ליקוטי הלכות · אורח חיים ב · נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת ד

על-פי התורה "תקעו תוכחה" בסימן ח בלקוטי תנינא, עין שם כל התורה מראשה לסופה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל, בקצור גדול המכרח לענינינו, שצריכין להכניע מזונא דגופא שהוא בחינת עקב עשו. ולהגביר מזונא דנשמתא. וזה זוכין על-ידי שממשיכים קול הנגון והשיר שיתער לעתיד שהוא בחינת הקול המשקה את הגן שעל-ידי זה גדלים כל היראות והריחות שהם מזונא דנשמתא, בחינת את קלך שמעתי בגן ואירא. שזה הקול הוא בחינת נהר היצא מעדן להשקות את הגן וכו'. והוא בחינת הקל קול יעקב שהוא מכניע עקב דסטרא אחרא בבחינת וידו אחזת בעקב עשו וכו', עין שם היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ולזכות לזה הקול הוא על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל-ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל הקדשה וכל מימי הדעת שבלעה. ונתגלה הדעת דקדשה בבחינת כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ועל-ידי זה נעשין גרים ונתגלה כבודו יתברך. ועל-ידי זה נמשך הנבואה. ועל-ידי נבואה נתברר המדמה. ועל-ידי ברור המדמה על-ידי זה עקר חזוק האמונה הקדושה. ואז זוכין לאמונה שלמה בחדוש העולם שאי אפשר להשיגו בדעת כי אם על-פי אמונה. שזה עקר יסוד האמונה הקדושה להאמין שה' יתברך ברא את העולם יש מאין המחלט. ועל-ידי אמונה זו זוכין לחדוש העולם של לעתיד. ואז יתנהג העולם בבחינת ארץ-ישראל, כי עקר קדשת ארץ-ישראל הוא על-ידי בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו', דהינו על-ידי אמונת חדוש העולם בחינת בראשית ברא אלקים את השמים וכו' כמו שפרש רש"י שם שבשביל זה פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד וכו' כדי שיוכלו לכבש ארץ-ישראל. נמצא, שעקר קדשת ארץ-ישראל הוא על-ידי שמאמינין בחדוש העולם, דהינו שה' יתברך ברא את העולם יש מאין, כמו שכתוב, בראשית ברא וכו' כנ"ל. ועקר קדשת ארץ-ישראל ששם מתגלה השגחתו יתברך בבחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. ולעתיד שיתנהג כל העולם בבחינת ארץ-ישראל כנ"ל. אז יתנהג כל העולם רק על-ידי השגחה לבד ויתבטל הטבע לגמרי. ואז יתער שיר של השגחה ונפלאות וכו'. וזה השיר הוא בחינת קול הנ"ל המשקה את הגן שעל-ידי זה זוכין למזונא דנשמתא. ומכניעין מזונא דגופא בחינת וידו אחזת בעקב עשו וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברים ארכים ועמקים מני ים אין ערך להם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נטילת ידים קדם הסעדה, כי אנו בני ישראל-עם קדוש אנו צריכים לקדש את אכילתנו בקדשה גדולה עד שיהיה אכילתנו בבחינת מזונא דנשמתא. בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו. שזאת האכילה היא מסטרא דיעקב אבינו שהוא מכניע מזונא דגופא שהוא סטרא דעשו בחינת עקב עשו כנ"ל. ועל-כן צריכין קדם האכילה לטהר ולקדש את ידינו במים כדי שיהיה לנו כח על-ידי זה להכניע מזונא דגופא ולהגביר מזונא דנשמתא כדי שיהיה אכילתנו בבחינת מזונא דנשמתא. וזה בחינת נטילת ידים לסעדה, כי על-ידי מצות נטילת ידים במים, על-ידי זה אנו ממשיכים מימי הדעת הנ"ל שיוצאין על-ידי התפלה של הבעל כח כנ"ל שעל-ידי זה זוכין לכל הבחינות הנ"ל עד שזוכין להמשיך הנהר היצא מעדן להשקות את הגן שעל-ידי זה נמשך בחינת מזונא דנשמתא ומכניעין מזונא דגופא בבחינת וידו אחזת בעקב עשו. ובשביל זה נוטלין הידים דיקא, כי עקר הכנעת עקב עשו שהוא מזונא דגופא הוא על-ידי הידים דיקא. בבחינת וידו אחזת בעקב עשו. 'וידו' דיקא. כי באמת עקר ההכנעה הוא על-ידי קדשת הידים, כי כל הבחינות הנאמרים בהתורה הנ"ל כלם נמשכים על-ידי בחינת ידים, כי עקר המשכת מימי הדעת הוא על-ידי תפלה של הבעל כח כנ"ל. ועקר בחינת כח הוא בידים כידוע בבחינת כח ידיהם (איוב ל). כי עקר הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה הנ"ל. עקר התכלית הוא שיזכה לכל הבחינות הנ"ל כדי שיזכה לגלות חדוש העולם בעולם שידעו ויאמינו כל באי עולם בהאמת כמו שהוא שהעולם מחדש שה' יתברך ברא את העולם אחר העדר הגמור. ועל-ידי זה נמשך הנגון הנ"ל וכו'. נמצא, שעקר הוא לגלות אמונת חדוש העולם שהוא בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. וכל זה הוא בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו' שהם בחינת כח אתון דעבדא דבראשית שהם הכח אותיות שבפסוק בראשית כידוע. שבהם ברא ה' יתברך את כל הבריאה. ואלו הכח אתון, הם בחינת כח פרקין דידים כידוע. נמצא, שעל-ידי זה הכח של הבעל תפלה הנ"ל, על-ידי זה נתגלה כח אתון דעבדא דבראשית שהוא בחינת כח פרקין דידים שבהם ברא ה' יתברך את העולם, כמו שכתוב, אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וכו'. וכל זה הוא בחינת התגלות אמונת חדוש העולם וכו'. שעל-ידי זה נמשך הנהר המשקה את הגן שהוא בחינת הקול הנ"ל המכניע עקב עשו בבחינת וידו אחזת וכו'. ועל-כן מחמת שכל זה הוא בחינת ידים שהם בחינת כח בחינת כח אתון וכו'. בחינת כח פרקין דידים שעל-ידי זה היה חדוש העולם כנ"ל, על-כן באמת נמשך זה הכח לבחינת ידים דיקא. ועל ידם דיקא מכניעין עקב עשו בבחינת וידו אחזת בעקב עשו. 'וידו' דיקא כנ"ל. ובשביל זה נוטלין הידים דיקא קדם האכילה. כי דיקא על-ידי קדשת הידים יכולין להכניע מזונא דגופא שהוא בחינת עקב עשו, בבחינת וידו אחזת כנ"ל. ואז זוכין שתהיה האכילה בבחינת מזונא דנשמתא שזהו בחינת אכילת ישראל שהם זרע יעקב שמכניע עקב עשו בידיו כנ"ל, כי מימי הנטילה הם בחינת מימי הדעת שעל ידם נמשך הנהר היצא מעדן שעל-ידי זה זוכין להכניע מזונא דגופא שהוא עקב עשו בבחינת וידו אחזת בעקב עשו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובשביל זה צריך שיהיו המים של הנטילה מים שלא נעשו בהם מלאכה גם שיהיה הכלי שלם, כי כל המלאכות יש בהם אחיזת הסטרא אחרא שנאחזת בהל"ט מלאכות שבהם כלולין כל המלאכות שבעולם, כי כל הל"ט מלאכות נמשכין מזהמת הנחש על-ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת על-ידי עצת הנחש, שעל-ידי זה נתקלל בזעת אפך תאכל לחם בעצבון תאכלנה שמשם נמשכין הל"ט מלאכות כידוע. ועקר חטא אדם הראשון היה באכילה שאכל מעץ הדעת טוב ורע. דהינו פגם הנ"ל שאכל מאכל של אסור שהוא בחינת מזונא דגופא בחינת עקב עשו כי אדם הראשון כפר בעקר, כי הנחש הטעהו ואמר לו, כי ידע אלקים כי ביום אכלך ממנו וכו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר להם מן העץ אכל וברא את העולם. נמצא, שכפר בחדוש העולם, כי שמע לעצת הנחש שהוא בחינת והנחש היה ערום הנאמר בהתורה הנ"ל שעל-ידי כל זה מתגבר הכפירה בחדוש העולם. כי כמו שעל-ידי התפלה של הבעל כח שהוא מכניע בחינת והנחש היה ערום, כמבאר בהתורה הנ"ל, על-ידי זה זוכין לכל הבחינות הנ"ל עד שזוכין לגלות האמונה האמתית של חדוש העולם שעל-ידי זה האכילה בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל, כמו כן להפך חס ושלום, כשמתגבר חס ושלום, בחינת והנחש היה ערום, על-ידי זה מתגברין הכפירות חס ושלום, ומתגבר חס ושלום, דעות האפיקורסים הכופרים בחדוש העולם, ימח שמם וזכרם. ואז האכילה בבחינת מזונא דגופא, כי נחלש מזונא דנשמתא כנ"ל ומתגבר עקב עשו שהוא זהמת הנחש, שהוא בחינת מזונא דגופא. וכל זה הוא בחינת חטא אדם הראשון ששמע לעצת הנחש בחינת והנחש היה ערום הנאמר שם בפרשה וכפר בעקר חדוש העולם. ואכל מעץ הדעת שהוא אכילה דסטרא אחרא, אכילה של אסור שהוא עקר מזונא דגופא. ועל-כן באמת כשה' יתברך רצה לרחם עליו ולתקנו המשיך עליו הקול המשקה את הגן, כמו שכתוב שם בפרשה, את קלך שמעתי בגן ואירא וכו'. שעל-ידי זה חוזרין ומכניעין מזונא דגופא ומגבירין מזונא דנשמתא ועל-ידי זה התחיל באמת תקון החטא שלו, אבל עדין לא נתברר לגמרי עד שיבא משיח כידוע. ועל-ידי חטאו גרם הל"ט קללות שעל-ידי זה צריכין להתיגע בל"ט מלאכות שהם בחינת בזעת אפך וכו'. נמצא, שכל המלאכות שכלולים בל"ט מלאכות כלם יש בהם אחיזת זהמת הנחש שהוא ההפך מכל הנ"ל שעל ידו מתגבר חס ושלום, מזונא דגופא וכנ"ל. על-כן המים של הנטילה שצריכין לקדש ולטהר בהם את הידים. כדי לזכות למזונא דנשמתא כנ"ל, על-כן צריכין שיהיה מים שלא נעשה בהם מלאכה כדי שלא יהיה בהם שום אחיזה מזהמת הנחש. כדי שנוכל לטהר על ידם את הידים כדי שיהיה להם כח להכניע מזונא דגופא שהוא זהמת הנחש כנ"ל ולהגביר מזונא דנשמתא כנ"ל שהוא בחינת אכילת ישראל שהם בני יעקב וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריכין שתהיה הכלי שלמה, כי המים רומזין על הדעת הנפלא שיתגלה לעתיד, בחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. ועקר הדעת הוא לדעת את ה', דהינו לידע ולהאמין שהוא יתברך יחיד קדמון, הוא היוצר, הוא הבורא יש מאין המחלט, הינו אמונת חדוש העולם הנ"ל וכמבאר בהתורה הנ"ל שעל-ידי הדעת בחינת ומלאה הארץ דעה וכו'. זוכין לבחינות הנ"ל עד שזוכין לאמונה הנ"ל. הינו אמונת חדוש העולם שהוא עקר כנ"ל. וזה הדעת הנ"ל שהוא בחינת מים, אי אפשר להשיגו ולקבלו כי אם על-ידי כלי שהוא בחינת אמונה, שהוא בבחינת המדמה, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. כי המדמה הוא הכלי של הדעת האמתי, כי באמת כל הדעות של כל העולם אפלו של החכמים והחוקרים הגדולים, הכל הוא רק בכח המדמה, כי דעת האמתי הוא רק לדעת את ה'. וזה לא התחילו עדין להשיג ולטעם כלל, כי לזה הדעת אין זוכין כי אם צדיקים גדולים ונוראים יחידים שבדורות, אבל אנו אין בנו כח להשיג הדעת הזה ואנו צריכים להתחזק רק באמונה שאנו זוכין על-ידי ברור המדמה שנתברר על-ידי שאנו זוכין להתקרב לצדיקי אמת, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל-כן אלו הרשעים האפיקורסים שאינם רוצים לסמך על דעת הצדיקים הקדושים. והם בגעל נפשם וטנופם בכל התאוות הם חפצים לחקר בשכלם המשקץ, על-כן באמת כח המדמה שלהם מערב ומבלבל עד שבאים לידי כפירות גדולות או לאמונות כוזבות. כי אי אפשר לינק ולשאב מהדעת הקדוש כי אם על-ידי שזוכין לקדש ולברר את המדמה על-ידי התקרבות לצדיקים אמתיים שעל-ידי זה המדמה מברר. ואז זוכין לאמונה שלמה דקדשה, כי עקר האמונה הוא בהמדמה, כי במה שהשכל מבין אין צריכין אמונה וכמבאר בהתורה הנ"ל. וזה המדמה המברר שהוא בחינת אמונה, הוא בחינת כלי ששואב ומקבל מימי הדעת. וזה מרמז בהתורה הנ"ל שכתב שם בסוף שכל התארים והשבחים שאנו מתארין אותו יתברך כלם הם בבחינת המדמה וכו'. וזה בחינת ליום חגנו, בחינת ובמחוגה יתארהו וכו' עין שם בסוף. וזה בחינת כלי, כי הפרוש הפשוט של הפסוק ובמחוגה יתארהו נאמר על עשית כלי כמו שכתוב שם (ישעיה מד) יעשהו במקצעות ובמחוגה יתארהו וכו'. ושם מדבר מגנות אמונת כוזביות שמאמינים בעבודה זרה עץ ואבן מעשי ידי אדם, שזהו בחינת כלים דסטרא אחרא, שהם אמונות כוזביות שמאמינים בעץ ואבן ממש. אבל על כל פנים מבאר שם שהפסוק מדבר מעשית כלים. ולהפך בקדשה אמונה הקדושה בה' יתברך שהוא בבחינת המדמה המברר שעל-ידי זה זוכין לתאר ולשבח אותו יתברך בתארים ושבחים הגונים כראוי. כל זה הוא בחינת כלי ברוחניות, כי התארים והשבחים שמתארין ומשבחין אותו הם כלים לקבל השגת אלקותו כל חד כפום מה דמשער בלבה. כי באמת לית מחשבה תפיסא בה כלל. רק על-ידי תפלות ושירות ותשבחות, דהינו תארים ושבחים שנתן לנו ברחמיו רשות לתארו ולשבחו בהם. על-ידי זה יש לנו כח להמשיך עלינו האמונה הקדושה שעל -ידי זה נעשין בחינת כלים לקבל בהם השגת אלקותו כל חד כפום מה דמשער בלבה. ועל-כן צריכין שתהיה הכלי של נטילת ידים בשלמות בלי שום פגם וחסרון כדי שתוכל לקבל ולהכיל את המים שהם בחינת מימי הדעת הנ"ל שהוא הדעת שיתגלה לעתיד שאי אפשר לקבלו כי אם על-ידי כלי שלמה שהוא בחינת מדמה המברר ומתקן, כי כשהכלי פגומה ושבורה היא בבחינת בארת נשברים אשר לא יכלו המים (ירמיה ב) שנאמר על העובדי כוכבים הכופרים שיש להם אמונות כוזביות. על-כן צריכין שתהיה הכלי שלמה כדי לקבל על ידה מימי הדעת הנ"ל שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם כנ"ל שעל-ידי זה עקר הכנעת מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא שזה עקר כונת הנטילה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובשביל זה מים מטהרין מכל הטמאות. ואי אפשר לכנס לשום קדשה בלי מים כגון הכהנים בעבודתם. וכן בבקר בקומו. וכן קדם תפלה ותורה צריכין לטבל או לטל ידיו במים. וכן כל הטמאים אינם עולים מטמאתן כי אם על-ידי מים, כי מים מרמזים על הדעת של חדוש העולם, כי מים קדמו לכל הבריאה, כי התחלת הבריאה היו המים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. נמצא, שעקר חדוש העולם התחילו מן המים. ועל-כן שם עקר שרש הדעת של חדוש העולם שעל-ידי זה עקר הטהרה ורק על-ידי זה נכנסין בעבודת ה'. כי זה עקר יסוד האמונה הקדושה להאמין בחדוש העולם בחינת בראשית ברא אלקים וכו'. שהוא התחלת התורה. וזה עקר הקדשה והטהרה, כי להפך כל הטמאות נמשכין מזהמת הנחש שהביא מיתה שמשם עקר הטמאה ועקר זהמת הנחש הוא הכפירה של הכופרים בחדוש העולם חס ושלום, ועל-כן מים שהם בחינת מימי הדעת הנ"ל שעל-ידי זה נמשך אמונת חדוש העולם, על-ידי זה כל הטהרות שבעולם. ואי אפשר לכנס לשום קדשה ועבודה כי אם על-ידי מים, כי כל הקדשות וכל עבודות ה' תלויים באמונה זו של חדוש העולם שזוכין להמשיך על עצמו על-ידי טהרה במים על-ידי טבילה או נטילה כפי הדין. כי על-ידי הטהרה במים ממשיכים על עצמו בחינת הארת מימי הדעת שיתגלה לעתיד שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם שהוא יסוד התורה והעבודה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ארבע צומות על חרבן בית-המקדש שנמשך על -ידי חטא המרגלים שבכו בליל תשעה באב שפגמו בארץ-ישראל ששם מתגלה אמונת חדוש העולם. והם שפגמו בזה על -ידי זה התגבר חס ושלום, זהמת הנחש מזונא דגופא כנ"ל. על-כן צריכין לצום כדי להכניע מזונא דגופא, כי כשזוכין לאמונה שלמה אין צריך לצום, כי על-ידי האמונה אזי האכילה בבחינת מזונא דנשמתא שזהו בחינת אכילת ישראל הכשרים בחינת אכילת שבת, כי על-ידי אמונה עקר ברור האכילה כמבאר במקום אחר בחינת ורעה אמונה. אבל על-ידי שפגמו בארץ-ישראל ופגמו באמונה כנ"ל, על-כן צריכין לצום להכניע מזונא דגופא על-ידי הצום. וזה בחינת איכה שאומרים בתשעה באב. וזה בחינת איכה יועם זהב, כי עקר הקינות הם על הסתלקות הצדיקים האמתיים ששקולה כפלים כחרבן בית-המקדש. ועל-ידי זה אנו עכשו כצאן אשר אין להם רועה. כי אין אנו יודעין מי הוא הצדיק האמת. ואנו צריכין לצעק ולחפש ולבקש איכה איכה הצדיק האמת שנחשך אורו אצלנו שאין זוכין לידע ממנו, שזהו בחינת יועם זהב וכו'. שהצדיק האמת הנחמד מזהב יועם ונחשך אורו אצלנו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שירמיה היה מקונן איכה יועם על הסתלקות הצדיק יאשיהו. וכן בכל דור ודור הוא מרמז על הסתלקות והתעלמות אור הצדיק האמת שבדור. וזהו איכה יועם זהב כנ"ל שנחשך אורו אצלנו. ואין זוכין להנות מאורו. ולא די זה כי אם עוד נוסף יגון על מכאובנו. כי גם ישנה הכתם הטוב שהצדיק האמת הנמשל לכתם הטוב כל כך נחשך אורו מישראל עד אשר נשתנה האמת לגמרי, כי אומרים לרע טוב ולטוב רע. וזהו ישנא הכתם הטוב, שנשתנה הכתם הטוב שהוא הצדיק האמת שמדברין עליו כל הרעות ומשנין ומחליפין האמת בשקר. ועל-ידי זה תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות שזה נאמר על הסתלקות והתעלמות הצדיק שהוא בחינת ראש בית ומתגברין המפרסמים של שקר שהם בחינת ראש כל חוצות, כמו שמבאר בהתורה "בראשית-לעיני וכו'" (עין שם בלקוטי תנינא סימן סז). וזהו בני ציון היקרים וכו' כמו שנתבאר שם בההספד בפרשת אלה תולדת נח, עין שם בסימן הנ"ל. וזהו גם תנים חלצו שד וכו' שזהו בחינת רחמנות דסטרא אחרא, כמו שמבאר בהתורה תקעו-תוכחה הנ"ל שעל-ידי זה מתגבר חס ושלום, בחינת והנחש היה ערום שעל-ידי זה נמשך כל הצרות הנ"ל עד שאין יודעים מהצדיק האמת, כמובן לעיל שכשמכניעין זהמת הנחש שהוא בחינת גם תנים חלצו שד וכו'. על-ידי התפלה של הבעל כח. אזי זוכין לכל הבחינות הנ"ל עד שנתברר המדמה על-ידי הצדיק האמת כנ"ל. ולהפך להפך חס ושלום. ואזי אין יודעין איכה איפה אור הצדיק האמת ועל זה אנו מקוננין איכה יועם זהב שנאמר על הסתלקות והתעלמות אור הצדיק שזה נמשך מבחינת גם תנים חלצו שד כנ"ל, אבל על-ידי הקינות והצעקה איכה אנו זוכין שיתגלה לנו אורו ונזכה לאמונה שלמה עד שיתער השיר שלעתיד שאז תגדל השמחה מאד וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שישו אתה משוש כל המתאבלין עליה וכו'. וזה בחינת שבת חזון. חזון דיקא, הינו נבואה. כי עקר התקון שאנו צריכין עכשו הוא לחזר ולהמשיך השפעת הנבואה שעל-ידי זה עקר ברור המדמה שעל ידו שלמות האמונה כנ"ל. כי בשבת עקר התקון. כי שבת אגין עלוהי על אדם הראשון שפגם בכל הנ"ל ושבת אגין עלוהי. ועל-כן קורין את זה השבת שקדם תשעה באב שבת חזון להורות שאנו צריכין עכשו בשבת הזה לתקן בחינת האמונה שעקרה תלויה בנבואה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל-כן נקרא שבת חזון לשון נבואה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב החדש אות צדיק סימן כ שעל-ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא חדוש במעשה בראשית, דהינו לשנות הטבע. כי מבאר בהתורה תקעו-תוכחה הנ"ל שכל צדיק יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש שעל-ידי זה נתברר המדמה של כל המתקרבין אליו. ועל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם. ועל-ידי אמונה זו יהיה חדוש העולם לעתיד שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ-ישראל, דהינו בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. עין שם כל זה (מבאר) היטב. ועל-כן על-ידי שמזכירין שמות הצדיקים, על-ידי זה מעוררין הרשימו שלהם כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן רמח לקוטי ח"א) שעל-ידי שמספרין מצדיקים נתעורר הרשימו שלהם. ועל-כן על-ידי הזכרת שמותם נתעורר כח הרשימו שלהם של מעשיהם הטובים. ועקר כח מעשיהם הטובים של הצדיקים הוא שעל-ידי מעשיהם הטובים זכו לבחינת רוח הקדש. והמשיכו על-ידי זה אמונת חדוש העולם כנ"ל. ועל-כן על-ידי הזכרת שמותם בודאי יכולים להביא שנוי במעשה בראשית, דהינו לשנות הטבע. כי על-ידי הזכרת שמותם של הצדיקים נתעורר כח הרוח הקדש שלהם ונמשך אמונת חדוש העולם בעולם שעל-ידי זה נמשך הארה מחדוש העולם שלעתיד שיהיה על-ידי זה כנ"ל שעל-ידי זה יתנהג העולם בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ועל-כן בודאי יכולים לשנות הטבע על-ידי זה. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה שצריכין לכתב לעצמו שמות הצדיקים לזכרון (כמו שכתוב בהא"ב הישן אות צדיק, סימן יט) מי שה' יתברך חשוב בעיניו יכתב לעצמו בספר שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון, כי צריכין לכתב שמותם לזכרון, כי עקר הכח של הצדיקים שמגלין אמונת חדוש העולם כנ"ל. הוא על-ידי שמבררין הכח המדמה על-ידי בחינת רוח הקדש רוח נבואה שלהם, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי עקר האמונה הוא על-ידי ברור המדמה כנ"ל. ועל-כן צריכין לכתב בספר שמות הצדיקים לזכרון, כי הכתב הוא בשביל זכרון כמו שכתוב, כתב זאת זכרון בספר. והזכרון הוא בכח המדמה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. והשם הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב, לשמך ולזכרך תאות נפש (ישעיה כו) וכמו שכתוב, זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר. וכתיב, ה' שמך לעולם ה' זכרך לדר ודר. על-כן על-ידי שמות הצדיקים, שהם בחינת זכרון בחינת זכר צדיק לברכה, כי עקר הזכר שנשאר מכל הצדיקים הוא שמם הקדוש שנשאר זכרם בעולם לברכה, על-כן על-ידי הזכרת שמותם הקדושים אשר שמו יתברך משתף בשמם, על-ידי זה מבררין המדמה, כי שמם הקדוש שהוא בחינת זכרון, שהוא בבחינת המדמה. על-כן נתברר המדמה על-ידי זכר שמותם הקדושים של הצדיקים שכל עבודתם לברר המדמה. וכו' כנ"ל. ועל-כן הזכרת שמותם מסגל לזה ביותר כי שמם בעצמם הוא בחינת ברור המדמה, כי שמם הוא בחינת תקון הזכרון שהוא תקון המדמה ששם הזכרון כנ"ל. ועל-כן צריכין לכתב שמותם בספר דיקא, כי הכתב הוא לזכרון בחינת כתב זאת זכרון בספר שעל-ידי זה נתברר המדמה כנ"ל. ועל-כן כל דברי הנביאים צריכין לכתב בספר, כי כל כד ספרי הנביאים הם בחינת תורה שבכתב שאסור לאמרם בעל פה. כי נבואה הוא ברור המדמה כנ"ל על-כן צריכים לכתבם דיקא. כי הכתב הוא בחינת זכרון שהוא בחינת ברור המדמה כנ"ל, שזהו בחינת כתיבת שמות הצדיקים לזכרון, כי כל זה הוא בחינת ברור המדמה שנתברר בזכות וכח הצדיקים כנ"ל שעל-ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם שעל -ידי זה משנין הטבע כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה זוכין על-ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל שעל-ידי התפלה של הבעל כח זוכין לעשות גרים ולהרבות כבודו יתברך ולהמשיך נבואה שעל-ידי זה נתברר המדמה. נמצא, שכח הצדיקים שמבררין המדמה נמשך מהתפלה של הבעל כח הנ"ל שעל-ידי זה זוכין לרוח נבואה שעל-ידי זה מבררין המדמה כנ"ל. וזה שנסמך פרשת שאו את ראש בני ישראל, לפרשת פינחס בן אלעזר וכו'. כי פינחס השיב חמת ה' יתברך והמתיק הדין מישראל על-ידי התפלה בבחינת דין שהתפלל בחינת ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה, כמבאר היטב בתחלת התורה הנ"ל, עין שם. ועל-כן תכף אחר זה שהזכיר הכתוב גדל הכח של פינחס שהשיב את חמתו וכו'. שכל זה היה על-ידי התפלה בבחינת דין שלו כנ"ל. שעל-ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל שמשם מקבלין הצדיקים רוח נבואה שעל-ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה ולחדוש העולם שלעתיד שזהו בחינת ארץ-ישראל שבשביל זה מסגל מאד להזכיר שמות הצדיקים כנ"ל. וזה בחינת פרשת שאו את ראש בני ישראל למשפחתם ששם מזכיר שמות כל הצדיקים שהם ראשי אבות בני ישראל אשר ה' יתברך שתף שמו בשמותם, כמו שכתוב, החנכי הפלאי כמו שפרש רש"י, שמי מעיד עליהם. נמצא, שכל השמות של המשפחות הנזכרים שם בפרשת פינחס כלם הם בחינת שמות הצדיקים ששמו יתברך משתף בהם. ועל-כן מה טוב ויפה סמיכת פרשה זו לענין פינחס בן אלעזר שהוא הבעל כח שהתפלל תפלה בבחינת דין שממנו נמשך הכח של הצדיקים וכו' אשר מחמת זה מסגל הזכרת שמותם כנ"ל ועתה מה יפה אף נעים שנסמך תכף לזה פרשת ירשת ארץ-ישראל, כמו שכתוב שם, לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות לשמות מטות אבתם ינחלו. כי כל הבחינות הנ"ל הם בחינת ארץ-ישראל, כי חדוש העולם שלעתיד שזוכין על -ידי כל הנ"ל הוא בבחינת ארץ-ישראל כנ"ל והבן היטב. וזהו לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. 'במספר שמות' דיקא. 'לשמות מטות אבתם' דיקא, הינו בחינת שמות הצדיקים שעל ידם נתברר המדמה וזוכין לאמונה ועל-ידי זה זוכין לחדוש העולם שלעתיד שהוא בחינת ארץ-ישראל כנ"ל והבן היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אין חיבין בנטילת ידים כי אם על פת שמברכין עליו המוציא וברכת המזון. והמוציא וברכת המזון אין מברכין אלא על חמשת המינין שנשתבחה בהן ארץ-ישראל שעקר מצות ברכת המזון הוא רק לברכו יתברך על שנתן לנו ארץ-ישראל כמו שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי עקר קדשת האכילה הוא על-ידי ארץ-ישראל שהוא בחינת חדוש העולם שלעתיד שעל-ידי זה נמשך הנגון שלעתיד שעל-ידי זה זוכין שתהיה האכילה בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל שבשביל זה עקר מצות נטילת ידים כנ"ל ועל-כן עקר נטילת ידים הוא על חמשת המינין דיקא שחיבין עליהם ברכת המזון שהם שבח ארץ-ישראל, כי עקר נטילת ידים להמשיך בחינת ארץ-ישראל על-ידי מימי הדעת כדי לזכות להנגון הנ"ל כדי שתהיה האכילה בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועוד יש בזה כמה דברים. ה' יתברך יזכנו להמשיך אמונה שלמה בעולם ונשוב לארץ-ישראל במהרה בימינו. ויקים, תבואי תשורי מראש אמנה במהרה בימינו, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום