שהוא יקר מאד בעיני ה' יתברך שזהו בחינת מנחת העמר וספירה וכו'. כי עקר תכלית הבית-המקדש והמשכן הם הקרבנות. ועקר הקרבן המבחר מכלם הוא עשירית האיפה שהוא קרבן עני ודל, שלא גלה סוד זה אפלו לאברהם אבינו כנזכר לעיל. ועל-ידי זה עקר בנין הבית-המקדש וקיומו, שהוא על-ידי הקרבנות. וכן עתה עקר בנין בית המדרש וקיומו הוא על-ידי תפלה לעני הנזכר לעיל שזהו בחינת מאן דזעיר הוא רב. כי רק על-ידי זה שמרגיש שפלותו באמת לטובה ולא לרעה להתקרב ולא להתרחק וכנזכר לעיל, על-ידי זה דיקא הוא בכלל אנשי הבית המדרש שקבלו חדושי תורה הנפלאים שמלאים עצות וכו', שעל-ידי זה זוכין לתקן בחינת הצמצומים הנזכרים לעיל לקבל אור האין סוף על-ידי זה בהדרגה ובמדה ולהשמר ממחשבות רעות וכו' עד שיגלה מלכותו יתברך בעולם וכו' כנזכר לעיל. נמצא שעקר בנין הבית-המקדש וכן בנין הבית המדרש הנזכר לעיל שהוא מקדש מעט, הוא על-ידי עני ונכה רוח דיקא שרק הם ממשיכים שכינתו עליהם כמו שכתוב ואת דכא ושפל רוח וכו'. וזהו שאמר הכתוב הנזכר לעיל השמים כסאי והארץ הדם רגלי, ועל-כן בודאי לפי נוראות גדלתי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי וכו'. וכמו שאמר שלמה הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה וכו'. אך אל זה אביט אל עני ונכה רוח, כי רק העניים ונכה רוח הם מתקנים הצמצומים בכח הצדיק האמת, שעל-ידי זה ממשיכין שכינת אלקותו בהדרגה ובמדה שזהו עקר קדשת הבית-המקדש וכו' וכנזכר לעיל. ועל-כן אמר דוד ואני בעניי הכינותי לבית אלקי וכו'. בעניי דיקא, כי דיקא על-ידי שהחזיק את עצמו תמיד לעני ואביון כמו שכתוב בספר תהלים פעמים אין מספר ואני עני ואביון. כי יחיד ועני אני וכו' וכן הרבה. על-ידי זה דיקא הכינותי לבית אלקי אלף ככרים וכו' וכנזכר לעיל:
נמצא שעקר כל התקונים הנזכרים לעיל הוא על-ידי הקבוץ הקדוש וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן כתב שם בתורה הנזכרת לעיל שכל זה בחינת ציצית תכלת וכו'. כי ציצית מקבץ נדחים שזהו בחינת מה שמקבצין הארבע ציצית אצל והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ וכו' כמו שכתוב בכונות, וכמו שכתוב והחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי וכו', שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מזה שכל אחד מישראל יהיה לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים על-ידי שיחזיקו בארבע כנפות הטלית וכו'. כי ציצית הוא בחינת תקון הצמצומים הנזכרים לעיל שנעשה על-ידי הקבוץ של הבית המדרש הקדוש של הצדיק האמת שזהו בחינת קדשת ארץ-ישראל ובית-המקדש וכו'. ועל-כן מבקשין אז ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו וכו':
וזה בחינת הארבעה דגלים שהלכו סביב למשכן ששם הארון עם עשרת הדברות, והלכו בארבע רוחות העולם ראובן לדרום ויהודה למזרח וכו'. כל זה בחינת ציצית שהם בארבע כנפות כנגד ארבע רוחות העולם, שהם נמשכין מבחינת ד' דאחד, מבחינת ארבע אותיות השם שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו', שעל-ידי זה תקון הצמצומים הנזכרים לעיל, שצריכין לזה שיתקבצו יחד כל נפשות ישראל הכלולים בששים רבוא אותיות התורה. ועל-כן ביניהם הלך הארון עם התורה שכלולה בעשרת הדברות. כי הארבעה דגלים עם העשרת הדברות, הם בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע ועשרה מיני נגינה, שכל זה בחינת ציצית בחינת תקון הצמצום, שנזכה להמשיך ולהאיר בנו אור האין סוף בהדרגה ובמדה באפן שנוכל לקבלו לחיים ולא למות וכו', עד שנזכה לגלות מלכותו לכל באי עולם, שזהו כלל קבלת התורה בשבועות שנקרא עצרת לשון מלכות כמו שמבאר במקום אחר. ועל-כן קורין פרשת במדבר קדם עצרת שנכללין יחד באהבה שזה בחינת הארבעה דגלים הכתובים שם בפרשת במדבר. ועין במדרש רבה פרשת במדבר ובשארי דברי רבותינו זכרונם לברכה מה שהפליגו במעלת הארבעה דגלים והכל שיך לענין התורה הנזכרת לעיל:
וזה בחינת שלש תפלות ביום. וזה בחינת קריאת שמע ותפלה. כי קריאת שמע בכלל הוא בחינת יחודא עלאה בחינת ביתא עלאה. ותפלה בחינת יחודא וביתא תתאה. כי כלל כונות קריאת שמע הוא בחינת יחוד אבא ואמא שהם חכמה ובינה כדי להמשיך המחין (כמו שמבאר בכונות) שזה בחינת ביתא עלאה. כי על-ידי שאומרים שמע ישראל וכו', על-ידי זה אנו מגלין אלקותו יתברך שהוא יחיד ומיחד. ואף-על-פי שעל-ידי זה אנו ממשיכין אמונתו בלבנו היטב, אבל עדין לא זכינו לגלות מלכותו לכל באי עולם. כי עקר הצמצום שהיה בשביל הבריאה, העקר בשביל לגלות מלכותו. ועקר שלמות התגלות מלכותו הוא, כשכל באי עולם מקבלים על מלכותו באהבה, כמו שיהיה בימות המשיח ולעתיד לבוא שיתקים והיה ה' למלך על כל הארץ וכו', כי אין מלך בלא עם. ועל-כן כל מה שמתפשט מלכותו ביותר על כל באי עולם, זה עקר שלמות המלכות שבשביל זה היו כל הצמצומים וכל הבריאה שהיתה בחכמה נפלאה וכו'. ועל-כן בקריאת שמע אף-על-פי שמגלין אלקותו ומלכותו על-ידי שאומרים ה' אלקינו ה' אחד, ומכונין בד' דאחד להמליכו בכל הששה קצוות, אף-על-פי-כן הכל הוא בכח עדין, שאנו מאמינים זאת בלבנו היטב. אבל עדין אנו צריכין עבודה גדולה להמשיך החכמה שבלב לציר על-ידי זה כל המדות שהם העולמות, שהוא להגביר החכמה שבלב שהם מחשבות טובות שהם יצר טוב על הטפשות לב שהם חכמות רעות שהם היצר הרע, ולעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה, שעל-ידי זה דיקא יתגלה מלכותו בשלמות עלינו ועל כל באי עולם. וזה בחינת פרשיות של קריאת שמע שאומרים אחר כך ואהבת, והיה אם שמוע וכו'. שאנו מקבלים עלינו על מלכות שמים בואהבת, ואחר כך על מצוות בוהיה אם שמוע כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. הינו שאנו מקבלים עלינו לילך בדרך זה, שעל-ידי שהמשכנו האמונה הקדושה בלבנו בפסוק שמע ישראל שהוא בחינת יחודא עלאה, על-ידי זה נזכה לקבל עלינו על מלכותו יתברך, על-ידי שנקבל עלינו על המצוות ולשמר עצמנו מאד ממחשבות רעות שזהו בחינת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וכו'. כי כל מיני מחשבות רעות שהם היצר הרע הם בחינת עבודה זרה וכו' כמו שמבאר במקום אחר. ואחר כך אומרים פרשת ציצית בחינת תכלת דאכלי כלא וכו', אבל ואתם הדבקים וכו', שעל-ידי זה עקר הכח להגביר היצר טוב על היצר הרע כמובן בהתורה הנזכרת לעיל. ואחר כך אומרים אמת ויציב וכו' להסמיך גאלה לתפלה, שהוא בחינת שאנו מקבלין כח הצדיק האמת שהוא משה משיח שהוא הגואל הראשון, והוא יהיה הגואל האחרון, כי רק בכחו אנו יכולין להתגבר, עד שנזכה לגלות מלכותו בשלמות לכל באי עולם. כי כל ברכת אמת ויציב מדבר מזה שאנו מעידין ומודים שאמת ויציב ונכון וקים וכו' הדבר הזה וכו' ודבריו חיים וקימים וכו' על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו, שהם דברי התורה הזאת שקבלנו מפי משה ומפי הצדיקים שבאו אחריו שקבלו ממנו וכו'. ומדברים מיציאת מצרים וקריעת ים-סוף שהיה על-ידי משה, שעל-ידי כל זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם, כמו שמסימין יחד כלם הודו והמליכו ענו ואמרו ה' ימלך לעולם ועד וכו'. וכן בברכת אמת ואמונה ערבית שאומרים ומלכותו ברצון קבלו עליהם וכו'. וזה בחינת משה ובני ישראל לך ענו שירה וכו', כי השירה מבחינת שיר פשוט כפול וכו' שנתגלה על-ידי התגלות מלכותו בשלמות וכו' כמו שמבאר שם. ואז מתחילין להתפלל כי עקר שלמות מלכותו הוא בחינת תפלה בחינת ואני תפלה. כי עקר התגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם הוא על-ידי תפלה שישראל מתפללין שעל-ידי זה יכולין לשנות הטבע. שעל -ידי זה יודעין כל באי עולם כי ה' הוא האלקים ושליט בעולמו ועושה רצון ישראל המתפללים לפניו (וכמו שמבאר במקום אחר ):
אות עד)
ועל-כן אומרים תכף אחר שמע ישראל, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש. כי מודיעים שעל-ידי זה שאנו מקבלים עלינו אלקותו על-ידי שמע ישראל וכו' שהוא בחינת ביתא עלאה, על-ידי זה נזכה לגלות מלכותו לכל באי עולם לעולם ועד, אפלו להרחוקים מהקדשה מאד. שזהו עקר בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת ציקי קדרה וכו' כמו שמבאר במקום אחר. ועל-כן אומרים בלחש כי עדין לא זכינו לזה, על-כן צריכין להסתיר הדבר שלא יתגרה עמנו חס ושלום. כי עדין צריכין לעמד במלחמה להגביר המחשבות טובות שהם היצר טוב על ההפך וכו' כנזכר לעיל. שבזה עוסקין באמירת ואהבת והיה אם שמוע וכו' ויאמר וכו' כנזכר לעיל. ואחר כך באמת ויציב להמשיך כח הצדיק בחינת משה משיח שממנו הכל וכו' כנזכר לעיל. אבל עקר התגלות המלכות הוא על-ידי התפלה כנזכר לעיל. וכן מובן בכונות שבקריאת שמע ממשיכין מחין כדי לבנותה. אבל עקר בנינה ויחודה וכו' הוא על-ידי התפלה ועין שם והבן היטב:
ועקר התקון על-ידי תשובה. ועקר התשובה הוא על-ידי כח הצדיק, כי בלעדו אין אנו יכולין להרים ידינו ורגלינו. אבל גם הצדיק אי אפשר לו לגמר חפצו בשלמות עמנו כי אם על ידינו כשאנו מתגברים להתקרב אליו וכו', כי בהכרח שיהיה איזה אתערותא דלתתא כל שהוא על כל פנים וכנזכר לעיל. אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות נהפכים לעליות והתקרבות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו'. כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגנים כאלה בעוונותיו וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו חס ושלום, על-ידי זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא ניצוצות הנפולין מאד מאד שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על-ידי זה נעשין כלים וכו' וכנזכר לעיל:
כי תשובה הוא בחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא. הינו כי אמא היא בינה בחינת ביתא עלאה, וברתא בחינת מלכות בחינת ביתא תתאה שהיא בחינת תפלה, שאי אפשר למלכות בחינת ביתא תתאה להתגבר על כל הסטרא אחרא והחולקים וכו' כי אם על-ידי זה הצדיק שזכה להגביר בשלמות היצר טוב על היצר הרע וכו', עד שזכה לקבל מלכותו יתברך בשלמות. והוא זוכה לתפלה בשלמות שעל-ידי זה יש לו כח להכניע כל הצרים והרודפים כל החוחים והקוצים הסובבים וכו'. כי עקר המלחמה והכלי זין הוא על-ידי התפלה (כמו שמבאר במקום אחר סימן ב' לקוטי חלק א). אבל אין מי שיזכה לזה לתפלה בשלמות כי אם הצדיק הגדול וכו', בבחינת כרוזא כריז בכל יומא מאן דקטיל לחויא קדמאה יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא כמו שאיתא בתקוני זהר. אבל רב ישראל אפלו הכשרים, מכל שכן וכו' בודאי רחוקים מכלי זין הזה שהוא התפלה. רק כל כחם על-ידי הצדיק הזה שעל ידו מכניסם שיהיו בכלל בעלי תשובה, שעל-ידי זה מקבלים כח ללחם מלחמות ה', בבחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא המזכר בהתורה הנזכרת לעיל. הינו שאף-על-פי שאין לו בעצמו כלי זין מחמת שלא עמד במלחמה הנזכרת לעיל להגביר המחשבות טובות וכו', אף-על-פי-כן עתה מקבל כח ברחמיו מבחינת בינה לבא שהיא בחינת אמא שהיא אוזפת מאנהא לברתא לבחינת התפלה של הבעלי תשובה הנזכרים לעיל, שיהיה להם כח ללחם עם הצרים וכו', אף-על-פי שמצד עצמם אין להם כלי זין שהוא שלמות התפלה כנזכר לעיל. וזה בחינת יום-כפור שהוא עקר בחינת תשובה, שהוא יום הכפורים תרין אמא וברתא סלקין כחדא כמו שאיתא בזהר הקדוש, הינו כנזכר לעיל שה' יתברך מוחל עוונות ישראל ביום הכפורים על-ידי בחינת תשובה, שעל-ידי זה מרחם שאף-על-פי שלא זככו המדות טובות שצריכין להמשיך מבינה למלכות וכו', שעל-ידי זה עקר שלמות המלכות כנזכר לעיל, אף-על-פי-כן ברחמיו אמא וברתא סלקין כחדא וכנזכר לעיל:
ועל-כן מסימין ביום הכפורים ה' הוא האלקים שבע פעמים, ואומרים שמע וברוך שם בסוף יום-כפור אחר תפלת נעילה בקול רם. שכל זה הוא בחינת מי עם זאת עולה שיש לשני בתים עליה, שהם בחינת שמע וברוך שם שאומרים עתה בקול רם. כי אין מתיראין מהם עתה, כי אז נסלח עוונות ישראל. וזהו בחינת שבע פעמים ה' הוא האלקים כנגד כל השבעה מדות שצריכין לזככם כנזכר לעיל, ועל-ידי זה עקר התגלות מלכותו כנזכר לעיל. אבל אנחנו בעוונותינו הרבים לא זכינו לבררם וקלקלנו הכל. אבל עתה בכח יום-כפור שמחל לנו עוונותינו ונתהפכו לזכיות, נחשב כאלו בררנו כל השבע מדות עד שאנו מגלין אלקותו ומלכותו לכל באי עולם, שזהו בחינת שבע פעמים ה' הוא האלקים שהוא התגלות מלכותו לכל באי עולם. ועל-כן אומרים שבע פעמים כנגד השבע מדות שעל-ידי זה שמבררין אותן כראוי נתגלה מלכותו כנזכר לעיל. ועכשו בכח יום-כפור שהוא סליחת עוונות שנמשך בכח הצדיק, על-ידי זה נחשב כאלו בררנום וכנזכר לעיל:
ועל-כן עקר שלמות התפלה הוא ביום-כפור שמתפללין אז חמש תפלות מה שלא נמצא בכל השנה. כי התפלה בחינת תשובה, הוא בחינת ה' כמו שמבאר שם. ועתה ביום-כפור זוכין לתכלית שלמות התפלה, ועל-כן מתפללין חמש תפלות כנגד בחינת ה' הנזכר לעיל. ועל-כן התפלה הנוספת היא נעילה שהיא גם-כן בחינת תפלת מנחה, כי זמן תפלת נעילה היא בזמן תפלת מנחה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי כל תקון התשובה היא בבחינת תפלת מנחה כנזכר לעיל. ועל-כן מוסיפין להתפלל בזמן המנחה שתי פעמים ליחד ביתא עלאה וביתא תתאה, שעקר כללותם הוא על-ידי בחינת תשובה שהוא בחינת תפלת המנחה וכנזכר לעיל. ועל-כן אחר כך אחר נעילה אומרים שמע וברוך שם בקול רם, ושבע פעמים ה' הוא האלקים שהם התגלות מלכותו בשלמות וכו' וכנזכר לעיל:
וזה בחינת מה שאומרים בשבועות ההתחלה והסוף של כל סדרא ושל כל מסכתא וכו'. כי ההתחלה של כל ספרי קדש הוא בחינת ביתא עלאה, והסוף הוא בחינת ביתא תתאה. כי כבר מבאר קצת שביתא עלאה זה בחינת בינה לבא שמצמצם אור האין סוף לקבלו בהדרגה וכו'. אבל עדין אין זה שלמות עד שמתגבר על המחשבות רעות שהם היצר הרע כראוי, ועובד ה' בהדרגה כראוי ואז מגלה מלכותו יתברך שהוא בחינת ביתא תתאה. ואז דיקא מי עם זאת עולה וכו' כנזכר לעיל. ועל-כן ההתחלה של כל סדרא וספר קדש, הוא בחינת ביתא עלאה, כי כל ספרי קדש של התורה הקדושה הם בחינת המשכת אור האין סוף לגלות מלכותו כראוי שזה עקר תכלית ספרי התורה כנזכר לעיל. ועל-כן התחלת הסדרא או המסכתא זה בחינת התחלת הארת אור האין סוף, על-ידי צמצומי אותיות התורה שזה בחינת ביתא עלאה. כי עדין לא נגמר המכון שבזה הסדר או המסכתא עד הגמר, שהוא בחינת שעדין לא נתברר הברור הטוב מן הרע שהוא לברר יצירה לטוב מן יצירה לביש וכו', עד סוף הסדר או המסכתא שאז נגמר המכון בסדר זה או במסכתא זאת, שעל-ידי זה נתגלה מלכותו שהוא בחינת ביתא תתאה. וכן בכל סדרא ובכל מסכתא:
כי זה ידוע שכל התורה הקדושה היא בכל אדם ובכל זמן ובכל מקום. כי בכל אדם ובכל יום וכו' נעשה בחינות אלו המבארין בתורה הנזכרת לעיל, וכמו שנתבאר קצת לעיל מזה. כי בכל יום מאיר בלב האדם אור האין סוף לעוררו לשוב לה' יתברך וכו', וזה בכל אדם ובכל דרגא ובכל זמן. וכל מה שאנו לומדין בהתורה הקדושה שבכתב ובעל פה מבראשית עד לעיני כל ישראל, וכן ספרי נביאים וכתובים וש"ס משנה וכו', בכלם צריך שתהיה כונתנו בגין דישתמודעין ליה להכיר אותו יתברך שהוא על-ידי בחינת הנזכר לעיל, על-ידי המשכת אור האין סוף בהדרגה ובמדה על-ידי צמצומי אותיות התורה הקדושה וכו'. ועל-כן ההתחלה היא בבחינת ביתא עלאה והסוף בבחינת ביתא תתאה. וכלל הסדר או המסכתא הוא בחינת המשכת האור בהדרגה ממדה למדה וכו' על-ידי התגברות יצירה לטוב על יצירה לביש וכו'. ועל-כן עכשו בשבועות אחר שספרנו ארבעים ותשעה ימי הספירה, שהם בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה (כמו שמבאר במקום אחר ), כדי לצאת מזהמת מצרים וכו'. וכן כל אחד צריך לצאת מזהמתו שזהו בחינת תשובה על-כן עתה אנו עוסקין רק בהתחלה והסוף שהם בחינת מי עם זאת עולה ביתא עלאה עם ביתא תתאה. שזהו בחינת יום-כפור שהוא בחינת יום החמשים בחינת יובל שהוא בחינת תשובה כידוע. הינו מה שמבאר לעיל שבכח הצדיק יש לנו כח להעלות ביתא תתאה עם ביתא עלאה אף-על-פי שלא בררנו באמצע כל המדות כראוי שזהו בחינת יום-כפור וכו' וכנזכר לעיל:
וזה בחינת מה שמבאר שם על פסוק ישיש כגבור לרוץ ארח, שהצדיק רץ במהירות זה הדרך וכו' עין שם. הינו שתכף כשישראל יוצאין מחכמות חיצוניות וממחשבות רעות כל אחד כפי מה שמתגבר לצאת מהם, תכף רץ הצדיק כגבור לרוץ ארח וכו' כנזכר לעיל, ומתקן את כל הדרך שהיה זה צריך לילך בזמן שהיה נזוף וכו'. ואזי מעלה אותו בבחינת מי עם זאת עולה. אף-על-פי שלא ברר המדות כראוי, אדרבא קלקל הרבה כמו שקלקל. כי הוא רץ ומדלג בכחו על הכל בבחינת קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכו'. ומעלהו על-ידי בחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא וכו' כנזכר לעיל. הינו שמזכהו לגלות מלכותו יתברך בעולם ולהמשיך בלבו התנוצצות אור האין סוף, שזהו בחינת כלליות ביתא תתאה וביתא עלאה אף-על-פי שלא ברר המדות וכו' כנזכר לעיל. רק העקר שעל כל פנים יהיה לו איזה אתערותא דלתתא קצת על-ידי שאוחז עצמו בהצדיק ומתיגע בכל פעם לברח מהמחשבות רעות וכו', שגם זה יקר מאד אצל ה' יתברך כמו שמבאר במקום אחר שזהו בחינת כי עליך הרגנו כל היום וכו', בחינת בשוא גליו אתה תשבחם וכו' עין שם:
וזה בחינת מה שמבאר לעיל בענין מעלת ההליכה על קברי צדיקים הגדולים, כי הצדיק עמד במלחמה בחייו ושבר כל היצרין רעין וכו' עד שזכה על-ידי מעשיו לגלות מלכותו יתברך בעולם, שעל-ידי זה עולה גם ביתא עלאה כנזכר לעיל. ואז זוכה ביום הסתלקותו להסתלק לעלא ולעלא למקום שנסתלק. ושם אין מעשה ועבדא לגלות מלכותו על-ידי זה רק מתענג על ה' וכו' אשרי לו. אבל כבר מבאר בסימן ז' שעקר שלמות הצדיק הוא שאפלו כשהוא למעלה מעלה שיהיה למטה גם-כן וכו'. כי חפצו ותשוקתו תמיד לגלות מלכותו בעולם, שזה רצון הבורא יתברך שבשביל זה ברא הכל כנזכר לעיל. אבל לגלות מלכותו אי אפשר כי אם על-ידי עבדות ומעשים טובים שבזה העולם וכנזכר לעיל, ושם במקום הצדיק אין מעשה ועבדא. על-כן כל שעשועיו כשבא אדם השפל מזה העולם אפלו אם הוא גרוע מאד ומשתטח על קברו ומבקש שישיבנו בתשובה ויתקנו, שאזי תכף על-ידי ההתעוררות הזה הוא עושה מה שעושה ומעלהו בבחינת מי עם זאת עולה הנזכר לעיל, שהוא מעלהו אף-על-פי שלא ברר המדות אדרבא קלקלם. כי הצדיק יש לו כח לזה לתקן הכל על-ידי עצם יגיעתו ומסירת נפשו בזה העולם ביסורים וסגופים קשים בשביל ה' יתברך ובשביל ישראל עד שעשה תשובה בשביל כל ישראל לדורות. וכמו שמצינו שאמר רבי שמעון בן יוחאי יכולני לפטר כל העולם וכו'. ואלמלי יותם בן עזיהו עמי, יכולני לפטר גם להבא עד הסוף וכו', רק העקר שיהיה להאדם שבזה העולם איזה אתערותא דלתתא מעט על כל פנים וכנזכר לעיל. כי בלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר, כי כל השבירה היתה רק על-ידי זה שלא היה שום אתערותא דלתתא וכנזכר לעיל:
וזה אמרת ליהוה אדני אתה. הוי' אדני הם בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה. כי הוי' הוא שם העצם שהוא בחינת אור אין סוף שמאיר על-ידי בחינת אהיה, שהוא בחינת הצמצום שזה בחינת ביתא עלאה. אדני בחינת ביתא תתאה בחינת מלכות. הינו שדוד אמר לנפשו שראוי לך לומר לה' לשם העצם בחינת ביתא עלאה אדני אתה, שהוא בחינת כלליות ביתא תתאה עם ביתא עלאה בחינת מי עם זאת עולה שזה עקר השלמות. אך טובתי בל עליך, כי לא זכיתי לזה במעשים טובים שלי כי הלא אדרבא קלקלתי הרבה בעוונותי הרבים. אך לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם שכל כחי לזה לכלל ביתא תתאה עם ביתא עלאה שהוא בחינת אמרת ליהוה אדני אתה כנזכר לעיל, הוא רק כח הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה וכו'. כי הם יכולים לכלל ביתא תתאה עם ביתא עלאה שזוכה לזה אפלו מי שלא תקן המדות, אדרבא קלקל הרבה. כי הם כבר עשו תשובה בשביל כל העולם רק שאנו צריכין לבוא אליהם כדי שיהיה לנו איזה אתערותא דלתתא וכנזכר לעיל: